הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



פרוטוקול מסי 187

מישיבה פתוחה של ועדת העבודה והרווחה

יום ג'. ל' באדר א' התשמ"ו - 11.3.86. שעה 11.00

חברי הוועדה; א. נמיר - היו"י

נ. ארד

צ'. ביטון

ח. גרוסמן

מ. ותד

ר. כהן

י. פרץ

מוזמנים; ב. חקלאי - מנכ"ל שירות התעסוקה

ע, כ"ץ - משנה למנכ"ל שירות התעסוקה

ז. חן - דובר שירות התעסוקה

י. ברק - יועץ משפטי של משרד העבודה והרווחה

נ. אורי - ממונה על יחסי עבודה, משרד העבודה

והרווחה

פרופ' ר. בן-ישראל - יועצת הוועדה לחקיקת עבודה

ע. כורך - מנהל לשכת תעסוקה לאזור ירושלים

ג. פיש - מנהל לשכת תעסוקה לאזור ת"א

י. שושני - מנהל לשכת תעסוקה לאזור חיפה

מ. בן-דב - מנהל לשכת תעסוקה לאזור גליל עליון

ש. מניס - מנהל לשכת תעסוקה לאזור עמק יזרעאל

ס. ח'ליל - מנהל לשכת תעסוקה נצרת

א. סמוכה - מנהל לשכת תעסוקה לאזור גליל מערבי

ד. דרור - לשכת תעסוקה לאזור שרון צפוני

ש. ספינזי - לשכת תעסוקה לאזור שרון צפוני

ש. סגל - מנהל לשכת תעסוקה לאזור שרון דרומי

א. בכר - מנהל לשכת תעסוקה לאזור השומרון

ח. לוי - מנהל לשכת תעסוקה לאזור דן

י. קרנר - מנהל לשכת תעסוקה לאזור רחובות

א. פנירי - מנהל לשכת תעסוקה לאזור הדרום

ל. מיוני - מנהל לשכת תעסוקה לאזור נגב מרכז

נ. כהן - מנהל לשכת תעסוקה לאזור נגב מערבי

מ, כהן - מנהל לשכת תעסוקה לאזור נגב צפוני

מ. חרמון - מנהל לשכת תעסוקה אילת

ע. תמיר - הוועד הפועל של ההסתדרות

ג. הרפנס - ממונה על נושא הקבלנים הפרטיים

בהסתדרות

י. גטניו - יו"ר ועדת העבודה בלשכת התיאום

של הארגונים הכלכליים

י. ארן - מרכזת לשכת הקשר בין ההסתדרות והכנסה

י. גידלי - רכזת מידע של הוועדה

מ. בוטון

א. אדלר

צ. ספרן

א. התגברות האבטלה.

ב. שימוש בקבלנים פרטיים - הצעה לסדר היום של חברת הכנסת

א. נמיר.



היו"ר א. נמיר;

אני פותחת את הישיבה.

אם איו התנגדות של חברי הוועדה אני מכריזה על הישיבה כישיבה פתוחה.

א. התגברות האבטלה

ב. שימוש בקבלנים פרטיים - הצעה לסדר היום של חברת-הכנסת א. נמיר

אומר לי מנכ"ל שירות התעסוקה שזו הפעם הראשונה בתולדות הכנסת שכל מנהלי

לשכות התעסוקה האזוריות בארץ מוזמנים לישיבת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. מאחר

שזו היתה יזמה שלי אני רוצה לברך את כולכם ואני מצטערת שאנחנו מזמנים אתכם

בעקבות שני דברים לא כל כך שמחים - נושא האבטלה, שגוברת והולכת, ונושא הקבלנים

הפרטיים, שגם בו אנחנו רואים נושא מאד מצער וכואב, ביחוד בעובדה שהוא מתפשט -

שני נושאים שנקיים בהם דיון משולב.

הרעיון שלי לזמן את מנהלי לשכות התעסוקה האזוריות נבע משני ר1ביקורים

בלשכת התעסוקה בתל-אביב ולבשכת התעסוקה באשדוד.

מדיוני הוועדה וממה ששמעתי ממנהלי הלשכות במקום הגעתי למסקנה שיש דברים

שחשוב שנשמע אותם מכם.

אנחנו מכירים את מפת האבטלה בארץ, אנחנו מכירים את הסטטיטטיקה, את האחוזים,

כי מדי שבוע אנחנו מקיימים דיונים עם חישובים שבהם מוקדי אבטלה קשים ביותר -

חיפה, הצפון וערי הפיתות - ואנחנו יודעים שבחלק מן המקומות שיש ביקוש לעובדים,

העובדים אינם מוכנים ללכת לעבודה, ברובם המכריע של המקרים - לפי הערכתי - בגלל

השכר הנמוך שמוצע להם.

?שנה בעיה אחרת והיא הבעיה של הקבלנים הפרטיים. הגעתי למטקנה שיש חובה רבה

להעלות את הנושא הזה על סדר יומנו מאחר והתופעה מתרחבת מאד ומאחר והתחושה - לא

רק שלי, גם של הלק מחברי הוועדה - היא שדווקה בגלל מצב האבטלה ודווקה בגלל המצב

שחלק מן המפעלים נקלעים לקשיים כספיים מעדיפים המפעלים לקבל כוח עבודה זול על

ידי קבלנים פרטיים, ואני מדברת עכשיו על כוח עבודה יהודי, לא רק על כוח עבודה

ערבי. הדבר נעשה, לפי הערכתי, בניגוד מוחלט לחוק שירות התעסוקה.

