הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



פרוטוקול מסי 256

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ג', כ"ג בחשוון תשמ"ז, 25.11.86, בשעה 9.30

(נוסח לא מתוקן)

בהשתתפות;

חברי הוועדה; היו"ר א' נמיר

צי ביסון

בי בן-אליעזר

חי גרוסמן

ר' כהן

י' פרץ

אי שוסטק

י י שמאי

שי שלמה

בהשתתפות; די ברודט - מישנה למנכ"ל משרד התמ"ס

אי שר - החשב הכללי

שי ויינשל - סמנכ"ל בנק לאומי

עו"ד לי מאיר- כונס הנכסים של פרי-זה

" מי לינזן - ממשרדו עוwד ליפא

אי זנזורי - מועצת פועלי חדרה

י' בארי - יו"ר ועד עובדי פרי-זה

קי אנגל - ועד עובדי פרי-זה

חי תירם - " "

ני לופו _ " "

מי סבן-כהן - מזכיר האגוד המקצועי

חי כהן - משרד התמ"ס

מזכירת הוועדה; אי אדלר

היועץ המשפטי; מי בוטון

הקצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; מפעל פרי-זה בחדרה



מפעל פרי-זה בחדרה

היו"ר אי נמיר;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודח והרווחה. זוהי ישיבה שלא מן המכין,

ישיבתה חרגילה של הוועדה תתקיים בשעה 11.00, כאשר על סדר-היום יהיה חוק שכר

מינימום.

ביום שישי האחרון ביקרתי במפעל פרי-זה, ואני רוצה לומר לחברים שלא היו שם

כי למרות שראיתי הרבה מפעלים רבים בתחום שימורי המזון, לא ראיתי מפעל כה

משוכלל ומצוי יד.

רי כהן;

סימן שזמן רב לא היית בגן-שמואל.

היו"ר אי נמיר;

הדברים ששמעתי מפי העובדים, הם דברים שאנו חוזרים ושומעים. מר ליפא יכול

לומר לנו עד מחר, שצריך לעשות את החשבון של מפעל אתא, אך כאשר אני שומעת כיצד

עובד שעבד עשרים שנה ויותר במפעל, נזרק תוך כמה שעות לררזוב, אני רוצה לומר לכם

כי שיטת אתא לא תחזור על עצמה. כאשר ביקרתי במפעל התקיימה שיחה טלפונית עם החשב

הכללי, מר אריה שר. שוחחתי איתי טלפונית וביקשתי שנקיים פגישה. הפגישה התקיימה

כאן אתמול בבוקר, שוחחנו על המצב במפעל פרי-זה, והתמונה אשר הצטיירה בפני היא

התמונה שאני רוצה להביא בפני כל חברי הוועדה: אני מאד-מאד מוטרדת ממה שכנראה

צפוי לקרות במפעל פרי-זה. אבקש מהחשב הכללי לתאר את המצב.

אי שר;

אבקש קודם לקבל הסבר ממי שמציג את הבקשה, למה בעצם מתבקשת המדינה.

היו"ר אי נמיר;

מי הציג את הבקשה?

אי שר;

לא דברתי ישירות עם כונס הנכסים, אלא דרך הבנק שהוא הנושא העיקרי. אני חושב

שכונס הנכסים צריך להציג את התכנית.

היו"ר אי נמיר;

אבקש מכונס הנכסים לומר מהי החלוקה בין הבעלים.

שי ויינשל;

אני יכולה לתת על-כך תשובה; הוכחות החוב עוד לא הוגשו לכונס, כדי שידע מי

נחשב לנושא ומי לא. אומר זאת כאן עתה; מצבת החובות של בנק לאומי היא 8.5 מליון

דולר. יכול להיות שלא אדייק בכל העובדות, כי אין לי אנפורמציה מוסמכת, אך על-פי

המידע שבידי לבנק המזרחי יש כנראה 2 מליון דולר ולבנק הפועלים בין 2 ל-2.5 מליון

דולר, הכל עדיין כפוף לבדיקה יותר יסודית. מה שאני אומרת בשם בנק לאומי הוא

בדוק.

היו"ר אי נמיר;

אם כך , החלוקה היא 60%, 20% ו-20%.



לי מאיר;

לפי הצעה החשב הכללי, אסביר מה בקשתי מהמדינה. מוניתי על-ידי בית-המשפט

המחוזי בתל-אביב ככונס נכסים של המפעל, ביום 23 לאוקטובר.

רי כהן;

על-פי בקשתו של מי?

לי מאיר;

על-פי בקשת בנק לאומי, אשר פנה לבית-המשפט בבקשה למנות כונס נכסים.

בית-המשפט מינה אותי, וכאשר נסעתי באותו בוקר למפעל, הוא כבר היה סגור. המפעל

נסגר על-ידי ההנהלה הקודמת של המפעל, משום שיום-יומיים לפני מנוי הכונס נמסרה

הודעה לרשות ניירות הערך ולבורסה, שהמפעל לא יוכל לעמוד בתשלומיו, לרבות תשלום

משכורות לעובדים. לכן החליטה ההנהלה לסגור את המפעל ולהפסיק את הפעלתו. כלומר

כאשר קיבלתי את המינוי, המפעל כבר היה סגור.

בשלב ראשון החלטתי לטפל בשני נושאים: בדיקת אפשרות של פתיחת המפעל ותפעולו

כעסק חי, ובמקביל במציאת קונים למפעל. לצורך זה ובתיאום עם ועד העובדים, אני

מעסיק כ-5ו עובדים המסייעים לי לבדוק את המצב הכלכלי של המפעל, בהצגת הנתונים,

בסיורים במפעל יחד עם אנשים המתענינים ברכישתו, בפתיחת ובסגירת מחסנים, בעבודות

תחזוקה וכדי. השאלה הבסיסית היתה, האם למפעל יש או אין זכות קיום, והאם המפעל

הוא מפעל חי שיש להפעילו, או שיש להשאירו סגור כפי שהחליטה ההנהלה הקודמת. שאלה

אחרת היא, האם יש למפעל קונים.

