הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 330

מישיבה ועדת העבודה והרווחה

יום גי. כ"ז באייר התשמ"ז - 26.5.87. שעה 11.00

חברי הוועדה; י, פרץ - מ"מ היו"ר

ח. ג רוסמן

ר. כהן

א. שוסטק

י. דוידוביץ - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

י. בר-אורן - משרד העבודה והרווחה

נ. אורי - משרד העבודה והרווחה

ר. כהנא - משרד העבודה והרווחה

ע. כ"ץ - משנה למנהל שירוח התעסוקה

י. אליאסוף - המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בפועל

מ. מירון - שופט בית הדין לעבודה

י. בקל - המוסד לביטוח לאומי

א. גולדשטיין- המוסד לביטוח לאומי

ש. קפיטקובסקי- המוסד לביטוח לאומי

מ. הילב - לשכת התיאום

ע. בן-יעקב - ההסתדרות

מ. בוטון

מזכירת הוועדה; א. אדלר

קצרנית; צ. ספרן

סדר היום; א. צו בית הדין לעבודה (הרכב בית הדין בסוגים מסויימים של

הליכים), התשמ"ז-1987.

ב. צו הביטוח הלאומי (שינוי שיעור ההפרשות מטעמי צדק)

התשמ"ז-1987.

ג. 1 . דיווח על פעולות הקרן למניעת אבטלה.

2. צו הביטוח הלאומי (הגדלת השיעור לפעולות למניעת אבטלה), התשמ"ז-1987.



היו"ר י. פרץ;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה.

א. צו בית-הדין לעבודה (הרכב בית הדין בסוגים

מסויימים של הליכים), התשמ"ו-1986

י. אל יאסוף;

בתיקון הוועדה לחוק בית הדין לעבודה היתה התייחסות לנושא של הרכב המוטבים

בבית הדין לעבודה. בית הדין לעבודה יושב בהרכב של שלושה חברים בבית הדין האזורי,

ובהרכב של חמישה חברים, בדרך כלל, בבית הדין הארצי, שזה הליך של ערעורים. ההרכב

של בית הדין האזורי הוא זה; בראשו - שופט מקצועי, ליד השופט - שני נציגי ציבור,

שאחד מהם הוא מתוך רשימה שמגישים המעבידים, ואחד מהם הוא מתוך רשימה שמגישים

ארגוני העובדים, וזה ההרכב המקובל של בית הדין בכל הליך. באותו תיקון של חוק בית

הדין לעבודה התייחסה הוועדה לשאלה מתי ההרכב יכול להיות הרכב של דן יחיד, וסעיף

18 של החוק תוקן ונאמר בו ששופט יכול לשבת כדן יחיד אם שופט בית הדין האזורי

החליט על כך בהחלטה מנומקת על פי בקשת אחד הצדדים. בתיקון שהוועדה הכניסה נאמר

שהוראה זו לא תחול בסכסוכים קיבוציים, באותם סכסוכים שנוצרים עקב שביתה וכיוצא

בזה. נאמר במפורש, שהוראה זו לא תחול בתובענה לפי סעיף 24(א}(2), שזו תובענה

בסכסוך קיבוצי.

באותו תיקון קבעה הוועדה בסעיף 18: "על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאים שר

המשפטים ושר העבודה והרווחה לקבוע בצו, לאחר התייעצות עם נשיא בית הדין הארצי

ובאישור ועדת העבודה והרוותה של הכנסת, סוגי הליכים שהמוסד לביטוח לאומי צד בהם,

שבהם יהיה השופט דן יחיד". כלומר, מותר לקבוע בתקנות סוגי הליכים, שהמוסד לביטוח

לאומי צד בהם, שהשופט יהיה בהם דן יחיד, מבלי שאחד הצדדים יצטרך לבקש מהשופט -

זאת לאחר התייעצות עם נשיא בית הדין הארצי לעבודה ובהסכמתם של שני השרים, שר

המשפטים ושר העבודה והרווחה - הן בבית הדין האזורי, שבו יישב השופט כדן יחיד,

והן בבית הדין הארצי, שבו יישבו שלושה שופטים בלי נציגי ציבור.

ההליכים האלה הם ערעורים על ועדות רפואיות למיניהן, לפי סעיף 64א לחוק,

לפי סעיף 127לד לחוק וסעיף 198אא לחוק והתקנות שלפיהם,בכל ההליכים שהמוסד לביטוח

לאומי צד בהם. יש לציין, שערעורים אלה, בדרך כלל, נושאים אופי משפטי מובהק ולכן

רצוי שהשופט יישב בהם כדן יחיד, מה גם שרצוי שהדיון בהם יהיה מהיר יותר, והוא

יוכל להיעשות יותר מהר כשהשופט יושב בלי נציגי ציבור אלא לבדו.

היו"ר י. פרץ;

האם נציגי הציבור הפריעו למהלך המשפטי?

י. אליאסוף;

לגמרי לא. הם אף פעם לא מפריעים, הם חלק מן המבנה של בית הדין לעבודה וחלק

מן הקונספציה המרכזית של חוק בית הדין לעבודה, אלא שסעיף זה תוקן בזמנו על ידי

הכנסת אך ורק מטעמי יעילות ונוחיות. יש סוגי הליכים שבהם אי אפשר לומר שנציגי

הציבור לא תורמים, אבל עצם זימונם לדיון מסויים ונוסף מסרבל לפעמים את ההליכים.

יש דיונים שאין זה הכרחי שנציגי הציבור יהיו בהם, ואלה ההליכים שחשבנו שרצוי

שהשופט יישב בהם כדן יחיד.

הענין הגיוני ואינו מפריע לי, למעט סעיף 2, פיסקה (3)': ערעור על קביעה של

דרגת נכות. הנושא רגיש ביותר, הוא מעורר בעיות, יש טענות רבות וכל שכן יהיו

טענות כשיישב דן יחיד. כשיושבים גם נציגי ציבור יש למערער יותר אמון. אינני חושב

שיאונה רע לצו אם החלק הזה לא יאושר.

י. אליאסוף;

שלושח הסוגים שמופיעים בתקנה הם אותו הדבר.

א. שוסטק;

בכל זאת קביעת דרגת נכות היא דבר שונה.

