הכנסת האחת-עשרה



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 269

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום שלישי, כ"א בכסלו התשמ"ז - 23.12.86 שעה 9.00

חברי הוועדה; א' נמיר-יו"ר

י' ארצי

ב' בן-אליעזר

ת. גרוסמן

ר. כהן

א. שוסטק

מוזמנים ; פרופ' רות בן-ישראל

י. גטניו - התאחדות התעשיינים

ש. בריצמן - יועץ משפטי ביטוח לאומי

י. אליאסוף - ממונה בכיר על חקיקה, משרד המשפטים

ש.בלוף - לשכת הקשר - הכנסת - ההסתדרות

י. ברק . יועץ משפטי, משרד העבודה והרווחה

ר. כהנא - משרד העבודה

נ. ליבאי - יועצת ראש הממשלה לעניני נשים

ב"צ ליפשיץ - מנהל ענף זיקנה ולאיריס - ביטוח לאומי

א. מראני - אגף התקציבים, משרד האוצר

א. סעדון - מנהלת האגף לתעסוקת נשים במעונות יום

א. מוסזדה - עוזרת למנהלת האגף לתעסוקת נשים במעונות יוכ

ע. פרידמן - נעמ"ת

ש. שדה-אור - לשבת הממונה על השכר, משרד האוצר

א, אדלר

מ. בוטון

רשמה; מ. טרלו

1. הצעת חוק שויון גיל פרישה לגמלאות (ש. אלוני ח. רמון)

2. הצעת חוק גיל הפרישה לגמלאות (ש. דורון)



חוק גיל שווה לעובדת ולעובד בפרישה מעבודה, התשמ"ז - 1986

היו"ר א. אני פותחת אה הישיבה,

בוקר טוב. הנושא הוא שתי הצעות חוק - הצעת חוק

שויון גיל פרישה לגמלאות (ש. אלוני, ח. רמון); והצעת חוק גיל הפרישה

לגמלאות (ש. דורון).

מר מ. בוטון; בישיבה הקודמת נתבקשנו, צוות של משפטנים של משרדי

הממשלה Lyרות בן-ישראל, לגבש הצעת מוסכמת ולשלב את

שתי הצעות החוק שר שרה דורון ושל אלוני ורמון להצעת חוק אחר.

כפי שנהוג לפי התקנות ישבנו וחיפשנו נוסח שמוצע לפניכם.

היו לנו הרבה התלבטויות בענין והרבה ניסוחים, לבסוף הנוסק שהוצג כאן

מוסכם על רות בן-ישראל ועל נציגי משרדי המשפטים, משרד העבודה, משרד

האוצר. יש נושא אחד שלא בא על פתרונו. שוחחתי עם מציעי החוק והצעתי

להם , וכולם מסכימים לנוסח שמוצע כאן ולא היו להם הערות לנוסח.

אקרא את הצעת החוק ואסביר.

סעיף 1

הכנסנו את הנוסח של הסדר קיבוצי מכיון שיש הרבה מעבידים

שאצלם עניני הגמלאות של העובדים לא מוסדרים בהסכם קיבוצי אלה בהסדר

קיבוצי, למשל חוקת הפנסיה של ההסתדרות או סל הדסה או האוניברסיטה

ורצינו לתפוס את כל ההסדרים. לכן פה יש מושג רחב של הסכם קיבוצי.

סעיף ?

זה לב התוק שבא לקבוע שוויון בגיל פרישה לגבי עובד

ועובדת, וזאת על אף האמור בכל הסכם קיבוצי שקובע אחרת. זה סעיף הצהרתי

שהנו גס בעל תוכן והוא קובע את העקרון כפי שהתבטאו גם חברי-הכנסת, שיהיה

גיל חובה אחיד לגבי עובדת ועובד.

היו "ר א. נמיר; לי הסעיף הזה נראה מאד לא ברור ולא תד-משמעי. למשל,

לי לא ברור מהנוסח שכתוב כולל מי שההסכם הקיבוצי לא

תל עליה? אני מרברת על בחירות החקיקה.

ח. גרוסמן; מציעה לקרוא קודם את סעיף 3 ואחרי זה נתקן את סעיף 2.

מ. בוטון; כאן למעשה מובטאת שמירת הזכות של העובד.

