הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח 'לא מתוקן



פרוטוקול מס' 248

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום בי, אי בחשוון התשמ"ז, 3.11.86 , בשעה 11.00

בנוכחות;

וזבדי הוועדה; היו"ר אי נמיד

נ י ארד

צי ביטון

בי בן-אליעזר

חי גרוסמן

ר' כהן

אי שוססק

י י שמאי

מוזמנים; אי אפרת - מנכ"ל חברת אליאנס

די גולומב - יו"ר מועצת המנהלים של אליאנס

שי צור - מזכיר מועצת פועלי חדרה

מי פרץ - יו"ר ועד אליאנס

די איטח - חבר הוועד

אי ספירו - חבר הוועד

ג' וילן - חבר הוועדה המרכזת

מי גת - סי יו"ר האגף לאגוד מקצועי

בי חקלאי - מנכ"ל שרות התעסוקה

כי אזרי - הממונה על יחסי עבודה

אי בכר - מנהל לשכת התעסוקה לשומרון

די חזן - חבר הוועד

עי גבאי - חבר הוועד

יי סויסה - חבר הוועד

י' ארן - לשכת הקשר של ההסתדרות בכנסת

מזכירת הוועדה; אי אדלר

הקצרנית; ת' בהירי

מפעל אליאנס בחדרה



מפעל אליאנס בחדרה

היו"ר אי נמיר;

אני פותחת את ישיבת הוועדח. אם לחברי חוו עדה אין התנגדות, אני מכריזה על

הישיבה כפתוחה. אני מודה שאיני יודעת כיצד לקרוא לנושא העומד על סדר-היום. אקרא

לו "הנעשה במפעל אליאנס-חדרה". לפני שנעבור לסדר-היום אציג את המשתתפים בדיון

(היו"ר מציגה את הנוכחים).

פנה אלי ביום ו' החולף חה"כ שמאי וביקש לזמן ישיבה מיוחדת של הוועדה לדיון

בארוע האחרון באליאנס, כוונתי לכניסת אנשי המשמר האזרחי לתוך המפעל ולסגירת

חמפעל. נשמע כאן את הפרסים. אני נזהרת מאד כיו"ר חוועדה, מלהביא לוועדה סכסוכי

עבודה. מח שיהיה בדיון זה אינו בא במקום שום מו"מ. הכנסת אינה כתובת למו"מ בין

מעסיקים לעובדים. מצאתי לנכון לענות לבקשתו של חה"כ שמאי , כי על-פי חבנתי

ותפיסתי עצם הכניסה של גוף זר לתוך חמפעל וסגירת חמפעל, היא ארוע חריג ויוצא

דופן, שלא יכולתי להשלים איתו. אני שוב אומרת: לא נהפוך לכתובת למו"מ בין עובדים

לבין מעסיקים. אתן לחה"כ שמאי לחציג את הנושא, ולאחר מכן נשמע את נציגי הוועד,

מועצת הפועלים, חברת חעובדים והאגוד חמקצועי.

י י שמאי;

כפי שאמרח היו"ר, קשח לתת שם לארוע שארע באשמורת חבוקר של יום וי במפעל

הצמיגים אליאנס. קבלתי שיחת סלפון בשעה 5.00 בבוקר מעובדים שאמרו לי כי קרח

אסון במפעל, חכניסו בריונים למפעל, אשר גרשו את חעובדים חחוצה במכות. חלק

מחעובדים נפצעו. שאלתי מי הכניס אותם למפעל, ונאמר לי כי החנהלח חיא שנחגה

בברוטליות. הגעתי מיד למפעל ומצאתי מאות עובדים מתגודדים מסביב למפעל.

חברת-חעובדים של ההסתדרות הכללית היא בעלת המפעל. שאלתי את עצמי, למי אני צריך

לפנות בענין זח, האם לאגוד המקצועי שאינו מעורב בו או למועצת הפועלים ששלושה

שבועות לפני כן קיימתי דיון סוער עם מזכיר, ושאלתי אותו מה דעתו על מה שקורה

במפעל. העובדים מבקשים בסך הכל הגנה מקצועית, אך מזכיר מועצת הפועלים שלח אותם

לבוררות. אמר לי מזכיר מועצת הפועלים כי כאשר שני הצדדים אינם מגיעים להסכמה

במפעל השייך לחברת העובדים, אין מכריזים על סכסוך עבודח או שביתה אלא פונים

לבורר מוסכם.

יושבים כאן מצד אחד מזכיר מועצת הפועלים ומצד שני חבר חנחלת אליאנס, גרשון

וילן. אני שואל את עצמי האם ייתכן שיוכנס למפעל גוף זר אר יכה עובדים ליד פס

הייצור שלהם? כיצד אתם יכולים לחנך את המערכת חמשקית האחרת, כאשר דבר כזח קורח

אצלכם. אילו היה דבר כזה קורה במפעל פרטי, היה מזכיר מועצת הפועלים יחד עם

האגוד המקצועי, מעמיד את כל חדרה על חרגלים, כדי שמקרח כזח לא יישנה.

תפקידנו לשפוט את ההסתדות הכללית ואת חברת העובדים על דרך ההתנהגות

הברוסלית שלהם כלפי העובדים. לא ייתכן כי עובדים המבצעים את עבודתם, יגורשו

מקווי הייצור וייזרקו מן המפעל, אי אפשר להכניע אותם כך בעיצומו של מו"מ-. זוהי

פגיעה בעובד והכפשתו. תפקידנו הוא לשפוט את הנהלת חמפעל ואת האגוד חמקצועי.

היו"ר אי נמיר;

תפקידנו אינו לשפוט את חברת-חעובדים, גם אם נאמר מה שצריך להאמר. חדיון כאן

הוא לגופו של ענין.

אני מודיע לחברי חוועדח כי עובדי המפעל מתכוונים מדי שנה, ביום ה-0.301

לציין מעין "יום אדמה" משלנו, כדי לציין את חיום בו גרשו אותנו מן המפעל. ביום

ו' בשעה 10.30 הגיעו חחסעות אל חמפעל. כל פועל קיבל סדור-עבודה וחתחיל לעבוד.

בשעח 1.45 נכנסו בריונים למפעל, תפסו את הפועלים העובדים כבר 20-30 שנה במפעל



וזרקו אותם כמו כלבים מן המפעל. הם נכנסו למקלוזות בהן התרחצו אותה שעה עובדים

שסיימו את העבודה, והוציאו אנשים ערומים מן המקלחות. יש לנו שני עובדים פצועים,

אחד מהם שבר יד והשני שבר רגל.

אי שוסטק;

מה הם אמרו?

מ' פרץ;

הם אמרו כי באו לשלוט על המפעל ועל העובדים לצאת התוצה. הם אמרו: התוצה

כולם, עכשיו אנו שולטים במפעל. הגעתי למפעל בשעה 4.15. כאשר הגעתי ניגש אלי

המפקד שלהם---

היו"ר אי נמיר;

אני רוצה לשאול שאלת הבהרה; האם הם אמרו מטעם מי באו?

