הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 253

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

ב' ט''ו בחשון התשמ"ז - 17 בנובמבר 1986, בשעה 11.00

חברי הוועדה: א' נמיר -היו"ר

צ' ביטון

ת' גרוסמן

י' פרץ

י' שמאי

א' שוסטק

בי חקלאי - מנכ"ל שירות התעסוקה

די ברודט - משנה למנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

אי בכר - מנהל לשכת שירות התעסוקה באזור השומרון

ל' וולמן - הממונה על מוצרי מזון, משרד התעשיה והמסחר

ח' בר-שי - מ"מ מנהל חטיבת המזון, משרד התעשיה והמסחר

גי חבליו - מרכזת מטה התעסוקה, משרד העבודה והרווחה

בי לאור - אגף התקציבים, משרד האוצר

שי צור - מזכיר מועצת פועלי חדרה

אי זנזורי - מועצת פועלי חדרה

יי בארי - יושב-ראש ועד העובדים, פרי-זה

חי תירם - חברת ועד, פרי-זה

קי אנגל -חבר-ועד, פרי זה

ני לופו - חבר ועד, פרי-זה

מ' בוטון

מזכירת הוועדה; א' אדלר

מ' הלנברג

מפעל פרי-זה ומפעל אליאנס ופיטורי עובדים - הצעות

לסדר-היום של חברי-הכנסת מי וילנר, ר' כהן, מי מיעארי

א' נמיר, יי צבן, יי שמאי, ג' שפט



מפעל פרי-זה ומפעל אליאנס ופיטורי עובדים - הצעות לסדר-היום של

חברי-הכנסת מ' וילנר, ר' כהן, י' צבן, מ' מיעארי, י' שמאי. גי שפט. אי נמיר

רבותי, בוקר טוב. אני מתנצלת על

האיחור בפתיחת הישיבה, שנבע מפני

ששני עובדי מדינה, שנוכחותם בישיבה רלוונטית מאד, טרם הגיעו. אני

שומעת שהם בדרכם לכאן.

הנושא שהועבר אלינו ממליאת הכנסת

הוא המפעלים פרי-זה ואליאנס ופיטורי עובדים מהמפעלים האלה.

אפשר לצרף לדיון גם את מפעל המנועים

שבבית-שמש.

היתה אלי פנייה גם של חבר-הכנסת

שוסטק.

החלטתי להפריד בין הנושאים. נדמה

לי, אם אינני טועה, שהנושא של אליאנס כמעט מסודר. בכל-זאת נחזור אליו,

כי נצטרך לקבל הודעה מה קורה שם.

מאחר שהנושא של מפעל פרי-זה מעיק

ומציק והוא הועבר אלינו ממליאת הכנסת בעקבות הצעות לסדר-היום של חברי

הכנסת וילנר, רן כהן, צבו, מיעארי, שמאי, שפט ונמיר, נקדיש את ישיבתנו

זו לדון במה שקורה במפעל.

כפי שאמרתי, היתה אלי פנייה של

חבר-הכנסת שוסטק בעניו מפעל מנועי בית-שמש. הוא התקשר אתי אתמול ואמר,

בצדק, שלא ייתכו שוועדת העבודה לא תתייחס לנושא של מפעל מנועי בית-שמש.

בררתי את הדברים והתברר לי שאחרי

הדיוו הראשון שהיה במליאת הכנסת, הנושא הועבר לוועדת הכלכלה. ביום

רביעי שחלף קיימה ועדת הכלכלה דיון בנושא זה. מחר או ביום רביעי

הכנסת תדון בהצעות לסדר היום בנושא מנועי בית-שמש.

יש הודעה של יושב-ראש הכנסת שנושא

שיועבר מהמליאה לוועדה, הוא מבקש שוועדה אחרת לא תעסוק בו.

יכול להיות שנוציא הודעה של הוועדה

שלנו, אם אנחנו רוצים לטפל בנושא של מנועי בית-שמש. אם זה מקובל על

החברים, אולי אפשר שתהיה ועדה משותפת או דיון משותף. אני מבקשת מחברי

הוועדה, תשקלו זאת.

הא הנושא של מנועי בית-שמש לא

יועבר לוועדת העבודה?

לא. כנראה שהוא יועבר לוועדת הכלכלה.

כשהנושא הזה הועבר לוועדת הכלכלה

המפעל לא עמד בפני סגירה מיידית או

מינוי של כונס נכסים. אז הועלתה ההצעה לסדר-היום מנקודת ראות כלכלית.

לא זה המצב היום.

היום המפעל עומד בפני מצב אחר, מדובר

על פיטורים.

אני מציעה שתהיה הודעה בשם הוועדה.

אני מבקשת שתהיינה חתימות שאנחנו

מבקשים לא לסגור את המפעל.

אני חוזרת לנושא של מפעל פרי-זה.

רבותי, לישיבתנו היום היה צריך לבוא

עורר-הדיו מאיר ליפא, שהיה כונס הנכסים של מפעל אתא, אבל היום בשעה 11.00

התחיל בבית המשפט הדיון בנושא מפעל פרי-זה. מאיר ליפא והעוזר שלו הלכו

לבית-המשפט.

היועץ המשפטי שלנו, משה בוטון, דיבר

אתו בטלפון ואני אמסור את תוכן אותה שיחה.

