הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 356

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום ב'. ח' באב התשמ"ז - 3.8.87. שעה 9.00

חברי הוועדה: א. נמיר - היו"ר

א. ורדיגר

ר. כהז

י. פרץ

א. שוסטק

מוזמנים; ש. בן-לולו - ראש מועצת בית-שאן

פ. קבלו - מזכיר מועצת פועלי בית-שאן

י. באשי - מנכ"ל המפעלים האזוריים

י. נגר - יו"ר ועד עובדי רבינטקס

י. דרעי - יו"ר ועד עובדי המפעלים האזוריים

מ. סיגל " מנהל כוח אדם במפעלים האזוריים

י. בן-שמחון - נציג עובדי החפירות הארכיאולוגיות

א. כהן - יועץ כלכלי מטעם הבנקים -

מפעל רבינטקס

א. רונן - מנכ"ל החברה הממשלתית לתיירות

ע. כץ - משנה למנכ"ל שירות התעסוקה

ש. מנס - שירות התעסוקה

ב. שמואלי - משרד התיירות

ג. חביליו - משרד העבודה והרווחה

י. סעדון - ההסתדרות

י. ברגר - משרד האוצר

ד. צפרוני - מנהל מינהלת פיתות התיירות בבית-שאן

ד. לוי - עוזר מזכ"ל ההסתדרות

יועץ משפטי לוועדה; מ. בוטון

מזכירת הוועדה;; א. אדלר

קצרנית; צ. ספרן

א. תיקון טכני בחוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 2).

התשמ"ז 1987.

ב. מצב התעסוקה בבית-שאן - הצעה לסדר היום של חברות-

הכנסת א. נמיר ו-ש. דורון.

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה;,

א. תיקון טכני בחוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 2),

התשמ"ז-1987.

שר המשפטים פנה לוועדה בבקשה לתקן תיקון טכני בחוק הבטחת הכנסה

(תיקון מס' 2): במקום "תיקון מטי 2" בשם החוק יבוא "תיקון מס '5".

לפי התקנה צריך התיקון את אישור הוועדה.

הוחלט; לאשר את התיקון.

ב. מצב התעסוקה בבית-שאן - הצעה לסדר היום של

חברות הכנסת א. נמיר ו-ש. דורון

היו"ר א, נמיר;

ב-17 ביולי 1985 קיימה ועדת העבודה והרווחה דיון ממצה במצב

האבטלה בבית-שאן. במסקנות הוועדה, שהונחו על שולחן הכנסת ב-30 ביולי

1985, פנתה הוועדה לשר התיירות לפעול לפיתוח אתרי התיירות הטבעיים

של בית-שאן כדי לנצל את הפוטנציאל התיירותי העצום הטמון בעיר זו.

כתוצאה מהמלצה זו ובלחצם של פרנטי העיר, שנבעו מהתגברות ואבטלה

בביח-שאן, מסגירת מפעלים וצמצום מספר העובדים במפעלים אחרים,הוחלט

להקטין את מספרם של המובטלים, להעלות את כבודם ודימויים העצמי ולהפנותם

לעבודה בחפירות הארכיאולוגיות, ולפתח על ידי כך את אחד האתרים

הארכיאולוגיים היפים והחשובים ביותר בארץ, שתחילתו לפני 5,000 שנה,

ולתרום בדרך זו לפיתוחה ישגשוגה של בית-שאן. כ-150 מובטלים הועסקו

בחפירות. אוצר המדינה הקציב למטרה זו חצי מליון שקל והכסף אזל.

המשרדים הנוגעים בדבר לא היו מוכנים, מצידם, להמשיך ולתקצב את הנושא.

האוצר הביע בפני שהוא מוכן לתת עוד חצי מליון שקל להמשכה החפירות

אבל בתנאי שמשרד התיירות ומשרד החינוך והתרבות יתנו,כל אחד,את חלקם.

לדברי ראש המועצה 20 עובדים בלבד הוחזרו לעבודות, מתוך 150 עובדים,

שחלקם עובדים ישירים וחלקם עובדים של קבלנים - נהגים, אנשים העובדים

בפינוי עפר - שעובדים מסביב לחפירות.

כאשר אנחנו דנים על בית-שאן כיום איננו יכולים לדון רק על

נושא החפירות הארכיאולוגיות, משום שאנחנו עוסקים במצב התעסוקה במקום.

במפעל "הזית" קיבלו כבר 50 עובדים הודעה שבעוד שבועיים תופטק עבודתם,

ובמפעל רבינטקס העובדים נשלחו לחופשה. חומרי הגלם של המפעל מונחים

בנמל, אין שום אפשרות לבעלי המפעל לשלם עבור חומרי הגלם, משום שהם

נכנסו לקשיי נזילות. הרושם שלי הוא שרבינטקס עומד בפני סכנת סגירה.

מדובר במפעל לתפארת, עם ציוד מעולה שבמעולים, עם עובדים נהדרים,

שכבר למעלה משנה מוותרים על תוספות השכר שלהם, כי הם יודעים שאם הם

ידרשו אותן, הם יפוטר!. אין גם כסף כדי לשלם שכר לעובדים, משום

שהמפעל עובד באחוז מזערי מהתפוקה שלו.

אם היתה איזו שהיא הרגשה שהמצב בבית-שאן מתחיל להיות יותר טוב

אנחנו רואים שהעיר הזאת עומדת שוב על סף סכנה ותקופה חמורה, ומהדברים

ששמעתי יש עכשיו תהליך מתגבר של עזיבת המקום. נפגשתי שם עם תלמידים

בבית-ספר עמל, שלומדים - במסגרת הסבה מקצועית - להיות טכנאי קירור

וקשה לי להאמין שמישהו מהם ימצא עבודה במקום.

פ. קבלו;



אורה נמיר, שפועלת בתחום זה של מצב התעסוקה בבית-שאן עד כרי כך שהיא

מעורבת בפרטי פרסים. הרבה ברכות לכולכם מתושבי בית-שאן ונציגיה.

אנחנו חוזרים ומופיעים בפני וערת העבודה והרוותה של הכנסת מדי

התקרב אתת מעתות החגים, מעלים קול זעקה שהמצב הוא קשה, קיימי,

הדברים מובאים לדיון, ולאתר שהוועדה; ממליצה אח המלצותיה והדברים

צריכים להתבצע בשטח, שום דבר לא זז.

בשנים האחרונות הגענו למצב שבו נסגרים מפעלים בבית-שאן,ושום

מפעל הדש לא הוקנו בה בתמש השנים האחרונות. נתוני שירות התעסוקה

מורים שיש בבית-שאן 108 מובטלים מעל 6 ימים, אבל אלה נתונים לא

מדוייקים, כי לא מופיעים בנתונים אלה האנשים שעוזבים את בית-שאן

בגלל מצב התעסוקה. הם לא רשומים בשירות התעסוקה בבית-שאן. אנתנו

הולכים והופכים לישוב מזדקן, שצעיריו לא תוזרים אליו. כשיושבת-ראש

הוועדה סיירה בבית-שאן היא ראתה במפעל ראדא נוער שנהנה מעבודתו

ורוצה לתיות במקום, אבל כשעברה למפעל רבינטקס היא ראתה נוער מתוסכל,

שלא מעניז אותו מלונו, והוא רוצה דבד אהד; תעסוקה.

אני שואל אתכם: איר אפשר לקיים ישוב, שרמת שכרם של% 90 מעובדיו -

30%בטכסטיל,30% במזון, 30% בשירותים - היא בגובה שכר המינימום?

רק 10% מהעובדים מועסקים במפעלי מתכת, אלקטרוניקה ודברים אחרים. איך

יכול ישוב להתקיים עם הכנסות כל כך נמוכות, להתפתת ולהתרתב?

נכון שהיחד רגיעה זמנית בשנה האחרונה, שנבעה מפרוייקט החפירות

שבו הועסקו כ-150- איש, ומכך שעוד 150 איש היו בהכשרות מקצועיות,

וחלקם - בעבודות עונתיות. לאחרונה שוב הורע מצב התעסוקה, וזאת גם

בשל פרוייקט החפירות שנפסק. אני לא מבין את המדינה הזאת: מדוע לא

יתנו תעסוקה לאנשים שרוצים לעבוד בחפירות ולא רוצים לקבל את הכסף

כדמי אבטלה? הלא פרוייקט החפירות נותן שני דברים: הוא גם מפתת את

הישוב ונותן לו באווה, וגם מספק תעסוקה לאנשים. במקום להעסיק את

האנשים בחפירות אנחנו שומעים כל פעם תקליט חוזר: פעם אין משכורות,

פעם הקרן הקיימת היא המעסיקה. קשה להקים בבית-שאן חברה שתיקת את

הפרוייקט לאחריותה ותפעיל אותו?

באו וזרקו אותנו לישוב תם, לוהט. האם אנחנו בני ערובה? האם

אין לנו שום עדיפות על פני ישוב אתר? אנחנו רוצים שהישוב יתקיים,

אנחנו רוצים להשיג הישגים ולנהל את הענינים כמו שצריך, ואנחנו

מבקשים שדברי הוועדה יגיעו לאזניים הנכונות.

במפעל "הזית" נעשו מאמצים בשלוש-ארבע השנים האחרונות לפתור

את הבעיה.

האם זה מפעל פרטי?

לא, הוא שיין למפעלים האזוריים.

בחצי השנה האחרונה בדקה "כור" את האפשרות לרכוש את המפעל,

אבל הענין התנהל בצורה לא טובה והגענו למצב שקיבלנו הודעה מהנהלת

המפעלים שמבקשים לסגור את המפעל. עוד אתמול ניהלנו משא ומתן לגבי

מציאת פתרונות ל-41 אנשים שעובדים שם, אם כי אני חושב שמדובר ביותר

מ-41 איש, כי כשסוגרים מערכת נסגרים שירותים שונים שמסביב לה.