מ' פרץ;

כאשר הגעתי למפעל, ראיתי עובדים מבוהלים, וזלקם עדיין לא לבושים. לא היו

במפעל מים או תאורה וגם לא קשר טלפוני. ניגש אלי מפקד הכת מטעם מודיעין אזרוזי,

ומאחוריו התייצבו ששה מאנשיו. הם הקיפו אותו ואני עמדתי באמצע. המפקד אמר לי;

קיבלנו הוראה להשתלט על המפעל, תצאו כולכם החוצה, אין לכם מה לעשות במפעל. הם

לבשו בגדים אזרחיים.

י י שמאי;

הם רצו ליצור פרובוקציה, כדי שפועלים יכו מישהו.

מ' פרץ;

המפקד שלהם אמר לי כי המפעל בידיהם והם שולטים בו. אמרתי לו; תיקח את אנשיך

ותטתגרו באחד המשרדים, כי עוד מעט יגיעו למפעל 1200 פועלים אשר נתנו את הדם שלהם

למפעל. התחננתי בפני מפקד הכח שלא יחפשו מהומות. אחרי חצי שעה הגיע למקום קצין

משטרה אשר ביקש מהוועד לצאת החוצה. אמרתי לו שלא נצא, ואני מוכן לחתום שאפילו עט

לא ייפגע במפעל.

מה שקרה הוא הבושה הכי גדולה בעולם: הביאו את העובדים לעבודה, הם התלבשו

וקיבלו סדור עבודה, ואז הפעילו נגדם כח. אני מודיע לכם שמדי שנה נקיים יום זכרו ן

במועד זה.

האם תוכלו להסביר לנו על מה הסכסוך?

ישבנו במשך 48 שעות בוועדהפועל, בחדרו של החבר מאיר גת. הנושא שהיה על

סדר-יום הוא חוזה עבודה לשנת 1984/85. לאחר שעות מרובות של דיונים לא הגענו

להסכם וחזרנו למפעל. כינסנו את העובדים והסברנו להם את השתלשלות הענינים. כל אוזד

מהעובדים הלך לתחנה שלו והתחיל לעבוד. בשעה 3.00 באה הנהלת המפעל ולא נתנה סדור

עבודה למשמרת השניה. כל זה ארע יום לפני הארוע שאנו עוסקים בו עתה. הפועלים ישבו

במחלקות ולא עבדו, כי לא קיבלו סדור עבודה.

אם מי קי ימתס מו"מ?

מי בן-חיון;

עם מזכיר מועצת-הפועלים, שלמה צור, עם מאיר גת ועם מנכ"ל המפעל. לפועלים לא

היה סדור עבודה ולכן לא יכלו לעבוד. ירדנו להספק של צמיג אוזד ליום, כי ההנהלה

הפסיקה את העבודה. מוזלקת ה"במבורי" במפעל היא המתלקה המייצרת את הגומי. מחלקה

זו היתה משותקת, ומחלקות אחרות לא יכלו לקבל את חומר הגלם לייצור הצמיגים.

קיווינו שההנהלה בכל זאת תיתן סדור עבודה לכולם. ההנהלה ביקשה להכנס איתנו

לעימות אלים, אנו לא בנויים לכך. יש לנו אחריות על אלף ומאתיים עובדים אותם

נבחרנו לייצג, אך לא להוציא אותם לרחובות. היום אני בסוח יותר מאי פעם כי המפעל

יקר לעובדים יותר מאשר להנהלה. ההנהלה ראתה שכך אי אפשר להמשיך לנהל את המפעל,

ולכן התליסה להפעיל נגדנו כח. היא קיוותה כי העובדים "יתחממו", יפעילו אלימות

ויגרמו להתערבות המשטרה. אנו לא נגררנו לכך, נהגנו באיפוק. אני הייתי חבר הוועד

הראשון שהגיע למפעל ואמרתי למפקד הכח כי המפעל הוא שלנו, ויש לנו זכות להכנס

למפעל.

מה שקורה עתה הוא שיושב שומר בשער המפעל, בלי סלפון ובלי וזשמל, למרות שזה

אדם שעבר ניתוח-לב פתוח. הוא ישב במפעל בליל שבת לאור נר. אכפת לנו מה קורה עם

המפעל, כל אחד מאתנו נתן משנותיו למפעל. פנינו למפקד משסרת חדרה , והוא סיפק לנו

שמירה באותו לילה. עכשיו אנו שומרים על המפעל. מאחר והפסיקו את החשמל למפעל,

ניטרלו גם את המכשיר האלקטרוני שתפקידו להתריע מפני שריפות, למרות שזהו מפעל

הרגיש מאד לשריפות. אולי ביקשו לשרוף את המפעל ולהאשים אותנו. כאשר במפעל היו

בעלים אחרים, היינו שמחים לבוא לעבודה שלנו, היינו גאים במקום העבודה שלנו.

בחלום הגרוע ביותר שלי לא חלמתי שכך תנהג חברת העובדים עם העובדים.

מ' פרץ;

אתם צריכים לבוא למפעל, כדי לראות לאיזה נזק גרמה ההנהלה בגלל הפסקת החשמל.

היה זה נזק של עשרות אלפי דולרים. אם פועל היה משאיר צמיג בתוך מכונה, היה

מפוטר מיד. כאשר הפסיקה ההנהלה את עבודת המכונות, נמצאו בהן עשרות צמיגים.

בימים אלה קיימת בחדרה בעיה אמיתית! בחדרה שני מפעלים גדולים, אליאנס

ומפעל הנייר, ובשניהם יש זעזועים על רקע חידוש הסכמי עבודה. חבר אליהם מפעל

שלישי , מפעל פרי-זה שבוקר אחד הוציא את כל עובדיו מהעבודה ומינה כונס נכסים.

היו"ר אי נמיר;

כמה עובדים בפרי-זה?

שי צור;

240 עובדים. לאחרונה התקיים מו"מ בנושא הסכם העבודה באליאנס. כוונתי לכך

שבמשך 4 חודשים מתקיים מו"מ בין ועד הפועלים ומועצת-הפועלים מצד אוזד לבין הנהלת

המפעל. ביום וי השכם בבוקר, קיבלתי טלפון ממזכיר האגוד המקצועי, ובו מסר לי כי

קיבל הודעה מוועד-הפועלים כי בשעות הקטנות של הלילה נכנסה למפעל קבוצת אנשים יחד

עם נציגי ההנהלה, הורידו את העובדים ממקומות העבודה שלהם, סגרו את האור, סגרו את

המכונות והוציא את הפועלים מחוץ לשער המפעל. אני יכול לומר כי מועצת הפועלים

נדהמה והזדעזעה מן הדרך הזו.



בי בן-אליעזר;

מי שלח אותם?

ש' צור;

אני לא יכול לומר מי שלח אותם, הם באו עם נציגי ההנהלה. הכניסה למפעל היתה

באיזון לילה, תוך שמוש בגורמים זרים וסילוק העובדים משטח המפעל. במשך התקופה

שמאז התקרית ועד היום, יצא לי לדבר עם מספר עובדים. חלק מהם הציגו בפני יד או

רגל שנפגעו בתהליך הוצאתם מהמפעל. חלקם התחלקו במקלחת עקב כבוי האורות. אותם

עובדים הובאו למפעל על-ידי ההסעה המאורגנת בשעה 11.00 , כדי להתחיל בעבודתם.