לפני כן אני רוצה למסור שבמדור

הכלכלי של עיתון "הארץ" מתפרסמת היום ידיעה, שאני מניחה שהיא נמסרה

"תכנית ההבראה שגיבש כונס הנכסים הרשמי

למפעל פרי-זה, שנקלע לקשיים, לא תתממש כנראה, לאחר שאתמול התברר שמשרד

האוצר מתנגד לה. הכונס, דוקטור מאיר ליפא, גיבש תכנית הבראה כוללת

שנועדה לפתוח עתה את המפעל, מפני שעונת שימורי פרי ההדר מתחילי בימים

אלה, ולמוכרו בעתיד כמפעל פועל. אתמול התברר כי החשב הכללי במשרד

האוצר החליט שלא להיענות לבקשה להעמיד ערבות מדינה מוגבלת בסר 2 מיליון

דולרים, הדרושה להפעלת המפעל בידי הכונס. גורמים כלכליים אמרו אתמול

כי הפירוש המעשי של ההחלטה הזאת הוא שלא יהיה ניתן לנסות להבריא את

המפעל וכי 270 העובדים שפוטרו לא יוכלו לחזור לעבודה, באוצר אומרים כי

ההחלטה שלא לתת ערבות מדינה היא עקרונית ונובעת מהחשש כי עקב מתן

הערבות למפעל זה תצטרך המדינה לתת ערבויות דומות במקרים אחרים". עד

כאן הידיעה שהתפרסמה היום בעיתון "הארץ". זה נשמע לי כקומוניקט.

עכשיו אקרא את תוכן השיחה שהיתה

ליועץ המשפטי שלנו, הבוקר, עם כונס הנכסים; "ביום מינוי כונס הנכסים,

ב-23 באוקטובר 1986, היה כבר המפעל סגור. עורך הדין ליפא מאיר מונה,

לפי בקשת בנק לאומי. הנושים הגדולים הם בעיקר בנק לאומי, בנק הפועלים

ובנק המזרחי, שלהם משועבדים הנכסים. המפעל מעסיק 250 עובדים קבועים.

כדי להמשיך להפעילו צריך באופן דחוף לקנות פרי ממגדלי הפרי, כ-30 אלף

טון לעונה הקרובה. לצורך קניית הפרי דרושות ערבויות של 6 מיליון דולר.

כונס הנכסים פנה בבקשה, למשרד התעשיה והמסחר, לתת ערבות בגובה של 3

מיליון דולר, והבנקים - 3 מיליון דולר. אם יתקבלו הערבויות וייקנה

הפרי - אפשר להמשיך להפעיל את המפעל ש 90%-מתוצרתו הם לייצוא, ואז ניתן

יהיה למכור אותו כעסק חי - ויש קונים שמתעניינים ברכישתו. בינתיים

נמצאים כל העובדים בחופשה ללא תשלום, ומחכים לתוצאות. בעלי המפעל הם

1) ארגון הקניות של הגליל העליון; 2) ארגון

הקניות של משקי הדרום - שמשכו את ידם מהמפעל. כונס הנכסים פנה למר ברודט

במכתב מפורט המצביע על כך שבהפעלת כינוס הנכסים יכול המפעל לצאת ברווח,

אם כי יש מספר סיכונים''. עד כאן תוכן השיחה עם כונס הנכסים.

היום, כפי שאמרתי, מופיעים כונסי

הנכסים בענין זה בבית-המשפט.

לפי הנוהג, יציגו המציעים את הצעתם.

זה חודש ימים אנחנו יודעים על

סגירתו של המפעל פרי-זה.

מפעל פרי זה הוא מפעל שימורים

שכתוצאה מהעברת בעלויות מצבו הלך והידרדר עד שהמפעל המשוכלל הזה,

שהושקעו בו מיליוני דולרים, עומד היום כשהוא יבש לחלוטין ו-270

העובדים בו הם למעשה חסרי אונים מכיוון שכרגע איו להם בעלים, הם

אינם יודעים מי הבעלים הישירים שלהם - הבנקים, הכונס, הממשלה, אולי

הבעלים הקודמים או בעלי החוב.

אינני יכול לומר שאני מכיר את

המפעל אבל כל אחד יכול להביו שנגרם עוול אם המפעל לא עובד בעונת הפרי -

וכפי שאנחנו יודעים הוא מושבת עכשיו - כי עונת העבודה בו היא שישה

חודשים בשנה, בשלוש משמרות.

כשמדברים על הצלת המפעל צריך

לזכור שלנושים איו מה לעשות עם מפעל שאיננו פעיל. מצבו של מפעל פעיל

שונה ממצבו של מפעל משותק. לכו אנחנו, ועדת העבודה והרווחה, צריכים

לדאוג שהמפעל הזה יופעל ושהעובדים יחזרו לעבודה.

אני מבקש לצייו שמצבם של העובדים

הם לא מפוטרים ולא מתפטרים אבל הם לא מקבלים שכר. אני שואל אם

נוכל לעבור לסדר היום בלי להתייחס לגזירה הזאת.

אנחנו צריכים לגבש החלטה כיצד

אפשר להפעיל את המפעל.

בראשית דברי אני רוצה לומר שהמפעל

הזה, שנמצא באזור חדרה, עבר שוק.

זה מפעל אשר מעסיק עובדים מהסביבה ואם ייפלטו מעבודתם 270 עובדים, זה

יכביד על נושא התעסוקה ומשרד העבודה והרווחה צריר יהיה לשלם להם.

אני מראה למר ברודט את הדברים

שנמסרו ליועץ המשפטי שלנו בשיחתו

עם עורך-הדיו ליפא.

אנחנו רוצים לדעת חיכו הדברים

עומדים.

עד סגירת המפעל לא נמסרה להנהלת

המשרד שום הודעה על כך משום גורם

לא מהבעלים הנוכחיים, לא מהבעלים הקודמים, לא ממנהל המפעל ולא מהעובדי.

אחרי שקראנו בעיתון על מה שקרה במפעל

ולאו הלכו מניות הבעלים, זימנתי את עורך-חדיו ליפא, שחתמנו? על-ידי בית-

המשפט להיות הכונס, כפי שנתבקש על-ידי בנק לאומי, כדי לשמוע מה קורח.

