הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטקול מסי 276

מישיבת רעדת העברדה והרווחה ביום

ב' ד' בטבת התשמ"ז - 5 בינואר 1987, בשעה 11.00

חברי- הר רעדה: א' נמיר - היו"ר

ע' ביטון

ח' גרוסמן

י' כהן

י' פרץ

א' שוסטק

מוזמנים; ב' פלד - מככ"ל אלסינט

מי אריאב - ראש עיריית נצרת עליית

אי אסייג - מנהל פיתוח כלכלי- לקשל-י הרץ, מרעצת מעלרת

אי אסרף - מזכיר מרעצת מרעלי- מעלרת

אי דקוואר - חבר מזכירות מועצת פועלי מעלרת

יי משה - מזכיר מרעצת פועלי נצרת עליית

י' סעדון - מרכז מטה התעסוקה בהסתדררת

עי כץ - המשגה למנכ"ל שררת התעסוקה

גי חביליו - משרד העברדה רהרררהה

בי נריהרף - הממונה על תעשי-רת האלקטרוניקה, משרד התעשייה

והמסחר

אי אדלר

מי הלנברג

מפעל אלסיינט



מפעל_אלסינט

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח

את ישיבת הוועדה. הנושא שעל סדר היו ם-

מפעל אלסלנט.

מה הסיבה שמצאתי לנכון להעלות את הנישא

הזה לדיון בוועדה? באחד הימים התקשר ראש עיריית נצרת עלית והזעיק אותנו -

זו דרכה של הוועדה הזאת, לקבל זעקות כאלה - שמפעל אלסינט בנצרת עלית עימד

להעביר קו ייצור שלם של אלסינט מנצרת לחיפה. ראש העיר חרד שקבוצת עובדים

שגרים בנצרת עלית, אנשים בעלי השכלה גבוהה, ייאלצו לעזוב את נצרת, ובכך

יש פגיעהקשה למקום.

התקשרתי עם מנכ"ל אלסינט וביקשתי שיבוא

אלינו כדי למסור לוועדה מה המצב. הוא אמר לי: אני רוצה שהוועדה תשמע את

הצד שלי בנושא אלסינט.

אנחנו מכירים את הבעיה הקשה של מבנח

התעסוקה בערי הפיתוח, שיש בהם מעט מאד מפעלים עתירי יידע או סמי-עתירי

יידע, וביום רביעי האחרון קיימנו דיון בנושא הקיצוצים במערכת הבטחון,

קיצוצים המשפיעים על מפעלים שונים בערי הפיתוח. התמונה שנפרשה בפנינו

היא שגם אם לא יהיו קיצוצים נוספים, ייפלטו עוד 5000 עובדים ממערכת התעשיות

העובדות בשביל מערכת הבטחון. מדובר בתעשיות הישירות ולא העקיפות. לכן

הדיון הוא לא רק על מצב קיים אלא מה אפשר לעשות כדי למנוע מפולת.

אני מבקשת מראש עידיית נצרת עלית,

שעורר את הנושא, לפתוח את הדיון.

צרת עלית מופיעה היום שוב בוועדה

זו אחרי שבשנים האחרונות לא הופיעה

כאן לא מפני שלא רצינו להטריד אתכם ולא מפני שלא רצינו בסיוע שלכם אלא

מפני שאנחנו חרדים לתדמית של המקום שלנו.

התעסוקה בנצרת עלית מבוססת על כמה

תעשיית מתכת שמבוססת ברובה על תקציב הבטחון - תעשיית רבב ותעשיה

צבאית; מפעל שוקולד הגדול בארץ, המעסיק 1000 איש; ומפעלי טקסטיל. לצערי,

המשבר הנוכחי פוגע בעיקר במה שנקרא מפרנס ראשון, דהיינו בראש המשפחה

המועסק בתעשיה הצבאית או בתעשיית הרכב.

נצרת עלית קלטה 800 מאתיופיה, בלי

מרכזי קליטה. אני מדגיש זאת כי למרות מצבנו הקשה נתנו יד והלכנו גם

לכיוון הזה.

הם נקלטו בעבודה?

מעט מאד.

לפני שש-שבע שנים הפנה אלינו שר

התעשיה והמסחר דאז, גדעון פת, את אלסינט, שבמהירות עצומה התארגן להשיג

אנשים והתפתח.

משרד התעשיה והמסחר, כשהוא מפנה מפעל

ליישוב, הוא רואה את זה לתקופה ארוכה ומבקש שנרד ממנו. אנחנו שינינו

תכניות בנין ערים, הכנסנו שטח, הכנו תכניות מיתאר כדי לספק את מה שביקשר

אנשי אלסינט.



המפעל, לפי תכניות שבידנו, התחייב

להעסיק 650 איש.

מה פירוש "התחייב"?

נתן- לוח זמנים לתעסוקה שלפיו יועסקו

ב-1984 650 איש.

מספל השיא שהמפעל העסיק, לפני

שנתיים, היה 275 עובדים.

רוב העובדים היו לא מנצרת עלית.

במשך הזמו הגענו לכר שקרוב ל-50% מהעובדים הם מנצרת עלית אלא שאז התחילו

תכניות הקיצוצים.

היום יש במפעל 140 עובדים.

מ' אריאב: חלק מהמפעל, חלקו הגדול עומד להיות

מועבר לחיפה. החלק של הפח ישאר בנצרת

עלית.

ההתקדמות שלנו התבססה על המפעל הזה.

המדינה סייעה לחברה. המפעל עומד להיסגר ללא הורעה למוסדות שבמקום.

איו הרבה מפעלים כמו אלסינט, לא

בנצרת עלית ולא במעלות. בשבילנו, ערי הפיתוח, מפעל המעסיק גברים בתעשיה

מתקדמת הוא בסיס, הוא מקור חיינו.

איו צורר להגיד לכם שרוב התעשיה

בערי הפיתוח - טקסטיל או מזון - העסיקה מפרנס שני ולא מפרנס ראשוו. אלסינט

העסיק גברים.

