הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 230

מישיבה של ועדת העבודה והרווהה ביום

ד' ב' בתמוז התשמ"ו - 9 ביולי 1986 בשעה 9.00

חברי הוועדה: א' נמיר -היו"ר

נ' ארד

צ' ביטון

א' בן-אליעזר

ה' גרוסמן

ר' בהן

י ' פרץ

א' שוסטק

חבר-הכנסת ר' איתן

הברת-הכנסת א' סרטני

י' קרפ - משנה ליועץ המשפטי לממשלה

ניצב מ' עמית - ראש אג"ם, משטרת ישראל

פרופ' א' רוזן- מנהל ביה"ס לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה

העברית

דייר י' קדמן - ביה"ס לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה

העברית

ש' עמור - ראש מועצת מגדל-העמק

י' בריק - משנה למנכ"ל משרד העבודה והרווהה

ש' מדינה - מנהל השרות למשפהה, משרד העבודה והרווהה

נ' שפר - מנהלת היהידה לביטוה הלשכות, משרד העבודה

והרווחה

י' הלרמן - מנהל המה' לתקנים ותנאי שרות, משרד הפנים

ש' זילברשטיין - מזכירת איגוד העובדים הסוציאליים

ד' ויינטראוב - ארגון העובדים הסוציאליים, מנהלת מחוז ירושלים

י' בוגדנובסקי - מנהל המחלקה לעבודה סוציאלית, מגדל-העמק

מ' מנדלבאום - איגוד העובדים הסוציאליים

א' באומל - איגוד העובדים הסוציאליים

א' פלאי - איגוד העובדים הסוציאליים

מ' בן-סימון - רכז היחידה לקידום נוער, מגדל-העמק

נ' חמו - עובדת סוציאלית, דאש צוות, מגדל-העמק

ח' זגורי - עובדת סוציאלית, מגדל העמק

ר' אבני - עובדת סוציאלית, מגדל-העמק

ז' דורון - עובדת סוציאלית, מגדל-העמק

י' ערד - המוסד לביטוח לאומי

יועץ משפטי מ' בוטון

א' אדלר

הלנברג

מערכת שרותי הרווחה באזורי מצוקה -

הצעה לסדר היום של חבר-הבנסת י' פרץ

רצח עובדת סוציאלית במגדל-העמק - הצעה לסדר היום של

חברי הכנסת י' פרץ, ר' כהן, א' סרטני, ר' איתן, מ' שטרית



מערכת שרותי הרווחה באזורי מצוקה - הצעה לסדר היום של חבר-הכנסת י' פרץ

רצח עובדת סוציאלית במגדל-העמק - הצעה לסדר היום של חברי הכנסת

י' פרץ, ר' כהן, א' סרטני, מ' שטרית, ר' איתן

רבותי, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

אם איך התנגדות, אני מכריזה על הישיבר.

ישיבה פתוחה. הישיבה פתוחה.

בדיון שלנו היוס אנחנו משלבים שני

נושאים - הצעה לסדר היום שהועלתה על-ידי חבר-הכנסת פרץ בנושא מערכת

שרותי הרווחה באזורי המצוקה והצעה לסדר-היום שהועלתה על-ידי כמה מחברי

הכנסת אחרי הרצח המזעזע במגדל -העמק.

בהתחלת הכנס הזה קיימנו רב-שיח משותף

בנושא שהעלה אותו חבר-הכנסת פרץ - מערכת שרותי הרווחה - באוניברסיטת תל-

אביב, והמארחים שלנו היה בית-הספר לעבודה סוציאלית.

את עיקר הדיון שלנו היוס נקדיש, מטבע

הדברים, לארוע המזעזע שהיה במגדל-העמק, שלמעשה הוא חלק מהנושא של מערכת

שרותי הרווחה באזורי מצוקה, שהעלה אותו חבר-הכנסת פרץ.

כפי שאנחנו נוהגים, אבקש ממגישי ההצעות

להציג את עיקרי ההצעות.

לא כל כר פשוט ולא כל כך קל לדבר על

הרצחה של עובדת סוציאלית במגדל-העמק

או במקום אחר. יהיו אשד יהיו פני הדברים באותו מקום, אין שום הצדקה למעשה

רצח אבל אנחנו צריכים בכל זאת לבדוק את הדברים.

אנחנו חוזרים ומשתמשים במלה "אלימות"

ואומרים שאלימות שהיא שגרמה להרצחה של אותה עובדת סוציאלית. אנחנו

מדברים על אלימות אבל את שורשי האלימות, את הבעיה המרכזית אנחנו מנסים

לרחוק לקרן זווית. אנחנו מטייחים את הבעיה החברתית ואנחנו מנסים לדחוק

אותה הצידה על-ידי כל מיני פתרונות שאינם הולמים ושהם אינם אלא תרופה

לרגע מסויים, על-ידי זה נגרמים נזקים ואחד מהם הוא מעשי אלימות והרצח שהיינו עדים לו.

האלימות בלשכות הרווחה לא התחילה היום

או שלשום, אבל לא היינו עדים למעשי רצח. בכלל, האווירה במדינה היתה שונה.

היום מעשה רצח הוא כמעט דבר שבאופנה.

הדימוי של העובד הסוציאלי הוא בעובדיו

ובעוכרי. המערכת בכלל. העובד הסוציאלי בלשכה הפך להיות כולבויניק לפתרון

כל בעיה. כל מי שלא טוב לו, כל מי שמשהו מעיק עליו והוא נזקק לעזרה -

יש לו כתובת, הוא בא ללשכה ופונה אל העובדת הסוציאלית. אם תרצו, העובד

הסוציאלי הוא שעיר לעזאזל.

תחנת טיפת חלב, מה

שנקרא היום התחנה לאם ולילד. האחות צריכה לתת זריקות חיסון. אם האם לא

מגיעה, מה עושה האחות? היא פונה אל העובדת הסוציאלית כדי שהעובדת הסוציאלית

תדאג לבואה של האם עם התינוק לתחנה. וכשיש בעיות של שיכון או שיקום, אל

מי פונים? וזה נעשה כשלעובד הסוציאלי אין שום כלי שבאמצעותו יוכל להגיש

עזדה. אפילו הפסיכיאטדים מפנים אנשים ללשכה. הציפיות של המופנים אל העובד

הסוציאלי כל כר גבוהות שכאן, בלשכתי של העובד הסוציאלי הם אומרים כל מה

שעל לבם וכאן מתנקזות ונשארות הבעיות.



הבעיה של השרותים הסוציאליים מול

השרותים האחרים טעונה בדיקה וצריך לשאול מה יכול לעשות ומה מסוגל לעשות

העובר הסוציאלי. בכלל, אולי צריו לרון על השאלה למה מכשיר בית-הספר

לעבורה סוציאלית. אולי צריו לרון על בית-הספר לעבורה סוציאלית שמכשיר

עוברים סוציאליים, האם בית-הספר עוקב ומתעניין מה עושים תלמיריו שיוצאים

לעבורה.

