הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 218

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום גי, יי במיון התשמ"ו - 17.6.86, שעה 11.00

חברי הוועדה; א. נמיר - היו"ר

ב. בן-אליעזר

ר. כהן

א. שוסטק

י. שמאי

מוזמנים; ח"כ מ. שטרית

א. רוט - משרד האוצר

ח. אשכנזי - משרד האוצר

ר. בן-עמי - מזכ"ל הסתדרות עובדי דומדינה

י. אליאסוף - משרד המשפטים

א. בנימיו - הסתדרות עובדי המדינה

ש. בן-שמחון - הסתדרות העובדים הכללית

י. נחמן - הסתדרות העובדים הכללית

י. ארן - מרכזת לשכת הקשר בין ההסתדרות

והכנסת

ר. כחלון - משרד העבודה והרווחה

י. ריבובסקי - משרד העבודה והרווחה

יועץ משפטי לוועדה; מ. בוטון

מזכירת הוועדה; א. אדלר

קצרנית; צ. ספרן

סדר היום; א. חוק שירות המדינה (גמלאות)(תיקון מסי 24), התשמ"ו-1986.

ב, 1. תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים)

(תיקון), התשמ"ו-1986.

2. תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית בטיחות) (תיקון),

התשמ"ו-1986.

ג. התייעצות הוועדה על הדיון בנושא האחיות.



היו"ר א. נמיר;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה,

א. חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 24), התשמ"ה-1985

סעיף 1;

לפי חוק הגימלאות אדם שפוטר לאתר גיל 40 זכאי לקיצבה. אם הוא פוטר לפני

שהגיע לגיל 60 הוא מקבל בנוסף לקיצבה גם מענק, שבא לפצות אותו על הפרישה המוקדמת

לפני גיל 60, כי בגיל 60 יכולים כבר להוציא את האדם מבלי לשאול אותו. יש רק

יוצא מהכלל אתד לקבלת המענק הזה, שאותו אנחנו רוצים לבטל: את המענק הזה לא מקבל

אדם מסויים ויחיד והוא אותו אדם שכאשר נכנס לשירות המדינה הוגבלו זכויותיו

לגימלאות. אומר החוק שהגבלה זו מתבטלת אם הצליח אותו אדם לעבוד 15 שנה או אם עבד

10 שנים והגיע לגיל. 60. את המענק מקבל אדם זה רק אם הוא למעלה מגיל 55.

לא ברור ממה נבעה הגבלה זו, וכיוון שהצענו הצעת תיקון הכנסנו גם את הענין

הזה, שהוא תיקון שולי ביותר.

כלומר, תיקון זה בא להיטיב.

כן.

מה המצב בקרנות הפנסיה של ההסתדרות?

בקרנות הפנסיה של ההסתדרות בכלל לא מקבלים מענק בגלל פיטורים. יש פנסיה,

אבל אין מענק.

הצבעה .

לאשר את סעיף 1

ח. אשכנזי: סעיף 2 לחוק מדבר על ענין אחר לגמרי: מדובר פה על שאיריו של עובד שנפטר.

על מנת ששאירים יקבלו קיצבה צריך שהעובד יעבוד לפחות חמש שנים. אם

עבד פחות מחמש שנים השאירים אינם מקבלים קיצבאות אלא רק מענק, תשלום חד-פעמי

מסויים, שנקבע על ידי הממשלה. בהצעת החוק הזאת אנחנו רוצים להוריד את תקופת

האכשרה מחמש שנים לשלוש שנים.



היו"ר א. נמיר;

בהסתדרות כבר קיים הנוהג הזח?

ר. בן-עמי;

בקרנות הפנסיה ניתנת הזכאות הזאת לשאירים של

עובד גם לאחר שנה.

אני רוצה להזכיר ליושבת-ראש הוועדה שכבר היה דיון בנושא זה בוועדה ועטדתנו

- שהבענו אותה אז - לא השתנתה.

מ. שטרית;

לידיעת חברי הוועדה; בדו"ח של נציב שירות הטדינה לשנת 1984 כתוב שבאותה

שנה היה טספר העובדים שנופלים בקטיגוריה הזאת - 7 עובדיט; בשנת 1983 מדובר על 17

עובדים.

י. אליאסוף;

בסעיף 2 צריך להוסיף ליד המספר "26" את האות (א) כדי שהדבר יהיה ברור.

הייתי מציע להעמיד להצבעה את טעיפיט 2, 3, ו-4 ביחד, כי הט מכלול אחד.

הצבעה

הוחלט; לאשר את טעיפיט 2, 3, 4 בכפוף לתיקון דוכא;

בסעיף 2, לאחר "26" יבוא "(א)"

סעיף 5;

ח. אשכנזי;

סעיף 5 מדבר על התחילה של סעיף 2. בשעתו קבענו את התחילה ל-1 באפריל

1982.

היו"ר א. נמיר;

מ-1982 מתגלגל החוק הזה?

ח. אשכנזי;

החוק הוגש לממשלה מספר פעמים, הממשלות התחלפו, ולכן הטיפול נמשל מאז.

א. רוט;

כמשך תקופה ארוכה היו באוצר דיוניט עד שהחוק הזח התבשל. היו אי אלה מקרים

כשנים שמ-1982 ולכן היו ריונים פנימיים כאוצר כרי לתקן ענין זה, לכן חשכנו לנכון

לקבוע את התחילה ב-1982, אכל אם לוועדה זה נראה יותר מרי, אנחנו יכולים לקכוע

שהתחילה תהיה ב-1984.

מ. בוטון;

אולי צריך לקבוע שלא רק תחילתו של סעיף 2 תהיה ב-1 באפריל 1984 אלא גם

תחילתם של סעיפים 3 ו-4, כי הם חבילה אחת.



ח. אשכנזי;

אפשר.

עכשיו יצטרכו אלה שקיבלו מענק להחזיר את הכסף?

יש הוראת מעבר בעניו זה בסעיף 6.

אני מציע להעמיר להצבעה את סעיפים 5 ו-6 יחר, כי סעיף 5 קובע תחילה

רטרואקטיבית מ-1 באפריל 1982 וסעיף 6 קובע הוראת מעבר שאומרת מה קורה לגבי

שאירים שקיבלו את המענק מאז 1982 ועד היום ואיר מחשבים לגביהם את הקיצבה.

מה אומרת הוראת המעבר?