מזכיר האגוד המקצועי הגיע למפעל בשעה 5.30 בבוקר. התברר לנו כי הסילוק מן המפעל

לא נעשה בצורה עדינה, אם לדבר בלשון המעטה. יש לנו טרוניה קשה על-כך שהסילוק

נעשה ללא הודעה למועצת הפועלים. אילו ידענו שדבר כזה עומד לעשות, בוודאי שלא

היינו נותנים שייעשה.

ר' כהן;

חברת העובדים צריכה להחליט כי היא מכירה במועצת הפועלים.

שי צור;

מזכירות מועצת הפועלים גינתה את הדבר בכל לשון של גנוי. נתבע קיום דיון

במוסדות ההסתדרות, כדי לקבוע האם זו הדרך בה מוסד הסתדרותי צריך לפעול.

לעצם הסכסוך; המדובר במפעל שמ-1984 לא נחתם בו הסכם עבודה. כך מצאתי את

המפעל כאשר נכנסתי לתפקידי בסוף 1985. הפועלים לא זכו לתוספת כלשהי. טבעי

שהו ועדים לוחצים לקבל תוספת משמעותית יותר לתיקון השחיקה בשכר העובדים. אין ספק

שהמו"מ קשה, אך אם יקחו מחדרה את המפעל הזה, שמועסקים בו 1150 עובדים, מתוכם

600-650 תושבי חדרה על-כל שכונותיה - היא לא תוכל לעמוד בכך. אם העובדים י יפלסו

מן המפעל, לא יימצאו להם מקורות תעסוקה אחרים באזור.

המו"מ היה קשה, המרחק בין הנותנים לבין התובעים עדיין רחוק. אמרתי ליעקב

שמאי לפני כמה שבועות, בעקבות הפגנה של עובדי המפעל, כי מועצת הפועלים באופן

סבעי רוצה שהעובדים יקבלו תוספת גדולה ככל האפשר. הם חיים משכרם, ואנו מודעים

לכך שבין עובדי המפעל נמצאים רבים בין מקבלי השכר הנמוך ביותר. אנו מודעים גם

למטרות המפעל, ואנו מבקשים למצות בתקופה של כמה חודשים את המו"מ. ישנו הסכם

הקובע דרך יישוב חלוקי-דעות. אם במפעלים פרטיים מיושבים סכסוכי עבודה על-ידי

ועדות פריסטיות, במפעלים הסתדרותיים החלטת האגף לאגוד מקצועי בוועד-הפועל

מחייבת את שני צדדים. הצענו לעובדים להטיל את יהבם על דרך זו, אם כי אנו עדיין

בדעה שיש מקום למו"מ חופשי, אשר יגיע להסדר כדי שהמפעל ימשיך לעבוד. אין לנו

נוסחה או תרופת פלא אחרת.

היו"ר אי נמיר;

מהו סולם השכר של העובדים במפעל?

במפעל יש שיטת שכר שהיא בין המיוחדות במשק הישראלי; העובדים עובדים על-פי

שכר יסוד לשעה, שהוא בממוצע 7. ו ש"ח.

מ' פרץ;

הוא מתחיל ב-1.18 ש"ח ולאחר 20 שנה הוא מגיע ל-2 ש"ח או קצת יותר.



שי צור;

זו השיטו; על-פי נקבע השכר באליאנס מזה עשרות שנים. על 1.70 שי לשעה באה

הפרמיה, שיכולה להגיע עד 200%. כל אהד מקבל על פי יכולתו.

מי פרץ;

לא כל יום יש לעובד פרמיה.

שי צור;

קבלת הפרמיה מותנית בכך שיהיה הומר גלם. העבודה נעשית בתהליך שרשרת, ואם

באחת ההוליות של השרשרת יש תקלה, בכל התתנות האתרות אין די הומר כדי להמשיך

בעבודה. הדבר מותנה גם בטיב הגומי. אם הגומי טוב יותר, יש אפשרות לייצר יותר.

זהו מפעל עתיר בעבודת ידיים, דבר שאינו מוסיף לבריאות העובד. העובד היוצא

לגימלאות, יכול לקבל רק 300 ש"ה להודש.

אנו יכולים להתפלל לטובת העובדים והמפעל, כי נמצא את המכנה המשותף בין

העובדים להנהלת המפעל, כדי שהעובדים יוכלו לעבוד ולהתפרנס בכבוד, והנהלת המפעל

תוכל לקיים את המפעל. כל זה קשור במו"מ.

בי בן-אליעזר;

אני מקבל את עמדתך, כי המעשה הנעשה אסור היה שייעשה. שאלתי היא מתי הגעת

למפעל?

שי צור;

קיבלתי את ההודעה הראשונה ממזכיר האגוד המקצועי. אני לא בנוי לצאת מן הבית

מתי שאני רוצה. מזכיר האגוד המקצועי היה במפעל ב-5.20. בשעה 7.30 היתה לי

פגישה בענין פרי-זה.

בי בן-אליעזק;

אם יש רגע לו יועדת, הוא רגע בו קורה ארוע טרגי כזה. ברגע זה היית צריך

לעזוב הכל ולהתייצב לימין הפועלים. אני מבין שגם ב-7.30 לא היית שם.

י' פרץ;

הייתי רוצה שדוד גולומב יבהיר לו מה היו ההסכמים והתנאים בין ועד הפועלים

למועצת הפועלים כאשר הועבר המפעל להברת העובדים.

הי גרוסמן;

היינו רוצים להבין, כיצד עוברים ממו"מ להפעלת כה במפעל.

היו"ר אי נמיר;

אבקש להבהיר לנו מה קרה כאן ומי ההליט על-כך.

די גולומב;

הדברים שנאמרו כאן מאד חמורים. אם הם נכונים, מי שאהראי עליהם צריך לתת את

הדין. אם אינם נכונים, אותו אדם או אנשים



י' שמאי;

אני מבקש לדעת, על מי דוד גולומב מאיים.

היו"ר אי נמיר;

זוהי ישיבה רווית מתח, שיש בה משקעים קשים. אני מבקשת שנשתדל לקיים את

הברור חזה ברות שקטה יותר.

די גולומב;

אני חוזר ואומר כי הדברים שהושמעו כאן קשים מאד. אם הם נכונים, מי שאחראי

להם צריך לתת את הדין. אם הם לא נכונים, האנשים שהואשמו הם בני-אדם כמו כל אחד

אוזר והם זכאים להגנה. אם הדברים אינם נכונים, אסור להכפיש את שמם. לפני שבאתי

לכאן, דברתי עם חברת מודיעין אזרחי ואתאר את השתלשלות הארועים. נאמר לי על-ידי

משה פרנקל, שהיה אחראי מטעם הנהלת תברח מודיעין אזרחי, מה קרה שם. לא יכולתי

להביא לכאן את מר אבי לויצקי שהיה במקום. לא היה כל מגע פיזי בין אנשי מודיעין

אזרחי לבין העובדים.

צי ביטון;

היה מגע או לא היה מגע - מה הם עשו שם?

בעת סגירת המפעל התבקשו 12 מאנשי מודיעין אזרחי, להיות במפעל לצורך שתי

א. כדי לשמור על הרכוש, עד שתושג הדברות עם העובדים ויהיה סדר, בעזרת

המשסרה אם יהיה צורך בכך; ב. לצורך סגירת השערים. את זאת הם מעידים שעשו ללא כל

מגע פיזי. את זאת צריך לזכור, על רקע המתח שהיה במקום. הם לא התבקשו להוציא את

העובדים מהמפעל, זה לא היה תפקידם. לא היינו מעלים על דעתנו להפעיל חברה זרה,

כדי להוציא את העובדים מהמפעל. אמרנו שעליהם לשמור על הרכוש ולסגור את השערים.

