הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 261

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

ד' א' בכסלו התשמ"ז - 3 בדצמבר 1986, בשעת 9.00

נכחו

א' נמיר - היו"ר

ני ארד

שי בך-שלמת

חי גרוסמן

מי גלזר-תעשה

י' כהן

י' פרץ

י' שמאי

א' שוסטק

שר-תעבודה-והרווחה מ' קצב

סגן שר העבודה והרווחה ר' פנחסי

י' דווידוביץ - מנכ"ל משרד הענבודה והרווחה

י' קנדל - מנהל השירות למפגר, משרד העבודה והרווחה

ע' בן-ארי - לשכת שר העבודה והרווחה

ד' קול - דונר משרד העבודה והרווחה

י' זלמנוב - יושב-ראש אקי"ס

יי גלנלע - מנכ"ל אקי"ם

מי אקרמן - יל" ועד הורי הילדים בפנימיות של אקי"ם

א' אדלר

שאילתה - חה"כ ר' כהן - קיצבאות הביטוח הלאומי

פגישה עס שר העבודה והרווחה



שאילתה - חבר-הכנסת רן כהן- קצבאות הביטוח הלאומי

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח

את הישיבה.

אם החברים אינם מתנגדים, הישיבה

תהיה פתוחה.

שאילתה לחבר-הכנסת רן כהן.

אדוני השר, אני מבקש לקבל תשובה

לגבי נושא ספציפי. נוצר מצב מוזר מאד,

שהמוסד לביטוח לאומי, בגלל בפיפות או לחצים, נמצא עובר על החוק - אם

אני טועה תקן אותי. הוראת השעה מחייבת אותו, כשמתברר שקצבאות זיקנה

ושאירים לא מגיעות לשעור של 15%, לשלם הפרשים רטרואקטיביים.

לפי המימצאים שבידי נמצא שהקצבה

לחודשים מאי, יוני ויולי, היו נמוכות משעור של 15%, ובמכוון. ההפסד

לקצבאי בכל קיצבה היה 28.32 שקל, זאת אומרת 18%. אני רוצה

להרגיש שזה לפי שעור של 5% lולא לפי שעור של 16% כמו שנקבע בחוק המקורי.

זה מצב בלתי אפשרי. לא יכול להיות שהמוסר לביטוח לאומי יהיה אנוס לעבור

על החוק. אני שואל אם המוסר לביטוח לאומי ינהג לפי החוק לשלם את ההפרשים

האלה.

הנושא שעמד לדיון בישיבתנו ביום

שני. אתה לא השתתפת באותה ישיבה, כי

היית חולה.

אם לשר יש תשובה קצרה, בבקשה.

בראשית אני רוצה להבהיר שאין עבירה

על החוק. אשר לחודשים אוקטובר-מארס,

הענין יובא להתייצות בוועדה.

הודענו שנשלם הפרשים. לא סיכמנו עם

האוצר מתי נשלם. הוחלט שבתום תקופה, כפי שהאוצר מחשב את זה, נעשה את

החישוב לכל השנה. לפי עמדת האוצר, תקופה היא בתום שנה. בודקים את המצב,

בודקים אם היו הפרשים וכמה.

עדיין לא הבאנו לוועדה שנשלם בתום

התקופה כל התשלומים כדי לשמור על שעור של 15%, וישולמו גם הפרשים.

החישוב יהיה שנתי ולא רבעוני.

פגישה עם שר העבודה והרווחה

אנחנו עוברים לנושא שעל סדר-היום.

לפני שבועיים פנה אלי שר העבודה והרווחה

וסיפר לי שהגיעו אל המשרד ידיעות קשות מאד על מה שמתחולל במוסד למפגרים

"רוחמה". הוא החליט, ביוזמתו, להכניס למוסר מישהו שזהותו לא תהיה ידועה

ושתפקידו יהיה לראות מה אכן קורה במוסד "רוחמה". שאלתי את השר אם אפשר

לעזור במשהו ואמרתי לו שעלי מאד מקובלת החלטתו זו. הוא ביקש לשמור את

הדברים ולא לפרסם.



ביום שבו אמורים היו להיות מעצרים

התקשר אלי השר, בבוקר, ואמר לי: אחרי הצהריים תבצע המשטרה מעצרים

במוסד "רוחמה" ,אחרי שהדברים שרווח עליהם על-ידי מי שנשלחה על-ידי

המשטרה למוסד, בצורה מוסוות, קשים והמורים ביותר. שאלתי מיד את השר

אם הוא רוצה שהנושא יועלה במליאה או שיהיה דיון בוועדה. הוא העדיף

שתהיה ישיבת ועדה והוא ידווח על מה שקרה במוסד "רוחמה".

בשבוע החולף קבענו שהיום נקיים

מפגש עם שר העבודה והרווחה, בלי לקבוע מה יהיה הנושא. סיכמתי שהשר

יביא לפנינו מה שימצא לנבון. בערב נפגשתי עם השר בכנסת ואתה אמרת

לי, אדוני השר, שלפי הדיווחים שבידי מפכ"ל המשטרה, הדברים שנתגלו הם

חמורים.

אני רוצה לשבח אותן על עצם ההחלטה

שלך לבקש מהמשטרה שינהגו כפי שנהגו. אחרי מה שקרה עולות שאלות רבות,

במיוחד תיכן היה הפיקוח ומה קורה במוסדות אחרים. אנחנו מדברים על

מוסד של משרד העבודה והרווחה.

אני רוצה להזכיר שבתקופת כהונתה של

הכנסת השמינית או אולי התשיעית, אינני זוכרת בדיוק, היתה שערוריה גדולה

מאד בעניו "בית טינה" בנתניה. אני הייתי אז אחת המציעות. הוקמה אז

ועדה משותפת של ועדת החינוך והתרבות וועדת העבודה. היו דברים מזעזעים.

היתה גם בדיקה של בית-המשפט, המוסד נסגר. זה היה מוסד פרטי. זה לא

היה מוסד ציבורי, וכאן השוני הגדול בין מה שקרה בו לביו מה שקרה במוסד

"רוחמה".

אדוני השר, בבקשה.

שר-העבודה והרווחה מ' קצב; תודה ליושבת-ראש הוועדה.

אני מבקש לפרוש, ברשותו, את הידיעה

כולה, איך אני רואה את עניו המפגרים במדינת-ישראל, ובמוקד את מה שארע

במוסד "רוחמה",

ב-3 ביולי קיבלתי ממר זלמנוב, יושב-

ראש אקי"ם, מכתב תלונה שהוא קיבל ממתנדבים מגרמניה.

מתי זה היה?

שר-העבודה והרווחה מ' קצב! מכתבו של מר זלמנוב אלי נושא את

התאריך של 24 ביוני 1986 והוא הגיע

אלי ב-3 ביולי.

