הכנסת האחת-עשרה
מושב - שלישי
נוסח לא מתוקן
ו
פרוטוקול מס' 300
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום בי, יז' בשבט התשמ"ז-16.2.1987, שעה 11:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 16/02/1987
הקיצוצים הקשים בתקציב הבטחון ( הצעת ח"כ א. נמיר )
פרוטוקול
נכחו
חברי הוועדה: א. נמיר - היו"ר
ב. בן-אליעזר
ר. כהן
א. ק ו לס
א. שוסטק
י. שמאי
מוזמנים
¶
ד. עברי - מנכ"ל משרד הבטחון
ש. שבס - עוזר שר הבטחון להתיישבות
צ. טרופ - כלכלן ראשי - משרד הבטחון
א. אורן - ראש מנה"ר - משרד הבטחון
מ. קרת - מנכ"ל התעשיה האוירית
א. אוסטרינסקי-משנה למנהל התעשיה האוירית
נ. חסיד - הנהלת התעשיה האוירית
א. קפלן - הנהלת התעשיה האוירית
י. שפי - מזכיר הארגון הארצי של עובדי התעשיה
האוירית
א. שוורצמן- משנה למזכיר ארגון עובדי התעשיה
האו י רי ת
נ. כהן - יו"ר מועצת עובדי התעשיה האוירית
ש. חבשוש - יו"ר ועד עובדי התעשיה הצבאית
י. דרומי - משנה למנהל התעשייה התעשיה הצבאית
א. גבריאלי- ראש מועצת יקנעם
ר. טולדנו - מזכיר מועצת פועלי יקנעם
ע. כץ - משנה למנכ"ל שירות התעסוקה
ה. ישראל - לשכת התאום של התעשיינים
י. הרמן - אגף החשמל והאלקטרוניקה -
התאהדות התעשיינים
ע. פלטו - רפרנט בטחון - משרד האוצר
ע. שטריט - רפרנט בטחון - משרד האוצר
ג. חביליו - רכזת מטח התעסוקה-משרד העבודה
ז. גינדל - מנהל האגף להכשרה מקצועית והממונה
על הכוונה לעיירות פיתוח-משרד
העבודה והרווחה.
היו"ר א. נמיר
¶
רבותי,בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה
והרווחה. הנושא שעל סדר יומנו זו הצעה לסדר היום של ח"כ נמיר על
הקיצוצים הקשים בתקציב הבטחון וההשלכות על התעסוקה במיוחד בערי
הפיתוח. הישיבה שלנו היום היא ישיבה שניה. בישיבה הקודמת שמענו את
ראשי ערי הפיתוח, שם הבעיות הקשות ביותר. היום הזמנו את התעשיה
האוירית והתעשיה הצבאית. אבל יש לנו היום חריג בתחילת הישיבה -
ענין יקנעם, נשמע את ראש המועצה ומזכיר מועצת הפועלים בנושא של
סולתם. אתן להם לפתוח ראשונים כי אנחנו יודעים ששם המצב הוא מאוד
חמור,גם שני גלי פיטורין 200 ו-300, וגם סכנה גדולה מאוד שהמפעל
כולו יסגר. נמצאים איתנו דוד עברי מנכ"ל משרד הבטחון, אילן גבריאלי
ראש מועצת יקנעם, צבי טרופ כלכלן ראשי של משרד הבטחון, א. אורן ראש
מנה"ר משרד הבטחון, א. אוסטרינסקי משנה למנהל התעשיה האוירית, נ.
חסיד מהנהלת התעשיה האוירית, א. קפלן מהנהלת התעשיה האוירית, י.
שפי מזכיר הארגון הארצי של עובדי התעשיה האוירית, ש. חבשוש י ו"ר
ועד עובדי התעשיה הצבאית, ע, כץ משנה למנכ"ל שרות התעסוקה, ז.
גינדל מנהל האגף להכשרה מקצועית והממונה על הכוונה לעיירות פיתוח
במשרד העבודה, ג. חביליו רכזת מטה התעסוקה במשרד העבודה, ח. ישראל
לשכת התאום של התעשיינים, י. קורמן ס/מנהל אגף החשמל והאלקטרוניקה
בהתאחדות התעשיינים, י. דרומי משנה למנהל התעשיה הצבאית, ע. שטריט
רפרנט ביטחון במשרד האוצר, ר. טולדנו מזכיר מועצת פועלי יקנעם.
א. שוורצמן משנה למזכיר ארגון עובדי התעשיה האוירית, נ. כהן י ו"ר
מועצת העובדים בתעשיה או ירית.
רבותי,בסוף הישיבה האחרונה בנושא הקיצוצים בתקציב הביטחון
למעשה סיכמנו שני דברים
¶
פניה לשר התעשיה והמסחר בנושא של סיווג
עיירות פיתוח והעדפה של אזור תעשיה א' לערי הפיתוח ששם ישנן בעיות
קשות של הקמת מפעלים חדשים,וסיכמנו שלנושא התעסוקה והשפעה גדולה של
קיצוצים בתקציב הבטחון על התעשיה בערי הפיתוח נזמין את שר האוצר.
אני רוצה לדווח כאן ביחוד למנכ"ל משרד הבטחון שביום שלישי האחרון
היה אצלנו שר התעשיה והמסחר בדיון על התעסוקה בערי הפיתוח והוא
הודיע לנו שאין היום הסכמה בממשלה לשנות את הסיווג של עיירות
הפיתוח, בוודאי לא להכניס רפורמה בנושא של הסיווג, אני לא אומרת
שזה סוף פסוק אבל זאת היתה הודעתו של שר התעשיה והמסחר. שר האוצר,
יהיה אצלנו מחר לדיון בנושא של שכר מינימום, אבל אין לי ספק שאנחנו
נעלה בפניו גם את הנושא של התעסוקה. אני מציעה שבפתח הישיבה אנחנו
נשמע את נציגי יקנעם על המצב הקשה במפעל סולתם. בבקשת, מר גבריאלי
ראש המועצה.
א. גבריאלי
¶
יש לנו בעיה ממש רצינית, וסיפרנו כמה פעמים בוועדה העבודה
והרווחה. למעשה כיום יש לנו כ-210 איש מחוסרי עבודה, מפוטרים,
מתוכם כ-120 נשים.סולתם העסיקה כ-2,300 עובדים,היו כמה גלי פיטורין
היום היא עומדת על 1,500 עובדים ורוצה לצמצם ל-1,000, לזרוק 500
אנשים לרחוב מתוכם 250 עובדים מיקנעם. זו שואה חברתית כלכלית, זאת
פגיעה בכל משפחה. אני כבר לא יודע מה יקרה בעיירה שלנו.
פנינו למשרד הבטחון. אני יודע את הבעיות של משרד הבטחון
לגבי הקיצוצים, ושמעתי גם את מנכ"ל משרד הבטחון בישיבה שעברה. יש
עלינו לחץ גדול של כל הגורמים שפשוט יוצאים לרחוב. מה יעשו אותם
האנשים? אנשים שמשתחררים מצה"ל ובאים אלינו לעיירה אין להם מה
לעשות, חלק מצא לו פיתרון לרדת לארצות הברית לעבוד את העבודות הכי
בזויות, חלק הולך לעיסוקים אחרים שיש בהם הדרדרות חברתית. לנו בסך
הכל יש עיירה מאוד יפה, מאוד טובה, שהצליחה לתת איכות חיים מאוד
טובה לאזרחים שלה והצמיחה סטודנטים ואקדמאים,יש לנו קצונה די גבוהה
שמשרתת בצה"ל וגרה בעיירה. אנחנו פשוט חרדים לכל המשפחות עם
הצעירים שמשרתים או שמשתחררים מצה"ל.
היינו רוצים,דיברנו על זה עם יו"ר הוועדה, שהממשלה לא תהיה
אטומה לנושא שלנו ולא יעשו הפליות. זאת אמרתי לשר המסחר והתעשיה
ואמרתי גם לכל הגורמים האחרים. לא יכול להיות שיש מועצות מסויימות
עם צבע מסויים,לא הצבע שלי, ואני אומר את זה הפעם בגלוי בתוך
הוועדה. על ידי, באותו מרחק ממרכז הארץ יש מועצות שיש להם א' עיירת
פיתוח, ולי אין עיירת פיתוח. או שלכולם באזור שלי יתנו בי, ואז אני
אתחרה על היזמים.
לסולתם יש בעיות,ואולי בעלי סולתם יסגרו בסוף את המפעל,
לאחר שהיו כבר כמה גלים של פיטורין. ביקשתי את משרד הבטחון ואת
האוצר שכולם יתערבו, כי זה מפעל בקנה מידה בינלאומי שקשור עם שוקי
חוץ אבל אפשר לווסת את המתח, לתת סוג א' לאותם יזמים שמתחרים
ואומרים שאם לא יהיה א' יקהו את הכל לעיירה אהרת. עם מי לא נפגשתי?
אל מי לא רצתי? אני כבר לא מבין את הדבר הזה.מענישים את הישוב שלי?
זה מה שקורה, מענישים אותי. מפעל אחד לאלקטרוניקה בקושי מחזיק 70
עובדים. חיה סיפור של שנה וחצי ונתנו לו הפרשים בין ב' ל-א'. ואם
אני רוצה להזכיר מה זה אי, המסלול הראשון ל 20%-39%-מקבל מענק
והלוואות וב' מקבל 29%, הבעיה היא 10%. מאפריל בשנה האחרונה נותנים
10 שנים פטור ממס הכנסה. זה מה שמפעלים אצלי מבקשים ל-א' , ל-ב' 5
שנים. עם מי לא דיברתי? סך הכל רוצים 10 שנים פטור ממס הכנסה.אפשר
חלק מהבעיה לפתור אבל אין אם מי לדבר.אני מצטער מאוד, יכריחו אותנו
לצאת לרחובות. אין מה לעשות. רבותי, אני אומר לכם את זה שעה אחת
קודם שתדעו את זה כחברי הוועדה. או שיבטלו לכל האזור, שיהיה לנו את
האומץ להגיד שלכולם יהיה מעמד שווה, אז נתחרה כמו כל האזור אבל לא
יכול להיות שלאחד יתנו א' ולאחר לא יתנו.יש א' לרמת-ישי,למגדל העמק
יש אי, לעפולה יש אי, עיני לא צרה בהם אבל שיתנו גם לי,אני לא יודע
למה הדברים האלה קורים. הייתי רוצה עוד פעם לתמצת את זה, שמשרד
הבטחון ינסה שוב פעם לעזור לנו.אני יודע את הבעיות של משרד הבטחון,
ואני קורא לממשלת ישראל לוועדה שתעזור לחברי הכנסת שיפעלו שיתנו
לנו סיווג אי. בינתיים יש הצעה לועדת שרים לענייני כלכלה לתת חמש
שנים כדי להביא מפעלים עתירי ידע. יש יזמים, תודה רבה.
ר. טולדנו
¶
רציתי להוסיף לנקודה שמר גבריאלי השמיט אותה,על הפניה
למנכ"ל משרד הבטחון לעזור לנו בנושא הזה. בנוסף לכל המכות שאנחנו
סובלים מהם יש לנו גם מכה שנקראת הוסר בשטחי תעשיה. בסיס צבאי תופס
אצלנו כ-60 דונם אדמה. לפי כל מה שבדקנו, מבחינה צבאית הם מוכנים
לעבור ויש בעיה תקציבית של בסיס חילופי ובעיות שלא בדרג שלנו בקשר
לפינוי הבסיס שיושב ממש באזור תעשיה, (היו"ר א. נמיר : נגיד
שמבקשים מכם 8 מיליון דולאר שאתם תממנו את בניית המחנה החדש ?)
