הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 194

מישיבת ועדת העבודה והדווחה

יום שני, י"ג באדר בי התשמ"ו, 24.3.1986, שעה 9.00

חברי הוועדה; א. נמיר - היו"ר

ר. כהן

י. פרץ

י. שמאי

א. שוסטק

מוזמנים; נ. ברור - מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

ש. בריצמן - המוסד לביטוח לאומי

ש. כהן - המוסד לביטוח לאומי

גב' ב. בן-צבי - המוסד לביטוח לאומי

ש. קפישקובסקי - המוסד לביטוח לאומי

דייר ד. שניט - יועץ לוועדה

דייר זי. חביב - מנהל מכון ברוקדייל

צ. לוין - משרד הבריאות

ש. פרידמן - משרד העבודה והרווחה

גבי ר. יוסף - משרד האוצר

ר. אלמוג - משרד האוצר

גב' ר. רוקח - משרד האוצר

מ. בוטון

א. אדלר

ח. אלטמן

סדר-היום; חוק הביטוח הלאומי (תיקון מסי 61)

(ביטוח סיעוד").



חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 61) (ביטוח סיעוד).

חיו"ר א. נמיר; אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה

של הכנסת.

חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס'

61) (ביטוח סיעוד).

לפני שנתחיל בדיון ברצוני להציג את המוזמנים;

מר שמואל בריצמן, סגן היועץ המשפטי של המוסד לביטוח לאומי, מר שלמה

כהן, סמנכ"ל גימלאות במוסד לביטוח לאומי, מר שמחה קפישקובסקי מהמוסד לביטוח לאומי,

גבי ברכה בן-צבי מהמוסד לביטוח לאומי ומר צבי לוין שנכנס זה הרגע לחדר הישיבה, היועץ

משפטי של משרד הבריאות. כמו-כן נמצאים עמנו דייר דן שניט ומר משה בוטון, היועצים

המשפטיים של הוועדה ודייר זיאק חביב מנהל מכון ברוקדיין.

ביקשנו ממשרדי הממשלה לקבל היום תשובות בקשר

מספר סעיפים מסויימים והיועץ המשפטי שלנו, מר משה בוטון, הביא את משאלת המשרדים

שאני מקבלת בהחלט.

מאחר ורובו של המשא-ומתן, לא כולו, צריר להתנהל

עם משרד האוצר, ובצדק, אנשי המשרדים, במיוחד אנשי המוסד לביטוח לאומי, מבקשים לנהל

את המשא-ומתן עם משרדי הממשלה במשותף.

עלי המשאלה הזאת מקובלת. נמשיר לעבוד על החוק,

נתקדם בסעיפים האחרים ונרשום בצד כל נושא שעליו נצטרר עוד לקבל תשובה.

חבר-הכנסת רן כהן, האם זה מקובל עליר?

מקובל. יחד עם זאת ברצוני לציין כי אתמול סיימו

את הדיונים בנושא הזה בממשלה, גם עם האוצר .

ייתכן והחומר עדיין לא נערך להגשה.

על מה אתה מדבר?

ביטוח סיעוד.

ברגע שהחוק הונח על שולחן הכנסת - אנו "בעלי-

הבית".

אם יוכנסו להצעת החוק תיקונים שלא יהיו מקובלים

על הממשלה הממשלה יכולה לטעון כי היא מחזירה את החוק. על-כל-פנים אני מאמינה שאפשר

יהיה להגיע להידברות עם הממשלה ולחוקק חוק טוב.

מכל מקום אני ממליצה על קבלת ההצעה.

אין בעיה. מקובל עלי.

הגענו עד סעיף 127פז. אינני יודע אם הדיון

בסעיף הזה מוצה.

היינו צריכים לקבל תשובה.

בשלהי הדיון בסעיף הזה נשמעו שאלות והושבו

תשובות; הן רשומות בפרוטוקול.

לא הייתי בישיבה האחרונה אולם נאמר לי כי סוכם

שהיום נפתח את הריון כמעיר 127פח, כפוף לתשובות שאנו צריכים לקבל.

חבר-הכנסת שוסטק נכנס זה עתה לחדר ואני מבקשת

לעדכן אותו במה שסוכם. בישיבה הקודמת סיכמתי

שבתחילת הישיבה שתתקיים היום נצביע אולם בינתיים קיבלנו הצעה מנציגי הממשלה לנהל את

המשא-ומתן במשותף. אני סבורה שההצעה להידברות כוללת, לא קטע קטע טובה וצודקת,

מר בריצמן, אבקשר לקרוא את סעיף 127פה.(א).

ש. בריצמן; "מניעת כפל תשלומים 127פח.לא) הזכאי

לגימלת סיעוד וכן לקיצבה מיוחדת לפי סעיף 69

או לקיצבה לשירותים מיוחדים כאמור בסעיף 127כה, הברירה בידו לבחור באחת מהן.

(ב) הזכאי לגימלת סיעוד וכן לתשלום בשל מוגבלות

בתיפקוד המשולם מאוצר המדינה ושנקבע לעניין זה בתקנות, הברירה בידו לבחור באחד מהם.".

מה שאנו אומרים הוא שלא נשלם פעמיים.

כדי למנוע כפל תשלום ילאותו מבוטח אנו מציעים שהוא יבחר בסוג אחד של גימלה וברור

שהוא יבחר את הגבוהה יותר.

בחוק הזה לא יהיו שירותים שהוא לא מקבל?

השירותים המיוחדים והקיצבה המיוחדת ניתנים היום

בדרר-כלל בכסף.

נמיר: איזו קיצבה?

/עבודה

קיצבה נכות/וקיצבת נכות כללית.

זה לא מה שכתוב כאן.

סעיף קטן (א) מדבר על קיצבה שתחול גם על נכים

שמקבלים מאוצר המדינה תשלומים לצרכים מיוחדים

הנובעים ממוגבלותם התיפקודית.

כדי למנוע תשלומי כפל לאותו מבוטח מוצע שהוא

יבחר בסוג אחד של גימלה.

בסעיף קטן (א) זה ברור. בסעיף קטן (ב) כתובות

"... בשל מוגבלות בתיפקוד המשולם מאוצר

המדינה ושנקבע לעניין זה בתקנות.". זה לא ברור.

. מה אנו אומרים בסעיף קטן (כ)? "הזכאי לגימלת

סיעוד וכן לתשלום בשל מוגבלות בתיפקוד המשולם

מאוצר המדינה ושנקבע לעניין זה בתקנות, הברירה בידו לבחור באחד מהם.".