י. אליאסוף;

השאירים מחזירים את פיצויי הפיטורים כאשר כופלים אותם במקדם. סעיף קטן (ב)

בסעיף 6 קובע: "המקדם הקובע לעניו סעיף זה הוא המספר היוצא מחילוק המשכורת שלפיה

חושבו פיצויי הפיטורים - כפי שהיתה ביום שבו החזירו השאירים לאוצר המדינה את

הסכום הנקוב בסעיף קטו (א) - במשכורת כאמור לפי השיעור ששימש לחישוב פיצויי

הפיטורים". כלומר, באותו יחס מחזירים את פיצויי הפיטורים.

כששלטונות האוצר מבקשים החזרים בגלל טעות, בגלל שינוי בחקיקה צריך האדם -

ואני יודעת זאת מנסיוו אישי - לשלם קרו, ריבית, הצמדה ולפעמים גם קנס. כדי

להשתחרר מהקנס צריך ללכת לוועדה מיוחדת שמשחררת מתשלום הקנס, אבל לא כל אחד יודע

שיש ועדה ולא כל אחד הולך לוועדה. השאלה שלי פשוטה; בחשבון הסופי, האם זה לטובתו

של האיש או לא לטובתו? האם הוא יכול לצאת מופסד מהעני ו?

א. רוט;

מי שקיבל את המענק והפיצויים לא יהיה חייב, אם הוא חושב שזה לא לטובתו,

להמיר אותם. גם היום קיים מצב שמי שזכאי לפנסיה יכול לקבל מענק וחמש שנות

פיצויים. בסעיף 27 לחוק הגימלאות כתוב שאם שאירים משוכנעים שזה לטובתם הם

יכולים להמיר את הקיצבה למענק פלוס חמש שנות פיצויים. בכל מקרה, אני חושב, זה לא

יהיה לרעת השאירים. אם למשל, יש רק יתומה שהיא בת 20 וזכאית לפנסיה לעוד שנה

אחת, עד גיל 21, הרי עדיף לה לקבל את המענק פלוס הפיצויים מאשר לקבל פנסיה לשנה,

אבל את זה היא היתה עושה ממילא גם קודם.

היו"ר א. נמיר;

האם אפשר לאזכר את הסעיף הזה בחוק שלפנינו?

ח. אשכנזי;

יש איזכור של סעיף 27 בסעיף 6(א).



א. שוסטק;

אני רק יודע שיש עינוי דין בהתחשבנויות כאלה.

מ. שטרית;

מי שלא ירצה יוכל להישאר כמצכ שבו הוא נמצא היום.

היו"ר א. נמיר;

האופציה היא בידי השאירים.

בהמשך לדברי הבר-הכנסת שוסטק; יש משהו בהוראת המעבר שאולי צריך לשפר מעט

כדי לעשות סדר נוסף. כל תחולה רטרואקטיבית של חוק יוצרת בעיה, בעיקר בחוק כמו

זה. הוועדה החלטה שהתיקון יהיה רטרואקטיבי מ-1 באפריל 1982. ניקח שני מצבים

ונראה מה דותוצאות שלהם אחרי דוחקיקה. מצב אחד; אב מפרנס נפטר אחרי 1 באפריל 1982,

אחרי שעבד שלוש שנים, והשאירים כלל לא הגישו בקשה לקבל מענק ופיצויי פיטורים.

במקרה כזה המצב פשוט באופן יחסי, כי חם זכאים לפי חוק זה לקבל את הגימלה באופן

רטרואקטיבי. המצב השני קצת יותר מורכב; לפי המצב המשפטי הקודם ביקשו השאירים

וקיבלו את המענק ופיצויי הפיטורים, ועכשיו אנחנו אומרים בחוק הזה שהם יהיו זכאים

לקבל פנסיה רטרואקטיבית מ-1 באפריל 1982 ובתנאי שיחזירו את רומענק ואת פיצויי

הפיטורים בשיעור משוערך לפי היום. התוצאה תהיה שהם מחזירים את רומענק ופיצויי

הפיטורים כשהם משוערכים, אבל את הפנסיה הם מקבלים בערכים נומינליים. אפשר לפתור

זאת בשתי דרכים. דרך אחת היא לקבוע; כשם שהשאירים מחזירים את המענק ופיצויי

הפיטורים בשיעור משוערך, כך גם הפנסיה שתשולם להם תשולם כשהיא משוערכת.

א. שוסטק;

או להיפך; כשם שהם מקבלים את הפנסיה בערכים נומינליים כך גם יחזירו את

המענק ופיצויי הפיטורים, בערכים נומינליים.

י. אליאסוף;

נכון, וזו הצעה הרבה יותר טובה ופשוטה.

אם אנחנו מכניסים תיקון זה צריך לנסח את סעיף 6 כך; סעיף קטן (א) ישאר כמות

שהיא, אלא שהמלים שבסיפה - "כפול במקדם הקובע" יימחקו. סעיף קטן (ב) יימחק.

א. שוסטק;

אני מבקש; תעשו חשבון למי זה נוגע, וביזמתכם תודיעו להם מה החליטו.

א. רוט;

זה ייעשה. אנחנו יודעים מי קיבלו מענקים - לא מדובר בהרבה אנשים - וביזמתנו

נודיע להם, בנוסף לפירסום שינתן בעתונות, שכשם שהפנסיה תינתן בערכים נומינליים

כך גם פיצויי הפיטורים והמענק יוחזרו בערכים נומינליים.

י. אליאסוף;

לאור הדברים שאמרנו קודם בדיון על סעיפים 2, 3, 4 צריך לכתוב בסעיף 5,

שתחילתם של סעיפים 2, 3, ו-4 ב-1 באפריל 1982.



מ. ביטון;

האם לא צריך להבהיר שהתחילה ב-1 באפריל 1984 מתייחסת לגבי מי שנפטר ונעשה

זבאי מ-1 באפריל 1984? אחרת יוצא שמי שהיה זכאי ב-1970 וקיבל מענק יגיר שגם הוא

יכול, מ-1982, להחזיר את המענק ולקבל קיצבה.

י. אליאסוף;

איו בכר צורך. צריך לקרוא את סעיף 26 עם התיקון ואז יהיה כתוב כך: "עובד

שנפטר בזמן שירותו והוא שירת לפחו11 שלוש שנים - תשולם לשאיריו, כל תקופת הזמן

המפורשת בסעיף זה, קיצבה באחוזים ממשכורתו הקובעת". פירושו של דבר שאם הפטירה

היתה אחרי 1 באפריל 1932 ווהיו לו שלוש שנים, סעיף 26 המתוקן חל עליו, ולכן אתה

לא צריר לומר דבר.

