הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



פרוטוקול מס' 209 נוסח לא מתוקן

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום גי, י"ח באייר התשמ"ו - 27.5.86, שעה 11.00

חברי הוועדה; א. נמיר - היו"ר

צ'. ביטון

ח. גרוסמן

א. שוסטק

ש. בריצמן - המוסד לביטוח לאומי

י. בקל - המוסד לביטוח לאומי

י. ערד - המוסד לביטוח לאומי

ש. קפיטקובסקי - המוסד לביטוח לאומי

ד. בר-חיים - משרד האוצר

ר. רוקח - משרד האוצר

ט. הרמתי - משרד האוצר

י. גלובוס - ארגון הנכים

י. דורון - ארגון הנכים

י. שיינגרט - ארגון הנכים

ר. שרייבר - ארגון הנכים

ש. דלוגץ' - ארגון הנכים

מ. זילברשטיין - ארגון נכי תאונות עבודה

א. עמידור - ארגון נכי תאונות עבודה

מ. בוטון

י א. אדלר

צ. ספרן

1. עדכון התגמולים לנכי המלחמה בנאצים.

2. דחיית המועד להחלפת רכב למוגבלים בניידות.

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה.

א. עדכון התגמולים לנכי המלחמה בנאצים

מ. בוטון;

יש לנו שתי תקנות לעדכון התגמולים לנכי הנאצים: תקנה אחת שהגיעה לוועדה

ומונחת לפניה, ותקנה שניה שקיבלתי עכשיו ושאני מציע לדון בה היום והיא: הגדלת

התגמולים לבן זוג של נכה נצרר שנפטר.

כזכור, לפני מספר חודשים הוועדה אישרה העלאת התגמולים הניתנים לנכי צה"ל

בשיעורים מסויימים, ובעקבות העלאת התגמולים לנכי צה"ל - באותה שיטה ובאותה מידת

עדכון - רוצים לעדכן את התגמולים לנכי המלחמה בנאצים.

במקביל יש תקנות בוועדת הכספים להעלות את התגמולים לנכי רדיפות הנאצים, שזה

בסמכותה של ועדת הכספים, ואותן תקנות זהות, מבחינת סדר הגודל, לתקנות נכי דומלחמה

בנאצים.

יש הפרדה בין נכי רדיפות הנאצים ונכי המלחמה בנאצים?

אלה שני חוקים נפרדים, שבכל-אחד מהם מטפלת ועדת כנסת אחרת.

כפי שמצויין במכתב שר האוצר לוועדה אנחנו מתבקשים לעדכן: א. העלאת התגמול

הרגיל והתגמולים המיוחדים ב-20%; ב. העלאת התגמול לנכה מחוסר פרנסה ב-17%; ג.

העלאת התגמול לנכה נצרר ב-58%;ד. העלאת התגמול לנכה נזקק ב .20%-תוקף ההעלאה

יהיה רטרואקטיבי החל ביום 2 בפברואר 1986 וישלמו הפרשים בהתאם.

אני רוצה להזכיר לוועדה, שכאשר דנו על אסירי ציון הודענו לוועדה, על דעת

האוצר, שברגע שמעדכנים לנכי רריפות הנאצים, באותו שיעור ומאותו מועד נעדכן גם

לאסירי ציון. אני מבקש מיושבת-ראש הוועדה לגרום לכר שוועדת הכספים תזרז את הדיון

בעדכון התגמולים לאסירי ציון.

שתי הערות: א. אנחנו עמדנו על כר שנהיה צמודים, בהתאם לנוהל, למה

שאישרה הוועדה לגבי נכי צה"ל.

העדכון בשיעורים אלה, כפי שהם מונחים בפני

הוועדה, כבר אושר בוועדת הכספים.

אם כר, אני מודיע לוועדה שאנחנו מפעילים גם את זה.



מ. בוטון;

אני מבקש להבהיר שמכתב שר האוצר מתייחס לשני צווים: צו אחד - צו נכי המלחמה

בנאצים (העלאת שיעור הדרגה הקובעת, השכר הקובע ושיעורי התגמולים); והצו השני -

צו נכי המלחמה בנאצים (תגמול לנכה נזקק). כשאנחנו מאשרים את הפניה לעדכן את

התגמולים לנכי המלחמה בנאצים אנחנו צריכים לאשר את שני הצווים.

כשאני מסתכלת בצו המתייחס לתגמול לנכה נזקק אני רואה שהתגמול נשאר צמוד

למשכורת בדרגה י"ז של הדירוג האחיד. פעם דיברנו על כך שהתגמול לא יהיה צמוד יותר

לדירוג. האם גם אצל נכי צה"ל השאירו את ההצמדה לדירוג האחיד?

כן.

כשהבאתי את עניו נכי צה"ל למליאה אמר שר הבטחון שאני צודקת בעניו ביטול

ההצמדה, אבל אם גם אצל נכי צה"ל השאירו את ההצמדה לדירוג האחיד איננו יכולים

לעשות דבר.

האם נכי המלחמה בנאצים ראו את הצווים?

ראו והסכימו.

אני מעמידה להצבעה את הנושא של עדכון התגמולים לנכי המלחמה בנאצים, שמורכב

משני הצווים שלפניכם.

הצבעה

1. לאשר את צו נכי המלחמה בנאצים (העלאת שיעור הדרגה הקובעת,

השכר הקובע ושיעורי התגמולים), התשמ"ו-1986

2. לאשר את צו נכי המלחמה בנאצים (תגמול לנכה נזקק), התשמ"ו-1986

שני הצווים אושרו פה אחד.

צו נוסף שקיבלנו עכשיו הוא צו נכי המלחמה בנאצים (העלאת שיעורי התגמול לבו

זוג של נכה נצרר), רותשמ"ו-1986. במכתב שקיבלנו נאמר: "על פי סעיף 5 לחוק נכי

המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954 רשאי שר האוצר באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת

להעלות בצו את שיעור התגמולים הניתנים לפי החוק. לפני מספר ימים העברתי לוועדה

הצעה להעלאת שיעורי התגמולים לנכים לפי החוק וכעת אני מציע להעלות במקביל גם את

התגמול המשולם לבו זוג של נכה נצטרך שנפטר. ההעלאה המוצעת הינה בשיעור של 20%

כאמור בצו המצורף בזה".



אם נכה המלחמה בנאצים נפטר, בן הזוג שלו מקבל גימלאות בשיעור מסויים. מוצע

להעלות גם את הגימלה הזאת בשיעור 20%, כפי הוצע לגבי אלמנות צה"ל.

