הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוכה לא מת וקן



פרוטוקול מסי 297

מישיבה פתוחה של ועדת העבודה והרווחה

יום גי, י"א בשבט התשמ"ז - 10.2.87, שעה 11.30

חברי הוועדה: א. נמיר - היו"ר

י.ז'. אמיר

א. בן-אליעזר

ח. גרוסמן

א. ורדיגר

ר. כהן

י. פרץ

י. שמאי

א. שוסטק

מוזמנים; שר התעשיה והמסחר א. שרון

י. בליזובסקי - מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

א. מינץ - משרד התעשיה והמסחר

ע. שמיר - משרד התעשיה והמסחר

י. קבילו - משרד התעשיה והמסחר

ב. חקלאי - מנכ"ל שירות התעסוקה

ז. גינדל - משרד העבודה והרווחה

ג. חביליו - משרד העבודה והרווחה

י. אריאב - משרד האוצר

י. פאוסט - ההסתדרות

ח. ישראל - לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים

ב. ונגר - ראש עיריית כרמיאל

ש. עמור - ראש מועצת מגדל העמק

א. שוחט - ראש מועצת ערד

א. הללי - ראש מועצת דימונה

יועץ משפטי לוועדה; מ. בוטון

מזכירת הוועדה; א. אדלר

צ. ספרן

סדר היום; מעמדן של ערי הפיתוח - הצעה לסדר היום מאת חברי הכנסת ר. כהן,

ב. בן-אליעזר, א. ורדיגר, י.ז'. אמיר.

אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

אם אין התנגדות, אני מודיעה שהישיבה תהיה ישיבה פתוחה.

מעמדן של ערי הפיתוח - הצעת חברי הכנסת ר. כהן, ב. בן-אליעזר

א. ורדיגר, י.ז'. אמיר

בפתח הישיבה אני רוצה להביע הערכה בשם כל הוועדה ליורם בליזובסקי - שלוועדה

יש אליו אהבה גדולה - שהתמנה להיות מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר. אני רוצה להביע

הערכה קודם כל לך, אדוני השר, שמצאת את יורם בליזובסקי ראוי להיות מנכ"ל משרד

התעשיה והתעשיה. יורם הוא כתובת בלתי רגילה עבורנו, במיוחד בכל מה שנוגע לערי

הפיתוח - נושא שלא יורד מסדר יומנו - והוא עושה מאמצים אדירים כדי לסייע גם

לחברי הוועדה.

אני מברכת גם את עודד שמיר, שמנהל עכשיו את מרכז ההשקעות. אני מקווה שאותו

שיתוף פעולה שהיה לנו עם יורם בליזובסקי יהיה לנו גם איתך.

אני רוצה להודיע שבסיוע מכון ירושלים הנחנו היום בפני הוועדה חומר על נושא

האבטלה בערי הפיתוח, כדי שיוכל לשמש לנו עזר בדיונים שלנו.

אדוני השר, אנחנו דנים היום בנושא במסגרת הצעה לסדר היום שכמעט הפכה לנצחית

אצלנו - גם אתה נמצא אתנו זו הפעם השלישית במסגרת הדיונים שלנו על ערי הפיתוח,

כאשר בפעם האחרונה היית אצלנו ב-4 במארס 1986 - וביקשנו שלישיבה של היום תביא

לנו בשם המשרד גם את התכניות, גם את הרעיונות וההצעות שלכם איך להתמודד עם המצב

הקיים. לפי הדיווחים שנמצאים בידינו - חלקם משירות התעסוקה וחלקם מאותו דו"ח

שהונח בפנינו על ערי הפיתוח - 9% מן האוכלוסיה במדינת ישראל גרה בערי הפיתוח

ב-30 ישובים. אנחנו יודעים, נכון לנובמבר,שחלקם של המובטלים בערי הפיתוח מכלל

המובטלים בארץ הוא 23.4%, וזוהי ירידה מ 26.9%-בחודש אוקטובר. ההסבר של שירות

התעסוקה לירידה זו, שהיא נובעת מן העובדה שבחודש נובמבר נתוספו באזור נצרת

כ-800,ו מובטלים של ששה ימים פלוס בהשוואה לאוקטובר. כלומר, בסטטיסטיקה יש

ירידה, אבל המצב לאשורו בערי הפיתוח לא נהיה יותר טוב.

אנחנו נמצאים עכשיו בוועדה בעיצומו של דיון על השפעת הקיצוצים בתקציב

הבטחון על התעסוקה בערי הפיתוח. אנחנו יודעים שהקשר של ערי הפיתוח לתעשיות

הבטחוניות הוא עצום, ואביא רק שתי דוגמאות: האתת של יקנעם. כנראה שאין שם מנוס

מלהוסיף עוד 500 מובטלים. זוהי עובדה שאי אפשר יותר להתעלם ממנה. אני מעריכה

ש"סולתם" הולכת בצעדים מאד משמעותיים לקראת צמצום או אפילו סגירת המפעל. אם לא

יהיה מפעל חילופי ל"סולתם" אין תשובה לתעסוקה ביקנעם. דוגמה שניה - מעלות,

התעשיה הצבאית ובית הספר המקצועי, לתפארת, בתוך המפעל. לבוגרים שם אין מה לעשות,

כי חלק מהמפעל נסגר.

הקבוצה הבעייתית ביותר היא קבוצת הצעירים שאין להם פתרונות בערי הפיתוח.

זו גם הקבוצה שמקבלת דמי אבטלה יותר מאחרים, כי אין להם לאן ללכת. אנחנו מאד

מוטרדים מבעיה זו ואנחנו בטוחים שאתה מוטרד לא פחות מאתנו, כמי שמופקד על המשרד

שהוא הזרוע המרכזית לביצוע בנושא זה.



שר התעשיה והמסחר אי שרון;

אני מודח לך, גברתי יושבת-ראש חוועדח,

חנושא של הקמת תעשיח בערי הפיתוח הוא נושא ממדרגה ראשונה והוא בהחלט צריך

להיות מעל ומעבר למאבקים בין גופים פוליטיים, מעבר להכרזות כאלה ואחרות. הדבר

הראשון שכדאי לעשות הוא לראות מה נעשה בתחום הזה, והייתי רוצח להתרכז בעובדות של

שלוש השנים האחרונות שבהן אני מכהן בתפקידי, להציג מה עשינו בתחום הזה ולתת

מה לעשות? מה שצריך לעשות הוא להמשיך ולעשות, לעשות מה

שאנחנו עושים, לחקים מפעלים. מדובר בהקמת מפעל אחרי מפעל. הצהרות כוללניות לא

תעזורנה. אני גם לא מאמין בהצהרות שמדברות על גיוס משאבי עתק לתחיית הנגב. אני

לא מאמין בוועדח כזאת או אחרת ועובדה היא שכבר מונו ועדות ולא התכנסו אפילו פעם

אחת. אני מאמין בעבודח איטית, ללכת ממשקיע פוטנציאלי למשקיע פוטנציאלי, לשכנע

ולהביא להקמת מפעלים כפי שגם עשינו.

הזמנתי את סגן נשיא "מוטורולה" ארצה, דיברתי על

לבו והצגתי את היתרונות שיש בנושא זה. פעמיים היו מיפגשים. אני לא יכול לשכנע

אותו איפה להקים את המפעל הנוסף, אבל תחמתי תחום שהמפעל יהיה מקו שדרות דרומה.

בסופו של דבר הלכנו לערד והמפעל הזה התחיל לעבוד בדצמבר. בשלב ראשון הוא מעסיק

70 עובדים, ובעתיד - הרבה יותר. כל תוצרתו ליצוא. באותה דרך הלכנו עם דל-דימונה

בדימונה - מפעל מתוחכם שיעסיק מאות עובדים בעתיד ותוצרתו כולה ליצוא. באותה

מידה אנחנו עושים היום פעולה גדולה מאד לשכנוע של משקיעים פוטנציאליים בפארק

המדע, שהקמנו עם קרית המדע הגרעינית, גם כן בקרבת דימונה.

י. פרץ;

יש בפארק מפעלי תעשיה?

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

המבנה כבר נבנה וזה יהיה אחד הדברים היפים ביותר שישנם. שני מפעלים כבר

נכנסים לשם בחודש הבא, וזו ההתחלה. נתנו שם גם הקלות מיוחדות בתשלום דמי

השכירות כדי שהחברה של קמ"ג תוכל להחזיק מעמד עד שהאזור כולו יתמלא.

אני לא מאמין לא במועצה למען הנגב ולא במינוי של ועדה כזאת או

אחרת. אני חושב שצריך, בשקט, ללכת ממקום למקום, לחפש את המשקיע, לשכנע אותו,

להביא אותו למקום, לתת לו את העזרה הדרושה ולהקים את המפעלים. באופן כוללני זה

לא יילך, אלא רק בשיטות שאני מכיר מימי ילדותי, השיטות של עוד מפעל ועוד מפעל,

עוד ישוב ועוד ישוב. כך עשו ההורים שלנו וכך בנו פח את הדברים העיקריים, זו הדרך

שבה חונכתי ובח אני עובד גם היום.

לגבי חנושא הספציפי שנגעת בו - יקנעם: כאשר נוכחתי במצב חקשה שיכול לחיות

ביקנעם הבאתי לוועדת השרים לעניני כלכלה הצעה להעניק למפעלים במקום זח מעמד של

אזור פיתוח אי. אינני בעד עשיית מהפכח במה שקשור לאזורי הפיתוח, אני חושב שצריך

להשאיר את המפה כמו שהיא, אבל צריך גם לטפל ספציפית במקרים. ביקנעם אישרנו מעמד

של אזור אי למפעל אלקטרוניקה בהשקעה זרה בשם "נורט היל אלקטרוניקה". זח מפעל

שעובד וביקש הרחבח, מפעל מתוחכם. עשינו את זח והוא עובד. ביקרתי עכשיו גם במפעל

אלקטרוניקה, שנקרא אי.אי. אס, ופניתי לוועדת השרים לעניני כלכלה להעניק מעמד של

אזור פיתוח אי למפעל זה, שהוא גם כן ביקנעם. הוועדה לא התכנסה הרבה מאד זמן

והנושא מונח על שולחנה. שני המפעלים יחד צריכים להעסיק 154 עובדים, ומדובר

במפעלים רציניים עם סיכויי התפתחות, שנותנים שכר גבוח.



אשר להשקעות בערי הפיתוח.- בשנים 1986-1984 אישר מרכז ההשקעות 89ו פרוייקטים

תעשייתיים ב-25 ערי פיתוח - לפי רשימה שמונחת לפני - בהשקעה כוללת של 394 מליון

דולר. בנוסף לכך הופנו 121 מליון דולר להקמת מבני תעשיה להשכרה בערי הפיתוח.

צריך להבין שהקמת מבני תעשיה זה חלק מתהליך הפיתוח. אנחנו בונים את מבני התעשיה

או באמצעות וזברת מבני תעשיה, שהיא חברה הסרה לשליטתנו, או באמצעות חברות פרטיות.

איננו עומדים על כך שתעשה את זה דווקה החברה שלנו.

דבר אחד אני יכול להגיד לחברי הוועדה: לא קרה בשלוש השנים האחרונות מקרה

אחד שמפעל שרצה להיפתח המתין אפילו יום אחד להקמת המבנה. בנושא הזה אנחנו עובדים

מהר.

י. שמאי;

זו מדיניות הפוכה מזו שהיתה בעבר.

י.ז'. אמיר;

תמיד היו קיימים מבנים, אפילו בעודף.

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

הבניה שאנחנו בונים היא משני סוגים; יש בניה פרובוקטיבית, במובן החיובי של

המלה, וזו בניה שנעשית מראש והיא צריכה לתת מידה רבה של עידוד למשקיע שמחפש

מקום למפעל. העובדה שהוא בא ורואה שיש מבנה מעודדת אותו להקים מפעל באותו מקום.

