הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 275

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

ביום ד' כ"ט בכסלו התשמ"ז - 31 בדצמבר 1986

בשעה 9.00

חברי- הוועדה: א' נמיר - היו"ר

ח' גרוסמן

ר' כהן

א' שוסטק

ד' עברי - מנכ"ל משרד הבטחון

צי טרופ - היועץ הכלכלי, מערכת הבטחון

אי אורן - ראש מנה"ר, משרד הבטחון

אי גבריאלי - ראש המועצה המקומית יקנעם

שי בוחבוט - ראש המועצה המקומית מעלות

בי ונגר - ראש עיריית כרמיאל

עי פיק - מזכיר מועצת פועלי כרמיאל

י' סעדון - מרכז מטה התעסוקה, ההסתדרות הכללית

עי כץ - המשנה למנכ"ל שרות התעסוקה

גי חבילין - מרכזת מטה התעסוקה, משרד העבודה והרווחה

א' בר - יועץ כלכלי למינהל, תכנון וכלכלה, משרד התעשיה והמסחר

גי ניר - אגף התקציבים, משרד האוצר

בי פפרמן - מנהל הרשות לתכנוך כוח אדם, משרד העבודה

והרווחה

אי אדלר

קצרנית; מי הלנברג

הקיצוצים הקשים בתקציב הבטחון -

הצעה לסדר-היום של חברת-הכנסת אי נמיר



הקיצוצים הקשים בתקציב הבטחון - הצעה לסדר-היום של חברת-הכנסת א' נמיר

רבותל, בוקר טוב. אני מתנצלת על האיחור

בפתיחת הישיבה. אנחנו מחכים לאורחים

שצריכים להגיע מרחוק. אני מקווה שתור זמן קצר הם יגיעו.

הנושא שעל סרר-היום שלנו הוא הצעה

שלי לסרר היום בנושא הקיצוצים הקשים בתקציב הבטחוו. אני-רוצה לומר

כאן מה שאמרתי במליאת הכנסת, ששם ההצעה שלי קוצץ. אני ביקשתי ששם

ההצעה יהיה "הקיצוצים הקשים בתקציב הבטחון הנותנים באופן חמור ביותר

את ביטויים בתעשיות הקשורות במערכת הבטחון". המגמה המרכזית שלי היתה

להעלות את הנושא של ערי הפיתוח אבל לא רק זה.

קיבלנו הורעה ממזכיר הכנסת, שהנושא

של רפא"ל וסולתם הועבר לווערת החוץ

והבטחון והנושא שלך הועבר לווערה שלנו. יש חפיפה בין הרברים. אולי

אפשר יהיה למצוא מוצא כרי לחבר ביו הרברים. יש טעם לקשר בין הרבריים.

אני יורעת שהנושא של רפא"ל הוא נושא

בטחוני. יושב כאן מר אילן גבריאלי,

ראש מועצת יקנעם, שיש לו עניו בסולתם.

אני העליתי את הנושא הזה במליאה

בעקבות סיורים שהווערה ואני ביוזמתי ערכנו בערי הפיתוח וראינו מה

קורה במערכות. פעם הבאתי לרוגמה את המפעל האזורי בבית-שאו. הייתי שם

בסיור ואנשי המפעל ביקשו שמערכת הבטחוו תקנה יותר זיתים. וער העוברים

ומנהל המפעל סיפרו שמכיווו שתקציב הבטחוו קוצץ הצבא קונה פחות מזוו

וכמות הזיתים שהוא קונה מהמפעל פחתה, במפעל יש מלאי גרול ואם כמות הרכישה

לא תגרל לא יהיה מנוס מפיטורי עשרות עוברים.

כמעט מרי שבוע אנחנו מקיימים בווערה

הזאת ריוו על ערי הפיתוח, גם ברוך וגנר וגם אילו גבריאלי היו כאו לא

פעם בריונים שהיו יזומים על-ירי הווערה או במסגרת הצעות לסרר היום על

מצב האבטלה, והנושא המוביל היה צמצום התעשיות הקשורות במערכת הבטחוו.

הצעתי הועלתה במליאה ב-9 ביולי 1986.

הבוקר, לקראת הריוו על ההצעה, שמעתי כמה רברים אופטימיים. מר טרופ ממשרר

אני רוצה לומר שסיעת המערר קיימה ישיבה

עם שר הבטחוו על הקיצוצים בתקציב הבטחוו. שר הבטחוו אמר שגם אם לא יהיו

קיצוצים נוספים בתקציב הבטחוו, גם אם התקציב ישאר במתכונתו הנוכחית יפוטרו

עוד 5000 עוברים ממערכת הבטחוו.

אני רוצה לומר עכשיו רבר שאולי לא צריך

להיות מופנה אל מנכ"ל משרד הבטחוו אלא למי שאחראי לכלכלת המרינה ולתכנוו

הכלכלי של המרינה. מרי שבוע אנחנו נוכחים לרעת, בוועדה הזאת, שבשרותים,

להוציא את הרשויות המקומיות שקיצצו קיצוצים משמעותיים במספר העוברים

בהו, שום מיגזר, בווראי לא המיגזר השרותי קרי, המשרדי, לא עשה קיצוצים.

אם לכאורה היה קיצוץ - לקחו עובדים לפי חוזים. בשום משדר איו פחות. עוברים.

יש אולי פחות תקנים אבל לא פחות עובדים. המיגזר היחידי שיש בו קיצוצים

הוא מיגזר הייצור - גם טקסטיל, גם אלקטרוניקה, גם מחשבים וכוי.



אני מבקשת ממר, אדוני המנכ"ל, שתפרוש

לפנינו את היריעה ואם יש תכנית לגבי המיגזר של התעשיות הקשורות במערכת

הבטהונית ובערי הפיתוח.

כשמדברים על כך אי-אפשר לנתק מזה

את היישובים שבצפון הארץ, כי זה האזור שבו בוצעו הפיטורים הרבים ביותר.

אנחנו יודעים שגם בסולתם וגם ברפא"ל עובדים אנשים מערי הפיתוח בצפון.

ברשותכם, כמה נתונים כלכליים עסקיים.