אנחנו עיר מחוז של הגליל. אנחנו

במשבר ובמצוקה. אם איש שאיו לו עבודה במקום מוצא עבודה במרכז הארץ ועוזב

אותנו - איו מי שיבוא במקומו.

קלטנו 803 עולים מאתיופיה, 300 מהם

מקרים סוציאליים. כ-150 נקלטו בעבודה. הם לא אנשים שיכולים לעבוד באלסינט

או בתעשיות מתקדמות.

השילוב של עובדים באלסינט היה חשוב לנו

ואנחנו חוששים שהחוליה הזאת תהיה חסרה. לכו אנחנו באים לבקש מאלסינט,

באמצעותכם, שלא יהיה קיצוץ אצלנו. אל תגעו בערי הפיתוח אפילו לא כל

העובדים במפעל הם תושבי ערי הפיתוח. ברגע שאתם מוציאים חוליה של ייצור

מתקדם, אפילו בשם ייעול - יישובים כמו שלנו נהרסים וזה לא רק מושר אחריו

החוצה אנשים מו היישוב אלא זה גם גורם למצב רוח קשה וקשה להתאושש.

נצרת לא עולה אמנם על הבריקרות

אבל אני רוצה להזכיר את פרשת ג'ימי לוי שעצרה אצלנו התקדמות במשר חמש

שנים.

לא ייתכו לאפשר לחברה שנהנתה מהשקעות

של המרינה לסגור מפעל בעיר פיתוח. על כר אנחנו מבקשים.

במפתיע המתכת, המבוססים בעיקר על

מערכת הבטחון, ובמפעל אלסינט שעליו

אנחנו דנים היום, המשכורות לעובדים אינם אמנם מי-יודע-מה, אבל אין

ספק שהן גבוהות יותר מהמשכורות המשולמות במפעלי מזון וטקסטיל. ערעור

החוליה של מפעל אלסינט יערער ערעור מעשי את רווחתם של אלה שחיים ביישוב.

תושבי נצרת עלית לא עולים על בריקדות

אבל הם מודאגים מאד ואם יהיה ערעור במפעל,: זה עלול לגרום לערעור של

כל היישוב. חשוב מאד שזה יובא בחשבון.

מר אריאב הציג את הבעיה של ערי

הפיתוח. אני רוצה להוסיף ולומר שאלסינט

מעלות נתן תנופה למעלות וקידם אותה עשרות שנים קדימה. אותו מפעל שנתן

דחיפה קדימה למעלות עלול היום להרוס את היישוב.

בשיא השגשוג שלו העסיק אלסינט במעלות

כ-500 עובדים.

460.

169 מעובדי המפעל הם תושבי מעלות.

היום מעסיק המפעל 228 איש.

236.

75 הם תושבי מעלות. חלק מ-85 תושבי

מעלות שנפלטו מהמפעל, נקלטו במקומות

אחרים.

המטרה בהקמת אלסינט באזור הזה היתה

לפתח את הגליל ולתת לנו תנופה. היום התוצאה היא הפוכה. ההגירה השלילית

אמנם נפסקה, אבל מה יהיה בעתיד? אנחנו לא רוצים לעזוב את מעלות.

במשך עשר שנים עברו את מעלות כ-40

אלף תושבים. בא אלינו מפעל אלסינט ונתן לנו תקוה אבל עכשיו היא נלקחת

מהיישוב.

בתפקידי אני מטפל בחיילים משוחררים

המגיעים אלינו אחרי שחרורם. אני עומד

אתם בקשר גם בזמן שרותם, כדי למנוע שיעזבו את היישוב.

אני תושב מעלות. שיחק לי מזלי והצלחתי

ללמוד. לא לכולם יש מזל כזה. התעסוקה שבמקום לא עונה לצרכיהם של אלה

שלמדו ולכן מפעל אלסינט במקום הוא כאוויר לנשימה והלוואי והיו עוד כמוהו.

כשאנשים רואים שיש במקום מפעל עתיר יידע הם מתלהבים, מתעורר אצלם הרצון

והם עושים מאמץ כדי לבוא אלינו.

באנו לכאן כדי למנוע שיקרה לנו מה

שקרה לאחרים.

האם יש עזיבה של מעלות? האם יש אבטלה

במעלות?

איו אבטלה גדולה. המימדים של האבטלה

הם סבירים.

יש אמנם עזיבה של מעלות אבל במקביל

יש גם אנשים שבאים למעלות.

יש דירות פנויות.

כן, אבל לא במספר גדול.

אנשים שמגיעים למעלות מתלהבים

מהנוף ומאיכות החיים, אבל איו להם עבודה.

האם יש אבטלה במעלות?

במעלות דשומיום היום 180 דודשי

עבודה, 120 מהם נשים. מספד המובטלים

6 ימים פלוס - 92. המצב במעלות קשה אבל לא קדיטי. אנחנו שומרים על הסטאטוס

הזה בחצי שנה.

אני מקווה שנוכל לצמצם מאד ולהפחית

ואולי אפילו לחסל את האבטלה, אולי בעזרת ,,טלדד" ואולי קצת גם בעזדת

התעשיה הצבאית.

הבעיה הקשה היום היא לגבי הנשים

המהוות כ- 70% ממחוסרי העבודה.

ומה המצב בנצדת עלית?

בלשבה רשומים ב-520 דורשי עבודה.

קצת יותר מ-300, רובם גברים, מקבלים

דמי אבטלה. נשים נקלטו במפעל השוקולד שמתרחב. בפי שאמרתי, רוב המובטלים

הם גברים.

נשמע את דבריו של מר בני פלד.

אני ביקשתי להציג כאן את מצבה של

אלסינט, כדי שיהיה נתונים.

אני אומר לדבר על עובדות חיים ולא

על משאלות לב. מי שרוצה להתעלם מעובדות החיים - זו זכותו.