מפעל ואדא, מפעל לאלקטרוניקה, הוא אחד המפעלים הטובים, שחזו

וצפו שהוא יגדל ייתרחב ויביא את המהפכה לבית-שאן. גם מפעל זה,



שמעסיק 50 עובדים מבית-שאן, עומד בסימן שאלה נוכח הכיוון שאליו הולך

פרוייקט הלביא. אס הפרוייקט הזה יופסק, גס מפעל ראדא נמצא בסכנה,

אנחנו עומדים חסרי אונים ומבקשים פתרונות מידיים. אנחנו חייבים

להתבסס על יזמה מקומית, על אנשים שחיים במקום, ולא על אנשים שמנצלים

אותנו ארבע-חמש שנים ואחר כך עוזביס אותנו ומשאירים אותנו ללא תעסוקה.

יש רעיון של יזמה מקומית לגבי מפעל "הזית", יזמה ברוכה של תעשיינים

מקומיים. בהשקעה של 10% מטה שהמדינה צריכה להשקיע במפעל חדש ניתן

ללכת לקראת אותם יזמים, שיוכלו להפעיל את המפעל.

מפעל רבינטקס סבל טלטלה בשנה האחרונה. שוב הוצאו עובדים לחופשה,

משכורות לא משולמות בזמן ולא יכולים לעבוד על הסכמי עבודה. יש הסכמה

של האוצר לסייע למפעל בחצי מליון דולר מקרן מפעלים במצוקה, אבל הבעיה

היא שהמפעל לא מצליח לגייס את הערבויות לבנקים. הענין מונח על שולחנה

של ועדת הכספים, שצריכה לשחרר את המפעל מערבות, אבל עד שהיא תעשה זאת

המפעל כבר לא יתקיים.

היו"ר א. נמיר;

לו הייתי יושבת בוועדת הכספים לא הייתי משחררת את המפעל מערבות

אחת. הטרגדיה היא שהעובדים הם היחידים שמשלמים את המחיר,

פ. קבלו;

הפתרון ברבינטקס, שצריך להיות מיידי, הוא אותה הזרמת כספים,

כדי שהמפעל יוכל לרכוש את חומרי הגלם ולשחרר אותם מן הנמל. ללא זה

העובדים יישבו ללא מעש.

במפעל ראדא צריך להיערך מיידית עם משרד הבטחון כדי למצוא עבודוה

חילופיות, על מנת שלא יקרה שעם הפסקת פרוייקט הלביא יודיעו על סגירת

המפעל. מובן שלאותם עובדים צריך לתת הכשרה מקצועית.

אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה, שלולא הביקור שלה בבית-שאן,

ספק אם היה מתקיים דיון מעמיק וממצה לגבי בית-שאן,

כאחד שגדל בישוב, השתחרר והחליט לבנות את עתידו במקום, אני אומר

לכם שכל המצב הוא פצצת זמן. אני חושב שבמדינה לא חיים את המצב בשטח,

לא יודעים מה קורה בבית-שאן. באים לביקור חפוז, לקראת הבחירות יש

הבטחות, הענין מסתיים והחיים חוזרים למסלולם. אבל הבעיות בבית-שאן

קשות: האנשים מתוסכלים, מדוכאים. לא יודעים אין לגמור את החודש,

והחשבונות שלהם בבנקים עומדים על מינוס 4,000, 5,000 שקל.

צריך להיות דיון מעמיק בנושא בית-שאן, עם תכנית הרחבה ופיתוח

לטווח של כמה שנים, כי אחרת בעוד חמש-שש שכיס, כשיבואו נציגי הממשלה

לישוב, הם ימצאו שם אנשים מבוגרים וזקנים.

מפעל רבינטקט התחיל בבית-שאן כאחד המפעלים המבטיחים ביותר

בעיירה, גם מבחינת השכר. על מה שקורה במפעל הזה צריך להקים ועדת חקירה.

המדינה נתנה למפעל הזה די והותר, היא עזרה לו בצורה שלא עזרה לשום

מפעל בארץ, אבל המפעל נקלע לקשיים בגלל ההרפתקאות של המנהל הקודם,

שעזב את המפעל עם פיצויים ופתח לו עסק בתל-אביב. נשארו 180 עובדים,

שחיים בחוסר ודאות ולא יודעים מה קורה איתם. אין הסכם שכר :שנתיים

כבר לא מקבלים שם תוספות; המשכורות ניתנות ב-20 לחודש: על תנאים

בסיסיים כמו הנעלה וביגוד צריך להילחם, ובסופו של דבר כשנותנים את

התשלום, פורשים אותו על פני שלושה-ארבעה חודשים. את התשלום עבור

הבראה מקבלים אחרי חצי שנה וגם אותו פורשים לארבעה-חמישה תשלומים.

אינני יודע מה קורה כרגע במפעל. העובדים יוצאים לחופשה מאולצת. ולפי

השמועות בעלי המפעל, משפחת רבינוביץ, עומדים בפני פשיטת רגל.



אנחנו רוצים לדעת מה קורה במפעל, אם יש בכלל סיכוי להבריא אותו,

אמנם יש היוזם הנהלה חדשה, שאני מאמין בה, שעשתה כמה דברם - קיצצה

בבשר החי והתחילה להתארגן - אבל יכול להיות שהיא נכנסה לענין מאוחר

מדי מכדי להבריא את המפעל. אם לא יהיה פתרון מעמיק ויסודי למפעל הזה

ו-180 משפחות ישארו ללא פרנסה, זה יביא לזעזוע אמיתי בעיירה קמנה

כמו בית-שאן ורק האנשים למעלה יצטרכו לתת תשובות לתוצאות.

י. דרעי;

אני רוצה לברך על היזמה של כינוס הוועדה, אם כי אני לא מאמין בה.

ישבתי בהרבה מאד ישיבות ובדרך כלל מה שנעשה פה הוא טיפול באינפוזיה.

אנחנו עדים לכך בבית-שאן, בקרית-שמונה, כאשר אין באזורים אלה טיפול

שורש בבעיות התעסוקה אלא טיפול שטחי, זו הסיבה שאנחנו מגיעים הנה

מדי שנה. אני לא יודע אין אפשר להגיע לטיפול יסודי, אבל צריך להבטיח

לפי מספר החושבים שלה.

הנתונים של לשכת העבודה אינם מדוייקים ומעוותים את התמונה. יש

זמנים של עבודות עונתיות מזדמנות, ובזמנים כאלה אם יש 400-300 דורשי

עבודה, הם מתפזרים בשטה ומצב התעסוקה נראה בסדר, אבל לא זה המצב,

מתי אפשר לומר שמצב התעסוקה בבית-שאן, או בכל מקום אחר, הוא טוב?

כשלמובטל יש אפשרות של בחירה. לא יכול להיות שצעיר שגומר צבא או

גומר אוניברסיטה, אדם בעל רמה אינטלקטואלית סבירה, יישלה לעבוד

בקטיף אשכוליות או במסיק זיתים. זה לא עתיד בשבילו.

אני רוצה לתקן את דברי היושבת-ראש: את אמרת שעובדי מפעל "הזית"

קיבלו הודעה; שבעוד שבועיים המפעל ייסגר.. אני מודיע שכבר קיבלנו הודעה,

ב-24 ביולי, שמפעל "הזית" נסגו. העובדים ממשיכים לעבוד, אבל יש בעיה

ונכנסים למשא ומתן,

יש בעיה קשה של תעסוקה בבית-שאן, וכשעוד מפעל נסגר, הבעיה קשה

עוד יותר. תצטרכו למצוא כל דרך אפשרית כדי לטפל בענין הזה, כי העיר

הולכת ומזדקנת ובאחד הימים היא תהיה בית-אבות ולא עיר צעירה. הצעירים

בורחים ממנה. אני אישית בדרך לעזיבה וגם חברים שלי עזבו או שהם בדרך

לעזיבה. במצב כזה הפשיעה בעיר גדלה, הניכור בין הישובים באזור לבין

העיר גדל.

אם נשמע, לאחר שתדונו פה, שיש אפשרות לעזור למפעל "הזית" ולפתוח

אותו - נשמה. אם לא - אנהל משא ומתן עם הנהלת המפעלים האזוריים. לא

אהיה מוכן לנהל משא ומתן עם אף גורם אחר, גם אם יהיו משקיעים למפעל

הזה, כי אני עובד באותה רוח שהעובדים מבקשים ממני שאעבוד.

אנחנו לא שולחן המשא ומתן ולכן לא זה המקום שבו צריך להתקיים

המשא ומתן בין העובדים לבין המפעלים.

הייתי בין הראשונים שהתחילו בעבודת החפירות בבית-שאן.

כמה זמן אתה עובד שם?

עשרה חודשים. נתחי את הדם שלי, אני והחברים שלי, יום ולילה.

בהתחלה היו 70 ערבים ו-10 יהודים והגענו לכך ש-50 איש עבדו - אחד

יוצא ואחד נכנס, אף אחד לא קבוע. השתדלנו ככל האפשר וקיבלנו 200 שקל

לחודש. אחר כך קיבלנו 250 שקל לחודש, והסתדרנו ככל האפשר. היום הגענו

ל-390 שקל בסך הכל.

מחר אני סוגר; מחרתיים אני- סוגר, וכל זה

בלי הודעה מוקדמת. באים עובדים לעבודה ואומרים להם: אל תבואו מחר,

לא סוגרים ומבקשים שנחזור לעבודה. בחודש

עובדים לא יותר מ-12 יום, אף פעם לא עבדנו חודש מלא.

אני בעל משפחה, יש לי שלושה חתנים בבית ואני משתכר 390 שקל.

על מה להוציא אותם - על חשמל? על מיס?' על טלפון? בכל זאת אני אומר:

תודה לאל שאני עובד והזמן עובר. אבל אחרי כמה זמן שוב מודיעים על

אי אפשר להודיע על סגירה מהיום

למחר, צריכה להיות הודעה מוקדמת של שבועיים. דיברנו, ישבנו עם

מזכיר מועצת הפועלים בבית-שאן ועם ראש המועצה, אבל לא עזר כלום.

אם סוגרים, תשלמו עבור שבועיים, כי צריכה לבוא

הודעה מוקדמת של שבועיים לפחות. עשו מה שעשו, הכניסו 20 פועלים

מהצד, כאלה שעובדים שלושה חודשים, לא מאלה שעובדים תשעה ועשרה

חודשים.