אומר את הדברים שהעליתי במליאה באופן תמציתי: דיברתי על התפשטות הבעיה, על

הסכנה שהיא מהווה קודם כל לציבור העובדים, לזכויות שלהם, למוסר העבודה ולטוהר

העבודה. הבאתי לדוגמה את התעשיה האווירית, ואני יכולה להוסיף גם את אל-על -

אולי עוד נספיק לקיים דיון בנושא זה באחת הישיבות הקרובות - ומקומות מאורגנים,

מקומות מסודרים שמעדיפים להעסיק עובדים דרך קבלנים פרטיים או להעסיק עובדים על

פי הוזים אישיים וזמניים , כשהעובדים, מצידם, חותמים על ויתור על זכויותיהם.

מעבידים אלה באים לנגוס באופן מאד ברור בזכויותיהם של העובדים, והבאתי למליאה

הסכם שנחתם עם חברה בשם או.אר.אס, שבו מחתימים את העובדים על הצהרה האומרת:

"העובד מצהיר בזאת כי לא תהא לו כל תביעה וכי הינו מוותר על כל זכות תביעה כנגד

כל מקום תעסוקה אליו יישלח על ידי או.אר.אס בכל הנוגע ליהסי עובד-מעביד

ולזכויותיו כעובד על פי כל דין שהוא". בנוסף לכך מחתימים אותו על סעיף האומר: "

העובד מצהיר בזאת כי ידוע לו כי כל הסכם עבודה ו/או תנאי שכר ו/או תעסוקה כלשהי

החלים על העובדים במקום אליו יישלח על ידי או.אר.אס לא יחולו עליו וחינו מוותר

על כל זכות או תביעה בהקשר לכך". באותו חוזה גם מוחתם העובד על ויתור של 15%

משכרו כדמי עמלה לאו.אר.אס במערכת התיווך בין הקבלן הפרטי לבין מקום העבודה,

ונאמר לי שבחלק מן המקומות מתבקשים העובדים לשלם תשלום חודשי לאותם קבלנים שעולה

על 15%.



צ'. ביטון!

בחברות השמירה משלמים יותר.

היו"ר א. נמיר;

לפי הערכתי, הקבלנים האלה, המשמשים היום בהברות לאספקת עובדים, הם כמו

הראיסים. הכרנו את הראיסים רק אצל העובדים הערבים, היום זה הופך לתופעה גם אצל

היהודים. תופעה זו של קבלנים, שהם קבלני משנה, מכוונת לעקוף את ההסכם הקיבוצי

שעליו וזותמת ההסתדרות על מנת להוזיל את עלות העבודה במפעלים. מבצעים את העבודה

המוזמנת במהיר מוזל על חשבון פגיעה בתנאי העבודה של העובדים. דוגמה: מפעלי ים

המדפיס הממשלתי, ששם הממשלה, כגוף ציבורי, כגוף

מאורגן, פיסרה עוברים וקיבלה במקומם קבלני משנה שיעסיקו עובדים. דוגמה נוספת:

מע"ץ. הממשלה פיסרה מספר גדול מאד של עובדים והיום לוקהים קבלנים פרטיים שיעשו

אותה עבודה שעשו פועלי מע"ץ במשך עשרות שנים. אפשר להביא גם את הדוגמה של "דנאל"

שבמסווה של פעילות כדוגמת חברות אחרות מבצעת בפועל עבודה של לשכות פרטיות על מנת

לא לעבור על חוק שירות התעסוקה. עוקפים ביודעין את חוק שירות התעסוקה.

אדוני מנכ"ל שירות התעסוקה, כאשר נאמר לי שלחלק מן החברות הללו, בחלק

מלשכות העבודה, יש שולחן קבוע ומותר להן על פי החוק או על פי הנחיה שלכם לעשות

הכיצד? נמסר לי שנתקבלה הוראה ממנכ"ל שירות התעסוקה לגבי חברות

קבלניות מסויימות, שהן יכולות להיות בין כתלי לשכות ותעסוקה ולפעול. אצטט בדיוק

" על פי חוק שירות התעסוקה קיים איסור מוחלט לנהל ולקיים לשכת

עבודה פרטית העוסקת בתיווך עבודה אלא אם כן קיבלה רשיון לכך מאת שר העבודה

והרווחה. השר רשאי לתת רשיון אך ורק ללשכה פרטית שהיא של ציבור, שהיא מנוהלת על

ידי גוף ציבורי ושאיננה מיועדת להפקת רווחים". לי נמסר שיש הוראה משירות התעסוקה

להתיר לחלק מן החברות האלה לעשות את עבודתן בתוך כתלי לשכות התעסוקה ואני רואה

זאת כדבר מאד חמור.

האם זה היתר בכתב?

נשמע ממנכ"ל שירות התעסוקה.

הוראה כזאת לא יכול מנכ"ל שירות התעסוקה לתת בלי הוראה ברורה ומפורשת שלי

השר. על פי החוק רק לשר מותר לתת הוראה כזאת, ויש להניח שמנכ"ל שירות התעסוקה

עשה זאת על פי הוראה של השר. כך אומר החוק.

המיפגש בין כתלי ועדת העבודה והרווחה הוא אכן חוויה שלפי דעתי המשקל שלה

והטיב שלה פועלים לחישול שירות התעסוקה, שכן נמצאים כאן מנהלים של שבעה-עשר

אזורי תעסוקה שחובקים את המדינה מכל צד ועומדים יום יומית באגד הסניפים שהם

ממונים עליו, כאשר בכל ישוב בעל צביון אורבני יש סניף. הם נמצאים בחזית הראשונה

שוחרי עבודה, מובטלים, מצד אחד - בין אם מפוטרים או מצטרפים

חדשים לכוח העבודה - ומעסיקים שוחרי עובדים שלוחצים ולוחצים.

