הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח ללא מתוקן



פרוטוקול מס' 287

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום ב', ה' בטבת התשמ"ז-26.1.1987,שעה 11:00

חברי הוועדה: היו"ר א. נמיר

ה. גרוסמן

ר. כהן

י. פרץ

א. שוסטק

דייר י. בריק - משנה למנכ"ל משרד העבודה והרווחה

פרופ' א. רוזן - מנהל בי"ס לעבודה סוציאלית-

אוניברסיטת ירושלים

פרופ' ד. שניט - מנהל בי"ס לעבודה סוציאלית-

אוניברסיטת תל-אביב

ד"ר ר. שינדלר - מנהל בי"ס לעבודה סוציאלית-

אוניברסיטת בר-אילן

ד"ר ב. גדרון - מנהל בי"ס לעבודה סוציאלית-

אוניברסיטת באר-שבע

ח. זגורי - מנהלת לשכת הרווחה במגדל העמק

א. בן-גרא - איגוד העובדים הסוציאליים- כפ"ס

י. גאלוש - איגוד העובדים הסוציאליים- בת-ים

ד. ויינטראוב -איגוד העובדים הסוציאליים- י-ם

ק. פלדמן - תקציבנית משרד העבודה והרו והה

א. אדלר

רשמה: רקורד/03-453310/מ. בן-חמו - 4

מערכת השרות הסוציאלי באזורי מצוקה.

(הצעת חה"כ י. פרץ)

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה. אנחנו

ממשיכים בדיון משבוע שעבר. זוהי הצעתו לסדר היום של חה"כ פרץ מערכת

השרות הסוציאלי באזורי מצוקה.

אני חשה חובה לאמר כמה מילים לגבי הכנס של העובדים

הסוציאלים אתמול. יצאתי בהרגשה מאוד קשה מהכנס. היתה אוירה מאוד

קשה ואת האוירה אפשר להבין. אני באתי לשם כמי שמזדהה עם העובדים,

לא רק מזדהה אלא באה לתת כתף לנושא של העובדים הסוציאלים אבל גם

למה שהם מייצגים, לא רק לציבור כציבור עובדים.

א. ברצוני לאמר כששמעתי את הביטויים אינני יכולה להיות עם

הביטויים האלה מבלי שאני אהיה צינית. כשאומרת מנהלת לשכת הרווחה

בנתניה וראש הצוות עם אצבע מאשימה אלינו,אל אנשי הציבור שבאו לשם,

שאנחנו אחראים ושהם בשר תותחים, עם כל הכבוד לעובדים הסוציאלים, אף

אחד לא שלח אותכם לעשות מה שאתם עושים, אתם בחרתם בדרך הזאת. אתם

החלטתם, מה זה בשר תותחים,איזה מן דיבורים אלה.

זו היתה ועדה שהגיבה על מה שקרה במגדל העמק, מיד, ודנו, גם

מורה נהרגה בבית ספר לפני כמה זמן ע"י איזה אב שהשתולל, אז המורים

אמרו שהם בשר תותחים, איזה אמירות, איזה דיבורים אלה, איזה ציניות

זאת, אל מי אתם כך מדברים ? זו מדינה חופשית.

האוירה היתה מאוד קשה, חה"כ גרוסמן כשדיברתי הצעתי להם

אל תדברו רק על עניין השכר, דיברו רק על עניין שכרם של העובדים

הסוציאלים, אמרתי, אם תדברו רק על השכר אין סיכוי, אינני חושבת

שהרבה אנשים יתרגשו במדינה הזאת אם יסגרו את לשכות הרווחה, זה בתי

חולים שאנשים ירגישו שימותו, אתם לא יודעים באיזו חברה אנחנו חיים.

אני טוענת וזה אמרתי בדברי,מה שקרה לשכרם של העובדים

הסוציאלים זה פועל יוצא מהתייחסות החברה לנושא הרווחה, לשרותי

הרווחה, כאשר היתה התייחסות אחרת לנושא הרווחה ושרותי הרווחה,

מעמדם של העובדים הסוציאלים היה מעמד אחר.

היה לי קושי לדבר, לא באתי לבקש מחיאות כפיים זה אפילו לא

ערב בחירות, ולהיות פופולרית, נתנו לי לאמר את דברי כאשר קם חה"כ

פרץ, זה הלא מצחיק ,מצחיקה ההתנהגות שלכם, חה"כ פרץ אישתו מנהלת

לשכת רווחה בירוחם, בודאי לא פחות קשה מבת-ים, וכפר-סבא ובוודאי

נתניה, ואני מכירה את נתניה.

ההצעה שבה אנחנו דנים היא הצעתו של חה"כ פרץ, אז חוסר

הסובלנות הזאת לשמוע כשהוא פותח את דבריו ואומר לכם שהוא חושב

שאסור לדבר רק על שכר ולא נתנו לו לדבר, והוא ירד מהבמה והתיישב.

ברצוני לאמר לכם ,עם כל ההזדהות עם המאבק שלכם, אני יצאתי,

אני יכולה לדבר רק על עצמי, בתחושה מאוד כבדה, ואני מקווה שלא

איבדתם איזה חה"כ אחד שהוא אתכם במאבק לאורך כל הדרך, אבל לא רק

במאבק על השכר, אני מודיע כאן חד וחלק, לא רק במאבק על השכר, ולכן

אני אומרת זאת רק כאן כי אני חושבת שיש לכם הרבה ועדות בכנסת והרבה

כתובות שאתם יכולים באמת להרגיש כמו בבית, זה ביתכם.



אבל ברצוני לאמר לך חה"כ גרוסמן שלא היית שם, אינני זוכרת

מתי אני יצאתי בתחושה כל כך קשה. היה שמה "עלהום" כזה והוא היה "עלהום"

עלינו, אנהנו באנו כדי לעזור ,כדי להזדהות, גם אותנו הפכו ליריבים,

לאויבים, אינני מדברת על ההיבט האישי אני הושבת שכל האוירה שהיתה שם

זו טעות, אתם במערכה הזאת יכולים להפסיד, ככה אני חושבת, ואני

הצטערתי.

אני אומרת את מה שאני אומרת כאן, אני הצטערתי שאחרי שהתיישב

חה"כ פרץ שאני לא ביקשתי את המיקרופון להגיב, אני חשבתי שהיו"ר

יעשה זאת, אבל אני לא באה בטענות זה גם אולי חוסר נסיון וזה גם

האוירה שהיתה שם, אז אני פשוט מצאתי לנכון לאמר את הדברים האלה כי

אתם יושבים כאן ואין טעם שנאמר זאת כשאתם לא כאן, אני מקווה שזאת

רק היתה איזה מעידה רגשית ולא מעל לזה.

המאבק שלכם הוא מאבק מאוד קשה,ואם הוא יהיה על שכר לדעתי ,

אין לו כל סיכוי. אני גם שומעת את הקולות האחרים בבית הזה, אני גם

שומעת את הקולות האחרים בין חברי הממשלה, על עודף, שרותים על

ג'ונגל של שרותים, על כפילויות בשירותים.

לא הייתי אתמול ואני לא יכולה להתייחס למה שקרה שם, אני כאן

א. השכר הוא באמת לא מתקבל על הדעת כמו שלא מתקבל על הדעת שכרם של

הרופאים הצעירים, ושכרם של האחיות, ושכרם של פיזיאוטרפיסטים, ושכרם

של עובדים רבים רבים, שכירים רבים בעיקר בשרות הציבורי, ודווקא

כאלה שיש להם מקצוע חשוב ורכשו אותו אחרי שנים של לימודים אקדמאים.

הערה שניה, העובדים הסוציאלים בעבר אני חושבת שיש עוד

עדים, לפהות היו"ר חה"כ נמיר , העובדים הסוציאלים היו הוד החנית של

המאבק הסוציאלי במדינה, וידעתי תמיד שאני מהם אקבל את האינפורמציה

הנכונה והם יעשו גם את המאבק הנכון.

הוועדה הזאת כבר יושבת שנתיים וחצי,עובדים ביחד, לא הגיעה

זעקתם של העובדים הסוציאלים לטובת מיעוטי הכנסה קיצבאים, וכוי.

הנושא השלישי, אני שמעתי על העומס המוטל על עובד סוציאלי

ועל לשכה בכמה תיקים, בכמה משפחות עובד סוציאלי מטפל, ואני בטוחה

שזה כפי שהעמידו זאת, שזה עומס נוראי, העומס בעבר לא היה יותר קטן.

לפי מיטב זיכרוני כאשר הגיעו תלונות על עומס יתר, היה מדובר

על טיפול ב-200 תיקים או 150 תיקים ואז כמובן כולנו נזעקנו

ואמרנו שזה לא יכול להיות, יכול להיות שגם 50 תיקים זה יותר מדי,

אינני אומרת שלא.

אבל אני הייתי מצפה מהעובדים הסוציאלים שהם יפרסו לפנינו את

היריעה החברתית שאיתה הם מתמודדים, כדי לעשות אותנו שותפים יותר

פעילים וכדי שאנחנו נראה בעובדים הסוציאלים באמת שותפים למאבק.

נדמה לי כל הברי הוועדה כל אחד עם מיגבלותיו כמו שיש

בקואליציה, ובאופוזיציה ולא במקרה הוא באופוזיציה , אני



באופוזיציה, אני חושבת שגם חברי פה מימין, אבל כלי אחד בדרכו מנסה

לעשות פה את המאבק החברתי, איפה שהוא הקול הזה נדם, אז אני מבינה

את דבריה של היו"ר חה"כ נמיר. לא שהיא הושבה שאין מקום למאבק על

השכר, אלא שהיא חושבת כמוני שזה צריך להיות מאבק יותר כולל, ואז גם

המאבק על השכר יהיה יותר אפקטיבי.

הרי אנחנו פה בוועדה עוסקים עם כל כך הרבה ציבורים ,

ציבורים שונים, אם זה רופאים ואחיות, ועובדי מינהל ומשק בבתי חולים,

ושכירים במפעלים שנסגרים, ממש קשת רחבה מאוד,

יכול להיות שאנחנו רואים זאת בקונפקציה הכללית שהוא כל כך

לקמור שקשה לנו להינתק מהתמונה הכוללת, ולכן הזעקה שלכם היא במקומה.

אנחנו צריכים גס לראות אותכם, אני אינני מטיפה מוסר אני רק הייתי

רוצה ,יש לי ציפיות מהמפגש עם העובדים הסוציאלים ,אני חושבת שמשך

כל השנתיים וחצי זה אולי מפגש שני, או שלישי.

אנחנו רוצים להפיק מזה את המקסימום, אני משערת שאין אחריות

קולקטיבית בקרב העובדים הסוציאלים, כל אחד מאיתנו אחראי בעד כל מה

שאומר כל חבר כנסת, ודאי שלא כאשר חבר כנסת נותן מכות, אין אחריות

קולקטיבית, חבל שהיתה אוירה כזאת בפרט עם חברי כנסת.

אתמול בעצם זה היה כנס שאני ישבתי עם מזכירת האיגוד בערך

כשלוש ארבע ישיבות, שוחחתי איתה איך לארגן את המאבק של שרותי

הרווחה, זה נכון שדיברנו לא פעם ולא פעמיים שיש בעיה של שכר, מה

שאמרתי אתמול, מה שאני אגיד מחר ומה שאמרתי שלשום, השכר לא צריך

להיות המרכיב ההשוב והעיקרי במאבק הזה.

הבעיה זח שרותי הרווחה, ובעצם אמרתי אם אנחנו נאבק ביחד על

אותם הבעיות, על אותם הדברים, השכר אחר כך יהיה המרכיב הכי קל לדון

איתו עם אותם הגורמים, מה גם שאנחנו לא היינו הכתובת, ובעצם כך היה

אטור להיות אתמול, רק אני אמרתי שהשכר לא צריך להיות המוטו של

הכנס, ואז ההברה שמה התנפלו וזה לא פעם ראשונה שאני נפגש עם עובדים

סוציאלים .

אוכזבתי. אם הייתי אומר שדווקא עובדים סוציאלים אבל אהר כך

כשאני יצאתי החוצה הבנתי בעצם מה קרה, מסתבר שלא כל הכנס היה

עובדים סוציאלים, היו שם גם עובדים שאין להם שום קשר עם עבודה

סוציאלית פרט לזה שהם עובדים על יד עבודה סוציאלית, וביניהם אני

מכיל- לא מעט מאזור הדרום שהגיעו, למשל, מאזור דרום הביאו חמישה,

שישה עובדים סוציאלים באוטובוס והיתר בכלל לא עובדים סוציאלים, או

שהם עובדים במועדון לקשישים או כל אלה שבפריפריה הזאת, זה לא שייך

לעבודה סוציאלית , אולי כנס הזדהות יכול להיות, אינני יודע אבל לא

זאת היתה המטרה, על כל פנים מה שאני יודע.

