הכנסת האחת - עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פהוטוקול מס. 292

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום בי, גי בשבט התשמ"ז, 2.2.87 . שעה 11.00

חברי הוועדה .- א. נמיר - הי ו "ר

ב. בן-אכ"יעזר

ח. גרוסמן

ר. כהן

^ י. סרץ

א. שוסטק

חה"כ ד. מגן

ד"ר ד. גולן - מנכ"ל משרד הבריאות

ד"ר ש. שרף - מנהל בית החולים באשקלון

ש. כוכבי - מנהל אגף מי נהל ומשק, משרד

הבר יאות

ר. אלמוג - רוירנטית בריאות-משרד האוצר

י. מרק - אחראי למי נהל בתי-חולים,

משרד הבריאות

י. שמולוביץ - מנהל המחלקה לתכנון ותקצוב -

משרד הבריאות

א. אדלר

רשמה .. רקורד/03-455310/ח.סטרול-29

פינוי חולים וסגירת ביה"ח באשקלון (הצעת חה"כ ד. מגן)

הנושא שעל סדר יומנו הוא הצעה לסדר היום של חה"כ טגן, פינוי

חולים וסגירת בית החולים באשקלון, הבקר ישבתי עם צוות הרווחה של

משרד האוצר, עם כל הרפרנטים בראשותו של משה אבא. הם ביקשו לבוא

ולספר על התקציב. זה היה על הכל, על רווחה, בטוח לאומי, בריאות. הם

הביאו גם את חינוך. על פי הצעה של משה אבא, היא הצעה מאד טובה, הם

הציעו שהם יופיעו בפני הוועדה, להסביר לנו את השגות האוצר על כל

המכלול של השרותים החברתיים. ביום רביעי הקרוב קבעתי זאת על סדר

היום. זה מפגש מאד חשוב לנו, בייחוד שאנחנו מתחילים עכשיו בדיונים

על התקציב. אם אחרי זה נצטרך את השר נזמין אותו.

פה מדובר על מדיניות. פה לא מדובר על דברים טכניים. הרעיון

הוא רעיון מצוין, אני מקבל את זה בשמחה רבה. מאחר ומדובר על

מדיניות, שר במקום גם צריך לדעת להתרשם מאיתנו, לשמוע. בדרך כלל

נציגי האוצר, אם זה לא ברמה של שר, הם משמיעים לנו מה ההשגות של

האוצר. הם לא יכולים להשתכנע מאיתנו. מי שיכול להשתכנע זה השר

עצמו .

כדי שהדבר יהיה באמת דו צדדי והיות והדיון הוא כל כך חשוב כי

זה נושא של מדיניות, לדעתי שר האוצר, בלי שום חלילה חתגרות.

להיפך.

אני מציעה לקיים את זה בשני שלבים. משה אבא שהוא סגן הממונה

על התקציבים והרפרנטים הראשיים של כל המשרדים, גם העבודה והרווחה,

גם ביטוח לאומי, גם בריאות, הם האנשים שלמעשה מכינים את התקציב.

נשמע אותם, נשאל את השאלות. כשנגיע להשגות שלנו על מדיניות, אני

מציעה שישיבה לאחר מכן נזמין את שר האוצר.

בראשית דברי אני רוצה להודות ליו"ר על שהשכילה לקבוע מועד

לדיון מיוחד על המרכז הרפואי על שם ברזילי, כי לו הדיון היה מתקיים

במועד המקורי על רקע נושא שלא קשור כלל למצוקה המיוחדת למרכז

הבריאות על שם ברזילי, אני מתכוון על רקע שביתת עובדי המינהל

והמשק בבתי החולים הממשלתיים, ודאי היה קשה להסביר את הייחודיות

בצרות ובמצוקות הפוקדות את מרכז הבריאות על שם ברזילי שבאשקלון.

מרכז בריאות, ואני בכוונה משתמש במושג הזה ולא אומר בית חולים,

המשרת אוכלוסיה של למעלה ממאה ששים אלף תושבים בכל המרחב שבין

נתיבות שדרות קרית גת ואשקלון.

אני מבקש להזכיר שבית החולים נבנה לפני עשרים וחמש שנה

במתכונת מזערית בת תשעים מיטות. האכלוס המוצלח של חבל לכיש

והשגשוג של הערים והישובים בסביבה, הובילו לכך שכבר לפני כמה שנים

הבינו שבית החולים צריך לעלות מיד למתכונת בת חמש מאות מיטות. היום

הוא במתכונת בת שלש מאות ששים מיטות. משרד הבריאות, עוד בימים

שידידי חח"כ שוסטק עמד בראש המשרד, ואחר כך מוטה גור, הספיקו



להשקיע בתשתית של בית החוקיים ששה עשר וחצי מליון דולה, מתוך בונה

שסכום דומה יושקע בהרהבת השרותים על ידי תקצוב משבויות, כזר/ אדם

ודברים נלווים.

התוצאה שבשנים 1985-86 נוצר מצב שאמנם הממשלה השקיעה בראיה

לטווה רחוק שבית החולים הזה ישרת באמת חמש מאות חולים. אבל ההקצבה

נקטעה באיבה. התשתית ישנה, החולים והחולים הפוטנציאלים הנזקקים

לשרותים מוזמנים לבית החולים. בית החולים בורע תחת העומס עד בדי כך

שיש עוותים רבים בכל מה שקשור בהשוואה של הפרמטרים המיוחדים לבית

החולים הזה מול הפרמטרים לגבי בתי חולים אחרים.

כשאני אומר אחרים אני מתכוון בתי חולים, כפי ששרת הבריאות

מגדירה אותם, הפריפריים במקומות אחרים בארץ. אני לא רוצה ברגע

לנקוב לא בהלל יפח ולא בנהריה ובבתי חולים אחרים.

לרעת אשקלון?) לרעת אשקלון.

מה יכול להיות יותר גרוע מהלל יפה, אני לא

יודעת.) הלל יפה, מי שיבדוק את המשבר התקציבי שם, קודם בל צריך

לבדוק את זה מבחינה משטרתית.

אני מכירה את הלל יפה כבית חולים בגלל קרובי משפחה שלי

שמאושפזים שם לעתים קרובות. אני לא מדברת עכשיו על הצד הבספי או

הנהולי.

ההקצבות של משרד הבריאות להלל יפה אינן קטנות, הן גדולות.

הבעיה היא שבית החולים מנוהל בצורה לא תקינה. לכן במה שאומר חה"ב

מגן, הוא צודק מאה אחוז.

אני אצטט מהדברים שהעליתי בהצעה הדחופה לסדר היום של הכנסת,

ברשות היו"ר. "חדר המיון למשל מעניק עד שנה שרות לששים וחמישה אלף

מבקרים בשנה. היקף זה הוא מעל מאתיים מבקרים לבל מיטת אשפוז, הרבה

מעל המקובל בכל בית חולים אחר, כולל בתי החולים שנקבנו בשמותיהם.

יום תרופות של בית החולים ברזילי מגיע לשנים עשר אלף ש"ח."

אקח דוגמא שאני בקיא בה. מדוע אני קורא לזה מרכז בריאות

ברזילי? בעיר בה אני גר, קרית גת, השכיל מרכז הבריאות ברזילי,

בנוסף למחלקה הנטרולוגית הקיימת במיתקנים של בית החולים, אחרי סקר

מדהים ומכאיב שגילה שבקרית גת וסביבתה ישנם שלשה נזקקי דיאליזה,

מעל לכל פרופורציה במה שקשור בארץ, בתוך קרית גת נפתחה מרפאה.

אנחנו קוראים לה במושג הקהילתי מועדון דיאליזה. כך שאותם נזקקי

דיאליזה באים, מתחברים למכשירים פעמיים שלש פעמים בשבוע. אחו- כך

הולכים לבתיהם או לעבודה.

כל השרותים הללו גורמים לכך שבמסגרת הזו עובדים אלף עובדים.

הגרעון התקציבי, נכון ללפני חדש, במועד שבו חקרתי את הענין, הגיע

לשמונה מאות אלף ש"ח. אני ממליץ לפני ועדת העבודה והרווחה לחפש דרך



יחד עם גורמי הממשלה, למצוא פתרון יסודי לענין לכסוי הגרעון הזה,

אחרת אנהנו עלולים להאות תופעה שהגרעון הולד ותופה. אנהנו עלולים

לתפוה טלאי אההי טלאי. התפהים הללו הגיעו כקלושים, לא הזקים.

המשברים במרכז הבהיאות הזה עלולים להיות תכופים ועמוקים יותר.

כתושב המקום ובאהד שבמזל טוב נולד לו שם בן לפני תשעה חודשים,

אני הוצה להעיד שתדמיתו של בית ההולים עד לפני כשנתיים שנתיים והצי

היתה מתהת לכל הבנה. אנשים סהבו להגיע לבית ההולים הזה. היו

נודדים לבתי הולים אחרים בניגוד לגבולות שמשהד הבהיאות קבע. לא

מפני שדוקטוה שהף נמצא כאן ולא מפני שהמתם של כמה מנהלי מהלקות שלו

עומדת בקנה מידה לאומי, בית ההולים הזה שינה את תדמיתו מהקצה אל

הקצה. היום הוא בית הולים מבוקש.

חשוב מאד שהמוסדות הצבוריים, הכנסת, הממשלה, יחשבו כיצד לתת

תהופה או מזוה לבית ההולים הזה במועד, שמה הענין הזה שנשמע לכאוהה

תדמית ונשמע לכאוהה שולי, יפגע. באזור הוא נהשב לענין השוב ביותה.