ר. בן-ישראל; צריך לזכור מה היתה מטרת החוק. כך יהיה יותר קל להבין

את הצורה בה נוסחו הדברים. העקרון והצעות החוק באו

א) לנחות לץ תור ללוויין בין עובדות ועובדים, ובכך

לקבוע את העקרון של גיל הפרישה של עובד ועובדת יהיה שווה . המטרה

הראשונה של החוק היתה, להשוות בין עובדים לעובדות בענין גיל פריסה,

החוק היה צריך לומר עוד דבר והוא מותנה בשאלה מה הזכות הסוציאלים:

הקדמת גיל פרישה או גיל פרישה גבוה יותר . זה דבר מאד אינדיבידואלי.

הפתרון הוא גיל פרישה גמיש שאפשר לפרוש בטווח של מספר שנים, ואז יש

תשובה למי שרואה כהישג לצאת בגיל פריישה מוקדם, יכול לפרוש בסף גיל

הפרישה, ומי שרוצה, פורש בתקרה של אותה גמישות.

אילו הכנסת היתה צריכה לחוקק בלי מציאות קיימת,

נראה היה שרצוי לקבוע בעקרון גיל פרישה שווה וגמיש לשני המינים.

במציאות הקיימת, אי אפשר להשיג את המטרה הסופית בפעם אתת, אז מתקדמים

לעבר המטרה בשני שלבים. שלב ראשון , שייקבע עקרון של השויון והגמישות

רק לגבי הנשים, ושלב שני, להגיע לגמישות גם לגבי הגברים, מצב שקיים

בשירות המדינה. זו מביאות קיימת בישראל שיש גיל פרישה שווה וגמיש.

החוק בא לבטא את הדבר הזה. סעיף 2 אומר שגם נקבע בהסכם קיבוצי גיל

פרישה שונה לעובד ועובדת, יהיה גיל הפרישה שווה גם לגבי העובד . במקום

שבו יש גיל שונה על פי הסכם ,אנחנו מביאים לשוויון באותו גיל

מאחר ולא רוצים לפגוע בזכויות הנשים -שיש להן זכות לפרוש קודם ומאחר

שאנחנו רוצים לאפשר- להן את הפריסה, העקרון הזיל בא לביטוי בסעיף 3 -

שלאשה י יש אופציה לפרוש בגיל שפורש הגבר או קודם. כמה קודם - החוק

משאיר את זה למערכת יחסי העבודה, לפי מה שכתוב. בהסכם הקיבוצי.

סעיף 2 קובע את עקרון השויון וסעיף 3 נותן את

האופציה שיש היום לנשים על פי ההסכמים הקיבוציים לפרוש פרישה מוקדמת.

ח. גרוסמן; אני חוששת שסיבכתם את הענין. בהזדמנות זו -שרוצים

לתת לאשה שויון שנוכל לפרוש בגיל יותר מבוגר, ותהיה לה אופציה לפרוש

בגיל 60, אתם רוצים לפחות את הזכות הזאת גם לגברים

מה שכתוב בחוק, לדעתי איננו ברור. למה לא לומר את

הדברים בצורה פשוטה, שגיל פרישה של האשה יהיה לפי בחירתה בין גיל 60

וגיל 65 המקובל על הגברים"

מר י. אליאסוף; שויון פירשו ביחס למשהו. שויון לא יכול להיות שלא

ביחס למה שהוא אחר. השאלה למה משוים את גיל הפרישה

של עובדת. במקום עבודה יש עובדות ועובדים הסכם קיבוצי בדרך כלל חל

במקום עבודה. העקרון שנקבע בסעיף 2 הוא שיש שויון בגיל הפרישה מהעבודה

באו זו מקום בין הגבר והאשה. אם בהסכם הקיבוצי ממילא נקבע שויון, החוק

לא מתערב. החוק מתערב כשאין שויון בזה ולעובד נקבע גיל שונה מאשר

לעובדת. כאן נאמר שעל אי- ההסכם הקיבוצי, הגיל יהיה שווה באותו מקום

עבודה. העקרון כסעיף 3 הוא , -שלמרות האמור, תוכל הא זה לפרוש בגיל מתאים

לה. שני הרעיונות האלה בטאנו גם בסעיף 2 וגם בסעיף 3.



מר י. ברק; אנחנו מדברים על מקרים שקיים הסכם קיבוצי. שאלת

כה קורה אם על העובד לא של הסכם קיבוצי. אין עליה

חובת פרישה, ואז אין אורך להשוות אותה עם אף אחד. חובת הפרישה היום

נובעת מההסכם הקיבוצי.

