הכנסת האחת-עשרה

מושב. שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 283

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום ב', יח' בטבת התשמ"ז-19.1.1987. שעה 11:00

חברי הוועדה: היו"ר א. נמיר

צ'. ביטון

ח. גרוסמן

ר. כהן

י. פרץ

א. שוסטק

מוזמנים; י. בריק - משנה למנכ"ל משרד העבודה והרווחה

ב. אלמקייס - ראש מועצת ירוחם.

ד. וילר - מנהלי לשכת הרווחה במועצת ירוחם

י. בן-טוב - ראש מועצת אופקים.

ע. מנשרי - מנהל לשבת הרווחה במועצת אופקים

ש.זילברשטיין- מזכירת איגוד העובדים הסוציאליים

א. בן-גרא - לשכת איגוד העובדים בכפ"ס

י. מלר - איגוד העובדים הסוציאליים

ש. קפרי - עירית ת"א-איגוד העובדים הסוציאליים

ר. בן-יואב - קרית-טיבעון

ח. פוזנר - משרד העבודה והרווחה.

ש. בן-נעים - גזבר מועצת ירוחם.

ע. נבו - קצין פיקוח כלכלי במועצת ירוחם.

א. אדלר

רקורד/03-453310/מ. בן-חמו-3.

מערכת השרות הסוציאלי באזורי מצוקה.

(הצעת חה"כ י. פרץ)

הנושא שעומד על סדר יומנו השבוע, וגם בשבוע הקרוב זו הצעתו

לסדר היום של חה"כ יצחק פרץ, מערכת השרות הסוציאלי באזורי מצוקה.

אמנם ההצעה הוגשה מזמן ואנחנו כפתיה לה קיימנו הצי יום עיון

באוניברסיטת תל-אביב יהד עם בית הספר לעבודה סוציאלית ואמנם היא

התישנה מבהינת הזמן אבל שום דבר לא נהיה יותר טוב מאז. אז היא

בוודאי רלוונטית להיום.

לפני שהה"כ פרץ יציג את ההצעה, אני אציג את הנוכחים: יחיאל

בן-טוב, ראש המועצה המקומית אפקים. ע. מנשרי, מנהל לשכת רווחה

במועצת אופקים. שרה זילברשטיין, מזכירת איגוד העובדים הסוציאליים.

יהודה פוקס. אלי בן-גרא, מנהל המהלקה לשרותים הברתי ים בעירית כפר-

סבא. ד"ר יוסי מלר, מרצה באוניברסיטת תל-אביב ,הבר פעיל בירושלים

באיגוד העובדים הסוציאליים. שרה קפרי,איגוד העובדים הסוציאליים

בלשכת יפו. רענן בן-יואב, עובד סוציאלי בקרית טבעון הברת באיגוד

העובדים הסוציאליים.

אני אנסה לצטט את הנושא הראשון בעיקר בתחום האלימות,אנחנו

איחדנו את שני הנושאים לאחר הרצח במגדל-העמק, באותה ישיבה, מר בריק

שלא נמצא פה, אמר שתוך מספר ימים אני אדווח (אני מתכוון על הישיבה

שהיתה ב-9/7/86).

אחרי אותה הישיבה היו מסקנות באוגוסט בראשותו של מר יהודה

פוקס שהיה אמור להיות כאן, מר יהודה פוקס היה יו"ר הוועדה שהביאה

מסקנות ופורסמו באוגוסט בנושא האלימות.-

לאחר שפורסמו המסקנות, שר העבודה התחייב לבצע אותם מיד.

המנכ"ל הודיע בכנס של העובדים הסוציאליים שאין תקציב לביצוע אותם

המסקנות שהשר התחייב. אני מדגיש את הדברים כי דיבורים לחוד ומעשים

לחוד.

זה נכון שהנושא היה ב- 1986 לפני שמונה חודשים, אז דובר על

פיטורי עובדים, התשובה של סגן השר היתה, הההלטה להפהתת משרות כוח

אדם בשרותים הסוציאליים נתקבלה כאמור לתקופת כהונתה של הממשלה

הקודמת לא זאת שאנהנו קיימים איתה. לדעתנו יש בהחלטה הזו משום

פגיעה חמורה. (היו"ר א. נמיר - על איזה ממשלה אתה מדבר). היא

החליטה לגבי ביטול משרות, אני לא מדבר על 1986, אני מדבר על הממשלה

לפני 1984,שם היתה החלטה אז לצמצם.אני העלתי את ההצעה ב- 7/85.

סגן שר העבודה והרווחה אמר על הבמה שנכון שזאת תקופת כהונתה

של הממשלה הקודמת וזה פוגע פגיעה חמורה בשרותי הרווחה.

אבל מאז ההחלטה ועד היום לא רק שהפיטורין בעיצומם אלא צומצמו

הרבה שרותים ועל זה אני אעמוד.

הפיטורים של העובדים או נשירת העובדים זה שני נושאים הקשורים

יחד ,יש לעדכן את חברי הוועדה שבשנה האהרונה התווספו לקוחות ללשכות



כ-30% בכל הארץ ,בירושלים באר-שבע קרוב ל-50%, תוספת של פניות

ואנשים שבאו לבקש את העזרה ואת השרות של המחלקות לשרותים חברתיים.

באותה ישיבה דובר גם על הנושא של תקציבים במיוחד, ואני מדבר

על תקציבים לעזרה אהרת, תקציבים למשפחות נזקקות, ולאהר שאני בדקתי

את הנושא יהד עם שרה, הגענו למסקנה שסה"כ ההוצאה למשפחה נזקקת,

נצרבת זה 4 ש"ה לכל המשפחה.זה התקציב העומד, ואלה התשובות שאנחנו

מקבלים בנושא הזה.

ביקשתי לבדוק במה דברים. לצערי הרב המנב"ל לא נמצא פה,אני

אגיד את הדברים בתקווה שבאיזשהו שלב הדברים יגיעו לאזניו ויעשו.

דיברתי על הוסר הערבות המשרד בתהומים ובתקופת משבר, יצאה

הוראה או תקנה של הת"ס לעובדים הסוציאליים איד לנהוג .

מר בריק וחבריו לקהו את בל מח שיש וקבעו אותם בסדרי עדיפויות.

משהו הדש שיבול היה להוביל את העובד הסוציאלי ולהבין אותו למילוי

תפקידו לא נעשה.

המשרד אינו מעמיד בלים מתאימים לביצוע המשימות המוטלות על

העובד הסוציאלי, אני אומר את זה במלוא האחריות.

העובד הסוציאלי יושב באיזשהי הזית ,אף אהד לא יודע איך

להתייחס לחזית הזאת, אם היא טובה ואני לא רוצה לדבר בעידן של המשבר

הבלבלי הזה או אהרי תבנית הבלבלית זאת או אהרת זה רק מוסיף לדעתי

דברים.

אני מקווה שנקבל מספרים ממנהל המהלקה לבוה אדם שנמצא פה, במה

פוטרו או לחילופין בנוסף לפיטורין כמה נשרו מרצון עקב הוסר תשומת

לב נכונה של המשרד ולצערי הרב היום העמיסו על העובדים.

אם הגיעו אי פעם ל-50 משפהות טיפול ,עובד סוציאלי צריך לטפל

ב-50 משפהות. לא הייתי רוצה לפתח מה זה לטפל ב-50 משפחות,היום

הגיעו ל-120 משפחות.

אני רוצה לראות עובד סוציאלי, לראות את אותו איש שיושב במשרד

המקצועי ,לא איש מינהל שיכול לטפל ב-120 משפחות, ב-70-80 משפהות לא

לעומק ,שיטהית לטפל בזה.

כתוצאה מהעמסה זו ישנה פגיעה המורה בעבודה המקצועית ואין שום

טיפול שורשי.במקום להוציא אנשים ממעגל אנחנו מכניסים עוד אנשים

למעגל הזה. כמובן עם ההשלכות של הנושא הכלכלי .

נושא אחר שאני רוצה להזק אותו היום ואני מקווה שיהד עם

העובדים הסוציאלי ים וגם האיגוד ידע להתייחס לנושא הזה ובעיקר

המשרד,מהותה של העבודה הסוציאלית ושל העובד הסוציאלי לעומת בעלי

מקצועות אחרים.

סליהה שאני קוטעת, אני בספק שאנהנו צריכים לדבר כשאפילו המשנה

למנכ"ל עוד איננו, הוא הוזמן לפני למעלה משבוע, לפני הישיבה

מודיעים שיאהר כי יש לו פגישה עם השר. אי אפשר לדעת מראש שיש פגישה



ולהודיע לשר שיש ישיבה, של ועדת כנסת. שולחים במקום לוועדה של

כנסת,אין לי טענות אל האדם שבא לכאן.

נא להודיע ללשכת השר שוועדת העבודה לא התחילה בדיונים ואנחנו

מחכים לד"ר בריק.

אפילו האיש שעמד בראש הוועדה שבדקה את עניין מגדל-העמק שמסתבר

לא מבצעים שם שום דבר, הוא גם כן לא הגיע.מי שצריך לטפל איננו.

הבעיה היא לא זה שהוא נמצא או לא, לצערי הוא לא עוזר לי הרבה

לפתור את הבעיות ואני טוען שזאת מגמה שמשתרשת במשרד העבודה ואמרתי

את זה אתמול .

הפקידות המקצועית והלא מקצועית במשרד מתאבנת והיא לא פתוחה /

לשום דבר חדש שאפשר למצות בו את הבעיה הקריטית ביותר של העבודה

הסוציאלית.

הנושא של העובד הסוציאלי עצמו ועל מהות העבודה הסוציאלית זה

בעצם התפיסה לא של העובד שלו אלא המשרד ולפעמים גם ראשי רשויות או

רשויות בכלל.

השרות הסוציאלי כיום פועל וכמעט בהרבה מוסדות, קופת חולים,

ביטוח לאומי, משרד הביטחון, אפילו מפעלי תעשיה היום לוקחים עובדים

טוציאלים. ההבדל הוא שבכל המקומות האלה השרות הסוציאלי הוא נושא

מישני כשהלקוח הוא בחזקת מקבל, יש לו ממי לקבל משהוא ואם היא מקבל

אז חרבה טענות אין לו, במערכת הביטחון חוא מקבל, בתעשיח שרות

הסוציאלי בעצם חוא עוזר למישחוא לפתור את חבעיות, וזח חיובי

כשלעצמו.

בלשכות חשרותים חחברתיים בחלקם הגדול, אנחנו שומעים מנחל לשכח

ז"א המעמד חוא בעצם ראשי. חמציאות חיא עגומח עוד יותר כי שמה

מתנגזות כל חבעיות שאין לחם פיתרון, פשוט מאוד אין פיתרון.

נתתי דוגמאות בפעם שעברח, אני אתן אותח שוב, כשהם רוצים

להחליף דירה, משרד השיכון אומר תפנה ללשכה תביא לי אישור, אם הלקוח

שייך או לא ,זה לא חשוב.

כל מח שלא ניתן לו פיתרון באותם חמקומות מגיע לאותח הלשכה ולא

תמיד היא זוכה לא מצד ראש הרשות כי אין לו תקציב, במקרה אחר גם

התנאים של אותם חמחלקות חם תנאים די קשים.

