הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 345

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

ביום ב' ט"ז בתמוז התשמ"ז - 13 ביולי 1987, בשעה 11.00

נכחו

א' נמיר - היו"ר

ח' גרוסמן

ר' כהן

א' שוסטק

י' שמאי

א' גבריאלי - ראש מועצת יקנעם

ר' טולדנו - מזכיר מועצת פועלי יקנעם

ד' ברודט - סמנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

א' בר - משרד התעשיה והמסחר

ע' כץ - משנה למנכ"ל שדות התעסוקה

ז' גינדל - מנהל האגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה והרווחה

י' בקל - מנהל ענף אבטלה, המוסד לביטוה לאומי

י' אדמוני - משרד הכלכלה

י' אריאב - אגף התקציבים, משרד האוצר

י' סעדון - מרכז מטה התעסוקה של ההסתדרות

א' מאירי - מועצת פועלי היפה, מחזיק תיק סולתם

יי הזיזה - ראש אגף כוח אדם, הנהלת כור

שי שפר - סמנכ"ל וחשב, הנהלת סולם

י' רונן - ראש אגף כוה אדם, הנהלת סולתם

יי צמח - יו"ר ועד הפועלים, מרכז צוות תעשיה, סולתם

שי שמילוביץ - יו"ר הפקידים והטכנאים, סולתם

י' ארן - מנהלת לשכת הקשר של ההסתדרות בכנסת

אי אדלר

מי הלנברג

מפעל סולתם ביקנעם



מפעל סולתם ביקנעם

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לקבל

בברכה את כל המוזמנים לדיון על מפעל

סולתם ביקנעם.

מפעל סולתם ביקנעם זה אחד הנושאים

הקבועים בוועדה שלנו. זו ישיבה מספר, אינני יודעת איזה. עייפנו מלספור את מספר

הישיבות שקיימנו בנושא סולתם.

אנחנו מכירים מקרוב את נושא הנשק ואת

נושא המדינות שלהן נמכר הנשק מהמפעל ביקנעם. אמרתי, כשהיה כאן דיון בנושא התעשיות

הבטחוניות שבערי הפיתוח, שאני מאד מתנגדת לנושא של מכירות נשק למדינות שונות ביניהן

מדינות מאד מפוקפקות, אבל לא פציתי פה בנושא זה בוויכוח שהיה בכנסת, ולא מפני ששיניתי

את דעתי. לנגד עיני היה הנתון ש-40% מכוח העבודה של יקנעם עובדים במפעל סולתם ומי

שיפוטר מחר - לא יהיה לחם וחלב לילדיו, ואותו לא מעניינים התירוצים, הסיבות והנימוקים

השונים, הומניים או בלתי הומניים.

אני יודעת לאיזו מדינה נמכר הנשק ומה

הם הסיכויים של המפעלים, בשל כל מיני פרשיות פוליטיות שאנחנו עסוקים בהן חודשים

רבים, להמשיך בסחר הזה. לכן זה כמה חודשים אני בדעה שלסולתם, כמפעל לנשק, אין

עתיד. גם אחרי שיחות שלי עם שר הבטחון אני לא מאמינה שסולתם יכול להמשיך ולהיבנות

על תעשיית נשק.

גם חברת-הכנסת גרוסמן וגם אני לא היינו

כאן במשך שבועיים וחצי. מיד כשחזרתי היתה אלי פנייה של ועדי הפועלים להיפגש איתי.

פניתי מיד למשרד התעשיה והמסחר ודיברתי עם מנהל מרכז ההשקעות, עודד שמיר. אנחנו

צריכים למצוא פתרונות חילופיים או בתוך סולתם עצמו או בנוסף לסולתם, כך אני רואה

את המצב. אם נבכה על מה שהיה או אם נבכה את מה שהיה בעבר - זה לא יועיל. אנחנו

חייבים למצוא מקומות תעסוקה לכל אותו ציבור העובד בסולתם.

אני מתארת לעצמי מה עובר על יקנעם, איך

משפיע עליה מה שקורה בסולתם. אני מבקשת מראש מועצת יקנעם למסור לנו מה קורה שם.

שלום לכם, תודה ליושבת-ראש הוועדה.

גם אני לא זוכר את מספר הישיבות

שהוועדה מקיימת בהם דיון בנושא סולתם.

אצלנו הגיעו מים עד נפש. רמת האבטלה

בעיירה שלי היא מהגבוהות בארץ. לצעירים אין עתיד. צעירים רבים באים ושואלים: מה

יהיה איתנו? מתחילה להיות עזיבה גדולה מהיישוב, וזה מדאיג אותי. ישבתי לא פעם עם

אנשי כור. הם מרימים ידיים. ישבנו גם עם ישראל קיסר, לפני כחודשיים. בא אלינו ראש

הממשלה. באו שרים. עם מי לא ישבנו? כל מי שיכול היה לתרום משהו - ישבנו איתו. היו

הצעות, וצריך לחשוב על עוד נושאים, בתוך סולתם, לפתרון הבעיות, כי אחרת אנחנו במשבר

גדול מאד.

סולתם זה מפעל בקנה מידה בין-לאומי.

הוא מייצר דברים טובים. לפעמים אני מתפלא על האטימות של הממשלה, שלא רואה עין בעין

כמונו, כמו אנשי כור וההסתדרות מה המפעל תרם למדינת ישראל. אני לא אשכח שבמלחמת

יום הכיפורים, כשעמד מלאי גדול מאד שצריך היה לצאת לחוץ-לארץ, צה"ל לקח אותו וזה

תרם לבטחון המדינה. אני חושב שצריך להפשיר תקציבים למשרד הבטחון, כדי שבינתיים יקנו

תוצרת. היתה לי שיחה בנושא זה עם שר האוצר.

יש כלי שנקרא "שולב", מדינות אירופה

מתעניינות בו, צה"ל צריך לקנות קודם. אם משרד הבטחון טוען שאין לו תקציב - צריך

למצוא לזה פתרון. היתה הצעה, דיברו על 30 מיליון דולר, אבל זה לא יתן פתרון. חייבים

למצוא פתרון למשבר. אני מאמין שהמפעל יתאושש. צריך לצאת מהקיפאון עכשיו.



השר שחל הציע טורבינות רוח. הנהלת סולתם

לא קיבלה את ההצעה הזאת. הוא דיבר על עיסקת חליפין עם מדינות אפריקה. סולתם לא מעוניינת

בזה.

פניתי לישראל קיסר. יש הרבה מובטלים. מה

שקורה בלשבת הסער וביישוב זה קטסטרופה.

מה אחוז האבטלה?

אחרי אילן גבריאלי ירבר רפי טולדנו,

מזכיר מועצת הפועלים, ואני מקווה שממנו

נשמע על כך.

מה שקורה ביישוב זה קטסטרופה. היישוב

נתון בצרה צרורה. היישוב עלול להתחסל.

רואים את זה מול העיניים. אני מרבר עם שר האוצר.

כשמדברים על סיווג, עזרו לנו במפעל אמריקאי.

יש התנגדות ביחס למפעל אחר. זו התנגדות של שר האוצר. כל השרים מוכנים לתמוך, רק

שר האוצר מתנגד. יזם לא רוצה שום דבר אלא היזמים מבקשים רק לא לשלם, עשר שנים, מס

הכנסה.