אולי צריו לחשוב מה ניתן לעשות כרי

לשנות את הרימוי של הלשכה לשרותים חברתיים, כי מאז לשכת הסער וער ללשכת

הרווחה או הלשכה לשרותים חברתיים לא נשתנה הרימוי שלה בעיני המימסר. הלשכה,

כפי שאמרתי, היא שעיר לעזאזל, אליה מופנה כל מי שלא נמצא לו פתרון במקום

אחר. במצב כזה איר יכול העובר הסוציאלי לתת טיפול לעומק?

צריו לרעת מהו מספר המטופלים האופטימלי

שעובר סוציאלי צריך לספל בהם. מורה יורע שבכיתה יש 40 תלמירים אבל העובר

הסוציאלי בלשכה לא יורע במה הוא מתחיל ובמה הוא גומר, הוא לא יורע בכמה

תיקים הוא צריך לטפל. העובר הסוציאלי והעוברת הסוציאלית יורעים שהם צריכים

לעזור, אבל אין להם כלים. אין להם תשובות. אין להם אמצעים כרי לעשות את

העבורה ולנסות לפתור את הבעיות. יותר מזה: ארם בא ללשכה ופונה לעוברת

הסוציאלית. העוברת הסוציאלית לא יכולה לעזור לו, בגלל קריטריונים שנקבעו.

האיש פונה לווערת ערר, אם יש וערת הערר. הווערה, כרי "להקל" על העוברת

הסוציאלית, מאשרת את בקשתו של הפונה והיא, ולא העוברת הסוציאלית, מוריעה

לאיש על אישורה. מה התוצאה? האיש בא אל העוברת הסוציאלית ואומר לה: את

רואה, את לא שווה. את לא בסרר. את לא יורעת.

הרוצח היה מוכר

למשטרה. הוא היה שפוט אלא שמאסרו נרחה, למה? הלא היה ירוע שהוא איים על

אשתו. מעשי האלימות שלו נמשכים זמן רב. היה כמעט ברור שהאיומים של הרוצח

עלולים להתבצע היום או מחר. למה מאסרו נרחה? המשטרה שגתה במקרה זה. המשטרה

הכירה את הקליינט הזה ובכל-זאת נתנה לו חופשה ממאסר. יותר מזה, בין המשטרה

לעוברים היה הסכם על הצבת כוח ארם, כי לפני הרצח היו מקרים של אלימות,

ולמרות זאת קרה אסון. האסון ארע לא מפני שלא היו שוטרים במקום. אינני

רוצה לומר שאילו היו מוצבים שם שוטרים הרצח לא היה קורה, אבל בווראי

שהצבתם של שוטרים במקום יכול היה להרתיע. בהקשר לכך אני רוצה לספר שאשתי

עובדת בירוחם. היא קיבלה מכות מאשה שביקשה אישור ממשרר אחר. אשתי פנתה

למשטרה. ער היום המשטרה לא טיפלה במקרה הזה.

יש לד גם מלה טובה על המשטרה, רצית

לומר אותה כשנציג המשטרה לא היה בחרר.

המשטרה לא יושבת כאן על ספסל הנאשמים.

אתמול סיירנו בחררי מעצר ברימונה וראינו

את התנהגותה של המשטרה. היא מטפלת ברברים

שהיא לא צריכה לטפל בהם. היא עושה מעבר למוטל עליה ועל כך מגיעה לה תורה.

מה שאירע במגרל העמק מחייב בריקה של

המשטרה כרי שנוכל להפיק לקחים ולהסיק מסקנות.

תורה לחבר-הבנסת פרץ. נשמע את רבריה

של חברת-הבנסת סרטני, שהיתה בין מגישי

ההצעה בנושא "רצח עוברת סוציאלית במגרל העמק".

אין לי ספק שאי-אפשר למצוא קשר ישיר

ביו מה שקרה במגדל העמק לביו מקרה

הרצח שהיה ביבנה אם כי שני המקרים ארעו באותו יום. כל מקרה עומד בפני

עצמו. אבל כשמסתכלים על מה שקורה מסביב, על מה שקורה בחברה שלנו ולחברה

שלנו - ריבוי מעשי אלימות והרבה מקרים לא מגיעים לידיעת הציבור - מגיעים

למסקנה שצריך להתמודד עם זה. אני חושבת שהיחס האלים בא לא רק בגלל אובדו

של הערכה אלא גם מפני שאיו מידה של כבוד הדדי. הרבה מהערכים החברתיים

הבסיסיים הולכים ונעלמים ובחברה נוצרת אווירה שיש בה ביטויי אלימות גם

מילולית וגם פיסית בתחומים שונים ואי-אמת במעשים ובתפקידים שונים ומכל

אלה מגיעים למעשים נוראים ולמעשה נורא. ביותר של רצח.

לחברה הישראלית יש בעיה בסיסית מאד,

ולכיוון הזה אני רוצה להפנות את דברי.

כבוד היושבת-ראש, אני חברת בוועדת

החינוך והתרבות ולא פעם אנחנו עוסקים בשאלה כיצד יוצרים השפעה על הציבור

המדינה, ובעיקר התחום החברתי, הולך ונשחק וכמעט נשכח בכל מה שנוגע

לביטוי שהוא מקבל. לכך אני סבורה שצריך להתייחס למדיה של הטלוויזיה

כמדיה בעלת השפעה ממדרגה ראשונה.

חבל שוועדת החינוך והתרבות במשך

הרבה שנים לא יכולה להשפיע יותר לפחות

על הטלוויזיה. זה כלי עצום וזה מחלקה במשרד החינוך והתרבות.

לדעתי, יש פה מחדל. יש מישהו שמכין

את התכניות ומה להביא לציבור.

אני מבקשת מיושבת-ראש הוועדה שיתקיים

דיון, אולי במסגרת של יום עיון,או מפגש עם נציגות של הטלוויזיה שעוסקת

בתכנים, ועם נציגים של משרד החינוך, כדי לבחון סידרה של תכניות שיש להן

משמעות חברתית, כדי להעלות את הערכים החברתיים הבסיסים, הערכים ההומניים,

כנגד האלימות המתפשטת. צריך לשנות משהו באווירה. צריך להעביר ולמסור מסר,

אבל זה לא קורה ומה שמכסה אותנו זה כל מיני סוגי האלימות.אפילו בשביתת

האחיות יש מידה של שימוש בכוח. כל הזמן אנחנו במצב של התנגשויות.

אני מודעת שלא נשנה את המצב הזה במטה

קסם אבל מוכרחים להתחיל לחשוב מה אנחנו עושים כדי לנסות לשנות אווירה.