הצבעה

לאשר את סעיפים 5 ו-6 בכפוף לתיקונים הבאים:

בסעיף 5 - במקום "תחילתו של סעיף 2" יבוא

"תחילתם של סעיפים 2, 3, ו-4"

בסעיף 6 - המלים "כפול במקדם הקובע" בסיפה של

סעיף קטן (א) יימחקו

סעיף קטן (ב) יימחק

האות "(א)" ליד מספר הסעיף "6" תימחק

אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה על סיום הדיון בחוק, כאשר קודם נעשה

עינוי דין, במשך תקופה ארוכה, לאותן משפחות.

את זאת תיקנו עכשיו.

ב. 1. תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע

והדרכת עובדים) (תיקון), התשמ"ו-1986

2. תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית בטיחות)

(תיקון), התשמ"ו-1986

התקנות שאנחנו מבקשים להאריך את תוקפן הותקנו במאי 1984 והן קובעות כללים

להכנת תכנית בטיחות ומסירת מידע בדבר סיכוני בטיחות וגיהות שקיימים במקומות

העבודה. תכנית הבטיחות בודקת את הסיכונים ואת המיפגעים הבטיחותיים שנמצאים

במפעל וקובעת את דרכי השיפור, את האמצעים ואת לוח הזמנים להתגבר על הסיכונים

האלה.

סוג אחד של תקנות אלה תקנות ארגון הפיקוח על העבודה,

תכנית בטיחות, ותקנות אחרות הן תקנות ארגון הפיקוח על העבודה, מסירת מידע והדרכת

עובדים, תקנות אלה מטרתן להגביר את מודעות העובדים והמעסיקים לסכנות הבטיחות

וחגיהות במקומות עבודה כאלה . התקנות הותקנו במקור לתקופה של שנתיים, ב-15 ביולי

ימלאו שנתיים לתקנות ואנחנו מבקשים לבטל את סעיף התחולה לשנתיים, כך שהתקנות

יהיו תקפות לתמיד,

היו"ר א, נמיר;

לאור הנסיון שלי אני לא מוכנה לשחרר את המשרדים הנוגעים בדבר מהחובה לבקש

את אישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, זו ההזדמנות היחידה שיש לנו לפיקוח עם

שיניים, ברגע שלא תהיה לנו ההזדמנות הזאת אנחנו יכולים לצעוק עד מחר ואולי, אם

יהיו מנומסים, יקשיבו לנו,

אני מבקשת לדעת מה עמדת ההסתדרות בנושא,

ש. בן-שמחון;

שתי התקנות האלה - כל אחת בנפרד ושתיהן ביחד - יש בהן כדי לקדם את נושא

הבטיחות, בזמנו, בוועדת העבודה והרווחה, הגענו לפשרה בינינו לבין המעסיקים

שדותקנה תהיה לשנתיים נסיון ולאחר שנתיים נחליט, אילו היה שר העבודה והרווחה

אומר שהוא מקבל את התקנות כקבועות, היינו שמחים,

היו"ר א, נמיר;

עמדת המשרד היא לאשר את התקנות האלה כתקנות קבועות,

זה לא מונע מוועדת העבודה והרווחה, במקרה שהתקנות לא מתיישמות הלכה למעשה,

להזמין את מי שצריר להזמין, החשש הוא מן הזמניות של התקנות, אם רומעסיקים יראו את

התקנות האלה כחלק קבוע מתקנות ארגון הפיקוח על העבודה, יתאפשר למערכת לפעול

בהתאם,

היו"ר א. נמיר;

מה השוני אם התקנות יהיו לשנתיים?

ש, בן-שמחון;

החשש הוא מן הזמניות של רותקנות, במקום שנהפוך אותן לקבועות ומחייבות, השנה

עשינו מבצעים בהרבה מאד מפעלים כדי להדריך ולסייע בידם לקיים נושא זה, אלה תקנות

שמחייבות את המפעלים להרבה הוצאות כספיות וחשוב שהם לא יראו אותן כעומדות באופן

זמני,

ר, כהן;

אני רוצה לשאול, מתוך תמיכה בקו שבו נוקטת היושבת-ראש; מה המצב למעשה בתחום

הפיקוח על הבטיחות? אנחנו שומעים הרבה מאד דברים לא טובים על מה שנעשה בנושאים

אלה בארץ, אם לגבי מספר הנפגעים, אם לגבי רמת הבטיחות במפעלים שיש בהם

פרובלמטיקה מיוחדת של בטיחות וחשיפה לסיכונים מסויימים, היינו רוצים לקבל תמונה

לגבי מצב הפגיעות,



אשר לביטול סעיף 17: בעקרון, כשחוק צריר להתחדש מדי תקופח, זח לא אומר שחוא

לא תקף באותח מידה שהוא תקף גם אם הוא לעולם. יתרה מזה: הייתם צריכים לא לבטל את

תקפו של החוק יפוג ביום זה וזה לאחר דיווח לוועדת

העבודה והרווחה על התפתחות המצב, ולאחר מכן אישורו מחדש. צריך דווקה לתת שיניים,

שיידעו שוועדת העבודה והרווחה תשמע ותגיד.

כשהבאנו את התקנות לוועדת העבודה והרווחה לפני שנתיים עמדה הכנסת לפני

פיזור, לא היה סיפק בידי חברי הכנסת לעיין בתקנות ולכן נתנו לנו קרדיט: אישור

לשנתיים, דיווח אחרי שנתיים, ואם הכל יהיה בסדד - מתן אישור גם הלאה. בפועל

הוכיחה המציאות מעל לכל ספק שתקנות אלה גרמו ויגרמו לעוד יותר הצלחה בשמירה על

תקנות רובטיחות. בעבר מנהלי המפעלים - מדובר במפעלים שיש בהם מעל 50 עובדים

בלבד, כשהתקנה מחייבת רק אותם - לא היו מודעים במידה מספקת לנושא הבטיחות, ואילו

היום הם חייבים לעבוד על פי תכנית בטיחות, שכרוכה בהוצאה כספית. בעל המפעל לא

יכול להסתתר מאחורי זה שמישהו מכין את התכנית והוא לא מבצע אותה - יש גם לוח

זמנים לביצוע, הוא חייב לדאוג לתשלום והוא נכנס להוצאה - מה גם שהתכנית מתקבלת

לשנה אחת בלבד ואחרי שנה היא חייבת להתחדש.