ר. רוקח;

הסדר התגמול לאלמנות של נבה נצרר לא צמוד לאלמנות נכי צה"ל, כי לאלמנות נכי

צה"ל יש הסדר נפרד ושונה לגמרי מן ההסדר הקבוע לגבי נכי המלחמה בנאצים, אבל

לצורר העניו העלינו את התגמול של אלמנת נכה נצרר כי היא האלמנה היחידה שהתגמול

שלה לא צמוד לתגמול של בעלה ביום שהוא נפטר אלא היא מקבל תגמול לפי דרגה מסויימת

שנקבעה. לצורר העניו היינו צריכים להוציא צו מיוחד שיעלה את התגמול של אלמנת

נכה נצרר.

היו"ר א. נמיר;

אני עושה היום חריגה ואעמיד את הצו להצבעה, אבל אני מבקשת מהאוצר שלא קרה

פעם נוספת כדבר הזה שמביאים לנו צו בזמן הישיבה.

האם הצו הזה הוא שינוי משמעותי לטובה.

מ. בוטוו;

כו.

הצבעה

לאשר את צו נכי המלחמה בנאצים (העלאת שיעורי התגמול

לבו זוג של נכה-נצרר), התשמ"ו-1986.

היו"ר א. נמיר;

גם זה צו אושר פה אחד.

ב. דחיית המועד להחלפת רכב למוגבלים בניידות מ-33 ל-48 חודשים

היו"ר א. נמיר;

יש, בנושא זה, חובת התייעצות עם הוועדה.

אני נתקלת יותר ויותר בתופעה מוזרה והיא; נכים עם 100% ו-75% נכות, עם דמי

ניידות, מקבלים הודעה מטעם הביטוח הלאומי שמפסיקים לשלם להם דמי ניידות עד

לבדיקה מחודשת שלהם בוועדה רפואית, שאליה הם מוזמנים. . מדובר בנכים שלא

יכולים ללכת ולא יכולים לנסוע באוטובוסים, חלק מהם עובדים ויכולים לעבוד הורות

לעובדה שיש להם ניידות ברכב. יש לי פניות של אדם שקיבל 75% נכות וניידות רכב

באוקטובר 1985, ובינואר 1986 הוא קיבל הודעה שהפסיקו לו את דמי הניידות והוא

מוזמו לוועדה. עברו החודשים ינואר, פברואר, מארס, אפריל, מאי, אנחנו עוד מעט

ביוני, הוא עוד לא הוזמו לוועדה, אבל אוטומטית הפסיקו לו את הניידות ובעקבות זה

הוא צריר להפסיק לעבוד, כי הוא לא יכול להגיע לעבודה, כאשר מדובר לעתים קרובות

באדם שיש לו פחות או יותר קביעות בעבודה. אם תושב רמלה עובד בתל-השומר איך הוא

יגיע לעבודה? אני שומעת על זה ברמלה, בכרמיאל ובמקומות רבים בארץ. התופעה הזאת

חוזרת ואני מבינה שבינתיים מרוויחים דמי ניידות. עד שהנכה מוזמו לוועדה הרפואית

עוברים חודשים רבים והרווח הוא נקי, כי הרי לא יחזירו לו את דמי הניידות

רטרואקטיבית.



אני תובעת לדון בתופעה זו לפני כל דיון בדחיית החלפת רכב לנכים. מציעים

לנו החלפת רכב לא תוך שלוש שנים אלא תוך ארבע שנים אחרי שכבר הרוויחו כסף מכך

שהפסיקו את הניידות למי שרק אפשר להפסיק, ואני לא יודעת לפי איזה קריטריונים.

אם באוקטובר קיבל אדם 75% נכות, האם מינואר והלאה הוא יהיה פחות נכה? אני מכירה

אנשים שאי אפשר לתקן להם את הרגליים, אני מכירה אדם שעובר באופן קבוע ניתוחים.

המצב יכול להיות יותר גרוע, לא יותר טוב ובינתיים לא מאשרים לו ניידות. אני לא

יכולה לרובין את הסיפור הזה ואני תובעת הסבר. כבר דיברתי על כך פעם ורובנתי מאנשי

הביטוח הלאומי שהם יודעים את הצרה הזאת, אבל הם לא יכולים לעשות דבר כי הם

מקבלים הוראה לחסוך.

היו"ר א. נמיר;

ממי?

אני לא יודעת.

את החומר לגבי הנכה מרמלה מסרתי אתמול למנכ"ל הביטוח הלאומי, שאמר שיברר את

הנושא. אני משערת שמתוך יחס לחברי הכנסת הנושא הזה יבורר, אבל זה לא פותר את

הבעיה כולה.

יש אצלנו הצעה לסדר היום של חבר-הכנסת רן כהן בנושא זה, רציתי לחזור לדון

בה מיד עם תחילת המושב, אבל חבר-הכנסת רן כהן נמצא בארצות-הברית. אני חושבת שלא

נוכל ם לחכות יותר ונהיה חייבים לדון על הנושא, כי מדובר באנשים פגועים.

קיימנו כבר דיון על הנושא הזה באחת הישיבות הקודמות - מתי המוסד לביטוח

לאומי מגיש ערר על החלטה של ועדה רפואית של משרד הבריאות - והסברנו כאן את

הקריטריונים, מה הם, באיזה תנאים אנחנו מערערים על החלטה של ועדה של משרד

הבריאות ובאיזה תנאים אנחנו בודקים מחדש נכה שנבדק בעבר. כשנכה בא להחליף רכב

הוא מגיש תביעה חדשה ואז אנחנו עשויים לבדוק אותו מחדש או לערער על החלטה של

הדרג הקודם.

האם הוועדות עדיין יושבות במוסד לביטוח לאומי?

לא, הן אף פעם לא ישבו בביטוח הלאומי. הן של משרד הבריאות ויושבות פיסית

במשרד הבריאות.

הסברנו לארגון הנכים את הקריטריונים שלפיהם אנחנו מפעילים את העררים ואמרנו

שברוב המוחלט של המקרים הערר מבוסס על החלטה של רופא, שהוא היועץ שלנו, והוא

שקובע אם לערור או לא לערור על החלטה של ערכאה קודמת.



צ'. ביטון;

לי היה ברור שיש הרבה זימונים, בסיטונות ממש, ואפילו אנשים עם 100% נכות ,

שברור לגמרי שאין שום שיפור במצבם, מוזמנים לו וערות הרפואיות האלה. השאלה אם זה

נעשה במסגרת קריטריונים או שזה זימון בסיטונות.