אני קורא לסולתם ולכור לעשות רה-ארגון,

לפנות בניינים, כדי שיבואו אחרים. יש מתבת ואלקטרוניקה שרוצה בניינים. אני אומר

לכור ולהסתדרות, אולי אפשר לפנות לשנה-שנתיים, וכמובן, צריך לפתור את הבעיה של סולתם,

כי אחרת אני רואה צרות צרורות.

אני מוכרח להודות שסולתם, מבחינה סוציו-

אקונומית, העלתה את הרמה של האנשים ביישוב. בעבר סולתם עזרה. היום היא מזיקה. המשבר

שעובר על סולתם יגרום להרס ולקרע בתוך היישוב.

הוזמנו לדיון נוסף אחרי שהוציאו 500

איש מסולתם.

כמה נשארו?

1050.

אני חושב שציבור העובדים בסולתם נתן

מעל ומעבר את חלקו להבראת המפעל. למרות שיצאו 500 איש, אין שקט והיום מדברים על

אלטרנטיבות חמורות מאד מאד לעובדים, מדובר על הצעות כגון סגירה לחצי שנה, הצעות

בלתי נסבלות לציבור העובדים.

יקנעם הפכה להיות מוקד לתיירות ממשלתית.

כל חודש בא שר אחר. אין שר, חוץ משר האוצר, שלא ביקר ביקנעם, וקיבלנו הבטחות מכאן

עד להודעה חדשה.

אני לא רוצה לדבר על האבסורד שיש בסיווג

של ערי פיתוח. לרמת ישי - כן, ואילו אנחנו צריכים לעבור שבעת מדורי גיהנום.

בדיון האחרון שהיה פה ביקשתי מדוד עברי

לבקר ביקנעם. הוא בא. יש תיקים. שר הבטחון התבקש לסייע בנושא המכרז האמריקאי. יש

בקשה לממן בינתיים. יש הרבה ניירות שהוגשו למשרד הבטחון, למשרד האוצר, למשרד

התעשיה והמסחר. אני לא חושב שיש משרד שלא קיבל נתונים כדי לסייע למפעל. בינתיים

יש רק דיבורים. האווירה במפעל היא אווירת נכאים וגורל העיירה מתנדנד.



אנחנו עושים רבות בתחום של הכשרה מקצועית

למפוטרים, אבל מדינת ישראל לא מציעה שום הכשרה מקצועית לנשים. זו קטסטרופה. מה יש

בשביל נשים? יש תפירה וספרות. זהו. יש וריאציות של תפירת עור ובגד, לא יותר. דברים

ארורים, למשל מזכירות, קורס למעבדי תמלילים - משרד העבודה לא מכיר אותם. רק תפירה

וספרות. זה סקנדל. אינני מביו איר המדינה לא חושבת על תחומים יותר מודרניים. זה

מתחת לכל ביקורת. יש סרנה טכנולוגית, זה רק לגברים. אין מה להציע לנשים.

כמה נשים מפוטרות יש?

ר' טולדנו; אין לי נתונים.

פתחנו קורסים להכשרה מקצועית. מסבירים

למפוטרים איר להציג את עצמם כדי לקבל עבודה. זה היה בעזרת דוקטור מהטכניון. 13

אנשים קיבלו עבודה אבל אין מה להציע לנשים.

ואשר לאחוזי האבטלה. כאן עלול להיות

ויכוח קשה בינינו לבין שרות התעסוקה. אנשי המקצוע ביקנעם לא נרשמים ביקנעם אלא

בחיפה. המספרים הרשמיים אצלנו מרברים רק על מובטלים מחוסרי מקצוע. מי שסיים כמה

כיתות בבית-ספר תיכון צריר להירשם בחיפה, ואז מדברים על מספרים נמוכים אצלנו,

ואנחנו נבלעים בתור המספר העצום של חיפה.

לסיכום. לדעתי, נוכל להוציא את לחמנו

בעזרתכם, אם תושט עזרה מיידית לסולתם, מימון ביניים לרכישת מלאי. הנהלת סולתם חייבת

לבדוק אפשרות להכנסת קווים חילופיים. לפי מיטב הכרתי, יש רק הערכות אבל מעשית, פיסית

בשטח אין קווים חילופיים.

זו לא הפעם הראשונה שאני נמצא פה בנושא

סולתם. אנחנו עוברים בסולתם כמה מדורי

גיהנום. מה שקורה היום במפעל זה גיהנום. להימצא היום בחצר המפעל - זה גיהנום. אנחנו

עוברים את הטראומה הזאת אמנם לא מהיום אבל בעיקר מינואר 1987. כשהגענו להסכם חשבנו

שנגיע אל הנחלה. הסכמנו להגיע להסכם לפי דרישה של הנהלת כור. בהסכם נאמר שאנחנו

מוכרחים להצטמצם ל-1050 ומפועל מקצועי לעשות פועל פשוט, זאת אומרת לעשות ניידות

כדי לתת אורר חיים למפעל. הסכמנו, וזה לא היה קל. לא היה קל לעמור בפיטורים של

500-450 איש. כל משפחה שיצאה מן המפעל - זו היתה טראומה. חשבנו שעל-ידי זה פתרנו

את כל הבעיות. עסקנו גם בניידות של פועלים. הוצאנו פועלים מהאגף של בעלי מקצוע,

שיהיו פועלים פשוטים. לא הלכנו לפי סרר מסויים. חשבנו שאולי תבוא הגאולה.

לא מהיום אנחנו מתריעים נגד המצב

שנוצר. מי שמחזיק ברסן היה צריר לחשוב שני צעדים קדימה מה צריר להיות במפעל.

המפעל הזה תרם בעבר רבות למערכת הבטחון, ואולי הוא יתרום גם בעתיד. כל מי שיש

לו יד ורגל צריר לסייע למפעל בעל טכנולוגיה מתקדמת ביותר בעולם. האנשים שבו הם

אנשים שקטים, ואולי זו הבעיה שלנו. אולי היינו צריכים להרים רגלים. לא עשינו את

זה. חשבנו שכל אחד יודע את מידת החיוניות של המפעל הזה, שצריר להציל אותו ולא

מספיק להכין תכניות כל יום שני וחמישי. כל יום נוחתות עלינו תכניות חדשות, ומה

הן יביאו? הן יביאו להבראה? להנהלת כור היתה תכנית לסגור את המפעל למשר כמה חורשים.

האם זה יביא את הגאולה? האם האנשים במפעל הם בני ערובה? שאנשים יחכו ארבעה חודשים

ואולי בינואר 1988 תהיה עבודה? כר נבנה חברה, שאנשים יישבו בבית ארבעה חודשים ויחכו

לגאולה? מה הדבר הזה?

כפי שאמרתי, זו לא הפעם הראשונה שאנחנו

מתריעים. התרענו לא פעם שמא נגיע למצב של היום. כל מי שעוסק בשיווק ובהזמנות היה

צריר לדעת מבעוד מועד מה קורה, ולדאוג לקווים חילופיים. לכל מפעל נשק יש קווים

חילופיים. היו צריכים לדאוג למוצרים חילופיים לשעת צרה. הפועלים הם לא בני ערובה.