כאשר אני מונה את תפקידי שירות התעסוקה חוץ מתיווך עבודה, שזה התפקיד

העיקרי, אני לא שוכה להדגיש שהשירות מקיים פונקציה של ספיגה. הוא סופג כל כך

הרבה מרידות, מורת רוח, ציפיות מתוסכלות, כאשר אינני צריך לטרוח לצייר בפני ועדה

זו מהו דיוקנו של אדם שאיננו עובד. יש ספיגה בלתי מוגבלת שנותנת את אותותיה



באנשים ואפשר לומר שמצב התעסוקה במרינת ישראל, עם כל כובד המשקל שלו, טרם הגיע

למסלול פרוע ובלתי נשלט לא מעט בזכות העבורה היומיומית הנעשית על ידי כ-900

עובדי שירות התעסוקה לסוגיהם בכל רחבי הארץ, שנותנים לאנשים את התשובות, שעושים

ושוקדים למען השגת פתרון לכל אחד ואחד, כולל שכנוע לצאת זמנית לעבודה לא מתאימה

ותוך הבטהת הזכויות לעבודה מתאימה כאשר זאת נמצאת.

החבורה היושבת כאן נושאת על כתפיה אותו מטען כמוס של דחף אנושי, של

תסכול אנושי. כדאי זאת לדעת, ואני מעריך מאד את כל דברי העידוד ששמענו מפי

היושבת-ראש. החבורה היושבת כאן רשאית לקבל ממדינת ישראל הבעת הערכה והוקרה בצד

האחריות רובלתי פוסקת שמוטלת עליה.

התפתחו במדינת ישראל במרוצת השנים שתי צורות שלש אספקת עבודה זולת שירות

התעסוקה. צורה אחת היא הקבלן שמקבל על אחריותו, בחוזה עם הקבלן הראשי, ביצוע

עבודה מיוחדת עם עובדיו, וזה קבלן המשנה. לקבלן המשנה יש יחסי עובד-מעביד עם

הקבלן הראשי וכן עם עובדיו. צורה זו קיבלה לגיטימציה בפסקי דין של בית-הדין

לעבודה. יש חברות שהצביון המשפטי שלהן במשפט האזרחי הוא כשל מעבידים שלשכת

שירות התעסוקה נותנת להם שירות כפי שהיא נותנת לכל מעביד שהוא. זכותן לקבל

עובדים כאוות נפשן אם שירות ותעסוקה אינו מספק להן עובדים בפרק זמן קבוע. לא

הצורה הזאת ולא הצורה השניה טעונות אישור משירות התעסוקה. שירות התעסוקה אינו

מוסמך לתת אישורים, הוא חייב לתת תשובה למי שמופיע בפניו כמעביד וכעובד.

באשר לביקורו של מעביד כזה בתור כתלי הלשכה: אנחנו מעודדים מעבידים כאשר יש

קושי בהבנת מינוחים וכאשר עדיף שמנהל כוח אדם יטול חלק בפעולת המיון ויעזור לנו

ולעובד לקבל צביון יותר עמוק של תעסוקה ספציפית.

לשכות פרטיות שמסוות את פעולתן כי שירות התעסוקה הוציא אותן

מתחולת הסמכות של שירות התעסוקה, שכן סעיף 74 לחוק שירות התעסוקה, בניגוד

לסעיפים אחרים, אינו משתמש במושג שעובד השירות רשאי להיכנס ללשכה פרטית ולהפעיל

סמכויות משטרתיות, מה שהוא כן רשאי לעשות בכל מקום אחר. סעיף 74 לחוק שירות

התעסוקה מדבר על כך שעובד מדינה, שהוסמך לכך בכתב על ידי שר העבודה, רשאי להיכנס

בכל עת סבירה לכל לשכה פרטית. שירות התעסוקה לא צויין כאן.

התוצאה של תיווך פרטי שלא כחוק - לא תיווך עבוז-ח

לגיטימי - היא בכך שהעובד המתקבל הופך להיות עובד ואין המעביד חייב בתנאי

עבודתו. לעומת זה, צורת הקבלנות מנציהה במפעלים שני סוגים של עובדים שעובדים זה

ליד זה עם פערים בשכר, עם לחצים אנושיים, חברתיים ואחרים.

כל עוד הקבלנות התעסוקתית במדינת ישראל אפשרית כמו כל קבלנות אחרת אנחנו

צריכים לדעת שיהיה לנו שיג ושיח עם קבלני משנה, ששירות התעסוקה יראה בהם

מעבידים, כאשר הוא מנוע לפי סעיף 3 לחוק שירות התעסוקה להיכנס לבעיות בתנאי

עבודה, שכר עבודה וכו'.

אני מציעה שנשמע את הבעיות בשטח, כפי יביאו אותן, באורח תמציתי, מנהלי

הלשכות האזוריות.

מצב התעסוקה באזור ירושלים , לפי הסיכום שנת 1985, הוא מן הטובים בארץ. סך

כל האבטלה מגיעה ל 0.66%-בממוצע שנתי.