אני חייב לומר כי מן היום הראשון בו מוניתי ככונס נכסים, קבלתי פניות

טלפוניות מגורמים שגילו התענינות ברכישת המפעל. אלה ביקשו לדעת מה מצבו של המפעל

ומה התכניות לגבי הפעלתו. כלכלן אשר ערך בדיקה ראשונית של מצב המפעל, קבע כי

המפעל ביסודו הינו מפעל בריא. אני מסכים עם הערכתה של יו"ר הוועדה כי המפעל

מצוייד היטב. זהו מפעל מודרני שב-4-5 השנים האהרונות הושקעו בו מליוני דולרים

בציוד חדיש. המתענינים ברכישת המפעל, אפילו מבין המתחרים בו, מודים כי מדובר

במפעל במצב טוב, שמצבו אינו דומה למצב באתא. לגבי אתא אמרו הרוכשים הפוטנציאליים

כי יש בו גרוטאות. מצד שני המפעל נקלע לקשיים, וזאת משתי סיבות עיקריות שאינן

קשורות ישירות עם המפעל, שכן אין להשוות את המפעל הזה למפעלים בהם יש עודף

עובדים אשר צריך לפטר חלק מהם לשם הבראתו. כאן מדובר, כאמור, במפעל שהוא ביסודו

בריא. הסיבות החצוניות אשר גרמו לכשלון המפעל הן קודם-כל שאיבד את האבא שלו.

המצב החל עוד בימי הבורסה העליזים. נוצר מצב שהבעלים האחרונים של המפעל, שני

ארגונים קבוציים, נותרו בפני שוקת שבורה. בעלי המניות נעלמו ויש ספק לגבי זהותם

של הבעלים. כאשר יש ספק לגבי זהותם של הבעלים, מי שנתן לפני שנה ערבויות למגדלי

הפרי, אומר השנה כי אינו מוכן עוד לתת להם ערבויות. מסיבה זו אין מגדלי הפרי

מוכנים לספק את הפרי, וההנהלה החליטה להפסיק את העבודה מפעל. אם הבעלים אומרים

שאין הם בעלים, ואין הם אחראים למה שקורה במפעל, המפעל לא יוכל לעבוד.

כיצד קרה הדבר? זהו סיפור שכבר סופר בעתונות. המניות הופקדו בחברת ברוקרים,

הברוקרים ברחו והתברר שהמניות נעלמו. הסכסוכים על-כך נמשכים בבית-המשפט מזה שנה

או שנה וחצי. כנראה שחלק מהמניות פוזרו ונמכרו לצבור, כאשר חלק מהן נמצא בידי

מפרק חברת הברוקרים והבעלים, שהם הארגונים הקיבוציים. הם אומרים לי שהיו בעלים,

אך היום הם אינם בעלים.

אי שוסטק;

מי נתן ערבויות למפעל לפני שנה?

לי מאיר;

שני הארגונים הקיבוציים.



אי שוסטק;

האם אז חשבו שהם הבעלים?

לי מאיר;

הסיבה החצונית השניה קשורה בענף הרגיש של פרי ההדר. ענף זה רגיש במיוחד

לפעילות בברזיל. לפני שנה או שנה והצי היה משבר יזום על-ידי ברזיל, אשר הורידה

את מחירי הרכז של פרי-ההדר כ-25%, עד ל-1800 דולר לטון. הדבר גרם לפרי-זה ירידה

ברווחים של 50% ונזק של כמה מליוני דולרים.

רי כהן;

כלומר נגרמו הפסדים במאזן בשנה שעברה.

לי מאיר;

כן. המפעל סחר הפסדים של 3-4 מליון דולר, אשר רובם נובעים מירידת מחירי

הרכז. כל הגורמים שמניתי גרמו לסגירת המפעל.

פנייתי מכוונת למשרד התעשיה והמסחר ולמר דוד ברודט, והיא מבוססת על שני

א. המפעל הוא מקור פרנסה ל-250 עובדים קבועים, כאשר בשיא העונה

המספר מוכפל ומגיע אף ל-600 איש; ב. למעלה מ 90%-מתוצרת המפעל מיועדת לייצוא.

על-פי תכניות העבודה אשר נבנו בהודש אוגוסט השנה, מדובר על ייצוא בהיקף של 13-15

מליון דולר השנה. דווקא העובדה שהמפעל עובד בעיקר עבור ייצוא, היא שגרמה בשנה

שעברה להפגעותו כתוצאה מהתנודות בשוק העולמי.

אי שוטטק;

במשך כמה שנים נוצר החובר בשעור 2-15ו מליון דולר? הרי לא בשנה אחת קרתה

המפולת הזו.

לי מאיר;

לפני שנתיים-שלוש היקף הייצוא הגיע ל-26 מליון דולר. כל זה משפיע על היקף

הייאובליגו" (החובות) לבנקים. היו שנים בהן היקף החובות היה אף כפול מזה של היזם.

היקף החובות הצטמצם עם צמצום פעילותו של המפעל.

היו"ר אי נמיר;

חה"כ שוסטק שאל, במשך כמה זמן נוצר החוב הזה?

לי מאיר;

הנתונים אינם בידי. אניךלא חושב שרמת החובות בשנים האחרונות היתה נמוכה מזו

שהיא עתה. זה אינו מצב חד-פעמי, זהו מצב סטטי, רמת החובות לא ירדה בשנים

האחרונות. כאשר הושקעו מליוני דולרים בציוד, המפעל נכנס להתחייבויות כלפי

הבנקים.

אי שוסטק;

אם החוב נוצר כתוצאה מרכישת ציוד חדיש, זהו דבר אחד. אם הוא נוצר כתוצאה

מסיבות אחרות, יש לכך משמעות אחרת.