י. אליאסוף;

"קביעת דרגת נכות" זה מינוח של סעיף 98ואא, שמתייחס בעיקר לנושא של מוגבלים

וניידות, אבל הנסיון מלמד שקביעת דרגת הנכות היא לרוב שאלה משפטית ולא שאלה

עובדתית.

גם לטובת הנכה עצמו יהיה, שההליך שלו יתברר מהר ככל היותר ולא ייסחב. זו

הסיבה שנציגי ארגוני המעבידים וארגוני העובדים הביעו דעה שהם מסכימים לתוכן

התקנות האלה. כלומר, הם, ששותפים בבית הדין לעבודה ושולחים את נציגי הציבור,

מסכימים שההליכים האלה יתקיימו בפני שופט כדן יחיד.

מ. מירון;

אולי הדבר המרכזי שראוי שיועלה פה הוא שהטעם לצירופם של נציגי הציבור בבית

הדין לעבודה הוא, בין השאר, לטעת בטחון בלב המתדיינים, שיש לבית הדין אנשים

שיבינו אותם, אנשים מן השדה, אם זה נציג העובדים או נציג המעבידים, אנשים

שעובדים במקום כלשהו ואינם מתמקדים רק בשאלה המשפטית. אבל בתקנות שמונחות בפני

הוועדה לא מתעוררת כלל שאלה של יחסי עובד ומעביד. השאלח היא, לפי החוק, שאלה

משפטית בלבד. ואכן, הפניה לבית הדין בנושא של ערעור - כך נאמר להם במפורש בהודעת

המוסד לביטוח לאומי - היא בשאלה משפטית בלבד, ולכן נציגי הציבור שיושבים שם אינם

יכולים להיות שותפים בענין הזה.

נציגי הציבור עצמם אומרים שהם לא מעונינים לבוא

לדיונים האלה והם מתחמקים כאשר מזמינים אותם לדיון בנושא של ועדות רפואיות.

בסקר שעשינו לפני כשנה וחצי ראינו שדיונים בתיקים בחם יושבים נציגי ציבור

ארוכים יותר ב 30%-25%-מאשר דיונים אחרים, כי יש לנציגי הציבור הזכות לשאול

שאלות. לא כן בענין חזה, ולכן אני חושב שצריך לשחרר גם אותם מן הנטל חזה.

היו"ר י. פרץ;

האם זח ישחרר את בתי הדין מהעומס הקיים בהם?

מ. מירון;

זה יקל, בלי ספק, על עומס התיקים מהסוג הזה, כי הקצב יהיה יותר מהיר. יש

כ-2,500 תיקים בשנח. אם נוסיף עליהם 25%-30% זמן, עקב שיתופם של נציגי הציבור -

שעם כל הכבוד, לא יכולים לתרום בנושא הזה - רק נעשה טובה למתדיינים בכך שנוציא

את נציגי הציבור ונקצר את משך ההמתנה.

מה אומר על כך נציג לשכת התיאום?

מ. הילב;

התייעצו אתנו וקיבלנו את ההצעה.

א. שוסטק;

האם משרד העבודה והרווחה עומד על כך?

אנחנו עומדים על כך. מר אליאסוף והשופט מירון הסבירו, שזה יקל מהעומס בבית

הדין לעבודה. זה רצוי גם מבוזינת המתדיינים בתיקים אוזרים, כמו תיקים שעוסקים

בפיצויים ושכר ומשפיעים על מערכת יחסי העבודה, כי גם הם יקבלו פתרונות יותר

מהירים .

ההבדל בין סעיף קסן (1), סעיף קטן (2) וסעיף קטן (3) הוא רק ענין של ניסוח

שקשור לנוסח החקיקה הראשית.

א. שוסטק;

אתה מדבר על חקיקה שבאה למען המתדיינים, ואני מדבר על בעיה של אמון. הרי

מדובר על נושא שמגיע לערעור לאחר שהוא עבר כבר את הוועדה הרפואית הראשונה ואחר

כך את ועדת הערעורים הרפואית. אותו נכה, בכל זאת, ממשיך ומערער בבית-הדין לעבודה

על הפסיקה של שתי הוועדות הקודמות.

בשאלה משפטית.

יש לנו פה עסק עם טרדנים, אנשים שהולכים עד הסוף ולא מסתפקים בערעור אחד.

למה דווקה בשלב האחרון צריך ענינם להתברר בפני שופט שיושב כדן יחיד?

זה לא השלב האחרון. יש עוד בית הדין הארצי עם שלושה שופטים.

מדובר פה בבית דין עם שופט מקצועי לכל דבר, לא מדובר פה בוועדות ציבוריות,

כך שבהרכב זה צריכות להיות לאותו אדם פחות טענות. אני מציע שנאשר את הצו.

לאשר את צו בית הדין לעבודה (הרכב בית דין בסוגים

מסויימים של הליכים), התשמ"ו-986ו



ב. צו הביטוח הלאומי (שינוי שיעור ההפרשה לחשבון הענקות

מטעמי צדק), התשמ"ז-1987

על פי סעיף 198 לחוק רשאי המוסד לביטוח לאומי, לפי שיקול שעתו, לתת הענקות

מטעמי צדק לאדם שתביעתו נדחתה על פי המבחנים והכללים שקבועים בחוק. לצורך מימון

הענקות אלה קיים, על פי החוק, חשבון נפרד שאליו מפריש המוסד לביטוח לאומי אחוז

מסויים מסכום הגביה השנתית שלו. השיעור שנקבע בחוק מלכתחילה היה פרומיל אחד

מתוך אומדן הגביה השנתית של המוסד. מאחר שמספר התביעות מועט, הצטברה קרן, שעמדה

במארס 1987 על 7,5 מליון שקלים חדשים, וצפויה לעמוד במארס 1988 על 7 מליון ומשהו

שקלים חדשים, וזאת מבלי להביא בחשבון השקעות מן הכסף שהצטבר וריבית. מתוך נסיון

זה כבר מספר שנים אנחנו מבקשים מן הוועדה, החל מ-1981, שתאשר הקטנת ההפרשה

לחשבון ההענקות מפרומיל לעשירית הפרומיל, וזה אומר בשנת הכספים 1987 ייכנסו -

287 אלף שקלים חדשים לקרן הזאת, ובשנת 1988-1987 - 366 אלף שקלים חדשים.

ח. גרוסמן;

מה זה הענקות מטעמי צדק?