זימנתי אותו לפני שבוע. הוא היה מוכו להיפגש אתנו ביום א' שעבר ואז

בא הוא והמנהל הקודם של המפעל, מר טל, פלוס אנשי השיווק של המפעל,

יהודי בשם חגי, כדי לספר לנו מה תמונת המצב כפי שמצא הכונס ביום התמנותו

לתפקיד וכו מה הו הדרישות כפי שהוא רואה, על-פי חוות דעת שלו ושל אחרים.

מיום ראשוו שעבר איו לו תמונת מצב.

הוא בודק מה מצב הספרים, הלקוחות בחוץ-לארץ, ומצב הספקים בארץ. שלושת

אלה קובעים את סיכויי ההפעלה של המפעל, את מידת כדאיותו ואם לפרק או

לא לפרק. הכונס ביקש לתת לו שהות של עוד מספר ימים כדי שתהיה לו תמונה

יותר מעודכנת.



ביום ד' בלילה קיבלתי טלפוו מסמנכ"ל

בנק לאומי. הוא אמר שהם הנושה העיקרי ויש להם תמונת מצב. טלפנתי לכונס

וקבענו להיפגש ביום חמישי בלילה, עם הבעלים והבונ0. ישבנו אנשי המשרר,

אנשי המימון, ואנשי הבנק. קיבלנו תמונה איו הם רואים את המצב של המפעל,

סיכויים והתפתחויות. קיבלנו מהם פרטים יותר מהותיים וקונקרטיים לגבי

מה שהם צריכים בדי להפעיל את המפעל, על-ידי הבונס, בגוף חי.

או למבור את המפעל במפעל מסורק וסגור או למבור אותו בגוף חי.

גם אנשים שלנו בדקו, במקביל לבדיקה

של הבונס, את האפשרויות, הגורמים והסיבות, ומה האפשרויות לעתיד.

בתמצית אומר! על פי הדיווח שקיבלתי

מכונס הנבסים, אשר מסתמך על הבדיקות שעשו הוא והצוותים שלו, אבל אנחנו

לא הסתמבנו רק עליהן, הוא אומר! אם אני אפעיל את המפעל בלי להתחשב

בחובות שקיימים אלא רק בחלק האופרטיבי, אם אנסה להפעיל את המפעל לאלתר, מתוך הנחה שעונת הפרי מתחילה ועכשיו באים החודשים שהם רלוונטים להפעלה

המפעל, אני יבול או להפסיד 2 מיליוו דולר או להרוויח 800,000 דולר.

אני מבקש לומר שאחד הגופים שעשה יריקות

הוא קבוצת ייעוץ של בנק לאומי, שלא קשורה לעיסקות הרגילות של הבנק.

התחום הזה של רווח או הפסד הוא פועל

יוצא של הנחות שקשה לדעת אותן מראש. חלק מההנחות קשור בגורמים היצוניים

מהעולם - מה יהיה המצב ביחס למחיר התרכיזים ופרי ההדר, זאת אומרת

תרביזים של פרי הדר. יש בורסה. הגורם המוביל בתחום הזה היא ברזיל,

שהיא ספק מרבזי של רבזים ואנחנו מוכרים את התוצרת שלנו במחירים,

פחות או יותר, של העולם.

חלק מהנעיות שנגרמו למפעל פרי-זה

נבעו מהורדת מחירים על-ידי ברזיל, שנכנסה לתחום הזה בשנתיים האחרונות.

גורם אחר שיבול להשפיע על אפשרויות הרווח או ההפסד הוא אם עומדים בתחזית

המחירים; ועוד גורם - מה יקרה עם ספקים שהמפעל חייב להם עבשיו כסף.

הם עלולים לומר! לא מובנים לעבוד עם מפעל שלא מחזיר בסף.

אם בו, הגענו למצב שלצורך התפעול

האוסרטיבי של העונה הנוכחית יהיה צורר להחזיר חובות, בי אחרת לא

יתנו לא חומרים ולא תשומות אחרות להפעלת המסעל. לקחנו בחשבוו גם

השסעה מסויימת, שיש תקוסה שהמסעל עובד לא רק על סרי הדר אלא גם על

עגבניות ותירס.

זו היתה חוות הדעת של אנשי בנק

לאומי ושות', זאת אומרת חברת הייעוץ של בנק לאומי. לעומתם, אנשים

שלנו, שבדקו את הדברים, טוענים שהסתברות להפסד יבולה להיות יותר

גדולה. אני אומר את הדברים האלה, בי גם כשדיברתי עם אנשי החשב הבללי

הם הגיעו למסקנה זו.

ההנחות הבלבליות הסשוטות, העסקיות,

אומרות שהסעלה שוט0ת על-ידי הבונס תגרום לבר שיהיה הססד של 1 או 2

מיליוו.

זה רק עניו של קניה או מבירה?

אני מדבר על הפעלה לששת החודשים

הקרובים, הפעלה שוטפת של המפעל אשר

נובעת מתחזית מכירות והחזרת חובות.

האם ניתן להגיע להסדר בעניו החובות?

בפי שאמרתי, חברת הייעוץ דיברה על

או הפסד של 2 מיליון או רווח של

800,000. אצלנו נוטים יותר לכיוון של הפסד ולא רווח.

בגלל קשיי התעסוקה ובגלל הרגישות

שיש באזור חדרה, ביקשנו מהחשב הכללי לנסות לעשות כדי להפעיל את המפעל,

על מנת שלכונס תהיה אפשרות למכור את המפעל כמפעל חי, כי אז יש סיכוי

שהוא יימכר בתנאים יותר טובים, אפשר יהיה להחזיר חלק מחובות המפעל

ולמצוא לו זכות ואפשרות קיום לעתיד.

מה ההבדל, בכסף, בין מכירת מפעל

משותק למכירת מפעל חי?

הכונס לא נתן תשובה. אין ספק שכגוף

חי יש סיכוי לקבל מחיר טוב יותר.

האם מדובר על מיליונים?

כן.