חחזית חזאת שחיא חחזית הקשה ביותר, היא מתמודדת בלי כלים

מתאימים ואין לה גיבוי לא מקצועי בוודאי לא אמצעים חומריים ואני

נתתי את הדוגמאות מההתחלח לאותם האנשים כדי למלא את תפקידם, וזאת

הבעיה המרכזית כלפי אותו עובד שאיננו בכלל רוצה להמשיך בעבודתו.

כתוצאה מדחיקת הבעיות או העברתם למישהו אחר בשני חמקרים

ובעיקר במקרח של חמשרד נוצרות אותן חבעיות של חיום של נשירח, פעם

חיו מאשרים בערי חפיתוח עובדים, בשלומי, מעלות, ירוחם, אין עובדים,



לא יודע כמה יש היום, היום הנשירה היא גם במרכז הארץ.

ז"א אומרת שהעבודה הסוציאלית נכנסה למצב המסוכן ביותר של בעיה

חברתית במדינת ישראל וזאת בגלל כמה סיבות.אין הגדרה של תחום אחריות

של העובד הסוציאלי, לא היתה אף פעם ואין הגדרה כיום ועל זה דובר

כבר לא פעם.

הכשרה, עובד סוציאלי גמר אוניברסיטה מגיע ללשכה וחושבים שבזה

נגמר כל העסק, אין מי שיכשיר אותו ויתאים אותו עם התפתחויות של

אותם הנושאים.

אני שאלתי פעם את בריק בנושא אבטלה למשל ,יש הבטהת הכנסה אבל

מה העובד הסוציאלי יכול לפתור, האם הכנת אותו לקראת אותו המשבר?

שום דבר, אז אומרים שיש מדריכים במסגרת הלשכות, הייתי רוצה לשמוע

היום האם באמת ישנם מדריכים או שזה רק על הנייר.

אני לא חושב שיש מספיק כוח אדם מקצועי שיהיו גם מדריכים, אני

מכיר הרבה מקומות שאין להם זמן ואם ישנם כאלה אין להם זמן אפילו

לתת הדרכה לעובד, אף אחד לא יכול ללוות עובד חדש בעבודה כדי שיוכל

למלא את התפקיד הזה.

לצערי הרב האוניברסיטאות גם לא עשו מחקרים בתחום העבודה

הסוציאלית בארץ, הם לא עוסקים בנושאים האלה.אני לא רוצה לדבר על

השכר. פה הוא לקח עובד סוציאלי בשכרו היום אהרי שגמר אוניברסיטה

לעומת כל מקצוע אחר קרוב לנושא הזה, לדוגמא פסיכולוג ועוד .

במצבים כאלה לדעתי אנחנו מדרדרים את השרות הזה ובעיקבותיו

כמובן אותם האנשים הזקוקים לזה.

אינני יודע כיצד לסכם את הדברים ,כי פשוט אני חושב שכל מה

שאני מדבר וכל מה שאנחנו כולנו כחברי כנסת , חברי ועדה מדברים, אין

להם אוזן קשבת.

אני מקווה שנשמע היום גם מראשי הרשויות, גם מהעובדים

הסוציליים, נדע מה יש בידינו לעשות כדי לחייב, לאלץ את המשרד

להתנהג אחרת, גם עם העבודה, גם עם הלקוחות, וגם עם העובדים. תודה

בשלב זה.

אנחנו היום הזמנו למעשה שלושה ראשי מועצות מקומיות כמדגם, את

מגדל העמק, אופקים וירוחם, למגדל העמק יש בעיה להגיע, יש מפולת

מוחלטת בלשכה, הסתבר שלא ישמו אף אחת מהמסכנות שהיו בכנסת, וגם את

המסקנות שמינה השר, הם לא באו ולא התנצלו.

אנחנו נשמע קודם את ברוך, נתחיל קודם עם ראשי המועצות ונעבור

לעובדים הסוציאליים. בבקשה ברוך אלמקייס ראש המועצה המקומית ירוחם.

הנקודה היא כזאת, אני חושב שהתחום הזה לוקח בחסר בעיירות



הפיתוח בכלל ובפרט בירוחם.

דבר אחד ברור האוכלוסיה החדשה ביחס לכל האוכלוסיה בירוחם

ובכל עיר פיתוח אחר,הוא מעל ליכולת של הרעיות לשאת את זה.

אנחנו לא התייאשנו ממשרד העבודה והרווחה, לאט לאט מצאנו את

עצמנו מכסים פעולות דרך שיקום שבונות באשר היום אם נאמר שתי בעיות

קשות שיש, זה גיוס כוח אדם, אנחנו כבר בשלושה תקנים לא מאויישים

כשנה וחצי ,

הנקודה היא, אין היום הרבה ציונים שמובנים לרדת להיות שק

האיגרוף של האומה ,להתמודד עם בל אותם קשישים ובל אותם אנשים שבאמת

נזקקים לשרות הזה.

בנוסף לכך שיש להם עוד בערך ב-10 שקלים תוספת אהבה לחודש,המצב

בפועל שגם אם אתה כבר מחפש לך תקציבים אתה לא יכול לתת את הבסף הזה

ישירות לאדם, אתה צריך עובד סוציאלי.

עובד סוציאלי שיש לו מקום עבודה היום במרכז הארץ או קצת מתקרב

למרכז ואין לו שום פריוילגיה חומרית שעל מנת שלצרכיו הוא יבוא אין

לנו כזה דבר. אנחנו התחבקנו בבעיה הזאת די הרבה זמן ובאן אולי בדאי

להעביר לבם איזשהו מסר.

לדעתי משרד העבודה והרווחה יבול להתעורר קצת, יש רשות אחת

שהעבירה את המחלקה למשרד, ונדמה לי שניתן לבדוק את הנושא הזה, זה

בראש העין .

אמרו למשרד העבודה והרווחה, תראה אני ראש השו"ת אני לא יבול

להחליף את קופת חולים ואת משרד העבודה והרווחה, ומשרד התעסוקה ,אם

אנחנו היינו 50% מהבעיות שולחים החוצה ,פשוט מקוממים את בל המחלקה

ו-50% היית מממן חצי אוטובוס, אלה שיושבים למעלה היו קצת מתעוררים.

אני לא מבינה מה שאתה אומר,מה עשו בראש העין?)

רשות מקומית אומרת כך,אנחנו באותם הבעיות בבר שנים, אם זה

הייתי אני שלוקה בחסר ,אנחנו תמיד בחוסר כוח אדם, אין לנו עובדים

סוציאלים, הם עוזבים אחרי תקופה למקום אחר, זהו שרות לאוכלוסיה

חלשה ,אחוז די גדול מתוך הרשויות,מיהם אלופי העולם בדימוי משרדים

שינהלו את המשרד הזה.

הם אומרים לי למה אתה לא מגייס, אני מסביר להם שעם עשרה שקלים

בחודש אין עובד, הוצאנו מברזים, בל מברז יוצא כפי שמקובל.

מובנים לרדת ולהתפשר בנתונים,שבוע דוחף שבוע וחודש דוחף חודש,

ושנה דוחפת שנה והעובדה היא שאתה לא מצליח,אז אני אומר אם אנחנו לא

מצליחים לעשות את זה או משרד העבודה והרווחה או משרד הפנים ואני

אומר שוב בל המשרדים פה קשורים זה בזה.

גם אם אתה רוצה לתגבר עובד סוציאלי מעבר למה שמשרד העבודה

והרווחה נותן ואתה רשות שסמוכה על שולחנו של משרד הפנים הרי שאסור

לך לתת ואם אתה נותן יש לך עונש בסוף החודש של העברת המענק ,הכל פה

בקשר לא כתוב בין המשרדים ויש לנו מצב קשה.



אני חושב שאם היתה יוצאת מפה קריאה באמת לאותו גוף שיקח עליו

את המחלקות האלה, אנחנו נבדוק אותם, אנחנו נפנה אליהם את הבעיות,

אנחנו נבדוק אם הם עובדים טוב. (היו"ר א. נמיר : ראש העין העביר את

זה למשר העבודה ?) אני חושב שזה יכול להיות דבר טוב. אני רוצה לאמר

עוד שני דברים .(היו"ר א. נמיר : דבר נהדר להעביר את זה למשרד

העבודה שהם יטפלו בזה בעצמם).

רבותי, בירוקרטיה של חצי משקפיים לקשיש זה בערך 80 דף בצבע

ירוק, העתק צהוב לזה והכחול לא הגיע להוא, בינתיים הבן אדם לא

רואה.

אני אומר שאם אני הייתי לוקח את הגרעון שאני יוצר כל שנה

למסגרת מחלקת הרווחה שהוא הולך על כוח אדם אף על פי שאנחנו

מתוקצבים מתחת למה שצריך להיות, היינו גומרים את כל הבעיות ולבן

אני אומר, בנושא הזה אני שבור.

אין פיתרון, בתעסוקה אתה יבול למצוא פיתרון, בשיכון אני יבול

למצוא פיתרון בנושא הזה חבל, אנשים כשאנחנו יושבים פה נימקים

בבתיהם.

שני עובדים או שלושה עובדים סוציאלים מטפלים בבל ירוחם, אני

לא מצאתי את הנוסחה או הפטנט ולפחות יסלחו לנו בעולם האמת שלא

טיפלנו באנשים האלה בגלל שבבר קלו בל הקיצים ואי אפשר להשיג כוח

אדם.

יש לנו היום 376 תיקים באשר מפאת חוסר כוח אדם למעשה סגרנו 70

תיקים ביוון שפשוט לא היה מגע אבל היתה ציפיה.

מהמעקב שיש לי משנה שעברה שבערך פתיחת תיקים זה 80, בכל

ירוחם יש 1,300 משפחות ,לכל זה יש כוח אדם של 3 ורבע עובדים בפועל

1,300 משפחות היו 376 תיקים לפי הוראת המשרד

סגרו 70 תיקים, יש 300 תיקים ושלושה עובדים בכל העובדות בכלל

בסה"כ). שלושה עובדים סוציאלים בפועל היום מטפלים ,יש לנו במובן

קצת כוח עזר אבל בצורה כזו בוודאי שעבודה מקצועית אי אפשר לבצע. אי

אפשר לכבות שריפות .

יש לנו פרויקט נהדר של טיפול אינטנסיבי ב-10 משפחות כאשר לכל

משפחה אנחנו מכניסים סומכות חונכות שילמדו את המשפחות מחדש להפעיל

את משק הבית.

אני רוצה לתת עוד איזה דוגמא של עבודה טובה של משרד העבודה

והרווחה, בירוחם יש מרכז לשיקום תעסוקתי ,קיים קרוב לשנתיים, היה

חסכם בין הג'ואינט לבין המשרד לבין ביטוח לאומי להפעלתו.

המרכז הזה מופעל ,הג'ואינט הודיע כבר כמה פעמים שהוא צריך

לצאת כי הוא נתן את ההתחלה וכו' ,גייסנו כסף מהסוכנות היהודית

בשביל לשפץ והם עושים את העבודה .



הביטוח הלאומי חתם על החוזה מלפני שישה או חמישה הודשים,

החוטר מונח אצל אדון שיף מהשיקום מספטמבר 1986, אין כיו זמן לחתום

על ההסכם, ואז כשהג'ואינט יקום ויקה את העובדים ו 'יגיד אני לא מתקצב

אותם ,סוגרים עסק, פרויקט שהוא לכל הדעות טוב. זה עבודה של משרד

העבודה והרווחה.