כלל זה יחול גם על נכים שמקבלים מאוצר המדינה

תשלומים לצרכים מיוחדים הנובעים ממוגבלותם התיפקודית. הם יצטרכו להחליט באיזו גימלה

הם בוחרים.

סעיף קטן (ב) רחב מדי. צריר להוסיף לו שלוש

"הזכאי לגימלת סיעוד וכן

לתשלום בשל מוגבלות בתיפקוד" כמוגדר בסעיף 127פדא. סעיף 127פדא מגדיר את הנושא

בדיוק.

זאת תשובה לשאלתו של חבר-הכנסת שוססק.

אני כל הזמן טוענת כי החוק הזה מסובך מאד ומסורבל.

מי שיצטרר לקבל את הגימלה יצטרך להעסיק עורך-דין

פרטי.

מדוע אי-אפשר לצרף את שני הסעיפים (א) ו-(ב)

יחד ולמנוע את החפיפה?

למה צריכים להיות שני סעיפים בחוק?

בקריאה ראשונה לא יכולתי להביו מה ההבדל ביו

סעיף קטו (א) לסעיף קטו (ב) כך שאני מניחה שעוד אנשים לא יוכלו להביו את ההבדל ביניהם.

סעיף קטו (א) מדבר על כפל גימלאות במוסד לביטוח

לאומי. זח מה שהמוסד משלם והוא איננו מעונייו

לשלם פעמיים. הגיוני. לא צריך לשלם פעמיים עבור מוגבלויות.

סעיף קטו (ב) הוא סעיף יותר פרובלמאטי ויכול

להיות שזה מחדל שלנו. נצטרך "לסרוק" את החוקים. בכל חוק שאוצר המדינה משלם לנכה

תשלומים מיוחדים הנובעים ממוגבלות תיפקודית - המקבל יצטרך לבחור.

על-כל-פנים היושבת-ראש צדקה בהערתה ואני מקבל

אותה.

האם התיקוו שהציע ד"ר שניט מקובל על אנשי המוסד

לביטוח לאומי?

לא. אנו מדברים על מוגבלות בתיפקוד.

אינני בטוח שבשאר החוקים שאנו מדברים עליהם

ההגדרה של מוגבלות התיפקוד או בפעולות יום-יומיות זהה למה שכתוב כאו אצלנו. ייתכו

ששם מושם דגש על פעולות נוספות או אחרות שאנו לא נתנו להו דגש.

אני מוכו להגיע להתאמה, אולם לא כזאת שד"ר שניט

מציע.

אינך יכול "ברחל בתך הקטנה" להשאיר את הסעיף הזה.

בהכרח לא כל מה שמופיע כאו הוא כפל גימלה.

המערכת הצה"לית כוללת דברים נוספים הכוללים עזרה בגיו מוגבלות תיפקודית.

אתה פותח פתח רחב מדי. הניסוח דראקוני.

אני מקבל את הערתה של היושבת-ראש. נביא את

החוקים שאנו מתייחסים אליהם ואז נוכל להפנות

סעיף ספציפי והוועדה תבדוק אם הוא מתאים.

זאת אומרת שאתה מציע "להקפיא" את סעיף קטו (ב).

תבחנו את העניין הזה ותביאו בפנינו

הצעה חדשה. אני מבקשת שהיא תהיה ברורה.



ועדת העבודה והרווחה - 5 -

24.3.1986

אם כר סיכמנו שלסעיף 127פח (א) ו-(ב) נקבל

ניסוח כוללני.

או שינוי של סעיף קטן (ב).

היו"ר א. נמיר; אנו עוברים לסעיף 127פט.

"תחילת הזכאות 127פט. על אף האמור בסעיף 128,

הזכאות לגימלת סיעור תתחיל בתום שלושה חורשים

מהאחר בחורש שבו הוגשה התביעה לגימלה.".

דיברנו כבר על הנושא הזה. צריך לקצר את התקופה.

ברצוני לחזור לסעיף הקורם 127פח.(ב): "הזכאי

לגימלת סיעור וכן לתשלום בשל מוגבלות בתיפקור

המשולם מאוצר המרינה ושנקבע לעניין זה בתקנות,..." אחרי המלה "בתקנות", אני מבקשת

באישור וערת העבורה והרווחה של הכנסת.

ריברנו על זה בינינו.

זה צריך להיכנס לחוק, לא להירברות בינינו.

אני חוזרת לסעיף 127פט. לכמה זמן הצענו

לצמצם את הנושא?

ענייו הקיצור היה במקרה שווערה מקומית קבעה

שאיו שרותי בריאות זמינים. הוצעו שלושים יום.

ברצוני לומר לחבר-הכנסת שוסטק כי בסעיף

127פה(בי) כתוב כי "גימלת הסיעור תשולם לזכאי רק אם הווערה המקומית קבעה שהוא גר עם

בו משפחה המטפל בו, ושאין שירותי סיעור זמינים שניתך לספק לו או שלא סופקו לו שירותי

סיעור תור שלושה חורשים מהיום שבו נוצרה זכאות לגימלת סיעור;".

ברצוני לקרוא בפניכם את סעיף 128 לחוק הביטוח

הלאומי (קורא את הסעיף). מה שנאמר הוא מבלי להיכנס לפסיקה. מי שיש לו עילה נגר

המוסר לביטוח לאומי לתביעה כספית, צריר להגיש אותה תור שנים עשר חורשים. אם הוא

מגיש את התביעה הכספית כאמור, אנו משלמים לו מיום הגשת העילה.

מה שכאן כתוב הוא שהזכאות לגימלת סיעור תתחיל

בתום שלושה חורשים מהאחר בחורש שבו הוגשה התביעה לגימלה.

מרוע?

מסיבה פשוטה; אנו רוצים לברוק שאותו ארם שהגיש

את התביעה לגימלה הוא מקרה סיעור אמיתי לטווח

ארון. אם מרובר על ארם שנפל ושבר רגל ושכב במיטה חורש ימים - אתו איננו רוצים

להתעסק. במקרה שלו מרובר על תקופה מסויימת בה הוא הפר להיות מקרה סיעורי בגלל ארוע

שלא יימשר תקופה ארוכה.

לעומת זאת אם מרובר על תקופה של שלושה חורשים

והוא עריין ממשיך להיות מקרה סיעורי, נברוק ולאחר מכן נתחיל לשלם.

אנו יוצאים מנקורת המוצא שמקרה סיעורי צריר

להיות מקרה יותר רציני, ולתקופה יותר ארוכה. אחרי שלושה חורשים אפשר להניח שהעניין

יימשר לתקופה ארוכה יותר.