י. בקל;

נכון שהיקף המקרים גדל בשנתיים האחרונות במידה רבה.

היו"ר א. נמיר;

מה זה "במידה רבה"?

י. בקל;

קרוב ל-500 בשנה.

מה הגידול באהוזים?

י. בקל;

אולי אפילו ב- 100%.

יש זבות הדדית לערר על החלטה של משרד הבריאות; יש לנבה זכות שלו לערער

ולבקש שינוי האחוז שנתנו לו, ויש זכות למוסד לביטוח לאומי לערער על ההחלטה, כי

יכול להיות שבהחלטה של הוועדה של משרד הבריאות יש איזה שהוא פגם, כשאנחנו,

כממונים על הנושא ונאמנים של האוצר בנושא זה, צריכים לשמור גם על האינטרס שמי

שמגיע לו יקבל את מה שמגיע לו, ומי שלא מגיע לו לא יקבל. בעבר לא בדקנו את

החלטות הוועדות של משרד הבריאות באותה מידה.

ח. גרוסמן;

היו מקרים שערערתם לטובת הנכה?

כן. כשאנחנו מערערים אנחנו עושים זאת מבלי לראות את האיש, אנחנו מתבססים על

המסמכים הרפואיים שיש לנו.

היו"ר א. נמיר;

אני יודעת שיש ועדות רפואיות שיושבות בתוך המוסד לביטוח לאומי, ובשעתו

ביקשנו להוצחא אותן מן המסגרת של הביטוח הלאומי, כי למדנו שההשפעה של הביטוח

הלאומי על מה שהן קובעות יותר מדי גדולה. לגבי מה קובעות הוועדות האלה?

לגבי נכות כללית ונפגעי עבודה.

היו"ר א. נמיר;

מה הן הוועדות שאנחנו מדברים עליהן עכשיו?



י. נקל;

אלה ועדות שקובעות את אחוז המוגבלים בניידות, בעיקר בגפיים התחתונות,

והקביעה שלהן נעשית במשרד הבריאות. אלה ועדות שיושבות במשרד הבריאות, משרד

הבריאות מכנס אותן, קובע את ההרכבים שלהן וגם ממנה את האנשים.

היו"ר א. נמיר;

יש עוד ועדות לנכים?

י. בקל;

יש ועדות בדרג הראשון, אותן ועדות שקובעות את האחוז הרפואי וגם את אחוז אי

התיפקוד או שיעור דרגת הנכות, שהן יושבות בביטוח הלאומי. יש עוד ועדות של נפגעי

עבודה שגם הן יושבות בביטוח הלאומי.

כמה זמן עובר עד שמזמינים את הנכים לוועדה?

י. בקל;

זה תלוי באיזה לשכה מדובר ובבעיות אחרות. לאחרונה, למשל, יש עיצומים של

הרופאים ברוב הוועדות, עיצומים שנמשכים כבר חודש וגורמים כרגע למצוקה יותר

גדולה מן הרגיל. לפני העיצומים היתה ההמתנה לעררים, בממוצע, עד חודשיים.

ח. גרוסמן;

ובינתיים אתם יכולים להפסיק את דמי הניידות?

י. בקל;

אם יש אחוז מסויים שאין עליו מחלוקת, לא מפסיקים, אבל כשיש מקרים חריגים

אנחנו רוצים לבדוק אותם ולראות מה קורה.

ח. גרוסמן;

אתם רוצים לערער על פסיקה של ועדה רפואית של משרד דובריאות. בין ההחלטה ובין

פסק הדין החדש עוברת, נניח, חצי שנה. למה במשך חצי השנה הזאת אתם כבר מוציאים

לפועל, עוד לפני שנעשתה רובדיקה?

י. בקל;

מדובר, למשל, באדם שקבעו לו 100% ובעקבות זה מגיע לו רכב גדול מיוחד, אם

מערערים על האחוז שנקבע לו ובכל זאת ניתן לו את כל הזכויות, כולל רכב חדש וגדול,

איר נוכל אחר כך לקחת את הרכב בחזרה כשיקטינו לו את אחוזי הנכות ויתברר שהרכב

הזה לא מגיע לו?

היו"ר א. נמיר;

אני מציעה לוועדה לקיים דיון נפרד רק על נושא הוועדות הרפואית, כי זה ליבה

של הבעיה. אני רוצה לדעת מי ממנה אותן, היכן הן יושבות, היכן הן פועלות ומה הדרך

של הנכה לפנות אליהן. לי נדמה שאתם חורגים מכל גבולות של חוק ותקנות.



ש. בריצמן;

אני מוחה.

ח. גרוסמן;

אני מציעה לא לדון במעבר משלוש שנים לארבע שנים של החלפת הרכב עד שלא נברר

את עניו הווערות הרפואיות. היושבת-ראש אמרה שעוברים על החוק ולפי רעתי הסדר

הוועדה קבעה מה שקבעה, ואם יש לכם ערעור על פסיקת הוועדה, אין לכם

שום זכות להוציא לפועל את מה שאתם חושבים שאולי הוועדה, בבדיקה המחודשת, תקבע.

אינבם יכולים לשלול זכות שכבר ניתנה לנכה.

היו"ר א. נמיר;

היתה אלי פניה של שר הבטחון לפני הפגרה בנושא זה שהיום עומד על סדר יומנו -

דחיית המועד להחלפת רכב למוגבלים בניידות מ-33 חודשים ל-48 חודשים. הוא אמר כי

נכי צה"ל הסכימו לדחיה, אבל הם טוענים שכל עוד לא אושר הדבר לגבי הנכים הכלליים

מדוע צריכים להיות הם הראשונים שיוותרו. הפניה אלי היתה ביום הישיבה המיוחדת של

הכנסת, קצת אחרי תום מועד מושב הכנסת. בדקתי את העניו באופו רציני, ואני מוכרחה

לומר שעם כל יחס הכבוד וההערכה שיש לנו לנכי צה"ל, אנחנו כולנו יורעים וגאים על

כר שנכי צה"ל, מלכתחילה, מקבלים מו המדינה הענקות ותגמולים שהם בשיעור הרבה יותר

גבוה מכל אוכלוסיה אחרת של נכים במדינת ישראל. כלומר, אי אפשר להעמיד את הנושא

הזה במצב של שוויוו רק בנקודה אחת. לזכותו של היועץ המשפטי שלנו ייאמר שהוא טעו

אז שהנושא מאד מורכב ומסובך, אי אפשר לקיים עליו את חובת ההתייעצות בתקופת

הפגרה, ולכו עם כל הרצו ו שלי להיענות לפניית שר הבטחון אני בהחלט תמימת דעים עם

חברת-הכנסת גרוסמו שצריך לדוף בנושא הוועדות הרפואיות, שהוא מבולבל מאד. אני

רוצה להמליץ בפני הוועדה שקודם כל, בתאריך הכי קרוב שנוכל לעשות זאת, נקיים

בירור פנימי כדי לפרוס את כל היריעה של נושא הוועדות הרפואיות ורק לאחר מכו

נחזור לנושא שעליו קיימת חובת ההתייעצות עם הוועדה.

