הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 234

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

ד' ט' בתמוז התשמ"ו - 16 ביולי 1986 בשעה 9.00

חברי הוועדה: א' נמיר -ה יו "ר

חי גרוסמן

י' פרץ

א' שוסטק

חבר-הכנסת מי כהן אבידב

די מיכאלי - מנכ"ל משרד הבריאות

פרופ' שנקר - בית-החוליס הדסה בירושלים

פרופ' משיח - בית-החולים שיבא בתל-השומר

פרופ' די איילון - בית-החולים איכילוב

פרופ' ר' בקי - חבר הנהלת המרכז לדמוגרפיה

ש' יאיר - מנהל המרכז לדמוגרפיה

יי וינר - יו"ר ארגון זהב"י

די הילמן - קופת-חולים הכללית

די שפרינצק - ממונה על התכנון, משרד החינוך

והתרבות

פי סופר - משרד הכלכלה והתכנון

י' גידלי

מ' הלנברג

הכרזה על שנת התשמ"ז כשנת העליה הפנימית

מימון הטיפול בפרגונל לנשים - הצעות

לסדר-היום של חבר-הכנסת מי כהן אבידב



הכרזה על שנת התשמ"ז כשנת העליה הפנימית

מימון הטיפול בפרגונל לנשים- הצעות לסדר-היום של חה"כ מ' כהן אבידב

רבותי, בוקר טוב. אני מתכברת לפתוח

את ישיבת וערת העבודה והרווחה,

הישיבה שלנו הבוקר מוקדשת לשתי

הצעות לסדר-היום של חבר-הכנסת מאיר כהן אבידב, האחת - הכרזה על שנת

התשמ"ז כשנת העליה פנימית והאחרת - מימון הטיפול בפרגונל לנשים.

רבותי, בהתאם לנוהל שלנו אבקש

מהמציע, חבר-הכנסת מאיר כהן אבידב, לפרוש בפנינו את עיקרי שתי ההצעות

שלו.

גברתי היושבת-ראש, בראש וראשונה

אני רוצה להודות לך שמצאת לנכון

להביא את ההצעות האלה לוועדה לפני תום כנס הקיץ של הכנסת, על אף כל

הבעיות העומדות על סדר יומה של הוועדה. נושא ההצעה לסדר-היום שלי

הוא אמנם בעיה בוערת אבל אפשר לחכות. אני מודה לר שלא חיכית. עוד

אני רוצה להודות לך על קשיות עורפך שאת מקיימת את הישיבה רווקה ביום

שבו מוסרט סרט באולם ההרצאות. כשמדובר בתורה על עם קשה-עורף, שם זה

נאמר כמעלה. גם אני אומר זאת כמחמאה על שלא ביטלת את הישיבה היום

למרות הסרטת הסרט באולם ההרצאות של הכנסת.

נמצא פה פרופסור בקי, מומחה בנושא

הדמוגרפיה שמתמצא בנושא זה הרבה הרבה יותר ממני ואני קטונתי ממנו.

פרופסור בקי בוודאי ירחיב את היריעה.

אני רואה שואה לעםישראל, שואה

שניה, לצערי הגדול,כדאי להתריע על כך ולא לטאטא את הדברים.

שעור הילודה בעם היהודי הולך וקטן,

ופורסמו על כך מאמרים. מישהו צריך היה להתריע. אני חושב שחשוב לעורר

בציבור תהודה היכן אנהנו עומדים כעם הולך וקטן. עם שאיבד שליש מבניו

בשואה צריך להיות ער לכך כדי לעודד את הילודה אצלו. כאשר אנשים נישאים

בגיל מבוגר, בגלל ההתפתחות המודרנית, לא נולדים יותר מילד או שניים.

לעומת זאת הפריון אצל הערבים גדול ולפיכך יש פער גדול. בעוד כמה שנים

הריכוז היהודי הגדול יהיה רק בישראל, כי ההתבוללות בעולם אוכלת בכל

פה. יש מקומות שההתבוללות שם מגיעה ל .60%-הכוונה שלי היתה לעודד את

הילודה בקרב העם היהודי.

אני מבקש לציין בצער שחברי הכנסת

התייחסו להצעתי בגיחוך ולא ברצינות. אבל ארבעה חודשים לאחר שהועלה

הנושא מצא ראש הממשלה לנכון לחזור אליו ואמר שכל משפחה יהודית צריך

שיהיו לה ארבעה ילדים כדי שיישאר הגודל הנוכחי. לעומת זאת חיים חפר,

שקיבל פרס ישראל כתב דברים שאולי יכולים להעיד באיזה יחס מקבלים ומתייחסים

להצעה שלי, לצערי הרב. ברשותכם, אקרא את דבריו של חיים חפר ואני מתנצל

על המלים שבשיר. אלה דברים של חיים חפר ולא שלי. הוא כותב:

ו



תמיד ידענו שיש לו קשר לאות האחרונה

שבתשמ"ז / הוא הדי חבד הכנסת הלאומי ביותד, החדיר והנועז / לערבים הוא

כבד מזמן דוצה להכניס את האות ההיא כמו פגז / ובחולמו על בטן מדוטשת -

בא לו קדי והוא שש ועלז / ועתה, בעומדו על הדון ובלוחמו את מלחמת הזדע

המבוזבז / הבה ונמחא לו כפיים מתור רגש לאומי זקוף ועמוק / וכסימן

הרקדה הבה ונצמיד אל חזהו - את אות הש- - - / למען ידאה העם את פלאי

הזמו והטכניקה ויבין / כי לפעמים כאשר חסר לר בורג, אתה יכול להשתמש

בפיו".

עד כאן רבדיו של חיים חפד. דבותי,

כשקדאתי את הדבדים האלה לא הגבתי. חשבתי שאחדים לגיבו על רבדי נאצה

שלא היו צדיכים לעלות בעיתונות.

כל מה שאמרתי היה שצדיך לעודד את

הילודה. פשעתי. זו היתה תגובתו של חיים חפד, בעל פדס ישדאל.

אני דוצה לעבוד לנושא השני - טיפול

בפדגונל לנשים. יש משפחות עקדות שזכו להביא לעולם ילד דאשון, באמצעות

לידת מבחנה או אחרי טיפול בפרגונל. קופת-חולים מטפלת בהן עד שנולד הילד

הדאשון. אחד-כר המשפחות רואות כמה הילד טוב ונעים והן רוצות עוד ילד.

מדובד במאות משפחות, לא באלפים, שזקוקות לטיפול נופף. הן פונות והן

זקוקות שוב לזדיקות פרגונל, לטיפול שעשוי להצליח אחרי 30-20 זריקות.

אין לי תקציבים. גם משרד הבדיאות אומד: אין תקציב.