סך הכל יש היום בארץ 749 מפעלים שבהם מעל 50 עובדים, שחייבים לפי התקנה

להכין תכנית בטיחות. מספר זה הוא נזיל, כי מפעל שיירד מחר ל-45 עובדים לא חייב

להגיש תכנית בטיחות אלא אם אורה לא בכתב שכן יגיש תכנית כזאת, ומפעל שיגדל מ-45

עובדים ל-51 עובדים יהיה חייב להגיש תכנית בטיחות. סך הכל הגישו בפועל תכניות

524 מפעלים. 383 כבר בדקנו פיסית תכנית תכנית ואישרנו. נשארו עוד 141 בשלב סיום

של הכנה ובדיקה שלנו ועוד 225 עדיין לא נגעו בתכנית. לגבי חלק מהם הוצאנו צו

שיפור, אותו צו שנותן לנו שיניים לקנוס את בעל המפעל בקנס מינהלי של 10 שקלים

ליום, ואלה שהוצאנו להם את הקנסות המינהליים רצו מיד להגיש תכנית.

איר עובד הפיקוח שלכם? כמה אנשים עוסקים בזה?

עוסקים בזה 67 אנשים, כולל אותי, רובם מהנדסים בעלי תואר ראשון ושני.

התפקיד שלנו לפקח על כל המפעלים במדינה, שזה 66 אלף מקומות עבודה.

כמה תביעות משפטיות הוגשו נגד מפעלים בהקשר לחוק הזה?

בסביבות 400-300 תביעות לשנה. התביעות המבוססות על מספר דברים: או על צו

בטיחות שאני מוציא, או על תאונה שקרתה וגילינו רשלנות של המעביד, או על מקרה

מוות, כשאנחנו עושים חקירה והפרקליטות מגישה תביעה במקרה המוות הזה שנגרם כתוצאה

מרשלנות או עבירה.

היות ודיברת על האפקטיביות של התקנות אני רוצה לדעת: האם בתוקף התקנות הללו

הוגשו תביעות משפטיות כנגד מפעלים?

פתחנו בשני כיוונים: האחר - בהשתתפות ההתאחדות עשינו כמה כנסים למנהלי כוח

אדם, למנהלי ייצוד במפעלים הגדולים. אני עצמי הופעתי והדציתי על החוקים והתקנות.

בנוסף לזה הוציאה ההתאחדות חוזד למפעלים. הכיוון השני: אנחנו מצדנו, עם מפקחי

העבודה, דאגנו ללעזור למפעלים להכין תכניות. הכנו קודסים להכשרה באותם מפעלים

שאין להם אדם מוסמך והוצאנו תיקון קטן בתקנה המאפשר לכל מהנדס שעוסק בבטיחות

להוציא תכנית הבטיחות. לא הגענו עד היום להגשת תביעות כתוצאה מהתקנות.

אנחנו מחוקקים חוק, שבא לבחינה כאשר אדם, מפעל, עסק מסויים לא עומדים

בתכנית, אם מפעל עובר על החוק למרות שהתריתם בו, אתם מגישים תלונה ואני שואל:

כמה תלונות כאלה הוגשו למשטרה?

למשטרה לא הוגשו תלונות.

הבנתי שמתוך 749 מפעלים, שבהם מעל 50 עובדים, הגישו 524 תכניות בטיחות.

קרי, 225 מפעלים לא הגישו עדיין תכניות בטיחות למרות שעברו שנתיים מאז התקנת

התקנות. מה נעשה לאותם 225 מפעלים שעברו על החוק? איך אוכפים את החוק?

זו שאלה של הלשכה המשפטית, כי יש לנו סדרי עדיפויות, כפי שהם נראים לנו,

לפי חומרת העבירות. התקנות האלה הן רק חלק קטן מפקודת הבטיחות בעבודה ומתקנות

אחרות של בטיחות ואנחנו מגישים את התביעות שלנו בעדיפות ראשונה לגבי מקרים שבהם

נפגעים עובדים - והם כמה מאות בשנה - כתוצאה מרשלנות. לגבי התקנות האלה, שהן

יחסית חדשות ואין מהן נפגעים ישירות, לא הוגשו תלונות, אכם אם תקנות אלה לא

ייושמו בתקופה נוספת נגיש תביעות גם לגביהן.

דבר זה יסודו בטעות, כי אם מחכים בהגשת התלונה עד שתתרחש תאונה מביאים לכך

שהחוק הזה אינו חוק שמינע תאונות אלא רק חוק מגיב. אני סבור שהחוק, בראש

וראשונה, מתכוון למנוע מצב שבו יש תאונה ופגיעה, לכן צריך למצוא דרך להידברות עם

האנשים שמבצעים את הדברים בשטח כדי להגיע למצב של כושר אכיפה יותר גדול מכפי

שהוא כיום.

יש לנו בחוק שתי אפשרויות שהכנסת אישרה: צו שיפור וצו בטיחות. כאשר אני

מוציא צו שיפור, מיד אחרי שבועיים אני יכול להפעיל קנס ולכן אני מפעיל הרבה יותר

צווי שיפור - כמה מאות בשנה - מאשר דברים אחרים. צו בטיחות, שהוא יותר חמור,

מאפשר לי לסגור מפעל ולהפסיק תהליך ייצור. קרה שסגרתי מפעלים מסויימים, כמו

מפעל ברונר באופקים, ותוך שבועיים נכנס המפעל לתהליך, השקיע כמה אלפי דולרים

ותיקן את הליקויים. אלה שיניים הרבה יותר חזקות מאשר להגיש תביעה. אנחנו מגישים

לתביעה משפטית כמו באותו מקרה של בעל מפעל, שסגרנו לו מכונה לניסור בלטות והוא

צפצף עלינו. ההשפעה של הקנס היא פי עשרה יותר חזקה מאשר ההשפעה של תביעה

משפטית, מה גם ששנה וחצי עוברות עד שמתבררת התביעה. צריך להילחם קודם כל

בשיניים שיש לנו, וברגע שצו השיפור מגיע לסיומו ומתחיל הקנס מתחילים המפעלים

בתיקון הליקויים.



חלק מ-225 המפעלים הם כאלה שלא היו בהגדרה של מפעל. לדוגמה, הנמלים. צריך

היה להסביר ליועץ רומשפטי שלהם שהם כלולים בהגדרת מפעל, אבל ברגע שהסברנו ושכנענו

יש להם עוד חודש ובסוף יוני הם צריכים להגיש תכנית בטיחות על נמל אילת, יותר

מאוחר - על נמל אשדוד. לפחות 180 מפעלים היו חייבים להגיש תכנית ולא הגישו. הם

קיבלו צווי שיפור ואני מניח שתוך כמה חודשים כולם יגישו תכנית. אנחנו עומדים עם

השוט במידה שהדברים לא מתבצעים. השוט הוא הקנס המינהלי והוצאת צו סגירה מינהלי

לפי חוק ארגון הפיקוח על העבודה.

השיניים של התקנות הן החוק האחר?