כוונתנו היתה להגיע למצב שלא גורע מאומה מיכולתן של

הנשים לצאת בגיל 60 או 65. האם סעיף 2 לא משתמע

שמעתה והלאה גיל הפרישה הנורמטיבי לאשה הוא 65, ואז מה שיכול לקרות

שאם זו עובדת בתעשיה או במקום עבודה אחר, ייגרע משהו מזכויותיה.

זאת לא היתה הכוונה.

לגבי הודעה מראש. האם הבעיה של הודעה מראש של

ששה חודשים לא יכולה ליצור איזו בעיויות לנשים? אם האשה רוצה לפרוש

תוך חודש חודשיים, היא לא תוכל?

נ. ליבאי; אני מתנצלת שלא הייתי שותפה לניסוח

לעצם הענין נדמה לי שזה לא משקף את הכוונה שבוטאה

בישיבה הקודמת. הרעיון המרכזי שהנחה את החקיקה היה למנוע כפייה מנשים

לפרוש בגיל 60 ולתת להן אופציה להמשיך עד גיל 65. נשארת זכות ל פרוש

בגיל 60 עט ביטול הכפייה שמפלה אותה. מה שרצינו לבטא זאת הכפייה

לפרוש 5 שנים קודם. אני חושבת שנקודת המוצא צריכה להישאר שלאשה יש

גיל פרישה כפי שנקבע לה, עם זכות לפרוש קודם. זה צריך לבוא לביטוי.

רצינו לבטל הפליה . הנוסח הזה מסוכן, יכולות להיות לו תוצאות לווי

למערכת חישובים של פנסיה וכדומה. הייתי מציעה לחזור לנקודת המוצא

הקודמת, שהזכות נשארת אם האפשרות שזו תיהיה זכו ת באופן שאין כפייה

לפרוש כדי לממש את הזכות.

היו"ר א. נמיר; גם בועדה למעמד האשה ובכל הזדמנות שדיברתי על הענין

קיבלנו את הנוסח של גיל פרישה גמיש לגבר ולאשה.

אני מתחילה להתרשם לזה לא כך.

בהצעת חוק המוצאת, האם האשה תוכל לפרוש בגיל 60

אני רוצה שתהיה הבהרה חד_משמעית. לדעתי הניסוח מעורפל. האם אי אפשר

לפתוח את נוסח החוק בנושא של גיל פרישה מעבודה שווה וגמיש לאשה ולגבר?

מה שלא ברור זה ענין ההסכמים הקיבוציים. בכל החקיקה שלנו, גם בחוק

זוזי עבודה וגם בחוק שכר- מינימום, הענין של ההסכמים הקיבוציים הוא

דבר שעומד לנגד עינינו תמיד, זה לא חלק מהחקיקה. היום, בגלל מציאות

שההסתדרות שינתה את תפישת העולם שלה - פעם ההסתדרות לא רצוה שחקיקה

תתערב בשום דבר שצריך להיות מוסדר בהסכמי עבודה, והיום יש חריגת מכך,

לא ברור לי הענין לפי חוק זה.

ח. גרוסמן ; כשאנחנו אומרים במשפט אחד שווה וגמיש, זה נראה דבר

והיפוכו. עריך לכתוב זאת בשני סעיפים.

אני רואה שנראה לפנינו את ענין עובדי המדינה. שם

כתוב שמגיל 60 רשאים להוציא את העובד. הזכות היא

בידי המעסיק.

אנחנו בעד שויון ועל אף האמור היא יכולה לפרוש לפי

בחירתה קודם. נדמה לי שצריך להפריד את זה.

במידה ואין הסכם קיבוצי, אין גיל פרישה, אפשר לפרוש בגיל 90?

אנחנו חייבים להסביר כמה נקודות. עובד רשאי להתפטר

מתי שהוא רוצה ומעביד רשאי לפטר מתי שהוא רוצה.

אנחנו מדברים על הפסקת עבודה בעקבות אירוע של גיל, זו לא מחלה, נכות

או פיטורים והתפטרות, אלא בהגיע עובד לגיל מסוים, נפסקת עבודה. זה

אירוע שקשור בגיל והאירוע הזה מוסדר בהסכמי העבודה. משפטית זה לא

פיטורים ולא התפטרות. בדרך כלל לגבי מרבית העובדים הפסקת העבודה הזאת

בהגיע העובד לגיל מסוים, מזכה אותו בתשלום פנסיה ממעביד או קופת גמל.