אין טעם להלאות את הוועדה במספרים, אבל זה כמובן לא משחרר אותנו מן השאלה

העומדת על הפרק. משחק העבודה הוא רוופשי באופיו, אין אונסים מעביד לקבל עובד

כלשהו ואין אונסים עובד להישלח לעבודה אם איננו רוצה בה. התייחסותנו לקבלנים

הפרטיים היא שלילית. הם נוגסים גם במעמדנו, הם נוגסים גם בעובד ואולי אפילו

במדינה, אבל אם משהק העבודה חופשי באופיו, המעביד מסיבה שלו - בין אם היא

אובייקטיבית או סובייקטיבית - פונה לשירות הלשכות הפרטיות ויש לו כיסוי לזה:

אולי הוא לא רוצה לקבל כל מי שאנחנו מפנים, אולי הוא מציע תנאים פחותים, ואם הוא

פונה ללשכות הפרטיות הוא מקבל דרכן כל מה ששנראה לו,מה גם שההפניה של העובד דרר

הלשכה הפרטית מכוסה באמצעות החזרת מס ומס הכנסה. גם המודעות "דרושים", המופיעות

בעתונים, תורמות לכך. בחלק גדול מצאי ההזמנות האלה נמצא גם אצלנו, אבל המודעות

"דרושים" עושות תעמולה למעביד זה שהוא קיים, כשההוצאות שלו לענין זה מוכרות

כהוצאות עסקיות.

אנחנו רואים בראש מעיינינו לשרת את מעסיקים, כי בהם אנחנו רואים מקור

קיומנו, כאשר בסופו של דבר אנחנו משרתים את המובטלים. אם בחוק אנחנו מוגדרים

כמתווכים, אנחנו לא יכולים לקיים תיווך אם לא נשרת את המעסיק. לתת תיווך למעסיק

להציע עבודה לדורשיה, זו מהות עשייתנו, אבל העשייה שותקה, היא בקפאון.

כוח האדם העומד לרשותנו בלשכות לא עומד בשום יחס לכוח האדם בלשכות הפרטיות. שעות

קבלת קהל הפונים הן יחסית מעטות, כוח האדם דל, הלשכות לא מן המשופרות במבנה

הפיסי שלחן ולא נוצצות כמו הלשכות הפרטיות וכל זה פוגע בנו. אנחנו כנראה לא

מצליחים להגיע לכך שהמדינה, שהקימה אותנו כשירות ממלכתי, תעמיד לרשותנו את כל

משאבי כוח האדם והמשאבים הפיסיים והכספיים כדי לשפר את השירות למען המובטל.

דבר נוסף שמפריח את הלשכות הפרטיות כפטריות לאחר הגשם: עקב הקפאת תקנים

והתקשרויות לא יכולים המשרדים לפנות ללשכות העבודה כדי לקבל עובדים. מצד אחד יד

לוחצת וסוגרת, אבל מצד שני יש כביכול היתר להעסיק אדם שלא נכנס דרך התקן אלא בא

לעשות עבודה קבלנית. כשאני פונה למשרד כלשהו, אומרים לי: אדוני, אין לנו תקן,

אבל בקבלנות, אם אנחנו מעסיקים אדם זמני ומשלמים לו ישירות כמעביד, כאילו מותר

לנו. אלה הם דברים שלפי דעתי פוגעים בשם הטוב שלנו.

אני אומר לכם שדמות שירות התעסוקה ועובדיו גבוהה לאין שיעור מן התדמית שיש

לאנשים על המוסד הזה. הדמות היא הרבה יותר אנושית, חמה, קולטת, מסייעת לפונים

ומסייעת למעסיקים, לצערי הרב, מתוך סיבות אובייקטיביות, יש לנו תדמית כאילו

אנחנו פחות טובים.

ג. פיש;

המטרופולין של גוש דן הוא אחד האזורים שאני לא יכול להצביע עליו היום ולומר

סך דורשי העבודה בחודש פברואר באזור תל-אביב -

ואני מדבר על תל-אביב עם אגד הערים סביבה, ששם למעלה ממליון תושבים - הגיע

ל-5,665 לעומת ,248, 6 בחודש ינואר .קרי, בחודש פברואך היתה ירידה ב-583 דורשי

עבודה. סך דורשי העבודה שטופלו מתוץ לאזור תל-אביב - אזורי מצוקה כמו אשדוד

בדרום ואפילו נתניה בצפון - היו בערך 500 דורשי עבודה. סך ההזמנות שהתקבלו בחודש

פברואר היו 5,000 לעומת 5,032 בחודש ינואר. סך ההזמנות שלא סופקו בפברואר היו

440 לעומת 445 בחודש ינואר. סך הסרבנים באזור תל-אביב היה קרוב ל-500. סך

ההזמנות שהעברתי ליהודה ושומרון וחבל עזה היה קרוב ל-500. סך העובדים מיהודה,

שומרון וחבל עזה העובדים באזור תל-אביב והמאושרים על ידי שירות התעסוקה מגיע

ל-11 אלף בקירוב.

על פי הנתונים שבידי אני יכול להגיד שמספר המובטלים נע במשך השנה בין 500,

200, 300, אבל המצב הוא סטאטי, כך הוא כל חודש בחודשו.