מהם יצאה הלק מהצעקה בגלל שהם לא שותפו בכל המערכת שהיתה

אמורה להיות אתמול אבל אינני נכנס לבעיות של האיגוד, זה לא התפקיד

שלי.

אחרי שקיבלתי אתמול טלפונים גם לפני זה, אינני מתכוון

בגלל מה שהיה אתמול להפסיק ואני ארפה את ידי מלהמשיך להאמין במה



שאני מאמין, על אף ולמרות אני בהחלט אמשיך בנושא. זה לא קשור אחד

עם השני,אז אפשר לא לדבר, אפשר לא להגיד אבל אני חושב שאתמול אתם,

אינני רוצה להגיד שהפסדתם חבר כנסת או הפסדתם חצי או יותר מחבר

כנסת, אתם מפסידים מאבק בצורה הזאת לעניות דעתי.

אחד כמוני יחשוב פעמיים באיזה דרך לבחור, לבחור בוועדה או

לבחור יחד אתכם, איך להאבק ,כי פשוט אנחנו אולי לא הולכים על אותו

גל, כי אני חושב שהבעיה כפי שהוצגה אתמול ע"י חלק גדול מהעובדים

היתה בעיה של שכר. זה הכל, חלק, מעט מאוד מהאנשים דיברו על הבעיה

המרכזית שאנחנו דיברנו עליה בוועדה לפני שבוע, וכך גם העובדים שהיו

פה שדיברו .

אלה שדיברו שבוע שעבר הביאו את הבעיה של שרותי הרווחה,

כשאני שאלתי אתמול על איכות השרות, מה פתאום, אז אני מבין שישנה

בעיה של שכר אבל אם היא היתה רק של העובדים הסוציאלים לבד ואינני

מדבר עכשיו על עוד מגזרים אחרים, בשרות הציבורי, ניחה, המאבק של

כולם ביחד, אני מבין שישנו סידרי עדיפויות אני מצטער, אני מקווה

שהארגון או הנהלת הארגון ידעו לטפל בבעיה הזאת לטובתם הם לא לטובת

אף אחד מאיתנו.

על כל פנים אין לי בעיה ,אני אמשיך בדרך שלי , אני גם

לא רוצה להצטדק שאני הבאתי את ההצעה או לא הבאתי את ההצעה ,זאת

התפיסה שלי ואינני רוצה להצטדק לאף אחד. אנא מכם, למענכם ולמען

המערכת לא למען כל אחד באופן אישי ,תנסו תדאגו שבכנסים מסוג זה

באמת תעלה הבעיה כפי שהיא צריכה לבוא לידי ביטוי, והיא בעיה שצריכה

טיפול תודה.

אני מודה לחה"כ פרץ שלא לקח את הזעם שהיה אתמול אישית כי זה

היה לנושא. לצערי הרב זאת המציאות היום, חלק גדול מהעובדים ואתם

ראיתם תלושי משכורת הם במעמד של פונים היום. קשה לבוא ולדבר עם

עובדת שמקבלת 500-550 ש"ח לחודש על רווחה, היא היום

אישית במצוקה, ואתם גם שמעתם זאת כאן מהעובדים שהיו כאן בוועדה

בשבוע שעבר, עכשיו אני באופן עקרוני וגם כולנו באופן עקרוני מי

שקצת מבין את הבעיה שהיא מורכבת, מקבלים את הגישה של החה"כ פרץ ואת

הגישה של היו"ר חה"כ נמיר שהנושא של השכר בפני עצמו הוא לא יעמוד

כי אז אין מקצוע בכלל.

תמיד השכר של העובדים הסוציאלים היה נמוך, ולא היה בין

המצטיינים, אבל ההכשרה שקיבלנו, המקצוע אותו למדנו היה ניתן לישם

אותו. עד לפני שנה אפשר היה להנות מהעבודה ולהרגיש שאתה מביא

תועלת אבל היום כשהשכר הוא גם נמוך עם כל הדברים ששמעתם בשבוע שעבר

כאן אז ברור שהנושא של השכר הוא בעדיפות עליונה, עכשיו הבעיה הזאת

כואבת במיוחד אצל עובדים בשנים הראשונות שלהם במקצוע שהם בעצם

בדרגות הכי נמוכות, אני מניח שזה היה כנס ראשון ואנחנו כאיגוד

לא טיפלנו בזה כבר זמן רב, ופעם ראשונה שהיה כנס כזה של מחלקות

בהיקף כזה גדול אז טבעי שהזעם יצוף. אני גם ביקשתי מחה"כ פרץ לא

לתפוס את האנשים בשעת כעסם אלא להבין שזה כואב.

אני מקוה שאנחנו נחזור לסדר ונחזור לאיזון כי בסה"כ המאבק

הוא גם על המערכת, תודה.

אני רק דוגמה אחת רוצה להביא לפניכם. אנחנו הלא רצינו לעזור

לכם איך אנחנו חושבים והמאבק שלכם כולל המאבק על השכר יצליח יותר.

בפני עצמו זה לא יעבוד ,אנחנו מקצוענים, מלבד זה שאנחנו לא הכתובת,

שכר, תלכו להסתדרות, לא אלינו.

כשהופיעה גם כאן וגם בכנס הצעירונת שהתחילה בזה שהיא

שנה וחצי מאז שהיא סיימה את בית ספר לעבודה סוציאלית, היא התחילה

מתאור איך אין לה לא כלים, לא אפשרויות להתמודד עם הבעיה, היא

לא יכולה לעמוד בקונפליקט הזה. והמשפט האחרון שלה היה. ואני אוהבת

את המקצוע וברצוני לעבוד בעבודה סוציאלית אבל אני חיה לבדי, התלוש

שלי הוא כזה וכזה, ברצוני לאמר לכם שאני עכשיו מחפשת עבודה ושוקלת

לעזוב את המקצוע .

זה כל מה שאנחנו אתמול ניסינו להגיד לכם ,שאם לא תתחילו

מהמצוקה, לא תגיעו גם לשכר. ואתם תישארו לבד במאבק כי איש כאן לא

התרגש מהמדברים בחדר הזה,. אם תסגרו את לשכות הרווחה ,אבל אני בעד

שנשמע ,אנחנו איתכם במאבק לכן אני יצאתי בתחושה קשה, אינני רוצה

להגיד אפילו איד, אני אגיד לכם אישית אחר כד, אפילו לא בחדר הוועדה

מה היתה ההרגשה שלי, לא יכולתי להירגע כל היום, זה לא משנה את

עמדתנו לנושא כנושא אבל אתם מפסידים במאבק הזה.

אנחנו היום הזמנו את מנחלי בתי הספר לעבודה סוציאלית. אני

גם אמרתי בישיבה הקודמת, ולא הייתי היחידה,שבמאבק הזה בנושא הרווחה

גם קול נוסף הוא דומם, אותו לא שומעים, בעבר היו שומעים אותו, הוא

היה מנהיג שהלך לפני המחנה, וזה היו מנהלי בתי הספר לעבודה

סוציאלית בארץ, הם נשאו את דגל המאבק של הרווחה.

היום לא קיימים. ואנחנו רצינו לשמוע אותכם ,ברצוני לאמר גם

משום התחושה שאנחנו שומעים אותם מהרבה עובדים סוציאלים שהפער בין

מה שמעניק להם בית הספר לעבודה סוציאלית לבין ההתמודדות היום יומית

שלהם בשטח, הוא פער אדיר, והוא לא עומד במציאות של המצוקות

הקיימות, ותמיד היה אבל הראשון לא תמיד היה, שמנהלי בתי הספר

לעבודה סוציאלית נשאו את דגל המאבק.

אנחנו נתחיל עם ירושלים כמובן, בבקשה פרופ' רוזן, מנהל בית

הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית.

תודה רבה. אני שמח על ההזדמנות להיות נוכח כאן היום.ולא היה

ברור לי במיוחד הנושא הספציפי אבל אני חושב שמיקדת אותו במשהו.

וברשותך אני אתחיל דווקא מהנושא שסיימנו בו, או מההתרשמויות שהיו

מהכנס. אני אולי אחזור על כמה דברים אבל אני פשוט רוצה לשים זאת

בפרספקטיבה.

אני חושב שידידי מר בן-גרא אמר שמח שראינו אתמול זה היצמדות

או היתפסות לנושא השכר, כאשר נאמר הסיפוק מהעבודה, האכזבה מהחזון

כל כך גדולים כאשר העובדים נתפסים לנושא השכר.



חה"כ גרוסמן אמרה שהעובדים הסוציאלים היו בעבר חוד החנית,

אבל מאחורי החוד היתה חנית, אני חושב שאחת הבעיות היום שאין חנית

מאחורי החוד אז גם לא יכול להיות חוד, בעבר היתה הרגשה בחברה

הישראלית שהעובד הסוציאלי למעשה מסמל את שאיפות החברה בכללותה,

העובד הסוציאלי עבד על ערכים שהוא הרגיש שיש לו גיבוי עבורם,שהחברה

מאחוריו, היום לדאבוני הרב, אני מקווה גם לדאבון הוועדה הזו ,הדבר

רחוק מאוד מאוד.

העובד הסוציאלי מרגיש כזרוק במערכה,שערכיו מכתיבים לו להיות

נוכח ,אבל למעשה מבלי התמיכה המוסרית החברתית מכל הגופים שנוגעים

בדבר ובכלל מההרגשה הלאומית, אני חושב שיש בעיה לחברה שלנו עכשיו.

זה ברור ואין ספק שזה הושמע כאן.

התכנית הכלכלית ומעמדם של השכבות הלא ברוכות בהכנסה

ובאמצעים בתכנית הכלכלית הזאת, זה רק ביטוי, אני חושב שמדינת ישראל

סטתה וסטתה בצורה מאוד ברורה מאחד העקרונות שלמעשה הינחו אותה

מלכתחילה" אנחנו מנסים להשוות את עצמנו במקרה הטוב למדינת

רווחה, והיום אנחנו טוענים שאין ביכולתנו מבחינת המציאות להשוות את

עצמנו יותר למדינת רווחה מפני שירדנו מכך.

הפערים גדלו, השרותים פחתו, ואנחנו רואים את הדברים פה

מסביב,, אני רק רוצה לאמר לפחות לפי דעתי אנחנו לא צריכים להיות

דומים למדינת רווחה. הרווחה החברתית במדינת ישראל היא בעדיפות הרבה

יותר גבוהה צריכה להיות,מאשר רווחה חברתית במדינת רווחה, עצם הסיבה

לקיום מדינת ישראל ,זה להיות מקור לספק את רווחתם של אותם תושבים

שחיים במדינה ואותם תושבים שיגיעו למדינה. זהו אחד מהעקרונות

הבסיסיים של העצמאות, אין אף מדינה בעולם שנוצרה וחרטה על דיגלה

לדאוג בצורה מכוונת ביותר לרווחת התושב והאזרח כפי שמדינת ישראל.

כל גלי העליה שבאו ארצה באו מתוך הבנה שזה כך.הרצון הטוב

היה כאן וזה גם יצר ציפיות ,ציפיות בין התושבים, בין המשרתים את

התושבים, ברצוני שנראה עכשיו את מה שקורה בחברה.

היה כאן דיון שהייתי נוכח בו, לא יכולתי להתבטא בו לדאבוני

באותו זמן, לא הספקנו, בנושא האלימות שהיתה במגדל העמק. והאלימות

הזאת לא היה מקרה בודד,זה היה מקרה מאוד מאוד אומלל כאשר האלימות

הגיעה לקיצוניות אבל האלימות קיימת כל הזמן, האלימות מבטאת.

תיסכול.

לא בכל המדינות תיסכול מתבטא בצורה כזו, בצורה קיצונית, אני

חושב שאחת הסיבות שהתיסכול במדינה שלנו ברמה כה גבוהה זה לא רק שיש

אנשים שסובלים בהרבה מקומות , יש פער רב בין הציפיות הלגיטימיות

שלהם מהחברה, ומה שהחברה באמת מסוגלת לתת להם, ואת הציפיות האלה הם

לא יצרו בעצמם, זו המדינה שלנו ואני חושב שועדת הרווחה של הכנסת

צריכה לתת זאת על דעתה. ואני חושב כל הכנסת צריכה לתת זאת על דעתה.

כי זהו השופר של המדינה.

נכון שלעובדים הסוציאלים מאבק על שכר זה לא הדבר הנאות ,לא

הדבר היפה, ובוודאי שצריך שכר מתאים כדי להמשיך בעיסוק. אני בהחלט

מסכים עם חה"כ פרץ ואני תומך שאנחנו צריכים לפעול למען שיפור

השרותים ובתוך כך להעלות את רמת השכר.