כיום יש במדינת ישראל, למיטב זכרוני, כ-70 אלף מטרים רבועים מוכנים מסוג זה של

בניה פרובוקטיבית.

ר. כהן;

רק בעיירות פיתוח?

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

בסך הכל, אבל אנחנו לא עושים זאת במרכז הארץ.

הסוג השני של הבניה זו בניה שצמודה להקמת מפעל חדש. בדרך כלל ככל שהמפעלים

המוקמים הופכים להיות מתוחכמים יותר כך חם זקוקים לבניה יעודית מתאימה יותר.

בתחום זה אינני יודע, בשלוש השנים האחרונות, שמפעל כלשהו המתין להקמת המבנה.

אולי פה ושם, אבל אני לא נתקלתי במקרה רציני שמישהו המתין וכתוצאה מכך המפעל לא

נפתח.

אותם 394 מליון דולר פלוס 121 מליון דולר שהושקעו בערי הפיתוח יוצרים

כ-7,425 מקומות עבודה חדשים והם צריכים להביא להגדלת היצוא של ישראל ב-481

מליון דולר. מובן שההשקעות הן תהליך המתמשך על פני תקופה.

אעבור על אותן הערים שבהן הוקמו המפעלים; באופקים הוקמו 4 פרוייקטים; באילת

- 3; בבית-שאן - 3; בבית-שמש - 1; בדימונה - 2; בחצור הגלילית - 3; בטבריה - 1;

ביקנעם - 2; בירוחם - 3; בכרמיאל - 3; במגדל העמק - 9; במעלות - 1; בנצרת עלית -

6; בנתיבות - 6; בעכו - 1; בעפולה - 6; בערד - 2; בקרית-גת - 5; בקרית-מלאכי -

2; בקרית-שמונה - 3; בשדרות - 3; בשלומי - 5; סך הכל, בשנת 1986, הוקמו 74

פרוייקטים.



אני שומע טענות על מה שהושקע בערי הפיתוח, וכבר אמרתי: בתוקף תפקידי אני לא

עוסק בשום התחשבות בנושא מפלגתי, אני עוסק בעבודתי, וכראיה אשתמש בטבלה שהעברתי

לממלא מקום ראש הממשלה ביום ראשון, אחרי ששמעתי אותו ברדיו. מאחר שכנראה לא היתה

בידו האינפורמציה הנכונה כתבתי לו מכתב ואמרתי שאשמח להעביר לו אינפורמציה נוספת

כפי שירצה. רק כדי להראות שבנושא זה אני הסר פניות, אני רוצה לומר מה היו עיקרי

ההשקעות של מרכז ההשקעות בשלוש השנים האחרונות שאני מופקד על הנושא הזה: ההשקעות

של מרכז ההשקעות בערי הפיתוח בשלוש השנים האלה היו 433 מליון דולר; בקיבוצים -

285 מליון דולר; ביהודה ושומרון - 82 מליון דולר. בתחום הנגב הושקעו 392 מליון

דולר, ובצפון - 439 מליון דולר.

האם ההשקעה בנגב כוללת את עיירות הפיתוח?

כן, זה פשוט חתך אחר.

האם אתה מדבר על השנים האחרונות?

על השנים 1984, 1985, 1986.

מספר ערי הפיתוח בכל הארץ הוא כ-30. בערי הפיתוח קיימים היום למעלה מ-2,000

מפעלים שמעסיקים קרוב ל-80 אלף איש. התפתחות התעשיה באזורי הפיתוח בשנתיים-שלוש

האחרונות התאפיינה בהתבססות תוך כדי שינויים מבניים פנימיים בתעשיה במרבית ערי

הפיתוח מחד, והשקעות בולטות במפעלים חדשים בתעשיות מתקדמות בכמה ערי הפיתוח,

מאידך. במצב הכלכלי שהתהווה כתוצאה מהתכנית הכלכלית החדשה נפל חלק גדול מן הנטל

על עיירות הפיתוח. עיירות אלה, שבעבר הופנו אליהן תעשיה ומלאכה, כשהצרכן העיקרי

של התוצרת היה משרד הבטחון ומשרדי ממשלה אחרים, היו הסובלות הראשונות והעיקריות

של צמצום התקציב וצמצום ההזמנות הממשלתיות.

הייתי רוצה לקבל עזרה במאבק שאני מנהל, מאז שנכנסתי

לתפקידי, להביא את משרדי הממשלה שלא לרכוש דברים, קודם כל, בחוץ-לארץ - וזה קיים

בניגוד להחלטות הממשלה - ושנית, להעדיף את ערי פיתוח. יש בנושא זה החלטה המתירה

עלות גבוהה יותר, עד גבול של 15%, שנובעת ממרחק וכן הלאה. אני פונה לוועדה, שתצא

קריאה בענין זה למשרדי הממשלה. אפשר גם להזמין את שרי הממשלה ולראות איך כל אחד

עומד בדברים האלה. יש לנו בנושא הזה בעיות קשות, אנחנו עצמנו פונים, בשמן של

התעשיות, למשרדי הממשלה השונים ולא תמיד נענים.

צריך לציין שעם צמצום ההזמנות הממשלתיות, ובעיקר של מערכת הבטחון, לא היו

המפעלים ערוכים לשינוי כיוון בייצור שלהם ובהפנייה לשווקים אלטרנטיביים, בעיקר

לשוקי חוץ. חלק גדול ממפעלים אלה עובדים בקבלנות משנה, כאשר הם לא ערוכים לפנות

בעצמם למקומות אחרים ותהליך ההסבה וההתאמה , שלא בכל המפעלים אפשר ליישמו, לוקח

זמן רב הן מן הבחינה הפסיכולוגית והן מן הבחינה המעשית. יש צורך לסייע למפעלים

האלה לעבור את המשבר ולנסות לפנות לשווקים אלטרנטיביים גם על ידי הדרכה, גם על

ידי סיוע כספי בהשקעות והלוואות לגישור על פרק הזמן שדרוש להתאמה למצב החדש.

בעבר נהנו המפעלים האלה מנוחות יחסית בכך שלא היו צריכים לדאוג לחיפוש שווקים,

היה להם קונה קבוע וגם המחירים לא תמיד היו תחרותיים. זו היתה תקופה של שפע

בהזמנות משרד הבטחון, אבל עכשיו המצב השתנה.



לדעתנו יש מספיק אמצעי ייצור בערי הפיתוח כדי לתת תעסוקה לכוה העבודה

הפוטנציאלי שלהן - אם כי אנחנו רוצים לא רק לתת תעסוקה לכולו העבודה הפוטנציאלי

בערי הפיתוח אלא גם להגדיל את האוכלוסיה בערי הפיתוח, ולצורך זה יש להקים

מפעלים

חדשים ויש להשקיע השקעות נוספות - אך יש צורך לתת את הדעת על יצירת כלים

מוניטריים לפתרון בבעיות ההסבה, ואמנם הורחב השימוש בקרנות של משרדנו שמגמתן

לסייע למפעלים להתמודד עם המצב החדש.

בחמש השנים האחרונות הוקמו והורחבו כ-330 מפעלים שקלטו כ-7,000 עובדים

נוספים. יש להזכיר ביניהם מפעלים גדולים ובולטים בתחום האלקטרוניקה ותעשיות

עתירוח ידע כמו "נישונל סמי קונדקטורס" במגדל העמק, מפעל לשם של רפא"ל באזור

שגב, מפעל גלרם בכרמיאל, מפעל תדיראן בקרית-מלאכי, וישי אלקטרוניקה בדימונה,

על-אופ בשדרות, מיגדה - מפעל לציוד רפואי בקרית-שמונה, ומפעלי חכמי לתרופות

בבית-שאן. מפעל זה נכנס כרגע לתהליך הקמה והוא צריך לתת תעסוקה להרבה עובדים.

סייענו בהרחבת מפעל אגיס לתרופות בירוחם, שמאפשרת קליטה של עוד 100 עובדים - זה

גם מקום עבודה שהאנשים מירוחם אוהבים לעבוד בו - וכן צריך להזכיר את מפעל

מוטורלה בערד.

אני יכול להצביע על דברים נוספים שציינתי גם במכתבי לממלא מקום ראש הממשלה:

כי"ל משקיע מהשנה 100 מליון דולר כל שנה בהקמה והרחבה של מפעלים, בעיקר בתחום

הכימי, כדי להיערך לתחרות בשנות התשעים, בתחילת המאה הבאה. בתכנית - ואני רואה

את זה כאקטואלי - להקים במישור רותם קריה או אזור תעשייתי שירכז בתוכו תעשיות

מתקדמות בתחום הכימיה. דבר זה קורם עכשיו עור וגידים ותהיה לו השפעה. הוא יקום

במישור רותם, על יד פריקלס, ליד הנסיון שעושים בפצלי שמן ורותם דשנים.

אני נאבקתי ארוכות על העברת הנהלת הפוספטים מתל-אביב לירוחם. אני רוצה

להודיע לוועדה שבחודש יוני הנחלת הפוספטים בנגב תהיה ממוקמת בירוחם, דבר שנותן

הרבה תנופה בתחום התקשורת, כי זו חברה שקשורה בכל רחבי העולם.

פניתי גם להנהלת כי"ל בבקשה לבחון במהירות את נושא העברתם לבאר-שבע. פרט

ל"דשנים וחומרים כימיים" בחיפה וההתפלה כמעט הכל מרוכז בנגב, ואני בהחלט מצפה

שתתקבל שם החלטה בענין זה, ולא, אביא את זה לממשלה כמו שהבאתי את נושא הפוספטים,

כדי שכי"ל תעבור לבאר-שבע.

אני מדגיש במיוחד את הנגב, כי בנגב, במשך מספר שנים, לא השקיעו השקעות

מספיקות. כמי שמכיר את הנגב וחי בנגב אני עושה שם מאמץ מיוחד. בפוספטים יש היום

שורה של בעיות, בעיקר כתוצאה מהורדת המחירים של מרוקו וההתחרות בין מרוקו לירדן,

שהפכו ליצואניות גדולות מאד.

מה ירדן מייצאת?

שר חתעשיה והמסחר אי שרון;

פוספטים ואשלג.

ביקרתי בחברת חפוספטים והנחיתי אותם להציע שורה של צמצומים. ראשית כל,

צמצומים בהנהלות. זו חברה שהחזיקה לא מעט אנשים בלימודים, לעתים במשך שנים, עם

רכב, אנשים שאולי שנים לא נמצאים בעבודה. נתתי הוראה לצמצם ככל האפשר, כאשר

הדבר האחרון שיחיה זו פגיעה בעובדים, שבעיני הם הדבר העיקרי. יש שם אנשים שהם מן

העובדים הכי טובים שיש לנו במדינה.



הזכרחי אח הקושי שיש למפעלים קטנים שרגילים לעבוד כקבלני משנה

ופתאום חברוח האם שלהם אינן נזקקות לתוצרתם. את המפעלים האלה אנתנו

רוצים להעביר לשלבים של יצוא. הקמנו ועדה לסייע למפעלים קטנים לעבור

משיווק מקומי ליצוא והעמדנו 550 אלף שקל הדש לפעילות של ארגון השיווק

וההדרכה. אנחנו פועלים בשירות שתי חברות: 1. "אדם" - חברה של מפעלים;

2. "איימס" - חברה שהוקמה על ידי בנק דיסקונט. מעבר לכך כל הקרנות

לסיוע המימון והשיווק ליצוא עומדות לרשות הפעילות שדיברנו עליה, כאן

יש כתובת, המפעלים הקטנים האלה לא מסוגלים לארח ראשי חברות, הם לא

מורגלים בהוצאות של חוברות ואנחנו פועלים על ידי קשירתם זה לזה במספר

חברות , אנחנו מסייעים להם, ויש לנו תקציב מיוחד למטרה זו.