א. גולדשטיין;

על פי הכללים שנקבעו בחוק יש מספר עילות שאדם יכול לבקש בגינן הענקות: אי

השלמת תקופת אכשרה מתאימה-, אי מילוי חובת רישום הקבועה בחוק; אי הזדקקות

לאישפוז, כאשר מדובר ביולדת, אם היא לא ילדה בבית החולים; פיגור בתשלום דמי

הביטוח, בצורה מאד מסויימת. התקנות הגדירו כל אחת מהעילות האלה ומה יובא בחשבון

ואפשרי כעילה להענקת המענק.

במקום להקטין את ההפרשה לקרן אולי אפשר להרחיב את ההענקות האלה.

למי?

מספר הפניות שפנו ב-1986/87 היה 32.

לאשר את צו הביטוח הלאומי (שינוי שיעור ההפרשה

לחשבון הענקות מטעמי צדק), התשמ"ז-987ו

ג. 1. דיווח על פעולות הקרן למניעת אבטלה

2. צו הביטוח הלאומי (הגדל השיעור לפעולות למניעת אבטלה), התשמ"ז-1987

אדוני היושב-ראש, אני מבקש להפנות את תשומת הלב לדיווח בכתב שהגשנו על שנת

1986. בשנת 1986 ניצלה הקרן 97.5% מהסכום שהועמד לרשותה. היא לא ניצלה את הסכום

בכל 100%, מכיוון שלאחר שאישרנו הכשרה פנים-מפעלית במפעל אלישיוב, שצריכה היתה

לעלות כ-150 אלף ש"ח, ולאחר שהתברר, בבדיקה שנערכה במפעל, שאין לכך הצדקה -

המפעל נסגר באמצע ונפתח - לא ביצענו את האישור, ולכן הקרן ניצלה 97.5% מהסכום.



שיעור האבטלה, כידוע לכם, התחיל באחוז גבוה, אבל סיימנו אה השנה בפחות

מ-6%. אנחנו רואים בכך הישג של כל מהלכי משרד העבודה והרווחה, כולל הקרן שתרמה

רבות מאד לנושא של מתן פתרונות והקטנת האבטלה.

האם הירידה באבטלה חלה הודות להתערבות שלכם על ידי הכשרה מקצועית זו או

אחרת, על ידי מתן פתרונות זמניים, או שנוצרו מקומות עבודה?

היו"ר י. פרץ;

אני מבין שאנשים קיבלו הכשרה מקצועית ונכנסו למעגל העבודה.

י. דוידוביץ;

גם חברת הכנסת גרוסמן וגם היושב-ראש צודקים, מכיוון שיש פה מעגל כלשהו:

האדם המובטל הולך להכשרה מקצועית ורוכש מקצוע. מכיוון שאנוזנו מנסים להתאים את

הקורסים לאותם מקצועות שיש להם ביקוש בשוק, מירב הבוגרים של ההכשרה המקצועית

נקלטים ביתר קלות, ויש להניח שהשיעור המסויים של הנקלטים תואם להקטנת האבטלה.

ועדת הקרן מקדישה את עיקר המאמץ בתחום ההכשרה המקצועית. לפני שנה הקדשנו -

מתוך 3 מליון ו-990 אלף שקל - 2 מליון ו(723 אלף שקל לנושא של חכשרה מקצועית

בתחומים השונים, והפירוט מונח בפניכם. אפשר גם לדבר על סיוע לניידות עובדים, שגם

הוא עוזר. אנחנו מסייעים לעובדים לחיות ניידים, לנסוע, מממנים את הנסיעות וזה

עוזר בהחלט למצוא פתרון לאנשים.

מניעת פיטורים ופיתוח תעסוקות. קורים מצבים שמפעל נמצא בתקופת

משבר זמנית. אם הקרן משתכנעת שהמשבר הוא זמני וזו תקופת ביניים, היא מסייעת.

ניקח, לדוגמה, את מפעל "רבינטקס" בבית-שאן. מדובר על מפעל שהעסיק 150 עובדים,

קיבל הזמנה גדולה מארצות-הברית, אבל התעוררו בעיות מימוניות וכל מיני בעיות

אחרות. היתה תקופת ביניים של שלושה-ארבעה חודשים, והמפעל רצה לפטר 70 או 80

עובדים. אם היה מפטר אותם הם היו מתוספים למאות המובטלים שהיו באותה תקופה

בבית-שאן, מחד. ומאידך, כאשר היתה נגמרת תקופת הביניים והמפעל היה יכול להתחיל

לייצר לצורך ההזמנה הגדולה של ארצות-הברית, אותם עובדים שרכשו כבר את היידע, לא

היו נמצאים תוזת ידו. לכן הקרן החליטה, ובצדק - זו היתה יזמה משותפת של ההסתדרות

ושל משרד העבודה והרווחה - לערוך הכשרה מקצועית לתקופה של 120 יום לעובדים.

שיפרנו להם את היידע בתחום המקצועי, עברנו את המשבר, וכיום המפעל עובד. אני

מקווה שהוא ייצא בסדר גודל של 8,5 מליון דולר, כפי שהציגו לנו במסמכים על

ההזמנה, כך שבכסף קטן יחסית סייענו למפעל, סייענו ל-70 עובדים לא להיות מובטלים.

למעשה גם המדינה לא הפסידה כסף, כי אותם 70 עובדים היו מצטרפים למובטלים

בבית-שאן והיו מקבלים דמי אבטלה. בדרך אחרת הבטחנו להם אותן הזכויות וגם

איפשרנו למפעל להתקיים ולצאת לדרך המלך.

זה ניתן בתור מענק?

לא. לקתנו את העובדים אלינו, ערכנו להם את ההכשרה המקצועית והחזקנו אותם

במצב הכן, לפי לנח זמנים שסיכמנו עם חמפעל, לקראת המועד שבו יחזור המפעל לייצור.

איזה הכשרה מקצועית עשיתם להם? הם הרי היו עובדים-

הם היו עובדים, אבל לא כולם היו מצויידים בכל היידע.

לקחתם עובדים של המפעל והכשרתם אותם לאותו מפעל. מה שהמפעל היה

צריך לעשות, אתם עשיתם.

לקחנו אותם עובדים והרחבנו את היידע שלהם. נכון שהם היו עובדי

המפעל והם גם היום עובדי המפעל, אבל בתקופת הביניים הזאת נתנו להם

יידע רחב יותר בתחום הטכנולוגי-, שיפרנו את רמתם, השלמנו לחלק מהם אותו

יידע שהיה חסר להם, שבסופו של דבר, תוך כדי עבודה, הם היו רוכשים אותו.