אני מבקש מוועדת העבודה והרווחה להתייחס

לבעיה זו בדרככם, בצינורות המקובלים. שלחנו מברקים לראש הממשלה ולשרים ואנחנו רוצים

שוב, באמצעותכם, להעביר מסר נוסף לראש הממשלה, לשרים ולחברי הכנסת, שיראו עין בעין

איתנו, כי למפעל הזה יש עתיד.

היושבת ראש, חברת-הכנסת אורה נמיר,

חברי הכנסת, גם מצפוני, במשר שלושים

שנח, לא חיה נקי בגלל ייצור נשק, אבל מצפון לחוד והצורך להביא לחם הביתה לחוד.

אני רוצה לצאת מפה לא בהרגשה של

השתתפות בצער והבעת תנחומים אלא בהרגשה שתוגש עזרה. למפעל סולתם יש היום המכונות

הטובות ביותר בארץ, בעלי המקצוע הטובים ביותר בארץ, אבל אין תכנית.

רבותי חברי הכנסת, אני בוודאי פטור

לומר לכם שמפעל סולתם ידע בחייו עליות

ולצערי, גם ירידות רבות. אנחנו נמצאים שוב בתקופה קשה. אם תהיה נכונות של כל הגורמים

ביחד, כולל כור, להרים את המעמסה הזאת, ניתן, להערכתי, להתגבר. קודם כל צריך להאמין.

מי שאיננו מאמין, יש לו בעיה.

סולתם הוא אחד המפעלים הגדולים ביותר

והטובים ביותר שהיו לכור. ואני מרשה לעצמי לומר שזה אחד המפעלים שהכניס מיליוני

דולרים למדינת ישראל. כשטוב-טוב במימדים גדולים, וכשהלילה רע-רע במימדים גדולים.

מפעל סולתם הוא לא מפעלון אלא זה מפעל

גדול שהושקעו בו, בטכנולוגיה, מיליוני דולרים והוא התאים את עצמו שיוכל להתחרות עם

מדינות בעלות שם. אבל מה אפשר לעשות כשבארץ יש משבר? למשרד הבטחון יש מגבלות תקציביות,

המתחרים הם רבים, ומדובר בנושא רגיש.

בנסיבות שנוצרו ניסינו בשיטתיות, באורך

לוח, בהידברות אמיתית וכנה עם כל הגורמים, עם הוועדים, עם מועצת הפועלים, למצות את

המשותף. אני יכול לציין בסיפוק שגם בהסכם האחרון, למרות שיש קושי של התאמת היקף כוח

האדם לרמת התעסוקה, דהיינו יש עודף של כוח אדם, המושג של פיטורין לא היה אלא דובר על

תכנית מוסכמת של פרישה מרצון, אם לפנסיה מוקדמת ואם לסידור אחר. יש עובדים שהביעו

נכונות לצאת ולהסתדר, מפני שהם לא חיוניים למפעל. זה נעשה. לא היתה שיטה שלמה. אילו

היינו בטוחים שניקלע למצב כה קשה, קרוב לוודאי שהיינו מדברים על משבר גדול יותר ועל

צמצום גדול יותר.

אני רוצה לומר מה המדיניות שלנו. אין לנו כל

תכנית לסגור את המפעל. כל הדיבורים על סגירת המפעל רק יקרבו את הקץ והמפעל אמנם

ייסגר, כי האנשים יתחילו להאמין שאין תקומה למפעל. אם נדבר על סגירת המפעל - אנחנו

עושים חטא לענין. מוחלט שאנחנו לא סוגרים את המפעל. הנהלת המפעל והנהלת כור לא יוזמים

תכנית פיטורים. אנחנו רוצים להמשיך בתהליך שהתחלנו בו. העובדים שמוכנים ורוצים לפרוש,

מרצונם, עובדים שאינם חיוניים למפעל, העובדים האלה מקבלים, בלשון המעטה, תנאים מועדפים

ביותר, ולא אכנס לפרטים. כמובן שלא נשחרר אנשים שהם חיוניים, אנשים שהמפעל השקיע

בהכשרתם ובהדרכתם להפעלת ציוד מתוחכם שיובא. אם נעשה זאת - המפולת לא תאחר לבוא.

אני מבקש שתסביר למה כוונתך כשאתה

אומר שאין תכנית לסגור את המפעל.

לא די שאין תכנית כזו. צריך לומר מהן תכניות הייצור בעתיד הנראה לעין, השנה ובשנה

הבאה.

אתייחס לזה.

היתה גם מחשבה להוציא את העובדים

לחופשה ללא תשלום. המחשבה הזאת נגנזה. לא פיטורים יזומים, לא חופשה ללא תשלום,

והמפעל לא ייסגר.

במפעל סולתם יש מלאי שמגיע לסכום של

80 מיליון דולר. זו אמנם בעיה גם של כור אבל לא רק של כור. יש מדיניות ממשלתית שפועלים

לפיה. יש משבר בכל הענף הזה. ממשלת ישראל, על שריה ומשרדיה התוו את המדיניות ומן הדין

שגם הם יסייעו בענלן הזה כדי לצאת מהמצוקה.

המלאי, האם כולו על חשבון כור?

המלאי כולו על-חשבון כור.

ר' כהן; בלי סיוע ממשלתי?

עד כמה שידוע לי, שום סיוע ממשלתי.

המלאי הזה, בהיקף הזה ובסכום כזה, מסכן

לא רק את סולתם אלא גם את כור. בעבר המפעל הזה סייע למפעלים מפסידים, תקופה ארוכה.

היום, לצערנו הרב, מדובר על מימדים שלא ניתן לשאת אותם.



אנחנו מבקשים שיינתן לנו קודם כל פסק זמן,

ואני מקווה שנגיע להבנה ולא להתנצחות. אני מודע לקשיים שיש ביקנעם, אבל בהפגנות לא

משיגים עבודה. אנחנו מגיעים למסקנה שבמקומות קטנים אסור להקים מפעלים גדולים. אני

חוזר ואומר שאנחנו מבקשים שיינתן לנו פסק זמן לתקופה סבירה.



היו"ר א' נמיר; מה זה "תקופה סבירה"?

אנחנו מוציאים, בהסכמה, את העובדים לחופשה

של חמישה שבועות, חופשה רגילה. העובדים

מקבלים את מלוא השכר ומלוא שכר העידוד. יש ועדה, היא תשב ותדון בניחותא ובשקט, תור

כדי החופשה שתחול על 850 עובדים. יתר העובדים ימשיכו לעבוד בשתי המחלקות לייצור אזרחי.

אנחנו ננסה להתמודד ולחפש פתרונות.



אני רוצה לומר שבשעה שאנחנו יושבים כאן

נמצאת בארצות-הברית משלחת בראשותו של מנהל המפעל, כדי לקבל הזמנה ולהתמודד עם גורמים

שונים. אנחנו מנסים למצות כל אפשרות.

מנכ"ל כור בא בדברים עם שר האוצר ועם הביטוח

הלאומי, והיו שיחות עם מערכת הבטחון. לא נוכל לייצר למלאי מעבר למה שיש. זה לא ניתן.

אנחנו מעריכים, וזה מעבר להרגשה טובה, שיש נכונות מצד הביטוח הלאומי.

כמה זמן אתם מבקשים כדי להביא הצעות חילופיות

מיהי הוועדה המשותפת?