לפני כן היית מובטל?

לא. עבדתי בתדיראן בעפולה, ועבדתי 21 שנה ב"כיתן" בית-שאן.

כמה שנים אתה בבית-שאן?

25 שנה.

גם אני עומד לעזוב את בית-שאן, לעזוב בכלל את הארץ. לעבוד

בשביל 300 שקל ועוד צוחקים עלינו? כל פעם מעסיק אותנו מישהו אחר:

פעם זה משרד התיירות, פעם הקרן הקיימת, פעם אגף העתיקות. מה המשחק

הזה?

ב-1985 הרים שר התיירות ברצון את הכפפה וניגש לממש את ההחלטה

שהיתה וגם את יזמתו שלו, מתוך היבט מקצועי, כאשר ראה; בפיתוחה של

בית-שאן הזדמנות כפולה ומכופלת לעזור לבית-שאן ולעזור למדינת ישראל.

את המטלה הזאת הוא הטיל עלינו, על החברה הממשלתית לתיירות, כזרוע

הביצוע של משרד התיירות ואמנם קיבלנו אותה באהבה ובאמונה רבה, כאשר

מהרגע הראשון הדגשנו בכל הפורומים ובכל הזדמנות שגודל הפיתוח והפוטנציאל

הטמון במקום הזה יכול לבוא לידי ביטוי אך ורק אם הנושא יעוגן מתור

היבט ממלכתי, כי לא האמנו מלכתחילה שיכול להיות מישהו בודד במדינה

שכתפיו תהיינה מסוגלות לשאת פיתוח בגודל כזה, קל וחומר משרד התיירות

שהוא אחד המשרדים העניים- בתקצובו השוטף.

בשנת 1985/6 עסקנו בעיקר בפעולות התארגנות ראשוניות וחיפשנו דרר

כיצד להתחיל להיערך בצורה הטובה ביותר. לקראת 1986/7 התחלנו לעסוק

בעיקר בעבודות החשיפה באתר עצמ1. קיים שם תיאטרון, שהיה בעיקר

בטיפולה של רשות הגנים הלאומיים, ובגלל חוסר תקציבים הפיתוח שם

נערך בעצלתיים, ואילו אנחנו ניגשנו לחלק השני של האתר - לאמפיתיאטרון

והתחלנו בעבודות חשיפה, כגודל המשאבים הכספיים שעמדו לרשותנו. הגענו י

כמעט לחצי הדרך ואז קרו שני דברים: א. נגמר הכסף; ב.עומד שם בית.

שהקים אדם באמצע האתר, ולא ניתן לפנותו.

הבית עומד בצד אחד, וזו לא עיקר הבעיה. יש לכם הצד השני, שהוא יפה וגדול.



א. רונן;

ב-1987 הקימונו אח מינהלח הפיתוח לצורך הענין, שמורכבת

מהחברה הממשלחיח לחיירוח, מרשוח הגנים הלאומיים, מאגף העתיקות,

הקרן הקיימת לישראל והמועצה, כשיושב-ראש המועצה הוא גם יושב-ראש

המינהלת. צר לי לציין שדווקה אגף העתיקות, שמשתתף במינהלת, הוא

האגף היחיד שלא מצא לנכון לתקצב את הפרוייקט ולו גם באגורה אחת.

ואח כשהאחר הזה הוא אתר הכתר של החפירות הארכיאולוגיות, החשוב

ביותר, לפי דעת בעלי המקצוע,

כמה כסף העמדתם לרשות הענין הזה?

מינהלת הפיתוח, כל הגוף יחד, הכנסנו לבית-שאן כמליון וחצי שקל

1987/8, מאפריל עד אפריל.

א. שוסטק;

האם יש למינהלת הזאת הערכה כמה צריך לעלות כל הפרוייקט ?

א. רונן;

בשלב זה אנחנו נמצאים בהערכת עבודה שנתית בלבד.

הכסף הזה - מאחר והמינהלת התארגנה לעבוד לפי תכנית עבודה -

מיועד למטרות מוגדרות, שאין להן כל קשר להעסקת הפועלים של בית-שאן.

המשך שיקום התיאטרון; עבודות שיחזור באתר הכולל;

הכנת האתר למבקרים. אלה שליש המטלות שנבחרו על ידי מועצת המנהלים של

החברה והמינהלת להמשך ביצוע העבודות,

היו"ר א. נמיר;

למה זה לא שייך לפועלי בית-שאן?

א. רונן;

העבודות האלה מבוצעות על ידי פועלים ספציפיים, כל מטלה ומטלה

בהתאם לצורך, אם יש מטלה שעבורה נחוצים 15 פועלים או 5 פועלים, הם

אשר יעבדו, ייתכן שבמטלה מסויימת של שיחזור נחוצות קבוצות קטנות מאד

של אנשי מקצוע,

היו"ר א. נמיר;

לא עולה על דעתי שפתאום היום, מסיבות ארכיאולוגיות, החליטו שרק

20 עובדים ימשיכו בחפירות.

א. רונן;

זה חלק אחד של הפיתוח. החלק השני של הפיתוח, שעליו דנים כאן,

זה המשך החשיפות האדכיאולוגיות.

היו"ר א. נמיר;

מי מחליט אם נחוצים 15 או 20 עובדים - הארכיאולוגים?

א. רונן;

לא. קובעים המתכננים שכותבים מיפרט טכני לגבי כל ביצוע. המיפדט

הטכני קובע כמה אנשים נחוצים.



י. פרץ;

כל הפרוייקט, מלכתחילה, הוקם בשביל לספק תעסוקה לתושבי בית-שאן.

עכשיו רוצים לשלב על זה את הנושא הארכיאולוגי וההתמתות המקצועית?

מדבריך אני מבין שמחר-מתרתיים אנשי המקצוע יחליטו מה הם הצרכים ומי

הם האנשים שיעבדו בהתאם. קרי, זה לא יתן תעסוקה לאנשי בית-שאן.

א. רונן;

לא בדיוק. החברה הממשלתית לתיירות לא היתה אמורה מעולם וזה גם

לא במנדט שלה להעסיק ישירות פועלים. זה אף אסור עלי על פי החוק. עם

זאת, אני נשאר עדיין בתוך הנהלת הפרוייקט, והפרוייקט הזה, שעובד

על פי תכנית מוגדרת, עוסק רק במטלות. הפועלים שהועסקו במסגרת אותן

מטלות הם פועלים מקצועיים. מעבר לזה קיימת הבעיה של החשיפה הארכיאולוגית.

אני כאיש מקצוע מוכן לספק את המטלות המקצועיות להמשך החשיפה.

מדבריך משתמע שאותם אנשים שעבדו עד עכשיו באתר לא יכולים לעבוד,

כי הם לא מקצועיים והם לא יתנו את התשובה..

א. רונן;

לא זה מה שאמרתי.

היו"ר א. נמיר;

אנחנו חשבנו על עבודת החפירות,כדוגמת עבודות הדחק שהיו לפני

עשרים שנה, כדי לעשות שני דברים בו-זמנית: א. לתת תעסוקה לאנשים

שאין להם מה לעשות - ראה בית-שאן, ראה בית-שערים, ראה חצור; ב. לפתח

אתרים ארכיאולוגים. כל הענין התחיל מהרצון לתת ו!עסוקה לאנשים, ואי

אפשר שבהזדמנות זו המערכת המקצועית הארכיאולוגית תהפוך את היוצרות.

נאמר לנו שמתוך כ-100 איש שעבדו בחפירות הוחזרו רק 20. מה

התחזית לגבי ה-780 מה הסיבה שלא הוחזרו כל היתר?

א. רונן;

האוצר הוא שהתחייב לנסות לתקצב את ענין החפירות עד תום שנה

התקציב הזאת - 1987. אנחנו התארגנו, קודם כל כדי למצוא גוף שעל פי

החוק רשאי להעסיק את הפועלים, כי אני לא רשאי.. מצאנו את הגוף, שנקרא -

האגודה לסקר, של משרד החינוך והתרבות, שהיה מוכן לחתום חוזה עם כל

הפועלים במשך כל חודשי השנה, כאשר היה מדובר שהאוצר ממשיך להזרים

תקציב חריג לטובת המשך החשיפות, שאנחנו מאד מעונינים בהן,

היו"ר א. נמיר;

מה קרה עם התחייבות האוצר?

א. רונן;

הכסף שהאוצר התחייב להזרים הוזרם במנות קטנות מאד, לעומת

200 אלף שקל חודשי - שזו היתה הערכה שלנו שיש להזרים לאתר עד תום

השנה הזאת.

כמה העביר האוצר עד היום?



א. רונן;

הוא העביר עד היום כ-600 אלף שקל בלבד.

היו"ר א. נמיר;

ממתי לא מעביר האוצר כסף?

החל מ-1 ביולי.

היו"ר א. נמיר;

מדו7?

א. רונן;

שר האוצר לא משחף אותי בתהליך קבלת ההחלטות שלו והרפרנט של

האוצר, גדעון שניר, הודיע לי- שמשרד האוצר לא ממשיך לתקצב את נושא

החשיפות. לאור הודעה כזאת, הדבר היחיד שנותר לעשותו הוא להפסיק את

החשיפות, משמע - להפסיק את עבודתם של הפועלים העוסקים באותן חשיפות.

אנחנו מצדנ1 - מול התקציב של אותה מינהלת - נמשיך לעבוד באתר.

י. ברגר;

אני יודע על התחייבות האוצר על חצי מליון ש"ח, שהועברו, עכשיו

אתה אומר שהועברו 600 אלף ש"ח - מה טוב. אני יודע שלא רק משרד האוצר

מסרב להגדיל את השתתפותו בפרוייקט, אלא גם משרד התיירות מסרב לעשות

את זה.

היו"ר א. נמיר;

האוצר התחייב לחצי מליון שקל ולמעשה הוא עמד בהתחייבותו,

ש. בן-לולו;

מדובר על חצי מליון שקל נוספים.