אני חושב שזו היתה פעולה מאד מבורכת, שסייעה למנוע פערים ולפתח תעסוקות

עתידיות,

אני מבין שכסף לא נתתם לא לבעל המפעל ולא לעובדים, אלא לקחתם את

העובדים והכשרתם אותם.

י. דוידוביץ;

לא נתנו כסף לבעל המפעל. לקחנו את העובדים, הבאנו אותם להכשרה

מקצועית, הם למדו. ובתקופת הלימודים שלהם עלו לנו הוצאות הכשרתם. הם

מילאו גם טופס 217 וקיבלו השלמת הכנסה.

ח. גרוסמן;

זה מענק עקיף למפעל.

י. דוידוביץ;

אני חושב שזה לא מענק למפעל, מכיוון שהמפעל, באותה קלות, היה שולח

את העובדים האלה הביתה.

ח. גרוסמן;

ואז הוא היה צריך לשלם להם פיצויים.

י. דוידוביץ;

זה לא מפעל שקיים שלושים שנה, זה מפעל חדש ורוב העובדים אינם

במעמד קבוע.

ח. גרוסמן;

אני לא פוסלת את זה, אבל השאלה היא באיזו צורה אפשר להעמיד מפעל

על הרגליים במקום לחסלו. מסתבר שיש כל מיני דרכים; אפשר לעשות זאת דרך

מענק אבטלה, או דרך מענק הכשרה מקצועית או בכל דרך אחרת.



י. דוידוביץ;

או בכל דרך אחרת, ולו כדי למצוא פתרון לעובדים ולמצוא מקומות

עבודה יציבים. הזכרתי קודם את המפעל אלישיוב: הנושא לא יצא לפועל,

כי עמדתי על כך שיהיה לנו בטחון שמדובד במקום עבודה יציב לעובדים

לתקופה סבירה. הייתי מוכן להתפשר אפילו על שלוש שגים, אבל ברגע

שלא השתכנענו שהמפעל הוא יציב והיה לנו חשש שמדובר במתן אספירין

שלא יפתור את הבעיה, נסוגונו מן הנושא, זו לא שיטה שבה אנתנו הולכים

בכל מפעל ובכל מקרה.

מתר אנחנו מקיימים, יחד עם ההסתדרות, מיפגש עם מפוטרי "סולתם".

אנחנו לא יודעים מה הפתרון, אבל אנחנו רוצים ללכת לפתרון לא שגרתי,

מכיוון שיש אבטלה עמוקה באזור חיפה. אם נמצא איזה שהוא פתרון שיוכל

לסייע למפוטרי "סולתם", אנחנו בהחלט חושבים שזה תפקיד הקרן,

הפעולות העיקריות של הקרן מצויות לפניכם בראשי פרקים. הקרן גם

מבצעת סקרים, בשיתוף עם התאחדות התעשיינים, שבהם מאתרים מקומות עבודה.

היו"ר י. פרץ;

בבית-שאן ובבית-שמש, בשני המקרים,מדובר על יצירת מקומות תעסוקה -

באחד על ידי "המשקם", באחד על ידי החברה הממשלתית לתיירות. מי נתן

אח זה?

בבית-שאן חופרים כרגע את העיר העתיקה של בית-שאן, שם שלחנו

לפרוייקט, באמצעות שירות התעסוקה, כ-40 עובדים. החברה הממשלתית, יחד

עם הקרן הקיימת לישראל, הלכה על עוד 200-150 עובדים, אבל זה פרוייקט

אחר, שבאמת יש איתו צרות, כי התקציב נגמר להם כרגע והם פיטרו את

עובדיהם, אנחנו, במסגרת המועסקים שלנו, מחזיקים שם 40 עובדים שמבצעים

את החפירות. זה מקל על הנושא של הבטחת הכנסה, כי יש לנו מקום עבודה

שאליו אפשר להפנות את האנשים שבאים לקבל הבטחת הכנסה, ובמקום לקבל

הבטחת הכנסה הם הולכים לעבודה.

היו"ר י. פרץ;

זו עבודה יזומה,

י. דוידוביץ; /

זו עבודה, שבעבר קראו לה "עבודה יזומה". מובן שזה לא מפעל ולא

מדובר ביצירת מקומות העסוקה יציבים לטווח ארוך, אבל אנחנו רואים גם

פתרונות כאלה כאחת האפשרויות ליצירת מקומות עבודה לפרקי זמן שונים.

בבית-שמש זה יותר יציב ומדובר בחברת "המשקם", שם, יחד עם הרשות

המקומית, הוחלט להקים משתלה, שתקלוט 17 אנשים. זה יהיה מקום עבודה,

שאם הוא יתפתח הוא יהיה יציב.

המשתלה תקלוט 17 איש, ומפעל השלטרים - 23.

היו"ר י. פרץ;

בלי עזרה זאת, "המשקם" לא מקים משתלות?

י. דוידוביץ;

לחברת "המשקם" יש בעיה גדולה מאד: יש לה הסכם קיבוצי שמחייב אותה לשלם 80% משכר המינימום. התוצרת שמייצרים שם אינה מכסה את שכר העבודה והיא מהווה בערך 15%-20%. המשרד משתתף בסכום די נכבד, ומינינו ועדה



מיוחדת לנושא, יחד עם האוצר. הוועדה המליצה שהממשלה תשתתף בחברת

"המשקם" ב-60% משכר העבודה. האוצר - לאחר שמינינו את הוועדה ולאחר

שהוא היה שותף - אינו יכול לממש את ההחלטה של 60% השתתפות, אנחנו

משתתפים עדיין בסביבות 45%-50%, וחברת "המשקם" נמצאת בגרעון גדול מאד.

הסוכנות יצאה מהעסק, חברת "המשקם" נמצאת בצמצום פעילות, כך שביזמתה

וממקורותיה היא, היא לא מפתחת יותר. להיפך, אנחנו עושים מאמצים אדירים

לשמור על הקיים ואנחנו לא מצליחים.

מה היה קורה לו כל עובדי "המשקם" כיום היו מועברים לרשויות

המקומיות, שם רוב העבודות הן ציבוריות ?