הדבר נעשה בסדר, תוך הידברות בין אנשי מודיעין אזרחי לבין הוועד.

אני רוצה לשאול את גולומב, האם כאשר הזמין את מודיעין אזרחי, לא חשב כי

1^ יווצר מגע פיזי בינם לבין העובדים? האם אתה מטיח בעובדים האשמה שהם משקרים?

אני מבקשת לשמוע גם אם זה מרגיז. אגן על דוד גולומב , כדי שיוכל לומר את

דבריו.

די גולומב;

המפעל הזה הוא מקור פרנסתם של 1500 עובדים, מהם 350 ב"שמשון" ו-1500

באליאנס. המפעל הזה נתון בסכנת קיום, ותפקידה של כור לא להשיג רווחים במפעל אלא

לקיימו. בכל המו"מ עם הוועד היו יחסים הוגנים. מה שחזרנו ואמרנו כל הזמן הוא,

שאיננו רוצים שצבור עובדים זה שאנו אתראים לו ייפגע. כל חלוקי הדעות נובעים מכך

שאנו רואים את תפקידנו במפעל זה ובהדרה. זהו אחד המפעלים הגדולים בארץ, ואני

חושב שהיינו מועלים בתפקידנו, אילו היינו מובילים את המפעל למצב בו תוך כמה

חודשים היה צריך להסגר.

חיה מו"מ בין העובדים להנהלה. המו"מ התחיל ב-10.4, אך ראשיתו שנים קודם.

ענף הצמיגים בעולם נמצא במשבר קשה, שהחל במשבר הדלק בשנות השבעים. באותן שנים

שנים נבנו הרבה מפעלי צמיגים אשר לא חזרו את הירידה בשוק. התוצאה היתה עודף כושר

ייצור. מפעלים רבים באירופה ובארה"ב נסגרו. בנוסף לכך הוקמו מפעלים רבים גם



בקוראה וביפן, אשר מתחרים על שווקיה של אליאנס בתנאי חוזרות קשים ביור עבורנו.

המפעל הזה סבל הפסדים קשים בתקופה שכור נכנס לניהול המפעל. גם קודם היינו שותפים

בו, אך לא בניהול. כאשר הבעלים האוזרים עזבו את המפעל, עמדה בפנינו הברירה לעזוב

את המפעל, אך רק בגלל אחריותנו למפעל ובעקבות לחצים - קנינו אח חלקם של הבעלים

האחרים.

לחצים של מי?

די גולומב;

של גורמי ההסתדרות, של גורמי צבור ושל אוחם גורמים בכור שחשבו כי אין היא

יכולה לנטוש את המפעל בגלל הבחינה הצבורית. המפעל נשא הפסדים. ב-1985 הגיעו

הפסדיו ל-6 מליון דולר ומעלה. לאחר שכור נכנסה למפעל ב-983ו הכנו תכנית הבראה .

בתחילת 1986 התחיל להסתמן תהליך חיובי, אשר נבע משני גורמים: א. הסכמה והבנה מצד

צבור העובדים לתת יד להבראת המפעל. איש לא פוטר באליאנס, והפיטורים נעשו רק

בהסכמת שני הצדדים. בתהליך של התייעלות והסכמים, מספר העובדים במפעל צומצם,

המפעל הצליח לחסוך כספים וההפסדים צומצמו. בנוסף לכך עלה ערכם של המטבעות

האירופאים, והדבר צימצם את הפסדיו מ-6 מליון דולר ב-985ו למליין במחצית הראשונה

של 1986. אך במחצית השניה של השנה, בעקבות המדיניות הכלכלית וגורמים שחברי-הכנסת

מכירים היטב, מצב התעשיה בארץ הוחמר. כל החברות הגדולות הפסידו, וגם כור פירסמה

מאזן הפסד של 13 מליון דולר.

מאחר ופרנסתם של העובדים תלויה במפעל, המפעל חייב לפרנס עצמו. אין כל דרך

אחרת. חמפעל הפסיד אמנם בתחילת וזשנה מליון דולר, אך חשבנו שיצליח להתאזן במחצית

השניה של השנה. המפעל נכנס למו"מ עם העובדים, מו"מ שהיה מלווה בעיצומים. את

הסכם העבודה הקלוקל של שכר נמוך לשעת עבודה ופרמיה גבוהה באופן בלתי סביר, ירשנו

מן הבעלים הקודמים. סכסוך העבודה גרם לכך שהתפוקה ירדה בעשרות אחוזים, וכתוצאה

מכך נגרם למפעל נזק מדוד של מליון דולר בחודשיים הראשונים של מחצית השנה השניה,

ונזק מוערך של 1.5-2 מליון דולר בשלושת החודשים הבאים. ההערכה היא שהיינו מגיעים

להפסד של 6 מליון דולר לשנה. יש הזמנות למפעל, אך המפעל אינו יכול לספק אותנו.

גם השכר במפעל ירד כתוצאה מכך.

בוודאי, אם נוקטים בעצומים, גם השכר יורד. הנזק היותר חמור לעתיד הוא,

שאנו מאבדים לקוחות. אותו לקוח בארה"ב או בגרמניה, אשר עובר למפעל בקוראה משום

שלא סיפקנו לו את הסחורה, לא יחזור אלינו. את ההפסדים האלה קשה מאד להעריך היום.

המו"מ בין העובדים להנהלה , התנהל תוך חלוקי דעות גדולים ופערים גדולים בעמדות.

העובדים דרשו % 40 תוספת בגין השנים 1984/85 ומו"מ נוסף ל-1986/87.

כמה עובדים בקווי הייצור?

בקווי הייצור עובדים פועלים ומנהלים וגם עובדים חודשיים.

אני רוצה לדעת כמה עובדים בסך-הכל בקווי הייצור , כאשר הכוונה לעובדים מכל

הסוגים.



אי אפרת;

קרוב ל-900 איש. עמדת ההנהלה היתה שהמפעל צריך לשלם ממה שיש לו. הכוונה לא

היתה לומר שאין, אלא לתת מעבר לתוספות הארציות המסתכמות ב 10%-בשנה זו. 25 ש"ח

ועוד 25 ש"ח, הס בדיוק 10% באליאנס, בגלל שיטת השכר הנהוגה שס. מרגע שזה וזל, אלה

10%. מעבר לכך העובדיס מקבליס כל שנה 4% באופן אוטומטי. ל-986/87ו העובדים היו

צריכים לקבל 18%, 10% בתוספת הארצית ועוד 4% ו-4% עבור תודש ינואר.

צי ביטון;

את ה 10%-מקבל כל המשק בגין שתיקת שכר.

די גולומב;

אני לא טוען שזהו הישג של ההנהלה או הוועד. אני מדבר על תשלום שכר מתוך

המפעל, ואז אין זה משנה מי השיג זאת. איני טוען שזוהי מתנת המפעל או הישג הוועד.