אני אומר ואנחנו צריכים לעבוד בקשת הרבה יותר רחבה.ואני

אומר "אנחנו" מפני שאני מניח שהמימסד שגל העבודה הסוציאלית או של

הרווחה החברתית שאני חלק ממנו ולפחות הוועדה הזו אנחנו בסירה אחת

כאן ושותפים לאותן מטרות.

אנחנו צריכים להעלות את נושא הרווחה כנושא בעל עדיפות

לאומית ראשונה ויהודית כי זו באמת המדינה שלנו, זו מדינה יהודית

מבחינה זו, באשר ניתנת עדיפות לאומית ראשונה במעלה לביטחון. זה לא

מפני שאנחנו בחרנו בכך זה נכפח עלינו ואנחנו חייבים לעשות זאת מפני

שבלי זה לא נהיה.

אנחנו בחרנו והיתה בחירה חופשית לגמרי של המדינה הזו לתת

עדיפות לנושא הרווחה בעבר, לכן נוצרה המדינה, ואני חושב שאת הדבר

הזה צריך להמשיך, מבלי זה אז ההתדרדרות פשוט תמשיך ותלך.

לשאלה איפה הם מנהלי בתי הספר לעבודה סוציאלית , או אני

אנסח זאת קצת אחרת, איפה הם אותם אנשים אשר הם מורים פרופסורים

במגדל השן של האוניברסיטה.

א. הם עוסקים במאבק, אינני חושב שתמיד הם בועדת הכנסת אבל

הם עוסקים. אבל עצם השאלה לדעתי היא סימפטום, אנחנו מדברים על

מקצוע העבודה הסוציאלית, אנחנו מדברים על משהו הרבה יותר רחב ממנו

וזה הרווחה החברתית.

המורים בבתי-הספר לעבודה סוציאלית הם מורים, אנשי המקצוע,

העובדים הסוציאלים מייצגים את מקצוע העבודה הסוציאלית, מדוע

מחפשים את המורים, אני חושב מפני שד"ר ופרופ' שבדרך-כלל יושבים

באוניברסיטה,יש יותר פרסטיג'ה להשתמש במילה הפשוטה הזו.

משום מה הורגלנו שהעובד הסוציאלי, דבריו, הם לא מספיק

תקפים, לא מספיק מודגשים אם הם לא נתמכים ע"י אותם אנשים שעומדים

מאחור" אני חושב שזה כפי שאמרתי סימפטום של הבעיה וזה המעמד הלא

מספיק גבוה או אם נרצה בצורה יותר בוטה הנמוך של העובדים הסוציאלים

כנושאים דגל הרווחה במדינת ישראל, והם לא צריכים את הפרופסורים את

מנהלי בתי הספר כדי להשמיע את קולם או כדי שקולם יישמע.

כל מה שאני אומר זה מבלי לגרוע במאומה מהתפקיד, כי בתי

הספר הם גם כן בתי ספר לעבודה סוציאלית והם עובדים סוציאלים גם להם

תפקיד בדבר הזה.ואינני רוצה לגרוע ממילא. אני רק רוצה לכוון זאת

הזרה לאחת התופעות שאני חושב שהיא בעצם הדבר, וזה המעמד הנמוך

וחוסר ההתייחסות לעובד הסוציאלי מהשורה.

אינני רוצה לחלוק על דברים אבל אני רק מתפלא על הגישה, משום

שלא היה לנו ספק הקל שבקלים שמי שצריך ליצג את הנושא זה העובדים

הסוציאלים.

השאלה ששאלה אתמול חה"כ נמיר בכנס, שהיתה רלוונטית,משום שלנו

אנשי האקדמיה בנושא הזה,פרופסורים,אנשי בתי הספר לעבודה סוציאלית,

לא נחוצים במקום העובדים הסוציאלים, נחוצים כתוספת לעובדים



הסוציאלים כיוון שהם גם בכירים מבחינת הרמה המדעית ועוד כשהעובדים

הסוציאלים באים מהשטח ומכירים את המציאות שאיתה מתמודדים בחומרתה

היום יומית.

מה שיכולים באמת אנשי בית הספר להוסיף זה את הראיה המחקרית,

את הראיה הכוללת, ובהקשר הזה הם יכולים רק להוסיף, לא לגרוע, מה

שביקשנו, אני חושב באופן טיבעי כולנו, זה שיהיה תוספת ללא גריעה של

העניין.

אינני רואה באופן כל כך שלילי שהחברה הישראלית תדע להקשיב

גם לפרופסורים שידברו בנושא הזה אם הם יטו אוזן קשבת יותר גדולה.

בסה"כ הזעקה של הנושא הזה לא נשמעת די, לטעמי לפחות.

התייחסתי לשאלה של החה"כ נמיר ,ואתה צודק חה"כ כהן שלא צריך

הלילה לאמר שהפרופסורים ואנשי האקדמיה לא צריכים להתייחס לנושא או

הם לא צריכים לתרום, אני פשוט כיוונתי זאת לכיוון ההוא ואני רק

רוצה לאמר לפחות מנקודת ראותי.

אחת הנקודות שחה"כ נמיר העלתה הוא הפער בין מה שמלמדים בבתי

הספר והמציאות שבא נתקלים העובדים ומה קורה מכך, וזה נכון, כי בבתי

הספר לפחות מבחינה מסויימת מנסים ללמד ולהתמודד בבעיות בשיטות

שנבדקו ונמצאו מועילות ומוצלחות.

אחת הבעיות הן שהעובד בשדב אין לו את ההזדמנות מפני לחץ

העבודה, מפני ריבוי חמקרים אכן לחפעיל את חשיטות האלה, אני אתן לכם

דוגמן?, אנחנו במסגרת המחקר שלנו בבית חספר מפתחים שיטח להתמודד עם

סוגיות מסויימות, ולשם כך אנחנו רוצים .לבדוק אותה בשדה.השיטה דורשת

יותר זמן מאשר יש בידי העובד חסוציאלי כדי לחתייחס למקרה מסויים,

קשה לנו ובצדק, ז"א הצד השני הצודק, קשה לנו לקבל שיתוף פעולה

מהעובדים הסוציאלים "להתפנות" על מנת לעסוק בשיטה ההדשה שתעזור

יותר מפני שיש להם עומס כזה שהם צריכים להמשיך ולהתייחס אליו כל

הזמן, לדוגמה, כך נוצר הפער.

אני מוכרח לאמר לכם שאני מרגיש לא בנוח, לכאורה אני נמצא

כאן בקרב האנשים האוהדים ביותר, אני מדבר על חברי הכנסת לנושא

רווחה, לא רק משום שקוראים לזה ועדת העבודה והרווחה אלא משום

שמההכרות הקצרה שיש לי והמעטה שיש לי ונם כל אחד מחחברים כאן זה

אולי חוד החנית בכנסת של נושא הרווחה, ולמצוא שבפתיח לדיון שבו

הייתי רוצה לראות בסופו איזשהו מחשבות קונסטרוקטיביות לגבי צעדים

בעתיד לא רק בתהליך של ביקורת לגבי איפה,תסלחו לי על הביטוי, קבור

הכלב, איפה הבעיה.

אני מוצא שיש איזה תחושה של תחילת נתק או זה אולי חריף

מידי, אבל מצב שבו אנחנו נמצאים כאילו לכאורה משני צידי חשולחן,אני

האחת גוון של אירוע מאתמול שלא חייתי

נוכח בו אבל אני מבין שהוא השאיר משקע; והשני הוא מתמשך, התחושה

שהעבודה הסוציאלית ,העובדים הסוציאלים והאקדמיה שמכשירה למקצוע לא

עשתה די להעמיד זאת במרכז סדר היום הציבורי.



אני מציע לא לעסוק בזה למרות שיש לי רציונות, מחשבות. זה

אולי פרי למהקר וללכת הלאה ולשאול מה אנחנו יכולים לעשות יחד כדי

לקדם את הנושא ובעיקר את הנושא שעל סדר היום שחה"כ פרץ העלה

בפנינו.

הבעיה המרכזית שאני רואה זו נסיגה של אולי שני עשורים

מבחינת תפיסת המחוייבות שלנו לנושא הרווחה,לפני עשר או חמש עשרה

שנה זה לא היה חוכמה לרוץ בדגל של בעיות רווחה משום שזה נתפס כדבר

מובן, זו היתה האוירה. היתה הרגשת מחוייבות לעשות ,לא עשו מספיק ,

היה צורך לדרוש יותר, היום זה נחשב מין דון קישוטיות. כל מי שעושה

זאת באיזשהו מקום מסתכל ימינה ושמאלה ורוצה שלא ישטפו אותו.

אני זוכרת איך הנושא הזה הגיע למודעות גם של הממשלה, גם של

הציבור, זה לא היה כל כך פשוט, שנים רבות לא הכירו בבעיה, אז מישהו

דחף זאת.

פרופ' ד. שניט .-

לא ניסיתי ואינני חולק על כך שזה לא היה קל גם אז, אחרת לא

היו צריכים להאבק ולצעוק, אני רק רוצה להזכיר לעצמנו שנושאים שהיו

נכסי צאן ברזל בביטחון הסוציאלי, בחוק הביטוח הלאומי חדלו להיות

פרות קדושות, ואנחנו מוצאים היום את עצמנו באיזה שהוא מקום, וחברי

הכנסת הנכבדים שנמצאים כאן בראש המחנה כלפי נסיונות הממשלה לבלום

תהליכים שקודם ראינו אותם מקודשים, אז נפל דבר בישראל. צריך לעודד,

אנחנו צריכים לפעול.

אינני חולקת על דעתך, אני רק אומרת שזה לא בא מעצמו,

מישהו צריך לשאת זאת על הכתפיים).

אינני אומר.אני רק מנסה שנסכים שהנסיון שלנו היום לעמוד בפרץ הוא

בתנאים של אווירת יסוד וסדרי עדיפויות קשים ביותר.

הי ו "ר א. נמיר ל

תוך כדי קריאת הביניים של חה"כ גרוסמן אני נזכרת, הלא על

הקרקע הזאת, על סמך הנושא של הפנתרים השחורים, לולא הפנתרים

השחורים שהזעקה שלהם היתה על מצוקה חברתית איומה, ועל תחושת פיקוח

קיפוח נוראה.

אז הקימה ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, ואיזה לחץ ציבורי, את

עדת ראש הממשלה לילדים ונוער במצוקה.וכל זה שאנחנו מדברים היום על

הבטחת הכנסה זה הכל מבית המדרש הזה בא, זה מה שלמעשה העירה חח"כ

גרוסמן.

(פרופ' ד. שניט . אינני חולק במילה אחת על הדברים האלה.)

פחדו. נבהלו, לא ההגיון שצריך לעשות אחרת, ניבהלו ממה שיקרה כאן

במדינה, זה לא יקרה כשהם יאבקו על השכר.

תסכימי איתי שהיה הבדל אחד. שלב ב. שאני רואה אותו כבעיה

ואני מיד צועד לשאלה איד אנחנו מתמודדים קדימה ,היא שהיום ברמה

המקומית ברשויות מקומיות שמקבלים כספים בנושא של שיקום שכונות שזה

היום למשעה מבחינה כלכלית המנוף הגמיש הכמעט יחיד להקצאת השאבים

לנושא רווחה וחברה.

אין פופולריות לקטע של רווחה שאנחנו מדברים עליו, ואני מדבר

על המנהיגות המקומית גם, ואינני מטיח אשמות אני מנסה לעשות ניתוח

מצב מסויים, משום שבאיזשהו מקום הפופולריות מבחינה מקומית לבוא

ולהשקיע בעבודה עם משפחות שנמצאות במשבר במימד האנושי לא במימד

הפיזי, לא בדברים שרואים אותם, הוא לא בולט, ולכן גם במקומות שיש

לנו לכאורה את הגרעין של משאבים, של מנהיגות מקומית שצריכה לקבוע

את סדרי העדיפות זה לא קורה.

אז היתה תכנית רווחה חינוכית שהיתה יוקרתית יותר)

לא הובנתי, לא אמרתי שבגלל שיקום שכונות, ז"א למרות שיש תכנית

וחה"כ פרץ יבין אותי, למרות שיש לנו היום ועכשיו מכשיר בהרבה

מקומות מצוקה כדי להתמודד עם נושאים כולל משאבים, הם לא מופנים

להתמודדות עם הבעיה האנושית שאתה מציג וזה שרותי הרווחה האנושיים

בהבחנה משרותי הרווחה הפיזיים, ואני מדבר על מצב שבו ברמה המקומית

יש שליטה הרבה יותר גדולה לקבוע את היעדים.