ואז המשפחות האלה עומדות בפני שוקת שבודה. אני קודא לזה "זעקת אמהות".

יש לי מכתב של אם שילדה לפני שש שנים.

הילדה מבקשת אח, כר כותבת האם, המצב גודם לסכסור ומתח בין בני הזוג. אינני

דוצה להלאות אתכם בסיפורים מהסוג הזה. התיק שבידי מלא במכתבים של נשים

הזועקות לעוד ילד. מאחד שהדפואה המתקדמת מצאה תדופה ואפשד ללדת ילד

נוסף, אני סבוד שצדיר להיחלץ ולתת עזדה חלקית או שלמה, לפי המצב הסוציאלי.

מי שיש לו אמצעים הוא ישלם תמודת הטיפול והזדיקות.

זה טיפול דפואי ולדעתי עקדון העזדה

ההדדית מחייב את קופת-חולים להיעדר לזה, לבוא לקדאת הנשים האלה שממש

זועקות לעוד ילד, ולא מדובר כאן על ילד דביעי או חמישי אלא מדובד על ילד

שני.

מצאתי לנכון להעלות את הנושא הזה, ואני

מכדיז שאס אין תקציבים, אני אקים קרן פרטית. אני תרמתי, שפירא תרם, ואולי

זה יתן רחיפה שגופים נוספים ייענו לבקשה.

תורה רבה לחבר-הכנסת כהן אבידב. נשמע

את דבדיו של פדופסוד בקי.

גברתי היושבת-ראש, ברשותר מלים אחדות

על עם ישראל בגולה.

כפי שבווראי ידוע לכם היטב, העם

היהודי בגולה הגיע לפני מלחמת העולם לשיא היסטודי של למעלה מ-16 מיליון.

הוא איבד שליש מבניו בשואה, וכמעט לא התאושש אחד-כר.

מה שמדאיג היא העובדה שמאז 1970 בדור

שהאוכלוסיה היהודית בגולה נמצאת בירידה. אנחנו מעריכים שב-1970 מספר

יהודי הגולה היה 10,250,000, היום מספדם הוא 9,500,000 והתחזיות של

האוניבדסיטה העבדית אומדות שאם לא יהיו שינויים תהיה ידידה במספדם של

יהודי הגולה ובסוף המאה הוא יגיע ל-8 מיליון, ובעוד 40 שנה - ל-6 מיליון.

זאת אומרת, יש קו ירידה בדור שנמשר כל הזמן.



הסיבה היסודית לירידה הזאת היא

הפריון. אנחנו מעריכים שהיום אצל יהודי הגולה יש בממוצע פריון ברמה

של 1.5 ילד בלבדלאשה. יש חשבון פשוט שבדי לקיים אובלוסיה לא מספיק

שיהיו שני ילדים במשפחה אלא צריד יותר. זאת אומרת, שאם יש בממוצע

1.5 ילד למשפחה, הסיכויים הם מעטים וזה חמור. התופעה הזאת של ירידה

בפריון, שהיא תופעה כללית אצל כל העומות המערביות היום,היא קשה באופן

מייחד אצל היהודים המרוכזים באותן מדיניות שבהו הפריון נמוך, ומתלוות

לחלק גדול מהיהודים חדרה התופעה של משבר במשפחה,

זאת אומרת חיים ללא נישואים או נישואים בגיל מבוגר. תופעה נוספת היא

נישואי תערובת. אנחנו מעריכים ש 35%-30%-של היהודים והיהודיות נישאים

לנוכרים.

הממוצע בכל הגולה.

כן.

לדמוגדפים ידוע שאם אצל אוכלוסיה

יש פריון נמוך במשך הרבה זמן,אחת התוצאות היא הזדקנות האוכלוסיה, זאת

אומרת אחוז הזקנים גדל, אחוז התמותה גבוה, ומכיוון שהפדיון נמוך - מספר

האוכלוסיה י ורד.

אצל היהודים בישראל המצב שונה מזה

שבגולה. קודם כל אין אותה תופעה שלנשואי תערובת כמו בגולה. הפריון אצל

יוצאי אירופה, אסיה ואפריקה הוא אחיד. אנחנו מעריכים שהפריון של האשה

היהודה הוא 2.8 ילדים בהשוואה ל-1.5 בגולה. הפריון של יהודי ישראל יותר

גבוה מזה שבגולה והוא יותר גבוה גם מהמצוי בכל הארצות המערביות כיום.

זה יוצר למעשה מצב של עודף לידות בישראל. אפשר לומר שיהודי ישראל הם הענף

היחידי שיש אצלם עודף לידות על פטירות.

בעוד שהתופעה הזאת חשובה ומבטיחה

גידול של האוכלוסיה היהודית כאן צריו גם לראות שהיא הפכה לגורם העיקרי

בדמוגרפיה של היהודים כאן. פעם היה עודף של עולים על יורדים. בעשור

האחרון זה ירד והיום הריבוי הטבעיה מהווה 84% של הגירול ורק 16% בא מעליה.

זאת אומרת, הפריון של יהודי ישראל הוא תופעה עיקרית בדמוגרפיה של היהדות.

זה הענף היחידי של עודף לידות על פטירות וזה ולמעשה הענף היחיר של

הדמוגרפיה היהודית. עם זאת, הריבוי הטבעי של היהודים היום הוא חצי בהשוואה

לזה שאצל הלא-יהודים.אצל המוסלמים יש אמנם ירידה גדולה של הפריון אבל

מדובר על רמות אחרות. בעבר הפריון אצל המשפחות המוסלמיות היה 9.4 והיום

הוא 5.0.

האם יש הבדל בין שעור הלידות אצל

ערביי ישראל לבין זה שאצל הערבים

במדיניות הערביות השכנות?

כן.

אצל בל האומות בעולם השלישי קרה

מה שקרה אצל ערביי ישראל, שבהשפעת הסביבה המודרנית שבה הם חיים היתה

ירידה מהירה מאד בתמותה. מדינת ישראל יכולה להתגאות שאין אצלה הברל באורך

החיים בין יהודים ולא יהודים. אורך החיים אצל הערבים הוא 70 שנה, זאת

אומרת כמעט שוויון. לאחר השלב הזה של הורדת התמונה התחיל גם השלב של

הורדת הילודה. הפדיון של האשה המוסלמית בארץ בתחילת שנות ה-70 היה 9

ילדים לאשה, הוא ירד והיום הוא עומד, כפי שאמרתי, על 5 ילדים לאשה. אצל

הנוצרים הערבים הירידה היתה יותר מהירה וכיום כמעט אין הבדל בין יהודים

לבינם.