י. ערד;

לפי מיטב ידיעתי המוסד לביטוח לאומי פועל בנושא של הוועדות בהתאם להסכם

והוא פועל בצורה נכונה מבחינה משפטית. זה לא מפריע לבדוק איך זה עובד מבחינת

המהירות, אבל אנחנו פועלים באחריות ובהתאם להסכם. בקרוב נביא, לפי החלטת

הממשלה, הצעות לשינויים בהסכם הניידות ובאותה הזדמנות תיפרש ממילא כל המערכת

ויהיו דיונים מרחיקי לכת לכל הכיוונים. הייתי מציע לוועדה להפריד את הנושא הזה

מהנושא של הוועדות הרפואיות. לגבי נכי צה"ל המערכת של 48 חודשים פועלת ככר מ-1

באפריל - ואני מציע לקבל את ההצעה להשוות בנושא זה למה שיש בנכי צה"ל - ואילו את

הדיוו הכללי על התיפקוד נקיים כשיתקיים דיוו על ההצעות שנביא. אם יש חשש שבנושא

הזה אנחנו פועלים לכאורה בניגוד לחוק - מה שלא נכוו - אנחנו מוכנים להראות איך

אנחנו פועלים, אבל נעשה את זה במסגרת הדיוו הכללי.

הייתי רוצה לראות רשימה של נכים שהפסקתם להם את דמי הניידות בשנה האחרונה

כי יש ערעור בענינם - מתי הערעור לגביהם הגיע ומה קרה באמצע.



י. בקל;

אפשר לעשות זאת.

אנחנו כן פועלים בהתאם להסבם הניידות. יש סעיף האומר שהמוסד רשאי לערור

תור 60 יום מן היום שבו הגיש המוגבל תביעה, על סמר ההלסת הוועדה. הגיש המוסד ערר

כאמור לא ינתנו לנבדק הטבות באמור בהסכם כל עוד לא ניתנה התלטת הוועדה לעררים.

כלומר, אי אפשר לטעון שאנחנו לא פועלים לפי החוק. אנחנו פועלים בהתאם להסבם.

ח. גרוסמן;

ואם עברו 60 יום בפול שלושה?

י. בקל;

לפי חוק הקיצבאות, אם האיש זובה בערר אנחנו משלמים לו רטרואקטיבית, בולל

פיצויי הלנה.

נשאלה שאלה מה אחוז המקרים שבהם אנחנו מערערים וזוכים. בדקנו את הנושא

ומצאנו שאנחנו זוכים ביותר מ-50% מהמקרים שאנחנו מערערים עליהם. זאת אומרת

שהערר שלנו לא שרירותי.

היו"ר א. נמיר;

יש לי השגות איר מתקבלות ההחלטות בוועדות הרפואיות ומי לוחץ ומשפיע על קבלת

ההחלטות. יש לי תחושה מאד לא נוחה גם לגבידרבי הביצוע ואני דוצה לבדוק. אנחנו

עובדים יחד וחשוב שהוועדה הזאת, שבלעדיה המוסד לביטוח לאומי לא יבול לעבוד בשום

נושא, תהיה שלמה בכל נושא ונושא שהביטוח הלאומי מביא. זה טוב גם לנו וגם לבם, זה

חשוב למערבת היחסים בינינו. אני בל הזמן מתחזקת בהרגשה שמשהו לקוי קורה בנושא של

הוועדות הרפואיות. אני לא יודעת להצביע אם החוק לא בסדר או הביצוע לא בסדר או אם

משרד הבריאות לא בסדר, אבל אני בהחלט מקבלת את הצעתה של חברת הכנסת גרוסמן לבדוק

איפה הענין העומד ומה ניתן לשנות בו. יש הרגשה לא טובה בנושא הזה ואסור לנו

שנעמור בו משני עברי המתרס.

י. ערד;

שמנכ"ל משרד הבריאות ישתתף בישיבה ויתייחס לוועדות.

היו"ר א. נמיר;

בוודאי, יש לו חלק בנושא הזה.

א. שוסטק;

האם יש באוצר, שעשה את ההסכם, החלטה כללית האומרת, שבזמן היל ופי רכב צריר

להביא את האיש לוועדה הרפואית ולראות אם מוצדק עדיין לתת לו רבב או לא, או שזה

שרירותי?

ח. גרוסמן;

בפני מי אתם מערערים?



י. ערד;

בפני ועדת עררים, שמינה מנכ"ל משרד הבריאות ושיושבת במשרד הבריאות.

אני רוצה להדגיש דבר עקרוני: לאוצר יש מעמד בהבאת ההסכם לוועדה הזאת.

כשאנחנו מביאים הסכם או הצעות לשינוי הסכם - בין אם זה ביזמתנו או לא ביזמתנו,

ביו אם בלחץ האוצר או לא בלתצו - באותו מעמד יש לאוצר מה להגיד כשותף מלא. כאשר

מדובר בביצוע, האוצר לא רשאי ולא יכול להכתיב למוסד לביטוח לאומי את השיקול

המקצועי מתי להפעיל את ההסכם שהכנסת אישרה. פירושו של דבר, שהשיקול לערור על

החלטה או לבדוק מחדש, לטוב או לרע, הוא באחריות שלנו, כאשר אנחנו מפעילים את

מיטב שיקול הדעת שיש לנו, על יסוד התייעצות עם רופא. ואם יש שגיאות בשיקול הדעת

שלנו זה פתוח לדיון. אין תכתיב של אף גורם חיצוני, לטוב ולרע. ההחלטות הן

באחריות שלנו ואנחנו עומדים בכל ביקורת מבלי שהאוצר שותף לזה.

א. שוסטק;

ערבבת שתי פרשיות. אף אהר לא מערער על הזכות של הביטוח הלאומי,כל אימת

שהוא רוצה, לבדוק את אחוזי הנכות של נכה כלשהו. אנחנו מדברים פה על סוגיה אחרת:

האם יש כלל שבזמן החלפת רכב צריך אדם לעבור בדיקה?