אם כי כשירות התעסוקה אנחנו מנועים מלטפל בשכר, דבר אחד צריך להיות ברור:

השכר הוא מרכיב חשוב מאד על מנת לדרבן, על מנת להקנות מוטיבציה לאנשים צעירים

לצאת לעבודה. לא פעם אנחנו עומדים בפני דילמה קשה: מצד אחד - הרבה הזמנות, מצד

שני איננו יכולים לטפק אותן בגלל השכר. על פי חוק שירות התעטוקה חייבים לרשום

טירוב לאדם שלא רוצה לצאת לעבודה, אבל יש אנשים שמעדיפים לא לצאת לעבודה בגלל

השכר. כר הדבר בשטח המזון, אבל גם במפעלים אחרים. היות ואני רוצה שהוועדה תדע:

אזור תל-אביב הוא מטרופולין של שירותים פיננסיים, אבל יש תעשיה מחוץ לתל-אביב

באזור התעשיה בחולון, שהוא השני בגדלו אחרי וזיפה, עם 3,000 מפעלים וקולטים בו

כוח עבודה מרמלה, לוד ואשדוד. אף על פי כן אנחנו לא מטוגלים לטפק למקומות

העבודה שם את ההזמנות שאנחנו מקבלים מדי חודש בחודשו כשבעיית השכר היא מרכיב מאד

חשוב. אם אנחנו מדברים גם על עבודה לא אטרקטיבית, כמובן שיש לנו בעיה לטפק את

כוח האדם הדרוש. כרגע יש הזמנה בתל-אביב ל-250 תופרות וחייטים בשטח המחט, אבל

יש לנו בעיה בגלל השכר. התופרת או החייט שאני שולח למתפרות מקבלים שם שכר של

220 או 250 שקל.

ברגע שתהיה רביזיה במערכת השכר - אם במפעלים פרטיים ואם בחברות הטתדרותיות,

גם של חברת העובדים, בכל הטקטורים - ישתנה המצב. לא פעם קשה לעובדי שירות

התעטוקה להתמודד עם הבעיה, ואנחנו חושבים שאדם שעובד שמונה שעות צריר להגיע למצב

שיוכל להתקיים מעבודתו הוא. לא פעם פונים אלינו אנשים בריאים ברוחם ובגופם

ומבקשים מאתנו, אחרי שהם עוברים הרבה מאד ימים, השלמת שכר מטעם המדינה. והמדינה

צריכה להשלים להם, חיות והם לא מקבלים מטפיק.

מה עם בעיית הקבלנים הפרטיים?

בענין הקבלנים אני יכול לומר שיש איזו שהיא הידברות, אם כי אני לא יכול

להגיד שאני יכול לתקוף את הנושא במאת האחוזים. על כל פנים, לכל מקום שאני יודע

שהקבלנים מגיעים, גם אנחנו מגיעים ומתמודדים עם הבעיה. עם חברת "מן פאוארי

הענין מתואם פחות או יותר והם מנטים לשחק לפי הכללים של שירות התעטוקה והם

מזמינים את העובדים דרר שירות התעטוקה. הגעתי איתם לידי כר שאני דורש מהם, כשהם

מזמינים עובד, שיגידו לי את הכתובת של מקום העבודה, לאן הם רוצים לשלוח את

העובדים. למרות שעם "מן פאואר" הטענו להטדר, עם יתר החברות יש בעיות היות ויום

יום צצים קבלנים שאיננו יודעים מאיפה הם.

לצערי, בניגוד לאזורי ירושלים ותל-אביב, .מצב באזור שלנו גרוע ביותר. מי

כמוכם יודע על מפעלים שנטגרים באזור חיפה, על מפעלים שעוברים מן האזור. רק החודש

טיימו מפוטרי "אתא" את ביטוח האבטלה שלהם ולפי הטקר האחרון שערכתי לגבי 800

המפוטרים, 280 מהם ישארו ללא תעטוקה. גם במידה ותיווצר תעטוקה לא יוכלו להיקלט

אלה שהם בגילאים מ-50 ומעלה, כי מפעלים נמנעים לקלוט עובדים בגילאים כאלה, והדבר

אמור גם לגבי מוטדות ההטתדרות וגם לגבי מעטיקים פרטיים.

גם מתחת לגיל 50 נמנעים מלקבל?

מגיל 50 ומעלה.



ח. גרוסמן;

גם וגם.

י. שושני;

לא אחדש דבר אם אומר שבניגוד לוזברי אצלי כמעט לא קיימות הזמנות שלא

נתמלאו, גם בשכר נמוך.

ר. כהן;

שכר שהוא מתחת לשכר המינימום?

כו. יש אנשינו שמסיימים את ביטוח האבטלה, הם חייבים לאכול לחם ואין להם

ברירה.

מצב האבטלה הגרוע מביא את המעסיקים לכך שעל שני פועלים שהם מזמינים הם

מבקשים שאביא להם עשרה כדי שיוכלו לברור מתוכם את אלה שרצויים להם.

ר. כהן;

האם מי שאתה מציע לו עבודה בשכר שהוא מתחת לשכר המינימום והוא מסרב נחשב

לסרבן?

י. שושני;

אם הוא סיים את ביטוח אבטלה הוא נחשב סרבן.

זו שערוריה.

י. שושני;

האבטלה באזור חיפה היא לא רק במגזר היהודי. יש כבר אבטלה במקומות שכמעט אין

בהם מפעלי תעשיה ואין מקור מחיה טבעי כפי שיש בכל ישוב וישוב. רבים מאלה

שמסיימים את דמי האבטלה מגיעים למועדון הבטחת הכנסה. על 6,200 דורשי עבודה שהיו

באזור היו 916 הזמנות, והזמנות שלא תמיד מתאימות לעובדים - הזמנות לעבודות נקיון

ושמירה.