אני אומר בסיס חילופי במקום אחר,לנו אין 8 מיליון דולאר. לפי מה
שידוע לנו, מוכנים להשקיע עד מיליון דולאר ולבנות מבנה תעשיה
במקום, מאיפה מביאים את ה-7 החסרים? אלוהים גדול. לנו זה יתן 60
דונם אדמה שהיא היונית לנו כאויר לנשימה כדי להביא יזמים. השר שרון
הבטיח לנו להוציא את יקנעם ממפת האבטלה.
הי ו "ר א. נמיר
¶
סליחה, מה שאמר השר שרון גם אני אמרתי. לכם יש מפעל אחד,
אתם קבלתם בשביל המפעל ההוא אזור סיווג אי, לגבי המפעל השני השר
שרון חתם דיברתי הבוקר עם מר שמיר מנהל מרכז ההשקעות החדש, למפעל
השני I.I.S שרון התם. מי שלא מסכים לחתום זה שר האוצר.זה מה שאמרתי
בפתח הישיבה, אני גם רוצה את זה להציע לנו כסיכום. מהר יהיה כאן שר
האוצר ואנחנו נעלה בפניו גם את הנושא של אזור פיתוח אי. מוכרחים
למצוא איזשחו סדר הגיוני לגבי כל ערי הפיתוח בנושא הזה ביהוד
במקומות שהם מוקדי האבטלה.
ר. טולדנו
¶
רציתי להוסיף רק עוד נקודה כללית.הבעיה בסולתם לא מסתכמת
ב-500 מפוטרים שכרגע יפרשו מהמפעל, ואנחנו יושבים ימים ולילות איתו
על אלטרנטיבות לפנסיה מוקדמת וכל מיני הטבות לאנשים שיצאו מרצונם
ולא נאלץ לפטר. הלוואי והיתי שקט ורגוע שאחרי המכה של 500 מפוטרים
אנחנו חתישרנו בסולתם. לצערי המצב הרבה יותר חמור ואנחנו מאוד
מודאגים. סגירת סולתם היא סגירת יקנעם ולא בשביל התקשורת אלא ממש,
כי כל סיר ביקנעם קשור לסולתם, אין בית ביקנעם שלא תלוי בסולתם.
זאת מכת מוות ליקנעם אם סולתם חלילה יתמוטט.
הי ו "ר א. נמיר
¶
לא ניכנס עכשיו לדיון על יקנעם ועל סולתם. כשיבוא מחר שר
האוצר אנחנו נעלה את נושא חסיווג בישיבה איתו. מוכרחים בנושא הזה
לעשות איזשהו סדר. אני רוצה כאן לפנות אל מנכ"ל משרד הבטחון בשם
הוועדה. יש בעיה,אני אמרתי לך לפני תחילת הישיבה, יש בעיה קשה מאוד
בסולתם בכל נושא ההזמנה. אני פונה למנכ"ל בבקשה לבקר במפעל ולבחון
אפשרויות להגדלת ההזמנות. אני כבר אומרת לכם שהמנכ"ל מוכן, הם
יבואו, הם יבחנו, הם יעשו מאמצים אפילו גדולים כדי לבחון אם ניתן
לסייע בנושא הזמנות. אנחנו רוצים לשמוע קודם את התעשיה האוירית בכל
הנושא של התעסוקה. בבקשה הה"כ בן-אליעזר.
ב. בן אליעזר
¶
מפעל תע"ש במעלות הודיעו ל-50 איש שהם מפוטרים ב-30 בחודש
מרץ, הדבר נעשה בניגוד להבטחה מפורשת של שר הבטחון שביקר במעלות
ואמר.- אינני מבטיח הרחבה, אבל פיטורין לא יהיו. עכשיו פשוט קשה היה
לי להאמין שמול הבטחת שר הבטהון,התעשיה הצבאית הולכת ומפטרת. ואמנם
הרמתי טלפון לסמנכ"ל והוא אישר לפני שהוא אמנם הולך לפטר 50 איש.
המדובר לא ב-50 איש, מדובר ב-200 נפשות שחיות במעלות, ולבד מהבעיה
החברתית ולבד מהעובדה שמדובר כאן בישוב קו עימות, אני פטור מלספר
מה קרה במעלות ואיזה מאמצים עשו עד שמעלות עמדה על הרגליים. משמעות
הדברהיא ש-200 איש הולכים לעזוב את מעלות. לכן אני מבקש בדברי
תשובה של המנכ"ל להתייחס גם לנושא הזה. ובינתיים אני מבקש לקבל
החלטה שהאנשים האלו לא יפוטרו עד שלא תהיה הבהרה מטעם שר הבטחון
שלאחר הבטחתו נעשית פעולה שנוגדת את ההבטחה הבסיסית שלו במעלות.
נ. חסיד
¶
ברשותכם, אני רוצה להשתמש במקרן השיקופיות. אני רוצה לסקור
את היקף הפעילות הכוללת של התעשיה האוירית ומתוכה הפעילות עבור
משרד הבטחון וגם לעבור על התהליכים שקרו במשך שלוש-ארבע השנים
האחרונות ביחסים שבין פעילות עבור משרד הבטחון לבין פעילות מיצוא
ובזה יש חור נוסף על תמונת התעסוקה אצלנו בתוצאה מהתגובה לתקציבי
הבטחון.המספרים מתארים ארבע שנים רצופות שבהן היקף המכירות הכולל
של התעשיה האוירית עלה מ-779 מיליון דולאר ב-1983 עד למעלה
ממיליארד בשנה השוטפת. זוהי התכנית לשנה שטרם הסתיימה, היא תסתיים
במרץ שנת התקציב 1987-1986 תוך כדי עליה רצופה בהיקף המכירות. אתם
יכולים להבחין בעליה בשעור גדול עוד יותר בהיקף היצוא, קרוב להכפלה
בהיקף היצור מ-327 מיליון דולאר ל-630, אנחנו מקווים שנגיע ל-630
מיליון דולאר בשנה השוטפת, ואילו הפעילות עבור משרד הבטחון והשוק
היא באותו סדר גודל של בין 400 ל-460 מיליון דולאר לשנה, בעיקר
עבודה עבור משרד הבטחון. המכירות האחרות בשוק המקומי הן קטנות ומיד
אפרט. ניתן לראות גם את צבר ההזמנות ליצוא שאנחנו מחזיקים ביד, יש
ירידה ובשקף נוסף קצת תראו יותר פרטים על מהות הירידה.
אני רוצה להפנות את תשומת הלב למספר נוסף והוא צבר ההזמנות
ליצוא, כלומר אותו תיק הזמנות שיש בידינו כאשר נוכה ממנו כבר מה
שסיפקנו במסגרת אותן ההזמנות. בסוף שנת 1984-1983 עמדנו עם תיק
הזמנות של קצת למעלה ממיליארד, עלינו לכמיליארד ורבע בסוף 1985-
1984,ויש בידינו בתחילת 1986-1987 תיק הזמנות קטן במעט אבל עדיין
בהיקף קרוב למיליארד ורבע דולאר לספק במהלך השנים הבאות לייצוא.
אעמוד אחר כך על המשמעות של המספר הזה. (ר. כהן: הנתונים ב 1986-
1987 ם העדכניים?)לא. המספרים ל1987-1986 הם עדיין תכנית העבודה,
אנחנו מעריכים שהמספרים האלה יבוצעו. עוד מספר שאני רוצה להפנות
אליו את תשומת הלב הוא רכש וקבלנות משנה בארץ. המספרים האלה מבטאים
את סה"כ הרכישות שהתעשיה האוירית ביצעה ומבצעת בארץ ובכלל זה רכש
של שרותים מספקי שרותים שונים כמו "אגד" ו"שקם" אבל גם רכש
בקבלנות משנה מתעשיה מקומית כאשר העיקריים בספקי התעשיה האוירית הם
מפעלים כמו "אלביט" "אלישרא" "תדיראן" ועוד מפעלים מהתחומים
הקרובים,כאשר מסה"כ המספרים האלה שמגיעים השנה לכ-340 מיליון, בשנה
שעברה לכ-300 מיליון דולאר, מתוכם כשני שלישים או בשנה הזו כ-200
מיליון דולאר הם רכש במפעלי תעשיה ומפעלי תוכנה ואילו היתרה הם רכש
של שרותים מס ו ג י ם שונים, בינוי וכו'.
כמעט כל ההרחבה הולכת לרכש בקבלנות משנה ולזה משמעות שאני
מיד אעמוד עליה.
ר. כהן;
בין השנים 1983-1984 ל-1984-1985 יש גידול בערך ב-120
מיליון, רכש קבלנות משנה מקבל מזה כ-40 מיליון,אבל בשנה אחרי כן יש
גידול ב-90 מיליון והכל הולך לרכש בקבלנות משנה, מ-208 זה עולה ל-
299 כלומר התעשיה האוירית עצמה כמעט לא מגדילה את נפה היצור שלה
אלה מעבירה לקבלנות משנה.
נ. חסיד
¶
אני רוצה להוסיף, חה"כ כהן, להערה שלך את תמונת הראי של מה
שאמרת והיא שהיקף התעסוקה או את מספר המועסקים בתעשיה האוירית במשך
השנים האלה נשמר ברמה קבועה פחות או יותר.
ר. כהן
¶
בולט פה דבר מאוד מדאיג לדעתי, בשנים מ 1983 - 1984 ל 1985
-1986 יש גידול מדי שנה בממוצע קרוב ל-100 מיליון דולאר בהיקפים של
המכירות ובשנה האחרונה גידול כמחצית מזה. וזה חוזר על עצמו גם
בפנים, 1984 - 1983 זה גדל ב-120 מיליון בערך ב 1984 - 1985 גדל
אפילו יותר, ומ 1985 - 1986 ל 1986 - 1987 הגידול הוא יותר קטן.
נ. חסיד;
המסקנה הזו בולטת למדי ואחר כך אנסה גם לתת מספרים בערכים
קבועים אשר מבליטים עוד יותר את התופעה. כאן מופיעה טבלה שמפרטת את
המכירות למשרד הבטחון במהלך השנים מ1983-1982 ועד 1987-1986 הפרדנו
כאן בין מכירות, בין העבודה עבור משרד הבטחון מלבד לביא לבין
העבודה במסגרת פרויקט הלביא ואתם יכולים לראות שאם אנחנו מנקים את
העבודה בפרויקט הלביא, ב 1983-1982 יצאנו מהיקף של כ-400 מיליון
דולאר הספקה להזמנות של משרד הבטחון תוך כדי ירידה רצופה 310-256
ועד לכדי 197 מיליון דולאר בהיקף הפעילות עבור משרד הבטחון,
שהמספרים האלה הם בסה"כ התעשיה האוירית כולה, מדרך הטבע שכשמפרטים
את המספרים האלה בתוך התעשיה האוירית, בתוך הגופים השונים של
התעשיה האוירית ישנם מגזרים שסבלו יותר מהקיצוץ וישנם מגזרים אחרים
שסבלו פחות, לדוגמא חטיבת בדק מטוסים או הפעילות של התעשיה האוירית
בנושא של בדק מטוסים עבור חיל האויר היא זו שנפגעה יותר מפעילויות
אחרות כתוצאה מקיצוץ תקציבי התחזוקה של חיל האויר. סה"כ הפעילות
עבור משרד הבטחון נשארה בסידרי גודל דומים כתוצאה מהעליה ההדרגתית
בהיקף הפעילות בפרויקט הלביא.
