הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 220

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ד', י"א בסיוון תשמ"ו, 18.6,86, נשעה 13.00

חברי הוועדה; היו"ר א' נמיר

אי ורדיגר

ר' כהן

עי סולודר

אי סרטני

י' פרץ

אי שוסטק

י' שמאי

בהשתתפות; שר הבריאות מ' גור

כי פדן - מזכ"ל הסתדרות האחריות

בי סופריו- איגוד האחיות

א' כהן - " "

ע' אהרוני- איגוד מנהלות שרותי סיעוד

ז' טל- " "

ה' דודאי - הממונה על השכר באוצר

צי סייג - מישנה למזכיר הסתדרות האחיות

יי ארו - ההסתדרות

ח' פלור - האוצר

מ' פינטו - אחיות ביה"ח בילינסון

אלברטו - ביה"ח בילינסוו

רכזת מידע ; יהודית

קצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; שביתת האחיות



שביתת האחיות

היו"ר א' נמיר;

אני פותחת את ישיבת הוועדה. אני רוצה לשאול את חברי הוועדה אם הם מתנגדים

לכך שהישיבה תהיה פתוחה. אם איו התנגדות, הישיבה פתוחה. הנושא שעל סדר-יומנו הוא

הצעות לסדר-היום אשר הועברו אלינו ממליאת הכנסת. בנושא שביתת האחיות. המציעים

חה"כ א' סרטני, ר' בהן וע' סולודר. לפני שאמסור את רשות הדיבור למציעים, אציג את

הנוכים.

(היו"ר מציגה את הנוכחים)

הנושא הועלה ואין צורך להרבות מילים ולהסביר מדוע העלינו אותו על סדר-היום.

אני חושבת שהמצב הוא בלתי נסבל ויש למצוא לו פתרון מיידי. איו ספק שהאחיות

והאחים הגיעו למה שהגיעו, בעיקר בגלל חוסר היחס לכך שמקצועו מועדף. הוא קיבל

העדפה ב-1978/80 במסגרת הסכם, אך ההתייחסות למקצוע נשארה כפי שהיתה, בלי כל

התחשבות בכר שהמקצוע דורש מו העוסקות בו מעל ומעבר לכל עבודה אחרת.

איני חושבת שתפקידה של הכנסת הוא להכנס לצד הארגוני, אך מה שאנו חייבים

לעשותהוא לתבוע הסדר מיידי, אשר ייאפשר למי שנשאר במקצוע, לחמשיר לעבוד בתנאים

מתאימים . אנו יודעים שקיימת נשירה עצומה בקרב אחיות בתי-החולים, בגלל האחריות

והעומס העצומים רומוטלים על האחיות. קיימת גם בעיה של סדרי-עדיפויות, כיצד

מתייחסים למיגזר שצריר להיות מועדף. אם האחיות העובדות מתור תחושת אחריות

מירבית, הגיעו למצב של השבתה ונטישה, אנו מוכרחים להגיע למסקנות משותפות. אנו

מוכרחים לקבוע עדיפות למקצועו. אם לא תינתנה תשובות מתאימות כבר בימים אלה, אני

חוששת מפני קטסטרופה, אשר במידה מסוימת מתרחשת כבר עתה.

התשובה לא יכולה להינתו במסגרת ועדות אשר תשבנה כדי לחפש פתרונות, צריר

למצוא תשובות מעשיות, ורק אחר-כר לחפש את הפתרונות ארוכי הטווח. הייתי שמחה

לשמוע את התייחסותו של השר לנושא.

לסדר הישיבה: מכיווו ששני המציעים הנוספים אינם כאו כרגע, לפני שנשמע את

נציגי הצדדים אתו רשות להציג שאלות.

אני מדהם מכר שהגענו למצב בו האחיות נאלצות לערור שביתת שבת במשר שבועיים

ליד בית ראש הממשלה. אני חושב שאסור היה לנו להגיע למצב כזה. נושא האחיות עולה

על שולחננו מזמן לזמו. אנו מכירים בחומרת המצב, ואני סבור כי אנו צריכים לקבל

אחת ולתמיר את ההחלטות אשר תחייבנה את הממשלה, את שרי דובריאות והאוצר, לסיים את

הפרשה. יש כאו משחק בחיי אדם. אם האחיות הגיעו למסקנה שאיו להו ברירה אלא לשבות

ליד ביתו של ראש הממשלה, המצב רציני מאד.

אני פונה לוועדה: אנו צריכים להחליט אם הנושא בסמכותנו ומה אנו יכולים

לתרום על מנת לסיים את הפרשה. מזמו לזמו אני מבקר בבתי-חולים, ואני מכיר את

עבודתו המסורה והקשה של האחיות וגם את תמורתה. כולנו. לא רוצים לראות את

הנציגות המכובדת הזו מגיעה למצב כזה.



היו"ר א' נמיר;

נשמע עתה את נציגות אחיות בתי-החולים.

היינו מבקשות להשמיע את שני ההיבטים, של האחיות הראשיות ושל אחיות

בתי-החולים.

א' כהן;

אנו חושבים היום ל-20.1, אנו נמצאים היום במצב

בו היינו אז, מה שהשתנה בינתיים הוא שהמצב בבתי-החולים הוסיף להתדרדר. נשלחנו

בצורה דמוקרטית לבוררות מוסכמת, הובטח לנו כי התהליך יסתיים תו ך 35 יום, אך עברו

4.5 חודשים עד שהסתיים. שלחו אותנו לבוררות כדי לבדוק את השחיקה המיוחדת שחלה

בשכרן של האחיות, מעל ומעבר לשחיקה הכללית במשק. הנתונים שר-ביא האוצר הוכיחו כי

השחיקה בשכרן של אחיות בתי-החולים היתה 19.4%, בעוד שהשחיקה במיגזר הצבורי היתה

33.17%. נאמר לנו כי הדרך היחידה לפתור את בעייתנו היא באמצעות פסק בוררות, אשר

יתן לאחיות את המגיעה להן, מבלי לתת לאחרים. מה שראינו הוא שבעייתן של האחיות לא

נפתרה, ופסק הבוררות המוסכם לא החזיר אף אחות אחת לעבודתה. אנו עדים לבקשות רבות

של אחיות להקטין את היקף מישרותיהן או להפסיק לעבוד.

החלטנו לא לפגוע עדיין בחולים, כדי לתת שהות מספקת לפתרון רובעיה. אחיות,

אמהות לילדים, יושבות יום ולילה ומפגינות מול בית ראש הממשלה. אני לא חושבת

שישנו מי שעוסק במקצוע כלשהו, אשר עבר את המסלול שאנו עברנו. עברנו ועדת תקינה,

אר עד היום לא נקבעו התקנים, ענדנו ועדת השוואה, ועדת שלושה בראשות חיים דוברפלד,

ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. אנו לא רוצים לנהל את דומלחמה על גברם של החולים,

אך יש לנו הרגשה שכל הגורמים מכריחים אותנו להגיע לכך. אי אפשר יהיה לקיים את

מערכת רובריאות ללא האחיות. אני חושבת שאחת ולתמיד, באמת ובתמים צריך לחפש לא רק

נוסחה אשר תוריד את האחיות מהעץ, כלומר להונות אותן. למדנו כי אין טעם בהבטחות

ובוועדות. אנו רוצים מימוש אחת ולתמיד. אם אתם חושבים שאפשר גם ללא אחיות -

בבקשה, אר לא ייתכן לדבר על שירותי רפואה ועל רפואה מתפתחת, ולא לרותייחס למצבן

של האחיות. ללא אחיות אי אפשר יהיה לתת טיפול סיעודי נאות. כבר היום לא הייתי

רוצה להיות חולה בבית-חולים.