גם כאן נפל דבר בישראל ומבחינת המחוייבות זה לא עומד בסדר

העדיפות גם לא המקומי, כך שזה לא רק ממלכתי אלא גם מקומי וזה מקשה

את העניין, אם זו נקודת המוצע נשאלת השאלה איך ניתן היום תוך הכרת

האילוצים.

אינני מניח לרגע שיפול דבר בישראל ויקצו מחר משאבים בהיקף

רציני להתמודד עם בעיות היסוד. מתוך נתונים אלה השאלה שאני שואל מה

אנחנו יכולים לעשות כדי לפתור ולקדם את הנושא שעל סדר היום. נדמה

לי שכיוון אחד שהייתי חושב עליו הוא נסיון ליצור פורום או צוות

חשיבה שינסה לנתח את בעיות היסוד ואת הדגם של שתיים שלוש עיירות

פיתוח או אזורי מצוקה כולל באזורים עירוניים יותר גדולים, ויקחו על

עצמם כמחוייבות תוך פרק זמן סביר ופה זה צריך להיות שותפות כדי

שפורום זה יצטרך בתוך פרק זמן שיקבע קצוב, לבוא ולהנחות איך ניתן

ומה צריך לעשות כדי לשפר תוך קביעת סדרי עדיפות וכיוצא בזה.

אני מוכרח לאמר שאני עשיתי צעד אישי לפני בכלל שהנושא

שידעתי שהוא על סדר היום כאן, בתהליך שהתחיל לפני כחודשיים שלושה

עם עיירת הפיתוח שדרות על בסיס לחלוטין אישי ותוך יוזמה אישית נוצר

קשר עם ראש הרשות המקומית מר א. פרץ קבענו מפגש ראשון ,אנחנו

קובעים מפגש שני .

הוא שולח את האחראית על שרותי הרווחה במקרה הזה ממלאת מקום

כי זו שבפועל בחופשת לידה,על מנת לקבוע מפגש שבו נבחון יחד את

הדרכים איך ניתן לשלב יחד כוחות ומחשבה בתהליך שבאיזשהו מקום יבחן

את סדרי העדיפות בישוב כלא ניתן כפי הנראה בשום מקרה בו זמנית לטפל

בכל וביעילות ואז צריך לבוא ולקחת נושאים לתת להם סדרי עדיפות ,

וטפל בהם.



אני מאמין שמה שצריך לעשות זה לברור- דגל של שתיים, שלוש,

ארבע יחידות שבהם יהיו גם נציגות של פשוטי עיירות פיתוח אולי ,אזור

מצוקה בתוך עיר גדולה שגם הוא דגם מה שקורה בעג'מי ביפו או באזורים

אחרים, איננו מחריד פחות ושם הכלים להתמודד אינם משופרים יותר אלא

זה סוג אחר של בעיות.

אני מניח שיהיה לפחות בישיבה תוך פרק זמן קצוב באן בעוד

איזשהו זמן על סדר היום ראיונות שיבואו ויומרו על סמך בחינה בזו

וכזו גם כמותית גם עניינית ואיכותית.

נראה לנו שמוקדי הבעיה נמצאים כאן זו דרך כללית לנסות ולקדם

את הנושא. זה ראיון אחד שהייתי רוצה לגלגל ולדחוף. ישנם עוד כמה

וכמה דרכים להתמודד עם הבעיה.

ברצוני להעיר הערה אחת מן ההיבט האקדמי לכאורה, ביחס לאותה

טענה בסיסית שעמיתי מירושלים ניסה להגיב לה מבחינה איך אנחנו

מכשירים כוח אדם ועד כמה הוא יכול להתמודד עם המציאות שאליה הוא

נקלע.

טוענת חה"כ גרוסמן ובצדק שלפני עשר שנים דיברו על יחס של

200 פונים פר עובד מקצועי ואילו היום מדובר על 100-120, עשיתי

סטטיסטיקה פשוטה מהישוב שאתה הבאת לי לכן ביקשתי את הנתונים לפי

יחס של משפחות לעובדים סוציאלים,מדובר על כ-119, 120, משפחות אבל

יש שינוי אחד גדול, אז מרבית הנפח של הפעילות היה לעסוק במה שאז

קראו תמיכות הסעד, שכל התהליך הזה שהיה מרבית העיסוק עבר למוסד

לביטוח לאומי וקיבל מיבנה אירגוני בירוקרטי רגיל.

למעשה כשהיום אומרים 120 משפחות מדובר על טיפול נטו עם

בעיות מורכבות של בעיות אישות, של סמים, של קשיש שצריך לסדר אותו.

בדרך כלל זה משפחות רב בעייתיות, ז"א שמבחינה כמותית

המשמעות שלרדת מ-120 - 200 לא מרגיע אותי לחלוטין כי אז בכלל לא

הגיעו לטיפול והיום הסיבה שהם מגיעים זה לטיפול נטו של הבעיות

האנושיות.

אם אכן צריך להתמודד בכלים שאנחנו נותנים לעבודה מקצועית

אפשר לדבר על טיפול, בקושי יש זמן לקיים ראיון פעם בחודשיים עם

אותה משפחה.

נעשה תרגיל פשוט, ונגיע למסקנה הזו, זה מחזיר אותי לא כדי

להגיע למסקנה של אין אונים כי זה הדבר הקל ביותר להגיד אין מה

לעשות, זו מציאות ואינני רואה מחר שמכפילים את מספר האנשים

שעוסקים ביחוד כשהיום יש עזיבה במקצוע ולא גיוס למקצוע.

אני חושבת שכדאי כאן גם להוסיף שהיום כשאתה בא ללשכת רווחה

עם התשובות התכליתיות ואני מדברת על עזרה של ממש, לא לשכת הרווחה

מסוגלת לתת אותם, היא למעשה הפכה לאיזה פונקציה של תיווך, כי הכסף

זה המוסד לביטוח לאומי ברוב הדברים, גם כשזה טיפול יותר רחב למעמיק



זה נכון, אבל הם מהווים למעשה כתובת, לשכות הרווחה והעובדים

הסוציאלים,ככה אני מתרשמת, כמתווכים כמגשר ים, וזה הוריד מכוחם, הם

לא יכולים לתת את התשובה התכליתית לאיש שבא לטיפול וזה לא פעם כך,

אינני אומרת אם זה טוב או רע אבל זה לא היה כך פעם.

לכן כוחם האמיתי צריך להיות בכלים מקצועיים להתמודד עם

בעיות היסוד של אותם משפחות שמגיעות עם בעיות אמיתיות של משברי

נישואין, של ילדים שלא ניתן לתפקד ולטפל בהם כהלכה, של קשישים

שצריך למצוא להם שרותים מתאימים בקהילה, תווך זה חלק מהעניין.

חלק לא פחות רציני מן העניין,זה מתן טיפול על מנת שהבעיות

הבסיסיות בתוך הקהילה והאנשים הנשארים בתוך הקהילה יקבלו מענה הולם

והלחצים יפחתו.

עצם העובדה שבאות כל כך הרבה משפחות לפתרון בעיות טיפוליות

אומרות שהם זקוקות, והם מרגישות לחוצות, ויש להם משברים, ולכן זה

מביא אותי למסקנה הראשונה ובזה ברצוני לסכם, אם אנחנו מקבלים מתוך

ראייה ראלית שאת היקף העומס כרגע נוכל לשנות בשוליים בלבד, שמשאבים

לנושא הזה אם יוקצו וצריך לדעתי להפעיל לחץ להקצאה נוספת דרך שיקום

שכונות ולזה התכוונתי בנושא הזה .

אני מתכוון להציע וללחוץ על חה"כ פרץ במסגרת אותו משא ומתן

לבחון את הנושא, אבל גם זה יהיה במסורה המסקנה היא שצריך ליצור את

אותו פורום כדי לקבוע סדרי עדיפות ולבוא ולאמר אי אפשר להתמודד בעת

ובעונה אחת עם הכל, בוא נחליט יחד מתוך ראיה של מה היא מצוקה בוערת

יותר, של מה הוא נושא שברמה המקומית יש תשובות ראליות יותר.

יש דברים שאין להם תשובות וצריך להודות ולאמר, אין לי כרגע

תשובה, גם זו סוג של החלטה אמיצה ו לאמר : אינני מטפל במה שא י נ נ י

יכול לטפל.

יש לנו בתחום האקדמי בכל בתי הספר לעבודה סוציאלית אנשים

שמתמחים גם בצד של ארגון שרותי מנהל ותהליכי בדיקה של פרויקטים

והסקת מסקנות מהם ונבוא ונמצא.

אני מציע לחבר את הכוחות יחד בברכת הוועדה ובאיזשהו כתב

מנדט כזה מן ועדת הדוק או פורום הדוק שהוועדה הזאת תמנה והיא תצטרך

עוד שלושה חודשים לאמר בידיעת האילוצים האלה ולא בנסיון דון קישוטי

לבוא ולתת תשובות גם פנימה של איך ,מה כן ומה לא , מה ניתן לעשות

ומה לא ניתן לעשות, ואיזה סדרי עדיפות וגם עם הפנים החוצה איזה סוג

מאבק הוא חיוני הוא אלמנטרי כדי לעלות זאת על סדר ציבורי.

בצורה מכובדת ורצינית זה אומר אחרי שבדקנו את הדברים האלה

והאלה , אלה הם הדוגמאות, זה הדברים שצריכים להזיז, אם נצא עם

הגעין הזה מכאן,, נדמה לי שקידמנו חלק משמעותי מן העניין ונרתום את

כל הכוחות לשינוי בכיוון הנכון.

ברצוני לפתוח ולהגיד שאין לי בכך תשובות לשאלות, ראשית כל

אני מצטער מאוד שלא קיבלתי איזשהי תמונה אולי משהו בכתב לפני

הישיבה שבאמת יכולתי להתייחס לזה ברצינות הרבה יותר ולמען האמת לא

היה לי מספיק זמן אפילו לחשוב בצורה מהותית ולהתייחס לנושא הזה

בצורה מכובדת.

ברצוני פשוט להודיע לחברי הכנסת ויש לי המלצה שאולי בעתיד

היה כדאי לקבל מכתב סעיף א, ב, ג, ד ויכולתי אתמול בערב לשבת בשקט

ולהתבונן מה למסור לחברי הכנסת לקדם את הנושא הלאה, אני מצטער מאוד

שקיבלתי טלפון אחד וזה המפגש הראשון שלי ואני באמת רציתי להתייחס

לנושא בצורה הרבה יותר מעמיקה. מצטער שלא קיבלתי שום אינפורמציה על

הדיון, מה הסעיפים של הדיון, על מה צריכים לדבר. אני גם לא הייתי

בישיבה הקודמת שאני מבין, היתה לפני שבוע.

לעצם העניין אני רק רוצה להתייחס לחמש עשרה תשובות שכולם

כתובים בספרים איך להתמודד עם הנושאים האלה, אינני רוצה לעשות

זאת, ברצוני לדבר רק כמה רגעים על המקום של בית ספק לעבודה

סוציאלית ואני מייצג בעיירה, משום שזה תופס בכל בית ספר, אם זה

בירושלים, בחיפה, בבאר-שבע, בתל-אביב, זה הינו הך.

אני לפחות רואה את עצמי לא רק כחוקר, ולא רק כמנהל, ולא רק

כמורה, אני באמת רואה את עצמי, ואני אומר זאת בכל הכבוד, כשליח

מצווה לחברה הישראלית, מה הפרוש, אצלנו יש למעלה מ-500 סטודנטים

בבר-אילן, הרי מה אנחנו עושים, מה השאיפות שלנו, מה היעדים שלנו,

אם לא למצוא פיתרון לבעיות השונות שיש ,אפשר לחלק אותם בצורה כללית

לשניים ל אחד זה מחקר, והשני, ועל זה אני הייתי רוצה לדבר לרגע לא

על שכר על כל הנושא של ערכים.

אני חושב שכל בית ספר וגם בר-אילן היעוד שלנו זה להוציא

סטונדטים מבית ספר לעבודה סוציאלית לא עם השכר אבל עם הערך לשרת את

החברה והנה חה"כ פרץ ,אולי אתה זוכר מתי שהעלנו תקציב כל שנה מטעם

בית הספר לעבודה סוציאלית ביקרנו אצלך בירוחם, כל שנה נפגשנו איתך

לפני כמה שנים, מה היתה המטרה לסיורים האלה, אלא בשביל הסטונדטים

להבין מה עובר על אנשים שגרים שמקומות כמו ירוחם כמו בית-שאן וכו'.

אני רואה כאחד התפקידים החשובים אולי לא שינוי חברתי וכל מה

שאתם מדברים כאן, אבל מנקודת מבט שלי לחנך סטודנטים לעבודה

סוציאלית שהם ידעו שזה היעוד שלהם בחיים, זה נקודה שאני מוכרח

לציין .