ד. עברי;
שיפוצים של מטוסים, שיפוצים של מנועים, איך עומדים בזה ?
חלק מזה חיל האויר עושה בעצמו וחלק מעביר לחוץ לארץ כי יש לו
דולארים, הוא מעביר לתחזוקה לארצות-הברית. מישהו צריך לעשות את
העבודה. מדברים פה על דברים ריאלים .
נ. חסיד;
אני מציג כאן את הירידה בהיקף הפעילות למשרד הבטחון כאשר
מנכים את האינפלציה הדולארית ובמחירים קבועים של שנת 1987-1986
בולטת ירידה גם בסה"כ היקף הפעילות כאשר זה כולל את הלביא, אני
רוצה להשלים את התשובה לשאלה היכן ובאילו נושאים היתה הפגיעה,בנוסף
למה שנאמר על ידי מנכ"ל משרד הבטחון. נושא נוסף שבו היתה ירידה זו
פעילות המחקר והפיתוח שנעשתח בתעשיה האוירית לפי הזמנות של משרד
הבטחון, של מפע"ת ואותו מנהל שעוסק בהזמנות מחקר ופיתוח במשרד
הבטחון. ישנה בתעשיה האוירית פעילות מחקר ופיתוח מוזמנת או פעילות
שמגדירים אותה כמחקר ופיתוח בהיקפים נכבדים, אבל בהזמנות למשרד.
הבטחון היתה ירידה מכ- 60 מיליון דולאר ב 1985-1984 ל-38 מיליון
דולאר ועוד פחות מזה בשנת 1987-1986. כלומר פעילות ההזמנה של מחקר
הפיתוח על ידי משרד הבטחון הצטמצמה והלכה.
אני רוצח לחזור לרגע אחד אל השקף הקודם ולענות לשאלה שאולי
יכולה להישאל
¶
כיצד התעשיה האוירית קיזזה או פיצתה את הירידה
בהזמנות מערכת הביטחון. אתם יכולים לראות שהקיזוז והפיצוי נעשה
בעיקרו על ידי היצוא, כלומר באותן השנים של ירידה בפעילות מלבד
לביא היתה עליה מתמשכת בפעילות ליצוא. אני אתייחס לחלק הימני של
השקף הזה שבו ניתן לראות מה קרה פחות או יותר משנת 1982, שבה
התחלתי גם את השקפים הקודמים. הקו התחתון מתחיל ב-301 מתאר את
חיצוא ואילו הקו המנוקד השני הוא זה שמתאר את המכירות עבור משרד
הבטחון. אתם רואים שהיו כאן במהלך ההסטוריה כמה הצטלבויות של שני
הקוים, החל מאותה נקודת מוצא ב-1982 שבה היקף היצוא היה פחות מהיקף
המכירות למשרד הבטחון, חלה עליה מתמדת ומהירה יחסית בהיקף הפעילות
ליצוא כאשר היא לוותה בגיוון גדול יותר גם במספר מוצרים וגם במספר
השווקים עד לאותה נקודה שבה היקף היצוא הוא כ-60% מהפעילות לעומת
כ40%-למשרד הבטחון. (ד. עברי : 40% הם כוללים דולארים אמריקאים של
הלביא 200 מיליון.) הלביא כלול בספירה של עבודה עבור משרד הבטחון
והתעשיה האוירית. יש עוד תופעה שמתלוותה לגידול הזה בהיקף היצוא.
באותן השנים שהיתה ירידה בהיקף ההזמנות של מערכת הביטחון והיה
גידול מהיר ביצוא ובסה"כ גידול במכירות של התעשיה האוירית, אותן
שנים לוו בירידה לא חריפה אבל ירידה הדרגתית ונמשכת בעלות שעת
העבודה בתעשיה האוירית וזה נבע בעיקרו כתוצאה מהיקף והתרחבות
הפעילות בחלק מהזמן. הנקודה הנמוכה ביותר היתה כתוצאה מהתכנית
הכלכלית של יולי 1975 ותוצאה מהפיחות שבא בעיקבותיה. אבל בסה"כ אם
אנחנו לוקחים גם את עלות שעת חעבודה במחירים קבועים,זה הקו העליון.
לא במחירים שוטפים, במחירים קבועים בדולארים אנחנו רואים כאן ירידה
עוד יותר מתמשכת בעלות שעת העבודה זה משמש עבורנו מודד חשוב מאוד
למידת הרווחיות של העבודה בתעשיה גם ליצוא וגם למשרד הבטחון. כלומר
יכולנו לצפות כאן ירידה בעלות או עליה ברווחיות בעבודות ביחוד
ליצוא וגם בעבודות למשרד הבטחון וזוהי תוצאה של התרחבות חמהירה של
היצוא והתרחבות הכוללת במכירות.
אני יכול לסכם את התקופה הזו שנמשכה עד 1986-1985 בכך
שהתופעה של ירידה מתמשכת במכירות למשרד הבטחון או ירידה מתמשכת
בתקציב הבטחון כתוצאח מקיומו של פרויקט הלביא וכתוצאה מהתרחבות
מהירה ביצוא איפשרו לנו בתעשיה האוירית לעבור על פני הבעיה ואף
להגדיל את היקף הפעילות שלנו תוך כדי ירידה בעלויות שגם משרד
הבטחון נהנה ממנה באותה תקופה שבה היתה ירידה בתעריפים שלנו,המצב
הזה השתנה שינוי קיצוני למדי בתחילת שנת 1986-1987 והדבר הזה נמשך
גם עד היום. לא אכנס לפרטים ולפרוטים אבל אתם יכולים לראות את
התופעה כאן על פני הקפיצה הגדולה בתעריף או בעלות שעת העבודה
בתעשיה האוירית שהיא ביטוי להקפאת שער החליפין שהתמשכה על פני כשנה
וחצי. החל מיולי 1985 אנחנו מודדים את ההכנסות שלנו בדולארים .
י. שמאי
¶
אם משרד הבטחון לא היה מחתים את הרכישה שלו בתעשיה האוירית
בכמה יעלה הגרף של העלות שעת העבודה מ-21.8 עד לכמה ?
(היו"ר א. נמיר
¶
אולי תגיד לנו בכמה עלתה העבודה, ומתי התחילה
הקפיצה הגדולה בעלות?) (ר. כהן : איך אתה מסביר את העובדה שזה הגיע
ל-30 דולאר שעת עבודה לפי חשבוני זה ממוצע של 6 אלפים דולאר לעובד
בחודש ?) המושג של עלות שעת עבודה הוא מושג תמחירי שבא לחלק את
סה"כ העלויות הכלליות, עובדים ישירים ועובדים עקיפים, למספר השעות
הישירות, לכן זה מושג שנושא על גבו לא רק את השכר הישיר של העובד
אלא גם את התשלומים למיסים והוצאות על העובד וגם חשמל ומים, פחת
והשקעות. זה מו-שג תמחירי שמודד את סה"כ העלות של שעה שנמכרת, כלומר
בכמה אתה צריך לחייב את הלקוח עבור שעת עבודה.
לשאלה השניה, ממתי ובאיזה אינטנסיביות היתה התופעה ?
ההקפאה של שער החליפין החלה מיולי 1985. ההכנסות של התעשיה האוירית
מיצוא נמדדות ברובן הגדול בדולארים, בשוק שבו אנחנו עוסקים מחירים
ננקבים בדולארים, גם פרויקט הלביא חסום בדולארים כתוצאה מהשימוש
בכספי הסיוע האמריקאי, ואילו שכר העבודה הנקוב בשקלים התחיל לעלות
בתעשיה כולה וגם בתעשיה האוירית החל מספטמבר 1985 - נובמבר 1985
והעליה הזו נמשכה למעשה בכל התקופה, התעשיה האוירית לא היתה יוצאת
דופן במובן הזה בגלל כל אותם ההסכמים הארציים שהביאו לכך שהיתה
עליה מתמשכת בשכר. אם אנחנו לוקחים את השכר בחודש אוגוסט בתעשיה
האוירית בהשוואה לשכר בחודש יולי 1985 העליה ברמת השכר באחוזים
בדולארים היתה כ-50%. כמובן אם אנחנו לוקחים את זה לתקופה מוקדמת
יותר לאפריל 1985 לפני הפיחות העליה לא היתה כל כך גדולה היא היתה
רק 24%, בנובמבר 1986 השכר היה קצת יותר נמוך כתוצאה מהחזר הביטוח
הלאומי וכתוצאה מכמה פעולות שננקטו להורדת עלות השכר למעביד אבל
מנובמבר 1986 ועד היום נמשכו עליות נוספות בשכר עבודה ביניהם עליה
שנבעה כתוצאה מהסכם השכר בסקטור הקיבוצי שהוחל על התעשיה האוירית
וחייב העלאה אוטומטית בדרגה של כל העובדים וכל זה הביא לעליה גדולה
בשכר כשהיא נקובה בדולארים הדבר מתבטא נכון להיום בקרוב ל-60% וזה
מה שגרם לעליה הגדולה בתעריף השעה.
כתוצאה מהדבר הזה וכשהבעיה הובחנח אנחנו נקטנו בתעשיה
האוירית מספר צעדים שהתחייבו מהמצב על מנת להוריד את היקף העלות
שעת העבודה. נקטנו צעדים שמשמעותם גם קיצוץ בהיקף ההשקעות, גם
קיצוץ בהיקף המחקר והפיתוח שמומן ממקורות עצמיים של התעשיה
האוירית, נקטנו פעולות שונות לקיצוץ בהוצאות השוטפות וגם נקטנו
פעולות שונות שמטרתם לצמצם את היקף השכר המשולם לעובדים בין אם על
ידי קיצוץ חזק מאוד במספר חשעות הנוספות או כמעט ביטול של עבודה
בשעות נוספות וגם ירידה במספר העובדים בתעשיה האוירית. החלה התופעה
של פיטורין או של הוצאת עובדים ממעגל העבודה בתעשיה האוירית ואנחנו
יכולים לראות ביטוי מספרי לכך. בסה"כ החברה ב-31 במרץ 1985 היו 20
אלף ו 500 עובדים מן המניין, מספר לא שונה מזה בהרבה אם כי קטן מזה
היה ב-31 במרץ 1986 כלומר בשנה התקציבית שאנחנו נמצאים בתחילתה אבל
החל מתחילת שנת התקציב 1986 אנחנו פתחנו במבצע של צמצום בהיקף
--מועסקים על מנת להוריד בעלויות השכר שהביא אותנו למצב שבו אנחנו
נמצאים ב 9-10 החודשים האחרונים. (ר. כהן : איך זה קרה שבשנת
ההקפאה אחרי יולי 1985 שבח כל המשק ירד ב-30% בשכר, השכר בתעשיה
האוירית עלה ב-50% במונחים דולאריים?) הכותרת היא אמנם שכר אבל
הכוונה היא כאן לכל עלות העבודה כולל התוספות הסוציאליות, כולל
ההפרשה לביטוח לאומי, כולל ההפרשה למבטחים וכו'. מספר העובדים קטן
בלמעלה מאלף עובדים ממרץ ועד סוף ינואר 1987, אנחנו מתכננים לחמשיך
ולהוריד את מספר העובדים בעוד כמה מאות בחודשים הקרובים.