זי טל;

לא אחזור על דבריה של אילנה, אלא אנסה להאיר כמה נקודות הקשורות בעבודה

בבית-חולים סיעודי מורכב. עדי ואני מייצגות גם את בתי-החולים הגריאטריים,

הסיעודיים והפסיכיאטריים. בחודשים האחרונים היו לנו מספר פגישות עם שר רובריאות

בפורום של מזכירות אגוד האחיות ובפורום של אחיות האחראיות למיגזר הצבורי.

בפגישות אלו הובהר כי אין למערכת יכולת לרותחיל ככר מחר בצעדי שיפור - קיצור

תורים, הקלה על סבל החולים, קיצור ימי אישפוז, לפני שתיפתר בעייתן של האחיות.

הגענו למצב בו במרכז הרפואי שיבא נמצאת רק אחות לילה אחת בכל אחת מ-12 המחלקות.

אני זוכרת שבראשית שנות השמונים שאל אותי דייר אולמן מביה"ס בנהריה, כיצד אנו

מסכימות לכך שבבית-החולים שלו תהיה רק אחות אחראית אחת במשמרת לילה במחלקה

הגניקולוגית. היום איננו מצליחים לאייש ביותר מאחות אחת אף מחלקות במרכז הארץ.

אני בעד מתן אפשרות לאחיות לעבוד במישרה חלקית, כדי לאפשר לה "להחזיק את

האצבע על הדופק" גם בשנים בהן היא עדיין מטופלת בילדים קטנים. הגענו למצב בו כל

האחיות עובדות במישרות חלקיות, להוציא אחות אחראית במחלקה ושתי סגניות. במחלקה

הנוירו-כרורגית בתל-השומר יש שלושים מיטות, מהן 6 לטיפול נמרץ. על-פי כל נוסחה

אלמנטרית צריך לאייש את המחלקה ב-32 מישרות של אחיות, אך יש רק 19.5 תקנים,

מתוכם רק 14 מאויישים על-ידי 28 אחיות. היינו צריכים להגיע ל-32 אחיות, כדי לתת

טיפול סביר. אילו מחצית האחיות היו מעלות את נפח מישרתן, כבר היו חסרים לנו

תקנים. זהו מעגל סגור. אנו מדברים כאן על עזרה ראשונה למערכת הסעוד, כי כדי

לעשות טיפול שורש, יש צורך בגישה יסודית ומעמיקה והדבר אורך זמן. נהיה מוכנים

לעזרה ראשונה בכל נוסחה שתחליטו עליה.



ע' אהרוני;

כאחראית על מוסד גדול של קופת-חולים, יש לי תחושה שלא העט ולא נבחריו

יודעים עד כמה המצב חמור. הם חשים אולי את קצה הבעיה, וכך גם חברי הוועדה הזו.

אנו יכולים לספר לכם סיפורי זוועה על מה שקורה בבתי-החולים. אני חושבת שיש מידה

רבה של אי צדק בכך שכל השנים מצעידים את הרפואה בישראל לרמתה בחברה המערבית

המשופעת באמצעים, בעוד שלסיעוד נותנים דק פירורים. מכיוון שהרפואה זינקה לשחקים

בשנים האחרונות, הפער בינה לבין הסיעוד הולר רוגדל. בבית-החולים בילינסון מבצעים

90% מהשתלות הכלייה בישראל, האם מישהו התייחס למה שקורה בתחום הסיעוד שמסביב .

להשתלת הכליות, בשעתו היתה התקינה לאחיות במחלקה להשתלת כליות זהה לזו שבמחלקה

האורולוגית. האם אתם יודעים איזה מעדר אדיר פועל סביב השתלת כליות, מחדרי ניתוח

דרך השמירה מפני דחיית הכליה? צריך להצמיד אחות לכל חולה, וזאת כאשר יש לפעמים

חמישה מושתלי כליה בעת ובעונה אחת בתוך המחלקה.

את האחיות לימדו לתת את הטיפול הטוב ביותר לחולים, אך האחיות שחינכנו בשנים

האחרונות אינן מוכנות לעבוד ככוח עזד. אני יכולה לתאר את מצבם של שירותי ר1בריאות

היום במצבה של היחידה לטיפול נמרץ: גם במצב של מחסוד גדול באחיות, אנו מפקידים

אחות ליד כל חולה במחלקה לטיפול נמרץ. את מקצוע האחות צריך לראות כיחידה לטיפול

נמרץ, שיש לתת לה את כל הסיוע כדי שתתפקד. לאחיות אשד גידלנו לא כדאי היום לעסוק

במקצוע, והנהירה שלהן החוצה היא אדירה. יום-יום אני מוצאת על שולחני 5-7 בקשות

להקטין את המישרה. זוהי גם הדרך בה מתפתחת בישראל מערכת של "סיעוד שחור" וסיעוד

פרטי. אנו מאמנים את האחיות, אחר-כך הן עובדות אצלנו במישרה חלקית ומשלימות את

שכרן בעבודה בבית-חולים "אסותא" ב"מדי-כלל" או בשמירות לילה פרטיות. הן מקבלות

שם הרבה יותר מאשר אצלנו, וכר מתדלדלות שורותינו.

יש להתייחס למקצוע הסיעוד בבתי-החולים כאל מקצוע מועדף, ולמלא את ההכדזה

על-כר בתוכן, לפני שיהיה מאוחד.

כי פדן;

הבעיות שהעלו האחיות , לא הועלו במידה חריפה מספיק. הן ראויות להיות מועלות

בצורה חריפה יותר. ישבנו כאן ב-20.1 שנה זו והצגנו את רובעיות. התרענו על המצב

החמור בתחום הסיעוד, הגדרנו את המצב כמשבר במקצוע, מקצוע שאינו יכול לתת את

השירות עליו הוא מופקר. תארנו את עזיבת האחיות, את הצרכים, את הקשיים ואת השכר

הגמור. כל מה שנאמר כאן היום, נאמר גם ב-20.1, אר במשר הזמן הולר המצב ומחמיר

ולהעברתנו עוד ילר ויחמיר, עם פתיחת שירותים חדשים בבתי-החולים, בתחום

הגריאטריה וגם בתחום הקהילה. אנו עומדים במצב בו לא נוכל לתת את השירותים

החשובים ביותר. אי אפשר לתת טיפול רפואי ברמה המתאימה, מבלי לתת גם תגמול מתאים.

את הדברים האלה הצגנו גם בפעם הקודמת. חבדי-הכנסת אמרו כי במצב הקיים לא ניתן

יהיה לפצות את האחיות מבלי שהמערכת כולה תתערער. בהמלצות הוועדה נאמר כי נלר

למוסד לבוררות מוסכמת אשר תדון בשכר האחיות. האמנו כי דדר זו תיתן את הפתרון,

למרות הקשיים הפנימיים והחיצוניים שהיא עוררה ולמרות הזמן שידענו כי הדבר יגזול.

שיכנענו את כל חברינו למצות את הדרכים האפשריות של בדיקה ומו"ט, לפני שננקוט

באמצעים חמורים כמו שביתה ואף נטישה.

לצערי, הפסיקה איחרה בחודשיים, לא משום שאנו גדרנו את הדיון אלא משום שהיו

גודמים שמחוץ לתחום השפעתנו. קיבלנו את מסקנות המוסד לבוררות מוסכמת, וגוף אשר

חתם על הסכם חייב גם לכבדו. אם הסכמנו ללכת למוסד, אין לנו ברידה אלא לקבל את

פסיקתו.

