הכנסת האחת-עשרה



פרוטוקול מסי 281

מישיבה פתוחה של ועדת העבודה והרווחה נוסח לא מתוקן

יום ר', י"ג בטבת התשמ"ז - 14.1.87, שעה 9.00

חברי הוועדה; א. נמיר - היו"ר

ח. גרוסמן

צי. ביטון

ר. כהן

י. פרץ

מוזמנים; ח"כ י.ז'. אמיר

י. ערד - המוסד לביטוח לאומי

ד"ר ע. אבני - משרד הבריאות

ג. עבס - משרד העבודה והרווחה

ז. גינדל - משרד העבודה והרווחה

ע. ברכה - משרד העבודה והרווחה

ח. פוזנר - משרד העבודה והרווחה

א. הומינר - משרד הפנים

י. סעדון - ההסתדרות

ע. כ"ץ - משנה למנכ"ל שירות התעסוקה

א. בר - משרד הבינוי והשיכון

א. רביבו - ראש המועצה בתל-שבע

ר. ויסוקר - ראש המועצה ברהט

ס. אבו דעבס - גזבר רהט

ד"ר גי. רימון - מייצג שר הכלכלה והתכנון

י. שמש - עוזר בכיר ליועץ לעניני ערבים

י. נוה - מנהל מחוז קופ"ח בדרום

סולימאן אלבדור - נציג הבדואים

שיחי סלימן אלעסם _ " "

שיחי איברהים אלעמור - " "

אחמד אבו טהה _ " "

ברוך הקים - " "

עטואה רומילי - " "

סלים אבו-מדיעם - " "

כמיס אלקרינאוי - " "

גדוע אלהוזייל - " "

חסין אל גרנאוי - "

נצר אבו עמרה - " "

סולימאן אבו רקיק - " "

עזם אלחורטי - " "

מזכירת הוועדה; א. אדלר

קצרנית; צ. ספרן

סדר היום; תעסוקה ורווחה במיגזר הבדואי.

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

אם אין מתנגדים, אני מודיעה שהישיבה הזאת היא ישיבה פתוחה.

תעסוקה ורווחה במיגזר הבדואי

הדיון שאנחנו מקיימים היום הוא בעקבות סיור שערכתי ב-13 בנובמבר

ברהס ובתל-שבע וגס בעקבות מיפגש שקיימתי עם אנשי המועצות המקומיות

וגם עם שייחים מן האזור. באותו מיפגש עלו הרבה מאד נושאים ואני חושבת

שבישיבה משותפת היום נוכל לסייע.

אני מבין שהנושא העיקרי הוא התעסוקה, התעשיה והמלאכה, ואדבר בעיקר

על רהט.

ברהט מתגוררים כ-16-15 אלף בדואים, המהווים כרבע מכלל הבדואים בנגב.

המספר הכללי של הבדואים בנגב נע כיום בסביבות 65 אלף. העיירות הבדואיות,

ביניהן רהט, הוקמו לפי החלטת ממשלת ישראל ובמשאבים של ממשלת ישראל. כלומר,

המדינה סיבסדה לבדואים את מחירי המגרשים, באמצעות משרד השיכון נתנה להם

משכנתאות לבנות את הבתים, ועשתה הרבה מאד מאמצים על מנת לקבע את הבדואים

בעיירות קבע.

במשך עשרות שנים טיפלתי בבדואים ואני משוכנע שהמטרה לא היתה להחליף

את האוהלים בבניה קשה, בבתים, אלא המטרה היתה לקדם את הרמה הכללית של

הבדואים.

האם זה נעשה בעקבות פינוי תל-מלחתה?

ר. ויסוקר;

לא. הענין התחיל באמצע שנות הששים, לפני פינוי תל-מלחתה, אם כי

יש פה גם אנשים שפונו מתל-מלחתה. הבנין הראשון ברהט נבנה ב-1972, כשמונה

שנים לפני שהתחילו לדבר על פינוי השטח בתל-מלחתה.

היום הגענו למצב שברהט עצמה אין תעסוקה לתושבי המקום, פרט לכמה.

עשרות תושבים שעובדים ברשות המקומית, אם כמורים, אם כפועלי נקיון שעובדים

עם קבלן, ואם כפקידים. מתוך 16 אלף נפשות ברהט, שהם בערך 2,000 משפחות,

עובדים ברהט 110 אנשים. כל השאר מוצאים את פרנסתם מחלץ לרהט. נכון,

היום אפשר לנסוע חצי שעה כדי להגיע למקומות עבודה, התחבורה השתנתה, אבל

אני משוכנע ששירותים מינימליים ותעסוקה: מינימלית צריכים להיות במקום.

אם אנחנו באים כיום ביום לרהט אנחנו מוצאים שם נשים, ילדים ורק כמה

גברים, וכך זה לא יכול להמשיך. חלק מהבדואים מוצאים"את פרנסתם בקרית-גת,

בבאר-שבע, ויש כאלה שהגיעו אפילו עד נס-ציונה.

הבדואים כבר לא רועי צאן באותה מידה שהיו קודם. עדיין יש עדרים,

אבל הם עובדים בכל העבודות, בכל התעשיות, במפעלים ובתי-חרושת. חלק ניכר

מהנשים הבדואיות, בערך 200 נשים, נוסעות יום יום או לקרית-גת או לנתיבות

לעבוד בטכסטיל,ונשאלת השאלה למה הטכסטיל לא יעבור למקום. .

רהט, כמו שאר העיירות הבדואיות, נבנתה על ידי המדינה וכל התשתית

נעשתה על ידי משרד השיכון. ערכו את כל התכנון הפיסי, היקצו מקום שמיועד

להקמת תעשיה ומלאכה, התחילו לפתת את השטח, אבל לא המשיכו בכך והעני ל

נשאר תקוע מספר שנים. התרוצצנו בכל משרדי הממשלה, אם במשרד השיכון אם



במינהל מקרקעי ישראל, אם במשדר התעשיה והמסחר ואם במשרד לתכנון וכלכלה.

שר התכנון והכלכלה גד יעקבי היה רק שלשום ברהט וראה אח השטח, סמנכ"ל

משרד התעשיה והמסחר היה ברהט בדיוק לפני חודש וכולם מדברים ומבטיחים:

ניתן פרנסה במקום.

אנחנו לא חושבים שצריך להביא לרהט את מפעל מנועי בית-שמש או את

התעשיה האווירית או תעשיות כבדות אחרוה שהבדואים לא הורגלו להן, אבל

אפשר להעביר לשם מלאכה ותעשיה זעירה כמו טכסטיל ומזון שיש היום בנתיבות,

יש ברהט אנשים שיש להם בתי מלאכה פרטיים, שהקימו אותם יחד עם המגורים

או בחצר,והדבר נוגד את כל התכנון ומפריע. לתושבים. אנשים אלה מוכנים

להיכנס לאזור התעשיה והמלאכה אם הממשלה תכשיר אח השטח.

לעניות דעתי לא מדובר בהוצאה גדולה מאד, מדובר בהכשרת שטח של

50-40 דונם, מדובר על הקמת כמה ביתנים לתעשיה וחלוקה של המגרשים למגרשים

קטנים כדי שהתושבים המקומיים יוכלו לרכוש אותם במחירים מסובסדים וגם

להשתתף בפיתוח. אני משוכנע שאם נתחיל בזה נוכל למשוך עוד תעשיה. יש ברהט

אנשי כספים שמוכנים, טיזמתם, להשקיע מכספם ולקדם את הנושא. יש גם יזמים

מבחוץ שמוכנים לבוא, הם רק דורשים תנאים מיוחדים.

לצערנו נמצאת רהט באזור פיתוח ב'. אנחנו חושבים שזה לא מספיק וצריך

לתת לה קריטריונים של אזור פיתוח א'. סיווג כזה יעזור גם לתושבי המקום

וגם ליזמים מבחוץ. אם ועדה זו תשפיע על משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, כמו

משרד השיכון, מינהל מקרקעי ישראל, משרד החעשיה והמסחר, שיעשו זאת, אני

מקווה שנתחיל לזוז.