הבוקר לפני שהגעתי הנה כשאנחנו מדברים כאן על הנושא שאלתי

את הסטודנטים שלי בשנה אי בקורס מדיניות,כמה מכם באים מאזורי פיתוח

ולהפתעתי מ-35 הצביעו כ-6 סטונדטים, שאלתי אותם האם אתם תחזרו

לשמה, הם אמרו כן.

אינני חושב שאנחנו רואים לפעמים את כל המקרו, וזה המקום של

הוועדה כאן, אני מזמין את כל החברי כנסת לבוא אלינו לבר-אילן ולדבר

עם הסטודנטים מה הם רוצים לעשות בעתיד, וכאן אולי תקבלו לא תשובה

של משאבים ולא של תקציבים אבל איפה המקצוע עומד.



ברור שיש לנו בעיות היום וחדשות בעקבות מה שקרה אתמול שלא

הייתי, בפעם הראשונה בבית הספר ואני בבר-אילן למעלה מ-20 שנה אני

שומע שיש כאן בעיות של התלהבות של סטודנטים לבוא לעבודה סוציאלית.

פעם הראשונה אני שומע שיש הסתייגות, יש סיבות, הרבה סיבות

לזה ברצוני להיכנס, דבר אחד ברור לי, אנחנו צריכים גם כן להתמודד

עם הנושא הזה לקראת שנת ה-90 ולקראת שנת ה-2,000.

אם מדובר כאן על כל הנושא של משאבים שאינני רוצה להיכנס,

אני חושב שאנחנו צריכים לאט לאט להתחיל מאיפה לקבל את כוח האדם

שלדעתי הופך להיות בעיה. יש הסתייגות אני חושב, וצריכים לבדוק זאת,

אין לי כאן ממצע כמה אחוזים, אבל דבר אחד ברצוני להביע גם במסגרת

של בתי ספר אני חושב שיש תכנון לחברה הישראלית וברצוני לתת שתי

דוגמאות.

אצלנו לומדים למשל 6 סטודנטים ,הם לומדים עבודה סוציאלית,

ברצוני להעיר כאן כמה השקענו להשיג משאבים בעבורם, כי אתם רואים

שיש כאן קבוצה מיוחדת שצריכים להכשיר עובדים סוציאלים מה שברצוני

להעיר כאן זה דוגמא קטנה מאוד שגם בבתי ספר צריכים להתבונן לעומק

יותר ולהבין מה שקורה.

דבר שני חה"כ פרץ, ברצוני להעיר, למשל אנחנו כבר שנה ביחד

עם עוד קבוצות שזה קשור לעצם מדינת ישראל על דור שני ודור שלישי של

שרידי השואה כדוגמא קטנה מאוד, מה קורה כאן, פתאום צצים בעיות

חדשות שאנחנו פעם לא חשבנו עליהם, שצריכים להתמודד איתם ,אז מה

אנחנו עושים, אז הקמנו קטדרות, השקענו כסף.

אני בטוח שבכל בית ספר גם אם זה בירושלים בחיפה אותו הדבר

קורה, אני חושב שפשוט צריכים לראות את הפרספקטיבה בצורה קצת אחרת.

לסיכום, אני הייתי מאוד רוצה להופיע שוב כאן, ולהכין משהו

יותר רציני ולהתייחס אולי לנקודה אחת או שניים שכולנו יכולים

להתמודד מה שהייתי קורא פריצת דרך של הבעיות האלה, זה הכל. תודה

רבה.

אני רק רוצה לשאול, לאחרים הודיעו על מה מתקיים כאן הדיון?

בר-אילן לא היו ברשימה לפני שבוע ואני אמרתי אי אפשר בלי בר-אילן

לקיים אבל אולי היה כאן איחור.

הזכרתי גם את יום העיון ואת הבעיות ואת הכל. אין לנו חומר

בכתב, זה הצעה לסדר היום של חה"כ פרץ.

אני קיבלתי הודעה שיהיה דיון על המשבר בלשכות הרווחה, אני

מייצג בית ספר חדש לעבודה סוציאלית ,אנחנו הבית ספר החדש ביותר, עד

היום יצאו שני מחזורים של בוגרים מהמחלקה שלנו.



העובדה שזה בית ספר חדש אינני רוצה להרחיב את הדיבור ,קודם

בכי משמעותה שבאזור הנגב לא היתה תשתית מקצועית רצינית בעבודה

סוציאלית ולמעשה אנחנו הגענו, אולי אני קצת מגזים אבל אנחנו כמעט

לאדמת בור. נכון שהיה שם מכון להכשרת עובדים סוציאלים במשך השבע

שנים.

אנחנו ראינו באיזה צורה העובדים הסוציאלים קיבלו את תקמת

בית הספר, באיזה צורה נלחמו על המשך קיומו כשהיתה סכנה שיסגר

ובאיזה צורה אם כעת פונים אלינו ומחפשים ומחכים לשרותים שלנו.

משני המחזורים שסיימו בערך שני שליש מהבוגרים עובדים היום

באזור הנגב זה כולל גם סטודנטים שבאים מאזורים אחרים ללמוד אצלנו

ונשארו, לצערי הרב נדמה לי רק 5 או 6 מהם עובדים בלשכות צהל בלשכות

רווחה, הם עובדים בבית חולים,בבית חולים לחולי נפש, במשרד השיכון,

בביטוח לאומי, הם לא עובדים בשרותים חברתי ים. ואלה שעובדים לרובם

יש מילגה והמלגה מחייבת אותם לבוא לשם, ואני חושש מאוד שהם ינטשו .

בנגב יש תקנים לעובדים סוציאלים אבל אנחנו מצאנו שם קבוצות

גדולות של עובדים מותשים, חלק מהם, חלק גדול מהם הם עובדים לא

אקדמאים יש לנו כ-45- 40 אחוז מהעובדים בנגב שהם עובדים לא אקדמאים

ובקרב העובדים האלה וגם האחרים ישנה תחלופה גבוהה.

אינני יכול בהזדמנות הזאת שלנו לציין אוכלוסיה מאוד גדולה

שהמצב שם הוא במיוחד קשה, וזה לא עיירות פיתוה זה אוכלוסיה בדואית.

יש בנגב בין 50,000-60,000 בדואים ויש 4 עובדים סוציאלים במגזר

הבדואי אני חושב שזה גם מספר התקנים, יצחק תתקן אותי אם אני טועה .

אני חושב שהבעיה המרכזית מעבר לבעיות הכספיות והבעיות של שר

וכדומה והבעיות התקציביות אצל העובדים שאנחנו פוגשים, בעיות של

התשה בגלל שאין להם עניין בעבודה שיש להם עבודה שגרתית ושאין להם

מספיק מערכות תמיכה.

אנחנו עכשיו מתכננים מערכת השתלמויות נרחבת כולל גם

השתלמויות שיגיעו עד לעובדים עצמם בלשכות, שלא יצטרכו לבוא אלינו

אם כי גם חלק מהם רוצים לבוא אלינו ללמוד, אבל אין שום צל של ספק

שיש צורך במערכת תמיכה הרבה יותר רצינית בעובדים האלה.

אני גם חושב שיש צורך לחשוב על מסגרות לא של עובדים בודדים,

על מסגרות של צוותים, אני יודע שזה נעשה ונדמה לי שזו צריכה להיות

איזשהי גישה שצריכה להיות נחלת כל המערכת משום שעובד בודד עם סוג

הבעיות שהחברים דיברו עליהם קודם, עובד בודד פשוט לא יכול לעמוד

בזה, ויש צורך באזשהי מסגרת תומכת של צוותים וכדומה. תומכת בצורה

של השתלמויות. אני מתכוון למסגרות תמיכה של צוותים במיוחד שהתמיכה

תהיה הדדית, ולא נשלח את העובד לבד שם לעבודה ונשכח ממנו.

הדוגמא שפרופ' שניט הביא קודם על קשר עם עיירת פיתוח אחת

אנחנו מקיימים גם בירוחם, ואנחנו מגלים שם שהסטודנטים שלנו שצריכים

ללמוד בעצם ממלאים תפקידים של עובדים מקצועיים ופשוט בגלל שאין אף

אחד אחר שצריך לעשות את העבודה, אני חושב שאין לי מה להוסיף למה

ששמעתי מהחברים שלי ולכן אני אסתפק בזה. תודה.

לפני שנעבור לחברי הכנסת, אנחנו ביקשנו את מגדל העמק כי אתם

בשבילנו דגם מה קרה, אנחנו קיימנו מספר דיונים בעקבות הצעות לסדר

היום תכופות של חברי הכנסת לאחר הרצח של העובדת, אצלכם, מה קרה

אחרי כל הדיונים וכל המסקנות, היתה גם ועדה,זו היתה ועדת חקירה. מה

קרה במגדל העמק ?

טוב במגדל העמק קורים כמה דברים עצובים, לאחר הוועדות ולאחר

המסקנות קודמו במידה מסויימת אמצעי בטיחות אבל נוכחות של שוטר למשל

או שומר ,שוב ושוב עלו סימני שאלה סביב נוכחות שם וזה הגיע לידי זה

שאמרנו שלא נעבוד בלי זה ויום אחד גם הפסקנו לעבוד.

מדובר על זה שישנו חוסר של כוח אדם במשטרה בהיקף ארצי, אני

טוענת שזה עניין של סדר עדיפויות. לאחר שאיימנו שלא נעבוד ללא

שוטר, היקצו לנו לעוד חודש נוסף והבטיחו שלאחר מכן אולי יוחלף

בשומר חמוש עם אותם סמכויות של שוטר. העיקר שיהיה כי האלימות לא

פסקה גם אני אישית התנסתי, אחרים התנסו.

זה גם מדהים לשמוע עד כמה מהר מתמוססים הדברים ועד כמה

הזיכרון הוא קצר. כשאיימו על חיי אז, בישיבה עם המועצה ניסו להוכיח

עד כמה הפונה הזה הוא בעצם לא מסוכן, זה פשוט היה מדהים, אני אבל

טעונה גם מהדברים ששמעתי כאן, וגם מהדברים שהכנתי ברצוני לאמר, אני

בת מגדל העמק, אני מזדהה גם עם אוכלוסיית הפונים ולא רק עם השרות,

אני יכולה לאמר על עצמי בכל הכנות שאני עובדת סוציאלית עם תחושת

יעוד אמיתית שאוהבת את המקצוע שאם אני אאלץ לעזוב אני אעשה בכאב

אמיתי.

יתכן שאני אצטרך לעזוב, ברצוני להגיד שקיבלתי במהלך

הלימודים שלי באמת מן מסגרת ערכית, מן מצפן שגורם לי הרבה מאוד אי

נחת עכשיו והרבה מאוד התלבטות עיקרות פנימית.

כאשר אני שואלת את עצמי לאחר הדברים שאני אציג עוד מעט לא

רק שאלות לגבי המשמעות מבחינת סכנה לקריסת מערכת שירותים בעיות

חברתיות, אבל גם דילמות אתיות מוסריות, כי אני שואלת את עצמי מי

הלקוחות האמיתיים שלנו והאם אנחנו אמורים להילחם בעוני שזו אחת

הבעיות לא היחידה, או לסדר אנשים לתנאי עוני או לשמש רק כקולט

פרטים חברתי ככה ליופי, ואם יצאה אנרגיה של עובדים סוציאלים אתמול

אולי היתה קצת חד צדדית אולי יצאה קצת בצורה הרסנית, אני שמחה על

כל פנים שהיא הופיע.

אני חושבת שהיא צריכה להיות מנותבת גם לאפיק של ארגון

הפונים שלנו למען מאבק ציבורי כי אני חושבת שהכיתוב החברתי שהולך

ומחריף זה משהו הרסני שאסור להשלים איתו.

אני אתאר לכם עוד מעט מערכת שכל יום יומיים יש בה איזה

פיצוץ איום ונורא סביב איזה מקרה שקורה. ברצוני קצת להתייחס לדברים

שאני הכנתי,באמת המצוקה שאנחנו חובים בשנה האחרונה יש לה שני

הבטים, שהמפגש שלהם הוא קטלני.



ברצוני לדבר על מצוקת הפונים שפוגש את מצוקת שרות הסוציאלי

שכוללת גם את מצוקת העובדים ,ואני אתחיל לדבר קצת על האוכלוסיה

שלנו, ברצוני גם לציין את קושי של עיירות פיתוח באמת תמיד עם הרצון

להראות יותר את חצי הכוס המלאה ובאמת ישנם הבטים משגשגים לישוב

שלנו שאינני רוצה לשכוח אותם וישנה מן משאלה תמידית ככה לברוח

מהסטיגמה של המצוקה ושל עיירת הפיתוח אבל לא נובל להרשות לעצמנו

זאת עכשיו, זו תהיה ממש בגידה.