אחד הכלים המרכזיים שיש לנו בעבודה זה שאנחנו צריכים לטפל

באוכלוסיה הכי חלשה שיש להם צרכים חומריים בסיסיים.

היום התקציב שיש לי בלשכה זה 4,20 ש"ח למשפחה. אנחנו בפועל

באמצעות פניות של קרנות פרטיים קיבלנו את העזרה של המשרד באמצעות

שיקום שכונות ובאמצעות דחיית פניות של משפחות.

אנחנו בעצם היינו בפועל צריכים להוציא 66,000 ש"ח,כאשר התקציב

הסה"כ שעומד לרשותנו הוא 24,000 ש"ח ז"א הוצאנו פי שלוש כאשר אנחנו

מכסים את הצרכים הראשונים ביותר.

רבותי, למרות היש הגדול שנעשה בתחום הסוציאלי לפי דעתי מערכת

השרות הסוציאלית היום הגיע לחוסר אונים, ואחד הסיבות העיקריות יחסי

גומלין בין המשרד הרווחה לבין הרשות המקומית, היחסים מתנהלים

לכאורה סדירים ותקינים בדברים שיש להם כיסוי .

בבעיות העיקריות המצב הוא קשה, למשל, אין אפשרות היום להשיג

עובד סוציאלי בנגב, מאהר ושכרו הוא ברוטו בין 700 - 650 ש"ח יש לנו

תלושים פה, הבאנו של כמעט כל העובדים הסוציאלים ,עם כל הותק.

ידוע לנו שיש בתל-אביב לפחות 180 עובדים סוציאלים שמקבלים דמי

אבטלה. הם לא ירדו כמובן לנגב או לישובי מצוקה במידה ולא ינתן להם

אי זה תמריץ מסו י ים.

10 ש"ח בירוחם ובאופקים אין 10 ש"ח כולל מה שיש הברוטו הוא

700 ש"ה. כולל ארבע שנות ותק וכל מיני תמריצים שישנם זהו התלוש.

בא אלי מנהל הלשכה, מה לעשות יש בבית שריפה, אז לפעמים הוא

הולד, ולפעמים אני הולך איתו, לראות מה קורה ובמשך שנתיים התחלפו

בלשכה עובדים כמה פעמים. רק בחודש הזה עזבו שניים וקיבלנו שניים

חדשים. כמה זמן ישארו החדשים אנהנו לא יודעים.

יש לנו עוד בעיה, יש תחרות, אצלי היום עוזבים עובדות

סוציאליות והולכות למועצה שכנה, מועצה שכנה שהיא מועצה אזורית לא

מועצה מקומית היא שם מקבלת תמריצים היא מראה לי את ההסכם שחתמה עם

המועצה, שהיא מקבלת אחזקת רכב מלא, היא מקבלת שעות נוספות ומקבלת

משכורת די הגונה, מגיע ל-1,200 ש"ח נטו ואז היא תישאר אצלי? ,היא

בורחת וכולם עושות אותו דבר.

הבעיה השניה היא בהוצאות שלנו על השרות הסוציאלי, לרשות



המקומית יש תקציב מוגדר, יש חוק תקציב קיים בכלל, תעשה גרעון, אין

לך עם מי לדבר, משרד הפנים אטום לגמרי מבחינה זאת .

עד לפני שנתיים היה אפשר כל שנה לעשות גרעון ולקבל כסף,

בשנתיים אלה מאז חוק התקציב אין.

אז מה שקורה , אני חייב לתת , העובדת אומרת אני גרה במבועים,

יעלה לי נסיעות כך וכך אני רוצה אחזקת רכב, אתה רוצה לשלם לי אני

באה, אתה לא רוצה אני לא באה, אני משלם לה אחזקת רכב, אני משלם לה

שעות נוספות.

אם ההשתתפות שלי בשרות היא 25% במאזן השנתי לפעמים מגיעים 40%

-50% , וזה גרעין שאין לי, אין כיסוי מאף גורם, ודאי ד"ר בריק וגם

הוזנר יודעים שאין כיסוי לרכב גם להם.

רבותי,מנהל מחלקה לשרות סוציאלי , המועצה צריכה להחזיק את

הרכב שלו, אם לא אז הוא יעזוב, מנהל ותיק רצה לעזוב כי לא יכול

יותר להחזיק את עצמו ב-800 ש"ח שהוא מקבל לחודש, ללא רכב ללא כלום.

יש לי פיתרון, תוציא את האנשים לרחובות, זה קל)

זה הכי קל אבל, אני אתן דוגמא, יהודי אצלי מכובד מאוד

מאופקים, נסע לתל-אביב לבן-יהודה, הוא נכנס לשקם לקנות את הדבר שהוא

קנה, הוא מוציא את השק לשלם,(על השיק כמובן כותבים את השם,

סניף),המוכר אומר לו אתה מאופקים ,המקום הזה שיש אבטלה שמיסכנים שם

חיים.

התדמית של אופקים ושל ירוחם בכל מדינת ישראל זח מקום של

מיסכנים ולא מוכנים לבוא אליו. יש חוק אשר מחייב את משרד הרווחה או

את המדינה לתת דברים שלהם זכאי הניצרך, למשל, השתתפות במכונת

כביסה, מקרר, ועל פי חוק הוא זכאי.

80 מקרים השנה נדחו, מאחר ואין תקציב. הסעיף הזה בתקציב הוא לא

מוגדר. אדם זכאי צריך לקבל, זה החוק, ו-80 מקרים שבערך הסכום שהיה

צריך לשלם כדי לקנות להם את הצרכים האלה, הוא בערך בין 35,000 -

40,000 ש"ח, עד אפריל, אולי עוד 20,000 ש"ח,הכסף הזה איננו, ואכן

אנשים בלי פריגידר עם ילדים קטנים בלי מכונת כביסה, צרכים די

חי ו ני ים.

המצב שנוצר לאחרונה בגלל סגירת המפעלים וחוסר עבודה וישבנו

בעבר עם ד"ר בריק ואנשי ביטוח לאומי למצוא פיתרון, המצב הזה הגדיל

את הדרישה של מבקשי עזרה.

הדברים היום שאנשים לחוצים בהם , צריכת חשמל, עכשיו חורף

צריכת חשמל גדולה .

אם חוא מקבל עזרח כלכלית שהיא , מקבל 350-400, מגיע לחשמל של

100 ש"ח, 25% חוא צריך לשלם, אמנם זה חשבון של חודשיים אבל אז 50

ש"ח, חוא צריך לשלם לחודש עבור חשמל.

שלא נדבר על מים הם באים אלי ואומרים מים זה שלך, אני אומר



להם מים זה לא שלי זה של מקורות, אם אני לא משלם אותו למקורות אני

משלם קנס על פיגור בתשלום. לא משלמים מיסים, מיסים בכלל מי מבקש

מהם, כולם פטורים, אנחנו פטרנו את כולם וכשאנחנו פותרים אותם

ממיסים זה גרעון שלנו.

רבותי,משרד הפנים אינו מכיר היום יותר בהנחות וכל הנחה שאנחנו

נותנים לניצרך היא ע"ח הרשות, יש 100,000 מטר מרובע באופקים בנוי,

הוא מחייב אותך ב-3,9 ש"ח למטר מרובע, וזה יורד מהמענק.

היום באו אלי משפחות ,זה אולי לא הגיע לאף מקום אבל יגיע

החודש או חודש הבא, שכר דירה, מי שיש לו 90 מטר בבית הוא מקבל 90

ש"ח לשלם, כאילו 1 ש"ח למטר מרובע. שילמו לפני זה 15 ש"ח, 13 ש"ח,

קפיצה של 600% -500% - 400%, זה לא בעיה של משרד הרווחה אבל אנחנו

מדברים על הניצרך, איך האיש הזה יצטרך לשלם מ-350 ש"ח, 50 ש"ח

חשמל, 100 ש"ח שכר דירה, 30 ש"ח מים, ואם יש לו מחלת הסרטן יש לו

גם טלפון אז הוא צריך לשלם גם טלפון.

אם הכנסת עם ועדותיה או ועדת הרווחה והמשרד לא יתעוררו לעשות

משהו אנחנו בפני מצב קשה מאוד, הדברים שאני אמרתי על אופקים זה

מדגם של כל ערי הפיתוח.

תשובה לשאלה של חה"כ פרץ, התווספו כ-80 משפחות במשך השנה

שעברה, לעומת זה נסגרו 53 תיקים במשך שנת 86.

היו סיבות שונות, חלקם עברו, חלקם נפטר, חלק כבר לא היה זקוק

לטיפול והתיקים נסגרו. סה"כ התיקים הפעילים ברמות השונות היום זה

577 תיקים על אוכלוסיה של 14,000 נפש, 3,200 משפחות.

הייתי רוצה לשתף את הנוכחים בכמה דברים שאמנם נאמרו כאן אבל

לעניות דעתי הם בעיות מרכזיות ומהותיות, לא אגזים אם אגיד שלפחות

30% מהזמן שלי הולך למכרזים, חיפוש אחרי עובדים, קבלת עובדים

ונטישת עובדים. התחלופה בעיקר בעיירי פיתוח בדרום,

זה דבר כרוני, זה לא מהיום, זה לא מאתמול אם כי זה החריף

בשנים האחרונות.

יש לי וידוי אישי, אני עובד במחלקה באופקים כ-29 שנים, לא

יתאפשר לי לגבש במשך כל השנים הללו למעט 3-4 שנים צוות שיהיה קבוע

וצוות שיהיה מגובש. לפני 5-6 שנים, הלשכה עברה איזשהי תהליך של

שינוי ואז באמת היתה תקופת הפריחה של הלשכה, זה נחשב במשך שלוש

ארבע שנים אבל פרט לשנים הללו .

זה לא היה בדיוק קשור בהבטחת הכנסה , הלשכה היתה אחת מהלשכות

שעברה תהליך שינוי זה באמת עזר, קיבלנו גם משאבים וגם הדרכה אבל

העניין הזה הסתיים.

בעייה נוספת, אני במשך כל השנים הללו לא הבינותי בדיוק מה

עתיד היחסים בין השלטון המרכזי והשלטון המקומי, יש דברים שהם

כתובים וברורים על זה אין עוררין, במידה זו או אחרת הם מתקיימים.



אני בשקט מוחלט יכול לאמר שיש לי שני אבות ואני יתום בדברים

מסויימים. נוח לרשות להעביר את זה ולהגיד , אחרי שרות ממלכתי אתה

שייך למשרד יהודי זו בעייה שלהם, זה לא עניין שלי.

ראש הרשות שאמר לי אני מעדיף לקחת אותך עם החברה שלך ולשים

אותד על איזשהי גבעה, ובמילים השוטות רד ממני, אתה לא שייך לי, אתה

בסך הכל גורם להוצאה ברשות המקומית.

אני באמת התלבטתי והייתי בדילמה קשה האם אומר את המשפט שברגע

אני עומד לאמר.ראש הרשות לא שמע שאני לקראת יום חלוקת תלושי

המשכורת מקבל צמרמורת, ליום הזה אני קורא במחלקה יום תשעה באב.