י. דוידוביץ;

רוב העבודות של עובדי "המשקם" הן במפעלים שמייצרים נייר טואלט

ו "טישוס". עבודות הגינון הצטמצמו בשנים האחרונות וגם לא כל הרשויות

עובדות עם "המשקם". ל"משקם" יש זכות לקבל מיכרז רק אם הוא 10% מעל

המחיר, ויש היום תחרות פרועה עם הקבלנים הפרטיים.

עם מי עובדים הקבלנים הפרטיים?

עם כל מיני אנשים.

ח. גרוסמן;

הקבלנים הפרטיים בוודאי לא משלמים 80% משכר המינימום.

י. דוידוביץ;

קיים חוק שכר מינימום שהוועדה חוקקה ואני מקווה שיקיימו אוחו.

אנחנו נפקח על קיום החוק,

א. שוסטק;

"סיוע למפוטרים (סו לל-בו נול)". מה זה?' שילמו להם הרבה

ו פיצו י ים.

לא התכוונו לסיוע במשמעות של מחת חסד" מדובר באלפי עובדים,

שאחרי עשרות שנות עבודה נפלטו, נהיו מחוסרי עבודה ועברו משברים

אישיים ומשברים ביהסי המשפחה.. במשרד העבודה, שהוא גם משרד הרווחה,

החלטנו להקים סדנאות שאליהן הפנינו, יחד עם סולל-בונה, את המפוטרים,

ובאותן סדנאות הכינו אותם לקראת המעבר לשלב החדש בחייהם. הסברנו

להם שהם לא חייבים לצאת ממעגל העבודה, הם יכולים להיקלט בתחומים שונים,

וגם לאלה שמחליטים לצאת ממעגל העבודה יש עוד מה לעשות ויש טעם לחיים,

ההתרשמות שלנו היא - ויש לנו מעקב שוטף בנושא - שהסדנאות האלה היו

לעזר רב. חלק מן המפוטרים חזרו למעגל העבודה. אנחנו חושבים שזו

פעולה מבורכת ובכוונתנו להרחיב אוחה גם בשנה הבאה. זו לא פעולה שמוכרחה

להיות רק לגבי מפוטרי סולל-בונה אלא לגבי כל אדם שמוצא את עצמו, אחרי

עשרות שנים, מחוץ למקום עבודה יציב ועובר משבר,

ח. גרוסמן;

מי טיפל במפוטרי "אחא"?

זה הלקח שנלמד.

מצבם של מפוטרי "אחא" באמת חמור מאד, ואם אי אפשר לברך על כך

שלא טופל בהם, צריך לברך על כך שטופל במפוטרים אחרים, שבאו אחרי

מפוטרי "אתא", המשרד נערך והתחיל לנקוט בצעדים על מנח להקל על

מצוקת המפוטרים.

גם למפוטרי "אחא" הוצעה מתכונת דומה של טיפול, אלא ששם כבר לא

היה ועד עובדים ולא היתה הנהלה שיכלו לעזרי להכניס אותם למערכת

טיפוליח דומה, כפי שהיה בסולל-בונה.

י. דוידוביץ;

הייתי ממליץ לחברי הוועדה לבקר באחת הסדנאות. אני מוכן להזמין

אתכם כדי שתתרשמו.

מוזר שכתוב שזה סיוע למפנטרי סולל-בונה. צריך היה לכתוב: סיוע

למפוטרים.

י. בר-אורן;

השירות הזה ניתן לכל המפוטרים, אבל המוקד היה סולל-בונה,

עשיתם סדנאות גם לאחרים?

גם למפוטרי "אלישרא" ניתן אותו סיוע, מתכונה דומה הוצעה גם

למפוטרי צה"ל, אלא שצה"ל לא יכול היה להתארגן לענין הזה, הפרוייקט

המיוחד לסולל-בונה נעשה כשהתברר שסולל-בונה צריכה לפטר אלפי עובדים

בבת אחת.

היו"ר י, פרץ;

יש פה סעיף שמדבד על הסבת אקדמאים וקצינים, כשדנו בוועדה

בתיקון 54 לחוק הביטוח הלאומי נאמר לנו שבערי הפיתוח ובשכונות אומרים

לצעירים ללכת לכל מקום עבודה שהם כשירים ללכת אליו מבחינה גופנית,

כשאת ההסבה המקצועית מציעים להם לעשות אחרי שעות העבודה, ואילו

אקדמאים עובדים הסבה בשעות היום ומקבלים משכורת, למה האפליה בין אלה

לאלה?

תעסוקה מכוונת בקיץ לנוער ערי הפיתוח. בסעיף זה אני

רוצה לקבל נתונים. למעשה הקיץ זו התקופה היחידה שבני הנוער יכולים

לעבוד בה, אבל בגלל האבטלה שיש בעדי הפיתוח לא יכול הנוער הזה לעבוד

גם בחודשי הקיץ והם יוצאים מקופחים. איך אפשר לדאוג לכך שהנערים

באותם מקומות, שיש בהם בעיות, יוכלו לקבל עבודה לא רק למשך עשרה ימים

אלא לחודש ואולי אף ליותר מזה?

י, דוידוביץ;"

אני מבין שאתה לא מציע שניקח את זה מהקרן למניעת אבטלה.



היו"ר י. פרץ;

אני חושב שכן. אם אחה עושה אח זה בחלק, זה אפשרי.

י. דוידוביץ;

אם אחה מציע ואומר שזו בעיה של משרר העבודה והרווחה על כל

שלוחותיו, אני מסכים איחך ואז יש לי חשובה אחת; אם אתה מציע שזה

יבוא מהקרן, יש לי חשובה שניה.

היו"ר י. פרץ;

אני מציע למצוא פתרון לאותו נוער, ולא חשוב אם תאמר לי שהפתרון

יבוא מפה או משם,

גם אני חושב שאם לא היתה הקרן הזאת או דרך של סיוע לענין,

הרבה דברים היו מתמסמסים. זה אמנם לא בדיוק מה שאני רוצה, אני לא

מאושר, אבל אנחנו נמצאים במדינת ישראל רזה מה שישנו.

אנחנו יכולים לפעול רק כשיש שיתוף פעולה מלא של שלושת הגורמים:

הממשלה, המעסיקים והעובדים, היינו - ההסתדרות, כשזרוע אחת לא עובדת

בשיתוף עם הזרוע השניה, יש בעיות, יש טרפוד, ואז את כל התקציב אפשר

גם לא להוציא ולהעביר אותו לדברים אחרים, שלא תמיד קולעים למטרה, לא

פעם הדברים הפורמליים, הביורוקרטיים,מטרפדים כל כוונה טובה.