חברת אלסינט התחילה לצמוח באמצע

שנות ה-60. היא גדלה ויפתה וברגע מסויים בחייה היא התחיל להתרחב ועשתה,

על פי התוצאות, מספר שגיאות יסודיות. התוצאה של השגיאות האלה התחילה

להיוודע ב-1984.

החברה חייבת ל-7 בנקים בארץ 190

מיליון דולר. מזה 100 מיליון דולר היה ל"אלרון". יש לה הון שלילי קרוב

ל-100 מלליון דולר.

בשנת 1984 היו לחברה כ-3000 עובדים -

ב-2000 מהם בארץ וכ-1200 בחוץ לארץ. היא הפסידה בכסף סכום של 15-10 מיליון

דולר לחודש.

זה המצב ב-1984.

יש לה מפעל גדול בעטרות בירושלים,

מפעל צ'יק-צ'ק הוקם מהר מאד בנצרת

ועוד מפעל שהוקם צ'יק-צ'ק, מהר מאד - במעלות.



הכל חגגו אבל מבחינה תעשייתית לא

היתה שום סיבה לפריטה הזאת בירושלים ובנצרת.

ומה יש בהרצליה?

מצאנו את עצמנו בצריף על-יר בניו

לא גמור. זה סיפור.

אחרי 1984 החברה בעצם מתה מוות קליני

בכל מקום ראוי לשמור היו קוברים אותה ללא לוויה מפוארת. העוברים היו

מתפזרים ולא היה מקום להביא לכינוס נכסים. זה המצב שהיה בסוף שנת 1985.

בגלל הפריסה?

לא. בגלל אלף סיבות אחרות.

כולם היו שותפים לעניו, לא רק ההנהלה.

כל המרינה היתה שותפה לזה.

מי שלא ירע את עוברות החיים וריבר

במושגים ספרותיים כשצריך לרבר על עסק עלול היה למצוא את עצמו בשערי

בית-שמש.

בכל מדינת נורמלית היו קוברים את

החברה ושוכחים את זה כחלום רע, אבל במרינת ישראל לא נותנים לחברה כזו

לדעוך, כי זה עלול היה לפגוע כהרבה חברות אחרות.

התכנסו כל החכמים והחליטו, בהסכמתה

ובתמיכתה של הממשלה, להבריא את החברה.

ביו 1984 לפברואר 1986, כשהתברר

ה"ברוך", החברה נלאצה לפטר עוברים בארץ ובכל העולם. בארץ ירר מספר

העוברים מ-2000 ל-1243 ובעולם ירר מספרם לסרר גורל של 650, ש-120 מהם

הם ישראלים העוברים בחוץ-לארץ.

היתה החלטה שצריך לתת לחברה מסגרת

כלכלית מתאימה כרי להחיות אותה. הבנקים קיבלו הוראה למחוק 80 מיליוו

רולר מהחוב ולרחות 50 מיליוו לארבע שנים ובתמורה יקבלו אופציות על

45% מהחברה והמרינה תעמיר אפשרות של קרו ביטוח קליינטים בסרר גורל

של 250 מיליוו רולר, זאת אומרת היא מוכנה לספק ביטוח תמורת תשלום.

ב-7 במארס נחתם הסכם על המסגרת הזאת.

נוסף לזה, "אלרון", שהיתה מהאבות המייסרים של אלסינט, מחקה 10 מיליוו

רולר, שנתנה לי בתקופת הביניים והוסיפה להכניס עור 20 מיליוו רולר

כסף. הם היהירים שהכניסו כסף ירוק לאלסינט, לא הבנקים ולא הממשלה.

הממשלה ויתרה על הרבה מהתמורות שהיתה צריכה לקבל.

למה אתה מרבר על ירוק?

זה רולרים. "אלרון" היא היהירה ששמה

כסף.



ההסכם, כפי שאמרתי, נחתם ב-7 במארס.

התנאי לחתימת הסכם עם קונסורציום של הבנקים היה שיביאו מנהל שהבנקים

יסכימו עליו. "אלרון" הסתובבה ונפלה עלי. פנו אלי בהודש פברואר. הסכמתי

והצבתי תנאי אחר ושתי הנחות. התנאי הכלכלי, כדי לאפשר החייאת המת, היה

שהחברה תצא לדרך עם 30 מיליון דולר הון חיובי, באפריל, ושיהיו לה 20 מיליון

דולר כסף נקי.

עם מי נחתם הסכם?

בין "אלרון", הקונסורציום ואני.

מאיפה לקחת 30 מיליון דולר?

זה לא כסף ממש, זה מחיקת חובות.

אחרי מחיקת החובות התברר שמ-1 באפריל

נותר הון חיובי סכום של 10 מיליון דולר בלבד.

מכיוון שהיינו צריכים לקיים את

העוברים, היינו צריכים ללוות מהכסף של "אלרון". ההוצאות בארץ, במזומן,

כ-2 מיליון דולר יותר מאשר אנחנו מכניסים כל רבעון, זאת אומרת מדובר על

הפסד. ברבעון הראשון החברה הפסידה 7,7 מיליון דולר, בשני - 5,5 מיליון

דולר, ובשלישי - 3,5 מיליון.

מסתמן ברבעון הנוכחי?

אנחנו מצפים שההפסד יירד בין חצי

מיליון למיליון.

להמשיך לקיים את החברה על פי ההתחייבות

והפרישה, במושגים האלה, זה אומר שהחברה תפשוט את הרגל והעוברים ימצאו

את מקומם בלשכות התעסוקה.

המצב הוא קריטי יותר מאשר המצב של

מעלות, נצרת, עפולה או ירושלים. המצב הוא סופר-קריטי. נותרו לנו כ-9

מיליון דולר מזומנים מהשקעת "אלרון".

יש לנו כ-2000 מקבלי שכר, מהם 1245

בישראל. אני קורא מתוך הנייר שהנחתי עלהשולחן. ההון העצמי שלנו קרוב לאפס.