הקיצוץ בתקציב הבטחון הוא 700-600

מיליון דולר במטבע מקומי. בנטו לא כל הקיצוץ בתוך המשק. אנחנו מעריכים

שהקיצוצים בתעשיה המקומית יהיו בסביבות 300 מיליון דולר לשנה. ההשלכה

היא לא רק על התעשיות הבטחוניות עצמן אלא גם על תעשיות הטקסטיל, המזון

וכל יתר התעשיות.

הקיצוצים התחילו בספטמבר 1983 ותור

כדי המלחמה בלבנון התחלנו בפיטורים ומאז היו גם במשרר הבטחון פיטורים של

כ-12% של העוברים. גם בצבא הקבע היו צמצומים בכ-4000 איש, אזרחים עוברי

צה"ל - כ-2000 איש, ובתעשיות הבטחוניות - 4900. אלה הם המספרים הנכונים ללפני

חורש, בסר-הכלל 11 אלף איש-קבע, אזרחים עובדי צה"ל ובתעשיות הקשורות למערכת הבטחון.

זה משנת 1983. הנתונים האלה מופיעים גם בדו"חות הסטאטיסטיים.

בקרב אנשי צבא הקבע ירר מספר של

4000 איש.

זה הביא גם להתייעלות ועשינו מאמץ

רציני לגוון תעשיות לייצוא. תע"ש הגיע ל-80% ייצוא ו-20% למערכת הבטחון,

וזה מתור המכירות שלו.

עם זאת יש תעשיות שיררו לגמרי. כשאתה

סוגר אוגדה יש רזרבה של תחמושת, מחלקים אותה בין החילות ואז לא צריר

לקנות תחמושת. זה גרם לכר שהעברנו לייצוא וחשפנו גם פרוייקטים שיש בהם

היבט של פגיעה בטחונית. מעבר לזה היינו חייבים לעשות פיטורים ובשנה שעברה,

כפי שאמרתי, זה נגע ל-4900 איש. קצת פירוט: בבית שמש - 600; בתעשיה

האווירית - 890, בתע''ש 1800 וברפא"ל - 450. אני נותן את המספרים האלה מתור

זיכרון. ויש פיטורים גם בתעשיות פרטיות כגון אלביט וכוי.

היו לנו כספי סיוע מארצות-

הברית, שיכולנו לשחק בהם ביתר קלות. חלק מהעבורות, אפילו עבודות תחזוקה,

העברנו מכאן לארצות-הברית. לכן צריר היה לפטר חלק מהעוברים.

למה עשיתם זאת?

כי אין מימון מקומי. הקיצוץ הוא במטבע

מקומי. על חלק קיבלנו פיצוי על-ידי

העבדת כספים מארצות-הברית.

כפי שאמרתי, חלק העברנו לארצות-הברית

אפילו זה יקר יותר, אבל זה כסף מצוי.

תחום אחר שעסקנו בו הוא קבלת עבורות

ררר הזמנות מארצות-הברית וחיוב חלק מהחברות בארצות-הברית לעשות עבודות

בארץ. לפעמים אנחנו מעכבים מימוש של עבודות ער שיאפשרו לנו לבצע עבורות

בארץ.

זה חלק מהתהליכים בשנתיים האחרונות.



התכנית הכלכלית האחרונה, שהיתה

צורר לאומי, נתנה מכה נוספת. הקפאת שער הדולר לעומת העליה בעלות העבודה,

גם היא הקשתה. מדד המחירים עלה, מחיר העבודה עלה, הדולר קפוא, אנחנו

עומדים במצב שעלות העבודה עולה 30% יותר כשמדברים על דולרים, וזה מהווה.

מכה נוספת קשה מאד. -התעשיות הבטחוניות לא מקבלות את כל התמריצים שמקבלות

תעשיות אחרות.

המדיניות הכלכלית הזאת יצרה בשנה האחרונה

מצב של אי-רווחיות טוטאלי לייצוא וחלק מהתעשיות אפילו מפסידות. היות והעסקות

נחתמו בזמן שהמצב היה שונה משהוא היום, מצב הדולר ועלות העבודה היה אחר -

על חלק מהעסקות הקודמות שהתחייבנו עליהן אנחנו מפסידים.

כל הייצוא הוא בדולרים?

מרביתו בדולדים. המיעוט הוא לאירופה.

רוב העסקות נעשות בדולרים, גם לארצות

אחרות.

הזכרת עסקות קודמות, למה הכוונה?

אם, לדוגמה, היתה עסקה ב-1983-1984.

העסקות הנוכחיות יותר רווחיות?

לא. אתה גם פחות אטרקטיבי, אם כי אין

לו רו וחים.

התוצאה של המצב הזה - פיטורים נוספים.

בתע"ש עומדים לפטר עוד 1500, בתעשיה אווירית עוד 1000, וברפא"ל - 250.

לגבי רפא"ל שמעתי נתונים שונים.

המספר המדוייק הוא 300 עד סוף השנה,

דהיינו עד אפריל. הדרישה שלנו היתה

ל-250, אבל היה שם אוברדרפט של 50 ולכן הם צריכים לפטר 300.

כל המספרים הם עד אפריל?

מעבר לחודש אפריל, ברפא"ל צריך לפטר

עוד 250.

בתוך כל הדברים האלה נוצרים מצבי

קבלנות משנה, בעיקר בתעשיות בפריפריה, שמקבלים מהתעשיות

הגדולות. בשנה האחדונה היתה לתעשיה האווירית, למשל, קבלנות משנה בסכום

של 270 מיליון דולר. גם תע"ש עשתה קבלנות משנה. האפקטים של קבלנות משנה

מגיעים באיחור ואנחנו לא יודעים מה קורה בשטח.

ניקח את התעשיה האווירית, שיש לה

קבלנות משנה גדולה. כדי למנוע פיטורים היא תעביר אליה חלק מהעבודות

שבקבלנות משנה והתוצאה - שאותו מפעל ביפו שעשה עבודות בשביל התעשיה

האווירית, הוא יקבל פחות עבודות. זה המצב גם לגבי מפעלים אחרים.



המדיניות שלנו היא לשמור על התעשיות

בפריפריה. קבענו מספר עקרונות ולמעשה אנחנו נותנים הערפה ברורה למפעלים

האלה, ולפעמים יש מצבים לא נעימים. הייתי בבג"צ כדי להסביר מדוע אני

נותן העדפה למפעל מסויים בגליל על פני מפעל בבני ברק.