שיח' איברהים אלעמור;

בתל-מלחתה היינו חמישה שבטים והביאו אותנו לשני כפרים. היינו יושבים

על האדמות שלנו ומעבדים אותן. רוב השנים יש בצורת, אבל מאחר שאנחנו מחוץ

לקו הבצורת,פיצויי הבצורת לא מכסים אותנו. למרות שלא ירד גשם במידה מספקת

אנחנו חיים מכך שאנחנו מגדלים צאן וזורעים.

כשהפקיעו את הקרקעות בתל-מלחתה והקימו שדה תעופה למען בטחון המדינה

קיבלנו את זה, כי ידענו שזה למען בטחון המדינה והמדינה היא של כולנו.

אף אחד לא התנגד, הבטיחו לנו הבטחות - הבטייחו שיתנו לנו אחוזים, שהסכמנו

עליהם, של אדמת שלחין, הבטיחו ליצור תעסוקה בכפרים, הבטיחו לשנות - אבל

המצב שאנחנו נמצאים בו היום הוא לא טוב. לצערי, עד היום לא ראינו שום

דבר - לא תעסוקה ולא אדמת שלחין, שמגיעה לנו לפי חוק. מ-1983 עד היום

לא קיבלנו את זה. המדבר ממשיך ואי אפשר להתפרנס ממנו ולהוציא ממנו אפילו

אגורה אחת.

הבדואים שעוד לא התקבלו לכפרים שלנו ורואים את המצב בהם מוכנים

למות במקום שבו הם גרים ולא להצטרף לכפר כזה שאין בו שום תעסוקה, שום

פרנסה. אי אפשר להמשיך לסבול את הדבר בשום פנים ואופן. אמנם אנחנו משכנעים

את ראשי השבטים להצטרף לכפרים, לגור כמו שצריך ולחיות כמו אחרים, אבל בלי

תעסוקה, בלי פרנסה, אלה לא חיים, זה מוות.

יש עוד הרבה מה להגיד, אבל אלה הדברים החשובים ביותר.

בהזדמנות זו אני רוצה לומר מה כואב לנו ברהט: תמיד, כשבאים אלינו

שרים או כשבא ראש הממשלה, מביאים אותם למרעה ולכבשים באזור, אבל אצלנו

אין כבשים, אין גמלים, אין פרות. אנחנו מחפשים תעסוקה לגברים שלנו, לילדים

שלנו לתושבים שלנו. שלוש וחצי שנים אנחנו סובלים מבצורת קשה. אין עבודה,

האבטלה גדולה, הצעירים שלנו מסתובבים ברחובות, כי אין אזור תעשיה, הם

לא יכולים לעבוד ואין להם מה לעשות.



נכון, אנחנו גרים ברהט בבתים, אבל אין לנו תעסוקה. לפני שגרנו

בבתים האלה גרנו באוהלים, אבל הסתדרנו בכל מחיר. לא היינו חייבים לבנק,

לא היינו צריכים לשלם משכנתה וקיבלנו הכל באופן טבעי.

הגיעו עכשיו זמנים אתרים, זמנים מודרניים, צריך להתקדם, אבל

הקידמה צריכה להיות שווה. אני חושב שבמסגרת האוכלוסיה הבדואית אין

אותו שינוי כמו זה שישנו באוכלוסיה היהודית. אנחנו משרתים בצבא, במשטרה,

אנחנו נאמנים למדינה ואנחנו מבקשים שהוועדה הזאת תדאג להשוות אותנו עם

השכנים שלנו בנתיבות, בקרית-גת, בעזתה, שם דואגים לתעסוקת התושבים,

כל אחד יכול לעבוד ולהחזיר חלק מן החוב שלו. אנחנו שקועים במשכנתאות,

אנחנו צריכים לשלם מסים -עד שהקמנו את הבתים לא היינו רגילים לשלם

מסים - וכל יום כשחוזרים הביתה מוצאים חמש מעטפות על השולחן של כל

מיני תשלומים שאנחנו צריכים לשלם, אנחנו צריכים לשלם, אחרת יכתבו

הנה הבדואיט לא יכולים לשבת בבית, לא יכולים להתקיים

ולסדר את עצמם. מחוסר ברירה זה מה שקורה לנו.

אני מבקש מכבוד הוועדה שתזרז את מתן הסיוע לריכוז הבדואים בנגב,

שיתחילו להזיז את בניית אזור התעשיה וכולנו נוכל לחיות בשלום.

בתל-שבע אין לנו תעסוקה, אין שום דבר ואנשים מסתובבים ללא עבודה.

חלק מהתושבים בנו את בתיהם, חלק נשארו עם המגרש כי לא הצליחו לבנות,

המצב לא טוב והצעירים מדודרים. יש שרשרת של גניבות, יש מעצרים באמצע

הלילה ויש רבים שלא יכולים לשלם את המשכנתאות. אני מבקש מאד מכבוד

הוועדה לעשות משהו בקשר לכל הבעיות האלה ובקשר לחוסר העבודה.

אנחנו אזרחי- המדינה, הוכחנו את נאמנותנו למדינה, אבל אנחנו מרגישים

שלא עושים בשבילנו מספיק, כשיש שנות בצורת, החקלאים היהודים שנמצאים

סביבנו מקבלים פיצויים על השנים האלה, אנחנו לא מקבלים. יש הבדלים גם

בקיצבאות הביטוח הלאומני והנימוק הוא שאיננו משרתים בצבא, אינני יודע

אם זה מוצדק או לא - לא אכנס לזה - אבל בתחומים האחרים אנחנו עושים

כמיטב יכולתנו ואנחנו קשורים למדינה.

קשה לבדואי להתרגל לחיים אחרים, להתרגל לחיי ישוב, אבל זה נעשה

בהדרגה. יש כמובן כאלה שעדיין גרים בפחונים ואוהלים, אבל מכיוון שהפחונים

הם בניגוד לחוק מצווה עליהם הממשלה להרוס אותם וקונסת אותם בסכומים

גבוהים,

תל-שבע היא הישוב הראשון שהוקם, אבל עד היום אין שם שום פרוייקט

פיתוח. יש אבטלה, יש משכנתאות, יש חובות ויש מצב כלכלי ירוד, אנחנו

מבקשים קצת תשומת לב ממשרדי הממשלה השונים,

סלמה אבו-דעבס;

הבדואים עברו תהליך די רציני של שינוי שמשפיע על מצבם לא רק

מבחינה כלכלית אלא גם מבחינה של עבודה ותעסוקה ומבחינת רווחתם הסוציאלית

של התושבים. יש הרבה בעיות כתוצאה מכך שחלק די ניכר מהאנשים לא מסתדרים

בצורת החיים החדשה שנקלעו לה, ויש מקום לטפל בבעיות אלה, בעיות רוותה,

שקיימות בהרבה מן המשפחות,

החינוך גם הוא השתנה, כל הילדים הולכים לבית הספר, יש דרישות

מן ההורים, ומשפחה שהיא מרובת ילדים לא יכולה לעמוד בנטל שנדרש ממנה,

כיווז שיש מטלה כספית רצינית גם בקשר לבניה - אם עוברים לישוב

הקבע אי אפשר לקחת את הצריף או האוהל -ה תוצאה היא שמקימים את הבית



כשהוא לא מרוהט כמו שצריך וחסרים בו אפילו האלמנטים הבסיסיים שצריכים

להיות בבית,

יש מספיק משפחות שזקוקות לעזרה סוציאלית ואני יודע שברהט אין

מספיק תקנים כדי לטפל בבעיות האלה והתקציבים שמוקצבים למועצה הם

פעוטים ביותר. בדרך כלל מתבצעת העזרה על חשבון תקציבים אחרים של המועצה

ולא על חשבון תקציבים של משרד העבודה והרווחה. אני מאד מקווה שיהיה

שיפור גם בנקודה זו.

גדוע אלהוזייל;

הבדואים מתבססים בקיומם על שלושה דברים: על חקלאות, על כבשים

ועל עבודת חלץ. לשבט אלהוזייל הובטח,שכשיעברו לישוב קבע יקבלו אדמות,

אבל הקרקעות האלה הועברו לשבטים אחרים. תעסוקה; כמעט אין, גם אלה שיש

להם עדיין כבשים לא מוצאים מקומות מרעה. החקלאות סובלת מספר שנים

מבצורת ורק כ-10% מקבלים פיצויי בצורת. אנחנו מבקשים שהוועדה תבדוק

מה קורה בנושא הקרקעות., כל הזמן מדברים ומדברים, אבל צריך לראות מה

אפשר לעשות.