השיניים של מפקחי העבודה הוא חוק ארגון הפיקוח על העבודה, שם מוקנות לנו

הסמכויות להטיל קנסות מינהליים או לסגור מפעל או תהליך מסויים או לתבוע לדין.

ז. פוטרמן;

אני מסכים עם דברי היושבת-ראש לגבי הזמניות של התקנות והמשך המעקב, גם

העברתי את הנתונים מדוע יש להאריך את התקנות לפחות לתקופה נוספת. מחוק עצמו

קובע שצריכים לעשות תכנית בטיחות, אבל זה בעצם רק הבסיס והתשתית לישום אותה

תכנית בטיחות, על מנת להבטיח את העובד מבחינה של בטיחות וגיהות בעבודה. אחד

הדברים שדומוסד לבטיחות וגיהות עשה, בגלל דרישתו של שאול בן-שמחון. היה להתלבש

בשנה השוטפת על 200 מפעלים ולעזור להם בישום תכנית הבטיחות. רצינו לעשות מעקב

אחרי היישום, כי אין לנו ידיעה אם החוק טוב או לא ואם צריך לשנות אותו. לדוגמה,

מפעל עם 50 עובדים ומעלה חייב בהגשת תכנית, אבל אם מספר

העובדים שלו יירד ל-45 הוא כבר לא חייב להגיש תכנית בטיחות. לא הייתי רוצה שמצב

קוניוקטוראלי ינדנד מפעלים בין הצורך לעשות או לא לעשות תכנית. גם אין לנו מידע

כיצד מיישמים את התכנית במפעלים שהתחילו ביישום בעצמם, כיצד מקיימים את החובה

לדבר על הסיכונים בעבודה, להסביר לעובדים, כי יש תכניות איך להסביר לעובדים את

הדברים בצורה יותר מתוחכמת מזו שנעשתה עד היום.

הכל עדיין בחיתולים, ובאתי לבקש להאריך את התקנות לפחות לעוד שנתיים ואולי,

אם זה בסמכותכם, להטיל על משרד העבודה והרווחה או גוף אחר לעשות מעקב ולראות אם

לא צריכים להוסיף לתקנות דברים שמתבקשים מן הנסיון בשטח.

השאלות שנשאלו כאן הן שאלות רציניות ביותר, כי העובדה היא שיש היום כ-65

אלף תאונות עבודה בשנה, וזה אומר הרבה. אין לנו נתונים אודות מחלות עבודה,

שעליהן אנחנו לא יודעים. המספרים אודות מחלות עבודה הם מספרים לא מעודכנים ולא

שוטפים. הביטוח הלאומי, שאמור למסור דו"חות מעודכנים, נותן אותם אחרי שלוש-ארבע

שנים, כך שבענין זה אנחנו שרויים באפילה.

בתקנות קיימת החובה של מסירת מידע לעובד - זכות העובד לדעת - והיא נובעת

מהמגמה שלנו שהעובד יידע על הסיכונים במפעל וכתוצאה מכך גט יזהר יותר, זאת בעקות

חשיפה לחומרים כימיים והשימוש בהם. כמו כן קיימת החובה לגבי המפעלים להגיש

תכנית בטיחותית.



האמת היא שהיינו בלחץ של הוועדה שהקים בשעתו שר העבודה ישראל כ"ץ, שהמליצה

על שתי התקנות האלה. עברו הרבה שנים עד שוועדת העבודה והרווחה אישרה אותן,

כשהעדפנו לא ללבת לחומרה ובלבד שתתקבל הסכמת המעסיקים בענין זה ודיברנו על

שנתיים נסיון, כי למעסיקים היתה רתיעה שמא התקנות יבבידו עליהם. העדפנו מינימום

ובלבד שנתחיל. בשתי התקנות יחד, הקשורות לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, מי שלא

מיישם את החובות צפוי לקנס או לששה חודשי מאסר או לשני הדברים יחד.

קרוב ל-225 מפעלים עדיין לא הגישו תכנית בטיחותית וגם לא תכנית להדרכת

העובדים. מאחר שידענו שבתקנות אלה אנחנו הולכים לחוק מתקדם אמרנו שיחד עם המוסד

לבסיחות וגיהות נדריך את למפעלים והעובדים ובלבד להתקדם בנושא הזה. ההסתדרות

עצמה הגיעה לחלק נכבד של המפעלים - קרוב ל-385 אלף עובדים - כדי להסביר להם מה

חשיבות החוקים האלה.

יש לנו תופעה שחלק מן המפעלים לא מבצע את התקנות ואין לפיקוח מספיק כוח אדם

לאכוף אותן ש כאלה שהגישו את התכנית הבסיחותית, אבל הם לא מממשים את התקנות

כרוחן וכלשונן. יש למפקח סענות על חוסר כוח אדם, אבל זה לא מונע לדרוש ביצוע

החוק הלכה למעשה, כי אחרת עלולה להיות תקנה שכולם מדברים עליה ואיש לא מבצע

אותה.

השאלות שנשאלו כאן הן רציניות ולכן צריכה ועדת העבודה והרווחה לתת -את דעתה

לקיים דיון שבו כל הגורמים ימסרו דו"ח, כי מדובר בדיני נפשות. אם כבוד יושבת-ראש

הוועדה חושבת שעל ידי כך שהוועדה לא מאשרת את התקנות באופן קבוע יש לה פיקוח

יותר צמוד, אני יכול לברך על הצעתה.

עכשיו אני כסוחה בזה.

ועדת העבודה תחליס על כל פרק זמן שנראה לה לאישור תוקפן של התקנות, אבל

אם היא תאשר אותן לשנתיים זה לא אומר שהיא צריכה לחכות שנתיים כדי לקבל דיווח

מכל הגורמים. היא צריכה לתת פרק זמן מסויים שאחריו ידווחו לוועדה איר מתקדם

יישום התקנות.

א. שוסטק;

היושבת-ראש צודקת בהחלט שלא צריך לבטל את סעיף הזמניות. אני בכלל אינני

תופס שתקנה לא צריכה להיות מוגבלת בזמן. חוק יכול להיות בלי הגבלה של זמן עד

שישנו אותו, אבל תקנה, שנעשית בידי השר, צריכה להיות מוגבלת בזמן. יש תנאים

שמשתנים, יש מצבים שמשתנים וצריך, בהתאם, לשנות גם את התקנה. אני לא מבין מה

דוחף אתכם לבקש שהתקנות לא יהיו מוגבלות בזמן. סוף סוף אנחנו חיים בתקופה שתנאי

העבודה, ציוד העבודה, הכל, משתנה באופן פנטסטי ממש, ואם אנחנו מבטלים את

הזמניות, פירושו של דבר שאתם ממש שבעי רצון ואלה התקנות שכבר יכולות להסדיר את

הבעיה במדינה לעולמי עד. האם זה באמת כך? אפילו אתם צריכים להיות מרוצים שהתקנות

תהיינה מוגבלות בזמן כדי שתוכלו לשנות. לא אכפת לי שתגידו שאתם רוצים את אישור

התקנות לשלוש שנים, אבל צריכה להיות הגבלה בזמן.