אינני רוצח לחכביד; אני מעוניין שהחוק יתקבל.

יחד עם זאת אתח מתייחס למי שזקוקים לעזרח

מיידית. לאנשים חזקוקים לעזדח ראשונה מה שנקרא, אז אתה רוצה שהם יחכו שלושה חודשים?

היו"ר א. נמיר; אין מדובר רק בחולים כי אם גם בקשישים. אז

אתה רוצה שקשישים יחכו שלושה חודשים? אחר-כך

תצטרף ללכת אליהם לבית-הקברות.

אם אתה מדבר על תאונה שבגללה התובע צריו לשכב

חודש, אינני מסכימה לזאת בדיוק אולם אני יכולה להבין את המאטריה. אבל לתת לקשיש

לחכות שלושה חודשים ואחר-כר להחליט אם הוא זכאי או לא זכאי?

ש. בריצמן; אחרי זה אני אתחיל לשלם. זה לא בשביל הבדיקה;

שיהיה ברור.

מחוקקים חוק מיוחד למקרים סיעודיים כי רוצים

שהעניין יתנהל במהירות

אז לחכות שלושה חודשים?

אני מציעה לתקן את הסעיף הזה לשלושים יום.

אינני קובעת עכשיו כיצד ינוסח הסעיף, זאת אני משאירה ליועצים המשפטיים.

"...בתום שלושה חודשים..." יהיה כתוב:

בתום שלושים יום.

" בדיקה מחדש. 127צ.(א) המוסד רשאי לבדוק

מחדש את מידת תלותו של הזכאי בעזרת הזולת

לביצוע פעולות יום יום, וכן רשאי הזכאי לבקש בדיקה מחדש כאמור, הכל לפי כללים

שיקבע השר בתקנות.".

קודם כל אחרי המלה "בתקנות" צריו להיות כתוב:

באישורה של ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

הסעיף הזה הוא דו-צדדי. /

"(ב) לפחות אחת לשנה יבדוק המוסד אם ממשיכים

להתקיים בזכאי התנאים המזכים בגימלת סיעוד, לרבות המשך קיום התנאים לפי סעיף 127פה.".

מוצע שלפחות אחת לשנה יבדוק המוסד אם ממשיכים

להתקיים התנאים המזכים בגימלת סיעוד. דהיינו - אם ניתנים השירותים בעין והיקף

השירותים ואם זכאי המקבל גימלה מטופל בידי בן משפחתו הגר עמו.

? מדוע המוסד לביטוח לאומי רוצה לחייב את עצמו

לפחות אחת בשנה לבדוק אם ממשיכים להתקיים בזכאי

התנאים המזכים אותו בגימלת סיעוד? הרי המוסד לביטוח לאומי יכול לבדוק את התנאים

בכל עת.

מדוע אתם נוקטים לשון קטגורית כזאת? הרי אתם

כובלים עצמכם מראש. החוק מחייב אתכם לבדוק לפחות אחת לשנה אם ממשיכים להתקיים בזכאי

התנאים המזכים אותו בגימלת סיעוד.

אפשר להסתפק בשינוי סעיף קטן (א).

אינני נגד בדיקה אולם יש לקחת בחשבון שמדובר

על קשישים. אתם רוצים לבדוק פעם בשנה?

מה לדעתכם תמצאו?

יש להתאים את החוקים למי שהם נחקקו עבורם.

תבדקו פעם בשנה? מי יבדוק? האם קבענו?

המוסד.

המוסד לביטוח לאומי יבדוק?

ברצוני להתייחס לעניין של בדיקה פעם בשנה.

גימלה כספית נחשבת לנושא רגיש מאד. אם משפחה

מקבלת כסף ולא שירותים יכול להיות ניצול לרעה על-ידי-כך שהמשפחה תיקח את הכסף.

מדובר על שתי צורות של מתן גימלה. האחת -

לקניית שירותים, והשניה - למשפחה, כאשר החלק

הארי של הגימלה הוא קניית שירותים.

בסעיף קטן (ב) אנו רוצים פשוט לבדוק האם ניתנים

לזכאי גימלת הסיעוד השירותים? באיזו מידה? האם כספי הגימלה באמת מוצאים לשירותים?

היינו יכולים לכתוב את הסעיף הזה בצורה כללית

ולהיות חופשיים אולם יש לנו מחוייבות בנושא כיוון שהוא נחשב לרגיש.

אני מצדדת כהצעתו של ד"ר שנים. סעיף קטן [ב]

לא צריר להופיע כסעיף נפרד.

אני מבקשת שתשנו את נוסף סעיף קטן [א1. אתם

יכולים לבדוק ולפקח מתי שאתם רוצים.

ההצעה שלי היא כזאת: המוסד רשאי לבדוק מחדש את

מידת תלותו של הזכאי בעזרת הזולת לביצוע פעולות

יום יום /אם ממשיכים להתקיים בזכאי התנאים המזכים בגימלת סעד וכן רשאי הזכאי לבקש

בדיקה מחדש וכו'.

הכל -- בסעיף אחד.

היו"ר א. נמיר; כאשר שלמה אומר את המלים; לטובת המבוטח, הוא

מתכוון לכך שצריך לבדוק אם משפחה מקבלת כסף לחינם.

צריר לבדוק האם המבוטח שזקוק לסיעוד אכן מקבל את התמיכה מהמשפחה?

אם אני מבינה נכון את שלמה הרי שהוא רוצה

להגן על הנזקק. אז זאת תהיה הבדיקה? זה חלש מאד.

ש. כהן; לפחות פעם בשנה. אנו רוצים לעקוב אחר הנזקק לסיעוז

ולוודא שהוא אמנם מקבל את השירותים.

המוסד יכול לעשות את הבדיקה או שלא לעשות אותה.

אפשר להשאיר את הנושא "פתוח" אולם אנו מעוניינים שהזכאים לסיעוד יקבלו את השירותים

להם הם זכאים.

ש. בריצמן; נטלנו על עצמנו נטל. את הנושא הזה אפשר לבדוק מתי

שרוצים אולם אנו מעוניינים לפקח עליו אחת לשנה

כדי לוודא שכל מבוטח אכן מקבל את כל השירותים.



היו"ר א. נמיר! את הפרינציפ קיבלנו. אם מדובר על דאגה למבוטח

הרי שהסעיף הזה איננו עונה על הדאגה למבוטח,

הוא לא "מכסה" את הנושא; זה מס-שפתיים.