שבט אלהוזייל הוא שכן של קיבוץ שובל. הוא הוכיח את נאמנותו למדינה

והוא מבקש לשפר את התנאים שלו, שיהיה שוויון.

סולימאן אלבדור;

אפשר להצביע על ישובי הבדואים כעל הישג, שתוך זמן קצר יחסית

נכנסו הבדואים לישובי קבע, אבל לדעתי ההישג הזה מוגבל מאד אם לא

יפתחו את הישובים האלה ואם לא יקבעו לאיזו קטיגוריה הם שייכים - אס

לאזור פיתות א', אם לאזור פיתוח ב' - כמו שנקבעו קריטריונים לגבי

ערד, דימונה, אופקים ונתיבות, היו כאלה שהגדירו את

ישובי הבדואים כבתי מלון, שרק באים להתאכסן בהם, כי אין במקום תעסוקה.

חלק גדול מאוכלוסיית הבדואים חיה היום מקיצבאות הביטוח הלאומי, קיצבאות

הילדים.

יש בתי ספר מקצועיים "עמל", כמו זה שברהט וגם בתל-שבע. אחוז גדול

מבוגרי בתי הספר האלה לא הצלייחו עד היום להסתדר במקומות עבודה קבועים,

ברהט בוודאי, אבל גם במקומות אחרים, אין מקומות תעסוקה, אין אפילו

מלאכה זעירה לשבץ בה את הבוגרים.

מאחר שהוועדה הזאת עוסקת גם בעניני בריאות אני רוצה להעלות

1. בבתי הספר של הבדואים אין אף אחות, 2. יש בדואים

שהם מעל לגיל 50 ואין להם ביטוח רפואי, להיות מבוטח בקופת-חולים יכול

רק אדם שעובד במקום עבודה קבוע. מאחר שיש אבטלה ומאחר שלא תמיד מגיעים

הבדואים ללשכות התעסוקה - זה קשור גם בכבוד העצמי שלהם - הם לא יכולים

להתקבל כחברי קופת-חולים וגם אין להם ביטוח רפואי אחר. חלק גדול

מהבדואים שגילם מעל 50 אינם מבוטחים.

אני רוצה להתייחס במספר נקודות לנושא של תל-שבע, שהוא ישוב

חדש מהבחינה המוניציפלית.

ראשית, אני רוצה להודות ליושבת-ראש על הביקור בתל-שבע. צר לי

שלא הייתי נוכח בביקור. אבל אני מודה לך שהעלית את הנושא לדיון בעקבות

הביקור בתל-שבע. אני יכול לומר לך, גם בשם עמיתי, שלמדת את הנושא היטב,

עשית עבודה וטובה, ובעקבות זה אנחנו נמצאים פה,

כבר אמרתי שתל-שבע הוא ישוב חדש יחסית מבחינה מוניציפלית כשנתיים

ומעלה, והוא היה חסר חשתית במתן שירותים מוניציפליים כמו תחבורה, נקיון



וחינוך. כרבע נכנסנו למסלול תקין פחות או יותר, למרוח שיש לעשות הרבה,

כפי שהוזכר על ידי קודמי, למעשה היתה תל-שבע המקום הראשון שנועד כמקום

קבע לבדואים, אך מסיבות הסטוריות עברה הראשוניות לרהט והשאירו את המקום

כמו שהיה.

אני הייב להגיד מלה טובה לאנשים שנמצאים פה וגם לאלה שלא נמצאים

פה:הבדואים שפגשתי והיכרחי הם אנשים בעלי מוטיבציה, בעלי יכולח ומסייעים

למועצה בנושא המוניציפלי על מנת למצוא פתרונות. לפני שנה החילונו

להטיל מסים גם על הבדואים, דבר שלא היה מקובל, ומעל 50% מהבדואים

כבר משלמים מסים וזה ראוי- לברכה.

אגע בשניים-שלושה נושאים שנוגעים לטיפול בבדואים שבתל-שבע. למרות

שיש בעיות זהות לבדואים שברהט ובתל-שבע יש להבחין בין שני המקומות, כי

רהט, שנבנתה לאחר תל-שבע , למדה מהבעיות של תל-שבע והאוכלוסיה שם יותר

מבוססת מאשר בתל-שבע. בתל-שבע בנו את הבנינים דוגמת השיכונים שבנו בשנות

החמישים והששים לעולים מצפון אפריקה, שלא התאימו לצרכים. ברהט למדו את

הנושא ותיקנו את הטעון תיקון. כתוצאה מהבניה בתל-שבע יש לבצע מעין

שיקום שכונות בדירות שאינן מתאימות לצרכים של הבדואים, שמתגוררים עם

משפחות מרובות ילדים בבתים ששטחם 50 מטרים מרובעים.

מקובל בהרבה מקומות בעולם שאזור התעשיה לא

חייב להיית במקום. נכון שהמרחק בין תל-שבע לבאר-שבע קצר מאד ומרבית

האוכלוסיה של תל-שבע מועסקת בבאר-שבע, באזור שהוא בסביבה, אלא שיש

פה בעיה שקשורה במנטליות של האנשים לגבי יציאת נשים לעבודה. הנשים

לא יוצאות לתעסוקה, למרות שהן יכולות לצאת, כי יש להן בעיה; הן לא

תוכלנה לצאת, בשלב ראשון, אל מחוץ לישוב כדי למצוא תעסוקה.

בתכנית המיתאר של תל-שבע יש תכנון לאזור תעשיה, לאזור של מלאכה

זעירה-. יש הרבה בעלי מקצוע, כמו מסגרים, מכונאים, שרוצים לפתח עסקים

בתל-שבע, אבל אין להם תשתית - לא חשמל, לא מים ולא דרכי גישה לאזור

התעשיה שהוקצה בתכנית המיתאר. בנושא זה אמורים לטפל מספר גורמים:

מינהל מקרקעי ישראל, משרד השיכון, משרד התעשיה והמסחר באמצעות "מבני

תעשיה". פניתי פעמים אין ספוי, אבל הדבר חוזר על עצמו. אני לא רוצה

להגיד שיש ביורוקרטיה, אני- מבין שאין למשרדים תקציבים, אבל השטח עומד

כפי- שהוא, ללא פיתוח, ללא יצירת תשתית מינימלית, מה גם שיש יזמים

מקומיים שמוכנים להשקיע או בבניית מבנים או בשכירת מבנים שיוקמו באמצעות

"מבני תעשיה". ייאמר לשבחו של משרד התעשיה והמסחר ויתר המשרדים שהם מגלים

נכונות, אבל הנושא לא זז.

היו"ר א. נמיר;

מה גם עושים מלבד גילוי נכונות?

א. רביבו;

לפני שלושה שבועות ביקרו מספר ראשי חטיבות - טכסטיל ואחרים - ממשרד

התעשיה והמסתר ודיברנו על יזמים. הבעיה היא בעיה של תשתית, ביצוע הלכה

למעשה-.

מי צריו לעשות את התשתית?

א. רביבו;

פניתי למינהל מקרקעי ישראל, פניתי למשרד השיכון עם תכתובת ענפה,

וקיימו אצלנו ישיבות, כתבתי לשר התעשיה והמסחר, נפגשתי עם כל מנהלי המחוזות

של המשרדים הנוגעים בדבר והאמורים למצוא פתרון לנושא הזה. משדד התעשיה

והמסחד הפנה אותי ל"מבני תעשיה", "מבני תעשיה" הפנה אותי למישהו אחר,



עשיתי את כל המהלכים, את כל הפרוצדורה הנכונה, ואנחנו עומדים באותו

מקום: אין פיתוח תשתית מינימלית לאזור התעשיה. זה המצב העובדתי, למרוח

שקיימים יזמים ערבים, בדואים וגם יהודים.

