הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



פרוטוקול מס' 355



נוסח לא מתוקן

יום ד'. י"ג בסיון התשמ"ז ~ 10.6.87. שעה 9.00

חברי הוועדה; א. נמיר - היו"ר

ח. גיוסמן

י. פרץ

א. שוסטק

מוזמנים; מ. אריאב - ראש עיריית נצרת עלית

ע. גליל - יו"ר אלסינט

י, פורת - סמנכ"ל אלסינט לעניני כוח אדם

מ, יצחק - מזכיר מועצת פועלי נצרת עלית

ע. שמיר - משרד התעשיה והמסחר

א. רביד - משרד התעשיה והמסחר

ע. ווהל - משרד התעשיה והמסחר

ע. כץ - משנה למנכ"ל שירות התעסוקה

ח, ישראל - ראש לשכת וקשר של התאחדות התעשיינים

בכנסת

מזכירת הוועדה; א. אדלר

צ. ספרן

סדר היום; מפעל אלסינט.



היו"ר א. נמיר;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה.

מפעל אלסינט

אנהנו חוזרים לדון בנושא אלסינט. הנושא כבר נדון ב-5 בינואר, כשהגיעו אלינו

ידיעות על תהילת פיטורים מן המפעל, ובמיוחד על הפטקת קו ייצור, שמברוינת נצרת

עלית פירושו הפסקת העסקה של קבוצת מהנדסים והנדסאים, שחלקם היו תושבי נצרת. היה

אצלנו מנכ"ל אלסינט בני פלד, והוא הודיע לוועדה, ואני מצטטת מן הפרוטוקול של

"אנחנו לא סוגרים, נקטין את צוות העובדים למידה שבה אנתנו צריכים

עובדים. חלק מן המכונות יעבור למעלות וחלק מהן - 6,000 שעות ברבעון - ישאר

בנצרת". זמן לא רב לאחר מכן התקשר איתי ראש עיריית נצרת עילית מנחם אריאב ומסר

לי שהמצב איננו כפי שהובטח, שתהליך הפיטורים נמשך ויש סכנה קשה שהמפעל כולו לא

יתקיים בנצרת עלית.

גם אנחנו מודעים מאד למצב במעלות ומאד שמחים על כל אפשרות לסייע למעלות,

הסיוע למעלות לא יכול להיות על חשבון נצרת עלית. אנחנו

יודעים שאלסינט נקלעה לקשיים כספיים גדולים, אבל אלסינט קיבלה גם תמיכה מהממשלה,

והשאלה היא איך ייתכן, מצד אחד, שהממשלה מסייעת לאלסינט, ומצד שני - ואני יודעת

שלא עושים זאת מרוע לב - אלסינט מפטרת עובדים ועומדת לסגור את המפעל בנצרת עלית.

האם אלסינט נמצאת על פי שוקת שבורה? האם אפשר להבריא אותה? מה יזמת משרד

התעשיה והמטחר למציאת מקומות עבודה חדשים כדי לא רק למנוע הגברת האבטלה בנצרת

עלית אלא שמצב התעסוקה בה לא ישתנה והלא לא תהיה כאותן עיירות פיתוח שרוב מקומות

התעסוקה בהן הם טכסטיל, מזון ועץ, דבר שיש לו השלכה על הרכב האוכלוסיה ועתידם של

בני המקום.

אני מבקש להדגיש שכאשר אלסינט הגיעה לנצרת עלית - שהיתה מסווגת כאזור פיתוח

אי - היא קיבלה מעבר לסיוע שניתן לאזור פיתוח אי בכל המערכות. התכנית היתה להקים

מפעל ל-680 איש. נדרשנו, תוך שלושה חודשים, לאתר 600 דונם. איתרנו, שינינו

תכניות בניה והעמדנו את השטח לרשותם. לא נגעו בזה. המפעל, בשיא העסקתו, לא העסיק

600 עובדים אלא 373 עובדים, כשאחוז תושבי נצרת עלית מתוכם הגיע ל 10%, ויותר

מאוחר - עם פיטורי עובדים והעברתם למקומות אחרים, כאשר מספר העובדים ירד מ-187

ל-80 עד 100 עובדים - - חלקנו גדל והעובדים שלנו היוו 204.

קיימנו שיחה עם מר עוזיה גליל ומר בני פלד על עתיד המפעל - זה היה כשעוד

היו 187 עובדים במפעל - וההבטחה היתח שיעשו כל מאמץ שהמפעל יתקיים בכל התחומים.

לצערי הרב לא עמדו בזה לאורך כל הקו. לפני כחצי שנה הודיעו: סוגרים, כיוון

שמכשיר זה לא מתאים ומכשיר זה לא מתאים. העיריה נרתמה לשיווק מוצרי אלסינט

בצרפת, אבל לפני ששה חודשים נאמר כאן מה שנאמר, ולפני חודש וחצי נפלה המכה:

מפטרים בעוד חודש.

אין ויכוח על מעלות, אבל אי אפשר לבנות את מעלות על

חשבון נצרת עלית ולומר לעובדים לעבור למעלות. מי שם את אנשי אלסינט לנהוג כך?

האם מישהו מכם יודע באיזה בעיות דמוגרפיות, מדיניות ופוליטיות נמצאת נצרה עלית?

האם אפשר לסייע לעיר פיתוח אחת על חשבון עיר פיתוח שניה?



נצרת עלית כבר עברה את טראומת ג'ימי לוי ויצאה מזה - גם מזה נצא - אבל

מדובר פה בכספי המדינה שניתנו במערכות הסיוע השונות-. בהקמת המפעל, בהפעלתו,

בהכשרת עובדים, בשיקום. איננו חושבים שכך צריך לנהוג מפעל בעיר פיתוח, שסובסד

על ידי המדינה. אילו הייתם באים בינואר ואומרים: המפעל נסגר - בבקשה. אף אחד

המפעל יימשך. בשבילנו טכנאי ייצור, הנדסאי ייצור, פועל

מחרטה הוא נכס מבחינת המקצוע, מבחינת הייצור והקהילה. אנחנו לא חושבים שכך צריך

להתנהג והמדינה יכולה לשתוק.

ע. גליל;

אני רוצה להתייחס קצת להסטוריה, היות שאני חושב שהיא חשובה לכולם כדי להבין

את ההווה ואת העתיד. אלסינט, בשנת 1984, היתה אולי אחת החברות חמובילות בתעשיה

עתירת הטכנולוגיה במדינח. להנהלה דאז היה חזון והחברה עמדח, במשך שנים לא

מעטות, עם מוצרים שהיו לתפארת והם עדיין, חלקם לפחות, לתפארת. ב-1985 קרה אותו

דבר שקורה לא פעם אחת בעולם הרחב: קרה אסון - אפשר להגדיר זאת כך - כי היה שילוב

של מספר דברים! שינוי מהותי במצב השוק ורכישה לא מוצלחת של מפעל, שעל בסיסו גם

הוקם אותו מפעל בנצרת. היתה גם מדיניות של ההנהלה לדבוק בתכניות שלח, לא לרצות

להיכנע לאותם דברים שקרו בשוק, להמשיך בכל הכוח ולהבטיח את הגידול, וכל זח עד

לאותו הרגע שהיו צריכים להרים ידיים. למעשה כולנו יודעים! במחצית השניה של 1985

לא חיתה ברירה לאותה הנהלה אלא להרים ידיים ולומר: זה מה שקורה, כשמנסים להשיג

דברים גדולים והחברה נכנסת להפסדי עתק.