אני סבור שצריך לעשות את זה בצורה

ממוסדת. צריו לעשות 'את הפריבילגיות האלה כדי שאזורי פיתוח יקבלו תעסוקה.

איו לי ספק שהקיצוצים בתעשיות הבטחוניות

שבמרכז הארץ היו יותר גדולים מאשר בפריפריה, אבל מי שמקבל את מכתב

הפיטורים, בשבילו זה מאה אחוזים פיטורים ולא קיצוץ של עשרה אחוזים.

לא כל הדברים שציינת יש להם קשר אך

ורק לנושא של תקציב הבטחון. הזכרת

את המדיניות של הממשלה הנוכחית. היות ומדובר על עשרות אלפי עובדים, האם

אתה רואה את זה כרבר כרוני?

בשנתיים האחרונות הסכים שר הבטחון

לקיצוצים, כדי שנתחיל בגידול. עכשיו

אומרים אותו דבר לגבי השנים הבאות. אנחנו ממצים כל חוזה אפשרי. בגלל

הקיצוצים בתקציב הבטחון הלכנו לייצוא, כולל ייצוא של מוצרים שבעבר לא

היינו חושפים אותם. ציפינו שב-1987 יהיה גידול. עכשיו האוצר ממליץ על

קיצוץ נוסף שמאיים בעיקר על התעשיות הישירות. כל דולר שמקוצץ בתקציב

הבטחוו יקצץ בתעשיות.

מ-1981 עד היום היקף התקציב ממקורות

תקציביים - אני מדבר על תקציב הבטחוו

לייצור מקומי - ירד ביותר מ-20%. לא ייתכו שדבר כזה יהיה ללא השפעה על

המשק.

באיזה מונרוים?

במונחים ריאליים.

המנכ"ל אמר שהקיצוץ בתקציב הבטחוו

הוא ביו 600 ל-700 מיליון דולר במטבע מקומי. זה קיצוץ של יותר מ-20%

כשהבסיס הוא 1982/83.

ביו 1982 ל-1983 איו הבדל גדול?

יש הבדל של "שלום הגליל", שאני מנכה

אותו.

התכנית הרב-שנתית סוכמה עם השר שרוו.

הוא הסכים לקיצוץ. לפני כו היה קיצוץ

ששר הבטחוו הקודם אמור היה להתפטר מפני שהקיצוץ היה יותר גדול מזה שהשר

שרוו הסכים לו.

הדיוו כאן הוא לא על תקציב הבטחוו

אבל חשוב שאגשים רבים יידעו נתונים

לאשורם.

נראה מה קורה לצריכה הבטחונית ממקורות

מקומיים, כולל פעילות בשקלים אשר ממומנת מהתל"ג שלנו, לא כולל את מטוס

הלביא שממומו ממטבע אמריקאי. בשנת 1976 זה היה 16.5% מהתל"ג וב-1985 -

12.5%. אני יכול להשאיר העתק של כל הנתונים.

זה חשוב.

הנתונים הם מהשנתון הסטאטיסטי.

כ-1985 הירידה היא לרמה של 12.5%.

האומדן שלנו שב-1986 תהיה ירידה ל-11.5%, זאת אומרת ירידה של כשליש

בתקופה של קצת יותר מעשור. ירידה כזאת מוצאת ביטוי בכל הפעילות הבטרוונית

בארץ ואם בשלוש השנים האחרונות יש צמצום של 20% זה אומר צמצום באימונים

בצבא ובפעילות. אם פחות טייסים מבצעים פחות שעות טיסה ואם יש פחות

אימונים - יש לזה משמעות על התעשיה. אם יש פחות טייסים - זה פחות אנשי

קבע. כל שעת טיסה יש לה משמעות של חלקי חילוף ועבודות אחזקה בארץ.

אם עושים פחות שעות טנקים, פירוש הדבר שכל המפעלים כמו אורדן ומפעלים

אחרים המייצרים חלקי חילוף, נאלצים לייצר פחות חלקי חילוף. זאת אומרת,

אם יש פחות פעילות יש לזה משמעות בתעשיה - פחות חלקים ופחות עבודות

אחזקה.

התמונה הזאת היא רק מהתל"ג המקומי.

כדאי לזכור שתקציב הבטחון כולל סוגי

מטבע מקומי בשקלים;

מטייח חופשי בהיקף של 150 מיליון דולר; מטייח הסיוע מארצות הברית - 1,8

מיליארד דולר. מאחר שזה כסף אמריקאי שניתן כמענק, יש תנאים על אופן

השימוש בו ואנחנו חייבים לקנות בזה מוצרים אמריקאים.

אנחנו עושים מאמצים כדי שתהיה

קבלנות משנה אבל זה לא כמו להוציא את כל ההזמנה לייצור מקומי.

עד כאן המגמה שיש בתקציב המדינה

בהתייחסות למה שהמדינה מקצה ממקורותיה. הדברים האלה באים לביטוי בכל

התחומים, כולל הרכישות שלנו. זה נכון גם לגבי התעשיה וגם לגבי ענף

הבינוי שנפגע יותר מהתעשיה. גם שם פוטרו אנשים, צומצמה התעסוקה וצומצמו

הקניות של שרותים אחרים.

היקף הקניות הכולל של מערכת הבטחון

מהתעשיה ומהבינוי ירד בסך-הכל ב 21.5%-מ-1984 עד 1986. זה דומה פחות

או יותר להיקף הקיצוץ הכולל שנעשה בתקציב הבחטון מההוצאה העצמית שלנו.

הצמצומים במערכת פגעו בכל קשת הרכישות שלנו, החל במזון וכלה בדברים

יותר מתוחכמים. אם הצריכה מצטמצמת קונים פחות זיתים, פחות לחם ופחות

חלב. /

ברור שהיום השיקול העיקרי שלנו הוא

איר להפיק את המקסימום ממה שיש ואם קונים פחות ואם רוכשים פחות - זה

בא לביטוי בהיבט הבטחוני.

מערכת הבטחון,

מתוך הכרתה והערכתה את הקשיים הכלכליים של המדינה ומתוך הערכה שאפשר

להגיע לצמיחה, הסכימה, בראשות שר הבטחון, לקיצוצים שאין להם אך ורע

במערכת הזאת עד כה.