לי מאיר;

חלק מהחוב נובע מרכישת ציוד. אחת הסיבות שעבורן צריך מימון להון וזוזי היא

כדי לרכוש את הפרי מהמגדלים. הבקשה היא להשתתפות הממשלה בהון חוזר. הבנקים

מוכנים תאורטית לתת הלוואה, אילו ביקשתי מהם הלוואה של 3-4 מליון דולר, לא חיתה

בעיה לקבלה, אך איני בטוח שבית-המשפט היה נותן לי אישור לקבלת ההלוואה. אם אני

מטתמך על הרכוש הקיים אצלי ככונס נכסים, אני מבזבז רכוש שבית-המשפט הפקיד בידי

כנאמן.

ר' כהן;

אלא אם אתה בטוח שיש לך הכנסה מקבילה.

לי מאיר;

התחזית שלנו אומרת שהפעלת המפעל בצורה סבירה, תביא אף לעודף מסוים של הכנסה

או לפחות לאיזון. אך כאשר מפעילים מפעל אשר נתון לתנודות בשוק העולמי, וכאשר

הספקים דורשים תשלומים בגין העבר, עלול גם לקרות שהשנה תסתיים בהפסד. ההערכה

שלנו היא שההפסד הזה ינוע בין מליון ל-2 מליון דולר. הייתי אומר כי הערכת ההפסד

ב-1.5 מליון דולר היא הערכה סבירה. אני מבקש מהממשלה להשתתף בסיכון עד 50%. אני

פונה לבנקים להשתתף ב 50%-הנותרים. אני צופה שכל הכסף יוחזר במסגרת תפעול המפעל,

ולא יהיה צורך שאף אחד משני הצדדים ישא בסיכון.

ר' כהן;

האם הבנקים מסכימים לכך?

לימאיר;

הבנקים אמרו כי אם הממשלה תשתתף ב-50%, הם ישתתפו ב 50%-נוספים.

אי שוסטק;

מה עם החובות?

לי מאיר;

כרגע לא מדובר על החובות.

הבנקים מסכימים לשאת בחלק מהסיכון כי אם לא יעשו זאת, כל החובות של המפעל

יהיו אבודים.

אי שוסטק;

אני מבין שאתם זקוקים לכסף לשם הפעלת המפעל. אתה אומר שאין סיכון

להפסיד את הכסף הזה, ואתה רוצה את השתתפות הממשלה. על החובות אין מדובר בשלב

זה.

היו"ר אי נמיר;

אתה רוצה לומר לנו שזוהי הבעיה היחידה?

לי מאיר;

ניסיתי לצמצם את הבעיה.



היו"ר אי נמיר;

האס זה מה שצריך, כרי שהמפעל יעבור? בישיבה הקודמת לא שמענו בדיוק את מה

שאתה אומר עתה. מה שאתה אומר היום חדש עבורי. אני חושבת לשאלתו של חה"כ שוסטק,

אולי תאמר מה הסר למפעל ומי משלם את החובות.

לי מאיר;

כאשר מדובר על הפעלת המפעל, מדובר על הפעלתו כיוזידה כלכלית סגורה. מהיום

שאני פותח את המפעל, אני זקוק להון חוזר של 6 מליון דולר, כאשר הסיכון הכלול

בסכום זה הוא של 1.5 מליון דולר. ספקים שאין להם דין קדימה מבחינה משפטית,

יצטרכו לוותר על כל החוב שלהם. חלק מהחוב הוא לספקים בחוwל שאינם מוכנים לספק

וזומר גלם, אם לא נגיע איתם להסדר לגבי חובות העבר.

היו"ר אי נמיר;

מיהם הספקים?

לי מאיר;

למשל חברה גרמנית בשם "קלאוזבוקר", שבמחסנינו נמצא חומר גלם שסיפקה בשווי

של כמה מאות אלפי דולרים. הם טוענים שהחומר שייך להם או שנשלם עבורו. אם התביעה

של חברה זו תתקבל על-ידי בית-המשפט, פרוש הדבר סכון של 200-300 אלף דולר. גם אם

אפעיל את המפעל כיחידה סגורה, עדיין צריך יהיה לשלם את הסכום הזה. דוגמה אחרת

היא שני ספקי אריזות, קופסאות פח. אנו חייבים לשתי החברות הללו סכום של 400 אלף

דולר. ישבתי עם כל אחת משתי החברות הללו בנפרד ואמרתי לנציגיהן כי אם יתעקשו, לא

יקבלו דבר עבור חובות העבר. שאלתי אותם אם יהיו מוכנים לספק למפעל קופסאות פח,

והתרשמותי היא שאפשר יהיה לקבל מהן קופסאות פח מבלי לשלם את חובות העבר.

היו"ר אי נמיר;

האם הבנקים התנדבו לספוג את חובות העבר בסכום של 13 מליון דולר? האם מה

שאתה מספר לנו עתה על חובות לספקים, הוא בנוסף ל-13 מליון דולר? אם כן, באיזה

סכום מסתכמים החובות האלה?

י י שמאי;

אהה מדבר על הפעלת המפעל כמערכת סגורה, שלמענה יש צורך ב-6 מליון דולר. אתה

מספר על חובות לספקים. אם אותם ספקים יתעקשו לקבל את כספם, זה יהיה חלק מהגרעון

הצפוי. כלומר מה שאתה אומר משחרר את הבנקים מהחוב ומטיל אותו על המדינה?

ר' כהן;

אני חייב לומר למר מאיר כי צריך להבדיל בין העלות לבין ההפעלה. במקרה של

מפעל פרי-זה, החשיבות העיקרית היא להפעלת המפעל, אפילו אם הנושא עדיין נדון

בערכאות משפטיות. זה חשוב לא רק מבחינת הפועלים והבעלים שעלולים להפסיד יותר אם

המפעל ימות, זה חשוב גם מבחינת המערכת הכלכלית של המדינה. מכל הטעמים האלה יש

להפעיל את המפעל באופן מיידי. יש לדעתי להפריד בין הפעלת המפעל לבין ההתחשבנות

בגין חובות והלוואות קודמים. אם הפעלת המפעל תהיה קשורה במערכת המסובכת של חובות

לבעלים, המפעל עלול למות תוך שבועיים. השאלה היא כיצד להפעיל את המפעל באופן

מיידי, וכיצד לשלם אחר-כך את כל החובות.