י. ערד;

זה לא כלל.

א. שוסטק;

אם כן, זה מקור כל הצרות. באופן שרירותי נטפלים לנכה זה או

אחר.

י. ערד;

אני מאמין שאנחנו מפעילים שיקול דעת בתום לב. אם נתבקש על ידי הוועדה

להגידמה הם הקריטריונים ומהו שיקול הדעת נציג אותם פה בצורה מסודרת.

היו"ר א. נמיר;

נקיים את הבירור על הוועדות הרפואיות קודם כל עם משרד הבריאות.

נשמע את נציגי ארגון הנכים.

י. גלובוס;

קיים קשר בין מה שאמרה חברת-הכנסת גרוסמן לבין המסמך שמונח לפניכם; אם נקבל

אותו כפי שהוא, אותם אנשים שרצים לאותן ועדות של משרד הבריאות ושבסופו של דבר

יקבלו את מבוקשם לא יכנסו למסגרת ויצטרכו לחכות 48 חודשים. אותו אדם שבינואר היו

לו 33 חודשים ויכול היה להחליף אוטו, יצטרך לחכות 48 חודשים, כי עד שיגש למשרד

הבריאות, עד שהמוסד יערער, עד שהענין יתברר - ובינתיים תיכנס הוראה זו לתוקף -

יאמרו לו; לא הגשת בקשה, לכן תחכה 48 חודשים. הקשר הוא אפוא ישיר ואלה שנגרם

להם עוול גם יצטרכו לחכות, לפי הוראת המעבר, שנה נוספת.



מדברים במוסד לביטוח לאומי על מגמה לרדת מגודל הרכב, ואנחנו כציבור הנכים

גם תומכים בדבר הזה, במידה שנכה מסוגל. אנחנו לא רוצים מכוניות אמריקאיות

ומרצדסים והנטיה לרדת למכוניות קטנות מקובלת עלינו. אבל לא ייתכן, מצד אחד,

לעודד את הנכים לעבור למכוניות קטנות, שמתבלות יותר ופחות נוחות, ולהכריח אותם,

מצד שני, להחזיק את הרכב ארבע שנים, שזה רומינימום.

היו"ר א. נמיר;

למה זה מינימום?

י. גלובוס;

כי רק אחרי 48 חודשים הנכה יכול לפנות ועד שהתהליך מסתיים יכול לקרות

שהוא מחזיק את המכונית חמש שנים.

מדובר בנכים שרכשו מכונית לפני שנתיים-שלוש ולא ידעו שיצטרכו להחזיק אותו

יותר, ופתאום אומרים להם; אותו רכב קטן שקניתם והשבתם שתחליפו אחרי 33 חודשים,

עליכם להחזיק עוד שנה, שנה וחצי.

דבר נוסף; במוסד לביטוח לאומי יש מגמה לשנות את כל הסכם הניידות. אני מאמין

שמדובר על ענין של שבוע-שבועיים-שלושה. מה החיפזון? האם זה דבר שאפשר לאשר כהרף

עין? יש בהסכם מגמה רצינית לקצץ מפה ומשם, ואני מציע לוועדה לדון בכל הנושאים

כאחד; בנושא הוועדות הרפואיות, בנושא זה ובכל התיקונים שיבואו. אין סיבה

לחיפזון.

דבר אחרון; אם יש מגמה של רוביטוח הלאומי שהנכים יחליפו את האוטו אחרי

ארבע-חמש שנים, הדרך היחידה לעשות זאת - וזו ההצעה שלי לביטוח הלאומי - היא

באמצעות פחת גדול יותר. יש כיום מצב שרווקה נכים קשים, שיש להם מכוניות גדולות,

אמריקאיות, לא מסוגלים להחליף את הרכב שלהם. אם המוסד לביטוח לאומי היה נותן

פחת גדול אפשר היה להחזיק את המכונית יותר זמן ואז היינו פותרים את דובעיה.

ש. דלוגץ';

בשנתיים-שלוש האחדונות יש מגמה עם הנחיות המוסד לביטוח לאומי. ידוע לי שיש

הנחיות לוועדות הרפואיות לפגוע בנכים. קרוב ל-1,000 נכים ירדו באחוז הנכות.

נכים שעברו פעמיים-שלוש ועדות רפואיות וקיבלו 80% ו-100% ירדו באחוזי הנכות

וירדו גם ל-0%. נשאלת השאלה; האם אותם רופאים שישבו בוועדות הקודמות לא היו

רופאים, או שאולי הרופאים שיושבים עכשיו בוועדות קיבלו הנחיות מדוביטוח הלאומי?

ידוע לי שמי שאחראית על נושא הניידות בביטוח הלאומית ישבה בוועדה רפואית ונתנה

הנחיה. יש, אם כן, מגמה מפורשת, וטענתי זאת לא פעם ולא פעמיים. אני מודיע

מפורשות; יש מגמה מפורשת לפגוע בנכים.

פעם כשהיו מציעים הצעת שינוי היו מראים לנו. אנחנו לא אטומים. ישבנו עם

מודעי לפני כשלושת רבעי שנה ואמרנו; אם יש בעיה של כסף, נוריד איקס אחוזים

מגימלת הניידות. ציבור השכירים הורד 3% מן המשכורת, גם אנחנו נוריד מגימלת

הניידות. אנחנו לא אטומים. מה יצא? יצאה הנחיה מטעם המוסד לביטוח לאומי לכל

פקידי הניידות בארץ; אפילו נכה לצמיתות, אם נראה על פניו שהוא לא נכה, יש לבדוק

אותו מחדש. אני יכול להראות לכם נכים קטועים, שעל פניו נראה שהם לא נכים.

דודקביץ - אתם מכירים אותו - הוזמן לבדיקה חוזרת כי נראה על פניו שהוא בריא וכך

גם לגבי נכה קטוע רגל. זו ההנחיה שיש, ונכים, אפילו באחוז נכות גבוה, מורדים

אחרי ערעור. זו המגמה, היא מתחילה מלמעלה וצריו לבדוק מי נתן את ההוראה..

גם באוצר וגם בביטוח הלאומי נתקלתי בתופעה - אמרתי את זה גם במיפגש של חברי

הכנסת - שפקידים לא אומרים את האמת לנבחרי הציבור. פעם זה לא היה.



לעצם הענין. המעבר -33 חודשים ל-48 חודשים לגבי נכי צה'יל אינו כולל את

המשותקים. אם הייתי נכה צה"ל הייתי 100% פלוס, אבל הם מקבלים רכב מדינה ואני לא.