מתוך ב-4,000 בתי אב בישוב בערך ב-2,000 הם אנשים, אני

מהססת להשתמש במונח קו-עוני כי אני יודעת שיש לו הגדרות מקצועיות

שונות, אבל שהם בעלי הבנסות נמובות. הנתונים האלה היו נכונים

לפני שנה, עכשיו המספר הזה תוגבר. מחצית מבתי האב עד לפני שנה

ידעתי על מחצית בתי האב בישוב שהם בעלי הכנסות מאוד נמובות, ז"א

600 ש"ח זה בבר לא רע, הנתונים נלקחים מהפניות למועצה המקומית

להנחה במיסים שרק בעלי הכנסות נמוכות וקיצבאות זוכים, אבל המספר

הזה תוגבר ע"י, עשרות, מאות פניות בעיקר להבטחת הכנסה וגם למדורים

אחרים במוסד לביטוח לאומי.

אני יודעת, כי אני מקבלת בקשות לגבי בל פונה ואני מחזירה את

העשרות ואת המאות בחזרה, והגל הזה בולל בעיקר אנשים שלא היו מוברים

ולא נזקקו עד עתה לשרות שלנו.

הפונים שלנו אפשר לאמר שהכנסה ממוצעת שלהם או מקיצבת ביטוח

לאומי או משבר זה משהו בין 450-500 ש"ח, בללית על קבוצות המצוקה

העיקריות שלנו, אז ישנם ריבוזים של קבוצות הגירה חדשות קווקזים

ואתיופים בעיקר, וישנו דור שני,שלישי,רביעי,למצוקה שהם גדלו עם

החסכים הריגושים, חברתיים ואין להם מערכות תמיכה מספקות בקהילה,

מערבות תמיכה טבעיות בקהילה וישנם הקבוצות החלשות מסורתית במו

קשישים, ילדים, נבים, חולים ובו'.

ברצוני לאמר שממיון תיקים שנערך, הבעיות העיקריות המטופלות

בנוסף לבעיות של מצוקה כלבלית, זה יחסי משפחה מעורערים, בריאות

קשישים וילדים, ישנם תופעות שאני רואה אותם באינדיקטורים חברתיים

או בסימפטומים חברתיים מדאיגים מאוד שהם מחריפים לאחרונה, ואני

אציין אותם.

עליה במספר הבקשות לציוד ביתי בסיסי ממש ,שמיבות, מיטות,

גז, מקרר. המוני משפחות שאין להם מיטות,זה לא יאומן, ישנו על

הריצפה ,על מיזרונים, גם בחורף הזה. או שאולי משפחות בל בך גדולות

או שאולי נמברו המיטות. זה די שכיח אצל הקווקזים אבל גם אצל

ותיקים.

ישנה בעיה קשה עליה במספר התושבים שאין להם ביטוח רפואי.

(ר. כהן ;לגבי ציוד ביתי ברצוני לדעת פרטים על איזה סוגים של דברים

אמרת שמיבות, מיטות.)

התקנת גז, שמיבות, תנורי חימום, לפעמים מקרר, מבונות כביסה,

אסימוני כביסה למכונות ציבוריות, אחר כך יש את הבקשה לעזרה ביתית

לקשישים, חולים נבים , לפעמים יש נסיעות של חולים כרוניים .

אנחנו בגירעון של 20,000 ש"ח עכשיו,ויש לנו עד אפריל .

החודש דהינו במה עשרות בקשות בסבום בולל של ב-10,000 ש"ח ועדיין



הבקשות רבות.

מה הבקשה הממוצעת של משפחה, שאתם עוזרים לה תני דוגמא של

משפחה שאתם צריכים לעזור לה ,כמה זה צריך לעלות, כמה אתם משתתפים.)

רוב ההשתתפויות שלנו הם באמת 90% מהמשפחה 10% זה על פי רוב, למשל

יש צורך במיטה שהיא עולה כ-280 ש"ח או 300 ש"ח ומתוך זה אנחנו

משלמים נגיד 90%.

משפחה שמגיע עם בעיה מסויימת או עם בעיות, את מדברת על

20,000 ש"ח שיש לכם גרעון, אינני יודע כמה משפחות פנו אליכם,

אינני יודע מה הוא התקציב, ברצוני לדעת כמה התקציב ,האם בתחילת

שנת התקציב כשהגשתם זאת למשרד העבודה והרווחה ,למועצה, כמה הגשתם

בהתאם לצרכים ?)

איו לי כאן את הנתונים אבל אני אשמה להעביר זאת בהמשך, המועצה עד

עכשיו אישרה לנו מתוך הבנת צרכי התושבים. הבינו את הצורך של

התושבים, עכשיו הפסקנו פשוט להענות, כל הבקשות נידחות על הסף

עכשיו, עשרות בקשות, אני ספרתי עובדים הגישו לי איזה 50 בקשות

בערך ונידחו על הסף.

ישנה בעיה של חוסר ביטוח רפואי משום שאלה שבוטחו בעבר ע"י

הלשכות ועברו לביטוח לאומי אין חוק שמחייב את הביטוח הלאומי לבטח

בביטוח רפואי את מקבלי הקיצבאות ואנשים לא תמיד יש להם את המידע

ואת ההתמצאות.

מקבלי הקיצבאות כולם מבוטחים.)

טוב אז אני מודיעה שיש לנו בעיות, חובות אישפוז עם חוסר סיטו

רפואי, שאנשים לא ידעו והבעיות מאוד מאוד חמורות. אנחנו טוענים

שהיה צורך בחוק מחייב שזה יהיה אוטומטית שכל פונה יבוטח. זה לא

אוטומטי.

עכשיו באמת בעניין הסימפטומים המדאיגים, עליה במספר

האלכוהוליסטים, עליה במספר המאסרים בגין חובות, לעיתים של אימהות

של ילדים רכים, הופעת מקרים של תזונה לא מספקת, רבותי מה אפשר

לעשות לפעמים יש רעב, זה לא יפה,זה לא אלגנטי, עליה במספר האיומים

ונסיונות ההתאבדות .לפני כמה שבועות פתאום היו איזה חמישה, פשוט

טרוף, איזה זוג קשישים שהגיע לבית חולים,ואיומים, וניסיונות שונים.

עליה במספר הילדים המוכים והנמצאים בסיכון ממש, זה עניין של

יום יום לשמוע שילדים מוכים, האמאות עצמן אומרות זאת בהמון כאב,

עליה באלימות מילולית פיזית גם במשפחות וגם אצלנו.

בהתייחס לטיפול מקצועי, אני צר לי לציין שישנה נסיגה

אחורנית שאנחנו קצת חוזרים לשנות החמישים, שעניין התווך והטיפול

בצרכים כלכליים נוטל כל כך הרבה ממשב הזמן שלנו שלא כל כך מגיעים

לעניין הטיפול המקצוע ואותם המשפחות שבאמת מעוניינות להיות יותר

בטיפול פסיכוסוציאלי בהחלט קצת נפגעות.

מה שלנו היה חשוב זה ולא אמרת מה קרה עם המסקנות

בעניין הבטיחות ,מה לא יושם?)

ישנם סורגים, חלק מהמסקנות יושמו והלק לא, השוטר זה בסימן

שאלה, וזה שהמועצה ואפילו מנהל המחוז אם כל הכבוד לו שאל בצורה

כזו, אתם באמת חושבים שאם לא יהיה שוטר אתם צריכים לעזוב את הלשכה,

מאוד פגע בנו .

מה קרה עם ההמלצות של הוועדה?)

תם מיושמות רק בחלקם ,ישנם סורגים, ישנה מערכת אזעקה, נוכחות השוטר

היא זמנית, עם השוטר זה מאוד מסייע, לפני שבועיים אני ביקשתי הגנה

משטרתית .אין לנו יציאה נוספת ,יש לנו רק יציאה אחת וזה גם בעיה

בטיחותית.

לגבי המצוקה של השרות ,כאשר מצוקת האוכלוסיה פוגשת את מצוקת

השרות, אז הפרט פשוט מוכה פעמיים, בהתחלה הוא הוכה כחלק מכלל ואחר

כך ספציפית וישירות על ידי השרות שאמור לתמוך בו. לדעתי זה דבר

שמחייב דיון והתייחסות דחופה.

אינני מתכוון להתייחס לכל הנושא, אני מתכוון בעיקרו של דבר

לקחת את רשות הדיבור כדי להציע הצעה, מאחר ואני מרגיש שאנחנו

הולכים לאיזשהו הר געש או איזה התפרצות בשני מישורים :

1. מישור של העובדים הסוציאלים עצמם, והתופעה שראינו אותה אתמול

באמת נובעת מהעניין הזה וכנראה שישנה איזשהי מצוקה אוביקטיבית מאוד

קשה, ורצוי לא להביא אותה אל סף משבר עמוק מידי.

2. מתרחש איזשהו תהליך בכל זאת של החרפה וקושי נוסף של המטופלים הן

במספר, הן בעומק הבעיות, הן בחריפות התופעות.

אני מבקש להציע את ההצעה הבאה, אני מציע שאנחנו מכאן נסיק

היום מסקנות ביניים דבר שהוא מקובל, ושהיעד שלו בעצם לנסות ולקדם

את פני הרעה לפני שהיא מתחוללת ולא בתהליך הארוך, אני מציע בשלושה

1. לקרוא לשר העבודה והרווחה להיפגש בדחיפות עם נציגי

העובדים הסוציאלים בכדי לעמוד על הבעיות ולפותרן בטרם יעמיק המשבר.

2. לקרוא לשר להגיש לועדת העבודה והרווחה את הערכותיו על

השפעות התכנית הכלכלית של הממשלה על אוכלוסיית הרווחה, כיוון

שאנחנו מוכרחים לקבל עוד לפני שהנושא עולה לדיון מלא ואישור של

מליאת הכנסת, ועדת הכספים, ושוב מליאת הכנסת שאנחנו, ועדת העבודה

והרווחה נקבל מה המשמעויות של העניין הזה, שנדע מה אנחנו פוגשים.

3. הוועדה מבקשת מהשר לדווח לה בתוך שבועיים ביצוען של

מסקנות ביניים אלה ומסקנותיו בעיקבותיהם. נדמה לי שבמצב הנוכחי אם

ניתן בתוך שבועות מספר לקבל את שני המרכיבים הללו ,גם השר יעמוד על

הדברים, גם אנחנו נעמוד על הדברים ,גם ההליך הפרלמנטרי של טיפול

בסוגיה מהסוג הזה יתחיל בצורה מסודרת ויש גם סיכוי למנוע באמת

איזשהי החרפה של העניין שלא לצורך.

לא אסתיר את דעתי, שאני מציע זאת בתקווה גדולה מאוד שזה

ימנע כל החרפה אבל אינני בטוח שזה ימנע, מחובתנו לעשות זאת בכדי

לעשות הכל שלא תהיה החרפה ללא צורך.

ההרצאות של חה"כ כהן ברגע זה לא אתייחס אליהם כי אני מצפה

לתשובה בכל זאת של ד"ר בריק כדי לדעת מה המשרד אומר, אחרי זה אני

יכול להתייחס, אולי כבר יש תשובות על חלק מאותם הפקודות.

אני שמה שניתנה לי ההזדמנות לאמר כמה דברים בקשר לדיון שהיה

גם בשבוע שעבר, וגם השבוע, אני אתן כמה דברים בכתב, אני מוסר תזכיר

שהכנו, שבו ישנה הרחבה יותר של הדברים שנאמר היום.

ראשית אני בהחלט רוצה לאמר שאנחנו מרגישים שמבחינת הבעיות,

יש החמרה מבחינת עוצמת הבעיות ,אין גידול משמעותי במספר הפונים,

האחוז הוא בין 8%-7% של גידול לפי הנתונים המגיעים אלינו.אני מניח

שבהחלט יכול להיות שבמחלקה מסויימת ישנם 30%, אין לשכוח גם שחלק

גדול מהעליה הוא נובע בעיקר מאחוז הזקנים כאשר אנחנו מגיעים בערך

ל-40%-30% מהמטופלים הם זקנים.

לגבי המשאבים, אחד ההתמקדויות של הדוברים השונים היתה לגבי

המחסור במשאבים. בהחלט יש אמנם פער בין הצרכים לבין המשאבים זה היה

כל השנים, ואינני מניח שמדינת ישראל תהיה מסוגלת לסגור את הפער הזה

בשנים הקרובות, כמה שהיא לא תשקיע בתחום הרווחה ולכן צריך לראות את

א. לא היה שום קיצוץ בתקציב משרד העבודה והרווחה בשנה זאת,שנת

תקציב 1986, וגם לא יהיה קיצוץ בשנת התקציב הבאה. לא בתקציב הלשכות

ולא בכוח אדם של הלשכות. אנחנו גם בשנים שלפני כן, לפני שנתיים

שלוש כשהיו קיצוצים אנחנו קבענו תחומים שבהם לא תהיה פגיעה ולא

יהיה קיצוץ כלל כמו למשל בתחום של המפגרים ,תחום של הזקנים, תחום

של המגזר הערבי .