היו"ר אי נמיר;

אני חושבת שהמפעל לא ייפתח, אם לא יהיה סידור כולל, גם לגבי נושאים הנוגעים

לעבר.



לי מאיר;

הדברים שאמר חה"כ רן כהן נכונים ומדוי יקים. את הרצאתי ייחדתי למצב המפעל,

כי זהו המצב שאנו נמצאים בו עתה. אס אנו רוצים להסדיר את הנושא בכללותו, זהו

ענין לטווח אוך. אם הבנקים יושבים עכשיו בצד ואומרים כי הם מוכנים להשתתף בהפעלה

מבלי לדרוש כסף בגין חובות העבר, אני לא חושב שאנו צריכים לפתור בעיה שאינה

מתעוררת מצד אלה שלהם אנו חייבים את הכסף. אם הנושים אומרים שניקח את הנכס

ונפעיל את המפעל, והם מוכנים גם להשתתף ב-50% מן הסיכון שבהפעלה ואף לתרום כסף

נוסף - אני חושב שנושא חובות העבר מצטמצם לכמה נושים טרדניים בעיקר מתו"ל. כך

למשל אחד הנושים הללו עיקל מכולה שהיתה מיועדת למפעל. הוא אומר לנו כי נבוא

להתדיין איתו בבית-משפט בגרמניה, או שנשלם לו סכום של 10,000 דולר. הסכומים שאנו

מסכמים לגביהם עם ספקים מקומיים הם מצומצמים.

חה"כ רן כהן אמר כי אם המפעל לא ייפתח תוך שבועיים, יש חשש לגורלו. אני

יכול לומר לכם כי אם לא ייפתח תוך יומיים, לא יהיה עוד טעם לפתוח אותו. ספקי

הפרי הודיעו לי באופן פורמלי, באמצעות מכתבים מעורכי-דין, כי אם הינם מתכוונים

לספק את הפרי למפעל, היות ויש להם התחיבויות קודמות. אני מנסה להתמודד איתם,

ואני מקווה כי גם בית-המשפט יעזור לנו בענין זה. אני יוצא מתוך הנחה שפרי יהיה,

אך לא לאורך ימים. אם לא נפתח מיד את המפעל, לא יהיה לנו פרי. מכיוון שרוב

התוצרת של המפעל מיועדת לשווקי חו"ל, מנהל הייצוא של המפעל נמצא בקשר

טלפוני יומיומי עם גורמים אלה. מדובר בעיקר בספקי משקאות קלים. כאשר אלה שמעו כי

המפעל נסגר, אמרו כי יזמינו את התוצרת ממפעלים אחרים. אם לא נפתח מיד את המפעל,

נפסיד את השווקים האלה.

לכן ההחלטה כאן חייבת להיות מיידית. אם המפעל יופעל, יש תקווה שאלה

שמתענינים ברכישתו יראו כי יש לו מקורות פרי ולקוחות בחו"ל, וניתן יהיה לממש את

מכירתו ביתר קלות. אם המפעל לא יופעל מיד, הוא יהפוך לאבן שאין לה הופכין. אם

המפעל יאבד את מקורות חומר הגלם שלו, יהיה לו קשה למכור את תוצרתו. האינטרס של

הנושים הוא שהמפעל יהיה חי והקונים הפוטנציאליים יראו כי יש להם מה לקנות,

י' פרץ;

הבנתי שאתה צריך 6.5 מליון דולר להפעלת המפעל במשך עונה אחת. אתה מדבר על

סיכון של 1.5 מליון דולר, אשר יתחלק בין הממשלה לבין הבנקים שווה בשווה. אתה

אומר כי סכום זה יפתור את הבעיה רק לעונה אחת, האם לאחר מכן צריך יהיה לדון

בנושא מחדש?

אי שוסטק;

ההנחה שלו היא שאם המפעל יהיה תי, במשך הזמן גם יימצא לו קונה.

אי שר;

הבקשה שהתקבלה אצלנו היתה למתן ערבות להלוואה לכונס הנכסים. קיימתי בנושא

זה שיחות טלפון ואף פגישה אחת, וזה מה שהבנתי. קיים מושג משפטי שפרושו הלוואה

לכונס נכסים. לא הוגדר סכום, אך נזרק סכום של 6.5 מליון דולר לצורך הון וזוזר

למפעל לעונה אחת.

היו"ר אי נמיר;

את הסכום הזה נתבקש האוצר לתת?

אי שר;

אני מציין מה שהיה בשיחה שקיימתי. כאשר נמסר לנו על ההלוואה לכונס הנכסים,

לא היה ברור לנו למה צריך לתת את ההלוואה. אמרנו שאנו מוכנים לשקול זאת על-פי

הבטחונות המקובלים. להלוואה לכונס יש דין קדימה על-פני כל הלוואה אחרת. הכונס



נכנס לתמונה לאחר שישנה מערכת חובות מסוימת, כאשר הגופים תקועים עם מערכת

הלוואות מסויימת. אם היינו מקבלים רין קדימה ובטחונות להלוואה כזו, יכול להיות

שהיינו מוכנים לתת ערבות כזו.

היו"ר אי נמיר!

ממי אתה צריך לקבל דין קדימה?

אי שר;

מהנושים הנוכחיים, כלומר הנושים צריכים להסכים לכך ובית-המשפט צריך לאשר כל

הלוואה כזו. המפעל נמצא במצב מסוים, מה שהנושים יקבלו לאחר שהכונס יסיים עבודתו

יהיה מה שהכונס יוציא מן המפעל, אם כעסק חי ( )going conecernואס כנכסים בלבד.

כעסק חי ניתן לקבל יותר. המפעל ללא מיכסות הפרי וללא שיווק וייצוא, כנראה לא

שווה הרבה. אני חייב להעיר כי כל מה שאני אומר עתה, עדיין לא נבדק עד תומו.

חי גר וסמן;

אמרו זאת גם על אחא.