אין לנו אל מי להתלונן יותר. אין ממי לקבל כסף, לא בחינם ולא תמורת

ריבית, עד שנבריא. כשנבריא אולי ירצו לדבר אתנו. אם לא נצליח להתניע את

עצמנו עד שייגמרו המזומנים המעטים שיש לנו - תחוסל החברה מעשית. למרות

כל הקשיים הצלחנו לשמור על מעמד מכובד בעולם ההדמיה הרפואית ברוב המוצרים

והמערכות, לא כן בציוד רנטגן קונבנציונלי שהחלטנו להפסיק לעסוק בו, ואני

מוסיף כאן, כי אנחנו מפסידים עליו את המכנסיים.

למרות הכל מכרנו, מכירות

של ממש, 30 מיליון דולר ברבעון ראשון, 34 מיליון ברבעון שני, ו-36 מיליון

דולר ברבעון שלישי. אנו מקווים להגיע ל-38 מיליון דולר ברבעון זה. כפי

שאמרתי קורם, אנו עדיין מוציאים במזומן כ-2 מיליון דולר יותר מאשר אנחנו

מכניסים כל רבעון. זה חייב להיפסק לפני שייגמרו 9-8 המיליונים שנותרו

לנו בקופה מכספי "אלרון".

אני שואל אם אנחנו יכולים להצליח

ואני משיב בחיוב. כן. בתנאים מסויימים, שמצויינים בנייר, ושאקרא אותם:



אנחנו יכולים להצליח אם ניישם את כל

האמצעים שלנו על-פי העקרונות והנוהלים הארגוניים החדשים. סמכות ואחריות

בכל הדרגים בחכרה אינן מלים ריקות. אם המנהלים לא ינהגו לפיהם, הם ייכשלו

אישית ויכשילו את כולנו. אסור שזה יקרה.

המבנה הקונסטיטוציוני של המפעל, צורת

העבודה שלו, שורת קבלת ההחלטות - כל מה שהיה נמחק עד היסוד. נוסדה מערכת

חדשה. זו לא אותה חברה.

איפה הגאוניות של דוקטור סוחמי?

אני לא יכול לתת דין על דוקטור סוחמי.

חברת אלסינט לא היתה חברה תעשייתית

עסקית נורמלית. היא היתה ישיבה בראשותו של אדמור מבריק ובעל נס.

איפה הנס?

כל פרנסי הקהילה העניקו לו מעמד כמו

שיש לרבי מלובביץ' אלא שהרבי מלובביץ'

לא מתיימר להיות תעשיין.

המפעל שאנחנו דנים בו איננו המפעל היחידי

שהתנהל כמו ישיבה, אבל זה לא שייר לי. מפעל אלסינט עבר שינוי מהותי.

אמרתי ליושבת-ראש הוועדה, שכאשר התחלתי

ללמוד את הדברים, כדרכי בקודש, רשמתי משימות, עקרונות וייעוד. הבעלים

חתמו על זה. צריך לראות את עובדות החיים, כי אם נמשיך לראות את הדברים

בלי לראות את עובדות החיים, אני לא בטוח שאפשר יהיה לקיים את הייעוד ואת

המשימות.

אני מאמין שאפשר להוציא את החברה מהבוץ

למרות התנאים הבלתי אפשריים, מבחינה פיננסית, שבהם קיבלתי את החברה.

צריו לעשות הרבה דברים בשביל זה, בערך כמו שנהגו בעבד בקיבוץ - כשלא

היה כסף ולא נתנו קרדיט, החברים אכלו דג מלוח ולא קיבלו אורחים. הם

ידעו את עובדות החיים.

אלסינט לא יכולה היום להצטרף לכוונות

הלאומיות-חברתיות כלכליות במקרו של מדינת ישראל. היא צריכה לנשום. היא

עדייו נתונה בהנשמה מלאכותית.

אני בטוח שאם נעשה את הדברים הנכונים -

נצליח ונעסיק יותר אנשים. אני יודע שרוב האנשים, עתירי יידע שקשורים

חבר יקר, אין לנו לשלם לך - הם לא ילכו

ללשכת הסעד. אלה אנשים שנשלם ביוקר כדי לקבל אותם בחזרה או לקבל אחרים

במקומם. כפי שאמרתי, אלה אנשים עתירי יידע שקשורים למפעל. נצטרך להגיד

להם ללכת, ורובם לא ילכו ללשכת הסעד.



מדברים כאן על נצרת עלית ועל מעלות.

מת קרה? מכונות רנטגן של אלסינט - היתה זו שגיאה לרכוש בארצות-הכרית.

יש עוד דברים שמייצרים בכל העולם אבל משום מה הוחלט וצ'יק-צ'ק יצרו

חברה שקראו לה "חטיבת האקס ריי".

בנצרת הגיעו ל-301 עובדים.

לנו איו סיבה להיות ב"אקס ריי".

מכל קווי המוצר הזה יכולים להישאר בשניים לכל היותר ואולי במאמץ נוכל

למכור. על מכונות הרנטגן הרגילות אנחנו מפסידים הון עתק.

מצאתי שלאלסינט יש מפעל בצרפת.

גם בז צריך לתמוך. יש שם מועצת מנהלים והסכמים עם משרד מסחר ותעשיה.

אני לא יודע איר נחלץ מזה. אלסיבט תמכה בכלכלת צרפת, מעלות ונצרת,

והפסידה את המכנסיים. אני צר יר להרוויח ואם אין רווח - אני לא צריך להיות

שם. אלה עובדות החיים.

אני מקווה שהחברה תתאזן ברבעון הראשון

של השנה הבאה ותתחיל להרוויח ברבעון השני. אלה היעדים. אני מקווה

שלא נעשה שגיאות רבות. זו מערכת שצורת קבלת ההחלטות בה היא דמוקרטית.

צריכות להיות עובדות שאפשר לשים עליהן את היד.

