הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 310

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

בי חי באדד התשמ"ז - 9 במארס 1987, בשעה 11.00

חברי הוועדה: אי נמיר - היו"ר

ח' גרוסמן

ר' כהן

אי שוסטק

דייר די שניט - מנהל בית-הספר לעבודה סוציאלית, תל-אביב

מ' חובב - מנהל שרותי תקו"נ, משרד העבודה והרווחה

אי תמיר - משרד העבודה והרווחה

י' שטיינר - משרד העבודה והרווחה

דייר ברלוביץ ~ שרות האישפוז, משרד הבריאות

לי משיח - עוזרת מיוחדת ליועץ המשפטי לממשלה

נצ"מ מ' שדיאור - ראש מחלקת חקירות, משרד המשטרה

סנ"צ פ' בן-יוסף - ראש מדור עבריינות נוער, משרד המשטרה

ר' לב-ארי - מנהלת המרכז למניעת אלימות במשפחה, נעמ"ת

ר' רזניק - מנהלת המקלט לנשים מוכות, הרצליה

מ' גירון - מנהלת המקלט לנשים מוכות, אשדוד

יי הירשברג - מנהלת המקלט בירושלים

ני קאופמן - עובדת סוציאלית, המקלט בהרצליה

יי ארן - מנהלת לשכת הקשר של ההסתדרות בכנסת

שי כלור - מקשרת לשכת נעמ"ת בכנסת

ד"ר ח' צימרין

נציגות של נשים מוכות

אי אדלר

מי הלנברג

נשים מוכות - הצעה לסדר היום של חברת-הכנסת אורה נמיר



נשים מוכות - הצעה לסדר היום של חברת-הכנסת אורה נמיר

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את

ישיבת ועדת העבודה והרווחה.

הישיבה פתוחה.

הנושא שעל סדר יומנו הוא נשים מוכות -

הצעה לסדר היום שלי, שהועלתה במליאה ב-3 בדצמבר 1986.

אנחנו מדברים על תופעה ההולכת ומחריפה

אבל איו לנו די נתונים מה ההיקף שלה. אנחנו יודעים שהמודעות בקרב הנשים גדלה וחלק

יותר גדול של נשים מוכות פונות לכל מיני צורות של סיוע - למשטרה, לתחנות, לבתי-חולים

ולמרפאות. אנחנו יודעים שבגלל מחסור גדול בתקציבים, ולפי דעתי בגלל אטימותם של החברה

ושל המימסד, אין תשומת לב לתופעה של נשים מוכות. אנחנו יודעים שהרבה נשים מוכות היום

להיות יותר חשופות ולפנות לגורמים המטפלים, אבל היד המושטת להן כמעט איננה.

קיימים ארבעה מקלטים - בירושלים, שם הוועדה

קיימה סיור; בחיפה, בהרצליה ובאשדוד. שלושת האחרונים הם עמותות עצמאיות נפרדות, שנתמכות

במידה קטנה מאד על-ידי משרד העבודה והרווחה. המקלט באשדוד הוא בשיתוף עם ויצ"ו ומשרד

העבודה, בהנהלת ויצ"ו. ארבעת המקלטים מלאים עד אפס מקום ורשימת הממתינות הולכת וגדלה.

נמסר לי שבחודש ספטבמר 1986 נדחו מחוסר מקום 123 נשים.

חדרי המיון, בגלל מצבם, אינם יכולים לתת

מענה לנשים המוכות. המשטרה אינה פועלת במהירות מספקת ובאמצעים נאותים לצורכי הנשים

ובמקרים רבים של תלונה מצד האשה המוכה לאחר אירוע אלים - המשטרה אינה מופיעה בזמן;

היא מופיעה באיחור רב ואז היא מנסה לפתור את הדברים על-ידי תיווך בין התוקף לנתקפת,

דבר שמגביר את האלימות מצד הבעל בהיעדר מרכיב הפחד מפני החוק.

בהצעה שלי לסדר היום השתמשתי בנתונים של

מתוך ממוצע של כ-1000 פניות בשנה נבדקו 595 משפחות. טווח הגילים

של הפונות היה בין 16 ל-68. 78.8% מהן הן בגילים של 43-23. ב-66.8 מהמקרים הבעל

הוא המשתמש היחידי בכספים של בני הזוג. ל-90% מהמשפחות האלה יש ילדים. 52.9% מהפונות

עד 11 שנים.ב-11.2% מהמקרים היתה אלימות לפני הנישואין.11% מהבעלים המכים

הם בעלי השכלה אקדמית. 63% מהפונות לא פנו מעולם למשטרה.

לגבי -28%

הוזהרו הבעלים; לגבי 7% - נפתח תיק פלילי; לגבי 4% - התבצעו מעצרים; ולגבי 60%-

לא ננקטו שום צעדים.

בארצות-הברית ובריטניה מתייחסים ביתר

רצינות לתופעה של נשים מוכות, גם במסגרת החוק. אני לא מאלה שחושבת שבנושאים כאלה

החוק הוא התשובה לטיפול באוכלוסיה הזאת של נשים מוכות והילדים של האשה המוכה.

אנחנו מכירים חוקים יפים. הבעיה של חוק היא אם הוא אכן נאכף. יש חוקים טובים אבל

מה שקורה לאכיפה - בושה לספר.

המגמות המסתמנות בחקיקה בארצות-הברית

קביעת כלים לגמילת הבעל האלים מההרגלים שלו להכות; הגדרה ברורה

של תפקידי המשטרה בשעת טיפולה באלימות במשפחה; הכרה באשה המוכה כנושא להתייחסות

טיפולית ולא רק התייחסות ענישתית-טיפולית לבעל.

יש צורך לעשות להרחבת רשת המקלטים לנשים

מוכות ולשיפור התנאים הפיסיים של המקלטים האלה. לפני מספר שנים ביקרתי במקלט

בהרצליה, ועד כמה שאני יודעת המצב לא השתנה.



יש צורך במינוי או בהסבה של עובדים

סוציאליים בלשכות לטיפול בבעיית הנשים המוכות; בהכשרת כוח אדם בחדרי מיון של

בתי-החולים לשם זיהוי, אבחון והפנייה של נשים מוכות; בהכשרת אנשי משטרה ובמיוחד

אנשי יחידות הסיור לטיפול מהיר בתלונות של נשים מוכות.

לפי הערכה שלי, הבעיה מספר אחד, האויב

מספר אחד בנושא הזה של נשים מוכות הוא האטימות של החברה ושל המימסד - ואני לא מתכוונת

לאלה שמטפלים ישירות בנושא הזה - המימסד הסובב את הנשים האלה, שצריך לסייע בהגשת

כלים וביותר פתיחות, וזה כמעט לא קיים. את החברה שלנו מלווה הבטחון, וזו תופעה

הולכת וגוברת, ש"לי זה לא ילקרה".