כשדיברתי הבוקר עם חברת-הכנסת

נמיר דיברתי בנימה אופטימית ואמרתי

לה שלהערכתנו ניתן יהיה להקציב עוד 10% ממקורות המשק.

רווחיות הייצוא נפגעה מאד וחלה בה

שחיקה של כ 30%-לארצות הייצוא. המצב של הרווחיות לא מאפשר למפעלים

להפנות לטווח ארוך את גורמי הייצור לייצוא. אם מדדי עלות העבודה, גם

בענף האלקטרוניקה, עלו מאמצע 1985 עד ספטמבר 1986 , ב-70%, ובמתכות -

ב-77%, ואם שער החליפין קפוא, אז יחתמו פחות עסקות לייצוא ואם נצרף

לזה את הגורמים המקומיים - אין ספק שזה אנטיתזה לצמיחה.



אני משאיר כאן נתונים על פיטורים

בענפי המתכת והאלקטרוניקה, שעד לפני חודש הגיעו לכ-5000 וזה לא כולל

את ה-600 שפוטרו ממנועי בית שמש,

הערכתנו היא שמבחינה עסקית המפעלים

היו צריכים להוציא יותר מ-5000 איש. התחזיות שלנו היו שהמפעלים היו

צריכים להוציא סדר גודל של 8000 איש. אני מקווה שהמצב העסקי לא יגרום

לכך שהם ימשיכו לפטר. אני מקווה שהם ייעצרו בנקודה זו.

היקף ההזמנות שלנו מ-1983 עד 1985 ירד

לרמה של 50% ממה שהזמנו ב-1982, וזה משליר על היקף הפעילות שיהיה בשנים

הבאות. ברגע שתקציב הבטחוו מצטמצם, אנחנו מסיימים הזמנות שהיו, נשארת

יתרה יותר קטנה להזמנות חדשות ולכן התנודות בחודשים האחרונים הן יותר

גדולות. לא ניתן לעבור קיצוץ כזה בלי שתהיה לו השפעה.

בטווח הארוך מערכת הבטחון ומדינת

ישראל לא יוכלו להסתדר עם תקציב בטחון כפי שאנחנו חיים אתו, מול איומים

שאנחנו רואים אותם. תקציב הבטחוו מושפע מהיכולת הכלכלית שיש למרינה ומאיומים

שמולם נצטרך לעמוד, אם נצטרך לעמוד. אבל האיומים לא מושפעים מהיכולת שלנו.

אני מעריך שאם המשק יגיע לצמיחה -

זה אומר תקציב בטחון יותר גדול ויותר ייצור.

לכל המפעלים יש מוקדי יידע שמשתחרר.

את זה נצטרך בעתיד. שחרורם של האנשים האלה היום יהיה יקר בטווח ארוך.

אם ניתן היה להגדיל את התקציב כדי לשמור אותם מוקדי יידע - אין ספק שזה

תהליך יותר נכון. אבל באילוצים שהמדינה מעמידה לנו ובתקציב שיש זה בלתי

אפשרי.

מה עם השכר?

עליית השכר היתה בהתאם להסכמי השכר

החל בעסקות החבילה השונות, זה נכפה

על התעשיות. יש גם הסכם, האחרון על רה-דרוג.

מניתם גורמים שונים שגרמו לצמצומים.

לא ציינתם בין הגורמים האלה את

השווקים בעולם, השוק נסגר, פחות קונים, הוא מוצף במוצרים אחרים.

לדעתי, זו לא הבעיה העיקרית. גם

בשנים קודמות חיו אותן בעיות.

נכנסנו לשווקים חדשים. היום ההתמודדות ובעיית האטרקטיביות הרבה יותר

חריפה. היו לנו הישגים אבל היום אנחנו צריכים לסגת .

מר טרופ דיבר על סכום של 150 מיליון

דולר. היה זמן שהסכום במטבע חוץ

היה י ותר גדול .

נכון. היה קיצוץ במטבע חוץ והסכום

ירד מ-250 מיליון ל-150 מיליון.

אנחנו נותנים לערי הפיתוח את כל

העדיפות האפשרית, אולי אפילו יותר

מאשר נתנו לפני כמה שנים. היום יש עוזר לשר, שמטפל בנושא של אזורי פיתוח

ואני, כנותן העבודה, ברוב הזמן עוסק גם בזה.



אבל איו יש מאין. כרגע שהשמיכה

קצרה אפשר למשוך אותה אבל לא להגדיל אותה. הרבה פעמים מושכים מאזור

פיתוח זה לאזור פיתוח אחר ואני לא רואה שוני ביו קרית-שמונה לבית-

שמש, אבל אם יש קיצוץ - זה מקבל ביטוי.

הנחתי על השולחו נייר בדבר ההטבות

שאנחנו נותנים למפעלים באזורי פיתוח. עד כה דיברנו על התקשרויות שערכו

המשוער הוא עד 30 אלף שקל. כפי שתראו מהחומר שהנחתי על השולחו, הגדלנו

את הסכום ל-100 אלף שקל. זאת אומרת, בהתקשרויות שערכו המשוער הוא עד

100 אלף שקל, כשבאזור פיתוח יש לפחות שני מפעלים המסוגלים לעמוד בתנאי

ההתקשרות - הפנייה תהיה למפעלים האלה בלבד.

בהתקשרויות מעל לסכום של 100 אלף

שקל אנחנו משתרלים להפריש כ 30%-מסל ההזמנות, מוציאים מכרז, ואם זכה

אזור פיתוח - הוא מקבל גם את ה . 30%-אם הזכיה היא של מפעל במרכז הארץ,

אנחנו מבטיחים שלפחות 30% מזה ילכו לאזור פיתוח.

בהתקשרויות יותר גדולות, מעל 250 אלף

שקל, חייבנו מפעלים גדולים לקיים קבלנות משנה לעבודה במפעלים באזור

פיתוח, בתנאי שיש להם יכולת לזה. אנחנו מדברים על היקף של 10% לפחות.

מפעלים באזורי פיתוח, כשהם משתתפים

במכרזים, יש להם העדפה עד 15%. למפעלים בקו העימות אנחנו נותנים העדפה

גם מעבר לחמש שנים .

ההזמנות שלנו מערי הפיתוח מהוות

כ-11% מסך-כל ההזמנות שאנחנו נותנים.

איזה הזמנות?