היות ואין חוק פנסיה מהמעביד, זה לא אוטומטית שעובד שפורש בגיל מסוים

זכאי לגמלאות. הנוסח שלפניכם זה גיל פרישה שבו עובד חייב על פי

הסכם קיבוצי לפרוש מעבודתו. העקרון הראשון - כאשר ישנו הסכם קיבוצי

שמחייב עובד לפרוש מן העבודה, והוא קובע גיל פרישה לגבי עובד , וגיל זה

שווה לעובדת , לא קורה כלום. המצב הזה סביר ואנחנו לא רוצים לשנות אותו.

מתי החוק מתערבים כאשר יש חובת פרישה לגבי עובד בגיל שונה מאשר לגבי

עוברת. החוק בא להשוות את חובת הפרישה לעובדת ולעובד בסעיף 2.

סעיף 3 בא לאפשר גמישות שנעשית אך ורק לגבי נשים.

ר. כהן; לגבי זכויות האשה, במקרה הזה כביטוח הלאומי גם היום

וגס בעתיד- זה מובטח לה.

י. אליאסוף; החוק הזה לא עוסק בביטוח הלאומי.

מ. בוטון; גם אחרי החוק הזה תוכל אשה לפרוש בגיל 60 ולקבל קיצבה

מהביטוח הלאומי. הויכוח עם האוצר הוא אם תפרוש בגיל

65, אם היא תקבל תוספת. היום הזכות של האשה בביטוח הלאומי נשמרת גם

אם החוק הזה מתקבל.

י. אליאסוף; לחה''כ שוסטק - הזוק לא עוסק בכל כיי שפורש על פי חיקוק.

לא בעובדי המדינה, שם קיים העקרון של שוויון וגמישות

גם לגבי עובד וגם לגבי עובדת, ואין -גורף לשנות את חוק שירות המדינה (גמלאות)

או כל חוק אחר של נושאי משרות כמו שופטים, דיינים ובעלי תפקידים אחרים.

החוק עוסק אך ורק בפרישה המוסררת על זי הסכמים קיבוציים. נכון שגיל הפרישה

שווה, חפשי וגמיש. העובד רשאי לפרוש. המעביד לא יכול להוציא לקיצבה עובד

לפני גיל 60.

א. שוסטק; איך מתבטא השויון בחוק" שם כתוב: עובד, זה כולל את

כולם. למה לא נכתוב באופן הכי פשוט: במקום שכתוב עובד,

זה חל גם על עובדת. אפשר להוסיף את הברירה לגבי עובדת.





ע. פרידמן ; כשאנחנו מדברים על אפשרות האשה לדחות את גיל הפרישה,

אולר להגיע למצב שבו בהסכם קיבוצי נקבע לגבר גיל 60

והאשה לא תוכל לעבוד מעבר לזה.

ר. כהן יזיזו את גיל הפרישה לגברים ואז אוםומסית זה יתן אותה

זכות גם לאשה. לכן הכלליות פה טובה.

ר. בן-ישראל; אנחנו נתבקשנו לבטא בנוסח אחר את הגישה שבאה לביטוי

בשתי הצעות החוק ולהביא את אותה הגישה בנוסח אחד.

בשתי ההצעות בסעיף 1 של הצעת שולמית אלוני וחיים רמון, מדובר בכך שגיל

הפרישה יהיה שווה לשני המינים ואותו דבר בסעיף 2 בחוק -של שרה דורון.

מבחינת סדר החקיקה, בסעיף 1 יש הגדרות וסעיף 2 מבטא את העקרון של החוק.

לכן פתחנו בהגדרות. זו הדרך הטכנית של חקיקה.

בסעיף ? נסינו לבטא את העקרון. כדי לבוא לקראת ההערות

שהושמעו, אני מציעה לשנות את נוסח ההצעה; נקבע בהסכם קיבוצי גיל פרישה

שונה לעובד ולעובדת, יהיה גיל הפרישה של העובד גם גיל הפרישה של העובדת

שהסכם קיבוצי תל עליה. היו.] יש הסכמים קיבוציים ומרבית העובדים עובדים

במקומות שבהם גיל הפרישה קבוע בהסכים קיבוצי. אנזנו צריכים להגיד לפי

מה מתיישרים לפי גיל הגבר או לפי גיל האשה. לכן לא מספיק להכריז

על העקרון שגיל הפרישה יהיה שווה, אלא מתיישרים לפי גיל הפרישה של הגבר

כי הוא הגבוה, ורוצים לאפשר לנשים לפרוש גם בגיל הגבוה. זה העקרון

הכללי. לא מספיק להכריז על העקרון , צריך לתת גם את התוצאה האופרטיבית.