צי ביטון;

דרך הצגת הענין על-ידך אינה נכונה, זהו בסך-הכל פצוי על שחיקת שכר שהיתה.

לא נדון כאן במבנה השכר, התכנסנו כאן רק בגלל הארוע שהיה. אני רוצה לדעת,

מי ההליט להכניס גוף זר למפעל, כדי להתערב בסכסוך שהיה בין העובדים לבין ההנהלה.

דק גולומב;

כיוון שדובר כאן גם על הרקע, אוסיף את מה שנוגע לנושא זה. דובר כאן על שכר

של 130 ש"ח לשעה, וזהו נתון נורא, אך אני רוצה לומר כי בחודשים אפריל-מאי, לפני

תחילת העיצומים, השכר הממוצע של העובדים בדרוג הפועלים במתכת, היה 1339 ש"ח

באפריל. אני מתכוון להשתכרות הכוללת של העובדים מעבודתם, כולל פרמיות ועבודת

שעות נוספות. אם לא נכנסים לפרטים, אי אפשר גם לומר 1.30 ש"ח לשעה. שורש הרע הוא

במבנה המעוות של השכר.

י' שמאי;

תתקנו אותו.

י' פרץ;

מה הפער בין שכר זה לשכר עובדים אחרים ב"כור"?

די גולומב;

הוא מעל לשכר הממוצע ב"כור".

יי שמאי;

השכר הממוצע של עובדי אליאנס נמוך מן השכר הממוצע במשק.

די גולומב;

אני מובן לכל בדיקה. לאחר תקופה ארוכה של עיצומים, התקיימה פגישה' בין הנהלת

כור לבין הוועד, ולאחר מכן התקיים מגע בין הוועד לבין מזכיר ההסתדרות. בעקבות

פגישות אלו נקבע כי יתקיים מו"מ מזורז תוך קבלת מרות ההסתדרות, כאשר העובדים

יחזרו לעבודה סדירה. נחלנו מו"מ , אך לא הצלחנו לגשר על הפערים.



יי שמאי;

מה הצעתם?

היו"ר אי נמיר;

אל תביאו אותי לכך שאאלץ לסגור את הישיבה. אני מבקשת לדעת מה גרם לארוע

במפעל, ומי החליט על-כך.

די גולומב;

לאוזר תקופה ארוכה של מו"מ תוך עצומים, נכנסו למו"מ תוך הבטחה של העובדים

לוזזור לעבודה תקינה. במו"מ זה לא הצלחנו להגיע להסכמה. הפער בין הצדדים היה גדול

מאד: אנו דברנו על הגבהת ההשתכרות באליאנס ב ,25%-והוועד ביקש להערכתנו למעלה

מ.60%-כאשר לא הגענו לכך , הציע נציג האגוד המקצועי הצעה חליפית, להעביר את

הענין להכרעת האגוד-המקצועי. אנו סבורים שזהו נוהל תקין שהוכיח עצמו בעבר. הצעה

שניה היתה לתת פסק-זמן להדברות בין הצדדים. ביום ג' בערב מיצינו את הליך המויימ

בין הצדדים בחסות נציג האגוד המקצועי. נציג האגוד המקצועי הציע שתי הצעות

להעביר את הפסיקה לאגוד המקצועי, הצעה שגם אנו הצענו, שכן בכל מו"מ

עלול לקרות שהפער בין הצדדים יהיה כה גדול, שרק צד שלישי יוכל לעזור, בשיטת

בוררות או בשיטת תיווך. במפעלי "כור" מקובל להעביר נושאים כאלה לפסיקת

האגוד-המקצועי. העובדים לא קיבלו את ההצעה הזו, הם גם לא קיבלו את מרות

ההסתדרות. ההצעה השניה היתה להפסיק את הליך המו"מ, ולאפשר לאגוד המקצועי לקיים

שיחות נפרדות עם הצדדים, כדי לראות אם ניתן לגשר ביניהם. כל זה היה ביום גי.

ביום רביעי ירדה התפוקה בקווי הייצור העיקרים ב-98% , לרמה של 5% .

זה לא אמת, ביום די עבדנו באופן מלא.

ביקשנו לראות אם לא ארעה כאן תקלה, והשארנו את המצב כפי שהוא, אך התפוקה לא

עלתה.

שקר.

אני לא מרשה זאת. אם תאמר עוד פעם אחת שקר, לא תהיה כאן. לוועדת העבודה

והרוותה קשה מאד לדון בנושאים כאלה.

אני מצטער על שעלי להתייחס לדברים שנאמרו על ידי קודמים לי. לאחר יומיים

בהם העבודה בקווי הייצור העיקרים נפסקה למעשה, וניתנה על-ידי העובדים רשות

להוציא רק משאית אחת לייצוא ואחת לשוק המקומי, המפעל הפסיק לתפקד למעשה, וראינו

כי איננו יכולים לקיים כך את מערכת הייצור. אז החלטנו על השבתת מגן. הפסקת

המכונות יכלה להתבצע אך ורק כאשר הדוודים היו כבויים . כאשר הם עובדים, יש תשש

לנזק. במשמרת הלילה , כאשר העבודה נפסקה,ניתן היה לכבות את הדוודים ללא נזק.

השארנו להנהלת המפעל לקבוע את המועד להשבתת המגן. הנהלת המפעל החליטה לעשות זאת

בליל יום חמישי. הארוע נועד למנוע פגיעה ברכוש, אני חוזר ואומר שלא היה כל מגע

פיזי, ואני מוכן למסור את שמות האנשים שביצעו את הפעולה, כדי שייבדקו.



א' שוסטק;

מי ידע על ההחלטה לבצע השבתת מגן?

ר' כהן;

האם מישהו בהסתדרות ידע על-כך?

היו"ר אי נמיר;

הממונה על יחסי עבודה ידע על-כך.

די גולומב;

בפגישה עם הוועדים אמרנו כי אם העיצומים יימשכו, המפעל לא יוכל לתפקד

וייסגר. לא הודענו על היום המדויק, ואין שום חוק שמורה כי על ההנהלה להודיע על

העתוי.

אי שוסטק;

ברגע שההנהלה החליטה לסגור את הדו ודים, האם הודיעו לעובדים כי על-פי החלסת

ההנהלה סוגרים את המפעל?

חי גרוסמן;

לא הודיעו, הרי הביאו את הפועלים לעבודה.

ר' כהן;

לפי דבריך, אשר סותרים רק וזלק מהדברים שנאמרו קודם, הם באו רק כדי לסגור את

השערים. נוצרת אי בהירות לגבי השאלה, כיצד בכל זאת סולקו העובדים מן המפעל.

די גולומב;

לא ניתנה הודעה מראש לעובדים. הודענו שאם יהיו עיצומים, המפעל ייסגר.

הודענו על-כך לעובדים ולממונה על יחסי העבודה. על האקט עצמו לא הודענו מראש.

אי שוסטק;

כלומר העובדים הופתעו.

הבנתי מה התפקיד שהוטל על המודיעין האזרחי - לשמור על הרכוש ולסגור את

השערים. האם העובדים חיבלו ברכוש, שצריך היה לשמור עליו?

היו"ר אי נמיר;

דוד גולומב אמר בין השאר כי הפסקת המכונות יכולה להתבצע רק כשהדוודים

כבויים. אני מתארת לי שכאשר צריך היה לכבות את הדו ודים, קרה מה שקרה.