על כן אם יש כוונה לסייע, ואני מקווה שישנה כוונה כזו, אני ממליץ

ומבקש שהיא תהיה אכן במועד. ( א. שוסטק : מה שאמהת על הדיאליזה,

הקהילה האנגלית הקימה ?) לא. זה מהכז הבהיאות בהזילי, עירית קרית

גת הקימו,

בפעם הקודמת שהייתי פה ציינתי כפתיה שהפואה עולה ההבה כסף.

נסיתי לתמצת בלי לנסות להכנס לההבה ההבה מספהים כי אין לזה סוף,

לנסות לההאות מה הבעיות, מתוך הנהה שעניי עיהי קודמים, אבל אני

מייצג את המעהכת כולה ואני מעהיך שאנשי המשהד פה, ואין לי שום

כוונה לתקוף את אנשי המשהד, אנשי המשהד פה בההלט מבינים שבעיית

המהכז ההפואי בהזילי אינה בעיה סצפיצית, אלא יש כאן איזה שהוא קו

של כל המעהכת שיש לה איזה בעיה.

המהכז ההפואי בהזילי הוא מהכז משולב, הוא מהכז י יהודי, הוא לא

המהכז ההגיל. זה יצוה שלא מכיהים כמוהו בכל העולם ומתפעלים ממנו.

הוא גם לשכת הבהיאות המחוזית. המנהל הוא גם ההופא המהוזי. יש לזה

ההבה יתרונות. יש לזה גם ההבה חסרונות.

המהכז בעשהים והמש השנים האחרונות שלו יצה כמה סטנדהטים

ודבהים שלא שמעו עליהם. תדמיתו אף פעם לא היתה בהתאם לפועלו

האמיתי. אם זה היה קליטת עולים בתקופת הקמת הבל לכיש, אם זה

האתיופים לאההונה, שהובם עבהו דרך מרכזי הקליטה באשקלון ופוזרו

לאהה מכן, כאשה הלשכה היתה המהכז שבדק את כל המהלות. והיו ההבה

מהלות, מהלות שלא הכהנו, ממלהיה ושהפת עד מהלת פרזיטריות שלא

הכרנו.

המהכז גם באהבע המש השנים האחרונות כבית הולים, באספקט של הבית

הולים שלו, התפתה בצוהה משמעותית. משנת 1982, כפי שאמה הה"כ מגן,

נבנו מבנים בסדה גודל של ששה עשה והצי מליון דולה, שזה סכום אדיה

בכל קנה מידה. הכספים מחוץ לפגיה ואיזה שהיא תהומה קטנה במרפאות,

הכספים הם כולם כספים של משלם המיסים. אין כאן שום נסיון להסתיה

שזו היתה מגמה מכוונת של המשהד להתהיל לפתה את בתי ההולים מה

שקוהאים פהיפריים. אני לא אוהב את השם הזה כי אנהנו לא פהיפריים,



אנחנו בתי חולים אזוריים.

המגמה חזו של פיתוח, באח מתוך המחשבה שאתח לא נותן רפואה

פריפרית. אתח נותן רפואה. טובח יותר, טובח פחות, אבל אתח נותן

רפואח. חתקף חלב במרכז חרפואי ברזילי באזור אשקלון אינו שונה מהתקף

לב בכל מקום אחר בארץ.

בחכרח חתחילו לפתח. ציינתי כאן מספר דברים שנוספו אז. הטיפול

הנמרץ הכללי שלא היה לנו. אני מציין דברים שפותחו מאז במגמה מפורשת

של המשרד. פותחו טיפול נמרץ כללי. נפתחח מחלקח אורולוגית שלא היתה.

נפתח חדר נתוח אמבולטורי. המעבדח צריכח לחפתח עכשיו וזו תהיה

קטסטרופה של השנה הבאה. המטבה בפיתוה, חדר מיון חדש, דיאליזה חדשה

לגמרי, המרפאות שנפתחו.

אני מדבר על תוספת של מהלקות הדשות פלוס התוספת של שטח בנוי.

כל הדברים האלה הם דברים נפלאים. אני בלי כחל וסרק אומר שמה שעשה

משרד הבריאות ומשרד האוצר במאמץ מיוחד זה מעשה יפה מאד והאוכלוסיה

מרגישה בשינוי. ביום שפתחנו את חדר המיון חחדש, הרגשנו בשינוי

אפילו באוירה. חעצבנות, חאלימות ירדו בצורח לא של עשרה עשרים אחוז,

אלא שמונים תשעים אחוז. המוכנות של הצוות לתת סיוע ושרות השתנתה

לאין הכר כי האנשים מרגישים בתוך בית ולא בתוך איזה שהיא אורווה.

אבל כל זח דורש כסף. להפעיל שטחים, אם אני משלש את שטה המרפאות

מאלף לשלשת אלפים, אני צריך חשמל, אני צריך חמום וקרור, אני צריך

כח אדם שינקה את זח. אם הונחתה עלי היום חנחתת קיצוץ של שלשה אחוז,

על זה נאמר.- המן הגורן או מן היקב? כי לא ברור לי מאיפה אני

אקצץ.

אני למשל מתיחס למקרה הדיאליזה. ציינתי כאן מספר של שנים עשר

אלף שקל הדש לשנה שעולה חולח הדיאליזה. בלי לקחת בחשבון כוח אדם,

בלי לקחת בחשבון דברים נלווים, אך ורק מה שמושקע ישירות. כלומר,

הנוזלים, הציוד שאתה מחדיר לתוך הוריד וכל הדברים שאתה יכול לראות

ממש בעין. שנים עשר אלף שקל לשנה. אם יש לי המשים חולים, זה

בסביבות שש מאות אלף שקל הדש לשנה.

אם תקציב המרכז הרפואי ברזילי הוא ששה מליון, אנחנו בעשרה

אחוז רק בדיאליזה. אם תקציב התרופות הוא שני מליון, זה יותר מרבע

מתקציב התרופות שלנו.

אני מקבל תקציב וזה בתחילת חשנח. חתקציב אף פעם אינו עוקב את

מח שמתרחש במשך השנה. למזלנו האינפלציה היתה השנה אך ורק עשרים

אחוז. אפשר להתיחס לזה איך שהוא בצורה של פרופורציות סבירות. בכל

זאת, אם שוב אקה את ההלק הגדול ביותר של התקציב שלי שהוא שני

מליון עבור תרופות וחומרים, הגענו למצב היום שאנחנו מספקים את כל

חשרותים שאנחנו צריכים לספק, בכמות יותר גדולח, בכמות יותר קטנה.

אנחנו מריצים יותר חולים לבדיקות סורק ממוחשב במרכז הארץ. אבל

אנחנו נותנים.

אין דבר כזה שהולה יזקק לשרות מסוים ולא יקבל אותו. נתן את

הכל כי אין שום סיבה שהחולה בקרית גת יקבל שרות פחות מאשר במרכז

הארץ.



ניקח כמה דוגמאות של תרופות. יש לנו כאן תרופה שנקראת אמיקצין.

אמיקצין זו אנטיביוטיקה מהסוג החדש, הדור השלישי, מאד יקרה. אני

רוצה להשוות צריכה בין שנה לשנה, בפרק זמן שווה אפריל-אוקטובר

1985 לעומת אפריל-אוקטובר 1986. השינוי בצריכה בכמות היה שלשים

והמישה אחוז יותר. השינוי בעלות היה מאה שלשים ושלשה אחוז.

הפרופרוציות פה של השינוי בעלות הן המשמעותיות. ניקח תרופה כמו

מוקסיפן שודאי חלק מהאנשים פה מכירים. זה כמו הפנבריטין, אותו דור.

השינוי בצריכה בין השנים האלה היה בסביבות תשעה אחוז, לא יותר.

השינוי בעלות היה שמונים ותשעה אחוז.

אני הולד לדברים יותר קטנים. יש לנו בחדר ניתוח כאלה פדיס

קטנטנים שאנחנו סופגים איתם את הדם. הצריכה ירדה בחמישה עשר אחוז.

המחיר עלה במאה שלשים ושבעה אחוז. יש דברים כמו רפודים לגבס שלא

השתנתה הצריכה אבל אחוז העלות היה מאה ששים ושנים. אני רק נותן כמה

דוגמאות. יכולתי להביא לכם פה מגילות מחשב ענקיות שיכלו לציין

שאנחנו לא מספיקים לעקוב אחרי השינויים בעלות, בייחוד של

התרופות.

אם בסוף השנה אני בא לדיון עם המחלקה לתקצוב, הם במקרה הטוב

מפצים אותי. במקרה הרע מפצים אותי חלקית. אז אני נותר עם גרעון

שהוא די גדול. עשינו חשבון, ופה יש לנו קצת ויכוה עם המחלקה לתכנון

ותיקצוב, שהגרעון החודשי שלנו היה כמאה אלף שקל חדש. מאה אלף שקל

חדש כפול שנים עשר זה מליון מאתיים, זה בסביבות שלשה חדשים גרעון.

באמת הסערה פרצה בערך שלשה חדשים, ארבעה חדשים לפני סיום השנה.

מתוך המליון מאתיים אלף קיבלנו הזרמה כרגע של שבע מאות ארבעים

וחמישה אלף. עדיין נותר מה שאנחנו קוראים גבנת. את הגבנת אנחנו

מעריכים בכחדש, חדש וחצי שנצטרך להעביר לשנה הבאה.

השנה הבאה מתחילה, אופרה חדשה, עם כל הזמירות הישנות. מצד

שני, אני מתחיל שנה חדשה עם מחסנים ריקים לחלוטין. אני חי מהיד אל

הפה. יש לי בערך, במקרה הטוב, צריכה של שבוע, עשרה ימים, כאשר

המגמה תמיד היתה להשאיר צריכה של חדש.