עד כאן עיקרי ההצעה לסדר היום.

מאחר שהגיעו אלינו נשים מוכות, אני מבקשת

מאמצעי התקשורת לא לשדר את דבריהן ולא להזכיר שום שם ושום מקום יישוב.

נשמע מה הבעיות שמעיקות על הנשים. מה הייתן

מבקשות מוועדה של הכנסת, מה אנחנו יכולים, לפי דעתכן, לעזור לכן, לילדים ולמשפחה.

הייתי רוצה שיהיה פרסום שיגיע לכל בית,

שיש מקלט ויש אפשרות לעזור לנשים. אני

אומרת את זה כי אני לא ידעתי במשך 25 שנה על כר. אני גננת. התביישתי לפנות לעובדת

סוציאלית. צריר להיות ברור לכל אשה, שאין בושה לגשת לעוברת סוציאלית.

כשבאתי למשטרה - השוטר שחקר אותי לא תמיד

פנה אלי יפה. צריך להסביר לשוטרים ולהחדיר לתודעתם שעד שאנחנו פותחות פה עובר

הרבה זמן.

היו"ר אי נמיר; כמה זמן את במקלט?

הייתי שם 6 חודשים.

עכשיו יש לך מקום מגורים?

כן.

אני רוצה להודות לעובדת הסוציאלית שלי

במקלט. כשהגעתי למקלט הייתי אשה שבורה, סמרטוט, חסרת בטחון עצמי, לא יכולתי לפתוח

את הפה ולספר קורות חיי. הודות לעובדת הסוציאלית ולשיחות שלה אתי יום יום הצלחתי

להיפתח ולספר לה, לראשונה בחיי, את הסיפור של חיי. לפניה לא סיפרתי על כך לאיש.

אחרי שסיפרתי לה - היא הפנתה אותי לעורכת דין, שבצורה עדינה מאד, רגישה מאד ותומכת,

ליוותה אותי מבחינה משפטית לאורך כל הדרך.

קיבלת סעד משפטי?

כן.

. חינם?

לא. אחר-כך עבדתי ושילמתי.

אחרי שיחות של העובדת הסוציאלית עם בני

המשפחה, הכירו בי יותר ותמכו בי כדי שאקבל עזרה לדיור. היום אני עומדת ברשות עצמי

אם כי אין לי עבודה קבועה.

לא יכולת לקבל עבודה כגננת?

קשה מאד לקבל עבודה. אני עובדת בבית-

חרושת.

העובדים הסוציאליים צריכים לדעת שאנחנו

נשים שעלולות ליפול בין הכסאות. אם לא ימשיכו לעזור לנו - אנחנו עלולות ליפול.

אנחנו תומכות בילדים. לי יש חמישה

ילדים. הייתי צריכה להשיא את הבת שלי. היא ילדה בת. שני בנים שלי משרתים בצבא. הבעל

סילק אותם. אין להם ביגוד. אין להם איפה לישון. אני צריכה לממן את זה. אני רוצה

לממן את זה.

את לא מקבלת מזונות?

הוא לא משלם מזונות אלא סכום של 120

שקל עבור הילד הקטן.

שלוש פעמים בן שלי ברח מהצבא כדי לעזור

לי. שלוש פעמים הוכנס לכלא מפני שבא לעזור לי.

הוא פנה למפקד שלו בצבא?

כן.

הילדים שלי סגורים, בדיוק כמו האמא

שלהם שסבלה והיתה סגורה במשך עשרים וחמש שנים. הם נאלצו לברוח מהצבא כדי לעזור

לי. בן שלי בא לראות אותי בירוחם והוכנס לכלא למשך ארבעים וחמישה יום. הבן שני

יצא רק עכשיו מהכלא. הבן הקטן שלי, שהיום הוא בן אחת-עשרה, התגלגל מפנימיה לפנימיה.

עכשיו, מפני-שאי-אפשר לתמוך כדי להחזיק אותו בפנימיה, הוא בבית.

הילדים שלי נבדקו ונמצאו מחוננים.

למה הבן הקטן שלך לא הולך לבית-הספר?

כל זמן שלא היה לי בית, במשך שנתיים

וחצי, הילד למד בישיבה. אבל גם משם

הוציאו אותו, כי לא שילמתי.

העובדת הסוציאלית יודעת מכל זה?

כן. היא יודעת הכל. היא אמרה לי:

תפני לעובדת הסוציאלית באזור שלך.

לא היה לי אזור קבוע. רק עכשיו יש לי אזור קבוע. כתבו לי שאי-אפשר לעזור לי עבור

הילד שלי. אין להם תקציב.

החברה הגיעה אלינו עם ילד כבן עשר.

ילד מחונן, שחצי שנה לפני שאמו הגיעה

למקלט לא ביקר בבית-הספר. הילד היה מחביא את בגדי בית-הספר בארון חשמל. היו לו

הפרעות התנהגות בגלל אלימות במשפחה במשל שנים. בהיות הילד ואמו במקלט הוא התחיל

לבקר בבית-ספר הנמצא באזור שבו נמצא המקלט. עם עזיבת האם את המקלט - הילד יצא מבית-

הספר. הוא הוכנס לישיבה שמתאימה לו מבחינה היכולת שלו.

אמרו לי: קחי את הילד לדתיים. הם לא

לוקחים כסף.

כעבור שנה - אנחנו עומדים בקשר עם נשים

שהיו במקלט - התקשרה האם וסיפרה שמוציאים

את הילד מהישיבה, כי לא משלמים עבורו. הפנינו את הגברת לשרותי הרווחה במקום מגוריה.

אני לא מבינה.

האשה לא נמצאת במקלט זה כשנתיים וחצי.

יש לנו קשר טלפוני איחה.

אני בבית משלי חודש וחצי. ניסיתי לסדר

את הילד עוד בטרם נכנסתי לדירה.

אני מבקשת שתשאירי לי את הפרטים שלך כדי

שאני אישית אטפל בבעיה של הילד.

אני מבקש פרטים על הבנים הגדולים.

בעלי יושב היום על רכוש. הוא לא מכלכל איש.

הוא לא מפרנס אלא את עצמו.

מה המצב ביניכם?

פורמאלית אני גרושה.

זו כמעט הפעם הראשונה שאני שומעת שישיבה

דתית מוציאה תלמיד מפני שלא משלמים עבורו.

נשים כמונו צריכות גם סיוע של שמחה. יש

לילות שאנחנו לא ישנות בגלל פחדים וחלומות

זוועה. אין לנו אל מי לפנות.