"רצוף בזה

מכתבם של מתנדבים מחוץ-לארץ, אשר הועסקו לאחרונה בהתנדבות במוסד

"רוחמה". הדברים והנאמרים בו חמורים מאד ונראה לי שיש מקום להתערבותו

הנמרצת בעניו. אני משוכנע כי התערבותו תסייע בפתרון הבעיות הקשות

והחמורות המצויינות במכתב, וכי לא יהיה כל צורך לערב גורמים נוספים

לטיפול בעניו. בתודה מראש."

אני רוצה לומר שאיו משרד ממשלתי שלא

מקבל תלונות. מתוו נסיוו, ויש לי נסיוו ציבורי מסויים, אני אפילו

מרשה לעצמי לומר שחלק גדול מהתלונות שאני מקבל לא מוצדקות. הבעיה הקשה,

לדעתי, היא לדעת על כל תלונה, ובעיה אחרת - לעשות אבחנה ביו תלונה

. מוצדקת לתלונה לא-מוצדקת ולהחליט על אופו הטיפול בבעיות שנראות מוצדקות.



התלונה שהועברה אלי על-ידי

מר זלמנוב הציקה לי מאד. ביקשתי שתהיה בדיקה וחקירה, ועדייו לא

ביקשנו להעביר את העניו למשטרה. מהדיונים שהיו במשרד התרשמנו שהמקרה

הזה מחייב טיפול לא שיגרתי והגענו למסקנה שבכלים העומדים לרשות המשרד

לא נוכל לעשו זאת. לכו החלטנו לפנות אל המשטרה אם כי לא נעים לערב את

המשטרה.

הכל נשאר עדייו ברמה של המשרד.

היתה אמנם שיחה מסויימת עם מנהל

המעוו אבל הוא לא ידע במה דברים

אמורים. כפי שאמרתי, התרשמו שאי-אפשר שאנחנו נעשהחקירה בכלים העומדים

לרשותנו.

לאחר שיחה עם מנהל המעוו, שלא ידע על

התלונה, התרשמנו שאם נעשה בדיקה וחקירה בכלים העומדים לרשותנו, נקבל /

תשובה שהתלונה לא מבוססת.

המשטרה ביקשה הסכמה שלנו, והסכמנו

מיד, שתהיה במוסד שוטרת במסווה של עובדת חדשה. הדיווחים שקיבלנו במהלך

השהות של השוטרת במקום היו חומרים מאד.

כמה זמן היא היתה שם?

חודש.

הדיווחים היו קשים.

מנהל השרות למפגר, דוקטור קנדל,

ליווה את השוטרת באופו קבוע, פעמים אחדות מדי שבוע, היא היתה צריכה

לקבל גם הנחיות וגם עידוד מבחינה נפשית. זו היתה אחת התקופות הקשות

שלה.

אחת הטענות שמשמיעים נגד אישי ציבור

היא שאנחנו נזונים יותר מדי מאמצעי התקשורת ולא יודעים מה קורה בשטח.

ברור שאי-אפשר לדעת כל דבר. ברור שאמצעי התקשורת מהווים מקור רציני

לאינפורמציה. אבל הנושא של מפגרים מחייב אותנו, כאנשי ציבור, לא

להתרשם אך ורק מדיווחים של אמצעי התקשורת, כי התאור הטוב ביותר לא

יכול לתת תמונה אמיתית. העתונאים סקרו את המקרה בצורה רצינית. הם

השתדלו אמנם לתת צילום אמיתי אבל זה לא יכול להיות בכתבות וברפורטז'ות

עתונאיות.

ביום ג' שעבר החליטה המשטרה, בתאום

אתנו, לערוך מעצרים. נעצרו 13. 10 מהם עדייו נמצאים במעצר. 3 שוחררו,

הפרסומים שהיו למחרת המעצר הם מוגזמים. דוקטור קנדל קרא את כל העדויות

של השוטרת. שם לא היה מדובר על התעללות מינית. עם זאת, המעשים שנעשו הם

מספיק חמורים וקשים מאד. אני חייב לומר שהנושא עדייו בחקירה. אינני

יכול לומר שכל העשרה הם פושעים ועבריינים ואינני יכול לומר שהם זכאים.

לפי עדותה של השוטרת, הם ביצעו מעשים חמורים. נצפה לסיום החקירה המשטרתית.

בשלב זה אנחנו לא יכולים לומר לחברי הוועדה דברים יותר ברורים. איו

פה נסיון לחפות או להעלים מידע. ההנחיות והנוהלים למנהלי המעונות, שבכל

מקרה של פטירה - ותוחלת החיים של מפגרים איננה ארוכה - שבכל מקרה של

מוות יש להודיע למשטרה שתבדוק כתוצאה ממה באה הפטירה. ההורים יכולים

לבקר בכל מעוו במשך כל שעות היום. נכוו, אם הם רוצים לבקר בשעה אחת

אחרי חצות, זה לא פשוט. אבל אם ועד ההורים רוצה - נאפשר לו. ועדי החורים

יכולים לבקר מחוץ לשעות הסדירות.



אני מצטער לומר ש 85%-מהורי

החוסים במוסד "רוחמה" לא מבקרים שם ביקור סדיר.

מה זה "ביקור סדיר", פעם בחודש? פעם

בשבוע?

אפילו זה לא.

משרד הפיקוח של השרות למפגר - 12

עובדים, 6 מהם על פנימיות. הם עורכים

ביקורי פתע וביקורים שיגרתיים במוסדות למפגרים. למערך הפיקוח אין יכולת

לבדוק מעשי התעללות. פיקוח יכול לבדוק אם יש רשלנות, הזנחה, אי-עמידה

בנוהלים, סדדים. הוא לא יכול לבדוק מה קורה מאחורי סורג ובריח. הביתנים

ששם, לפי הדיווחים, היו מעשי התעללות, הדלתות שלהם לא פתוחות. מה שקורה

מאחורי סורג ובריח - זה לא פתוח, את הדלתות של הביתנים האלה נועלים, כדי

למנוע מקרי אסון. בביקורי פתע יכולים לחשוף ליקויים שונים כגוו רשלנות,

אי-סדר, אי-עמידה בנוהלים ובסדרים אבל לא מעשי התעללות.

תוחלת החיים של המפגרים בישראל גדלה

בשנים האחרונות, זה גס תודות לשיפור ברמת השרות- תוחלת החיים שלהם גבוהה

יותר מזו המקובלת בארצות העולם.

היום יש 20 אלף מפגרים במדינת ישראל.

20 אלף בסך-הכל, מכל הסוגים, כולל

המפגרים שהם בבית.

שר-העבודה והרווחה מ' קצב; אני אפרט. יש בסך-הכל 48 מעונות -

11 ממשלתיים, 21 פרטיים ו-16 ציבוריים.