אנחנו שומעים שהאוצר העביר 600 אלף שקל במקום חצי מליון והוא

מוכן לתת עוד חצי מליון,כדי להמשיך צריך עוד מליון שקל, והאוצר מוכן

לתת חצי מליון שקל בתנאי שמשרד התיירות יתן רבע מליון שקל ומשרד

החינוך והתרבות יתן רבע מליון שקל. האם ידוע לך, מר רונן, מה עם

הכסף של משרד התיירות?

א. רונן;

משרד התיירות מיצה את כל התקציב שלו. כל הכסף שלו, המימון, הוא

באמצעותה של החברה הממשלתית לתיירות, ואנחנו מיצינו את הכסף.

י. פרץ;

מאיפה יש לכם התקציב שמופיע במסמך?

ממשרד התיירות. זו ההכנסה השנתית שלי,

מה שאתם רואים זו תכנית אב רעיונית כוללת,

מה שאתם רואים פה הוא; 500 אלף של משרד התיירות, 300 אלף של

הקרן הקיימת, 250 אלף של קהילת לוס-אנג'לס ועוד. זה מטשינג שעשינו

במסגרת המינהלת וזה התקציב היחודי שימשיך לרוץ עד תום השנה.

מתון המליון וחגי המתוקצבים עד סוף 1988 לא כל הכסף הוצא.

כמה נשאר?

בערך 800 אלף שקל.

היו"ר א. נמיר;

מה אפשר לקנות, מבתינת עובדים, בסכום הזה?

א. רונן;

זה לא מיועד לעובדים, זה מיועד לאותן מסלווו שציינתי קודם.

א, שוסטק;

כמה הוקצב לחפירות בשנה זו?

ד. צפרוני;

600 אלף שקל, וזה נגמר, לכן הפועלים יושבים בבית,

א. שוסמק;

כלומר, צריך למצוא עכשיו סכום נוסף בשביל החפירות בלבד.

א. רונן;

כדי שלא נפסיק מטלות שחשבנו לעשות אותן.

ר. כהן;

אני מבקש להבין שתי סוגיות. האחת - האם התכנית שדיברת עליה

לגבי החפירות ומספר המועסקים בחפירות לא מתבצעת משוט שמישהו החלים

לא לשלם, או לקצץ? מיהו אותו מישהו?

הסוגיה השניה; במידה והתכנית, מלכתחילה,היתה מוטעית. לא מתוקצבת

וזרעה אשליות, גם אז כדאי לשים את הדברים על השולחן.

אנחנו נמצאים במצב היום בגלל הצורה שבה התחלנו. התחלנו לחפש

עבודה לפועלי בית-שאן. לשיטה הזאת יש זמן. היא יכולה לעבוד תקופה

מסויימת, היא לא יכולה לעבוד לאורך זמן, ומפה זה מתחיל. יפה שזה

היה הקטליזטור, יפה שזה דחף את הענין, אבל נכון גם שלא הושיבו

אנשים שעוסקים בנושא הזה כדי להגיש תכנית לממשלה, אלא פתאום, משום

שהיתה אבטלה, ניגשו לענין החפירות -רשות הגנים הלאומיים החזיקה את



היו"ר א. נמיר;

אם כן, מה צריך לעשות?

ד. צפרוני;

דבר ראשון - למנות שר אחראי. יש לנו

הרבה שרים, אבל אף שר לא רואה את הענין הזה בענין שלו, מתוקף הנסיבות,

יש לנו חמישה גופים, לכל אחד הצרות שלו, ובית-שאן, כפרוייקט מיוחד,

לא נכנסת במסגרת הכסא של גוף כלשהו,

דבר שני - החכניח שנקבעה אמרה שאני אשיג לי 300 אלף דולר. קיבלתי

באוקטובר 1986, ומצאתי 6 פועלים בשטח 7ם קבלן קטן שעבד בשטח, באתי

כך אי אפשר לעבוד, בואו נעבוד בגדול. המודל

שאיתו התחלתי לעבוד לא התבסס על פועלי בית-שאן,כי כשהתחלתי לעבוד

עם הקרן הקיימח הביאו את פועלי הבטחת הכנסה מנצרת, טבריה ועפולה.

כשבאנו לפועלי בית-שאן וביקשנו מהם לעבוד הם לא נרשמו, כי עבור

יום קיבלו 23 שקל. אמרתי; נכפיל את העלות, ניתן תנאים סוציאליים,

והקטנתי את התקציב ב-50%.כשהקרן הקיימת עבדה עם פועלי הבטחת הכנסה

שבאו מחוץ לבית-שאן, היה לי תקציב צמוד של משרד העבודה והרווחה.

עבדו עם 200 פועלים בשטח ולאף אחד לא עלה שום דבר. ברגע שנלחמתי

להעביר את העבודה לפועלי בית-שאן - זה היה ב-11 בינואר - ו-180

פועלים מחוז לבית-שאן הוחלפו על ידי 200 פועלים, כמעט, מבית-שאן,

למעשה העמסנו על תקציב המינהלת כמעט את כל תקציב מחפירות והכפלנו

את העלות לכל הפרוייקט. עלות פרוייקט אצלנו היא כמעט 50 שקל ליום,

כשמוסיפים את הטרקטורים ואח הארכיאולוג שעובד ואת התנאים הסוציאליים -

זה 26%.כשהם באו וביקשו גם פיצויים, הוספתי 4% לפיצויים,

השיטה של החליבה עבדה כל הזמן, וזו אחת הסיבות שכל הזמן

תגדיל, ואם תלחץ יהיה תקציב. אבל השיטה הזאת גמרה את עצמק,

כשקיבלנו הבטחה מהאוצר לממן אותנו ב-200 אלף שקל לחודש, ביקשנו

200 אלף שקל לחודש, ומסתבר היום שהאוצר חשב שהוא נתן 600 אלף שקל

לכל השנה, זה מה שהאוצר טוען היום,

יש לחצים של האוצר על מינהלת התיירות להפוך כבר את האתי לאתר

מכניס מתיירות, כלומר, לעשות גדר, להתקין שלטים כדי שכבר אפשר יהיה

לקחת מהתיירים כסף עבור הכניסה, אני התנגדתי לזה, טענתי שעוד

שנה-שנתיים צריך לעבוד בחשיפה כדי להגדיל את הענין, להתחיל בשיקום

ובשיפוץ, אבל בלחץ האוצר אנחנו נאלצים לפתוח את האתר כבר עכשיו

לתיירים, ולכן, כתוצאה מזה היתה צריכה מינהלת התיירות .

להשיג תקציבים לשיחזור ושימור של דברים אחרים, שמטבע

הדברים אינם-צורכים כוח עבודה, כי אלה עבודות מקצועיות, היום אנחנו

מחזיקים באמת 20 אנשינו, שזה גם במסגרת תכנית הכשרה עם משרד העבודה

והרווחה, עובדים עם ארכיאולוגית אחת שעושה שיחזורים, וכבר 4 אנשים

עובדים, 5 אנשים אחרים עובדים בהכנת האתר לתיירות. 3 אנשים עובדים

במקום אחר. למעשה אלה שתי פרשיות שונות.

היו"ר א. נמיר;

נעבור לענין רבינטקס,

א. כהן;

ברשימת המוזמנים אני מוצג כנציג הבנקים, אבל במובן הפורמלי

אין כאן נציג הבנקים, כי אילו היה פה נציג הבנקים, היתה יושבת

פה אינסטנציה משפטית כלשהי - כונס נכסים או מפרק, כי זה הצד החוקי

הקיים במדינת ישראל וזה גם מצבה של החברה;,

הוגשה תכנית הבראה לחברה על דעת הבנקים, על דעת

ההנהלה הקודמת, תכנית שהיתה מקובלת גם על משרד התעשיה והמסחר, בהתניית

שהניהול לא יהיה רק על ידי הבעלים הקודמים, אלא שיהיה נציג שמקובל

מקצועית על הנושים העיקריים, שהם במקרה זה הבנקים. בתוקף זה אני

יושב בחברה בחודשים האחרונים וחבר במועצת המנהלים שלה.

היו"ר א. נמיר;

אם כן, אתה בכל זאת מייצג את הבנקים,

הבנקים כפו על החברה תכניה הבראה שיש לה שלוש צלעות מימוניות

וניהוליות, ובניהוליוח - גורם אחד נוסף. למען סגירת המעגל ולא כדי

כ-17 שנה אני עוסק בענינים מסוג זה, במפעלי תעשיה

רבים, את רובם אני מלווה בהתמדה, ומפעם לפעם - כמו במקרה הזה -

אני מלווה את החברה עד להבראתה.

הבנקים, לאחר בדיקה שכל אחד מהם ערך, מצאו

שלחברה הזאת יש פוטנציאל להבריא והם הסכימו וולונטרית - אם

יתקיימו עוד התניות - לא לפרוע את החוב, שהוא בחלקו הגדול ללא

בטחונות,אלא לתת דחיה, בתנאי שצלעות נוספות - מלבד הפקעת זכויות

חתימה ומלבד דברים אחרים שלא נוח לי לומר אותם בנוכחות העובדים -

יתבצעו.

יש להבין שהחברה הזאת נמצאה ראויה להבראה, משום שהבנקים,או

גורמים מקצועיים שבדקו עבורם,חושבים שבמידה כללית היא לא נוהלה

נכון בשנים האחרונות, ומבחינה ספציפית - סל המוצרים שהיא עסקה בו

לא היה הסל שהיא ידעה מימים ימימה. ייתכן שזה בגלל שמלחמת שלום הגליל

נגמרה, לא היתה מספיק דרישה מהצבא,והם נכנסו לעניני אופנה, שהם

לא ידעו לא לתכנן אותם, לא לייצר אותם , והם לא קראו מהר את המפה,

שעם סל המוצרים הזה הם לא יחזיקו זמן רב. תוסיפו לזה גם את

האינפלציה ההולכת וגדלה שהיתה - והחברה הגיעה לגרעונות גבוהים מאד,

מבחינה כלכלית - הגדעונות, ההתחייבויות השוטפות לעומת הרכוש

השוטף הם כאלה שהחברה לא יכולה להתקדם.

