הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נ וסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 262

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

בי וי בכסלו התשמ"ז - 8 בדצמבר 1986, בשעה 11.00

נכחו

א' נמיר -היו"ר

ח' גרוסמן

א' ורדיגר

ר' כהן

א' שוסטק

ב' חקלאי - מנכ"ל שרות התעסוקה

עי כץ - משנה למנכ"ל שרות התעסוקה

י' יונגסטר - שרות התעסוקה

יי טוב - הממונה על האשרות, משרד הפנים

י י כהנא - משרד הפנים

יי לוי - משרד התעשיה והמסחר

ר' באום - משרד התעשיה והמסחר

חי בר - משרד התעשיה והמסחר

גי חביליו - מרכזת מטה תעסוקה, משרד העבודה והרווחה

חי קמיניץ - מנכ"ל משותף, ארגמן תעשיות

יי גטניו - התאחדות התעשיינים

ר' פרוכטמן - התאחדות התעשיינים

חי ישראל - התאחדות התעשיינים

אי זלץ - התאחדות התעשיינים

מ' בוטון

א' אדלר

מ' הלנברג

העסקת עובדים זדים



העסקת עובדים זרים

רבותי, בוקיטוב. אני מתכבדת לפתוח

את ישיבת ועדת העבודה והרווחה.

הנושא שעל סדר יומנו - העסקת עובדים

זדים. ביקשתי להעלות את הנושא הזה על סדד היום שלנו, בעקבות ידיעות

שנתפרסמו בעתונות ובתקשורת.

שמעתי ויכוח ביו שני שרים, ביו שר

התעשיה והמסחר שמצדד בהבאת עובדים זרים לביו שד העבודה והרווחה שגם

חלק וגם התנגד לדעתו של שר התעשיה והמסחר ביחס לנושא של עובדים זרים.

אנחנו מכירים את הנושא הזה ואני זוכרת

אותו ממישור שלי - אחיות פיליפיניות שעבדו בבית-החולים הדסה. באפיזודה

הקצרה שהיתה לי בבית-חולים הדסה שמעתי על האחיות האלה, לא יכולים לתת

להו עבודה בגלל רמתן.

מי מייצג את השר?

גאולה חביליו, מרכזת מטה התעסוקה במשרד

העבודה והרווחה.

ואת ההסתדרות?

הם הוזמנו, אולי הם עוד יגיעו.

קיבלנו משרות התעסוקה פירוט של ההמלצות

למתו היתרי עבודה לתקופה ינואד - 15 בספטמבר 1986. סר כל המומלצים -

2293. מה החלוקה? 287 בתעשיה; 463 בתעשיה בטחונית; 655 בתיירות; 364

במוסדות סיעוד; 94 במוסדות להשכלה גבוהה, בתי-ספר ומוסדות ציבור; 100

במוסדות הכנסיה; 99 מקדים הומניים. מה זה מקרים הומניים?

כשאדם על ערש דווי וצריך לשבת לידו.

אלה הם הנתונים ביחס למומלצים. לא

נעשה שימוש בכל הרשיונות אלא ב-1980

מתור 2293 המומלצים. הנתונים של שרות התעסוקה הונחו ליד כל חבר כנסת.

הייתי מבקשת שנשמע קודם את דבריו של

מנכ"ל מפעל ארגמן, כי אתה העלית עכשיו את הנושא הזה על סדר היום הציבורי

כשבפיר טענות לקובלנות שעשית זאת משום שלא יכולת לקבל עובדים ישראליים.

מר קמיניץ, בבקשה.

כפי שאמרה היושבת-ראש, הגענו להחלטה

להביא עובדים מחוץ-לארץ, לאחר משא

תלאות של קרוב לשנה, מראשית שנת 1986.

המפעל שלנו, ארגמו, הוא מפעל מפתח

לתעשיית הטקסטיל עקב העובדה שהוא מעניק שרותי צביעה ואשפרה לכל תעשיית

הטקסטיל בארץ ובראש וראשונה לתעשיה המייצאת.



אני בטוח שחברי הוועדה ערים לכר

שתעשיית הטקסטיל עברה בשנתיים-שלוש השנים האחרונות משבר רי קשה, ואני

מרבר על תעשיית הטקסטיל בעולם בכלל. הנתונים מראים שכל כמה שנים יש

משבר עולמי בתעשיית הטקסטיל.

החל מראשית שנת 1986 חל מפני

חיובי מאר בתעשיית הטקסטיל בעולם כולו, כולל מרינת-ישראל. לאחר שבמשך

שנתיים-שלוש חיינו על ריאטה חריפה מאר קיבלנו לפתע הזמנות רבות מאר

מארצות שונות בעולם, וכתוצאה מהסכם הסחר עם ארצות-הברית נפתחו בפנינו

שווקים חרשים שראינו אותם ולא יכולנו להיכנס לתוכם בגלל חומות המכס.

המפנה הזה גרם לכן שהיינו צריכים

לגייס עוברים. בתעשיה שלנו יש ציור רב שאיננו מנוצל במירה מספקת. עכשיו

יש לנו הזרמנות חר-פעמית להגביר את הייצור, ביחור לייצוא, ולהיכנס לשווקים

חרשים, אבל אנחנו לא יכולים להשיג עוברים.

המפעל שלנו ממוקם במקום טוב באמצע.

יש לנו מפעל אחר באשקלון ויתר המפעלים שלנו נמצאים ביבנה. אנחנו נמצאים

קרוב מאר, מבחינת זמן הנסיעה, לכל מרכזי האוכלוסיה. אנחנו מספקים לעוברים

שלנו הסעה. יש לנו רשת של הסעה שיכולה להתחרות באגר וברן. המפעל שלנו

מתקרם מאר מבחינה טכנולוגית. יש לנו ציור מהמוררני בעולם, כולל אוטומציה

מרחיקת לכת. במסגרת המפעל אנחנו מקיימים פעילות להכשרת עוברים. יש לנו

בית-ספר תעשייתי שקיים 12 שנים. יש לנו מרכז הררכה. יש לנו עובדים בעלי

הכשרה והשכלה מתאימים, כולל מנהל כוח ארם שלנו שהוא בוגר אוניברסיטה

ויש לו נסיון של 20 שנה במפעל. יש לנו מנהל הררכה. יש לנו מורים מקצועיים

בכל התחומים שאנחנו עוסקים בהם בהכשרה פנים מפעלית.

לא היו לנו אשליות. ידענו שאנחנו

לא יכולים לקלוט בעלי מקצוע, היינו מוכנים לקלוט עובדים בעלי יסוד ולהכשיר

אותם במסגרת המפעל.

אני לא יודע איר הצלחנו להעביר במשך

השנה הזאת למעלה מ-300 איש, שלא נקלטו.