אגב, צריך להבין את מהות ההפסדים: באותה תקופה שקרה מה שקרה עבדו בחברה

למעלה מ-3,000 איש, כאשר המכירות של החברה באותה תקופה - שחיו מכירות שיא של

החברה - הגיעו לסדר גודל של 140 מליון דולר, עם תכניות להגיע בסוף שנת חכספים

1985 ל-175 מליון דולר, ושנה אחרי זה,- ל-225 מליון דולר. על בסיס זח הוחל אז

בבניית תשתיות. היח אישור לחברה לעבוד על תכנית חמש-שנתית והיה צריך להביא אותה

ל-700-600 מליון דולר לשנה, עם כל הדברים היפים ביותר. בתחילת שנת 1985 התברר

פתאום שהחברה הפסידה למעלה מ-35 מליון דולר, ואחרי ניתוח חתברר שחהפסד היח כבר

למעלה מ-50 מליון דולר. כל זאת עם קרוב ל-3,000 עובדים, עם תשתיות בירושלים,

בשני מקומות בצרפת, בשיקגו, התשתית החדשה בנצרת, ועם חובות של קרוב ל-200 מליון

דולר בבנקים.

היה ברור לחלוטין שקיימות שתי אלטרנטיבות: אלטרנטיבה אחת: לעשות מה שבדרך

כלל עושים בעולם הרחב, שיש לו הרבה נכסים והרבה תעשיה וחרבח אפשרויות: לחרים

ידיים ולומר - זה מה שקורה, נפרק.. זו חלתח אחת האלטרנטיבות, וכאן אני רוצח

אלסינט היא חברה ציבורית כאשר 30% שייכים לאלדון. ברור חיה לחלוטין שלא

היה סיכוי אחד בעולם, שאלסינט; יכולה להמשיך אם היא צריכה לעמוד בפני חובות

בנקאיים של קרוב ל-200 מליון דולר ובלי כסף נוסף, כי המשוואה משוט לא נסגרת.

גם אם אלסינט חגרה ציבורית -,,שלאלרון יש בה 30% ההחלטות שלנו חייבות תמיד

להיות עסקיות, אבל חן נעשות לא רק מתוך שיקולים עסקיים אלא תוך הערכה של הקיים,

של הנכס האנושי, של הנזק שיכול להיגרם לו כאשר חברח, שהיא גולת הכותרת של חתעשיח

עתירת חטכנולוגיח, מתמוטטת, ושל הנזק י שיכול להיגרם לסביבה כולה, מעבר לנזק

העסקי.

האחת - מחקנו את השקעתנו. מבחינה זו לקחנו

מכה רצינית מאד, שעלתה לנו הרבח מכל הבחינות, חתחלנו להזרים כסף לחברה

וחתחייבנו לחכניס 30 מליון דולר, תוך לחץ על חבנקים שיהפכו חלק מחחלוואות

לחלוואות לזמן ארוך וימחקו חלק מחהלוואות תמורת קבלת אופציות למניות בתוך החברה,

מתוך גישר! שהחברח תתאושש. המשא ומתן הזה היח קשח מאד. חממשלח אמרח בצורח וזד

משמעית שהיא לא תיתן פרוטה - ואני מבקש להביא את זח בחשבון - אבל ראש חממשלח

דאז, שמעון פרס, התגייס למבצע ועזר לנו בצורח בלתי רגילח - כך גם שר האוצר דאז -

כדי לשכנע את הבנקים לעשות דבר שלא היה לו שום תקדים עד אז! למחוק הלוואות ולקבל

אופציות לעתיד. חדבר היחיד שממשלת ישראל הסכימה לעשות הוא לתת ערבויות ביצוע



ללקוחות עד גג של 25 מליון דולר, שאמנם החברה תעמוד בהתחייבויותיה באספקות, דבר

שכל חברה צריכה לתת. בדרך כלל חברות הביטוח נותנות את זה, וקונים זאת בזול

מחברות הביטוח, אבל כשהחברה נמצאת בקשיים כאלה, חברות הביטוח לא מסוגלות לעשות

את זה. לצערי הרב, עד היום הזה אותה התחייבות ממשלתית לבצע את ערבויות הביצוע -

אותם 25 מליון דולר - לא התממשה. עד היום הזה דבר לא בוצע, למרות העובדה שזה

אושר על ידי האוצר ועל ידי ועדת הכספים של הכנסת, ויש בכך נזק חמור עד היום

למכירות החברה.

היו"ר א. נמיר!

את מחיקת חחובות עשו הבנקים?

ע. גליל;

כן.

כמח מחקו לכם?

הבנקים מחקו 80 מליון דולר, הפכו 50 מליון דולר מחוב לזמן קצר לחוב לזמן

ארוך וקיבלו אופציות לרכישה, במחיר קבוע, של 49% מהחברה. הממשלה לא השתתפה כלל

בתוך המערכת הזאת, למעט ההשפעה המבורכת של ראש הממשלה דאז ושר האוצר דאז על

מנהלי הבנקים והלחץ שלא להכניס את החברח לכונס, כי הבנקים פחדו מחתקדים שבנושא

הזה. אני בטוח שבלי התערבותו של ראש הממשלה דאז הבנקים לא היו הולכים לכך ולא

היו סוגרים את הענין.

למה לא בוצעה הערבות?

כי יש להם בעיות אדמיניסטרטיביות בתהליך הנדרש. הממשלה לא יכולה לתת ישר את

הערבויות לחברת הביטוח בארצות-הברית, מוכרחים להכניס שרשרת ביצוע, וכשאתה מכניס

שרשרת כזאת אתה נכנס לאחוזים כאלה של עלות שזח לא כדאי לך. עבר מאז מספיק זמן

ודבר לא בוצע, אבל אני מקווה שהוא יתבצע.

אם אתם מסתכלים בטבלה שחילקנו לכם - ועליכם לקבל אותה מתוך הבנה שזה מסמך

פנימי ולא מסמך שאנחנו עומדים להפיץ אותו - אתם רואים שהתחלנו מיד בייעול.

אתם ועדת חעבודה והרווחה ואני מנצל הזדמנות זו לומר מספר מלים בסוגריים:

הבעיה המרכזית של מדינת ישראל היא יעול, היא תוצרת לעובד, היא תפוקה לעובד

וייצור, היא איננה רק כל אותם דברים שאנחנו שומעים. אני מציע לכולכם לקרוא את

הדו"ח של יאיר אהרוני, שמנתח מה קרה במדינה הזאת במשך 15-13 חשנים האחרונות.

בזמן שבכל חעולם המערבי יש עלית בתפוקת ועליח בייצור לאדם, מדינת ישראל דורכת

במקום.

במדינה אחרת היו מכניסים את סוחמי לבית הסוחר. אני זוכרת איך חעמידו אותו

כסיפור חצלחח של מדינת ישראל.



ע. גליל;

הרבה דברים בעולם נבנו על ידי אנשים בעלי חזון, שהלכו והשתכנו עד הסוף. חלק

הצליח וחלק לא הצליח. אני בטוח שאם הוא היה מולך, הוא היה אומר לך! אם אני לא

הייתי כזה, לא היתה אלסינט מגיעה לאן שהגיעה.

א. נמיר;

זה הסבר קל למעשים שלא ייעשו. על כל דבר אפשר להלביש וזזון.

ע. גליל;

דבר אחד אסור שיקרה; אסור להיכשל. אם אותו שוק לא היה נקלע למשבר של 1985

בארצות-הברית וסוחמי, בתוקף שלו, היה מצליח לעבור שנתיים נוספות, לבסס את החברה

ולהגיע לאותם 400-300 דולר, כולם היו אומרים שהוא הגיבור של מדינת ישראל, כמו

שהתחילו לבנות אותו כאן. ביש המזל שלו, שבאמצע קרה מה שקרה בעולם. המעשים שלו

היו אותם מעשים, הסיכון היה אותו סיכון, אבל השוני היה - הצלחה או כשלון, ומי

כמוני סובל מזה קשות בשנתיים האחרונות. אני חושב שאלה השנים חכי קשות שעברתי

בחיי, כשהמטרה היא להציל דבר יקר לכולנו.