הסברנו לכונס שיש להפעיל את המפעל

על-ידי מפעל שקיים היום בענף. פרי-

זה הוא מפעל שמייצא 90% מתוצרתו. אם הכונס ימכור למישהו בחוץ-לארץ -

תהיה התנגדות. עוד צריו להביא בחשבון שעובדים עף מערב אירופה וצפון

אירופה. שם אלה גופים פרטיים ולא ציבוריים ולא ממשלתיים והם משתדלים

שלא יהיו עניינים עם בית משפט. זה לא אומר שמי שיקנה את המפעל יתחיל

לפרק אותו. יכול להיות שמפעל קיים בענף יקנח את המפעל הזה גם אם הוא

לא מופעל, והמפעל הקונה יפעיל אותו. אם תהיה הזרמה של כסף אפשר להפעיל

את המפעל. זה מפעל טוב.

ומה עם העובדים?

יפעיל את המפעל עם העובדים.

אנחנו מדברים על מפעל שהיה לו

ייצוא והרוויח.

לפי חוות הדעת שיש לבונס, יש תחזית

של או הפסד של 2 מיליון או רווח של 800,000, מרובר על דולרים. מה יהיה

ההבדל אם מדברים על מפעל דומם?

בשנה האחרונה המפעל הפסיד.

כמה?

3 מ י ל י ו ן.

היו"ר א' נמיר; בשנה?

כן. זה לפי דיווח של הכונס.

במפעל יש תוצרת של 4-3 מיליון דולר.

זה נלקח בחשבון.

בשנה האחרונה המפעל הפסיד.

בשנת 1984 המפעל עשה ייצור של 23 מיליון

דולר; ב-1985 - של 26,7 מיליון דולר, ובשנת 1986, זאת אומרת במשך עשרה

חודשים - של 6,7 מיליון דולר. במלאי יש 4-3 מיליון דולר; כפי שאמרתי,

המפעל הפסד.

בעיות הניהול של המפעל, בעיות הבעלויות

שלו - אינני יודע איר לכנות את התופעה שהיתר. - השפיעו על כד שבמהלך שנת

1986 היתה ירידה בהיקף התפוקה לפחות במחצית והיתה גם ירידת מחירים. שתי

התופעות האלה גרמו לכך שבשנת 1986, עד לכניסת הכונס לתפקידו, המפעל

הפסיד.

אני מדגיש את הנקודה הזאת, כי זה חלק

מהאטרקטיביות של המפעל הזה אשר הגיע לכינוס במצב מסויים, ומצבו של

המפעל בשוק מושפע מכך.

אין לי הערכה מה ההבדל במחיי בין

מפעל חי למפעל סגור.

למרות שאנחנו ערים למצב הרווח ות של

המפעל ב-1986, ואנחנו ערים למצב הרווחיות בשנת 1987, על פי הפרמטרים

שהצגתי, הגשנו לחשב הכללי בקשה להפעיל את המפעל בשנה הקרובה, מתור

שיקולים כלכליים ציבוריים ומתור הנחה שאולי מפעל זה יוכל להימכר באופן

חיובי יותר תור כדי הפעלתו.

כפי שאני יודע את המצב עד כה, האוצר

היה מוכן לעשות משהו, אבל לא בנק לאומי. האוצר היה מוכן לתת ערבות

מסויימת, בתנאים מסויימים - דובר על שיעבודים מסויימים על חלק מהנכסים

של המפעל - אבל בנק לאומי, שהוא נושה, לא היה מוכן לקבל את התנאים

האלה.

מה החוב לבנק לאומי?

לפי ידיעתי, 8 מיליון דולר.

מה החוב הכללי?

12 מליון. זה לא מספר בדוק.

12 מיליון, מזה 8 מיליון לבנק לאומי

והיתר לגורמים אחרים.

וזה כולל את המלאי?

המלאי, זה לא חוב.

נאמר על-ירי הכונס, שהרכוש שיש

יכול לכסות את החובות.

זו הערכה.

זה מפעל שיש לו חובות של כ-12 מיליון

דולר, ולבנק לאומי, שהוא הנושה העיקרי -

8 מיליון. בנק לאומי ביקש את הכונס.

אתמול בלילה, במסגרת של ארוע חברתי,

דיברתי עם איש רלוונטי בבנק לאומי ואמרתי לו את עמדת האוצר. החשב הכללי

לא מוכן לתת ערבות מדינה בתנאים של בנק לאומי. הוא מוכן לתת בתנאים

אחרים, כשיש לו זכות על הנכסים. הכונס רוצה ערבות להפעלה שוטפת, לצורכי

התפקוד בעונה הקרובה. נקודת הראות של בנק לאומי שונה מזו של האוצר.

מי שנותן ערבויות מדינה זה גורם אחד -

החשב הכללי, האוצר. אנחנו המלצנו, למרות שאנחנו חושבים שהמפעל יפסיר

ב-1987, להיענות לבקשה של הכונס לתת לו הלוואה עם ערבות, דיברנו על 12

מיליון דולר, אפילו בתנאים של בנק לאומי, רק כדי להציל את התעסוקה במפעל.

החשב הכללי היה מוכן לתת ערבות מדינה בתנאים מסויימים, שבנק לאומי

לא מסכים להם.

הוא רוצה שיעבוד.

כן . אם כן, יש תנאים של החשב הכללי

ויש כללים של בנק לאומי.

אם זה לא לפי יאים

שלי, אני אומר לכונס שלא יפעיל ויתחיל בפירוק. מצד שני אומר החשב

לא מוכן לתת ערבות אלא בתנאים שלו, שהוא יוכל לבקש חלק מנכסי המפעל.

זה ברור.

זו התמונה נכון לאתמול בלילה.

האם נקבע המשך?

אינני יודע. יצאתי מהתמונה. סיימתי

בכר שהצדדים יגמרו ביניהם.

נשמע עכשיו את דבריו של מזכיר מועצת

פועלי חדרה.