לפי תנאי הגירושין, בעלך לא צריך לשלם

מזונות?

120 שקל עבור הילד הקטן, זה מה שאני

מקבלת.

זה מה שנפסק על-ידי בית דין רבני?

כן.

אני עבדתי לידיים שלו כל חיי. לא ידעתי

מה זה כסף. לא ידעתי לקנות שום דבר. לא ידעתי מה זה אגורה או שקל. ברגע שקיבלתי

כסף מסרתי אותו.

היתה חלוקת רכוש?

כן. הוא השאיר לי חוב של עשרים אלף דולר.

אבי הפנסיונר הוציא כסף מהפנסיה שלו עבור

מיטות בשבילי. היום אני מתביישת לבקש ממנו עזרה לכלכלה שלי.

קודם כל הייתי רוצה לומר שלא משנה עם

לבעל יש השכלה או אין לו השכלה, אם הוא

ממשפחה מכובדת או לא. תמיד סגרו בפניה את הדלתות. תמיד האשימו אותי.



עבדתי והייתי פועלת מצטיינת. כשבאתי

לרבנות עם סימנים על הפנים סחבו אותי שנה וחודש. גם כשבאתי עם פתק מהרופא -

תמיד סגרו בפני דלתות. עד שהגיעו מים עד נפש.

הילד שלי הגיע לפסיכולוג. הפסיכולוג

לא ידע מה קרה לילד. כששכבתי מעולפת עם דם היוצא מהאף - הבעל בעט ויצא מן הבית.

והבן שלי ניקה את הדם מהפנים שלי.

הבעל שלי נשפט לארבע שנים וישב בכלא.

אתם נשואים?

כן. אני חודש במקלט.

הגשת בקשה לגירושין?

כן.

הייתי רוצה לדעת מה עושים הבעלים.

הוא עובד בטקסטיל.

פועל?

מנהל.

הוא שתיין? אלכוהוליסט? משתמש בסמים?

לא.

על מה הוא נשפט?

על אונס לפני החתונה. זה נודע לי רק

אחרי החתונה.

בעלי עובד בעיריה.

יש לי שני ילדים: בן בגיל תשע ובת בגיל

שנתיים וחצי.

אני התנדבתי לספר כדי שיידעו על המקלט.

אני מכירה אלף ואחת בחורות שסובלות ופוחדות להגיע למקלט. הן חוששות, כמו שאני חששתי

שבעלי יגיע לשם. צריך למסור פרטים מדוייקים מה המקלט יכול לעזור לנשים. צריך לתת

לנשים אומץ ובטחון להגיע לשם. לא מוכרחים להגיע לעובדת סוציאלית.

הילד שלי, שראה את האלימות, קם בלילה

וצועק.

הוא אתך?

כן.

במקלט?

אשה מוכה 2: כן.

הייתי רוצה לדבר על המושג של פחד.

מי שלא מרגיש את זה קשה לו לתאר מה

זה לחיות בפחד במשך שנים, שלוש-עשרה שנים, עשרים-וחמש שנים. רק מי שעבר את זה

יכול להרגיש את זה. אפילו כשאת במקלט את פוחדת. אפילו כשאת גרושה את פוחדת.. את

לא משתחררת מן הפחד. וכשיש פחדים - קשה להגיע למקלט. במקלט יש צוות שעוזר להוציא

את הפחדים אבל בכל-זאת פוחדים. אפילו כשניגשים לטלפון ציבורי חוששים ופוחדים.

מהפחד לא נשתחרר.

היום אני יכולה לומר שהמקלט זה פתרון

לנשים מוכות, אבל לא תמיד יש מקום, ויש גם בעיה של תקציב. עם כל הרצון הטוב של הצוות -

"אין מקום". יש ילדים קטנים שצריכים להיות בגן אבל למקלט אין תקציב

לשלוח את הילדים לגן טרום חובה. הייתי גם במקלט בירושלים ועכשיו עברתי להרצליה. אני

מרגישה שלעובדים במקלט יש הרבה רצון אבל הידיים שלהם קשורות.

את עובדת?

כרגע - לא.

כמה זמן את במקלט?

שבועיים.

בשניהם?

כן.

יש לי ארבעה ילדים. שניים מהם נמצאים

איתי במקלט. הגדולים יותר נמצאים אצל

הורי.

איפה הבעל?

בבית. הוא לא עובד. יש לו הבטחת הכנסה.

בן כמה הוא?

בן ארבעים. נרקומן לשעבר. מטופל על ידי

אל-סם. יושב רגל על רגל ומטרטר את המשפחה.

באל-סם יש לו אלטרנטיבות. הוא מקבל אדולן. אפשר למכור את זה בכסף טוב ואז קונים בכסף

הזה מה שרוצים. הם יודעים לעשות את המסחר. כל השיטה הזאת רקובה מן היסוד. במקום להוציא

אותם מן הסם - נותנים להם תחליף.

את מבחינה בקשר בין האלימות לבין לקיחת

סמים?

אלימות התחילה לפני סמים.

יש אלימות פיסית ויש אלימות נפשית. קיבלתי

מכות. אין בי סימנים מהמכות אבל יש לי משקעים של אלימות נפשית.

אלה רבדים שמדברים עליהם פחות, כי אי-אפשר

להוכיח אלימות נפשית.

מה זה אלימות נפשית?

סבל מתסכל המוריד את הדימוי העצמי.

נדמה לר שאת חיה בחסד, את קיימת דק

כדי לגדל ילדים, כי אחרת הסוף שלך היה במקום אחר. את לא שווה שום דבר.

כשאת ילדת, האם המצב הזה כבר היה?

זה התחיל מההתחלה.

את נכנסת לאפתיה. את לא מאמינה בעצמך.

את לא מאמינה שתוכלו לקום ולעשות משהו. אפילו בצורת הישיבה שלך את מפוחדת - הראש

למטה. את לא מאמינה שאת יכולה אי-פעם לקום ולעשות משהו. את יולדת עוד ילד, מוצאת

מפלט בילדים, מטפלת בהם ונותנת להם מה שאת יכולה.

לו את אולי יכולה

לסלוח. את יכולה לראות בהתנהגות שלו הפרעה נפשית. אבל לעצמי, שחייתי כך במשך שלוש-

עשרה שנה, יהיה לי קשה לסלוח.

איך הגעת למקלט?

דרך "אשה לאשה". היה לי מספר טלפון. כמה

פעמים הרמתי את הטלפון כדי לטלפן אבל הנחתי

אותו בחזרה, עד שקיבלתי כתובת והלכתי. הסתכלתי וחזרתי הביתה. זה היה עד שהיה לי

אומץ לדבר. באתי לישראלה מספר פעמים ונעלמתי. עד שיום אחד אמרתי: אני באה, ובאתי.