על כל פנים/הלכנו לאותו הסכם, ואחד התנאים, גם של הבנקים, ובצדק, היה: נמנה

"מפקח", ואנחנו רוצים לראות שאתם מקצצים בהוצאות, שאתם מתכנסים ומפסיקים את

ההפסדים. התברר שהתהליך הזה הרבה יותר קשה ממה שחושבים. למה? כי כשאתה מתחיל

לחקטין חברה, שבנויה להרחבה, כל מיני דברים שהיה להם ערך פתאום לא שווים דבר,

פתאום אתה צריך למחוק אותם. זה התחיל עם המבנה ועם כל התשתית בירושלים. אחר כך

עם שני מקומות בצרפת ואיטליה - הכל מוצדק לפי התכניות שחין - פתאום אתה סוגר

אותם. ואז מה קרה? החברה הפסידה בצורה קומולטיבית, במשך 1985, 1986 ועד היום

הזה, פעם אחת - 50 מליון דולר, ופעם שניה - 115 מליון דולר, ועדיין בתשעת

החודשים האחרונים - 27 מליון דולר.

מי נתן כטף בכל חתקופה הזאת, כסף אמיתי כדי לחיות, כדי לא להפסיד הכל? -

אלרון. חיא היחידה שנתנה כסף כדי שהענין ימשיך לפעול, ויש גבול למה שהיא מסוגלת.

נכנסנו להלוואות כדי לעשות את זה, כי הציבור עצמו לא נתן גרוש.

מה היה המזל ומה עדיין המזל? למה היה שווה ועדיין שווה להציל את החברה? כי

לזכותם של אותם אנשים, שעשו גם חרבח דברים גרועים, ייאמר שהם פיתחו מוצרים

נהדרים, מוצרים שהשנה - עם כוח אדם שהוא פחות משני שלישים מסך כל כוח האדם שהיח

- נמכרים באותה רמה. החברה מכרה גם בשנה שעברה בלמעלה מ-130 מליון דולר, כאשר

המתחרים שלנו חם "ג'נרל אלקטריק", "פיליפס" ו"סימנס". אומרים לנו: נכון, לתברח

יש מוצרים מצויינים, אבל מי יודע אם היא תהיה מחר. אני אומרו בגלל זח ©יש לחברה

מוצרים בלתי רגילים, בגלל זח צריך להילחם עליח.

אחת השגיאות הגדולות שנעשו באלסינט היתח שבשנת 1984 חשבו שמעבר לציוד

מתוחכם, שאלסינט פיתחח בעצמח במשך כל השנים, חיא צריכה להימצא גם בתחום של

ה-אקס-ריי הקלאסי, של הציוד חרדי ולוגי הקלאסי, והתיזה נשמעח אז מאד משכנעת:

המתחרים שלנו כולם גדלו מהאקס-ריי חקלאסי, והגיעו לציוד מתוחכם, לכן מצבם הרבה

יותר טוב וחם נמצאים בקשר טוב עם כל אותם הגורמים. אנחנו נמצאים רק ברמה חגבוהח

ביותר ואין לנו את חלחם והחמאה. חיפשו ואמרו: זח לא דבר שצריך לפתח אותו, זח

דבר שצריך לקנות אותו, ואז נעשתח אותח קניח של זוניס אקס-ריי בארצות-חברית, ואז

חוקם חמפעל בנצרת כדי להעביר את הייצור מארצות-חברית ארצח, לקו חמוצרים שחוא קו

קלאסי, ושלצערי חרב אין בו לאלסינט יתרון יחסי. חאמת היא שעוד בשנת 1985, כשחיתח

המכה חגדולח, חיו חרבה מאד שטענו; אחד הדברים הראשונים שאתם צריכים לעשות הוא

לצאת מציוד זה, כי כאן אין לכם יתרון יחסי. היתרון היחסי שלכם חוא בדברים שפותחו

בארץ. בדברים שחם פחות או יותר קלאסיים אין לכם יתרון יחסי.



אני רוצה להזכיר שאמרנו, וזה נכון:נעשה כל מאמץ אפשרי - בין היתר מתוך

שיקולים ברורים של נצרוז ושל מעלות - כדי לנסות להילחם ולחזק את הקו. המציאות היא

שהחברה המשיכה להפסיד, לא הצליחה להתאזן, והיא שוב פעם היתה צריכה לעשות הסדרים

עם הבנקים ושוב פעם לבחון כל מיני דברים כדי שתוכל להבטיח את קיומה, כי היא כל

הזמן נמצאת על סף קיום. הבעיה שעמדה מול ההנהלה ומול מועצת המנהלים של החברה

היתה מאד פשוטה והיא עדיין ישנה: מה עדיף, לקיים חברה יותר קטנה ולקיים בכל זאת

למעלה מ-00ו מליון דולר יצוא במדינת ישראל, או להילחם על כל דבר ועל כל פינה

ולהתקפל. כשהגיעו לידי מסקנה שלא ניתן לקיים את כל אותם המקומות, ביניהם גם נצרת

עלית, זה לא נעשה כדי לקיים את מעלות. היתה שאלה מאד פשוטה! אפשר לקיים מערך

ייצורי, כולל מתכת - שרצו להמשיך אותה בנצרת - אבל אין אפשרות לקיים יותר מבסיס

אחד, וזו הבעיה. ההחלטה לצמצם היא לא רק לגבי נצרת עלית. יש לפניכם הטבלה:

הצמצום הולך לאורך כל הקו והוא חיוני. בלי לצמצם את ההוצאות, בלי לצמצם את כוח

האדם, בלי להגיע לאיזון, דבר לא יעזור ואז הכל לא יתקיים. חובתנו לעשות כל מאמץ

כדי לקיים את החברה.

החברה טיפלה - ויש לנו על כך דוקומנטציה מלאה - בכל אדם בכל

פרט כדי לעזור לו למצוא מקום עבודה. למיטב ידיעתנו, בנצרת ובאזור יש דרישה

לעבודת מתכת. הבעיה היום, ענינית בשטח, היא של 6-5 אנשים, משהו בסדר גודל כזה,

שלא הצליחו למצוא עבודה. זו בעיה אנושית. כאזרח של מדינת ישראל הייתי שמח והייתי

גאה מאד להמשיך לעשות בנצרת עלית את אלסינט, אבל השאלה היא אם זה אפשרי. ייתכן

מאד שפעם יהיה אפשר לעשות משהו אחר, היום זה בלתי אפשרי-. זה לא שמישהו מבטיח

ולא רוצח לקיים. החיים חזקים יותר וזה המצב.

היו"ר א. נמיר;

אני מוכרחה לומר שאני אסירת תודה לך שבאת לישיבה על פי בקשה אישית שלי, כי

הסגנון של הדברים שנאמרו לנו עוד בישיבה הקודמת היה סגנון של בעל ביתיות ושל כסף

פרטי: אין לי שוס מחוייבות, המחוייבות היא של כולנו.

ע. גליל;

בני פלד עשה עבודה בלתי רגילה בשיקום. אם מה שבני פלד עושה היום באלסינט לא

נקרא עבודה ציונית, אני לא יודע מה זאת ציונות. בני הצליח כל כך יפה באלביט,

היתה לו קבוצה נהדרת מאלרון לפתח דבר בלתי רגיל מבחינה בטחונית, והוא קיבל את

התפקיד, כי ביקשתי ממנו לקבל תפקיד זה.