אני מציעה להבדיל ביו הפיקוח על הנושא הבספי

וביו הפיקוח האם המבוטח מקבל את הסיעוד שהוא זקוק לו.

בדיקה אחת לשנה לאנשים קשישים? זה מצחיק אותי.

לפחות אחת לשנה.

א. שוסטק; אם המוסד לביטוח לאומי מקבל על עצמו... הרי אנו

יודעים שמקרים כאלה קורים בעולם. אנו יודעים על

פליטים שאינם ביו החיים ומקבלים עבורם כסף. אם המוסד לביטוח לאומי רוצה לבדוק

איננו נגד בדיקה.

א. שוסטק; המוסד לביטוח לאומי רוצה לבדוק אם הזכאי לא מת

בינתיים.

היו"ר א. נמיר! אני חוזרת ואומרת כי אינני נגד בדיקה אלא שבדיקה

פעם בשנה היא רווח זמו יותר מדי גדול. אינני

רוצה שיהיה מדובר על פעם בשנה. שיבצעו את הבדיקה פעם בחודשיים.

א. שוסטק! לא טוב. אני מציע לכתוב את המלה! לפחות.

מ. בוטוו! מה יעשו למוסד לביטוח לאומי אם הוא לא יבדוק את

הנושא?

א. שוסטק! זה ענייו שלהם.

ד. שניט! מי יפעל נגדם?

היו"ר א. נמיר! אני חייתי רוצה שיבדקו כל חודש.

אני מבקשת מד"ר שניט לחזור על הצעתו במדוייק.

"המוסד רשאי לבדוק מחדש את מידת תלותו של הזכאי

בעזרת הזולת לביצוע פעולות יום יום ואם ממשיכים

להתקיים בזכאי התנאים המזכים בגימלת סיעוד, לרבות המשך קיום התנאים לפי סעיף 127פה.

כו רשאי הזכאי לבקש בדיקה מחדש כאמור, הכל לפי כללים שיקבע השר בתקנות, באישור ועדת

העבודה והרווחה של הכנסת.".

א. שוסטק! המוסד לביטוח לאומי יוכל "לטרטר" אותם כל חודש.

ד. שניט! גם כר הוא יכול "לטרטר" כל חודש.

א. שוסטק! אחרת זה יהיה לפחות אחת לשנה.

היו"ר א. נמיר! כך יש למוסד לביטוח לאומי אפשרות לפקח כל כמה

שהוא רוצה.

זה נוסח מוצע שאני אתייחס אליו במסגרת התשובות.



היו"ר א. נמיר; זה איננו נושא שכלול בנושאים שאנו נתחשב בהם.

אנו נתחשב בנושאים היותר פרובלמטיים.

היועץ המשפטי שלנו, מר בוסון, יכין את הנוסח החדש

של הסעיף.

מ. בוטון; נמצא נוסח מתאים.

ש. בריצמן; "ועדות מקומיות 127צא.[א] השר ימנה ועדות

מקומיות לענייני סיעוד, ויקבע את אזורי

פעולותיהן והרכבן, ובלבד שנציגי משרד העבודה והרווחה, משרד הבריאות והמוסד לביסוח

לאומי יהיו חברים בכל ועדה מקומית.

[ב] השר רשאי לקבוע בתקנות את סדרי העבודה של

ועדה מקומית, ובכל שלא נקבעו כאמור רשאית כל ועדה מקומית לקבוע את סדרי עבודתה.".

ד. שניט; ההערה היחידה שיש לי לגבי הסעיף הזה היא להוסיף

גם את קופות-החולים לוועדות המקומיות לענייני

סיעוד. ההרגשה שלי היא כי קופות החולים הן "פרטנריות" והן הגורם היחיד שאיננו מופיע

בסעיף הזה. מדובר על גוף אופראטיבי.

אני מציע אם כר שאחרי המלים: "...והמוסד לביטוח

וקופות החולים. אינני רוצה להיכנס לנוסח.

שמעתי שיש הצעה שבוועדות האלה יכהנו רק רופא

ואחות, או רק אחות ועובדת סוציאלית.

להערכתי מדובר בוועדות שהן על סף ועדות פוליטיות.

אנו יודעים כיצד מתקיימים מינויים בשטח.

הסעיף של הוועדות המקומיות הוא הסעיף הפרובלמטי

ביותר. השיקולים של הוועדות האלה יהיו לא רק אלה של טובת הקשישים. אני סקפטית מאד

לגבי הרכב הוועדות.

מדוע לא יכולה להיות ועדה מקומית?

מדוע איש משרד העבודה והרווחה או איש המוסד

לביטוח לאומי יקבעו מי זכאי לקיצבה?

אני מציע לכם לקרוא את סעיף 127צב ואז תהיה

בפניכם התמונה השלמה.

"תפקידי הוועדה המקומית 127צב.[א] קבע המוסד

שהמבוטח זכאי לגימלת סיעוד לפי סעיף 127פד, יודיע על כר לוועדה המקומית שבאזור

פעולתה מתגורר הזכאי.

[ב] הוועדה המקומית תקבע את שירותי הסיעוד

שיש לספק למבוטח; קבעה כאמור, תקבע את נותן השירותים או שאין שירותי סיעוד זמינים

שניתן לספק לו; הוועדה רשאית להגביל את קביעותיה בזמן.

[ג] הוועדה המקומית תודיע למוסד את החלטותיה

לפי סעיף קטן [ב].".

127צא ו-127צב נותנים גם את

הרכב הוועדה וגם את תפקיד הוועדה.

רשות הדיבור לד"ר שניט.



ד. שניט; ד"ר ז'אק חביב ואנכי רוצים להחדיר כאן את

איר הנושא הזה יבוצע?

אנו מציעים להבחין בין הוועדה המקומית כמסגרת שאחראית לנושא ההתאמה ביו הערכת

התיפקוד של אדם לבין תיווך של שירותי סיעוד לאותו אדם ובין הזרוע הביצועית.

אנו מציעים לשנות את המיון שמופיע בסעיפים 127צא

ו-127צב.

אנו מציעים להוסיף, אחרי סעיף 127צא סעיף שעוסק

בצד הביצועי. אנו מדברים על צוות הערכה תיפקודי שיותר מאוחר נגדיר מה הוא. ההגדרה

תופיע בסעיף ההגדרות.

[א] ליד כל ועדה מקומית יוקם צוות (או צוותות)

להערכה תיפקודית שיורכב מרופא, אחות ועובדת סוציאלית.