במסגרת זו הסכימו הבנקים להעמיד כסף נוסף לאותו ניהול חדש,

דרכי, אם יימצא לנכון, זאת גם ללא בטחונות, אבל בהתנייה שלא כל

המקורות יבואו מהבנקים.

לחברה יש היום סל מוצרים מהסוג שהיא ידעה לעשות בעבר. יש

לה תיק הזמנות שיכול לספק עבודה לשנה, שנה ומשהו,לשלושת

מוקדי הייצור. אנחנו עוסקים כרגע ברבינטקס בבית-שאן, אבל יש לה

גם מפעל במעלה-אדומים. מתוך קרוב ל-500 עובדים 250 הם באזורי פיתוח.

היו"ר א. נמיר;

ובמעלה-אדומים המפעל מנוהל כהלכה ומוכר?

המצב הכספי משפיע על כל החברה.

היו"ר א. נמיר;

אבל מה המצב במפעל שבמעלה-אדומים?

המפעל עובד באותו קצב שעובד המפעל בבית-שאן. אם אין מקורות

להון חוזר, לאספקות סדירות, זה משפיע על כל המערכה.

ר. כהן;

מה לגבי המוצרים?

א. כהן;

להברה יש היום תיק הזמנות של 10 מליון דולר, מתוכו 8,6 מליון

דולר לצבא האמריקאי, המשלוחים הראשונים שהיו בחודשים האחרונים,

כשהיה עוד כסף לבצע, הוכיחו שמבחינת האיכות הצבא האמריקאי מקבל את

המוצר. נעשו גם פעולות, בשבועות הראשונים - שהייתי מעורב בהן -

להסדיר זירוז התשלומים של הצבא האמריקאי.

אבל מעבר לכל הענין, אתה לא יכול לקחת חברה שרוצה לעשות מחזור

של 10 מליון דולר ושהאיזון הכלכלי שלה מחייב תעסוקה, בשלושת המפעלים,

של 700-750אלף דולר, במוצרים שהיא יודעת לעשות ושיש לה הזמנות -

ברובן יצוא - מבלי שיהיה לה הון חוזר. בשבילי הון חוזר לחברה כזאת,

ככל שהיא תהיה יעילה, אתה זקוק לסדרי גודל של שלושה חודשי הון חוזר.

ייתכן שאתה לא תמיד זקוק לממן אותם מכסף בנקאי כאשר הקלסיפיקציה שלך

היא בסדר כלפי הספקים. כאשר הקלסיפיקציה שלך היא כמו של רבינטקס

בשנתיים האחרונות, שיש לה גרעונות והיא לא שילמה, אתה לא יכול לקבל

שום אספקה מהחוץ בלי בטחונות בנקאיים.

היו"ר א. נמיר;

מה התחזית נכון להיום?

א. כהן;

התחזית נכון להיום היא שהחברה תיסגר תוך מספר שבועות אם לא

יהיה לה הון חוזר.

היו"ר א. נמיר;

איר תגייסו את ההון החוזר?

במטלות של תכנית ההבראה שהתגבשה, שהבנקים נתנו בה את חלקם,

היה צריר לבוא כסף משני מקורות נוספים. שר התעשיה והמסחר, שהיה

בביקור ומכיר את המפעל, מכיר את יכולתו, אמר שהוא יפעל להסדרת ערבות

המדינה על 600 אלף דולר. שר התעשיה והמסחר היה בביקור עם כל הצוות

שלו ב-22 ביוני.

היו"ר א. נמיר;

הוא נתן לכם את ההתחייבות הזאת?

הוא נתן סיכום דיון על 600 אלף דולר. נכון להיום עדיין לא

מונחת בקשה כזאת על שולחנו של אברהם שפירא, יושב-ראש ועדת הכספים.



נכון להיום לא כלהפקידים בעד. יורם בליזובסקי כבר הודיע שסס"ח -

החברה לסיכוני סחר חוץ - לא חיתן אח הערבות, אלא הוא יחן לנו

500 אלף רולר ערבוח המרינה דרך ועדת הכספים.

הגורם השני שהיה אמור לחת כספים היא קרן החנופה והצמיחה של

ההסתדרות.

היו"ר א. נמיר;

כמה הם הבסיחו?

700 אלף שקל.

הקרן הזאת תיתן לכם 700 אלף שקל? זה לא יכול להיות, מי שאמר

לו, הטעה אותך.

המקור השלישי, כאמור, הם הבנקים.

להערכתי, עם 2 מליון דולר יש לחברה.הזאת סיכוי להתקיים.

י. כאשי;

1. מצב בעלי הבתים של מפעל "הזית"? 2. מדוע

המפעל נסגר; 3. פתרונות תעסוקתיים לפועלים.

נולדתי בעמק בית-שאן, אני מכיר את העמק מאז היותי ילד, כל

39 שנותי גדלתי בעמק, אני חי בעמק ומכיר היסב את המצב גם בעיר

בית-שאן, גם במושבים וגם בקיבוצים. אני יכול לומר שככל שמצבה של

העיר קשה, מצבם של הישובים בפריפריה: קשה יותר, ולא בכדי היתה העחונות,

בשבועות האחרונים, מלאה בזה. מצבם של מישובים בעמק בית-שאן -על

רקע המצב הספציפי של העמק, החום והעלויוח הגדולוח יותר מאשר במקומות

אחרים - קשה יותר ממצבם של ישובים במקומות אחרים בארץ.

מפעל "הזיח" הוא אחד המפעלים האזוריים שהוקמו על ידי המשקים

על נגנת לעבד את התוצדת החקלאיח שלהם. בתהליך שקרה במהלך חמש-שש

השנים האחרונות - שינוי בתנאי הסחר בשוק העולמי ויצוא זיתים מספרד

במאסות אדירות - לא כדאי יותר, באופן מוחלט, לייצא זיתים במדינת

ישראל. כתוצאה מכך נוצר עודף ענק של זיתים.

היו"ר א. נמיר;

יש עודף של זיתים? מנכ"ל "כור" גביש אמר לי דבר הפוך: שאין

מספיק זיתים בארץ ליצוא.

מחירי הזיתים נפלו ממחיר של 85 סנט למחיר שבין 30 ל-40 סנט.

רוב המטעים בעמק ביח-שאן נעקרו, נותרו בידי המשקים שלנו רק כ-8 דונם

זיחים. סך כל העלויות של המסיק, של המים, אינן מצדיקות החזקת הענף

הזה, ולכן אנחנו קונים את רוב הזיתים וגם את המלפפונים. שהם מוצר

משלים, מסוחרים ומגדלים מכל מיני מקומות בגליל התחתון. המפעל הזה

כבר אינו מעבד את התוצרת של עצמו. כל מי שמכיר את הלחץ המפעל

עלינו מבית להקטין עד כמה שאפשר את גודל המפעלים האזוריים - שגם

כך הם גדולים על הכתפיים הצרות של המשקים - יודע מה אני סח. להחזיק



מפעל שאינו משרת ישירוח את המגדלים שלנו - אנחנו סבורים שאין לכך

הצדקה.

בגלל הדברים שאמרחי החחיל המפעל לצבור הפסדים גחלים והולכים

במהלך השנים האחרונות, כשהדבר הופך לסטיכיה כמעט, שאינה ניחנת לפתרון.

בשנה האחרונה בדקנו את הענין מאד לעומק, אם יש סיכוי - על ידי העברת

הבעלות לגורם אחר - להבריא את המפעל. המפעל צבר במהלך השנים האחרונות

6 מליון דולר הפסד, ואנחנו סבורים שהמשך החזקתו - לא רק בגלל חוב

העבר, אלא בגלל חשבון הריביות על חוב העבי - אינו מוצדק..

במהלך החודשים האחרונים ניהלנו משא ומתן עם מספר גורמים על

רכישת המפעל. האחרון שבהם - "כור". ישעיהו גביש היה אצלנו לפני

חודש וחצי, אברהם גילה, מנכ"ל כור-מזון היה מספר פעמים וגם הם הגיעו

למסקנה שהדבר הזה אינו לפי יכולתם.

בראיה של המחוייבות העמוקה שלנו כלפי העובדים - אמנם העובדים

אינם בעלי הבתים של המפעלים, אבל אנחנו חשים תחושה עמוקה של מחוייבות

גם בתור המעסיק, אולי הגדול ביותר, של האנשים בבית-שאן - נכנסנו

למשא ומתן עם העובדים להציע להם שתי חלופות: חלופה אחת - לקבל עבודה

אחרת במפעלים האזוריים, במפעלים אחרים; חלופה שניה - לקבל פיצויים

נדיבים מאד.

פ. קבלו;

עבודה חילופית במפעלים תהיה על חשבון עובדים אחרים.

היו"ר א. נמיר;

מסתמן עתה תהליך של ביטול חלק מהענפים החקלאיים במשקים עצמם -

כפי שתיארת, שאין כבר תוצרת של זיתים ומלפפונים בתוך המשקים, ואתם

קונים אותם מספקים. האם יש בכלל בטחון שבענפים אחרים תהיה במפעלים

האזוריים עבודה לאורך זמן? אני יודעת שבדגים צמצמו ויש עוד ענפים

שמצמצמים במפעלים האזוריים. אם כן, היכן תקלטו עוד 50 עובדים?

י. באשי;

המספר 50 הוא מספר מצוץ מהאצבע. במפעל עובדים היום 14 אנשים.

היו"ר א. נמיר;

ההבדל במספר לא גדול..

י. באשי;

קיימת תחלופה טבעית גמפעלים האזורי ים,ואנחנו איננו מתכוננים

לסגור מפעלים אחריט.

כמה עובדים יש במפעלים האזוריים?

600 שכירים.

הענפים שלכם הם דגים, עופות ותמרים. יש עוד?