התכניות שנמצאות עכשיו בתכנון והקמה יגרמו תוך תקופה של שנתיים

עד חמש שנים להגדלת היצוא בכ-200 מליון דולר, המהווה גידול של כ-20%

לגבי היצוא התעשייתי באזורי הפיתוח כיום, בעוד שתוספת המועסקים שאנחנו

רואים מהתפתחות זו - ואני מדבר כל הזמן על תהליך - היא כ-5,000 עובדים,

שמהווה גידול של כ-6.5% מסך העובדים היום-

פה אפשר לראות את רשימת המפעלים המוקמים, כשהמגמה היא הגדלת

משקלם של מפעלים עתירי- יצוא ועתירי יידע באזורי הפיתוח, כשזו התשובה

לשאלת היושבת-ראש לגבי הצעירים. נכון, פעם היו אומרים שכל עבודה חשובה,

אבל אי אפשר להתעלם ממה שקורה בחברה מסביב, אי אפשר להתעלם מכך שהרבה

מבני ערי הפיתוח שחוזרים כהצבא הם מפקדים, קצינים, וצריך למצוא להם

תעסוקה מתאימה. בכיוון זה אנחנו הולכים.

אנחנו במגעים עם עוד שורה שלמה של חברות ושמתי לי למטרה, בשנתיים

אלה, להתרכז בשני נושאים עיקריים, שהאחד מהם הוא נושא ההשקעות, בעיקר

השקעות זרות - אם השקעות זרות טהורות ואם השקעות זרות מעורבות. אתמול

פתחנו באשדוד מפעל שנבנה ללא עזרת הממשלה, מפעל-בהשקעה בריטית-ישראלית -

של ברזל שכבר הביא להורדה של 20% ממחיר הברזל לבניה בארץ. היום הוא

מייצר 50 אלף טון, הוא יגיע ל-70 אלף טון, וכבר קיבל הזמנה לייצור

5,000 טון ברזל לארצות-הברית, שכבר נמצא באניות.

כמה עובדים במפעל?

כשהוא ישלים את פס הייצור השני - כיום עובד פס ייצור אחד - יהיו

בו 100 עובדים. הפס השני נמצא כבר בשלב מתקדם של עבודה.

סיכמנו את השנה האחרונה בגידול ביצוא בסך של 13.8%,

יצוא תעשייתי וחקלאי יחד, והגענו ל-6 מליארד ו-920 מליון דולר יצוא.

מתוך סכום זה 554 מליון דולר זה יצוא חקלאי ו-6,5 מליארד דולר - יצוא

תעשי י תי.

כמה מן המפעלים החדשים יש בהם עדיין טכסטיל ומזון? לאיזה מגוון

תעסוקתי הולכים עכשיו?

לא הייתי מציע לעצמנו להיאחז רק בסוג אחד של תעשיה. ראינו את

המשבר שהיה בתעשיה האלקטרוניקה, ראינו חברות ענק אצלנו שרעדו - אם

בגלל כשלון של ניהול ומנהיגות - ומדובר במאבק מוחות בלתי פוסק, בתחרות

אדירה שקיימת בעולם כולו. צריך לזכור שמפעלים בתחום הטכסטיל הם היום

מפעלים ממוחשבים. רק לפני זמן קצר ביותר חנכתי הרחבה של מפעל בקיבוץ

מצובה, מפעל בתחום הטכסטיל, שפועל ללא יד אדם.

גם בשמות.

יש מפעלים שהם היום המלה האחרונה - בעולם כבר ידוע שעובד אחד

עובד על כמה טורים של מכונות מתוחכמות -כשבמושגים של תפוקה מדובר

על 200 אלף דולר לעובד בשנה.

התיחכום והמיחשוב לא פותחים את בעיית האבטלה.

אגע גם בזה ואסביר: אם אני לוקח את עשר השנים האחרונות ביצוא של ישראל אני מגיע

מכ-3 מליארד לפני עשר שנים ל-6,3 מליארד עכשיו, בערכים דולריים של

שנת 1985. לעומת זה, אם ארצה לראות את מספר המועסקים בעשר השנים

האחרונות אני אראה שבשנת 1977 היה מספר המועסקים בתעשיה 284 אלף,

ובשנת 1986 - 314 אלף- זה תהליך שקורה בכל העולם, והדבר האחרון שאנחנו

יכולים היום לעשות הוא לבוא למפעל ולהגיד לו שיחזור לציוד הישן כדי

להעסיק יותר עובדים, כדי שתהיה תעסוקה ליותר עובדים צריך להקים יותר

מפעלים,

לפי המספרים שנתת חלה באותה תקופה עליה של 30 אלף עובדים, שזה

גידול של קרוב ל-10%. מה חל באותה תקופה מבחינת גידול הפריון?

אם אני לוקח אח מה שקרה בפדיון בתעשיה אני רואה שב-1977 הוא

היה 12 מליארד דולר, ובשנת 1986 - במשך עשרה חודשים - קצת למעלה

מ-17 מליארד דולר.

צריך לציין שהיתה ירידה חריפה ביותר ברווחיות היצוא, אם כי

המספרים מראים שהיצוא נמשך, ואני מנסה להסביר: מדובר בתעשיה, לא

מדובר בדוכנים. זו תעשיה עט שווקים, עם יידע, עם מומחים, עם יוקרה

ואי אפשר פתאום לסגור. מדובר בהזמנות שלעתים הן מלפני שנה ותשעה

חודשים. מה שקובע הוא הצבר ההזמנות לשנה הבאה, ופה בהחלט היתה ירידה.

"המול שוחחתי עם נשיא התאחדות התעשיינים ומאד יכול להיות - אני

אומר זאת בהסתייגות - שדווקה השנה, בעיקר במחצית השניה על השנה, יהיה

גידול ביצוא. המפעלים נערכים בתנופה לייצא, אבל הצרה היא שעושים צעד,

ומיד באים ומכים את הצעד הזה. למשל, עליית מחירי הדלק בתעשייה לא היתה

מוצדקת. אם כבר להעלות את מחיר הדלק - להעלות את מחיר הדלק למכוניות

הנוסעים, לא לתעשיה. עליית הריבית שהתבשרנו עליה אתמול גם היא מכה

קשה מאד. פניתי בענין זה במכתב לראש הממשלה.

אין תיאום?

יש לנו בעיה במבנה הממשלתי , בעיה שנמשכת קרוב לארבעים שנה

שכל משרד ממשלתי הוא איפרכיה משל עצמו.

אם אני לוקח את שנת 1986 אני רואה שמתוך

572 מליון דולר שעברו במרכז ההשקעות 176 מליון דולר הושקעו בענף

הכימיקלים, חרוכות וצבעים,- בתחום החשמל והאלקטרוניקה - 121 מליון

דולר; בתחום המתכת - 72 מליון דולר; פלסטיקה וגומי - 58 מליון דולר;

מזון בקירור - 35 מליון דולר; טכסטיל - 35 מליון דולר; הלבשה ועוד -

34 מליון דולר.

יש לנו גידול גדול בתעשיית הטכסטיל בגלל היתרונות שיש לישראל:

הרבה מאד יידע, נסיון, וכמו כן ישראל נהנית מכך שאין עליה הגבלות

יבוא בארצות-הברית. אנחנו מתקרבים עכשיו לחצי מליארד דולר ביצוא

טכסטיל על כל היבטיו, ואני מעריך שבשנה הבאה נגיע ל-600 מליון דולר

של יצוא מוצרי טכסטיל. אי אפשר להקל ראש בסכום הזה.

הפתרון של אזורי הפיתוח הוא בעבודה קשה, בהקמת עוד מבעל ועוד

מפעל והכוונתם למקומות אלה- יש מקומות שיותר קשה לנו בהם, יש מקופות

שיותר קל לנו בהם- בצפון יש לנו שני מקומות פרובלמטיים במיוחד, שאחד

מהם הוא נצרת, עם מפעל "אלסינט", יש לנו תכנית הבראה למפעל - זה עדיין

מפעל גדול מאד - וצריך לתת אפשרות לרכז אותו מאתר שהוא היה בנוי במפוזר.

"אלסינט" עובר או לא עובר?

הוא יעבור. היה אצלי ראש העיר, בעקבות פגישה זו הזמנתי את

בני פלד, שמשקיע מאמצים אדירים בחיזוקה של החברה.

מקום פרובלמטי שני בצפון הוא בית-שאן, גם בגלל הריהוק וגם בגלל

זה שהעיר חנוקה מבחינת קרקע לפיתוה תעשייתי- יצטרכו למצוא איזה שהוא

סידור עם הישובים בסביבה, אין דרך אחרת.

יש היום רכישה של בחים על ידי לא יהודים

בבאר-שבע, וזה תהליך שהולך ומתפתח. בעומר נרכשו כבר שני בתים על ידי

לא יהודים. זה נושא מאד רגיש, אבל עם זאת צריך להבין מה קורה: יש בניה

בלתי חוקית בקצב שלא ראיתי דוגמתו, ללא כל שליטה. הייתי מגדיר את

התופעות הקשות שאנחנו רואים בנגב כהתקפלות יהודית ופריצה של מיגזרים

לא יהודים.

הממשלה מוכרחה לגלות גמישות במה שקשור להקמת מפעלים והרחבתם כדי

שהדברים ייעשו מהר. שר האנרגיה ואני נמצאים במאבק ממושך, קרוב לשנה,

בקשר להרחבת התעשיה הפטרוכימיה ויש היום אפשרות ללכת להשקעות בהיקף של

כ-300 מליון דולר בתעשיה הזאת. חרף כל התחזיות מן העבר - ולא של המשרד

שלנו - התעשיה הזאת רווחית ומגדילה את היצוא שלה. אנחנו נאבקים תקופה

מאד ממושכת על מתן תנאים מיוחדים להשקעות מהסוג הזה. מדובר בתעשיות

שלא ניתן להעתיק אותן - הן קשורות בצינורות, הן קשורות לבתי-זיקוק,

לנמל - ומוכרחים לגלות גמישות הרבה יותר גדולה בדברים האלה.

תודה רבה לשר.

אני רוצה לברך את היושבת-ראש, שדואגת להזמין אותנו לכל ישיבה של

הוועדה בנושא של ערי הפיתוח. לא לכל ועדה אנחנו באים. כשאנחנו רואים

שטוחנים מים, אנחנו לא באים, אבל בוועדה זו אנחנו רואים התייחסות ומאמץ

רציני לסייע לערי הפיתוח, ואני מודה ליושבת-ראש ולכל הברי הוועדה על

העבודה שהם עושים בענין זה.



אני מצטרף לברכות ליורם בליזובסקי, לעודד שמיר, לאברהם מינץ

וליחיאל קבילו - צווה מקצועי שעושה עבודה מיקצועית, ולכן המשרד נראה,

בעבר וכיום, כפי שהוא נראה, ואני מקמץ במחמאות. אני שומע ??? הדברים

החלה מכל חברי ראשי ערי הפיתוח, שמציינים את עבודת המ7רד הזה - ומי

שעומד בראש , השר- בכל ערי הפיתוח.

בנושא התעשיה בערי הפיתוח נעשה מאמץ אדיר בשנים האחרונות והמגמה

נכנסת עכשיו לערי הפיתוח תעשיה מתקדמת. אבל אליה וקוץ בה, וזה

לא קשור ב??? התעשיה והמסחר אלא בהכשרת הדור הצעיר שלנו לחינו טכנולוגי:

קיים פער גדול מאד בין אותה תעשיה - כמו זו שבמגדל העמק, בכרמיאל ובערד -

לבין הדור הצעיר שלא מוכשר לתעשייה מן הסוג הזה. אני קורא בענין זה גם

ליתר השרים, שיתנו עליו את הדעת.

כולנו יודעים שאחת הטיבות לאבטלה היא מענקי האבטלה

והעובדה שטרם נחקק חוק שכר מינימום. אני בטוח שיושבת-ראש הוועדה וחברי

הוועדה ממשיכים להיאבק - ואנחנו איתכם בנושא זה - למען חקיקת החוק.