בתזכיר ששלחתי למר חקלאי, מנכ"ל

שרות התעסוקה, שמונח על שולחנה של הווערה, פרטתי על קצה המזלג מאיפה

הבאנו עוברים. הסענו עוברים מבאר-שבע, מרהט ומהרצועה. אנשי שרות התעסוקה

ומר חקלאי בראש, יכולים להעיר מה היו המאמצים שהיינו מוכנים לעשות כדי

לקלוט עוברים, כי זה היה בנפשנו. לצערנו הרב לא הצלחנו ויצרנו צוואר

בקבוק לתעשיית הטקסטיל. היינו יער להתקפה של ייצואנים. במקום לספק סחורה

תור שבועיים נאלצנו לעבור לאספקת סחורה תוך חודש או חודשיים. בסופו

של דבר היתה פנייה אל מר יוחנן לוי ממשרד התעשיה והמסחר, שלא אנחנו ולא

המתחרים שלנו יכולים לספק סחורה בזמן.

בשלב מסויים אמרו לנו בשרות התעסוקה

שאולי יש אצלנו בעיה של שכר נמוך, ואולי נשמע את הרבר הזה גם כאן. אני

הייתי משוכנע שזו לא בעיה של שכר. הייתי מוכן לשלם לעוברים, בכניסה, שכר

גבוה מזה שיש לעובדים ותיקים. קראתי לווער העובדים ולמועצת הפועלים

ואמרתי להם שיש לנו בעיה קיומית, אנחנו הורסים את עתידנו בגלל מחסור

של 60-50 בתחנות מפתח. קיבלתי את הסכמת הוועד להציע שכר התחלה מאר

גבוה כרי לקבל עובדים. הצענו שכר של 600 שקל לעובדים בכניסה, עובדים

בלתי מקצועיים שנכנסו להדרכה, זה לא לעוברים מקצועיים, לא לעובדים בעלי

נסיון אלא לעובדים ללא נסיון קודם, לעובדים שנכנסו להדרכה. פרסמנו מודעות,

פתחנו קורסים של תשעה חודשים עם לימודים בכימיה ומתמטיקה - התוצאות היו

דלות מאד.



ערכנו מחקרים אחרי העובדים שנכנסו

לעבודה. בדקנו מדוע לא רוצים לעבוד, מדוע לא נקלטים. מדוע נפלטים.

עמדנו תחת לחצים של פועלים שדרשו מאתנו אישורים שהם לא מתאימים לעבודה.

עמדנו בפני הלחצים האלה גם אם זה היה ברור באי-נעימות, כי הרגשנו שיש

לנו גם תפקיד לאומי ואיו כאן רק פתרון של בעיה של מפעל אחד. רק כאשר

כלו כל הקיצים פנינו וביקשנו להעסיק 50-40 עובדים זרים, לתקופה זמנית,

כדי לפתור בעיה של המפעל.

מתור הוויכוח שהיה בין השר שרון

לשר קצב מישהו יכול לקבל את הרושם שהוויכוח הוא אם להעסיק או לא

להעסיק עובדים זרים. אינני חושב שזה נושא שצריך להעסיק את המדינה ואת

הכנסת. המספרים שאנחנו מדברים עליהם הם זעומים ואני לא רואה בזה בעיה.

זה עיקרוו.

אילו היינו במצב שאין אבטלה, איש

להבאת עובדים כשהמפעלים מוכנים להכשיר עובדים? אני מאד לא שבע רצוו

מהצורר להביא עובדים זרים. הייתי מעדיף שלא נעסיק עובדים זרים. אם

נאלצתי להביא עובדים זרים - הייתי שמח מאד לשלוח אותם חביתה מוקדם ככל

האפשר.

יש 26 עובדים. זה מה שאושר להביא.

הייתי רוצה להעמיד לידם פועלים ישראליים שילמדו מהם. העובדים הזרים,

שהם מקצועיים, נמצאים אצלי כחודשיים. אני ממשיר ללחוץ על שרות התעסוקה.

מאין העובדים הזרים?

מפורטוגל.

אני לוחץ על שרות התעסוקה שאני

זקוק לפועלים שיחליפו את העובדים הזרים.

אני לא יודע איר האחיות הפיליפניות

אבל בתחום שלנו, אני מוכרח לומר שהם פועלים מקצועיים עם הרגלי עבודה

בלתי רגילים. רובם עבדו בארצות חוץ כגוו גרמניה, שווייץ, יש להם הרגלי

עבודה בלתי רגילים. הם רוצים לעבוד. חשוב שיעמדו לידם ישראלים שיספגו

משהו מהם, שנצליח להכשיר לידם קבוצת עובדים שימשיכו בעבודה עם עזיבתם

של הזרים.

אני לא מגיע לשום מסקנה עקרונית

מדבריך, כי אתה לא מוסר פרטים ביחס

לעובדים, כמה יש, מה השכר ומה התנאים. גם לא אמרת מהו הסיבות לפרישה

של עובדים ישראליים. עשיתם נסיוו לקלוט 300 איש. כמה מהם נשארו. מביו

העובדים הקבועים, כמה פרשו? הנתונים האלה חשובים כדי להגיע למסקנה.

אני גם מבקש שנקבל פרטים לגבי כל דרר הקיום של העובדים הזרים, איפה

הם גרים, מי משלם בעד ההסעות, תנאים סוציאליים, ביטוח וכו'.

העובדים הובאו ארצה על ידי חברת

או.אר.אס. העובדים מועסקים על-ידי

החברה ולא על ידנו. אנחנו משלמים לחברה סכום מסויים תמורת כל שעת

עבורה. החברה משלמת לעובדים. היא מכסה את הוצאות הנסיעה שלהם ארצה

וחזרה. היא דואגת לשיכונם. היא משלמת את שכר הדירה ודואגת לביטוח

של העובדים. העובדים שעובדים ביבנה מתגוררים במלוו דירות בתל-אביב

ואלה שעובדים באשקלוו מתגוררים בבית ששכרה החברה והם מחלקים ביניהם

את החדרים באותו בית.

כמה עובדים הובאו על-ידי החברה

הזאת?

איו לי מושג. אני יודע שהם לא היו

בתחום הזה של התעשיה האזרחית.

אנחנו המפעל הדאשון או אחד המפעלים הדאשונים.

הם היו מתווכחי עבודה בתור האדץ.

לפי מיטב ידיעתי הם, החברה, מייבאת

ארצה עובדים מזה זמן רב, אולי לא לתעשיה האזרחית. אני חושב שאנחנו המפעל

הראשון בתעשיה האזרחית, שהביאו עובדים.

אשר ל-300 העובדים שעברו אצלנו.

מצאנו שעיקר הבעיה עם העובדים האלה היתה שהם לא מוכנים לעבוד עבודה

תעשייתית בכלל ועבודה בשלוש משמרות בפרט. רובם הגדול גם לא היו מוכנים

לנסוע מביתם עד המפעל. אם אנחנו מדברים על עובדים מבאר שבע או מרהט,

הם לא היו מוכנים לנסוע למפעל, לא היו מוכנים לעבוד בעבודה תעשייתית

בגלל רעש, צפיפות, קור וחם, שלוש משמרות וטענות אחרות. היו גם טענות

ביחס לפער שביו דמי אבטלה לביו השכר המוצע על ידנו. עובד אמר: לא כדאי

לי לעבוד בשביל 150 שקל. 400 שקל אני מקבל בלאו הכי. הסכום של 150 שקל

הוא ההפרש ביו דמי אבטלה לשכר.