זאת אומרת שבמשך חמש-עשרה שנה הילודה

אצל הלא-יהודים ירדה בכ-50%.

אבל הריבוי הטבעי לא ירד.

זה משום שלערבים יש אוכלוסיה צעירה.

ויש אצלם תופעה הפוכה מזו שהזכרתי שיש

בגולה - אצלם התמותה קטנה והפריון גבוה, וזה נותן שעור גדול של ריבוי

טבעי. לכן, למרות הירידה בילודה, הריבוי הטבעי של מוסלמי ישראל כפול

מזה של היהודים.

המצב, כפי שאמרתי, הוא שהריבוי

הטבעי של יהודי ישראל עדיין לא כל כר קטן בהשוואה לעולם המערבי ולגולה.

בהשוואה לערבי ישראל הוא מחצית. השאלה ההשובה היא מה יהיה בעתיד ומה

המאזן הדמוגרפי שגורם המצב הזה.

אשר לעתיד הפריון אצל היהודים בארץ,

כאן יש כמה סימני שאלה. ההשוב ביותר הוא השינוי הכביר שקורה בשנים האהרונות

בהתייחסות למשפחה. הסטאטיסטיקה מראה שיש נטיה גדולה לגידול האחוז של

הרווקים. אצל צעירים בגיל 35-20, הבנות והבנים היהודים בארצנו אנחנו

רואים שאחוז הרווקות הולך וגדל כל הזמן. זה לא מקרי. זה נראה כתופעה

מקבילה למה שקורה בארצות המערביות, שם יש שינוי בהתייחסות למוסד המשפחה -

מתגרשים יותר, מתחתנים בגיל מבוגר, ופחות - ומה שקורה כאן זו התחלה

של מה שקורה בחברות המערביות.

שנית, ירוע לכולכם שבשנות ה-70 חלו

די הרבה שינויים במדיניות החברתית של ישראל, במה שנוגע לאשה עובדת,

עזרה לנשים בכלל, ליולדות - כל המערכת של מעונות ילדים וקיצבאות ילדים.

נעשו הרבה דברים לטובת המשפחה, האמהות והילדים. יש סברה - אין בטחון

שהיא נכונה, בודקים את זה במחקר שנערך - שאחת הסיבות לכך שהפריון של

יהודי ישראל יותר גבוה מבהרבה חברות מערביות נעוץ אולי בעובדה שהיתה

כאן מדיניות חבדתית חזקה לטובת הילדים והאשה. אנחנו מקווים לתת תשובה

מבוססת לסברה הזאת. בינתיים אין אנחנו יודעים בבטחון אם התשובה להנחה

הזאת היא אמנם חיובית. מכאן נובעת דאגה גדולה לעתיד, כי המדיניות שהתפתחה

בשנות ה-70 נמצאת היום בערעור בגלל המלחמה נגד האינפלציה. צריך לדעת

שהמדיניות הזאת גם יוצרת אווירה מסויימת ואם הורסים אווירה לגידול

ילדים - לדבר הזה עלולות להיות אפליקציות חשובות.

ער כה הריבוי הטבעי של יהודי ישראל

הספיק כדי לאזן את הירידות הדמוגרפיות של הגולה, אבל אנחנו נמצאים כבר

במצב שזה לא נכון, זאת אומרת שעם ישראל בכללו, למרות הריבוי הטבעי

בישראל, נכנס לירידה דמוגרפית.

קיים הבדל ניכר בין הריבוי הטבעי של

היהודים לבין הערבים בארץ. לדבר הזה יש כמובן תוצאות מסוימות לטווח

ארוך. בעוד שהיום הפרופורציה של הלא-יהודים במדינת ישראל היא 17%,

אנחנו מעריכים שבסוף המאה זה עלול להיות 22%.

עד לפני שנתיים ידעתי שאוכלוסיית

הלא-יהודים בגבולות מדינת ישראל מהווה

16%-17% והתלמידים - 20%. היום אוכלוסיית התלמידים מגיעה ל-23%. אתמול

שמעתי את הנתון הזה. דעותי המדיניות נובעות מהשאלה מה יקרה.



ר' בקי; אם לוקחים את ההפרש ביו לידות לפטירות,

מה שאנחנו קוראים ריבוי טבעי, ובמסגרת

הזאת של ריבוי טבעי עושים את החישוב כמה יהודים וכמה לא-יהודים יש

בריבוי הטבעי הזה, אנחנו מוצאים שיש 70 יהודים ו-30 לא יהודים ל-100,

וזה מגדיל את הפרופורציה של ילדים, זאת אומרת שאם 22% של אוכלוסיית

מדינת ישראל יהויו לא-יהודים, הפרופורציה ביו הילדים תהיה יותר גדולה.

אם עושים את החישוב לישראל, יהודה,

שומרוו ועזה, אנחנו נמצאים במצב שבו על 100 של ריבוי טבעי בישראל

ובשטחים - 55 הם לא-יהודים ו-45 הם יהודים.

השאלה מה אפשר לעשות היא השאלה היסודית.

אני רוצה להוסיף שהמרכז הדמוגרפי ער מאד לבעיה הזאת ולפני כחמש שנים הכין

דוקומנט מפורט ששמו "אמצעים ומטרות למדיניות דמוגרפית" ושבו הצעות מה

אפשר לעשות בשטח זה.

זה היה לפני חמש שנים. מה קרה מאז?

למעשה לא היה עידוד. הצעד העיקרי

הראשוו נעשה ב-11.5.86 כשהיה דיוו

רציני מאד בממשלה. היה דיוו ארוך על הנושא הזה, דיוו של שעתיים וחצי,

והתקבלו החלטות חשובות על-ידי הממשלה.

שלמדינת ישראל נחוצה מדיניות כמו שיש להרבה מדינות בעולם, נחוצה מדיניות

דמוגרפית לטווח ארוך שתהיה מתואמת על כל חלקיה, ומתוכננת היטב. נקבעו

מטרות של המדיניות. נקבע פרינציפ חשוב מאד, שהממשלה החליטה לכווו את

המדיניות שלה לטווח ארוך לאותו כיווו והיא הטילה על קבוצה ביו-משרדית

להכיו בקרוב מערכת שיטתית של הצעות בכל השטחים - חינוך, בריאות וכו'.

מי עומד בראש הצוות?

ד"ר ברוך לוי.

נקבע שהמדיניות הממשלתית תתואם עם מוסדות

יהודיים בגולה.

אני שמח לצייו שיש צעדים בכיווו זה. אני

צופה, בלי להיות אופטימי יתר על המידה, שהעניינים יתחילו לזוז בצו,רה

שיטתית.

הכנו תכנית לעבודתה של הקבוצה הביו-

להטיל על האנשים המשתתפים בצוות הביו-משרדי להכיו הצעות פרקטיות.