אם הרכב מקולקל ואני צריך להכניס אותו למוסך, עלי לשבת לחכות יומיים-שלושה, כי

אסור לי לתת את המכונית לאתי להסיע אותה למוסך. לתקן רק לי מותר.

דבר נוסף; עם נכי צה"ל היתה עיסקת חבילה להגדיל להם את הגימלאות ב-20%.

אנחנו לא מקבלים את זה.

ועוד אם אני עושה תאונה, אני לא מקבל פחת נוסף בעת החלפת הרכב. נכה צה"ל

מקבל אי אפשר לומר שהנכים לא עושים תאונות בשלוש-ארבע שנים. שליש מן המכוניות

של הנכים צוברות תאונה.

יושבים היום פקידים במוסדות, חושבים איך להרע ולא מוכנים לפתור בעיה פשוטה,

לא מוכנים לדיו

יש עוד בעיר שלא נתנו עליה את הדעת והיא חלה על חלק מהנכים, שהם נכי תאונות

דרכים ונכי תאונות עבודה; כשהענין מגיע לבית המשפט ומדובר בנכה קשה שזקוק לרכב

נית המשפט קובע את סכום הפיצוי לנכה. בגלל החוק הזה עובר נושא הניידות לביטוח

הלאומי ולכן כשבית המשפט קובע שמגיע פיצוי מעבירה חברת הביטוח את הכסף לביטוח

הלאומי צריך למצוא פתרון, כי אותו נכה לא יכול לחזור לבית המשפט ולומר: יש

שינוי בחוק ולכן אני ירצה לבדוק מה קרה.

היינו רוצים לדעת לפי איזה תחשיב הסיעו לכך שיהיה חסכון של 4,5 מליון שקל

חדש. בעד המכונית אנחנו משלמים, וגם בשעת ההחלפה אנחנו משלמים מסים. אנחנו

מוכנים להוכיח שבשינוי המוצע האוצר מפסיד כסף ולא חוסך כסף.

י. דורון.

בקשר לוועדות הרפואיות רוב הרופאים בוועדות הרפואיות לא הוחלפו, אלה אותם

רופאים בדרך כלל בכל הו ועלות הרפואיות ואותם רופאים קבעו את האחוזים לצמיתות או

קבעו לנכד, פעם שניה יפעם שלישית את אחוזי הנכות. אינני מבין איך היום הגענו למצב

שריפאים אלה החליטו שכל הנכים שבאים אליהם לבדיקה הם בריאים. אם היו אומרים

שהחליפו רופאים הייתי אומר; יכול להיות שהקודמים לא ראו טוב, אבל יושבים אותם

רופאים ואישרו לאותו נכה ארבע-חמש פעמים ולצמיתות ופתאום הם מחליטים שנכה זה

אינו נכה?

יש פה יד מכוונת ואני רוצה לספר: לפני חודשיים אספתי מספר נכים שהורידו

אותם באחוזי הנכות ונסיתי להביא אותם לחברי הכנסת שידאו אותם. האמת שעל פניהם לא

נראה שהם נכים, אבל כשאחד מהם הדאה את רגליו, אף בן-אדם לא נשאר במשדד, כולם

ברחו. כי היה לו רקבון ברגליים. ואני מדבר על אדם שחיו צריכים לקטוע לו את הרגל

וקבעו לו 0% אני רואה עד כמה מצב הנכים קשה ואני שואל את עצמי אם אין פה יד

מכוונת, יש פה יד מכוונת, ולא פעם ולא פעמיים אני נכנס עם נכים למוסד לביטוח

אני רוצה שתלך לבדיקה. הפקידה היא ששולחת לבדיקה.

לא פעם אני מצלצל לביטוח הלאומי, אומר שיש לאותו נכה נכות לצמיתות, ושואל מדוע

מטריחים אותו לבדיקה ומפסיקים לו קיצבת נכות. לאחר מכן הנכה הזה הולך לוועדה

רפואית כמו שרצו, מקבל אותם אחוזים ואחרי בן המוסך לביטוח לאומי עוד מערער.

מוציאים לנכים את הנשמה. אתם יודעים מה קודה לנכים שמערערים? עוברות שנים

עד ששומעים ערעור של 1,000 נכים. נאמר פעם על ידי פקיד של המוסד לביטוח לאומי:

אם נשגע אלף נכים ומתוך האלף הזה 30%-40% לא יערערו על ההחלטה, זה הדווח שלנו.

יש נכים שאינם מבינים שהם צריכים לערער. אני מכיר נכה שהורידו אותו מ-100% ל-80%

נכות. מאחר שב-80% וב-100% מקבלים אותם תנאים הוא חושב שהשאירו לו 100% נכות

ואינו מערער. לקח לי חודשיים להסביר לו שהורידו את אחוזי הנכות שלו. ומה אומרים

במוסד לביטוח לאומי? - הודדנו לו את אחוזי הנכות והוא אפילו לא מערער. יש כאלה

שלא יודעים שצריך לערער.



ר. שרייבר;

בזמן הדיון נשאל בקל אם המוסד ערער במקרים מסויימים גם לטובת הנכים. אם

שמתם לב התגובה שלו היתה שהערר היה לטובת הנכה כי המוסד לא יודע מה היה בעבר.

יופי, המוסד נכשל ובמקרה ערער לטובת הנכה, אבל אני יודע שבכל המקרים שהמוסד ערער

הוא עשה במגמה להקטין את אחוזי הנכות. מר שוסטק אמר בישיבה הקודמת, שכשהוא

היה שר הבריאות הוא אמר במפורש: נכון שהוועדות הרפואיות לנושא הניידות יושבות

בפועל במשרד הבריאות, אבל מי שמתקצב אותן, מי שקובע באופן ישיר או עקיף מי יישב

בוועדות זה לא משרר הבריאות אלא המוסד לביטוח לאומי.

לעצם הערר של המוסד לביטוה לאומי: גם אם הערר של המוסד לביטוח לאומי לא

מתקבל ומפצים את הנכה רטרואקטיבית, בשום פנים אי אפשר לפצות אותו על כך

שבינתיים, כתוצאה מזה שלא יכול היה להגיע למקום העבודה, פיטרו אותו. מישהו יודע

כמה קשה לנכה להשיג מקום עבודה? ניקח דוגמה של נכה שעובד שמונה שנים במקום עבודה

ובגלל הערר של הביטוח הלאומי הוא לא יכול להחזיק את המכונית, הוא לא מגיע למקום

העבודה, ומספיק שלא יעבוד חודש, אפילו לא יותר, ומפטרים אותו. אחר כך הוא מסתובב

עוד ארבע שנים עד שהוא מוצא עבודה. כך שהפיצוי הזה יכול לפצות אך ורק בגין הפסד

גימלת ניידות, אבל הוא לא יכול לפצות בגין כל הדברים המשתמעים מגימלת הניידות.