היו"ר א. נמיר;

מה המצב של אלסינט נכון להיום? הרי מה שקורה באלסינט יש לו השלכה על מה

שקורה בנצרת עלית ובמעלות. האם יש סיכוי לחברה?

ע. גליל;

יש סיכוי לחברה. ההפסדים יורדים. החברה עדיין לא הגיעה לאיזון והיא עובדת

קשה כדי להגיע לאיזון, אבל אם מסתכלים על העובדה שמ-100 מליון דולר עוברים להפסד

.של 25 מליון דולר - ואלה מספרים עדיין גדולים - בוודאי שיש תהליך של התכנסות.

אני אישית מאמין מאד באלסינט, אני מאמין מאד במוצרים של אלסינט ואני מאמין שתוך

השנה הקרובה יש סיכוי טוב מאד שהחברה תגיע לאיזון. כשהיא תגיע לאיזון נוכל לדבר

מחדש איך היא יכולה לצמוח.

היו"ר א. נמיר;

מתי, לדעתך, היא תגיע לאיזון - תוך שנה? תוך חמש שנים? תוך שמונה שנים?



ע. גליל;

זה צריך לקרות השנה, ב-1987. זה חייב לקרות, כי אוזרת פשוט אין מי שיממן את

זה.

מ. יצחק;

אני מצטער מאד שאנתנו צריכים להיות שותפים לדיונים שבהם צריכים להסביר את

הכשלון, כי לנצחונות יש פורומים אחרים, שבוודאי לא אנחנו שותפים לחם. אני לא

רוצה לחזור על הדברים שאמר ראש העיריה - אני יכול בהחלט להגיד אותם ביתר חריפות

ובמלים הרבה יותר קשות לנוכח המציאות שקרתה אצלנו - אבל אני רוצח לחגיד בכמח

מלים מה ניתן לעשות, וזאת בלי להיות מומחח גדול לאלסינט.

משיחות שהיו לי עם העובדים, כולל כל אלה שניהלו את הענין בנצרת עלית, יש לי

הרגשה - והייתי אומר, אפילו בטחון - שניתן לקיים את בית המלאכה בנצרת עלית מבלי

שיעלה יותר אלא הרבה פחות ממה שהוא עולח היום עם סגירתו, וזאת עם 50-40-30

עובדים, עם גרעין יוצא מהכלל,ג גם לפי דעת ההנהלה, עם אנשים שבמקצועם חם בין

הטובים שיש, מהמנהל עד אחרון העובדים.

אפילו במיה אחת לא חתייעצו אתנו, לא אמרו אפילו שזח עומד

לקרות. נודע לנו על כך מחעובדים, שאומרים לחם: ב-26 לחודש נסגור את חשער,

כשההודעה הזאת ניתנת שבועיים לפני כן. רק דרך העובדים נודע לנו מח קרח. אילו

היינו יודעים קודם אולי חיינו יכולים לעזור במשהו. לא שיתפו את חישוב בכחוא זח

במה שקורה.

יש גרעין טוב מאד, לדברי כולם, שיכול להחזיק את בית חמלאכח - חם חיו מוכנים

להמשיך - והיום עוד ניתן לסייען הציוד קיים וכל תזוזח שלו תעלח בוודאי חון

תועפות; המבנח קיים והחברה משלמת עבור אחזקתו תקופה לא קצרח . אני רוצח להציע

להנהלה, לוועדת חעבודח והרווחת שיעזרו לנו לתת לעובדים חאלח את האפשרות שחם יעשו

את העבודה בנצרת עלית עם הציוד הקיים, על אחריותם, ואולי יש תקדימים. חם מוכנים

לעשות, הם יכולים לתת תוצרת טובה ואמינה במחיר זול יותר מאשר במעלות.

חיו"ר א. נמיר;

אינני מבינה,

קבוצת עובדים, בסדר גודל של 40-35 עובדים - חלק קטן מבוסס על תושבי נצרת

עלית - תקבל את המבנח עם הציוד על אחריותח. חעבודח שעושים חיום במעלות כרוכח

בנסיעות של שעות הלוך וחזור. התברח לא תינזק, העובדים יתנו תוצרת על אחריותם .

חרבה יותר סוב להחזיק את המקום בפעילות, וחתקווח חגדולח שתוך זמן - אולי וזוך

שנח, אולי פחות, אולי יותר - החברה תוכל לצאת למרחבים, תוכל לחרחיב מחדש את

חפעילות, ותחיח דבר חי, קיים, שניתן יחיח לבסס אותו.

לאלסינט יש בנצרת עלית אנשים בעלי מקצוע בתחום חאלקטרוניקח, ופירוק בית

המלאכח פירושו יציאת חישוב מתחום מאד מאד חשוב לו. המשך קיום חמסגרת הזאת חשוב

וחיוני מאד גם לתדמית, גם לעובדים עצמם וגם לתקווח שבזה נוכל לקבל בעתיד עוד

ועוד מוצרים. מגייסי לוי עז- אלסינט לא קרח דבר. הייתי רוצח שג'ימי לוי יחיח

המקרה חאחרון בנצרת עלית ושאלסינט לא תיכנס לרשימת חזאת.



היו"ר א. נמיר;

אני רוצה לשאול את עודר שמיר, מנהל מרכז ההשקעות במשרד התעשיה והמסוזר: מה

נותן משרד התעשיה והמסחר? מה התחזית שלכם? מה אתם, כמרכז ההשקעות, מציעים או

יכולים להציע לנצרת עלית כפתרון?

ע. שמיר;

לא אתייחס לתכנית ההבראה הכוללת, כי היא בעצם לא החלק שבו אנחנו אחראים על

הביצוע. החלק הזה קשור בעיקר לאוצר ולבנקים ולא קשור למשרדנו.

משרד התעשיה והמסחר סייע לאלסינט בנצרת עלית בשני מישורים; מישור אחד,

מישור המענקים, שנוגע לכל חברה תעשייתית שנמצאת בנצרת. במישור זה נתן משרד

התעשיה והמסחר כחצי מליון דולר לחברת אלסינט בסוף 985ו. נוסף לזה הקמנו בנצרת

עלית, באמצעות חברת מבני תעשיה, את המבנה לחברה, שעליו היא משלמת שכר דירה כחלקה

בהשקעה, והיא עדיין משלמת אותו גם היום. אלה שני הדברים שעשינו בנצרת.

העקרון שמנחה אותנו בערי הפיתוח בדרך כלל הוא, שאנחנו משתדלים שבכל עיר

פיתוח יהיה לפחות מפעל מוביל אחד בתחום האלקטרוניקה, וזו היהודיות שהיתה בהקמת

אלסינס בנצרת. בנצרת יש מפעלים רבים, אבל מפעלים מהסוג של אלסינט אין, ומכאן

הבעיה כשמפעל כמו אלסינט סוגר את שעריו.

לאחר ההסדר של אלסינט עם הבנקים ומשרד האוצר פעלנו בשני מישורים כדי לעזור

לאלסינט. האחד - בתחום השיווק, כשהמשרד השתדל מאד לעזור לאלסינט למכור את הציוד

שלה בחוץ-לארץ. התחום השני שבו עזרנו לאלסינט; אלסינס היתה צריכה להחזיר את

המענקים. עם סגירת המפעל בירושלים אלסינט חייבת להחזיר למדינת ישראל כמליון דולר

- זה סכום המענקים שהיא קיבלה בירושלים - וסיכמנו עם חברת אלסינט הסדר פריסה של

התזר המענק הזה. דהיינו, ההחזר נדחה לתחילת 1988 ואנחנו פורשים אותו על פני 36

חודשים. אנחנו מקווים שאלסינט תוכל לעמוד בזה. כרגע עדיין שנויה במחלוקת שאלת

הריבית שאלסינט תצטרך לשלם עבור החזר המענקים שהיא חייבת בגין זה שהיא עוזבת את

המפעל בירושלים, ויש על כך מגעים עם האוצר.