(היו"ר א. נמיר
¶
אני מבקשת מספרים ברורים, כמה מאות זה משמעותי מאוד
בשבילנו ,אפילו כמה עשרות, תאמר לי, מאיזו שנה התחלתם לצמצם במספר
העובדים, מ-1985 או 1986 ?) הצמצום המשמעותי התהיל בתחילת 1986 ההל
מאפריל 1986. (היו"ר א. נמיר: בכמה צמצמתם עד היום את כוה האדם ?)
1,035 איש בערך. (היו"ר א. נמיר: ומה עכשיו התהזית ?)
זה המספר המפורט של עובדים שצמצמנו ממרץ ועד סוף ינואר בהתפלגות
לפי מהנדסים וכו', התכנית להמשך הצמצומים בהודשים הקרובים לרדת ב-
600 עובדים נוספים. (י. שמאי : מספר העובדים כולל המועסקים על פי
הוזים אישיים גם מבחוץ ?) המספר הזה הוא עובדים מן המניין בלבד.
(י. שמאי
¶
אני רואה ש 189 מהנדסים כבר שחררתם,כמה מהנדסים חיצוניים
מועסקים בתעשיה האוירית עם הוזים מיוחדים ?)
היו"ר א. נמיר
¶
שני דברים אני מבקשת: א. לדעת אם פיטרתם מאלה שעובדים על
פי חוזים אישיים; ב.מה עניין הקבלנים הפרטיים, מאחר שראינו בשקף
איזה היקף עצום עובר עכשיו לקבלנים פרטיים. מה קורה שם? כאן מפטרים
וכאן נותנים לקבלנים פרטיים לעשות אותן העבודות. אני מבקשת שתשיב
לנו .
נ. חסיד
¶
אתייחס קודם לעניין הקבלנים הפרטיים. מה שהראנו כאן קודם
זה העברת עבודה לתעשיה ישראלית. התופעה הצפויה היא הפוכה. אני
אתחיל מהוצאת עבודה לתעשיה הישראלית האחרת, כפי שראיתם חיתה מגמת
גידול. אם יש מגמה של עצירת היקף ההזמנות של עצירת התפתחות היצוא
כתוצאה מהמצב שבו אנחנו נמצאים? כעת יש מגמח להקטין את היקף
העבודה שנמסור לתעשיה האחרת ונחזיר עבודה הביתה כתגובה למצב הזה,
זה מה שנוגע לחיצוני.
י. שפי
¶
חתשובה היא שאנחנו מעסיקים כמה מאות עובדים כעובדי קבלנים
אבל לא במקצועות הרלוונטים האלה, חל גם בהם צימצום בכוח אדם, למשל
מחנדסים בתחום חתוכנה אנחנו מתקשים להשיג עובדים מן המניין ואנחנו
מעסיקים עובדים קבלניים.
היו"ר א. נמיר
¶
אמרתם שאם ירדו 1100 מ- 20,500 יהיו 19 אלף בערך. מ-400
עובדים, כמה עובדים על פי חוזים אישיים? הם בנוסף לעובדים האלה ?
כמה מהם זרים ?
נ. חסיד
¶
בתוך המספר הזה אין עובדים על פי חוזים אישיים מיוחדים או
עובדי קבלני כוח אדם מסוג של . "man- power"
יש לנו 1,500 עובדים ארעים ועובדי קבלנים שונים, בתוכם
עובדי קבלני ניקיון ושמירה וכו') (היו"ר א. נמיר: אין לך חלוקה ?)
גם שם צימצמנו באופן משמעותי את מספר המועסקים והנתונים אינם כאן,
במיוחד עובדים זרים מחו"ל. היתה לנו קבוצה של עובדים זרים פלטנו
משם כמה מאות אנשים.
א. אוסטרינסקי
¶
היו לנו- 600 והורדנו 400 איש,חסרים הרבה מקצועות,אין לנו לא
חרטים ולא מסגרים, אלה אנשים ספציפיים. היו לנו כ-600 ירדנו ב-400.
אנחנו כל הזמן מכשירים אנשים שלנו,במשך שנה 15,500 עובדים עוברים
את מרכז ההדרכה של תעשיה אוירית.
נ. חסיד
¶
אני רוצה לסכם את התמונה ולומר שכל עוד היתה אפשרות להגדיל
את היקף היצוא כאשר היתה רווחית מתאימה ביצוא לא נאלצנו לפטר
עובדים אם כי שמרנו על רמה קבועה של כוח האדם בתעשיה האוירית.
הירידה ברווחיות היצוא וחוסר היכולת להמשיך ולעבוד בחלק גדול משוקי
היצוא באופן רווחי מאלצת אותנו לא להגדיל ובמקרים מסוימים אף
להקטין את היקף העבודה ליצוא. הצרוף של העובדה הזאת עם הירידה
בתקציבי משרד הבטחון מאלצים אותנו להקטין את היקף המועסקים גם
עובדים מן המנין וגם אותם העובדים החיצוניים קבלנים וכך הלאה.אתם
רואים שישנה כאן הורדה גם במהנדסים ואקדמאים אבל אולי יותר מכל סוג
אחר של עובדים הורדה באותם עובדים שמסווגים אצלנו כעובדי יצוא,
למעלה מ-600 פוטרו.
היו"ר א. נמיר
¶
תודה רבה, אני מבקשת לשמוע עכשיו את התעשיה הצבאית.
לתעשיה האוירית יש מפעלים גם בערי הפיתוח ? יש לכם הפריסה שלהם
מבחינת המקומות ?
י. דרומי
¶
אני לא אעזר בשקופיות אבל חלק מהדברים שאמר חברי חסיד
מתייחסים גם לתעשיה הצבאית. באשר לעלות העבודה, אם כי לא הגענו ל-
30 דולאר לשעת עבודה אלא רק ל-26 דולאר, גם פה חלה עליה בעלות
העבודה כתוצאה מכך שהיצוא ושער הדולאר היה מוקפא. אם נחזור חזרה
למצב התעסוקה, בעצם הצמצום בתעשיה הצבאית החל מסוף 1984 כשחל קיצוץ
בתקציב הבטחון. התהליך הזה התחיל בסוף נובמבר 1984 כאשר בשנת 1984
סה"כ המכירות בתעשיה הצבאית היה 530 מיליון דויאר, הנתח של מערכת
הביטחון היה בסביבות 200 מיליון, לאחר שהחל ב-1985 תקציב הקיצוץ
הדרסטי בתקציב הבטחון,ההזמנות של מערכת הביטחון ירדו למחצית
וכתוצאה מכך נפגעו ההזמנות וזה פגע לא בצורה מאוזנת בכלל התעשיה
הצבאית אלא במקומות מסויימים,מאחר והקיצוץ היה בעיקר בהזמנת תחמושת
וכלי נשק והיות והתעשיה הצבאית בנויה על בסיס של מוצרים, זה פגע
באותם המפעלים שמייצרים את המוצרים האלה. כתוצאה מכך ב-1985 בעצם
ירדנו מ-530 ל-415 מיליון דולאר מכירות כאשר אמנם היצוא נשאר בסדר
גודל שווה שקי 300-320 מיליון דולאר לשנה אבל הפגיעה היתה באותם 100
מיליון שקוצצו בתקציב הבטחון וצה"ל. הדבר הזה פגע, כפי שאמרתי,
במיוחד באותם המפעלים, ולצערנו זה פגע גם בעיירות הפתוח, מאחר
והמפעלים שהוקמו בעיירות הפיתוח התבססו על מוצרים שהיו מיועדים
לצה"ל מתוך הנחה שאלו יהיו מוצרים מתמשכים לשנים רבות ושלא יהיו
תלויים בהזמנות יצוא שהם בדרך כלל די משתנות ויש בהן תנודות רבות
מאחר ואנחנו מייצאים נשק קונבנציונלי והשוק העולמי רווי. במילים
אחרות, הפוטנציאל הוא גדול והביקוש הוא קטן מאוד, ישנו פוטנציאל
גדול על השוק העולמי וכמובן גם על השוק הישראלי.
ב-1984 מצבת כוח אדם של התע"ש היתה 14,300, ממחצית 1985 עד
מחצית 1986 ירדנו ב-1,500 איש אבל אז על פי הנחיה די ברורה של שר
הבטחון ומשרד הבטחון כמעט לא נגענו בעיירות הפיתוח. היתה בעיה איך
מחזיקים את רמת כוח האדם בעיירות הפיתוח ונעשו כל מיני אילתורים על
מנת להעביר עבודות לשם, אבל הדבר הזה נמשך וכיום אנחנו עומדים בעצם
בפני גל של צימצום נוסף אשר הוא נובע משתי סיבות
¶
1. הרווחיות שמחייבת אותנו לקצץ בכוח אדם על מנת להתגבר על עלות
העבודה. 2. סל ההזמנות שונה ומצריך כוח אדם שונה מאשר היה במוצרים
הקודמים. (ר. כהן
¶
באיזה היקף יצוא מדובר השנה ?)
ב-1986 אנחנו נסיים את 1986 ב-420 מיליון דולאר מתוכם 320 מיליון
דולאר יצוא, ולמערכת הביטחון ביחד עם הזמנות אחרות בארץ בערך 100-
105 מיליון . (היו"ר א. נמיר : כמה באחוזים ירדו ההזמנות בארץ ?)
בחצי. (היו"ר א. נמיר
¶
כלומר אותו דבר כמו בתעשיה האוירית ?
לתעשיה צבאית נדמה שאף פעם לא היה לה הרבה מאוד יצוא, אני טועה ?)
לא. עד 1985 מאז הקיצוץ היו כ-40% הזמנות לצה"ל ו-60% יצוא, הגענו
למצב שאנחנו עומדים בערך 17% הזמנות של מערכת הביטחון 80%-83% יצוא
וזו בעצם הבעיה. כיום אנחנו עומדים בפני צימצום בתכנית שלנו ל-
1,500 איש על פני כל הארץ,היינו 12,850 ואנחנו צריכים לרדת ב-1,500
איש. אנחנו רוצים להתחיל את שנת העבודה שמתחילה באפריל 1987,אני לא
מאמין שנוכל לסיים את זה עד אז, אבל אנחנו רוצים להגיע שבראשון
ליולי יהיו 1,500 איש. התהליך כבר התחיל ושליש מזה כבר ירדו.