י' שמאי;

ביום שבת לא עובדים באליאנס. מבחינת ההנהלה הה עדיף לבצע את הפעולה בשבת.



חי גרוסמן;

אני מבינה שלא היתה כאן אזהרה ענינית ומדוייקת, אלא אזהרה כללית. מי החליט

על ההשבתה ומי החליט על המועד? מי החליט על הכנטת מודיעין אזרחי למפעל?

היו"ר אי נמיר;

הוא אמר בפרוש שההחלטה העקרונית נתקבלה על-ידי הנהלת כור, וההחלטה על המועד

על-ידי מנהל המפעל.

די גולומב;

אני לא מטיל את האחריות על מנהל המפעל. בענין זה כור אחראית.

היו"ר אי נמיר;

גם על-כך שמודיעין אזרחי יכנט למפעל?

די גולומב;

כן. אני חייב לומר דברים קשים; במויימ שהתנהל בוועד-הפועל נשמעו איומים

בנשק, בחבלה ובסגירת כבישים. אני מוכן להביא עדויות על-כך. לא קיבלנו את הדברים

ברצינות, חשבנו שחם נאמרים בשעת ריתחה, אבל אינני יודע מה היתה הביקורת עלינו אם

היה נטיון של חבלה.

צי ביטון;

מדוע לא טגרתם את המפעל בשבת?

די גולומב;

אני מודח מאד על העצות.

גי וילן;

המצב הקיים באליאנט, אינו קיים מהיום. אין לי מה לומר לחח"כ שמאי, חמלווה

את המפעל הנמצא באזורו. אנו לא מרוצים מהאווירה כלפינו.

י' שמאי;

העובדים הטכימו לפיטורי 450 מהם.

גי וילן;

אין טפק שבאליאנט קיים מתח לא מהיום, וכל אחד יכול להבין כי במבנה חשכר

הקיים הדברים מטובכים. הפערים שבין השכר לבין חהכנטה הכוללת שם חם גדולים ולא

טבעיים. אני מניח שכור היתה משנה את מבנה השכר שם בהזדמנות ראשונה, אך צריך לדעת

כי השכר הוא מעל לממוצע בכור. אותו מו"מ שהתפוצץ לא היה על תיקון שיטת השכר אלא

על חשסכם שכר שגרתי שנתי, עדיין לא הגענו לרה-ארגון של שיטת חשכר. אי אפשר חיה

להמשיך להפעיל את המפעל במצב הקיים, ואני בטוח שגם העובדים יודעים כי אם לא יהיה

תקון יסודי שם, לא נוכל להמשיך. הנהלת כור, הוועדה המנהלת של חברת העובדים

ומועצת המנהלים אישרו תכנית הבראה שצריכה היתה לעלות למעלה מ-50 מליון דולר

בעתיד הקרוב. חיתה התלבטות אם להכנט למפעל במקום השותף, והאם להמשיך להחזיק

במפעל למרות כל הקשיים שהוא מעורר. לא רק שהוחלט להמשיך, הוחלט גם לאשר תכנית

פיתוח של 50 מליון דולר, שתשתרע על שנים אחדות, על מנת להפוך את המפעל למודרני

יותר ובעל כושר תחרות טוב יותר בשווקים. נאמר לעובדים יותר מפעם כי אם העיצומים

לא ייפסקו, נאלץ לטגור את המפעל. לא נוכל לחתום מראש כי לא נגיע לעולם למצב בו

לא נסגור מפעל, גם אם הדבר מנוגד לדרכנו והשקפתנו. חברת העובדים משוכנעת כי אם



לא תתוקן מערכת יחסי העבודה, ואם לא יעמידו את המפעל על בסיס שיתאים לשוק

ולהתפתחות הטכנולוגית, הוא לא יוכל להמשיך. אני משוכנע שהעובדים מכירים בכך,

ואני בטוח כי בימים הקרובים יימצא הפתרון המיוחל.

מי גת;

אני רוצה להבהיר כי האגוד המקצועי וחברת העובדים אינם עומדים כאן למשפט.

חה"כ שמאי יוכל להציג בפני הצבור בבחירות הבאות את מה שהוא רוצה להציג, והצבור

הוא שישפוט. מזכיר מועצת פועלי חדרה תובע ברור במוסדות הפנימיים של ההסתדרות.

עם כל הכבוד לוועדה זו, לא נוכל לקבל את קביעתה.

הימות המתמשך בין העובדים וההנהלה, הגיע לשיאו בייצור צמיג אתד ליום לכל

עובד והשבתת המפעל. עימות זה היה מיותר וניתן רק להצטער על איבוד השליטה העצמית

על-ידי שני הצדדים. אני מקווה שהשכל הישר ידריך אותנו ויביא אותנו להסכם שהוא

בהישג יד. עומדים לנגד עינינו למעלה מאלף עובדים ובני משפתותיהם, ואוזריותנו

העליונה היא להבטיח את קיומם בכבוד מעבודתם, במפעל שאין טימן שאלה על עתידו

וקיומו. אנו חייבים לדאוג לעובד, אך תוך התחשבות ביכולתו של המשק ליישם את אותה

דאגה. משבר סולל-בונה שעדיין מהדהד בין כתלי ביתנו מלמד אותנו כי ללא אמות מידה

עסקיות, כל הדבורים על אידאולוגיה סוציאליסטית יתנפצו כאשר המשק יתמוטט. החטא

הקדמון בעיני נעשה בעת רכישת המפעל, שהיינו גם קודם שותפים לו אך לא אחראים

עליו. הציפיות של העובדים עם הכניסה למשפחת כור היו גבוהות, ואנו רוצים להגשימן

ככל שהדבר ניתן. לשם-כך צריך היה לסגור דף קודם, לסכם את זכויות העובדים ולפתוח

דף חדש לגמרי, המבוסס על הסכם העבודה במפעלי כור.

העיוות הקשה ביותר שהסתמן הוא שכר בסיסי נמוך, ולעומתו פרמיות גבוהות

המגיעות לעיתים למאות אחוזים (הפרמיה הממוצעת היא מעל 180%). גם אם היא 100%,

אין זה טבעי ונכון. ערוות השיטה נחשפת בעת יציאת העובד לפנסיה או בזמן מתלה

ממושכת. נעשו נסיונות לתקן עיוות זה, אך העובדים תששו לעשות את הצעד הדרוש,

הכרוך בארגון מתדש של סדרי העבודה והנהגת נורמות ייצור מדודות. האגף לאגוד

מקצועי תומך בהתלת הסכם כור במפעל ככתבו וכלשונו. אנו רוצים להגיע לרגע של שתוף

פעולה מלא בין העובדים לבין ההנהלה.

על-פי התרשמותי, המו"מ בין ההנהלה והעובדים נוהל בתום-לב ובכוונה סוב. מבלי

להכנס לפרטים - שכן המו"מ עדיין לא תם - למרות הפסדי המפעל גילתה ההנהלה נכונות

להעלות שכר העובדים בשיעור העולה על תוספת השכר הממוצעת ברמה המפעלית במיגזר

העסקי-יצרני. יו"ר מועצת המנהלים אף הציע הקצאת חלק גדול מרווחי המפעל לחלוקה

בין העובדים.