בסך הכל, בחמש השנים האחרונות, השתתפה המדינה בהשקעות באלסינט בסדר גודל של

4,5 מליון דולר; רובם הושקעו במעלות; החלק השני המרכזי - בירושלים; החלק השלישי

- בנצרת.

כשהתחילו הרמזים על כך שאלסינט עומדת לסגור את המפעל בנצרת קיימנו מספר

פגישות עם ראש העיר ועם הנהלת המפעל, לכן כל הפרטים שמסר פה ראש העיר הם

מדוייקים מבחינת ההבטחות של אלסינט. אמנם הן לא נאמרו בכל הוודאות, אבל ההרגשה

היתה שאלסינט תעשה את כל המאמצים האפשריים להשאיר את המפעל בנצרת. ואכן הופתענו

מההחלטה שנעשתה באופן חד-צדדי ולא נעשתה תוך התייעצות או שיתוף פעולה.

התגובה הראשונה של מנכ"ל המשרד שלנו היתה,שנצטרך לדרוש לגבי המפעל

בנצרת את מה שמגיע לנו לדרוש בחזרה - את חצי מליון הדולר - על ידי פניה הדה

ופשוטה להנהלת החברה. עד עתה לא דרשנו מן החברח את הכסף, לא התחלנו לדון איתם

בהחזרת הכסף, אבל התשובה של הנהלת החברה היתה, שהחזר ההלוואות בסדר גודל של חצי

מליון דולר הוא בסך הכל תוספת להון השלילי של החברה ומעמיד בסכנה את הדברים

האחרים. אמנם חצי מליון דולר הם קצה קצהו של הענין, של הסכומים ששמענו עליהם,

אבל זו בעצם הדילמה המרכזית; האם לדרוש מהחברה את ההחזר, לא להתחשב במצבה המיוחד

ולגרום לכך שהיא לא תקיים גם את פעילותה במקומות אחרים בארץ - ולא צריך לשכוח

שחברה זו מייצאת קרוב ל-150 מליון דולר , ואין הרבה חברות גם בתחום האלקטרוניקה

שמייצאות בסכומים כאלה - או להגיע עם החברח להסדר שיעזור לה לעבור את התקופה

הקשה של השנה-שנתיים הקרובות , כשהם בעצמם צופים שרק לאחר מכן נדרוש ממנה את

הכסף. זו דילמה. אני לא חושב שליד שולחן זה וגם אצלנו אפשר להגיע לפתרון

חד-משמעי.



בכל אופן, ההתנהגות של הנהלת החברה בנושא נצרת, גם אם ההחלטה היתה הכרחית,

לא היתה הוגנת ולא נעשתה בצורה נכונה כפי שהיה צריך לעשות.

לגבי נצרת עלית עצמה, ללא קשר למפעל אלסינט: אנחנו נמצאים בתיאום עט ראש

העיר וגם הודות ליזמתו הצלחנו להביא לנצרת מפעל חדש בתחום המתכת. הוא לא מן

המתקדמים כמו אלסינט, אבל מפעל טוב שקיים הרבה שנים במרכז הארץ, מפעל שעושה את

הצעדים הראשונים לממש את הבטחתו ללכת לנצרת.

היו"ר א. נמיר;

מה שמו?

ע. שמיר;

שמו "נירוסטה".

מדובר על השקעה בסדר גודל של 6 מליון דולר ללא המבנה. המבנה נבנה על ידי

חברת בניה להשכרה והוא אמור, בשלב של מימוש ההשקעה, להעסיק כ-100 איש מנצרת

והסביבה. יש השקעות נוספות אחרות של הרחבות מפעלים קיימים בנצרת, בתחומים רבים,

כמו טכסטיל ומזון, אבל אני חושב שזו כרגע ההשקעה המשמעותית ביותר שעומדת על

הפרק. כרגע כל הסימנים מראים שהיא אכן תתבצע.

היו"ר א. נמיר;

כמה זמן זה יקח?

ע. שמיר;

הם כבר התחילו לחפש עובדים בנצרת ואני מניח שהם יקומו תוך השנה הקרובה. אין

בעיה בענין המבנה. אנחנו מסוגלים להעמיד מבנה תוך ארבעה-חמישח חודשים, ואם זה

לא יתבצע, יש סיכוי שחם ייכנסו למבנח של אלסינט.

י. פרץ;

אינני רוצח להתייחס למה שאמר עודד שמיר בנושא מה יהיה מחר בנצרת, זח סיפור

אחר לגמרי, אבל אתייחס לדברים שנאמרו על ידי עוזיה גליל, שפנה לוזברי חוועדה

ואמר; אני רוצה שתדעו, שהיום הבעיה היא יעול ותפוקה לעובד. אני מבין מדבריו שהוא

אומר: הדאגה שלנו לא צריכה להיות - עבודה בכל מוזיר, אבל לעילות. לא חשבת י לרגע

אחד שלש פה מישהו שחשב אי פעם ויחשוב מחר שאנחנו לא רוצים יעילות ולא רוצים

תפוקה וכל מטרתנו כחברי ועדת העבודה והרווחה היא לנסות ללחוץ על הממשלה ועליכם

להשאיר מפעלים כושלים בערי הפיתוח. זו לא המגמה של אף אחד. מה מפריע לל? מפרלע

לי שכל ההברות, כולל אלסינט, מקימות בערי הפיתוח איזו שלוחה שלהן והופכות אותן

לבנות ערובה בידי הממשלה. קודם כל יש המרכז - הוא לכול להיות בחיפה, בתל-אביב

או במקום אחר, אבל הוא במקום הראשון - ואם משהו לא הולך, סוגרים את השלוחה בעלר

הפיתוח. זו השיטה, וראינו אותה גם במקרה של מפעלי הבירח. אני לא לידע אם אתם

נהגתם באותה שלטה כפל שנהגו אחרים, אבל לצערי הרב זו השלטה, זו המגמה בכל

התחומלם. לכן, אותל זה מקומם.

אלננל רוצח להתללחס לדברלו של בני פלד כשהלה פה. אנל בחחלט מערלך מאד

עבודה של כל אחד, כולל עבודתו של בני פלד, אבל אנל לא מסכלם לתפלסה שלו. אלננל

מסכלם שאת הנושא החברתי אפשר לשלם בצד. לא מדובר ברובוטלם, אפללו לא באלסלנט.

בני אדם מפעלללם את כל המערכות האלה, ובלעדיהם אל אפשר לעשות דבר. גם בבני אדם

צריך לדעת מה להשקיע.



ההבטחה היתה שהמפעל בנצרת עלית כן ישאר, אולי בצמצום עד שירווח. היום שמענו

דברים שונים לחלוטין. אני לא בטוח אם מעלות לא תהיה הבאה בתור, כי אם מדברים על

התייעלות, על תפוקה, אם רוצים להבריא את החברה, למה שיתחילו בחיפה? יתחילו

במעלות, אחרי שכבר תרמו את נצרת. ואז אותה מגמה, גם אם היא לא מתוכננת, באה

בטופו של דבר לידי ביצוע.