י. באשי;

יש לנו הדרים, עופות, הודים, כותנה, תפוחי-אדמה, דגים וענפי

שירות שונים, יש מספר רב של ענפים שהם איתנים. בניגוד למצבה של

החקלאות, בניגוד למצבם של חלק מהמפעלים האזוריים בארץ, מצבו של

המפעל האזורי שלנו איתן מבחינה כלכלית, למרות 5 מליוני הדולרים

האלה, שרובצים על כתפי התקלאים, האינטרס המשותף שלנו הוא, שהמצב

הזה יימשך גם בעתיד, לכן אם לא נאתר בעוד מועד מפעל אחד ספציפי.

שגורם הפסדים בגלל שינוי בתנאי הסתר, תוך מציאת פתרון הולם, ככל

האפשר, לעובדים - נחטא לשולחינו וגם לעובדים.

ש. בן-לולו;

אנחנו נתקלים כבר הרבה זמן באותן בעיות של סגירת מפעלים.

כאשר כבר נדמה שהולכים לקראת איזו שהיא התאוששות, באות גם הנפילות.

האמת היא שהיום נעשים מאמצים גדולים מאד בבית-שאן בתחום התעשיה.

ההשקעות של משרד התעשיה והמסחר הן גדולות, בתתום הבינוי של מפעלים,

בתחום המאמץ הגדול שגם מורגש, אבל כאמור לאתר שנדמה שהמצב משתפר,

באות הנפילות.

רבינטקס זו בעיה שיורדת ועולה כל הזמן. שר התעשיה והמסתר

הבטיח מה שהבטיח לרבינטקס וצריך לממש את ההבטחה הזאת. הוא הבטיח

שיופיע בפני ועדת הכספים של הכנסת וימליץ לפניה לתת את הכספים שעליהם

דובר.

י. פרץ;

מתי הוא הבטיח?

לפני חודש וחצי.

א. שוסטק;

מה הוא הבטיח?

היו"ר א. נמיר;

לתת 600 אלף דולר.

א. שוסטק;

הוא לא יכול לתת.

הוא הבטיח להופיע בפני ועדת הכספים ולהמליץ על מתן הסכום הזה.

הוא לא מתכחש למה שהוא הבטית וכתב זאת בפרוטוקול,

לגבי רבינטקס נעשו מאמצים גדולים מאד. רק עכשיו סיימו את

בניית המפעל החדש שלהם, מפעל לתפארת. היינו מצפים שהם יעברו למפעל

הזה ויעבירו לשם את המפעל ממעלה-אדומים ומבני-ברק, כפי שהבטיחו.

זה היה הסכם בסיסי, שבונים מפעל שהוא היכל ממש. היינו מצפים שהם

יעברו לשם ויחזקו את המפעל, והנה אנחנו שומעים כל הזמן על החלשות

נוספות.

ר. כהן;

איך בונים היכל כזה כשהמפעל נופל?



פ. קבלו;

הממשלה בנחה את זה.

היו"ר א. נמיר;

אני לא זוכרת עוד מפעל - מלבד אופ-אר באופקים - שאני אישית עסקתי

בלחצים להשיג כסף ועבודה כמו במפעל רבינטקס, אבל זאת חבית ללא תחתית,

אני נדהם, כי שמעתי מאנשים, גם מחוץ-לארץ, שהמוצרים שלהם מעולים.

כנראה שהבעיה העיקרית שלהם היא ניהול כושל.

היו"ר א. נמיר;

כושל באופן קרימינלי.

אני באמת מוטרד, כי מדובר ב-190 איש. עשינו מאמץ- גדול מאד

ביחס לתעשיה וחשבתי שבעוד שנה-שנתיים יתוספו לבית-שאן כמה מאוח

מקומות עבודה. זה מה שהיה צפוי לאור הבינוי. לבית-שאן היו 40 אלף

מטרים מרובעים של תעשיה, ובונים עכשיו 60 אלף מטרים מרובעים. זו

קריה ענקית, שאפשר היה לצפות שתוסיף מקומות לעוד אלף איש לפחות.

התחילה כבר הבניה של מפעל התרופות. ראדא, שבעיית הלביא מורידה אותו,

לא יכול לבנות את המפעל החדש שהוא עמד לבנות. גם "כיתן" התחילה

באיזו שהיא התפתחות, חשבנו שבזה לא יהיו נפילות,

נושא החפירות גם הוא הרים את בית-שאן לגבהים שנחוצים לה. לבית-

שאן יש יחוד מן המעלה הראשונה, שאיתו לא יוכלו להתחרות בנו, וזה

הפוטנציאל האדיר של הארכיאולוגיה שיש בידינו, שממנו נהפוך את העיר

הזאת לעיר תיירות רצינית. בית מלון ראשון כבר אושר במשרד התיירות,

ועדה ההשקעות כבר העבירה אותו.

ר. כהן;

מי היזם?

ש. בן-לולו;

מרדכי אליהו, קבלן עבודות עפר גדול.

אנחנו עתידים להקים מרכז מבקרים, וכן שורה של פרוייקטים שהיזמים

לוחצים להקים אותם.

החפירות האלה הפכו מקור לגאווה. העובדים סיפרו לי בגאווה כמה

הם נהנים לעבוד בחפירות. אני לא מבין: הארץ הזאת מסוגלת לרצות לשלם

אח הכסף הזה כדמי אבטלה ולא לשלם אותן עבור עבודה. כמה אפשר לשחק

עם הדברים האלה? שיגמרו את כל הביורוקרטיות האלה. כל חודש צריך לקום

ולהשתולל, וזרקו לגו עוד 200 אלף שקל" לא היה כסף לחפירוח וביקשנו

2,5 מליון שקל מכל המשרדים. מי הממונה על החפירות? משרד החינוך

והתרבות, ובינתיים הוא לא השקיע אפילו אגורה אחת בנושא החפירות.

הפנינו את הבקשה למשרד האוצר וביקשנו את הכסף במקום דמי אבטלה.

זרקו לנו 200 אלף שקל ראשונים ועבדנו. חשבנו: בחודש הבא נקבל עוד,

וכך עבדנו באמת שלושה חודשים. בסוף האוצר אמר: אין יותר כסף"

כשבאתי לשר האוצר הוא אמר; אנחנו לא מפעילים פרוייקטים,אלא משרד

התיירות, משרד ההיגוי והתרבות הם שעוסקים בפרוייקטים, ואנחנו. לפנים

משורת הדין, מוכנים לתת חצי מליון שקל, בתמורה לכך שכל אחד משני

המשרדים ההם יתן רבע מליון שקל.



ניגשתי לשר התיירות, ושר התיירות אפר לי שהוא ידבר עם שר

האוצר שיתן לי רבע מליון דולר מהשנה הבאה.

ניגשתי לשר החינוך והתרבות והוא אמר: בינתיים תרשום 100 אלף.

נודע לי שגם אותם 100 אלף הם מהשנה הבאה.

הדבר הזה צריך להיפתר, אי אפשר בהגיון זה להמשך לעבוד. מדובר

במליון וחצי שקל מסכנים, כאשר מליוני דולרים הושקעו וירדו לטמיון.

פעם אחת להשקיע בהגיון, ביתרון היחסי שיש לישוב הזה, שגם מבחינה

לאומית הוא פרוייקס רציני. הבאתי לעיר את רוב שרי הממשלה, כולם

מתפעלים, אומרים שהפרוייקט רציני, שיעזרו, שהכל יהיה בסדר, אבל

שום דבר לא בסדד, שיתנל לחפור, שיתנו להדים את העיד הזאת עם היתרון

היחסי שלה, עם הדבד הכי חזק שיש לוז. אני מאמין שסביב זה יכולים

להתפתח מאות מקומות עבודה טבעיים בישוב. זה אמנם נשמע פנטסיה

בסגנון שבו אנחנו עובדים, אבל צריך לצאת מזה.

אני מודיע: לא נרפה משום ענין, ואם הארץ הזאת מכירה רק סגנון

של התפרעויות, אולי צריך להתפרע.

אולי צריך לקרוא לוועדת הכנסת שתגמור את

הענין של רבינטקס, כדי לאפשר לו עוד נשימה. אולי צריך ליצור מעקב

כלשהו אחר המפעל הזה, כי כל כמה חודשים יש נפילה. אני לא יודע אם

גם עכשיו נוציא אותו, אבל צריך לוודא שאם הפעם נסייע לו, שייצא

מזה; אחת ולתמיד. אני מאחל לעצמנו שההתפתחות הפעם תהיה התפתחות אמיתית

ולא תהיה נפילה.

אנחנו מתייחסים לחפירות ולפיתוח האתר הארכיאולוגי כגורם מוביל

בענף התיירות, שיהפוך את בית-שאן לעיר ששוהים בה,במקום עיירה שרק

עוברים בוק. על סמך זה הולכים לפתח גם מיתקנים תירותיים לשירות יום

וגם מתקני איכסון. כלומר, אנחנו מתייחסים לענין לא כאל פתרון בעיה

אקוטית עכשווית אלא כאל פתרון בעיה לטווח יותר ארוך.

אם כן, מה עושים?

ב. שמואלי;

גם המלון שעומד להיבנות נשען על הפיתוח, של האתר הארכיאולוגי.

הפתרון הוא בתיקצוב. לגבש תכנית אב לטווח ארוך יותר ולא משנה

לשנה, או מחודש לחודש, כשתלויים בחסדי משרד ממשלתי זה או אחד. צריך

לגבש תכנית אב ולחלק את הביצוע בין המשרדים.

את זה לא צריך להגיד לנו , את זה צריכים לעשות המשרדים האחראים

על הביצוע.

מה לגבי ההתחייבות של קרן הצמיחה בהסתדרות?

אני מכיר את הקרן לצמיחה והיא מסייעת למפעלים שצומחים ולא

למפעלים שנמצאים במצוקה.

אחה חושב שלא היתה התחייבות כזאת?

פ. קבלו;

לא היתה התחייבוח וזה גם לא היה בדיון.