נושא שמעיק עלינו חוא הנושא של תקציב לפיתוח חש-חית לתעשיה. אני

יודע שמשרד התעשיה והמסחר הגיש בקשה של 21 מליון דולר לפיתוח התשתית -

זה חשוב כדי שליזם שרוצה להקים מבעל תהיה קרקע זמינה, מפותחת - והאוצר

אישר רק 8 מליון דולר. זה סכום זעום מאד לעומת התחזית שיל השר ושלנו,

שיבואו משקיעים, והם אכן באים ורוצים להקים מפעלים. פניתי לשר האוצר

הבוקר, ישבתי איתו, ואנחנו מוכנים להצטרף אליך, אדוני השר, במאבקך

בענין זה.

לענין התשתית אני רוצה להציע שלושה דברים: 1. כמו שקיימת קרן

הצמיחה של ההסתדרות, שתהיה קרן משותפת לממשלה ולהסתדרות - קרן בתקציב

לשנה זו - לצמיחה בערי הפיתוח. 2. ועדה העבודה והרווחה של הכנסת ושר

התעשיה והמסחר ידחפו לכך שבמשך חמש השנים הבאות לא יהיו מפעלים מאושרים

במרכז הארץ.

ההרחבה היא אהד הדברים הכי גדולים שמביאים להגדלת היצוא והיא

נעשית במרכז הארץ.

3. כל יזם שבא להקים מפעל צריך לדעת שההנהלה של המפעל תשב בעיר

הפיתוח. חשוב שתהיה הנחיה והוראה של המשרד בענין זה, כי לא ייחכן

שהמפעלים יוקמו בערי הפיתוח ואילו ההנהלות יישבו בצפון תל-אביב.

הייתי מבקש מיושבת-ראש הוועדה להזמין לוועדה את שר הבטחון, אולי

יחד עם שר התעשיה והמסחר, בנושא "סולתם" - שמעסיק עובדים ממגדל העמק

ומנצרת - ובנושא רפא"ל באזור שלנו.

אני מצטרף לכל הברכות הן ליושבת-ראש הוועדה והן להנהלת המשרד.

אני רוצה לשבח את הקו הפתוח והישיר בין ערי הפיתוח לשר ליורם בליזובסקי

ועודד שמיר.

אחת הבעיות החמורות בתחום התעשיה קשורה בסגירת מפעלים, בכרמיאל

לדוגמה, נסגרו בשנתיים האחרונות 7-6 מפעלים ונפלטו 270 עובדים. לא

מדובר רק ברפא"ל. חלק גדול מערי הפיתוח בצפון קשורות היום בטבורן למפעלי

"אלביט", "אלסינטיי, "לשם" "גלרם", רפא"ל ועוד מפעלים אחרים. בחודש

האחרון נסגר מפעל נוסף - "כרמל-תעשי ות", כי מפעל האם בחוץ-לארץ פשט את

הרגל, ו-120 עובדים נמצאים על סף הוצאתם לרחוב. האזור כולו פולט יותר

עובדים, בגלל התייעללת ודברים אחרים, ומאידך אין צמיחה של מפעלים באותו

סדר גודל, שיכולים לחת השובה לעובדים שנפלטים.



היינו עם משלחת, עם נציגי רפא"ל, אצל שר הבטחון וקיימנו שיחה

על הפיטורים. אנחנו מודאגים מאד, כי קיבלנו תשובות שיש בעיוח של

הקציב, בעיוח של צמצומים ואין מנוס מפיטורי עובדים. מדובר על תע"ש,

על רפאייל, על "גלרם", קרוב ל-2,000 עובדים, זה ענין רציני ביותר

שיפגע בכל ערי הצפון.

אנחנו עדים היום לצמיחת קריות תעשיה ברחובות,

בנס-ציונה. עיני לא צרה בהן, אבל ברור לי בצורה חד-משמעית שאילו ניתן

היה בחוק או בצו לעצור או להאט את המגמה הזאת ולומר שהגיעה שעחן של

ערי הפיתוח בצפון ובדרום והמפעלים צריכים ללכת אליהן, היה בכך כדי

לעזור. התחרות שלנו היא לא תחרות הוגנת, משום שמי שעומד מול כרמיאל

או קרית-שמונה זו תל-אביב, זו נס-ציונה, זו ראשון לציון וגם ירושלים.

אם יזם רוצה להקים מפעל ונותנים לו תנאים של אזור פיתוח א' גם בירושלים,

מדוע שהוא יילך לכרמיאל?

בנוסף לחוק לעידוד השקעות הון, שהוא לא מספיק אטרקטיבי, צריך

לע7וה בדיקה יסודית מה הגורמים שמביאים לקבלת החלטה ללכת לעיר פיתוח,

שבניגוד לעיר רגילה היא פחות מגוונת, יש לה מאגר כוח אדם מקצועי קטן

יותר ואין לה כמעט תשחית.. עיר פיתוח, עם כל היופי שבה, היא עיר שיש

בה בעיה של חינוך מקצועי, של הצמחת דור מומחים, של איכות דיור. צריך

למצוא מה לעשות כדי להחזיק את האנשים בעיר פיתוח, כדי שלא יברחו משם,

ושם כך צריכה הממשלה לשבח לסידדה של דיונים שהנושא שלהם יהיה : מה ניתן

לעשות על מנת שערי הפיתוח יהיו יותר אטרקטיביות ממה שהן כיום, ואז

גם התעשיה הגיע לערי הפיתוח,

גם אני מצטרף לברכות שנשמעו כאן.

למרות ההשקיות בתעשיה בנגב, למרות המספרים הגדילים,מצבו של הנגב

לא טוב. מי שלוקח זזת כל המדדים האפשריים של מאזן הגירה שלילי, של

בניה, ברור לו שקשה לראות בהם תרגום של מאות המליונים שהושקעו וקורים

דברים הכוכים.

ההשקעות בנגב בשנה 1986 הן 220 מליון דולר, אבל צריך לזכור שמהם

170 מליון דולר הושקעו בתעשיה הכימית, תשוב שתהיינה השקעות,אבל ביטוי

לזה במספר העובדים כמעט שלא קיים, למשל, אם השקיעו 40 אלף דולר במסוע

מסדום למישור רותם, המשמעות בכות העבודה היא שיצטרכו לפטר נהגים ממפעלי

תובלה. יש לברך על ההשקעה הזאת, אבל צריך לעשות את הניתוח האמיתי מה

מידת ההשפעה שלה, בסופו של דבר, מבחינת התעסוקה באזור,

עד לפני שנתיים-שלוש לא היו מפעלי אלקטרוניקה באזור ויש פריצה

של מפעלים כאלה בדימונה, בערד, בשדרות, יש לזה משמעות עצומה, אבל מרכז

הכובד חייב להמשיך ולהיות בכיוון של הנגב, בשלב זה, אם לא רוצים שהתהליכים

השליליים יימשכו,

אני חושב שהמשרד צריך לעודד גם מפעלים שלא עובדים רק ליצוא לעבור

לערי פיתוח,וזה צריך להיות אולי ברמת עידוד אחרת- צריך שגם מפעל שעובד

לייצור מקומי ועובר ממרכז הארץ לעיר פיתוח יקבל עידוד,

זה קיים,

שר התעשיה והמסחר א, שרון;

אנחנו מקילים בענין זה והיחס שונה לגמרי. אני אומר לכם בצורה

כאשר מדובר היום בהקמת מפעל בעיר פיתוח, חנושא הזה אינו

בתחום הקריטריונים,

כולל מעבר?



י. בליזובסקי ;

מעביר שמביא להגדלת התפוקה ולתוספת השקעות.

התשובה היא חיובית. ברגע שיש לך דבר קונקרטי תביא אותו מיד

לידיעתנו.

נושא שני: בשעתו היתה קיימת קרן לבתי מלאכה ולתעשיה זעירה, קרן

לא גדולה, שהופעלה באמצעות משרד התעשיה והמסחר ובנק הפועלים. הקרן

הזאת אישרה בהליך קצר הלוואות להון חוזר ולחידוש ציוד, לא בהיקפים

גדולים, ולא היה צריך את מרכז ההשלקעות והנהלת המשרד. במצוקה שאנשים

אלה מצויים עכשיו - ואני לא מתייחס בזלזול לבתי המלאכה, למסגריות,

לנגריות - יעל טעם לחדש את הקרן הזאת.

יש הופעה שהיא מעבר לבעיה הכלכלית, היא גם

בעיה של יישוב הנגב, וזו בעיית הקבלנים, "כימיקלים" - ולא רק הם,

אבל הם מרכיב מרכזי בכלכלת ישראל - מעסיקים לפעמים שליש או 40%

ממספר העובדים כקבלנים, אלה עובדי חוץ ולא עובדי המפעל. למנהלי המפעל

הם נחותים בסטטוס שלהם, הם עובדים יותר

קשה, הם מקבלים תמורה יותר נמוכה, העלות למפעלים יותר זולה והגמישות

בפיטורים יותר רחבה. הבעיה היא מוסרית, כלכלית, מוראלית ויש לה השלכות

ישוביות.

על שולחן הוועדה נמצאת עכשיו הצעת חוק בענין זה-

הבעיה היא, שאנשים שבאים לעבוד אצל קבלנים לא רואים את עצמם כתושבי

קבע באזור. הם לא בונים שם בתים, לא רוכשים שם דירות והם מרגישים אח עצמם

חיים במעין בועה, כי מחר הקבלן יכול להגיד להם ללכת הביתה והם ייזרקו

לשוק החופשי. אני לא חושב שמפעל לא רשאי להחזיק קבוצה כזאת ברמה מסויימת,

אבל לא בהיקף כל כך משמעותי. שוחחתי על כך עם קיסר, קיסר אמר לי שהוא

דיבר עם השר, והוא אמר לי שהוא מתחיל לטפל בבעיה טיפול יסודי.

מעבר לבעיה של ההזמנות בחוץ-לארץ

קיימת הבעיה שהם מזמינים הזמנות בצפון הארץ בהיקפים של מליוני דולרים

בשנה. הייתי מציע שיהיה שם גורב שיתאם את ההזמנות, כך שההזמנות ייעשו

באזור הנגב, במפעלים ובתי מלאכה קיימים וינתנו אותם 15%. אם צריך לפתח

תעשיה שתהיה על ההזמנות האלה, למשל תעשיית מזון, אפשר להגיע לזה.

נכון שמספר מקומות העבודה גדל, ואני יכול להעיד שבערד

הוא גדל במספר מאות, אבל מצד שני אין הגירה חיובית. יש תהליך שאופייני

הרבה אנשים מבני עמנו לא הולכים לתעשיה ומקומות בתעשיה

נתפסים על ידי הבדואים ועובדים מן השטחים. ב-1967, במפעל לבניית בתים

טרומיים, עבדו יהודים שהגיעו מבריה-המועצות והלכו לעבוד בתעשיה. מאוחר

יותר, כשהמפעל נסגר, הוא היה כולו ללא יהודים. זו לא רק בעיה של מקומות

עבודה זו בעיה של תכלית. כלומר, יש גידול במקומות התעסוקה,. יש ספיחה

של אנשים מסביב להם, אבל באופן בסיסי יש בעיה חמורה של סוג התעסוקה

ושל האנשים שהולכים לעבוד בתעשיה.

להביא את הדוגמה של "מוטורולה": במפעל עובדים כיום קרוב

ל-60 איש, ואחרי שיקימו את המבנה המספר יגיע ל-150 , ואני מאמין שאף

ליותר מזה. המפעל הזה הוציא החוצה, בסופו של דבר 60 איש שלא הלכו למלונאות - והיו מקומות עבודה- ולא הלכו לעבודה אחרת, אבל היו מוכנים ללבוש את החלוק של "מוטורולה" עם הפרחים ועם התמונות על הקיר.