בשנת התקציב 1984-1985 גם יחד צומצמו 230 תקנים שהם היו

חריגה מהתקציב של 1984, מעבר לזה היתה תכנית לקיצוץ של 280 זה

הוקטן ל-230, מעבר לזה לא היה קיצוץ בתקנים . אני אומר איפה

צומצם,אנחנו עשינו בדיקה ובכוח אדם נתון בנינו מודל שלוקח בחשבון

את כל המשתנים הנוגעים לאוכלוסיה ולצרכים שלה ולמצוקות שלה, ואל פי

המודל הזה בנינו מודל רצוי בן כוח אדם נתון לא מה רצוי, על פי

המודל הזה בדקנו איזה לשכות יש להם מעל למודל ואיזה יש להם מתחת

למודל, וצימצמנו רק באותם לשכות שהיה להם כוח אדם מעל המודל, ולא

פגענו באותם הלשכות שהיה בהם מחסור בכוח אדם אל מול הצרכים, זה

היתה דרך העבודה שלנו ,הדבר נתון לבדיקה אם תירצו.

זה נכון שפוטרו עובדים במיסגרת הקיצוצים דאז, הבעיה

שהאיום קיים עלינו כל הזמן, אנחנו חיים בתנאי אי ודאות שזה

מלחיץ.). לא יקצצו השנה ולא יקוצץ בשנה הבאה, אני אמרתי שמה שהיה

ב-85- 84 הסברתי את הדבר והוא ידוע לכם הוא ידוע גם לחברי הכנסת.

בתוך הנתון של 234 ,היה פה ויכוח בוועדה כמה מאלה נניח

במסגרת הפיקוח המיותר שדיברנו עליו כמה פוטרו או צומצמו.

במשרד העבודה והרווחה קוצצו 450 תקנים בשנתיים האחרונות

ועוד 120 וכמה יקוצצו בשנה הבאה, כמה מהם עובדים סוציאלים אינני

יודע. אני מדבר על מערכת המשרד כולה.

יש במשרד המרכזי עובדים סוציאלים ? אינני מתכוונת

לתקן הזה אני מתכוונת לאלה שנותנים את השרות בשטח.)

משרד העובדה והרווחה מקיים שרות ים ישירים בשטה בתחומים מצומצמים,

שרותי המבחן לנוער מבוגרים הן שרותים ממשלתיים.

אז מה שהרשויות המקומיות מקיימות זה אתם קובעים

אם יפוטרו או לא אתם?)

אנחנו למעשה משתתפים בשכר העובדים, עובדים הם עובדי הרשות המקומית,

וההחלטה על אותם 230 משרות היא החלטה שלנו.

ממתי קיצצו 230 משרות?)

בשנת 84-85 צומצמו 230 משרות שבתחילת שנות התקציב 84 נמצאו כחריגה

מעבר לתקציב המאושר למשרות של עובדים סוציאלים או רשויות מקומיות.

איך החריגה הזו בוצעה אינני מבין, אתה יושב בתפקיד הרי הרבה

שנים, העובדים האלה התווספו לאותם המחלקות על סמך החלטה של המשרד,

נכון? איך החריגה הזאת, תסביר לי איך החריגה? האם יש פחות תיקים

באותם המחלקות? בירוחם למשל שצימצמו ופיטרו שמה עובדים או בדימונה,

בגלל שניסגרו כמה תיקים, יכול להיות, אם כן אני פשוט רוצה לדעת.

החריגה היתה קיימת תמיד, במשך כל השנים האחרונות, האוצר

נהיה קפדני יותר בשנים האלה, הלחץ על המשרד לצמצם את החריגה הזאת

עלה לראשונה ב-84 והמשרד צימצם זאת.

האוצר לא החליט, רק במגזר של העובדים הסוציאלים, האוצר

החליט שבמשרד העבודה והרווחה צריך לפטר xתקנים, את סדרי העדיפיות

את מי לפטר זה במשרד כמובן, באוצר לא קובעים את מי לפטר, באוצר

קובעים שהם רוצים xאחוזים לפטר מסה"כ המינהל או התקנים או

העובדים.

אין קשר בין קיצוץ במישרד של עובדי מדינה לבין הקיצוץ

במישרות של עובדים במחלקות לשרותים חברתיים שהם עובדי הרשויות

המקומיות ומשרד העבודה והרווחה משתתף בשכרם, זה לא חליפי, אי אפשר

לבוא ולאמר אנחנו מקצצים 10 עובדים בתקן המשרד ולכן 10 פחות בתקן

המחלקות לשרותים חברתיים, זה גם מוגדר בספר התקציב, זה במשרות

ממשלתיות וזה כהשתתפות בשכר העובדים ברשויות המקומיות, כך כתוב.

אבל אתם מחליטים את מי לפטר זה מה שאומר חה"כ פרץ, אתה רק

מאשר את מה שהוא אומר. אתה מקבל סכום מסויים שאתה צריך לקצץ מי

מחליט מה בסכום הזה תקצץ ?

בדרך כלל המשרד, לשימחתי. אבל אנחנו לא מדברים על השאלה

הזאת ,אנחנו שואלים מה קרה בנושא כוח אדם במחלקות של שרותים

חברתיים, הסברתי את עצמי די טוב, אבל אם לא אני אסביר זאת שוב.

אני קובעת ואתה תתקן אותי אם אני טועה. האוצר אומר לכם אתם

סכום xצריכים לקצץ מתקציב משרד העובדה והרווחה.אתה למשל אחראי על

הפלג ששמו רווחה, במה תקצץ? זה אתה קובע לא האוצר, אז למה החלטתם

לקצץ כל כך הרבה עובדים סוציאלים.

זה בדיוק מה שאני מסביר, חוק התקציב של שנת 84 קבע

שהשתתפותינו בשכר עובדים ברשויות המקומיות יהיה לא כפי שהיה בפועל

2,700 אלא יהיה ב-280 פחות כי חוק התקציב כך קבע, היות ונמצא שהיתה

הריגה באותה תקופה בסדר גודל של 280 נצטוונו לחזור לקו של חוק

התקציב. חרגנו בגלל פעילויות בגלל הרחבת פעילויות, בגלל לחצים וכל

מיני פעילויות שהיו בשטח, אבל אני הסברתי למה לא לחצו אותנו כי

בשנים לפני כן היתה הגמשה בין מה שנקרא תקן כוח אדם ושיא כוח אדם

ולא היה בעניין זה הקפדה. מ-84 היתה הקפדה, ולכן ביצענו זאת.

בעניין המשאבים האחרים, בעניין המשאבים הכספיים, אנחנו

במשרד על כל פנים אכן, משר העובדה והרווחה וכלה באחרון הפקידים,

אנחנו נאבקים על הגדלת המשאבים, זה לא קל בתקופה שבח ישנם רק

קיצוצים במשאבים ,בתקציבים למשרדי הממשלה.

משרד העבודה והרווחה לקראת שנת התקציב 87 לא קיצץ בשרותי

הרווחה באגורה אחת וזה בזמן שמשרדים אחרים, משרדי רווחה אחרים

עומדים בפני קיצוץ משמעותי בשרותים שלהם.

לא זו בלבד, אלא שבשנת התקציב 86 ניתנו תוספות תקציב

ומשאבים שהישגנו אותם על ידי משא ומתן וע"י הסדרים שיצרנו אותם,

עבור שרותים שניתנים על ידי המחלקות לשרותים חברתיים.

חלק מחתקציבים הללו אני שמח שאני יכול לאמר היום, שבימים

אלה השגנו סכום של 450,000 ש"ח לצרכים מיוחדים, ז"א לבעיות של

שמיכות של מיטות, הצרכים הבסיסיים, דבר שיחולק בחודש הבא לכל

הרשויות המקומיות זה רק הלק מתוספת משאבים שהצלחנו להשיג, השגנו

סכום של 400,000 ש"ח. יש 200 לשכות בערך, כל אחת יש לה גודל אחר,

יש לה צרכים אחרים.

אם ת"א תקבל יותר אז מגדל-העמק לא תקבל כלום.)

מיגדל העמק גם צריכה פחות, נוסף לזה אנחנו הוספנו 420,000 ש"ח

לפעולות לקשישים, לא מחוק ביטוח סעוד, מחוק ביטוח סיעוד הוספנו 2,8

מליון ש"ח לטיפול אישי ועזרה בניהול משק הבית.

נוסף לזה הוזרמו ללשבות ומוזרמים בימים אלה 400,000 ש"ח

ארוחות חמות לזקנים, מתרומות שיש לנו השפעה עליהם,מענקי מפעל הפיס,

,JERUSALEM POSTטלתרום ואחרים . Jerusalem postיש לו קרן לזקנים.

כמה בסך הכל ?)

אני אצבור לך אותם, 2,8 מליון ביטוח סיעוד.

(היו"ר א. נמיר .- אל תכניס לנו את ביטוח סיעוד, את ביטוח סיעוד לא

הבאנו כדי שתחלק.)

מליון וחצי דולאר הוזרם למחלקות לשרותים חברתי ים,ואגודות לשרותים

לזקן במסגרת הטלתרום, זה לנושאי מיגון בעיקר, מכשירים רפואיים

וריפוי שי ני ים,120,000 דולאר לפעילויות זקנים בעיקר במועדונים מ-

,JERUSALEM P0STתוספת בתקציב שאנחנו קיבלנו עכשיו 400,000 ש"ח

לארוחות חמות, וזה ישמר גם לשנה הבאה ז"א זה תוספת לבסיס התקציב גם

לשנה הבאה, 120,000 ש"ח לדודי שמש לזקנים שניתן ע"י משרד האנרגיה,

זה מחולק דרך המחלקות לשרותים חברתיים, מפעל הפיס אין לי סכום אבל

השנה השתתף באיזה 40 פרויקטים שנעשו ברשויות המקומיות לזקנים.

זה סה"כ המשאבים מעבר לחוק ביטוח סיעוד שהוזרם בחודשים אלה

למחלקות לשרותים חברתיים לתחום של חזקנים, על זה אני דיברתי על

נושא של צרכים מיוחדים, על 450,000.

השנה הוספנו קליטה של 300 מפגרים מהם כ-200 במוסדות ו-100

בשרותי קהילה גם זה ע"י שינויים בתוך תקציב המשרד, גיוס תרומות

מחוץ למשרד, וגם תוספת תקציב שהשגנו ממשרד האוצר.

אני רוצה להבין, כל הנושא הזה של ציוד בית, כל העניין של

מיטות ושמיכות הלא אלוהים אדירים, מה יש לחכות לחודש פברואר, את

הדבר הזה כשהוא בעיה קריטית שמענו זאת לפני שבוע פה, והשבוע, למה

הדבר הזה לא מסודר לפני חודשיים שלושה, כשהחורף רק מתחיל, ואני גם

לא יכול להגיד גם בדיוק מתי זה יחולק, אולי תוכל לאמר לי.

כמה משפחות קיבלו שרות, בכמה כסף, וכמה יוצא ממוצע למשפחה,

אני אתן לכם את הנתון הזה אין לנו זאת איתנו כאן.

אני רוצה להוסיף שבצד העניין של הצימצום בכוח אדם שדובר

עליו ועלית המעמסה, אני רוצה לאמר עוד דבר שחל עליו התפתחות, וחובה

עלי להזכיר זאת לחברי הכנסת.בתקופה הזאת גדל מספר העובדים בס"ה

בעוד 450 עובדים במסגרת התכניות של שיקום השכונות, מתוך 450 התקנים

הללו, 250 הם עובדים סוציאלים ועובדים קהילתיים ועובדי חבורות

רחוב.



דבר נוסף שקרה באותה תקופה במערכת כוח האדם, הוא הגידול של

מספר העובדים הסמך מקצועים שעומד היום על 1,300 עובדים במחלקות

לשרותים חברתיים מהם 300 עובדים נוספו רק בשנה האחרונה. כל זה

בלשכות.

עכשיו לעניין הבטיחות, האלימות, ראשית אני שמח שתוקנה

האינפורמציה לגבי מגדל העמק שאכן בוצע במגדל העמק, ונכון שמשטרת

ישראל היה לה קשה להעמיד שוטר, ואנחנו שילמנו ב-100% את השוטר הזה,

השוטר ישנו, ולמרות שהבטחנו בתחילתו שאנחנו נעמיד את השוטר לתקופה

של חודשיים, עברו כבר יותר משלוש פעמים החודשיים והשוטר עדיין שם.