הנושא שאנחנו דנים בו, אי-אפשר לתקוף

אותו בנקודה אחת ולתת לו תשובה אחת.

זו מערכת כללית ואם לא מטפלים בכולה בבת אחת, זאת אומרת נוגעים בכל דבר

בו זמנית - אם כי הפתרון לא צריך להיות בבת אחת - לא נגיע לשום תכלית.

חברת-הכנסת סרטני ציינה את הטלוויזיה.

זה חלק קטן מאר מהבעיה למה יש אלימות, למה הגענו לכך שאזור אחד הוא אזור

מצוקה ואחר הוא אזור רווחה. האם במגדל-העמק לא יכולים להיות בתי-ספר

טובים כמו במקומות אחרים?

יש לנו בעיה כוללת וצריך להתחיל לבחון,

למרות הקשיים ולמרות הסיבוכים, מהם הגורמים אשר מחייבים קיומה של מערכת

של שרותי רווחה ומה צריך לעשות כדי שלא יהיה בה צורך. צריך לבחון למה

בכלל המערכת הזאת קיימת. אני חושבת שהיא קיימת מפני שלממשלה, לאף ממשלה

עד היום, אין קביעה של סדרי עריפויות, זאת אומרת מה יותר חשוב ממה ואין

תכנית לאומית כוללת.



לדוגמה, בשנה שעברה הממשלה הציגה תכנית

כלכלית. התכנית הזאת היתה חייבת להיות מלווה בתכנית הברתית, זאת אומרת

מה המשמעות של תכנית כלכלית כזו על מערכת החינוך, על עובדי הסעד וכו'.

לפי המצב הנוכחי, בעוד 10-5 שנים אולי יהיו יותר עובדי סעד והשאלה היא

אם במקום זה לא מוטב לתת את הכסף הזה היום לגן כדי לא לתת אותו מחר

לתיקון עיוותים חברתיים,

לדעתי, הוועדה הזאת צריכה לדרוש

מהממשלה תכנית לאומית חברתית שתיתן תשובות ושתתווה דרכי פעולה מהיום

עד לעוד עשר שנים. זה צד אחד. לא צריר להגיד שאם זה קשה אז לא נעשה ונדחה,

מפני שאם נדחה, לפי המצב הפוליטי שלנו זה עלול להיות חזון אחרית הימים.

לא ייתכן שהעובדים הסוציאליים יהיו

חשופים למקרים נוראים כמו זה שהיה לאחרונה.

ויש צד של מניעה, כלומר שמירה והבטחה,

ויש צד של ענישה.

בהצעה לסדד היום הצעתי שיוטל עונש

מוות על מי שמבצע מעשה נורא כמו זה שהיה במגדל-העמק. בשנות ה-50 היו

עונשי מוות. הם לא הוצאו לפועל. זה היה במקרה הרצח בגן-מאיר. לדעתי, זה

עונש מתאים ומחוייב כדי לתת הגנה לעובדים ולהעניש את מי שעושה דבר מזוויע

כזה.

אם אני זוכר נכון, חבר-הכנסת פרץ

אמר בהצעתו שהעובדים הסוציאליים צריכים להיות ברמה גבוהה ובעלי יכולת.

אני מסכים לזה ואני חושב שהם כאלה. אבל אני חוזר ואומר שאם הגננות, המורים

והמורות היו ברמה מעולה אולי לא היה צורר אפילו לא בעובד סוציאלי אחד.

ואני חוזר לאותה נקודה - שאי-אפשר

לטפל בנושא זה רק בגלל מה שקרה במגדל -העמק. אם יש למדינה תכנית כלכלית,

היא צריכה להיות מלווה בתכנית חברתית כדי לתת תשובות לבעיות חברתיות,

ואת זה הממשלה לא עשתה. אם יהיה אפשר, באמצעות הוועדה, להביא לתזוזה

בכיוון הזה, בכר נמלא את תפקידנו.

אני מציע שישקלו הטלת עונש מוות על

רצח של עובד ציבור.

ביום חמישי החולף, באותו שבוע שבו

ארע המקרה הנורא, הייתי במגדל-העמק.

היתה שיחה עם העובדים הסוציאליים. זו היתה שיחה קשה. היא התבטאה בחוסר

אמון מוחלט לכל הרשויות הקובעות, לא רק למשטרה אלא לכל מי שאחראי לקביעת

מדיניות. השיחה היתה מלווה בכאב קשה ביותר. הכל היה עדיין טרי. זה היה

כמה ימים אחרי הרצח. נדמה לי שהשיחה היתה בחדר שבו קרה האסון, בלשכה.

העובדים היו עדיין בהלם של המקרה המחריד. היה להם ספק אם לבוא היום

לכנסה. עוד ישיבה? מה ייצא מזה? הם העלו גם בעיות כגון שיפוט, שמירה,

שיטור, שמירת החוק והגנת החברה עליהם וגם בעיות של הכשרת עובדים סוציאליים -

למה מכשירים? לתיאוריה? האם בית-הספר לעבודה סוציאלית מכשיר היום עובדים

סוציאליים בהתאם למה שקורה בשטח? להתמודדות עם הרשויות השונות? עם

האוכלוסיה המיוחדת? עם חוסד האפשדות של הלשכות לתת תשובה לדוב הפניות

אליהם?

הזמנו לישיבה היום את ניצב משולם

עמית ממשטרת ישראל, את הגברת יהודית קרפ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ואת

ד"ר בריק שעל נושאי הרווחה במשרד העבודה והרווחה, וביקשנו שיהיו אתנו גם

נציגים של בתי-הספר לעבודה סוציאלית בירושלים ובחיפה.



אני רוצה לספר לחברי הוועדה שביקרתי

אצל משפחתה של אמי לוין ז"ל, בכפר בריר. ראיתי את בעלה ואת הילד הקטן

ביו השנתיים, של אמי לוין. פגשתי את הוריה. אביה של אמי לויו הוא אחד

מהעובדים הבכירים במוסד לביטוח לאומי. אני מבקשת שנשלח למשפחה מכתב של

השתתפות בצער.

מסרתי לאב את הדברים שביקשת ממני למסור

לו.

נתחיל בשמיעת דבריהם של האנשים בשטח.

ראש מועצת מגדל-העמק, בבקשה.

אני מודה ליושבת-ראש הוועדה שזימנה

את הדיון הזה וכן על ביקורה במגדל-

העמק.

האסון שקרה במגדל-העמק אין לו קשר

מיוחד למצב החברתי שהולך אמנם ומתדרדר. כאן מדובר בסכסוך מתמשך בין בני

זוג. אני אומר זאת כי חשוב להפריד בין האסון שקרה לבין המצב החברתי. אני

אומר זאת כי יש חברי כנסת, עתונאים ואפילו שר מסויים בוועדת השרים לענין

האוניברסיטה של המורמונים שאמר, שנשי מגדל-העמק שוכבות עם ערבים בלילות.