מר ברודט אמר שעד לסגירת המפעל לא

פנה אליהם שום גוף, לא מצד ההנהלה

ולא מצד העובדים.

לא מצד הבנק.

אני מדבר בשם העובדים.

כשקיבלנו את ההודעה, בחול-המועד

סוכות, היא נפלה עלינו כרעם ביום בהיר. המנהל אמר: עד כאן. אני לא

יכול לתת עבודה. העובדים לא היו מודעים לקשיים. הם היו שותפים עם

ההנהלה לדרך של התייעלות וחסכון. הם ידעו שיש תכנית הבראה ומחכים

למימון ביניים.

אין אפילו עובד אחד

מפוטר. העובדים באים יום יום לעבודה, הם מתייצבים לעבוד אבל לא

מקבלים עבודה.

ושכר הם קיבלו?

הם קיבלו שכר לחודק אוקטובר. לשכר

חיה גג. הכונס שילם עד 750 ש"ח.

התשלומים לתנאים סוציאליים, חובות קודמים במשר חודשיים למבטחים ולשכת

המס, טרם נפרעו.

המצב הזה הוא מכה קשה ואפילו אנושה

לחדרה ולאזור שלנו. אנחנו לא רואים מתי והיכן משתבצים העובדים האלה

במקומות עבודה אחרים.

זה המפעל השלישי בגודלו.

כמפעל כן, לא כמקום עבודה.

במצב שנוצר בחדרה אסור לנו ואנחנו

לא יכולים לעבור לסדר היום. עד היום הרגענו ומיתנו את ציבור העובדים

אם כי יש בלבנו הרבה על בנק לאומי, אבל לא היה לנו אל מי לפנות. כפי

שאמרתי לפני דקה, יש בלבנו הרבה על בנק לאומי על דרך ההתנהגות שלו.

חלק גדול מהעובדים במפעל קיבלו את משכורתם באמצעות בנק לאומי אבל

מיום הכינוס סגר הבנק את הכל, הוא לא נתן לעובדים משיכת יתר, אפילו

לא של שקל אחד. עד היום אנחנו ממתנים את ההתנהגות של העובדים. זה ציבור

טוב ואחראי. לא נתנו לו לעלות על בריקדות.

במפעל הזה יש עובדים, לא אחד ולא

עשרים, שלהם אחד-עשר ילרים בבית, בני מיעוטים משטח מדינת ישראל. אנחנו

לא יודעים כמה זמן נוכל למתן אותם ולהחזיק את המושכות בידנו. יש תסיסה

פנימית בקרב הפועלים וזה חומר נפץ מבחינה חברתית.

כל הזמן יש שיחות עם הכונס. כל מה

שהוא רצה מהעוברים הוא קיבל בהסכמה. הכל הלכו לקראתו כדי להגיע לתוצאה

מהירה.

הכונס, שהוא נציג של בית-המשפט ולא

לאחר שהבנתי את המצב אני רואה שלמפעל הזה

יש סיכוי לחיות, לעבוד ואולי להרוויח. יותר מזה, שלשום ואתמול הוא

אמר לנו שאולי כשנגיע לוועדת העבודה והרווחה העניו לא יהיה רלוונטי,

כי המפעל יעבוד. היתה לו תכנית שהוא יפעיל את המפעל עם כל העובדים

שיש, כי ראו סיכויים.

למפעל הזה יש מוניטין בשוק בחו"ל,

יש לו שם של מפעל המספק סחורה טובה.

אנחנו לא מבינים את הא1צר. אם

חס וחלילה נאמרת המלה האחרונה והמפעל בפרוק, 250 איש יהיו בחוץ הם

יפנו ללשכת העבודה אבל עד שהם ימצאו עבודה זה יעלה הרבה מאד כסף

למדינה, שלא לדבר על יצירת מקומות עבודה חדשים לאנשים האלה.

אנחנו יושבים כאן ועינינו כלות, כי

עכשיו מתחילה העונה ואם התוצרת של המפעל הזה תהיה בשוק, הוא ממשיר את

חייו. כשאני מדבר על העונה, אני מתכוון לעונת ההדרים. כל יום שעובר

והמפעל לא עובד, זה מפחית את הסיכויים שלו. אנחנו אובדי עצ1ת.

אנחנו פונים לוועדה, דרסה לכנסת

ולממשלה, לאוצר, ומבקשים שייעשה הכל כדי לפתור את הקשיים. לא נוכל

לחזור לחדרה בידיים ריקות. באנו בתקווה לשמוע את הבשורה הטובה. אט

נאלץ לחזור לחדרה, להתייצב בפני העובדים ולומר להם שאין סיכוי, זה

מצב בלתי נסבל ואינני יודע מי יקח על עצמו את האחריות למה שיעשו מחר

העובדים האלה.



אנחנו פונים אל הוועדה שתעשה ככל

יכולתה, ובידי הוועדה יש אפשרות ללחץ על הגורמים.

יש קונים שהגיעו לשולחו ויש קונים

שטרם הגיעו. יש בדיקות לרכישת המפעל, אבל יש לו בעיה אמיתית - תנאי

של ועדת התכנון והבנייה, לשבע שנים.

כמה שנים עברו עד עכשיו?

זה הגיע לוועדה המחוזית וכדי

שיהיה אורך נשימה היא מדברת על

תור שבע שנים לעבור למקום אחר בחדרה, למקום שמתאים לתעשיה. אם הכונס

יצליח במעשיו והמפעל יהיה חי - יש סיכוי. מכל מקום, בעוד שבע שנים

המפעל לא יכול להישאר במקום הנוכחי.

מעכשיו שבע שנים?

כ ן.

הכונס אומר היום שיש סיכוי להעמיד את

המפעל על הרגליים, צריך לתת לו צ'אנס, והמדינה חייבת זאת.