מה יהיה בנצרת

כשאין מפעל "אקס ריי"? יש חטיבת הנדסה, חטיבת ייצור, חטיבת תחזוקה

ושרות. ההשמצות על שרות ותחזוקה אינן נכונות.

אני הקמתי חטיבת שרות ותחזוקה,

באלסינט אין מפעלים. יש חטיבות ויש בתי-מלאכה בנצרת ובמעלות. נזיז

אותם כדי לעשות בעלות יותר נמוכה. יש חלקים של חטיבת הייצור. אין מפעל.

מי שעסקו ב"אקס ריי" אני מרכז

בחטיבת הנדסה בחיפה. המהנדסים האלה לא היו אנשי נצרת.

הם לא גרו שם?

רק חלק קטן מהם.

אני לא יכול להחזיק חטיבת הנדסה בנצרת

או בהרצליה, אלא בחיפה.

לחברה יש שטח של עשרות אלפי ממ"ר.

היא צריכה פחות. אולי נמכור חלק ואולי נשלם חלק מהחוב למבני תעשיה.

במעלות יש בית-מלאכה מכני מעולה

עם אנשים טובים, שחלקם ברחו למפעלי הרכב.

הפוטנציאל של בית-המלאכה הוא 28 אלף

שעות לרבעון, במשמרת אחת, וזה בזבוז. אני לא זקוק ליותר מ-6000 שעות.

אם מישהו יגיד שהוא מוכן להזמין עבודות לעוד 20 אלף שעות - אז בית

המלאכה שם יכול לפרוח ואז אפשר להחזיר חלק מההשקעה.

אנחנו חושבים להישען על מעלות כמפעל

תשתית. אנחנו רוצים להחזיק יותר עבודת מתכת במעלות, כי יש שם תשתית.

עיקר בית-מלאכה מכני כבד יהיה במעלות, נרכז שם את כל העבודה שיש לנו.

את עיקר הנדסה, הנהלה וייצור אלקטרוני נרכז בחיפה.



אני אישית לא יכול להיות מואשם

שאני אוהב את היפה, אני לא גר שם. למרות המחאות של ראש העיר העברתי

את אלביט לכרמיאל. חטיבת הייצור של אלביט, עם 600 איש, היא בכרמיאל,

ורוב העובדים גרים שם.

מה יהיה בנצרת עלית?

בית מלאכה מכני מכובד וסיכוי

שמישהו ירכוש את מה שחתכתי, את

ה"אקס ריי". יש גורמים אבל עדייו איו עיסקה רצינית. אם התברר שמישהו

רוצה את קווי המוצר שהצעתי ולקחת את ה"אקס ריי" נצרת - אנחנו בוודאי

נסכים לזה. איך לנו שום התנגדות.

בנצרת יש בית מלאכה מכני גדול.

יש שם אנשים טובים, רובם לא תושבי נצרת, והוא המצב גם במעלות.

אני רוצה להציע לחלק מאנשי נצרת

לנוע למעלות, שם צריך יותר אנשים. איך זו בושה שאדם הולד אחרי הפרנסה-

שלו. אם ישי פרנסה במעלות - צריך לנוע למעלות, מה גם שמעלות ה;יא לא

תל-אביב. מדובר על 40-30 איש.

ו,י

באתי לומר לכם שקיבלתי על עצמי

משימה כמעט בלתי אפשרית. אני לא מתכוון להיכשל בגלל עצמי ובוודאי לא

בגלל אחרים. צריד להסתכל בוקר בוקר על עובדות החיים. אין אדוחות חינם.

אם לא משלמים עכשיו - משלמים אחר-כך עם ריבית.

אני מבין שבסד-הכל מדחיבים.

ברבעון הראשון מכרנו ב-30 מיליון

דולר; ברבעון השני - 34 מיליון דולר;

בשלישי - 36 מיליון, ואני מקווה שלגבי הדבעון הרביעי נגיע ל-38 מיליון

דולד. הנחתי חומר על השולחן.

אם השנה אמנם נמכור ב-132 מיליון

דולר,, בהפסד הולד וקטן, אני מקווה שבשנה הבאה נגיע לאיזון.

עם אותו מספר עובדים?

כן.

כדי שחבדת אלסינט תוכל להגדיל את

מספר העובדים שלה בארץ, היא צריכה להגיע לנפח מכירות של כ-200 מיליון

דולר. עד אז היא צריכה להתייעל, להתנהל יותר נכון, לחסוד ולעשות יותר

עם פחות.

כשדיברתי קודם על מכירות, אני מבקש

לציין שהתפוקה בארץ היא רק 65%. 35% זה המיגזר של חוץ-לארץ, חברות-בת

שאוכלות כדי למכוד. גם הן הפסידו כסף. צרפת מפסידה, אדצות-הברית הפסידה,

אפדיקה לא מפסידה.

זו התמונה שאני יכול לתת היום. זו

חבדה שמנוהלת בצורה אחרת. שיפצנו את האוטו. שמנו הכל במקום ועכשיו צריד

להתניע. אם יש מצבר שלא יכול להתניע ואם לא נתניע - לא נוכל להציל שום

דבר.

איפה צוואר הבקבוק לגבי הנושא של

הרחבה?

רמת היעילות שלנו בביצוע, רמת השרות,

זה עדייו צולע. הבעיה היותר גדולה

היא ההתנהגות של עצמנו ולא של השוק. נגיע לבעיות שוק רק כשנגיע ל-200

מיליון דולר. עד אז הפילים מסתכלים על השפנים שבצידי הדרכים.

אני מקווה שלא אהיה חצוף בדברי, ואם

אהיה חצוף - אני מבקש סליחה מראש.

אני יודע שיש מסע הסברה, מדברים על

הישגים אבל אין פתרונות. יש נסיוו של הפרד ומשול - קח אנשים מנצרת עלית

ותעביר אותם למעלות. אני יודע על תכניות לפריסת חובות.