הוועדה משותפת לנציגי העובדים, הנהלת המפעל

והנהלת כור.

מה הן ההצעות החילופיות למה שיש היום?

יי חזיזה! כור כבר התחיל לבדוק אפשרויות להסבת קווים.

מתי כור התחיל? זה ענין של שנים.

כמעט שלוש שנים מדברים על זה בוועדה.

שנתיים וחצי שמענו על קווים חילופיים.

במצב טוב, כשיש הזמנות והעסקים פורחים -

לא חושבים על זה. בתכנון נבדקו, גם בעבר,

תכניות כאלה. ראו שזה לא כדאי. היום יש שורה של מפעלים אשר מייצרים מוצרים אזרחיים

פרופר, והם נמצאים בקשיים גדולים מאד. צריך לבדוק איזה מוצר יש לו שוק, מה הכדאיות

שלו וכמה הוא יעסיק. זה ענין שטעון בדיקה יסודית, כי אחרת עלול להיות חלילה מצב ששוב

נגיע לכאן ותכו אותנו על טעות שעשינו.

כמה זמן, לפי הערכתך, הנהלת כור תחזיק

את כולנו בציפיה?

העוברים י ורעים את המצב לא פחות טוב ממני.

זה תלוי בהתפתחות. אולי נראה שיש נכונות

של משרר האוצר. אנחנו מבקשים הלוואה כרי להקל. אם ניתקל באטימות - מצבנו יהיה חמור.

אתה בכיר בכור. כולנו מכירים את סיפור מטוס

הלביא. אנחנו רואים מהי ההכרעה של משרר

הבטחוו היום. קשה לי להאמין שלמערכת הבטחון תהיינה ציפיות גרולות להזמנה גרולה של

נשק. אנחנו יושבים עם ראשי ערים אחרות, עם מפעלים לנשק; אל נתלה תקוות ברברים שאיו

להם תקווה. משרר הבטחון לא קונה. מוכרחים להכין תכניות להסבה, אם לא של כל המפעל -

של חלק ממנו. אנחנו שואלים כמה זמן זה צריך לקחת?

נברקות אפשרויות שונות. אם נקבל סיוע

ממשלתי או לא - זה משמעותי. אינני רוצה

לתת תשובות שאינן מבוססות. אני יכול לומר כבטחון שאנחנו עושים כל המאמצים, גם בארץ

וגם בחוץ-לארץ, ונותנים את הרעת להסבת קווי ייצור. האם זה יתן תעסוקה לכל העוברים? -

אין תשובה חר משמעית.

אנחנו רוצים לשמוע על תכניות. מה הנהלת

סולתם מתכוונת לעשות?

אני נמצא בסולתם מהתחלת שנת 1956. אחרי

שסיפקנו לצה"ל, במלחמת סיני, פוטרו פועלים;

בשנת 1957. ב-1963 סופקו הזמנות להורו, וב-1964 - שוב צמצומים, והרברים חוזרים על

עצמם. כשהשאח נפל, כשלמעלה מ- 50% משלנו הלכו בזמנו לאותה מרינה - שוב היה משבר. שנת

1978 היתה השנה האחרונה שבה היתה אספקה לאיראן. החלק הזה הלך וירד. אולי יתקבלו

הזמנות ונתחיל שוב לעלות. אולי זה לא סוף העולם.

ב-1981-1980 קיבלנו הזמנה ממשרד הבטחון.

התקבלו הזמנות ייצוא והבטחנו שלא נחייב את משרד הבטחון לקנות הכל. עכשיו אנחנו פונים

לעזרת משרד הבטחון. יש מלאי שאני מעריר אותו בלמעלה מ-100 מיליון דולר, תוצרת וחומרים.

אנחנו מבקשים שיקנו תוצרת בסכום של 35-30 מיליון דולר. אם למשרד הבטחון אין תקציב -

אפשר לתת אשראי לזה. אנחנו מרברים על מפעל שער היום מכר, מכירות ישירות בחוץ-לארץ,

בסכום של כמיליארד דולר, והשיג הזמנות לתעשיה הצבאית. כשלא מתייחסים למפעל כזה, זה

רע מאר.

אתה רוצה להגיד שמשדר הבטחון לא התייחס

למפעל סולתם מאז המפעל נקלע למשבר

האם מאז שסולתם נקלע לבעיות קשות, משרר הבטחון לא עזר לו?

שום דבר משמעותי.

אני רוצה לומר משהו על מוצרים חילופיים,

נקודה שאולי לא הודגשה מספיק. אני דוצה לציין דבר שהכל יודעים, שבקונצדן כור יש

מפעלים אשר מייצרים מגוון של מוצרים לשוק האזרחי, גם הם נמצאים במצוקה ואינני רואה

את המזל הגרול שיש להם. מוצר אזרחי - זה לא תרופת קסם. קו למוצר אזרחי - זה לא חילופי.

זה צריו להיות קו ייצור נפרד, כמו שיש במפעל קו ייצור לכלי בית מנרוסטה, ולא מעבירים

פועלים מהקו הזה לנשק, ולהיפך.

כן מעבירים.

כמה?

כמה שצריך.

זה לא חילופים.

נניח שנתחיל בייצור אזרחי ונתחיל בקירום

המכירות ונשיג קונים ונתחייב למועדי אספקה, ופתאום נקבל הזמנה גדולה לנשק. אם נגיד

הבטחנו לכם מועד אבל אנחנו דוחים אותו - הם לא יקנו אצלנו. לכן אני אומר

שאלה צריכים להיות קו נפרדים.

אבל אתה לא יכול להחזיק את העובדים ברזרבה.

אינני מדבר על רזרבה אלא יש מערכת לנשק

ותחמושת.

את העובדות שצויינו כאן אני רוצה לסדר קצת

אחרת, אם כי אינני חולק על שום עובדה כשלעצמה.

אני אישית מלווה את כור ואת מפעל סולתם כשנה ומשהו. בחודש מאי 1986 התבקשתי לבדוק את

הבעיות של המפעל ומאז אני מלווה, בצורה די צמודה, את סולתם.

איר אני רואה את המצב של סולתם בהקשר לעיירה

ואיר אני רואה את הפתרונות שהוצעו? מפעל סולתם נתון היום בבעיות מבניות הנובעות מכמה

גורמים, בעיקר משניים. צה"ל ומשרד הבטחון קונים פחות. על פי תכניות העבודה של משרד

הבטחוו, הוא יקנה פחות. היתה לי שיחה עם מנכ"ל משרד הבטחון, מר עברי, אחרי ביקורו

במפעל. הוא הראה לי תכניות הצטיידות של צה"ל בכלים שמייצר מפעל סולתם. אינני רואה

שמפה תבוע הישועה למפעל. זה לא דבר ששייר לסדרי העדיפות של משרד התעשיה והמסחר או

האוצר. זה דבר ששייר למשרד הבטחון. גם חלופות צה"ל בנושא מטוס הלביא לא ישנו את

העובדה הזאת. ודבר שני - מפעל סולתם נמצא היום באטמוספרה בינלאומית אחרת, קמו מפעלים

כאלה בקוריאה, בטאייוון, בברזיל, בספרד, בצרפת, מפעלים שמייצרים את הכלים האלה והם

עומדים בתחרות במכרזים בינלאומיים. וצריר לדעת שמדינות שקונות מסתכלות לא רק על האיכות

אלא גם על המחירים. מפעל סולתם נמצא היום במציאות בינלאומית אחרת, שצריר להכיר אותה.