אנו עומדים עתה בפני פתיחת הסכמי שכר חדשים, ואנו תובעים מוועדת העבודה של

הכנסת לעמוד לימיננו ולתת לנו פתרון מתאים, כי הפתרון הקיים אינו מתאים. ישנם

סקטורים שונים ובעיות שונות, בהחלטות הוועידה שלנו לפני שנה דיברנו על מסגרות

ארגוניות יחודיות, בהן נוכל לפרט את הצרכים היחודדים של כל סקטוד. אנו מבקשים

מכם כי תיתנו את כל הגבוי לצרכים המידיים והדחופים של הסיעוד. ברור שדתיות רבות

לא תועלנה לשיפור המצב, הפתרון חייב להיות מעשי, תכליתי ומיידי.

המצב חמור, ואין זה סוד עבור אף אחד. אני מבין לליבן של האחיות אשר יושבות

ליד בית ראש-הממשלה וזועקות. מבחינה ארגונית קיימים חלוקי דעות, אף לגבי עצם

הנושא הן צודקות לאורך כל הדרן. ב-20.1 יצאנו מהוועדה הזו עם הרגשה שכולם

מחפשים דרך לפתור את מצוקת האחיות מבלי לזעזע את המערכת. נאמר כי המסגרת לכך היא

המוסד לבוררות מוסכמת.

מי הבטיח לכם? האם אתה מתכוון לשר גור?

היו"ר א' נמיר;

חה"כ שמאי, הוא לא אמר שהוועדה החליטה.

אני מבקש לא להעמיד את חברי-הכנסת במצב של אי אמינות.

ב-20.1 התקיים כאן דיון וכולנו יחד עם חברי הוועדה, הגענו למסקנה כי יש ללכת

למוסר לבוררות, כדי לא לפרוץ את הסכמי העבודה במשק. באותו לילה התקיים דיון-

במשרד הבריאות, והתרשמנו מנציגי משרד הבריאות והאוצר כי יתמכו בשיגור תנאי

האחיות, בהתחשב בעובדה שזהו מקצוע מועדף, אר יש לקבל לשם-כך את מסקנות המוסד

לבוררות. אני חייב לציין כי משרד האוצר עשה ככל יכולתו, כדי להוכיח כי אין שחיקה

בשכר האחיות, כדי שלא תקבלנה כל תוספות שכר. אני שמח על הכרזתו של שר הבריאית

מאתמול, כי משרד הבריאות יתמוך בחלק מדרישות האחיות. אני מקווה כי משרד הבריאות

לא יילך בדרך בה הלך האוצר במוסד לבוררות.

הבעיה אינה רק בעייתן של האחיות. אם לא יהיה פתרון, לא תהיינה אחיות ולא

יהיה סיעוד. חשוב לחזק את ההחלטה כי זהו מקצוע מועדף, ויפה שעה אחת קודם.

המצוקה בבתי-החולים קשה יותר מן המצוקה במקומות אחרים, צריך לוות פתרון לבעיה זו

מחוץ למערכתש השבר בישראל.

אני רוצה לתקו אתכם: הוועדה לא החליטה על הליכה לבוררות מוסכמת או אחרת,

אלא רומליצה על מו"מ ביניכם לבין משרדי הבריאות והאוצר. אתם ישבתם כל הלילה,

ובסופו של דבר הגעתם להחלטה על בוררות. כאשר מצסטים חברי הוועדה, רצוי להביא את

הדברים המדוייקים ולהקריאם מו הכתב.

לפני הפרוטוקול מישיבת ה-20.1.86. נאמר בו: אני מציעה שנתאד על הצעה בדבר

העברה לבוררות מוסכמת, וזאת בתוספת לבקשה שלא לנטוש את בתי-החולים ולהמשיך במו"מ

עד שיימצא פתרון, הלילה או בבוקר". זה מה שסוכם בוועדה. אני מודיעה באופן

חד-משמעי כי הוועדה הזו אינה שולחן האגוד-המקצועי, ולא אתן שתהפך לשולחן

האגוד-המקצועי. החלטנו אתמול לקיים ישיבה מייחדת היום, כי אנו מודאגים מאד ממה

שיכול לקרות מחר בבתי-החולים, אר אם חלק מהנושא אינו שייר לוועדה.

אני רוצה להקריא בפני חברי הוועדה מכתב ממשרד פרטי הנקרא ח"י, בהנהלת מר א'

שדמו, אשר מופנה אל מר טנר - מנהל אגף כח-אדם במרכז הרפואי בילינסון: "הנדווף

אחיות חד ניתוח פיליפיניות. בהמשך למכתבי הקודם ובהמשך לשיחתנו הטלפונית

מאתמול, הרשה נא לי להציע לכם את שרוחי משרדי בענין יבוא כח-אדם מקצועי מחו"ל.

ברצוני להדגיש כי אחיות חד ניתוח פיליפיניות אשר הובאו לארץ על-ידי בתחילת



נובמבר 1984 ובאמצע דצמבר של אותה שנה, ל"הדסה" עין-כרם ולמרכז הרפואי בהרצליה,

מתפקדות מאז וער היום בהצלחה מרובה ולשביעות רצון מלאה של הנהלת המוסדות הנ"ל.

תעיד על-כך העובדה שזה עתה הם הזמינו אחיות נוטפות (גם ל"הדסה" עין-כרם, גם

ל"הדסה" הר- הצופים וגם למרכז הרפואי בהרצליה), והן- תובאנה לארץ תוך

שבועיים-שלושה. כמו כך התחלנו להביא אחיות מסוגים שונים גם ל"אסותה" בתל-אביב

ועוד ידנו נטויה, כאמור , יש באפשרותנו לספק אחיות מסוגים שונים, לאו דווקא

אחיות חד ניתוח, תוך זמן קצר יחסית",

ה' דוראי;

התלבטתי קשות אם לבוא לישיבה זו, אחרי שיחה עם יו"ר הוועדה אני יכול לומר

לכם כי באתי לכאן בעיקר כדי לומר להם מה אני חושב על הדיון הזה, אני מתנצל מראש,

אם יאמרו על-ידי דברים קשים, בייחוד נוכח האווירה בחדר הזה,

/

מה היסוד להתלבטות שלך, כעובד מדינה, אם להופיע בפני הוועדה?

ב-20.1 התקיים כאן דיון והומלץ בפני האחיות לקבל את הדרך של בוררות

מוסכמת. ועדת העבודה המליצה להסתדרות האחיות והאחים ולמעסיקים להסכים למוסד

לבוררות מוסכמת, כדי להכיע שם את הסכסוך , השמיעה הצעה זו יו"ר הוועדה, ואני

הייתי שותף לבישול ההצעה. הצדדים קיבלו את הצעת הוועדה, קיימנו דיון קשה באותו

יום ובלילה שאחריו, עד אשר הגענו להסכם אשר אימץ את המלצת הוועדה, הפך אותה

לנספח בהסכם ואף ציטט מתוכה אל תוך ההסכם, אותו הסכם קיבל תוקף של פסק-דין

בבית-הדיו לעבודה. איש לא ידע אז מה תהיה הפסיקה של המוסד לבוררות מוסכמת, אם

היה מחליט על תוספת של 120% והאוצר לא היה נותן ולו גם אחוז אחד מתוך האחוזים

האלה, היה פורץ כאן סקנדל,

מה שקורה כאן היום, עלול לשמש אבן דרך חדשה בתולדות יחסי העבודה בישראל:

לאחר קבלת ההמלצה של ועדת הכנסת, אשר קיבלה תוקף של פסק-דין, ולאחר החלטת המוסד

לבוררות, ישנה קבוצה של עובדים אשר מפרים את ההחלטות ולמרות זאת הענין מובא

לדיון בוועדת העבודה, יש כאן לא רק ביזויה של הכנסת כמוסד מחוקק, אלא גם

ביזויה של ההסתדרות, יש כאן נסיון שלא לטפל רק בבעיית השכר אלא בעוד כמה בעיות.