וזו הסיבה לרצח.

זו אינטרפרטציה.

זה המשך לדברים שנאמרו בעבר בקשר לרכבת

ולאוטובוס.

הנקודה הראשונה היא שמחלקה לעבודה

סוציאלית, בכל מקום בארץ, לא יכולה

להתמודד עם סוגי אוכלוסיות שאין להם מה לעשות במחלקות האלה. קבוצה אחת

הם הפסיכופטים, חולי נפש מסוכנים שגם הפסיכיאטריה מתקשה להתמודד אתם ועל

אחת כמה וכמה לשכה סוציאלית לא יכולה לטפל בהם. צריך להיות חוק שייאמר

בו שאין להם מה לעשות בלשכות הסוציאליות.

קבוצה אחרת הם הנרקומנים למיניהם

שנתונים תחת השפעת הסם, ביחוד עם התגברות השימוש בסמים הקשים. אני רוצה

לספר שלפני כחודש הותקף אצלי עובד על-ידי אדם שהיה תחת השפעה של סם.

לאן באים במקרים קשים? - ללשכה הסוציאלית, והעובדים הם החשופים בצריח.

וקבוצה שלישית - אנשים שיש להם סכסוכים

קשים עם בן הזוג שלהם, וזה מתקשר עם האסון שקרה, כשהעובדת הסוציאלית

הקריבה את עצמה כדי להציל קליינטית שלה.

_ האם יש סכנה לחייה של האשה?

כן. במקרים קשים כאלה העובדת הסוציאלית

מזדהה בדרך-כלל עם האשה ולכן הבעל רואה

בעובדת הסוציאלית מישהו שעויין לו.

אלה שלוש קטיגוריות שהמדינה צריכה לתת

עליהם את הרעת וצריך לתחום תחום ולאסור כניסתם ללשכות הסוציאליות.



בכלל, התגבשה במדינה נורמה ולהכות

אשה זה מעשה שהמשטרה לא תמיד מתייחסת אליו. בחומרה. זו נורמה. זה לא

נורא , עד שקורה אסון. העובד הסוציאלי מפחד פחד מוות להתלונן על מעשה

של אדם אלים בלשכה, ומה אומרת המשטרה? - אתה לא מתלונן - אין מה לעשות.

צריר להבין את העובד הסוציאלי בעיר

קטנה - האיש נעצר, הוא משתחרר אחרי כמה ימים ואז הוא ידאג שתהיה התנכלות

בעובד הסוציאלי, בילדים שלו או במכונית שלו. ונניח שהמשטרה פועלת מהר

ומגישה תביעה - בית המשפט דן לקולא וזה גם יחסה של הפרקליטות.

אני חושב שצריר לתת את הדעת על

הסוגיה הזאת של החשש והפחד להתלונן, וגם כשיש תלונה הטיפול לא נחרץ

כמו שצריר להיות.

י' בוגדנובסקי; בוקר טוב. העברנו ליושבת-ראש הוועדה

מסמר עבודה ואני מקווה שתתייחסו אליו.

אנחנו פגועים מחומרת המצב, אבל עם

שיקול דעת. קרה משהו שלא קרה מעולם - רצח של עובד ציבורי. זה חייב לעלות

על סדר היום הציבורי והלאומי שלנו.

ואשר למישור האופרטיבי. התחום המשפטי

הוא קריטי לגבנו. התזכירים, ברגע שהם לא חסויים, זה אומר שיש כאן מחנה

אחד מול מחנה אחר. לכן התזכירים שלנו צריכים להיות חסויים ויראה אותם

רק מי שצריר לראות אותם.

אני מרשה לעצמי לדבר בהכללה ולהגיד

שהמשטרה עושה את שלה אבל יש כאן בעיה, כי ברגע שיש עובד שצריר להגיש

תלונה והוא יודע שמישהו מחכה לו בפינה - הוא ינהג אחרת ואז העבודה שלנו

לא שווה. וזה קשוד לנושא של חומרת העונש לחבר'ה מועדים שיש בהם פוטנציאל

של סכנה. בכלל, בתחום האופרטיבי צריר לתת מענה לצרכים, זאת אומרת תקנים

וכו'. בשטח זה לא עובד.

אחת הבקשות שלנו, שתהיה ועדה לבדיקה

של הלשכות לשרותי רווחה ושרותים סוציאליים בפרט, כי הוכח מעל לכל ספק

שיש לא רק עליה במספר הפונים אלא גם החמרה בפניות - בעיות בין בני זוג,

תשלומי חובות וכוי - ואל מי מגיעים בסופו של דבר אחרי שלא מוצאים פתרון? -

הולכים אל העובדים הסוציאליים, שיש להם אמנם קריטריונים אבל זה לא פועל

בשטח, זה לא עומד במבחן המציאות, זה לא מוכיח את עצמו.

אני רוצה לפנות לוועדה שתיענה לבקשה

לבדוק מה ניתן לעשות בנושא של תאום

בין-משרדי כשמעבירים תקציבים ממסגרת למסגרת, ממשרד למשרד, כגון הנושא

של ביטוח בריאות שהועבר למוסד לביטוח לאומי. למה אני מתכוונת? - הרבה

אזרחים מתקיימים מקיצבאות זמניות ואז הם לא מבוטחים בביטוח בריאות.

במקרה כזה, אם מישהו מהמשפחר. מתאשפז, חס וחלילה, זה עולה הון עתק ואל

מי מגיעים? - למחלקה לעבודה סוציאלית. חשוב שנציגי המוסדות והמשדדים

יירדו לשטח כדי לשמוע את העובדים.

אנחנו רוצים לשרת את האזרח אבל אני

מבקשת מאד שתינתן הדעת לכל מיני סוגי האוכלוסיות המגיעות אלינו ושייעשה

נסיון לבדוק אם אפשר להגדיר את סוגי האוכלוסיות האלה. על-ידי הגדרת

סוגי האוכלוסיות אפשר למנוע הסתבכויות.



למה לא התארגנו כדי להתמודד עם הפועל

היוצא של התכנית הכלכלית שנותנת אותותיה? אנהנו נמצאים בהידרדרות אדירה.

מהם האותות של התכנית הכלכלית?

מתח, טלטול של האזרח שמסתובב ללא כתובת

ובסופו של דבר מגיע אלינו ולמרות כל

הרצון לעזור לו אין לנו כלים לכך ואנחנו חשופים.

יש אותות שניתן לראות אותם כאינדיקטורים

של התכנית הכלכלית. אם בהתחלה זה התבטא

בהיעדר מקומות לסידור מפגרים במוסדות או החרפה בבעיות אישיות, היום זה

מגיע עד לילדים במצב של תת-תזונה, ילדים מוכים, ילדים רעבים, ויותר עניים.