יש לנו מחקר גדול על הגורמים המשפיעים על הפריוו וחשוב שזה ילווה גם

בחישוב העלויות, כדי לבחור ביעיל ביותר.

אין אמנם קונסטיטוציה במדינת ישראל

אבל ידוע לכל שאחד התפקידים של הכנסת

וועדותיה הוא לדרבו את הממשלה. הואיל והממשלה הקדישה שעתיים וחצי לנושא

הדמוגרפי, הוועדה צריכה לצייו זאת בברכה.

נראה קורם את התוצאות ואחר-כך אולי

נברר.

אחת ההחלטות המרכזיות של הממשלה היתה

שהצוות יתכנס מיד, בעוד שבועיים, לישיבה

ראשונה כדי להכיו ולהגיש הצעות פרקטיות בנושא הילודה.

האם נקבע זמן לצוות הזה כדי שיכין

את עבודתו?

מה ההערכה שלן?

אני מעריך שזה עניו של 6 חודשים.

פרופסור בקי אמר שיש סברה שהעובדה

שהילודה אצל יהודים במדינת ישראל

כמעט כפולה מזו שאצל יהודי העולם - 2.8 מול 1.5 - נובעת ממדיניות ברורה

שחלתה גם בנושא הילדים וגם בנושא הנשים, וזה מקרב אותי לכותרת שראיתי

הבוקר בעיתון, איפה הולכים לקצץ.

אני שואלת את דליה שפרינצק ממשרד

מה זה תכנון במשרד החיוך? האם זה מחלקת התכנון הכללי?

אני מבקשת ללמוד את הנושא. אני לא

יי" מכירה אותו במידה מספקת.

נשמע את דבריו של פרופסור משיה,

מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית-החולים

שיבא בתל-השומר.

לא הייתי רוצה להתייחס לבעיה הדמוגרפית

של ישראל, זה מחוץ לבינתי. אני רוצה

להתייחס לבעיית הפרגונל.

יסוד הבעיה הוא בכך שעקרות לא הוכרה

במדינת ישראל כמחלה, כי מעקרות לא מתים.

גם משבר ביד לא מתים, האם לא ניתן

במקרה כזה טיפול רפואי?

גם לגבי טיפולים שמקובלים כמצילי

חיים יש ויכוח כי יש שאלה אם זה

מש.פר חיים או מאריך חיים. 80% מהטיפולים שלנו הם למען שיפור החיים

ולא למען הארכת החיים.

עקרות היא מחלה נוראה שפוגעת באיכות

החיים, היא מפרידה בין בני זוג, מערערת יחסי משפחה וגם מונעת מהמשפחה

לתפקד בצורה נורמלית כשמירב המאמצים שלהם מוקדשים לאינטרס שלהם לקבל

ילד. הזעקה בנושא העקרות היא איומה. זוג שנפגע בגלל עקרות יוציא כספים

רבים, ימכור רכוש ויילחם כדי להשיג ילד.

השאלה אם ילד אחד מספיק למשפחה ישראלית

אחרי עקרות דומה לשאלה אם לקטוע רגליים מספיקה תותבת אחת. כל זמן שלמשפחה

לא היה ילד היא לא ידעה מה היא מאבדת.

המחלה של עקרות שכיחה למדי. כ-15%

מהאוכלוסיה סובלת מבעיות עקרות. קרוב למחצית - 5%-7% מהמקרים זקוקים

לטיפול בפרגונל במקודם או במאוחר, והבעיה הולכת ומחריפה.



השימוש בפרגונל ברפואה בישראל התחיל

דרכו בתל-השומר. לפני 25 שנה השגנו את ילר הפרגונל הראשון בעולם ומאז

הנסיון בישראל בטיפול בפרגונל הוא הגדול והטוב בעולם ובדרך זו הושגו

במשך השנים מאות ואלפים ילרים. בטיפול בפרגונל, במשר 20 שנה, אנחנו

מוליכים בעולם.

הפרגונל נועד לטיפול בנשים חסרות וסת

וביוץ ואחר-כך הסתבר. שהוא יכול להביא מזור גם לאחרות.

כמות הפרגונל שאנחנו זקוקים לו כרי

להשיג ילד אחד היא גדולה מאד, וכאן הבעיה. כשמתחילים בטיפול לא יודעים

בכמה יהיה צורך. התרופה עולה 10 דולרים, במחזור אחד של טיפולים האשה

זקוקה בממוצע ל-25-20 טיפולים, והיא זקוקה ל-5-4 מחזורים,

זה יקר?

זה מצטבר, מדברים על מחזורים - 5-4

מחזורים ובכל מחזור 25-20 טיפולים עד

שיהיה הישג, זאת אומרת כ-1,000 דולר,

הרפואה בישראל התקדמה, אנחנו עוסקים

גם בהפריות מבחנה וגם כאן זקוקים לפרגונל כדי להשיג את מירב ההישגים.

לכן הייתי מדבר על סכום של כ-5,000 דולר בממוצע עד שמיצינו את הטיפול,

אני חושב שבסך כל התקציב של מדינת ישראל זה טיפה בים, אנחנו מדברים על

בעיה כאובה שמוכרחים למצוא לה פתרון.

כתבנו מכתבים למשרד הבריאות. יש לנו

עימותים אתו. בהיסטוריה של הפרגונל היתה התפתחות עד שהוא הגיע למקום

הנכון. משרד הבריאות החליט על ילד אחד ולא יותר, זה כמו תותבת אחת, זה

פרדוכס. בהיסטוריה של הפרגונל היה שלב שמשרד הבריאות תמר בזה - זה

היה לפני 15 שנה - אחר-כך המרכז הדמוגרפי מימן את זה, ואחר-כד משרד

הבריאות החליט שמדובר במחלה וזה ענין של קופת-חולים, ער שקופת-חולים

החליטה שהיא לא מממנת את הטיפול הזה,

להערכתי, צריך להיות לזה תקציב ממשלתי,

סבור שמחזור של טיפול בפרגונל עם

הפריית מבחנה עולה כ-700 רולר בממוצע,

זה כולל בדיקות ומעקב רפואי וגם החומר, כדי להגיע לילד העלות היא בין

2,000 ל-12,000 דולר,

זה יותר זול מאשר להביא מברזיל,

אני מעריו שאם קופת-חולים החליטה מה

שהחליטה, זה בגלל משאבים,

לדעתי, אנחנו זקוקים למשאבים כדי לייעל

את הטיפול בנשים עקרות, אחד מהם - הרחבת הבסיס הקשור ביישום שיטות אצלנו,

הרבה מהשיפורים בהפריית מבחנה הושגו על-ידי יישומים של מחקר בסיסי, חשוב

לשפר את החינוך של הרופאים העוסקים בנושא הפריון, כדי לבחור בשיטה המתאימה

לכל מקרה. צריך לתת משאבים כדי להרחיב את המרכזים בנושא הפריון, ברשותכם,

אביא דוגמה אישית, בעבר עשיתי נסיון לטפל בשיטת ביוץ בנשים עקרות, פניתי

למשרד הבריאות. ביקשנו נוסחה של משק סגור.