אם הסתדרות האחיות רוצה להתעלם מפסק רובוררות, היא יכולה להתעלם, אך אני כמעסיק

איני מוכן שיהיו לי שני ארגוני אחיות, כי החולים הם שישלמו את המחיר, בכל מקום

בו ישנם מספר ארגוני עובדים, יש מי שמשלם את דומחיר,

אתה מטיף מוסר לאלו שעובדות בתנאים בהם חסרים תקנים?

הי דודאי;

אני מקווה שזר. לא יהיה תקדים במדינת ישראל, ישנה פסיקה של המוסד לבוררות

מוסכמת, האם מישהו מעלה על הדעת כי לאחר תהליך כזה ישנה אפשרות לשנות את הפסיקה?

האם הוועדה רוצה לתת ידה לכך? מכאן נובעת התלבטותי אם לבוא לכאן, אני חושב

שזוהי טעות חמורה, לחפר את החלטת המוסד לבוררות מוסכמת , על גבם של החולים,

אני רוצה לגעת גם בנושאים אחרים; הצדק אינו נמדד על-פי מידת היכולת לפגוע

בחולים או בישיבה ליד בית ראש- הממשלה, לאחיות ולאחים ניתנה תוספת של 12%, למי

שאינו בקי במה שקורה בתחום השכר במדינת ישראל, זה נראה אולי מעט, אך מי שיבדוק

מה קרה במדינת ישראל בשנה האחרונה, יווכח כי זה הרבה מאד, במדינת ישראל נתנו

לובדים 12% עבור שחיקה של שנה שלמה, האחיות קיבלו פי שניים מאשר כל האחרים,

במונחים שחיינו בהם ובתנאי האינפלציה רומטורפת של פעם, זה היה מעט מאד, אך

באנפלציה שנתית של 12%, זהו סכום גדול, אין זה אולי תפקידן של האחיות לרובין זאת,

אך אני רוצה להבהיר לכם כי מה שניתן לאחיות הוא הרבה מאד, אנו לא מדברים יותר



במונחים בהם דיברנו, כי איננו רוצים לפרוץ את מערכות השכר. אין אפשרות לתת היום

תוספות שכר גבוהות, אין אפשרות למוטט את תוספות השכר.

לפני שבועיים התקיימה אצלי פגישה של כתבים כלכליים. הם שאלו אותי כיצר

נעמוד מול פסיקת המוסד לבוררות מוסכמת, ואמרתי להם שמה שיפסוק המוסד אינו יכול

לשמש עילה לאחרים לתבוע. האם אתם חושבים כי כגלל תביעת האחיות נמוטס את מערכת

השכר? שכרן של האחיות אינו נמוך. אם יבדקו את השכר במיגזר הרפואי האקדמאי, ימצאו

כי זכרן של האחיות גבוה יותר משכר כל קבוצה אחרת בבית-החולים, בוודאי לאחר

התוספת של 12%.

היו"ר א' נמיר;

אשמור על קור-רוח, כפי שהחלטתי לפני הישיבה הזו. אני מבינה את הפרובלמטיקה

שלך, מר דודאי, אך איני חושבת שעובד מדינה יכול לבוא לוועדת כנסת ולומר לה כיצד

היא צריכה לעבוד. ההצעות בעניו האחיות הועברו לוועדת העבודה והרווחה לפני למעלה

משנה, ובדין היינן צריכים לדון בהן בתחילת השבוע החולף. משום שהאמנתי כי הסכסוך

ימצא את פתרונו במקום בו הוא צריך להיפתר ולא מסביב לשולחן הזה, לא קיימתי את

הדיון בשבוע שעבר ואף לא בתחילת השבוע הזה למרות שהרגשתי לא נוח, משום שלבי עם

האחיות. אתמול ביקשו חברי הוועדה בהתייעצות פנימית לקיים ישיבה, משום שחששו מפני

מה שיקרה מחר בבתי-החולים, אם האחיות תנטושנה את עבודתן. לכן זימנו ישיבה שלא מן

המניין, כדי לראות כיצד ניתן לאחות את הקצבות.

אתה, מר דודאי, מייצג את נושא השכר, ואתה חושש כי פריצת הסכמי השכר תמוטט

את מערכת השכר, אך אנו חושבים כי מערכת הסיעוד עומדת בפני מפולת ועל כן אנו

יושבים כאן כנציגי צבור.

הי דודאי;

ישנו נושא נוסף שחשוב לדעתי להעלות: האיום של נטישת בתי-החולים הוא חמור

מאד בעינינו. אמרתי כאן את דברי מתוך הלב, ואני מצפה מן הוועדה כי ייאמר למי

שמאיים לפעול מחר בדרך שמדובר עליה, כי מעבר לחוסר החוקיות שבפעולה זו, יש גם

היבטים חמורים אחרים. אני רוצה להבהיר להסתדרות האחיות, לצבור האחיות ולמי שנוגע

לענין, כי במידה ולא ייאמר לנו בסיום הדיון הזה כי הרעיון לנטוש את בתי-החולים

ננטש, ניפנה עוד היום אל בית-הדין לעבודה במטרה למנוע את הצעד.

מר דודאי לא רוצה להבין, או אולי לא הסברנו עצמנו טוב: אם אנו יושבים ליד

ביתו של ראש הממשלה, זה אך ורק בגלל מצוקת האחיות הנובעת מסיכון חיי החולים

הקיים כבר היום. אני מציע לחברי הוועדה לבקר בכל בית-חולים ולראות זאת. מה

שקורה היום הוא על אחריות הוועדה ומשרד הכריאות.

מר דודאי אמר כי קיבלנו יותר מאחרים. אנו יודעות כי קיבלנו 12%, אך ביחס

למה שקרה במשק נשחק שכרנו ביותר מ-33%. זה לא היה שעור השחיקה הכללי במשק.

אני רוצה להתייחס לדיון שהיה כאן ב-20.1 ולפסק הבוררות. אחת השאלות הקשות

אשר עמדה אז לווכוח היתה, האם החלטת הממשלה על העדפת מקצוע הסיעוד עדיין תקפה או

הסתיימה. מספר חברים שאלו את השאלה לא פעם ולא פעמיים, ואתה אמרת בהחלטתיות כי

ההעדפה הסתיימה. אני קורא שאמרת כי נלחצת בענין זה, וכאשר נשאלת ניסית להתחמק,

כדי לא להחריף את האווירה. האווירה היום לא פחות ואולי אף יותר קשה מאשר אז. פסק

"נוכח כל הנסיבות הקיימות כיום בשירות הסיעודי... נראה לנו שכדי

למנוע פרוץ משבר חדש, עדיין יש מקום לחשוב על עשיית שימוש מתאים בהחלטת הממשלה".

מכך אני מבין שגם הבוררים הגיעו למסקנה שההחלטה לא מוצתה עד הסוף. חה"כ שוסטק

אמר בצורה ברורה ביותר כי לא היתה כל כוונה להחלטה חד-פעמית של הממשלה.

גם הבוררות קבעה זאת.

י' פרץ;

על-כך הווכוח. הדברים צריכים לחיית ברורים לחלוטין, כאן באך פיצוי חד-פעמי

לאחיות, כשם שהעדפת אזורי פיתוח אינה עניו חד-פעמי אלא דבר הנובע מצרכי המדינה

ומסדרי העדיפויות.

השאלה לגבי האחיות היא מה קודם למה - השכר או התקנים. שתי הבעיות עומדות,

וגם אם אסכים עם דבריו של מר דודאי, כי לא כל אחד יכול לעשות דין לעצמו, אם הוא

עצמו יאמר כי הוא מקבל את הפיסקה שהקראתי מתוך פסק הבוררות, אפשר יהיה להחזיר

את האחיות לעבודה, אך יש לקבל גם את המסקנה כי החלטת הממשלה צריכה להתבצע.