אני רוצה להדגיש שחלק מהעובדים

במפעל באים מעיירות פיתוח. כפי

שנאמר כאן, זה מפעל טוב. המפעל זקוק לזריקת עידוד ואנחנו מאמינים

שהוא יעלה על הדרך. אני חושב שהשקעה תישא פרי גם מבחינה חברתית וגם

מבחינה כלכלית. המפעל הזה לא כמו מפעל אחר שבחדשות. זה לא מפעל שאפשר

להגיד עליו שאם העובדים יישבו בבית ויקבלו כסף ולא יעבדו, המפעל ירוויח.

אם המפעל הזה יעבוד, הוא ירוויח ויכסה את עצמו.

המעשה

שלו הוא בבחינת גם רצחת וגם ירשת. במשך החודש האחרון הייתי עד לתופעות

שלבי נמס בקרבי. פגשתי אנשים שאמרו לי שאיו להם כסף לקנות את הצרכים

המינימליים וההכרחיים לחיי יום יום. נתנו הלוואה קטנה לעובדים. זו

אוכלוסיה שאסור להזניח אותה.

איו ספק שצריך להפעיל את המפעל כדי

שיהיה פוטנציאל למכירה.

איו ספק שהמצב שנוצר הוא חומר

נפץ. אני חושב שיש צורך בלחץ של בולדוזר על האוצר.

אחד העובדים אמר: כל בוקר אני צריך

להביא לבני משפחתי לפחות שישה לחמים

ושקיות חלב.

העובדים נפלו קורבו למצב שנוצר.

יש במפעל אנשים שעובדים שלושים

וחמש שנים ליד המכונות והנה ביום בהיר אחד בא המנכ"ל ואומר: משעה

זו המפעל סגור. לנו לא היתה ברירה אלא לחסום שלא תצא סחורה.



לא רצינו להפר חוק. עד חיום עזרנו

לכונס בכל מה שרצה אבל הוא ההתים אותנו על מסמר מזעזע בקשר לשכר.

הכונס, בשביל לשלם שכר לחודש אוקטובר,

ביקש שהעובדים שסגרו את השערים יפתחו

אותם כדי לקבל את השכר.

300 שקלים.

למה שהעובדים יהיו הקורבן הראשון?

הכונס לא בא להגן על העובדים. הוא מנהל

את העניינים של בנק לאומי. זו תופעה חמורה.

כפי שאמרתי יש במפעל עובדים שנמצאים בו

שלושים וחמש שנים. עבדנו שלוש משמרות ועד החגים לא היה סימן לסגירת

המפעל. הבאתי חוזה עבודה כדי שחברי הוועדה ידאו שאנחנו באים לקראת

המפעל. אנחנו לא רוצים שהמפעל יפשוט רגל בגלל אחוזים מסויימים. ביום

שישי אנחנו עובדים שלוש שעות, כי אין עבודה. הסכמנו לכל כדי שהמפעל

לא ייסגר. עבדנו נאמנות אבל לעובדים לא נמסרה שום הודעה.

אסור שהמפעל ייסגר. אם המפעל ייסגר

וייפלטו 240 או 270 עובדים, זה יהיה תוהו ובוהו. עד היום לא נתנו

לעובדים לפגוע ברכוש אבל הגיעו מים עד נפש. אם השכוע לא תהיה תשובה

להפעלת המפעל, נציגי העובדים יסירו מעליהם את האחריות, ואינני יודע

מה יקרה.

בנק לאומי עשה מעשה מעציב מאד. אני

רוצה לספר על נסיון שעבר עלי. המשכורת

שלי מועברת לבנק לאומי ושם גם מתנהל החשבון שלי. היה לי בחשבון גרעון

של 182 שקל. פניתי לבנק וביקשתי כסף. לא נתנו לי. לא נתנו לי אף על

פי שבאותו בנק יש לי גם מניות של בנק לאומי וחסכונות.

וחשבון עובר-ושב?

כן. אנשי הבנק ידעו שאני עובדת במפעל

פרי זה ולא נתנו לי אשראי.

אחד העובדים שלנו קיבל ציק תמורת

חודש עבודה. היה לו אובר-דראפט הוא קיבל רק תמורת כיסוי האובר-דדאפט

שהיה לו. זה קרה בחדדה. בדגע שאחזיד את האובד-דדאפט שלי, אני מתכוונת

להוציא את כל החסכונות שלי מבנק לאומי, ולא רק אני.

אני מנהל השיווק והרכש של המפעל. אני

עובד במפעל עשרים שנה.

אני רוצה להתייחס לדבריו של נציג

כל הנתונים שקיבלתם כאן הם נכונים, הם

נכונים כעובדה אבל לא כמציאות. צריך היה לבדוק מהן הסיבות שגרמו

לירידת הייצור במפעל.

שגיאות שנעשו על-ידי ברוקרים או

ההנהלה גרמו להפסד של 3 מיליון דולר. זה מפחיד אבל זה מפעל שהרוויח

במשר שמונה-עשרה שנים והוא יכול להרוויח במשך עוד עשרים שנה. צריו

לראות את המפעל שפעל במשר הרבה שנים עם רווח.



אני חוזר ואומר שמפעל שמייצר בשנה

אחת 26 מיליון דולר והשנה רק 9 או 10 מיליון רולר, צריך היה לברוק

ביסודיות מה הסיבות שגרמו לזה. אמרתי שהיה הפסד של 3 מיליון דולר.

אני לא יודע אם עובדי הייצור יודעים את הסיבות האמיתיות להפסד הזה.

זה כחצי שנה אנחנו מנהלים את המפעל

בעצמנו, בכסף שאנחנו מייצרים.

לפני שמייצרים מוצר מוכרים אותו,

וחלק מהנושים זה מפני שהם שילמו מראש. יש לנו כסף של אנשים ששילמו

מראש עבור סחורה. כך עבדנו.