ועם שכר יותר גבוה.

לפעמים הענין הפסיכולוגי והרימוי הם לא פחות חשובים בהוצאת

אנשים לעבודה.

אני רוצה להצטרף לברכות. למרוח הדברים שאומר כאן אנחנו חשים שיש

עם מי לדבר במשרד החעשיה והמסחר והדברים מקבלים התייחסות וטיפול. הלוואי

על כל משרדי הממשלה.

עם זאת יש מספר דברים שיכלו להקל עלינו בטיפול המשרד, כמו הנושא

שהזכיר אברהם שוחט - הנושא של רכישת שירותים ומוצרים מחוץ לערי הפיתוח

ומחוץ לאזור. אני יודע שבכי"ל מביאים בשר מנהריה וירקות מירושלים, כאשר

יש סיטונאים בדימונה ובאזור והם נכנסים לקשיים, כי אין להם הזמנות.

זה דבר שמוכרחים לטפל בו. יש, למשל, חששות לסגירת הסניף של הבנק בגלל

צמצום פעילות, כאשר אני יודע שכל הפעילות הכספית של המפעלים נערכת

בתל-אביב והיא לא נערכת בישוב. אם מפעלי התעשיה היו מנהלים את הפעילות

הכספית שלהם במקום, יכולנו להעסיק עוד 70-60 עובדים כדי לטפל בשכר

ובפעילות הכלכלית. לפני שנתיים התרעתי על כך ש-600 כלי רכב של כי"ל

עולים לטיפול בתל-אביב והצעתי הקמת מוסך מרכזי של כי"ל בדימונה או

במקום אחר. התשתית קיימת, אפשר בצעד מאד קטן להקים מוסך מרכזי שיעסיק

25 בחורים באחזקת כלי רכב וציוד מכני. אלה דברים קטנים שיכולים לתת

תחושה יותר טובה ולחזק את התשתית הטובה הקיימת של בעלי בחי- מלאכה,

בעלי מוסכים, בעלי נגריות, ספקי מזון, שצריכים ללכת למקומות אחרים כדי

לנסות להתקיים בתקופה הקשה הזאת. אני חושב שהמשרד יכול, במאמץ קטן,

לשפר במידה משמעותית את פרנסת האנשים נאיכות חייהם.

נושא נוסף - העברת משרדי "פוספטים": אני מברך על הדבר, עיני לא

צרה בירוחם, אבל ממקור מוסמך נאמר לי שההשקעה של 2 מליון דולר להעברת

המפעלים תחייב פיטוריהם של 100 עובדים ב"פוספטים",

זה נאמר בוודאי על ידי המפעלים שלא רוצים לעבור.

אני מוטרד, כי רוב העובדים ב"פוספטים" באים מדימונה.

היות ואנחנו נמצאים בוועדת העבודה והרווחה אני- חושב שיותר משרדים

משרד החינוך והתרבות, משרד העבודה והרווחה, קופת-חולים.

אנחנו עדים לכך שאף אהד מן המשרדים האלה אינו מחייב את העובדים שלו לגור

במקום שבו הם עובדים וכתוצאה מכך הולכת וגדלה התופעה שיותר ויותר אנשים

באים לעבוד אצלנו, אבל לא גרים אצלינו, יום יום רואים אוטובוסים שמביאים

למקום מורים, רופאים, עובדים, והדבר פוגע קשות בישובים. הלק ניכר

מהישובים שלנו מבוסס על תשתית חברתית קהילתית ואנחנו לא רוצים להיות

כמחנות עבודה שאנשים באים אליהם רק לעבוד ולא בונים שם את ביתם-

חייבת להיות רוויזיה כללית בכל הסיווג של ערי הפיתוח. כפר תבור

ומנחמיה הם לא כמו אופקים ושדרות, יש דברים שאבד עליהם הכלה וצריך להחייהס

אחרת לדברים. המשאבים העצומים שעומדים לרשות הממשלה ולרשות המשרד ניתנו

כדי לחזק את הישוב היהודי בנגב, אבל הנושא של הבדואים - כפי שאמר השר -

הוא נושא עגום, ואנחנו לא מרגישים שבדרגים הגבוהים של קובעי המדיניות

יש התייחסות לנושא הזה.



אני רוצה לברך אח יושבת-ראש הוועדה ואח הוועדה, שהיא אחח הבודדות

שאנחנו זוכים בה לחשומת לב ואוזן קשבת .

נדמה לי שהדיון הוא לא רק על ערי הפיחוח אלא על כל מדיניוח ההשקעוח

בחעשיה. מה שמפריע לי - וזה אחד הדברים החמורים ביוחר במדינה, שמפריע

גם לתעשיה - הוא שכל גורם פועל לחוד: הבנקים לחוד, מי שממונה על מחירי

הדלק לחוד, האוצר לחוד, החעשיה לחוד, ולכל אחד מהם יש מדיניות.אבל

אני מחפשת אח המדיניות של הממשלה ואינני מוצאת אותה. אתמול העלו הבנקים

את הריבית, שלשום העלו את מחירי הדלק למעשיה, והיום בא שר התעשיה והמסחר

התנגדתי לזה.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

לא חייבים לקבל את דעתי.,

על כל פנים צריכה להיות מדיניות שתוביל לאותו כיהן שאנחנו רוצים-

צריך לציין שבזמן האחרון שומעים פחות על בעיות של אבטלה, וכדאי

לדעת: האמנם ירדה האבטלה בערי הפיתוח, שבהן היה מוקד האבטלה?

גם אני חשבתי שכאשר הולכים להקמת מפעלים צריך ללכת לכיוון של

תעשיה מתוחכמת, אבל צריך לזכור שתעשיה מתוחכמת גורמת גם לאבטלה וזורקת

אנשים לרחוב. בדיונים שהיו בוועדה טענתי שמוכרחים ללכת לענין באיזון

מסויים ולא לעבור מקיצוניות לקיצוניות, אבל מה שקרה בינתיים הוא שכולם

רצו לאלקטרוניקה ויש משבר בענף זה; כולם רצו להיפטר מהטכסטיל, ועכשיו

יש "בום" בטכסטיל. בדברים האלה צריכה להיות מדיניות של המשרד שיושב

ומאזן את הדברים.

הייתי במפעל באשדוד -שאינה עיר פיתוח - מפעל מודרני, מתוחכם,

אבל גם בו יש עבודות שחורות שמקבלים עבורן 400 ו-500 שקלים לחודש.

גם המנהלים והמהנדסים של המפעל הזה לא גרים במקום. קמים מפעלים, אבל

בעלי המקצוע, המנהלים לא קשורים למקום אחד אלא עוברים ממקום למקום.

הם עובדים על בסיס חוזים אישיים, עובדים שנתיים-שלוש במקום אחד, ואחר

כך עוברים עם המשפחה למקום שני,

צריכים לתה את הדעת על ביווני הפיתוח של התעשיה. יכול להיות שיש

ייתר מדי מפעלים קטנים מדי ופחות מבוססים., אני מזהירה את ערי הפיתוח

מהליכה אחרי הקמת מפעלים שמעסיקים 50 עובדים ו-60 עובדים, כי היום

מפעל כזה נמצא, מחר הוא אינני-

אדוני השד, אמרת שהיתה צמיחה במשק. היתה ולא היתה.

אמרתי שהיה גידול בתפוקה.

התוצאה של התכנית הכלכלית היא לא זו שחשבנו שתהיה,ואם השנה

הראשונה של התכנית הכלכלית לא נתנה את התוצאות המקוות, איך אתה רואה

את השנה הבאה, עם חידוש התכניח הכלכלית והפעלת השלב השני?

איך מתמודדים עם בעיית השכר הנמוך, שקשורה גם היא עם הנושא

של הקבלנים הפרטיים שהועלה?



איך ישפיע הענין של העלאת הריבית, שזה חלק מן המשק, מן הפיתוח?

שמעתי את הנתונים היפים של שר התעשיה והמסחר ואכן השקיעו מאות

מליוני דולרים גם בתעשיה הדשה, גם במפעלים קיימים, אבל אני רוצה להסב

את תשומת לבכם לבעיה אקוטית מאד, שלדעתי טמונה בה פצצת זמן חברתית קשה

מאד: בדף האחרון של החומר שנשלח אלינו על ערי הפיתוח מצויין ש-75%

מבין גילאי 18 עד 55 הם מובטלים. מביניהם - 66% הם יוצאי אסיה-אפריקה

אנחנו רואים פה מצב חמור ביותר, שגוון אחד של האוכלוסיה הוא מובטל

דומיננטי בארץ הזאת, צריך לחקור בדיוק מה קורה בקרב 85% מן המובטלים

שבאים מאסיה ואפריקה ואסור לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת להתעלם

מנתונים קשים אלה.

נכון שלא רק מקום העבודה הוא שקובע אם אדם

ישאר בעיר פיתוח, אלא מכלול של בעיות - אווירה חברתית, חינוך, שירותים,

המרחקים, רמת המחיה היותר יקרה -ומה שמדאיג אותי הוא שממשלת ישראל,

ממשלת האחדות הלאומית, לא קיימה אפילו פעם אחת דיון על סדרי העדיפויות

הלאומיים. כל שר וכל קבוצה לוחצים, משיגים למטרות שלהם תקציבים, אבל

הממשלה כממשלה לא ישבה לקבוע את סדרי העדיפויות הלאומיים והיעדים שהיא

רוצה להשיג. במסקנות שלנו אנחנו יכולים לדרוש מהממשלה לקבוע מיד סדרי

עדיפויות לאומיים, עוד לפני אישור התקציב בקריאה שלישית, כדי לדעת לאן

אנחנו הולכים.

אני מצטרף לדברים שנאמרו פה ביחס לבדואים בנגב, שאם תחילת המדינה

היו 17 אלף, והיום - 65 אלף- אם ימשיך המצב העכשווי בנגב,של פליטת

יהודים יותר מאשר קליטה שלהם,אנחנו עשויים להגיע בשנות האלפיים למצב

שנהיה מאוזנים במספר או אפילו במיעוט. בעשר השנים האחרונות נבנו שבעה

ישובים בדואים ועדיין לא פתרנו את הבעיה. קשה היום למצוא בנגב, על כל

פריסתו כמעט, מקום פנוי. הממשלה חייבת לחשוב על מה שעומד להיות.

יש לבצע דברים שיתנו אלפי מקומות עבודה וכתוצאה מכך גם יביאו

אלפי- אנשים נוספים,הן מהעליה והן ממרכז הארץ. אני מדבר, למשל, על מאבק

האיתנים שלנו לבצע את החלטת הממשלה עוד מזמן הכנסת השמינית:להעביר

את התעשיה הצבאית המסוכנת ממרכז הארץ לרמת בקע. דבר עדיין לא זז בנושא

זה, כאשר דרושים תקציבים מיוחדים להעביר את התעשיה הזאת. דוגמה נוספת:

הדיון שהיה בממשלה על הפיכת נמל התעופה בנבטים לנמל בינלאומי שני במדינת

ישראל. זה דבר שצריך לעשות מיד ולא להשקיע בשדה התעופה בן-גוריון,

שעומדים להשקיע בהרחבתו 70 מליון דולי. יהיה זה פשע להשקיע את ההשקעה

הזאת כשיש מגמה, כמעט לאומית, להקים שדה תעופה שני בנגב.

אנחנו יכולים להביא היום ישועה לדימונה אם ניקח את בית החולים הקיים,

שבו הושקעו הרבה מליונים, ונהפוך אותו לבית חולים יעודי לכל הנגב. אני

אומר את זה לשר התעשיה והמסחר, כי מדובר פה לא רק בתשתית אנושית שתבוא

אלא גם בתיירות. אפשר להקים גם בתי מלון שיקבלו את ההורים שבאים לבקר.