הנושא החשוב ביותר שאודותיו באתי לדבר כאן הוא הנושא של עבודה

ורווחיה. כתבתי על כך לשר מספר פעמים וגם למנהל המחוז: בישוב כזה,

שבו גרים כבתים קשיחים כ-4,000 תושבים - לפי מירשם התושבים של משרד

הפנים - כאשר בפועל מתוספים אליהם כאלה שנמצאים מסביב ושייכים לתחום

המוניציפלי, אנחנו לא מקבלים השתתפות להחזקת עובד סוציאלי מטעם

משרד העבודה והרווחה-.

אין עובד סוציאלי?

לא.

אפילו לא אחד?

יש אחד, כאשר הלשכה מוגדרת לא כלשכה סוציאלית מקומית אלא כתת-

מחלקה בלשכת המחוז. מדובר בעובד סוציאלי ליום אחד בשבוע, וזה לא עוגה

על הבעיות. כשיש בעיות, אין לי פתרון., לכל הפניות שלי קיבלתי תשובות

שליליות, וזאת מחוסר תקציב.

אני מבינה שהכל אצלן בתהליך של פניות,

קיבלתי גם תשובות.

האם יש תוצאה?

לא.

כנ"ל גם לגבי המוסד לביטוח לאומי. כתוצאה מחוסר תיקצוב אין

למוסד סניף במקום אפילו ליום אחד.

קופת-חולים שוכנת במבנה שניתן בזמנו על ידי

משרד השיכון יחד עם התחנה לבריאות המשפחה. כיום הגיעו למצב שלא ניתן

להמשיך לעבוד בתת-תנאים כאלה והמלצנו בפני משרד השיכון להקצות לקופת-

חולים דירות שאינן מתאימות למגורים. לקופת-חולים יש חוסר בתקציב והיא

אמורה לשפץ שתי דירות, שאינני יודע אם יענו על הצרכים של המקום, אני

משתדל להיות מליץ יושר לקופת-חולים ויש למצוא הזדמנות נאוותה לעוד

תיקצוב, שלא בהתאם למוסכמות ולקריטריונים המקובלים. על מנת לחח שירותי

רווחה ובריאות לאוכלוסיה.

לשכת תעסוקה יש במקום?

א. רביבו;

אין, מחוסר תקציב.

היו"ר א. נמיר;

כמה עובדים יש במועצה של תל-שבע?

23 עובדים.

כמה מהם בדואים?

מרביתם.

אני רוצה למסור לגבי פעולות ההכשרה המקצועית שאנחנו מקיימים באזור;

ברהט יש בית-ספר ומרכז הכשרה בשיתוף עם "עמל", בית הספר יפה, הוא

לדוגמה, למופת, ופועל בצורה מסודרת ביותר על ידי מנהל בדואי מן המקום,

בבית הספר מקיימים 4 כיתות של קורסים למתבגרים, ו-8 כיתות לחניכים,

איזה קורסים יש שם?

מתכת, מכונאות, קונפקציה ונגרות.

כל מסיימי הקורסים מוצאים את תעסוקתם מיד עם סיום הקורסים, אלה

הם עובדים נדרשים, שמועדפים בבתי המלאכה ובמפעלים.

אני מבין שהם מועדפים בגלל השכר הנמוך.

בקורסים למתבגרים משתתפים כ-76 , ומספר החניכים באותו בית-ספר - 98.

מדובר בחניכים שעובדים במפעלים ובאים ליום לימודים בשבוע. מספר הלומדים

בבית הספר מגיע ל-154.

בית הספר נמצא בתהליך הרחבה, יש תכניות להרחבה, ואנחנו מתכוונים

לפתוח בו מגמה לחשמל רכב וגם לכלכלת בית. כמו כן אנחנו בודקים אפשרות

לפתיחת קורסים לאריגת שטיחים.

מעבר לכך יש גם בבאר-שבע עצמה בית-ספר נוסף של "עמל".

אצלי רשום כך: אף לא אחד מ-60 הבוגרים, שהם בוגרי "עמל" כל שנה, נקלט במקום עבודה ברהט.



ז. גינדל;

אמת.

היו"ר א. נמיר;

בבאר-שבע ובמקומות אחרים נקלטים כ-60% מן הבוגרים. אחרים עובדים

עבודה שחורה, אין להם מה לעשות אפילו באותם מקצועות כמו מכונאות רכב,

מסגרות, ריתוך ותפירה תעשייתית,

כן נאמר לי שב"עמל" ברהט משותק המיכשור שבסדנה במשך שלושה ימים

בשבוע, שלושה ימים בשבוע עומדות הסדנאות ללא עבודה.

ערד נמסר לי, שנתקבלה תרומה לבניה נוספת בבית-ספר "עמל" ועד היום

הבניה לא התחילה. סכום הכסף שנתרם גם אינו מספיק.

אנחנו עדיין עוסקים בתכניות.

ויש סיכויים?

בוודאי, יש מיכרז.

כסף יש?

יש, אבל לא מספיק.

הכספים באו ממפעל הפיס?

רבע ממפעל הפיס, השאר - תרומת האיגודים המקצועיים באנגליה.

את ענין השבתת המכונות אני מלכרח לבדוק. הענין לא ברור לי,

זה בדוק.

תבדוק מתוך הנחה שהאינפורמציה הזאת נכונה.

הענין ייבדק,



בדרך כלל תכנית הלימודים מפוצלת ללימודים עיוניים ומעשיים וייתכן

שהדברים נאמרו מתוך אי הבנה.

ד. ויסוקר;

מנהל בית-הספר אמר זאת.

אבדוק את הענין ויושבת-ראש הוועדה תקבל תשובה.

לגבי השתתפות נוספת של בדואים בפעילות של משרד העבודה וההכשרה

ב"עמל" באר-שבע משתתפים כ-10 בני בדואים בקורסים שונים,

ו-15 מבוגרים משתתפים במרכז להכשרה, שהוא במכללת באר-שבע. כן משתתפים

בקורסי ערב לתחבורה כ-21 בדואים וזו פעילות שקשורה באזור הדרום.

אותם עשרות אלפים שהיו מפוזרים ברחבי הנגב ורוכזו, הצליחו להגיע

ליתר נגישות לשירותים, ליתר זמינוח. גם בעלי המומים השונים שהיו מפוזרים

בין האוהלים רוכזו כולם באותה עיירה, ברהט.

מה יש ברהט בשביל המפגרים?

עומדים לפתוח מעון מיוחד למפגרים.

כבר נפתח.

סכסית נפתח מעון יום למפגרים כדי לתת מענה לאותם מפגרים שנמצאים

במרוכז.

מתי הוא נפתח ?

אינני יודע, ראש המועצה יודע,

הוא נפתח לפני עשרה ימים,

יש מטפלים?

מתוך 28 תקנים שהמשרד קיבל לפני שנהיים נתנו לי לכל המהוז רק

אחד ונתתי- אותו לרהט. מובן שזה לא מספיק. יש לי שני עובדים בבאר-שבע.

שאחד מהם יוצא יום בשבוע לתל-שבע ויום בשבוע לערועו, ועונה על הצרכים,

אבל יש גם בדואים שמפוזרים ואין להם שלטון מוניציפלי. ברהט יש עובד אחד,

והרשות קיבלה על חשבונה עובד אחד, דרשתי שלתל-שבע יתנו לי אדם ליומיים

בשבוע כדי לתח מענה לאוכלוסיה הנזקקת שם, שהיא 70 במספר.

אין השתתפות בתקציב המועצה גם כשיש עובד מועצה לענין זה.

ע. ברכה;

ניחנה הוראה לשבת עם ראש המועצה, להכין תקציב לפי הנתונים, ולפי

זה נקבל עד הפרוטה האחרונה.

אתרי שהתקציב ברהט אזל וידעתי שהצרכים מרובים, נתתי להם את מה

שהיה לי-. פתחנו ברהט ש"ל כדי לתת להם יעוץ.

בתל-שבע השירותים עדיין בהתחלה.. ברהט יש עובד שעובד בנושא זה.

נפתח מעון יום, נפתח פעוטון, נפתחה מועדוניה שתוכל לתת שיעורי עזר

לילדים החלשים.

יש לנו תכנית מעקב וליווי של כל הנושאים יחד עם משרדי הממשלה

בדרום.