נוצר היום מצב שאנשים שמסיימים את ביטוח האבטלה שלהם נעלמים וגם לא

מגיעים להבטחת הכנסה. אינני יודע איפה הם, ייתכן שהם יורדים מן הארץ. הבעיה היא,

שברגע שמפטרים עובדים במקום כלשהו לא מפטרים את הטובים והחזקים, לא מפטרים את

האנשים שמסוגלים עדיין לעבוד, אלא מפטרים את החלשים, כאלה שגם שוק העבודה לא

יוכל לקלוט אותם, שלא לדבר על רפא"ל, על סולל-בונה שעומד בפתח, על מספנות-ישראל.

יש אצלי באזור ביקושים לבעלי מקצוע טובים - אם אלה מנהלי חשבונות מעולים, רתכים

מעולים, מסגרים מעולים - אבל את החלשים שפוטרו וגם עובדים מתחילים, גומרי

קורסים, לא רוצים לקלוט.



אני לא איש פתרונות, אבל אני יודע שכאשר מינהלת השירות קיבלה משאבים

והעבירה אלי, כאזור נגוע באבטלה, תוספת של משאבים אנושיים, באותם הודשים ניתן

היה להרגיש ירידה, אם כי זה לא אומר שאפשר להוריד לגמרי.

התופעה של הקבלנים הפרטיים או קבלני המשנה היא תוצאה מהמצב הקיים. גם

בהסתדרות וגם בממשלה הולכים לשיטה זו לא כל כך בגלל השכר כמו בגלל העובדה שפשוט

לא רוצים בקיום יחסי עובד-מעביד. ההסתדרות עושה את זה מסיבה פשוטה; על מנת לא

להיכנס לרשימת המפטרים. קופת-הולים עובדת עם "מן פאואר" מזה שנים. היא לא רוצה

לפטר, לכן היא חותמת חוזה עם "מן פאואר" וכר היא לא מפטרת. מפעלי כור לובדים

באותה שיטה וגם "בזק", וכר הם לא מופיעים במשבצת של מפטרים אלא כמסיימי חוזה.

אם התופעה הזאת תימשר נגיע למצב שלשירות התעסוקה יגיעו כל אלה שלא יוכלו

להסתדר בכוחות עצמם ואנחנו נקבל את חוטבי העצים ושואבי המים. בשירות התעסוקה אני

חייב לקבל כל אדם בעוד שקבלן פרטי או מתוור בוחר לו את העובדים ויכול לומר

לעובדים מסויימים שהוא לא רוצה בהם. על פי החוק אני לא יכול לומר לאף אוזר שאני

לא רוצה בו, גם אם הוא אלים, ותופעת האלימות קיימת. רק לפני שבועיים היכו עובד,

שהיה מאושפז אחר כר שבוע ימים. לפני כחודש-חודשיים הוזמנה המשטרה בעשרה מקרים,

שלא לדבר על שבירת כסאות ושולחנות. המשטרה לא ששה להתערב בדברים האלה וגם לה יש

בעיות של כוח אדם. למעשה בחיפה, במי בהלת השירות, יש שוטרים בשכר, אבל יש מקומות

שביום שהשוטר לא בא אי אפשר לפתוח את הסניף, כי ביום כזה מכים את העובדים,

שוברים את השולחנות ולא תמיד רק בשל נושא העבודה.

צריך להבין שהתופעה של קבלני המשנה אמנם התחילה מאפס, אבל היא צומחת.

אנחנו קולטים חיילים, אנחנו קולטים עולים שהלשכות הפרטיות לא יקבלו אותם, כי הם

לא יודעים עברית. אם המצב כך ימשך, נשאר ללא הזמנות, כי אנחנו חיבים לקלוט את

כולם.

מ. בן-דב;

האבטלה בצפון איננה דבר חדש, היו לנו זמנים של אבטלה, במיוחד בקרית-שמונה

ובצפת, אבל נפגענו פחות מאחרים. שונה המצב בשנה-שנתיים האחרונות. אני הייתי

מאשים בענין זה את המחוקק שהוא מחוקק חוקים ושוכח את השדה. אצלנו לא קורה שכאשר

גומרים אבטלה אדם לא יבוא ללשכה לקבל הבטהת הכנסה וקשה להילהם עם הנושא של הבטחת

הכנסה. שאל חבר-הכנסת רן כהן לגבי סרבן. כל דורשי העבודה למדו מיהו סרבן והם

יודעים יפה לא להיות סרבנים אלא ללכת למקום העבודה ולקבל פתק שהם אינם מתאימים.

הפקידים שלנו צריכים לקבל 250 דורשי עבודה ביום ולהילחם עם פתק כזה, ובסופו של

דבר אותו אדם הוא לא סרבן אלא מקבל הבטחת הכנסה כי הוא לא מתאים לעבודה. דוגמה

אחרת: אדם שאיננו עובד בשבת לא יוכל לעבוד בבית מלון ואף חוק לא יחייב אותו

לעבוד בשבת אם הוא שומר שבת. גם אדם כזה איננו יכול להיחשב סרבן.

כיום הגיע המצב לכר שהאזור שלנו, מבחינה אזורית גיאוגרפית, הוא הגדול

ביותר, עם רמת הגולן וקצת עם לבנון. עד היום אנחנו לא עובדים עם פועלי יהודה

ושומרון.

היו"ר א. נמיר;

איזה ישובים שייכים אליר?

מ. בן-דב;

כל ישובי הגליל התחתון, הגליל העליון ורמת הגולן.

היו"ר א. נמיר;

איזה ישובים עירוניים?



מ. בן-דב;

טבריה, קרית-שמונה, צפת, תצור הגלילית, קצרין, מסעדה, מנחמיה. כמו כן

שייכים אלינו כל כפרי המיעוטים שבאזור.