לא אהסס לאמר שברגע שעובד עסוק עם התלוש שלו והוא פשוט בסוף

החודש לא יכול לממן את הנסיעות שלג מבאר-שבע לאופקים כי המשכורת לא

מספיקה, אני לא יודע באיזה מידה אני יכול להיות עם ציפיות שהוא

יהיה פנוי ויטפל באותם הדברים שצריך לטפל.

עובדת בעלת תואר. b. aבוגרת אוניברסיטה עם 4 שנים ותק עובדת

אצלי, באה מבאר-שבע, מקבלת בסוף החודש בערך 560 ש"ח מזה היא חייה,

צריכה גם לממן את הנסיעות שלה הלוך ושוב כל יום מבאר-שבע לאופקים.

נוצר מצב שבסוף החודש אין לה במה לשלם את דמי הנסיעות.

(א. שוסטק - למה היא צריכה לכסות את כל ההוצאות ?)

את ההוצאה היא מקבלת חזרה,אבל זה צריך להיות בתלוש שלה. למפרע

לא יתנו לה.

(א. שוסטק - ז"א היא לא משלמת מכספה, היא מקבלת את זה בחזרה).

אבל זה כלול ב-560 ש"ח שהיא מקבלת בסוף החודש .

משכורת של העובדים הסוציאלים איננה נקבעת ע"י תקשיר וע"י כל

התקנות.אז הדירוג איננו נכון ? הטענה הזאת שמדברים על משכורת

נמוכה, אז השאלה היא אם זהו הדרוג של התקנות לעובדים הסוציאלים.

אתם טוענים שהדרוג הזה שנקבע בשביל העובדים הסוציאלים הוא

איננו מתאים וצריך להעביר אותם לדרוג יותר גבוה.יש בעיה כזאת בכל

המשרדים.

נכון,אבל המקצוע הזה של עובדים סוציאלים אנחנו שומעים מה

התוצאות .

קודמי דיברו על נושא של תקציב, צרכים מיוחדים.

אני כרגע במצב שבקושי יכול לממן ממה שלא נשאר בעצם, צרכים



רפואיים, בעיקר, אם מדובר בהסעות באמבולנס ואם מדובר בצרכים מאוד

מאוד קטנים במשך חמישה חודשים אחרונים לא יכולתי לאשר סכומים

גבוהים יותר עבור רכישת ציוד ביתי וכיוצא בזה.

יש רשימה של דחיות. יש רשימה של ממתינים, והתקציב שבעצם

קיבלתי על אף שיש חוק יסודות התקציב וכך הלאה בעצם בחודש יולי

אוגוסט כבר נגמר.

זה היה 45,000 ש"ח, אנחנו העברנו רשימה של דחיות שלוש פעמים.

ראש המועצה הדגיש את זה בדבריו, זה מתקרב ל- 35,000-38,000 ש"ח אותם

הצרכים שאנחנו דחינו

פה אניע חייב לתקן את עצמי, עד לאחרונה כל מי שבא וביקש, בדקנו

את חזכאות מסרנו לו טופס שאתה זכאי אבל בגלל תקציב ,אין , לאחרונה גם

קצת התיאשנו, יש קצת רפיון או פשוט לא נותנים לו גם את הסיכויים.

אלא הם הבעיות חמרכזיות שלנו.

אני רוצה שוב להתנצל בשם ראש המועצה המקומות ירוחם, הוא שלושה

חודשים מחכה לפגישה אני מבינה עם מנכ"ל משרד הפנים והיא נקבעה לו

להיום, אז תלך ותצליח.

רציתי להעיר איזה נושא שד"ר בריק מכיר אותו ואני שנתיים לא

יכול לפתור אותו, הוחלט בכל הדרגים שמטפלים בקשישים לבנות בית אבות

של 33 מיטות באופקים" יש תקציב של 600,000 ש"ח באשל ופיס, מאחר

והבניין הזה צריך לעלות 700,000 ש"ח ולא 600,000 ש"ח נדרשתי לגייס

100,000 ש"ח, פניתי לסוכנות היהודית, פנינו לד"ר בריק .

אני מבקש ממשרד הרווחה לבדוק את האפשרות של גיוס 100,000 ש"ח

בנוסף לכספים האלה של אשל ושל הפיס.

אני רוצה להעיר שתי הערות בשתי סוגיות:

א. מעמד העבודה הסוציאלית, זה היה מקצוע מפתח לטיפול בבעיות

חברה, ומה שקרה הוא בדיוק ההיפך ממה שחשבנו, חשבנו שאם נשחרר את

העובדים הסוציאלים מהנטל הכבד הזה של חתשלומים, של התשלומי ההעברה

באופן ישיר אז הם יובלו להתפנות לטיפול במשפחה, בניזקק, בזקן,

שיחררנו, זה עבר לביטוח לאומי.

יש לי הרגשה שהמקצוע ירד פלאים ולא בגלל העובדים הסוציאלים,

רק בגלל יחס, יכול להיות שמספר המטופלים ע"י הלשכות באופן ארצי

ירד, אבל באופקים זה אחוז עצום, בירוחם זה אחוז עצום,אינני יודעת

אין לי סטטיסטיקה" אני לא מדברת על השנה האחרונה.

אני חושבת שמן הדין היה שהוועדה תקב"ל דיווח ממשרד העבודה

והרווחה מה המצב בכלל בארץ, אנחנו לא יודעים.



כשהפעילו את קיצבאות הילדים, מספר המשפחות המטופלות ע"י

הלשכות ירד פלאים. זה היה מהלך יוצא מן הכלל, עכשיו אני לא יודעת

מה המצב, זה עולה או יורד נוכח המצב הכלכלי, מה שקורה שמקיצבאות

הילדים הרבה לא נשאר , אנחנו יודעים מה נשאר מקצבאות הילדים.

אנחנו כועדת כנסת אז אנחנו מטפלים בנקודות הנאורלגיות בכל פעם

אבל אנחנו לא מטפלים מתוך מצוקה ומתוך זה שהמשרד גם לא מטפל בנו

מאותה נקודת ראות שאנחנו צריכים להיות שותפים. זה לא נראה לי.

אני מאוד מעריכה את הוועדה ועבודת הוועדה והיו"ר שהיא נהנית

לנקודות של מצוקה.

אני הושבת שאין ברירה אחרת אבל המשרד לא משתף אותנו בתמונה

הכללית. לעומק, במה עוסקים היום בלשכות הרווחה, מה עושה העובד

הסוציאלי, במהות, זה לא רק עניין שבכמה תיקים הוא מטפל, גם זה

חשוב, חשוב מאוד, אבל זאת לא חבעיה היחידה.

איך מטפלים בנוער מצוקה, אותם עובדים סוציאלים, אחרים, אכן

אני הייתי מציאה שהמשרד חייב לצייר בפנינו את חתמונה כולה, אם יש

בה בכלל תמונה ,אולי גם למשרד אין.

זה גם קשור לעוד נקודה שהיא מאוד חשובה, אני אומרת את זה

באזניו של מר בריק, היה פעם גם דבר כזה של איזון הדדי בין המשרד

לבין הציבור שהוא כלל קודם כל את בכירי העובדים הסוציאליים, בכירי

המחנכים.

היתח מועצה ציבורית שהעלתה את הבעיות הבוערות של החברח

חישראלית, כל זה איננו, אז השבתי אולי באמת אין צורד היום, מסתבר

שזה לא נכון, האיזון ההדדי הציבורי- של הבעיה הזאת של עבודה

סוציאלית זה נעלם לגמרי.

דבר שני זה מצבם של העובדים הסוציאלים עצמם, זה נכון, זה לא

רק עובדים סוציאלים, אבל זה לא מנחם.

אני שלחתי לשרת חבריאות תלוש של פיזיאוטרפיסטית, בבית חולים

ציבורי גדול במרכז הארץ, שגמרה 4 שנות לימודים אוניברסיטאים, זה

בערך אותו דבר ואם הברוטו הוא מעל 500 ש"ח אז יש 20% מס הכנסה, ומה

שנשאר בתלוש בלי הורדת הובות , היא מגיעה ל-394 ש"ח, אז אני מקווה

שהעובדים הסוציאלים עוד לא הגיעו למצב כזה, של 394 ש"ח ביד. אבל אם

זח 400 או 500 או 600, זה בלתי אפשרי.

אני הייתי מציע למשרד העבודה והרווחה למחוק את ה-10 ש"ח

התוספת לנגב, זה פשוט ביזיון, או שכן או שלא אבל אי אפשר לסיים את

העסק הזה עם 10 ש"ח לחודש.

עכשיו עניין התחלופה, אתם בוכים ואני מבינה את הבכי, למה אדם

צריך ללכת, ככה המעמד לעובד הסוציאלי היום לא רק מבחינת השכר ,כל

המעמד הציבורי נעלם, אולי החושים שלי מטעים אותי, אבל זה נעלם,

המעמד הציבורי זה גם כן מוטיבציה .

הכסף הוא חשוב מאוד אבל גם המעמד הציבורי,מה חשוב הנגב, גם



המוטיבציה ללכת לנגב היום זה לא, ללכת לעיירת פיתוח, יש מוטיבציות

אחרות, איזה אלילים שבנו, לכן אני הייתי מציעה גיברתי היו"ר לא

להרפות מהנושא הזה.

אני מחכה שמשרד העבודה והרווחה יבוא וישתה בפנינו את מלוא

היריעה, כמה פרשו, כמה ישנם, במה הם עוסקים, מה עושים בלשכות, כמה

תיקים לפי התקן אתם חושבים, מה היא חלוקת עבודה, אני חושבת שאנחנו

מזמן לא דנו בזה.

תראו אני יודעת שאיפה שנוגעים זה כואב, אבל אנחנו דנים היום

בעבודה סוציאלית ואני הייתי מציע לא להסתפק בדיון הזה של יש תקנים

או אין תקנים, יש אנשים או אין אם כי זה חשוב מאוד,וגם במשכורת וגם

בתקנים, וגם במהות, וגם לפרוס את מלוא היריעה בפני הוועדה.

אני יודעת שאנחנו נורא עמוסים בכל מיני נושאים וזה נורא קשה

ואני יודעת את זה אבל משהו ניראה לי שאיפה שהוא המשרד אינו מייחס

את אותה חשיבות לעבודה סוציאלית כפי שזה צריך היה להיות.

הרי עבודה סוציאלית נוצרה בשביל שיקום אז באיזו מידה עוסקים

בשיקום ?

יש יהד איתי שני עובדים מהשורה הראשונה, עובדי השדה, הייתי

מבקשת שא. בן- גרא יפתח ואחר כך ד"ר י. מלר.

במשפט אחד, אין לנו יותר בעיה של עיירות פיתוח, כי כל הארץ

היום נראת כמו הבעיה שהציגו החברים מעיירות הפיתוח וזה בעצם המשבר

העיקרי שבו אנחנו נמצאים.

הנתונים בנושא השכר הם נכונים, הסיבות הם רבות אבל אנחנו

נמצאים במשבר שלא היה כדוגמתו בעבודה הסוציאלית, אני אבקש מאלי בן-

גרא להציג כמה נושאים ,אחר כך יוסי מלר ואחר כך חברים אחרים.

כששמעתי את החברים מאופקים ומירוחם נזכרתי בביקור של הוועדה

ורן כהן ויו"ר הוועדה בכפר סבא לפני כמה זמן,עשיתי השוואה, זה

תהליך שאנחנו עוקבים אחריו כשנה מאז הקיצוץ המסיבי בכוח אדם

ובתקציבים במחלקות לשרותים חברתיים.