למה דרשנו את הניידות? כדי לגרום לנכה שיוכל לתפקד כשווה בין שווים, כדי שיוכל

להתגבר על המגבלה שלו ולתפקד בחברה כמו כל אזרח. לכן הפיצוי בהרבה מאד מקרים לא

שווה הרבה.

בעבר קיבלנו נתונים מהמוסד לביטוח לאומי על עררים שהמוסד הגיש וניסו להוכיח

לנו בכתובים שהעררים היו מוצדקים. בדקנו עם חלק מן הנכים מתוך אותה רשימה ומסתבר

שבסך הכל היו מקרה או שניים שבהם העררים היו מוצדקים. הדגשנו גם בעבר ואמרנו

שאנחנו מדברים במיוחד על עררים לגבי נכים כתוצאה מפוליו, שיתוק מוחין וקטיעות.

בעררים לגבי נכים כאלה המוסד לא זוכה ברוב המקרים.

אנחנו יודעים שכשנכים הולכים לבית הדין לעבודה עם עורך-דין

מטעמנו, ברוב המקרים הם זוכים. אנחנו לא יודעים על אף מקרה על נכה שהלך לבית

הדיו לעבודה עם עורך דין שלנו והפסיד, אבל לא כל נכה מסוגל לממן 2,000-1,000

דולר לעורך-דין.

נשמע את נציגי נכי תאונות העבודה.

ר

אני רוצה להתייחס לוועדות הרפואיות: צודקת חברת הכנסת גרוסמן בנקודה

שהעלתה. עוברים חודשיים, שלושה חודשים עד שמזמינים נכה, שצריר לעבור בדיקה

מחודשת, לוועדה הרפואית. אם הנכה גר בגולן או בקרית-שמונה צריך לנסוע לנצרת,

לעבור את הוועדה הרפואית, קובעים לו מה שקובעים, ואם דוביטוח הלאומי מערער על

הקביעה צריך הנכה להגיע לירושלים לוועדת הערר. כל זה ענין של חודשיים-שלושה.

במידה ששוב פעם יש ערר, הענין מגיע לבית הדין לעבודה. קורה ששופט בית-הדין

לעבודה אומר שאינו יכול לפסוק במחלוקת שקיימת בין המוסד לביטוח לאומי ומשרד

הבריאות, כי הוא איננו רופא, והוא מחזיר את הענין לוועדה. ובינתיים,

במשר כל הזמן הזה, הפסיקו לנכה את דמי הניידות.

קודם כל צריר לבדוק את הוועדות הרפואיות. האם לאדם קטוע שתי

רגליים יצמחו רגליים חדשו? מדוע צריך להזמין אותו כל פעם לוועדה רפואית?

והרופאים יודעים שהוא קיבל פעם אחת רכב, פעם שניה, פעם שלישית ודביעית. למה צריך

לטרטר אותו כל פעם לוועדה?



א. עמידור;

שורש הבעיה הוא בנושא של הצמיתה - אחוזי הנכות הקבועים לצטיתה, ויש דבר כזה

בהסכם הניידות. אם היו מפעילים את עניו הצמיתה, דומשמעות היתה שונה לחלוטין והיו

מורידים מכל המערכת בין 40% ל-50% נכים, שלא יצטרכו להופיע בפני הוועדות

הרפואיות. בכך היו נחסכים משאבים עצומים - כל ועדה עולה הון תועפות - והיו

מונעים את שחיקת הנכה. יש דברים סטאטיים: לקטוע רגליים לא יתחילו לצמוח רגליים

ואדם משותק לא יבריא מהשיתוק וקשיונות לא ייעלמו. יש דברים שאי אפשר להתרפא

מהם, ואם הוועדה רואה שנכה הגיע לארבע פעמים של החלפות רכב, צריך להוציא אותו

ממערכת רובדיקות. זה יקל על המוסד לביטוח לאומי, על הוועדות הרפואיות ועל הנכה

עצמו. עד 1982 היו גם קטועי רגליים מוזמנים כל 33 חודשים למשרד הבריאות. רק

ב-1982 שחררו את קטועי הרגליים מלבוא לוועדות. אבל יש עוד פגימות, פגימות שלא

יכולות לעבור והאדם חייב לחיות איתן לצמיתות.

לנפגעי תאונות עבודה יש גם פן אחר במעבר מ-33 חודשים ל-48 חודשים. על פי

סעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי יש לביטוח הלאומי זכות תביעה מצד שלישי לתשלום

פיצויים בגין גימלה שהמוסד שילם או ישלם לנפגע. כלומר, המוסד לביטוח לאומי זכאי

לשפות את עצמו בגין תשלומים לנכים גם על פי הסכם הניידות. משמע שאם השופט במשפט

של נכה מסויים קבע בעניו זה והנכה הוא בו 30 ועד גיל 65 יש לו 12 החלפות רכב לפי

33 חודשים, גם המוסד שיפה את עצמו לפי החלפה כל 33 חודשים. אנחנו מבינים את

המדינה, אנחנו רוצים ללכת לקראתרו, כי אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לתרום את חלקנו

במאמץ הכלכלי להבראת המצב הכלכלי במדינה, אבל יש דברים שלא יכולים להיות. אם

אנחנו יודעים באמת ובתמים שאלה הוראות שעה לשנה אחת בלבד ואחר כך יהיה שיפור

בנושא של החלפת הרכב אפשר היה לומר "דיינו", אבל אי אפשר לדעת מה יהיה בעוד שנה.

י. שיינגרט;

באשר להערה של חבר-הכנסת צירלי ביטוו: אבו הזימונים לוועדות הם בסיטונות.

מדובר על עליה משמעותית של מאות אחוזים בנושא זה לגבי העבר ואני ממש מופתע ונדהם

מכושר היעילות שמגלה המוסר, כי לא היה כדבר הזה בנושאים אחרים.

כבר העירו פה שאיו חסכון במעבר מ-33 חודשים ל-48

חודשים, חסכוו של 4,5 מליון שקלים חדשים,כפי שכתוב במסמך. מלבד העניו שאיו כאו

חסכוו כספי ד1בעיה היא מאד מהותית, ובסופו של דבר ייצא שכרו של העניו בהפסדו.