בעיה שאנחנו מתמודדים איתה היא בעיה של הבטחת הכנטה והשלמת שכר: קורה הרבה

פעמים שנשוי פלוס שני ילדים מקבל מהבטחת הכנסה יותר ממה שהוא מקבל כשהוא עובד

ולא פעם אנחנו צריכים להשלים את שכרם של העובדים. פעם היו לוחמים על יום עבודה,

היום לוחמים על יום אבטלה ואנשים מבקשים שלא נרשום להם לשכה אלא יום אבטלה.

בענין של הבטחת הכנסה יש דבר פרדוכסלי, ואתן דוגמה: אשה עובדת 13 שנה במקום

עבודה, 4 שעות כל יום. בעלה הולך לקבל הבטחת הכנסה, הוא צריר לשלוח גם את האשה

לעבודה, וצריכים להציע לה עבודה אחרת. אם מציעים לה עבודה ב-240 שקל היא אומרת:

אני עובדת 13 שנים, 4 שעות כל יום, עבור 200 שקל ואתה מציע לי עבודה של 8 שעות

ב-240 שקל? ומי מסכן? - עובד הלשכה שאינו יכול לתת לה תשובה. הפקידים אומללים,

הם רואים את העובדים ועומדים בלחץ. לנו אין תקציב לשוטרים ולכן המצב יותר גרוע.

בצפון חל גידול בהבטחת הכנסה, התחלנו לשלוח עובדים להבטחת הכנסה, אבל אנחנו

חלק גדול מן האנשים ברחו מן הלשכה ואני בטוח שחלק גדול מועסק

בדברים אחרים. אבל לא נוכל להוכיח את זה, כי לעובד הלשכה, שמקבל מאות אנשים,

קשה לבדוק את הנושא.

אני עובד לשכת התעסוקה במדינת ישראל מאז 1949. אני שמח להופיע בפניכם

ולמסור לכם פרטים על מה שמתרחש בנצרת ובאזור הכפרי: נצרת איננה עיר תעשייתית.

לשכת התעסוקה בעיר משרתת את האוכלוסיה של נצרת ו-ו1 כפרים בהתאם להחלטת מינהלת

שירות התעטוקה - כשיש עוד כפרים ערביים שמסונפים לעפולה - אוכלוסיה שמונה כ-95

אלף תושבים, כפי ששמעתי ממשרד הפנים. מרבית הפועלים המקצועיים בנצרת, שהם בעלי

סוגים טובים, והבלתי מקצועיים עובדים מחוץ לנצרת. הם נוסעים בשעות הבוקר

המוקדמות וחוזרים בשעות הערב, ויש כאלה שמגיעים עד קרית-שמונה ועד אילת.

אנחנו חסרי מקורות פרנסה בסיסיים כגון מפעלי תעשיה, אם כי יש לנו את

הפוטנציאל של דורשי עבודה מתאימים להפנות אותם לעבודה, ואתן דוגמה: במספר מקרים

הפכנו להיות ספק ראשי למפעלים רציניים באזור נצרת, כגון מפעל "נילית" לחוטי

ניילון במגדל-העמק, ואני גאה בזה. אני זוכר כיצד גייסנו כוח אדם מהאזור הכפרי,

אנשים שממשיכים לעבוד שם ואפילו בשלוש משמרות. אותו הדין לגבי תעשיות הרכב בנצרת

עלית, אותו הדיו לגבי מפעל "כיתן", צ.ד, אבל בנצרת אין לנו מפעלים. בא אלי דב

לאוטמן, איש "דלתא" ושאל אותי אם אני מסוגל לספק לו כוח אדם. הוא רצה בערר 200.

בבת אחת אולי לא אוכל, אבל אני מוכן לגייס כוח אדם. אני רוצה להדגיש

פה שלשכתנו גייסה וממשיכה לגייס במבצעים מיוחדים פועלות מקרב האוכלוסיה בנצרת

ובאזור הכפרי, שבמשך הזמן יוצאות לעבודה ונענות לדרישתנו. ההיענות לדרישתנו באה

כתוצאה מביקורים שערכנו בבתיהן. לא הסתקפנו בכך אלא לקחנו את הבנות, בליווי

הוריהן, למפעלים בתיאום עם מנהל המפעל, סידרנו להם הסעה והם ראו מקרוב על מה

לפני כחודשיים ביקשו 50 פועלות. לא מצאתי אצלי פועלות

בלתי מקצועיות מתאימות לעבודה זו. יצאתי במבצע באזור הכפרי, קיימתי פגישות עם

יושבי-ראש המועצות המקומיות וגייסנו 50 פועלות, מהן 33 מכפר סמוך לנצרת, שקודם

סרבו לצאת לעבודה.

היו"ר א. נמיר;

מה הן מקבלות?

הן מקבלות שכר של ההסתדרות וגם עובדות לפי נורמה.

היו"ר א. נמיר;

כמה משתכרת בחורה כזאת?

ס. ח'ליל;

350 שקל חדש, ואם יש לה ידיים זריזות היא מקבלת עוד 150 שקל חדש עבור

נורמה. כך זה במפעל "דלתא", לא בשאר המתפרות.

מ. ותד;

יש פה העקרון של הערכת העבודה כנגד התופעה של הפרזיטיות. אנשים אלה מודעים

לכר שאפשר לקבל סכום דומה כדמי אבטלה, אבל הם מעדיפים לצאת לעבודה, ויש להתייחס

לזה בהערכה.