אנחנו רואים כל קיץ את עם ישראל

נוהר לחוץ-לארץ, מרוע לא ניתן למפעיל במסגרת של בתי-חולים ציבוריים

נוסחה לתשלום מוררג מנשים עקרות, לפי מצבן הסוציאלי, זאת אומרת שאנשים

בעלי אמצעים יתרמו לחסרי אמצעים וזה יאפשר גיוס של משאבים כרי להרחיב

את האפשרויות של היתירה המטפלת בנושא זה וכרי לעזור ברכישת ציור והרחבת

תקנים לטיפול בנשים עקרות.

התוצאה תהיה שאלה שיש להן תבואנה

לטיפול ואחרות לא תבואנה.

מ' כהן אבידב זה שאמרתי.

שיטת הפיקוח היא בירכם ולא בירי.

אנחנו מרברים רק על הנסיון שלנו.

אנחנו יורעים שהכל משחק לירי החזקים.

קודם כל אני רוצה להעמיד את השאלה

מה שעור הפריון ל-1000 נשים בגיל

הפריון. אנחנו רואים שאצל ערביי ישראל הוא פי 2 ובשטחים - פי 3. זאת

אומרת, אם מסתכלים על שעור הלירות ל-1000 אנחנו רואים שלגבי היהורים

המספר הוא 21, ערבים - 35, בעזה - 45, יהורה ושומרון - 39. ובארצות

השכנות - באלג'יר - ער 48, במצרים - 36, בסוריה - 47 ובסעוריה 45.

וצריר להביא בחשבון נקורח חשובה - שתמותת התינוקות פוחתת ויוררת.

מספר היהורים

בארץ בשנת 2000, לפי תחזיות, יהיה 4,1 מיליון ומספרם של ערביי ישראל

בתחומי הקו הירוק - 1,150 מיליון. בהקשר לכן צריך לזכור את ההברל הבולט,

שבעור שאוכלוסיית היהורים תגרל בחצי מיליון, האוכלוסיה הערבית תגרל

ב-700 אלף.

וכשמרברים על רמוגרפיה, עור כמה

נתונים. במרינת ישראל ילרו בשנת 1983 74,893 נשים יהוריות; ונשים

ערביות- 33,000. מבצעים בארץ כ-20,000 הפלות, וזה נתון רשמי, בשנה.

פני שינוי החוק ואחרי השינוי?

כל השנים זה כמעט אותו רבר.

במלים אחרות, אם לא תהיינה הפלות

באוכלוסיה היהורית, זה יפתור יותר מפרגונל.

אני לא כל כר מבין את הנתון הזה.

אם אותן 20,000 היו יולרות, הן לא

היו נכנסות שוב להריון באותה שנה. זאת אומרת שיש חפיפה ולכן צריך

להיזהר במספרים. אפשר אולי לרבר על אוברן של כ-10,000.

פרופסור שנקר, ריברת על 20,000

הפלות אצל היהורים וכ-00י75,0 לירות

בשנת 1983. מה פירוש הנתון של 20,000?

ל-100,000 הריונות כ-12% מפילות

י" באופן טבעי. כל שנה נכנסות להריון

100,000 נשים. רבע ער שליש מההריונות הולכים לאיבור באופן טבעי או

לא טבעי,

מה זה בהשוואה לעולם?

בתחום הזה אנחנו בדיוק כמו אירופה,

מזרח ומערב. אירופה, חוץ מדרום אירופה,

עומדת היום בבעיה של ריבוי טבעי מינוס - איו למשפחה שני ילדים שיכסו את

ההורים.

ואשר לעקרות ומה אנחנו יכולים לעשות.

בארץ מתחתנים 25,000 זוגות בשנה.

מאי-פוריות - ולא הייתי מדבר על

עקדות - סובלים כ 15%-מהאוכלוסיה, לפי חישובים שלנו. 3,000 זוגות פונים

אלינו בשנה, לב-1,500 נמצא פתרון בסופו של דבד ונשאדים כ-1,500 זוגות

שיש אצלם בעיה של אי-פודיות. זה המספר לשנה.

אם גיל הפוריות הוא 40-20, אני

מעריך שבמדינת ישראל יש 40,000-30,000 זוגות שצריכים טיפול.

דיברת קודם על 1,500 זוגות בשנה

איד אתה מגיע ל-30,000?

יש הצטברות.

אני נותן מספרים גסים אבל זה נותן

תמונה. האוכלוסיה הרורשת טיפול בשל

אי-פוריות היא 40,000-30,000.

מה אנחנו, הרופאים, יכולים לפתור ומה

אנחנו לא יכולים לפתור.

אם נעשה חלוקה גסה אנחנו יכולים

לומר שבכ-30% מהמקרים של אי-פוריות זה נגרם על-ידי הגורם הגברי ובענין

זה כל ההתקדמות שלנו, כל ההצלחות שלנו מוגבלות ביותד.

האם מגיעים לכל הגברים?

בסופו של דבר הם באים. הערבי מגיע

אלינו יותר, כי אחרי שהוא נושא את

האשה הרביעית הוא מגיע למסקנה שמשהו אצלו לא בסרר.

ב-20% מהמקרים יש עקרות מכנית שפותרים

אותה על-ידי לידת מבחנה. כיום יש במדינת ישראל 150 ילדי מבחנה. ההעדכה

שלי היא שהעלות לילד מבחנה היא כ-10,000 דולד. ייתכן מאד שנדד בעלות

הזאת אם נשתפר וייתכן שנוכל לעשות זאת אם נגדיל צוותים.

זה כולל גם את הטיפול שלא מצליחים בו.

אני מדבר על הפריית מבחנו;, וכאן יש גם

טיפול בפרגונל.

אני חושב שכשמדברים על מבחנה אנחנו

עושים שגיאה שעשינו אותה בכל שטחי הרפואה בארץ - יש יוקרה ואנחנו מתפרסמים.

היום יש 10 בתי-חולים שעוסקים במבחנה.

אתה מדבר על מרכזים ללידת מבחנה?

אם אנחנו מדברים על עלות - אנחנו לא

משיגים את כל מה שאנחנו רוצים. אנחנו מוגבלים בעבודה, לא מבחינה דתית

אלא מבחינת צוותות - מרדים, אנשימעבדה, רופאים.