ההתגברות במספר הפניות ביחס לילדים המוכים והמורעבים, זה נראה חציית

הלוו האדום ביותר שיכול להיות.

אני חושבת שגם לעניים איו מה לחפש בלשכות.

אנשים אלה נופלים לרשתות המגן האחרונות. הם מקבלים שכר שהוא מתחת למינימום.

השלמת הכנסה מתעכבת, כי קודם מקבלים אלה שלא עובדים והקיצבאות הן לא לחיות

ולא למות, ואם מדברים על קיצבה בסכום של 338 שקל לחודש למשפחה בת שבע נפשות

פירוש הדבר למות יותר מאשר לחיות.

יש קיצבת ילדים, כמה זה?

זרי עוזר קצת אכל בכל מקרה זה ממש רעב,

וזו לא פרזה. אשה בהריון, אם לחמישה

ילדים, קיבלה רעלת הריון בגלל רעב. עד לכך מגיעים הדברים. צריך להתייחס

לזה.

מה קרה לאשה?

איו לה כסף לתרופות. באים אלי אנשים

רזים מחוסר מזון.

ילד בן חמש שנים התאשפז בגלל תת-תזונה,

ואין ביטוח רפואי. אני יודעת גם לספר

על תינוק שהיום הוא בן חמישה חודשים. כשהוא היה בן שלושה חודשים וחצי

הוא הגיע לבית-חולים במצב של תת-תזונה. למשפחה לא היה כסף לקנות מטרנה.

גם במקרה זה הביטוח הרפואי של המשפחה לא מסודר.

צריך לזכור שהמצוקה מתמקדת בשתי קבוצות

עליה חדשות יחסית - הגרוזינית והאתיופית.

הדברים מחריפים ואפשר לחוש את התסיסה.

ביום ראשון נפתח את הדלתות. יציפו

אותנו עשרות אנשים ואיו לנו כלים. צריר לחשוב מה אנחנו עושים. יש לנו

מנדט ריק מתוכו. אם אנחנו רשת מגו אחרונה או שסתום בטחוו - זה חסר תוכו.

זה לא יכול להימשך כך.

כשנכנסתי לכאן למדתי פרק רציני בנושא

הבטחוו. בדקו אותי בגוף ונתבקשתי להציג

תעודות. אתם בטוחים פה. מישהו שומר על חברי הכנסת. זו תחושה שחסרה לי

במחלקה. כשאני במשרד אבי לא יודע מתי יבוא מישהו ויזרוק עלי כוס או סכיו

ויתחיל להשתולל.



קרה משהו במדינת ישראל, משהו שלא

קרה אף פעם בעבר. אף על פי כן לא קיבלנו מברק אף לא מאיש ציבור אחד

ולא ממישהו מחברי הכנסת.

למועצה הגיעו 5-4 מברקים מהכנסת

ו מהממשלה.

באותו בוקר שלחתי מברק.

כן, לרבות מוועדת העבודה והרווחה.

עברתי על כל המברקים אצלנו ולא מצאתי.

זה כנראה מצביע ומראה איפה הדברים

עומדים.

יש שירצו לקשור את המצב שנוצר במדיניות

הכלכלית ויש שלא ירצו לקשור אותו במדיניות הכלכלית. לדעתי, יש לזה

קשר וקשר ברור.

יש אלימות בחברה הישראלית. אנחנו

חברה שמייצרת אלימות, ויש על זה מחקרים רבים.

באוניברסיטה לימדו אותי שצריך להבין

את המטופל, להיות עדין כלפיו, לנסות לעבוד אתו. אבל הדברים האלה לא

מתממשים בשטח.

האם המדיניות הכלכלית דיברה על

הבעיות החברתית? עצם העובדה שיש חילוקי דעות אם היא דיברה או לא דיברה

על הבעיות החברתיות מצביעה על בך שזה לא ברור, ואם אין מדיניות חברתית -

זה מעמיד את החברה הישראלית במצוקה. אם יש מדיניות כלכלית טובה - צריך

לחשוב גם על מדיניות חברתית. יש החרפה רצינית במצוקה החברתית. יש חוסר

סבלנות מצד הפונים.

אנחנו תובעים שתינתן לנו הגנה כדי

שנוכל לעשות בנאמנות מה שאנחנו צריכים לעשות. העובדים הסוציאליים

עומדים פנים מול פנים עם האנשים שיש להם מצוקות. העובדים הסוציאליים

עומדים בקו הראשוו של החזית.

יש גידול באבטלה, ואני לא מדבר עכשיו

על מגדל-העמק, יש העמקה בפערים החברתיים, היו קיצוצים בתקציבים, קוצצו

תקנים של עובדים סוציאליים והפקירו את העובדים הסוציאליים כחיילים בלי

נשק. האם אפשר לשלוח חיילים למלחמה בלי לתת להם נשק? מטילים על העובדים

הסוציאליים להילחם במצוקה החברתית אבל לא נותנים להם כלים.

יש זלזול כלפי העובדים הסוציאליים

ואני חש בזה אם בי אני לא עובד כעובד סוציאלי אבל זה 14 שנים אני עובד

עם נערים בעייתיים.

השופטים בבתי-המשפט מזלזלים בעובדים

הסוציאליים. גם אני שואל מדוע התזכירים של העובדים הסוציאליים לא

חסויים? מדוע הם פתוחים לכל ולא חסויים כמו דו"חות של רופאים?

מלבד רצוו ויידע איו לנו כלים.



בציבור יש תחושה של "מגיע לי", וכשאין

לנו מאיפה לתת - אנחנו סובלים.

נניח שאדם מתפרע בלשכה. אני מגיש נגדו

תלונה, זה הופך להיות עניו אישי שלי, אני כאילו נגדו. מאיימים עלי ואני

נאלץ לקשור את הבת שלי בעגלה שמא יחטפו אותה. במקרה של הגשת תביעה אני

צריר להגיע לבית המשפט ולטעון נגד מטופלים שלי, והכל הופך להיות כאילו

זה מקרה אישי שלי.

מכל המוסדות נשלחים אלינו אנשים

כאילו יש בידנו לפתור, כאילו הכל הם ענינים שלנו. אדם צריו דירה,

תביא מכתב ודו"ח מהעובד הסוציאלי. קופת-חולים? - לך למחלקה

הסוציאלית. האם אנחנו פח אשפה של המדינה? אנחנו צריכים לתת תשובות כשאין

לנו כלים לתשובות ואין לנו תשובות. יש פער בין הגידול במספר הפונים לבין

האמצעים התקציביים שיש לרשותנו. הצרכים גדלים. מספר הנרקומנים גדל. מספר

הבעיות גדל.