מתור 300 האנשים שנשלחו אלינו

נקלטו מעטים, בסדר גודל של 20-15 איש.

אנחנו עשינו פעולות שאינני חושב

שיש עוד מפעל שעשה אותו. שלחנו מנהלים שלנו לשרות התעסוקה. הם ערכו

מפגשים עם אנשים, סיפרו על המפעל וניסו לשכנע. שלחנו מכוניות להביא

אנשים למפעל. אחרי כל אלה הגענו למסקנה שאותם עובדים שנשלחים אלינו

על-ידי שרות התעסוקה הם אנשים שהתרגלו לשבת בשרות התעסוקה וטוב להם

שם. הם מקבלים דמי אבטלה ומוכנים לחיות על דמי אבטלה. הגענו למסקנה

שמי שנמצא בשרות התעסוקה זה משקע של כוח אדם. אלה אנשים שלא רוצים

לעבור. לצערנו הרב, דמי אבטלה המוצעים להם, גם אם הם נמוכים, הם פיתוי

ואנטי-תמריץ לעבודה. כפי שאמרתי, האנשים האלה טוענים שלא כראי להם

לעבוד בשביל 200-150 שקל, שזה הפער ביו דמי אבטלה לביו שכר בעבודה.

לפי איתי הגיון אפשר להגיד את זה

לגבי רוב העובדים במשק. למה זה

קורה במפעל ארגמו?

הבעיה הזאת קיימת בכל המפעלים בענפי

טקסטיל, מזוו ואפילו במפעלי מתכת.

איו היום אפשרות לקבל עובדים.

זה לא מקרה, בענפים האלה השכר

הירוד ביותר במשק.

בשדרות נפתח מפעל יפה של אוסם.

מציעים שם שכר, בכניסה, של 530

שקלים, וזה לא כולל לא פרמיה ולא תוספת משמרות ולא שעות נוספות. זה

יותר משכר המינימום שהוא 420 שקל. איו עובדים. הבעיה הזאת היא לא רק

במפעל ארגמו.



לאנשים האלה אין תמריץ לעבודה. מי

שיש לו תמריץ לעבודה ילך לעבוד גם תמורת פער של 100 שקלים. מי שיושב

בשרות התעסוקה אין לן תמריץ לעבודה. אני משוכנע שאם לעובדים האלה לא

יהיה עוגן של דמי אבטלה שאפשר לקבל אותם בקלות, נצליח להביא אותם

למעגל העבודה, וזו המטרה שלנו. המטרה שלנו להקטין את מספר המובטלים

ולא להיות זקוקים לעובדים זרים. בכלל, מספר המובטלים הוא אחוז נמוך

מאחוז המועסקים במשק אבל זו האובלוסיה שמעסיקה אותנו היום.

מאחר שהייתי פעיל מאד בהכנת חוק ביטוח

אבטלה מצאתי לנכון להתריע על כך שחייבים להיות שינויים מאד מעשיים

בחוק הזה. זה רווק שוועדה ציבורית המליצה עליו לפני 16-15 שנה והוא נכנס

לתוקפו לפני 14 שנים. במשך כמה שנים בכלל לא השתמשו בו ולפתע פתאום

החוק הזה הפד לרועץ. חייבים לחשוב איד משנים את החוק כדי שאנשים אלה

לא יהיו נטל על החברה אלא שייהפכו להיות עובדים פרודוקטיביים שהתעשיה

זקוקה להם. העובדים הזרים הם לא פתרון.

מה העלות של עובד מפורטוגל, לכם.

6 דולרים לשעת עבודה.

כמה זה לחודש?

עובד שעובד 200 שעות בחודש, העלות

שלו לי היא 1200 דולר.

והוא עובד 200 שעות?

כן.

וכמה עולה עובד ישר

עובד ישראלי מקביל, מקצועי, עולה

לנו בין 1000 ל-1500 דולר לחודש

עבור 200 שעות.

וכמה משלמת או.אר.אס?

עד כמה שאני מבין, מתוד הסכום של 6

דולרים שאנחנו משלמים לחברת או.אר.אס,

העובדים מקבלים 4 דולרים לשעה, זאת אומרת כ-800 דולר לחודש תמורת עבודה

רגילה, זה בערד פי 4 ממה שהם קיבלו בפורטוגל.

בשביל 800 דולר, כל עובד ישראלי היה

רץ אליד.

הסכום של 4 דולרים שמקבל העובד הזר

באים לכסות גם תנאים סוציאליים כגון

חופשת מחלה, בגדי עבודה וכו'.

ומי משלם עבור הדיור?

מר קמיניץ אמר לפני שנכנסת לישיבה,

חברת או.אר.אס.

בסכום של 2 דולרים מתוד הסכום של 6

דולרים החברה משלמת עבור דיור, הסעה

וביטוח.



מהעובדים שעובדים אצלי שמעתי שהם

מקבלים 4 דולרים. לא שאלתי בחברת או.אר.אס כמה הם משלמים לעובדים.

העובדים שלי מספדים לי שהם מקבלים 4 דולרים לשעה.

ולא משנה באיזו משמרת הם עובדים?

לא. חם מקבלים 4 דולרים לכל שעה, מן

השעה הראשונה.

העלות הסוציאלית במדינת ישראל היא

לא מן הנמוכות, וצריר להביא את זה

בחשבון. כשלוקחים סכום של 800 דולר ומשווים אותו למה שיש לפועל ישראלי,

הפער הוא בין אחד לשניים עד בין אחד לארבעה. זאת אומרת מרבע עד מחצית

ביו הנטו לעלות למעביד. אם אני לוקח את כל האלמנטים שהמעסיק משלם, אנחנו

מגיעים למסקנה שהנטו של עובד מהשורה, עובד ישדאלי, היא אחד לשניים מהעלות

למעביד, זה היחס כשמדובר בעובד פשוט, וכשמדובר בעובד מיומן - אחד לארבעה.

אתם לא משלמים מיסים על העובדים הזרים?

הם משלמים.

למי?

אינני יודע.

כשם שאתה שומע מהם מה השכר שהם מקבלים,

אתה בוודאי יודע גם את זה.

יש אמנות ביחס לכפל מס.

עוד בשנת 1984 היגשנו לשר האוצר כמה

הצעות לתיקונים מסויימים בחוק, שחלק מהם הובאו לוועדה זו. לצערנו, לא

היתה שום התקדמות בשיפור החקיקה של חוק ביטוח אבטלה.

גם לא יהיה בו כל שינוי כל זמן שלא

יהיה חוק שכר מינימום.

ה"לינקג' " הזה לא מקובל עלינו.

אני מבקש להדגיש שפורטוגל היא המתחרה

הקשה ביותר לייצוא שלנו לארצות-הברית

אם בי אין לה הסכם סחר חופשי עם ארצות-הברית.

וברזיל מתחרה עם מדינת ישראל בייצוא

תפוזים. האם מישהו רוצה שנהיה כמו

ברזיל?

אני מבקשת שנשמע עכשיו את ההסבר של

מנכ"ל שרות התעסוקה, מר חקלאי.