גם אני מצטרף לדעה העקרונית שתקנה חייבת להיות מוגבלת בזמן.



היו"ר א. נמיר;

האם מפעל כמו ישאזבסט חייב בנושא של בטיחות בעבודה?

אני קצת מופתעת. האם במשך השנתיים שהתקנות האלה בתוקף הכל נראה לכם בסדר?

איו שום סעיף חלש שצריך חיזוק או תיקון? דוגמה: 225 מפעלים לא הגישו עד היום

תכנית ואני מניחה שזה לא משרירות לב או הזנחה אלא פשוט אין לכם כוח ארם להרים

מערכת כל כר גרולה. אולי הייתם צריכים לבקש מאתנו חיזוק לענין הזה? מוזר בעיני

שאיו לכם שום הערה לגבי התקנות.

לגבי נושא האזבסט בכלל: יש למעלה מ-50 מכונים שמתקנים רפידות של בלמים

למכוניות העוסקים באזבסט, ויש עשרות מחסנים שמוכרים מוצרי אזבסט, ויחד מתקרב

המספר ל-80 מקומות עבודה שעוסקים באזבסט. התקנו תקנה לאסבזט, שהיא חלק מפקודת

הבטיחות בעבודה, כבר בשנת 1982. חידשנו אותה יותר מאוחר עם משרד הבריאות,

בשיתוף שני השרים. שני השרים חותמים עליה וכל משרד מבצע את חלקו ביחס להגנה על

בריאותם של העובדים ואמצעי מניעה לעובדים שנחשפים לאזבסט במקומות העבודה האלה.

עשינו גם מחקר בשטח וגם פעולה מונעת, כאשר אמרנו למכוו לבריאות תעסוקתית לעשות

סקר על כל אותם עוברים, שיימצאו במעקב מספר חודשים אם לא שנים. הסקר התחיל לפני

שנה וחצי, אנחנו עוקבים אחרי כל העובדים האלה יום יום ושיפרנו את התנאים.

עד היום יש באותו מפעל מפורסם, לצערי, אנשים שנפטרים ממחלות הנגרמות על ידי

אזבסט. הפגיעה בעובד מתגלית 25-15 שנה מאוחר יותר. יש כאלה שעובדים משנת 1952

ולא נפגעו - אני מקווה שגם לא ייפגעו - ויש כאלה שנפגעו, אבל יש לנו תקנה שמכסה

את נושא האזבסט.

יש לכם תקנה, אבל היא לא מכסה.

ר. כחלוו;

יש לי חוק שמאפשר לי לאכוף.

אם כן, למה אתה לא אוכף?

אני אוכף.

האם בטיחות כוללת גם בריאות?

כן.

אני שומעת דברים לגמרי אחרים על "ישאזבסט".

אני מוכן ללכת איתר ל"ישאזבסט" ולראות, מבחינה של בטיחות וגיהות אנחנו

מקיימים היום במפעל הזה רמה בינלאומית; סיב אחד, שהוא שלושה מיקרונים גודל,

לסמ"ק לשמונה שעות עבודה. זו הקביעה היום בארצות-הברית. החמרנו בנושא זה יותר

מאשר ארצות אחרות. אנחנו מקיימים במפעל בטיחות ויש שם מעבדה שעורכת בדיקות.

לשאלה אם אין צורך בתיקון סעיפי התקנות; אני משוכנע שלאור ההתפתחות

הטכנולוגית שקיימת היום במשק ותהיה בעתיד - ייכנטו לעבודה קרני לייזר וקרינה של

מיקרוגלים - בוודאי נצטרך לשפר את התקנות. כבר היום, בשנתיים אלה, פעלנו לשיפור

המצב על פי סעיף 5 לתקנות, הקובע; "במקום עבודה, שעל המחזיק בו חלה חובת הכנה של

תכנית בטיחות, יכין אותה הממונה על הבטיחות, ובהעדר ממונה על בטיחות - אדם אחר

שעיטוקו בבטיחות ושיש לו הכשרה מתאימה לכך מטעם המוסד לביטיחות וגיהות או מטעם

גוף אחר שאישר לכך מפקח העבודה הראשי". לאור סעיף זה הסמכתי מהנדסים שיהיו רשאים

להכין תכנית בטיחות.

היו"ר א. נמיר;

אתם לא צריכים עכשיו שינויים ותיקונים בתקנות?

ר. כחלון;

בעתיד נצטרך, ולא נוכל להציע שום שינוי בלי אישור ועדת העבודה והרווחה,

מאחר שאנחנו מסתמכים פה על חוק ארגון הפיקוח על העבודה.

א. שוסטק;

אם נבטל את סעיף הזמניות לא תוכלו להכניס שינויים בתקנות האלה אלא תצטרכו

להביא תקנות חדשות.

י. ריבובטקי;

/ י י

לא נכון.

מ. בוטון;

בסעיף 8(ד) לחוק נאמר שהתקנות על פי סעיף זה יותקנו באישור ועדת העבודה

והרווחה. זאת אומרת, מרגע שהגישו לנו את התקנות ואישרנו אותן, אפילו אם לא תהיה

הגבלת זמן הם יכולים להביא שינוי בתקנות, אבל רק באישור ועדת העבודה והרווחה של

הכנסת.

א. שוסטק;

הפירוש המעשי הוא שהם מביאים תקנה חרשה.

החשש שנצטרך לעבור עוד פעם שבעה מדורי גהינום עד שתתקבל תקנה חדשה הוא טיבה

טובה מדוע כדאי להאריך את התקנות לשנתיים.

שתי ההערות שאני רוצה להעיר אין בהן שום ביקורת על העושים במלאכה.

א. טוב שהתוקף של התקנות עומד לפוג והענין הגיע הנה, כי נחשפו כאן דברים

שחשוב שנדע אותם. אני באופן החלטי נגד זה שתהיה הארכה של התקנות האלה לנצח.

אני מציע שהפעם ההארכה של התקנות תהיה מוגבלת בזמן - חצי שנה או שנה -

מתוך מטרה לפנות אל המוסד רומתאים במשרד העבודה והרווחה לרוביא לנו תיקונים או

שינויים של התקנות, שיעמיקו וירחיבו את נושא הבטיחות והגיהות בעבודה.