התחיל בעיצומו בדצמבר ואז התנחמנו ואמרנו זה בעיות של קרית

שמונה וירוחם, אלינו זה לא יגיע.

לצערי הרב חלק גדול מכל הדברים הטובים שראיתם בזמנו אצלנו

בעיקר בתוכניות מניעה כבר מזמן אנחנו לא יכולים לעשות.

יש בעיה מאוד רצינית שיש תכניות יפות על הנייר יש משימות מאוד

קשות לבצע בחיי היום יום של המחלקה ואין מי שיעשה.

קשה היום במרכז הארץ אני אתן לכם דוגמא, בעכו, באר יעקב,

חיפה, נתניה, הוד השרון, קרית ים, קרית חיים, מגדל העמק שלא נדבר



ששם כל המערכת ממוטטת, אין מי שיעשה את העבודה.

אני לא חושב שזאת בעיה של שכר בלבד אני חושב שהשכר הוא מאוד

חשוב אבל זה לא לבד כי עובדים סוציאלים תמיד קבלו שכר יותר נמוך

יחסית לאחרים במשק,

אנחנו שונים מפסיכולוגים ומאחרים שמנסים לסייע לחברה ורופאים

אפילו,וזה שתמיד חשבנו שאנחנו צריכים לבוא ממניעים אחרים לגמרי,

שהשכר הוא תמיד בראש הרשימה.

אצלי בכפר סבא עד לפני שנה לעובדים ניתנה הזדמנות לעשות עבודה

סוציאלית מקצועית, יכולתי להגביל את המעמסה, יכולתי לתת לעובדים

לעשות והעובדות יכלו לעשות עבודה עם תכנים של עבודה סוציאלית שהיתה

יכול לראות אחרי xמאמץ, תוצאות.

היום המצב הוא שאצלנו מספטמבר עד היום היו 200 פניות חדשות

וזה עיר טובה במרכז הארץ, שלא נדבר על הבעיות שמגיעות היום הם הרבה

יותר חריפות ממה שהגיעו פעם, בתוכן שלהם.

זה אחד הגורמים הכי קשים לעובדים כי הפכנו להיות הכתובת

האחרונה של כל הבעיות בקהילה אם זה חולה סרטן, אם זה התאבדויות, אם

זה אלימות כלפי ילדים, אלימות כלפי נשים.

כשמשרד הבריאות מצמצמת את התקציבים אז החולי נפש מיד נשלחים

לקהילה, כשבית חולים רוצה לסגור מיטות הוא שולח את הזקנים מוקדם

הביתה כולם מתחילים אצלנו ונגמרים אצלנו.

בתי הספר,כל יום מפעילים לחץ תקחו אותו, תסדרו אותו העיקר שלא

יקלקל את האוירה הטובה בבית הספר.

עכשיו כל העובדות שלי יושבות על תקן של מכבי אש, אפילו מקרה

של התאבדות שקרה לפני חודש וחצי אמא קפצה מקומה רביעית לעיני

הילדים ,אף אחד בקהילה לא היה מוכן לקחת אחריות ללכת לטפל בילדים

האלה ולהודיע לחם שאמא לא נפצעה אלא היא מתה.

זה חיי חיום, אני מראח רק את החומרה של הבעיות שאנחנו עוסקים

בהם כרגע, אין מערכות היה שפ"ח השרות הפסיכולוגי חינוכי, היה

תלמידים בבית הספר,היו עובדות, מורות יועצות, מורות טיפוליות.

אני לא מתנער מאחריותי רבותי שיהיה ברור רק אני אומר לכם

שהיום גם השותפים בורחים מאחריות, זה הבעיה.

העובדות שלי יושבות על תקן של כיבוי שריפות, למשל בתים נשרפים

צריך לרוץ לראות מה קורה שם, אסונות כלכליים, התמוטטות של עצמאי

שראש המשפחה נעלם והשאיר את כל הילדים.

יש חגירח מהשוליים למרכז הארץ שלא נדבר על המקרים שעברו אלינו

מחלמיש,יש בריחה מעיירות הפיתוח שוכרים דירה, ומתישבים אצלי

במחלקח, עם בעיות מאוד קשות.

נדמה לי גם מאופקים לא מזמן הגיע אלינו איזה משפחה אבל מה



שאני רוצה לתאר שזה לא רק הבעיה של הכמות זה גם הבעיה של החומרה של

הבעיות שמגיעות.

כל זה יחד לא מאפשר לעובדים סוציאלים עם המעמסה ששמעתם,

הממוצע הוא מינימום 60 תיקים עד 120 תיקים זה לא טיפול, זה אפילו

לא פקיד, כי פקיד יכול להגיד כן ולא, עובד סוציאלי יכול להגיד רק

תחכה כי אין לי מה לעשות אני לא יודע עוד מה להגיד לך.

התכנים של העבודה הפסיקו להיות תכנים של עבודה סוציאלית וזה

הקש שישבור את גב הגמל, העובדים הטובים שלי ושל אחרים וזה קורה

בפועל נגנבים ע"י שרותים אחרים, מציעים להם תנאים יותר טובים אחרי

10 שנים שהשקעתי בהם עבודה, השתלמויות, חינוך, הדרכה, היום הם

עוברים לביטוח לאומי אוטומטית על המקום בשרותי שיקום, בתעשיה

פרטית, בבנקים.

אני חושבת שזה אנורמלי חה"כ גרוסמן, שעובד בביטוח הלאומי מקבל

יותר מעובדת סוציאלית,שם יושבים בחדר ממוזג ואנחנו עוד בחוק נתנו

להם שלושה חודשים זמן עד שהם יתנו תשובה לפונה.

הקש הראשון ששבר את גב הגמל הזה זה האירוע במגדל העמק שאנחנו

אפילו בכפר סבא יום יום מתנסים בתופעות של אלימות כלפי עובדים וזה

נכון זה גם בבתי המשפט,גם במשטרה, בבתי ספר.

זה תופעה חולה של כל החברה הישראלית אבל אצלנו אנחנו הכתובת

האחרונה, כי אם מישהו מקבל תשובה שלילית בביטוח לאומי שם הוא לא

מתפרע, אם הוא מקבל תשובה שלילית במשרד השיכון אז את ההתפרעות הוא

עושה אצלנו אנחנו גם סופגים של האחרים.

מאז הרצח במגדל העמק למרות כל הפניות שלנו כל התקציב,

1,000,000 ש"ח שמענו מהמנכ"ל לפני שבוע שאין לו תקציב, יכול להיות

ב-87 ישאר משהו או יתקצבו את זה כדי לישם את המסקנות של ועדת חוץ.

זה יצר אוירה שבעצם אין מי שאחראי על הנושא הזה,הנושא השני

ששבר את גב הגמל, זה הנושא של השכר.

חה"כ ח. גרוסמן דיברה על עובדת מתחילה, אני אתן לכם עובדת שלי

והינה פה מונח לפני הסכם השכר האחרון.

עובדת של 15 שנה ותק אחרי שעל חשבונה, מכספה עשתה השתלמויות

ולמדה והיא יציבה במחלקה ,לי לא היו את הבעיות של התחלופה כמו

בעיירות הפיתוח, אצלי עובדות בממוצע עם 15 שנות ותק וזה אחד ההשגים

הכי חשובים.

767 ש"ח לחודש ברוטו אחרי 15 שנות ותק, מה עושה העובדת, היא

אומרת אחרי כל זה עם האלימות עם הכיבוי שריפות, עם התמודדות עם

בעיות מאוד קשות של בני אדם כל זה בשביל 767 ש"ח.

אגב רבותי, יש עובדות במשרה מלאה שמסבסדות את המטפלת מכיסם,



ויש לחץ של הבעלים ושלא נדבר אם זה גבר שהוא מפרנס יחיד, אני

מתבייש לדבר על זה.

שואלים אותי מה יש לעשות, לדעתי יש הרבה מה לעשות, אנחנו לא

מדברים ברגע על שינוי הסכם השכר, אנחנו יודעים איפה אנחנו חיים,

אנחנו יודעים מה ההסכמים, אנחנו בעסק אין לנו ברירה, אבל בתוך

המשרד עצמו אפשר לעשות סדרי עדיפויות אחרים.

בלי מחלקה לשרותים חברתיים שום דבר לא יצא לפועל, ישארו על

הנייר, לא תהיה מחלקה שתתפקד, לא יהיו זקנים במוסדות, לא יהיו

ילדים בפנימיות, לא יהיו מפגרים במוסדות, ולא יהיו חולי נפש בבתי

חולים. הם יסתובבו בקהילה.

צריך לתת לתפקיד הזה מעמד מועדף בתוך המשרד ולשנות את גמולי

התפקיד שהם בהסכם השכר וזה לא שינוי של הסכם שכר, כי גמולי התפקיד

מתאימים למה שהיה לפני 5 שנים, לא מתאימים למה שאנחנו עושים היום.

בקרית-שמונה, בתל-אביב, באופקים כבר חורגים מההסכם ומה שיקרה,

ראשי עיריות שאוהבים את העבודה הסוציאלית יתנו, מי שלא אוהב לא

יתן, יזרוק אותנו להסכם.

יש ישובים שישלמו כי יש להם כסף ויש ישובים שלא ישלמו כי אין

להם כסף. בתוך העבודה הסוציאלית יהיו עניים ועשירים.

דבר אחרון, היום עובד סוציאלי לא יכול לקבל משכנתא כי לא

מכירים במשכורת שלו כביטחון מתאים כדי לקבל משכנתא, ושמענו אתמול

ממנהלת השרות לקציני מבחן למבוגרים שלא יכול לקבל משכנתא, הוא לא

יכול להיות ערב על משכנתא כי אומרים לו המשכורת שלך לא מוכרת.

אני רוצה ברשותכם לפרוס קצת את היריעה היותר רחבה של תמונת

המצב, ועד פה אני מצטרף לחה"כ גרוסמן שאמרה לנו שהתמונה היא לא רק

תמונה של השכר.

השכר זה פועל יוצא של הרבה תהליכים שקורים היום, אני עוקב

בדאגה כיצד האוכלוסיות החלשות, המצוקה שלהם הולכת וגוברת.

יחד עם זאת אני רואה בדאגה כיצד השרותים החברתיים, היכולת

שלהם לספק מענים למצוקות האלה הולך ומצטמצם.

בנוסף אני רואה בדאגה רבה כיצד החברה הישראלית הולכת ומתרחקת

מנושא רווחה, נושאי רווחה הולכים ונדחקים לשוליים התחתונים של סדר

קודם ברמת המקרו זה לא סוד, למדינת ישראל אין מדיניות חברתית

כוללת, מדיניות כלכלית ומדיניות רווחה צריכים להיות פועל יוצא של

אותה מדיניות חברתית כוללת שאין לנו. בהעדר מדיניות חברתית כוללת

שקובעת את המצע והיא עצם זאת שכל הפעולות של השלטון המקומי ושל

השלטון הממלכתי הוא פועל יוצא ומתבטא בעשיה היום יומית, אני אפרט

לרגע.



בהעדר אותה המדיניות חברתית כוללת, אנחנו בעצם היינו עדים

לתופעות, אותם תוכניות כלכליות שהוצגו הן בשלב הבלימה של האינפלצי

והן בשלב הצמיחה והשינוי.