ברהט יש היום כ-200 תיקים שמטופלים, בתל-שבע - כ-70.

אצלי רשום שבמחלקה לשירותים חברתיים ברהט יש 350 תיקים מטופלים.

גם נאמר לי שמשרד הפנים קבע תקן של 3 עובדים סוציאליים לרהט.

המספר המדוייק, לפי המיון האחרון, הוא 233 תיקים. בימים הקרובים

אקבל את המיון החדש ויכול להיות שהמספר יתעדכן. הדו"חות מגיעים כל

שלושה חודשים.

וכמה עובדים יש?

אחד.

אני מבינה שיש ויכוח לגבי עובד שני, האם הוויכוח הוא תקציבי?

אין ויכוח. שמגיעים להם עוד עובדים. אנחנו ביקשנו 5 תקנים לבדואים,

נוסף ל-3 שקיימים היום.

ר. ויסוקר;

משרד הפנים אישר לנו שלושה תקנים ואתם ביטלתם את זה. גם ההשתתפות

שלכם היא חלקית,

גם לגבי עובד אחד היא חלקית?



ר. ויסוקר;

כן. אנחנו מעסיקים היום שלושה.

ע. ברכה;

אנוזנו משתתפים ה-75% מכלל ההוצאות של הלשכות.

היו"ר א. נמיר;

אני לא מבינה; כמה עובדים סוציאליים יש לכם?

ר. ויסוקר;

2 עובדים סוציאליים מוסמכים ועובד סוציאלי אהד בססאז'.

היו"ר א. נמיר;

ורק אחד מממן משרד העבודה והרווחה?

ר. ויסוקר;

כן, אבל לא את כולו.

היו"ר א. נמיר;

לי אמרתם שיש רק עובד אחד.

ר. ויסוקר;

נכון.

א. רביבו;

אצלי אין אף אחד.

היו"ר א. נמיר;

עמוס ברכה אמר שהוא דרש עוד אדם שיבוא יומיים בשבוע.

א. רביבו;

צריך להיות עובד מלא וצריך שיהיה כיסוי תקציבי לפעולות.

ד"ר ע. אבני;

אתרכז בפעילות משרד הבריאות בתחום הרפואה המונעת, בטיפול הקורטיבי כפי שהוא

מתבצע על ידי קופת חולים ובבעיית השירות בבתי הספר שהיא בעיה כאובה.

הטיפול הרפואי מתבצע על ידי מרפאות קופות החולים באזור הנגב, בעיקר קופת

חולים הכללית. הטיפול המונע, השגחה ומעקב אחרי תינוקות, נשים הרות וילדי בית

הספר נעשה על ידי משרד הבריאות, ואני שמחה לציין שנפתחו תחנות חדשות ונוספות

בשנתיים האחרונות דווקה באזור של ישובי הבדואים.



היו"ר א. נמיר;

איפה?

ד"ר ע. אבני;

ברהט נוספה תחנה, בכסייפה ובלגייה.

ר. ויסוקר;

ברהט התחנה קיימת כבר מספר שנים.

ד"ר ע. אבני;

אם כן, נתוספה עוד תחנה.

י. נוה;

תחנה אחת קיימת במסגרת מרפאה משותפת עם קופת-חולים, וזאת ברהט אי. שילוב

נוסף של תחנת טיפת חלב ומרפאה יש בכסייפה.

ד"ר ע. אבני;

אינני יכולה להיכנס לפרטים איפה זה הוקם. האינפורמציה נמסרה לי על ידי מנהל

המחוז.

היו"ר א. נמיר;

הפגישה כאן היא פגישת עבודה, היה ידוע מראש מה עומד על סדר היום, ואנחנו

עומדים במצב מביך, כאשר יושב-ראש המועצה, חברי המועצה ומנהל מחוז קופת חולים

בדרום לא יודעים שברהט קמה מרפאה חדשה נוספת.

ד"ר ע. אבני;

לא מרפאה, אלא תחנה.

היו"ר א. נמיר;

את דיברת על תחנה נוספת והם אומרים שהתחנה שקיימת אינה חדשה.

לי נמסרו הנתונים שאני מוסרת אותם כאן. התחנה שקיימת ברהט אי קיימת כבר

מספר שנים באותו בנין שבו ניתן השירות של מרפאת קופת-חולים, אבל נמסר לי אתמול

על ידי רופאת המחוז שנפתחה תחנה גם ברהט בי.

קריאה;

זה לא מהיום, זה מזמן.

ד"ר ע. אבני;

לא אמרתי שהיא מהיום.



היו"ר א. נמיר;

אבל דיברת על תחנה נוספת.

ד"ר ע. אבני;

בערוער, בכסייפה ובלגייה. בתחנות אלה ניתן טיפול מונע לתינוקות ולנשים

הרות.

יש בעיה כללית באזור הנגב, שהשירות בבית הספר, גם

במיגזר היהודי וגם במיגזר הבדואי, לוקה מאד בחסר. למעשה בכל הארץ השירותים

המונעים בבתי הספר מצומצמים ביותר, כי משרד הבריאות קיצץ את השירות הזה, והשירות

שניתן היום ברחבי הארץ עדיין מתבסס בעיקרו על תקנים ועל משאבים שממומנים על ידי

הרשויות המקומיות, כשהמשרד נותן שם את ההדרכה המקצועית ואת פיתוח המקצוע. הבעיה

היא שבאזורים הפריפריים, גם בדרום וגם בצפון, השירות הזה מאד מצומצם ולוקה בחסר

והוא תלוי באיזו מידה הרשויות המקומיות יכולות לעזור ולממן את השירות כדי שמשרד

הבריאות יתן את החלק המקצועי.

היו"ר א. נמיר;

כלומר אין, ואין סיכוי שיהיה, אלא אם הרשות המקומית תיתן תקציב.

ד"ר ע. אבני;

יש שירות, אבל הוא מצומצם.

היו"ר א. נמיר;

הם אמרו שאין אחיות בבתי הספר.

ר. ויסוקר;

ברהט אין אפילו אחת. לקחנו מורים והכשרנו אותם לבדוק ראיה ושמיעה.

יש שירות נייד, אנחנו שולחים אחיות. החיסונים נעשים לפי התוכנית גם באותם

ישובים שלא קיימים בהם תחנות, והם נעשים על ידי שירות נייד.

יש טיפול נייד?

ר. ויסוקר;

אין.

היו"ר א. נמיר;

אנחנו שמחים שאדם בדרג שלך, ד"ר אבני, הגיע לוועדה, אבל מי שנתן לך את

הדיווח אולי לא היה אף פעם במקום.

ד"ר ע. אבני;

הדיווח בא מן המחוז.



נפתחה תחנה לטיפול בנשים בסיכון מאד גבוה.

היו"ר א. נמיר;

איפה ?

י. נוח;

נפתחה תחנח כזאת בדימונה, במיגזר היהודי. העברנו מוניטור לדימונה ויכול

לחיות שחלק קטן מן חמגזר חבדואי מגיע לדימונה.

ד"ר ע. אבני;

ב-1 בינואר נפתח מוקד של תורנות לילה של רופאים - בשיתוף הרשות המקומית,

קופת חולים ומשרד הבריאות - ברהט אי.

לא ברהט אי, בבנין נפרד, ולא בשותפות תקציבית. הוא נפתח בעזרה רבה מאד, לא

תקציבית, של משרד הבריאות וקופת-חולים.

ד"ר ע. אבני;

באזור חנגב במיוחד, לא רק אנחנו אלא גם משרדים אחרים, מתקשים מאד, ולא

מעכשיו, במציאת כוח אדם מקצועי המתאים למלא את תפקידו. זאת בנוסף למצב חעובדתי

של חוסר תקנים וחוסר משאבים שמשרד הבריאות סובל ממנו באופן מיוחד.

אני רוצה לציין בחיוב שמעל ל 90%-מהנשים הבדואיות יולדות כיום בבתי החולים,

תמותת התינוקות ירדה בצורה משמעותית, והעובדה שבתקופה האחרונה יותר ויותר אחיות

וגם רופאים מקרב הבדואים עצמם רכשו את המקצוע ונכנסו לעבודה באזור, גם היא מאד

עוזרת לשפר את השירותים ולצמצם את הפער בין המיגזרים, גם באזור הנגב.