המפעל בנצרת עלית קיבל מבנה ללא תשלום

של פרוטה. המפעל קיבל השקעות של המדינה. מדברים על העברה לחיפה. אינני

חושב שמשרד מסחר ותעשיה יכול לעמוד בידיים ריקות במצב זה..

איך אלביט עומד במבחן מול הדברים

ששמענו על אלסינט? אני שואל את מר

פלד: איך מפעל אלביט עומד היום לפי התפיסה שהצגת כאן עכשיו?

שמענו שבנצרת עלית, כפי שאמר מר אריאב,

קיבלתם מבנה. אתה מתעלם מההסדרים שעשתה הממשלה כדי לחזק גם את החברה וגם

את העובדים.

הנושא של פריסת חובות ומחיקה חובות

היה תקדים. זה נעשה עם אלסינט כדי לתת לחברה אפשרות להשתקם ולא כדי שהיא

תבעט בעובדים.

אני הבאתי את אלביט לכרמיאל,

והנה עכשיו אתה מדבר על העברה מנצרת וממעלות לחיפה. האם אי-אפשר לפתח

בנצרת או במעלות?

יש פה התנגשות בין שני דברים. אי-אפשר

למעוך אחד מהם אלא צריך למצוא מוצא חיובי

בין השנ י ים.

המפעל עבר טראומה איומה ונוראה.

המפעל עמד בפני הרם מוחלט ואז היינו זועקים את הזעקות של מעלות, נצרת,

ירושלים וחיפה.

אני חושב שתהליך ההצלה של אלסינט,

זה מה שאנחנו רוצים. אני חושב שאי-אפשר לעמוד נגד תהליך ההבראה של

המפעלים בלי למצוא את עצמנו עם הראש בקיר.

אני מכיר את בני פלד. אי-אפשר לחשוד

בו שהמסירות שלו לנושאים ציוניים מוטלת בספק. עם זאת, המצוקה של המקומות

היא מצוקה שאי-אפשר לדלג עליה. אני יודע שיש נושא של פגיעה באיכות של

המקומות האלה. יש בעיה איך מחזקים יישוב על רמה, ואני מדבר על איכות

יותר מאשר על כמות. אין ספק שחייבים לטפל בנושא הזה בצורה רצינית.

אני סבור שאין אפשרות אחרת אלא לפנות למשרד התעשיה והמסחר ולהגיד שבאלסינט

יש פוטנציאל - כוונתי למקומות שאנחנו דנים עליהם - שאולי נראה היום לא

יעיל, אבל אפשר לפתח אותו, ובנצרת יש מחלקות שמהם אפשר לפתח מפעלים אחרים

ואז יהיה שימוש בהטבות שהמדינה נתנה כדי לפתח את המפעל בנצרת, לטובת

תושבי נצרת. זה הכיוון שאני רואה אותו.



אני יודע שמשרד התעשיה והמסחר עסוק

בדברים אחרים, אבל איו ברירה אלא לדאוג בכיוון שאני מדבר עליו, כדי

שתהיה במקומות האלה תעסוקת ברמה גבוהה ולא תהיה פגיעה מבחינה כלכלית.

מה ההפסד שגורם המפעל בנצרת בכל

תכנית ההבראה?

אני רואה שמספר העובדים הופחת

לכ-1200, זאת אומרת תהליך ההבראה נמצא ב"שוונג", מספר העובדים קטן

בכ-800. איזה הפסד נגרם? אתה אומר שההפסד הולך וקטן.

מה הפונקציה של שכר העובדים בהתייעלות?

הגדול ביותר.

אני מביו שהמפעל נמצא בתהליך של

הבראה, ההפסד הולך וקטו מרבעוו לרבעוו.

אני מניח שיש הזמנות. אני שואל : מה ממך יהלוך אם לא תפגעו עכשיו בנצרת?

מה ייגרע מתכנית ההבראה אם תניחו עכשיו לנצרת? כל הדיוו שלנו כאו הוא

בנקודה הזאת. מה ההפסד שייגרם? מה יקרה אם לא תיגע עכשיו בנצרת?

בדבריו של מר בני פלד יש תפיסה כלכלית

קפיטליסטית שהורסת, דורכת, חומסת כל

מה שיש בדרך. העיקר הכסף. אני נדהם ולא מאמיו. כשאני שומע את הדברים

מפי מר פלד ואחד-כך אני שומע מה שאני שומע מחבר-הכנסת רו כהו - אני לא

מאמין.

כשאני מביט על בני פלד אני אומר

בני פלד מביט על המדינה מהאוויר ובשבילו אנשים לא קיימים.

מבחינתו איו בעיה בעניו הזה. מסתבר לי אפילו שהוא מסתכל כך על כל העולם,

אבל זה לא מענייו אותי. אותי מעניינים העובדים של נצרת עלית ומעלות.

אלסינט לא מתקיים מעצמו. המדינה נתנה כסף. היום שמעתי כאן הרצאה לא

אותי מענייו איך חברת אלסינט תגיע

לרווחים. אותי מעניינים גם הפועלים

בנצרת עלית ובמעלות. זה חשוב לי.

מוזר לי לשמוע כאו שאני עוכר ישראל.

אולי תוכל לתת לנו פריסה של העובדים.

אשלח לך.

ימה עמדת משרד התעשיה והמסחר?

ר' כהו; במשרד התעשיה והמסחר צריך להיות מעקב

אחרי מה שקורה במפעל כמו אלסינט,

ביחוד אחרי מה שעבר על החברה. לגבי נצרת עלית זה עניו קריטי. אני מביו

שיושבת ראש הוועדה, כשהיא שואלת מה עמדת משרד התעשיה והמסחר, כוונתה

לסוגיה הזאת.

אנחנו לקחנו חלק בתהליך ההבראה.

הוקמה ועדה והיא הגישה המלצות.

הנושא עבר לרמה הגבוהה. הצלחנו לסכם אותו אחרי שהגיע לשולחנו של ראש

הממשלה.