היו כאלה שניסו, חלקם גם הצליחו לדחוק הצידה עקרונות של צדק

חברתי, עקרונות של שיוויוניות בחלוקת ההכנסות, ועקרונות של דאגה

לחלש, כל זה אנחנו רואים ומתבטא יום יום בחדשות בבקרים.

בנוסף אנחנו עוד עדים גם לסחב ושחיקה אידאולוגית הולכת וגוברת

כאשר בתחומי הכלכלה והחברה הולכות ונכנסות גישות נאוקונסרבטיביות,

גישות שפשטו בהרבה מקומות בעולם המערבי שהחוסן החברתי והסולידריות

והאינטגרציה היו פחות חשובים להם, הם לא ארכים עליהם גדלנו

והתחנכנו .

אנחנו רואים שקהל קבל עם ועדה ,פוליטיקאים, אנשי ציבור קוראים

תגר על אותם הסדרים חברתיים שחשגנו בעצם בעמל רב ועל יסודם בנינו

את החברה הישראלית.

השחיקה הזאת הביאה בעצם לפגיע חמורה שבעיקר מתבטאת באותם

שרותי חברתיים אישיים שהם בעצם החזית של המפגש בין נותני השרות,

הממסד, השלטון המקומי, העובד הסוציאלי והמפגש עם המצוקה שהיא לא

משהו כללי אלא משהו אנושי חי שהעובד צריך לטפל ולחיות איתם.

בו נתעד כמה מהדברים, וכמה דברים עלו פה של אותה פגיעה

באוכלוסיה והפגיעה בשרותים החברתיים, אנחנו עדים לפגיעה והזנחה

באוכלוסיות חלשות, חדשות וותיקות כאחד.

לדוגמא ,בעלי שכר נמוך, זקנים וילדים בסיכון, מובטלים

ומשפחותיהם, משפחות חד הוריות, המגזר הערבי ששמה המצוקה וחוסר

והחידלון והקיפאון ואי הפיתוח כל כך בולט וזועק, ועזובים ומוזגחים

חסרי כל אחרים.

מאידך כתוצאה מאותו סחף ושחיקה אידאולוגית אנחנו רואים שיש

צימצום חמור ביותר במשאבים , מאידך החמרה הולכת וגוברת בבעיות איתם

האנשים מביאים לאותם שרותים.

מחקר שערכנו ב-84 כבר אז גילה את הניצנים של העליה הגדולה

במספר הפונים, והעליה הגדולה בחומרה, זה לא עוד איזה פריגידר או גז

שגם הם צריכים לתת אותם צרכים בסיסיים.

אבל כתוצאה ממשברי אבטלה, פרוד בין משפחות, סכסוכים בין הורים

לילדים, ותופעות נפשיות אחרות שמלוות לנושא הזה של עמידה

בהתחייבויות של אותן משפחות במצב של צימצום המשאבים.

הצמצום הזה במשאבים והחמרה מאידך הביא בעצם למצב מאוד חמור

שיש לנו פער עצום הולך וגדל בין המצוקות הצרכים, לבין היכולת לספק

את המענים, אותו העדר משאבים יש גם קיצוץ במשאבים, הביא הרבה מאוד

למצב של קיפאון.

תיעדו פה את האנשים שיש להם 4 ש"ח נאמר לתקציבי עזרה אחרת,



תיעדו את זה שיש תקנים שקוצצו, תיעדו את זה שיש פחות עובדים לעסוק

במלאכה יש הרבה מאוד משאבים שצומצמו, יש מצב של קיפאון באותם

שרותים ויש גם נסיגה ביכולת לספק את המענים.

בנוסף אנחנו רואים פגיעה חמורה ביכולת התפקוד של העובד

הסוציאלי במיוחד בה לידי ביטוי באותם מקומות שיש את המפגש הישיר עם

המצוקה, כאשר גם אותם עובדים שבעבר אולי נענו מאיזשהי תמיכה חברתית

לפעולתם, גם זו כבר איננה כיום.

תחושת האחריות החברתית ,מול הבדידות, עומס התפקידים, חוסר

הפתרונות, העדר מערכת תגמולים, כל אלה בעצם יצרו אצל העובדים

הסוציאלים רגשות תסכול וחוסר אונים שגורמים לנטישה הולכת וגוברת של

המקצוע של השרותים של הדאגה לאותם אלה שצריכים לדאוג להם.

הלשכות לשרותים חברתיים מדיווחים שאני שומע ואולי צריך באמת

לתעד יותר את הארועים האלה, הפכו לזירת פורענות של פרצי ריגשות כעס

ותיסכול שהעובדים הסוציאלים אין להם מענים ואין להם יכולת לטפל

בדברים האלה.

זה גם מגביר את הנטישה ואת הרצון לעזוב אם אין תמיכה ותגמולים

ברוח ואין תגמולים בחומר אז מה עוד נשאר, להיות קורבן ובלם זעזועים

אז לא מרימים את הכפפה הזאת של האתגר הזה שהיה הרבה שנים ופשוט

עוזבים ונעלמים.

השכר הנמוך במיוחד באותם מקומות שהמפגש הוא הקשה ביותר,

הממוקד ביותר עם המצוקות דווקא אלה אין כל ביטוי לעבודה הקשה

ולדברים שנעשים, לדוגמא השכר הנמוך הוא הכי נמוך באותם שרותים

חברתיים אישיים, תודה רבה.

אתה מבתי הספר לעבודה סוציאלית ? למה לא שומעים את קולכם? אני

זוכרת שנים, שנים שראשי בתי הספר לעבודה סוציאלית הם היו המובילים

במאבק הזה. מי שיש לו אופי והוא מחליט שהוא נאבק הוא נאבק.

אני מבקש לשאול שאלה מאוד כאובה , מצטיירת תמונה מאוד חמורה

ולהערכתי מאוד קרובה לאמת אולי אפילו את מלוא האמת.

איך אתה מסביר את העובדה שקיים בכלל שקט מוחלט בכל השטח? ולא

רק לגבי בתי הספר אלא גם לגבי השטח עצמו.

אני לא מקבל את זה שבחברה הישראלית אין צינורות לביטוי של

תיסכול וזעם וכעס וסבל וכו', יש צינורות , צריך לתת הסבר אחר מדוע

הדבר הזה מתקיים ברמה הזאת אולי תוכל בבקשה לאמר מה דעתך ?

ארים את הכפפה הזאת ואומר מודה ומתוודה לא נעשה די, אם נעשה



בכלל, וזה בכלל לא לטעמי מה שנעשה,יש הרבה יותר מידי שקט ואנשים די

נתונים לשטיפות מוח.

בעצם צריך לעזור עוז ולהתעזר בסבלנות ולחגור חגורות של

סובלנות ולא להוציא החוצה את אותה מרירות, את אותו בעס, את אותו

תיסבול, ובעצם עושים מה שעושים אחרים, משמשים בלם זעזועים לאותם

רגשות בתיסכול.

אני בהחלט אומר שצריך לעשות יותר ואנחנו חושבים על צינורות

פעולה כדי שגם אותם אלה שנושאים בנטל היום יומי והמפגשים היום

יומיים עם המצוקה לפחות יקבלו את הגיבוי המוסרי , ראיוני ומדעי

לפעילות הזאת שלהם.

אני עובדת סוציאלית בלשכת הרווחה ביפו , אני עובדת בשכונת

ג'בליה גבעת אליאנס, ישנם כמה דברים שאני רוצה לדבר, אני עובדת שנה

וחצי בלשכה ,אני גמרתי את הלימודים באוניברסיטת תל-אביב לפני שנה

וחצי ומיד התחלתי לעבוד.

אני כרגע במצב שאני מסתכלת במודעות בעיתונים ומחפשת לצאת, כי

אני נמצאת במצב שאני צריכה להתמודד עם נושאים מאוד מאוד קשים ואני

מרגישה זרוקה בשטח.

אני אכנס קצת לפרטים בדברים שאנחנו מתמודדים איתם,יש לי באזור

שבו אני עובדת בשכונה, 85 משפחות , אני עובדת כוללנית, אני אמורה

לטפל בכל התחומים, 40 מתוך המטופלים שלי זה משפחות שראש המשפחח חוא

נרקומן, וזה אומר מערכת שלמה של בעיות.

בנוסף ל-85 המשפחות שלי אני עובדת עם חמישה מעונות יום, ואני

אמורה להיות המקשרת של המעונות ויש גם מודלים של עבודה עם מעונות

שאני לא מגיעה אליהם, כי אני פשוט לא יכולה להגיע.

מה שקורה שאני צריכה להתמודד רק עם , sosעם מצבים של ילדים

בסיכול של נסיונות התאבדות, של אסונות שקורים במשפחה. בגלל שזה

חשוב לי ובגלל שסדר העדיפויות שלי יש לי משפחות שאני בונה איתם

עבודה של טיפול זוגי, עבודה של טיפול בילדים של התארגנות אבל אני

לא מצליחה לבנות עבודה מתוכננת וטובה בגלל העומס הנורא והתחושה של

החוסר או נים .

אני שנה וחצי במקצוע מתוכם תשעה חודשים עבדתי בלי הדרכה, כי

לא היה לנו ראש צוות. לא היתה לי הדרכה של עבודה יום יומית, מה את

עושה במקרה כזה או אחר.(היו"ר א. נמיר : כמה עובדים בלשכה ביפו ?)

אנחנו שלושים וכמה עובדים אין לי נתונים, אני יודעת על האזור

שלי.

במשפחות שאת מטפלת, זו אוכלוסיה מעורבת. גם במעונות שאת מטפלת

יש שניים ערבים ואחד מהם הוא 50% ,כמה בערך החלוקה מבחינת אחוזים

מהמשפחות שאת מטפלת. 80% ערבים, כי שם במיוחד מצב מאוד מאוד קשה,



היינו שם בסיור.

המצב אצל הערבים הוא חמור במיוחד, אני אביא אולי דוגמא של

נושא הנרקומנים, מה כבר עובד סוציאלי יכול לעשות, יש לי משפחה

שמונה 5 ילדים וזוג הורים שראש המשפחה הוא נרקומן, אני עובדת איתו

חודשים שילך לגמילה, שיחות וכניסה לילדות שלו ומה הביא אותו להיות

נרקומן וכל התסכולים. (צ. ביטון :יש לו את האפשרות הראשונית הזאת

לקבל את התחליף לסם, נכון ? אז למה שהוא ילך לגמילה.)

הוא מקבל באמת סם במדיקט, הצלחתי איזה יום,תפסתי אותו בשוק

של עג'מי ,ואמרתי לו פאעז מה קורה לך בוא כבר לגמילה, הוא אמר לי

אני בא איתך עכשיו.

לקחתי אותו ביד והלכנו ביחד למרכז של ד"ר רייטר, הם אמרו לי

שהם עמוסים שהם לא יכולים לקבל אותו ושהם ישלחו אליו מכתב הביתה,

זה היה לפני חודשיים, הוא אפילו לא קיבל מכתב.

הבחור הזה אני כבר לא יודעת מה להגיד לו, הוא אמר לי באתי

איתד ,הם לא תמיד באים אבל הוא בא.