י. פרץ;

הצעה לסדר; אני קצת מתוסכל מן התשובות של נציגי משרדי הממשלה. לדעתי צריך

להוציא מכתב תריף לכל השרים הנוגעים בדבר, שלא זו צריכה להיות ההתנהגות לא כלפי

הוועדה ולא כלפי האוכלוסיח. לא ייתכן שאנשים יבואו לכאן או אחרי שהם קיבלו רק

הבוקר הודעה לבוא, או שהם באים בלי חומר, או שהם לא יודעים על מה הם מדברים. אי

אפשר לעבור על כך לסדר היום. מה חם חושבים, כך אפשר להתנהג פה? זו חוצפח, ולדעתי

הוועדה צריכה לצאת בצורה חריפה כנגד התופעה הזאת.

יש גם אי תיאומים בין מה שאומרים לבין מה שקיים בשטח וזה מאד מפריע. לא

יכול להיות דבר כזה; יושבים בירושלים, מקבלים דו"ח ולא בודקים אם הוא נכון או לא

נכון. אני לא יודע אם ד"ר פרק בבאר-שבע הלכה לבדוק את הדברים לפני שכתבה אותם.

האם אתם רוצים לצחוק מהאנשים שגרים שם או לצחוק מאתנו? אני מבקש שהדו"חות של

נציגי המשרדים יוגשו לנו בכתב.

הדיון היום הוא בושה ואנחנו צריכים להתנצל בפני האנשים שהגיעו. בשביל מה הם

באו עד לכאן, בשביל לשמוע שטויות? לא כך צריך להיות.



היו"ר א. נמיר;

אני מבינה מאד את חבר-הכנסת פרץ ולא במקרה אני יושבת במתוז מתחילת הישיבה.

אני יכולה לומר לכס שבגלל התכנית הכלכלית ההדשה חשבנו לדתות היום את הישיבה

ולקיים דיון אחר, אבל ידעתי שהוזמנו כל כך הרבה בדואים, שמחכים כל כך הרבה זמן

לדיון הזה, שרק מפאת כבודם לא דחיתי את הישיבה. אני פשוט לא מבינה מה קורה כאן

היום, אני לא מבינה איך הממשלה הזאת מתפקדת, ואעמוד על כך שבישיבות הבאות

הבכירים ביותר במשרדים, שעושים את העבודה בשטח, יבואו לדווח.

נשמע עכשיו את שאר נציגי המשרדים.

י. נוה;

ביזמת קופת חולים ולמרות שזה לא היה מתוכנן בשנת התקציב הנוכחית אנתנו

נכנסים לבינוי והרחבת המרפאה הקיימת בתל-שבע, כיוון שיש שלוש יחידות רפואה על

מנת לתת לבדואים שירותים שווים לאלה שניתנים במיגזר היהודי.

ח. גרוסמן;

מה זה שלוש יחידות רפואה?

י. נוה;

בתל-שבע יש כ-7,000 נפשות. על מנת לתת שירותים שווים כמו במיגזר היהודי

צריך לתת לכל 2,000 נפש יחידה של רופא פלוס אחות. זה הבסיס. נוסף לכך יתנו עוד

אלמנטים, כמו בית מרקחת, על מנת שהשירותים יהיו שווים.

לגבי כלל השירותים; אם נתייחס לנושא של רהס, אני במגע קבוע אם החבר ויסוקר.

המוקד נפתח בשיתוף פעולה מלא של קופת-חולים, לרבות העובדה שרצנו לרכוש עבורו את

הציוד, ואנחנו שותפים ב 33%-בתקציב התחנה, שותפים מלאים בתחום התרופות וגם ברצון

סוב.

יש ברהט שירות רפואי שאיננו קיים במגזר היהודי; יש ברהט חדר אישפוז יום

לילדים, אחד ויחיד בארץ, שחוסך ימי אישפוז לבתי החולים ומונע הרבה ריצות. ההישג

בתחום זה הוא בלתי רגיל, והדבר קיבל את ההדים הפרסומיים שלו.

לגבי המרפאות התפיסה שלנו היא, שאנחנו מביאים את השירותים אל הריכוזים

הבדואים עצמם. במקום שיסעו למרחקים, אנחנו מביאים את השירותים אליהם, תוך יצירת

שוויון, מבחינת מספר מקבלי הטיפול, לגבי מה שקיים במגזר היהודי. פתחנו מרפאה

בחורא, לפני חודשיים בחצי, בשביל לתת שם שירות, והכוונה שלי היא לפתוח מרפאה גם

בשבט אלעסם. בתחום התרופות, בתחום בתי המרקחת יש כיוון של התפתחות, וכך גם

מבחינת היחידות. יש היום 17 רופאים על מגזר של 38 אלף מבוטחי קופת חולים, על אף

שהמיגזר המסויים כולו מונה באזור הנגב בין 60 ל-65 אלף תושבים.

א. בר;

אני רוצה לציין שקיבלתי את ההודעה על הישיבה לפני שבוע, כולל את סדר היום.

אני הייתי ראש המועצה הראשון של רהס כך שאני מדבר מתוך ידיעה כראש מועצה

לשעבר.

משרד הבינוי והשיכון הוא זה שתכנן את הישובים והוא זה שמפתח את הישובים.

הפיתוח של הישובים והתכנון הוא בעיה מסובכת, כי צריך להתחשב במבנה החברתי-כלכלי

של אוכלוסיית הבדואים, שהוא שונה לחלוטין ממה שמוכר אצלנו. כתוצאה מהבאתם של

הבדואים אל ישובי הקבע נוצרו שינויים חריפים במבנה החברה הבדואית.



צ'. ביטון;

השאלה היא אם המטרה היתה לביית אותם, להכניס אותם לבתים.

א, בר;

לא מכריחים אף אחד להיכנס, לא מביאים בכוח לישוב. סביר להניח שמי שנכנס,

נכנס מרצונו על מנת לקבל שירותים טובים יותר, כי הוא לא יכול לפגר אחרי הסביבה.

גם הבדואים מעונינים, ביהוד הצעירים שבהם, להגיע לרמה שמשולבת ברמה הכללית בנגב,

לכן מחובתנו לתת שירותים שאותה אוכלוסיה זקוקה להם.

מבחינת נושא התעשיה והתעסוקה; מי שממונה על התעשיה והתעסוקה הם משרד התעשיה

והמסחר, באמצעות "מבני תעשיה" ומשרד העבודה והרווחה. בענין הזה ביקשנו לא אחת,

כמשרד השיכון שמפתח את הישובים וערי הפיתוח, להכין תכנית שתתווה את המדיניות

התעסוקתית בישובי הבדואים, משום שהצרכים הם שונים וצריך להתאים את התעסוקות

בהתאם. צריך לחשוב מה צריך להיות בישוב בדואי - האם צריכה להיות תעשיה כבדה7

האם צריכה להיות תעשיה מתוחכמת, כזאת או אחרת? האם צריכה להיות תעשיית בית או

שצריכים להיות שירותי מלאכה? ואם שירותי מלאכה, איזה מהם? הבעיה היא לא לעשות

כביש או לחבר מים ולתת למישהו לפתוח מוסך. השאלה גם; מה המוסך חזה? האם יש לאדם

רשיון לפתוח מוסך? איך הוא עובד? איזה שירות הוא נותן? אלה דברים שצריכים

להיבדק, כי השינויים שיחולו בעתיד הם שינויים מיוחדים בחברה הזאת וצריך להתאים

את התעסוקות לגבי העתיד.