איך קורה דבר כזה שבית חולים גומר את

התקציב לפני סוף השנה? הלק מהבעיה היא עלייה בצריכת הרפואה. יש

עליה, יש עליה בבקורים במרפאות משנה לשנה בסדרי גודל די גדולים.

פעם דברנו על עשרה חמישה עשר אחוז. בשלש השנים האחרונות זה קפץ

מחמשת אלפים לשבעת אלפים לתשעת אלפים חמש מאות בקורים במרפאות

שלנו, פר חודש. ( היו"ר א. נמיר : וזה מביא הקלה במספר

המאושפזים?)

כן ולא. יש ירידה בשהות הממוצעת אצלנו. רואים פה בברור שיש

לנו אלף ימי אשפוז ותשעה עשר אלף חמש מאות חולים שזה בממוצע חמישה

ימי אשפוז. זו עליה בטרנאובר, ירידה באשפוז הממוצע. אבל זה לא פותר

את הבעיה. במיטת חולה אחת מאושפזים יותר אנשים. אם החולה נמצא יותר

זמן הוא עולה פחות כסף, כי חחלק הגדול הולך בתחילת האשפוז, יותר

בדיקות. ככל שהוא נמצא יותר זמן, פחות ופחות בדיקות נעשות ופחות

ופחות הוצאות ישנן. ככל שהוא יותר כרוני, כך אנחנו פחות מוציאים

כסף. ( הי ו "ר א. נמיר: מה הסיבה לגידול כזה של מספר הפונים

למרפאות, האם אנשים חולים יותר?)



יש לזה הרבה הסברים. חלקם מתהילים עם האופי היהודי, שאנחנו

יותר צרכני רפואה. משהו משתנה. קודם כל האוכלוסיה מזדקנת.

(היו"ר א. נמיר יש לך הלוקה גילאית גם? תשעת האלפים האלה או

התוספת של ארבעת אלפים בשנתיים, זה היה מעניו מאד לדעת איזה

אוכלוסיות אלה.)

יש לזה עוד אספקט. האספקט הוא של איזה שהיא עקיפה של המערכת

הראשונית בחוץ. העקיפה, אני מתקשה בלהתבטא בצורה גלויה עם מספרים.

בדקנו בהודש האחרון כפילוט קטן, הסתבר לנו שבשעות שקופת ההולים לא

עובדת, בסביבות המשים אחוז מהבקורים הס של אנשי קופת חולים בלי

הפנייה. אתה שומע את זה. אתה לא יכול לבדוק, אתה לא יכול להוכיה את

זה כי אין עבודות. אבל אתה שומע שאנשים אומרים: במקום להכות בתור,

אנהנו באים למיון, אנהנו מקבלים שרות. לפעמים הרופא כועס עלינו,

לפעמים הוא מזעיף פנים. אבל תוך שלש ארבע המש שש שעות, צלומים,

בודקים אותנו, רואים אותנו כל היועצים, כל המומהים.

יש גם בסטטיסטיקות של משרד הבריאות, מספר המגעים בין רופא

והולה בארץ הוא מהגבוהים בעולם, אחרי ירידה. תלוי לאן מעבירים את

מרכז הכובד. אם מרכז הכובד הוא על המערכת הראשונית, קרי מרפאות

קופות ההולים, אנהנו פהות מרגישים את זה. אם נקודת הכובד עוברת

לעבר מרפאות ההוץ והמיון, מספר האשפוזים לא גדל במיוחד. אחוז

האשפוזים מתוך הבקורים לא גדל. אבל ההוצאות שחלות על המיון ועל

מרפאות ההוץ הן הוצאות גדולות.

עשינו חשבון ויש חילוקי דעות איתנו, שבערך עשרה אחוז, אם לא

יותר, מהוצאות ההומרים הולכים בתוך המרפאות. צלומים, חומרי מעבדה,

גבס, תפירה, תרופות. לפעמים האהות רהמנית והיא יודעת שששי שבת,

ההולה ממושב נדיה, תרופות עד יום ראשון במקרה הטוב לא יהיו לו. היא

נותנת לו לשבת. אני לא מתוקצב עבור זה. ואז אני נשאר עם הגרעון.

אני לא יודע מה עוד לומר. אם תשאלו יהיה לי יותר קל.

התקף לב בסביבה שלך לא דומה להתקף לב במקומות אחרים,

כי אליך מגיעים באמבולנסים ובכל מקום אחר, ברוב חמקומות האחרים,

מגיעים בנט"נ. בכל האזור שלך אין אפילו אהד.)

עבור אשדוד ורחובות שאזור האשפוז שלהם העיר אשדוד, אינה

מסוגלת לקלוט עוד ניידת לטפול נמרץ. יש גם בעיה שלמה של בעיקר

איוש ברופאים כי הרופאים לא מוכנים לעבוד בנת"נ. המחיר אינו סביר

לפ י דעתם.

יש פה נתונים הסרים, אם תוכל לומר לנו. א. הבדיקה לגבי בית

הולים זה דבר מטעה. מה זה בית הולים? הבדיקה צריכה להיות פר מטופל.

אז השאלה אם ניתן לקבל איזה שהם נתונים פר מטופלים, מטופלים

במרפאות, מטופלים באשפוז וכו'.

זה יהיה משהק במספרים ומשהק לא יפה ולא הכם. מטופל במחלקה

אורולוגית אינו עולה אותו מהיר כמו מטופל במהלקת ילדים. ודאי וודאי



קיא כמו מטופל במחלקה הגריאטרית או הפסיכיאטרית. אני יכול להגיד לך

מה הנתונים המקובלים.

ההנחה שלי שבאותו סדר גודל שאתה דיברת הגידול הוא רציף בכולם.

אלא אם כן יש דבר מאד שונה, בבקשה ציין אותו. הדבר השני שאני שואל:

מהו אחוז התקציב שאתה מקצה בפועל ממש להומרים ותרופות, לחומרי

ריפוי, לחומרים שזקוקים להם לעומת הנושאים של אחזקה וכל הדברים

האלה, כי זה חשוב כתמונה כוללת.

אתה טוען שבשעות שמרפאות קופת חולים סגורות, אנשים מגיעים

ישר למיון. איזה אחוז לפי הערכתך, אני מבינה שאין כל כך סטטיסטיקה

כי יש דברים גבוליים רבים, אבל איזה אחוז לפי דעתך, במקום להגיע

למרפאה רגילה של קופת חולים מגיעים ישר למיון?

עשינו חשבון שבשעות שהמרפאות סגורות זה בערך חמישים ששים

אחוז מסך הכל הביקורים ביממה. עשינו את זה אפילו לפי שעות. לקחנו

למשל את שעת הצהרים, בין שתים עשרה לארבע, שאז המרפאות סגורות.

קיבלנו בסביבות עשרים אחוז ביקורים באותה שעה.

אתם רוצים לדון איתנו בקשר לתקציב הרגיל השוטף או שאתם רוצים

לדון איתנו על משהו מיוחד בשביל המרכז הרפואי שצריך לעשות? כי אם

זה ענין של התקציב, יש פה הכתובת שמדברת על התקציב השוטף, אם זה

מספיק או לא. אני רוצה להבין על מה אנחנו פה צריכים לשים את הלב,

על מה.

חה"כ שוסטק, כפי ששמעת בתחילת הישיבה, זו הצעה לסדר היום

של חה"כ מגן. אני זוכרת שבהצעה שלי כבר מזמן יחד עם חה"כ שפירא על

המצב הקשה בבתי החולים, באמת אחת הדוגמאות שהבאתי אז על המצוקה

התקציבית היה בית החולים באשקלון.

חה"כ מגן העלה בתמצית דבריו כחלק מההצעה לסדר היום, הוא

דיבר על שמונה מאות אלף שקל שחסרים לבית החולים כדי להמשיך את

תיפקודו. אין לי כל ספק, וכך גם הבנתי ממנהל בית החולים, שהבעיה

העיקרית היא כסף. אין מספיק כסף לנהל. על זה אנחנו דנים. אנחנו הרי

לא צד שדן בצד המקצועי. לכן אני מציעה שנשמע את מנכ"ל משרד

הבריאות, נשמע את מר אלמוג, הרפרנטית בריאות של משרד האוצר ואחר כך

נתייחס.

כנראה שקיא הייתי מובן מספיק. מה ששמענו פה עלי סטטיסטיקה של

הוצאות, של תרופות, לי אין כל ספק שזה ודאי דומה בכל בתי החולים.

כל מנהל בית הולים יביא לד פהות או יותר את אותה סטטיסטיקה על עלות

התרופות. אני דוקא רוצה תכלית מהפגישה הזו. תקום ר. אלמוג ותגיד מה

שאנחנו דנים בקשר לתקציב השוטף, אם צריך יותר כסף. אנחנו במשרד

הבריאות ובאוצר דנים על הדבר הזה.

מה שאני מבין, היות והמרכז הרפואי של אשקלון, בהכירי אותו,

הוא באמת מרכז רפואי כפי שהוא אמר, ולא בית הולים פריפרי רגיל,

השאלה אם אנהנו לא צריכים להקדיש פה אמצעים מיוחדים עבור פיתוח,

עבור הרהבה, עבור חיזוק. אם כך יש טעם בדיון שלנו כי על התקציב

מי אתם, מי שמכם בכלל לדון? כל בתי החולים מביאים

את התקציב השוטף שלהם לדיון בוועדת העבודה? אתם יכולים משהו לעשות

בענין זה? לכל היותר זה ענין של ועדת הכספים.