היו"ר א. נמיר; למה אי אפשר בהתחלה להצהיר על העקרון ואחר כך לומר

שכדי לממש את העקרון הזה צריך לעשות כך וכך?

לפרוש 20 חודשים קודם לפי הצעת דורון, שם מוזכרים הגילים כמש.

אנחנו התעלמנו מהגילים האלה, השארנו את המתח הזה להסכמים הקיבוציים

כי בדיקה בשטח הראתה שיש הסכמים שמדובר ב- 60 - 65, יש הסכמים שמדבבר

ב-62,63 ואולי 4). אנחנו לא רצינו להתערב . אח בהסכם קיבוצי כתוב

5 שנים, נשאיר את זה, ואם זה שנתיים - נשאיר גם את זה.

אם חברי הועדה חושבים שצריך לתת לכולם פער של 5 שנים

אפשר לומר את זה. אס נאמר ()6 - 65 בחוק לגבי עובדות ההסתדרות שרואות

הישג בזה שנצמצם את הפער, זו תהיה נסיגה לגבי המצב שעמדו בו לפני 5 שנים

זו שאלה "-ל מדיניות שחברי הועדה צריכים לקבוע. זה המקרה היחיד שסטינו

מכוונת הצעות החוק,

העקרון בסעיפים 2 ו-3 בא לבטא את מה שחה"כ ביקשו -

לאפשר לנשים פרישה מוקדמת בלי לפגוע בזכויות הפנסיה שלהן. ע"י כך

שאומרים זו בנפרד, אנחנו מאפשרים את אותה הגמישות שחה"כ -מדברים עליה.

סעיף 2 , להבהיר אותו יותר, אבל לא לאחד את

הסעיפים .2 ו-3.



א. שוסטק! זה החוק הראשון שקובעים בעניני פרישה. איך החוק הזה

מתעלם מהעיקר, שצריך לקבוע מה הוא גיל הפרישה של

עובדים במדינת ישראל. הבעיה של שויון היתה קביעה להשוות.איפה פה

העיקר? יש חוק שקובע פרישה לעובדים אם יש הסכם קיבוצי הקובע

פריקה, אומרים להיות שויון בין עובדת ועובד. אם אין הסכם

קיבוצי, לא תל שום חוק של פרישה. אני חושב -שהמבנה של החוק צריך

להיות אחר. הוא צריך להתחיל בכלל העקרוני שגיל הפרישה מהעבודה הוא

60 או 65 לעובדת, אהר_כך לאחד שנקבע את הכלל הזה שהוא מחייב את

המדינה ואת העובדים במדינה, נכתוב שבקרים שיש הסכם קיבוצי, שס

יש ציון של גיל אחר שאיננו בזוק, אז קובעים שגם במקרה כזה הדין הוא

שויון לאשה לענין הזה. ברגע שנקבע את הכלל שלעובד יש פרישה בגיל

מסוים, לא נצטרך לכתוב גס לעובדת, אתדי זה נכתוב על שויון. באותם

המקומות שיש הסכמים אחרי1 שהם יותר גרועים מהחוק, אנחנו אומרים שצריך

לתקן את זה.

ר. כהן ; אין כל ספק שהסוגיה שהעלית היא נכונה. הנושא פשוט.

קבענו לעצמנו כלל מוסכם שבמקום שבו מערכת יחסי עבודה

פותרת את הדברים בדרך של מו"מ, אנחנו מערבים חקיקה באופן מינימלי.

נזכיר את שכר מינימום. אמרנו שאנתנו מערבים חקיקה כי הצדדים להסכמים

של השכר לא הגיעו לבסיס, ואילו היו מגיעים לבסיס סביר, לא היינו

מעבירים חקיקה. ביחסי עבודה אנחנו מנסים ללכת על חבל דק.

גס אס נחליט ללכת בכיוון של קביעת גיל פרישה,

נדמה לי שתהליך החקיקה יהיה ארוך מאד ומורכב. הסוגיה באיזה גיל

לפרוש, על סמך נתונים של בריאות, מצב המשק, איך להזיל את זה על

כלל הרובדים של המשק, על עובדי המדינה ועובדי הציבור, זו סוגיה

נכבדה וצריך לטפל בה.

הנושא של גיל פרישה נקבע בין הצירים להסכמי העבודה,

שר העבודה והרווחה יכול להחיל את או ההרחבה, ואז הנושא כולל את כל

המשק. אני מציע לעכב את החוק הזה בגלל ההערה שהעלה חה"כ שוסטק.