אני מבקש מהוועדה, כדי לא לשבור את

העובדים הסוציאליים שעושים עבודה נהדרת ונלחמים יום יום בבעיות השוטפות

של המדינה, לדאוג כיצד להבטיח את שלומם של העובדים ולהגדיר את התפקיד

הזה מחדש, כי ההגדרה והתפקיד פרוצים.

יש צורך לקבוע סדרי עדיפויות מבחינת

המטופלים, זאת אומרת מי צריך להגיע ללשכה. וכשמדברים על פסיכופטים, אם

המחלקות המיועדות לטפל בהם לא נותנות תשובות - מה אני יכול לתת? ואם אני

לא יכול לתת - אני עלול לקבל סכין.

צריר לדאוג שבתי-המשפט יטילו עונשים

כבדים על הפוגעים בעובדי ציבור. דמנו לא הפקר.

באוניברסיטה למדנו שצריך לפתוח שסתומים.

היום אנחנו חושבים אחרת, כי זה מביא אלימות. עד 30 ביוני היתה עבודה

סוציאלית מסוג אחד. מ-1 ביולי מתחילה להיות עבודה סוציאלית מסוג חדש.

לא מעניין פתרון לטווח רתוק. יש להם בעיה והם רוצים תשובה מיידית לבעיה

שלהם. יש להם חוב לאשפוז - הם רוצים פתרון מיידי.

אני רוצה להגיד דברים מעבר לאלה שאמרו

חברי.

לא מספיק שיהיו הוראות בקשר לאוכלוסיה

מוגדרת. אנחנו רוצים לדעת, אם לא אנחנו אמורים לטפל בפסיכופטים, מי

מטפל בהם. חשוב שנוכל להפנות ולעזור לאוכלוסיה כדי שתגיע לכתובת מסויימת

שאמורה לטפל בהם.

אני רוצה לספר שלפני כשלושה שבועות

"הלכתי מכות" עם מי שרצתה לזרוק כוס על עובדות. נאלצתי לתת לה מכה. השוטר

את לא בסרר. אסור לך. זאת אומרת שהייתי צריכה לחכות עד שהיא תזרוק

עלי או תפגע בי ואז יהיה בסדר.

אני חושבת שצריך לחשוב על אמצעי הגנה

לעובדים סוציאליים. שוטר לא פותר את כל הבעיה. יכול להיות שהשוטר לא נמצא

במקום או שהוא מטפל במישהו אחר.



צריך לבדוק אפשרות להמליץ על אמצעי

הגנה לעובדים הסוציאליים כמו, למשל, גז מדמיע שיהיה צמוד אליהם כדי שהם

יוכלו להתגונן במקרה של התפרצות.

אני חושבת שהאווירה הכללית הקיימת

נובעת מהצד המקצועי, שמוכנים לכל

התנהגות. אני זוכרת מה שלמדנו, שאם מישהו מתפרע - האם נסבך אותו גם

אנחנו?

היחס לעובדים הסוציאליים הוא לא יחס

של כבוד ולא יחס של הערכה. בכלל, לעמוד בחזית חברתית זה לא "ביג דיל"

וזה גם לא מכניס כסף, ואז לא קשה לי להבין את יחסם של הפונים.

ואשר לכלים העומדים לרשותנו. אם אנחנו

צריכים לתת מיטה או משהו אחר מתוך תקציב קטן וכתוצאה מכך אנחנו צריכים

להחליט מי יקבל קודם - זה מכניס אותנו לגוב אריות כי מישהו ייפגע והמסקנה

של הנפגע היא שאנחנו פגענו בו.

מדברים על הצורך בגז מדמיע ובשוטר, עם

היד על הלב, זה לא מרגיע. שרותי הרווחה היום לא עונים על הצרכים. צריך

או לתת להם תוכן וכלים או להחליט שסוגרים את העסק.

האם רובכם גרים במגרל-העמק?

כולנו.

זה חשוב לדיון, כי זה אומר שאתם חשים

וחיים את האווירה.

אני רוצה שנשמע את איש המשטרה. במהלך

הדיון הופנתה אלי שאלה של חבר-הכנסת רפאל איתן, זו שאלה בדיעבד אבל זו

האיש שרצח היה עצור על-ידי המשטרה. השופט

לא הסכים להאריך את מעצרו. בכלל, חלק מהטענות מופנות למשטרה, חלק מהן לא

בצרק. אולי ונוכל, ניצב עמית, להבהיר את הנקודה הזאת.

מקרה הרצח של העובדת הסוציאלית במגדל-

העמק ארע לא בגלל עבודתה כעובדת סוציאלית

אלא הוא תוצאה מרצונה של העובדת להגן על אשתו של הרוצח.

בחודש פברואר נעצר אותו יעקב חסן על

תקיפת אשתו. עד להעמדתו לדין הוא היה עצור. הוא נדון, בבית משפט השלום

בעפולה, לשלושה חודשי מאסר בפועל. השופט דחה את ביצוע גזר הדין ל-30

ביוני, יום הרצח.

ניתן נימוק לדחיית הביצוע.

לא ניתן נימוק.

בתקופת הדחייה לביצוע גזר-הדין האיש

תקף את אשתו פעם נוספת. הוא נעצר שנית והובא שנית בפני שופט בית משפט

השלום בעפולה. הוא נדון עוד פעם לשלושה חודשי מאסר בפועל, כאשר העונשים

חופפים. השופט הורה לדחות את ביצוע גזר הדין עד 15 ביולי כדי לאפשר לו

לעשות עבודות חוץ. המשטרה הגישה ערעור על ההחלטה של השופט. עד היום לא

נשמע הערעור. היום האיש עצור באשמת רצח. זו ההשתלשלות של הדברים.

מי היה השופט?

כבוד השופט פז מבית-משפט השלום

בעפולה.

זה למקרה הרצח של אמי לוין ז"ל וזו

השתלשות הדברים.

קונקרטית, האיש נעצר בשני מקרים,

הועמד לדיו תוך תקופת מעצרו ובית המשפט פטק מה שפסק.

המשטרה, בתוקף תפקידה, צריכה להגן

על אנשים ורכוש. באווירה בחברה הישראלית שהיא אווירה של אלימות וכל

דאלים גבד, אני מתפלא שבמגדל-העמק, מבחינת הכדוניקה המשטרתית, נפתחו

בחצי שנה רק 5 תיקים על תקיפה של עובדי ציבור. יש גם הקצנה פוליטית,

דתית ועדתית. מי שקודא את העיתונים וצופה בטלוויזיה בוודאי ער לתופעה

של אלימות מילולית שהיא לא פחות מסוכנת מהאלימות הפיסית שהמשטרה צריכה

להתמודד אתה.

במחצית הראשונה של

1986 נפתחו במשטרה 279 תיקים פלילים בגין עבירה על תקיפת עובדי ציבוד

למעט אנשי משטרה. 5 מן התיקים הם על תקיפה של עובדים במגדל-העמק, עובדים

סוציאליים.