אני לא מטכים שמחיקת חובות של הבנקים לא עולה למדינה כסף. מישהו ישלם את זה

- העובד, שהלך הביתה, והמדינה. אני רוצה לדעת אם מישהו משלם עבור ההשקעה הזאת

פרט לשתי הקבוצות האלה.

ע. גליל;

אלרון שילמה 30 מליון דולר.

י. פרץ;

למעשה משרד התעשיה והמטחר מקבל בחזרה רק את הכטף של המענק, אבל הלוואות

קיבל המפעל גם כן. בירושלים ניתנו גם מענק וגם הלוואוות, במעלות ניתנו גם

הלוואות וגם מענקים. עודד, אתה דיברת על חלק המענק.

ע. שמיר;

נכון.

י. פרץ;

אבל ההלוואות המטובסדות גם הן עולות הרבה כטף למדינה.

ע. שמיר;

נכון.

י. פרץ;

ואת זה לא תקבל, כי אם תדרוש ואין כטף, יאמרו לך: נפטר במעלות, ואז תיכנע.

אני מטכים שצריך לייעל, אבל מה הגבול? מהי הערובה שמחר לא יקרה במעלות מה שקרה

בנצרת? אין שום ערובה.

אני רוצה לדעת כמה עולה למדינה כל העטק של אלטינט בכלל, בהלוואות, במענקים.

אני רוצה אינפורמציה מלאה כמה עולה הטיפור הזה לעם ישראל, למדינת ישראל. אני

רוצה לדעת מה התכנית של משרד התעשיה והמטחר לקבל בחזרה את מה שניתן גם בירושלים

וגם בנצרת.

אנחנו מטייעים לכל מיני קבוצות ללכת לערי פיתוח, ואם תברח כלשהי, ציבורית

או פרטית, קיבלה סיוע בשביל להיות בעיר פיתוח, בשביל לפתח אח האזור, היא צריכה

לתת תמורה. מה הבטחונות שיש למשרד התעשיה והמסחר? אני רואה שאין לכם בטחונות פרט

לרצון הטוב של האנשים.

היו"ר א. נמיר;

אני לא מרגישה שאתם כל כך בטוחים שאתם עולים על דרך המלך. האם לאלטינט

בחיפה ובהרצליה יש עתיד? יכול להיות שגם שם מחכים בפתח קשיים.

מה קורה היום עם מה שנשאר בנצרת?

בנצרת אין כלום.

היו"ר א. נמיר;

מה יש היום במעלות? מה התחזית לגבי אלסינט בכל הארץ?

ח. גרוסמן;

האם במפעלים שהיו ובאלה שישנם מועסקים העובדים לפי חוזים אישיים, או שיש

עובדים שמפטרים אותם ללא כל זכויות?

ע. גליל;

החוזים הם חוזים אישיים והתנאים הם חטובים ביותר מבחינת הזכויות שקיימות

במדינת ישראל.

ח. גרוסמן!

בכל המפעלים המתוחכמים האלה מעסיקים לפי חוזים אישיים, כי אומרים שענין זה

של עבודח מאורגנת ואיגוד מקצועי הורס את המשק.

ע. גליל;

אם את רוצח לראות טיפול באנשים מפוטרים, יש ספר איך החברח דואגת לכל פרט

להסתדר.

היו"ר א. נמיר;

התשובה שלך היא שיש זכויות כשמפטרים עובדים, אבל אנחנו רוצים תשובה איך

לראות שלא יפוטרו עובדים.

שאלה נוספת; הכנסת חוקקה את חוק אלסינט, נתנו לאלסינט תנאים שלא נתנו לרובם

חגדול של המשקיעים והמפעלים בארץ.

ע. גליל;

הענין לא שייך לחוק הזה.

היו"ר א. נמיר;

מה החוק חזה? למה הוא הוחק? מה הוא מחייב? כמה זה עלה למדינה?

מה הסטאטוס המיוחד שיש לאלסינט? האם יש למדינה פיקוח על החברה הזאת, אם

הוחק למענח חוק מיוחד? בכל מדינה, גם החופשית ביותר בצורת ניהול הכלכלה שלה, יש

פיקוח כלשהו על המשק.

אני יודעת שבמפעלים כאלה יש שכבה של מנהלים שמקבלים שכר גבוה וטובות הנאה

אדירות; רכב, נסיעות לחוץ-לארץ ודברים שאינם רשומים בשום ספר. אני רוצה לדעת אם

בחברה הזאת, שמפטרת כל כך הרבה עובדים, השכבה הזאת חיה קצת יותר בצניעות וגת

משלמת איזה שהוא שכר. לנו יש ציונות שלנו ולא בני פלד ילמד אותנו מה זו ציונות.

מישהו שאל אותו אם כאשר הוא היה מפקד חיל האוויר הוא גם כן דיבר על רנטביליות;



כמה עולה מטוס, כמה משקיעים בנשק וכמה תוצאות זה נותן בבטחון, והוא אומר לי

אני וזרמתי למדינה יותר ממך. זה הסגנון, זה הדיבור. הוא מנהל את המפעל

מטעם המדינה, ולולא אני כל כך רוצה לעזור בענין הזה הייתי טורקת את הטלפון. זה

לא היה העלבון היחידי שהוא אמר לי. אני לא חושבת שאנחנו יכולים לעבור לסדר היום,

כאנשי ציבור, על סגנון כזה של מנכ"ל.

אני חוזרת ואומרת: במדינה אחרת היו מכניסים את סוחמי לבית הסוהר. אבל הוא

נסע לאמריקה, הוא עובד, ואינני יודעת ממי הוא מקבל כסף -י אולי מחברת בת של

אלסינט. העילית שלנו נוסעת לאמריקה; יפת וסוחמי.

הטענות הן לא אישית אליך, עוזיה גליל, אבל אנחנו לא נעבור לסדר היום על

הסגנון הזה, שתהיה במדינה הזאת שכבה שלה מותר הכל, ופועלים ייזרקו לרחוב. לא

ניתן לדבר כזה לקרות גם אם צריך להתייעל, ואנחנו בעד התייעלות.

העמוד שלפנינו מבליט שלנצרת עלית היה חלק חשוב בהצלת אלסינט. הפיטורים

התחילו באלסינט בינואר 1986, כשהיו 1,303 עובדים באלסינט בישראל, וביולי 1987

הגיע מספרם ל-1,170. כלומר, הפרש של 200. נדע לפחות את זה.

דבר שניו כאיש ציבור בישראל אני מוחה על המינוח שבאותו עמוד - "עזבו מרצונם

משך התקופה". אני רוצה שחברי הכנסת יידעו ו קוראים לעובד ואומרים לו - מוזר לא

תהיה עבודה, קח משבורת עוד ששה חודשים. או, "עובדים כיום באתרים אחרים באלסינט"

ו"סיימו עבודתם עקב שינויי הארגון". מה זה? העבירו את הייצור לחיפה לא משום

שהמוצר שנעשה בנצרת עלית אינו טוב אלא פשוט מייצרים אותו בחיפה. זה ייעול? אני

גם יודע שהיה מועמד לרכוש את אלסינט.

אני מצטער שהייתי צריך לומר דברים כאלה, עוזיה גליל. אני מעריך אותך מאד,

שמעתי אותך לפני שלושה שבועות ברדיו ויש לי הכבוד להימנות איתך על יוצאי אותה

ארץ. עס זאת אני בא ואומרו מה שהיה פה, היה - "בום, זבנג וגמרנו". זאת ציונות?

ע. גלילו

אני מוכרוז להתייחס לכמה דברים ואני רוצה מאד להימנע מדבר אחד, מלהיכנס כאן

לעמדות וויכוחים עקרוניים איך בונים כלכלה במדינה, כי לכל אחד מאתנו יש בוודאי

את הדעות שלו. אני רוצה להתמקד בצד העובדתי.