אי שר;

באתא לא היה אותו סיפור. באתא לא היה ציוד, לא היו שווקים - לא היה כלום.

לא כדאי לערוך אנלוגיה עם אתא.

אני לא עורכת אנלוגיה לאתא, אני רק אומרת כי הערכות מוקדמות לא תייבות

להיות נכונות.

אי שר;

לגבי המפעל הזה, ההערכה היא שמכירתו כעסק חי תביא רווחים גדולים יותר מאשר

מכירתו כנכסים מפורקים. לכן יש ענין למכור את העסק כ ,"going concern "ולכן אנו

סבורים כי מי שצריך לתת את הערבויות אלה הנושים אשר יקבלו את מירב הרווחים כאשר

המפעל יופעל בעונה זו. במדינת ישראל ישנם מפעלים רבים אשר נכנסים למצב של

פשיטת-רגל וכנוס נכסים - מפעלי תעשיה, תיירות וחקלאות. המדינה אינה צד ברוב

המקרים הללו, אלא מכח היותה בעלת חוב או בעלים. כאשר אינה בעלים, בעלת חוב או צד

בכל עיסקה עם מפעל מסוים, אין סיבה שתהיה מעורבת. יש כאן עסק בין כונס לבין

נושים, כאשר להערכתנו יש לנושים ענין למכור את המפעל כעסק חי.

צי ביטון;

לא ייתכן שהמדינה לא תהיה צד, כאשר מדובר בפיטורים של 250 עובדים.

אי שר;

יש למדינה צד חוקי; היא משלמת דמי אבטלה, אך לצערנו הרב המדינה עצמה מפטרת

עובדים. ישנם מפעלים רבים שעושים זאת בשקט ובצורה מכובדת, לא כפי שזה קרה כאן.

מאחר והענין נמצא בערכאות משפטיות, איני רוצה להתייחס לכך עתה. אנו יודעים שהין

בעלים למפעל ופתאום נעלמו. המדינה אינה צד, היא היתה מוכנה אולי לסייע אך בוודאי

לא כאשר היא במצב של נחיתות בכל הנוגע לבטחונות וכאשר אין לה כל "סטנדינג".

אשר לשאלת הייצוא של המפעל, צריך לזכור כי מיכסות הפרי שהיו מיועדות למפעל

עוברות למפעל אחר. אין הן נעלמות, מפעל אחר קונה אותן, מייצר ומייצא. השאלה היא

אם התעסוקה תהיה במפעל אחד או במפעל שני. אני מיצר על המצב במפעל, אני יודע שאין

זו אשמת העובדים, זוהי במפורש אשמתם של הבעלים אשר ניהלו את עסקיהם בצורה כזו,

שבוקר אחד צריך היה לשאול מיהם בכלל הבעלים.



ר' כהן;

התופעה הזו קורה יותר ויותר במדינת ישראל. גם באתא היה מקרה דומה. מיכאל

אלבין התתיל באתא וגמר בפרי-זה. אדרוש כאן ועדת חקירה לבדיקה כיצד הגענו למצב

זה.

היו"ר אי נמיר;

מיכאל אלבין מת, ומשוס כבודו של המת לא נעסוק בכך. היו הרבה שותפים לחגיגה

הזו.

אי שר;

בין השיטין אני שומע הערות פוליטיות לגבי זהות הבעלים. נראה לי שלא

רלוונטי לשאול עתה מיהם הבעלים. עובדה היא שהבעלים לא ניהלו את המפעל כפי שצריך.

זה אינו קשור בסקטור זה או אחר, המפעל נסגר עוד לפני שבא הכונס, כך מסר כאן

הכונס. אי אפשר לומר שהבנקים הם שהביאו את המפעל לכנוס נכסים.

אני רוצה להתייהס לערבויות שניתנו לאתא. הערבויות ניתנו לאתא שנה וחצי

לפני שהמפעל נסגר. המדינה קיבלה את הבטחונות ואחר-כך קיבלה את כספה בחזרה.

היו"ר אי נמיר;

אולי תאמר לנו מהי תשובתך לכונס?

אי שר;

תשובתי לכונס היא שבנושא זה אנו כלל וכלל לא מעורבים ואין למדינה כוונה

להכנס למעורבות. אם יסתבר כי בגלל שקול כלשהו להיות מעורב בענין, אזי הדרוש

המדינה בטחונות מתאימים. ללא בטחונות המדינה לא תיתן ערבויות.

היו"ר אי נמיר;

מהם הבטחונות?

אי שר;

הבטחונות הם זכות קדימה לחוב או להלוואה שתינתן לכונס.

היו"ר אי נמיר;

אני לא מבינה.

אי שר;

אם המפעל יימכר, אנו דורשים שהחוב לנו יוחזר. אנו לא מוכנים להכנס לעסקות

הימור. מה שהוצע לנו כאן הוא להכנס לעיסקת הימור; אם המפעל ירוויח, הרווח יחולק.

אם המפעל יפסיד - נפסיד גם אנו. כפי שהנושא הוצג לנו, ייתכן שבסוף העונה יתברר

כי היה רווח וייתכן שיתברר כי היה הפסד. נתבקשנו להתחלק ב 50%-מהרווח הפוטנציאלי

או מההפסד הפוטנציאלי. אנו לא מהמרים על רווח או הפסד, אלא במקרה הטוב מוכנים

לתת עערבויות.