הזמנות ישירות. ההערכה שלנו שנגיע

לשעור של 20%, נוכח שינוי הסכום,

כפי שציינתי, מ-30 אלף ל-100 אלף שקלים.

אנחנו משתדלים בכל מיני תרגילי

לוליינות לא להוציא הזמנות לחוץ-לארץ, בעיקר כשמדובר באזורי פיתוח.

אנחנו קונים בדולרים ומשלמים בשקלים. כך נהגנו בחיפה ובעוד מפעלים.

איזה מפעל בחיפה?

אליאנס.

אנחנו מנסים לנצל את השקלים שילכו

לעבודה ואם אפשר לקנות חומרים באמריקה, ובמחיר סביר, נעשה זאת.

לגבי מפעל מסויים, למשל מדים

לצה"ל, התחלנו להכניס הזמנות תלת שנתיות ו-75% מההזמנות הולכים רק

לאזורי פיתוח.

הוקם מפעל בקצריו - אורליל. זה

מפעל לשפופרות אלקטרוניות לראיית לילה. בשדרות הוקמו שני מפעלים - אורסק

ורשף טכנולוגיות. במצפה רמוו אורדו הקים מפעל, ובערד י וקם מפעל, בקרית-

שמונה הוקם מפעל לעיבוד שבבי אבל בקושי מצליחים להחזיק אותו על הרגליים.

המפעל בערד, של מוטורולה, הולר להיות מוקם והתחייבנו לתת לו 60 אלף שעות-

ישירות. כל זה נעשה על חשבוו מה שאחרים לא מקבלים.



המקרה שסיפרה עליו יושבת-ראש הוועדה

ביחס למפעל בבית-שאן, אני מופתע לשמוע אותו.

זה היה לפני שנה, מאז הם בוודאי

התרגלו שמזמינים פחות. עכשיו יש

רבינטקס.

אני יושב אתם כדי לראות איר אפשר

לפתור את הבעיה שלהם.

מועלית אפשרות למאפיה מרחבית בקרית-

שמונה. בכלל אנחנו עושים כדי למשוך את השמיכה יותר לאזורי פיתוח.

עלול להיות שהתחרות ביו עיירות

הפיתוח תהיה הקשה ביותר. מרבית

הפרוייקטים שיכולנו להעביר כבר העברנו והתחרות ביו עיירות הפיתוח תהיה

מי יותר אטרקטיבי .

נשמע את נציגי ערי הפיתוח.

בראשית דברי אני שואל את מקבלי

ההחלטות, לאו נגיע?

ערי הפיתוח הפסיקו לבכות. יש אולי

יציבו אבל אם לא תהיה עבודה למשוחררי צה"ל או שהם ילכו למרכז הארץ או

שהם יעזבו בכלל. אם זה מה שאנחנו רוצים - אינני יודע מה לחשוב.

ביקנעם יש 7000 תושבים. יש ביקנעם מפעל

סולתם שהיו בו 2000 עובדים ועכשיו מדברים על יישור ל-1000. ביקנעם יש

200 מובטלים. כפי שאמרתי, מפעל סולתם רוצה להתיישר מ-1600 ל-1000 עובדים,

זאת אומרת להוציא 600 עובדים, מספר המובטלים יגדל, ואפשר יהיה לסגור את

העיירה. אם יפוטרו עוד אנשים, מה הם יעשו? צריך לחשוב על כך. האם מישהו

חושב על זה? לנו נמאס לדבר. אולי למישהו יש רצוו שנחפש דרכים אחרות, שאני

לא ר וצה בהן.

אני מודה לוועדת העבודה והרווחה

וליושבת ראש הוועדה שמתעניינים ושאולים ובודקים. אני בטוח שהדברים כואבים

להם. היינו בוועדה כמה פעמים. הוועדה רק ממליצה ומעוררת את ההתעניינות

אבל מה נעשה?

הנחתי על השולחן נתונים שיכולים

לשפוך קצת אור על מה שקרה בשנה

האחרונה ושיש להם השלכה ישירה על מה שיכול לקרות בשנה הקרובה וזו שלאחריה.

שנת 1986 היתה הגרועה ביותר שידענו,

מבחינת התעסוקה, בכרמיאל ובגליל המערבי. נסגרו 8 מפעלים והיו פיטורים

וצמצומים ב-10 מפעלים אחרים. אמרתי שבשנה האחרונה נסגרו 8 מפעלים ואתמול

נתבשרנו על סגירתו של מפעל נוסף, התשיעי במספר, שבו 120 עובדים. בסך הכל,

עם הפיטורים שהיו במפעלים שונים מדובר על למעלה מ-720 מפוטרים.

כרמיאל ידעה עזיבה של 300 משפחות,

ביניהם 150 אקדמאים. לא דובר על כך ולא נכתב על כך בשום מקום כי ברגע

שיתחילו לדבר על זה אנשים יגיעו למסקנה שהדבר היחידי שנשאר להם לעשותו

הוא לארוז את המזוודות וללכת מהמקום.



אם אנתח את הבעיה שנדונה כאן אני

יכול לומר שבמצב הנוכחי אני רואה מסמר נוסף בארוו המתים של ערי

הפיתוח. אולי נחסל את האינפלציה אבל נקבור 30 ישובים.

ברוב ערי הפיתוח יש הגירה שלילית.

בשנה האחרונה נכנסה למסגרת הזאת גם ערד, פנינת ערי הפיתוח ואני חושש

שהשנה תיכנס אליה גם כרמיאל.

כ-13 מפעלים בכרמיאל עובדים עם מערכת

הבטחון. אחוז נכבד של התעסוקה בסוג מסויים של מפעלים בכרמיאל תלוי

במערכת הבטחון. זו אולי הסיבה שהאנשים האלה הסכימו לעבור לגור בכרמיאל.

אינני יכול שלא לראות תחזית שחורה

וקשה גם דרך הצוהר של מאמצים אדירים שנעשים. אני מוכרח לציין לטובה

את מנה"ר וראש מנה"ר שמתעניין, בודק ורוצה לעזור אבל ידו קצרה מלהושיע,

הוא לא יכול לעשות כשאין כסף. כשאין לו תקציב הוא לא יכול להזמין, וכשיש

קיצוצים- הוא מפחיד ומוריד הזמנות.