האחיות

אני רוצה לומר למר דודאי: יצא לי לשמוע לפני ארבעה שבועות hearing""

בתת-ועדה של הקונגרס האמריקאי. מי שמסר שם עדות היא המזכיר מרפי ממחלקת המדינה.

הוא מסר את עדותו בפני אנשי קונגדס הרבה פחות ידועים ממנו, אך הוא מסר את עדותו

וחברי הקונגרס הם שחקרו ושאלו. בדמוקרטיה יש מקום מסוים לכנסת ולחברי-הכנסת, ועם

כל הכבוד וההערכה לר, לא בידך להחליט אם תבוא לכאן או לא. אם הוזמנת לבוא, עליך

להיות כאן.

אני רוצה להשלים את מה שהקריאה מקודם יו"ר הוועדה. בסיכום הדיון ב-20.1

"אני מציעה כי נתאחד על ההצעה בדבר הקמת וועדה...". אני

"אם ההגדרות שלך באות לאחר ההגדרה של מקצוע מועדף מ-1978/80 ופיצוי על

שחיקה, אני בעד". בסופו של דביר אמרה היו"ר כי מה שאמר חה"כ ר' כהן מקובל על דעת

הוועדה. אני רוצה שיהיה ברור שלגבי מקצוע האחיות כמקצוע מועדף, קיימת יותר מאי

בהירות בכתב המינוי של הוועדה. אני רוצה לדעת, האם ההחלטה על העדפת המקצוע, כפי

שנקבעה ב-1978/80 עדיין קיימת? משכורת האחיות היתה אז בין 500 ל-700דולר לחודש,

היום היא נעה בין 650 ל-450 דולר לחודש. כיצד קרה שהמוסד לבוררות מוסכמת החזיר

את שכר האחיות לקדמותו?

לה' דודאי אני רוצה לומר כי אי אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו. אתם

מפרסמים כי שכרם של העובדים במדינת ישראל גבוה ממה שהיה לפני שנה, אר שכרם של

העובדים לפני שנה היה נמוך משכרם ב-1979. כיצד ייתכן ששכר האחיות ירד באופן ראלי

ב-40%, ובכל זאת אתם אומרים כי הוא גבוה יותר במושגים ראליים?

למדתי את הענין ונראה לי כי הפגיעה במקצוע האחיות היא לא רק בהקטנת מספרן

אלא גם באיכות המקצועית של עבודתן.יש פחות אחיות מקצועיות לחולה במחלקה, לא רק

משום שיש פחות אחיות בישראל אלא גם בגלל התפתחות הרפואה. כיצד זה קורה? קיימת

בישראל תופעה המוצאת את בטויה הברוטלי במכתב שהקריאה יו"ר הוועדה, ישנו מצב שבצד

הרפואה הצבורית שהולכת ומתדרררת (ולכן הייתי רואה את האחיות כחסרות אחריות,

אילמלא ניהלו את מאבקן), מתפתחים סוגים ספיליים של רפואה - רפואה פרטית, רפואה

מיובאת, אחיות מיובאות אשר יכולות לקבל שכר של 800 דולר לחודש, וישנו גם סיעוד

שחור.

ראיתי את אחיות המחלקות בבתי-החולים גם בעת כינוסן. הן זעקו על מצכ הרפואה

בישראל, ואי אפשר היה שלא להתייחס לזעקתן. אני שואל, מדוע אין מדברים איתן?

לדעתי צריך לנהל מו"מ עם האחיות במטרה לחסוך בסבל אפשרי, וזאת ללא דקדוקי

פורמליסטיקה. המצב הקיים היום הוא שחיקה איטית של הטיפול בחולים, כאשר במקומות

מסוימים הם לא מקבלים כבר היום את הטיפול הראוי, ולכן יוצאים נכים או אף מתים

מוקדם יותר. לכן אני מציע להתחיל בטיפול מייד.



י' שמאי;

אני חייב למחות על הנסיון של הלל דודאי לפגוע בקבוצה קול 11 אלף אחיות

ואחים, בגלל שחן שובתות מבלי לקבל את אישור האגוד המקצועי שלהן. עמדתן ברורה לי,

אתה אחראי על מערכת השכר ואתה חושש מהתמוטטותה, אך אינך חושש מהתמוטטות מערכת

הרפואה. העובדים אולי לא יקבלו תוספות, אך החולים ימותו בבתי-החולים. בחודש

ינואר היו כאן האחיות ואז ביקשנו שתיכנסו איתן- למו"מ. סירבת לכך אז ואתה מסרב גם

היום. קוויתי שהחיות לא תסכמנה לבוררות מוסכמת. גם שר הבריאות תקף אותן אז על

נטישת בתי-החולים, וגם אני אומר כי זהו חוסר אחריות, אר הסכם הבוררות קיפח את

אחיות בתי-החולים בצורה משמעותית. האחיות מפגינות מול בית ראש הממשלה על חשבון

זמנן. האם הן ביקשו לפגוע בחולים? הן ביקשו רק לומר כי הן מקופחות לא רק בשכר

אלא גם בכח-אדם. מכיוון שחסרות אחיות, הנטל נופל על אלו שנשארות. האם מישהו מטיל

דופי ברצונן של האחיות לעסוק במקצוע הזה? האם זוהי קבוצה שמתבטלת? השאלה היא אם

רוצים למצוא לבעיה פתרון או לא, האם מתכוונים להיכנס איתן למו"מ או לא.

אם חסרות אחיות כדי למלא את התקנים, פרוש הדבר כי הכסף נמצא בבתי-החולים ,

בקופת החולים או בקופת הממשלה. גורמים אלה חוסכים כסף, בעוד שהנטל נופל על

האחיות אשר אינן יכולות עוד לשאת בעול ולכן נושרות. אני חושב שפרשת יבוא האחיות

הפיליפיניות הוא שערוריה שהשר צריך לתת עליה את הדעת. בסופו של דבר זה יקר יותר

וגורם להוצאת מטבע חוץ. כל זה קורה משום שאחיות בתי-החולים נוטשות את עבודתן, כי

לא כדאי להן לעבוד.

שלושה מחברי הוועדה הציעו באותה ישיבה להקים ועדה שתבדוק את הנושא, אך פקיד

בכיר באוצר אמר כי האחיות לא תוכלנה לקבל תוספת. מה שאנו צריכים לומר לאחיות הוא

שעליהן להחריף את המאבק משום שהן צודקות. אני מקבל את המילים שכתבו האחיות

"באחריות מלאה יצאנו למאבק עד כה, ללא הפרעה במהלך העבודה

בבתי-החולים. בידיכם נתונה כעת האחריות למניעת החרפת המאבק וכל המשתמע מכך". מה

שצריך לעשות עתה הוא לתת 'לאחיות את ההעדפה רומגיעה להן. שש שנים חיכו האחיות

ונהגו במלוא האחריות. אם תיכנסו איתן למו"מ ותתחייבו לתת להן את ההעדפה, תוכלו

להשתחרר מן האחריות למה שיקרה. אם לא תקבלו את הצעתי, אף אחד לא יוכל להאשים

אחר-כר את האחיות בצעדים שתנקוטנה. לא הייתי אומר דברים אלה לגבי אף מקצוע, פרט

למקצוע האחיות.

שמחתי לשמוע מהיו"ר כי אנו לא יכולים להחליט על דרך המאבק הארגוני. יצא לי

לשבת עם האחיות . ויש לי מה לומר על השביתה וגם על הנסיון ליצור חטיבה נפרדת.

אני לא חושבת שזו הדרך, יחד עם זאת אני חושבת שהאחיות לא קיבלו את הפיצוי המגיע

להן, בהתאם להתקדמות שחלה בשנים האחרונות בתחום הרפואה. הן עוברות לעבודה חלקית,

כי משתלם להן יותר לעבוד כך מאשר במישרה מלאה.