במעונות הממשלתיים יש 2900 חוסים ובמעונות הפרטיים והציבוריים - 2300,

בסך-הכל נמצאים במעונות 5200 מפגרים. נוסף לאלה יש עוד 3200 חניכים -

1300 מהם במפעלי תעסוקה מוגנים; 1260 במעונות אימוניים, אלה מפגרים

שיש להם פיגור לא קשה; ו-650 מפגרים במעונות למפגרים פיגור קשה, מעונות

טיפוליים. אלון מעונות יומיים. 750 מקבלים שרותים תומכים בקהילה. 500

נמצאים בשרותי אבחון. 1000 מפגרים ממתינים לסידור במוסדות פנימייתיים,

600 למעונות יום ו-300 למסגרות של מפעלי עבודה שיקומיים, מקומות עבודה

מוגנים, מע"שים, בסך הכל 1900 ממתינים. המצב הקשה ביותר הוא ביחס לממתינים

לסידור במוסדות פנימייתיים - 1000 מפגרים.

נוסף לכך יש לנו עוד 2 מערכי דיור -

120 משפחות אומנה, 8 הוסטלים פרטיים ו-6 הוסטלים ציבוריים.

ח' גרוסמן; מה זה הוסטל פרטי?

י' קנדל; יחידת מגורים שמופעלת על-ידי יזם

פרטי.

ברשיון.

י' קנדל; כן. אנחנו משלמים דמי אחזקה.

שר-העבודה והרווחה מ' קצב; יש 61 מעונות יום אימוניים, למפגרים

פיגור לא קשה, 32 מעונות יום טיפוליים

ו-40 מע"שים.

1443 תקנים למעונות הממשלתיים

ו-1000 משרות בתחום הפרטי והציבורי, שממומנות בחלקן מתקציב המשרד.

ומה באשר לתקנים זמניים? כמה מקצועיים

יש?

קרוב ל-75% מתוך כ-1500 התקנים הם

תקנים מקצועיים של עובדים העוסקים

בטיפול ישיר במפגר וכ 25%-מהתקנים הם לשרות ומינהל.

אני מדבר על אנשים מקצועיים.

במעונות שלנו, 50% מהמטפלות, היום הן

מטפלות מוסמכות. אני מוכרח 'לומר שמתחילה

להיות נסיגת.

התקנים הם מקצועיים. יש בעיה שלא כל

המשרות מאויישות על-ידי אנשים מקצועיים.

את זה אנחנו יודעים. הנחנו אפילו

מסקנות בעניו, זה.

בנושא של הטיפול במפגר יש בעיה תקציבית

ויש בעיה של מודעות הציבור.

לפי דעתי, הציבור הישראלי לא מכיר

את הבעיה של המפגרים, היקפה ועוצמתה. חוסר המודעות הזה הוא שקובע

במידה רבה את יחסה של החברה לבעיית המפגר. אני בטוח שתהליכים חינוכיים

גם כן יוצרים וקובעים את היחס הזה ואולי גם מטבע האנוש הוא לא להתמודד

עם מצוקות קשות ולא לעבור זעזועים קשים. המפגש עם המפגר הוא קשה. בין

אלה לביו קשיי תקציב איו מהומה. כשרשויות מקומיות מתנגדות להקים בתחום

השיפוט שלהם מוסדות למפגרים, זה מצביע על משהו מעוות נורמטיבית בחברה.

כשוועד שכונה מגיש תביעה לפנות מוסד למפגרים, זה מצביע על משהו מעוות

בחברה, וזה לא מקרה יחיד. איו זה פשוט שמנהל מעוו או משרד העבודה והרווחה

צריך להופיע בבית-משפט ולעמוד מול עיריה או מול ועד שכונה ולהתעמת אתם

בעניו זה. זה לא פשוט, וזה קרה השנה. זה קרה ברמת-גן.

פעם זה היה בטבריה.

אני מנסה להבליט נקודה של יחס הציבור.

קל מאד לגייס סטודנטים ומתנדבים לטפל

בזקנים. קל לגייס אותם לטפל בנכים, בילדים במצוקה אבל כשמדובר במפגרים,

כאו קשה לגייס גם עובדים וגם מתנדבים.

השכר לעובדים כל כך נמוך.

שר-העבודה והרווחה מי קצב; שלשום אמרה עובדת במוסד "רוחמה":

נראה אותך עובד פה אפילו במשכורת

פי ארבעה משלי. הבעיה היא לא רק כספית אלא באיזו מידה אנחנו יכולים

להניע אנשים לבצע עבודה כל-כך קשה, שוחקת מאד ומטרידה מאד.

במשך השנתיים האחרונות סיירתי בארבעה

מוסדות למפגרים ואני יוצא משם בהרגשה קשה מאד, שלא לדבר על עובד שצריך

לגלח את המפגרים, לרחוץ אותם ולהלביש אותם. שמענו תאורים זוועתיים מאד

ולא נותר לי אלא להסיר את הכובע בפני העובדים והמטפלים במוסדות.



אם יש ציבור ישראלי עובד שכולנו

צריכים לעמוד דום לפניו ולהצדיע לו, להסיר את הכובע בפניו -

אלה הם המטפלים במפגרים, יותר מאשר אנשי פוליטיקה, קצינים בכירים

או עובדים ציבוריים אחרים בכל מיגזר אחר, ולא מדובר רק בעובדים

מקצועיים אלא מדובר גם באנשים חסרי השכלה שעם הרבה רגישות, חום

ומסירות דואגים לתת טיפול מסור למפגר.

כמדיניות היינו מעדיפים שהמפגר לא

יהיה במוסד אלא שהוא יהיה בתור הקהילה אבל המפגר במוסד זה צורך שאי-

אפשר להתעלם ממנו. בכל העולם יש מוסדות למפגרים. זה צורר כמעט טבעי

אם כי, כפי שאמרתי, הפתרון הטוב ביותר היה צריר להיות בתור החברה אבל

אנחנו יודעים שלחברה קשה להתמודד עם זה.

אנחנו מנסים לעודד את המעבר למעונות

ציבוריים. אבל מכיוון שלחברה קשה להתמודד עם טיפול במפגרים בתור הקהילה

ואם יש הכרח במעונות, אנחנו חושבים שעדיף שיהיו אלה מעונות ציבוריים

ולא ממשלתיים, כי המעונות הציבוריים יכולים להיות פתרון טוב יותר ממעונות

אחרים.

מדי שנה נוספים בישראל 100 מפגרים.

כשנולד ילד בריא, תודה לאל, משרד החינור יושב לדון עם האוצר על התקציבים.

יושבים מומחים של משרד החינור, יושבים פקידים של האוצר ובודקים מהו

הגידול הטבעי של תלמידים במערכת החינור ולפי זה מתקצבים. הבסיס הזה עדיין

לא קיים בינינו לבין האוצר. מדי שנה אנחנו צריכים לדון מחדש עם האוצר

על התקציב לטובת הטיפול במפגרים בלי להביא בחשבון את הגידול הטבעי של

100 בשנה.

גידול טבעי של 100 או נולדים 100?

100 מפגרים נטו נוספים.

גידול טבעי של 100 מדי שנה. זה

מחייב גידול אוטומטי בתקציב מדי שנה.

אנחנו יושבים לדון על התקציב לשנה

הבאה. אחת התביעות שלנו שמדי שנה, כשיש דיון על תקציב המשרד, יכירו

בעקרון של גידול טבעי באוכלוסיות מסויימות, וזה מחייב הגדלה של התקציב.