כדאי שנדע שהרשאת עובד שאינו אזרח

ישראלי, לעבודה בארץ, זו פררוגטיבה

של שר הפנים. לפי התקנות השר נותן אשרה מסוג ב1, בתנאים שהוא קובע.



על-פי הסדר אדמיניסטרטיבי בין

משרד הפנים לבינינו, הוא פועל לפי המלצות שלנו. אנחנו מקיימים מגעים

מתמידים כאשר צצות בעיות, כדי לתאם עמדות.

ועוד מקור שאנחנו בתור התהליר ויזה

הוא משרד התעשיה והמסחר, לפי חוק עידוד השקעות הון, ואנחנו משתדלים

לתת המלצות תור שיקול העניו. עצם היות המפעל מפעל מאושר נותן לו קרדיט.

מה הם שיקוליו של שרות התעסוקה כשהוא

בא לתת המלצתו? אנחנו שוקלים שלושה גורמים באופן אמולטיבי, ואם הם קיימים

אנחנו נותנים המלצה. 1) מקצועיות מובהקת; 2) נדירות; 3) חיוניות

משקית או כלכלית, שבאה לביטוי של כל משרד ביחס למפעלים המשקיים שהוא

שולט עליהם.

הבקשות שענו לקריטריונים האלה עמדו

על כ-2000, לפי המסמר שלפניכם.

השאלה אליכם היא אחרת, לא מתי אתם

נותנים המלצה להיתר אלא מה הסיבה

שאותם עובדים שרשומים אצלכם ולא עובדים מעדיפים להמשיר לקבל דמי אבטלה

ולא לעבוד. מר קמיניץ הגדיר אותם כתשתית שלא רוצה לעבוד.

אנחנו נתקלים באנשים שלא רוצים

לעבוד. אנשים סרבו לצאת לתעסוקה.

יש סרבני עבודה שנשללו מהם דמי אבטלה, אבל זה לא עזר. יש שאינם חייבים

לקבל את העבודה שהוצעה להם בגלל סיבות כגון מרחק ודמי הסעה ויש גם מי

שדיברו על גורם השכר אם כי הגורם הזה לא כל כר עומד לגבי חיילים משוחררים,

אבל היתה חזית שלא יכולנו לעמוד נגדה אלא על-ידי שלילת דמי אבטלה אבל

בזה יש כשלון.

בחודש הקודם, מתור 18,475 מובטלים

שישה ימים פלוס, נרשמו 2921 סרבנים, זאת אומרת כ. 16%-

מי נחשב לסרבן עבודה?

אם מקום העבודה המוצעת הוא במרחק

של פחות מ-40 ק"מ. אם המרחק גדול

יותר, זמן הנסיעה נחשב לזמן עבודה, ואם לא - האיש רשאי לסרב.

מפעל ארגמן עשה מאמץ ראוי לשבח

בנושא של השכר.

אני מבין שהחוק לא מגן על 2921 איש.

הם לא יצאו לעבודה ונשללה מהם הזכות

לדמי אבטלה.

והם לא מקבלים הבטחת הכנסה.

אבל איש מהם לא התחרט ולא יצא לעבוד.

אנחנו יכולים להציע את העבודה הזאת

אין ספור פעמים.

שמענו ממר קמיניץ שהיחסים שלו עם

העובדים הם למופת. הקמנו צוות של שני אנשי שרות התעסוקה, שבאו למפעל

ועמדו על כר ש-26 האישורים שנתנו עומדים בקריטריונים להעסקת פועלי חוץ.

מה המצב בתעשיה הבטחונית? הם מחכים

לאישור שלכם?

כן.

מתור מיליון ו-450 אלף כ7ה עבודה

אזרחי יש מיליון ו-100 אלף שכירים, ש-235 אלף מהם באים לשרות התעסוקה

תשע פעמים בשנה.

אני רוצה להבין. אתה אומר ש-235 אלף

איש, מתור מיליון ו-100 אלף באים

אליכם תשע פעמים בממוצע שנתי. למה?

לקבל עבודה. המספר הזה של 235 אלף

לא כולל נוער בתופשה ועובדי השטחים.

אם התוצאה היא שכ-20 אלף נשארו מובטלים, סימן שמשהו נעשה.

זאת אומרת שכל פועל חמישי במדינת

ישראל עובר פעם בשנה את שרות התעסוקה.

אנחנו עומדים בעיצומה של התפתחות

בחודשים האחרונים, כולל היום. יש

נחשול של בקשות להעסיק עובדים זרים. יש בקשות ל-500 עובדים, וזה לא

כולל את מי שהגיע בימים האחרונים. לא תהיה ברירה אלא לעשות מיון מה

כן מקצוע מובהק ומה לא, כדי להיענות לבקשות וכדי שהשאלה תובא לדיון

לאומי.

הוזכרה כאן חברת או.אר.אס. היא לא

היחידה. היא משמשת, לפי הגדרה שלי, אמרגן למפעל ומבחינה משפטית היא

מעביד של העובדים האלה. המפעל משלם לך; מה שזה עולה באופן כולל. הואיל

וגם בערכאות הוכרה הצורה הזאת, אנחנו רואים את חברת או.אר.אס כמעביד

שצריר לפנות לשרות התעסוקה לשם קבלת עובדים. בנושא הזה אנחנו עומדים

למסד רביזיה שתיתן תשובות מפורשות לצורות האלה.

לא נאשר את זה. חבל שאתם טורחים

בהכנת ההצעה.

) אני פונה אל מר יוחנן לוי,נציג

משרד התעשיה והמסחר. מהי עמדת המשרד?

משנת 1981 התעשיה, אני מתייחס לתעשיית

הטקסטיל, היתה בשפל אבל מספר העובדים

כמעט לא ירד בצורה משמעותית ונשאר אותו סדר גודל - 55 אלף עובדים בטקסטיל.

פתאום באה גאות מהירה שנתנה ביטוי גם בשוק המקומי וגם בייצוא. נוצרו

צווארי בקבוק גם באשפרה.

הגאות היא גם בשכר?

בכמה מפעלים חלה עליה בשכר, אפילו

באחוזים רבים, בגלל הביקוש לעובדים

אבל מפני שהבסיס היה נמוך, רמת השכר לא גבוהה.

פנו אלינו משרות התעסוקה וביקשו חוות

דעתנו. היה ברור שאם לא נמליץ להביא עובדים - הייצוא ייצא מקופח והזמנות

יבוטלו.



היה ברור לנו שמספר העובדים המבוקש

קטן יחסית ומרובר בעובדים מקצועיים, לבן היינו בעד הבאתם. כללית אנחנו

רואים שהתופעה הזאת מחמירה.

יש מחסור גדול בתופרות.

מה השכר שמשלמים?

השכר לא גבוה.

מספר הנשים העובדות, מהמיגזר הערבי

והדרוזי, הולד ופוחת ויש בעיה. אנחנו מעלים מחשבות שונות לפתרון הבעיה

הזאת. ברור שאם תיפתר בעיית המעונות יהיה כדאי לעובדת, גם יהודיה,

לצאת לעבודה. אנחנו עושים סקר, יחד עם מוסד שנקר, לאיתור כוח אדם וכן

מה לעשות כדי להכניס לעבודה הזאת גם יהודיות.