לא ישבתי בוועדה כאשר הוחלט על בוררות מוסכמת, אך אם המוסד לבוררות קבע

תוספת של 12%, השאלה אם לא הגיע הרגע לברר מהן דרישות המקצוע ומה אנו נותנים לו.

נראה לי כי הגענו לרגע של אמת, ומה שמדאיג אותי הוא לא כל-כך ההווה - עם כל

ההבנה לאחיות - אלא העתיד. אני חושבת על-כך שגם כאשר יש תקנים, אין האחיות רוצות

לחזור למקצוע.

אני נגד עבודה זרה. אם נכניס אחיות פיליפיניות לרפואה, כל ההמדיניות

האחראית אשר נהגנו על-פיה תעמוד בסכנה. מי שרואה את המיכלול, מי שעומד ליד החולה

זוהי האחות. עיקר העול נופל עליה והיא אינה יכולה לעמוד בו בתנאים שניתנים לה

היום. נדמה לי כי מה שצריך לעשות עתה הוא בדיקה יסודית של תשתית המקצוע. מה

פרושו של תקן לאחות ולמה זה מחייב מבחינת המערכת הצבורית. המכון לפריון העבודה

בדק את הנושא, ואני סבורה שבכל מקרה חייבים לבדוק אותו עם או בלי קשר למה שעומד

כאן היום לדיון. נראה לי שפתרון הבעיה לא יהיה עם אחוז אחד יותר לשכר האחריות.

נראה לי כי בדיקה יסודית של הנושא לא נעשתה כבר שנים.



א' שוסטק;

עד עכשיו לא שמעתי מהאחיות הגדרה בדורה לגבי מטרת המאבק הנוכחי שלהן. כאשר

מכריזים מלחמה, צריך להגדיר את מטרתה. אני רוצה להגדיר את מטרת המלחמה במקומו:

מטרת המלחמה שלהן עתה היא אחת - מו"מ איתן לא על שכר גבוה יותר או תקנים נוספים,

אלא על עצם הרשות לנהל מו"מ איתן לאתר פסק הבוררות. אני מבין את הקושי שהביע

דודאי. אך אני סבור כי עלינו למצוא דרך לכר שיישבו עם האתיות למו"מ. התלטת

פיצוי של 12% על השכר. ועדת הבוררות קבעה כי איך

העדפה לעולמי-עד וגם לא באופו תד-פעמי. מותר לשבת עם האחיות למו"מ בגלל שתי

א. בגלל שהו עוסקות במקצוע מועדף, ומה שחל על אחרים אינו חל עליהן, אם

לאחרים אסור לנהל מו"מ לאחר שהתקבלה החלטה, הרי שבגלל המקצוע המועדף של האחיות,

מותר לעשות חריג ביחס אליהו. ב. מותר לנהל איתו מו"מ כי הבוררות דנה רק בנושא

השכר. אפשר לומר להו כי תתבענה את שכרו בזמן המו"מ הכללי על השכר, אך רובוררות

לא טיפלה בנושא התקנים שבגללם קיימת מצוקה בבתי-החולים, וזהו אולי החלק החשוב

ביותר במערכה הזו.

אני אומר לדודאי כי מותד לו לנהל מו"מ עם האחיות , גם בגלל פסק הבוררות וגם

משום שלא דובר על-כר עד עכשיו. אני מייעץ לחפש את הדרכים להיתר ולא את הדרכים

לאיסור. הדרך לפתרוו הסכסוך היא פתיחת המו"מ. איני דואג עתה לתוצאות המו"מ.

השאלה היא עם מי מנהלים מו"מ. אני מציע גם לשר וגם לדודאי, כדי שנוכל לצאת

מהסבר, להסכים לנהל מו"מ וזאת בגלל כמה סיבות: א. משום שזהו מקצוע מועדף; ב.

משום שרובודדות לא עסקה בעניני תקנים; ג. בגלל שההחטיבה היא עניו של ההסתדרות.

השתמע כאו כאילו אני כופר בסמכותה של הכנסת.

לא השתמע, זה מה שאמרת.

איו זו סמכותה של ועדת העבודה או ועדה אחרת של הכנסת, לעסוק בנושא הנוגע

ליחסי עבודה, למרות זאת הוועדה עוסקת בכר.

ועדה זו והכנסת תעסוק בכל מה שתחשוב לנכוו. אני מודיעה לר כי לו היה יושב

כאו כרגע אדם הרגיש פחות למעמדה של ההסתדדות, היה דו בנושאים רבים השייכים

להסתדרות, ורק משום שאני רגישה לחלוקת התפקידים ביו הכנסת, הממשלה וההסתדרות,

איננו עוסקים יומיום בנושאים שיש לגביהם מפולת. אני יודעת שקיים חשש מהתמוטטות

מערכת השכר, אר אט 15 יום לאחר שהאחיות החלו בשביתתו מול בית ראש-הממשלה, כינסנו

את הוועדה, אני סבורה שנהגנו בהתאפקות מירבית.

אני מתכוון לפנות גם אל יו"ר הכנסת, כדי שהענין יובהר.

כעובד מדינה איו לר שום דשות לפנות ישירות אל יו"ר הכנסת.

עומדים להתלונן עלינו בפני יו"ר הכנסת. זאת אומר פקיד בכיר באוצר. למען

כבודה של הכנסת, אני מציע שלא נשמע אותו חיום,

אנו חרדים מאד למה שעלול לקרות מחר. אני מבקשת ממר דודאי לא לחלק ציונים

לכנסת, לא הבאתי אותך לכאן עם משטרה, אם לא רצית לבוא, יכולת גם לא לבוא. לנו יש

כתובת, ואין זה תפקידך לחלק לנו ציונים.

הי דודאי;

אני רוצה להתייחס רק לנושא אחד: צוטט על-ידי רוב חברי הוועדה פסק המוסד

לבוררות. אני לא אוהב אותו, עמדת האוצר היתה שונה, אך מרגע שהתקבל פסק הבוררות

איו לנו ברירה אלא לקיימו, וכך אנו עושים. מצד אחד ציטטו מתוכו, מצד שני אמרו

שהוא לא בסדר. אנו מקיימים אותו לטוב ולרע, וכל זמן שהוא קיים נעשה זאת. לא

אהבנו את הקביעה שיש המשך להחלטת הממשלה בדבר העדפת מקצוע האחיות, אך מרגע

שהמוסד פסק כך, הדבר מקובל עלינו. המוסד לבוררות קבע כי פועל יוצא מכך היא תוספת

של 12%. לו היה קובע 30%, היינו משלמים 30%. לו היה קובע אפס אחוזים, לא היינו

משלמים כלל. אין לנו על מה לדון היום, יש לנו על מה לדון עם ההסתדרות הכללית

ביום ב' אחר-הצהריים, וארגון האחיות יהיה שם כחלק מההסתדרות. זוהי תשובתי גם

לחה"כ שוסטק.

היו"ר א' נמיר;

אני מבקשת לקבל ממך תשובה בענין המקצוע המועדף.

אמרתי שמה שקבע פסק הבוררות בענין זה, הוא מה שמקובל עלינו.

י' פרץ;

אמרת שמה שכתוב בענין המקצוע המועדף, שתוצאתו היא 12%, זה מה שמקובל עליך.

הי דודאי;

אני קורא בעמי 9 של פסק ר1בוררות; "יהד עם זאת, גם דעתנו היאף כמו דעתו של

מר שוסטק ודעתה של ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, כי ההחלטה הנדונה של הממשלה לא

פג תוקפה ולא עברה ובטלה מן העולם". הדברים נאמרים כאן במפורש. הפסק כולו מקובל

עלי, ואני בא בטרוניות כנגד מי שאומר כי רק חלק מהפסק מקובל עליו.

היו"ר אי נמיר;

לא נתערב בנושא המו"מ.