היו"ר אי נמיר;

שמענו את דבריו של מר שר, אני מבקשת לדעת מהי עמדת בנק לאומי

מה שמר שר אמר הוא תשובתו. לא ביקשנו ערבות האוצר למימון, אין בעיה להשיג

מימון להפעלת המפעל, השאלה מי ישא בהפסד אם ייגרם, כתוצאה מתפעול המפעל במשך

השנה. ישנם חובות גדולים, שחלקם נוצרו כתוצאה ממימון הציוד המשוכלל שיו"ר הוועדה

ראתה במפעל. כרגע יש שתי אפשרויות: האחת - למכור את המפעל בתלקים והשניה -

לעשות את כל המאמצים למכור את המפעל כעסק חי, כדי של-250 עובדים תהיה תעסוקה

בו. הזמן קצר, אמרנו שאנו מוכנים להקפיא את כל החובות הקיימים ולהתחיל אופרה

חדשה. ננסה להפעיל את המפעל, כאשר המגמה היא למצוא לו קונה. אין ספק שאם המפעל

יפעל ויהיו לו שווקים, גם הסכוי למצוא לו קונים סוב יותר. הכונס אומר כי נשתתף

בהוצאות הפעלת המפעל, ואנו אומרים כי אנו מוכנים להשתתף ב .50%-אנו מוכנים לשאת

אפילו ב-50% מההפסדים שעלולים להיגרם, לא לגבות חובות ישנים ולתת כסף נוסף כדי

לתת למפעל הזדמנות.

היו"ר אי נמיר;

אנו מבינים שאתם רוצים להפעיל את המפעל, כי משתלם לכם יותר למכור אותו

אתם דואגים לא רק לעובדים, אם תמכרו עכשיו את

המפעל - תפסידו, אם תמכרו מפעל פעיל - תרוויחו. מדוע הממשלה צריכה לתת לכם

הלוואה ולשאת בהפסדים?

לא ביקשנו מהממשלה הלוואה של 6.5 מליון דולר, אלא השתתפות בסיכון במידה

והמפעל יפסיד. מר שר אומר כי בלי בסחונות, האוצר לא נותן הלוואה, אך המפעל הזה

לא יכול לתת בטחונות ךלחובות נוספים. הבנקים הודיעו שהם מוכנים לשאת ב-50%

מהסכום ללא בסתונות נוספים. אני חייבת לומר כי השיקולים הכלכליים לגבי מכירת

המפעל עכשיו או בעתיד הם די מאוזנים. אין זה בטוח כי הרווח יהיה גדול יותר, אם

נמכור את המפעל כעסק חי, למרות שאני מקווה כי כך יהיה. זהו הגבול, ואנו חושבים

שהממשלה ךצריכה לתרום ולעזור.

כחבר קבוץ גן-שמואל, אני תובע ועדת תקירה אשר תבדוק מה גרם למפולת הבעלים

במפעל זה. לדעתי יתברר כי הארגונים הקבוציים היו המסורפים האחרונים שהחזיקו

במפעל, אך לא אכפת לי גם אם יימצא שהם האשמים במפולת. לא ייתכן שהנהלות ובעלים

יתנהגו באופן מופקר, ואילו העובדים והמדינה הם שישלמו את המחיר.

נדמה לי שהמשטרה כבר חוקרת את הענין.

האחרונים שאני מוכן לרחם עליהם במדינה הם הבנקים. בוודאי לא אבוא לבקש

הטבות עבור הבנקים, אך הבעיה הקריטית היא אם המפעל יופעל מיד. יכול להיות

שהבנקים מנצלים בציניות את העובדה שגורלם של 250 עובדים תלוי על בלימה. איני

מקבל את הדברים שהושמעו כאן, כאילו מפעל חי שווה כמו מפעל מת. מפעל מת אינו שווה

כלום. הסיסואציה היום היא של אס.או.אס - או שהמפעל יופעל מיד וימשיך לפעול ולספק

פרנסה לעובדיו וגם הבנקים ירוויחו מכך, או שימות. אם הממשלה הממשלה תיתן 50%

מהערבות ותהיה מעורבת גם בניהול המפעל, מה הבעיה? בוועדה זו איננו אוהבים לתבוע

מהממשלה להשתתף בסיכון במקום שהבנקים אינם מוכנים לכך, אך לדעתי הממשלה צריכה

לקחת חלק מהסיכון במקרה זה. דרשנו זאת באחא, כאשר ידענו שהסכוי שהממשלה תקבל את

כספה בחזרה קטן לאין ערוך. במקרוז אתא נתנה הממשלה ערבות על סכום של 9 מליון

דולר, והכסף לא חזר אליה.

הכסף חזר.



ר' כהן;

אני מאמין שהסכוי שהכסף יחזור כאן גדול יותר. אם לא נגיע למודוס-ויונדי,

נעמוד בפני שבר והממשלה היא שתשלם באמצעות דמי אבטלה. השאלה היא בכל מקרה, עגור

מה המדינה תשלם. החזרת המפעל חי פירושה החזקת העובדים חיים. הבנקים צריכים לומר

שהם מבטיחים בינתיים את שכר העובדים. ראיתי כיצד הבנקים שומרים על המכונות ועל

ה"קלרקים" שלא יתקלקלו, עליהם לשמור גם על העובדים שלא יתקיימו ללא שכר. אם

הבנקים פונים אל הממשלה בבקשה לקבל תמיכה, עליהם להבטיח קודם כל את שכרם של

העובדים. אני חושב שהוועדה אינה יכולה להישאר אדירה להתחשבנויות בין הממשלה לבין

הבנקים. אם הממשלה מוכנה לקחת על עצמה את הסיכון, בבקשה. בכל מקרה עליה להגיע

מיד למודוס-ויונדי עם הבעלים ועם הכונס.

י י שמאי;

מצד אחד אנו שומעים שחובה להפעיל את המפעל תוך תקופה

קצרה ביותר, אחרת המפעל ייאבד את הפרי ואת השווקים, מצד שני ישנה בעיה של

ערבויות. נציגת הבנקים אומרת שאין בעיה של תזרים כספי, אלא הבעיה היא לגבי

ההפסדים שעלולים להיגרם. מהכונס הבנו כי יש סיכון שרוצים להטיל על האוצר. אם

האוצר לא ישתתף בערבויות, הסיכון הזה בכל זאת יהיה קיים.

לי מאיר;

אם המפעל לא יופעל, הספקים ממילא לא יקבלו את הכסף.

נציגת הבנק אומרת דבר פשוט, שאין להם בעיה משום שמפעל מת שווה כמו מפעל וזי.