אנהנו דנים במסגרת הצעה לסדר היום שמתייחסת רק לבית החולים

באשקלון. לכן אנהנו דנים היום.

לגבי הנתונים שהציג ד"ר ש. שרף, כמובן שאלה דברים שהוא ודאי

בדק בתוך המערכת והדגים גם לנו בצורה כללית. אני מבקש להפנות לשתי

נקודות שאולי לא באו לידי ביטוי בסקירה שלו ושאנחנו רואים אותן

כבעלות השיבות גבוהה מאד. דוקא דברי הפתיהה שלך והעובדה שנציגי

האוצר מתכוונים להציג בישיבה הקרובה לועדת העבודה והרווחה מדיניות

של משרד הבריאות כמובן, אני מציע שגם משרד הבריאות יציג קודם כל

בפני הוועדה את המדיניות שלו. האם הוצג דבר כזה?

כמו שאת התערבת בשאילתא, אולי זה מקום טוב שוועדת העבודה

והרווחה תיצור פורום שבו תדון על מדיניות של רווחה, כולל בריאות.

זה בתור הערת אגב.

לצערי אין מדיניות בריאות מוכרת ומוסכמת במדינה. לצערי העוד

יותר עמוק, אני עכשיו הודש בתפקיד, שלש עשרה שנים במערכת הבריאות

הציבורית אחרי שרות בצה"ל, אני עומד על כך שלמעשה אין גם מדיניות

לטווה ארוך. יש דבר אהד שאני יכול אולי לדבר עליו, מתוך הפגישות

שלי עם אנשים שלנו בתוך המערכת וגם עם נותני השרותים האחרים במערכת

הבריאות הציבורית, שישנה עכשיו נכונות להידברות. אני מבקש לומר כאן

שבשבוע האחרון הוקמה מהדש הוועדה העליונה לאשפוז, הופעלה מחדש,

שמטרתה מבהינת הגישה ליצור את הפורום להידברות ולשיתוף פעולח

ולתאום, כדי לנצל ביתר הצלהה את הכלים שישנם במערכת.

כמה זמן היא לא פעלה?) אני לא רוצה להכנס לנבכי

ההיסטוריה. אני בא ומציין עובדה. נדמה לי כמה שנים.

המגמה שבה אנהנו רואים היום במשרד את הענין של מדיניות

בריאות, היא קודם כל פנים לקהילה ובקהילה. אומר את זה מתוך נתוחים

של הקצאת אמצעים שנתונים היום בתור מסמכי יסוד, שלאורך העשור



האחרון יותר ויותר תקציבים הולכים לבתי החולים ופחות ופחות לרפואה

האמבולטורית. הרפואה האמבולטורית היא בעצם הרפואה המסיבית מבהינת

סך הכל היקף, בו בזמן שרפואת בית החולים מטבע הדברים היא כמובן

הרבה יותר יקרה לפהות ופהות אנשים. אם תיקה לדוגמא את תקציב

הדיאליזה, הרי זו דוגמא קלאסית, טיפול בהולי סרטן שהוא דוגמא אחרת

וכו '.

העלאת הרמה של הרפואה הראשונית דוקא בעזרת פיתוח אותם

השרותים בתוך ההיקף, בית החולים אשקלון שזכה לאחרונה גם במה שאנחנו

קוראים אקדמיזציה, ישנה היום אפשרות שבית הספר לרפואה של הנגב מכיר

במחלקות המאשפזות באשקלון בתור מוסדות חינוך לרופאים וכמובן מסנף

אותן לאקדמיה, זה חלק מאותו ביטוי של פנים לקהילה.

שאלת, אולי בצדק, כיצד ישנה עליה במספר הפניות. חלק מההסבר

שהציג ד"ר שרף, סגירת מרפאות קופת החולים, היא אכן דוגמא קלאסית

לכך שהרפואה האמבולטורית היום מתנערת בחלקה ממטלות שהיו מתפקידיה

בעבר. אני כרגע לא רוצה לפרט את הסיבות. אנחנו יודעים את התקופה

שהיו תורנויות במרפאות. היום זה לצערי אך ורק שרות של מד"א. שרות

של מד"א אינו פתרון לבעיה של הכרת צוות המטפל הקבוע באוכלוסיה

שלנו. ( היו"ר א. נמיר : איפה, במרפאות זה הפד לשרות מד"א? אבל אתה

גם יודע את הסיבות, גם רמת הרופאים, גם אין תרופות. למה הם הולכים

למרפאות של בית החולים? תראה את הכפילות, כי שם הם יכולים לקבל גם

שרות על רמה יותר גבוהה וגם יותר מהר. אני יודעת מה קורה לי כשאני

הולכת למרפאה, שאני מניחה שאלי מתנהגים יותר טוב מאשר לקהל שבא.)

אני שוב אומר, אם נעלה את רמת הרפואה הראשונית, נקה לדוגמא

- את מה שאנחנו קוראים היום המומחים לרפואת המשפחה, שהם בעיקר בוגרי

בית הספר לרפואה בבאר-שבע שפיתחה את המגמה הזו. אבל המגמה הזו של

התמחות ברפואת המשפחה היום הולכת וגוברת, הרי שיתוף הפעולה הזה של

רופאים אלה עם המרכזים הרפואיים, וכאן נחזור למושג של מרכז רפואי.

מרכז רפואי בתפישת עולם הוא כמו בית החולים באשקלון שלא רואה את

עצמו מוגבל בדלת אמות שלו אלא פועל בתוך הקהילה. הדוגמא של

הדיאליזה בקרית-גת היא למעשה דוגמא קלאסית לכך.

המגמה של שלוב צוותים רפואיים מתוך בית החולים בתוך עבודת

הקהילה, יכולה לפתור בעיות של אי הפניה "מיותרת" כאשר הפתרון יכול

להנתן ברמת הקהילה, בתנאי שהרמה כאן תהיה מספקת. מתן רמה מספקת

לקהילה, הוא בדרך כלל יותר זול מאשר פתרון כזה בתוך בתי החולים

שמטבע הדברים יותר יקר.

מדיניות הבריאות של משרד הבריאות היא אכן לנסות ולגבש כוון

כזה. שמחתי לשמוע ששר האוצר מוכן להכנס איתנו לפיתוח רב שנתי או

למדיניות רב שנתית ולהתחיבויות רב שנתיות. אכן גם הבטיח לי שבימים

הקרובים נוכל להתחיל לפתח את ההתדינות של גישה ארוכת טווח לנושאים

האלה. אם זה יתגשם זה יכול להיות פתרון.

למצב העכשוי אני מבקש לומר שלשה דברים נוספים. בית החולים

כאמור הוא מוסד יקר מטבע היותו, צועד עם הזמן בכל תחומי הרפואה.

אנהנו מציגים רפואה מצטיינת בעולם המערבי. בכל נושא ונושא שמתקיים

בו היום פיתוה ברפואה, הריהו ניתן לביצוע גם בארץ. החלק היחסי של

התקציב לצערי אינו עונה על הבעיות האלה, בהקצאת הכספים לנושא של



נניח תרופות. הדוגמאות שד"ר שרף כרגע מנה בתור התיקרויות מעבה למה

שבעצם המעהכת מפוצה בהן, הרי הן דוגמאות ברורות.

הפתרון היחידי שאני רואה הוא כאמור בשלוב מערבות ובחיזוק

התאום והאינטראקציה שביניהן וקיא בפתרון המידי, שלצערי עם המגבלות

התקציביות אני לא צופה שניתן להשגה.

אני מבקשת כמה הערות קצרה מבלי להתיחס לנושא לדיון הכללי, כי

מה שהעלה פה ד"ר גולן הוא דיון כללי שלא מתייחס לנושא שהועלה פה על

ידי בית החולים, והוא יכול להיות מאד ארוך.

אני מבקשת להקדים הבהרה בגלל ששמעתי מההערה, כאילו אנחנו

מציגים את מדיניות משרד הבריאות ומשרדים אחרים. אין כוונתנו להציג

את מדיניות משרד הבריאות. אנחנו מניחים שהוא יכול לעשות את זה

מספיק טוב. לעומת זאת אנהנו יכולים אולי להציג לחברי הועדה סקירה

של השרותים החברתיים עם ההתפתחות שלחם ומה התקציב מבטא וזה מה

שאנחנו מתכוונים לעשות. אני חושבת שזה נתבקשנו ואין שום סיבה שלא

נעשה את זה.

לנושא בית החולים באשקלון. מה שהוצג על ידי בית החולים אני

מקבלת כמו שחוצג. אני רוצה מספר הערות. לאורך די הרבה שנים, במגמה

משותפת עם משרד הבריאות, בית חולים אשקלון קיבל תנופת פיתוח, במגמה

ששרותי חתשתית שמוקמים בו ייועדו לסדר גודל של חמש מאות עד שש מאות

מיטות, בעיקר מרכז כוח שהוא הלק התשתית הכבד שצריך לתת לו ביטוי

להיקף הסופי של בית החולים ולא לעשות אותו טלאים טלאים.

הכוונה שלנו עם משרד הבריאות היתה בפריסת המיטות, שאכן

בפיתוה הסופי הוא יגיע לסדר גודל כזה ויענה על הצרכים של האזור,

מבלי שנבזבז את האמצעים שהושקעו ונשאיר אותם מיותמים ונבנה בית

הולים נוסף באזור הזה.

לגבי התקציב השוטף. אנחנו בהחלט מקבלים את עמדת משרד הבריאות

שחוא האחראי על הקצאת המשאבים בין בתי ההולים שלו ובין יחידותיו.