מתור 55 אלף עובדים בטקסטיל, כמה

ערבים יש?

כ-6000.

רוב המתפרות הן בצפון הארץ.

יש בשטחים?

רוב המתפרות הן בצפון הארץ.

אם הבנתי נכון, השאלה היתה לא כמה

עובדי שטחים יש במתפרות אלא כמה

מתפרות הועברו לשטחים.

6000 מקומות עבודה נדדו.

לשלוח נשים לעבודה, זה היה מעבר

פסיכולוגי קשה לדרוזים. לכן נפתחו

מתפרות בכפרים, ויש נשים אשר עובדות בביתן.

כמו אצל היהודים באירופה בזמנו.

יש מחסור בכוח אדם גם בענפים אחרים,

בענף התכשיטים למשל, שמשלם שכר גבוה.

שכר גבוה? במיגזר הערבי יש שכר נמוך.

במפעל עדי-פז למשל, יש 300 עובדים.

הם רוצים כוח אדם מקצועי. הם רוצים

להעסיק 700 איש. נבנה עכשיו מפעל גדול בתלפיות.

בכלל, במיגזדים שונים שאנחנו מטפלים

בהם יש בעיה בגלל חוסר כוח אדם.

העבודה הזאת בתכשיטים היא שבלונית

ומשעממת והשכר לא גבוה. שם השכר

500 שקלים.

אני יודעת מה משלמים בתכשיטים.

מר יונגסטר משרות התעסוקה אחראי

על התחום שאנחנו דנים בו. נשמע את דבריו.

עד כה, וגם עכשיו, אנחנו נתקלים

בקשיים בהפניית כוח אדם מקצועי לעבודות

שונות קשות, בעיקר לעבודות מתכת. כאן אנחנו נתקלים בקשיים אפילו אם

השכר המשתלם גבוה יחסית - 800, 1200 שקל לחודש.

עשינו נסיונות חוזרים של הכשרה

מקצועית על-חשבון המפעל אבל רוב האנשים, למעשה כולם עזבו את העבודה,

במפעל אורדן למשל, כי זו עבודה קשה ובמשמרות.

ב"חמת" אנחנו עושים הכשרה מקצועית.

שם מדובר על מסגרים.

נאלצנו לאשר פועלים למפעל ציקלון

בכרמיאל, שיש לו הזמנה מארצות-הברית. זה הציל את המפעל. השכר שמוצע

היום במפעל ציקלון הוא למעלה מ-800 שקלים למתחיל, ויש גם משכורת 13

ותנאים סוציאליים. לא הצלחנו להשיג פועלים אם כי המפעל היה מוכן גם

לדאוג ללינה של עובדים ברמה גבוהה הבאים מחוץ לכרמיאל, ולתת להם פעמיים

בשבוע נסיעה הביתה על-חשבון המפעל. מכיוון שלא נמצאו פועלים נאלצנו

להמליץ על מתן היתרי עבודה.

מה הסיבה שאין פועלים? האם זה רק

בגלל העבודה הקשה?

י' יונגסטרף בעיקר בגלל זה. אנשים לא רוצים ללכת

לעבודות יציקה גם תמורת 1500 שקל,

אני מדבר על מפעל ציקלון, למרות שיש באזור מובטלים שנפלטו מעבודתם בענף

הבנין.

אני לא יכולה להבין את זה. אתמול

הייתי במפעל פרי-זה. כמה קיבלו שם?

אבל העובדים נאחזו בציפורניים במקום העבודה שלהם.

יש אפילו קשיים להשיג אנשים לצורכי

לימוד בתנאים משופרים.

גם התעשיה האווירית היתה מוכנה

להכשיר עובדים ברמות גבוהות. עשינו שם קורס של בוגרי בתי-ספר מקצועיים.

הוכשרו 30 אנשים, רובם מהנדסים, אבל לא מצאנו מועמדים נוספים.

בטקסטיל זו בעיה חדשה שלא היינו

רגילים לה.

אנחנו מקיימים דיונים שטרם הסתיימו.

עד כה אישרנו לשני מפעלים בעלי מקצוע מובהקים ואנחנו מקיימים דיונים

לגבי מפעלים אחרים.

מר חקלאי דיבר על עוד 500 בקשות.

אני מבקש לתקן את דבריו ולומר שיש עוד 800 בקשות לעובדים זרים, בעיקר

בענפי המתכת והטקסטיל. בטקסטיל יש 200 בקשות. אני מניח שהמספר הזה מבוקש

כדי להתמקח.

אני מציע שנדבר על 500 בקשות.

זה היה לפני שבועיים. חברת או.אר.אס

פעילה מאד.

אני מבקשת פירוט.

200 בקשות בטקסטיל, 150 במוסכים. לכולם

סרבנו על הסף.

כמה עוד?

היתר בעיקר במתכת, בעיקר רתכים מסוגים

שונים.

הנתונים שלנו מתייחסים למי שיש לו

רשיון עבודה בארץ ולא לגבי אלה שאיו

להם רשיון ושמספרם אולי כפול מזה המצויין בנייר של שרות התעסוקה.

באילת יש המלצות ל-62 עובדים זרים,

לפי הנתונים של שרות התעסוקה, ובמועדון הים התיכון יש 169 עובדים זרים.

אנחנו עושים עכשיו מבצעים להוצאת עובדים זרים מהארץ. ירדנו לאילת

ומצאנו שכל בתי המלון, בתי הקפה וגם עיריית אילת מעסיקים זרים. יש

עובדים שלא איתרנו אותם.

הצלחנו להגיע להסדר בדבר היתרי עבודה

ל-200 עובדים בבתי מלון ובעיריה.

לפי זה הנתונים של שרות התעסוקה לא

נכונים.

אנחנו עוסקים בבעלי מקצוע. האנשים

שמדבר עליהם מר טוב הם היפים.

הם לא רשומים?

הם באים לתקופה קצרה מאד.

המספרים שאני נותן על אילת לא כולל

היפים שבאים ליום עבודה ואחר-כך הולכים

לים. אני מדבר על עובדי שרותים.

אתה מדבר על 200 היתרי עבודה לא

להיפים אלא לעובדים קבועים. במסמך של

שרות התעסוקה רשום ש-34 אנשים קיבלו רשיונות עבודה. מאיפה הפער?

במסמך שלנו כתוב "איננו כולל עובדים

בלתי מקצועיים". באילת אנחנו לא עוסקים

בעובדים בלתי מקצועיים.

אחרי שראינו שבאילת נפתחו בלתי מלון,

סוכם עם משרדהפנים שהוא על דעת עצמו יתן, לתקופות קצרות ומוגבלות,

היתרי עבודה לבלתי מקצועיים, באילת בלבד.

יש לחץ כבד להמשיך להביא עוברים

לאו דווקא בשטח המקצועי אלא גס

בשרותים, פיליפיניות למשל.