עכשיו,יש לי רשימות ממתינים לציוד ביתי מחכים אצלי 40 ילדים

למיטות הם ישנים על הריצפה בחורף, מחכים אצלי ל-200 שמיכות ילדים

שאין להם שמיכות, אני מדברת עכשיו רק על ילדים.

בכל זאת אולי נקבל עכשיו תקציב, עד שאני לא אראה את זה

בעיניים אני לא אאמין אבל יש סיכוי לקבל תקציב. יש לנו את הפורום

של אגף הרווחה בעירית תל-אביב עכשיו יש סיכוי שנקבל כסף אני לא

רוצה להיות לא הוגנת.

אני מדברת על משפחות שאין להם מקרר שהחלב מתקלקל .

יש עוד נושא מאוד מאוד חמור שאני כבר נואשתי ממנו וזה הנושא

של ביטוח רפואי, במדינת ישראל אני לא יודעת עד כמה אתם ערים לזה

הנושא של ביטוח רפואי לא מוסדר.

מי שלא מקבל שכר ולא הולך לסדר את נושא קבלת תשלומי ביטוח

רפואי ולצערי הפונים שלי הם לא אנשים כל כך מסודרים, הם לא מבטחים

את עצמם,ילדים לא מגיעים לרופא באים אלי אמהות עם הילד על הידיים ,

הילד חולה, באים אלי מה אני אעשה.

אני מבין שאת אחת מתוך שלושים וכמה עובדים באזור אז זה

נקרא, אם את אומרת שאצלך יש 40 ילדים שישנים על הרצפה משמע שבתל-

אביב אלפי ילדים ישנים על הרצפה.

סליחה מאחר ואני מכירה היטב את תל-אביב ,זו אחת חשבונות הכי

קשות בארץ ,לא בתל-אביב, בארץ, אני לא הייתי מכך מסיקה מסקנות לגבי

אחרים .

כל יפו, אבל יש שכונות שנמצאות במסגרת בפרויקט שיקום שכונות

שהמצב קצת יותר טוב.

עכשיו אני מדברת על השכונה שלי על האזור שלי, אני לא יודעת

סטטיסטיקות, יש סיכוי שניכנס לפרויקט, (היו"ר א. נמיר : הערבים לא

נמצאים בפרויקט שיקום שכונות,יש שכונה אחת אם אני לא טועה זה עכו

נדמה לי יחידה בכל הארץ .) היהודים בשכונה שלי במצב דומה, אין

הבדל, בנושא הזה השיוויון חוגג.

את בעצמך אומרת ש-80% מהמספרים שאת נקטת כאן

זה ערבים, ואת יודעת בוודאי לא פחות טוב ממני שיש מספר שכונות

באותו אזור שהם בשיקום שכונות ושם המצב אחר. אני לא מנסה להגן על

עירית תל-אביב). אני מרוויחה בחודש טוב 500 ש"ח ,אני מדברת על נטו,

יש לי פה תלושי משכורת בדרך כלל זה בסביבות 440-450 , באוקטובר

הגעתי ל-500 ש"ח. אני צריכה לפרנס את עצמי אני צריכה לקיים את עצמי

ואני לא מצליחה, אני לא מצליחה לשלם חשבונות ,אני לא מוכנח לחיות

כמו הפונים, אני מצטערת.

נוצר מצב שמביאים לי משכורת ואני מרגישה שאני באותו מינוס

שלהם אז איך אני יכולה , אני נמצאת במצוקה כספית, ההזדהות הזאת לא

מקלה עלי, אני מרגישה שחוקה אני מרגישה מתוחה אני מרגישה מתוסכלת.

אני לא יודעת מה לעשות כי אני מרגישה זרוקה בשטח, ואני אוהבת

את העבודה, את הפונים ויש לנו צוות מקסים ויש לנו מנהל מצויין, אני

אומרת את זה כי אני חושבת שיש דברים טובים.

יש לנו צוות דרך אגב שאני חושבת שהוא דוגמא לדו קיום יהודי-

ערבי, עובדים סוציאלים ערבים מטפלים בפונים יהודים ועובדים

סוציאלים יהודים מטפלים בפונים ערבים, וזה צוות מעורב שער לכל

הצרכים של השכונה.

אני חושבת שאנחנו עובדים מתוך רצון אבל אנחנו מתוסכלים ואנחנו

נשחקים ואנחנו כואבים את המצב ופונים אלינו בבעיות שאנחנו לא

יכולים לטפל.

נושא השכר דירה, אנשים שמתקיימים מקיצבאות נדרשים לשלם עכשיו

120 ש"ח שכר דירה מוגן זה כבר מוגן אחרי שקיבלו מחלמיש פיתרון

דיור, מדובר פה על מצבים מאוד אקוטים, אנחנו אמורים לספוג את זה

ו זה פשוט תחושה מאוד מתסכלת .

חסרים עובדים אצלנו בלשכה, אנחנו מדברים פה כבר לא על ירוחם

ואופקים מדברים פה על יפו, עשר דקות מדיזינגוף, בצוות שלי אנחנו

כבר חצי שנה מחפשים עובד ואנחנו לא מוצאים, אנשים לא מוכנים לבוא

לעבוד בתנאים כאלה, בעומס כזה, לא לבצע דברים שלמדנו ויש רצון.

את עובדת כבר שנה וחצי במקצוע את יכולה להגיד לי מה

ההרגשה שלך אחרי שנה וחצי ? את מרגישה למרות כל מה שהשקעת שהמצב

יותר טוב ?)

אני לוקחת משפחות ספציפיות שאני עובדת איתם, המצב הוא כרוני.

אני רואה שאמרו את רוב הדברים, טבעון יש לה דימוי של עיירה

ברמה טובה, יפה, גם בה יש קצת איי מצוקה כמו שאור עקיבא ליד

קיסריה, אז יש בתוך טבעון אוכלוסיית מצוקה, והתחושה של העובדים היא

בדיוק אותו הדבר שיש יותר פניות ויותר תיקים חדשים, ויש פחות

טיפולים.

אני רוצה לאמר שהתנאים הפיזיים לעבודה הם לא טובים, עשו אצלנו

שיפוצים במחלקה , כי עבדו שני עובדים או שלושה עובדים בחדר ואז

תמיד היו צריכים לעשות תרגילים כדי לפנות את החדר לשיחה בין עובד

ופונה אז עשו שיפוצים, אז היום יש הדר לכל עובד אבל חדר של מטר

וחצי על מטר וחצי.

איו לי הרבה מה לחדש אני רוצה יותר להתייחס לתחושה האישית שלי

כעובד ,אני עובד בטבעון שלוש וחצי שנים, עבדתי גם במקומות אחרים

בסה"כ יש לי כשבע שנים בעבודה סוציאלית, והיום אני בקונפליקט

נוראי .

קבלתי את החינוך של עובד סוציאלי, את הכלים של עובד סוציאלי,

ואני היום לא יכול לעשות עבודה סוציאלית ואני לא רוצה היום לעשות

עבודה סוציאלית.

אני מקבל את השכר ,השכר האחרון שלי לא כיסה את המשכנתא שלי.

אז מר בן-טוב אמר שאנשים משלמים 100 ש"ח אני בחודש הקודם שברתי את

- מחסום ה-600 ש"ח במשכנתא וביום שבו מנהל הבנק שלי לא כיבד את

ההוראה לשלם את המשכנתא אני החלטתי שמי שיציע לי עוד 200 ש"ח אני

הולך אליו.

אני לא מתבייש בעבודה אחרת אני מוכן ללכת לעבודה פיזית אני

מספיק מוכשר אולי גם לעבודה אקדמית בתחום אחר, בשביל מה לי, ומצד

שני אני בכל זאת בניתי מערכת והתקדמתי, והתפקיד שלי הוא כבר גובל

בניהול וכן הלאה וחבל לי, ממש חבל .

אני עומד היום במין נקודה כזאת שאני רוצה לעזוב.

מתוך שמונה עובדות שיש לנו בטבעון, בשנתיים האחרונות עזבו

ארבע, שתיים מהם מחפשות בתחומים פרטיים, עובדת אחת מחפשת הסבה

מקצועית ואחת נשארה במקצועה אבל הלכה למרכז שיקום, אז זה המצב

בקרית טבעון.

אני חושב שאם לא יהיה שינוי אז העסק יתפורר לחלוטין.

השאלה שלי לשרה מזכירת האיגוד, אולי לישיבה הבאה אם אפשר לקבל

נתון, כמה עובדים סוציאלים היום מהבכירים שעסקו בלשכות עוסקים

בצורה פרטית וזה מתחיל להיות שרות פרטי יותר מאשר שרות ציבורי,



בדוגמת שרות רפואי וכו'

יש לנו 6,500 עובדים סוציאליים רשומים באיגוד מתוכם 500

פנסיונרים , עובדים בפועל 4,500, ברור לנו ש-2,000 הלכו לנו לאיבוד

התאדו לנו, בשנה האחרונה יש נטישה רצינית מאוד , 300 הבוגרים

שסיימו את בתי הספר מיעוטם נקלטו בעבודה, אלא הם נתונים מאוד מאוד

קשים שאנחנו יודעים אותם.

באוניברסיטת תל-אביב בבר שנה ב' לא הגיעו שישה סטודנטים,

שפשוט החליטו לעזוב את המקצוע אחרי שנה אחת בלימודים אלא הם דברים

שבסופו של דבר הנתונים שאנחנו סוף סוף מביאים אותם לפה ושהם היו

צריבים להיות ידועים למשרד העבודה והרווחה מזמן.

הדברים שאנחנו צופים אותם כבר 5 שנים אחרונות אלא הם דברים

שכן בשדה ידוע וגם הסטודנטים וגם העובדים מדברים עליהם.

יש פה בהחלט תהליך מאוד מאוד קשה שבו העובדים עצמם עוזבים,

אחרים עוזבים בעיקבותיהם והסטודנטים לא ירצו לבוא לעבודה סוציאלית.

לגבי הנתונים כמה עזבו למקומות אחרים, פיתוח שרותים פרטיים

בוודאי חלק מהבכירים פתחו כל מיני שרותי יעוץ ,אחוזים אין לנו אבל

יש ידע מי אם אתם מעוניינים, אנחנו נוכל לספק את זה.

אני רוצה לשאול את ד"ר בריק, מאחר והרבה תשובות לא נוכל לשמוע

בישיבה הזאת, בכל זאת יש איזה דברים שאתה רוצה היום לאמר אותם או

להגיב כי אנחנו ממשיכים בשבוע הבא והזמנו את ראשי בתי הספר לעבודה

סוציאלית ואני מציע שגם אתם תבואו מי שיכול כי זה מאוד מאוד חשוב

לשמוע את המשך הד י ו ן.

אנחנו ודאי נצטרך לאחר מכן לקיים ישיבה מסכמת .

מה שכן הייתי מבקשת ממך עכשיו הגיע אלינו ידיעות, אתה גם שמעת

מה אמר מנכ"ל המשרד אולי אתה היית נוכח באותה הזדמנות שלא ישמו את

מסקנות.

אני רוצה לך לאמר כי מי שאחראי על נושא הרווחה ,שהיה מוזמן

להיום והודיעו מלשכת השר שיגיע מר יהודה פוקס, הוא לא בא ולא התנצל

הוא פשוט איננו.