המטרה שלנו היתה להציל את החברה,

כי הנזק בסגירתה עלול היה להיות ומעל ומעבר להפסד שהיה למשקיעים.

החברה היתה במצב שהיא היתה עלולה להתמוטט כל רגע והנזקים עלולים היו

לגרום לפגיעה באמון טל הלקוחות למוצרים ישראלים וזה יכול היה לגרום גם

להשלכה על חברות אחרות.

מה יקרה עם העובדים?

מה הממשלה עזרה לחברה?

כל נושא של מחיקת חובות. ההפסד

של הבנקים הוכר על-ידי הממשלה

וזה יורד.

מה יהיה עם העובדים?

ברור שהבראת החברה לא היתה יכולה

להיות בלי צמצום מספר העובדים.

להגיד שכדגע יש פתרון לעובדים? אצלנו אין קוסמים. מנסים לחפש יזמים

ומשקיעים.

כשאני יושב כאן לפניכם, אני רוצה

אני לא שכיר של המדינה ואני

לא נציג קפיטליסטי.

מה קורה באלביט היום? בחומר שעל

השולחן יש מכתב שנכתב לעובדי אלביט ואליו צורפה גם תגובת הציבור כפי

שבאה לביטוי בעיתונים.

אלביט עומדת היום במצב טוב. היא

לא צריכה טובות. העובדים משתכרים פי שניים וחצי מכל מפעל אחר. היא

נמצאת בכרמיאל. זה קרה מפני שידעו לקבל החלטות נכונות ומפני שהיא

היתה פטורה מלעשות שיקולים שגויים כשמדברים על עסק. העובדים עשו את

זה. הם החליטו את מי הם לא צריכים ועם מי הם לא רוצים לחלק את המשכורת.

הם החליטו מי יכול לעשות פי שלושה. הם החליטו לטובת העובדים.

את המבנה בירושלים אנחנו קנינו.

הוא שלנו. המבנים בנצרת ובמעלות נשכרו ואנחנו משלמים כסף.

ברגע זה יש לנו 7 מיליון דולר.

אין לנו יותר. אני צריך להתחיל להרוויח כסף לפני שייגמר הכסף הזה של

7 מיליון דולר. היום אני לא יכול אפילו להתחיל להזיז. בעתיד, כשנבריא

ונגדל נחשוב על הזזה.

הממשלה עזרה הרבה. היא נתנה הרבה

מאד כסף, בצורות שונות, משיקולים שלה. היא לא מבקשת אותו עכשיו

בחזרה. אבל כשאתה פושט יד למישהו - אתה נעשה חייב, ולכן אני לא רוצה

להיות פושט יד.

אם לא ניגע בנצרת -

זה יעלה 6 מיליון דולר בשנה. אם מישהו לא רוצה שאקבל החלטות נכונות היום

לטובת אלסינט - זה יעלה 6 מיליון דולר בשנה. אני חושב שהעובדים לא יודו

לאיש אם יתברר שהם חיים על נדבה.

היום יש במעלות 236 עובדים, ובנצרת

עלית - 186.

מה מהם תושבי מעלות?

ב' פלד " כ-75. היתר באים מהסביבה - חיפה,

עכו, כרמיאל.

מי המפוטרים?

אינני יודע. אין אצלי לא מפוטרים

ולא מצומצמים. יש אנשים שאין בשבילם

י ותר עבודה.

מושג חדש.

כמה מהם שהם לא יעילים הם תושבי מעלות?

בנצרת עלית יש 186 עובדים, כ-60 מהם

תושבי נצרת עלית. אינני בטוח במספר- הזה,

80.

ולאלה כולם לא תהיה עבודה?

אנחנו לא סוגרים את המקום. נקטין את

צוות העובדים למידה שבה אנחנו צריכים

עובדים. חלק מהמכונות נעביד למעלות וחלק מהן - 6000 שעות ברבעון - בנצרת.

בחטיבה יש היום כ-780 עובדים ועוד כ-80 בהרצליה. זו הפריסה.

שאלה: מה יש בעטרות?

שומר. זה בנין בן ארבע קומות.

בשנה האחרונה, רק מהחלטות הממשלה

וההסתדרות, השכר הריאלי של העובדים באלסינט עלה בשעור של 11% בשקלים.

זאת אומרת, אם לשנה שתסתיים בעוד שלושה חודשים תקצבנו סכום של 38 מיליון

דולר לחברה, 22 מיליון זה בארץ. עלות השכר שלנו בדולרים עלתה ב-3.5 מיליון

דולר, רק על החלק בארץ, תוספת שכר בארץ, שהקונים בחוץ-לארץ לא רוצים לשלם.

אני חבר גם באיגוד תעשיות האלקטרוניקה.

באסיפה כללית שהיתה לפני שבוע אמר נשיא האיגוד: נתתי כל מה שהיה לי. רצתי

לכל השרים והמנכ"לים. הם אמרו לי: תחזרו למחרטות, תתייעלו ותפסיקו לרוץ

לירושלים. אתם שמנים. יש לכם יותר מדי עובדים. תתייעלו. התשובה שלו היתה:

כשאתם תפסיקו לרוץ לוושינגטון - אנחנו נפסיק לרוץ לירושלים.

אני לא מוכן לפשוט יד.

רבותי, אני רוצה שיהיה ברור: אין

כל צל של ספק שאנחנו בעד התייעלות

מירבית של התעשיה. מהדיונים שיש כאן, בוועדה, אנחנו יודעים שבלי תעשיה

טובה, בלי תעשיה יעילה - לא תהיה עבודה. זה פשוט מאד.את המשוואה הזאת

אנחנו מכירים.

אבל בשום פנים ואופן אינני מוכנה

לקבל תפיסת עולם והשקפת עולם שאת המחיר של ניהול כושל ישלמו העובדים.

היה ניהול כושל באלסינט. לא במקרה

שאלתי על דוקטור סוחמי. היה ניהול כושל שבגינו מישהו היה צריך ללכת לבית-

סוהר ולא לארצות הברית אבל היחידים שמשלמים את המחיר של הניהול הכושל

הם העובדים.