הצעירים של רהט לומדים היום באוניברסיטאות, הלקם לתואר שני, וכשהם יגמרו,

יעזבו את ספסל הלימודים, תהיה בעיה הריפה מאד, כי אלה לא יעבדו במפעלים בסביבה,

לאלה יצטרכו לתת תשובות היום, לא מהר, ואסור לנו שלא לתת את התשובות האלה. אני

אישית וגם ראובן ויסוקר פנינו לאותם גורמים וביקשנו לחשוב מה יהיה הלאה. אף אחד

לא עשה בתחום הזה, והדבר חמור באוכלוסיה הבדואית שבעתיים מאשר באוכלוסיה

היהודית. זו אוכלוסיה שמצפה שניתן לה אותם הדברים שניתנים ליהודים, גם היום וגם

בעתיד, ואני מבקש שתצא קריאה מפה שיכינו תכנית לטווח הרחוק ויקחו בחשבון את כל

ההתפתחויות העתידיות כדי ליצור מגוון של תעסוקה שיענה על כל הגוונים של

האוכלוסיה. משרד הבינוי והשיכון מוכן לתת יד לפיתוח אזורי תעשיה, אבל הגוף

הממונה על אותו נושא צריך לטפל בו ולא להתחמק ממנו.

ח. גרוסמן;

הסברת לנו מה אתם רוצים שיעשו אחרים. מה אתם עושים?

א. בר;

משרד השיכון הוא זה שתכנן את שבעת הישובים הבדואים בנגב שמיועדים לאכלס

בסופו של דבר את כל האוכלוסיה בישוב של קבע. איכלוס הישובים החדשים חוא לא רק

פונקציה שמפתחים שכונה ומביאים את האוכלוסיה. הבדואים עצמם לא בנויים ממיקשה

אחת ויש להם מבנה הירארכי וחברתי שצריך להתחשב בו. כמשרד אנחנו מתכננים, מפתחים,

עושים כבישים, מים, תשתית, חשמל, בונים מוסדות, לרבות מוסדות חינוך או מוסדות

נוספים שהמשרד מטפל בהם, ואין זה כולל מוסדות שהמשרד לא מטפל בהם כמו מוסד

קופת-הולים.

היו"ר א. נמיר;

בתל-שבע חסרים הרבה מאד מבנים. זה כן בתחום משרד השיכון?

א. בר;

השאלה באיזה סוג מבנים מדובר.



היו"ר א. נמיר;

מבנים למגורים.

א. בר;

משרד השיכון לא בונה בניה למגורים. אנחנו מפתחים מגרשים בשיטת "בנה ביתך"

ונותנים לבדואים עצמם לתכנן את הבית.

היו"ר א. נמיר;

כך נבנתה רהט?

א. בר;

כן.

יחידות הדיור שנבנו בתחילתה של תל-שבע היו כשלון חרוץ, כי היחידה תוכננה

לצרכים של אוכלוסיה יהודית ולא לצרכים של אוכלוסיה בדואית. הנושא שונה וכיום

הבדואי מתכנן לעצמו את ביתו ונותן את ההנחיות למתכנן. האדם קונה את המגרש, בונה

את ביתו ומקבל סיוע ממשרד השיכון. נכון שהסיוע שניתן היום הוא לא טיוע גדול ויש

מגמה במשרד לדון בהגדלת הסיוע.

צי. ביטון;

מה גודל הטיוע?

א. בר;

הוא בנוי לפי גודל המשפחה, לפי הקריטריון של שירות בצה"ל, והוא נע בין

7,500 שקל ל-4,000ו שקל.

היו"ר א. נמיר;

איזה אחוז זה מערך הבניה?

א. בר;

להערכתי הטיוע הזה מהווה כ 50%-מעלות הבניה, תלוי בגודל הדירה.

ר. ויטוקר;

לדעתי, שליש.

א. בר;

תלוי איך בונים אותה.

ר. ויטוקר;

אריה ידידי, תפקידו של משרד השיכון להמשיך לפתח גם את אזור חתעשיח.

התקציבים היו אצלכם, את התשתית התחלתם ולא גמרתם. הויכוח עם המשרד שלך היה אם

צריך בכלל להקים אזור מלאכה ותעשיה ברהט, כי היתה קונטפציה שזה צריך להיות

אזורי, ומשכו אותנו בזה שלוש שנים. הייתי שמח אם אריה היה מתחייב בשם משרד

השיכון שיפתחו את אזור התעשיה.



היו"ר א. נמיר;

כשהייתי ברהט הייתי באזור התעשיה וראיתי שבעבר התוזילו לפהוז את המקום, אבל

לא המשיכו. אומרים אנשי המקום שאם השטח יפותח הם יוכלו להציע ליזמים להביא לשם

תעשיה. מה קורה עם אזור התעשיה של רהט?

א. בר;

זה נכון, משרד השיכון עשה את אותן עבודות התשתית שיש בשטת. משרד השיכון לא

היה אמור לעשות את הדברים האלה, אבל הוא עושה אותם. כשהתעוררה השאלה איזה סוג

מגרש ואיזה שירות צריך לתת שם, אם זה יהיה מוסך או בית מלאכה אתר, התליט המשרד

להעביר את הנושא לאנשים מקצועיים - חברת "מבני תעשיה".

בשעתו, כשהיה תבר-הכנטת פרץ בתפקיד טגן שר התעשיה והמסחר, הוא נתן הוראה,

בנוכחותי, לחברת "מבני תעשיה" לטפל ברהט. מאז ועד היום הם לא מוכנים לעשות ולא

כלום.

ר. ויטוקר;

כי התקציב אצלכם.

א. בר;

זו לא רק בעיה של תקציב.

היו"ר א. נמיר;

ראיתי שיש ברהט ביוב פתוה, שזה מיפגע תברואתי מסוכן. הייתי מבקשת לדעת אם

משרד הבריאות מודע לכך, אם משרד הבריאות עושה משהו בנושא הזה ולמי בכלל שייך

הטיפול בענין.

א. בר;

משרד הבינוי והשיכון התחיל תכנית עבודה לביוב ברהט ובישובים אחרים, אבל לא

בנו רשת ביוב לבתים אלא נתנו תשובה על ידי בורות טופגים ליד הבית, שהם טובים

לטוות קצר ולא לטוות ארוך, כי בסופו של דבר בור סופג מתמלא ונסתם. מי שאמור לטפל

בנושא הביוב הוא משרד השיכון, אבל לא הוא לבד. עלויות הקמת ביוב בישובים הבדואים

הן לאין שיעור, במאות אחוזים, גבוהות יותר ממה שמאושר לנו, זאת בגלל פריסת הבתים

בשטת. כתוצאה מכך שבין הבתים שהוקמו מפרידים מגרשים ריקים, שעדיין לא הוקמו

עליהם בתים, אי אפשר לעשות ביוב, כי אי אפשר לעשות קו לבית אחד, ולכן מחובתה של

הרשות המקומית לפנות למשרדים אתרים בנוסף למשרד השיכון. יש קרן לנושא הביוב כדי

לפתת את קווי הביוב בשלבים. להערכתי העלויות הן כל כך אדירות שלא יפתרו את הבעיה

בכללותה מיד, אבל צריך להתחיל במקומות צפופים יותר, עם משרד השיכון ויחד עם

משרדים אחרים, כמו למשל משרד הפנים.

קרן הביוב היא במשרד הפנים.

בזמנו, כשהייתי ראש הרשות, פניתי לקרן הביוב וקיבלתי תשובה שלילית. אני

תושב שאם משרד הפנים יירתם לנושא הזה יחד איתנו אפשר לפרוץ את הדרך.

א. קיימות עשרות דירות שלא מתאימות לצרכי האוכלוסיה ואין דירה אחת ריקה. יש

זוגות נתמכים עם ילדים,ובסיוע שניתן הם לא יכולים לבנות אפילו חדר אחד. אין שום

דירה להשכרה לזוגות צעירים ולא לזוגות נתמכים.

ב. קיימים אזורים שמשרד השיכון חייב לסייע בהם בדרכי גישה.

תל-שבע קוברת את מתיה בתחום השיפוט של באר-שבע ויש לנו

בעיה קשה.

היו"ר א. נמיר;

יש ברהס סניף של הביטוח הלאומי?

ר. ויסוקר;

לא.

היו"ר א. נמיר;

האם מתכוונים לפתוח שם סניף?

י. ערד;

לפני חודש קיבלנו מכתב ממזכיר מועצת פועלי רהט. לפני שבועיים היינו

בבאר-שבע לבדוק את את הענין ברצינות וזוז תהליך ממושך. בדרך כלל אנחנו לא פותחים

סניף במקומות שיש 4,000-3,000 איש.

היו"ר א. נמיר;

אפשר לבוא לתל-שבע ליום, לחצי יום בשבוע.