היו"ר א. נמיר;

אני מבקשת מדוד לוי שיבדוק ויודיע לי,

י. סעדון;

מסה התעסוקה של ההסתדרות מלווה זמן רב מאד את הבעיות של בית-שאן

ושל כלל ערי הפיתוח, בהזדמנות זו אני- חייב לשבח את ועדת העבודה

והרווחה,שמלווה במקביל את כל הבעיות התעסוקתיות שמופיעות מדי פעם

בפעם בערי הפיתוח בכלל ובבית-שאן בפרס,

שמעחי שבעח ביקורו של שר האוצר, לפני מספר

שבועות, בוועדה המרכזת הוא התחייב אישית, לפי פנייתו של ישראל קיסר,

לסייע בהמשך מימון החפירות בבית-שאן, מאז לכאורה העבודה נמשכה,

וכאשר התעוררה הבעיה מחדש הברקנו מברק לשר האוצר, אך צר לי לציין

ששר האוצר ועוזריו לא מצאו לנכון להגיב בכל צורה שהיא על המברק שלנו.

המצב שנוצר לאחרונה הוא מצב מחפיר, ובנושא זה אני רוצה לחזק את דבריו

של ראש המועצה, שאמר מה שאמר,

אחרי מה ששמענו פה אין לי מה להוסיף אלא

שצריך לעשות מאמץ משותף. המפעלים האזוריים משתדלים מאד לשלב את

פעילות העובדים כחלק בלתי נפרד מהמפעלים ועל כך צריך לברך,

עקבנו אחרי ההתפתחויות ברבינטקס זמן רב, אני

יודע שהממשלה מימנה ועזרה מעל ומעבר, כאשר את המחיר משלמים תמיד

רק העובדים. כל סיוע נוסף, שלא יהיה מלווה בפיקוח צמוד, הוא השקעה

שתרד לסמיון וחבל,

הבעיה שצריכה להנחות את הוועדה היא פשוטה מאד; איך מבטיחים חמשך

התעסוקה בערי הפיתוח בכלל, ובביח-שאן בפרט,

ר. כהן;

מזלה של בית-שאן שאין בה, כמו במקומות אחרים - כמו ביקנעם

כמו בבית-שמש - חלות חד-סטרית במפעל אחד גדול, אלא יש בה כמה מפעלים

דבר שמקל קצת על הענין, אם כי המצב כרגע קשה,

אני סבור שאנחנו לא ועדה שיכולה לבוא ולתווך בין המבריא של

רבינטקס לבין שר התעשיה והמסחר, לבין קרן הצמיחה ולבין כל מי שנותן

הלוואות, לנו יש כתובת אחת; משרד התעשיה והמסחר, אנחנו צריכים לפנות

אליו כדי לדעת מי אחראי לשערוריה של חוסר התכנון, כאשר מצד אחד

מזרימים מליוני דולרים להשקעה בבנין,וכשמצד שני עחיד העובדים, העבודה

והייצור מופקר וצריך להושיט יד ולקבץ נדבות כדי שיהיה הון חוזר. מנהל

בשוק הפרטי שהיה הולך לבנות בנין כזה ולא היה דואג שיהיה לו הון

חוזר, היה עף מכל המדרגות ועוד נתבע למשפט.

דבר שני שאנחנו צריכים לדעת ממשרד התעשיה והמסחר- מה תכנית

ההבראה שלו לגבי המפעל הזה, ומהר. כי כשאין הון חוזר אין למפעל

סם חיים, לא מזרימים לו דם. זה לא דבר שאפשר למשוך אותו מהבטחות

אנחנו שומעים גם מאנשי הישוב

וגם מאנשי משרד התיירות שמדובר על פרוייקט מהפכני מבחינת העיד,

מבחינת האזור.

ש. בן-לולו;

מבחינת הארץ כולה.

ר. כהז;

אם זה פרוייקט כל כך מהפכני וחשוב, צריך מישהו לבוא ולהגיד

איר הוא מתקצב אותו, איך הוא בונה אותו. לדעתי שר התיירות צריך

לתת תכנית להמשך החפירות.

אני רוצה לומר באופן הבוטה והחריף ביותר,

דווקה בשל היותי נציג של פועלים וגם בשל היותי חבר קיבוץ, שכל

מה שמתקיים בכפיפות בין קיבוצים לבין פועלים שכירים הוא אסון.

מי שרוצה לראות את האותות על הקיר, שיטתכל על קרית-שמונה. פעם

זה היה בבית-שאן, ולמזלנו בית-שאן יצאה מזה. ככל שנצמצם את הכפיפות

הזאת יהיה יותר טוב. אני אומר את האמת: אני לא רוצה להבריא את

מפעל "הזית" אם מדובר על מעבידים קיבוצניקים ועובדים מבית-שאן.

שיישרו את המפעל מבחינה תקציבית, ככל שהמפעלים האזוריים יפטירו על

הענין, ויגידו לעובדים לקחת את המפעל הזה במתיר אפט.

מה אתה מציע לגבי מפעל "הזית"?

אני מציע שהמפעלים האזוריים יבואו בהצעה הזאת למשרד התעשיה

והמטחר, ומשרד התעשיה והמטחר יבוא ויגיד מי לוקח את הענין הזה.

מצד אחד אני מבין את תושבי בית-שאן, את מועצת הפועלים ועוד שבאים

ואומרים; המפעל קורט, תבריאו אותו למרות שהוא מפטיר. מצד שני,

באים ואומרים שזה לא הגיוני להחזיק אותו מבחינה כלכלית, כי הוא

מפסיד, וזה זרע הפורענות. אני לא רוצה עוד פורענות. אני רוצה

שהמפעלים האזוריים יעשו את החלק שלהם, משרד התעשיה והמטחר יעשה

את החלק שלו ונדע שאפשר להעביר את הענין הזה בצורה רגילה- אני

תלכו בדרך הזאת ואל תגדילו את העבודה השכירה במפעלים האזוריים.

יש לי עקרון: אני חושב שהמדינה חייבת לדאוג לתעטוקה בכל

חלקי הארץ ובמיוחד בצפון הארץ, שהוא אזור רגיש. כל מה שקורה בנושא

הזה הוא שערוריה אחת גדולה.

אני חושב שאנחנו צריכים להמליץ על הקמת ועדת שרים - אוצר,

תעשיה ומטחר, חינוך ותרבות ותיירות - לנושא בית-שאן. ועדה זו

צריכה לבדוק את כל הנושא, גם לגבי מה שקשור בתעשיה, גם לגבי מה

שקשור בתיירות וחינוך, כי את הקומפלכט של החפירות אני רואה כדבר

לאומי גדול, שצריכים להיכנס אליו מטפר גורמים. על ידי כך אפשר

יהיה לגבש איזו שהיא הצעה על מנת להציל את המצב במקום.

לענין האתר הארכיאולוגי אני רוצה להציע שאותה מיגהלה שהוקמה

תהיה חברה כדוגמת חברות אחרות שקיימות, כמו החברה לפיתוח עכו,

עם טמכויות ועם כפיפות לשר אחד.

גם על זה מתמודדים כבר למעלה משנה,

היו"ר א. נמיר;

מי צריר להחליט על זה?

י. פרץ;

הממשלה.

שר האוצר והשר הממונה,

י. פרץ;

אני לא רוצה שיחזור עוד פעם מה שהיה; יביאו אנשים עם מענקי

אבטלה ממקומות אחרים, ואילו אנשי בית-שאן יחכו בחוץ. צריך ללכת

בדרך זו, שמתוך סך כל התקציב העומד לרשות הענין יעמוד תקציב ל-100

עובדים שיעטקו בכך באופן קבוע עד שיימצא פתרון תעסוקתי אחד, ואני

מתכוון לעובדים מתושבי בית-שאן. מעבר לזה, אם שירות התעטוקה יוכל

לתת עוד עובדים על חשבון הבטחת הכנסה, כדי לפתח - עוד יותר טוב.

הדברים האלה ניתנים לביצוע על ידי מימוש הבטחת משרד האוצר

לגבי ההשתתפות התקציבית. אני לא מקבל את הטענה שמשרד התיירות גמר

את הכטף. הוא יכול למצוא מקורות אחרים לעוד 100 אלף שקל לחודש.

אם משרד האוצר מוכן לתת את זה, גם משרד התיירות יכול לתת.

צריו לחייב את משרד החינוך והתרבות, בהחלטה, להיות שותף

בתיקצוב.

ידידי ראש המועצה, הפרוטוקול שבו התחייב

שר התעשיה והמטחר אינו שווה דבר והוא בבחינת התחייבות מוטרית של השר.

כל עוד אין מכתב רשמי של השר שהוא פנה לבקש ערבויות משר האוצר וכל

עוד אין מכתב משר האוצר לוועדת הכטפים, כל הדברים האחרים לא שווים

כלום. אני יושב בוועדת הכטפים ומכתב כזה לערבות עדיין לא הגיע.

אם רוצים שמשהו ייעשה, צריך לדאוג שהמכתב הזה ייצא - אתמול, כי

ועדת הכטפים תצא עוד מעט לחופשה ולא יהיה מי שיאשר את הערבות הזאת.

א. שוטטק;

פיתוח בית-שאן ופרוייקט החפירות הוא דבר חשוב ביותר, אבל

אינני רוצה לדון בו ברגע זה. הנקודה החשובה היא התעטוקה של

עובדי החפירות, ואני מבין שהאוצר נתן לענין זה 500 אלף שקל מהקרן

להבטחת הכנטה.

היו"ר א. נמיר;

לא.

א. שוטטק;

מנין נותן האוצר? בדרך כלל הוא נותן רק דרך המשרדים, הוא

לא יכול לתת בעצמו כטף. יכולתי להבין אם זה במקום הבטחת הכנטה.

שזו קרן העומדת לרשות האוצר- אם הוא לא עשה זאת עד עכשיו אני

רוצה להציע שהוא יעשה זאת עכשיו, יתן מהקרן של הבטחת הכנטה כטף

להמשך החפירות כדי לתת תעסוקה לאנשים, וכל זאת במנותק מהפרוייקט



היו"י א. נמיר;

איר האוצר נתן באמת את הכסף?