הפיטורים הנוגעים למערכת הבטחון

יש להם השלכות על כמה תחומים: התחום הלאומי, פגיעה במוראל, ירידה מן

הארץ, עזיבת משפחות כשהמחיר להבאת משפחה הוא 150-100 אלף דולר. ובהקשר

כמה עולה אם מהנדס שלמד פה עוזב את הארץ עם משפחתו ועובר

לניו-יורק או למקום אחר?

אנחנו מדבירים אמנם את האינפלציה אבל

צריו לעשות זאת בזהירות ובלי לכרות ראשים.

הפיטורים במערכת הבטחון פוגעים גם

בתחום הכלכלי - הקטנת הייצור והקטנת הייצוא.

והם פוגעים גם בתחום הבטחוני, אני

יכול להרשות לעצמי לומר מה שאנשי משרד הבטחון לא אמרו: אנחנו הולכים

לקראת פגיעה חמורה ביותר בבטחון המדינה. אני אומר זאת כי אני מקורב

למה שעלול לקרות בתחומים האלה.

ויש פגיעה גם במאגר היידע. יש מאגר

יידע שאנחנו עלולים להפסיד אותו, לאבד אותו. אני חושש שמהנדס או איש

מחקר שיעזוב את כרמיאל לא יעבור לתל-אביב אלא יעבור למקום בחוץ-לארץ,

אם הוא ימצא את עצמו מחוסר עבודה.

התנסיתי בהבאת אנשי מדע מחוץ-לארץ.

החזרתי יורדים. כשאני דואה אותם ברחוב אני עובר לצד השני, כי אני יודע

מה עלול לקרות להם- בכרמיאל.

אני טוען שאנחנו גורמים לעצמנו נזק

ומישהו צריך לזעוק על כך. אנחנו קטנים מכדי לעשות את זה.

לצערי אין לי תרופות פלא ואין לי מה

להציע לוועדה נכבדה זו בנושא שאנחנו מתבשלים בו.

הגליל המערבי כולל היום את היישובים

נהריה, עכו, שלומי, מעלות, כרמיאל וההתיישבות מסביב. שליש מתושבי המצפים

הם אנשי ייצור במערכת הבטחון. על המפעלים של מערכת הבטחון נשענת כמעט

כל התעסוקה של הגליל המערבי. במוסדות הכלכליים יש מספרים שצריך לפטר כך

וכך, וזה רק קטע, ומה קורה במפעלים אחרים? מה קורה במפעלים שבהם מצטמצמות

ההזמנות בעשרות אחוזים והם יתחילו לפלוט עובדים, לאן יפנו האנשים שייפלטו?



עשרים שנים אני משמש כראש עיר.

מרכיב עיקרי אצלי היה להביא למקום אנשים שיוכלו לשפר את האיכות במקום.

למה יש יישוב שנראה כך ויישוב אחר נראה אחרת? כי יש יישובים שהצליחו להביא

אנשים. מה יקרה עכשיו על היישובים האלה?

אני חושש שאנחנו נכנסים לתקופה של

פגיעות וגרימת נזקים לערי הפיתוח, לתושבים שבהם, למערכת הבטחון ולמערכת

הכלכלית שבערי הפיתוח, שלא נוכל להתאושש מהם ולתקן אותם. עלולה להיות

שנה של כאב, שתביא בעקבותיה שנים רעות. אני מתריע על כך בתקוה שאולי

עור אפשר להציל משהו.

בחררה רבה אנחנו עוקבים אחרי הריונים

על צמצומים בתקציב הבטחון.

אני חושב שצה"ל הגיע לקו הארום וכמוהו

גם העורף הגיע לקו הארום. להתערערותו של העורף יש השלכה על בטחון המרינה.

התכנית הכלכלית, גם היא עלולה לפגוע בערי הפיתוח.

כרמיאל השתרלה לגוון את התעסוקה

ביישוב כרי לגרום לכך שאם יש שפל בענף מסויים יוכלו לעבור בענפים אחרים.

הענף היוקרתי בכרמיאל הוא ענף המתכת.

כל מפעלי המתכת עוברים עבור מערכת הבטחון. בכל המפעלים האלה יש צמצומים

ניכרים ומפטרים בהם עוברים ואנחנו עומדים כנראה שוב בפני גל חרש של

פיטורים. המצב הזה גורם לעזיבתם של צעירים בני כרמיאל, ויש היוררים

לארצות-הברית.

כרמיאל קלטה מהנרסים ואנשי מרע.

נבנתה בעיר שכונה חרשה כרי שאנשים יעברו אליה, יש חשש לפיטורים ואנשים

עושים מחשבה שניה. יש קיצוץ שאנחנולא יכולים לעמור בו.

מרברים אצלנו על חלוקת העוגה, בעיקר

כשמרברים על תקציבים. היום תקציב הבטחון היא שיריים של עוגה.

מבחינה רמוגרפית אנחנו מהווים מיעוט

בגליל המערבי, ועזיבה של ערי הגליל המערבי היא אסון.

מפעל כרמו תעשיות נסגר השבוע. הוא

ייפתח מחרש ביום ראשון, חלק מ-140 העוברים יפוטרו וחלק מהם ילכו להכשרה

פנים -'מפעלית. אנחנו לא יורעים מה יהיה עם האנשים האלה ב-1 באפריל. ברגע

זה הם לא מנפחים את רשימת המובטלים כי הם מקבלים כסף במסגרת הכשרה מקצועית.

זה אותו כסף .

בשלושת החורשים האלה הם מעבירים

את הזמן בתקוה שמשהו ישתנה.

כל קיצוץ נוסף במפעלים בערי הפיתוח

ובכרמיאל זו מכה שצריך למנוע אותה.

כשקיבלתי את ההזמנה לישיבה זו שאלתי

את עצמי אם להגיע לירושלים בכל-זאת,

כי אני מאוכזב מכל הפגישות. החלטתי בחיוב כי אני מכבר את חברי הכנסת.



בנינו יישובים לתפארת. איו דבר יותר

גרוע מאשר כשאתה רואה שהילד שטיפחת הולך ומידרדר ואיו לר יכולת לעצור

את זח.