חבל שחה''כ בן-אליעזר איננו פה. הוא שוחח איתי בטלפון ואני
דיברתי על תכנית, עד הרגע הזה לא נשלח אף מכתב פיטוריו לאף פועל
במעלות, נכון שישנה תכנית על מנת למנוע אבטלה סמויה ועל מנת להבטיח
שהמפעל הזה ימשיך להיות מפעל לטווח יותר ארוך, חשוב שיצמצמו שם 40
איש. אבל אני אומר לפרוטוקול, לא נשלח עדיין מכתב לאף עובד. ישנה
תכנית, זה נכון, וזה גם אמרתי לו בטלפון.התכנית במעלות היא לצמצום
של 40 איש זה נכון, מתוכם רק 10 הם תושבי המקום השאר לא מתושבי
המקום, אני לא אומר שה-30 הם לא יהודים,אבל כאשר מדברים על מרכז
הארץ אני לא רואה בעיה, מפני שלדעתי אין חוסר עבודה במרכז הארץ,
לפחות מי שרוצה לעבוד מוצא עבודה במרכז הארץ, הדבר שונה לגבי
עיירות פיתוח, זה לגבי מעלות. הבעיה השניה היא לגבי נצרת.שם יש
מפעל ליצור תחמושת זעירה. כדי לתת תמונה על כושר היצור של המפעל
הזה, הוא נבנה לספק 160-180 מיליון כדור בשנה, היום מייצרים 140
מיליון הרוב ליצוא, בערך 35 מיליון כדורים לצה"ל. אני רוצה שתדעו
שאנחנו צריכים להתחרות עם קוריאנים שיש להם אותו הציוד האמריקאי
שיש לנו ושהשוק הוא רווי, כדי להתחרות אנחנו חייבים גם שם להצטמצם
ב-41 איש שמתוכם 35 הם תושבי נצרת, השאר ממגדל העמק. מעניין, כשאתה
מדבר עם נצרת אומרים
¶
תפטר את העפולאים; כשמדברים בעפולה אומרים:
תפטר נצרתים. אני רוצה להגיד ש-20% מכלל המפוטרים יוצאים לפרישה
מוקדמת, 20% מה- 1,500יוצאים לפנסיה, אלה אנשים בגילאים מ- 60
ומעלה, ועל ידי זה אנחנו מקלים על הגל הזה של הפיטורים או
הצמצומים.
במצפה רימון יש בעיה אם נקרא לזה מפעל, זו איזה מחלקה
שהוקמה בזמנו לפי דרישת הממשלה ומעסיקים שם בערך שלושים ובמה איש.
המפעל הזה הוקם למטרה ברורה, לצערי, השנה בתוצאה ממחסור בשקלים
ועודף של מט"ח סיוע, חיל האויר צריך להזמין אותו הדבר בארצות-הברית
מפני שאין לו שקלים, יש לו מט"ח סיוע. אותו סיפור ששמענו קודם על
אחזקת מנועים, ויש לנו בעיה לגבי תעסוקה של 20 איש שם. היות
וקיבלנו הנחיה או הוראה לא לפטר שם אף עובד, עד היום לא פיטרנו
ולצערנו,אנחנו מסיעים אותם ממצפה רימון למרכז הארץ, מלינים אותם,
הם נוסעים פעמיים, זה מה שהיה נקרא פעם עבודות חוץ, הם חוזרים
פעמיים או פעם בסוף השבוע הביתה, במובן שזה עולה לנו עלות כפולה של
החזקתם באכסניה, יש עבודה רק ל-10 איש.
במעלות מועסקים היום 198 איש בנצרת 620 איש, לפני הפיטורים
במובן, במצפה רימון ב-30 איש, בקרית-שמונה מועסקים 187 איש ואין
כוונה לגעת בזה. יבנה היא לא עיירת פיתוח שם מועסקים 80 איש.באר-
שבע,רמת בקע זה עדיין לא מפעל יש שם 22 איש, גם שם אנחנו נצטרך
לצמצם ב-10,אבל באר-שבע היא לא עיירת פיתוח. במישור האדומים היום
מועסקים 300 איש בתיכנות, את זה לא הכנסתי בחשבון בעיירת פיתוח, יש
תכנון לצמצום שם... (היו"ר א. נמיר : כמה יש סה"כ עובדים בתעשיה
הצבאית בערי הפיתוח ? לפי המושגים שלכם על עיירות פיתוח, לא ניכנס
לויכוח.) כרגע אין הרחבה ואנחנו עושים מאמצים לשמור על הקיים, היות
ולא קיימת הרחבה בהזמנות מקומיות, לשמור על 320-340 מיליון בשנה.
לאסוף את זה מתחמושת ונשק ואותם הדברים שאנחנו מייצרים זאת עבודה
די קשה ודי מסובכת. טוב שעוד אפשר לשמור על הקיים, אין כוונה
להרחבה היום. (היו"ר א. נמיר
¶
אני מבינה שהפיטוירם המתוכננים הם ל
10%) פחות או יותר כן. (היו"ר א. נמיר : תאמרו לנו מה התחזית
לפיטורין במקומות אחרים שהם לא ערי הפיתוח אלא ממה שאתה קורא מרכז
הארץ. יש תובנית לחיפה והצפון ?) יש ואני מוכן לפרט. סה"כ במרכז
הארץ, לא כולל את חיפה ולא את ירושלים, נקרא לזה גוש דן כולל תל-
אביב, הרצליה, רמת השרון, 840 איש, בירושלים כולל את מישור האדומים
בערך 120 איש, חיפה 150 איש, בטירה. ברמלה 70 איש, את יבנה ואת רמת
בקע כבר הזכרתי. אם יחברו את כל המספרים נגיע ל-150 פלוס 1450 ישנה
נשירה טבעית משך השנה .
ד. עברי
¶
היתה הנחיה של שר הבטחון ואנחנו עומדים בהנחיה הזאת.
התבנית של הפיטורים היא זו שהוגשה על ידי תע"ש, היא עוברת אצלנו את
האישורים. האישורים לא ניתנו ל-4 מקומות, אחד הוא מצפה-רמון, למרות
שכאן נאמר שאין להם תעסוקה שמעתם שתע"ש מוביל את האנשים ברכב לתת
להם תעסוקה במרכז. קרית-שמונה כרגע לא מפטרים, במעלות בינתיים לא
מפטרים עד ביקור שר הביטחון, לאחר שהוא התחייב, הוא יבוא לשם לבדוק
לראות מה המצב, עד אז זה מוקפא.התכנית היא ל-40 ביניהם 7, מר דרומי
אמר עד 10 בני המקום בלבד. זאת התכנית והיא עדיין לא אושרה. בנצהת-
עלית אמרנו לתע"ש שקיא מפטרים מבני המקום. אלה המגבלות ברגע על
התכנית.(היו"ר א. נמיר
¶
הייתי לפני שלושה שבועות בקרית שמונה, אני
לא הייתי במפעל של תע"ש הייתי במפעלים אחרים, אבל אמרו לי שהם
שומעים שעומדים להגיע גם אליהם. אתם עומדים בהתחייבות הזאת שבקרית-
שמונה לא תיגעו ?} תע"ש דורש מבחינה עיסקית לפטר בקרית-שמונה, כרגע
ההנחיה שאנחנו הורדנו לתע"ש לא לפטר, אנהנו עומדים כרגע במצב הזה.
תע"ש צריך פתרונות עיסקיים לאחר מכן וצריך מישהו לפתור לו את
הבעיה, הוא לא יכול רק להפסיד.
ש. חבשוש ;
אני רוצה לאמר כמה משפטים שמעסיקים את עובדי התעשיה
הצבאית,ובנציגות העובדים,אנשי איגוד מקצועי,כנציגי עובדים וכאזרחים
במדינת ישראל. מצד אחד אנחנו עדים לויכוח הציבורי בכנסת ולא רק
בכנסת על הקיצוץ בהוצאות הממשלה כולל הקיצוץ בתקציב הבטחון. חה"כ
שוסטק אומר שאין קיצוץ בתקציב הבטחון השנה, אבל אנחנו עדיין חיים
בטראומה של הקיצוץ מ-220 מיליון דולאר ל-70 מיליון דולאר בשנת 1985
ואנחנו עד היום עדיין אוכלים את המרורים כתוצאה מהחלטת נציגי העם
על הקיצוץ בתקציב הבטחון, הויכוח על קיצוץ תקציב הבטחון עוד לא תם.
יכול להיות שבאחד הימים עוד יקימו ועדה ממלכתית שתבדוק את המחדלים
של מערכת הבטחון ויחפשו איפה הכלים ואיפה התחמושת אבל דיה לשמחה
בשעתה. מה שקרה לנו בתעשיה הצבאית מה שקורה לנו כנציגי עובדים
שקיצוץ דרסטי בתקציב הבטחון וקיצוץ דרסטי בחלקו של תקציב הביטחון
בתעשיח הצבאית מ-220 מיליון דולאר ל-70 מיליון דולאר, ומצד שני אחר
כך אני צריך לעמוד ולהצדיק או להתנצל על כך שיש צורך או שאנחנו
מסכימים לצמצומי עובדים והקטנת מצבת העובדים. אנחנו נקרעים בתוכנו
פנימה כי מה קל לנו כנציגי העובדים יותר מאשר להודיע להנהלה, למשרד
הבטחון ולשר הבטחון שאף עובד לא יצא מהתעשיה הצבאית זכותו של עובד
שקשר את גורלו עם מקום העבודה זה לעבודה. נאבק על הדבר הזה, זה
תפקידנו כנציגי העובדים וכאיגוד מקצועי, אבל אנחנו גם חיים בתוך
המפעל ואנחנו רואים בעליל מה שקורה כתוצאה מהקיצוץ.
אנחנו לא משרד ממשלתי מתוקצב, אנחנו עובדים לפי הזמנות, אם
יש הזמנות - יש תעסוקה, אין הזמנות - אנחנו עומדים בפני שוקת
שבורה. על הרקע הזה אנחנו כנציגי עובדים ראינו לנגד עינינו מספר
מפעלים שנקלעו לקשיים,כמו ''מספנות-ישראל", "אתא", "סולל-בונה",
"מנועי בית-שמש" והשאלה שאנחנו שאלנו את עצמנו כיצד אנחנו צריכים
לנהוג, האם אנחנו צריכים לנהוג אולי כבת יענה ולהאבק ולהילחם
והשאלה מה תהיה התוצאה הסופית. אני רוצה להגיד בלב כבד, אנחנו
קיבלנו את המכה האנושה והסכמנו לצמצם את מצבת העובדים, נכון שאנחנו
צימצמנו את עוצמתה בזה שתבענו מההנהלה קודם כל לשחרר כל העובדים
מעל לגיל 65, לאחר מכן הלכנו של לפרישות מוקדמות של עובדים שהבטחנו
לחם שפרישח כתוצאה מפרישתם שכמעט ולא יפגעו מבחינת הפנסיה שלהם,
אחוזי חפנסיה וזכויות הפנסיה שלהם, וכל זה כדי להקטין את עוצמת
המכה, כי לנגד עינינו היו ה עובדים צעירים שחזרו מהצבא וקשרו את
גורלם במקום העבודה הזה ורואים בו מקום עבודה. לא היתה לנו ברירה
אלא להסכים גם לצמצומים של חברים שנכנסו זה מקרוב לתעשיה הצבאית.