י. ברגר;

האוצר העביר אח הכסף לפרוייקט מן הרזרבה הכללית של אוצר

המדינה, וזה בנוסף לתקציבי הבטחת הכנסה, שהיו יכולים להיות מנוצלים

על ירי העוברים בבית-שאן ובסופו של רבר נוצלו על ירי עובדים מנצרת

ומכל האזור, הרבה עוברים מבית-שאן לא הסכימו לעבור במסגרת פרוייקט

תל"ם. כלומר, במקום הבטתת הכנסה הארם יעבור ויקבל את הכסף.

ע. כץ;

אנחנו הסכמנו, במסגרת המיוחרת של בית-שאן, להעסיק 80 אנשים

ולממן אותם,

היו"ר א. נמיר;

מאיזה תקציב?

תל"ם - תקציב להבטחח הכנסה.

היו"ר א. נמיר;

כל ה-80 מבית-שאן?

כן.

למה זה הופסק? פרוייקט תל"ם נגמר?

ע. כץ;

לא. אנחנו מוכנים,

היו"ר א. נמיר;

אז מי לא מוכן? למה זה נפסק?

לשכר של 80 האנשים יש מימון, אבל לתנאים הסוציאליים אין כסף.

בכמה מסתכמים התנאים הסוציאליים ל-80 איש?

r

הפועלים לא עוברים לבר. אם עוברים 40 פועלים. צריר על ירם

3 ארכיאולוגים, עוד טרקטור, עוד משאית, עוד מנהל ועוד כל מיני

חומרים, אם תעמיד 40 פועלים ותיתן להם הבטחת הכנסה זה כמו להגיד

לזה אין כסף?

ד. צפרוני;

זה עולה כסף.

התחלנו לעבוד עם הקרן הקיימת כמעסיק, כי מינהלת התיירות

היא לא גוף משפטי, היא גוף תיאום, שיושבים ומחליטים. לקחנו את

הקרן הקיימת כגוף מבצע, ולה יש הסכם ארצי עם שירות התעסוקה להעסקת

פועלים במסגרת הבטחת הכנסה,שזה תל"ם. הס הביאו פועלים, ואנחנו שילמנו

עבור האוטובוסים ועבור כל ההוצאות הנלוות. כשבאתי למנכ"ל משרד

העבודה והרווחה מר דווידוביץ, אמרתי לו: יש לן 2,400 מישרות במסגרת

תל"ם, תחליט החלטה מיניסטריאלית, תוריד מזה 10% ותיתן לי כתקציב

שנתי לבית-שאן. כתב לי מר דוידוביץ מכתב: אני לא מממן פרוייקטים,

אני מממן אנשים. נגמרה האבטלה בבית-שאן, אין היום זכאים להבטחת

הכנסה במסגדת בית-שאן במספרים שמדברים עליהם, אולי שניים-שלושה,

ולאור זה שיש שביתה בנושא הבטחת הכנסה במשרד העבודה והרווחה; הסכים

מנכ"ל משרד העבודה והרווחה לתת 40 פועלים, וכך הוא מממן 40 פועלים.

במסגרת תל"ם מקבל הפועל 23 שקל ליונו. זה לא כולל תנאים

סוציאלייים. כדי להכניס לעבודה את פועלי בית-שאן הכפלנו את תקציב

ההעסקה של הפועלים וזה עולה לנו 50 שקל ליום עבור פועל, במקום

23 שקל. אם כן, יש את הרצון שלהם, יש את הכוונה שלהם, הם מוכנים

להביא 250 פועלים מבחוץ, אבל אנחנו חייבים לתת את ההשלמה.

מה זאת אומרת פועלים מבחוץ?

מנצרת,

אבל אנחנו לא מדברים עכשיו על פועלי נצרה,

זה מעבר לפתרון של פועלי בית-שאן.

בשביל זה המשרדים היעודיים צריכים לתת את המטשינג לכל השירות

מסביב לפועלים, אחרת לא נוכל לעבוד.

אין היום זכאים להבטחת הכנסה בבית-שאן?

אין, הודות לזה שעבדו בעתיקות.

אבל אם הס לא עובדים עכשיו?



ד. צפרוני;

הם מקבלים מקרן אבטלה.

כשאדם עבד 150 יום הוא רכש לעצמו זכויות של דמי אבטלה והפסיק

להיות איש של הבטחת הכנסה0

היו"ר א. נמיר;

למעשה אנחנו עושים עכשיו בוועדת העבודה והרווחה דבר שלא

איפה משדד העבודה והרווחה? מקומו של

המנכ"ל לא יימצא בוועדת העבודה והרוותה, למה מחכים - שכל המובטלים

מאתר החפירות יגיעו לזכאות של הבטחת הכנסה? אנחנו לא מכירים את

סיפורי הקרן, שבאים אלינו לבקש הכפלה של הקרן מ-5% ל-10%?לא נאשר

לכם את זה יותר. עייפנו ©מה שקורה.

הסוכריה שלי בביקור בבית-שאן היה הביקור בחפירות הארכיאולוגיות.

אני לא חושבת שיש הרבה ערים בעולם שיש להן חפירות ארכיאולוגיות כאלה.

אני בטוחה שאנשים מכל העולם, לא רק מהארץ, יבואו לבקר באחר החפירות

של בית-שאן.

מחרתיים תתכנס הכנסת ואדאג לפגישה עם שר התיירות. אני רוצה

לדבר קודם כל איתו, כי הוא צריך להיות השר המוביל. אני לא מאמינה

בוועדת שדים לנושא זה. מוכרח להיות שר אחד שהוא בעל-הבית.

הפעם משרד האוצר אינו אשם. משרד האוצר הקציב מן הרזרבה, לא

משום תקציב, והוא מוכן להקציב עוד חצי מליון שקל כדי לסייע ולעזור

לבית-שאן. אני מבינה את האוצר במקרה הזה: אם המשרדים הנוגעים בדבר

לא נותנים אגורה, הוא לא יתן את הכסף.

ביום רביעי אבדוק עם שר התיירות מספר דברים, ואני מזמינה את כל

מי שרוצה, מחברי הוועדה, להצטרף אלי. קודם כל אבדוק את הנושא של

החברה לפיתוח בית-שאן. זה בהחלט יכול להיות הכלי שיפתור הרבה מאד

בעיות ביורוקרטיות, וסוף סוף יהיה בעל-בית שהוא יהיה הגוף שיוכל

לטפל בנושאים האלה גם מבחינה יורידית וגם מבחינה מעשית. אחרי זה

יש טעם לדבר גם עם שר החינוך והתרבות וגם עם שר האוצר.

אני חושבת שיש מקום - ואדבר על כך עם

יורם בליזובסקי - לענין משקיע פרטי לפתוח את המפעל. אני חושבת כמו

אני רואה את ההשקעות של המפעלים האזוריים, אני

רואה מה שקורה אחר ההשקעות והכוונות הטובות וזה לא כדאי, לא מבחינה

מוסרית ולא מבחינה ערכית.

אני חושבת שהבעיה הכי חמורה של בית-שאן

היא בעיית רבינטקס. המפעל נמצא בהליכי גסיסה. יש שם ניהול כושל, שבכל

מדינה מתוקנת בעל בית כזה היה צריך לשבת במקום מסויים והיה צריך לבדוק

מה הוא עשה עם כל הכספים שקיבל מהמדינה. אין כסף לשחרר את המלאי

מהנמל, יש מכרזים שזכו בהם בארצות-הברית, אבל אין אפשרות לעבוד. אם

כך ימשיך המפעל להתנהל תהיה מפולת.

אני אדבר עם יורם בליזובסקי על הענין, אבל אני מוכרחה לומר:

עם כל הרצון הטוב של מרכז ההשקעות ועם כל ההודעות של מרכז ההשקעות

שהוא יתמוך פה ושם במפעל אין היום למרכז ההשקעות תקציב לתמוך באף אחד

מהמפעלים שהוא ממליץ עליהם ולכן מתחיל החיזור על הפתחים. אני אדבר

עם יורם בליזובסקי כדי שידאג שמייד יהיה מכתב לוועדת הכספים.



אני מוכרחה לומר לאלון כהן, שכל הבניה על 2 מליון היא לא בניה.

עוד לא שמעתי שקרן הצמיחה יכולה לחת 700 אלף למפעל אחד. אמנם אחה

עדיין לא כונס נכסים, אבל אחה מדבר כמעט כמו כונס נכסים.

השאלה אם המסר הובן, שאני פה לא בצורה פורמלית, כי הבנקים

בעצם הפקיעו את סמכויות הניהול מהחברה לפני מספר שבועות ולכן

באחי עם הדיבורים מה חסר לחברה ומה לא.

י. פרץ;

אם הפקיעו את הסמכויות אין לנו מה לעשות.

א. כהן;

הניהול הוא כבר לא בידי הבעלים הקודמים. המנהלים הקודמים לא

מנהלים יותר את הענין, זה ברור.

היו"ר א. נמיר;

אם כן, זה כונס נכסים לכל דבר.

לענין החפירות נקבע פגישה ביום רביעי עם שר התיירות ובהתאם

לכך נפעל.

לענין רבינסקס נתקשר מיד עם יורם בליזובסקי, אולי אפשר לקיים

איזו שהיא התחייבות יותר גדולה; בהתחשב בזה שמדובר בבית-שאן,

איר מבטיחים אח השיקום של המפעל?

היו"ר א. נמיר;

בשלב א' צריך להחליף אח המנהלים, ומסתבר שהבנקים כבר מנהלים

אח המפעל.

אני מבקשח מאלון כהן; אל תנקסו בינתיים שום צעדים בכיוון של

סגירת המפעל. אנחנו ננסה לעשות הכל, כי אחרת מה שיקרה עם רבינטקס

הוא נורא.

הערה אחרונה לראש המועצה; המפעל לתרופות שבונים בבית-שאן הוא

תוספת מאד חשובה, אבל אני רוצה שתהיו מודעים לעובדה שהשכר במפעלי

החרופות הוא כמו השכר במפעלי המזון, ולכן הכיוון התעשייתי חייב

להיוח היום לא למזון ולא לתרופות.

נעמוד איתכם בקשר ונודיע לכם על תוצאות הטיפול. תודה רבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.30)