עכשיו יש דרישה חדשה, להביא פועלים

מפורטוגל ויש זרימה של אנשים שמבקשים לבוא לביקור ועבורה. מנענו מתן

אשרות עד שנבדוק את העניו. והחמור ביותר - התחיל גל של דרישות של נשי

עובדים לבוא לארץ.

ניהפך להיות גרמניה, שוודיה.

כשבנו את שדות התעופה בנגב באו פורטוגזים

והיו בעיות חברתיות קשות מאד. התופעה

הזאת מתחילה להתמסד, הנשים מבקשות אשרות כניסה עם הילדים. מנענו את זה.

אנחנו רוצים לבדוק אם העובדים עובדים עם רשיון או שהם עובדים ללא רשיון.

כמה יש מפורטוגל ללא רשיון?

אין לי נתונים.

בדקתם שחברת או.אר.אס לא תעקור

את החוק?

אגע בזה.

כמה משפחות קיבלו אשרות כניסה?

אין לי כאן נתונים.

יש תלונות של חברת אל-על. הדבר החשוב

כאן הוא רשיון לישיבת קבע בארץ. האנשים יושבים פה שלוש-ארבע שנים, יוצאים

את הארץ לתקופה קצרה וחוזרים שוב. יש לחץ לאשרות קבע. אנחנו מונעים את

זה. צריך לדעת שככל שיהיו פה משפחות עם נשים וילדים, הנשים מתחילות לעבוד

ללא רשיון.

אני יכול לציין שהנסיון שלנו עם חברת

או.אר.אס הוא פחות או יותר טוב. יש להם התחייבות למימון מחירי הכרטיסים.

אנשים שפוטרו מעבודתם ולא עזבו את הארץ ותפסנו אותם - החברה נתנה כרטיסי

טיסה.

לחברה יש טענות שלא מתקבלים אישורים

משרות התעסוקה והתוצאה היא עבודה ללא היתר במשר זמן ממושך. בנושא הזה

אנחנו צריכים להתמודד.

עם החברה אין לנו בעיות.

כמה מאלה שעובדים ללא רשיון נתפסו

וסולקו בשנה האחרונה?

לאחר שקיבלנו תקציב למימון, אני חושב

שהצלחנו להוציא כ-500 איש, חלק על-פי

צווי גירוש וחלק לא באמצעות צווי גירוש. חייבנו את המעסיקים לשלם את

ההוצאות.

הנושא של ביטוח אבטלה או דמי אבטלה

הוא הנושא שבו דנה ועדת הערר. ישבתי

כמה שנים בוועדות ערר. כשהתחלתי בפעילות הזאת חשבתי שאולי יהיו גס כמה

שיפנו בקשה לסדר להם מקומות עבודה אבל הגיעו לוועדה מאות מקרים ולכולם

דמי אבטלה. אם יש מקום לתדהמה - זה כאן.

במסגרת התאחדות התעשיינים התנדבתי

לעבוד בצוות שעובר במחנות צה"ל ומרצה בפני חיילים העומדים להשתחרר, על

אפשרויות התעסוקה במשק. לאחרונה אני נוהג לערוך משאל סודי ביו חיילים

העומדים ולהשתחרר וביו היתר אני שואל מי רוצה לעבוד בתעשיה, וזה אחרי

הצגת סרט יפה על התעשיה. איש לא רוצה לבוא לתעשיה. ושאלה אחרת - מי

מהחיילים העומדים להשתחרר חושב שהוא יהיה מובטל בחודשים הראשונים לאחר

השחרור. 90% מהנשאלים מתנדבים להיות מובטלים.

זה נוער זה?

יום יום אני אוכל את הדבר הזה.

אני חושב שאם הוועדה לא תטפל בנושא

הזה, ומיד, יש לנו בעיה.

פעם להיות מובטל אחרי השחרור מהצבא,

זו היתה בושה. היום הנורמה הזאת לא קיימת. היום אתה "פראייר" אם אתה

לא מקבל כמה שאתרו מקבל בלי עבודה. כל מה שאתה צריך לעשות זה לבוא לשרות

התעסוקה ולהירשם כאילו אתה בא לדרוש עבודה.

אני רוצה לעמוד על כמה דברים מעניינים

מאד בדיון הזה.

כשמדברים על חוק שכר מינימום, אחת

הטענות של התעשיינים היא; מה פתאום לערב חקיקה ביחסי עבודה?

הם טוענים ששכר מינימום ימוטט את

המפעלים.

אתם מציעים לבטל את תשלום דמי אבטלה.

לאן זה יוביל? זה יאלץ את האנשים שאתם

מצביעים עליהם כבטלנים כרוניים, ללכת ללשכת סעד ולבקש הבטחת הכנסה. אולל

אתם מציעים לבטל גם הבטחת הכנסה, ואז זה יוביל אותם אל מתחת לגשר. במקום

שתהיה ריצפה שמתחתיה אנשים לא סובלים להיות מזי רעב ומושפלים, אתם תוקפים

את רמת התנאים הסוציאליים שהם מינימליים.

נשאלת השאלה מה רמת הסיוע לאנשים

שמר קמיניץ כינה אותם "משקע של כוח אדם". אולי צורת העידוד להם צריכה

להיות אחרת.

אני חושב שהאלטרנטיבה של ביטול הבטחת

הכנסה או דמי אבטלה גדועה ביותר - פרזיטיות, רווחים קלים, שחיתות, שוד

ופשע. אתה יכול אולי לבטל דמי אבטלה, אבל אני רוצה שתדע שחלק מהאנשים

ילכו לפשע. צריו לדעת מה המחיר החברתי של כל הצעה שאתם מציעים. אם אתם

מוכנים שמדינת ישראל תצטרך לטפל לא רק בשאלה איך לשלם דמי אבטלה אלא

איך לפרנס ניידות משטרה וכו' , אתם צריכים לדעת שגם זו הוצאה. או אולי

האלטרנטיבה היא חברה ישראלית אחרת, שבה משלמים לאנשים רמות שכר יותר

טובות ואז יש יותר עידוד ופחות פרזיטיות.



אני מתנגד התנגדות חד-משמעית, אני

אומר את זה באופן הכי ברוטלי, לביטול ההישגים הסוציאליים במדינת ישראל

ובתור זה ביטול ביטוח אבטלה. אני לא מוכן לרדת לרמה של פורטוגל או

ברזיל. ברגע שגם הפורטוגלים לא יהיו מרוצים כאן, יהיו מדינות אחרות

שיציעו עובדים וחברת או.אר.אס תקבל אותם.

אני מתנגד באופן מפורש לזה שיש במדינת

ישראל אלפי עובדים, בסדר גודל של 4000 עובדים זרים ללא רשיון ולא תופסים

אותם. אם עדיין יש מספר כל כך גדול של אנשים שלא נתפסו - צריך לתפוס

את הענין הזה ולהוציא אותם ממדינת ישראל. אלה עובדים זרים, הם במקום

עובדים מקומיים ישראליים. יש לזה עידוד לאי-תשלום מיסים. זה צריך להיפסק.