אנחנו צריכים לעבור ממצב של אוספי נדבות לפרוייקטים לאומיים. צריך

להשקיע את הכספים ולתת תנופה, כי בלי תנופה היזמים לא יאמינו ביעודם,

יעזבו, והאוכלוסיה תהיה בנסיגה.

הבנתי מדברי השר שהשיטה הטובה ביותר היא ההיכרויות של השר עם

גורמים שונים, ואז יש טיפול אישי ואין צורך בוועדות או בגופים אחרים

לבצע מדיניות שלמעשה איננה קיימת. אם כך צריכים הענינים להתנהל, אני

מבין שלשם פיתוח התעשיה אנחנו צריכים לחפש את השר שיש לו את הקשרים

המתאימים ואין צורך בשום מדיניות. לקחת מישהו ולהביא אותו לכאן זה דבר

טוב, זה חשוב, אבל הוא לא בא במקום מדיניות, במקום כיוונים ברודים

שצריכים להיות.



השר דיבר על שני מפעלים בדימונה שהם בשותפות עם כור. מפעל אחד,

לאלקטרוניקה, נסגר עוד לפני שנפתח.

מדובר על שני מפעלים של קמ"ג עצמה. השר לא ההכוון למפעל קול כוי.

י. פרץ;

באשר לנושא של 7,425 מקומות עבודה: זכור לי שלפני שנה, כשדיברנו

על מספר המובטלים בערי הפיתוח, על ההשקעות שמרכז ההשקעות אישי ועל

מקומות העבודה שהיו צריכים להתוסף,הגענו לכך שהיה צריך להיות עודף

במקומות העבודה. היום מספר המובטלים הוא 4,571 בערי הפיתוח, ומספר

מקומות העבודה - 7,425, כאשר חלק יהיה ב-1987. איך זה מתיישב?

התשובה של אברהם שוחט היא התשובה לכך שיש תוספת מקומות עבודה

ולמרוח זאת יש אבטלה.

אם בסך הכל יש 7,425 מקומות עבודה לעומת 4,500 מובטלים זה אומר

שיש היום בערי הפיתוח 3,000 מקומות עבודה פנויים, והמספר הזה פשוט לא

מסתדר לי.

חפש את העבודה הערבית והיא תכסה לך את כל המספרים.

בעיה שהעלינו גם בפעם שעברה היא מכת העזיבות בערי הפיתוח ולא רק

של אנשים צעירים. מדובר על כאלה שגרים באזורי הפיתוח ולא על אנשים מבחוץ.

זו בעיה מרכזית ותשובה עליה לא שמעתי גם היום.

נושא אחר שהעלינו בישיבה הקודמת עם השר הוא הנושא של עידוד המסחר

וקרנות הפיתוח בערי הפיתוח. לצערי הרב אין היום שום קרן שמסייעת. יכול

להיות שיש משהו קטן, אבל לא בממדים שיכולים לתת תשובה לערי הפיתוח.

ביקשתי כבר לפני חודש להעלות את נושא הצמצומים

והפיטורים ב''פוספטים", והשאלה שלי היא אם העברת ההנהלה לא תביא בעקבותיה

עוד פיטורים לאנשי ירוחם ודימונה.

אני מצטרף למברכים. אני- לא חושב שיהיה אפשר להתעלם מאי אלה הישגים,

אבל בהישגים אין כדי לבטל את הבעיה המרכזית שבגינה הגשתי את ההצעה לסדר

היום, כשעדיין אנחנו מדברים על אחוז אבטלה מסויים בערי הפיתוח, שהוא

הגרוע ביותר במדינת ישראל.

כשדיברתי על עיירות הפיתוח, כשהצגתי את הבעיה הזאת בכנסת ודאי

שבאף מלה בנאום שלי לא היה גוון פוליטי מפלגתי אלא הדאגה שלי היתה יותי

בכיוון הלאומי, כאשר חרדהי מול מציאות שמתהווה היום בעיירות הפיתוח,

בניגוד לדעתו של חבר-הכנסת פרץ לי לא אכפת באיזו שיטה ינקוט שר התעשיה

והמסחר, העיקר שתהיה יותר תעסוקה בעיירות הפיתוח. אם הוא מצא שיטה

ללכת ולהביא משקיעים ולבנות מפעל אחרי מפעל, יבורך. אנחנו חיים במציאות

נתונה שאין מדיניות בשום דבר. אני לא רוצה לנגח את תקציב המדינה, אבל

אם הוא נגזרת של מדיניות, אני לא יודע מה שם ייקרא למדיניות בדברים

אחרים.



הבעיה המרכזית שצריך להתמודד איתה היא איך להחזיק את הנוער הנפלא

בעיירות הפיתוח, איך להבטיח לו מקומות עבודה מכובדים ואיך לנסות,

אולי בכוח מדיניות בלתי שגרתית, לקשור אותו לערי הפיתוח. אם אנחנו

שומעים על כל כך הרבה מובטלים בעיירות הפיתוח, מה הולכים להשיב לנוער

שחוזר מן הצבא?

אתה יודע כמה עובדים ערבים מובאים כל יום? מאות.

זו בעיה אחרת.

כשאני מדבר על הצורך ללכת בדרכים אחרות אני מתכוון שהייתי מעדיף,

למשל, שבמקומות מסויימים בעיירות הפיתוח לא יתנו דמי אבטלה וינסו להפנות

את דמי האבטלה לאי אלה מפעלים,שינסו להחזיק את העובדים לתקופת ביניים,

כדי לעצור את התנופה, שאנחנו עדים לה בשנים האחרונות, של קבלני עבודה

ו ראיסים שמסתובבים בשטח.

עיירות הפיתוח במדינת ישראל, משום מצבן הגיאוגרפי והדמוגרפי -

ואין כאן לא בעיה מפלגתית ולא בעיה פוליטית - חיבות לקבל עדיפות. וכאשר

מדברים על עיירות הפיתוח אי אפשר לדבר עליהן כמיקשה אחת. אי אפשר להשוות

את מגדל העמק ומעלות למה שקורה במצפה-רמון, ואני מברך על החלטתך, אדוני

השר, להעביר לירוחם את הנהלת "פוספטים".

בעבר וגם עכשיו יש תלונות רבות מאד של משקיעי חוץ

לגבי הביורוקרטיה, שמחבלת ביכולת שלהם לבוא ולהשקיע. מה נעשה בשלוש

השנים האחרונות, בתקופה שלך, כדי שיזמי חוץ, שמנסים לחפש ישועה כלכלית

למדינת ישראל, ימצאו פה את התשתית המתאימה? הרי בביורוקרטיה שחיינו בה

בשנים האחרונות צריך המשקיע להיות מטורף כדי לבוא ולהשקיע במדינת ישראל.

אני חייב להצטרף לברכות לאחר ששמעתי את הדיווח של שר התעשיה

והמסחר ואח דברי ראשי עיירות הפיתוח.

בעיירות הפיתוח הושקעו 455 מליון דולר, בקיבוצים - 235 מליון דולר,

ואילו ביהודה ושומרון - פחוף מ-5%, בהשוואה ל-20% השקעות בקיבוצים,

וזאת כשאנחנו צריכים להביא בחשבון את מספר האוכלוסיה ביהודה ושומרון.

מהסטטיסטיקה שלנגד עינינו אנחנו רואים שהאבטלה בעיירות הפיחות

הילל עדיין בשיעור גבוה. מצד אחד משקיעים במקומות עבודה, אבל מצד שני

יש לנו מצב שמונה, שמשרדי הממשלה רוכשים את הדברים שהם צריכים בחוץ-

לארץ במקום שירכלו אותם במפעלים שמייצרים בעיירוה הפיתוח. לא ראיתי

שערוריה גדולה מזו, ול.ני חושב שהוועדה לא יכולה לעבור על כך לסדר היום.

השקעות ופיחות יש, מקומות תעסוקה נוספים יש, אבל האבטלה בכל זאת גוברת.

מוכרחים לבדוק מה קורה.

אנחנו חייבים לצאת בקריאה לשר הבטהון במה שקשור אליו. אני מבין

שהמפעלים לד מייצרים את המוצר המוגמר אלא הם קבלני משנה של מוצר מסויים,

וכאשר פס הייצור נופל, מפעל שלם נופל ואנשים מובטלים.

כשמדברים על עיירות הפיתוח אי אפשר שלא לדבר על מכלול הבעיות.

מה למעשה אנחנו רוצים ממשרד התעשיה והמסחר? ראשי הערים עצמם --ומרים

שהוזז בסדר. אם באים בטענות כנגד הקבלנים, הלא יש מערכות מסודרות במדינה

ישראל שצריכות לטפל בזה. משרד העבודה מוציא אישורים לקבלנים. ומה עושות

מועצות הפועלים? הן לט צריכות לטפל בנושא הקבלנים, אי אפשר לשחרר את

משירד העבודה וזית מועצות הפועלים מהטיפול בנושא הזה.



נושא שאי אפשר להתעלם ממנו והגיע הזמן לדבר עליו בגלוי - אם כי הוא לא שייך

לשר - הוא הנושא של שכר מינימום. בעיה מרכזית בערי הפיתוח היא בעיית השכר. מי

שנפלט ממעגל העבודה אלה העובדים הזולים יותר ואז יש לקבלנים אפשרות להעסיק אותם

בשכר עוד יותר זול ולפגוע בעבודה המקומית. כל מי שמדבר על הנושא של דמי האבטלה

צריך לדבר על מערכת משולבת ולומר: אני בעד הקשות התנאים בחוק דמי אבטלה, אבל עם

זאת בעד חקיקת חוק שכר מינימום. שילוב זה יכול לעזור לערי הפיתוח.

בעשר השנים האחרונות אי אפשר להכיר את ערי הפיתוח, הן כבר ערים מפותחות,

והגיע הזמן שיורידו מהן את התוויות ויעשו את הדברים בצורה מסודרת. אם ראשי הערים

יעזרו, אם השר יעזור, אם יהיה חוק שכר מינימום ויקשיחו את התנאים בחוק דמי אבטלה

אפשר יהיה לקדם את הדברים.

ר. כהן;

אני מבקש לשים לב לעובדה שהנושא יותר מדי רציני מכדי שישתמשו בו לניגוח

פוליטי ויש לקדם אותו מעבר למחלוקות פוליטיות. על הוועדה להביע שאט נפש מן המשחק

הפוליטי שנעשה היום בשם עיירות הפיתוח על ידי המפלגות, קואליציה ואופוזיציה, ומן

הצורה הלא רצינית שבה עוסקים בנושא. אם יש עלבון וביזוי של עיירות הפיתוח הם

בכך שמטפלים בהן באופן זה. אלה אנשים נהדרים, אלה ישובים נהדרים, שבלעדיהם כל

מדינת ישראל לא תיראה כמו שהיא צריכה להיראות.

מדברים על הבראה, על ייצור ויצוא, והיום אנחנו מתבשרים

שבנק ישראל החליט להעלות את הריבית ב 1%-לחודש, שזו קפיצה מ 19%-ל-31% שנתי.

מדברים על יצור והשקעות והגדלת הצמיחה, וזו ממש קטסטרופה. כולם מספרים סיפורים

ניתן לכם, נפתח, ומתחרים מי יתן יותר, אבל בנק ישראל מעלה את

הריבית,וצריך להבין את הדבר הזה כפשוטו: זה אומר שפחות כדאי היום להשקיע בעיירות

הפיתוח, לייצר מקומות עבודה ולייצא. היום כדאי לקחת את הכסף הזה ולגלגל אותו

בצורות אחרות שבהן מרוויחים כל הספסרים.