מה הם המיגזרים האחרים?

מורים, בריאות, שיכון, ביטוח לאומי,

מכס, בכל מקום שיש עובדי ציבור.

איך זה בהשוואה לשנים קודמות?

במחצית הראשונה של 1986 מסתמנת עליה.

ב-1985 היו 514 תיקים ובמחצית הראשונה

של 1986 - 279 תיקים, זאת אומרת עליה של 10%-12% בתקיפת עובדי ציבור.

כדאי שנקבל התפלגות.

לא כל המקרים של תקיפת עובדי ציבור

מסתיימים בפתיחת תיק פלילי. יש מקרים

שעובד הציבור לא מעוניין בפתיחת תיק פלילי ויש מקרים שלא מדווחים כלל.

אשר לפעולות המשטרה. אחרי מקרה הרצח

במגדל-העמק הוצב שוטר במקום. גם בבאר-שבע הוצב שוטר. אבל זו לא המדיניות

. של המשטרה. המשטרה אינה חושבת שהיא צריכה להציב שוטר בכל מקום שם מותקף

עובד ציבור. לפני חודשים אחדים היינו עדים לגל של תקיפת קשישים בביתם.

בשבועות האחרונים היה גל של שריפת תחנות אוטובוס. האם המשטרה יכולה להציב

שוטר בכל מקום שיש בו עובדי ציבור שעלולים להיות מותקפים? האם היא יכולה

להציב שמירה לבתי קשישים? לתחנות אוטובוס? זו לא שיטת עבודה. אם זו דרך

עבודה שבאמצעותה החברה הישראלית מצפה לפתרון של בעיות אלימות - כי אז

צריר להגדיל את סדר הכוחות של המשטרה ולקבוע שבכל לשכה סוציאלית, במשרד

השיכון, בבתי-ספר, במוסדות בדיאות, בתחנות לחלוקת תדופות לנרקומנים -

ואני יכול לתת רשימה ארוכה - צריך להציב שוטרים ועם ישראל יהיה בטוח.

מבחינת הטיפול של המשטרה, המשטרה נותנת

עדיפות לטיפול בתלונות על תקיפת עובדי ציבוד. אנחנו לא סוגרים תיקים

בנושא של תקיפת עובדים אלא אם זה מקרה ראשון של התוקף וגם זה נעשה ברצונו

או בהסכמתו של המותקף. יש הרבה מקרים שהמותקף, בגלל עבודתו או בגלל לחץ

או בגלל פחד - ואני מבין את התחושה ואת הרגשת הפחד - מסכים לביטול. אנחנו

מודעים לזה שחלק מהתלונות לא מגיע למימוש בגלל זה.



אני מניח שאם העובדים הסוציאליים היו

גרים בחיפה ועובדים במגדל-העמק, אולי מספר התלונות היה גדול יותר. אבל

טוב שהם גרים במגרל-העמק ומתמודדים עם הבעיה.

ברור שצריך למצוא דרך איר לתת בטחון לעובד

ציבור בכלל, ואני מדבר לא רק על עובד סוציאלי; צריו לתת לו בטחון כדי

שיוכל לשבת בבטחה ולעשות את עבודתו. צריו לאפשר לו שיעשה את עבודתו.

צריר לעשות לשמירת החוק ופתיחה בהליכים משפטיים במקרה הצורר, וזה חשוב.

אנחנו מגיעים לכל מקום. אני מניח שבדרר-

כלל המשטרה תגיע למקום האירוע תור 30 דקות. אנחנו נותנים דעתנו במלוא

הרצינות לטיפול המשטרתי.

הפתרון לבעיית האלימות והתקיפה לא נמצא

באמתחתה של המשטרה.

הבעיה ביסודה היא בעיה חברתית. חשוב

לתת הגנה ומיגון לעובדי ציבור ובמיוחד לאלה העומדים מול לחץ ואיומים.

אנחנו מוכנים לסייע בנושא של מיגון אבל המשטרה לא תוכל להעמיד שמירה

על כל משרד שם יש עובדים שמגדירים עצמם כמי שעומדים בקו הראשון.

בנושא שאנחנו דנים בו כאן, שהוא בתחום

הבעתיות החברתית, אני מרגישה את עצמי

די ריקה מתשובות.

אני יכולה להציג את התחום המשפטי. אני

יכולה להתייחס למספר נקודות שהועלו ולהצביע על בעיות אבל לא לתת תשובות.

הועלה כאן נושא שלי הוא חדש - הסודיות

של התזכירים. אני חושבת שאין מניעה לטכס עצה עם משרד העבודה והרווחה ולראות

איר ניתן לפתור את הנושא הזה. יש לנו נסיון בנושא של סודיות של תזכירים

של קציני מבחן. טוב שהנקודה הזאת הועלתה. צריר לתת עליה את הדעת.

נושא אחר - הפחד להתלונן על מעשה תקיפה

נגד עובד ציבור. נוצר כאן מעגל שוטה של בעייתיות: כתוצאה מזה שאנשים חוששים,

מנימוקים שונים, להגיש תלונות - אולי אפשר להבין את זה - המומנטום שנוצר

הוא שאם לא מגישים תלונות המשטרה לא מטפלת ולא מגיבה ואז נוצרת נורמה

של אלימות. כשמדברים על חשש להיגרף להגשת תלונה נגד אנשים שתוקפים עובדים

סוציאליים, אני מניחה שיש כאן לא רק פחד אישי אלא לפעמים זה ענין של יחסים

בין מטפל למטופל ויש כאן גם בעיות מקצועיות. שלא המותקף יגיש תלונה? -

זה לא יכול להיות, כי המותקף צריך להעיד בבית-משפט. לא מצאנו הליכי משפט

אחרים חוץ מאשר לגבי קטינים שנעברות כלפיהם עבירות מין, וגם זו דרר

ששנויה במחלוקת, שאם חוקר נוער מגיע למסקנה שהקטין ייפגע - חוקר הנוער

מעיד במקומו. זו דרך בעייתית. אנחנו חושבים אמנם שזה הישג חברתי מתקדם

מאד אבל יש לנו בעיות עם זה. מעבר לעדות כזו, במקדה של קטין, לא מצאנו

פתדון.

פרוצה בעדותה נגד הסרסור יכולה, לפי

החוק, להעיד בלשכה של השופט.

אפשר לגבות ממנה עדות מוקדמת. זו עדות

לכל דבר וענין. היא צריכה להתייצב לחקירה

נגדית, וזה בבית-המשפט. זו לא פרוצדורה מיוחדת.



להתייחסותה של המשטרה לתלונות על תקיפת

עובדי ציבור, אני יכולה להעיד שהמשטרה מעמידה בראש הסולם שלה את הנושא

הזה. אנחנו חושבים שבבעיה הזאת של תקיפת עובדי ציבור צריו להתמודד

בהליכים פלילים כפי שנקבע בחוק.