[ב] הוועדה המקומית תדאג לאיוש הצוות והפעלתו

ותקבע את סדרי עבודתו ככל שלא נקבע על-ידי השר בתקנות.

[ג] הצוות להערכה תיפקודית ידאג להערכת מוגבלות

בתיפקוד של המבוטח, יקבע את שירותי הסיעוד ואת נותן השירותים או שאין שירותי סיעוד

זמינים שניתן לספק לו ויתאים תכנית טיפולית כוללת עבורו.

היו"ר א. נמיר; אתם מציעים למעשה שהוועדה תהיה מקצועית.

ד. שניט; סעיף 127צב.[ב] יבוטל ובמקומו יבוא; "[1]

הוועדה המקומית תפקח על פעולתם של צוותי ההערכה

התיפקודית שבתחום שיפוטה ותקבע את סדרי עבודתם ככל שלא נקבעו על-ידי השר בתקנות.

[1] הוועדה המקומית תדאג לתכנון והקמה של

שירותי סיעוד בשטח שיפוטה ותפקח על פעולתם.

[3] הוועדה המקומית תבטיח את כל הדרוש לעבודתם

התקינה של,צוותי ההערכה התיפקודית וועדת הערר שתודיע למוסד על החלטותיה לפי סעיפים....".

היו"ר א. נמיר; אחת הבעיות הקשות ביותר היא מי תהיה הוועדה

המקומית. אני פוחדת מהנושא הזה. אני מצדדת

בוועדה שתהיה רק מקצועית; לא בוועדה אחרת. זאת על-כל-פנים דעתי.

ד. שניט; הסעיף הנוסף שמדבר על תפקידי הוועדה המקומית

הופך אותה למעשה לכתובת אחת כללית שנותנת מסגרת

לפעולתם של האנשים המקצועיים.

כנגד הטענה שהושמעה שאנו מקימים "פיל לבן",

אני טוען בדיוק להיפך. מדובר על ועדה מקומית שמבצעת בו זמנית גם את נושא הייצוגיות

של כל הגורמים המעורבים וגם את תהליך קביעת התאמת שירותים לאדם הבודד.

אנו מדברים על ביזור, לא על ריכוזיות. לא כל

הצוות יצטרך לצאת לשטח.

הצוות הפונקציונאלי יהיה מורכב משלושה אנשי

מקצוע; רופא, אחות ועובדת סוציאלית שהפעלתם תהא בהתאם לצורך. לעתים יצא למקום רק

רופא, לעתים רק אחות ולפעמים רק העובדת הסוציאלית.

הוועדה המקומית של כל רשות מקומית תהיה אחראית

לדאוג לכך כי הגורמים אכן יפעלו, שיינתנו שירותים זמינים והיא תצטרך לדאוג לגורמי

הביצוע.



היו"ר א. נמיר; רשות הדיבור למר בריצמן.

ש. בריצמן; אני חושש מכך שבסעיף הזה אנו חוזרים קצת אחורה,

לוועדות סעד שהיו, ברובן, על בסיס פוליטי.

היו"ר א. נמיר; הוועדה המוצעת היא ועדה פוליטית.

ש. בריצמו; רופא, אחות ועובדת סוציאלית הם באמת אנשי מקצוע

וזה מקובל עלי אלא שעובדים סוציאליים אינם מוכרים

על-ידי המוסד לביטוח לאומי לצורך קביעת משהו.

בקשר קביעת זכאות אני מציע להסתמך רק על ועדה אחת,

זאת המקצועית של רופא, אחות ועובדת סוציאלית.

ד. שניט; אין התנגדות,

היו"ר א. נמיר; רשות הדיבור לחבר-הכנסת י. פרץ.

י. פרץ; אין צורך בהקמת ועדות אחרות; קיימות לשכות.

נבנה דבר אחד וטוב. אני מציע "להוריד" את הוועדות

המקומיות ולהשאיר רק את הוועדה המקצועית.

אנו מכירים את המצב ויודעים איך הנושא פועל בשטח.

אנו יודעים אילו אינטרסים נכנסים לשיקוליהן של

הוועדות המקומיות וכל המפלגות אינן "נקיות" בנושא הזה.

אני ממליצה שנציע ועדה מקומית-מקצועית ולא ועדה

מקצועית בינמשרדית. אנו צריכים לדאוג לכך שהחקיקה תשמור בצורה "נקיה" על-כך שבאמת

רק מי שמגיע לו ~ יקבל.

השאלה הנשאלת בהקשר הזה היא; מי ימנה את הוועדות

המקצועית?

י. שמאי; אם הפונקציות תהיינה מוגדרות הרי שבכל ישוב הנושא

הזה קיים.

היו"ר א. נמיר; מי יקבע? - המוסד לביטוח לאומי.

י. שמאי; רק שלא יביאו רופא מצפון הארץ לדרומה.

ד. שניט; הכוונה היא הרבה יותר פשוטה. אין מדובר ברופא

קבוע ולאו דווקה אחות קבועה. הרופא יכול להיות

הרופא המטפל או שהעובד הסוציאלי יהיה העובד הסוציאלי של שירותי הרווחה המקומיים.

אין כוונה "לבנות" פונקציות נוספות.

י. פרץ; המוסד לביטוח לאומי בשיתוף עם הרשות המקומית, או

בהתייעצות עם הרשות המקומית.

היו"ר א. נמיר; ההצעה שלכם על צורת הפיקוח יותר "קשה" מאשר ההצעה

המקורית בחוק. אתם הופכים את הסדר ועלי זה איננו

מקובל.

מי ימנה את הוועדות?



רשות הדינור ליועץ המשפטי שלנו, מר בוטון,

אני רוצה "לחרד" את שאלתה של היושבת-ראש, בנושא

מי יקבע אם אדם

זקוק לגימלת סיעוד או לא?

"קבע המוסד", זאת אומרת שבשלב הראשון

המוסד לביטוח לאומי קובע אם התמלאו במבוטח התנאים האלה והאלה.

אז קודם כל צריך להחליט מי קובע? המוסד לביטוח לאומי

או ועדה מסויימת?

לפי השגת המוסד לביטוח לאומי היות והוא ממונה על ביצוע

החוק, הוא יקבע את עצם הזכאות לסיעוד, זאת השאלה הראשונה,

מי יתן את שירותי הסיעוד האלה? ועדה

מקצועית או ועדה מקומית או כל ועדה אחרת?