מאתר וידוע לי שבמגמות באוצר ובבטוח הלאומי ובמקומות אחרים יש הצעה

תיקון, שהפרישה לאשה תהיה כמו לגבר , וגס אז זכויות הפרישה תהיינה

זהות, וזה יעקר מתוך החוק הזה את נשמתו שאנחנו אומרים שהאשה לא

תיפגע מהחוק אלא תהיה לה זכות נוספת, אנחנו צריכים הבטחה אחת של

הביטוח הלאומי , שאין לו שום כוונה להגיש את הצעת התיקון הזה.

אם הענין הזה עלול לשמש מלכודת, שכל הנוכחים ידעו , שבענין הזה אין

לאף אחד כוונה לחוקק חוק שיהווה מלכודת לנשים, אלא להביא את המשק

לאחידות מקסימלית בין גברים ונשים, אבל ברצון. לענין זה חייבת

להיות הבהרה, אחרת נצטרך לשנות משהו בחוק כדי שהביטוח הלאומי לא

יוכל להביא אז התיקון הזה.

נושא גיל הזריעה , לא רק בארץ אלא גם בעולם, הוא

נושא לאומי . מה אתה עושה לאדם בגיל 65 שאתה

קובע שעליו לפרוש והוא יכול עוד ל1תפקד ולתרום מקובל ^במקצועות

מסוימים כמו אקדמיה, שפיטה, העלו את גיל הפרישה, ובמקצועות אחרים

הקדימו. סוף סוף הגענו לגיל אחד לעובד ולעובדת, ולא כדאי לשנות.



לגבי הביטוח הלאומי, אני בדעה ברורה שבחוק הזה יכניסו

את הסייג.

משרד האוצר היה מאד שויוני, כשרצו לחסוך בקיצבאות זיקנה

ושאירים, אמרו שהאשה תקבל את הקיצבה בגיל 65. אני לא מאמינה לביטוח

ראיתי כמה משחקים עם הנושא הזה. לכן אני אומרת:

אנחנו חייבים - יודעים מה יש ב"תנור" - להבטיח מראש

שלא נותנים לעשות תרגילים ולעכב את החוק הזה.

הי ו"ר א. נמיר; חה"כ שוסטק, אם ניכנס עכשיו לנושא של קביעת גיל פרישה

מעבורה, אפילו בעוד שנה לא תהיה מוכנה הצעת חוק כזאת.

זה מכניס את המשק למערבולת כזאת שלא נעמוד בויכוח הזה. לא במקרה

הדגשתי שאני מכירה אז הנוסח, כפרישה שווה לגבי- ולאשה. בכוונה לא

רצו להיכנס לכל הענין של התביעה. אחת הקבוצות המובילות במאבק הזה

היתה קבוצה של רופאות.

ענין הביטוח הלאומי לא מוסדר, הוא לא יוסדר ולא מוסדר

עדיין. לו הייתי מנהלת את הישיבה בשבוע -שעבר, לא הייתי רצה במהירות

כזאת לקריאה ראשונה.

אני מציעה שניפגש בשעה 11.00, וכל נוסח חדש יחייב

אישור הועדה. אינני יכולה להביא למליאה נוסח לא מאושר. יש כמה דברים

לא סגורים, ביניהם הנושא של הביטוח הלאומי. נחזור לויכוח. חשוב לשמוע

את ההערות של חברי הכנסת במליאה, הצהרות יתר הכוונות ויהירות.

אני מבקשת שישבו האנשים שישבו קודם ויביאו נוסח חדש

ואנחנו נשב ב-11, ובלי להיכנס לדיון, נראה את ההצעה.

בכל מקרה שיהיו מעורבים בנושא של חקיקה מספר משרדים,

הכתובת שלנו זה משרד המשפטים.

אני רוצה להביא את זה בשבוע הבא למליאת הכנסת.

לשניה ושלישית היום לא יכול להיות סיכום של הכנת החוק לקריאה ראשונה.

אם חברי הועדה מעדיפים שאנחנו נמצה את כל הדיון עד הקריאה הראשונה,

אז נשעה את זה.

י. אליאסוף ; שלושת חברי-הכנסת שהציעו את הצעת החוק אינם זה. אני

חושב שאם אנחנו מנסים נוסח, חייבים להראות להם אותו.

ספק אם נספיק עד 11 לעשות שאת.

היטיבה ננעלה בשעה 19.15