השנה קיימנו לא מעט דיונים בנושא

הקיצוצים בתקציב המשרד. בשנתיים האחרונות לא קיצצנו אף לא שקל אחד

בתקציב של השרות למפגר ובכוח העבודה שלנו. נמנענו מקיצוצים ואפילו

שינינו סדרי עדיפויות כדי להביא להגדלה בתקציב השרות למפגר, כפי שאמנם

קרה.

עד לפני שנה היה קיפאון מוחלט במספר

המפגרים במעונות למפגרים. אחת המשאלות הראשונות של מר גניגר, קודמו של

מר זלמנוב, היתה שתהיה פריצה. הוא רצה להבטיח זאת לפני סיום תפקידו.

ואמנם, עקב שינויים שעשינו במשרד והעדפה שנתנו לטיפול במפגרים הגדלנו

השנה ב-200 את מספר המקומות במעונות והרחבנו ב-600 את מספר המפגרים

שנקלטו בקהילה, חלקם הגדול במעונות אימוניים.

הגעתי למסקנה שהטיפול במפגר צריר

לקבל עדיפות.



כידוע, את עיקר המאמצים שלו עד כה

השקיע הג'וינט בטיפול בזקנים בישראל ובהכשרה מקצועית. בפגישה שלי עם

ראשי הג'וינט אמרתי להם שזה לא עומד בעדיפות העליונה של המשרד והעדיפות

היותר גבוהה היא הטיפול במפגר, כי ראיתי עד כמה גדול הפער בין הצרכים

לבין האפשרויות,של הטיפול כמפגר. בשביל ראשי הג'וינט זו היתה מהפכה

מסויימת. בכל אופן, לפני כשלושה חודשים הם הודיעו לי שהם מקבלים את

בקשתי והם מוכנים להיכנס לתחום של טיפול במפגרים במדינת-ישראל. אני

רואה כזה פריצת דרך. גם הבוקר אחד מראשי הג'וינט דיבר אתי בנושא זה.

אני שמחה מאד לשמוע זאת.

במהלך השנה היו לנו דיונים כשתי

הצעות בנושא המפגרים. אני רואה שבהמלצות שלנו יש פנייה לחפש מקורות

כספיים. אנחנו לוחצים על כך. אחת הפניות שלנו היא אליו, לבוא בדברים

עם הנהלת הג'וינט כדי למצוא משאבים לטיפול במפגרים.

זה עלה כפני ג'וינט.

האם מדברים על תכניות קונקרטיות?

יש אישור עקרוני.

האם זה יכול להיות בהיקף משמעותי?

אני מקווה.

מה שהג'וינט לקח על עצמו הוא עשה

טוב. זה גורם רציני.

השתדלנו גם להגביר את הפיקוח והשנה

נאלצנו לסגור שלושה מעונות, במסגרות

פרטיות וציבוריות, שלא תפקדו כהלכה.

איזה הם? ,

סגרנו את בית-פלד, את סן-מרגרט

בנצרת ואת פרח שלעבי בבקעה-אל-גרבייה,

שעדיין לא נסגר לחלוטין. האוכלוסיה שבו הועברה למעוו החדש שבכפר קנא.

לפני כשנה נסגר מעוו לתינוק.

נווה אהרון.

בשנה האחרונה היינו בדרך כלל בדעה

עם מנהלי המעונות הפרטיים והציבוריים, שצריך להביא להעלאת תעריפים,

ועשינו את זה.

חידשנו את הפעולות של הקרן לפיתוח

שרותיס למפגר. שר האוצר הנוכחי נתו יד לכך.

בשנה האחרונה ביצענו שיפוצים בבנייה

למלות קיצוצים של 60% תקבציב הבנייה. אנחנו מתכוונים, בשנה הבאה, להשלים

בנייה בנווה-מנשה, שהוא פרוייקט רציני. פתחנו מעון בכפר קנא, שבו 140

חוסים. פותחו גם שרותים נוספים בקהילה.



אנחנו פועלים להשלים תכנית רב-

שנתית. יש סקר שיסתיים תוד שלושה חודשים, לגבי אוכלוסיית הממתינים.

אנחנו רוצים לפעול ולעשות יותר במה שנוגע לכוח אדם, תשתית וכוי.

ממתינים אלה אנשים שלא מקבלים שום

סיוע מהמשרד.

הם מקבלים סיוע מסויים, הם לא

מוזנחים לגמרי. יש 1000 בקשות

להתקבל לפנימיות.

בהחלטה שלא היה קל לקבל אותה הסכמנו

לפתוח את המעונות לסיור של עתונאים, גם ב"רוחמה", כדי שהציבור יידע

מה הבעיות. אני לא מצטער על ההחלטה. הרבה עתונאים שהיו בסיור במוסד

"רוחמה", אחרי הסיור לא רצו להמשיך לבקר. חלק מהם ביקשו להפסיק את

הביקור. חלק מהם אמרו שהם חוזרים בהם מכמה טענות שהיו להם כלפי המוסד.

כפי שאמרתי, הנושא של הטיפול במפגר

הוא מעיק מאד, קשה מאד וכואב מאד והוא עומד בעדיפות עליונה של המשרד.

הייתי רוצה להזמין אתכם לערוך סיור וביקור במעונות למפגרים. אמרתי גם

לעתונאים שהם יוכלו לבקר מתי שירצו, ברוב המעונות, כי טוב שהציבור יידע

את הדברים. במעונות האלה מתבצעת עבודה קדושה מאד והמשרד יכול להיות גאה

בצוות העובדים, בהיקף הטיפול וברמת הטיפול וזה חרף הצרכים והקשיים.

אנחנו מקווים שבשנה הבאה נוכל לצמצם את הפערים הקיימים, שגם בשנה האחרונה

חל בהם צמצום.

תודה לשר.

דוקטור קנדל, בבקשה.

אני רוצה לעמוד על כמה נקודות,

מנקודת ראות שלי, כמי שאחראי על המערכת.

כמה זמן?

י' קנדל; 11 חודשים. אני בא ממערכת זו שבה,

במשך 12 שנים, שימשתי כסגן.

אני רוצה לעמוד על נקודות אחדות ולמקד

את הדגש, מעבר למה שעשה כבוד השר.

ברשותכם, אתחיל מהנושא של "רוחמה",

כי זה היה המוקד של הדיון. היכן היה הפיקוח כשקרו דברים מהסוג ששמענו

עליו? זו היתה השאלה העיקרית שנשאלה. רבותי, הפיקוח לא יכול היה לעמוד

על אותם דברים שארעו במוסד "רוחמה".

אני רוצה שנבדיל בין שני סוגי

אלימות. יש נושא של שימוש בכוח מעבר לסביר ויש אלימות לשמה, ללא כל

סיבה מוצדקת, אלימות שהיא אולי פריקת מטען של אגרסיה המצטברת אצל המטפל,

y

בחוק הפיקוח על המעונות, שלפיו

אנחנו עובדים, נאמר, אין שימוש בכוח. שימוש בכוח אסור בתכלית האיסור,

כולל כליאה או קשירה,אלא באישור של רופא, ולזמן קצוב מסויים, בחתימה

של הרופא בתיק הרפואי של החניך. זה החוק.