אני מופתע מדבריו של מר חקלאי. הוא דיבר

לא על 235 אלף פניות בשנה אלא על 235 אלף פונים, זאת אומרת ש-235 אלף

איש מסתובבים במערכת, זאת אומרת אחד מכל ארבעה וחצי עובדים במערכת;

זאת אומרת שהרוב הגדול של האנשים האלה, אולי למעלה מ-200 אלף, מתקיימים

משכר נמוך, וזו השכבה שלוחצת. צעיר שעומד להשתחרר מהצבא לא רוצה להיות

ביניהם.

אני מעריו שגם בין עובדי מפעל ארגמן

יש עובדים שמקבלים שכר של 600 שקל לחודש ואולי פחות מזה, והם עוזבים

את העבודה הזאת כי הם לא רוצים להיות במסגרת אלה שמקבלים שכר נמוך,

ובצדק.

בעולם הם מקבלים שכר שהוא

פי ארבעה ויותר מזה שהם מקבלים כאן, והם יורדים מהארץ. התופעה הזאת

מראה על חברה עם מחלה נוראה. אם חמישית מהחברה נעה מדי שנה, אנחנו חברה

איומה מבחינת מבנה התעסוקה, ואי-אפשר לעבור על זח לסדר היום.

בדיון הזה צריך להגיע למסקנה לגבי

רמת יציבות יותר גדולה של עובדים במקומות העבודה שלהם. מבחינתי זה

מראה באיזו מידה החקיקה הסוציאלית מחייבת את מקומות העבודה ומחייבת

את היציבות של השכבה שמתחתית הסולם. זו הבעיה העיקרית. צריך להקטין

את המספר שבפול, את המספר של העובדים הניידים. אני סבור שזה צריך להיות

האינטרסם של המעסיקים במדינת ישראל, לבוא לכאן עם הצעות קצת יותר

מתוחכמות, קצת יותר חכמות, באיזו צורה רוצים לראות מבנה תעסוקה יותר

בריא ולא איר עושים חברה יותר חולה. ביטול דמי אבטלה, זה אומר חברה

יותר חולה, זה אומר לדחוף אנשים לסעד ולדחוף אנשים לסעד זה חברה יותר

חולה. אני לא מקבל את זה.

אתם בעד שוק חופשי. למה אתם לא בעד

שוק חופשי בעבודה? אתם רוצים פועלים יותר טובים במפעל ארגמן, למה

מציעים להם שכר של 600 שקל? תציעו להם יותר, תציעו להם תנאים יותר

טובים, תנאים סוציאליים יותר טובים. למה זה נחסם ב-600 שקל? כי האלטרנטיבה

היא פועלים מפורטוגל.

עד כמה שאני מכיר את הוועדה הזאת ואת

השר, האלטרנטיבה הזאת לא קיימת, כי באלטרנטיבה הזאת תזרקו את הבנים

שלנו ותביאו פועלים פורטוגליים. אני מקווה שזה לא יינתן, אם יש לנו

רצון להיות חברה בריאה.

רבותי, הישיבה הזאת מתנהלת כאילו על

מי מנוחות. בשנתיים שאני בוועדת העבודה

והרווחה לא למדתי מה שלמדתי היום. אני מודה על גילוי הלב שלכם. אנחנו

מאד בעד הצלחת התעשיה הישראלית. השאלה היא באיזה מחיר. כבר מזמן אמרתי

שאני לא בטוחה שלקיים את מדינת ישראל זה רנטבילי, אם עושים חשבון כמה

זה עולה.



מה שקורה כאן בהליכה לקראת עבודה

בלתי מאורגנת - וחשנו בזה כשהתחלנו לעסוק בנושא של הקבלנים הפרטיים -

הוא שהדגל הוא עבודה זולה. המעסיק לא מטפל בנושאים של התנאים הסוציאליים

של העובדים, ושהעובדים ידאגו לעצמם.

אנהנו יודעים מהו ההרכב של ועדת

העבודה והרווחה. לדרך הזאת לא תמצאו שותפים בוועדה הזאת. אם אתה משלם

800 דולר לעובדים מפורטוגל, אילו היית משלם את זה לישראלי - לא היתה

לר בעיה להשיג עובדים. 800 דולר זה 1200 שקל לחודש ולא 500 או 600.

נכוו, יש בעיה של חינוך לעבודה. יש

בעיה של אווירה. יש בעיה את מי משרתת המערכת של הכשרה מקצועית, את מי

היא מכשירה, למה היא מכשירה.

לא נסכים שיהיה ויתור על תנאים סוציאליים

של עובדים, בשום מחיר.

אני חושבת שהסכם הסחר החופשי עם ארצות- י

הברית בנושא הטקסטיל הוא חשוב מאד, אבל אם אנחנו לא יכולים לספק לעצמנו

את כוח העבודה שיעשה את העבודה הזאת, יש לי סימן שאלה.

מדברים על מיליון ו-100 אלף שכירים,

שכ-300 אלף מהם נמצאים בתעשיה. אני יודעת שאף עובד לא פוטר מהש ותים,

ואם פוטר - נלקח אחר על בסיס של חוזה מיוחד. המקום היחידי ששם יש מפולת

הוא התעשיה.

יש לנו ויכוח עם הממשלה. זה לא ייפתר

על-ידי הבאת עובדים מחוץ-לארץ. לפי ההגיון הזה אפשר להביא הכל מחוץ-

לארץ; אפשר להביא פועלים מחוץ-לארץ, מנהלים מחוץ-לארץ, חיילים מחוץ-

לארץ, הכל אפשר להביא מחוץ-לארץ ואולי זה יהיה יותר זול למדינה.

גם אני חושבת שחוק ביטוח אבטלה מחייב

שינויים, לא ביטול. אנחנו נתמוך בשינויים, נדון ונתווכח איזה שינויים

רק אחרי שיאושר חוק שכר מינימום. לפני כן שום דבר לא יהיה.

אני לא רואה בעלי תעשיה שמצבם כל כך

קשה. הייתי ביקנעם. ראיתי מה משלמים שם, וגם בפתח-תקוה.

מתי?

לפני ההסכם האחרון. עכשיו יש הליכה

קדימה. לכן, בואו ונעשה יחד את שכר

מינימום.

אנחנו לא רוצים במפולת של התעשיה.

נראה איפה צריך לחזק אותה ונראה מה מעוות במשק. אבל לא יכול להיות שיהיה

פתרון זול וקל על-ידי הבאת עובדים זרים, כי זה כדור שלג שמתגלגל.

שמענו מה עלול לקרות לדמותה החברתית של המדינה. אין עליה ואנחנו נביא

עובדים זרים?

שהמערכת המקצועית צריכה להשתנות -

אני מכירה את זה. אנחנו יודעים שלמקצועות הולכים התלמידים רוחלשים. הייתי

במעלות במפעל של התעשיה הצבאית. בתוך המפעל לש בית-ספר אבל אין תלמידים.



אני חושבת שהסיכום שלנו יהיה מופנה

קודם כל למשרד הפנים, לא להנפיק רשיונות לעובדים זרים. אי-אפשר להעלות

על הדעת שנביא עובדים ואחיות. נפנה לשר העבודה והרווחה ולשר התעשיה

והמסחר, הם מוכרחים למצוא פתרון לבעיית האבטלה. הקבוצה הזאת, שנמצאת

בשרות התעסוקה ולא יוצאת לעבוד - זה לא דבר שאפשר לעבור עליו לסדר היום.