האם היינו מתנגדים אילו היו אומרים

שבשביל מפעל רנטבילי לא צריך כל כך הרבה עובדים?

הערכתו של שר הבטחון היא שמדינת

ישראל בנתה תשתית יותר מדי גדולה של תעשיות בטחוניות והיא לא יכולה לעמוד

בזה. מי משלם את המחיר? הפועלים.

עייפתי מסיפורי התייעלות. אקח לדוגמה

את משרדי הממשלה, ויסלחו לי נציגי הממשלה, כמה ייעול נעשה בהם? אם מפטרים

פקיד - מקבלים בחוזים אישיים יותר משהיו. היחיד שמתייעל זו התעשיה, ממנה

מפטרים פועלים. את מפעל אתא סגרו, לא בגלל ניהול כושל? מנועי בית-שמש -

זה לא ניהול כושל? ועכשיו אלסינט - ניהול כושל והפועלים ברחוב. בתחום

הזה אנחנו על תקן של מקצוענים.

מ-1 באפריל 1985 עד 1 בנובמבר 1986

היו צמצומים במצבת עובדים בתעשיה הבטחונית, בסך הכל בכ-5000 עובדים.

בתעשיה הצבאית - 1277; בתעשיה האווירית - 884 - זה כמעט הכל מרכז הארץ;

ברפ"אל - 750 - וזה אזור הצפון; באלביט - 217; באלישרא - 180; באורדן -

301; בעשות אשקלון - 204; באל-אופ - 250; בתדיראן - 750, ובציקלון - 160.

לא ייתכן שקבוצה מצומצת של יישובים,

בעיקר ערי הפיתוח, ישלמו את המחיר היקר ביותר.

כשאני שומעת את דבריו של בני פלד

אני אומרת: אתה צודק. מפעל אלסינט מוכרח לחיות רנטבילי, כי אחרת הוא

י יסגר , בטווח הארוך .

הוא ייסגר בטווח הקצר.

בהקשר לזה אני אומרת מה שכבר אמרתי

בוועדה. מדינת ישראל, מבחינה רנטבילית

אין לה שום זכות קיום. אני צריכה לספר כאן מי מממן את מדינת ישראל? מחר

האמריקאים לא נותנים כסף - האם היא רנטבילית? היא לא מתחילה להיות רנטבילית.

את הרנטביליות הזאת אי-אפשר להתחיל בערי הפיתוח. עייפנו. התייאשנו. האם

הישועה תבוא ממשרד התעשיה והמסחר? איזו ישועה? מה הוא מציע לפועלים שייפלטו?

אילו היתה כתובת לפנות למשרדי הממשלה הייתי יכולה לומר לבני פלד: אתה

נלקחת כדי להפוך את החברה הזאת שתהיה רנטבילית לטובת הפועלים. אבל אין

לנו אל מי לפנות ולכן הפנייה היא אליך. אנחנו פונים אל הלב שלך.



אנחנו מתחשבים התחשבות מירבית

כדי שהישוב של נצרת לא ייפגע, כדי שלא תהיה תהליך שהשמנת של האוכלוסיה

תעזוב את המקום, כי אז היישוב לא יוכל להתקיים. אם משפחות כאלה תעזובנה

את נצרת עלית - זו מכה נוראה ליישוב, אנחנו אנשי ציבור ולא נוכל לעבור

על זה לסדר-היום. לכן אנחנו פונים אליך.

ביקשת לפרוש בפני ועדת העבודה והרווחה

את כל הבעייתיות של אלסינט. אם יש דבר שאנחנו יכולים לעזור בו - נעזור.

ב' פלד" במה?

למשל, שלא יקנו תוצרת חוץ, ציוד

רפואי תוצרת חוץ, אם אתה מייצר אותו.

האם אתה חושב שאין לנו ויכוח על כך עם משרד התעשיה והמסחר? רק 45% מהצריכה

של צמיגים היא מתוצרת הארץ.

זו הפנייה שלנו אליך. איו לנו כתובת

אחדת. אנחנו לא עושים את זה בחדוה ובשמחה. היינו רוצים לתמוך בכל הצעדים

כדי לייעל, אבל לא עובדים בחלל ריק אלא יש בני אדם. כשהיית מפקד חיל

אוויר, האם היו לך רק שיקולים של יעילות? היו לך בוודאי גם שיקולים אחרים.

זה הסיכום שלנו וזו הפנייה שלנו.

למרות שהממשלה הזאת היא לא שלי

מבחינה קואליציונית, אני מכיר בה.

אינני יכול להשלים שאיו תשובה מהשר. צריך לקבל תשובה מסויימת מהשר מה

בדעתו לעשות. אני מבקש שתהיה פנייה אל שר התעשיה והמסחר.

תהיה.

זה חודשים אנחנו מנסים לתאם ישיבה

עם שר התעשיה והמסחר. הוא לא יכול לבוא אלינו אלא רק בימי שלישי, היום

שבו אנחנו דנים על חוק שכר מינימום שעומד בראש העדיפויות שלנו.

לפני כחצי שנה, כסיכום של הוועדה, כתבנו מכתב. אפילו על מכתבים לא עונים. שר התעשייה והמסחר הבטיח למסור

לנו פרטים בדבר ההיערכות של המשרד בעקבות הצמצומים במפעלים.

אם לך, אני פונה אל איש משרד התעשיה

והמסחר, נוח שלא נטיל זאת עליך, לא אטיל את זה עליך.

אני מעריך את זה.

כפי שאמרת? אנחנו פונים למר פלד.

כשהייתי בחיל אוויר טיפלתי רק בשאלות

של חיים ומוות ורק בשוליים בשאלות

כלכליות. בחיים האזרחיים אני עוסק רק בשאלות של רמת חיים ולא בשאלות של

חיים ומוות.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.00.