הצדדים הגיעו לאותו צומת במו"מ המחייב להעביר את המחלוקת לפסיקת האגף לאגוד

מקצועי. ההנהלה הודיעה על קבלת הכרעת האגף לאגוד מקצועי. נציגות העובדים טרם

נתנה הסכמתה, ואנו מצפים שלא תאחר להודיע לנו את החלטתה. אני מאמין שמיצוי שלב

הפסיקה של האגוד המקצועי יביא את הצדדים לעמק השווה ויסייע למפעל לצאת לדרך -

לייצור, לעבודה, לקידום העובדים ולהצלתה כלכלית.

צי ביטון;

אתם מדברים כמו בעלי-בתים ולא כמו נציגי העובדים. כך היה גם בעת סכסוך

האתיות.

איני רוצה לנקוט עמדה לצד זה או אחר, רק אומר שקיבלנו הודעה מהנהלת המפעל

לפני מספר שבועות כי בכוונתה להשבית את המפעל, אם המויימ לא יעלה יפה. החוק מתייב

הודעה מוקדמת של 15 יום, והם אף הקדימו למסור את ההודעה.

איזו מין מדינה היא זו, שמאיימים בה כי אם לא נהתום על הסכם, יסגרו את

המפעל?

ני אורי;

בעקבות ההודעה הזו קיים הממונה האזורי על יחסי העבודה מספר פגישות תיווך

עם הצדדים. הפער בין הצדדים היה גדול, ולצערנו לא עלה בידינו לגשה על

תלוקי-הדעות.

די איטח;

אנו כפועלים היינו מעדיפים להימצא עתה בקווי הייצור ולא כאן. אני מצטער על

שכולם בורחים מן הנושא העיקרי, והוא צורת הסגירה של המפעל. נטען כאן שהעובדים

היו בסנקציות, אך אני רוצה להזכיר כי ב-0.86ו.2 פסק השופט חלפי בבית-הדין

לעבודה, בו תבעה ההנהלה את מועצת הפועלים ואת העובדים, ובפסיקתו דחה את תביעת

ההנהלה. השכר הבסיסי של העובדים נמוך ביותר, והתנאים הסוציאליים אינם נכללים

בפרמיות. הם מחושבים אך ורק על השכר הבסיסי. שמענו על התייעלות, אך לא שמענו

במה ההנהלה התייעלה. במחלקת כח-אדם עבדו קודם 4 עובדים, היום עובדים 8. מספר כלי

הרכב גם הוא גדל. לאחר שבשנים 4/85198 לא היה הסכם עבודה, וכך מאז ועד עתה,

התחלנו לדון בחתימת הסכם עבודה. כאשר התחלנו במו"מ, החלח גם סחבת. בעת המו"מ

שהתקיים אצל מאיר גת, לקח אותי המנכ"ל הצדה ואמר לי כי אנו טוחנים מים, משום

שאין להם מנדט לגמור. מה שניתן לעובדים זוהי תוספת של 8% בפריסה מינואר 1987

ועד אפריל 1988. אף אחד לא התייחס לשכר היסוד. אני מודיע בשם הוועד כי אנו

מוכנים להכניס את כל הפרמיה לשכר היסוד.

דוד גולומב הופיע כאן כמי ששומר על המפעל, אם אתה כל-כך שומר על המפעל,

כיצד השארתם צמיגים בתהליכי גיפור על המכונות. זה גורם לנזק של עשרות אלפי

דולרים. האם אי אפשר היה להפסיק את עבודת המכבש לאחר סיום תהליך הגיפור, ורק

אחר-כך להפסיק את פעולת חדר הדו ודים?

את סגירת המפעל אפשר היה לעשות בצורה תרבותית. אפשר היה לכנס את ראשי העיר

חדרה וראשי הוועדים, ולומר שממוצאי-שבת ייסגר המפעל. לא צריך היה לפעול כגנבים

בלילה. ב-00. 11בלילה נשלחו ההסעות כמתוכנן. אם חשבתם שיש עיצומים המורידים 95%

מתפוקת המפעל, לא הייתם שולחים את ההסעות. במפעל שער מרכזי ושער צדדי. אנשי

המשמר האזרחי נכנסו דרך השער הצדדי, כמו בפעולת אגוף צבאית. האם מישהו בדק לוודא

שבמקלחות אין איש, לפני שכיבו שם את האורות? האם מישהו בדק שבתהליכי הייצור אין

צמיגים בתהליך של גיפור? אני מזמין אתכם לראות את הנזקים שנגרמו למפעל. אני

מעריך אותם בעשרות אלפי דולרים.

ההנהלה ניסתה להציג אותנו כחיות, אך אנו נחלק להם רק פרחים. מנכ"ל המפעל

סילפן אתמול לחבר הוועד גבאי ואמר-. אם יגיע אל חבר הוועד איטח ואל חברי ועד

אחרים מכתב מבית-הדין לעבודה בענין איום בשריפת המפעל, אני מבקש ממך למסור להם

כי המכתב בטל ומבוטל. אני רואה זאת כעלבון אישי. כמי שגדל במדינה ותרם לה, כאחד

שלא עבר אף עבירה במדינה, אני רואה בכך עלבון. אם תבוא אלינו הנהלת המפעל, נחלק

לה פרחים. זוהי דרך המפעל שלנו. אליאנס יקר לנו. יש אלמנות ויתומים של עובדים

לשעבר באליאנס. אנשים הפכו לנכים כתוצאה מהעבודה במפעל הזה. זוהי עבודת פרך

במלוא מובן המילה. אנשים נשחקים בעבודתם במפעל זה. בגיל ארבעים הם נקראים למוזלקת

כח-אדם ומתבקשים ללכת. הכושי עשה את שלו - הכושי יכול ללכת. נותנים להם פיצויים

של 100% או של 200% והם מתבקשים ללכת. במקומם מביאים בחורים בני 21-22, אשר

עובדים בתנאים של עבדים. אלה התנאים במפעל של ההסתדרות, ואם כך הדבר כאן, מה

יגידו בעלי המפעלים הפרטיים? יהסי העבודה במפעלי ההסתדרות מעורערים בגלל ניהול

כושל. המפעל מפסיד כבר שלוש וחצי שנים, ולכן מישהו בההלה צריך לשלם על-כך, לא רק

העובדים אשר נתנו את חלקם כדי שהמפעל בכל זאת יצליח.



היו"ר אי נמיר;

אני רוצה לומר את דברי כוזברת הסתדרות: ההסתדרות נמצאת בענין זה במלכוד נורא

בין הצורך להגן על העובדים כאגוד מקצועי לבין היותה בעל-בית במסגרת

חברת-העובדים. זהו מלכוד שהדיון כאן הוא רק אהד מסממניו.

אני רוצה להציע את הסיכום הבא: ועדת העבודה והרווחה דותה מכל וכל את הדרך

שאינה דרך, לערב גוף זר בסגירת המפעל. הוועדה פונה אל מזכ"ל ההסתדרות (אשר חוזר

בעוד חצי שעה מחו"ל), לכנס מיד את כל הגורמים הנוגעים בדבר, כדי להביא ומיד

לסיכום טוב יותר, או לסיכום שייאפשר המשך קיום המפעל במינימום הכבוד שניתן היום

לתת. זו תהיה רות הסיכום שלנו.