בעלך לא עבד אף פעם?

הוא עבד בזיפות גגות ובתקופת השפע של

ארידור הוא עשה הרבה כסף. הדרן מהדבה

כסף לסמים היתה קלה מאד.

צריך להבין שגם אשה שנפגעה היא אשה ולא

הכל אפשר להוכיח. לא על הכל אפשר לדבר.

יש דברים מחדר המיטות, שאי-אפשר לדבר

עליהם. יש הריונות שלא רציתי בהם.

זו אלימות מינית.

יש גם אונס בתוך הבית ולא רק בחוץ.

כשבעלי היכה אותי בלילה אחד הוא היה

אני לא אשאיר לך סימנים.

הוא נתן לי מכות יבשות. בבוקר קמתי עם פה עקום. באתי לרופאה והיא ביקשה שאספר לה

מה קרה. היא הבינה שיש משהו שאני חוששת לספר. היא ביקשה לא לקבל חולים ושוחחה אתי.

איך את מסוגלת לחיות אתו? אני רוצה לעזור לך ואני. מוכנה לספר לך סיפור

בגלל סטירה אני התגרשתי מבעלי. אמרתי לה שאין לי אומץ, כי אני יודעת שאפילו

אם אתגרש - לא אצא ממנו. הוא אלים ואכזר. הוא תמיד אמר: תגיעי לאן שתגיעי - גט לא

תקבלי. אני ארצח אותך. את הכלא אני מכיר.

אני רוצה להודות לרות רזניק ולנורית קאופמן

שעזרו לנו. אי-אפשר לי להודות להן במלים.

אני גרושה כמעט שנתיים. הגעתי למקלט שבורה

נפשית ופיסית בגלל איומים ברצח, שריפה, פריצה וגניבה.



הסתובבתי ברחוב עם תינוק חולה בדלקת

ריאות, שיש לו חום של ארבעים מעלות. המשטרה טרטרה אותי. היא לא רצתה לקבל ממני

תביעה נגד בעלי לשעבר שפרץ לרירה שלי וגנב את כל הרכוש שלי.

יש לי שלושה ילדים. הגדול שבהם הוא בן

חמש שנים, והקטן - בן שנה וחצי. הילד הגדול פגוע נפשית. הוא מטופל על-ידי פסיכולוגים.

במשך שנתיים הוא היה בתחנת אבחון בבית-חולים פסיכיאטרי.

- כמה זמן את במקלט?

שבעה חודשים. אני פוחדת ממנו.

למרות שאת גרושה?

מתי התגרשת?

התגרשתי כשהייתי בהריון, בחודש הרביעי.

אתן לר כסף לפני שיהרגו אותר אבל תחתום על הגט.

שלוש פעמים הוא גנב את הרכוש שלי.

כשהתגרשתי חשבתי שאני משוחררת, אבל כל

כסף הוא לוקח ממני.

אחרי הגירושין?

כן. אני הולכת לעבודה, הוא פורץ את הבית

ולוקח מה שהוא רוצה.

הילד הקטן שלי, שהיה חולה בדלקת ריאות,

כשהיה לו חום גבוה - ארבעים מעלות - קיבל מים כי לא היה לי כסף לקנות חלב. שבוע

ימים הסתובבתי איתו ברחובות. איש לא עזר לי. אבי עיוור, האם הוא יכול לעזור לי?

לא יכולים להעביר את זכותי לדירה לעיר אחרת.

אני יודעת מה זה פחד. המקלט עוזר לי אבל

חוץ מרות רזניק אין לי איש.

אני אהרוג אותך

לא בבת אחת אלא בשלבים, עד שאנחנו פותחות את הפה ומגיעות למשטרה כדי שיעזרו לנו,

כי יש לנו ילדים ואנחנו רוצות לחיות.

אני באתי ממשפחה מכובדת, מבית חם, עד

שמלאו לי שמונה-עשרה שנים. אחרי שהגענו ארצה אמי נפטרה ואבי התעוור. אני התחתנתי.

אין לי גיבוי ואני חוששת ממה שיקרה לי בעתיד. במקלט אמרו לי: את שווה. את יכולה

לדבר. את יכולה לפנות. לפני כן פחדתי לגשת למשטרה.

מה הוא עושה?

הוא לא עובד. הוא קלפן. כשהוא יושב בכלא

עשרים וארבע שעות, זה שום דבר. אפילו אם

הוא יישב בכלא כל חייו - זה שום דבר. בכלא הוא מקבל מזון, מיטה, חצר לטייל בה וכוי.



כמעט שש שנים סבלתי. עברתי מגיהנום אחד

לשני. האם אי-אפשר להחליט שנותנים לי בית? אני לא מאמינה שאיו דירות. אני רוצה שיהיה

לי מקום שאוכל לגדל בו את הילדים. האם זה בלתי אפשרי? למה תמיד אנחנו סובלות? מפני

שאיו לנו כסף? האם באמת איו מי שיכול להקל עלינו.

אנחנו מקיימים את הדיון כדי לראות מה

אנחנו יכולים לעזור לכם.

סבלתי כל כך הרבה, האם אי-אפשר לעזור

לי?

אם אני אמות, הילדים שלי יישארו יתומים.

הנך שלי, בו חמש, מרטיב במיטה.

במשך עשרים-וחמש שנים סבלתי מכות מבעלי.

כל שנה ילדתי ילד. במשך חמש-עשרה שנים

עבדתי.

כמה ילדים יש לך?

שלושה-עשר. שישה סיימו שרות צבאי ושניים

משרתים בצבא.

כל הזמו לא היה לי לאו לפנות. כל הזמו

אני פירנסתי אותו. חינכתי ילדים טובים בכוחות עצמי אבל היום כבר נפלתי מהרגליים.

נשמע את מנהלות המקלטים. לאשה קשה לדבר.

אתחיל מסיפורה של מי שלא יכולה היתה להמשיך

ולדבר.

לשרה היו חמש צלעות שבורות, פציעה בגולגולת

ושטפי דם. התוצאה - קרחת גדולה בראשה. לאחרונה היא היתה אצלנו לפי חודש וחצי אחרי שבעבר

הוא שבר צלעות שלה. היא הגיעה אלינו עם שטפי דם בכל גופה וגולגולת פצועה ושוב עם צלעות

שבורות. קודם שלוש צלעות היו שבורות ועכשיו - חמש. שרה היא אם לשלושה-עשר ילדים. אני

לא חושבת שצריך לספר הרבה יותר.