על מה שובתות האחיות? הן שובתות כי הן רוצות שינהלו איתן מו"מ מיוחד על

בעיותיהן של אחיות בתי-החולים.

שר רובריאות מי גור;

אני רוצה להתליך בכך שמצב האחיות גרוע. בכך אין ספק. כתבתי מקודם ליו"ר

הוועדה כי לא כל-כך הזדעזעתי מהמכתב בענין האחיות הפיליפיניות, כי את הזעזוע

קיבלתי עוד לפני זמן מה, כאשר דנו בנושא התפתחות המערכת ושאלתי, כיצד תעמודנה

האחות בתפקידים הנוספים שיוטלו עליהן, ואז העלו בפני את האפשרות של יבוא אחיות.



כבר אמרתי כי המצב גרוע, עם העונדות אי אפשר להתווכח, ואני כשר רובריאות צריך לתת

על-כך תשובות. לפני כמה ימים התקיימה הפגנה סוערת של עובדי בית-החולים רמב"ם

בעניו ביצוע ניתוחי השתלת כבד בבית-החולים. אמרתי למפגינים כי האחריות שלי היא

קודם כל כלפי החולים. איו ספק שבגלל הנושא שאנו דנים בו היום, נוצרים מצבים בהם

איו החולים מקבלים את כל מה שהם צריכים לקבל. הסוגיה צריכה להיות מטופלת ואי

אפשר יהיה להפסיק לדוו בכך, עד שהנושא ימצא את פתרונו.

בחודש ינואר הוסכם על בוררות, והיתה לכך משמעות של תוכו וטקטיקה כאחד. דובר

על-כך שהדיונים על השכר ייפתחו בחודש מאי, אך בינתיים צריך היה למצוא פתרון

לנושאים אשר הועלו ועל-כך ניתן פסק-הדין של ר1בוררות, אני מדגיש זאת כי אני רוצה.

לצרף לכך את קריאתי לאחיות שלא לנקוס באמצעים מחר. היתה קביעה והיתה פסיקה, ואם

מדובר על המשך תהליך של הידברות, שני הצדדים צריכים להרגיש בה נוח.

קל לי יותר לדבר על המקצוע כעל מקצוע מועדף, לאחר ההבהרה של הלל דודאי.

היו לנו מספר ספקות לגבי הניסוח. כאשר הנושא הוצג בפני על-ידי המנכ"ל, הוא הוצג

עם ספקות. במפגש הראשון שלי עם האחיות אמרתי כי בתחומים מסוימים המשרד יתמוך

באחיות, כולל בסוגיה זו. היינו רגישים לכך, כי רצינו לראות כיצד הנושא יטופל.

פרופסור מיכאלי אמר לי כי ניתן לפרש את פסק הבוררות במספר דרכים. בשיחה עם מר

הברפלד ועם כרם-יה הובעו מספר דרכים שבהו ניתו לפרש את הנושא, ואני שמח על

ההבהרה של הלל דודאי, שללא ספק תקל על המשך המגעים.

מה שהלל דודאי הבהיר הוא, שנכוו להיום מקצוע האחיות מועדף ומקבל תוספת של

12%.

אפשר היה להביו כי ה-12% הם בטוי להעדפה כבר מהחלק הראשוו של תשובתו, אך

כאשר הקריא מו הכתב, אפשר היה לרוביו שמדובר בהמשך ההעדפה. לדעתי מצב האחיות

מחייב את המשך הטיפול. אני כשר רובריאות צריך לתת על-כך תשובה. אני חוזר ומצרף

קריאה שלא יהיה מחר צבור אשר עלול לפגוע בעבודת רומערכת. נפגשתי היום עם נציגות

האחיות וביקשתי להבהיר עימו על מה מדובר. לא ביקשתי מספרים, כי איני מנהל מו"מ,

אך אני יכול להבהיר כאן כי הנושא קשור ברמת ההכנסה, שכו בלעדיה לא תהיינה מספיק

אחיות.

אמרתי כי המאבק שלנו הוא כדי להחזיר אחיות למערכת.

שר הבריאות מי גור;

בעניו זה דבריהו של אילנה, עדי וזיוה זהים לדבריה של כרם-יה. לכו כאשר

מדובר על המשך המגעים, הם צריכים להיות עם הגוף אשר מייצג את האחיות - הסתדרות

האחיות. אני יכול לומר כי יכולתי להביו מהשיחה עם האחיות, כי במידה ונושא רמת

ההכנסות יטופל כראוי תוך שותפות ביו כל הגורמים, אפשר יהיה לנהל מו"מ עם

הנציגות המוסמכת שהיא הסתדרות האחיות במסגרת ההסתדרות.

ממי ר1בנת זאת?

מנציגות האחיות שהיתה אצלי, אך זהו נושא שאינו שייך לשולחו הזה. לכו אני

לא מחייב בו אף אחד. לפי הערכתי צריך להגיע לטיפול עצמו. ארשה לאחיות ולנציגות

שלהו לדוו במסגרת ההסתדרות בכל נושא ארגוני אשר תירצינה להעלות.

אני רוצה לשאול את שר הבריאות, מה יקרה מחר בבתי-החולים? זהו הנושא המרכזי

שהביא את ועדת העבודה והרווחה לדיון כאן היום.

ר' כהן;

אין מה לדבר על-כך שהנושא הארגוני הוא פנימי ומקומו אינו כאן. השאלה שלי

היא, האם המשמעות של מה שקורה כאן הוא שמעתה לא תהיה חטיבת אחיות בתי-החולים

שותפה למו"מ?

שר דובריאות מ' גור;

אם תהיינה או לא תהיינה שותפות, את זא לא אני קובע. אני יכולתי לרובין כי אם

נושא רמת ההכנסה יועלה ברוח שהועלה כאן, אפשר יהיה לנהל את המגעים עם הנציגות

הרשמית של האתיות, בהשתתפות נציגות של אחיות בתי-החולים.

אתה מתכוון לאחיות השובתות?

שר הבריאות מי גור;

הן אינן שובתות.

ר' כהן;

אפשר לומר חטיבת האחיות?'

שר הבריאות מי גור;

לא אמרתי חטיבת האחיות. אני מציע גם לחה"כ שמאי - שהוא גם חבר הסתדרות - לא

לנהל כאן את המאבקים שלו שם, אני אומר זאת כי עלינו להוריד כל מכשול בלתי הכרחי

בדרך לפתרון. אני סבור כי הנושא הארגוני לא יהיה מכשול, אם יהיה ברור כי על

משמעות המקצוע המועדף יתנהל המשך המו"מ עם הנציגות הרשמית בהסתדרות. איני יודע

איזה דיון צריך להתחיל ביום בי, אך עתה כאשר נפתחו הסכמי השכר, יש צורך להמשיך

בטיפול בבעייתן של האחיות. המו"מ ביום בי צריך להתנהל על בסיס ההתייחסות לאחיות

כאלה עוסקות במקצוע מועדף. המו"מ צריך להתנהל עם הסתדרות האחיות ובהשתתפות

נציגות אחיות בתי-החולים. אני רוצה לאפשר לאחות הכנסה שתעודד אותה לחזור למישרה

מלאה, ותאפשר לנו למלא את התקנים הלא מאויישים. אין זה נכון שיש עודף תקנים.

לפעמים ההוצאה גדולה יותר דווקא כאשר אין האחיות עובדות במישרות מלאות. יש צורך

להשליט את החסר בכח אדם גם בציוד נוסף. מכיוון שהמו"מ צריך ויכול להימשך, אני

חושב ומבקש שלא יינקטו צעדים אשר יפגעו בעבודת בתי-החולים. השאלה היא אם מחר

יינקטו צעדים כאלה ואחרים על-ידי אחיות בתי-החולים. אני מקווה שלאתר הדיון היום,

לא יינקטו צעדים.