ניקח לדוגמה מעון מסויים. שני חניכים

מתכתשים. יש תגרה. מטפל מנסה להפריד ביו השניים. כדי לבצע את ההפרדה

ביו שני הניצים הוא משתמש בכוח. תוך כדי כך הוא סופג מכות, הוא מתחמם

וגם אחרי שנפרדה החבילה המטפל ממשיך בכוח האינרציה. לדעתי, יש כאו שימוש

מעבר לסביר. מקרים כאלה מובאים לפני בית דיו, ויש מסקנות. כשקורה מקרה

של התעללות ללא כל הסבר, ללא כל קטליזטור - על זה איו מחילה ואיו סליחה.

במקרה של "רוחמה" החלטנו לפעול כפי

שהחלטנו. אנחנו אולי המשרד הממשלתי היחידי שפעל בצורה זו - לשתול

סוכנת. ישבתי עם אותה סוכנת. לימדתי אותה איך לעבוד כמטפלת. מדי ערב

היא היתה מקבלת ממני תדריך ומדווחת לי. על אותו אקט הייתי חוזר גם היום.

אני הייתי משוכנע שזה יהיה מעשה הרתעה גם למוסדות אחרים.

האם במוסדות אחרים היו תגובות שליליות

על עצם השתילה?

כן. יש היום דמורליזציה קטסרופלית.

עובדים מגישים לי התפטרויות קולקטיביות

כי אמצעי התקשורת יצרו הכללה לגבי כל המעונות. במוסד "רוחמה" יש כמעט

שואה. המצב הוא קטסטרופלי. במעמד זה אולי צריך לתת מלה חמה לציבור העובדים.

גייסנו עובדים מבתי-ספר, כי העובדים

לא רוצים לעבוד במקומות כאלה.

עכשיו לא ניתו לגייס. גם לפני שהפרשה

של "רוחמה" התפוצצה, 15% מהתקנים

המאושרים במוסדות הטובים בשרון, אי-אפשר היה למצוא להם אנשים, ואני

לא מדבר עכשיו על אנשים מקצועיים אלא על תקנים פשוטים. המשכורת היא

לא משכורת, התנאים קשים מנשוא וגם הסטאטוס החברתי של העובדים הוא

בשפל המדרגה. הציבור לא מודע לעבורה הקדושה של האנשים האלה.

ובהקשר לכך, הבעיה של מחסור בעובדים

מקצועיים, מאיו היא נובעת? ונניח שהיינו מסוגלים לשלם להם. ניקח למשל

אחות, היא מחפשת התייחסות מקצועית, היא תעדיף לעבודה בבית-חולים ולא

במוסד למפגרים. וכנ"ל רופאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. יש בעיה

קשה מאד של היעדר כוח אדם מקצועי.

עם כניסתי לתפקידי

הודעתי ברבים שיש אצלי קו פתוח משעה עשר בבוקר ואילך. כל הורה יכול

להתקשר אתי גם ללא ציוו שמו, כי יש שהורה חושש להתלונו שמא בנו ייזרק

מהמעוו. מאז קום המדינה לא נזרק לביתו אף לא מפגר אחד שנקלט אצלנו,

וזה נכוו גם לגבי מעונות פרטיים, מעונות ציבוריים ומעונות ממשלתיים.

אף על פי כו, ההורים חרדים. אנחנו מנסים ליצור קשר מאד בלתי אמצעי

עם ההורים וועדי ההורים, כדי שההורים יהיו יותר שותפים בנעשה במעוו.

עם זאת אני יודע שיש הבדל; כשהורה רואה את המיקרו שהיה אצלו בבית ואחר

כך, כשהוא רואה את המקרו במוסד, הוא לא יכול לעמוד בזה.

עד כאו.

מר זלמנוב, בבקשה.

בראשית דברי אני רוצה לצייו ולומר

שבנושא של "רוחמה" נקט השר צעד נכוו.



אני רוצה להדגיש מה שכבר נאמר,

שנעשה עוול המור לציבור עובדים מסור ונאמן. ניסיתי לשבנע את אמצעי

התקשורת שנזבור את זה, אבל התקשורת חיפשה סנסציות. במערבת הזאת יש

עובדים מסורים העושים עבודה קשה, ובוועדה הזאת דיברו לא פעם על התקנים,

שמטפלת אחת ממונה על 12 חוסים במצב קשה, והיא צריכה לדאוג לנקיונם,

להאכלתם ולטפל בהם בכפפות משי. זו עבודה קשה. הציבור לא שומע על בר

ולא יודע איר עושים את זה.

אני מצטער מאד שתמיד אנחנו מגיעים

לכאן כשיש קטסטרופות והעיתונות עושה מהם חגיגות. זה לא מוסיף לעניו,

כי הציבור שומע על הבעיה רק כשיש קטסטרופה.

לדעתנו, שורש הבעיה הוא במספר

העובדים. אם נמשיר בתקן של מטפל אחד ל-12 חוסים - לעולם לא נצליח.

אנחנו חייבים לקבוע שבמוסד כמו "רוחמה" צריר להיות מטפל אחד על 4

חוסים ובמוסד אחר אולי יכול להיות מטפל אחד על 15 חוסים. ואלה צריכים

י להיות מטפלים שיהיה להם תמריץ, שירצו לעבוד.

איזה תמריץ?

כספי. נכון שגם סטאטוס חשוב, אבל

כסף חשוב לא פחות. היום העובד מקבל

שכר של 500-450 שקל תמורת עבודה מפרכת במשמרות.

לשמונה שעות עבודה.

שבתות וחגים, ואם חסר עובד, מישהו

מעובדים צריר לעשות את עבודתו.

העובדים צריכים להיות מלאכים.

שני חניכים במוסד "רוחמה" נפצעו,

לא בגלל התעללות. הם נלקחו לבית-

חולים. בית-החולים דרש וחייב שעל-יד כל אחד מהם יהיה אדם. זאת אומרת,

ששני עובדים היו נאלצים לעזוב את עבודתם במעון כדי שיהיו צמודים אל

המאושפזים בבית-החולים.

למה אי-אפשר להיעזר בהורים במצבים

כאלה?

אני עברתי על בשרי את הטרגדיה הזאת

עם הבן שלי - התעללות, מכות, בית-

חולים, עד יומו האחרון. התחננתי בפני הרופא: תן לו לגמור בשקט.

יש התעללות. אל נתעלם מזה. והתעללות

היא לא הפרדה בין ביצים. הגרמנים כתבו את תלונתם כמו גרמנים מסודרים,

התעללות נפשית והתעללות גופנית, ויש התעללות מינית.

בזדון?

מתור סאדיזם.

התעללות מינית, האם זה לטענת הגרמנים?

אני מדבר בשמי.