את הבעיות האלה אפשר אולי לפתור או באיכות יוצאת מו הכלל או ברמת שכר אחרת, ואני לא

ממליץ שנחיה ברמת שכר של קוריאה.

אתה חושב שעיקר הבעיה היא באיכות או שהיא

בצמצום השוק?

השוק מתנדנד. חלקנו בשוק הצטמצם בכל מקרה.

גם בשוק יציב חלקנו היה מצטמצם, קל וחומר

בשוק מתנדנד.

אני מדגיש את הדברים האלה כי מבנה ההצעות,

כפי שגובשו, באות לענות על הרקע הזה. אנחנו גילינו את זה בשנים האחרונות אם כי יש להניח

שזה היה גם בשנים קודמות.

לסולתם יש מלאי גדול, של 80 מיליון דולר,

מלאי שהצטבר במפעל, ברובו הגדול הוא מומן על-ידי כור או ישירות על ידי הבנקים. זו

מציאות שאני מאשר אותה על פי המימצאים שאני מקבל מהנהלת החברה. יש מלאי גדול, ויום

יום שממשיכים לייצר ואין קניות - המלאי גדל ולא קטן.

אם בהנהלת סולתם ובהנהלת כור חושבים שהשנים

הטובות יממנו את השנים הרעות - אני לא מציע לבנות על זה ולא הייתי מציע שעיירה תיבנה

על זה. יקנעם נמצאת במצב שחלק נכבד מהתעסוקה שלה בנוי על המפעל הזה, והיא לא יכולה

לקחת סיכונים. זה לא טוב.

הצענו מספר הצעות, שחלק מהן התקבלו על-ידל

הנהלת כור. יש הצעה שהוצעה על-ידי כור - להתאים את גודל המפעל לנתונים החדשים. אני

מביו שזה מתבצע.



היו"ר א' נמיר; קבעתם מה סדר הגודל?

די ברודט; אנחנו לא קבענו. המפעל דיבר על 1000 איש.

אחר כד דובר על מספר אחר.

בביקורים שלנו הציגו לנו את עובדת המכרז

הגדול שסולתם מתמודד בו בארצות-הברית. זה עניו שמתמשך הרבה מאד זמן. שונו תנאים.

סולתם כמעט זכה במכרז הזה אבל כרגע הוא מתמורד. אנשי המפעל נמצאים שם. זה מכרז גדול

מאד הנוגע לצבא האמריקאי. אני לא יודע מה יהיה הנתח של סולתם.

קטן מאד. מדובר על אספקה ראשונית של המפעל,

בסדר גודל של 20 מיליון דולר עם אפשרות

להכפיל את הכמות, והיתר צריך להיות מיוצר בארצות-הברית. אולי הם ירצו אספקה שוטפת.

די ברודט; אנחנו נהיה מרוצים שהמפעל יזכה במכרז,

אפילו לא בסדרי הגודל שהיו.

שי שפר; אין שם ישועה גדולה, אבל מכיוון שזו ארצות-

הברית, אנחנו מקווים שזה יעבור גם לנאטו.

ד' ברודט; נתנו את ברכתנו בנושא הזה והכנסנו את זה

לתחום הפעולה של שר הבטחון, אבל גם זה לא

יכניס את סולתם לעידן שהוא היה רגיל לו בשנים עברו. תחום הנשק, מבחינת היקף השוק,

יהיה בכל זאת קטן יותר משהוא היה בעבר.

מתור הנחה ומתוך תקווה שהמפעל כן יזכה

במכרז הזה, המלצנו על כך שכור יקבל מימון של 30 מיליון דולר, על מכסת כור בשוק

הבינלאומי לשנה הקרובה, כרי שאם המפעל יזכה במכרז, שהוא לא יימצא נחות. 30 מיליון

דולר, זה סכום שיסייע למפעל להתמודד במכרז. העברנו המלצות לנגיד בנק ישראל ולאוצר.

זה סכום של 30 מיליון רולר לשנה הקרובה, עד שיתברר כל מה שצריך להתברר. הנזק למדינת

ישראל לא כל כך גרול. זו הלוואה בתנאי המשק הבינלאומי. זה סוכם עם הנהלת סולתם ועם

כור. גם גביש וברק יודעים על כך.

חי גרוסמן; ומה בענין הסיווג?

די בדודט; אגיע לזה. ההלוואה הזאת היא הלוואת גישור,

לא למימון של משרד הבטחון. זו המלצה כדי

להתמודד במכרז. זה לא למימון משרד הבטחון. האלמנט של מתן הלוואה למשרד ממשלתי כדי

שיקנה סחורה - זה לא מקובל עלינו. ובמשרד הבטחון אומרים שהם לא רוצים את זה.

אי מאירי; לנו יש אינפורמציה קצת שונה.

די ברודט; אנחנו התווינו פתרון על פי אינפורמציה שיש

לנו.

הפתרון הוא בשינוי קווי הייצור. עשינו

מספר צעדים. שלחנו משלחת חקר כרי לבדוק את טיב הציוד, הטכנולוגיה והעובדים. מה אמרו

לנו אנשי המשרד? - שיש ציוד טוב, מודרני, במפעל סולתם. יש טכנולוגיה שאפשר להסב אותה

למוצרים אזרחיים, ויש פועלים מקצועיים. זאת אומרת, זה לא מפעל כושל מבחינת ייעול

וטכנולוגיה. אם זה כך, המלצנו למנכ"ל המפעל, בשתי שיחות שלנו, לחפש כיוונים למוצרים

אזרחיים נוספים. המלצנו ואמרנו שאם הם רוצים תקציבי מחקר ופיתוח של המדען הראשי - הם

יקבלו. בתחומי המדען הראשי של המשרד עומדים על כל תכנית, וכל תכנית שתוגש למשרד - נראה

את זה באהדה. אם כתוצאה מתכניות אלה יתחייבו השקעות - זה יעמוד לרשות סולתם.

האם נכנסתם לדברים ספציפיים?

לא. אנחנו לא רוצים להיות פטרונים למפעל.

שלחנו משלחת שתבחן את העניו ותציע בטיס.

אנחנו לא נציע מוצר. להערכתנו, המפעל טוב, מבחינה טכנולוגית וציוד, והוא יכול

לייצר מוצרים. הוא צריך לרצות בזה. התחושה שלנו היא שאיו להם מודעות עצמית לעשות

את זה. שלושים שנה עובדים בקו, בתחום אחד של נשק. הם עשו את זה טוב אבל הם צריכים

לשנות את זה, ונעמיד להם עזרה ככל שנוכל. החברה צריכה לבוא עם רעיונות ותוכל לקבל

כל סיוע כדי לקבל את מהות המוצר.

ואשר ליקנעם. איו ספק שמפעל כל כר גדול

בעיירה קטנה יוצר בעיות. בשנים הטובות של סולתם, העיירה היתה מסודרת. בשנים הרעות

של המפעל - העיירה סבלה. אנחנו צריכים לפזר את התעסוקה ואת המפעלים. אנחנו פועלים

בכיווו הזה. שני מפעלים זכו להכרה ולמעמד של אזור פיתוח אי, מפעלים בתחום האלקטרוניקה,

שני מפעלים יפים מאד.