עצם העוברה, ואני מבקש סליחה שאני

נאלץ לומר זאת, שרק שלושה חברי כנסת נמצאים כאו מראה מה החשיבות שהם

מייחסים לערי הפיתוח. אנחנו מגיעים מהצפוו כרי להעלות כאו בעיות קשות

ואני שואל את עצמי איר ייתכו שזה יהיה ההרכב של חברי הכנסת.

חבר-הכנסת בו-אליעזר טלפו מהדרך לכאו.

חוא טלפוו מסביבות לור. המנוע של

המכונית שלו התקלקל. הוא ביקש סליחה שלא יוכל להגיע לישיבה. הוא התכונו

לישיבה הזאת.

אני סבור שיש ראשי ערי פיתוח שהם אחראים

מאר. אנחנו זועקים. אבל אני חושש שמא

ייצאו לרחובות. אנחנו מתחילים להגיע לקצה גבול היכולת.

יש לנו מערכות מתוחכמות, בתי-ספר

נפלאים אבל החלוקה הלאומית בסך הכל איננה צורקת.

הבאנו אנשים לערי הפיתוח, עשינו

מאמצים רבים מאר לשם כך. האנשים האלה העלו את האיכות במקום. אם מהנרס

העובר ברפא"ל יפוטר, הוא יעזוב את עיר הפיתוח.

איפה פיזור האוכלוסיה? איפה העיבוי

של קו העימות?

התעשיה הצבאית בערי הפיתוח מיושנת.

אותם חבריה טובים מרגישים שמסתפקים בזריקת עצם אליהם. הם חשים שהם עוברים

בחסר ולא בזכות.

אנחנו פונים אל המערכת הממלכתית, כי

יזם פרטי לא יבוא לעיר פיתוח.

מעלות עומדת היום מול יהודה ושומרון.

צריכה להיות חלוקה צודקת ונכונה. מנסים לצייר הכל בצבע ורוד אבל אני

חושש שקרוב היום שתקום זעקה בערי הפיתוח ואז, במקום שאנחנו ננהיג את

האנשים ביישובים שלנו, אנחנו נתחלל להיות מונהגים.

הבחורים מערי הפיתוח הולכים היום

ליחירות קרביות בצבא אבל כשהם משתחררים מהשרות הם הולכים או לתל-

אביב או שהם יורדים.

יש במעלות מפעל יצרני לתעשיות

אלקטרוניות, אבל כמה מייבאים מחוץ-לארץ? לפני כשלושה חורשים התעשיה

האווירית קיבלה תוצרת מארצות-הברית ולא מהארץ.

ויש גם הרבה מקרים הפוכים.

אני יורע שווערת העבורה והרווחה

ממליצה. הרברים נרשמים, הפרוטוקולים

מצטברים. אני מבקש שיתפרסם בעיתונות, כי אנחנו נמצאים על הקו הארום.

תכנית הכלכלית האחרונה נבנתה על גבם

של תושבי ערי הפיתוח. האבטלה בערי

הפיתוח, גם באחוזים וגם אבסולוטית, גדולה ואיו פתרון לבעיות העוטרות

ברומו של העולם שלנו.

לדעתי, צריך להעביר את הדיון בנושא

זה לרמה הגבוהה ביותר, כי הפתרון יימצא בפתרון שייקבע לעתיד לבוא, עם

ראיה לטווח ארוך, עם קצת חזון שהלך ונעלם, עם תפיסות עולם חדשות גם

ביחס לדברים שעומדים ברומו של עולמנו, כי עד כה אנחנו רצים אחרי הזנב

של עצמנו בלי אפשרות למצוא פתרון.

אני חושב שיש מקום לזעקה גוברת.

כל הקירות של החדר הזה יכולים להעיד

על התעניינות, פעילות ודאגה בלתי

פוסקת בנושא שאנחנו דנים בו.

אני מבין שיש חשש שיהיה קיצוץ בהזמנות,

בגלל חוסר תקציב. אולי בכל-זאת אפשר לשנות את הפירמידה מבחינת האחוזים

ששמענו כאן.

אינני מרחם על מי שיפוטר מעבודתו

במרכז הארץ בגלל הצמצום בהזמנות. הוא ימצא את דדכו. זה לא ישפיע על

שונה ולכן אני חוזר ושואל האם אי-

אפשר להחליט שלמרות הכל בשנה הבאה נעביר 40%- 50% מההזמנות לעיירות

הפיתוח. יש שם כושר. צריך לחשוב על שנת חירום מיוחדת בשנה זו.

ומה יהיה בשנה הבאה?

אינני יודע. צריך לחשוב לחלק את

ההזמנות השנה קצת אחרת משזה היה כל

השנים.

התמונה שמתקבלת היא בערך כזו: משרד

הבטחון עומד בפני קיצוצים נוספים

ופיטורים נ וספים.

לא במשרד הבטחון אלא בתעשיות.

אם יהיה קיצוץ בתקציב, זה יתורגם

לקיצוץ נוסף בתעשיות וזה יתגלגל גם

לערי הפיתוח.

בתכנית הכלכלית שמרובר בה היום אין

כל סימן שמיליוני השקלים שהאוצר מועיד לצמיחה יופנו אמנם לעיירות פיתוח.

הסיכוי שמשהו מזה יגיע לעיירות פיתוח הוא אפסי. לכן המצוקה גדולה, לכן

המצוקה הרבה יותר עמוקה.

לדעתי, וזו הערה אישית, מערכת הבטחון

עברה מזמן את הקו האדום מבחינת הסכנה והמוכנות הטובה למלחמה הבאה,

בהקשר של המחיר ומניעת המלחמה הבאה. היום מדברים על ביטול כיתות ועל

ביטול אימונים, ויש שאלה מה תהיה דמותם ורמתם של המפקרים בשנים הבאות.

פחות אימונים - זה רע.

המענה חייב לבוא היום ישירות מהממשלה.

יש כאן ענין פשוט של שינוי פרופורציות בגישות של הממשלה.



אני מבין שלא רוצים שיהיה דימוי רע לעיירות.

הפיתוח ולא רוצים שתהיה עזיבה. היום מדברים על תכנית כללית וכל דבר שיש בה, שהוא לוחץ,

מגדיל את הסכנה, אתם, אנשי עיירות הפיתוח, לא משמיעים את קולכם בענין הזה. אתם לא נשמעים.