מופיע פה הענין של סולל-בונה; לו היו באים לסולל-בונה בזמן,

עוד בטרם פיטרו את העובדים, עוד בטרם קיבלו מכתבי פיטורים, ייתכן

שבכלל לא היו צריכים אותנו, כי הטיפול המוקדם היה מונע הרבה דברים,

אבל לא ניצלנו את מירב האמצעים, כי לא היה עם פי לדבג-, אותו הדבר

קרה עם "אתא".

חברת-הכנסת חייקה גרוסמן שאלה אם האבטלה נמשכת. אם מישהו יבדוק

טוב טוב הוא ימצא שיש אבטלה סמויה במשק הישראלי.

אבטלה סמויה?

ע. בן-יעקב;

כן. ב"סולתם", למשל, יש כ-500-400 עובדים מיוחדים, היום

פיטרו ב"סולתם" 100 איש,

למה פיטרו אותי"?- מדוע? מה קורה איתי?

המפוטרים גם לא יודעים מה לעשות בכספי הפיצויים, אחד ישים אותם בבנק

כדי שיהיה לו מה לאכול. שני הולך לעשות עם הכסף תיים, גומר אותו ונופל

עלינו.

א, שוסטק;

האם בסדנאות שהזכירו יש גם פסיכולוגים?

יש פסיכולוגים בעלי מקצוע וזה עולה הרבה כסף. אנחנו מביאים לאותו

מקום את אנשי. הביטוח הלאומי שירות התעסוקה, משרד העבודה והרווחה.

ההסתדרות וכל מי שיכול לתת למפוטר סיוע כדי שלא יתרוצץ



אנחנו רוצים לעשות את זה עוד לפני שמפטרים אח העובדים. באנו

לפני שבועיים למפעל, רצינו לעשות זאת בטרם פיטורים, אבל לא נסתייע

בידינו. ועד העובדים לא סוכן לדבר איתנו. בבית-שמש, למשל, לא יודעים

העובדים מה יהיה איחם. 330 איש צריכים ללכת הביתה, כל אדם שני יודע

שהוא יילר, אבל בינחיים הוא לא יודע מה לעשות, הוא לא יודע מה יהיה

מחר ואם הוא יכול להיכנס להתחייבות על קניה מסויימת או לא. מוציאים

את העובדים לחופשה מאונס, וכשאנחנו באים ורוצים לה'גיע עם העובדים

כל עוד לא פיטרו אותם אי אפשר לתת להם

פתרון. כשבאים לאגף להכשרה מקצועית אומרים: הם עדיין לא מובטלים,

לכן הם לא זכאים. אנחנו מחפשים דרך לפתור את הבעיה,

חבר-הכנסח פרץ שאל מה קורה לגבי אקדמאים: אנחנו חיים במדינת

ישראל ומשרד העבודה והרוותה עושה אח עבודתו כפי שהוא יכול לעשות,

במסגרת הנתונים הקיימים במדינה, ומעבר לזה קשה לו לעשות. למשרד יש

מרכז להכשרה מקצועית וכשהוא צריך לפתוח קורס בנגרות, במסגרות הוא

פותח אותו בעלות סבירה של 20-15 שקל לשעה. לגבי אקדמאים אין למשרד

מרכז להכשרה מקצועית, הוא צריך ליצור מוסד חדש, והתוצאה שהעלות

להכשרת אקדמאים, לאותם מעט אנשים, היא 50 שקל לשעה.

הנתונים לא נכונים,

מדובר פה בהכשרה מקצועית מסוג אהד. לא מדובר באותו מסגר, באותו

נגר ובאותה תופרת. אני רוצה שנפתח את זה, אבל יש בעיה, ל"עמך" זה

קצת קשה.

מה קשה לגבי השאלה שאני שואל? למה לתת לחלק מהאוכלוסיה הכל,

ולחלק לא לתת?

אני מסכים איתך.

לפי הנתונים האלה יש חלק מהאוכלוסיה שמקופח לגמרי. למה?

אני לא רואה את זה.

הבעיה היא שסוג המקצוע שהאקדמאי לומד הוא הרבה יותר יקר.

אם יש מסגר שגר בדימונה ואין לו תעסוקה, מה הבעיה לקחת אותו

מדימונה לבאר-שבע, שילמד ביום ויקבל משכורת כמו אקדמאי? במקום זאת

סע שישים קילומטרים למקום העבודה, ואחרי שתחזור מהעבודה

ניתן לך הכשרה מקצועית, אחרי שעות העבודה. האם יש לו כוח לזה?

קורס שדרוש למשק, קורס לעובדי בתי מלון, אומרים לנו - וזו החטובה

שקיבלנו - שזה קורס יוקרתי ולכן צריך לשלם עבורו 600-500 דולר.

אם צריך לשלם סכום כזה של כסף ואותו אדם מדימונה

לא יכול לשלם אותו, צריך לחפש דרך. ומצאו את הדרך: קרן המילגות.

צר לי שלא הוצאנו את הכסף בשעתו בגלל דברים נוקשים, אבל זה חלק

מהפתרון. אדם רוצה להשתלם, ללמוד בערב, אבל אין לו אפשרות, ואז

לך וחפש מן היקב ומן הגורן כדי לעזור לו ואין תשובה. אני רוצה

שתהיה תשובה, שתהיה גמישות ונוכל לעזור לאותם אנשים שאין להם

והם יכולים להיכנס למעגל הלימודים.

בדיון הזה יש מספר בעיות יסוד. בעיה אתת - תלוקח המשאבים

והשאלה למה לאלה ניחן כך, ולאלה; - אחרת. כשמסתכלים על הסעיף של

קורסים להסבת אקדמאים וקצינים רואים שמדובר על 900 אלף שקל, בעוד

שלגבי נוער במצוקה ואחרים - שזו בדרך כלל אוכלוסיה יותר גדולה מאשר

אקדמאים וקצינים שפרשו - זה קצת אחרת. האם יש כללים וסדרי עדיפויות?

עיני לא צרה בהסבת אקדמאים, בעיקר כשאנחנו ארץ של עליה ובאים

אלינו אקדמאים עם מקצועות שאולי לא נדרשים פה, אבל אני מבינה שבשנתיים

הראשונות הסוכנות היהודית מטפלת בהם.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד הקליטה. יש גוף מתאם.