אני מוכן בהתלס לקבל את הסיכום הזה, אך אין להסתפק בכך. אני רוצה לומר לדוד

גם אם כל מה שאמרת נכון, אני יודע כי העובדים סולקו ממקום

עבודתם בין 1.30 ל-45.ו. הם סולקו אל מחוץ לשערי המפעל על-ידי מישהו. אני יודע

כי ההסעה אשר הביאה אותם למפעל, לא היתה שם כדי לקחתם הביתה. למרות כל הערפל

שנשאר, מי שקיבל את ההחלסה הזו צריך להיות מפוטר עוד היום. אני חושב שההנהלה אשר

קיבלה את ההחלסה - הנהלת "כור" ומועצת המנהלים של אליאנס, חייבת להלקות עצמה על

ההחלטה ועל התוצאה. כך אין מנהלים לא רק מפעל הסתדרותי אלא אף מפעל במדינת

ישראל. אפילו אם המו"מ היה נפסק לחלוטין, עדיין יש הסתדרות וישנה מועצת-פועלי

חדרה והוועדים. ישנם 1150 עובדים שאפשר לפנות אליהם. אין ספק שלא ניתן היה למדוד

את תפוקת המפעל מיום די, אשר ירדה על-פי דברי ההנהלה ב-95%, אך גם לו ירדה לאפס,

ההנהלה לא יכלה להעלות על דעתה שבמדינת ישראל שבה יש חוק, פועל אשר נמצא בעבודה

כדין, פועל שהובא לעבודה וסודר במשמרת על-פי חוק - יגורש ממקום העבודה והשערים

יינעלו בפניו. אני חושב שהנהלת כור צריכה להעמיד עצמה לדין. אילו היית בא לכאן

ואומר שאינך יודע מה קרה, שלחתם את אנשי המודיעין האזרחי והעובדים טוענים כי

גורשו והוכו, לכן הקימה חברת-העובדים ועדת חקירה - הייתי אומר שאולי אין מקום

לישיבה זו. הוועדה הזו אינה רוצה לדון בסכסוכי עבודה ולהכנס לפרטיהם, למרות

רגישותנו לנושא. אנו דנים בכך כי בחברת-העובדים ובהסתדרות הנושא לא בורר.

הייתי במפעל מספר פעמים, ואני חושב שאתם צריכים להיות גאים בפועלים שיש

לכם. ראיתי את המפעל חשוך, ללא אמצעי התראה מפני שריפות. העובדים מקיימים

משמרות, כדי לוודא שלא תפרוץ שריפה במפעל. העובדים הוצגו כחסרי אחריות, כאנשים

שאי אפשר לדבר איתם. 450 אנשים פוטרו במפעל, כדי להגיע לייעול. הוועד הזה הסכים

בשתיקה לפיטורי 450 עובדים, חלקם קיבלו 70 אלף דולר בעת פיטוריהם. אם הגעתם למצב

בו לא ניתן היה להשיג הסכמה עם העובדים, האחראים לכך מצד ההנהלה הם שצריכים לתת

את הדין.

אני מבקש שהנהלת כור והנהלת חברת-העובדים תבררנה מי קיבל את ההחלטה להפעיל

את מודיעין אזרחי כנגד העובדים. לא ייתכן שלא נדע מי היה אחראי לכך. מי שאחראי

לכך, צריך לשלם על-כך. אנו צריכים לקרוא למו"מ ולחידוש העבודה במפעל.

אנו לא ועדה לניהול מו"מ. הסכסוך הזה קיים עוד מלפני חודש אפריל. בינתיים

פוטרו עובדים בהטכמת הוועדה. תהליך ההתיילות נמשך, המפעל ייצר וייצא סחורה, אך

בו בזמן המפעל גם ייבא צמיגים ארצה.

אף צמיג אחד לא יובא.



י' שמאי;

אני רוצה לשאול את החבר גולומב, מהו שכרך כיו"ר מועצות המנהלים? האם הוא

נופל משכרם של מנהלי הבנקים?

היו"ר אי נמיר;

אפשר לשאול גם מהו שכרך.

י י שמאי;

1500 ש"ח.

לאחר ששמענואת נציגי הפועלים, אני רוצה לומר כי ביום וי כינס הוועד את כל

התחייבנו כלפי המשטרה כי אפילו עט לא יישבר במפעל הזה. אתם לא

מכירים את העובדים שלכם, לכן אינכם צריכים לייצג אותם.

לאחר שוועדת העבודה והרווחה שמעה את הצדדים, אני מציע את הסיכום הבא: ועדת

העבודה והרווחה שמעה את הצדדים ומגנה את דרך פעולתה של ההנהלה כלפי העובדים, תוך

שימוש בבריונות ובאלימות ויחס משפיל כלפי העובדים-, 2. הוועדה ממליצה לפטר את

הגורמים שיצרו את המצב החדש במפעל; 3. הוועדה קוראת להנהלה לחדש לאלתר את העבודה

במפעל; 4. הוועדה קוראת לצדדים לפתוח מיד במו"מ עניני על תביעות העובדים ללא

תנאים; 5. הוועדה מציעה לעובדים להמשיך בעבודה ללא שבושים.

אני מציעה לא להכנס לפרטים ולקבוע איזה מנהל מפטרים. היום זהו מפעל שנוח

לחבר אחד בוועדה לפטר את מנהליו, מחר זה יהיה נוח לחבר אחר בוועדה. העקרון של

הכנסת גוף זה למפעל, היה עבורי עילה לקיום הדיון. אני מציעה לוועדה לא להכנס

לפרטים. מה שחשוב לוועדה הוא העקרון. אין זה הסכסוך הראשון, ואני חוששת שגם לא

האחרון שנתייחס אליו. איני מוכנה שנתערב.

אני מציעה את נוסח הסיכום המתוקן הבא: "הוועדה דוחה מכל וכל את הדרך שאינה

דרך לערב גוף זר בסכסוך במפעל. הוועדה פונה למזכ"ל ההסתדרות, לכנס מיד את כל

הגורמים הנוגעים בדבר, כדי להביא לסיכום שי יאפשר המשך העבודה במפעל".

אני מציעה שאפנה במכתב אל מזכ"ל ההסתדרות בשם הוועדה, ואפרט את הדברים

שנשמעו כאן. אבקש ממנו לקיים דיון בנושא ולתת לנו תשובה. אני מוכנה להשאיר את

הפיסקה המדברת על פתיחת המפעל ומתן אפשרות להמשך קיומו של המפעל.

אני מקבל את התיקון שלך ומבקש שתשאלי את יו"ר מועצת המנהלים של המפעל אם הם

מוכנים להמשיך בקיומו של המו"מ.

אני לא צריכה לשאול איש. אוכל לשאול אותו לאחר הישיבה.

אקריא שוב את נוסח הסיכום של הוועדה: "ועדת העבודה והרווחה של הכנסת דוחה

מכל וכל את הדרך שאיננה דרך, לערב גוף זר בסגירת מפעל; ב. הוועדה פונה למזכ"ל

ההסתדרות לכנס מיד את כל הגורמים הנוגעים בדבר, כדי להביא - ומיד - לחידוש

המו"מ ולפתיחת המפעל.

(הישיבה ננעלה בשעה 13.20)