האם אתם חושבים ומצפים שוועדת העבודה והרווחה בראשותה של חברת-הכנסת אורה נמיר תעשה את

העבודה בשבילכם? לא נעשה את כל העבודה. זה נתון גם בידכם .

ועוד אתם באים בתביעות למערכת הבטחון, מזה

לבד לא יהיה מוצא.

מה שמשתמע מתוך דבריך הוא שאתה בא ואומר:

תשרפו צמיגים.

אני לא ראש עיר. אני סבור שאי-אפשר לשבת ולומר

שאין מה לעשות. מישהו צריך לעשות. אנשים צריכים

לבטא את המצוקות שלכם. צריך לעשות את זה בצורה נבונה.

הם זועקים כל הזמן.

ההסתדרות שמה עצמה על המפה. הנכים שמו את עצמם

על המפה. אתם צריכים לשים את עצמכם על המפה.

מי שלא שם את עצמו על המפה - ייפגע.

קורה שמולנו, בארצרת-הברית, יושבים דוברי עברית

בחברות, כדי שנשיג חוזים פחות טובים.

נדמה לי שעשינו את המקסימום האפשרי כדי להעביר

לאזורי פיתוח.

בכל התעשיות הצבאיות הופסקו ההשקעות. ברפא"ל

קיצצנו פחות מאשר באחרים. לתעשיות הבטחוניות באופן כללי קיצצנו 22% בשנה האחרונה,

ולרפא"ל - רק 17%.

צריך להתייעל גם ברפא"ל. אני לא יכול לדרוש

פיתוח לדברים שלא צריך לייצר. גם ברפ"אל צריך לקצץ ולא לפתח דברים שלא צריך אותם.

ברור שבמסגרת הקיצוצים אנחנו נאלצים לעשות פחות

בטחון.

לטובתם של אלה שאחרו לישיבה אני חוזרת ואומרת

ששר הבטחון אמר אתמול, בישיבת סיעה, שאם התקציב

ישאר במתכונתו הנוכחית יפוטרו עוד 5000 איש.

אומרים שעיקר הפיטורים, מבחינה מספרית, נעשו

במרכז הארץ. לשמחתינו, מרכז הארץ נמצא במצב שהוא מסוגל לקלוט את כל המפוטרים. מה שקורה

בעיירות הפיתוח לא עומד בשום השוואה למה שקורה במרכז הארץ. באזור הצפון, שם זו אחת המכות

הקשות ביותר.

הכתובת שלנו לא יכולה להיות רק משרד הבטחון.

גם בדברי במליאת הכנסת ציינתי שאני מתרשמת שמשרד הבטחון ומערכת הבטחון עשו לטובת ערי

הפיתוח הרבה יותר משעשו כל המשרדים הנכבדים האחרים, בוודאי יותר ממשרד התעשיה והמסחר.

משרד העבודה והרווחה רושם רק נתונים, הוא רושם סטטיסטיקה, כמה מובטלים יש, כמה יש

בהכשרה מקצועית שאחר-כך לא עובדים, ואנחנו מכנים אותו "מובטל עם תעודה".

לא ייתכן שנתה האבטלה של תושבי ערי הפיתוח,

המהווים 9% מכלל האוכלוסיה במדינת ישראל יהיה 27% , זאת אומרת פי שלושה מהממוצע הארצי.

אנחנו מדברים אבל זה כמו דיבור אל הקיר. לא

עוזר, אבל אנחנו לא נרים ידיים.



לא פעם אנחנו יוצאים מדעתנו בחדר הזה כשאנחנו

רואים על מי בונים את כלכלת המדינה - על נכים, על אלמנות, על מפגרים, על קשישים ועל

ערי הפיתוח.

יש דברים שבהם יש לנו כוח - כשהדברים מגיעים

לחקיקה , לזה בהשוואה לוועדות אחרות שבהן אפשר רק לצעוק ולדבר.

לא ניתן שעובדים ישתכרו שכר רעב, לא ניתן

שיהיו 100 אל, איש שהשתכרו שכר רעב. אנחנו נעביר את חוק שכר מינימום. הכלכלה לא תיבנה

על גבו של עובד שמקבל שכר בושה.

אני פונה אל נציג משרד התעשיה והמסהר ואומרת:

כמעט כל ישיבה מדברים כאן על סיווג ערי הפיתוח. ואני שואלת : איך יכו להיות שהמעמד של

יקנעם הוא לא כמו של רמת-ישי או עפולה? רמת ישי אזור פיתוח א'? למה? איך נוכל לשתוק

על זה? אני לא מבינה מה קורה כאז.

אני אומרת לנציגי ערי הפיתוח ; כשאני מקבלת

שיחת טלפון מבית-שאן - אני יודעת איפה מפטרים. לצערי, אנחנו עוסקים בשתדלנות ולא

במדיניות. נציגי ערי הפיתוח נאלצים לחזר על כל הפתחים במדינת ישראל. כך מטלפן אלי ראש

עיריית נצרת עלית ביחס לתכנית של אלסינט שעומדת להעביר מסלול לחיפה. מה התוצאה? שעשרים

משפחות תעבורנה לחיפה. אני מנסה לברר אצל מנהל אלסינט ולצערי מתברר שבבית-חולים איכילוב

קונים מכשור לא של אלסינט אלא מחוץ-להארץ.

שר הבטחוך אמר, ואולי הוא צודק, שיכול להיות

שכלכלת ישראל נבנתה יותר מדי על המערכת הבטחונית. אבל זו עובדה.

אנחנו נמשיך להילחם. לא נרפה בנושא הזה.

לדיון הבא שלנו נזמין את שר האוצר. אני

חושבת שהוא הכתובת. נזמין שוב נציגות של ערי הפיתוח. אני מבקשת גם ממך, אדוני מנכ"ל

משרד הבטחון , להשתתף באותה ישיבה. נזמין גם את מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר.

לא יכול להיות שערי הפיתוח, שבנייתם והקמתם

זה אחד הדברים הנהדרים שהמדינה הזאת יצרה, ילכו לעזאזל.

היתה לנו היום ישיבה די עצובה. אני מציעה

שלא נתייאש ולא נרים ידיים.

נכון שאתם, נציגי ערי הפיתוח, עוסקים ישירות

בנעשה בערים שלכם. אנחנו חלק ממכם. נעשה יחד אתכם. תודה לכל האורחים שלנו.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.10.