הבנקים עושים לנו טובה, הם מקפיאים את חובות העבר. מה קורה כתוצאה מכך? רק

הריבית עולה. מספיק ריבית גבו הבנקים כאשר נתנו את הכסף. האם נקבל כאן החלטה כי

הממשלה היא שתיתן את הערבויות לכל מפעל שיפסיד? אני שומע שהאוצר מוכן לעזור, אך

גם הבנקים צריכים לעזור לעובדים.

צי ביטון;

הבנקים הקפיאו אפילו את חשבונות העובדים.

י' שמאי;

האוצר מבקש להבטיח את הכספים שיתן, גם במידה וייגרמו למפעל הפסדים בעונה

הקרובה. אם הבנקים יחזירו לאוצר 500 אלף דולר, בנוסף ל-3ו-2ו מליון דולר שהמפעל

חייב, לא יקרה להם דבר. עלינו לפנות אל הבנקים בתביעה להפעיל את המפעל החל ממחר.

כל דרך אחרת היא הונאת העובדים והוצאת הבנקים נקיים מכל הענין. עובד אחד בבנק

לאומי קיבל 5 מליון דולר, ולבנק אין 6 מליון דולר כדי להציל את המפעל?

אי שוסטק;

לא ענית על שאלה יסודית של החשב, האם הבנקים מוכנים לתת לאוצר את ההתחייבות

לגבי קדימות בהחזר החוב.

שי ויינשל;

עד 50% מהסכום.

אי שוסטק;

ו-50% אתם מבקשים שהאוצר יפסיד?



שי ויינשל;

אם יהיה הפסד.

השאלה עכשיו פשוטה מאד: האם אנו רואים הצדקה לכך שהאוצר יסבול 50% ההסיכון

או לא. אם נחשוב שיש הצדקה לעשות זאת כדי להציל את המפעל, נחליט בחתאם. אין כל

הצדקה ללחוץ על האוצר שישא ב-50% של ההפסד, בוודאי לא מבחינה מוסרית, אך כבר היו

דברים מעולם.

צי ביטון;

למרות שאתה צודק, צריך לנהוג בחכמה.

אי שוסטק;

לא ניוושע מכך שניפנה אל הבנקים. אני מייעץ לחשב הכללי להתחשב במצב זה,

אחרת יטילו על האוצר והממשלה את האחריות לסגירת המפעל. גם אם האוצר יסכן מליון

דולר, צריך לעשות זאת כדי להציל את המפעל. אם המפעל לא יופעל בגלל סרוב האוצר,

הרושם שיתקבל הוא שהממשלה אשמה בסגירת המפעל ובאבדן מקום עבודתם קול 250 עובדים,

אם תקבלו את ההבטחה לגבי קדימות בהחזר החוב, אבקש מהיו"ר לשקול היטב אם רצוי שכל

האחריות תיפול על הממשלה.

י י פרץ;

אני מקבל את הצעתו של חה"כ רן כהן לגבי הקמת ועדה אשר תחקור את הנושא ותביא

מסקנות המתייחסות גם למפעלים אחרים, אך אני מתנגד בתוקף לכך שהאוצר יתן אפילו

אגורה אחת. אני לא חושב שהבנקים זקוקים לעדוד ממשלתי, כדי להמשיך להרוויח.

צי ביטון;

הרגילו אותם לכך בתקופת מניות הבנקים.

י' פרץ;

יש מחוייבות כלשהי גם לבנקים, הבנקים האלה הם לא בנקים פרטיים אלא צבוריים.

הדבר ברור, הבנקים רוצים את כספו של האוצר. אם לא היה כל סיכון במקרה זה, הם לא

היו פונים אל האוצר, הם רוצים מהאוצר ציק על 750 אלף דולר. אני צריך להחליט אם

לתת את הכסף לבנק או לעובדים.

צי ביטון;

צריך לתת את הכסף לעובדים.

י י פרץ;

אם כך, אבקש מהאוצר לתת את הכסף ישירות לעובדים. צריך לבדוק מהיכן נובע

החוב של הבנק, מה כאן קרן, מה ריבית ומה ריבית דריבית. אני מתבייש בבנק לאומי,

העובדים באו אלינו בפעם הקודמת וסיפרו כי סגרו להם את חשבונותיהם האישיים ואת

חשבון הכספומט שלהם, ולאחר כל זה הם עוד באים לכאן ומבקשים כסף מהמדינה. איני

מבין זאת ואיני מוכן לתת יד לכך, אני חושש שהדבר מהווה תקדים גם למפעלים אחרים.

הבעלים ייעלמו והמדינה תשלם. המדינה אינה חייבת לסבסד גופים שאין בהם צורך. אני

חושב שלאוצר יש את מלוא הסמכות לחייב את הבנקים להפעיל את המפעל, ויש לבנקים מה

להפסיד אם לא יעשו זאת. זו צריכה להיות החלטת הוועדה היום: אנו תובעים מהאוצר

לחייב את הבנקים להפעיל את המפעל ומיד.



בי בן-אליעזר;

אני חושש שהישיבה תיסגר ויו"ר ועד העובדים ישאל את עצמו עם מה בעצם הוא

חוזר הביתה. אני חושש שהוא יחזור עם כלום, כי כונס הנכסים אמר שאם המפעל לא

ייפתח תוך יומיים - העסק גמור. חייבים לקבל החלטה, אני מבין את אלה שדורשים הקמת

ועדת חקירה ועשיית דין צדק עם הבנקים, אך לכל זה יש זמן - לא כאשר ישנה שריפה

שיש לכבותה. אני נוזרד מהתפיסה לפיה כל מפעל כושל ייזרק לסיפולה של המדינה. עוד

מעט ימנו כונס נכסים למדינה. אך כרגע יש לנו בעיה, ואני סבור שעל הוועדה לקבל

החלטה ברוח דבריו של חה"כ פרץ, לפנות אל האוצר שייאלץ את הבנקים להפעיל מיד את

המפעל.

שי צור;

אנו ניצבים בדקה התשעים. מי שיבקר במפעל , יראה את מצב-הרוח של העובדים .