לגבי הדברים הנוגעים לעיירות הפיתוח ספציפית: אי אפשר שלא להתרשם מן

הנתונים שנמסרו כאן על ידי מכון ירושלים לחקר ישראל. עובדה היא שמאז 1980 עד

1986, כולל שנת 1986, יש עליה קבועה בשיעור האבטלה בעיירות הפיתוח. אילו זה היה

הנתון היחיד לגבי עיירות הפיתוח הייתי חושב שהדחיפה של הענין הזה היא קלה, אבל

מתוך כבוד לעמדת השר אני רוצה לומר לו: זו הפעם הראשונה שאנחנו מדברים בנושא של

עיירות הפיתוח לא רק בהקשר של אבטלה אלא בהקשר של גורל עיירות הפיתוח גם מבחינה

אנושית חברתית, וזאת בגלל המרכזיות של נושא העבודה, התפוקה והאבטלה. שלא תראו

שמדביקים לכם בזה דבר שלא נוגע לכם, אלא עושים זאת מתוך כבוד למרכזיות של הנושא

הזה.

לא מספיק שמביאים לעיירות הפיתוח מקומות עבודה. היום, אחרי כל כך הרבה

שנים, כבר צריך לשאול את השאלה איזה סוג של מקומות עבודה באים לעיירות הפיתוח

ואם הדבר הזה משתלב באיזו תכנית ממשלתית כוללת,ובכלל זה השכלה, חינוך בבתי הספר,

הכשרה מקצועית ואקולוגיה חברתית. מה זה משנה אם בעיר פיתוח בונים קונסבטוריון

כאשר האנשים מקבלים שם 400 שקל? ואז אין דרך אלא להתחיל לטפל בענין כמו שאתם

מטפלים, בפינצטה, וזה בסדר גמור. אני מברך אתכם על כל הדברים הטובים שאתם עושים,

אבל הבעיה היא שאין תכנית ממשלתית כוללת. אולי גם מפה לא מצליחים להביא לידי

ביטוי מכסימלי את המאמץ הכלכלי שאתם משקיעים ואת הפעולות שלכם, כי אין תכנית

ממשלתית כוללת.



העובדה היא שהעליה בשיעור האבטלה אכן מלמד על אותם דברים שדיבר עליהם

זה צבוע בצבע של צעירים באחוז קטסטרופלי ובצבע של עדות.

אגב, נוח לדבר על ילידי אטיה-אפריקה, אבל מה על ילידי ישראל? זו התאבדות של

הישובים, זה מה שמוכיח שלמרות כל המאמצים, למרות 2,000 מקומות עבודה וכל שאר

הדברים, יש פה כשלון טוטלי.

אני אומר דבר פשוט, והפעם הוא נוגע למשרד התעשיה והמסחר: אדוני השר, אדוני

המנכ"ל, אתם משקיעים, אבל צריך להביא בחשבון שני דברים שלא אמרתם פה: א. שבתקופה

זו נסגרו מפעלים גם בעיירות הפיתוח ופוטרו אנשים בעיירות הפיתוח. כלומר, התוספת

שאותה פרשתם איננה נטו, היא ברוטו. ב. שבינתיים היה גידול באוכלוסיה, לפחות

באותם צעירים שחוזרים מן הצבא ומספרם גדול ממספר הוריהם, ואז הקצב שבו משקיעים

בעיירות הפיתוח אינו מדביק את הפערים שנוצרים.

בפעם שעברה ביקשנו משר התעשיה רשימה של מפעלים. הוא אכן הביא לנו נתונים

ו יבורך על כך. מה שאנחנו צריכים לבקש הפעם גם את השר וגם את משרדי הממשלה

להביא לנו בפעם הבאה תכנית כוללת, ובכלל זה הנושא של השקעות והקמת

מפעלים שמתמודדים עם האבטלה וההכשרה המקצועית.

אני מצטרף למברכים, במיוחד לאנשים החדשים שנכנסו לתפקידיהם.

אנחנו לא נתקן את העולם. אנחנו יודעים את חמצב, אנחנו רואים מה קורה בעולם

בתעשיה ופיתות, ויש לנו בעיות משלנו, אבל המסקנות העיקריות של המכון הן חמורות

מאד, במיוחד כפי שאמר חבר-הכנסת רן כהן: הנושא המדאיג הוא, שבולט שיעורם של

המובטלים הצעירים וכתוצאה מכך יש גם ירידה מן הארץ. אני לא יודע אם כל אלה

שיורדים מוצאים את מנוחתם בחוץ-לארץ, אבל קיימת הסכנה של הירידה כאשר אנשים

צעירים לא יכולים להסתדר בעבודה, ובעבודה מתקבלת על הדעת, כי אנחנו חיים כבר

היום בתקופות אחרות. כולנו נמצאים מזמן לזמן בחוץ-לארץ, פוגשים שם את חצעירים

שלנו, וזו טרגדיה לאומית. אנחנו משלמים בנקודה זו את מחיר הבעיה של צעירים

מובטלים שחוזרים מן הצבא ולא מוצאים את מקומם ולא יכולים להסתדר במקום מגוריהם.

אם פנחס ספיר היה בשעתו הבולדוזר שהקים, יישב ופיתח את ערי הפיתוח, אני

חושב שכיום הבולדוזר הוא שר התעשיה והמסחר הנוכחי, והוא מוכרח - אין לו ברירה

אחרת - לפעול בצורה אולי לא מוסדרת, כי בממשלה שלנו אין תכנית כוללת. כבר נאמר:

עצם העובדה שרק לפני ימים מספר הועלו מחירי הדלק לתעשיה ולחשמל והיום הריבית

עולה - כל זה ללא תיאום בין המשרדים הנוגעים והמעונינים בדבר - היא ממש סכנה.

צריך לתפוס את הענינים בידיים ולפעול כפי שניתן לפעול.

מה שמדאיג אותי זו הביורוקרטיה, שמפריעה לאנשים מחוץ-לארץ להשקיע בארץ. אני

מכיר משקיעי הון, גם עכשיו וגם בעבר, שלא יכלו להגיע להסדר ועזבו את הנושא.

שאלה: אני יודע שיש בדרום אפריקה יהודים עם הרבה כסף. האם נעשה משהו מיוחד

כדי שתהיינה השקעות של יהודים מדרום אפריקה ודווקה באזורי הפיתוח?

שמחתי לשמוע את הדברים שנאמרו ואתן ביעף את התשובות על חלק מן השאלות

שנשאלו.

לגבי הצעתו של שאול עמור בקשר להקמת קרן משותפת לממשלה ולהסתדרות לצמיחה

נברך על כל דבר שיהיה.



לגבי הצעתו שלא להשקיע במפעלים מאושרים במרכז הארץ: מהחומר שניתן יתברר לכם

שההשקעות במרכז הארץ ירדו. עם זאת, הררך הקלה ביותר, הבטוחה ביותר והמהירה ביותר

להגדלת היצוא זו הדרך של הרחבת מפעלים. יש תשתית, יש ידע, יש שווקים ויש מערכות

שיווק שיכולות לשווק כמות גדולה יותר של תוצרת. זו הדרך, ולכן במרכז הארץ אלה

בעיקר הרתבות.

נכון שיש מספר מפעלים שנסגרו. מתוך המפעלים

שנסגרו מסיבות הסתבכות כספית של המשקיעים אינני מכיר מפעל שהמשרד לא ניסה לסייע

לו באמצעים רבים - ואכן גם הפסדנו כסף רב דרך ערבות המדינה, ערבות החברה לסיכוני

סחר חוץ והבנק לפיתוח התעשיה - ואני יכול להביא לדוגמה בכרמיאל את "כרמלית", את

"פורטנוי", "דזאלום" ו"מודול-בטון".

אשר לנושא של קרן לבעלי מלאכה: קיימת במשרד קרן לתעשיה זעירה שנותנת למלאכה

ותעשיה זעירה הלוואות עד 15 אלף דולר. התנאים לקבלת סיוע מהקרן הזאת פשוטים

ביותר וכל מפעל יכול למלאם. אנחנו משתדלים להעביר מידע זה, אבל אני מבקש מראשי

במידה ואתם נתקלים במקרים קונקרטיים, שילחו אותם אלינו.

לגבי בדיקת ההטבות שניתנו או ניתנות למשקיעים בערי פיתוח אני רוצה לומר:

שינוי הקריטריונים, שינוי החוק הוא מאבק נורא, שאולי שייך להערה הכללית שנאמרה

לגבי התכנון הכללי של המדינה. זו קריעת ים סוף, ואני מציע ללכת בדרך המהירה יותר

אם יש בעיה, תביאו אותה כמקרה נפרד בפני עצמו. לדוגמה:

רפא"ל פנתה אלינו בקשר להורדת שכר הדירה, ומיד עשינו זאת והורדנו את שכר הדירה.

אני מציע לגשת לענין באופן נפרד, ספציפי. יש בעיה, תרימו טלפון.

לדברי ראש העיר ערד לגבי מפעלים שאינם מייצאים: מפעלים כאלה בערי הפיתוח

הוצאנו מן המסגרת עוד לפני למעלה משנתיים, ואני מודיע שזה מה שאנחנו עושים.

אומרים לי שזה לגבי תעשיה זעירה בלבד.

גם מסגריות ונגריות הן במסגרת בעלי מלאכה.

לגבי עובדים באמצעות קבלנים: אמנם חיו שיחות בין מזכיר ההסתדרות לביני

בתחום הזה, היתה לנו גם הצעה משותפת איך לגשת לענין באופן הדרגתי - יש כאן בעיה

ממדרגה ראשונה, בעיה של קביעות וצבירת זכויות, בעיה של מספר גורמים שלפי דעתי

מביאים לכל העיוותים - אבל אנחנו יודעים היום דבר נוסף: למרות הרווחיות של

התעשיה, והיא רווחית, היא נמצאת במאבק קשה ביותר עם תעשיות ענק בעולם, ולכן אני

מציע להיזהר בנושא הזה ולא לכרות את הענף שעליו אנחנו יושבים .

בעיני ערבים זכאים לעבודה כמו יהודים, לכן

אני לא מפריד בין יהודים וערבים, אבל קורית היום תופעה שקבלנים, בדרך כלל לא

יהודים, זוכים במיכרזים, ויותר ויותר עבודות קבלנות - עבודות מתכת ואחרות -

עוברות ללא יהודים. עצרתי את הענין ונתתי הנחיה חד-משמעית. אני מציע, בנוסף

לצעדים שעשיתי ואעשה, שראשי ערי הפיתוח בדרום ייפגשו עם הנהלת כי"ל ועם הנהלות

של חברות אחרות, והייתי שמח להיות מוזמן לפגישה כזאת.

אם אתה תזמן את הפגישה הזאת הנהלת כי"ל תגיע.

אני כבר מודיע שאני מזמן אותם ואני מזמין את ראשי ערי הפיתוה שיציגו את

תביעותיהם.

אותו הדבר לגבי דבריו של אלי הללי בנושא הבנקים, אספקת הירקות והבשר. בכל

הדברים האלה אני מבקש לבוא אלי עם דוגמאות כדי שאפשר יהיה לבהון את הענין.

אשר לאנשים שלא גרים בערי הפיתוח: הצעתי בזמנו לפטור מתשלום מט, במשך כמה

שנים, את האנשים שגרים בירוחם ומצפה רמון ואני משוכנע שאילו זה היה נעשה היתה

קמה היום בירוחם שכונה של "בנה ביתך". היה דיון בנושא של מצפה-רמון וירוחם,

ומכל הדברים שסוכמו באותה ישיבה - וסוכמו הרבה דברים - המשרד האחד שביצע את מה

שהיה שייך לו זה המשרד שלנו. הבעיה היא שהממשלה צריכה, קודם כל, להיות מסוגלת

לקבל החלטות; שנית, לבצע את ההחלטות שלה, אבל המדיניות היא שכל משרד עצמאי וזה

קיים כבר ארבעים שנה.

המשבר באלקטרוניקה חולף לשמחתנו. יש מאבק מוחות מתמיד, ובנושא זה צריך

להשקיע. מוכרחים להשקיע יותר במחקר ופיתוח כדי להיאבק בתחום הזה.