בגלל תשלום?

אחרי שאנשים השיגו מה שרצו, הם לא מוכנים

להשקיע אותם מאמצים. אם היו מגדילים צוותות

ייתכן שהיינו עומדים בעלות של 10,000 דולר לילד.

אין בארץ מחסור ברופאים.

במדינת ישראל אנחנו עובדים לפי תקנים.

אנחנו מוגבלים בבתי-החולים בכלל, אפילו

ב"הדסה". בשביל לידה אני מוכרח לקחת אנשים שעושים דבר אחר. אם הייתי מקבל

6 אנשים רק לזה, התוצרת שלי ושל פרופסור משיחה היתה עולה.

לפי נתונים שלנו, בשביל ילד פרגונל צריך

בממוצע 210 אמפולות. זה עניו של כ-2,000 דולר לילד, רק החומר. יחסית זה

יותר זול. ההצלחה יכולה להיות יותר גדולה, אם כי האוכלוסיה לטיפול כזה

מוגבלת אבל לגבי אותה קבוצה שיכולה לקבל את הטיפול בוודאי אפשר לשפר,

ופה צריר לתרום עד כמה שאפשר.

בעיה עקרונית שמטרידה אותי - הכרה

בעקרות כמחלה. בוועדה מקצועית שהשתתפתי בה, עקרות או כפי שאני אומר

אי-פוריות הוכרה כמחלה. זו היתה החלטה שלנו. זה העקרון החשוב ביותר

והנקודה החשובה ביותר - לא לרדת מהעקרון היסודי הזה, שאי-פוריות זו

מחלה. זה גורם לסבל של זוג, של הסביבה, זה מפריע לתפקוד של זוג כמו

שמפריעים דברים אחרים. אם עומדים בעקרון הזה, אז צריך למצוא גורמים

שנותנים את הכספים כדי למצוא את הפתרון. אם העקרון הזה נופל, אנשים

במערכות שונות יקחו את זה בחשבון.

אני לא הייתי עושה קרנות.אם אתה עושה

קרן, אז צריכה להיות קרן לצילום וקרנות לדברים אחרים.

אני חושב שזה העקרון ובזה אני מסיים.

כמה ילדי פרגונל יש?

להערכתי, כ-5,000.

וילדי מבחנה?

אני אומד את הריונות המבחנה בכ-300.

~ נולדו כ-150.

אחוז ההצלחה בטיפול בפרגונל הוא בין

40% ל-80%, זה לא אומר ילדים אלא הריונות.

קופת-חולים בעד כל הדברים הטובים -

בריאות ופוריות. היא לא מדברת על

דמוגרפיה.



בקופת-חולים עושים הכל ליהודים וללא-

יהודים, לכל מי שמבוטח אבל מכיוון שבריאות עולה הרבה כסף יש בעיה של

אלטרנטיבות.

קופת-חולים לא החליטה לא לתת פרגונל

למי שיש ילד אחד אלא היה קיצוץ בתקציבים. ההוצאה של קופת-חולים להרייונות

היא 9 מיליון דולר בשנה.

קופת-חולים, באמצעות המוסדות המוסמכים

שלח, החליטה בחודש פברואר כי זוג שאין להם ילדים, האשה תקבל פרגונל

וכל מהשצריר. זוגות שהתחילו בטיפול, גם אם יש להם 2 ילדים - לא מפסיקים

את הטיפול. את הפרגונל מגבילים אבל ממשיכים לתת טיפול מסביב.

נשים שפונות אלינו

אומרות שאם הן פונות לבית-חולים יש תור של שנתיים. יש סקר, לא מדעי,

של 500 מקרלם. לקחנו חלק מהמחוזות ומצאנו שכשליש מאלה שמקבלות פרגונל

חן בזוגות ללא ילדים; ל 33%-בערך יש 2 ילדים, וקיבלו כל הזמן; ל-15%-

20% יש 3 ילדים ויותר וקיבלו פרגונל.

הבעיה היא לא אם זו מחלה או לא-מחלה.

הכל יודעים שבשום קופה הביטוח הוא לא בלתי מוגבל. קופת-חולים החליטה

בשלב זה על אלטרנטיבות - להגביל את הטיפול בפרגונל. הוקמה ועדה מיוחדת.

היו 297 פניות. ל-70% אישרו טיפול אבל היתה הגבלה למחזורים.

בראשית שנות ה-70 הוצאות הטיפול

בפרגונל כוסו על-ידי המרכז לדמוגרפיה ומשרד הבריאות. ב-1980 הקים

המנכ"ל הקודם של משרד הבריאות ועדה שהכירה בכד שקופות-החולים לא צריכות

לכסות את ההוצאה הזאת. יש בידי המסמך.

קופת-חולים תשמח אם יעזרו לה שתוכל

להמשיך לתת את הפרגונל,

עוד בחודש פברואר היתה הצעה דחופה

הציבורית היא של קופת-חולים, כי ההחלטה היתה חד-צדדית ולא היתה התייעצות

אתנו אם להפסיק או לא, וכיצד להיערך.

אבל אי-אפשר להתעלם מהבעיה התקציבית.

בדברים האלה יש תמיד שאלה איך מקבלים

החלטות, ואנילא רוצה להרחיב.

בדקנו אם מבחינה חוקית יש לנו מה לעשות

בענלן זה. ב-9 באפריל היה דיון אצל שר הבריאות והחלטנו שאנחנו לא יכולים

לכפות עליהם.

אנחנו מקבלים לא מעט פניו.ת מהציבור.

לש לי פניות שהגיעו ללשכת השר, אני מפנה אותן למרכז קופת-חולים ומבקש

מקופת-חולים לענות לפונים. יש פה גם שכירים וגם עצמאים, אנשי מושב

שעומדים ללא יכולת לקיים את המשק ולדאוג לו.



לפני כחודש ערכתי דיון מיוחד בנושא

היערכות לשיפור הילודה, השתתפו בו שלושה מהנוכחים פה - פרופ' שנקר,

פרופ' איילון ופרופ' משיח. אני אתן את הסיכום לצילום.

בעיות עקרות הגבר - התוצאות מאכזבות

מאד.

ו

בעיות עקרות האשה - ב-60% מהמקרים

יש בעיה הורמונלית ותוצאות הטיפול טובות ביותר.

לגבי הפריית מבחנה - אנחנו מעריכים

שב-10 מרכזים שיש ניתן להגיע לטיפול ב-1,600-1,500 מחזורי טיפול בשנה,

ועל זר. יש להוסיף כ-500 שהתחילו טיפול הורמונלי ולא יגיעו לשאיבת הביצית.