אומרים שצריך לשמור על עיירות הפיתוח. גם אני אומר שצריך
לשמור, אבל לא די שנותנים הוראה לשמור על עיירות הפיתוח. בכל מחיר
? מצד אחד מקצצים. התעשיה הצבאית ב-1985 היתה צריכה לתת הלוואות או
מתקציבה כדי להמשיך ליצא ולא לפגוע חמורות גם בעיירות הפיתוח, אי
אפשר לעשות את זה לאורך ימים. משרד הבטחון, שאותו אני מכבד ומוקיר
ומעריך, כולל את שר הבטחון, מצד אחד אומר אין לי ברירה אלה לקצץ,
ומצד שני אחר כך אומרים לנו או נותנים הוראה להנהלה: אני לא מתנדב
לפטר עובדים, פה ושם לא צריך לצמצם. אי אפשר לעשות את שני הדברים
ביחד. מי שמדבר על קיצוץ בתקציב הבטחון צריך לדעת שהמשמעות היא
לזרוק עובדים החוצה. לא אנחנו הגדלנו את הפוטנציאל התעשייתי
הבטחוני במדינת ישראל, לא אנחנו כנציגי עובדים ולא כעובדים הכתבנו
את ההיקף העצום, את הפוטנציאל העצום שיש למדינת ישראל מבחינה
בטחונית. הציבור הזה עובד עשרות בשנים בתעשיה הצבאית, הוא לא יוכל
לשאת את הנדנדה הזו, אנחנו עברנו לכאורה בשלום את מה שקרה, אני לא
בטוח שנעבור את 1987, אני רוצה להגיד פה כדי שיהיה ברור ושלא תהיה
אשליה, אנחנו כבר הגענו לקצה היכולת שלנו להתמודד עם פיטורין
וצמצומים, מעבר לזה אנחנו לא נוכל לעמוד בזה. אנחנו יודעים שהקיצוץ
הוא קיצוץ שאיננו נותן תשובה לצרכי הבטחון של עם ישראל.
אנחנו יודעים שלא הזמינו תחמושת לא משום שהמחסנים מלאים
אלא משום שצה"ל רוקן את המחסנים מתחמושת, אני לא רוצה להיכנס
לפרטים אני גם לא בקי בפרטי פרטים אבל יש לי פחות או יותר תמונה.
אני רוצה שאתם תדעו את הדבר הזה, אני רוצה שתדעו שאין שקט בתוך
התעשיה הצבאית, יש מתח רב על חוסר הבטחון הקיים, אנחנו נתבעים לא
רק לפיטורין אנחנו נתבעים לקורבנות נוספים כעובדים אם זה בהגברת
הפיריון ואנחנו עושים את זה כמיטב יכולתנו, אנחנו צריכים להתחרות
עם המדינות הכי מפותחות בעולם במוצרים שלנו ואנחנו משתדלים לעשות
את זאת אבל אני רוצה שוועדת העבודה תבחון את הדבר הזה, באיזשהו
מקום גם קיפחו את התעשיה הבטחונית מבחינת התייחסות אליה כיצואן.
הייצוא שלנו 350 מיליון דולאר לשנה. הנהגת המדינה עברה לסדר היום
בהקפאת הדולאר, זה גרם להפסדים לתעשיה הצבאית כל שנה בסביבות 70-80
מיליון דולאר הפסדים רק כתוצאה מהיצוא וכתוצאה מההקפאה של הדולאר,
כי מצד אחד הדולאר הוקפא, אבל מצד שני, השקל תפח. אנחנו קיבלנו
תוספות שכר, מצד אחד שילמו בשקלים יקרים יותר ומצד שני קיבלו
דולארים מוקפאים. לא היה עם מי לדבר בנושא הזה, מפעלים רבים
התמוטטו.
אם התעשיה הצבאית לא התמוטטה זה הודות לרזרבות. היא אכלה
אותן ומחר ישאלו איזה ניהול כושל יש לכם, איך הגעתם לפשיטת רגל,
איך הגעתם למשבר ? איש לא יזכור את המעשים הטובים של התעשיה הצבאית
וגם התעשיה האוירית, ואני לא מדבר בשמם כרגע. אני רוצה ואני חושב
שחייבים גם ממשלת ישראל, גם וועדות הכנסת המכובדות, לתת את דעתם על
העניין הזה, לא תוכלו למתוח את עובדי התעשיות הבטחוניות לאורך
ימים, השכם וערב לדבר איתם על צמצומים ועל פיטורין. זה יגמר. אנחנו
כבר עומדים על סף השבירה ואם נגיע לסף השבירה נתמודד, אינני יודע
מי ינצח בהתמודדות הזו, אוי למנצח ואוי למנוצחים בהתמודדות הזו,
אבל נתמודד.אנחנו מזהירים מבעוד מועד, אל תמתחו יתר על המידה את
העניין הזה, מצד אחד יש נאומים לחוצבי להבות על קיצוץ תקציב הבטחון
נאומים חוצבי להבות על התעשיות הבטחוניות והיצוא שלהם, ואחר כך
אנחנו צריכים לשבת בצד שני של השולחן, לפעמים אפילו עם אותם האנשים
ולתרץ פיטורים וצימצומים ואולי אפילו חברי כנסת ישתתפו בהפגנות של
מפוטרים. אני אומר לאנשי הציבור, לנציגי העם, אתם משחקים פה בגורלם
של בני אדם, קחו את זאת בחשבון. בזה מביע את רחשי ליבו של הציבור,
\
אנחנו מתוחים, אנחנו נמצאים על סף השבירה, אנחנו לא נוכל לשאת יותר
של אי ידיעה, שכל יום שני וחמישי מכה זו או אחרת מונחתת עלינו.יש
פה ציבור נהדר שעובד, יצרני, מייצר, שסופרים לו את היחידות שלו יום
יום, שעה שעה, חי מעמל כפיו, בקושי יכול לגמור את החודש מעבודתו ,
ובגלל זה שאנחנו פועלים ועובדי יצור צריכים להיות מוכים. אתם רואים
את המספרים, בהשוואה למספרים אחרים במקומות עבודה אחרים מתוקצבים,
דווקא פועלי ייצור מוצאים את עצמם בחוץ, הם הראשונים לשלם את
המחיר, על מה ? על זה שהם פועלים? על זה שהם עובדי יצור, על זה שהם
מוסיפים למדינה הזו 350 מיליון דולאר לשנה ו-500 מיליון דולאר סה"כ
יצור. אם זוהי הפירמידה, אם אלו הם הנורמות של מדינת ישראל אני
מרחם על מדינת ישראל ועל עצמנו. אני אומר לכם, חברים יקרים, אם
יימשך מה שהיה ב"אתא", ב"בית-שמש" ובמקומות אחרים אתם תמצאו
ציבורים אחרים לא פחות נוקשים שלא פחות יעמדו על זכויותיהם.
י . שפי
¶
אין לי להוסיף הרבה על דברי חבשוש. אנחנו רואים בדאגה חמורה
את המגמה של קיצוץ בתקציב הביטחון כי בסופו של דבר זה יפגע
בעובדים, אני מסתכל לא רק על תושבי ערי הפיתוח, יש גם עולים חדשים,
יש גם חיילים משוחררים ויש גם סתם אזרחים עובדים מן השורה שאין להם
אלטרנטיבות ברגע שהם מפוטרים. אני מקבל לא מעט מכתבים מעובדים
שפוטרו ועזבו את שערי התעשיה האוירית והיום הם כותבים לי מלוס-
אנג'לס, מניו-י ורק, מקנדה ומאוסטרליה. כלומר אותם עובדים שאין להם
אלטרנטיבה למצוא תעסוקה באזור מגוריהם יורדים לחו"ל. לדעתי, יורדים
אלפים ועל זה צריך לתת את הדעת. ברור שלפני שמגיעים לפיטורין צריך
למצוא את כל הדרכים על מנת לא לפטר. ציין מר דרומי שמסיעים פועלים
ממצפה רמון, אנחנו כועד עובדים נתנו יד במשך שנה להסיע עובדים יום
יום מדימונה לנמל תעופה בן-גוריון הלוך וחזור.העובדים האלה סבלו
קשות, הם קמו ב-4 לפנות בוקר והגיעו בשעות הערב המאוחרות הביתה.
עכשיו פתרנו את הבעיה על ידי כך שהזרמנו אליהם עבודה מהמרכז כי
במרכז אפשר יותר לנייד עובדים. אבל עלמנת לא לפטר עובדים שעבדו
במפעלי נו בבאר-שבע נאלצנו להסכים, בניגוד להסכם העבודה,כי
האלטרנטיבה היתה שהם ילכו הביתה. ברגע שתקציב הבטחון הולך ומצטמצם
ברור שבסופו של דבר את המחיר משלמים העובדים ולא אף אחד אחר, לאותם
עובדים אין שום תחליף, הם מסתובבים פה, מסתובבים שם ולאחר מכן
מחפשים דרכים לרדת מהארץ וכאשר חוזרת עבודה, ופה ושם חוזרת עבודה,
כבר אי אפשר להשיג אותם ואז הולכים לפיתרון הקל, קבלנים, עובדי
חוזה וכו'.
חה"כ שמאי ביקש לשמוע מה אומרים נציגי העובדים. אני יכול
להגיד שאולי במובנים מסוימים זה נוח לנו, כי במקום לפטר את העובדים
הקבועים, שאני מייצג אותם, יותר קל לפגוע באותם עובדי חוזה שאני
לא מייצג אותם, אני לא יודע מיהם, אני לא מכיר אותם, אני לא יודע
כמה הם ואני גם לא רוצה לדעת. בעיקבות צמצום תקציבי מערכת הביטחון
מגיעים יותר ויותר עובדי קבלן,עובדי חוזים. המגמה היא לא רק בתעשיה
האוירית אלא בכל מקום ואם ימשיכו לצמצם את תקציבי הבטחון, לדעתי זה
יעורר ויעודד יותר ויותר עובדי קבלן והבל. כאשר מדברים עם פיטורין,
ואנחנו עוד לא הגענו לממדים מדאיגים כי בסך הכל ועד העובדים
וההנהלה שיתפו פעולה, מוציאים עובדים מרצון בהסכמה הדדית, כולל
הסכמה של העובד, אבל אם נגיע ליום שכן נצטרך לפטר עובדים הרי ברור
למי ילכו, אחרון נכנס ראשון יוצא, יש סדר איך מפטרים, בכך נגדיל את
מחיר שעת העבודה כי אותם עובדים צעירים שברור ששכרם הוא הנמוך
יותר, הם עובדים רק חצי שנה, שנה, או שנתיים הם ילכו הביתה
והעובדים הותיקים בעלי הדרגות הגבוהות ישארו ואז מחיר שעת העובדה
יעלה. מה קורה כשמחיר שעת עבודה עולה ומערכת הביטחון לא מזרימה
עבודה? כושה התחרות להשיג עבודה מחו"ל הולך וקטן ואין כמעט אפשרות
להשיג עבודה מחו"ל. ראינו בשקף את מחיר שעת העבודה בדולארים. אני
יכול להגיד לחה"כ נמיר שזה יותה גבוה ממה שהראו בשקף כי בינתיים בא
הסכם שכר החדש, ועד כמה שהבנתי זה עדיין לא בע לידי ביטוי בשקף.
היום קשה מאוד להשיג עבודה בחו"ל, לחפש את כל אלה שצורכים נשק
בחו"ל, זו עבודת נמלים. אותו סיפור בתעופה. היום יש לנו מתחרים
רציניים ביותר לאו דווקא בארצות-הברית אלא גם בארצות שלא שמענו
עליהם קשה מאוד להשיג עבודה והיקף הפיטורים ילך ויגדל. לכן חייבים,
לדעתי, לעצור מיד את המגמה של צמצום התקציבים, ולהיפך להזרים
ולהגדיל את תקציב מערכת הביטחון - אני מדבר רק מהאספקט התעסוקתי
ולא מהאספקט הבטחוני שמר חבשוש הזכיר אותו. אני מקווה שלא נגיע
לועדות חקירה.