1

אנחנו ערים לבעיה שעלתה כעת לגבי המקרה שבית הדין החזיר למוסד כסף כשהוא

חישב ומצא שנכים יקבלו מו המוסד רכב במשך כל ימי חייהם ועל סמך זה קבעו את

הסכומים. לגבי מקרים אלה, לאור השינויים שיחולו בהסכם הניידות, נתייחס בחיוב

וכאשר הנושא ידוו במסגרת הסכם הניידות יהיה מקום לתבוע מאתנו שניתו לזה ביטוי.

כך שמבחינה זו איננו הולכים לגזול כסף.

המדיניות של המוסד לביטוח לאומי, של הנהלת דומוסד ושל מנהל הענף,

היא בראש וראשונה לפעול בהתאם להסכם. אנחנו לא מנחים את משרד הבריאות, אנחנו לא

קובעים מי יהיו הרופאים בוועדות הרפואיות. לומד שמשרד הבריאות תלוי בנו מבחינה

כספית לגבי התשלום לוועדות? משרד הבריאות הוא משרד מספיק מכובד והוא מקבל את

הכסף מו האוצר. לחשוב שבגלל העובדה שהרופאים מקבלים כסף ממשרד דובריאות ואנחנו

צינור ההעברה זה משפיע על שיקול הדעת של הרופאים, מחשבה כזאת היא מרחיקת לכת.

אנחנו לא מנחים את הרופאים, ובמידה שיתברר שפקיד נתו הנחיות שסותרות את המדיניות

של ההנהלה ננקוט נגדו בכל הצעדים, בהתאם לחוק שירות המדינה. בינתיים אנחנו

שומעים דיבורים רבים מהסוג הזה, אבל עד עכשיו לא הציגו לנו עובדות.

הביטוח הלאומי מתקיים בזכות האמהות הצעירות,

ואני מציע לזכור גם מוין קורה להן כשבאים נכים שכועסים על המערכת ואיר הם מתנהגים

כלפיהן ואיר אנחנו צריכים להחזיק אותן להישאר במערכת לאחר לחצים שהנכים מפעילים

עליהן. הנערות האלה לא נולדו רעוח לב, וההנחיות שלנו הן לפעול בהתאם להסכם.

אנחנו משתדלים, ככל האפשר, לפעול כנושא זה בתום לב, וכשיהיה דיון מסודר

נצכיע נקודה נקודה איר שקלנו. ככוד השופט בך-ניב ז"ל נשאל על ידי הוועדה מדוע

בסכסוכים של עבודה יש פשרות לאורר חדרר ולא כר במוסד לביטוח לאומי והוא אמר:

פקיד חייב לפעול לפי שיקול הדעת שהחוק הקנה לו ובית הדין מחליט הנה או הנה. אני

משוכנע שאנחנו פועלים בתום לב. אין לנו שום מגמה, לא להנהלה ולא לעובדים, לפגוע

בנכים.

עם כל הביורוקרטיה שקשורה במוסד בכל זאת משתדלים העובדים שלנו לתת את

השירות הטוב. גם לנו יש הרגשה קשה לפעמים כשפתאום מחליטים לגבי אדם, שהיו לו

אחוזי נכות, שהוא לא נכה. אבל מחליטים על כר אנשים ברמה רפואית גבוהה במשרד

הבריאות. אנחנו לא מרוויחים מהחלטה כזאת. אנחנו לא משרד ממשלתי שאם הוא לא מוציא

כסף על נושא מסויים יש לו תקציב לנושא אחר.

אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שטרטור הנכים בין הוועדות הוא תופעה של השנה

האחרונה.

אילו היה מתברר שעובדי המוסד לביטוח לאומי עושים יותר מדי ערעורי סרק

וחידוש דיוני סרק הייתי רואה בזה טרטור והייתי נותן הנחיה להפסיק את זה. לצערנו,

אחוז משמעותי של הערעורים מתקבלים על ידי הוועדה הרפואית.

זה מוכיח שיש לחצים שלכם.

אני חוזר ואומר: זה נראה לי מגוחר ופוגע בכבודם של משרד הבריאות ומנכ"ל

משרד הבריאות כשאומרים שהם מושפעים ממה שאנחנו אומרים להם. פרופ' מיכאלי יצהיר

הצהרה ברורה שאין לנו השפעה והוא אחראי למערכת, לא אנחנו.

אנחנו לא כל כר רעים. יש מקום לשיפורים ולא תמיד אנחנו צודקים, אבל מסתמנת

תמונה כאילו אנחנו רק מחפשים דרר איר לפגוע.

בקל אמר שיש גידול של 100% לפחות בזימון הנכים לבדיקות חוזרות.

י. בקל;

לפני שנתיים היתה לנו תחושה שעבודת הוועדות לא כל כר טובה. כדרר כלל הערר

היה רק מצד הנכה עצמו ולא מן הצד שלנו, וגם כאשר הערר היה רק של הנכה היו מקרים

שוועדת העררים לא הבינה איר נתנו לו את מה שנתנו. האוצר בא אלינו בטענות שאנחנו

לא עושים בקרה רפואית מספקת, והאמת היא שבכל הנושאים האחרים יש לנו בקרה רפואית

על החלטות הוועדות - גם בנכות כללית וגם בנכות מעבודה - אבל בניידות לא היתה לנו

בקרה טובה ולנושא זה הוקצו משאבים לפני שנתיים. האוצר היה מוכן לתת לנו את

המשאבים הדרושים לעריכת בקרה רפואית על החלטת הוועדות.



היו"ר א. נמיר;

זה מסביר את התופעה שקרתה השנה.

הוקצו המשאבים הדרושים לעריבת בקרה רפואית על החלטות הווערות הרפואיות

ומדובר פה על יעוץ רפואי לביטוח הלאומי, שקיים גם בענפים אחרים - בענף נכות

כללית ובענף פגיעה בעבודה. זאת בנוסף לזכות שיש לכל אחד משני הצדדים לערור על

ההחלטה של הדרג הראשון. הדבר מופעל בהיקף הרבה יותר גדול מאז שיש לנו רופא

שמייעץ לנו מתי לערער ומתי לא.

היו"ר א. נמיר;

בישיבה זו לא קויימה חיבת ההתייעצות עם הוועדה בנושא שמונח לפנינו ואני

נדון בנושא הוועדות הרפואיות. הנושא הזה חייב להיבדק

מכל ההיבטים. נודיע לכם על מועד הדיון, ולחלק מהדיונים יוזמנו גם נציגי הנכים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12.40)