ת. גרוסמן;

מה שמופיע פה כולל ה.כל?

לא.

האם זה רק החקציב שלכם?

זה לא החקציב שלנו, כי על החקציב שלנו ישבנו פה לפגי חודשיים עם

שר העבודה והרווחה. כאן מדובר בסך הכל על תקציב מצוקה לשנת 1987,

שהוא כ-5 מליון ש"ח, בעוד שחקציב ההכשרה המקצועית על כל זרועותיו

הוא בטך 80 מליון ש"ח בתקציב המשרד. מדובר פה בפעולות השלמה שהקרן

מוצאה לנכון לעשוח על מנת להגביר פעילוח ולמנוע אבטלה.

אם כך, גם השאלה של היושב-ראש אינה רלוונטית.

בגלל זה שאלחי אותו למה להתייחס - אם לתקציב משרד העבודה או

לקרן האבטלה.

יש סעיף כבד מאד, לגבי אלה שנפלטו או פרשו מהעבודה בטרם זמן -

למשל, בגיל 50 במקום בגיל 65. אין בזה פתרון אם נפעיל פסיכולוגים

במקום שנמצא מקומוח עבודה, כי זה לא עוזר.



י. דוידוביץ;

אנחנו מדברים, בסך הכל, על 60 אלף שקל, שזה פרומיל ומשהו ממה

שאנחנו מבקשים.

אנחנו עומדים בפני פיטורים המוניים במערכת החינוך, ואני עוד לא

יודעת מה יהיה בתעשיה הצבאית.

האם שווה להקדיש פרומיל או אפילו שני פרומיל לפסיכולוגים?

ח. גרוסמן;

שווה, אבל מה קורה כשאין איפה לשים את האנשים? מה תעשה אם ממר

יהיו לר עוד 5,000 מורים מפוטרים - תיתן להם עצה טובה איך להתייחס

לאשה כשהם לא עובדים, או שתצטרך למצוא להם פתרונות קונסטרוקטיביים

על מנת שיוכלו לעבוד ולתרום?

אין לי טענות אליכם, הרי אתם לא עושים את המדיניות החברתית-

כלכלית, אתם צריכים לענות לבעיות שמתעוררות בעקבות מצב מיוחד במשק

ובחברה, אבל יכול להיות שאנחנו עומדים בפני פיטורים נוספים ב"סולתם"

ובתעשיה הבטחונית. האם במקרה כזה ניתן להם פתרון של פסיכולוגים?

לא תמיד צריך לדון בכנסת במצבים שכבר נתהוו, במצבים של עליית

אבטלה - כמו שעשינו כשדנו באבטלה כשכבר הגיעה ל-8% - אלא אולי עלינו

לדון בנושא בעוד מועד כדי שגשם הקללה הזה של המוני מפוטרים לא יירד

עלינו. לו הייתי חושבת שאפשר ליעל את מערכת החינוך על ידי פיטורי

6,000 מורים מיותרים, הייתי אומרת: בסדר, נביא פסיכולוגים, אבל

אנחנו יודעים שמצמצמים מערכות שהן חיוניות וזה אסון מכל הבחינות,

אני לא יודעת איזו חברה תהיה לנו אתר כך, כמה הסבות והכשרות מקצועיות

תצטרכו אחר כך לתת, כשהילדים יגדלו בתוך מערכת חינוך כל כך מקוצצת.

אולי צריך לשלב קצת את המערכות, אין לי טענות אליכם, אלא אל עצמנו,

בתור כנסת, בתור פרלמנט,

כבר דנו בזה לפני כשנה, מר דוידוביץ צודק משהוא אומר שמדובר

בסך הכל על 5 מליון שקל,

אנחנו מבקשים מכם רק 2,5 מליון שקל,

אני מציע שנאשר את זה כמו שאישרנו לפני שנה, נעזוב את הוויכוח

ונאשר, בהתאם לצו, הגדלה מ-5% ל-10%.

אני חייב רק להזכיר לחברי הוועדה: אנחנו צריכים להתמודד עם

האבטלה, אבל - וזה נאמר פה גם בדיון על התקציב - יצירת מקומות תעסוקה

היא לא בתחום המשרד שלנו, אלא בתחומם של שני משרדים שמופקדים על הנושא,

אנחנו רצים אחדי העגלה כדי להקל מהמצוקה, אבל איננו מופקדים על יצירח

מקומות תעסוקה.

אבל מה שעשיתם בבית-שאן הוא ששילמתם אח שכרם של הפועלים במשך

זמן מסויים.

לפעמים, לפרקי זמן מצומצמים,זה עוזר וזה בסדר.

זה גם לפי החוק.

איזה חלק מהתקציב הזה הולך למשכורות לאלה שמטפלים בענין?

אפס. לקרן אין מנגנון. מנהל הקרן הוא עובד המשרד שלי, עובד

מדינה, וחברי הקרן הם נציגי ציבור, תעשיינים, נציגי ההסתדרות ופקידי

המשרד. אני יושב-ראש הקרן.

היו"ר י. פרץ;

סך כל ההוצאות הארגוניות הוא 10,000 שקל.

זה לחוברות, שכפולים, צילום משרדי.

ע. כ"ץ;

אני רוצה להעיר לגבי שני נושאים. נושא אחד - נושא המפוטרים,

ואני רוצה להתייחס לדבריו האחרונים של מר דוידוביץ-, שאנחנו לא מייצרים

מקומות עבודה. זו בעצם הבעיה, הבעיה לטפל באנשים כשהם כבר מפוטרים.

המכניזם שקיים היום לא מאפשר לקבל אינפורמציה, שתאפשר טיפול אמיתי

בעוד מועד. עזרא הזכיר את ענין סולל-בונה: שמונה-תשעה חודשים לגני

שבוצעו הפיטורים בסולל-בונה נסינו להיכנס לטיפול והדבר לא הסתייע.

לא הוכנו רשימות, לא ידעו מה הפרופיל, באיזה תאריך, באיזה היקף,

וחשבו שאולי יגיעו להסדר. לפעמים קורים אבסורדים: הייתי עד לכך

שבאחד המפעלים, שידעו שעומדים לצמצם בו את מספר העובדים ב-200, היו

חלק מהאנשים מוכנים ללכת, ואפילו לקבל פיצויים של 100% ותו לא, בתנאי

שאם יהיה גל פיטורים של 500-200 איש ויתנו להם פיצויים יותר גדולים,

גם הם יהיו זכאים לכך. הוועד המנהל לא מאשר את זה והתוצאה: העובדים

נשארים שבויים, המשכורות משולמות והטיפול שלנו נעשה לאחר המועד.