עוד מעט אי אפשר יהיה למנוע את ההתפוררות. נשאלת השאלה שאנו לא יודעים עליה

עדיין את התשובה, מתי יקבלו העובדים את שכרם. העובדים קיבלו את משכורתם האחרונה

ב-23.10, אך אין שום ודאות לגבי משכורת נובמבר. חלק גדול מהעובדים לא יכולים

עוד לשלם אפילו את הוצאות הנסיעה למפעל. אנו פונים אל הנושים ואל הבנקים ובעיקר

לנושה העיקרי שהוא בנק לאומי, אנו מבקשים ומציעים שיקחו על עצמם את הסכון, ואילו

העובדים מתחייבים להשקיע מאמץ ולעבוד ללא לאות, כדי להביא לכך שהעבודה במפעל

תהיה מלאה והמפעל ירוויח. אם נראה כי אנו מפסידים את העונה, נאלץ לפנות

לעורך-הדין שלנו אשר מייצג את העובדים, ולבקש ממנו למצוא דרך שישלמו לעובדים את

כספי הפיצויים. קרן הפיצויים של העובדים נמצא בבנק-לאומי, העובדים מנועים מלפנות

לשרות התעסוקה ואין הם יכולים לקבל קיצבת אבטלה או סידור עבודה אחר. איננו

רואים כל אפשרות למצוא תעסוקה אחרת ל-250 עובדי פרי-זה אם יפוטרו, גם אם מצב

האבטלה אצלנו אינו גרוע כמו בכמה אזורים אחרים בארץ. אם הנציג שלנו יבקש לפנות

למפרק המפעל, פרוש הדבר סוף המפעל.

אני פונה לבנק לאומי בשם העובדים: לצבור העובדים יש לב מלא כלפי בנק לאומי

בכל הנוגע להתייחסותו לעובדים. מרגע שמונח למפעל כונס נכסים, הוקפאו כל וזשבונות

העובדים וכרטיסי הכספומט נשללו מהם. כן לא אושרו להם משיכות יתר. יתרה מכך, כאשר

הכונס שילם לעובדים את משכורותיהם ב-23.10, הבנקים ניכו מתוך הצ'ק את יתרות

החובה של העובדים, כך שלא נותר להם כל כסף לקיום. עוד נסיק מסקנות כלפי בנק

לאומי בחדרה, שהוא מקום ריכוז גדול של חשבונות עובדים. נציג בפני כל צבור

העובדים בחדרה את דרך ההתנהגות של הבנק. הבנק הזה אינו החמצן של המדינה - הוא

החנקן שלנו.

כבר היה מקרה בחדרה, כאשר אחד הבנקים סירב לשלם לעובדים סכום קטן בעת שביתה

ממושכת במפעלם. התוצאה היתה שמאות עובדים הוציאו את חשבונותיהם מאותו בנק. אנו

לא רוצים להגיע לכך בבנק לאומי. אני מבקש מבנק לאומי שהוא הנושא העיקרי, להתחשב

בעובדים. מענין שאת בנק המזרחי , שבידיו 20% מהמניות, אין שומעים כלל.

אנו מבקשים למצוא פתרון מיידי. אם הפתרון יימצא רק בעוד שבוע, עלול להיות

מאוחד מדי. העובדים המיומנים אשר רכשו נסיון של שלושים שנות עבודה, לא יהיו יותר

במפעל. אנו מבקשים החלטה מהירה בענין זהה.

היו"ר אי נמיר;

יש לי לב כבד מאד על הבנקים.

האם יש לך אנפורמציה, מה הסתיים בענין חשבונות העובדים בבנק?

שלחתי מכתב ליו"ר מועצת המנהלים של בנק לאומי בשם הוועדה, מיד לאחר שסיימנו



את הישיבה בה הועלה הנושא. כתבתי לו את כל הסיפור, כולל לקיחת כרטיסי הכספומט.

עדיין לא קיבלתי תשובה, הוא נמצא עתה בחו"ל. אני מבינה עתה מהעובדים ששום דבר לא

קרה. אני מתפלאת עליכם, לא רק שלא סגרתם את החשבונות בבנק אלא שלא פירסמתם

מודעות בכל חדרה, הקוראות לעובדים להוציא את חשבונותיהם מבנק-לאומי.

שי צור;

נעשה זאת, אם התשובה שנקבל תהיה שלילית.

היו"ר אי נמיר;

לשושנה ויינשל אני רוצה לומר, חבל שבאת לכאן, אני רוצה לומר לך דברים קשים.

שי וי ינשל;

אני מחוסנת.

היו"ר אי נמיר;

הבעיה היא שאתם מחוסנים, אתם עושקים את המדינה. קשה לי לבקש מהאוצר שיעזור

לכם (למרות שיש לנו טענות קשות גם כנגד אוצר המדינה). חשבנו שלאחר מפולת מניות

הבנקים, תלמדו את הלקח ותנהגו אחרת. שום דבר לא למדתם.

אני פונה אל חחשב הכללי, אני יודעת שיש לכם דרכים רבות לחייב את הבנקים.

אני חושבת שהגיע הזמן שתסירו את כפפות המשי שלכם ותטפלו בבנקים. יש לכם הכח

להכריח את הבנקים לקבל את התנאים לכם, פי כמה יותר מאשר לוועדת הכספים. אני

חושבת שרוח הדברים כאן היא שאנו פונים לאוצר לסייע בענין, קודם כל משום שאנו

דואגים לעובדים, שנית משום שאנו דואגים למפעל ושלישית משוס שאנולא רוצים שהאשם

יפול על האוצר. יש לכם כח להכריח את הבנקים. אני פונה אליכם לחייב את הבנקים -

ומיד - להפעיל את המפעל. עד מחר נרצה לקבל תשובה. אם לא נקבלה, נזמן לכאן את

נציגי הבנקים, יחד עם המפקחת על הבנקים. האוצר צריך להיות זה שלא י יאפשר לבנקים

לעשות מה שהם רוצים.

(הישיבה ננעלה בשעה 0ן.ו1)