אינני יודעת מה צריך לעשות, או שמגיעים להחלטה שבאוכלוסיה שלנו יש קבוצה

שעוזבים אותה.

אני מוטרדת מהבעיה של צעירים. אני

יודעת מה קורה בעיירות פיתוח. צעיר שהעתיד שלו בטקסטיל, הוא לא ילך

לשם.

אנחנו מתנגדים בכל תוקף להבאת עובדים

זרים למדינת ישראל. זו נורמה שהמדינה הזאת לא יכולה לחיות אתה. אנחנו

מכירים את חברת או.אר.אס. אני מכירה את הצעת החוק של משרד העבודה והרווחה.

היגשתי הצעה אחרת.

אני רואה בדאגה רבה - ואני יודעת

שגם התאחדות התעשיינים רואה את זה לא טוב - את העבודה הבלתי מאורגנת.

זה אסון לעובד ולתעשיה. מה שעושה חברת או.אר.אס זה קעקוע של עבודה

מסודרת וזכויות לעובדים. הפתרון אולי קשה, אבל בוודאי לא בהבאת עובדים.

אני לא יכולה לומר שאני לא מבינה את

המניעים של מפעל ארגמן, אבל מה שקרה שם יקרה בהרבה מפעלים. אנחנו דנים

כאן לא במפעל ארגמן בלבד אלא בנושא עקרוני. התאחדות התעשיינים צריכה

ללכת אתנו ועם שר העבודה והרווחה כדי למצוא פתרונות לאוכלוסיה שלא רוצה

לעבוד. אם יהיה שכר יותר גבוה - אפשר לתת תשובות. הפועלים שאתם מביאים

מפורטוגול עולים לכם יותר כסף. אולי אתם מקבלים מהם תמורה יותר טובה

מפני, כפי שאמרתי, שיש לנו בעיה של מוסר עבודה בארץ.

יש דברים שאנחנו מוכנים ללכת לקראתכם,

אבל שנביא פועלים מחוץ לארץ? זו תהיה מכת מדינה ובכל התעשיה יהיו עובדים

זרים. יש לנו בעיה. אי-אפשר לברוח ממנה, אבל היא לא תיפתר על-ידי עובדים

מחוץ-לארץ.

זה הסיכום של הישיבה, קודם כל פנייה

אליכם. נפנה לשר הפנים לא להנפיק רשיונות לפועלים מחוץ-לארץ, ונצטרך

למצוא פתרונות. בו-זמנית נפנה לשר העבודה והרווחה ולשר התעשיה והמסחר.

הם יחד, ביחוד שר העבודה והרווחה, מוכרחים למצוא תשובה לנושא של ישראלים

שלא הולכים לעבוד בתחומים האלה.

אני חייב להדגיש חד-משמעית שאנחנו

בהחלט לא רוצים ביטול חוק ביטוח

אבטלה, לא כאזרחים ולא כמעסיקים במדינה, כי הזמנים עלולים להשתנות

ואסור להשליך מהמצב של התעסוקה היום. עם זאת, חשוב שיהיו שינויים

בחוק אבל אנחנו לא רוצים לזרוק את האמבטיה עם התינוק. מדבריו של

חבר-הכנסת רן כהן השתמע כאילו אנחנו מציעים לבטל את החוק. לא.

אנחנו לא מעוניינים להביא עובדים.

אילו זו היתה בעיה רק של מפעל ארגמן, הייתי צריך לשתוק. קיבלתי עובדים.

כל עוד יש למעלה מ-18 אלף רשומים בשרות התעסוקה, חייבים למצות את

הפוטנציאל הזה לפני שמביאים עובדים. אילו בחוק ביטוח אבטלה היו נעשים

תיקונים דרושים, אפשר היה להשתמש לפחות במחצית ממספר העובדים האלה.

זה לא יהיה לפני קבלת חוק שכר

מינימום.

בנושא של אבטלה ותעסוקה איו חילוקי

דעות רבים ביו הווערה למעסיקים.

לעומת זאת, בעניו חיק שכרמינימום יש חילוקי רעות עקרוניים.

לא ביו כולם. יש אצלכם כאלה שהם

בער.

כל יחסי העכורה היו והינם מבוססים

על משא-ומתו חופשי. לא ניכנס למשא-

ומתו עם ההסתררות כאשר הכנסת תחוקק חוק שכר מינימום.

זו הבעיה של חוק שכר מינימום?

המציאות היא שהשכר עולה. אנחנו

מותקפים על-ירי שר האוצר מרוע

השכר אצלנו עלה ברבעון האחרון ב-19% ריאלית לעומת הרבעוו הקורם. שר

האוצר טועו שאנחנו מסכנים את התכנית הכלכלית, בגלל השכר.

אני רוצה להעלות עור נושא השייר

לעוברים זרים.

באפריל 1986 הייתי בישיבה של וערת

שרים, הועלו הצעות

כדי למנוע את התופעה של העסקת זרים. רצינו לבקש מהמוסר לביטוח לאומי

להפסיק לבטח עוברים זרים, אנחנו מבקשים שהביטוח הלאומי יהיה בלם.

אני מבקשת, אם אפשר, לקבל את החלטת

ועדת השרים. אולי נוכל לסייע.

זה אותו ויכוח שיש בינינו בנושא

של הערבים. לפי תפיסת עולמי, אם ערבי עובד במדינת ישראל - חובה להעניק

לו כל הזכויות. אם אני לא מעניקה לו זכויות יש לי בעיה מצפונית. האיסור

צריו להיות על כניסת פועלים זרים ולא על הביטוח הלאומי. הם לא צריכים

להיות מורשים להיכנס לארץ.

בנושא של איסור הכניסה, הבעיה היא

קצת שונה. מרינת ישראל חתמה עם חמישים

מדינות על אמנה למתו כניסה ללא אשרה. אנשים שבאים ארצה לא מצהירים שהם

באים לעבור. חברת או.אר.אס יכולה להביא אנשים לתיור ואחר-כר חם ימצאו

את עצמם עובדים באמצעות החברה הזאת.

כמה פיליפיניות עוזרות בית יש?

ברשיוו יש עשרות רבות. עשינו מבצע

בסביוו ואותרו כאלה כמעט בכל בית.

אני מבקשת ממר טוב: תמציאו לנו את

החלטת וערת השרים.

אולי תוכל לתת לנו תזכיר מה לדעת

משרד הפנים הפרובלמטיקה של העובדים הזרים, הפרובלמטיקה ביחס לעובדים

הזרים.

תנסי לבדוק

ולקבל עוד נתונים על העובדים הבלתי מאורגנים.

אנחנו פונים גם להתאחדות התעשיינים,

שאתם תנהלו מלחמה נגד הנגע של העובדים הזדים על כל המשתמע מכך. זו מכה

ואם היא תתפתח, חלילה, זה יהיה סוף המדינה. אנחנו רוצים שהאנשים שלנו

יחזדו לעבודה.

עוד נחזור לנושא הזה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.10