י. שמאי
¶
יש כאן דבר והיפוכו, אנחנו יודעים שהשנה התקציב לא קוצץ
אבל יחד עם זאת אנחנו מבינים שמשרד הבטחון קיצץ בצריכה שלו דווקא
בשתי תעשיות חשובות, תעשיה צבאית ותעשיה אוירית. הדברים לא ברורים.
צימצום ההזמנות בתעשיות הצבאיות הוא גורם ישיר מפיטורין.
אני מבקש הבהרה.
היו"ר א. נמיר
¶
בישיבה בהשתתפות המנ"כל הוא אמר שגם אם לא יהיה השנה קיצוץ
בתקציב הבטחון עוד לא ברור אם מקצצים בנוסף או לא יפלטו מהתעשיות
הצבאיות הישירות, לא הנלוות, 5,000 עובדים. אתם נתתם לנו את
המספריים, היתה לכם דיאגרמה. אני שומעת עכשיו על 1,500 תעשיה צבאית,
נדמה לי שגם 1,500 מדובר על התעשיה האוירית, זה 3,000, סולתם 500 ,
גם מהפא"ל 400-450. זה מה שאני יודעת כי אלה באים אלינו. הגענו כבר
ל-4,000 ואני מניחה שעד שלא נזוז ימצאו עוד 1,000. על זח היה מדובר
אם לא יהיה קיצוץ בב י טח ו ן.
נכון שהבעיה היא לא רק ערי הפיתוח אבל צריך לזכור ש 40%
מכוח העבודח של יקנעם עובד בסולתם,שהוא מפעל מפואר, זה לא "אסם"
שמייצר- איטריות, שם גם שכר יותר גבוה, תעשיה אמיתית. סוגרים את
יקנעם לא את סולתם. חח"כ שמאי, אתה יודע בדיוק את דעותי המדיניות,
לא במקרה לא דיברתי,כי אני ידעתי שביקנעם לא יחיה לחם וחלב לילדים.
למה חבשוש זח קצת צורם, כל חסיפור של ערי הפיתוח זח דבר שאפשר
למחוק אותו מהמפה הישראלית כמחי יד, ושם חמרכיב של התעשיות
הבטחוניות חוא כל כך דומיננטי. אין שבוע שלא דנים בחדר הזח על עיר
פיתוח אחרת, חפכנו שתדלנים, אצל שר חבטחון לבקש עוד קצת עבודה פח,
עוד קצת עבודח שם, עוד קצת רחמנות, לא לפטר לפני החג, לא לפטר אחרי
חחג. אני לא אומרת שמותר לפטר וצריך לפטר במרכז הארץ, אבל חלילח
לנו לפגוע בערי פיתוח כי נהפך רק למרכז חארץ. מאז הישיבה האחרונח
אני שואלת מה חתחזית, ואני שוב אומרת שאני לא שקטח עם ההודעה בענין
ערי הפיתוח.
ד. עברי
¶
קודם בל, תקציב הבטחון 1987 באמת לא קוצץ, ואני חושב שנשמע
גם קולה של הוועדה הזאת גם יתר הוועדות וגם עיירות הפיתוח, אני
חושב שזה עזר לנו. יחד עם זה צריך לזכור שמשנת 1982, צגהתי זאת פעם
קודמת, אני חושב שחה''כ שמאי לא היה, יש ירידה ב- 650 מיליון דולאר
במטבע מקומי בתקציב הביטחון, זה מצטבר. מה שקרה לתעשיות הוא שהן
בפיגור מסויים אחרי הצבא מרגישות את זה, כי היו הזמנות בצינור
הפיגורים האלה לאט לאט הצטברו, כי אתה פשוט פחות מזמין לאחר מכן,
לפעמים לא כדאי לך להפסיק מה שיש בהזמנה, כי אם אתה מפסיק זה עולה
יותר כסף, אתה ממשיך עם חלק מההזמנות ולא מזמין הזמנות חדשות.
1985 היתה למעשה השנה הראשונה שבה זה היה מאוד מורגש בתקציבי
התעשיות. הקיצוץ הראשוני התחיל בספטמבר 1983, תקציב ביטחון קוצץ
בפעם הראשונה ב-1983,תעהשיות לא הרגישו את זה ב-1983 גם לא ב-1984.
התחילו להרגיש ב-1985, שנת 1986 היתה השנה שבה הגענו פחות או יותר
למצב שהקו של ההזמנות הוא הקו האמיתי ולכן ב 1986 התחילו הפיטורים
גם בתע"ש וגם בתעשיה או ירית, בפיטורים גדולים, כי הגיעו למצב הראלי
האמיתי. בשנת 1987 לא הוסיפו לתקציב, היות וחלק מהדברים שהיו עוד
בצינור גם הם נגמרו, הגענו למצב שעליו דיברנו אנחנו מעריכים שכ-
5,000 איש יצטרכו להיות מפוטרים אפילו אם לא יהיה קיצוץ בתקציב
הביטחון.
אני היום אולי מעט יותר אופטימי שלא נגיע לפיטורים של
5,000 אלא קצת פחות. כי גם תע"ש בתוך התחשיבים שאנחנו באנו לדבר
בצורה כנה על השולחן מעשית צריך לפטר 2,500 לפי ההזמנות הקיימות
היום זה לפחות המספר שאנחנו שוחחנו עליו.אנחנו חושבים שרוצים לעשות
כל מאמץ אפשרי שלא נגיע מעל 1,500. אם הייתי רוצה לחיות בראיה
עיסקית פשוטה שאני במפעל בחוץ הולך לראות כמה אני צריך לפי הזמנות
כמה אני צריך לפטר, צריך לפטר 5,000 ואולי קצת יותר, אנחנו רוצים
להגיע לפחות, אין לי את המספר המדויק, להערכתי נגיע לפחות מ-4,000
אם אני יכול לעשות את כל המאמץ שאני אוכל. איך אנחנו נממש הזמנות,
כמה אופציות נקבל מארצות-הברית, כי אנחנו הרי חלק ממטבע הסיוע
שאנחנו מקבלים שולחים לארצות-הברית, מקבלים הזמנה חזרה בארץ,
שולחים את העבודה לשם כדי להחזיר להם, חלק מהפיצויים לאותם
הקיצוצים. כמה נצליח מכל זה אנחנו מעריכים שנגיע לפחות מ-4,000
ואני מקווה שזה מה שנגיע אני פשוט לא יכול להגיד את המספר המדויק
המפורט כי לא ידענו עד הסוף מתי זה יהיה מה. ההנחיה של שר הביטחון
היתה חד משמעית לצבא שלא מקצצים בהזמנות בתעשיה וזה פעם ראשונה ששר
הביטחון נותן הנחיה כזאת לצבא בתכנית עבודה שלו.
לא יקוצץ תקציב הבטחון לא יקוצצו הזמנות בתעשיה, תדעו לכם
שקל מאוד לאנשי הצבא לפעול על הטווח הקרוב יותר אימון לעוד חטיבה
אחת, עוד תרגיל גייס, ואתה מקצץ בהזמנות לתעשיות, אין שום חוכמות,
לכן ההנחיה של שר הבטחון לא לקצץ בהזמנות. התחום השני זה עיירות
הפיתוח ואני אמרתי את זה בפעם שעברה אני חוזר, עשינו מספר דברים
מנהלתיים
¶
1. פטור ממכרז בסכום הרבה יותר גבוה, עלינו את זה ל-100 אלף ש"ח
פשוט שהמפעלים הקטנים בעיירות הפיתוח יקבלו ללא מכרז עבודות, זה
החלטה מנהלית שלנו, שלי במשרד למעשה.
2. ישנם ההוראות המינהלתיות שמחייבות אחוז מסויים של ביצוע בעיירות
הפיתוח על כל הזמנה שאנחנו מחלקים, מחייבים את התעשיות כולל את
התעשיות האלה להוכיח לנו שלפחות 15%-10% מכל הזמנה הולכת לעיירות
הפיתוח, הם חייבים לעשות את זה .
3. בנוסף לזה הגבלנו את תע"ש פיטורין כי תע"ש היא יחידת צמח, תעשיה
או ירית היא יחידה בע"מ ושם ישנו דירקטוריון, הם צריכים לפעול בצורה
עצמאית, תע"ש היא יחידת צמח שבה קשרי יחסי חעבודה בינינו הם שונים
ולכן שמה יכולנו להנחות את ההנחיה הזאת.
אנחנו בסולתם נבקר כפי שהובטח על ידיך, ננסה לראות מה אנחנו יכולים
לעזור, לא שיש לנו גדולות בנצורות אין לי יותר רזרבות של כסף אלא
איפה המשחקים שנוכל לשחק ואני רוצה להגיד שבעיות היצוא הם אצלנו
בפתח לא סתם אנחנו עושים כל מיני מאמצים בתחום הזה לא לפטר היום,
יש לנו מספר מדינות מאוד בעייתיות ביצוא ואם שם אנחנו נתקל בבעיה
אז המפולת של עכשיו היא בקנה מידה קטן. שוב השלכה של הלביא והבעיות
האלה הם יחד שיקבעו לנו השנה הזאת איפה נעמוד כך שהיצוא איננו במצב
ורוד, אני רוצה גם להזכיר שמדינות אחרות כמו ברזיל, מקסיקו,
ארגנטינה, ספרד, פורטוגל, פיתחו תעשיות ביטחוניות עצמאיות שהם היום
מתחרות איתנו ביצוא לפעמים גם יותר בזול והיום השוק הזה הוא ממש
שוק פרוע שלשמחתנו אולי אין הרבה מלחמות שאין הרבה צרכנים היום.
(ר. כהן ; אנחנו חולכים עד גבול הרווחיות ביצוא ?)
אנחנו לצערנו בשנה האחרונה לדעתי עשינו את כל החוזים בפחות
מהרווחיות,אני אסביר למה,עשינו את החוזה בזמן שהדולאר היה בערך
מסויים לעלות העבודה, החוזים האלה לפעמים של שנתיים שלוש, הקפאת
הדולאר הביאה את אותו חוזה שהיה קודם רווחי לאי רווחי, ולכן חלק
מהמקרים אמר נציג תע"ש השנה למעשה ירדנו ברזרבה בתע"ש בין 70 ל-100
מיליון אני לא יודע איך זה יסתכם, לקחו את הרזרבות כי פשוט העסקות
היו פחות רווחיות ולא לפטר אנשים .
(היו"ר א. נמיר
¶
מה קורה עם כספי התמורה עכשיו אין שום תקוה לשנוי
במדיניות של ארצות-הברית ?)
ישנה הגדלה מסויימת בהמרה דרך רכישות דלק אני לא רוצה כאן להיכנס
לזה. מעט כן, בנושא של האופסט ישנה מדיניות הפוכה לגמרי, הם רוצים
שנפסיק לקבל, עד היום בשנתיים שלוש האחרונות קיבלנו 150 מיליון
דולאר מתוך הרכישות בארצות-הברית נקרא אופסט כלומר אתה יכול לקנות
חלק מזה בארץ, למעשה יכולת לחייב כל חוזה ש- 5% lממנו לחייב את
הקבלן שיקנה בארץ, הם רוצים לעצור את זה מ-1988 בגלל לחץ של תעשיות
אמריקאיות, גם שם ישנה אבטלה. אנחנו כרגע בהתמודדות קשה מאוד איתם
כדי להשאיר את אותו נתח, יש יותר בהמרה עצמה כי יש היום מה שנקרא
"אופשו" זה ה-300 מיליון שהולכים חלקם ללביא כאן אנחנו נצטרך
להגדיל נתח קטן בצורה עקיפה.