כונס הנכסים הופיע ביום מסויים ונתן

תמונת מצב שמצא במפעל. במשך עשרים יום הוא לא הספיק לבדוק את המצב

שהיה במפעל.

מפעל פרי זה היה עד השנתיים האחרונות

בין המפעלים הטובים בארץ.

כעובדים ותיקים במפעל אנחנו מבקשים

שלא תהיינה החלטות פזיזות. צריך להחליט בכובד ראש, כי זו החלטה שתהיה

לה משמעות רבה לא רק לעובדים במפעל אלא לכל הציבור בחדרה.

ער עכשיו שתקנו ולא פרסמנו את הבעיות

שנגרמו על-ידי הבעלים הקודמים, ברוקרים, אנשים שלא עסקו בתעשיה אלא

בביזנס.

אנחנו, העובדים, מבקשים מהוועדה לעמוד

על הפעלת המפעל.

אני אחראי לייצוא והייבוא במפעל. אני

עובד בו למעלה מעשרים שנה.

מפעל פרי-זה קיים מאז 1947. במשך

השנים הוקמו במרינת-ישראל מפעלים רבים. לא נסגר אף לא מפעל אחר רומה

בתעשיה. אם נסגרו מפעלים בנסיבות כאלה או אחרות, היו אלה מפעלים קטנים

והם נסגרו מרצון הבעלים.

נציג משרד התעשיה והמסחר ממליץ על

צעד חיובי. זה מפעל שיש לו פוטנציאל בשוק המקומי, של מיליוני רולר.

מדובר על חוב של 12 מיליון דולר שנובע

מהפסדים. כדאי לבדוק את הקטע של הוצאות המימון, שהוא דומיננטי בהוצאות

המפעל.

המגמה היום בעולם היא עליה במחירי

הרכזים.

אנחנו היינו מפעל שהיה לצנינים בעיני

מפעלים גדולים, כי אחוז פרי ההרר שקלטנו לא עמר בשום פרופורציה למה

שייצרנו. זו היתה כמות קטנה של פרי.



לסולל-בונה נתנו הרבה כסף. זה לא

הציל אותו. אותו דבר עשו עם קופת-חולים. לקבלנים פרטייים נתנו הרבה

כסף, ולמושבים. אלה לא תקדימים? סכום של 2 מיליון דולרים למפעל שמייצר

ב-26 מיליון דולר, זה תקדים? האם ענף האלקטרוניקה לא מושפע מהנעשה בעולם?

וענף היהלומים לא מושפע מתסיסות בעולם? מר שניצר רוצה סיוע, אולי נעשה

יום סרט בשבילו? ואלסינט במצב יותר טוב?

מר קיסר היה בבנין כשהנושא

של פרי-זה הועלה לדיון. הוא לא ירד לשמוע. האם אנחנו אנשי הסתדרות

סוג בי?

ההוצאה העיקרית כדי להפעיל את

המפעל זו הוצאה לרכישת פרי הדר. לספקים של פרי הדר אנחנו לא חייבים

אפילו לא פרוטה אחת.

גם את אל-על מפעיל כונס בתנאים

כאלה אח אחרים. האם אל-על איבדה מהמוניטין שלה? האם אנשים הפסיקו

לנסוע בה?

בנושא השכר יש פרדוכס. הכונס אומר

שמבחינה משפטית הוא לא חייב לשלם לעובדים שום דבר. הוא מצא מפעל סגור,

כר הוא אומר. הוא לא חייב, אבל כדי להקל הוא שילם עד 750 שקל. מהסכום

הזה הוא לא מנכה אלא בביטוח לאומי. הוא ניכה אמנם דמי ביטוח לאומי אבל

לא העביר את זה. למזלו זה בא החודש מהמדינה.

מי קיבל את הכסף?

זה בחשבון הכונס. הוא ניכה את

מלוא דמי הביטוח.

כפי שאמרתי, בנושא השכר יש פרדוכס.

הכונס ניכה את מלוא דמי הביטוח, ומה קרה? אני למשל, אם שכרי יותר מ-750

שקל, קיבלתי סכום יותר נמור ממי שמשתכר 750 שקל ברוטו, כי הניכוי נעשה

מהשכר הכולל של כל עובד, זאת אומרת שמשברי נוכה סכום גדול יותר משנוכה

משכרו של עובד שמקבל פחות ממני, ובסופו של דבר נשאר בידי סכום נמור יותר.

כפי שאמרתי, הכונס ניכה את הכסף

אבל לא העביר אותו. זה לא מסתדר.

מר ו ולמן, כאיש משרד התעשיה והמסחר,

האם יש סיכוי? האם יש

עתיד למפעל?

משרד התעשיה והמסחר לא מלווה את

המפעל מבחינה פיננסית. אנחנו מלווים

את המפעל במה שנוגע לפיקוח על ייצור ועל טיב המוצרים.

בל מה שנאמר על-ידי העובדים, לפי

הכרתי, זו אמת.

כמות הפרי

שמקבלת התעשיה קטן יותר מבושר הייצור. ואשר לפרי-זה: לא עומד מאחוריו

שום גוף שמספק פרי, לא עומד מאחוריו ספק פרי. ועוד דבר: במדינת ישראל

המחיר הוא בלתי כלכלי.



יש תחרות בין המפעלים. הנהלת פרי-זה

החליטה לשלם יותר, וזה העלה את המחיר. אם כן, נוכח העובדה שהמחיר

הסופי של המוצר מוכתב על-ידל ברזיל ואם עכור חומר הגלם משלמים מחיר

גבוה, וכפי שאמרתי כבר, מאחורי פרי-זה לא עומד גוף חזק, נוצר קושי

מסויים ובגלל העברת בעלויות המפעל הזה נשאר ללא אבא וזה בשעה שהיה

צריך לעזור לו. בכלל ענף פרי ההדר מצוי בתקופה קשה, כי המוצר הסופי

עולה על התצרוכת.