אנחנו לא מקצים לבית חולים אשקלון תקציב, לא לבית חולים חדרה ולא

לבית חולים תל חשומר. מכיר את זח חה"כ שוסטק שהיה שר הבריאות. ברגע

שננסה לעשות את זה יקום משרד הבריאות ובצדק יאמר לנו: מי שמכם?

אנחנו מדברים על מערכת כוללת והקצאה בתוך ובין חלקי המערכת נעשית

על ידי משרד הבריאות.

אני שמהה, עד כמה שאפשר להיות שמה, שלא לכל יחידות משרד

חבריאות נגמר התקציב כולו שלשח חדשים או חצי שנה לפני תום השנה.

אולי, אם יש שתים או שלש יחידות שזה קרה להן, צריך לתהות מה קרה

ספציפית ביחידות האלה או לבדוק את הקצאה של כל יחידות המשרד

מחדש.

בתשובת האוצר כבר שמענו בזמן האחרון שזה הכל משרד הבריאות.

אנחנו רק מדברים על מסגרת של תקציב. מח משרד חבריאות עושה עם הכסף?



למשרד הבריאות יש מדיניות. זו התשובה. נכון?

זה לא מדויק. אנהנו מדברים על אי צרכים ועל אי הלוקה ועדיין

משרד הבריאות רוצה ובצדק, כי הוא טוען שאנהנו מתערבים יותר מדי,

להיות הוא האפטרופוס על צורת ההקצאה. אני אומרת בצדק. למרות

שבדברים חריגים אנחנו כן מתערבים. ( ה. גרוסמן : כשיש בעיות אתם לא

מתערבים.) לא, להפך- כשיש בעיות באים אלינו למרות שכשאין בעיות

אל תתערבו. ( ה. גרוסמן : אבל עכשיו אתם בשמחה לא

מתערבים בענין אשקלון.) אנחנו גם מתערבים וגם נותנים פתרונות מכח

ועזרה.

אינני הושבת שאפשר לטפל רק בענין אשקלון, כי הטעון הזה של

האוצר שמעתי גם ממשרד הבריאות שזו בעיה ספציפית. היתה פרשת נהריה,

זו בעיה ספציפית של נהריה. עכשיו יש פרשת אשקלון, זו בעיה ספציפית

של אשקלון. הרי אנהנו יודעים שרק לפני זמן לא רב היה בכל בתי

החולים.

איד עכשיו יש בתי חולים ממשלתיים שלא הגיעו לסוף הדרך שלשה

חדשים לפני גמר התקציב? איני יודעת. יכול להיות שגם הם הגיעו, רק

שלא שומעים עליהם. איני יודעת. אין בית חולים שנכנסים אליו שלא

יאמרו שאין תרופות ואין ציוד ואין חידוש ציוד. את כל הדברים האלה

שומעים בכל בית חולים.

גם איני הושבת שזה בגלל זה שיש עודף פניות לבית החולים על

חשבון שרותים שהיו צריכים להינתן על ידי המרפאות. איני חושבת שזו

הסיבה. שלא מחליפים ציוד ולא מתקנים ציוד, זה הכל בגלל זה שיש

בעיות ספציפיות בנהריה או בעיות ספציפיות באשקלון? אני חושבת

שהבעיה היא בזה שכל ההשתתפות בשרותי הבריאות של המדינה היא השתתפות

בין שנים לארבעה אחוז, נדמה לי. איך אפשר לקיים מערכת של בריאות

שווה לכל? הרי בזה היינו צריכים לדון.

דבר נוסף אני מבקשת לדעת. כל הענין הזה של מרכז רפואי. מרכז

רפואי לפי מה שאני הבנתי, כמי שטיפל לא מעט בשרותי בריאות, מורכב

משני אלמנטים. גם ממה שאתם אמרתם, שזה חורג מעבר לגבולות של בית

החולים עצמו, וגם מוסד שנותן שרותים החוצה. הייתי מוסיפה שזה גם

מבוסס על השילוב האזורי שאינו מתקיים. זה גם מבוסס על זה שזה מרכז

רפואי שיש לו ממדים של שרותים שלא ניתנים בבית חולים פריפרי. למשל

בנהריה, שהוא בית חולים פריפרי, יש דבר שאני מתקוממת נגדו, אבל אין

לו כל השרותים. יש מחלקות שלא קיימות שם וצריך לנסוע לרמב"ם.

נוירוכירורגיה, כל מיני דברים לא קיימים.

אני מבינה שמרכז רפואי צריך גם את ההיקף של השרותים. אני

שואלת, אם זה לא, נדמה לי שאין טעם לכל השם הזה של מרכז רפואי. האם

זה קשור גם עם מספר האוכלוסין שמטפלים בהם? גם כן לא. רק זה שהוא

נותן שרותים החוצה? זה לא נראה לי כי זה משהו שלא מתאים גם לבית

הולים אשקלון. כל העסק הזה של השרותים ההוצה ומעמדו של בית החולים

כנותן שרותים משולבים, נדמה לי שכל העסק הזה לא קיים. אתם אומרים

שעכשיו אתם תחדשו את הפורום המשותף. אני מקווה שזה כך יהיה. אני לא



יודעת מדוע זה לא היה במשך זמן. אני חושבת שזה לא היה בגלל זה

שקופת הולים היתה בצרות צרורות. אני לא יודעת מה יהיה מחר, אם היא

לא תהיה בצרות צרורות.

שתי הערות לסדר לפני שאבקש מד"ר שרף להשיב. א. אני חוזרת

עומדת לדיון על סדר יומה של הוועדה הצעה לסדר היום על בית

החולים אשקלון. זו לא פעם ראשונה. אנחנו עוסקים במכלול בעיות

ואנחנו עוסקים גם בבעיות ספציפיות. חה"כ גרוסמן, את ותיקה ממני ואת

י ודעת.

ב. אני רוצה לבקש. זה לא יתכן שבא מנכ"ל לדיון והשרה קוראה

לו, אלא אם בן קרה איזה משהו קריטי באמצע הדיון. לא יתבן שוועדת

העבודה קיימת רק באשר צריך את הסיוע שלה לאיזה נושא. אז זה לא חשוב

אם זה בשבע בערב, אם זה בשמונה בערב, אם זה בתשע בערב. אני מאד

מבקשת שתאמר את זה גם לשרת הבריאות. כשצריך היה להזעיק אותנו

לסייע, ואני שמחה שסייענו בצורה כל כך מסיבית לפתרון, אז כל שעה

טובה. עכשיו באמצע ישיבה קוראים למנכ"ל ללכת? אני מרגישה לא

מכובד. אני מבקשת לומר לה. לא בוער שם כלום. היא גם יודעת מה זה

כנסת. אני גם יודעת איך היא היתה מגיבה לו היו עושים את זה.

אני חייב שתי תשובות. אחוז התקציב לתרופות מתוך ששה מליון

שקל חדש בשנה שעברה, שנים היו לתרופות ולחומרים. זה אומר את הכל.

זה שליש לתרופות. ( ר. כהן : זה האחוז המקובל בבתי חולים?)

אני רוצה להבחין. לבתי החולים השונים יש פונקציות שונות. בזה

אתיחס למח שאת התחלת לשאול, מה שאנחנו מגדירים כבתי חולים על לעומת

בתי חולים אזוריים. בבתי חולים על יש מספר מחלקות שבהן, תלוי בעצם

במה, אבל נאמר בנושא של סרטן, הטיפול בכימותרפיה, הוא שוב מסוג

הטיפולים היקרים. הטיפול בצוותים שמסביב זה תוספת. לכן קשה פה

להתיחס באופן אבסולוטי.

בהקשר להרכבי המחלקות, שאיפת המשרד היתה מאז ומתמיד לנסות

ליצור מה שנקרא תקציב אינטגרלי פר מחלקה, פחות או יותר לדעת כמה

מוציאה כל מחלקה וגם לנסות לווסת את זה. בלי מהשב אי אפשר להגיע

לזה. אבל בין התקציבנים מקובלים כמה מספרים. למשל פגיה עולה בממוצע

בין החמש מאות לשמונה מאות דולר ליום טיפול. טיפול נמרץ יכול להגיע

גם כן בין השמונה מאות לאלף דולר ליום טיפול. אם תקח למשל פג ששוכב

חדש חדשיים שלשה, תכפיל את זה במספר הימים, תקבל סכומים

אסטרונומיים. הטיפול בדיאליזה, נתתי לכם דוגמא, הוא המון כסף.

בבל שהרפואה יותר מתוהכמת, המהיר שלה יותר גדול. יותר מזה.

אז אתה מקבל השקעה גדולה מאד על מגזר קטן מאד של החולים. למשל

מחלקת ילדים, על המהלות המקובלות שלה, לא עולה כל כך הרבה כסף כמו



ילד אחד בפגיה. אתה רואה בתקציבים ריכוז אדיר של משאבים על מגזר

קטן מאד של חולים. בארצות הברית מתחילים כבר לדבר: למה להשקיע

בחולה אחד השתלת לב מלאכותי שעולה מאות אלפי דולרים. ( היו"ר א.

לא רק בארצות הברית. גם בישראל.)

אני מצטנע, משתדל לא לעלות לרמה הלאומית. אני אומר

שהפרופרציות עצומות ככל שהרפואה נהיית יותר מתוחכמת.

פה אני מבקש לומר שנים שלשה משפטים. אנחנו לא ועדה שיכולה

לפתור את הענין. מה שאנחנו יכולים לעשות, זה לאהר העלאת הנושא לסדר

היום על ידי חה"כ מגן, זה להתיחס לנושא לאחר ששמענו את הדברים.