אנחנו העמדנו שוטרים בס"ה בעוד 30 רשויות מקומיות, אני חוזר

ואומר שאנחנו לא מתלהבים מזה,אנחנו לא רוצים שנחיה במצב ששרותי

רווחה ינתנו תמיד תחת פיקוחו של שוטר, ולכן אם זה ניתן לעשות בלי

זה, מה טוב.

למרות זאת יש היום 30 שוטרים במערכת ומטרתי את הרשימה ליו"ר

הוועדה חה"כ נמיר, נוסף לזה אנחנו הקצבנו סכום החודש הזה של

100,000 ש"ח כדי לקדם ולהתחיל בדברים הדחופים ביותר של אמצעי

מיגון, הגנה בלשכות, ובחודש הבא זה יהיה ברשויות המקומיות סכום

נוסף של עוד כ-280-290 אלף ש"ה בראשית שנת התקציב הבאה, אנחנו גם

אותו נזרים למטרה הזאת ונישם בהדרגה את ההמלצות של מה שנקרא ועדת

פוקס.

גם הפעילות שתואמה עם משטרת ישראל, היא מתבצעת בשטח מבחינה

הזאת שהובטחו על סיורים, על הנוהלים המיוחדים שהתקבלו ע"י המשטרה

לגבי הטיפול בכל מקרי האלימות, רק שתי הערות לדברים שנאמרו כאן.

בעניין הבטחת הכנסה, אני רוצה לפזר איזשהו רושם שהוא לא

מדויק ואני אעבור אותו ע"י עובדות, כשעברה הבטחת הכנסה מהמחלקות

לשרותים חברתיים, למוסד לביטוח לאומי, 90% מהפונים נשארו בטיפול

המחלקות לשרותים חברתיים בגין עניינים אחרים שהיו להם במחלקות.

אני רוצה לראות שחור על גבי לבן איפה קלטו

מפגרים, 300 מפגרים.)

בעניין הבטחת הכנסה , 90% מהאנשים שנושא הבטחת הכנסה שלהם

הועבר לטיפול המוסד לביטוח לאומי נשארו בטיפול המחלקות לשרותים

חברתיים בגין עניינים אחרים, זה נבדק ע"י מחקרים ומר א. בן-גרא

נדמה לי שגם אצלו נעשה מחקר הזה, בין הראשונים שהועברו.

דבר שני בסה"כ הועברו 10,000 מקרים שהיה להם הבטחת הכנסה,

במחלקות לשרותים חברתיים מטפלים היום ב- 300,000 נפש, צריך לראות

גם את הפרופורציה בנושא הזה,חושבני שהצגתי איזשהי התרשמות כאילו עם

העברת הבטחת חכנסה למוסד לביטוח לאומי ,אילו העבירו את עיקר או את

רוב הנושאים שהיו בטיפול המחלקה לשרותים חברתיים הדבר פשוט לא

מדויק וראיתי חובה להעיר זאת.

הערה שניה, ובזה אני רוצה לסיים, חושבני שאם יש בעיה ואני

לא יודע עם הבעיה העיקרית היא השכר, או המשאבים, או בטיחות, או

אלימות, אם יש בעיה במחלקות לשרותים חברתיים ,אני גם שמח שזה בדיון

ציבורי הנושא הזה, חושבני שהגיע הזמן.



אם תהיה שיטה שאחד יחפש על מי לזרוק איזשהי אשמה כדי לאמר

מי לא עשה ומי אשם, לא יהיה לזה פיתרון, אם יש מה לחשוב על

פיתרונות לבעיות אמיתיות אז מי שיש לו ענייו גם במי שמכשיר את

העובדים, את התלמידים, ואת הסטודנטים על מנת שילכו לעבוד שמחלקות,

יהיו מוכנים לעבודה הזאת, וגם מי שמנהל את השרותים, מנהלי המחלקות,

וגם מי שאחראי על קביעת המדיניות, ועל גיוס משאבים וגם המחוקקים,

חושבני שיש מקום בהחלט לקדם את התחום הזה.

פה באה אוכלוסיה של 70,000 משפחות, 300,000 נפש עם הבעיות

הקשות ביותר במדינה, אם יש מקום לפעולה משותפת זה הדבר הרצוי, זה

שנתחיל לזרוק אחד על השני, זה לא הכשיר אותם טוב, וזה לא השיג את

המשאבים אז אני לא חושב שבזה נקדם את העניין.

חושבתני שאדם כמו מר שיף ואני אומרת זאת במלוא האחריות,

הגיע הזמן שהוא לא יהיה במערכת. זה בושה למערכת ואני אומרת זאת בכל

האחריות, גם ראיתי אותו בדיונים כאן.

רבותי אנחנו לא נכין שום מסקנות ביניים, אנחנו נכין מסקנות,

לנו התמונה די ברורה, אני רוצה רק דבר אחד לאמר לך מר בריק, אני את

כל האינפורמציה הזאת המעודדת, והורודה לעזרה ועל עוד 300 מפגרים,

יש לי הרבה מאוד סימני שאלה לגביהם, זה לא מתישב עם שום הגיון

שבשטח ואני מדברת גם מסיורים, גם מביקורים, אנחנו שומעים תמונת מצב

אחת וכשאנחנו שומעים את נציגי המשרד התשובה היא לגמרי אחרת באורח

קיצוני, אבל אני לא רוצה לרדת לפרטים.

אביא רק פרט אחד את סיפור הטלתרום לפני

שנתיים. כל שנה מוכרים לנו את הכנסות הטלתרום, זה גם כן איזה נושא

שמישהו מבחינה ציבורית הגיע הזמן שיבדוק לאן הלך כל הכסף הזה, ומי

מפקח, תפסיקו למכור לנו את הטלתרום, בשנה שעברה מכרו לנו טלתרום.

השנה אתה מוכר לנו טלתרום.מאין צמח הטלתרום?

יש טענה אחת למשרד בנושא של הרווחה והיא נובעת מחוסר

שביעות רצון אדיר ממה שקורה בניהול נושא הרווחה במשרד העבודה

והרווחה, אני חושבת שדווקה משום שעכשיו עיתות מצוקה ודווקה ד"ר

בריק משום שלפי הערכתי לא יהיה יותר טוב לו בשנה הבאה, לא בעוד

שנתיים, לא בעוד שלוש שנים, דווקה משום שיש תחושה מאוד חזקה בקרב

חלק גדול מאוד מקובעי המדיניות במדינת ישראל, שמדינת ישראל מוציאה

הרבה על רווחה, אבל היא מוציאה חלק גדול מההרבה הזה על הרבה מאוד

מערכות מקבילות, בממלכה הזאת אם לא יעשו סדר ולא ייקבע סדר

עדיפויות, מה כן נותנים ומה לא נותנים, זה יהיה כמו גיגית ללא

תחתית.

אני לא מאמינה ואני אביא דוגמא אחת, שאפשר להבטיח מלבד

חבטחת הכנסה גם מיטות, גם מיזרונים, גם סדינים, גם גז, גם מקרר,

ולכן המדינה צריכה באיזשהו שלב, ולא הכנסת,

להחליט, משרד העבודה והרווחה, להביא לנו גם את התכנית

הזאת.



מה המדינה מסוגלת לתת, מה היא לא מסוגלת לתת, אפשר- לבקש

הצעות ממנהלי בתי הספר לעבודה סוציאלית וצריך לבקש את ההצעות האלה,

לא הם קובעים את המדיניות. הם יכולים להשפיע, יש לנו טענות שהם לא

די לוחמים על מה שקורה כאן, אבל היום צריך להערך לגמרי אחרת. פה

120,000 ש"ח שם 100,000 ש"ה, זה מצחיק, אני לא יודעת למה הם עשו את

האובר-דרפט הזה של ה-20,000 על ציוד אישי, אולי לא צריך לחלק כל כך

הרבה ציוד אישי, מישהו אומר להם ? אני לא מבינה מה קורה כאן, אני

מתרשמת שאין בעל בית לנושא הרווחה.

לא בכל יש לי טענות אליך, מפני שאתם עוסקים כל הזמן בכיבוי

שריפות, כל הזמן מכבים שריפות, פה מחפשים 100,000 ש"ה,שם מהפשים

100,000 ש"ח. זה לא פיתרון, הרווחה שוקעת לפי דעתי, משום שאיש לא

מתמודד עם הבעיות האמיתיות, ולכן אני אמרתי בהתחלה אני רק אחזור.

חה"כ כהן, אנחנו לא נוציא שום מסקנות, אני רק אבקש ממזכירת

הוועדה את המסקנות האלה להקדים, ואנחנו נניח אותן על שולחן הכנסת,

זו הצעה לסדר היום, מי שרוצה שומע, מי שלא רוצה לא שומע,

אנחנו יודעים איזה ערך יש להן , ואין לי ספק שאנחנו לנושא הזה

נחזור.

יכול להיות שאנחנו צריכים לקיים עוד מפגש עם מנהלי בתי הספר

לעבודה סוציאלית, מפגש ארוך, ורק איתכם, ואני כבר אומרת זאת כדי

שלא יהיה קצר דרך המזכירות שלכם, תביאו אתם הצעות מה אתם מציעים

לעשות. אתם יושבים באקדמיה, אתם רואים זאת.

אני שומעת שחלק מכן מאוד לא שבעי רצון ממה שקורה, איפה יתנו

לך תקציבים או צוותים, מי יתן לך היום תקציב, אני שומעת בישיבות

הסיעה שלי יהד עם חה"כ פרץ איך מדברים המנהיגים שלנו על כל הנושא

של שרותי הרווחה יש עייפות גדולה מאוד גם בגלל דלות ההשגים, וכאן אם

לא יהיה שידוד מערכות לפי דעתי, זה בחינוך, זה בבריאות, זה בשרותי

רווחה.

הרי אפשר רק לבקש עוד ועוד ועוד, אי אפשר אין למדינה הזאת

עוד כסף, אין לה, לא יהיה לה גם.

אני סבור שזאת תהיה טעות אם לא נוציא היום מסקנות ביניים

ואני באמת מבקש שתשמעי את הדברים שיש לי לאמר בעניין הזה, ההתרשמות

שלי היא שהעובדים הסוציאלים עומדים בפני פעולות ולא לפני הצהרות,

לדעתי מחובתנו כאנשי ציבור, להזהיר את השר שהעניין עלול להתפרץ,

ולתת לו אפשרות להתמודד עם העניין בכלים הציבוריים שעדיין אין

שביתות ובלי סבל למטופלים, זאת חובתנו, זה דבר אחד.

דבר שני אנחנו לא צריכים בשום פנים ואופן לוותר על כך ששר

העבודה והרווחה יבוא לכאן ויציג לנו מהן ההשלכות של התכנית הכלכלית

על אוכלוסיית הרווחה, זה כלי שאסור לאבד אותו, להתכתב דרך מסקנות

שאנחנו נסכם אותן בעוד שבוע וילכו שבוע אחרי זה, זה איחור של

הרכבת.

א. אין לי בעיה להזמין את השר, יש לי ציפיות הרבה יותר

קטנות מאשר לך.

ב. אני מודיעה לך, אני לא אצא, אני אומרת זאת ברש גלי, למאבק

רק על בעיית השכר של העובדים הסוציאלים. אותי הפסידו, יש לי הצעה.

אנהנו בעצמנו צריכים להחליט בנושא הזה, אני אביא הצעה לישיבה מחר

בבוקר שהיא תהיה מוסכמת עלינו ואני בטוחה שאנחנו נגיע כאן לאיזשהו

סיכום.

ברצוני לבקש ממנהלי בתי הספר לעבודה סוציאלית, אם אתם

חושבים שאתם ערוכים לאיזשהן הצעות אופרטיביות ,איך צריכה היום

להערך המערכת בקיצוץ בתקציב שלא יפסק, מי שחושב שבשנה הבאה, או

בעוד שנתיים, או בעוד שלוש, יהיה כסף לעוד עובדים סוציאלים, פשוט

לדעתי לא יודע מה הוא שח.

אני מבקשת,תמציאו לנו הצעות, לא עמודים אין ספור, לא ספרים,

לא סקר דברים אופרטיביים שהם הכרחיים, ואנחנו נבוא גם לאותה פגישה

שיש לנו עם השר בצורה יותר מסודרת לדיון שנוכל אנהנו להעזר

בכם.

אם לעובדים הסוציאלים יש גם כן הצעות בנושא הזה - תמציאו

גם אתם, ומה שיותר מהר, כי אין לי ספק שאנחנו מהנושא הזה לא נרד.

אנחנו מסיימים דיון בהצעה לסדר היום, אבל אנחנו לא מסיימים את

הדיון בנושא. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.30.