צריר להפריד בין שתי הסוגיות,

לא צריך ועדה מקצועית, לשאלה הנשאלת: מי קובע? -

המוסד לביטוח לאומי,

מי קובע את הזכאות? - המוסד לביטוח לאומי,

לשאלה מי יתן את השירות אני משיב שברגע שקיימת

קביעה בקשר לזכאות של המוסד לביטוח לאומי, מי יתן את השירות זאת שאלה טכנית,

אני סבורה שצריך להפריד בצורה יותר "חדה" בין שתי

הפונקציות, אני חושבת שצריכה להיות ועדה מקצועית,

בנושא הזה צריכה להיות קביעה מקצועית, צריכה להיות אפילו החלטה מתי להמליץ שאותו אדם

יועבר למוסד ומתי ימשיבו לשלם לו בבית גימלת סיעוד,

אם צריכה לקום ועדה ציבורית היא צריכה לקום למה

שכתוב בסעיף קטן [ב], בשביל "שירותי הסיעוד שיש לספק למבוטח" וזה אצלנו בסימן שאלה

כיוון שמדובר בוועדה מקצועית,

הוועדה הציבורית צריכה לקבוע - -

בשביל זה קיימות רשויות מקומיות, מדוע לסרבל? "

אחת הבעיות של החוק היא בנושא של הוועדות המקומיות;

הקמת עוד פונקציה, לוועדות המקומיות יהיו משרדים,

מזכירות, רכב ואש"ל ולא ישאר שום דבר בשביל הקשישים מהחוק הזה,

שאלת הוועדות המקומיות היא אחת השאלות המכריעות

ביותר בכל החוק,

רשות הדיבור למר בריצמן,

מעניין לשמוע את כל הפרשנויות לפי הסעיף הזה אולם

לפני שאתם מחליטים או קובעים משהו אני אבקשכם

לשמוע איר אנו רואים את הנושא,

הצענו את הצעותינו לא ב"חלל ריק", יש לנו נסיון

בעבודה,

קיימת דרך לפיה אנו קובעים אם אדם זקוק לשירותים

מיוחדים, אני לא בקיא מספיק בנושא הזה לכן אני אבקש משלמה להסביר את העניין, על-כל-

פנים הכוונה שלנו היא להגיע למצב כזה שברגע שאדם מגיש את התביעה, במהירות הגדולה

ביותר תיקבע מה מידת מוגבלותו ולאילו שירותים הוא זקוק,

רשות הדיבור למר שלמה כהן,

ש. כהן; הכוונה היא באמת ובתמים לקצר את התהליכים ולא

להרחיב או לסרבל אותם.

את התהליר צריך לחלק לשניים. קודם כל מובן שכל

אדם פונה לשם קבלת תביעתו לקיצבה למוסד לביטוח לאומי. זה הגוף האחראי על ביצוע החוק.

כל אדם יכול לפנות לסניף הביטוח הלאומי הקרוב לביתו ולתבוע קיצבה. דבר ראשון שצריך

לעשות הוא לבדוק אם מתקיים בו התנאי הבסיסי והוא: האם הוא מוגבל בתיפקוד?

היו"ר א. נמיר; מי קובע זאת?

ש. כהן; הקביעה היא קביעתו של איש מקצוע בלבד. אחות

מקצועית. אנו סבורים שהאחות צריכה להיות של קופת-

חולים.

העניין פשוט כתכלית; אין כוונה לכך שהמוסד לכיסוח

לאומי יפתח מערכת חדשה של אחיות אלא ינצל את האחות שכבר קיימת בקהילה. יש לנו נסיון

"עשיר" בנושא הזה.

תהיה לנו רשימה של אחיות מקומיות בכל ישוב וברגע

שנקבל תביעה היא תועבר מייד לאחות קופת חולים המקומית והיא תעשה את הבדיקה .

קיים איבחון שמקובל על דעת הכל. אם יתברר שאותו

אדם איננו מוגבל מבחינת התיפקוד התשובה תהיה שלילית אוסומאטית. יש הרבה מאד פניות סרק

של אנשים שאינם עונים על מבחני התיפקוד ומבחינת החוק אין להם זכאות.

אם אדם יענה על מבחן התיפקוד שהאחות תערוך לו,

מכאן ואילך התהליך יהיה מקוצר מאד.

מכל מקום לאחות, יחד עם העובדת הסוציאלית, יש את

כל האינפורמציה ואנו הצענו לצרף אליהן פקיד תביעות של המוסד לביטוח לאומי.

אחות, עובדת סוציאלית ופקיד תביעות של המוסד לביטוח

לאומי יצטרכו להחליט על הזכאות והם גם יצטרכו למצוא את הפתרונות לבעיות שתתעוררנה.

ועדה מקומית. הכוונה

היא לכך שתהא ועדה שמורכבת מצוות מקומי בעלת פונקציות מקצועיות.

זה לא מה שכתוב.

אינני מבין מדוע חברי הוועדה קיבלו את הרושם שמדובר

בתהליך מסורבל.

אני מקבל את הגישה שלך ואינני רוצה להתווכח האם זאת

תהיה אחות או עובדת סוציאלית, אולם בהצעת החוק

כתוב ש"השר ימנה ועדות מקומיות לענייני סיעוד, ויקבע את אזורי פעולותיהן והרכבן,

ובלבד שנציגי משרד העבודה והרווחה, משרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי יהיו חברים בכל

ועדה מקומית.". זאת אומרת שמדובר על עוד הרבה נציגים וזה דבר שאיננו מקובל עלי.

אחות בקופת-חולים איננה יודעת מי איננו מתפקד?

העובדת הסוציאלית בוודאי שיודעת וגם הרופא המקומי יודע.

ועדה מקצועית צריכה להיות מורכבת מרופא, אחות

ועובדת סוציאלית. זה הסעיף היחיד שאני מציע להכניס.



היו"ר א. נמיר; אחות בלבד איננה מספיקה. אני בעד הקמת ועדה

מקצועית שתמנה רופא, אחות ועובדת סוציאלית.

באשר לעניין המשרדים - אנו יודעים איר החוק "יתבשל". כל אחד ירצה להבטיח לעצמו את

"חלקת אלוהים הקטנה" שלו.

עם כל הכבוד אינני רוצה שימנו איזה פקיד שישב

בוועדה, שבינו ובין המקצוע אין ולא כלום.

המוסד לביטוח לאומי הוא "בעל-הבית". הוועדה חייבת

להיות ועדה מקצועית.

בהקשר הזה נשאלת שאלה אחת והיא בקשר לזמינות השירותים.