היתה צמיחה בשנה האחרונה בהיקף של 3.5%. אמנם הצמיחה לא היתה

מספיקה, אבל היתה צמיחה.

לחבר-הכנסת אמיר לגבי קביעת סדרי עדיפויות לאומיים: קיים, למשל, הנושא של

הבדואים. אני לא נגד זה שהם יחיו ויחיו טוב, אבל אנחנו עומדים לפני מצב שבעוד לא

הרבה שנים מי שיסע לנגב יצטרך לעבור דרך ישוב ערבי צפוף לאורך הקו שמחבר מהרי

חברון לאורך הגבול, משני הצדדים, מן הישובים שמעבר למה שהיה הקו הירוק עד

לישובים שהקמנו שם היום, כל הקו הזה מיתיר ומערבה ועד עומרים. הענין מחייב

מדיניות ברורה. הצעתי עוד ב-1977, וחזרתי והצעתי לממשלה, לדון במה שנקרא פריסת

ההתיישבות בבקעת באר-שבע. לא הצלחתי להביא את זה לדיון עד היום.

דיברתי על כך בממשלה, הסברתי בממשלה. קיימתי

בנפרד שיחה, על מישור אחר לגמרי, עם ראש הממשלה ועם ממלא מקום ראש הממשלה. הצגתי

את הנושא הזה בכל החומרה, וצריך שכל אחד ישמיע את קולו בתחום שהוא יכול להשמיע

אותו. תטילו את משקלכם, תעזרו. אני נאבק למען הענין הזה, אבל אין מודעות לאף אחד

מן הגופים, כמו שאין בממשלה מודעות לנושא ההתיישבות, יש דברים שבהם חלה אצלנו

נסיגה. דברים שנראו פעם הכי חשובים, הכי עיקריים,נדחקו הצידה. ההתיישבות -

משקלה, חשיבותה כערך, כתרומה לבטחון, כמי שמגדלת חיילים ומפקדים עם תעוזה ויזמה

- כל זה נגמר,ואני רואה בכך סכנה שאין דוגמתה.

אני לא מקיים מגע ישיר כדי לעקוף מישהו. אני משתדל להביא

כל מי שאני יכול, אני מביא ומשכנע ומטלפן למשקיעים לחוץ-לארץ עשר פעמים, מסביר

ושולח, וזה עובד. זו הדרך שבה פעלו הורי, כך היו עושים כל דבר- אני זוכר זאת

בתור ילד - כך עבדו ואני מאמין בדרך הזאת.

נכון שנסגרו מפעלים, אבל נסגרו מפעלים גם במקומות אחרים והשאלה היא מה נתת,

מה הוספת.

מרכזים מסחריים - בקצרין, בירוחם, בחצור הגלילית, במדרשת שדה-בוקר. רק

עכשיו חנכתי במדרשת שדה בוקר מרכז מסחרי שיתן דחיפה. אנחנו בונים את המרכזים

המסחריים באמצעות חברת מבני תעשיה, אם כי בנתיבות בונה חברה פרטית.

יש לנו בעיה, כי היום עבודה לא נחשבת לדבר

מכובד. אתם חושבים שנוח לי ללכת ולבקש רשיונות להביא עובדים? אנחנו מייבאים

עובדים מפורטוגל, מבריטניה ואיטליה לעבודה במשמרות לילה. יש מפעלים שלא עומדים

בהזמנות ויש צעקה גדולה.

ר. כהן;

גם בשכר טוב לא רוצים לעבוד?

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

יש מפעלים שהציעו משכורות גבוהות, אבל כשמגיעים למשמרות לילה אנשים לא

רוצים לעבוד. מה שהיה פעם כבר לא- קיים יותר ויש כאן דבר יסודי, עמוק מאד

ומסוכן; לא רוצים לעבוד.

לענין של דמי אבטלה; אין ספק שצריך לטפל בנושא הזה ולכרוך אותו עם הנושא של

שכר מינימום. תציעו הצעות. הקודמים לנו היו חכמים מאתנו; הם ידעו שלא משלמים

בלי שעובדים. אדם נוטע עץ - משלמים לו; צובע קיר - משלמים לו; אבל לא משלמים

לאדם שלא עובד.

לחבר-הכנסת בן-אליעזר בענין הביורוקרטיה; אין לנו היום שום תלונות. אין

משקיע זר אחד שלא ראיתי אותו בשנתיים וחצי האחרונות וזה הסידור אצלנו. לא פעם

אחת אלא ארבע וחמש פעמים אני בא עד שאני רואה שהענין זז. ראיתי כל משקיע ישראלי

שניסה לראות אותי ואני לא חושב שיש עיכוב. אנחנו עובדים מהר מאד - נותנים תשובה

תוך שבועיים, לא אחרי חודשים - אבל בכל זאת אנחנו צריכים להיות זהירים כשאנחנו

עומדים להשקיע במפעל מסויים 40% מכספי המדינה. אסור לנו גם לא להצליח, כי

המשמעות של אי הצלחה היא מכה מוראלית, זעזוע. עשיתי סדר, וכל מי שפונה למשרד

שלנו מקבל תשובה תוך עשרה ימים. אם אתם מכירים מקרה שלא נענה,תנו לי את הפרטים

ואטפל בו אישית.

קניות של משרדי הממשלה בחוץ; לא כדאי להגזים. "בזק", שהיא קנין גדול, קונה

80% בארץ ו-20% בחוץ. משרד הבריאות וקופת-חולים קונים הרוב בארץ. לגבי משרד

הבטחון יש בעיה כללית יסודית, שהוא עובר לקניות בחוץ בגלל מגבלות תקציב, ולעתים

גם בגלל נוחיות.

א. ורדיגר;

אולי זה גם יותר זול.

שר התעשיה והמסחר אי שרון!

אני מציע שתזמינו את שר הבטחון.

קניות באזורי פיתוח; אנחנו מטפלים מיד בכל אחת מן התלונות. קל לפעמים לקנות

במקום אחר, לכן צריך כל הזמן לעצור את המגמה הזאת. אם יש מקרה, תביאו אותו

לידיעתנו ונטפל בו. אנחנו מוכנים לטפל בכל מסגריה, בכל נגריה.

העלאת הריבית; בעיני זה דבר חמור ביותר. שלחתי בנושא זה מכתב לראש הממשלה.

יכול להיות שיש כל מיני שיקולים להעלאת הריבית, כמו השיקול שהריבית ירדה מאד,

אבל הדעה שלי היתה שמוכרחים לתת הרגשה של יציבות, לפחות במשך כמה זמן, שלא לדבר

גם על המשמעות המעשית של העלאת הריבית.



ר. כהן;

הופתעת בנושא הריבית?

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

הופתעתי. גם מעליית מחיר הדלק הופתעתי.

ר. כהן;

אם שר התעשיה והמסחר מופתע מעליית הריבית, זו מדינה משוגעת.

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

אל תחשוד בי שאני לא עובד ואי אפשר למצוא אותי, אבל הופתעתי מהעלאת מחיר

הדלק ומהעלאת גובה הריבית ואני רואה זאת כדבר חמור.

אני מסכים שלא משקיעים מספיק. עם זאת אי אפשר להתעלם מן העובדה שבשלוש-ארבע

השנים האחרונות ההשקעות בתעשיה בארץ נעות סביב 1,2 מליארד דולר בשנה, ועוד כ-200

מליון דולר מושקעים במחקר ופיתוח אזרחי. אנחנו נעים בין 1.2% ל- 1.4% כבר מספר

שנים, ואם כי הייתי רוצה שיהיה יותר, אי אפשר לומר שלא משקיעים.

אני מטפל בנושא הזה גם באמצעות הפדרציה, שהיא גוף

מאורגן. לפני יומיים קיימתי פגישה עם קבוצה גדולה יחסית של יהודים מאחת המדינות

בדרום אמריקה והצעתי להם מה שהצעתי גם ליהודים מדרום אפריקה; לבנות פרוייקס שלם

סביב ההשקעות שלהם - מפעלי תעשיה ומגורים. הצעתי לחם דגם שדומה למה שהוקם

בתפן-מעלות, של מגורים ותעשיה. הקבוצה מדרום אפריקה התענינה, למשל, באזור

בית-שמש.

י.זי. אמיר;

תעביר אותם לנגב.

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

אני מוביל לנגב כל הזמן,ולא מעט משקיעים - מניתי רק חלק - הלכו לנגב בשנים

האחרונות.

היו"ר א. נמיר;

אני רוצה שנדע שאנחנו דנים על הנושא מנקודת המבט של התעסוקה. יש לנו היום,

בפריסה על פני השנה, 60 אלף איש שמקבלים דמי אבסלה במדינה - אף פעם, בשום תקופה

במשך השנה, המספר לא עלה על 20 אלף - ואין כל ספק שנתון זה מראה על אי רצון ללכת

לעבודה. אנחנו מתמודדים עכשיו עם בעיה מאד קשה והיא הנושא של שכר מינימום,

כשאנחנו מתכוונים עד הפגרה לעביר את החוק הזה במליאת הכנסת. לאחר שחוק שכר

מינימום יתקבל נשנה גם את מה שצריך שינוי בחוק דמי אבטלה. אנחנו אלה שמעכבים את

הענין של 60 הקילומטרים וגם חיוב הצעירים ללכת לכל עבודה, כי לא נחייב כל צעיר

ללכת לעבודה כאשר הקבוצה הגדולה ביותר היא בערי הפיתוח, כאשר אנחנו יודעים בדיוק

מה מציעים להם לעשות, באיזה תחום, ומה העתיד שמחכח להם בעוד שנה-שנתיים. רק

"מוטורולה" או מפעל כמו "מוטורולה" ענה לבנים והבנות הצעירים של ערד, שכל מה

שהיה להציע להם במשך תקופה ארוכה הוא להיות עובדים בשירותים ובבתי המלון בים

המלח.



בעיה חמורה היא בעיית הקבלנים הפרטיים. אנחנו יזמנו את הדיון בנושא וכתוצאה

מהיזמה שלנו יש עכשיו הצעת חוק שעברה את הקריאה הראשונה במליאת הכנסת. הצעת החוק

כמות שהיא רעה מאד, אבל נשנה אותה מהקצה אל הקצה ולא ניתן להשתוללות הזאת

להימשך, לא במיגזר הציבורי, לא במיגזר ההסתדרותי ולא במיגזר הפרטי.

אדוני השר, דיברת על תוספת של כ-6.5% עובדים - נתת פריסה רק של ערי הפיתוח

- כאשר אנחנו יודעים, נכון להיום, שאחוז המובטלים בערי הפיתוח הוא 4% .23. הנחמה

שלנו שיבוא הנה שר הבטהון היא לא גדולה, כי אנחנו יודעים שלמרות העובדה שלא היה

קיצוץ בתקציב הבטחון עומדת להיות פליטה משוערת של עוד 5,000 עובדים, ולכן אני

חוששת שהמאזן יכול להפוך למאזן שלילי.

אני לא אומרת שצריך מדיניות כוללת בכל מחיר. במדינה שלנו אין דרך אחרת אלא

לעשות דברים באופן אישי - ואני גם מברכת על כך - אבל באיזה שהוא מקום אנחנו לא

מרגישים שיש שולחן כלשהו שרואה את כל הדברים האלה יחד ולכן יכול לקרות שגם

מאמצים אדירים שאתה משקיע והמשרד משקיע יביאו בסופו של דבר למאזן שלילי. הפניה

היא לא רק אליך, אבל אנא, תעלה את הענין של מציאת פתרון כולל בישיבת ממשלה, כי

כל הממשלה יחד, לא רק משרד התעשיה והמסחר, צריכה לעזור לערי הפיתוח כדי שהן לא

יקרסו.

אני רוצה להודות לך, אדוני השר, על שנענית לפנייתנו ובאת.

(הישיבה ננעלה בשעה 14.30}