י. ערד;

מבחינת מיצוי הזכויות של הבדואים בנגב, לפי חוק הביטוח הלאומי, אפשר לומר

שמיצוי הזכויות שלהם מאד גבוה. הם מקבלים את כל הזכויות.

י. שמש;

נזרקה מפי אחד השייח'ים הערה בקשר למדיניות בנושא של הקרקעות, מה שקרוי

הצעת הפשרה בקשר לזכויות המקרקעין בנגב. השר ארנס דוחף ענין זה להחלטה בממשלה

ממש בימים הקרובים וזה יאפשר זירוז המעבר מרצון והטדר בכל מה שקשור בהסדר

הזכויות במקרקעין.

י. פרץ;

ההסדרים בערוער נגמרו?

י. שמש;

ההסדרים בערוער עם כל המפונים מתל-מלחתה הוסדרו על פי חוק שנחקק בכנסת, יש

מינהלת ביצוע שפועלת על פי החוק והפיצוי כמעט הושלם. יש כאלה שעדיין לא פוצו. מי

שיש לו טענות יכול לפנות לוועדה שיפוטית.



היו"ר א. נמיר;

יושב כאן עוזר לשר אחד, יושב כאן עוזר לשר שני, שניהם ממונים רק לענין

המיעוטים, ואני מבינה שהם לא היו אפילו ברהט.

ג. עבט;

אני מכיר את רהט וביקרתי ברהט.

היו"ר א. נמיר;

מתי היית שם?

ג. עבס;

הייתי לפני חצי שנה והייתי גם השבוע בלילה, לאתר שחזרתי מטיור בעזה.

היו"ר א. נמיר;

ו

היה רצוי שתבקר ברהט גם באור יום. אצל מי ביקרת?

ג. עבס;

ביקרתי אצל חבר המועצה ברהט, אבל אינני רוצה לדבר כרגע על רהט.

היו"ר א. נמיר;

בתוקף תפקידך כיועץ שר העבודה והרווחה לעניני מיעוטים אני מניחה שאתה צריך

להיות במקומות האלה. מתי היית ברהט בביקור עבודה?

ג. עבט;

מתוכנן אצלי ביקור ברהט ובשבטי הבדואים בדרום. אחרי שאגמור את הטיורים

בדרום אגש מיד לשר, כי אני מכיר בכך שיש בדרום הרבה בעיות.

דייר גי. רימון;

אני רוצה להדגיש שתוך שלוש שנים אנחנו מטפלים במיגזר הערבי ויש לי קשר הדוק

עם רהט. שלשום היינו שם בסיור עם השר יעקבי, ויעקבי הבטיח שנביא את הבעיות לדיון

בוועדת השרים, שתדון במיוחד בבעיות הבדואים, מלבד שאר הבעיות שיש במיגזר הערבי.

אנחנו מתכננים בית טפר לחינוך מקצועי, והדבר חייב להיות חופף לתעשיות

שבסביבה כדי שחן יקלטו את אלה שיסיימו את בית הספר.

א. הומינר;

המשרד שלנו עוסק יותר בנושא המונוציפלי. יש לנו קשר הדוק עם הרשויות

המקומיות של הבדואים בנגב, שהן שתיים - רהט ותל-שבע. אנחנו מבקרים לעתים קרובות

במקומות, ולאחרונה הצטרפנו לביקור של שר הכלכלה והתכנון. המשרד שלנו מטייע ביד

נדיבה במענקים ובתקציבים לרשויות המקומיות האלה.



אנחנו מטפלים כעת בארגון הישובים הבדואים העירוניים הנוספים כמו כסייפה,

ערוער, שגב, שלום, מבחינה מוניציפלית כדי שגם הם ייכנסו לתוך אותה מערכת.

היו"ר א. נמיר;

הישיבה היום היתה על גבול של ישיבה מבישה. אנחנו מזמינים תושבים אזרחי

המדינה, כולנו רוצים לסייע להם, והצורה שבה הופיעו היום נציגי הממשלה זה דבר שאי

אפשר לעבור עליו לסדר היום. אני חייבת לשבוז את נציג משרד השיכון, שבא מוכן

לישיבה, הכיר את החומר וענה על השאלות. אפשר להתווכח לגופם של הדברים שאמר, אבל

הוא בא מוכן.

המועצות המקומיות בישובים הבדואים משתדלות ומנסות ועשו גם עבודה, אבל אם לא

ניתן להן את הכלים הדרושים לתת את השירותים לאזרחים, כמעס חבל על כל מה שנעשה.

נתנו לבדואים את האפשרות להשתלב במערכת חיים מודרנית, אבל לא נתנו להם כלים

להתקיים בה ולהתמודד איתה.

אי אפשר לסכם היום דבר, ורק מפאת כבודם של האורחים המכובדים וראשי המועצות

לא פיזרתי את הישיבה מיד עם תחילתה. אני לא מוכנה יותר שיבואו נציגים בלתי

מוכנים של משרדי חממשלה לישיבת הוועדה. זו פגיעה בהם ובמשרדים שהם מייצגים יותר

מאשר פגיעה בכנסת. אני גם לא מעלה על הדעת שאנשים ממשרדים מסויימים המופקדים על

מגזרים מסויים לא היו שם פעם אחת לראות איך נראים המקומות באור יום, ויש מקום

סביר להניח שאפילו בלילה לא היו עוברים שם אם לא היה מתקיים הדיון בוועדה. אני

מצפה מאיש שממלא תפקיד, שימלא את תפקידו כהלכה.

אני פונה קודם כל לנציג משרד השיכון: אני רוצה שלישיבה הבאה תביא לנו תשובה

בענין הביוב הפתוח. לא ייתכן שיוקמו ברהס בתים לתפארת והביוב ישאר פתוח.

אני מבקשת שתביא לנו נתונים כמה דירות וכמה מבנים צריכים היום לקבל תשובה

שיקומית.

תאמר לנו גם בכמה אתם מוכנים לסייע, לכמה דירות, ותדווח לנו היכן הבעיה

עומדת, אם היא עומדת.

לנציג המוסד לביסוח לאומי; אני שמחה שבענין רהט יש תחילת טיפול ואני מניחה

שיש נכונות ללכת לקראת המקום.

י. ערד;

זה מסובך, אבל זה בתהליך.

היו"ר א. נמיר;

אני מבקשת ממך שלישיבה הבאה תביא לנו תשובה בענין פתיחת סניף ברהט.

אני מבקשת שבהזדמנות זאת תעשו את הבדיקה לגבי כל האזור, ואני מבקשת שתעביר

למנכ"ל את הבקשה שלנו להתייחס לתל-שבע לא כאל ישוב רגיל.

אינני יכולה לפנות לשירות התעסוקה שיקים שם סניף, כי לא תהיה תעסוקה להציע

גם אם יקימו סניף, אבל אני פונה למשנה למנכ"ל שירות התעסוקה ואני מבקשת; תביאו

לנו תשובה לגבי כל אזור הדרום. אולי יבוא מישהו אחת לשבוע לטיפול בבדואים בכל

אזור הדרום.



ממשרד הבריאות אינני יודעת מה לבקש. הייתי מציעה שתאמרי למי שצריך לומר

שאנחנו רוצים דיווח עדכני על מה שקורה באזור, שאותה רופאה תצא לשטח ותראה מה

קורה שם.

ד"ר ע. אבני;

היא נמצאת בשטח.

היו"ר א. נמיר;

הדיווח לא מתאים למציאות.

משרד התעשיה והמסתר הוזמן, אבל לא בא אף נציג, ולא במקרה לא בא. אבקש שיבוא

ממשרד זה מישהו בדרג בכיר ולא עוזר השר.

אשר למשרד העבודה והרוותה; אנחנו נפנה לשר ונבקש שיבוא נציג אתד ממשרד

העבודה והרוותה, שידווח לנו דיווח עדכני גם על נושא העבודה וגם על נושא הרוותה.

היום אין שום סיכום, כי אין מה לסכם, יש רק עגמת נפש.

בעוד תודש נזמן ישיבה נוספת, שיוזמנו אליה גם נציגי הבדואים וגם נציגי

הרשויות המקומיות.

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.15)