התוצאה היא כ-150 לידות חי בשנה. אם נגיע למקסימום הפעילות של 10 מרכזים

יהיו 150 לידות בשנה ואם מדברים על ממוצע של 1,000 דולר למחזור טיפולים

זאת אומרת 1,5 מיליון דולר בשנה.

לעומת זאת, בטיפול בפרגונל וכו', סכום

של 5-4 מיליון דולר יכול לתת כ-1,000 לידות חי.

הריון בסיכון גבוה - 8%-12% מכלל

ההריונות הם לפי הערכתנו מה שאנחנו מכנים בסיכון גבוה.

ממה זה נובע?

מהעובדה שהיום מגיעות להריון הרבה

נשים שבעבר לא היו מגיעות להריון.

אם אשר היא בהריון רב-עוברי, צריך לדאוג שתגיע ללידה. אנחנו מדברים

על כ-10,000 הרי ונוח בשנה. כל הריון כזה מחייב כ-50 ימי אשפוז בממוצע,

זאת אומרת 150,000 אלף ימי אשפוז לשנה, שני שלישים מהם אשפוז ממש

ושליש הוצאה לטיפול סב-לידתי אמבולטורי. סך כל הוצאה משוערת - 15 מיליון

דולר. נניח שאת ההוצאה הזאת מוצי ים כבר היום, התוצאה היא שנולדים

פגים.

1) כ-600 פגים בשנה במשקל מתחת לקילוגרם; 2) כ-1,300 לידות בשנה

של פגים במשקל 1.5-1 ק"ג; 3) כ-1,500 פגים במשקל של 2-1.5 ק"ג.

בקבוצה הראשונה התמותה מגיע ל-70%.

כ-15% מתפתחים עם מגבלות, מומים וכו' ו-15% הם נורמלים. אני רוצה לציין

ש-70% מהנולדים לא מתים מיד אלא כעבור זמן ויש צורר באשפוזם, וכידוע

יום אשפוז עולה מאות דולרים.

הקבוצה הראשונה היתה נושא למספר דיונים

אצל שר הבריאות, בגלל התוצאות המאכזבות של אלה שנשארים בחיים, ש-50%

מהם הם עם מגבלות. בסקר שנערך בירושלים נמצא שלכ-47% מהם היו הפרעות

פסיכומוטוריות והם יהיו גם מעמסה על הציבור.

בקבוצה השניה, של הפגים במשקל 1.5-1

ק"ג יש 30% תמותה. השעור של 70% מתחלק ל-20% שנולדים פגומים ו-50%

שנולדים תקינים.

בקבוצה השלישית של פגים במשקל של 1.5-

2 ק"ג יש 10% תמותה, 6%-8% נולדים פגומים ו-% 80 נולדים תקינים.



אני רוצה להזכיר שכאן דיברנו על

יחידות לטיפול נמרץ בפגים וציינו את המספר של 18-16 פגים.

בריון שחיה נאמר גם שהנושאים שצריר

לפתח אותם הם ייעוץ גנטי, חינוך מיני וחינוך להורות, וזה קיבל תוקף

עם הפסיקה של בית-המשפט העליון בגלל לירתו של בעלמום, שניתנה לו זכות

לתבוע את הרופא שלא מנע את הלירה שלו.

בעקבות הריון קיבלתי מכתב מכמה רופאים

שהם ממליצים לתת רגש לטיפול בפרגונל, בגלל התוצאות המוצלחות יותר.

האם להתייחס לבעיה הזאת כאל מחלה

או לא. בעניו זה היו ריונים גם בתוך המשרר. למנכ"ל משרר הבריאות אין

בעיה בעניו זה. זו מחלה כבל מחלה אחרת והערכתי היא שהבעיה הזאת חייבת

להיכלל בחוק ביטוח בריאות, לכשיבוא. זה חלק מסל השרותים שחייבים לתת

אותו בביטוח בריאות.

ער כאן.

אני לא מבין בבעיה הרפואית. אני מרבר

על כר שצריר לעורר את הילודה. יש

משפחות מבוססות עם 3-2 ילרים.צריר להסביר להם כמה טוב שיהיה ילר נוסף.

לש להם אמצעים אבל חסרה להםתודעה. יש משפחות עם 3-2 ילרים. שני ההורים

עוברים. במעט כל משכורתה של האשה הולכת למעון יום. צריכה להיות הסברה

בענין זה. צריך להסביר ער נעים להיות עם 3 ילרים במקום עם 2.8.

אנחנו זקוקים לזה.

אני פונה לאנשי הרמוגרפיה והררג

הפוליטי לצאת בעלוני הסברה כמו שעושים ברברים אחרים.

ברשותכם, אקרא כמה משפטים מתור מכתבה

"בשנת 1974 התחתנתי כרי לבנות בית בישראלולגרל ילרים כמקובל.

לאחר מספר שנים הוברר לי שבגלל סיבות בריאותיות נבצר ממני להיכנס להריון

ללא טיפול מיוחר. הופניתי לטיפולים בבית-חולים השרון בפתח-תקוה ולשמחתי

הרבה נולרה לנו בת חמודה,יפה וחכמה. עברו כבר שש שנים וחצי מיום הולדת

הבת ושוב נתקלת אנוכי באותה בעיה אשר מונעת ממני להרות. עקב כר נמצאים

אני ובעלי במתח רב ער כרי סכסור. המתח הנפשי גובר כאשר הבת חוזרת מבית-

אמא מרוע אין לי אח ומרוע אין לי אחות? פניתי לבית-

חולים השרון ולבילינסון על מנת לקבל טיפול פרגונל אר לצערי נעניתי

בשלילה מטעמי תקציב."

ער באן המכתב. זה אומר הכל. יש פה

זעקה של אשה שרוצה עור ילר.

אני מקבל בברכה את רבריו של פרופסור

שנקר ואת רבריו של פרופסור מיכאלי, מנכ"ל משרר הבריאות. אם הענין יוכר

כמחלה - מוטלת על קופת-חולים חובה לתת את הטיפול הזה. אם לקופת-חולים

לש בעלות תקציביות - צריר למצוא לזה פתרון.

אני בער עליה אבל לצערי אין עליה

וכנראה לא תהיה עליה. 5,000 ילרים זו שנת עליה לישראל. אם אפשר לעורר

ללרת 5,000 ילרים על-ירי טיפולבפרגונל - הכל כראי. אם יהיו עור 5,000

ללרים יהורים בשנה על-ירי טיפול בפרגונל ונמנע הרס של משפחה - זה הרבה

מ א ד.



אני מודה, גברתי היושבת-ראש, שהבאת

את הנושא לדיון רציני הרבה יותר מאשר הדיון במליאת הכנסת. אני רואה

בנושא הזה בעיה לאומית. נהניתי מהדברים שנאמרו ואני רואה עד כמה צדקתי.