אני מתפלאת על כוחות הנפש שלה, שלמרות שהיא

שבורה היא מסוגלת לתפקד ומתפקדת.

הבעל טועו ששרה אלכוהוליסטית והכל נגרם לה

כתוצאה משתיה. היא לא שתיינית. היא פנתה לקופת-חולים כדי לעשות בדיקת דם שתפריך את

טענותיו.

את הבעל עצרו ושחררו אותו מיד אחר כך.

איך הבנים המבוגרים מתייחסים ומגיבים

על התנהגותו של הבעל?

הם לא מדברים איתו.

כשהם בבית, האם הם מגינים עליך?

הילדים הקטנים - כן. הגדולים פוחדים ממנו.

ילד בו שמונה פוחד ממנו.

לפני כחודש הזמנתי משטדה ואחד הילדים שלי

ביקש ממני שלא יקחו את אבא שלו.

היו"ר אי נמיד; האם הילדים איתו?

שני ילדים וילדה בת שבע-עשרה נמצאים בבית.

הילדה דואגת לילדים.

הוא מסתובב ולא פעיל.

מה צריך לעשות כדי להקל על הנשים?

קודם כל צריו לתת את הדעת על הבעיה והיקפה.

זו לא בעיה שולית.

יש בארץ למעלה מ-100 אלף נשים מוכות, במיגזר

היהודי בלבד. וכאשר מדברים על דיכוי ואלימות נפשית - אי-אפשר לאמוד את המספר. כל אשה

מוכה סובלת מדיכוי נפשית והתעללות, כי בן הזוג רואה באשה קניו. אי-אפשר להתעלם

מעצם מעמדה של האשה בחברה.

מת את מציעה?

התייחסות והבנה. התייחסות למעמדה הנחות של

האשה, בעיקר זה של האשה הנשואה. האשה הנשואה,

היהודיה והמוסמלית, היא במילכוד נורא. ברגע שהיא הופכת לאדם נשוי - היא הופכת להיות

ללא חברה. איו לה זכויות. אם לא מתייחסים לזה - זה חמור מאד.

המשטרה צריכה לשנות לחלוטיו את היחס. קורם

כל - שתהיה התייחסות. אל נאנסת יש התייחסות וצריכה להיות התייחסות גם אל אשה המדברת

על אלימות במשפחה. צריכה להיות התייחסות אל נאנסת במשפחה.

הוא לא הכניס בר

סכיו - אנחנו לא יכולים להתייחס אליך. יש גם שוטרים אלימים. היו אצלנו גם נשות

שוטרים.

חשוב שאמצעי התקשורת, ביחוד הטלוויזיה,

יקצו משאבים לעניו זה.

את מתכוונת לתשדירי שרות?

בו.

צריר להיות צוות משולב, עבורה כוללת של

משרד הבריאות, משרד החינוך והמשטרה. צריך שיהיו סדרות של תשדירים ותכניות שייעשו

בצורה נבונה ומתוחכמת, וצריך להיות גם חינוך.



הילדים של נשים מוכות לומדים בבית-הספר.

חלקם מוכים, פגועים נפשית ופיסית. המכות של הילדים מתחילות עוד בהיותם בדחם אמם.

חלק מהנשים המוכות מפילות בגלל המכות שקיבלו.

למה את מתכוונת?

אני חושבת שצריר להשקיע הרבה מאד זמן,

בבית הספר, לנושא של חינוך לאי-אלימות.

צריו להכין תכניות רציניות ביותר בנושא הזה. במסגרת הלימודים צריך להכניס שוויון

בין הילדים וצריך להיות חינוך להורות. צריך להיות מכלול של נושאים הקשורים לענין

הזה.

צריכה להיות הסברה גם לבתי-החולים, לחדרי

המיון, ובעיקר לבתי-יולדות, הסברה של התופעה.

אני רוצה לומר שיש גם אונס בתוך המשפחה

ויש נשים שיולדות ילדים עם פגמים, בגלל אונס במשפחה. בהקשר לכך אני רוצה לציין

למקלט שלנו הגיעו גם נשים בהריון, 50% מהן או הפילו או ילדו ילדים

עם פגמים.

צריך להקים מקלטים נוספים, ובמהירות

המירבית, כי המצב הקיים בלתי אפשרי. אנחנו לא מעזות למסור מספר טלפון שלנו, כי

גם היום אנחנו מפנות שלוש מכל ארבע פונות, והטלפון חסוי. המצב חמור ביותר.

אנחנו נאלצנו לדחות 93 נשים שפנו. ברור

שאילו היינו מקבלים את הנשים פירוש הדבר

סיכוי להציל אשה וילל.

מתי דחיתם?

פנו אלינו 124 נשים, אני מדברת על שנת

1986, ו-93 מהן דחינו. אלה 93 נשים מוכות

וילדים מוכים בצורה אכזרית ביותר.

מה קורה עם הנשים שאינן מתקבלות?

הן ממשיכות לקבל מכות ואז או שמצבן ייעשה

גרוע יותר או שהנשים יחדלו להאמין שאפשר

לעזור להן, וזה הגרוע מכל.

אלימות נגד אשה זו מחלה מתגברת עם הזמן

וכוחה של האשה הולך ומתמעט. אם יש מעורבות ומנסים לעזור ואם האשה מודעת לכך שהיא

מוכה - יש אפשרות רבה יותר להציל אותה.

אם היו מצליחים ליצור מורעות ומספר הפניות

היה גדל, אבל אין מקומות קליטה - מה היתה

התוצאה? - שמספר הנדחות היה גדל.

כמו שבכל מקרה של מחלה מתפשטת וקטלנית יש

צורך במניעה - כך צריך לנהוג גם כאן, זאת

אומרת חינוך, הכרת הבעיה וטיפול. היום אנחנו מכבים שריפות אבל חסרים שלבי הביניים.

במשך שלוש שנים שאני בתוך הנושא הזה חלה התקדמות במה שנוגע להכרת הנושא, אבל זה לא

מספיק.



אני הייתי מבקשת לזכות בתקופת עבודתי

לכר שהחברה תתייחס לאשה המוכה, ואני מתכוונת לערכאות משפטיות, רבנות, משטרה,

קרובי משפחה ואפילו אנשי מקצוע.

מי שנפגע באלימות ופונה למשטרה, איו

שואלים אותו "מה עשית". אם אני אפנה לבית המשפט ואתלונו על כך ששכן שפר מים

חמים על ראשי - יענישו אותו, אבל כשאשה מוכה מגיעה לבית המשפט מבקשים ממנה

הוכחות.

ילריהו של נשים מוכות יהיו גברים מכים.