מה שאני לומד, אולי אני טועה ותקנו אותי, כמה דברים. א. בבית

החולים על שם ברזילי באשקלון, יש היום כמעט הכפלה של הטיפול

בפונים במהלך שלש שנים במרפאות חוץ. ( ח. גרוסמן : למרפאות חוץ

מגיעים רק לפי הפניה. אפשר לבוא בלי הפניה?) הוא ספר שאפשר, גם

למרפאות חוץ וגם למיון. זח בח בשעח שחתקציב של בית חחולים לא גדל

באופן משמעותי.

ב. יש פגורים, לפי מח שאנחנו רואים שם, לגבי התשלומים

שהוקצבו לבית החולים. זח הממצא השני. ג. כמו שהרפואה בכללה מתקדמת,

היא תובעת עלויות הרבה יותר גדולות פר מטופלים, במיוחד לגבי טפולים

מורכבים ומסובכים וחדישים, ואת זה עושים. יש דברים שפשוט עושים

כיוון שאם הרפואה מאפשרת באמת הצלת חיי אדם וכבר יודעים איך לעשות

את זח מבחינה מדעית, התוצאה שהתקציבים האלה יוצאים. זה הולד, אם

י רוצים או לא, על חשבון הטיפול של כלל הגורמים.

ברור לגמרי שיש כאן מצוקה הנובעת משלשת הגורמים האלה ונאחד

אותם ביחד. המקורות כמובן יכולים להיות משני מקורות בעיקרון. מקור

אחד שיכול להיות הוא הגדלת תקציבים שהמדינה משקיעה בהתאמה לצרכים

של בית החולים, או יותר נכון בחתאמח לצרכים של האוכלוסיה שבית

החולים מטפל בה. בית החולים לא צריך את זה. הדבר השני: הענין של

יעול בתוך בית החולים במידה והדבר הזה ניתן. אלה שני המקורות

העיקריים שאני יכול לשער שאפשר לעשות.

לגבי ההלק השני, היות ואני לא מצוי בבית החולים הזה ואתם

מקצוענים בענין הזה, לפי הסקירה והנתונים שנתנו פה עושה רושם

שהדברים די נשלטים, אני לא יודע אם ניתן לעשות יותר יעול, ניתן

לקמץ יותר בדברים, שמה יש איזה שהיא אי יעילות. איני יודע. אבל לזה

אנחנו צריכים תשובה, במדה ויש בכלל מה לדבר בענין הזה. במדה ולא,

אנחנו צריכים פשוט לפנות אל משרד חבריאות כדי לדעת באמת מח יהיה

הגורל, מה המענה של משרד הבריאות לגבי המצוקה הספציפית הזו שנובעת

משלשת הגורמים האלה, כי לזה לנו לא יכולה להיות תשובה. רק משרד

הבריאות יכול לתת תשובה.

אם אני מבין נכון, הבעיה של אשקלון, כפי שאתה הצגת את זה,

אני רוצה שנהיה שבמסגרת ההצעה לסדר היום ולא דיון על תקציב, אתה

טוען שהוהלט או נקבע שבית החולים חזה יהיה בעל חמש מאות מיטות



במשום שלש מאות וששים. זה כבר נקבע. אתה אומר שגם יסודות שלי תשתית

לקראת זה הונחו כבר. אלא המצב עכשיו הוא כזה שהוא משרת באמת כחמש

מאות מיטות אבל אין לו כל מה שדרוש בשביל לשרת אוכלוסיה כזו. זה

נכון? אני רוצה להוציא ממך מה אתה רוצה שאנהנו נמליץ או נהליט.

א. לפי מה שאמרת נכון. מה שאני רוצה בבסיס, הכוונה של ההצעה

לסדר היום לשנות את הקריטריונים לקביעת התקציב השנתי השוטף של

המרכז הרפואי על שם ברזילי באשקלון, לאור ההתפתחות הגדולה שלו

ולאור הפרמטרים המיוחדים שלו. זה הכל.

לתת להם עוד כסף. לא הבנת את זה מההתהלה? היה ברור לגמרי.

בנושא הזה לפי הערכתי אין לי בשלב הזה ויכוה עם האוצר. אנחנו

יושבים ושומעים בית הולים אהר בית הולים. כל אחד מאיתנו, כל אחד

מכיר את בית החולים שלו. אנחנו מכירים את הספורים. הייתי אתמול

בלילה באיכילוב, חה"כ שוסטק. שם, כל פעם שאני נכנסת חושבים עיני.

כל פעם מחדש.

מצד אהד יש מרפאות מאד מפוארות ומאד יפות ומאד מודרניות ומאד

חדישות. מצד שני יש קידום אדיר ברפואה. יש יחידות לטיפול נמרץ (יש

ניתוחי לב פתוח. שם טובי הרופאים, שם טובי האחיות. אתה נכנס למחלקה

פנימית, נהיה לך הושך בעינים.

אני שואלת את משרד הבריאות, אני בכל זאת רואה שלקראת אשקלון

הלכו יפה מאד. אתה בעצמך דברת שלכם היה חסר לכל חדש מאח אלף שקל.

זה היה הגרעון החודשי. הגעתם בתחשיב שנתי למליון מאתיים שקל, אני

לא יודעת מאין הנדבנות הזו של האוצר ומשרד הבריאות או שזה רק משרד

הבריאות, מאין לקחתם אני לא יודעת, העבירו להם שבע מאות אלף שקל.

נכון? מדויק עד עכשיו? שמונה מאות אלף שקל. אנחנו כבר מתקרבים

למליון ומאתיים.

אבל לא זו השאלה שלי. שאלתי היא כזו: איך זה קורה שכל הזמן

בבתי החולים יש הריגות כל כך משמעותיות בתקציב? זה קורה בגלל שני

דברים. א. בגלל פיתוח שרותי הבריאות, בגלל פתיחת מחלקות חדשות,

בגלל הגדלת מספר האנשים שנהנים משרות. אם אתה מוסיף כפי שאמרת, אס

מתווספים, לא אתה וכולנו שמחים, עוד פגים, יש לך עוד בין חמש מאות

לשמונה מאות דולר ביום. אם יש לך טיפול נמרץ, יש לך עוד אלף דולר

ליום. זה עושה את כל הסיפור.

יש כאן שתי בעיות. יש כאן בעיה אהת, לפי ראות עיני, הבעיה של

נהול בתי החולים. יש בעיה של נהול בתי החולים. יש בעיח שניה, באן

אנחנו צריכים להחליט מה המדינה הזו מוכנה לתת לבריאות. זה הכל. לא

שום דבר אחר. מפני שאם חבריאות רצח ואנחנו כולנו רוצים שהיא תרוץ

לרמה יותר גבוהה, אני לא רואה מאין לוקחים את הכספים לעשות את זה.

לכן אם יהיה מנהל עוד יותר טוב והוא יהיה יותר פתוח וחוא יוכל לקדם

יותר את הרפואה, זה יעלה הרבה יותר כסף.

ממה שאתה תארת כאן לגבי מהפאות החוץ, ואני רואה את

זה בעוד שני מקומות. ראיתי את זה בסיור שעשיתי בתל השומה וזה היה

בבקר, ראיתי לחץ כזה על המרפאות, בנפרד ממה שאמרת על השעות שמרפאות

קופת הולים האהרות סגורות באותן שעות. הסיבה שהחולים יודעים או

האוכלוסיה יודעת שהרופאים במרפאות החוץ של בתי החולים הם ברמה יותר

גבוהה, שהם יכולים לקבל שרותים יותר מהירים שם, בו זמנית גם לעשות

להם צילום וגם בדיקות אהדות אחרות ולא הסיפור של המרפאות הרגילות.

היום ישנו תהליך של העדפה בולטת של אוכלוסיה ללכת, אם הם יכולים,

למרפאות חוץ של בתי החולים ולא למרפאות הקיימות.

כאן זה נושא שאתם חייבים לבדוק כי לדעתי כאן מתהילה כפילות

נוראה של שתי מערכות של מרפאות. יש ישובים שאין ברירה. אבל יכול

להיות שבישובים העירוניים סוג אהד או מערכת אהת של מרפאות צריך

לצמצם או אולי אפילו לסגור. שאלתי מה המדיניות של משרד הבריאות.

אנהנו לא אהראים על המדיניות. אתם קובעים את המדיניות. אנחנו

יכולים לעזור, לסייע, אבל לא אנחנו חכתובת. מהי המדיניות של משרד

הבריאות?

צודקת הה"כ גרוסמן. או שאתמול היה אצלנו נהריה או שמחר

יהיה אצלנו הלל יפה. אנחנו על פי תקנון חכנסת דנים ולפי הנוהג שלנו

לנושא של אשקלון. אבל זה בית חולים אחרי בית חולים אותה חבעיח. איך

תתמודדו עם זה? נכון שבמסגרת תקציבית מוגבלת תצטרכו להגיד לו.- אתה

לא יכול לקבל כל כך הרבה אנשים לטיפול נמרץ. הוא יהיה זה, הוא לא

יכול להיות זה שאנחנו נטיל עליו את האחריות שהוא יגיד.- אתה לא

נכנס אלי יותר לבית חולים כי אין לי תקציב.

זו הבעיה. היא באמת בעיה מאד עקרונית ומדינית. אנחנו לא

יכולים לזרוק את האהריות הזו על מנהלי בתי החולים, כי הם והרופאים

עומדים בשורה הראשונה של מתן השרות לאזרח. לכן הכדור הוא בידיכם,

הוא בידי משרד הבריאות והוא מאד קשה להכרעה,

ד"ר ד. גולן .-

המדיניות של משרד הבריאות שנקבעה על ידי שרת הבריאות

בישיבותיה בשלהי דצמבר ותהילת ינואר, מתאימה גם לתפישת העולם שלי.