י' שמאי האם הבנתי נכון, שפרי-זה שילם על

פרי הדר יותר ממפעלים אחרים?

ז' וולמן לא. אם היו כודקים מצבם של מפעלים

יותר מבוססים, ללא הבעיות שיש לפרי-

זה, המצב קשה גם במפעלים אחרים.

ההחלטה של פרי-זה, שדיברתי עליה,

היתה ברגע מסויים,

חבל שלא נמצא כאן איש האוצר.

הוא הגיע אחרי שהתחלנו בדיון.

נתבקשתי לבוא כדי לשמוע ולהעביר

את הדבדים למר סרוסי,

אחרי ששמענו את הדברים גם מצד משרד

התעשיה והמסחר וגם מצד העובדים, אני

חושב שהתמונה שלפנינו עכשיו יותר בהירה.

אחרי ששמענו על התנהגותו של בנק

לאומי כלפי העובדים, הבנק אשר ביקש את הכונס, אחרי ששמענו על פגיעתו

בעובדי המפעל אני יוכל לומר שאילו אני הייתי אחד העובדים במפעל ואילו

אני הייתי נפגע מפעולתו ומיחסו - הייתי סוגר את החשבון שלי בבנק. אני

חושב שהתנהגות כזו היא התנהגות ברוטאלית של נושה שבאמצעות הכסף הקטן

ביותר, באמצעות חשבונות העובדים הוא מפעיל סנקציות. אנחנו צריכים

לתבוע מהבנק לא לספסר על-חשבון העוברים.

אני יודע שבני לאומי רוצה את הקרקע.

זו קרקע ששווה מיליונים.

ברגע שהמפעל יחוסל יעלה ערכה של

הקרקע, כי זו קרקע עירונית.

לדעתי, צריו שהאוצר יתן את הכספים גס

אם הבנק לא יסכים להסדר, כדי המפעל ימשיר לעבוד.

אני רואה לנגד עיני התמוטטות של מפעלי

ייצור זה אחרי זה. אני רואה תופעה

שבעלי הבית היחידים במדינת ישראל הם הבנקים. קודם היו מניות ושיגעו את

המדינה, אנשים קנו ואחרי כל הקלקולים הם בעלי הבית. לא הרגשתי שאחרי

כל מה שהיה קרה משחו בבנקים. שם לא מוותרים. היחידים שמשלמים הם העובדים.

אני גם לא רואה שבשירותים עשו קיצוץ. באיזה משרד יש פחות פקידים? בשום

משרד אין פחות פקידים. מה עושים שם? שם יש חוזים מיוחדים.



מספרים לנו סיפורים על רווחיות.

האם זה רווחי להחזיק כל מה שמחזיקים בשירותים. אנחנו זוכרים את מפעל

אתא עליו השלום, עכשיו יש מנועי בית-שמש ויש מספנות ישראל. לפי מה

שאני שומעת, ההתרשמות שלי לגבי פרי-זה היא לא אופטימית.

בכל המפעלים שטיפלנו בהם מצאנו

שהיה ניהול כושל, המנהל כושל, הניהול כושל, אבל הפועלים הם ההולכים

הביתה. זו נורמה שהוועדה הזאת לא יכולה לחיות אתה עוד.

אנחנו יכולים לקבל החלטה שאנחנו

פונים מיד שיתחילו להפעיל. הכל יפה. אבל אני לא חושבת שבזה סיימנו את

הפרשה.

אני חושבת שאם הענין לא יסתדר

השבוע, לא תהיה לנו בדירה בשבוע הבא ונצטרך להזמין את נציגי בנק לאומי,

שהוא הנושה, ויבוא גם מר סרוסי ויבוא גם הכונס ומי שצריך.

נלחמנו בנושא מפעל אתא והוכנענו.

אני חוששת שמא זה יקרה בפרי-זה. שם העניו לא טוב.

אם יגיעו לכאן נציגי בנק לאומי, מה

הסמכות שלנו לומר להם שלא יהיו

הנושים הראשונים?

חבר-הכנסת פרץ, אנחנו יודעים בדיוק

מה הסמכות שלו. לנו יש ממכות רק

כשהדברים מגיעים לחקיקה. אנחנו לא יכולים לפעול לא כמשטרה ולא כצבא

ולא כמי שמכריח.

אנחנו לא יכולים להשלים עם הנורמה

שנוצרה במדינה. הופכים את הפועלים לאבק אדם. זה רנטבילי? המדינה זה

רנטבילי? מה רנטבילי?

ננסח את הפני יה שלנו, שתהיה גם ליושב

ראש מועצת המנהלים של בנק לאומי, שהוא הנושה הגדול, גם לשר האוצר וגם

לשר התעשיה והמסחר. אנחנו מוכנים להיכנס למאבק בעניו זה. לא ייתכו שתהיה

זו ועדה שכל יום תבכה על סגירת מפעל.

נגיד משהו גם על חשיבות העובדים.

ליושב -ראש מועצת המנהלים של בנק

לאומי. צריך לפתוח את החשבונות.

עם זאת, אני לא הייתי מחזיקה את החשבונות שלי בבנק כזה אפילו לא יום

אחד, והייתי מפרסמת את הדברים.

אני מקווה שלא נצטרך להתראות כאו

בשבוע הבא.

מה לגבי משכורת חודש נובמבר?

נפנה בעניו זה לכונס הנכסים. אני

טיפלתי גם ביחס לחודש אוקטובר. אפנה

שוב אל הכונס. הכונס, ליפא מאיר, היה הכונס של "אתא", ואני לא יכולה

להשתחרר מהטראומה הזאת. אולי מישהו לא במקרה בחר בו.



כפי שאמרתי, אם הדברים לא יוסדרו,

אנחנו מתראים כאן, עם נציגי בנק לאומי ועם כונס הנכסים, בשבוע הבא.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.00.