לכן נתעורר כרי לטפל ולהציל חיי ארם. אלימות זה תהללר מתמשר. אחרי המכה הראשונה

באה המכה השניה, השלישית, הרביעית וכר הלאה. צריר פסק זמן כרי לתפוס את זה - וזאת

הבעיה.

הוקמה וערה בנוגע לשכר רירה מיוחר ומוגבל

לנשים מוכות.

יש היום יותר מודעות גם בעניו של חינור

טרום חובה. בדרך-כלל הילרים הולכים לבית-הספר באזור שבו נמצא המקלט. אבל זה ערייו

לא מספיק. אלה רק ניצנים ראשונים.

א' שוסטק; האם אינך חושבת שהסיבה העיקרית לתופעה

היא העוברה שהאשה איננה מתלוננת בפעם

הראשונה שהיה מעשה אלים.

החברה נוטה להאשים את הקורבו. כרי שתהיה

תלונה - צרלר שתהיה אוזו קשבת, אוזו שתקשיב

ולא תאשים. אני יכולה להעיר על מה שנתקלתי במשר שלוש שנות עבורתי. ברוב המקרים,

כשאשה מתלוננת על מעשי אלימות מצר בעלה שואלים אותה: מה עשית לו? אשה שהגיעה למקלט

מספרת שגיסתה הציעה לה שתשנה את התסרוקת שלה, כדי שבעלה אולי יחשוק בה יותר ולא יכה

אותה.

אני משתמשת בסיסמה האומרת שהמקלטים נבנו

כרי שייסגרו. כלומר, המטרה לא צריכה להיות

להרבות בבניית מקלטים, כי המקלט עלול לתת לגיטימציה לבעל להמשיר ולהכות, הוא מכה

והאשה בורחת. זה מצב מעוות. העזרה המיידית יכולה להיות - ואת המשטרה אפשר לחנר לכר -

שכשהאשה מתלוננת - שהגבר יעזוב את הבית, אם נשלל רשיונו של נהג העובר עבירה, מדוע

לא יישלל רשיונו של הבעל? רשיוו החופש שלו להסתובב ולעשות כרצונו?

זאת אומרת, הפתרוו הוא לא במקלט אלא בשינוי

שיטת הטיפול.

אנחנו יודעים שיש מקרים שאשה מתלוננת על

בעלה ואחר כר חוזרת בה ומשנה את תלונה. אנחנו יודעים שיש הרבה תלונות סרק. אנחנו

יודעים שעורכי-דין משתמשים בסיפור של אשה מוכה כדי להשיג גט. בכל זאת צריכה להיות

אוזו קשבת ועיו רואה כדי ללכת הלאה.

אני רואה שנצטרר לקיים עוד ישיבה.

אני רוצה לשאול את רוקטור חובב ממשרר

העבודה והרווחה, שהנושא שאנחנו רנים בו נמצא בתחום טיפולו, מה ההתייחסות של המשרר,

מה הכלים העומדים לרשותו, מה התכניות שלו, מה אתם חושבים לעשות ומה אתם יכולים לעשות.

אני חושב שמה שנעשה על-ידי המקלטים, על-

ידי "אשה לאשה" ועל-ידי גרפים אחרים העלה

את הנושא לתודעה. במשך השנים נעשו פעולות שונות על-ידי ארגונים וולונטריים, ואולי

טוב שאפשר להכות על המשרד שהוא לא עושה. המשרד ער לתופעה הזאת והביטוי המעשי לכך

הוא שבעוד שמקצצים בתקציבים - בתחום הזה לא חל שינוי. אינני בא לומר שיש גידול בתקציב,

אבל במה שנוגע למקלטים - לא חל שינוי. השר הודיע שאם תהיה בנייה למקלט נוסף, המשרד

ישתתף בהפעלתו, כמו שהוא נוהג לגבי ארבעת המקלטים הקיימים. זו התחייבות מעל במת-הכנסת.

אנחנו נמליץ בפני האפוטרופוס לשפר את

המקלט בהרצליה.

בכמה אתם משתתפים?

יש אנשים שעוסקים בזה יום יום.

מה אתם מתכוננים לעשות, רק להמתין?

אתם ממתינים ער שלארגונים המתנדבים יהיה

כסף? מה המדיניות?

בשלב הנוכחי יש צמצום של הפעילות. המדיניות

היא להרחיב, תור שיתוף פעולה עם גורמים

נוספים, לא לקצץ ולא להפריע.

ו

מה הסיוע של המשרד? דמי הקיום כולם לנשים

שבמקלטים משולמים על-ידי המשרד. פרט לזה

מסייע המשרד גם בתקנים. גם הביטוח הרפואי הכולל לכל השוהות במקלטים משולם על ידי

המשרד. משרד העבודה והרווחה הגיע להסכמים עם משרד הבינוי והשיכון ביחס לפתרונות

דיור לנשים העוזבות את המקלטים, אלה פתרונות חריגים מעבר לקריטריונים הרגילים של מתן

סיוע לדיור. לאחרונה מצאנו אפשרות גם לסייע לנשים, באמצעות קרנות מסויימות, לרכוש

ציוד ביתי.

שאני אגיד שאני מרוצה ממה שנעשה? - לא.

אבל אני יכול לומר שאנחנו מנצלים בצורה מירבית את המשאבים העומרים לרשותנו.

יש יוזמות בכמה מקומות בארץ להקמת מקלט

או מעון נוסף. כל יוזמה וכל פרוייקט תלוי במשאבים.

הטיפול בנשים מוכות מוצג בדרך-כלל כטיפול

הניתן באמצעות המקלטים וכל המעמסה נופלת

על המקלט.

אם רוצים לטפל באשה המוכה צריך שיהיה רצף

של פעולות מניעה והתערבות לפני שהאשה מגיעה למקלט.

אני רוצה לחלק את דברי לשלושה חלקים:

1) מניעה; 2) חקיקה; 3) התערבות טיפולית ומעקב.

ממחקרים שנעשו, גם בחוץ-לארץ

וגם בארץ, מצאנו שאוכלוסיית הגברים המכים, רמתה נמוכה, יש אי-נכונות לקבל את האשה

כפרטנר ולחלוק אתה. יש להם רצון לשליטה כלכלית, אסור לאשה להשתמש בכסף; שליטה מלאה

בתחום החברתי, אסור לה להיפגש עם חברים.

מה ששמענו בנושא המין - זה לא אונס, זו השפלה

מינית.

יש לנו עוד עשרים רקות לסיום הישיבה.

את הרברים שמבקשת לומר לנו יוספה שטיינר
:
שמע בישיבתנו הבאה. היום אנחנו רוצים לרבר על איר מקרמים את הנושא.