חס וחלילה מהכללות. יש מסגרות שבהן

יש עובד אחד או שניים שמתעלל - סיגריות דולקות על הגוף או סתם מכות

או יחסי מין.

רבותי, לו היו לנו עדויות בעין, כמו

לשוטרת - היינו רצים למשטרה. אני הייתי עם הבן שלי במשטרה. המשטרה

חקרה את המוסד. זה היה לפני הרבה שנים.

איפה זה היה?

בנוה-מנשה, לפני הרבה שנים. המשטרה

הקרה, אמרה שאין הוכחות והתיק נסגר.

יש פחד של ההורים. עד כמה שנשכנע אותם שהילד לא ייזרק, לא תמיד זה מועיל.

אנחנו מנסים לחמם אותם, שיהיו פאייטערים, אבל אחרי מה שקרה במוסד "רוחמה",

כשהעתונאים רצו אחרינו וביקשו שם של הורה לראיוו - איש מו הפאייטערים

הגדולים לא רצה להתראיין. אני יודע מהי הרגשתו של הורה שאחרי שנים רבות

של המתנה הבו שלו סודר במוסד, אני יודע מה הוא מרגיש כשבביקור שלו אצל

בנו הוא רואה חבורה על ראשו של הילד, הוא שואל מה זה? ואומרים לו: הילד

נפל, או כשהוא מגלה שהילד קיבל מכה בעקב של נעל. אלה מקרים חריגים אמנם

אבל כשהורים נתקלים בהם הם שותקים.

ויש קשר של שתיקה בין העובדים עצמם.

אני לא מאמיו שכאשר עובד אחד עושה משהו עובד אחר לא עושה. קשה לי להאמין.

אני חוזר ומדגיש שאנחנו מדברים על

היוצא מו הכלל. הכלל הוא שציבור העובדים עם המפגרים זה ציבור שאנחנו

צריכים לשאת אותו על כפיים. כשאני רואה מטפלת הלוקחת לביתה ילד שלא

לקחו אותו הביתה, מה אפשר עוד לדרוש ממנה? כשילד רץ אל המטפלת, מחבק

אותה ומנשק לה, מישהו עלול לומר שזה עיסוק מיני. זו דילמה. זו בעיה קשה.

אנחנו צריכים שיהיו תקנים יותר נכונים,

עובדים יותר מתאימים, משכורות יותר גבוהות, ולא פחות חשוב - מנהלים

מקצועיים שעמדו במבחן, ולא מנהל שנכשל במוסד אחד מועבר למוסד אחר, ופיקוח

יותר טוב. במוסד "רוחמה" היה פיקוח מלא ובכל-זאת קרה מה שקרה. ששת

הגרמנים עבדו בכל המוסד. השוטרת עבדה בביתך אחד בלבד.

אני יודע שכשהיה מחסור בתרופות

בבתי-חולים, כשזקנים נשלחו לבתיהם, זה לא היה בשרות למפגר, כי השר

לחם, אבל כנראה שלמרות הכל איו לו תמיכה, איו לו תקציב.

אנחנו יודעים שלפחות % 1lמהחוסים

בפנימיה אפשר להכניס למסגרת קהילתית. צריך להתחיל בזה. זה עולה כסף.

אם נצליח להעביר מפגרים לקהילה, אנחנו מצילים בחורים שקיבלו עונש

להיות בפנימיה והם מפנים מקום לאחרים.

החלטתו של השר לאפשר לאמצעי התקשורת

להיכנס לפנימיה היא טובה, אבל אני חושש לתדמית שתהיה לנושא הפיגור, כי

בסופו של דבר התקשורת תחפש את הסנסציה, העיתונאי יכנס למעוו וישמע

סיפורים, הוא ישמע רכילויות ופה ושם יתפוס סנסציה. למה זה טוב? אם אחד

החוסים מלטף את המטפלת - מישהו יכול לעשות מזה עניו ופרסומת.

איפה ההורים? אנחנו יודעים שזו בעיה

קשה. יש מספר ניכר של הורים שניתקו

את הקשר עם הילרים שלהם, ואינני מדבר על התופעה שהתגלתה לאחרונה,

הנטושים בבתי-חולים.

מאז ומתמיד יש, לצערנו, נטושים

במעונות, שההורים לא מתעניינים בהם.

הקמנו אגודת בת, אפוטרופסות, ומחפשים

את הילדים שלא מבקרים אותם, כדי שביום ביקור יהיה ביקור גם אצלם.

טבעי ואנושי שמטפלת העובדת במוסד,

כשהיא יודעת שיש מי שמבקר אצל הילד, יחסה לילד שונה מאשר אל מי שאיו

מבקרים אצלו, ולא מרוע לב. לכו אנחנו היום אפוטרופוסים רשמיים ללמעלה

מ-400 חוסים במעונות פנימיה. אנחנו שולחים מתנדבים לבקר את הילדים,

ושולחים גם אנשי מקצוע, בהתאם ליכולת של הילד. עצם הביקור הוא טוב

לחוסה וטוב לסביבה שבו הוא נמצא.

רבותי הנכבדים, אנ מודה לשר על

היריעה הרחבה שפרש לפנינו. אני מצטרף

לדעתו של מר זלמנוב, שבנושא "רוחמה" השר פעל בעזרה נמרצת ונכונה.

אני חושב שהוא נהג נכוו וטוב ומעשהו זה יכול לשמש דוגמה לעובדים אחרים

העושים; מעשים כאלה.

אני חושב שצריך לצייו לשבח את העובדים

העובדים במסירות במסגרות של מעונות פנימיה. אין על כר חילוקי דעות.

אסור לתת שיקרו מקרים שקרו במוסד "רוחמה". גם העובדים שאני נפגש אתם,

ואני נפגש עם עובדים, אומרים לי: אדוני, טוב שננקטו; הפעולה שננקטה

אבל צריו לדעת שלא כל העובדים חם כאלה.

ואשר ליריעה הכללית שנפרשה כאו.

אתם, בוועדת העבודה והרוחה, שומעים מדי פעם על הנושאים האלה. לא

כל המפגרים הם ברמה של אלה שבמוסד "רוחמה". יש מפגרים כאלה ויש אחרים.

אולי רוב המקרים הקשים נמצאים ב"רוחמה".

אני מסכים עם מה שנאמר, שלאחרונה

שופרו דברים במעונות הפנימיה. רבותי, אם זה מצבם היום תארו לעצמכם

מה היה לפני כו. זאת אומרת, בעיית מעונות הפנימיה כמרינה קשה מאד, ואחרי

שנעשה מה שנעשה, היום זה ברמה נמוכה מאר.

יש ירידה ברמה?

אחרי שנעשה מה שנעשה, הרמה עדייו

לא הגיעה לסטנדרד של התחלה טובה.

במעונות יש ילדים קשים ובעייתיים.

האם אנחנו רוצים לעזור להם או לא? בזמו האחרון קרה משהו במעונות

פנימיה. מה שקרה ב"רוחמה" הוא תוצאה של משהו. משהו קורה. יש במעונות

עובדים טובים שצריך לשבח אותם, אבל יש דברים שאינם מגיעים לפתרוו.