(היו"ר א. נמיר
¶
יש עוד הערות ? אני רוצה להודות למנכ"ל שהוא כבר
איתנו בישיבה השניה, מנכ"ל משרד הבטחון)
ר. כהן
¶
יש לי בכל זאת שאלה ואני מתנצל על העובדה שאני שואל אותה
מאוחר,למעשה אנחנו ועדה של הכנסת שיכולה לראות תמונה כוללת ואני לא
אומר לכם אתם תשלחו הזמנות לתעשיה הצבאית לתעשיה האוירית ואני לא
יכול להגיד לכם שתלכו למכור בהפסדים או כל הדברים הפרובלמטים האלה
ולדאבוני אני רק בהערת ביניים לועדי עובדים, למעשה מבחינתנו התקציב
הוא כמעט סגור אני מהאופוזיציה וזה לא מרצוני אבל זה עובדה שזה מה
שיש כך שההתקוממות נגד עצם העובדה שהתקציב הוא סגור זה נראה כמעט
מאוחר מידי אבל שני דברים בכל זאת,
(היו"ר א. נמיר
¶
מאוחר מידי למח ?)
הגדלת תקציב הבטחון פשוט נראה בשמיים. שני דברים פה בבכי זאת עומדים
כבעיה, דבר אחד זה איך אתם רואים ואני פונה למנכ"ל איך אתם רואים
בכל זאת את עתידם של אותם המפעלים שהם מפעלים היום שהם נמצאים
בבעלות שלכם ? או קרובים לבעלות שלכם ? או סמוכים לבעלות שלכם
ואולי באותו הקשר רק מן הצד השני של העניין הלא אני מאוד מקווה
שבכל זאת יש איזשהם תכניות עתידיות, מערכת הביטחון היא דבר מאוד
מורכב ואם היא לא תתקדם מבחינה ראיית העתיד שלה גם מבחינת מוצרים
וגם מבחינת שרותים שהיא תצטרך אז היא תקפה במקום, היא לא כל הזמן
נשארים באותם הפגזים מימים קודמים. השאלה אם אתה רואה בכל זאת
איזשהו אופק מבחינת ההכרחיות בטווח הנראה לעין שכן יכון לתת איזשהי
תמונה אופטימית ואז אם אפשר את זה לכוון לפחות לעיירות פיתוח או
לכיוון מחוץ למרכז הארץ.
ד. עברי
¶
אגיד לך מה עשינו בנושא הזה. קודם כל, יצוא מסחרי. ניסינו
לחשוף הרבה יותר מוצרים שעד היום לא השפנו אותם, כולל טכנולוגיות
שאנחנו פיתחנו בעצמנו,ולדעתי הן בקידמת חזית הטכנולוגיות, ואנחנו
יוצאים איתן היום ליצוא. תהליך כזה לוקח זמן. גם כשאתה הולך למכור
מוצר בדרך כלל מפעם ראשונה שהצגת עד שמכרת עוברות לפעמים שנתיים
ולפעמים גם שלוש.אנחנו נמצאים באמצע השלב הזה, ביחוד באחד המפעלים,
רפ"אל שדיברנו עליו בעבר אנחנו אוספים הרבה מאוד מהטכנולוגיות
החדשות, כי מצבו של רפאל יחסית עוד יותר קשה מאשר התעשיות שמיוצגות
פה, התעשיות האלה הצליחו לעבור ממצב של הזמנות מקומיות ליצוא הרבה
יותר מאשר רפא"ל, רפא"ל במצב קשה מאוד. רפא"ל הוא רשות לפיתוח
אמצעי לחימה לא בשביל מישהו בחוץ אלא בשבילנו, כלומר בפרינציפ היא
היתה צריכה לפתח רק עבורנו.עכשיו היא עושה יותר בשביל החוץ והתהליך
הזה לוקח זמן. אני חושב שזה חלק מהפיתרונות שיתנו לנו להבא אפשרות
קצת יותר להגדיל את היצוא לשווקים שונים. לפני 10 שנים היו שווקים
מסוג מסויים של מדינות מסויימות, אנחנו מנסים לשנות את כיוון השוק,
כולל התעשיות שמיוצגות כאן. אם היו מראים לכם את שינוי במגמת השוק
הייתם רואים שינוי מהותי לכיוון של "HIGH TECHNOLOGY" . נצטרך
להיכנס לתחרות הזאת, אני חושב שיש לנו אפשרויות מסויימות אבל זה
עניין של חשיפה. ההתמודדות מול הצבא היא קשה מאוד. על כל פרויקט
אנחנו יושבים עם הצבא בדיונים, לפעמים בכוח אונסים אותו בניגוד
לדעתו לחשוף כדי לתת אפשרות לתעשיה לצאת החוצה. בראיה מסויימת זה
אופטימי, בראיה שניה זה פסימי.
התחום השני. לצבא ולמערכת ביטחון חשוב לדעת איפה נעצרים.
אם אתה לא יודע איפה להעצר, תכנית העבודה שלך היא לא ברורה. היו
קיצוצים, כל ארבעה חודשים קיצוץ, אתה יורד ואתה לא יודע איפה אתה
נעצר. כמה אתה צריך לשוטף וכמה אתה יכול להפריש להזמנות, כי אתה לא
יודע איפה אתה נעצר. נדמה לי שהשנה הזו התיצבות היא מאוד חשובה לכל
המערכת שתוכל לדעת בעצם איפה נמצאים היום, נוכל להעריך מצב, מה
אנחנו יכולים לעשות יותר. נדמה לי שגם ההתמודדות לעתיד תהיה יותר
קלה, אנשים יתחילו להסתכל יותר קדימה מה הם צריכים. אם להיות
אופטימי, אני חושב שבשנים הבאות תהיה קצת הגדלה בהזמנות ממערכת
הביטחון והתעשיה בגלל ההתיצבות ובגלל המצב, בתנאי שלא יקצצו לנו
תקציב ביטחון ואני שומע שהאוצר לא נח על שמריו בנושא הזה.
(קריאה
¶
בשליטה שלך כמנכ"ל, ניתן לכוון את ההגדלה לעיירות פיתוח ?)
אנחנו בהחלט עושים את זה, זה מה שאנחנו מכוונים דרך ההוראות
המנהלתיות, הוראה לתעשיות האלה שהם חייבות להוכיח לנו שבכל הזמנה
כך וכך נותנים לעיירות הפיתוח. במכרזים שלנו, כשיש לי הצעה מכרמיאל
או מבני-ברק, גם אם כרמיאל עולה לי 15% יותר יקר, אני עדיין נותן
לכרמיאל, למרות שאני צפוי לפעמים לבג"צ-זה הכלל שאנחנו קבענו,
אפילו אם המחיר לעיירות פיתוח יותר יקר עד 15%, כמובן שקשה לנו
מאוד עם הצבא, כי הצבא בא ואומר: אני רוצה לקבל יותר בזול, למה אתה
הולד לכרמיאל ? אבל הכלל שלנו של עיירות פיתוח העדפה עד 15% בעלות,
זה מאוד משמעותי.
היו"ר א. נמיר
¶
חה"כ כהן, אני הפסקתי לשאול על תחזיות. כל פעם הייתי שואלת
על תחזיות עד שלפני כמה שבועות היתה לי שיחה ארוכה עם פרופסור
דרור, הוא סיפר לי שהיום התהליך בכל העולם, ואנחנו צריכים להתחיל
בתהליך הזה גם בישראל, הוא של מעבר מהיצוא לשרותים, זה העתיד של
החברה החדשה מעבר לשנות האלפיים. מסתבר לנו היום שאנחנו חייבים
בציפורניים לשמור על הקיים בלי לדבר על הרחבות כדי שלא תהיה מפולת,
שלא יפלטו אלפים של עובדים לחוסר עבודה כשאין שום אפשרות אחרת
לקלוט אותם. לא במקרה לא שמעתי קולו של אף אחד מחברי הוועדה שלנו
מכל המפלגות בעד קיצוץ בתקציב הבטחון. להיפך, אני מכירה כמה מחברי
הוועדה שלנו שדעותיהם המדיניות מאוד יוניות, ואפילו במפלגת העבודה
שמענו יותר את הקולות שלהם מאשר את הקולות של החברים כביכול מהמחנה
היותר ניצי. אדוני המנכ"ל, כשהייתי ברפאל לפני שנה, נחרדתי כאשר
שמעתי מה קורה לפיתוח אמצעי הלוחמה שלנו לעוד 10-15-20 שנה, אבל
אנחנו בוועדה הזו רואים כל יום מה קורה למקומות עבודה בארץ ולא רק
לערי הפיתוח. אולי מלכתחילה לא צריך היה לבנות כך את המבנה
התעסוקתי של מדינת ישראל שכל התעשייה תהיה תלויה בצורה כל כך
משמעותית בביטחון וביצוא בטחוני, אבל כך זה נבנה. כשאנחנו יודעים
שאין צמיחה, אין לנו ברירה אלא בציפורניים להאבק ולשמור על הקיים.
מעבר לפרשה של "סולתם",אני לא רוצה להזכיר כאן את השם, הוא
ידוע לכולנו. היה דיון גדול במליאת הכנסת על דרום אפריקה, יש לי
דעה מאוד ברורה בנושא של דרום אפריקה. לפי תפישת עולמי, כל הנושא
של סחר בנשק ומכירת נשק זה דבר מושחת, נקי זה לא יכול להיות. אני
יודעת מה פרוש איזשהי שתקלה הקלה שבקלות עם דרום אפריקה פרושה
אלפים של פועלים מפוטרים כולם מהתעשיות הצבאיות. חה"כ שמאי, אני
מדברת על המבנה התעסוקתי של המדינה, מגיעים לאחוזים מדהימים מהמשק
שעובדים בשביל ביטחון וזה לא רק תעשיות של נשק גם בטקסטיל, במזון.
היינו פעם במפעל הזיתים בבית-שאן וביקשו שאנחנו נסדר להם שמשרד
הביטחון יזמין עוד זיתים. לא הבינונו. אמרו שאם מזמינים פחות מזון,
מפטרים 30 עובדים, זה הכל. אז מה שנותר לנו לבקש, אנחנו את שלנו
נעשה בצד הפוליטי. חה"כ כהן לא רק הציניקנים אומרים שיוזמי המלחמות
בחלקם הלא מבוטל הם סוחרי הנשק.
אנחנו מצידנו נעשה בתחום המדיני הפוליטי הכל כדי שלא יקוצץ
תקציב הבטחון כי אנחנו רואים את זה גם מההיבט של התעשיה, של
התעסוקה. אנחנו מאוד מבקשים שאם חיום קיבלתם קצת מירווח ולא קוצץ
תקציב הבטחון השנה, שאתם תנצלו את זה לחיזוק חתעשיות הקיימות.
אנחנו מאוד מבקשים על נפשן של ערי הפיתוח, כי אנחנו כאן נאבקים על
עצם קיומן. באמירה, האופטימית הזאתאם אפשר לקרא לזה כך אנחנו מודים
לכל המשתתפים ומקווים שלא ניפגש בהדר הזה כי כאן נפגשים רק כשיש
בעיות של תעסוקה. תודה רבה, הישיבה נעולה.