אינני מאמינה שנציגי המשרד יתנו את התשובה לזמינות השירותים והמגמה שלנו היא לפשט את

החוק ולקצר את התהליכים כדי שהקשישים יוכלו לקבל את השירותים להם הם זקוקים.

אני מטילה את הנושא הזה על היועץ המשפטי של הוועדה.

הוועדה האמורה צריכה להיות ועדה מקצועית, מקומית, מורכבת משלושת הגורמים שציינו.

ש. כהן; גם רופא?

היו"ר א. נמיר; גם רופא.

י. פרץ; מדוע שלא יהיה ייעוץ עם הרופא המטפל?

ש. בריצמן; יש לנו נסיון בשירותים מיוחדים. זה דומה לנושא הסיעוד.

הבדיקות שנעשות בשירותים המיוחדים הן של שאלונים

שעברו דיונים בבתי-הדין לעבודה.

היו"ר א. נמיר; אתה עוסק כאן בבני-אדם, לא בשאלונים.

אחות מספיקה?

ש. בריצמן; לבדיקת תיפקוד כן.

היו"ר א. נמיר; בעיני לא.

ש. בריצמן; בעצם כולנו רוצים את אותו הדבר; שהבדיקה תהיה

מהירה ושאפשר יהיה להתחיל לשלם.

היו"ר א. נמיר; כולנו רוצים שהבדיקה תהיה הטובה ביותר מבחינה

מקצועית.

ש. בריצמן; הנסיון שלנו בשירותים מראה שהדרך שלנו נותנת פתרון

מהיר וקל.

4

היו"ר א. נמיר; הדרך הזאת איננה מקובלת עלי.

רשות הדיבור למר נסים ברוך.

אילי איננו שמים-לב לכך כי תפקידה של הוועדה המקומית

שונה מקביעתו האובייקטיבית של הפונה. המצב האובייקטיבי

של הפונה נקבע בכלל בחוק על~פי תהליכים מקצועיים בלי מעורבות פקידים.

מומחים צריכים להחליט אם בדיקה של מבחן תיפקודי

שנעשית על-ידי אחות ציבורית צריכה התערבות של רופא או לא.



קיימת מיגבלה של כח-אדם שכתוצאה ממנה יהיה עיכוב

זכאות. צריך להתאיט את כח-האדם המתאים למשימות שהוא צריו לבצע, בדיקת אי.די.אל.

נעשית על-ידי אחות מסויימת ולא על-ידי דופא. מדובר על מומחיות ספציפית.

התפקיד של הוועדה המקומית הרבה יותר מורכב והוא

קשור בתיאום עם נתינת השירותים.

המוסד לביטוח לאומי הוא זה שמייצג את הלקוחות,

לא אף אחד אחר לצורך עניין זה.

היו"ר א. נמיר; רשות הדיבור לדייר שביס.

אני מקבל את שני העקרונות: מקצועיות ומהירות.

יחד עם זאת שכחו עוד מרכיב אחד והוא שצריכה להיות

הערכה כוללת.

הסיוע נחשב לקטע בתוך מערכת שירותים כוללת שצריך

לתת לקשיש.

המטרה של ההערכה המקצועית, כדי לא לפשט אותה, היא

שאותה קבוצה מקצועית של אנשים תוכל לתת הערכה גם של התיפקוד וגם לשאלה איך אותו אדם

מתפקד בתוך המשפחה והאם אפשר להשאיר אותו בבית או להעבירו למוסד?

הוויכוח איננו סביב פישוט או הרחבה.

הצעתנו היא שיהיה צוות הערכה שיתן תשובה כוללת

על זכאות הסיעוד ועל היקפה. ה-"יו-יו" של אחות שלאחריה מישהו יצטרך להתאים את השירותים

לא יתו פתרון אלא רק מציע פעולה בשלבים.

ברצוני לומר למר נסים ברוך כי המגמה שלנו היא דווקה

לחזק את מעמד הביטוח הלאומי בחוק הזה, אינני רוצה

שתיווצר תחושה הפוכה.

שמעתם את ההערות ואת ההצעות. אנו מבקשים שיאמר

בחוק שיהיה צוות מקצועי ומי השלושה שישבו בו. אני מבקשת מהיועץ המשפטי של הוועדה

יחד עם היועצים המשפטיים האחרים להכין נוסח אחד או שניים. טוב שתהיה לנו אלטרנטיבה.

הנושא הזה יחזור לדיון בוועדה.

איננו רוצים שהוועדות תהיינה לא מקצועיות.

כוונותיו של שלמה "נקיות" כמו קריסטל אולם מה

שקורה בשטח - זה כבר סיפור אחר לגמרי.

אני מבין מדברי היושבת-ראש שמי שקובע את הזכאות

הוא המוסד לביטוח לאומי, כולל אם האיש זכאי

לסיעוד, ואיזה גובה גימלה מגיעה לו.

ומה יעשה הצוות המקצועי?

את הזכאות לגימלת סיעוד קובע המוסד לביטוח לאומי

או לא?

תסלח לי; בשביל מה צריך ועדה מקצועית? האם כוונת

שאלתך היא לכך שוועדה מקצועית תיקבע אולם המוסד

לביטוח לאומי יחליט ממילא מה שהוא רוצה?

אנו רוצים לקבל תשובה לעניין המקצועי, יחד עם זאת

בשבילנו "בעל-הבית" הוא המוסד לביטוח לאומי ולא אף אחד אחר.



איננו רוצים שתוקם ועדה של עסקנים. אנו רוצים

שתקום ועדה של אנשי מקצוע שתיתן תשובות לזכאים.

י. שמאי; קודם הזכירו שהמוסד לביטוח לאומי קובע את הזכאות.

כיצד הוא עושה זאת?

מ. בוסון; באמצעות ועדות מקצועיות. אין סתירה בין דברי

היושבת-ראש לבין דבריו של מר בריצמן. מה שהיושבת-

ראש אמרה הוא שהיא איננה רוצה שפקיד מהמוסד לביטוח לאומי יקבע את הזכאות.

ש. כהן; האחריות הכוללת לביצוע החוק חלה על המוסד לביטוח

לאומי. התשובה לתובע חייבת להינתן על-ידי המוסד

לביטוח לאומי.

המוסד לביטוח לאומי לא יקים מנגנון לצורך בדיקת

זכאות אלא יעזר בכוחות מקצועיים; אחות או עובדת סוציאלית. היושבת-ראש הציעה להוסיף

לצוות הזה גם רופא ובנושא הזה אנו חלוקים.

בדיקת התלות הוא נושא שנמצא בתחום מומחיותה של אחות.