אתן כל משאבי, כוחי וזמני לפתרון הבעיה.

ענין הקרן בא כדי לעורר הד ציבורי.

אולי בזעיר אנפין נעורר תהודה לפתרון הבעיה. סכום של 5-4-3 מיליון

דולר בשנה הוא לא כל כר גדול, כי אם המשפחה תתפרק והילד ילך למוסד,

זה יהיה יותר זול?

לפני 14 שנה בא אלי אברהם דנינו ז"ל.

הוא קרא מחקרים של פרופסור בקי.

אנחנו רוצים לארגן את המשפחות עם

4 ילדים ויותר. היום יש כ-30,000 משפחות ברוכות ילדים. אנחנו מדברים

על ארגון וולונטרי. אנחנו עומדים לקדם את התדמית של משפחה ברוכת ילדים.

הגישה שלנו אקטיביסטית. אנחנו לא מחכים למחקרים. במדינת ישראל יש קבוצה

גדולה מאד שרוצה הרבה ילדים. אנחנו עובדים עם המשפחות.

יש 50 סניפים בכל הארץ. יש לנו

פעילות לעזור למשפחות, ואני מדבר על משפחות מן המעמד הבינוני הנמוך.

אנחנו מספקים להם מזון במחירים זולים.

שמנו לב לבעיה של חלוקת משאבים

למשפחות במדינת ישראל.בגלל הבעיה של המיעוטים והלא-יהודים בארץ יהיה

לממשלה קשה מאד להקצות משאבים למשפחה היהודית. אנחנו מבקשים בכל לשון

של בקשה שהעם היהודי יקים בנק למשפחה היהודית כדי לעזור לה לקבל הטבות,

כי אחרת יהיה קשה להזרים כסף כזה למשפחה.

כשאני שומעת את המלה בנק, סקר, מחקר,

עוד משרד, עוד מחלקה - עולה לי לחץ הדם.

בכל שנותי בכנסת עייפתי ממרכזים, מחלקות, מנהלים, פקידות, נהגים,

מזכידות. על זה מוציאים את הכסף ולא על מה שצריך.

אנחנו התרשמנו מאד מההופעה של הרופאים,

שלושה רופאים - מבית-חולים שיבא, מבית-חולים איכילוב ומבית-חולים הדסה -

שהציגו כאן את הדברים. יש להם כל הנתונים והסקרים, הם יודעים מה קורה

ולא צריו שום סקר חדש.

ההופעה של פרופסור בקי והתרומה של

דבריו היתה כבירה. פרופסור בקי, אתה נתת תמונת מצב עם אופטימיות.

אני מוכרח לומר שהיום אין לי טענות

למשרד הבריאות. אני חושבת שבנושא הזה משרד הבריאות ובתי-החולים עושים

את הדברים הגדולים ביותר, יותר מכלמחלקה אחרת בממשלה ויותר מכל משרד

ממשלתי אחר.

אני מחשיבה מה שצריר לעשות משרד

החינוך והתרבות, אבל לא משם תבוא הישועה לנושא הזה. כאן יש חשיבות

לבתי-החולים ולדבקות של אותם רופאים-חוקרים אשר פעילים בנושא זה.



אנחנו יושבים בכנסת. זה הבית הפוליטי

של מדינת ישראל. גם אם יש לי טענות על קופת-חולים, ויש לי, כי כשאני

נכנסת לסניף שלי כצפון תל-אביב, שאומרים לי שהוא אחד הטובים בארץ,

ואני רואה את התור לכל רבר - לפתק, לרופא, לרוקח - טוב שאני יכולה

לשלם לרופא פרטי - ומה שאני שומעת כשמדובר באנשים שצריכים תרופה

למחלת לב, כמה הם צריכים לרוץ - זה מסמר שיער - אני יודעת שלקופת-

חולים יש בעיה תקציבית אדירה. אני יודעת שקופת-חולים במצוקה איומה.

93% מהאוכלוסיה במדינת ישראל מבוטחים

בקופות-חולים, למעלה מ - 80%-בקופת-חולים הכללית. אין כאן רצון רע

או חוסר התחשבות. קופת-חולים צריכה להחליט בין האפשרות לתת תרופה לחולה

לב שאם הוא לא מקבל אותה באותו יום הוא הולך לעולמו, לביו טיפול לזוג

כזה. זה סוג ההכרעות שהיא עומדת בפניהן. לכן אניתומכת בחוק ביטוח

בריאות. אם לא תהיה רביזיה, כל המערכת תתפרק.

ולדברים ששמענו. פרופסור בקי אמר

שאצלנו הילודה טובה יותר מאשר בעולם היהודי בגולה, וזה מפני שהיתה

מדיניות לחזק את האפשרויות שלנ ו לילדים, וזה אומר קיצבאות ילדים,

שעות שהייה, ארוחת צהריים בבתי-הספר, מעונות ילדים - ואנחנו יודעים

מה קורה למערכת הזאת היום. זה מוכרח להשפיע. כשאנחנו דנים בנושא האבטלה,

מה הבעיה החמורה ביותר? - הצעירים. זה זועק לשמיים. בתכנית הכלכלית

אוכלוסיית הצעירים הוכתה יותר מכל אוכלוסיה אחרת, ואצלם ילד או ילד

נוסף זו מעמסה. קיצבה לילד ראשון בוטלה ויש דיבורים על ביטול קיצבת

הילד השני. יש בעיה של תנאי דיור, עבודה גם לבוגרי מוסדות להשכלה

גבוהה וגם לנוער. זה דבר נורא. אתה רואה בבתי-חרושת רק פועלים מבוגרים,

כי אחרון נכנס ראשון יוצא.

היום הטענה שלי היא לא על משרד הבריאות.

אני מציעה שאנחנו נניח מסקנות ביניים, אנחנו צריכים לחזק אח ההחלטה

של הממשלה שמצאה לנכון לקיים דיון על הנושא הדמוגרפי, ואחרי הפגרה נחזור

לנושא. אנחנו לא נרפה.

במסקנות הביניים שלנו נציין מה הדרישות

שלנו ממשרדי הממשלה.

אנחנו מבקשים מהמרכז לדמוגרפיה לקיים

אתנו קשר יותר צמוד, אולי נוכל להפעיל לחץ על משרדי הממשלה. אני מבקשת

שנהיה מדווחים על-ידי משרד הבריאות, כדי שנדע איר לנהוג.

אם לא יהיה בדק בית לגבי האוכלוסיה

הצעירה מישראל לא יעזור לא פרגונל ולא ילדי מבחנה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.10.