ב. אני רוצה להביע במפורש את הביקורת הנוקבת שלי על העובדה ש-225 מפעלים

עדיין לא הגישו תכנית בטיחות. לעניות דעתי זו שערוריה, כי כאשר מדובר במפעלים

שעובדים בהם מאות עובדים רומשמעות היא שמאי ביצוע התקנות נפגעים עובדים, עובדים

הופכים לנכים ואולי גם נהרגים. אנחנו צריכים לקבל בזמן קצוב מאד דיווח על ביצוע

מלא של הגשת תבנית הבטיחות על ידי כל המפעלים. אנחנו צריכים לדעת מה משמעות

הביצוע של התכניות שהוגשו, כי אי אפשר שהן ישארו ברמה של תכניות עבודה ושרטוטים.

עלינו לדעת באיזו צורה מתכוונים המוסד לבטיחות וגיהות והאחראים לנושא לאכוף את

התכניות האלה על מקומות העבודה.

אותי לא מספקת העובדה שהתקנות האלה חלות על מפעלים שיש בהם 50- עובדים

ומעלה. היום יש מפעלים מתוחכמים, משוכללים עם כל הרעות החולות שגורמות לתאונות

עבודה - גם חומרים כימיים, גם קרניים מסוגים שונים, גם מכשירים משוכללים וגם

מכונות - שיש בהם הרבה פחות עובדים.

יש סעיף שמסמיך בענין זה.

אני יודע את ההרחבה שנתונה בתוך התקנות, אבל השאלה שלי היא אם היום במדינת

ישראל אין מצב שבו היה רצוי להוריד את מספר העובדים, שהוא הריצפה, ל-40 או 30,

כדי שגם במפעלים כאלה תהיה לכם הסמכות להפעיל את אכיפת התכנית. למה לקחו דווקה

את דומספר 50? האם יש לכם איזה שהוא נתון שנבדק שאכן המספר צריך להיות דווקה 50?

תקנות הבטיחות מכסות גם מפעל שיש בו 10 אנשים. המספר 50 מתייחס רק להגשת

תכניות.

אני מאד חרד לדברי שאול בן-שמחון על היעדר אינפורמציה. הדבר הזה חייב לעבור

תיקון. אין חברה מתקדמת, אין חוק ואין תקנה מבלי שיש אינפורמציה על מה שקורה.

אינפורמציה על מה?



ר. כהן;

אין אינפורמציה על מחלות עבודה, שעל פיה אפשר לדעת אם בשנה האחרונה קרו

יותר או פחות מחלות, באילו ענפי עבורה, באילו סוגי עבורה ואפילו באילו מקומות

בארץ. אם אין אינפורמציה גם אי אפשר לרעת אם התקנה סובה או רעה. הייתי מאר מבקש

שהזמן ינוצל גם כרי שיביאו איזה שהוא תיקון איר לאסוף אינפורמציה כרי שנוכל

לברוק את הרברים.

ר. כחלון;

היינו בין שבע המרינות הראשונות בעולם שתיקנו תקנה זו . שווריה, גרמניה,

קנרה וארצות-הברית, שצערו בראש, גם הן התחילו במספר 50 ומכך נבעה הקביעה שלנו.

היו"ר א. נמיר;

אני מבינרו שלא כיסו את כל מקומות העכורה בגלל העוברה שאין מספיק כוח ארם

לנושא הזה.

ר. כחלון;

נכון.

לכן זו תהיה מלאכה מאר קלה ובלתי אחראית אם נרחיב את הסמכויות ונבקש להחיל

את החובה גם על מפעלים שיש בהם פחות מ-50 עוברים. אני לא מאמינה שבקיצוץ התקנ.ים

שקיים היום ולנוכח העוברה שאי אפשר היה להקיף גם את כל מה שמבחינת התקנות צריך

היה להקיף, אפשר יהיה לעשות זאת היום.

השתכנעתי והתחזקתי ברעתי שאסור לאשר את התקנות האלה לתמיר

בלי לבוא הנה לבקש אישור, כי בקשת האישור מאפשרת לנו פיקוח יותר ערבני על מה

שקורה. לו לווערת העכורה והרווחה היה יותר זמן, הייתי מציעה לאשר את התקנות

לשנה, לא לשנתיים, אבל מאחר שאין לנו זמן אני מציעה שנאריך לשנתיים, אבל נבקש

מספר רברים;

תוך השנתיים אנחנו מבקשים לכסות את כל מקומות העכורה שיש בהם 50 עובדים

ומעלה, כולל 225 המפעלים שלא הגישו תכניות בטיחות. אנחנו מבקשים תור השנתיים

להגיע לררר של חובת ריווח על הביצוע וריווח על מקומות שיש מחרלים בביצוע. בנוסף

לכך אני מבקשת שתבואו לכאן בעור שנה לרווח לנו גם על ההצלחות שלכם וגם על

הקשיים, כשאנחנו י ורעים שרוכ הקשיים נובעים מעוברות אובייקטיביות.

י. שמאי;

אישרנו את התקנה לפני שנתיים ובכל זאת 225 מפעלים לא הגישו תכנית בטיחות.

מה יקרה אם גם להבא יהיו מפעלים שלא יגישו תכנית?

היו"ר א. נמיר;

לא נאשר.

חסרים לנו אמצעים.

קודם כל אני יוצא מתוך הנחה שמשרד העבודה יקיים את מה שהוועדה מבקשת. אם

הוא לא יקיים, זה בדיוק כמו כל חוק או תקנה אחרים שלא מקיימים. מה תהיה הבעיה

אם הם ירצו להאריך את התקנה בעוד שנתיים? - אפשר יהיה לומר שלא מאריכים, אבל אז

פוגעים בכל המערכת הקיימת. הסוגיה הזאת, אם כן, היא לא סוגיה במישור המשפטי אלא

סוגיה שנוגעת למישור היחסים בין המשרד והוועדה.

י. שמאי;

אם הסנקציה היא באישור או אי אישור הוועדה, אני מציע שנאשר את התקנות לשנה.

ז. פוטרמן;

משרד העבודה כן מבצע את עבודתו. הוא לא חייב לבצע את תכנית הבטיחות, הוא

חייב לקנוס את מי שלא ביצע את התכנית. אין פה אפשרות שמשרד העבודה לא יעשה את

עבודתו.

י. שמאי;

מה עשו ל-225 המפעלים שלא הגישו תכניות?

ר. כחלון;

הוצאנו נגדם צווי שיפור. לחלק מהם יש עדיין זמן עד חצי שנה להגיש את

התכנית, כי קודם הם לא נכללו בקריטריונים שמחייבים. לפני שנה נכללו במסגרת הזאת

640 מפעלים, היום רומספר הוא 749, ולכן גם אמרתי שהמספר נזיל והוא משתנה מדי יום.