מדברים על תקציב ועל בעיות אחרות אבל עובדה היא שמשהו קורה בשטח.

צריך להתייחס למה שקורה, ואני חוזר ומשבח את מה שנעשה לאחר שהתגלה

מה שהתגלה.



אנחנו שותפים מלאים בעניו זה

ודורשים עזרתכם.

ולעניו הפיקוח. הפיקוח שיש לא

מספיק. מרוע מה שקרה ב"רוחמה" לא קורה במקומות שיש בהם פיקוח?

כי שם רמתהשרות היא אחרת. זה לא קורה במסגרות של אקי"ם, כי רמת השרות

שם שונה.

רמת הפיגור במוסדות של אקי"ם היא

אחרת.

גם במוסדות הממשלתיים יש כאלה ויש

אתרים.

צריר לעזור לשר ולעובדים כדי לשנות

את המצב הנוכחי, שהוא קשה מאד.

הנושא של כוח אדם הוא בעייתי. נכוו

שלא רבים הם הרוצים לעבוד במוסדות, אבל מי שבא לעבוד רוצה תמורה

כספית ויחס, הוא רוצה מנגנוו שיוכל להשתייך אליו.

יש פחד לדבר, גם העובדים חוששים

לדבר. ריעניו לאי כלבו פשוט, הוא חמור. חובתה של המדינה, בפרט כשיש

חוק, לפעול שידאגו גם לילד שבפנימיה.

וכשמדברים על תקציב, אני רוצה לומר

שגם עוגה קטנה אפשר לחלק במירה שווה.

אנחנו באים לכאו, שופכים את הלב,

אבל מה קורה אחר-כר? אני בטוח שאני נמצא ביו אנשים שיכולים לעזור.

אני מברר את השר על פעולתו ביחס לג'וינט.

אנחנו אומרים שאיש שעבר מתפקיד לתפקיד .

לא צריר לעסוק בתפקיד הזה. אם הוא נכשל בתפקיד, אסור לאפשר לו לבוא

לתפקיד הזה.

אסור שהדברים יימשכו כפי שהם ורק

במקרה של אסון הם יועלו לדיון. אני מבקש מהמכובדים לעסוק בנושא הזה

ואני מזמיו אתכם לבקר במוסדות.

יש מאתנו המבקרים במוסדות כאלה

ואחרים.

אנחנו עושים טיפין טיפיו, הגענו

למה שהגענו אבל זו עדיין רמה ירודה.

אם נעשה יותר אולי נצליח לשפר.

הערה מקדימה: האם היתה מצד השר

התנגדות להעלאת הנושא במליאה?

ידוע לי שעשרה מחברי הכנסת העלו את הנושא הזה אבל משום מה הוא לא

עבר.

במה שנוגע לתודעה בציבור: חלק מהסברה

שצריך להניח לנושא הזה, זה נא דרך הכנסת.

אני חושב שאם הדברים נעשים בצורה אחראית ומובאים לציבור בצורה אחראית - זה נותך מודעות.

ברור שזה צריך להילת בצורה לא סנסנציונית.

איך ספק שהעובדים עושים עבודת קלוש. מעניין

אלתי לדעת אס נעשו איזה שהם מחקרים לגבי צורת העבודה עם זקנים - שעות עבודה, קשיים

שבהם עומדים העובדים וכו' . אללי היה מתגלה שצריך לשנות דברים כדי שאנשים יוכלו לעבוד

במקומות הללו, תנאים שבהם הם יוכלו לעמוד לגבי עצמם למשפחתם. אני מדני על שעות עבודה,

שכר וכו' . הדברים האלה צריכים להילת קצת ילתי מדעיים.

אם יהיל נתונים מדוייקים. אולי במקרה שאנחנו

דנים עליו צריך לתת לעובדים איזה שהלא עידוד, כמו שניתך, לדוגמה, למיגזר של צבא הקבע.

שמעגל כאך שלמעלה מ-80% מההורים לא נאים

לבקר את הילדים שלהם. יש טענות כלפי ההורים על אי-מעורבות שלהם. לפי דעתי, אי-מעורבות

של ההורים ואי-ביקור שלהם, זאת אומרת יש נטישה של הזירה. אם למעלה מ-80% נוטשים - יש

בעיה.

אני מביך שהשר אמר דברים כלליים, שלמשרד

יש עדיפות שיהיו מוסדות ציבוריים ללא ממשלתיים. אני מבין שהמלסדלת שנסגרו היו ציבוריים

ללא ממשלתיים, איל זה מתיישב עם הנטיה של המשרד? אם נסגרו מוסדות ציבוריים זאת אומרת

שחם לא הטובים ביותר.

האם הם לא מקבלים דבר פרט

לעידוד רוחני?

מתוך הדברים ששמענל אני סבור שהפיקוח לא

יכול בעצם לענות על הצרכים. זאת אומרת יש פיקלח מלגבל מאד. העניך הזה מחייב התייחסות,

חובה עלינו להתייחס אליל. אני סבור שהפיקוח הטוב ביותר הלא פיקלח של העלנדים עצמם.

אני סבוו שצריך למצוא דרכים מכל המקורות.

אני מבקש שבישיבה הבאה נדע מה מגוון האפשרויות לעזור לעלנדים כדי שיקנלל עידוד.

יש עדייך מפגרים שלא נקלטו ויש תלספת

של 100 מפגרים כל שנה, זאת אומרת שהמערכת זקוקה לעוד עובדים וצריך לעודד אותם לבוא

למערכת הזאת. באיזו דרך זה נעשה?

שמענו שמנהל "רוחמה" נחקר ודובר אתל

כשהתלונות כבר היו.

לא התלונות הספציפיות היו.

השר אמר שלאחר קנלת מכתנל של מר זלמנוב

ישבו עם מנהל המוסד, הלא לא ידע על הדברים

הספציפיים אבל משיחה אתו היה ברור שממנו אי-אפשר להבין על מה שנעשה במוסד.

באמצעותו אי-אפשר להגיע לחקירה יסודית.

אם כך, מוכרחים למצוא דרכים לפיקוח.

צריך להילת פתרון לגני המעורבות של ההורים.

צריך להביא את הדברים לפני ההורים ולהציג את זה כאתגר, גם ציבורי.

אני מאד בעד זה, כהענקת מחווה חיובי של

התקשורת, שהוועדה תיקח שניים-שלושה מעונות, מסוגים שלנים, תקיים בהם סיור עם התקשורת

ותיפגש עם העלנדים, כדי לתת לצד הזה מימד חיובי ולהציג אותו באור חילני. העלנדים

עלשים ענלדת קלדש.

בראשית דברי אני רוצה לצייך בצעד שחור

הממתינים למעונות פנימייתיים גדל. נזמנו

היו 700 ממתינים והיום יש 1000 ממתינים. ואם כל שנה נוספים 100 - אנחנו נמצאים

בפיגור מתמיד וזה למרות פתיחתם של מעונות חדשים.

נכון.