לא ניתן לטפל בעוד מועד, כי יש הסדרים משוגעים שקשה לפרוץ

אותם. אילו אותה הנהלה היתה מודיעה שהיא עומדת לפטר עשרים איש, יכול

להיות שהייתי בא למנכ"ל משרד העבודה והרוותה ומבקש שיתן להם תודש

ימים הכשרה מקצועית , השתלמות שמתאימה לדרישת המעסיקים, שמוכנים

לקלוט אותם, ובכך הייתי מעביר אותם תוך כדי חיכוך קטן ככל האפשי.

כשדובר בזמנו במשרד החינוך והתרבות על גל פיטורים, אמרנו: תנו לנו

אפשרות לטפל מוקדם. גם בצה"ל רצינו לעשות זאת - שם הנושא רגיש,

זה לא כמו מפעל רגיל - אבל הדבר לא הסתייע אלא אחרי שהפיטורים כבר

בוצעו בפועל.

אתם צריכים לדעת את המצב ולהבין את הקשיים שלנו. כשאנתנו מקבלים

את המפוטרים אנחנו מקבלים אנשים, שלמעשה אומרים להם: אתם מפוטרים

כי אתם הכי פחות טובים בשבילנו. אנתנו מקבלים אנשים ממורמרים וכדי

להכין אותם לעבודה מחדש צריך לטפל בהם ולאו דווקה על ידי פסיכולוגים



אנשי צבא, למשל, שיוצאים מן הצבא מנותקים מפה שקורה בארץ. הם לא

יודעים מה זה שוק עבודה, כאשד לעתים קרובות צריך ללמד אותם את

האלף-בית של דברים, שבשביל כל אחד מאתנו הם אלמנטריים, יושבים איתם

אנשים שהם לא רק פסיכולוגים, אלא אנשים שתפקידם להזין את המפוטרים

האלה בכמויות גדולות מאד של אינפורמציה רלוונטית, אם אנשי שי"ל,

אם עובדים סוציאליים .

עושים להם סדנאות למציאת עבודה, מחזקים אותם, והנסיון שלנו -

שהוא לא נסיון מחקרי אלא נסיון מציאותי - מורה שרוב אלה שעברו

את הסדנאות האלה מסתדרים.

הפרוייקט נקרא בשנה שעברה פרוייקט סולל-בונה, כי היה גל מפוטרים

של סולל-בונה ורצינו שסולל-בונה ישתתף, בכספו, בפעילות הזאת, למרות

שהוא מפטר את האנשים. תלק מן המקומות שבהם קויימו הפעולות וחלק

מביצוע הפעולות אכן מומנו על ידי סולל-בונה. לו היו מעסיקים אתרים,

שעושים פיטורים כאלה, מוכנים להשתתף בפרוייקט כזה על פי אותם התנאים,

היה הפרוייקט נקרא על שמם.

הנושא השני - תעסוקת נוער בקיץ. המבצע הזה, לדידי של שירות

התעסוקה, אורך כארבעה חודשים, למרות שהחופשה עצמה היא כחודשיים וחצי,

כי על השירות להכין את המבצע הזה ולאתר מקומות עבודה. יש, למשל,

מעסיקים שאנחנו עומדים איחם כיוס בקשר, הם יודעים שבקיץ הם יקבלו

כך וכך נערים ולכן הם לא מנקים את החצר כדי שזו תהיה המשימה של הנעדים.

במסגרת המבצע מגיעים לשירות התעסוקה כ-35 אלף בני נועך, וכ-30-20 אלף

בני נוער הולכים לעבוד..

אני אישית לימדתי לפני מספר שנים ©ינהל וארגון בכיתה י"ב,

וכששאלתי נערים שיספרו לי על מקום העבודה של האב ומה עושים שם, הם

לא ידעו להשיב. אני חושב. שלמבצע הזה ערך חינוכי רב מבחינת הידיעה

מה זו עבודה, מה זו עבודה עם עוד הבדים, מבחינת הידיעה לקבל הוראות,

להוציא תפוקות, לעזור לחבר בעבודה, להטות כתף. מבחינת ערך העבודה,

שנשחק בשנים האחרונות, המבצע הזה חשוב לאין ערוך.

כשיוצאים עשרות אלפי בני נוער לשוק

העבודה, שהוא מצומצם מאד, ומתחילים להתחרות על מקומות עבודה, הרי

אותם מקומות, שבהם אין עבודה בשפע, ייפגעו מבחינת האפשרות שלנו להסדיר

אח שוק העבודה. פירושו של דבר: יש לנו מספיק בעיות עם העובדים מהשטחים,

שלא נכנסים בצורה מאורגנת. אם בתקופה של חודשיים ייכנסו 40-30 אלף בני

נוער לשוק העבודה, זה יוריד את שכר העבודה, זה יפגע בעובדים,

אם השנה לא יהיה תקציב לענין הזה, אם האוצר לא

יתקצב את הפעילות הזאת, מובן שלא יהיה מבצע.

אני רוצה לציין, בעקבות הערתו של היושב-ראש, שלפי הנתונים אחוז

האנשים מעיירות הפיחות בהכשרה המקצועית הוא גבוה יותר מאחוז האנשים

שבאים מהעיירות הוותיקות יותר.

מה שרוצים להגדיל לגבי האקדמאים הוא בנוסף על מה שקיים כיום

בהכשרה המקצועית והוא לא בא במקום מה שקיים בהכשרה המקצועית. גם את

זה צריך לציין.

היו"ר י. פרץ;

אני מקווה שמנכ"ל המשרד וצוות היועצים ימצאו פתרון לבעיות.

לא במסגרת הקרן.

לכן פניתי אליך כמנכ"ל ולא כיושב-ראש הקרן.

הוחלט; לאשר את צו הביטוח הלאומי (הגדלת השיעור

לפעולות למניעת אבטלה), התשמ"ז-1987

היו"ר י. פרץ;

אני מבקש שנקבל דיווח על פעילות הקרן בעוד שלושה חודשים-

(הישיבה ננעלה בשעה 12.35)