צריך להבין דבר אחד; בכל העולם, לא רק במדינת ישראל, קיימת בעיה איך

מתייחסת המדינה לפיתוח החברה שלה, וכשמפתחים כלכלה רוצים לפתח את החברה, בעולם

שכל הזמן יש בו שיניים מדהימים - העולם של היום, שמבוסס על מה שהוא מבוסס, אין

לו שום דמיון לעולם המכונות של שנות הארבעים - זו בעיה כוללת, שקיימת אפילו

בארצות-הברית, שהיא מדינת חופשית. כל ממשלה מתמודדת עם השאלה איך להבטיח שבאותה

מדינה יקרה משהו. מדינת ישראל, מאז הקמתה, מתמודדת עם הבעיה הזאת בכל הצורות

האפשריות. אנחנו זוכרים את התקופה שחשבו שתעשיית הטכסטיל היא התשובה. המון

אנשים נוהגים היום לומר שזה לא היה נכון, ואני לא נמנה איתם. צדקו אז ספיר

באותה תקופה היה צריך לעודד את תעשיית הטכסטיל. כל תקופה ותקומה יש לה

את המטרות שלה. לצערנו הרב, בכל מקום בעולם, בוודאי במדינות הקטנות, הדברים

האלה עולים הרבה מאד כסף למדינה - נסתכל מה קורה באירלנד, בדרום צרפת, בכל מיני

מקומות אחרים - וזה דומה בדיוק למצב של אותם משקיעים, שגם כן מנסים לפתה דברים,

לפעמים מצליחים ולפעמים לא מצליחים.



בסופו של דבר מקמה מזורזת, צמיחה מזורזת, קשורה בסיכון. אני לא מגן על

סוחמי ואני לא מעמיד את בני פלד באותו מקום, אלה שני עולמות. אני אומר הרבה

לזכותו, אבל לא זה הנושא. דבר אתד ברור: יש כאן בעיה של סיכון, וכאשר מדינת

ישראל החליטה להעביר הוק לעידוד השקעות הון ולתת מענקים והלוואות וכוי, היה לה

ברור שבהלק זה יצליה, ובהלק - לא. כשמדינת ישראל החליטה להשתתף במתקר ופיתוח,

כמו הרבה מדינות אחרות בעולם, היה ידוע מראש שחלק מהמחקר והפיתוח יצליח, וחלק -

לא. למה עוסקת בזה המדינה? - כי הגיעו לידי מסקנה שאם אתה רוצה שהמשקיע יכניס

שקל אחד בתנאים סביבתיים מסויימים, אתח צריך להשתתף יחד איתו בסיכון, כדי שאת

השקל הזה יכניס כאן ולא באירלנד ולא בארצות-הברית. ואז באים האירלנדים והאחרים

ועושים דברים דומים.

השם חוא כזה, אבל החוק לא מכוון לאלסינט. זה חוק של מחקר

ופיתוח, כשהחברה הראשונה שניצלה את החוק הזה היתה אלסינט, אבל אחריה היו עוד

הרבה חברות אחרות.

א. רביד;

גם חברות כמו תדיראן וסאייטקס נעזרו בחוק הזה.

אני מבקשת שהיועץ המשפטי שלנו יבדוק את כל הנושא של חוק אלסינט. אולי החוק

יעזור.

ע. גליל;

החוק נעצר. הבעיה של הציבור במדינת ישראל היא, שכאשר אתה מבקש ממנו להשקיע

לטווח ארוך הוא שואל מה יקרה בעוד חודש-חודשיים.

בעיות חברתיות קשות יש לכולם ולכן אני אומר; תפיסת עולם שאומרה - כשמדינת

ישראל משתתפת בסיכונים של הקמת מפעלים, של מחקר ופיתוח וכו' ,היא צריכח לקבל את

הערבויות המתאימות שתקבל את ההשקעה הזאת - תפיסה כזאת היא דבר לא מציאותי.

המדינה יכולה לקבל ערבות אחת; אם זה מצליח, היא צריכה לקבל את חלקה. לזה היא

יכולה לצפות. כשמדינת ישראל באה ומשתתפת עם הציבור - גייסנו למעלה מ-00ו מליון

דולר בארצות-הברית - הרי אם הוא נהנה, גם המדינה נהנית, אבל אם הוא מפסיד, אין

שום סיכוי בעולם שמישהו יכסה את המדינה. אלה כללי המשחק, אלה הסיכונים, וכל

העולם עושה את זה, משום שאתה עובד על בסיס סטטיסטי ואתה בונה על כך.

אני מסכים לחלוטין שצריך כל כמה זמן, כל כמה שנים, לעשות ניתוח ולבדוק מה

עשו התמריצים האלה, לראות איפה היתה מדינת ישראל עומדת אם היא לא היתה משתתפת

בסיכון של המחקר והפיתוח. אני חושב שאם היו עושים את זה, המסקנה היתה ברורה.

אני בטוח שמישהו עשה ניתוח מה אותם סיכונים שהמדינה לקחה על עצמה בעידוד השקעות

הון. אלה דברים שבמקרו וצריך לנתח אותם מזמן לזמן ולחוציא את המסקנות. לאחר

הכשלון נפגענו קשות ואתם ו יודעים שבכל תשקיף שלנו כתוב למעלה בגדולי היזהרו,

סוג זה של תעשיה הוא מסוכן. אם היא מצליחה, ההצלחה בדרך כלל יפה מאד, אבל היא

מסוכנת. המדינה יודעת, שכאשר היא עוסקת בתעשיה עתירת טכנולוגיה היא עוסקת בתעשיה

מסוכנת. אני מביע את דעתי האישית; אם מדינת ישראל לא תסתכן ואם אנשים לא

יסתכנו, לא יהיה דבר. השאלה מה התחליף - הנפט שבאדמה?



היושבת-ראש שאלה אם חשבו כמה עולה מטוס. דווקה בימים אלה מדברים הרבה מאד

על השאלה כמה עולה מטוס. זאת אומרת שיש בעיה. למרות שאני בין אלה שסוען כמוך,

שהשיבות ייצור המטוסים והטכנולוגיה יש לה משמעות למדינת ישראל מעל ומעבר לכל דבר

אחר, גם אני שותף לאותו ויכוח ציוני: יפה, אבל כמה משלמים עבור זה? לכל דבר יש

שאלה של מחיר, כולל הבטחון. בני פלד נמנה עם אלה שאומרים דברים בצורה בוטה, אבל

גם כשמדברים על בטחון ושואלים את הרמטכ"ל, הוא אומר: עבור תקציב כזה וכזה אני

יכול לתת לכם בטחון כזה וכזה.

אלסינט קיבלה את כל הדברים במסגרת החוק, במסגרת כמה חוקים, שיש בהם שיקול

אסטרטגי ברור, ועד לרגע מסויים היא הצליחה, אם מחברים את סך כל היצוא במשך השנים

עם הנזק. ייתכן שצריך לעשות רוויזיה לחוקים האלה, ייתכן שצריך להוציא מסקנות,

אבל אני ממליץ מאד לא לומר אי פעם לאנשים: אוי ואבוי אם תיכשלו, כי ישלחו אתכם,

כי אז לא יסתכנו ולא יקרה כלום.

כל אותם אנשים לא קיימים. הם עובדים. הם

עובדים במקומות עבודה אחרים. זה שיש קבוצה של 30 איש בעלי מקצוע שמוכנים להקים:

הלוואי שהיו.

הצענו את זה לאלסינט לפני חודש.