אחות היא זאת שמבצעת את מבחני התיפקוד, יחד עם זאת אינני אומר שאין צורך בהתייעצות עם

רופא.

י. שמאי; אתה מקבל את הקביעה של אחות ולא את זאת של הרופא7

היו"ר א. נמיר; עד היום זה היה המצב.

ש. כהן; המבחן התיפקודי הוא נושא בדוק וידוע.

היו"ר א. נמיר; בנושא הזה אני אבקש לשמוע מה דעתו של משרד הבריאות.

אינני מוכנה, בכל מקרה, לסמור על שיקוליה של אחות.

סיימנו את הדיון בסעיף הזה. אנו מבקשים לקבל הצעה

או הצעות-אלטרנטיביות. תשקלו גם את ועדת הערר שהציע חבר-הכנסת פרץ.

ש. בריצמן; בהגדרה הראשונה של מבוטח שתיקנו על-פי בקשת הוועדה

היה כתוב שמי שזכאי לגימלת סיעוד זה גבר שמלאו לו

ששים וחמש שנים ואשה מגיל ששים.

נחזור לנושא הזה ונכניס אותו למקום אחר בחוק.

המקום המדוייק ייקבע בהתייעצות עם היועצים המשפטיים והוא יופיע בנוסח הסופי.

"הרחבת סוגי זכאים וגימלאות 127צג. השר רשאי

בתקנות, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת -

[1] להחיל את הזכאות לגימלת סיעוד גם על מי שטרם

מלאו לו ששים וחמש שנים בגבר וששים באשה;

[2] לקבוע סוגים נוספים של גימלאות שיינתנו

למוגבלים בתיפקוד, וכללים, תנאים, מבחנים, שיעורים ומועדים לתשלומן.".

אנו משאירים אופציה שכאשר ירווח נרחיב את חוק

הסיעוד גם על מי שטרם מלאו לו ששים וחמש שנים בגבר וששים באשה ולתת סוגים נוספים של

שירותים או גימלאות במסגרת החוק.

זאת אופציה שהכנו כמחשבה לגבי העתיד, כאשר ירווח.



מ. בוטון; אט הבנתי נכון, האוצר איננו משתתף לפי החוק הזה

במימון גימלה או במימון סיעוד, אין השתתפות

תקציבית מצדו. כל הכספים שמתייחסים לחוק הזה באים מכספי מבוטחים של עובדים, של

מעבידים ושל עובדים עצמאיים, כאן אתם כותבים: ",,, בהסכמת שר האוצר,,,", מדוע

צריכה להיות פונקציה כזאת אם שר האוצר לא תורם מהתקציב בחוק הזה?

בהתייעצות עם שר האוצר,

מה שכתוב בהצעת החוק מקובל כאשר יש כספים מהאוצר,

רשות הדיבור למר נסים ברוך.

לפני הגשת הצעת החוק קיימנו דיונים שכללו מספר

1, במשך מספר שנים לא יעלו

את אחוז הגביה; 2, אמנם אין מגבלה תקציבית אולם סדר-הגודל של ההוצאה יעמוד במסגרת

מסויימת של אומדן,

זה היה חלק מהמגבלות שהממשלה קיבלה לפני הצעת

החוק, שר האוצר, כדי שיוכל לשמור על מערכת המגבלות, בשונה מכל סעיף אחר בחוק הביטוח

הלאומי, רצה מועורבות בעניין הזה, הוא רצה שכאשר יגיעו לכללים האלה שהוא יוכל להביע

דעתו בצורה יותר חד-משמעית,

בפועל זה סעיף שמגביל את סמכותו של שר העבודה

והרווחה, אולם שר העבודה והרווחה הסכים לכך,

אם המוסד לביטוח לאומי מציע הצעה מסויימת שעוברת

את מועצת המוסד לביטוח לאומי ושר האוצר מתנגד לה, הוא מביא את הנושא לממשלה ואז יש

הכרעה בממשלה, כלומר שגם היום יש זכות לשר האוצר בכל נושא שקשור בביטוח הלאומי והוא

יכול להביאו לדיון בממשלה,

בגלל חשיבות עצם חקיקת החוק שיביא שיפור במצב -

היה כאן ויתור, היתה גם הסכמה,

תודה, את התשובה ידענו קודם שנשאלה השאלה,

שאלתו של מר בוטון נשאלה כיוון שמדובר בתופעה חדשה

בחקיקה, במקום כמו הכנסת כל תקדים הוא פרובלמה, מעתה ואילך לא יצטרכו בכלל הסכמה

של שום שר, לכל נושא יכניסו את שר האוצר, בלי ההסכמה בסעיף הזה אי-אפשר היה להביא

",,,ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת,",

היושבת-ראש הסכימה להשאיר את הסכמת שר האוצר?

אחרת לא היה חוק,

אפשר להגיש הסתייגות?

כאן כתוב שאפשר יהיה להרחיב את הנושא גם לגילאים

שפחות מששים וחמש ופחות מששים, בהתחלה היה כתוב

שהחוק יחול רק על בני ששים וחמש ובני ששים,

בשלב הראשון יחילו את הזכאות לגימלת סיעוד רק על

מי שמלאו לו ששים וחמש בגבר וששים באשה, יחד עם זאת היה רצון לשמור על אופציה שאפשר

יהיה להחיל את הזכאות גם על מי שטרם מלאו לו ששים וחמש שנים בגבר וששים שנים באשה,

אינני מבינה.

בשלב זה הצהרנו שגימלת הסיעוד תינתן רק לנשים מעל

גיל ששים ולגברים מעל גיל ששים וחמש, זה ברור,

אלא שהנושא הזה היה כתוב במקום לא נכון, הוא יעבור למקום אחר,



היו"ר א. נמיר; זה יהיה כתוב כאן?

ש. בריצמן; לא,

היו"ר א. נמיר; אתם תמציאו לנו את הנוסח.

ש. בריצמן; כמובן,

י, פרץ; ברצוני להתייחס לסעיף 127פה,[א],

היו"ר א, נמיר; כמעט על כל הסעיפים אנו צריכים לקבל תשובות,

לגבי סעיף קטן [1] של סעיף 127צג - נקבל נוסת תדש.

אני מבקשת לקבל גמ נוסת וגס את המיקום המדוייק,

לסעיף קטן [2] אין התנגדות,

אני מכריזה על הפסקה בישיבה, נתכנס שוב בשעה אתת

ועדה ארצית,

הישיבה הסתיימה בשעה 10,45

ו