נמצאים כאן דוקטור שניט, דוקטור צימרין,

יונית לב ארי שעשו סקר בנושא זה. אנחנו נתייחס לרברים שעשו כשנגיע לשאלה איר אנחנו

-וצים להתמודד עם הבעיה.

הועלו כאן דברים ביחס למשטרה. נשמע את

תגובתו של נציג המשטרה.

המשטרה שלנו היא משטרת העם, אפשר למצוא

אצלנו הכל-מבל-כל ואם יש גם בעלים שוטרים

מכים ושוטרות מוכות - זה מוכיח את מה שאני אומר.

בעבר המשטרה התעניינה וטיפלה בעיקר בעבריין.

שנת 1986 היא עשתה הסבה בטיפול - מטיפול בעבריין לטיפול בקורבן. בשנה זו קיימנו

שלוש השתלמויות, לפי הערכתי טובות מאר, לטיפול בנאנסות. קיימנו סרנאות לאנשים בעלי

הכשרה. הכשרנו כ-70 חוקרות וגם מספר מסויים של חוקרים. השנה נכנסים יותר עמוק לנושא

של ילדים מוכים, אלימות במשפחה, ילדים נזנחים הסובלים מהתאכזרות פיסית, נפשית ומינית.

אנחנו מכינים גם הנחיות והוראות בתחום הזה, ואני מקווה שלקראת סוף השנה יהיו גם

סדנאות טיפול.

גם בעניו נשים מוכות עשינו מספר דברים.

עודדנו בצורה רצינית מחקר שדה שעושה דוקטור איזיקוביץ באזור הצפון.

יש חילוקי דעות בשאלה האם על השוטר לטפל

בעבריין או שהוא צריר לנסות להשכין שלום בין הצדדים. כשמדברים על נשים מוכות -

הנשים שמגיעות למקלט אלה מקרים קיצוניים.

לא בהכרח. אלה נשים שהעזו.

באים למשטרה ומתלוננים. אם נעצור את הבעל,

נפתח תיק ונגיע למשפט - לא תמיד זה ישרת

את שלום הבית.

מי אומר שרוצים שלום בית?

אני לא רוצה לקבוע עמדה בנקודה זו.

כפי שאמרתי, אישרנו מחקר שדה שייעשה בעזרת

המשטרה, כדי לעזור לנו שנראה איר המשטרה צריכה לטפל.

אנחנו מקבלים לא מעט תלונות סרק ויש גם

שעורר-דין מייעץ לאשה לטעון כר וכר כדי לקדם את הענין שלה. יש הרבה מקרים שאחרי

שאנחנו עוצרים את הבעל באה האשה ומתחננת לשחרור בעלה.

מהמשטרה נדרש דבר והיפוכו. אם נשב פה ונדון

למה אתם עוצרים כל כר הרבה?

ניקח מקרה שסיימתי את החקירה. אין לי צוות

להחזיק באיש לצורכי חקירה - מחובתי לשחרר אותו, כי אחרת זה מעצר בלתי חוקי ומעצר

באים אל הבעל והוא אומר: נכון, הכיתי את אשתי. היא הרגיזה אותי. מה הסיבה

שנעצור אותו?



המשטרה איננה מסוגלת לטפל בכל תחלואיה

של החברה, זה צריך להיות ברור. אנחנו נלחמים על תקציבים. מורידים לנו שוטרים מהבשר

החי ואנחנו מנסים לעשות ככל שאנחנו יכולים.

אני מבטיח שבנושא של נשים מוכות נקיים

לקראת סוף השנה סרנה שישתתפו בה שוטרים בעלי הכשרה מיוחדת שבמשך הזמן תהיה להם טביעת

עין לנחש אם זה תהליך או שזה ארוע חר פעמי ואז יוכלו לראות אם באותו מקרה צריך לעשות

למעו שלום בית או שצריך לעזור לאשה ולקרם אותה.

כפי שאמרתי, אנחנו מסיטים את תשומת הלב

המשטרתי לנושא הקורבנות - נשים מוכות, ילרים מוכים, נאנסות וכו'. אנחנו הולכים היום

יותר לקראת הקורבן, במתן אינפורמציה הקשורה להגנתו ולזכויותיו.

אני מקווה שנשים אשר באות להתלונן במשטרה

יירעו שיש שרותי עזר ואנחנו נוכל לשלוח אותן לשרותי עזר ולא להעמיס על עצמנו דברים

שאנחנו לא מומחים בהם.

בראשית דברי אני רוצה לומר, שחרף העוברה

שאין לנו ברירה אלא להגיע לפתרונות מעשיית,

אני מציע שלא נתעלם מכך שיש לנו בכל-זאת בעיה במכלול של ראיית האשה ומעמדה בחברה, מכיוון

שזה משפיע לא רק עלמה שקורה בין בעל לאשתו אלא המכלול הזה קובע את דפוסי הראייה של

המוסדות את הבעיה.

העובדה שהיום קורבן האלימות - לרוב נשים

וילדים - לא רואה במשטרה מלכתחילה גורם מגן והוא חושש שעצם התלונה תגרום לאלימות

נופסת, נובעת מאיך המוסרות רואים את המיקור שלהם.

המקלטים במדינת ישראל, נכון להיום, הם

פעולה של ארגוני מתנדבים. המימסד הישראלי לא רואה לעצמו חובה שהמוסדות האלה, שהם

מקלטים להגנה פיסית על אזרחי מדינת ישראל הנמצאים במצב חלש, יהיו מקלטים שהמרינה

נותנת להם גיבוי בכל המובנים.

שמענו כאן תאורים. ושמעתי דברים גם במקלטים.

אשה צריכה להתחנן לקבל דירה. אם משרד השיכון איננו מוצא פתרון לאשה ואם הוא לא עוזר

לה במציאת פתרון ריור כרי לקדם אותה - אוטומטית הוא שותף למכה.

אני מנסה לבדוק ולחקור בעיקר מה שנוגע

לבעלים המכים, כי הם שורש הרע. בדקתי פרטים לגבי 200 גברים שנשותיהם היו במעונות.

מצאתי נתונים מדהימים שאולי יכולים לתת פתרון. 33% של הבעלים המכים הם אלכוהוליסטים

או נרקומנים. האם יש פיקוח על האוכלוסיה הזאת של אלכוהוליסטים? אילו היינו רוצים

להגיע לטיפול משמעותי - צריך לשים יד על האוכלוסיה הזאת.

24.5% מהבעלים הם חולי נפש.

7% הם קלפנים ומשחקים במשחקי הימורים בצורה חולנית.