ע. גליל;

מה הצעתם?

העובדה המעשית היא שדווקה במתכת, דווקה באותם נושאים, אין בעיה בנצרת

מבחינת העבודה.

ע. שמיי;

אנחנו מפקחים על אלסינט על פי חדרישות של חוזוק

לעידוד השקעות הון, ואם יש לנו בעיה מסויימת, היא לא קשורה לאלסינט, היא בעיה

צריך לשנות את החקיקה כך, שכאשר יש ענין של החזר

הלוואות, במידה ופרוייקט מסויים מתבטל - ההחזר חייב להיות ריאלי וצמוד. בקרוב

נגיש תיקון לוזוק לעידוד השקעות הון שההחזר יהיה ריאלי וצמוד.

אני רוצח לנסות לסכם את הישיבה שהיא די עצובה, כי אנוזנו דנים בנושא שהוא

סגור ונעול.

מר עוזיה גליל, אני לא הבעתי בפומבי את דעתי בנושא הלביא. בנושא זה אני

בדעתו של הרמטכ"ל, אבל אני לא מביעה את דעתי, כי אני יודעת מה יקרה לקבוצה גדולה

של עובדים שישארו מחר ללא פרנסה, ללא לוזם וחלב לילדיס שלחם. ואנחנו חוזרים לאותח

שאלה, שמצד אחד חיא פילוסופית ומצד שני מאד מדעית: מה משרת את מה - הבטחון את

המדינה או המדינה את הבטחון? מתוך כך נובעת אצל חלק גדול מאתנו גם התפיסה

המדינית שלנו. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה אלא לומר, שגם אנחנו כאנשי ציבור

נמצאים במילכוד. אדם שלא מתמצא בנושאים צבאיים ושומע את הרמסכ"ל על החרדה הנוראה

שלו למה שיקרה לצה"ל חרד גם הוא. ואני ראיתי בסיור ברפא"ל מה קורה שם, וראיתי

מה קורה ב"סולתם".



אני חושבת שגס כשקורים דברים חמורים וקוריח מפולת במפעל, גם אז

חייבים לשמור על סגנון כלשהו של התנהגות. אני לא מדברת על כך שבישיבה

לפני מספר חודשים אמרו לנו שרק קו ייצור אחד יופסק בנצרת עלית, ואילו

היום מתברר שהכל היה עורבא פרח - אני לא באה לומר שבני פלד, שהיה כאן,

כבר ידע אז שיסגרו - אבל אני חושבת שאפשר היה לדווח לוועדת העבודה

והרווחה, שעם כל הרצון הטוב, מה שהובטח לא יכול להתקיים. על אחת כמה

וכמה שהיה צריך לשתף בכך את ראש העיריה ואת מזכיר מועצת הפועלים, שיש

להס אחריות כאנשי ציבור.

התשובה שלכם שכולם נקלטו בעבודה איננה תשובה, לפי תשובה זו אפשר

אולי לסגור עוד שניים-שלושה מפעלים בנצרת. נכון שכל מקום בארץ הוא

פרובלמטי, אבל בנצרת עלית יש בעיה מיוחדת שקשורה לנושא הרוב היהודי-

במדינת ישראל, בגבולות הקו הירוק. נצרת עלית הוקמה כתשובה לנצרת,

נצרה עלית היתה התשובה הראשונה לנושא של יהוד הגליל, כשהקונספציה

היתה בטחונית קיומית. אנחנו יודעים שלא רק שנצרת העיר הולכת וגדלה

מבחינת האוכלוסיה אלא שנצרת עלינו איננה בדיוק עיר יהודית. אנחנו לא

יכולים במדינת ישראל לבוא ולומר, כמדינה, שלא ניתן לערבים לגור בנצרת,-

עלית, אבל זה מחייב אותנו להיערכות אחרת לחיזוק המקום.

אי אפשר לעבור לסדר היום על כך שלא ראש העיריה ולא מזכיר מועצת

הפועלים ידעו על המצב והוא נודע להם רק במקרה מהעובדים, אני לא חושבת

שמגיע לבני פלד חוסר הערכה - אני מכבדת ומעריכה כל קצין בכיר בצה"ל,

אבל צריו להיוח איזה שהוא כיבוד הדדי אלמנטרי. זה סגנון שאין לו מקום.

אלסינט אינו עסק פרטי שלו. נהיה כולנו אסירי ת7דה אם הוא יתרום להבראת

אלסינס, אבל אי אפשר להופיע בסגנון שהוא הופיע.

אני פונה בשם הוועדה למשרד התעשיה והמסחר לזרז את כל ההליכים,

ואני שמחה לשמוע שאתם בהילוך גבוה של הקמח מפעל חדש, שמיועד ל-100

עובדים בנצרת עליוז. צריך לעשות את מירב המאמצים - והפניה היא גם

לראש העיריה - שהאנשים שיעבדו במפעל הזה יהיו תושבי נצרת עלית,

למעשה: את ההליכים הביורוקרטיים פתרנו,

היו"ר א. נמיר;

אנחנו צריכים למצוא גם פתרונות אחרים, ביהוד למפעלים שבהם יוכלו

להיקלט עובדים ברמת השכלה גבוהה יותר, שלא נחזיר את נצרה עלית למצב

שהתעסוקה היא רק בטכסטיל, מזון ועץ.

אני רוצה להעז לפנות לאלסינט. ביהוד לאלרון: יש מקום שהתחילו

לחשוב במהלך השנה, כשירווח, על מפעל אחי. שונה, על מפעל שיש לו סיכוי

להצליח, וליזום אותו בנצרת עלית. זו חובל להיות תרומה פאד משמעותית

גם להפגה האווירה הקשה והרגשות הקשים שיש נגד אלסינס, ביהוד על הדרן

שבת עשו מה שעשו, ברור שזה לא יכול להיות עכשיו, אבל טוב שאלרון תהיה

מודעה לאפשרות כזאת.

ממרכז ההשקעות במשרד התעשיה והמסחר אני מבקשה דיווח בעוד שלושה

חודשים גם על מפעל המתכת וגם על מה שניתן עוד לעשות בנצרת עלית, כדאי

בם שתשימו לב למה שקורה במעלות כדי שבעוד הודש לא נשב על מפולת של

אלסינס במעלות.

לא קיבלנו תשובה על מספר העובדים במעלות,

י. פורת; במעלות יש בין 230 ל-250 עובדים: בחיפה כ-750: כ-50- 60 איש בהרצליה. זו הפריסה של אלסינט היום בארץ.



היו "ר א. נמיר;

מה התחזית במעלות?

י. פורת;

ממשיכה כפי- שהיא בשלב זה, כשצריך להיות ברור דבר'אהד: המתכת,

שהיא התשתית של כל המיכשור של אלסינט, מתבצעת במעלות, כשרק שלוחה

קטנה מאד פועלת בחיפה. כל עוד אלסינט מייצרת את המוצרים שלה, אין

כלל תחליף לביצוע עבודות המתכת במעלות,

היו"ר א. נמיר;

בכל זאת צריך לבדוק עוד פעם את ענין מעלות, כדי שגם שם לא תקרה

פתאום מפולת.

אנחנו נבדוק את חוק אלסינט - יכול להיות שיש ענין לחזק אותו -

וגם את החוק לעידוד השקעות הון, בהגדרה של תעסוקה בערי הפיתוח,

בעוד שלושה חודשים נחזור לדון בנושא של נצרת עלית ואז נשמע

ממרכז ההשקעות גם דיווח וגם הצעות נוספות.

תודה רבה,הישיבה נעולה,

(הישיבה ננעלה בשעה 11.00)