כמה עובדים בהם?

בשני המפעלים יש עשרות עובדים, חלק מהם

שלנו.

צריכים להיות מספר מפעלים מהסוג הזה, שכל

אחד מהם יעסיק 60-50 עובדים. אם יוקמו עשרה

מפעלים כאלה, עשרה מפעלים מסוג כזה, הם יכולים לספוג חלק מהמפוטרים והם יתנו גם מגווו

תעסוקתי, גם לנשים, כי מעט מאד נשים עובדות בסולתם.

אנחנו מכירים את הפרובלמטיקה של סיווג.

אמרנו שבתקופת מעבר היינו מוכנים להמליץ על מעמד של אזור פיתוח אי. אמרנו שנראה

את המפעלים ונמליץ. נמליץ על סיווג מפעלי. עשינו את זה לגבי שני המפעלים שהזכרתי.

המדיניות של המשרד היא להציע סיווג ספציפי למפעל.

והמכריע הוא האוצר.

גם משרד התעשיה והמסחר אומר את דברו.

בראשית דברי אני חייב להגיד ליושבת ראש

הוועדה שבדרך כלל, כשדנים במפעל אשר נמצא י

במשבר, מזמינים את ההנהלה. אם ההנהלה לא מגיעה, אני שומע על כך נזיפות של היושבת-

ראש. היום לא שמעתי זאת אם כי זה היה מתחייב נוכח מה שקורה בסולתם.

אתמול הייתי בסיור. לא הייתי בתל-אביב.

קיבלתי טלפוו ממנכ"ל כור, שהוא מאד מתנצל,

הוא לא יוכל להגיע לישיבה. הוא ביקש לדחות את הישיבה. לא הסכמתי לדחות. הוא אמר:

אני לא אוכל להגיע, יבוא ראש אגף כוח אדם. הסכמתי. לא הייתי מוכנה לדחות את הישיבה

הזאת.

אני מקבל, אבל הוא יכול היה לשלוח מישהו

חוץ ממנהל אגף כוח אדם.

מפעל סולתם כפוף לכור. הוא שייר לקונצרו

של מפעלים, קונצרו המקיף עשרות אחוזים

מכלל עובדי מדינת ישראל.

המשבר בסולתם לא התחיל אתמול. לפני שנתיים

היה מלאי של 150 מיליוו דולר. אם היתה התאוששות - שוב חזר משבר. האם זו הפעם הראשונה

שמדובר על פיטורים? סמנכ"ל משרד התעשיה והמסחר אומר ששוק הנשק הולר וקטו. איר ייתכו

שהנהלת כור לא ראתה את הדברים האלה? האם לפני שלוש שנים לא רצו לפטר בסולתם? זו לא

הפעם הראשונה שמדברים שם על פיטורים. אני מסיק שהדברים לא נבדקו.



אני טוען שמפעלים בודדים מחזיקים את כוד.

אני דוצה לדעת כמה הרוויח סולתם, איזה פיצויים הוא יכול לתת לפועל שיפוטד ולא ימצא

עבודה מחד. 500%? הפועל יקח את הכסף וישדוף אותו ולא יהיה לו מה לאכול, הוא יקנה

מכונית, הוא יקנה וידאו, ומה אחד-כר? איר ייתכן שאיש לא נתן דעתו על מה שעלול לקדות?

ואני לא משחרד את המדינה, לא את משדד התעשיה והמסחד ולא את האוצד.

אם מפעל סולתם היה כפוף למועצת הפועלים

ביקנעם - לא היו מפטדים 500 עובדים. מזכיד מועצת פועלי יקנעם הופך להיות מזכיד משנה

של מזכיד מועצת פועלי חיפה. אנחנו מדבדים על אותה קבוצה שבהסתדדות הכללית. איר אפשד

לשחדד את המפעלים מאחדיות? מדבדים על איפוק. גם ב'יאתא" היה איפוק ואחד-כר באו התקפי

לב. באים הנה ומדבדים בהכללות, מדבדים על ייצוד נשק ועל מצפון. תפסיקו לילל בשם המצפון.

מדינה שהקימה מפעלים לייצוד נשק צדיכה לדעת שהיא מייצדת כדי למכוד נשק. כל מי שמדבד

על כר שאסור למכוד נשק, מי שמדבד בשם המצפון, הוא שגודם למצבים כאלה.

על מי אתה צועק?

י' שמאי; על מי שצועק נגד מכידות נשק.

אני שואל את כוד: האם לא יכולתם להודיע

שסולתם קיבלה הלוואה? לקחתם את הכסף מסולתם והעבדתם אותו לכוד. מדוע? כדי לפטד פועלים

בסולתם? זו לא חוצפה? בסכום של 40 מיליון דולד יישדתם את המאזן של כוד, וזה נעשה

על-חשבון סולתם. האם אפשר לעבוד על זה לסדד היום?

אני חושב שאנחנו חייבים לתבוע מסולתם

שיציגו מאזנים של עשד השנים האחדונות, כדי לדאות מה נעשה בכסף ואז אולי נוכל לומד:

שום עובד לא יפוטד, תסידו ותבטלו את המחשבה על חופשה ללא תשלום. חופשה ללא תשלום

ואחר-כר תזרקו את הפועלים? לא. זה צריר להיות עם משרד התעשיה והמסחד.

אני שואל: מי מממן את המלאי של 80 מיליון

דולד?

שמעתי את נאומו הנלהב של חבד-הכנסת שמאי.

לחלק גדול מדבריו אין שחד. המשבד בסולתם

התחיל עם נפילתו של השאח. לפי מיטב זכרוני, לפי מיטב ידיעתי את העובדות, חלק גדול

מהייצוד של סולתם הלר למקום מסויים שם התחלף המשטד. אז היה המשבד הדאשון. אולי המשבד

אז לא הורגש מדי, כי היו עוד כמה עסקות אבל אחד כר פתאום התברר שיש מלאי גדול ואין

למי למכור. וזה לא שייר לנאומים בכנסת. צריר לדעת שהשוק של מכידת נשק הוא שוק פדוע.

גם אם לא נמכוד לדדום אפריקה, גם אז זה שוק פרוע.

זה שוק מושחת.

שוק משחית.

נכון. זה שוק לא יציב. לצערי הרב, חלק

גדול מהייצוא הישראלי הוא נשק. אני חושבת

שזה היה משגה מלכתחילה. היה זה משגה לבנות על ייצוא כזה באחוז כל כר גבוה, וזה לא

ענין של יום אחד או ממשלה אחת. זה היה שוק פתוח. אפשד היה למכוד. היינו טובים בזה.

לא היו לנו הדבה מתחדים, והלכנו בדדר הקלה. גם בחקלאות למדנו שאסוד ללכת על מוצד אחד.

כל מה שאנחנו שומעים היום אנחנו יודעים הדבה שנים, אבל בכל זאת הלכו בדדר ההתנגדות

הקלה ביותר, כי זה היה הקל ביותר. כל המדינה הלכה בדדר הזאת.