שאלת ההגנה העצמית היא שאלה רגישה.

קשה לי לתת את התשובה המשפטית לנושא הזה של הגנה עצמית. בפי שאמרתי,

זה נושא רגיש. הכל תלוי בנסיבות. יש פה בעיה אמיתית ואנשי התביעה ואנשי

המשפט ערים ורגישים לה.

החוק שלנו החמיר לפני

כשש שנים בעונש המוטל על מי שתוקף עובד ציבור, ובמקום שלוש שנים העונש

עומד על חמש שנים. הבעיה היא לא בקביעת קו מקסימום אלא בתפיסת עולם של

מערכת המשפט ובענין זה כל מקרה צריו להיות נדון לגופו.

נראה לי שיש צורך לשלב את הדיון על

העבודה הסוציאלית עט דיון על המערכת

הפסיכיאטרית.

אני מסכמת את הישיבה של היום. אני

מבקשת להודיע לכולם ולבקש מכולם,

למרות הטירחה הגדולה ביחוד לאנשי מגדל-העמק, שביום שני אנחנו רוצים

להמשיך בדיון. אנחנו לא צריכים למשוד אותו. חשוב לנו מאד, למרות ששמענו

אתכם היום, שתהיו כאן גם ביום שני, כי אני מניחה שלגבי מגדל-העמק נסכם

יותר.

יש כאן אורחים שעדיין לא השמיעו את

דעתם - משרד העבודה והרווחה, נציג משרד הפנים - שלעובדים הסוציאליים

היו הרבה השגות על משרדיהם.

בל היושבים כאן מוזמנים ליום שני.

מאחר שנחשפה פה בעיה של רעב ומצוקה

ועל היותה, לפחות בחלקה, קשורה עם

המדיניות הכלכלית, אי-אפשר להמשיך את הדיון בלי נוכחות השר.

אני עדיין מסכמת. לשאלה כמה מקבלת או

זכאית לקבל משפחה. מר ערד, מהמוסד לביטוח

לאומי, מסר לי במהלך הישיבה כי הקיצבה לילדים, לזוג פלוס חמישה - 396 שקל,

והבטחת הכנסה - 480 שקל. בסך הכל 876 שקלים. כדאי לבדוק ולברר אם המשפחה

מקבלת את זה ואט לא - למה לא. אולי מישהו מבני המשפחה לוקח ולא נותן

לאחרים. אני מבקשת שביום שני נקבל תשובה בענין זה.

אני מבקשת ממזכירת הוועדה להזמין את

נציגי משרד הבריאות לנושא הפסיכיאטריה וגם לחוב האשפוז.

חוב האשפוז זה ענין. של הביטוח הלאומי.

ד"ר קדמן כתב לי פתק שבו נאמר: "ב-1975

לאחר גל של אלימות נגד עובדים סוציאליים,

לאחר מגעים ממושכים שניהלתי בשעתו עם המשטרה, פורסמה הוראת משא"ר מיוחדת

(טובה מאד) שפירטה כיצד על המשטרה להגיב במקרה של אלימות נגד עובדים

סוציאליים. נראה לי שההוראה קצת נשכחה מאז. אין צורך להוציא הוראה חדשה

אלא לרענן את התחנות השונות לגבי ההוראה הקיימת. (ההוראה עוסקת בין השאר

בעדיפות לתגובה במעצר עד למשפט מהיר, בגביית העדות בתיק הלשכה ועוד)."



אני מבקשת מהמשטרה לברר מה ההוראה

הזאת.

גם אני שותפה למה שאמר ניצב עמית,

שקשה להעלות על הדעת שאפשר להעמיד שוטר בכל מקום. ניצב עמית, שמעת את

הדברים, אני מבקשת שלישיבה הבאה תבוא עם הצעות מה המשטרה יכולה לעשות

במצב הקיים,במגבלות הקיימות.

הנושא הזה פרובלמטי מאד. חייבת להיות

עבודה משותפת ביו העובדים הסוציאליים

לביו המשטרה. צריך לתת טיפול שורש לעניו הזה.

אני מכירה את טיפולי השורש. אם אפשר

לתת תשובות היום - ניתו, ובבעיות שצריכות

טיפול שורש נטפל.

אני רוצה לדעת מהמשטרה, בישיבתנו ביום

שני, עם מה יכולים העובדים הסוציאליים לצאת מכאן, וזה לא מנוגד לצורך

לעשות טיפול שורש.

כפי שאמר ד"ר קדמן, יש נוהל.

היו"ר א' נמיר; העובדים במגדל-העמק מכירים אותו?

אני מבקש שתינתו לי אפשרות להסביר זאת

ביום שני.

הישיבה ביום שני היא בשעה 11.00 ולא

בשעה 9.00.

שר העבודה והרווחה ייפגש היום עם שר

המשטרה כדי לדוו בארוע שהיה ובהשלכות

שלו לעתיד. אני מקווה שביום שני אוכל לדווח על הדיוו הזה.

אני מוכרחה להגיד לגב' קרפ שבדבריה

אין תשובות שאפשר ללכת אתן הביתה.

אנחנו לא יכולים להתערב בנושא של

המערכת המשפטית אבל אני מבקשת לבדוק, אם אפשר, מדוע היתה פסיקה כפי

שהיתה על-ידי אותו שופט. התחושה היא שהיתה התייחסות של הקלת ראש.

היה ערעור על קולת העונש. מדוע הערעור

לא הגיע לדיוו?

היה ערעור על דחיית הביצוע.

מדוע זה לא הגיע לדיון?

זה מה שאנחנו רוצים שייבדק. אנחנו

רוצים למנוע שזה יקרה, חס וחלילה,

שנית. אנחנו רוצים, בגלל הטרגדיה הנוראה הזאת, שמישהו ומשהו אולי יזדעזע.

העובדים בלשכת הרווחה במגדל העמק לא

פסקו להעלות את הנושא של חיסוי התזכירים. במקום קטו הדבר הזה משמעותי,

כי כל אחד מכיר את כל אחד. מהצליל שנשמע מדבריה של גב' קרפ שמעתי שאפשר

לעשות משהו בעניו זה.



אני חושבת שאנחנו חייבים להזמין

את שר העבודה והרווחה לדיון שלנו ביום שני, כי יש ענין של סדרי

עדיפויות. נבקש מהשר, אם הוא יבול להשתחרר ולבוא עם אנשי המשרד

לדיון שלנו.

ביום שני בשעה 11.00 ניפגש באן.

לא תישלחנה הזמנות נוספות. אני אומרת את זה בעיקר לאנשי מגדל-העמק

ובתי-הספר לעבודה סוציאלית. אתם חשובים לנו מאד.

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.15.