אמרת ש-225 מפעלים לא הגישו תכנית בטיחות.

נכון, חלק לא הגישו מסיבות אובייקטיביות. הם התחייבו להגיש תכנית, אבל הם

לא הגישו אותה משום שהמדריכים לא נתפנו לעזור להם בהכנת התכנית. זו הטענה, אם כי

אנחנו לא מקבלים אותה בפיקוח.

מה זאת אומרת מדריכים שיכינו להם את התכנית? אין להם מי שיכין תכנית?

ר. כחלון;

מפעל שיש בו מתחת ל-125 עובדים לא חייב שיהיה לו ממונה על הבטיחות אלא אם

כן כופים עליו. את התכנית מכין בדרך כלל הממונה על הבטיחות או מי שהוכשר לכך,

הלכנו לקראת המפעלים, ערכנו קורסים של מספר ימים, שדחסנו בהם את כל החומר,

ועקבנו אחרי אלה שמכינים את התכניות.

י. שמאי;

כמה אנשים שמורשים להכין תכניות בטיחות יש בארץ?



ר. כחלון;

כ-350 איש.

י. שמאי;

כמה זמן דרוש כדי להכין תכנית?

ר. כחלון;

זה תלוי בגודל המפעל. כמפעלי ים המלה, למשל, דרושים שלושה-ארכעה חודשים כדי

להכין תכנית בטיחות.

אין לנו שום בעיה לאשר את התקנות לשנה אחת בלבד, אכל עיקרו של דבר הוא שהם

מצומצמים מאד ככוח אדם שיכול לעשות את המלאכה ולאור צמצום התקנים והקפאתם אני לא

מניחה שהם יוכלו לעשות יותר ממה שהם עושים היום. לכן אני מציעה: נאשר את התקנות

לשנתיים, ובמשך השנתיים ידאג הפיקוח לכך שכל המפעלים יסיימו את הגשת התכניות וכן

ייצור את הכלים לדיווח על ביצוע התכניות. בנוסף לכך הצעתי שבעוד שנה יבואו הנה

נציגי משרד העבודה לדווח על מה שקורה. אני לא רוצה שנכביד על האנשים במשרד, שאני

מתרשמת שהם עושים עבודה טובה מאד, אבל אינם יכולים לעשות יותד ממה שהם עושים

היום.

ר. כהן;

חלק מהדברים אני לא מקבל. אני לא מוכן לקבל שמפעל שאין לא מהנדס מקצועי

לענין זה לא מגיש תכנית. הוא יכול ללכת לחברה שתספק לו תכנית בטיחות. אנחנו

כולנו רוצים להיות טוכים אחד עם השני, אבל מי שישלם עבור המחדלים האלה הם לא

אנחנו אלא אחרים. אנחנו צריכים להיות יותר קשים בנושא הבטיחות ולא להחליק על

הענין. אני מקבל את הסיכום של יושבת-ראש הוועדה, שנאשר את התקנות לשנתיים ונקבל

דיווח תוך שלושה עד ששה חודשים.

רצוי שנקבל את הדיווח בעוד ששה חודשים ולא בעוד שנה.

היו"ר א. נמיר;

אני מסכימה.

א. שוסטק;

האם ההסתדרות עוסקת בפיקוח או רק בהסברה?

ש. בן-שמחון;

השנה, לאחר שהכנסנו את המוסד לבטיחות לתמונה, לקחנו את נושא הבטיחות בסדר

עדיפות ראשון. עשינו סדנאות ב-35 מפעלים והזמנו את כל ועדי העובדים ליום שלם של

דיונים כדי להסביר להם את חשיבות התקנות וכדי לעורר אותם לדכר עם הנהלות המפעלים

ליישם את התקנות האלה. הגענו ל-35 מפעלים וקרוב ל-450 נציגי ועדי עובדים

שמייצגים קרוב ל-340 אלף עובדים. אנחנו ממשיכים בזה, אבל אני מודה ומתוודה

שבסדר העדיפות הראשון של הווערים לא נמצא נושא רובטיחות לכן אנחנו לוחצים

בו-זמנית על הפיקוח ליישם את התקנות בהתאם לסמכויות המוקנות לו.



היו"ר א. נמיר;

מה קורה במפעלים של חברת העובדים?

ש. בן-שמחון;

סרקנו כמעט את כל מפעלי כור, סולל-בונה ותנובה.

ר. כהן;

לכולם יש תכניות?

ש. בן-שמחון;

לרובם.

הצבעה

הוחלט; לאשר את תוקפן של התקנות לשנתיים

בכפוף לאישור אני מבקשת לבוא ולרווח לנו כל ששה חורשים על ההישגים והקשיים

בביצוע התקנות.

ג. התייעצות הוועדה על הדיון בנושא האחיות

היו"ר א. נמיר;

מכיוון שהענין רוחק וטרר היום שלנו עמוס אני מציעה שנקיים ריון בנושא ביום

חמישי הקרוב בתל-אביב.

ר. כהן;

יום חמישי הוא יום נטישת האחיות את בתי החולים לשלוש שעות ולכן לא כראי

לחכות עם הדיון ער יום חמישי.

אם נוריע לאחיות שאנחנו מקיימים ישיבה ביום חמישי אפשר גם לבקש מהן לרחות

את הנטישה.

ר. כהן;

הן קיימו אתמול כנס של 600 אחיות, אחראיות מחלקות בכל בתי החולים בארץ, את

ההחלטה שלהן הן העבירו לכל אמצעי התקשורת ואין להן נסיגה מזה שביום חמישי, משעה

שתים-עשרה ער שלוש, נוטשות כל האחיות את כל המחלקות, למעט מחלקות פגים וטיפול

נמרץ. אני חושש לכבורה של הווערה; אם הווערה תקיים את הישיבה ביום חמישי היא

תקיים אותה כאילו תחת לחץ האחיות שהולכות לשבות, כך זה יפורש. לעומת זה, אם תהיה

ישיבה היום או מחר, אפילו רק ישיבה מתחילה, נוכל להגיר בכלי התקשורת שווערת

העבודה והרווחה טיפלה בענין לפני שהאחיות נטשו את בתי החולים.



היו"ר א. נמיר;

נקיים מחר ישיבה ב-12.30 או ב-13.00 ונבקש את אישור יושב-ראש הכנסת לקיים

ישיבה בזמן המליאה.

אני מבקשת מחברי הוועדה להתפנות ולבוא.

הישיבה נעולה. תודה רבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12.50)