זוהי גם אחת חסיבות שהייתי מוכן להיות מנכ"ל בתקופה חזו. המדיניות

היא כדלקמן והזכרתי אותה כבר בפתיחת דברי: חיזוק הרפואה

האמבולטורית. זהו תהליך. אם נתעלם מהמגמה הזו, הרי נהיה, מה שהתברר

מתוך התשובות שנתן ד"ר שרף לחה"כ כהן, יותר ויותר אמצעים לפחות

ופחות חולים.

בנקודה הזו אני רוצה לשאול אותך. שאלתי את ד"ר בקריאת בינים

האם העליה הכל כך משמעותית במספר הבאים למרפאות הורידה את מספר

המאושפזים. תקן אותי אם אני טועה, אמרת שלא.

מרפאות החוץ של בית החולים זח עולם בפני עצמו, כאשר לא

בהכרח חייב שיהיה קשר הדוק בינו לבין המרפאות המקצועיות והרפואה



הראשונית שנעשית בקופת החולים. זו הבעיה של קיומן של שתי מערכות

מקבילות עם מעט מאד אינטראקציה.

זה בדיוק מה שאמרת כרגע שאת צופה או את חוששת מהתפתחות של

תהליך של כפילות, זה לא התפתחות. התהליך הזה הוא עכשיו בעיצומו.

( הי ו"ר א. נמיר : הוא טוב לפי דעתך? היה לי רושם שאתה חושב שהוא

טוב.) לא, הוא גרוע.

פיתוח מרפאות חוץ היה אחת המטרות, הכמיהות של כל בית חולים,

שלכל בית חולים יהיו מרפאות החוץ שלו. ראינו בזה שהשילוב הזה בין

מרפאת החוץ והמרפאה האמבולטורית בקהילה ובית החולים, השילוב בין

שלשת הגורמים האלה, יהיה השיא של הרהארגון של כל שרותי הבריאות.

זה לא מתחיל כלל.

א. שוסטק

אין קשר בין הרפואה הראשונית של קופות החולים לבין מרפאות

החוץ של בית החולים. אין שום קשר. יעי קשר שלא הולכים למרפאה,

הולכים לכאן.

במסגרת השילוב הזה, ואני מדבר על שילוב הצוותים, צריך להבחין

הבחנה גמורה בין מה שנקרא מרפאות חוץ של בית החולים שזה דלת אמות

של מבנה, ובין שילוב של עבודה מקצועית בשתי רמות, של בית חולים

והקהילה.

יש עכשיו שלשה נסיונות, דוקא אצלו אחד מהם, של שילוב המרפאות

המקצועיות של קופות החולים, במקרה זה קופת החולים הכללית, שעובר

עכשיו מעקב, הן בנהריה, הן באשקלון והן בבית החולים וולפסון. אלה

צוותים משולבים מבחינה מקצועית, עם עבודת בית החולים מצד אחד ועם

העבודה ברמה המרפאתית בצד שני.

מה המטרה? פה החשיבות. אחת הבעיות של הרפואה היא אי העברת

מידע רפואי זמין ואמין ובזמן הנדרש. כאשר אותו צוות רופאים או אותו

צוות מקצועי, ולא חשוב דוקא אם זה רופאים או גם ממקצועות אחרים,

מעורב בטיפול בחולה ברמה האמבולטורית, ולא חשוב כרגע איפה, זה יכול

להיות בתוך מרפאת קופת חולים בלין בחיפה או זמנהוף בתל אביב או

המרפאה המקצועית המשולבת שלו באשקלון, הוא גם הצוות שאחר כך מטפל

בחולה בהיותו מאושפז, הרי פה נוצר הקשר האינטגרטיבי המושלם שמונע

את הכפילות. ( א. שוסטק : איך זה נעשה, הוא בא לבית החולים?)

במקרה ואין מבנה של מרפאה מקצועית, נניח באשקלון, אני מניח

שזו הסיבה, קופת חולים ביקשה לקבל חדרים בתוך מרפאות החוץ של בית

החולים והצוותים עובדים בצוותא. על זה מדיניות שלמה. זה תהליך. זה

נמצא שנה ראשונה בניסוי, כולל באשקלון. זה עוד בבישול, עוד לא

התחיל. בנהריה זה התחיל ויש לזה חדשים ראשונים של עבודה. זה דורש

המון רצון טוב ופתיחות של מסגרות טיפוליות כדי שהדבר הזה יתגשם.

כשר הבריאות לשעבר אתה יודע מה המשמעות.



אומר דבר אחד שאני מבקש שתנסו להבין. הרפואה הישראלית היא

רפואה מצטיינת, בכל אמות המידה, כולל יעילות. אני מבקש להדגיש את

הנושא הזה של יעילות. אם אנהנו לוקהים את מספר המיטות פר אלף, שזה

מודל בינלאומי, אנהנו בין הנמוכים בעולם המערבי. אם אנחנו לוקחים

את ימי השהיה הממוצעת על מיטה, בבתי החולים הכלליים בתור דוגמא

ניקח, היא בין המצטיינת בעולם המערבי. תחלופה על מיטה, 5,9 נדמה לי

זה השהי יה הממועצת.

אם ניקח את מספר הצוות, הפרסונל פר מיטה, אנחנו בערך נמצאים

בחמישים אחוז או בפחות ממספר האנשים הנותנים טיפול בעולם המערבי.

גם רופאים המשים אחוז?) אם את שואלת שאלה מכוונת

אני אגיד לך, אני לא מתגאה, זה מצב נתון. אני אומר, במצב נתון זה,

של פעילות רפואית מצטיינת במעט מאד כוחות עבודה, יש עלינו למעשה

מידי פעם מחדש קיצוץ של כה אדם.

כיצד אתם לא מפעילים את

מתקני האשפוז בשעות אהר הצהרים והלילה שהם כל כך יקרים? בקושי יש

אנשים לעבוד במשמרת בוקר.

כדי לנצל את המערכת הזו בצורה היעילה ביותר א. צריך אכן

לפתוח את המסגרות, חייב להיות הרבה יותר תאום בין נותני השרותים

בקהילה מבחינת הרפואה האמבולטורית לבין הרפואה המאשפזת. ב. צריך

להספיק ולהלקות את הסוס העייף הזה שימשיך להתיעל. אפשר להתיעל ללא

סוף. זה כמו הספור שנתנו לו פחות ופחות לאכול ובסוף כמעט הנסיון

הצליח.

מבחינת הרפואה בכל מסגרת שעומדת בפני עצמה אין אפשרות היום

יותר להקטין את המשאבים שעומדים לרשותה. אם ייווצר או חוק או

התארגנות וולונטרית של המסגרות שמוכנים לעבוד ביחד, אפשר יהיה

להגיע לשיפור מסוים. אבל אני בההלט מזהיר מפני איזה שהיא אילוזיה.

חוק ביטוח בריאות. כאן בוועדה אין לך מה לפחד.)

אני לא רוצה להביע עמדה.

אני אומר: או במסגרת התארגנות וולונטרית או במסגרת התארגנות

שמבחינת חוק, הדברים האלה יכולים לבוא לידי ביטוי. אבל להתעלם מזה

ולהשאיר את המצב כפי שהוא, וכאשר אומרים לד"ר שרף: טפל בפגים.

תמשיכו לתת להם את הטיפול, זה לא

הולך יותר.

אומר רק מלה אחת מבחינת מדיניות, אחר כך אתיחס מה הפתרון

שינתן לאשקלון. יש פתרון מסוים והוא מזערי. במדיניות שנקבעה אנחנו

מחזקים את הגישה, לא נקרא לזה פריפריים, נקרא לזה היקפיים, לבתי

החולים ההיקפיים. המגמה היא וזה גם יבוצע, שבשני אחוז יקוצץ התקציב

של שלשה בתי החולים הגדולים, איכילוב, תל השומר ורמב"ם. שני אחוז

אצלם זה בכל זאת משהו. הוא קשה גם להם. אני רוצה שיהיה ברור שהם לא

טובעים באיזה שהיא שמנת. אבל ההיקף הזה לגבי בתי החולים היותר

קטנים, עשוי להיות בעל משמעות מסוימת.

באותה מגמה גם נתן מגזר יותר גדול של אמצעים לפסיכיאטריה וגם

לגריאטריה, משום שהתחושה שלנו שבשני מגזרים אלה, שוב בגלל שזה קול

שבדרך כלל לא נשמע ברבים, המצוקה היא רק כאשר הולכים לבקר אותם.



אין להם את אותם הפרופסורים של בתי הספר לרפואה שבאים להגן על

המערך של בתי ההולים הכלליים שהוא בעל עוצמה, בפסיביאטריה

ו בגריאטריה בודאי, אין כאלה. ( היו"ר א. נמיר : אתם תחזקו את

הפסיכיאטריה, כולל בבתי ההולים האלה? כן. לגבי בית הולים כמו

אשקלון אתם תקיימו את הקיצוץ של שלשה אחוז ?)

במסגרת הקיצוץ של שלשה אחוזים, אני רוצה לומר שיש פלוגתא

עמוקה בין הנהלת משרד הבריאות לבין הנהלת משרד האוצר. יש גם זכרון

דברים שנכתב עם הגשת התקציב, שבו שני הצדדים לא מסכימים. מעבר לזה

שהם אינם מסכימים יש גם נכונות של שר האוצר להדברות. לכן אמרתי

להברי הכנסת בתהילת דברי שאני אופטימי. כשיש רצון להידברות אני גם

הושב שיהיה אפשר למצוא פתרונות.