יש עובדה שלא נתקבלת על דעתי ואני

חוזרת ושואלת; איך מטפל אחד יכול לטפל

ב-12 חוסים? במעונות של נעמת או של ויצו, שם יש ילדים רגילים ובריאים, שם יש מטפלת

אחת על פחות מ-12 ילדים. ואינני מדברת על קיבוץ, כמה עונדים יש על 6 ילדים.

אני מניחה שהנתונים מתייחסים לממוצע,

כי יש מחלקות שונית ויש חוסים שיכולים לשרת את עצמם ושם אפשר בפחות כוח אדם,

ולעומת זה יש מחלקות קשות יותר לשם צריך שיהיה יותר כלח אדם.

נכון.

העבודה עם מפגרים היא עבודה מפרכת

שיכללה לשחלק כל אחד.

היה זמן שביקרתי כמעט בכל המוסדות

בארץ. היום אין לי כוח, כי צריך לזה הרבה מאד כלח, ללעבלד במוסדות האלה, קל וחומר.

עד כמה שקראתי, אי7 הבחנה מפורשת בי7

מחלת נפש לפיגור. נדמה לי שיש תקנלת שהעברנו בזמנו בללעדה ביחס למוסדות, ביחס

לעלבדים במוסדוות, ליש פירוט מה נדרש למה צריך שיהיה. חלץ ממטפלת מדובר על פיסילתרפיסט,

אחלת לכלי . מדובר נתקנלת על צוות. אני שלאלת אם במוסד יש צללת אשר ילשב ומתכנן

מה לעשות עם כל חללה, האם יש צוות העלקב אחרי התנהגותו של כל חללה אל שהעבודה נעשית

על-ידי אנשים לא מיומנים.

אני סבורה שהמפתח הוא בצוותים הכלללים

קלדם כל את המנהל, מה הכישורים שלל למה המעמד שלל, מה נדרש ממנו. רק אחר כל באים

יתר אנשי הצוות,

יש לי הרגשה שבתחום הזה של הצוות יש

נסיגה להתקנלת שהתקבלל בזמנו נשארו רק על הנייר.

לענין הצללתים המקולעיים - הס קיימים.

ללעני7 מלסד "רלחמה"; גם כששותלים

סלכנת - היא יכללה לראלת רק מה נעשה במחלקה שהיא עלבדת בה, רק מחלקה אחת.

נניח שאי7 מגבללת תקציבילת לפיקלח,

מקרי התעללות לא יכללים להחשף במסגרת של מערך פיקוח רגיל. איך כל קשר בי7 קשיי

תקציב למקרי התעללות. התעללות זה דבר שלא נצפה לרק בשיטלת לא רגיללת אפשר אללי

לחשוף ולגללת מקרי התעלללת.

לא ייתכ7 שלא נאמי7 לאחראי, ממנהלי

מלסדלת ומעלבדים, מקצועיים ללא-מקצלעיים, אני מצפה שיחשבל כמל כל אחד מאתנל איל

לטפל במפגר. אם יש עלבדים שרמת השרלת שלהם פגלמה מלסרית, הם פגלמים. הס נכשלל פה

להם ייכשלר במקום אחר.

היל כמה סיבלת

להתנגדלתי לדיל7 במליאת הכנסת. קלדם כל, סיכמתי שאני אמסלר פה דיללח. כשחברי

הללעדה מתבטאים, אני מניח שהם בדקל את הדברים למכירים את הסאטריה ילתר טלב מחבר-

כנסת המדבר מעל במת הכנסת תחת התרשמות שלל מדיללח עיתונאי. שנית, הנלשא נמצא בחקירה

משטרתית. מלקדם מדי לתללת עכשיל את העלבדים ללהציג אלתם כפלשעים, ביקשתי שלא יהיה

דיון במליאת הכנסת לאני שמח שנשיאלת הכנסת קיבלה את בקשתי.

אנחנו לא מסכמים עכשיו שום דבר. נקבע עם

השר מיעד להמשך הישיבה.

אני רוצה לשבח את השר על ההחלטה שלו להשתיל

עובד כמוסד, בתנאים שהיו , לפי האינפורמציות שקיבלתי, לא היתה דרך אחרת.

אני רוצה לשבח מאד את אקי"ם שעושה עבודה

מופלאה הראויה לכל התמיכה הציבורית. נחזור לדון גס על אקי"ם.

אני בדעתו של השר - שצריך להגביר את הטיפול

ממוסדות ממשלתיים למוסדות ציבוריים וכאך אינני רואה מוסד אחר מלבד אקי''ם, בתנאי

שיינתן להם כל הגיבוי.

פעמיים עסקנו בנושא המפגרים בוועדה. ביקרנו

במוסד "טללים" בדימונה, היתה לי תחושה לא טובה, תחושה קשה מהביקור ב"טללים". אולי

העובדים במערך הפיקוח לא מספיקים.

לדעתי יש בעיה חמורה של אמצעים ושל פיקוח.

בעבר שמענו שבגלל הקיצוצים וההקפאות יש מקרים

שבמקים מטפל אחד ל-12 חוסים יש מספל אחד ל-20 חוסים, כך טען המשרד. ככלל, מה שקורה

מבחינת צרות ומבחינת עובדים שצריכים להתמודד עם החוסים - זה דבר נורא.

האסימות בחברה כולה היא גם בחלק מן המוסד

של הממשלה, בכל מה שנוגע לנושאים של אוכלוסיות במצוקה, ההתייחסות אליהם היא נוראה.

עם כל הקושי והכאב להכנסת התקשורת, אני חושבת

שהפעם לא היתה ברירה, אם לא תהיה מודעות, אם לציבור לא תהיה תודעה, השכם והערב, שיש

מקרים נוראים בחברה שלנו, אף אחד לא יזדעזע ושום דבר לא קורה. אנחנו יכולים ללכת למאה

סינרים ולהראות את הטוב - אף אחד לא ידווח ואיש לא יבוא. אנחנו יודעים את זה. אלה

הנורמות של החברה,

אנחנו בהחלט נכתוב מכתב, לגם בסיכום הביניים

של הישיבה היום, ונביע את מלוא ההערכה לציבור העובדים, ואין להכליל את ההאשמות על כלל

העובדים. יותר מזה, כל עוד לא הוכח שאלה שבמעצר אכ7 ביצעו את המעשים הנוראים, בוודאי

שאנחנו צריכים להיות -זהירים.

כמי שמבקרת הרבה במוסדות למפגרים אני אומרת

שהעובדים במוסדות, ביחוד במוסד שיש בן מפגרים פיגור עמוק, כמו אלה הנמצאים במוסד

"רוחמה", העובדים האלה עושים עבודת קודש.

אנחנו חייבים לחזק את ידי העובדים ולעקור

מ7 השורש מעשים חמורים. אם יימצא שאכ7 היו מעשים חמורים - את זה צריך לעקור מ7 השורש.

אני חוזרת לאומרת שלעובדים צריכה להינתן

מלוא התמיכה וכל ההערכה שיכולה להיות לעבודה שהם מבצעים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.00