אני מציין את הנקודות האלה כדי לומר

שמדובר באוכלוסיה שאפשר לאבחן אותה ולעקוב מה קורה לה ומה קורה במשפחות, ואפילו

כדי לתת לנשים להבין שאם אשה זקוקה לעזרה - אנחנו פה, כרי לא לאלץ אותה להגיע למקלט

אחרי 13 שנה או אחרי 25 שנים. אין זה מצב שאשה חוטפת מכה ופונה מיד. אם יש אצלנו

נשים מוכות במשך עשרות שנים, זה אומר שהחברה שלנו מתירה לעצמה להיות חברה שבה יש

נשים מוכות.



שמענו כאן על מקרה של אשה שיש לה בנים

למפקד בצבא בפופיס אנשים ואני חושב שהוא צריר להתעניין מה

קורה להם בביתם ואז הוא יכול גם לסייע. ובהקשר לכר: אם בעל מכה את אשתו קורם בדרגה

בהיררכיה, רע לי לרעת את זה, כי הוא מקיים שתי נורמות הפוכות.

יש לי נתונים על אחוז הבעלים המכים

בני ערות המזרח. זה לא כל האוכלוסיות. יש אוכלוסיות שיש אצלו הסכמה שלא פונים

למקלטים. מסתירים הכל מתחת לשטיח או מתחת למזרון בבית. לכן הסקרים מטעים ואינם

אומרים הכל.

אני רוצה לציין רבר שיש בו הבחנה שאינני

כששכן מכה את אשתי - זו עבירה פלילית; כשאני מכה אותה - זו לא עבירה

פלילית. אם אשה מתלוננת שהשכן היכה אותה - יאמינו לה מיר; אם היא תתלונן שבעלה

מכה אותה - אז ירברו על שלום בית. למה? בעל מכה הוא כמו שכן מכה. מבחינת החוק זה

צריר להיות אותו רבר, ומבחינה משפחתית - בעל מכה זה בווראי הרבה יותר גרוע משכן

מכה.

אני מבקש, גברתי היושבת-ראש, שלישיבה

הבאה נקבל תכנית של משררי הממשלה לררכי טיפול והתייחסות לנושא הזה. אני רוצה לרעת

מהי התכנית של משרר העבורה והרווחה להתמוררות עם תופעת הנשים המוכות, ומה התכניות

של משרר הבינוי והשיכון לגבי בעיית הנזקקות של נשים מוכות ניחור לאחר הגירושין.

גם לפני.

אני מבקש שנרע מה התכניות לגבי המעונות.

ראינו את הצפיפות במקלטים. אם הנשים

בורחות לשם זה מפני שהמצב בבית נורא ובמקלט האשה תופסת משענת נפשית.

לרעתי, המקלטים צריכים לקבל עזרה

מהמימסר שצריר להקציב לזה.

התשובות ששמענו כאן מנציג המשטרה אינן

מספקות אותי. אני מבקש שנקבל פרטים נוספים גם ממשרר המשטרה, כמו שאני מבקש מהמשררים

אחרים.

אני חושב שממשלה אשר מקצצת בתקציבו

של משרר המשטרה היא ממשלה המשתפת פעולה עם פושעים. אני רוצה לרעת מה התכנית של

משרר המשטרה בבעיה שאנחנו רנים בה, ואותו רבר משרר הבריאות.

אני חושב שמשרר הבריאות חייב להביא לנו

תכנית איר הוא תוקף את הבעיה הזאת.

אני חושב שצריר שיהיה אבחון של האוכלוסיות

המכות, מיהי האוכלוסיה המכה, מה המניעים שלה. זה צריר להיעשות כרי לרעת איר לתקוף

את הנושא בצורה יותר מסוררת. ער כה אנחנו מטפלים בנושא הזה ברמה של חובבים וצריר

להתחיל לטפל בזה בצורה יותר מקצועית.

לפני הפגרה נקיים ישיבה נוספת כרי שנוכל

להניח מסקנות על שולחן הכנסת.

הנושא של מעמר האשה יותר קשה ויותר

מורכב. אינני מכירה וערה של הכנסת שיכולה לעשות משהו בנושא זה - אני אומרת זאת

בצער - ולכן בשלב זה לא תבוא ישועה.



כל מי שאומר שנמשיך להמתין ליוזמה של

ארגוני נשים ומתנדבים ואז אנחנו נסייע, אומר שבסופו של רבר מה שקיים היום בקושי

יתקיים ולא יהיה דבר נוסף. זה נושא שארגוני נשים לא יכולים להרים אותו.

בנושא של מקרי אונס מטפלים עכשיו יותר

טוב משום שהיתה ועדת כנסת לנושא הזה - אני חושבת שזה היה בכנסת התשיעית - שטיפלה

בו באופן יסודי ורציני. ברגע שלוקחים ענין ברצינות - ואני יודעת שעם המשטרה אפשר גם כן

להידבר - יש עשיה אחרת.

אי-אפשר לומר שהמשטרה היא כמו כל עם ישראל.

זו לא תשובה. לכן, מלבד הבקשות שהעלה חבר-הכנסת רן כהן, שאני מבקשת שלגבי כולן

נקבל חומר, אני מבקשת מכל הגופים להביא לישיבה הבאה הצעות קונקרטיות.

אני חוששת שמצד משרד העבודה והרווחה לא

תבוא ישועה, גם בגלל מצוקות של תקציבים, ולכן אני חושבת שהפנייה שלנו צריכה להיות

אל הרשויות המקומיות ובהקשר לכך אומר שבמסגרת שיקום שכונות נעשו בכמה מקומות בארץ

דברים לתפארת. אם רואים שהדבר חשוב - אפשר לעשות.

כאן הישועה לא תבוא בהתנדבות ואני חוששת

שמא ארגוני הנשים לא יוכלו לקיים את הקיים.

אנחנו לא ניכנס לדיון פילוסופי. במשך שנים

אני שומעת את הוויכוחים הפילוסופיים אבל כשיש צורך לבצע התוצאות שוות כמעט לאפס.

אני לא מאשימה את בעלי התיאוריות. משהו בתחום הביצוע לא פועל ולא עובד כהלכה.

הישיבה הבאה שלנו תהיה מוקדשת רק להצעות

קונקרטיות.

אני יודעת שמה ששייר למשרד הבינוי והשיכון,

זה נושא מורכב מאד. אנשים שמטפלים בתחום הזה צריכים לעשות הכל כדי לעזור. אנחנו

מוכרחים למצוא אותם אנשים עם לב ונשמה כי מחר זה עלול לקרות גם לי, גם לילד או לילדה

שלי.

כפי שאמרתי, את הישיבה הבאה נקדיש להצעות

קונקרטיות, איך אפשר לפרוץ את המעגן ולעשות יותר טוב.

אני מודה לכל המוזמנים. תודה רבה. הישיבה

נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.10