אני זוכדת את הדיון בענין סולתם, שהיה

בוועדה הזאת לפני שנתיים וחצי. גם אז אמדתי שצריך לגוון וצדיר לעבור לפסים נוספים

ולא לבנות בעיקר על ייצור תחמושת. גם אז אמרו שהייצור האזרחי הוא לא-מי-יודע-מה. אני

יודעת שגם בתחום הייצוד האזרחי אין לנו פתק מהריבונו של עולם שזה יהיה תמיד- מוצלח ושיהיה

לו ביקוש, בכל-זאת צריר לגוון, ביחוד בעיידה קטנה שבה אם מפעל כמו סולתם נופל - העיידה

נופלת.



ולדבריו של חבר-הכנסת שמאי על חברת

מעובדים, אשד רואה את האוייב הגדול ביותר בחברת העובדים. חבר-הכנסת שמאי התלונן

על כור שלקחה כספים. אני חושבת שזה אחד הדברים היפים - אחריות הדדית, עזרה הדדית,

זו הגדולה של חברת העובדים. הלוואי שהיא היתה הולכת יותר בדרך של העיקרון הזה.

שיתנו למפעלים אחרים, וגם לסולתם.

הרבה מפעלים של חברת העובדים נמצאים בצרות.

אולי נחפש את הסיבה לכך במדיניות כלכלית

לא נכונה, בריבית לא מתקבלת על הדעת? כל מיני דברים מתמוטטים. קראתי באחד העיתונים

דברים שאמר ארידור בקשר לריבית. הסכמתי איתו. זה נכון. יש צרה. גם בחברת העובדים. אולי

לא כל הצרות צריכות ליפול על העובדים.

אני מסכים.

אתה רוצה לגמור הכל בהבל פה.

אני חושבת שאנחנו צריכים לחפש תשובות

מעשיות. להוציא את העובדים לחופשה ללא תשלום? טוב שזה ירד מסדר היום; הכניסו עז

והוציאו אותה. טוב שהוציאו את העז.

אני לא יודעת במה כרוכה העברה לפסים

אחרים - איזה השקעות, איזה ציוד צריך להחליף, איזה בעלי מקצוע צריך להחליף, ואנחנו

יודעים מה קורה באזור חיפה - מפעל זה נסגר, מפעל אחר עומד להיסגר, ומפעל נוסף מאיימים

שייסגר. ריבונו של עולם, מה קורה פה? אני יודעת שיש מפעלים שמאיימים בפיטורים אולי

כדי לקבל אחר-כך עובדים לא לפי הסכם קיבוצי אלא לפי חוזה והסדרים אישיים פרטיים מחברות

העוסקות בכוח אדם. זה לא קיים לא בכור ולא בסולתם, אם כי זה חדר פה ושם גם לחברת

העובדים וגם בחברת העובדים יש כאלה שאין עליהם פיקוח והלוואי והיה עליהם יותר פיקוח

כדי שהנהלות וחברות לא יוכלו לעשות מה שהם עושים. אני נגד ריכוזיות, אבל שכל אחד יעשה

כטוב בעיניו, גם זה לא יכול להיות.

כשאנחנו אומרים שצריך לסיים את מה שקורה,

אני מניחה שלא מתכוונים שצריך לסגור את המפעל.

כשאני אומרת זאת אני מתכוונת לכך שצריך

להפסיק לחלום שמתעשיות נשק ייבנה סולתם.

אני יודעת שהרבה מאמינים שסולתם יזכה במכרזים.

נשק לא יכול להיות בעיקר, ובוודאי זה

לא יכול להיות רק. יחזיקו עובדים ברזרבה

למקרה שתבוא הזמנה גדולה ואחריו, תבוא נפילה. אי-אפשר לבנות על חוסר ודאות.

אני מציעה שכל הפתרונות יהיו בשני כיוונים:

פתרונות לטווח הקצר ופתרונות לטווח הארוך. הייתי מציעה שתובא תכנית לפתרון מיידי ותכנית

לשינויים והבראה לטווח יותר ארוך, שהיא תכלול אולי גם פרישה של חלק מהעובדים, לא צעירים

שטרם צברו זכויות אלא אולי מי שמתקרב לגיל הפנסיה, אנשים בגיל 62 שיפרשו קצת קודם וייצאו

לפנסיה מוקדמת.

אני מבינה שאין תכנית לפיזור המפעל

למפעלים קטנים. ראינו מה קורה עם מפעלים קטנים של תוכנה. שום דבר לא בטוח. לכן לא

צריך ללכת או על קור או על חום אלא צריך ללכת בגיוון, צריך להבריא את המפעל הגדול הזה

ולהקים מפעלים קטנים.

ואשר לסיווג.

בענין הסיווג נשמע מנציג האוצר.

ביקשתי לקבל מהמפעל מאזנים של חמש

השנים האחרונות. קיבלתי ובדקתי את הדברים.

עושה רושם שהמשבר הנוכחי חורג. הבעיה היא שהמפעל לא התאים את עצמו לשוק המשתנה. יש

הקטנה בביקוש העולמי למרגמות, ובסך הכל העניו הזה מצטמצם. על רקע זה המפעל, ההנהלה

והבעלים ניהלו מדיניות עסקית שלא מתיישבת עם המציאות. המפעל המשיר לייצר, לייצר למלאי,

והבעלים לא מנעו את זה, הם מימנו את זה.

המפעל לא פשט רגל שנושים באים לממש

נכסים, אלא זה דרך המסלקה של כור. כור מממן את המלאי.

כמה במשר עשר שנים הכניסו לכור? סולתם

הזרים לכור מאות מילוני דולרים. כור,

אם נכון מה שאומרים, מחזיר עכטיו לסולתם רק 80 מיליון דולר למלאי. אני לא מכיר בזה שכור

מחזיק את המלאי. סולתם מחזיק את המלאי. כור מחזיר לסולתם מה שהוא קיבל מסולתם.

אתה דיברת. איש לא הפריע לר. אני מבקשת

לא להפריע לאחרים. לא אתה קובע מה נכון

ומה לא נכון.

ביקשתי לתקן דברים.

אין צורר בזה. אנחנו שומעים אינפורמציה.

אני מבקש להדגיש שמדיניות עסקית כזו,

שממשיכים לייצר למלאי, מדיניות כזו

לא תוכל להימשך. את זה חייבים להבין. גם ההנהלה וגם הבעלים, אין להם תכנית להעמיד

את המפעל על רגליו. אנחנו לא רואים שיש איזה שהוא פתרון. מדברים אמנם על פתרונות

אבל אין תכנית קונקרטית שייאמר בה כמה עובדים יהיו במפעל ומה ייצרו בו. תכנית כזו

אין לא בידי כור ולא בידי סולתם.

תהיה זו טעות לתת זריקה למפעל. אני

לא חושב שיש הצדקה לתת זריקה. צריכה להיות תכנית מסודרת שבסופה המפעל יצטרר למצוא

את עצמו יותר קטן מבחינת מספר העובדים.

מה יהיה על העובדים? בעקבות השיחה של

ראש המועצה עם שר האוצר, שם הייתי גם אני, בדקנו אפשרות ללכת לשותפות של קרן

אבטלה ועלויות מעסיקים, לכיוון של מפעלים שיקלטו אותם העובדים. יש הבנה לקחת מקרן

ובמה יועסקו האנשים?

במפעלים אחרים.

איפה באזור הזה יש מפעלים שיכולים להעסיק

כל כר הרבה עובדים?