אי אפשר לקצץ היום בכוה אדם, כשהוסיפו אלף המש מאות משרות

לאחיות, בידיעה ברורה שרוצים למשוך הזרה אחיות למערכת. עוד לא

יבשה הדיו ונפלה המאכלת. אני לא רוצה כרגע להרהיב. המגזר של עובדי

מינהל המשק, מי שהיה פה והתרשם שמע את הסיפור.

הבעייה היא בעיה כבדה מאד. לכן אני לא בצורה סתמית אמרתי

שאולי סביב השלהן הזה תהיה הידברות גם כשתוצג מדיניות של משרד

תבריאות. ממסגרת אותם שני האחוזים שהוקטנו בבתי ההולים הגדולים,

כמובן נשתדל לתת תוספת גם לבתי ההולים האחרים לשנה הבאה. מחלק

יורידו. נשפר את הבסיס של שנה הבאה.

אבל את הגרעון אי אפשר יהיה לסגור. זה ארבע מאות אלף, חה"כ

מגן, זה לא שמונה מאות אלף. כי זה לא שמונה מאות אלף על חשבון

המליון מאתיים. נכון? ד"ר שרף אומר שזה נכון. זה יותר טוב ממה שאני

שומעת על דברים אחרים.

ד. מגן ..

יש לי רושם שהתמציתיות בה דברתי והשביתה שהיתה והובאה ברקע

של עובדי המינהל, משבשים במידה מסוימת את כוונת הדיון ובאיזה שהוא

מקום גורמים עוול למרכז הרפואי על שם ברזילי.

אני מבקש לשכנע את הוועדה שבכל זאת למרכז הרפואי על שם ברזילי

יש אפיונים מי והדים שלא תמצא במקום אחר. מעבר להיקף, מעבר לפריסה

הגיאוגרפית, מעבר לזה שארבע רשויות מקומיות, אני לא מדבר עכשיו על

המועצות האזוריות, מתוך הארבע שתים במצוקה גדולה, נתיבות ושדרות.

מי שמכיר, ועדת העבודה והרווחה ודאי מכירה את רשימת הערים שבחן

האבטלה גבוהה.



בגלל האיפיונים הללו, אני לא רוצה עכשיו להכנס לענין הבטחוני

אבל אני רוצח להזכיר שהמרכז הרפואי אשקלון הוא בית החולים הקרוב

ביותר לעזה. די לחכימא ברמיזא. נוסיף לכל אלה דוקא את ההתפתחויות

החיוביות שצריך לברך עליהן. אני לא מעלה על הדעת שמישהו מתכוון

יש מצוקה תקציבית? בוא נסגור את התהנה לבריאות

הנפש בקרית גת או בוא נסגור את מועדון הדיאליזה בקרית גת. אני מניה

שבערים השכנות האהרות עוד ישנן.

להיפך, בקריאת הביניים שלי שאמרתי לגבי זה שדוקא אצלנו חסרות

ניידות לטיפול נמרץ, צריך להתחיל לחשוב במושגים שגם אדם חולה,

הממלא את המדיניות הדמוקרטית של הממשלה וגר באיזה שהוא מקום בדרום

או בצפון הנגב, והלילה יש לו התקף לב, שסיכוייו להנצל מאותו התקף

יהיו לא פחות טובים מאשר של זה שגר בתל אביב.

אני רומז לכך שאותו בית חולים, הייתי אומר במסגרת הזו אותם

בתי חולים בעלי האיפיונים הדומים, צריכים לקבל עדיפות מסוימת. בתוך

המשפהה הזו, שוב אני אומר, המיקום הגיאוגרפי, המצב החברתי המיוחד,

ההיקף הגדול של השטח, צריך לתת איזה שהיא נקודה מיוחדת להתיחסות

חיובית ומיוחדת למרכז הרפואי על שם ברזילי.

לכל זאת, התחלתי לומר, צריך להוסיף את המגמות החיוביות שאסור

שתתמוססנח בגלל בעיות תקציב. כאן צריך להדגיש, אם היו"ר תסכים וזה

יהיה בסיכום ושייאמר שלאור פתיחת היחידח לטפול נמרץ, לאור פתיחת

היחידה האורולוגית, לאור הכפלת היקף הפגיה, לאור התו וספות שרותי

הכירורגיה הפלסטית, האימונולוגיה, חדר הניתוח האמבולטורי, יחידת

האולטרא סאונד, יהידה לטיפול יום בילדים ועוד הרבה נושאים אחרים

שמנהל המרכז הרפואי הזכיר, ונוכח המצב המיוחד ללא הסבר למשל,

שההיקף העצום של המחלקה הנפרולוגית הנובע מכך שיש חולי דיאליזה

רבים בסביבה. אין לזה הסבר.

את זה בדקתי לפני שלש שנים, כאשר הנתונים בערך לפני שלש

שנים היו שבכל הארץ יש ארבע ועשרה מאות נזקקי דיאליזה, בחבל לכיש

מתוך ארבע מאות ועשרה היו עשרים ותשעה נזקקי דיאליזה שזה אחוז

מדהים.

בעיר שלי, אני לא יודע למה, על אף שהמים שם נקיים וכו', יש

שלשה עשר נזקקי דיאליזה. זוהי פריסה וחלוקה דמוגרפית משונה ומקרית

וצריך להכיר בה וצריך להכיר בשרותים הללו.

נוסף לכל הדברים האלה ציינתי בחיוב את ההתפתחות היפה של בית

החולים, אבל צריך לזכור שזה לא בית חולים שנבנה לפני שנתיים.

התחילו לבנות אותו בכל זאת לפני עשרים וחמש שנה. התפתחות מתשעים

מיטות לשלש מאות ששים, כאשר בעתיד הקרוב מתוכנן לחמש מאות מיטות,

צריך להצביע על זה בחיוב.

כל הבניה היא על תשתית ישנה ומיושנת. מנהל בית החולים יכול

להעיד, אם יש לו את הניתוה התקציבי, מהן הוצאות החשמל, למשל מיזוג

אויר, שהן כפולות ומשולשות, לעומת בניה מודרנית אחרת שהמזגנים למשל

הם מרכז י ים.



מה שאני מנסה לשכנע את גברתי היו"ר, שהמרכז הרפואי ברזילי,

על אף שאנחנו דנים בעצומה של תקופה שיש משבר במערכת הבריאות, הוא

בכל זאת בעל אפיונים מיוחדים, בעל צרות מיוחדות. אם אנחנו מקוים לא

להעלות את ענינו של בית החולים כל שלשה חדשים לסדר היום, לא מגיע

לו שנעלה אותו, טוב שנמצא פתרון יסודי. הפתרון היסודי שאני מציע זח

לבנות את התקציב השוטף השנתי על בסיס אחר מכפי שהיה נהוג עד היום.

כשאנחנו דנים, אני אומרת את זה לחה"כ ד. מגן, אנחנו בחדר הזה

על מי אנחנו דנים? אנחנו דנים על המובטלים בערי הפיתוח, על בתי

החולים, על החולים, על חזקנים. כל דיון שאנחנו מקיימים אנחנו באמת

מוטרדים מהמצב באותו מקום.

כשאני דנה על אשקלון, אני לא יכולה לשכוח מח שקורה בנהריה

ומה שקורה בהלל יפה או אפילו באותו איכילוב, עם כל מה שאני מעריכה

לגבי הניהול.

אבל אני רוצה לומר כאן עוד דבר ואנחנו מתיחסים לגופו, הדיון

היום הוא על אשקלון. לא בהרבה ישיבות אנחנו שומעים ממנכ"ל הודעה

שהיא למעשה הודעה של הכרת המשרד בהערכות אחרת לגבי מספר בתי חולים.

נכון, לא רק אשקלון, אבל בתוכם גם אשקלון. אני מתארת לעצמי מה יקרה

כאן בוועדה אהרי שיתפרסם ששני אחוזים מורידים מרמב"ם, מאיכילוב

ומתל השומר. אז יהיה דיון על אז.

לכן עצם העובדה, אנחנו בהחלט במסקנות נצא לחיזוק בית החולים

אשקלון, בייחוד בגלל העובדה שהוא בית חולים אזורי. אני חושבת שאחד

והדברים שאנחנו חייבים להמליץ זה על אמבולנס לפחות ראשון ואחד של

טיפול נמרץ. חיום אם יש מחלקות ויחידות לטיפול נמרץ, שלא יהיה

אמבולנס? הוא מציל חלק גדול מהמקרים.

אנחנו בחחלט נוכל גם במסקנות להסתמך על ההודעה החד משמעית של

מנכ"ל משרד הבריאות. א. באמת כבר אני רואה ששלשת רבעי או שני שליש

מהגרעון כבר כוסה על ידי המשרד, הגרעון השוטף. שאני מניחה שתמצא

תדרך ליתרת הסכום. אני חושבת שאנחנו בהחלט יכולים להסתמך על הודעת

המנכ"ל שתהיה לגבי אשקלון הערכות לגמרי אחרת. אם שמעתי נכון, שמעתי

שהם לא יהיו קודם כל במסגרת הקצוצים. נדמה לי. המשרד התכוון לחלק

את זה אחרת.

אנחנו בהחלט נפנה למשרד לכוון את הדברים כך שאשקלון יקבל את

תשומת הלב, קרי תקציבי, למה שהוא ראוי לקבל כדי שהוא יוכל להמשיך

ולהעניק גם עזרה רפואית. אם מותר בימים כאלה גם לומר, אפילו קצת

לפתח אותה ולהרחיב אותה.

והישיבה ננעלה בשעה 12.30