י' שמאי;

אמרת כי במסגרת המו"מ אתה מתכוון להיטיב את השכר כך שהאחיות תרצינה לחזור

לעבודה בבתי-חולים. היו מספיק וכוחים על הדיון שהתקיים כאן בחודש ינואר. כתוצאה

ממה שהיה באותו דיון, נחתם הסכם הבוררות, אך מסתבר עתה כי 11 אלף אחיות

בתי-החולים אינן מסכימות לקבל את החלטות הבוררות. מה יהיה אם ננהל מו"מ עם

הסתדרות האחיות, אך אחיות בתי-החולים תסרבנה קבל את הסיכומים? אני משוכנע כי

אחיות בתי-החולים עשו את המכסימום כדי לא לפגוע בחולים. אם יתנהל איתן מו"מ, אני

מציע לא להתערב בנושא המקצועי. 11 אלף האחיות יכולות להחליט מחר כי הן פורשות

מהסתדרות האחיות, וכדי להתגבר על הבעיה צריך לנה"ל מו"מ גם איתן.

איננו יכולים לברוח מהבעיה המיוחדת שיש לאחיות בתי-החולים. אמרתי זאת גם

מעל במת הכנסת, ואני אומרת זאת כל השנים: אחיות בתי-החולים עוברות קשה יותר מכלל

האחיות. מי שחושב כי בלי להתייחס באופן משולב ונפרד לבעית אחיות בתי-החולים,

ניתן לפתור את הבעיה, משלה את עצמו. אני לא סבורה כי כאשר יש יותר ארגונים

משיגים יותר, אנו לא יכולים להתערב בהוולטת האחיות או בעבודת ההסתדרות, אך אני

רוצה לפנות אל שר הבריאות, להטיל את כובד משקלו ולפעול בדרכים בהן צריך לעשות

זאת. אני מתפלאה על שהטיפול בעניו נמשך כל-כך הרבה ימים.

לא ימים - חמישה חודשים.

זה נמשך הרבה יותר מ-5 חורשים. אני רוצה לומר לחברי הוועדה: איש מאתנו לא

"תפס טרמפ" על נושא האחיות. אני יודעת באיזו רצינות דנו אתמול בדיון פנימי, עד

שהחלטנו לקיים את הדיון כאן היום. הדברים לא החלו לפני חמישה חודשים, זהו

וכוח ממושך שאני מכירה אותו עוד מאז הכנסת השמינית. לא נברח מהבעיה הזו, לכן

הפניה שלי היא אל השר האחראי למערכת ויודע מה יקרה אם מחר תהיה נטישה של

בתי-החולים. אני פונה אליו בבקשה להטיל את כל כובד משקלו על כל מי שצריך, וקודם

כל על ההסתדרות, על מנת למצוא פתרון לבעית אתיות בתי-החולים.

חייכת להיות מסגרת לאחיות בתי-החולים, אני רוצה שהיא תהיה במסגרת הסתדרות

האחיות. בלעדי מסגרת כזו לא ימצא הנושא את פתרונו. זוהי פנייתנו אל השר.

האחריות היא לחייהם של הרבה מאד אנשים. אני רוצה לקוות שהנושא ימצא את פתרונו.

אני רואה את המכתב בענין יבוא אחיות מהפליפינים בפעם הראשונה. אני מתביישת

כישראלית, כאזרחית המדינה, על שמייבאים ארצה עובדים כאילו היו סחורה. איני מבינה

כיצד אפשר לעשות זאת בלי רשיון ממשרד העבודה. אני יודעת שאסור לייבא עובדים

מחו"ל.

גם ההסתדרות יודעת על-כך.

הענין הארגוני הוא נושא מישנה, הנושא המרכזי הוא רמת ההכנסה של האחיות.

השאלה היא אם נמשך המו"מ על מימוש המסקנה שהאחות היא מקצוע מועדף. אם יוחלט

על-כך בחיוב, השאלה שתישאל היא עם מי מתנהל המו"מ.

סיכום היו"ר מקובל עלי . היות ומדובר על עימות בין הממשלה לבין אחיות

בתי-החולים, כאשר אין ספק שהארגון היציג הוא הסתדרות האחיות והאחים והצדדים

למו"מ צריכים להיות הממשלה מצד אחד ואחיות בתי-החולים מצד שני. לכן בפנייתנו אנו

חייבים לומר לממשלה כי תיכנס למו"מ עם האחיות.

אם האחיות מיוצגות על-ידי ההסתדרות, למה לר לקכוע עם מי יתקיים רומו"מ?

אני סבור , כאדם, כאזרח וכסוציאליסט, כי את רומו"מ יש לנהל עם מי שמנהל את



המאבק, כלומר עם הנציגות היושבות כאן ולא עם הסתדרות האחיות . אני רוצה להוסיף

לסיכום כי המו"מ יתנהל עם מנהיגות הארגון הזה.

שר הבריאות מ' גור;

ברגע זה אתה סותר את דבריך הראשונים. אתה רוצה מו"מ בין הממשלה לבין

האחיות, תוך הרגשה על אחיות בתי-החולים, אך אל תאמר עם מי יתנהל המו"מ.

ר' כהן;

ברור כי מרגע זה הסתררות האחיות והאחים צריכה להשתתף בכל ריון, אך לא ייתכן

שהמו"מ יתקיים בלי ארגות אחיות בתי-התולים.

עי סולודר;

אני רוצה לתמוך בהצעת היו"ר, האומרת כי הוועדה פונה אל שר הבריאות לנהל

מו"מ עם הארגון היציג. כולנו מכירים בבעיה המיוחדת של אחיות בתי-החולים, אך איני

חושבת כי פיצול נוסף יעזור להן. אני רוצה לחזק את פניית היו"ר אל שר הבריאות,

להכנס למו"מ עם הסתדרות האחיות על בסיס ההכרה במקצוע כמקצוע מועדף וההכרה בצורך

לשפר את הכנסתן של האחיות.

היו"ר אי נמיר;

אני רוצה להוסיף לסיכום דברים שהעיר השר בנושא השכר. כאן אני נמצאת

במילכוד. השאלה היא אם הממשלה מתכוונת ליישם את ההכרה במקצוע האחות כמקצוע

מועדף. מאחר והלל דודאי אמר כי החלטת דובוררות מחזקת את ההכרה בצורך לתת לאחיות

שכר מועדף, אם הממשלה תיישם את ההמלצה בדבר הצורך במתן שכר מועדף לאחיות, הנושא

יקבל קידום משמעותי. לכן אני מציעה שנוסיף ונאמר כי אנו מבקשים להיכנס למו"מ

בשני מישורים; א. תוספות שכר; ב, הנושא שעליו נסוב הווכוח ואותו כבר סיכמתי

בחלק הראשון של הדיון. אם נושא אחיות בתי-החולים לא ימצא את פתרונו, איני רואה

פתרון לשום נושא אחר.

י' שמאי;

אני חושב שנחטא לעצמנו ולאחיות, אם נגיע לסיכום הפושר הזה. אני חושב

שאנו צריכים לתת תוקף לדרישה של האחיות. אני חושב שאנו צריכים לפתוח באופן מיידי

במו"מ במסגרת אשר תשתף את נציגות חטיבת אחיות בתי-החולים. גם אם חה"כ עי סולודר

תקרא לי "טרמפיסט", אומר כי בלי זה לא ניתן להגיע לפתרון.

היו"ר אי נמיר;

לא העליתי על דעתי שאפשר שלא לנהל מו"מ עם אחיות בתי-החולים, אם רוצים

להגיע לסיכום. אם נחוץ, אוסיף ואומר; לנהל מו"מ עם כולן, כולל אחיות

בתי-החולים.

(הישיבה ננעלה בשעה 15.20)