זו היתה הצעה של ראש המועצה.

סולתם ביקש לפטר עוד 300 עובדים.

היתה הצעה שבמקום לפטר לקחת מקרן אבטלה.

אם יהיה ייצור למלאי - הבעיה רק תוחרף.

הנושא של מפת הסיווג

של אזורי פיתוח חורג מהבעיה של יקנעם. זו בעיה כללית. יש סחף בסיווג האזורים ויותר

אזורים נכנסים למסגרת של אזור פיתוח אי. הבעיה הזאת בולטת כאשר במקום ללכת, למשל,

לקריית שמונה, מתברר שיש אפשרות לקבל אותם תנאים במקומות יותר קרובים.

ולהצעה לעשות משהו זמני, איו לי אלא לומר

דבר ידוע, שאיו דבר יותר קבוע ממשהו זמני.

אני רוצה לומר שאפילו איות מההצעות שהועלו

לא מקובלת עלי. אני לא רואה, אף לא באחת

מההצעות שהוצעו, הצעה רצינית חליפית למה שעשוי לקרות בסולתם. אני לא ששה לסגירת

מפעל. אנחנו לא ועדת הכלכלה או ועדת הכספים. אנחנו ועדת העבודה והרווחה, ואנחנו דנים

בנושא זה רק מהיבט התעסוקה. אותנו מטרידה מאד, במשר למעלה משנתיים, הסכנה שכל הזמן

עומדת כצל כבד מעל סולתם. אנחנו לא מקבלים שום הצעה לחופשה ללא תשלום. זה לא פתרון.

סחר בנשק זה דבר הכי משחיו: שיכול להיות,

משחית בבני אדם ובמוסר. אנחנו יודעים איזה שחיתויות היו ומי הם האנשים שעושים את זה.

צר לי שכלכלת מדינת ישראל נבנתה בעבר במימדים כל כר גדולים סביב תעשיית הנשק; חלק

מזה נעשה מתוך דאגה לעצמנו, אספקת הצרכים שלנו, אבל התאבון גבר והחלק של סחר נשק

עבר למימדים כאלה שאני לא חושבת שהמדינה שלנו צריכה לעמוד בהם.

בישיבות שאני יושבת כאן. - ואני חייבת

לשבת בכל הישיבות, כי אני יושבת-ראש - אני שומעת דברים מאנשי מערכת הבטחון. אנחנו

יודעים שמדובר על עיר פיתוח אחרי עיר פיתוח. שום תקוה לא תבוא ממערבת הבטחון, ולא

בגלל רצון רע אלא מפני שאין. מי שתולה תקוות שמשם תבוא הישועה - או שלא יודע מהו שח

או שמי שיודע לא דיווח לו מה הוא יודע.

אני מודה על כר שנאמר לנו שגם אם המכרז

יושג, ישועה מסולתם לא תבוא מזה. לכן, אל נוליר שולל את העיירה. הצעות חילופיות

מוכרחות לבוא, הצעות שישאירו קו נשק אחד אבל לא שכל המפעל יעסוק בזה. מוכרחים להיות

דברים חילופיים.

עם כל

הביקורת, לא מגיעה נזיפה לכור שהלר ליקנעם. איש לא יכול לבוא בטענות על כר.

עברו למעלה משנתיים. צריך היה להציע

לסולתם תכניות חילופיות. אי-אפשר היה לבנות רק על נשק. אם ממשיכים לעבוד בשביל מלאי,

כמו שנאמר כאן, זה דבר חמור.

אנחנו עומדים לצאת לפגרה. לא נצא לפגרה

לפני שתבואו לכאן ותביאו הצעות ביחס למה עושים. 1000 עובדים, האם זה מספר אחרון?

אני מבקשת שנדע על מה מדברים, לאיזה חלק צריר למצוא פתרונות. זו אחריות של כולנו.

אני רוצה להודיע שב-5 באוגוסט, ביום דביעי,

זה השבוע האחרון למושב של הכנסת, תבואו לכאן. נודיע לכם על כר. אנחנו רוצים לקבל

מכולכם - מכור עם סולתם, ממשרד התעשיה והמסחר, מהאוצר - ואם יהיה צורר, ואני מקווה

שלא יהיה צורר, גם משרות התעסוקה ומהביטוח הלאומי - תכנית היערכות גם לטווח ארור

וגם לטווח קצר. אי-אפשר למשור עוד את הנושא של סולתם.

אני חושש מהדברים שלר על היערכות של

הביטוח הלאומי, כי זה כאילו אנחנו מקבלים

את ההערכות הפסימיות.

אני הזמנתי לכאן את הביטוח הלאומי רק הבוקר,

כי שמעתי שמדברים על תכניות. אני רוצה

לשמוע על כר ממקור ראשון ולא דרר אגב.



לישיבה הבאה אני מבקשת להזמין את ראש

מנה"ר של משרד הבטחון.

אני חושב שיש טעות בגישה שלך. אנהנו

עוסקים בתעסוקה, בעובדים עצמם. כשמדברים

על כוונות ועל מה לעשות - אנחנו לא צריכים להיכנס לדברים שלא מעניינים אותנו. אנחנו

צריכים להגיד שראשי כור, עם סולתם, יתנו תשובות איר לא מפטרים עובדים. אני חושש

מהדברים שלר ביחס לשרות התעסוקה ולביטוח הלאומי.

אני ביקשתי את הנהלת כור עם סולתם, את

משרד התעשיה והמסחר ואת האוצר.

אם גביש לא רוצה לבוא - יש לסולתם בעיה.

אני חושבת שלא תהיה בעיה.

הכנסת לא יכולה לכפות אבל היא יכולה לנקוט

באמצעים, דרך משרדי הממשלה, למשל, שלא

תהיה עזרה.

אין לי שום בעיה ליצור קשר עם מי שצריך

ליצור קשר בנושא הזה. אני מתכוונת לצלצל

ולפנות, באופן אישי, למנכ"ל כור. אין שום בעיה.

שמענו כאן מהנהלת כור שההצעה על שליחה

לחופשה ללא תשלום ירדה מן הפרק.

אני לא יודעת מה יקרה עד 5 באוגוסט.

ב-19 בחודש הזה אנחנו יוצאים לחופשה של

חמישה שבועות.

זה בתשלום. אני דיברתי על פיטורים נוספים

או הוצאה לחופשה ללא תשלום. זה החשש.

יציאה לחופשה בתשלום - הוסכם על חמישה

שבועות. יש ועדה משותפת שיושבת לדון. אני

מקווה שהיא תמצא מוצא. אני מקווה שוועדת העבודה לא באה במקום מוסדות ההסתדרות.

האם במסגרת הזמן של חמישה שבועות שהעובדים

לא יהיו ביחד - הם יהיו בחופשה - אתם

מתכוונים, וזו מגמה, לפטר עובדים?

האם עד 5 באוגוסט יפוטרו עובדים?

בראשית דברי אמרתי שאין לנו תכנית

לפיטורים. אנחנו מדברים על פרישה מרצון.

תודה. זה מה שרציתי לדעת.

אנחנו נפגשים כאן ב-5 באוגוסט. אני מבקשת

שתביאו תכניות והצעות גם לטווח קצר וגם לטווח ארור.

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.10.