אז את זה אני מבקשת שאתה תברר, א. שמעת מה נאמר כאן שאין

תקציב, אלי כבר הגיעו מספר ידיעות שלא יושם שום דבר לגבי המסקנות

של מגדל העמק, הם היו צריכים לבוא היום אבל גם כשהם היו צריכים

להגיע, הודיעו שלא יבוא מנהל לשכת רווחה, כי אין מנהל לשכת רווחה,

ביקשתי שיבוא הממלא מקום, שם יש מפולת מוחלטת.

א. רציתי לדעת אם אתה מודע לכך וב. אני הייתי מבקשת את תגובת



המשרד מה פרוש לא ישמו את המסקנות בנשא הרצח אז במגדל העמק.

בבקשה.

אני מעדיף להתייחס לכל הנושא בצורה הרבה יותר רחבה לאחר תום

הדיון כי גם חה"כ חייקה גרוסמן העלתה את המשאלה לקבל נתונים יותר

מקיפים .

אני אזכיר ליו"ר הוועדה שבמהלך הדיון שהיה לנו כאן על מגדל

העמק התקבלה החלטה בועדה שיתקיים דיון בפעולת המחלקות לשרותים

חברתיים וברגע שיקבע המועד אם זה בהמשך הדיון הזה אני גם אמסור את

הנתונים בכתב וגם אשמח להציג אותם בע"פ .

על כל השאלות שעלו וגם נתייחס לדברים שנאמרו כאן.

אתייחס בקיצור לשאלה בעניין האלימות במגדל העמק,במגדל העמק יש

משבר ברגע כפי שקורה לעיתים בכל מיני מערכות אנחנו ערים לכך.

המנהל עזב, ישנו טיפול בכל הנושא של גיבוש מהדש של הצוות, יש

להניח שגם מה שקרה שם השפיע על התעררות מבנה הלשכה ומערך כוח אדם.

אנחנו עכשיו מטפלים בבעיה הזאת,אנחנו בודאי ערים לה, בקשר

לנושא של הבטיחות של האלימות. אכן הייתה ההלטה במשרד לאמץ את

ההמלצות, חלק מההמלצות קרוכות בתוספת תקציב וחלקם לא.

מה שלא כרוך בתוספת תקציב דהיינו תאום עם המשטרה למשל הדברים

הללו התבצעו, מה שברוך בתוספת תקציב התבצע בצורה חלקית ומטרתנו

לקדם את הדברים באופן הדרגתי .

אנחנו היום מפעילים 35 שומרים בחלק ממחלקות לשרותים חברתיים

,אנחנו עכשיו אישרנו תוספת תקציב של 100,000 ש"ח כדי לטפל בנושא

אמצעי הגנה ובטיחות .

שומרים מקצועים, חלקם שוטרים שמקבלים תשלום ,חלקם זה שומרים

של חברות שמירה אבל במגדל העמק למשל היה שוטר במדים כל הזמן עד

היום הזה, אנחנו לא בכל מקום בעד זה שיהיו שומרים ושוטרים ,לא

רוצים לנהל שרותים מאחורי מנעול ובריח ושומרים חמושים, אם זה הכרחי

אז כן.

אז אמרתי ש-35 שומרים אנחנו כן מפעילים היום, כבר הצלחנו

להשיג תקציב מיוחד למטרה הזאת אמרתי בסדר גודל של 100,000 ש"ח

ואנחנו בימים הקרובים נתחיל לבצע על פי סדר קדימויות את התכנית

שקבענו לעצמנו.

סה"כ התכנית בסדר גודל של קרוב למליון ש"ח נתחיל עכשיו ונמשיך

בשנת התקציב הבאה. כוונת המשרד ליישם את התכנית במלואה.

בעיות תקציביות לא איפשרו לנו להתחיל במלואה אלא בצורה

הדרגתית ואני מקווה שאנהנו נוכל להשלים גם את יתרת התקציב החסר

לנו.

תודה,אני הייתי מבקשת כך, אני לא מעריכה שבישיבה הבאה אנחנו

צריכים את כל הישיבה לעומדים בראש בתי הספר לעבודה סוציאלית.

אנחנו נזמין גם את מגדל העמק לכאן ואני הייתי מאוד מבקשת שאתה

תביא כבר את כל התשובות איתך כי חלק יהיה חומר בכתב מר בריק וחלק

אתה תמסור את הפריסה של המשרד ,אם לא נספיק אנחנו נקיים ישיבה

נוספת אבל אנחנו כבר את כל זה נעשה יחד.

אני מוכרח לשאול שאלה ,אין איזה כללים לגבי איזה דברים

אלמנטרים שעליהם בכלל אין בעיה של זמן של תקציב ודברים כאלו במשרד

העבודה והרווחה .

לדוגמא, כל הנושא הזה של ילדים ללא מיטות אין בכלל איזה כלל

שאומר, זה בכלל מספקים באופן ,

חה"כ רן כהן, אני רציתי לאמר כסיכום משפט כללי, אני חושבת

שכבר מזמן שרותי הרווחה הגיעו למצב שאין לעלות על הדעת, אני רואה

את זה גם בבריאות.

אני מודה, שהמדינה לא יכולה לספק כל כך הרבה ,היא לא יכולה

,אין לה,אבל מה שקורה עם שרותי הרווחה שלנוכח המציאות הזאת שהיא

בשנים האחרונות משנה לשנה נהיית יותר חמורה ,היא לא קובעת, אני על

כל פנים לא יודעת, אם אני לא יודעת יש לי מקור טוב להשוב שדבר כזה

לא קי ים.

היא לא קובעת לעצמה הערכות מחודשת אולי קביעת סידרי עדיפויות

חדשים, אני אספתי לי עכשיו את כל המספרים שהמדינה משלמת: הבטחת

הכנסה, קיצבאות, את כל התשלומים של המוסד לביטוח לאומי שחלקו הגדול

זה המבוטחים משלמים זה לא המדינה נותנת.

אבל זה לא יתכן שאנחנו מצד אחד יש קיצוצים בתקציב ואין הערכות

לנוכח המציאות הזאת של שרותי הרווחה, לו היה המשרד בא אלינו ואומר

רבותי אני במסגרת התקציבית לא יכול להבטיח מיזרון לכל ילד או לכל

משפחה אבל תגידו לנו למי כן, אני במצב הזה לא יכול לתת מקרר לכל

משפחה, אז תגידו יש סדר עדיפות אחר.

אנחנו כאן שמענו משלושה אנשים שלא יכולים לתת להם מקררים, אז

יכול להיות שצריך כבר לא להתעסק בעניין המקררים, אבל א. יש כאלו

שנתנו, ב. מאין אני יודעת, אני שמעתי את זה עכשיו מעובדים סוציאלים

במהלך הישיבה הזאת.

אני אומרת לכם אנחנו נמצאים במציאות אם אני כן אוהבת אותה או

לא היא קיימת, כל העולם היום מתלבט בנושא של שרותי רווחה , כל

העולם ,אני לא שומעת את האחרים איך אומרים ,איך זורקים, לא זרקו



אצלנו בישיבת סיעה את הסכומים שהמדינה משלמת, אבל אין שום הערכות.

ולכן כשהכל עוד קיים מיסכנים העובדים הסוציאלים, אצלם יש

הרשימה והכל הם צריכים לענות ובכל הם צריכים לטפל, אני לא יודעת גם

מה ההערכות שלכם לגבי המציאות הקיימת וההערכות של לשכות הרווחה.

הם לא יכולים יותר לעמוד במציאות הקיימת, הם גם בעבר היו

תשובה להרבה מאוד דברים אבל היום אחרים אינם, אז הם התשובה היחידה

ואני פשוט את העניין הזה לא מבינה.

יש לי כבר הרבה מישקעים אבל אם נתחיל בזמן אז נוכל גם להשיב,

אני מבקשת את זה כפתיח להסבר, אני לא מבקשת הסבר, הסבר לא מספיק,

אני מבקשת תשובות.

היו חלק מהעובדות אבל אנחנו שמענו היום את מה שקורה בשטח. אני

מאוד שמחה כשמופיעים כאן אנשים שיש להם רגש, אני לא חושבת שיכול

להיות עובד סוציאלי שאין לו נשמה ואין לו רגש, אני גם לא חושבת

שיכול להיות מורה שאין לו רגש.

הבעיה שלנו שלמשרדי הממשלה אין רגש, זאת הבעיה שלנו, אני

אומרת לכם דבר שאולי חלק מחברי הוועדה שלי לא יקבלו, אני בדעה שאין

היום לתת מה שנתנו בעבר, אין, פשוט אין אבל מישהו צריך להגיד להם

,הם משרתים את המדינה את הרשות המקומית להגיד להם איך להתמודד.

אולי לא צריכים היום עובדים סוציאלים אולי צריך לסגור את

הלשכות, הלא התסכול של הקהל נורא, כולם שולחים אותם ללשכה

הסוציאלית ובלשכה הסוציאלית אין להם תשובה אז אני אומרת בואו נארך

אחרת.

צריד להגיד שיש פחות, אני לא צריכח להגיד את זה ,זה הממשלה

צריכה להגיד את זה ואני לא שומעת אף פעם, זה דבר אחד.

עכשיו אני אומרת לעובדים חסוציאלים וזו ההערה האחרונה שלי,

אתם אומרים לי חסרים עובדים, אני אגיד לך י. בן-טוב, ואם יחיו לך

עובדים מח חם יעשו, חלא אין להם תשובות.

הבעיה שלעובדים האלה אין תשובות מזה זה מתחיל, אז מח חם יעשו

מח נעשח עם עובדים, אין לי תשובח לשאלות חאלח.

אז יש דברים שמשרד הרווחה חוא לא חכתובת ,אתם לא יכולים לקבוע

את חשכר, אתם יכולים להילחם על השכר אבל אתם לא יכולים לקבוע, לא

הממשלה קובעת, אם לא ניקבע מה תפקידה של לשכת הרווחה מה תפקידו של

העובד הסוציאלי ,על זח אנחנו יכולים לדבר אבל לא על חשכר הבסיסי,

אז נדבר על הנלווה.

אתח לא מכיר את חמציאות ? במקום עשרה ש"ח יתנו עשרים, גם זה

אני לא מאמינה שיתנו, אבל אנחנו על השכר מתמודדים בחבט אחר אבל הם

לא יכנסו לקטגוריח חזאת.

לכן כאן חחובח של חמשרד לתת לנו תשובות גם אם חם לא פופולריות

במציאות כזאת, אי אפשר אותם לזרוק למערכח הזאת לבד, אי אפשר לעשות



את זה.

אז תגיד שזה אבסורד שזה מציאות נוראה ש-18% מתושבי אופקים הם

רשומים בלישכה הסוציאלית, אני אסכים איתך, אבל אנחנו לא נותנים להם

שום פתרונות אחרים.

זה כל המערכות יחד זה לא אהת אבל זה לא יכול להיות, שמה שהיה

פעם ממשיך להיות עכשיו ואותו דבר ממשיכים, אי אפשר באותה הדבר

לעשות את זה , זה לא יכול להיות .

אנחנו מבקשים ממך שתמציא לנו את כל הנתונים לישיבה הבאה, אני

מבקשת משרה, את הלא ויתרת על הדברים ואת רצית שהחברים מהשטה ידברו,

את תוכלי גם בישיבה הבאה, תביאי את את כל הנתונים שאפשר להביא

ואנהנו נמשיך בדיון. תודה רבה לכם הישיבה ננעלה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:15)