ס. חיליל;

בלשכתנו הצבנו לעצמנו מטרה חשובה והיא - לפתח את כוח

האדם הבלתי מקצועי. כמעט כל שנה אנחנו ממלאים את המחזורים של הקורסים הקיימים

במרכז ההכשרה המקצועית. הבנין הזה ישן ומיושן וכל הזמן אנחנו מבקשים להמציא לנו

בנין מתאים, כי בכוחנו להכפיל את מספר המשתתפים במרכז הזה. אנחנו מתלבשים על

בוגרי י"ב, באים לעזור להם על מנת ללמוד מקצוע ולהתפרנס בכבוד. לדוגמה: פתחנו

קורס וזשמלאות, באו קרוב ל-60 בחורים בוגרי י"ב, ובסך הכל נקלטו 16 מועמדים היות

ואין מקום. אותו הדין לגבי קורס תפירה: היו לי 47 בחורות בוגרות י"ב שרוצות

ללמוד את המקצוע, ובסך הכל נקלסו 20 בחורות, כי אין מקום.

אנחנו שולחים מועמדים גם לענף המלונאות, לבית-ספר "תדמור" בהרצליה ו"דביר"

בחיפה, אבל קודם כל אני מפעיל את מטה התעסוקה אצלי באזור. לפני שבוע ישבנו

והתלבטנו בענין ההכשרה המקצועית, כי אם מדברים על הכשרה מקצועית צריד גם לתת לנו

את והקציב. בכוחנו להפנות אנשים מתאימים ללמוד את המקצוע על מנת לחיות בכבוד.

מצב התעסוקה בנצרת הולד ומחריף. בחודש יולי שנה זו יסיימו את לימודיהם

1,800 תלמידים ותלמידות בוגרי כיתה י"ב. מספר קטן מהם יקלט באוניברסיטאות, אבל

מרביתם יבואו אלינו להירשם כמחוסרי עבודה היות וחוק גיוס חובה לא חל עליהם. זו

גם כן בעיה.

בשעה שאנחנו מדברים על הפניית מועמדים לקורסים להכשרה מקצועית יש לזכור

שקיים גם ציבור אינטליגנטי, בעלי השכלה תיכונית, שגם הם דורשי עבודה ואנחנו

מבקשים מן הגורמים לעזור לנו למצוא פתרון גם לאנשים אלה.

בחודש פברואר הגיע מספר המובטלים ששה ימים ויותר בנצרת ל-1,561, באזור

הכפרי - ל-1,517, סך הכל - 3,078 מובטלים ששה ימים ויותר, מספר דורשי העבודה

שהועלו על גליון ההשמה קצת שונה מזה.

תהיה לנו ישיבה מיוחדת על האבטלה בנצרת.

האם העליה במטפרים היא בחודשים האחרונים?

כן.

לבסוף עלי לציין בסיפוק רב ששמחת היצירה קיימת בין הפועלים הערביים

הישראלים לבין אחיהם הפועלים היהודים בתוך המפעלים עצמם. דבר זה יכול לשמש,

דווקה בימים אלה, דוגמה ליהסים תקינים וטובים בין הפועלים, שדבר אהד מאהד אותם:

יצירה ועבודה משותפת.

א. פנירי;

לשכת התעסוקה לאזור הדרום הולשת על אשדוד, קרית-גת, קרית-מלאכי, יבנה

ואשקלון. מצב התעסוקה היום יציב בשל העבודה העונתית, שעליה למעשה נשען האזור.

הכוונה לעבודת הדרים - קסיף, אריזה ושימורים. בהודש מאי, עם סיום עונת ההדרים,

אנחנו צופים שי יפלסו 1,200 עובדים. אם כי בחודש פברואר ירד מספר דורשי עבודה

ב-500 לעומת חודש ינואר, הרי זה דבר שנובע בהכרה מהעבודה העונתית.

מצב התעסוקה באשדוד, בקרית-מלאכי, וביבנה הוא טוב, תעסוקה קיימת, אם כי אין

לנו דרישות לבעלי הצווארון הלבן. עיקר העבודה היא בתעשיה. המצב קשה יותר

באשקלון וקרית-גת. יש דרישה לכוה אדם מיומן וגם לעובדים לא מיומנים בבנין, אבל

הלשכה מתקשה להפנות לשם אנשים גם בשל סוג העבודה, שהאנשים ממאנים לקבל אותה. אם

דורשי עבודה היו מוכנים לעבוד בעבודות מצויות - תעשיה, ייצור ובניה - הם היו

יכולים למצוא את מקומות העבודה שלהם גם באזור אשקלון, אבל הדבר לא כר, הן בשל

סוג העבודה - לא כל אחד שש לקבל עבודה כזאת - והן בשל שכר העבודה המשולם. פועל

מקצועי מקבל היום 400-350 שקל חדש לחודש. לבעל משפתה של ארבע-חמש נפשות קשה לקבל

הצעה כזאת והוא נזקק להשלמת הכנסה מהבטחת הכנסה.

אני רוצה לציין שבחודש האחרון, בהתרעה של שלושה ימים, רשמה הלשכה שלנו

באשקלון ובקרית-גת למעלה מ-250 עולים מאתיופיה שסודרו בעבודה וצריך לברך על

הפעולה שנעשתה על ידי עובדי הלשכה. מתנהל משא ומתן עם המפעלים להכשרה

פנים-מפעלית ולעבודה יציבה יותר. ניידנו עובדים מקרית-גת לאשדוד, ומאשדוד

לקרית-גת, וכך עשינו מאמצים לווסת את כוה העבודה הקיים ולתת תשובה לתעשיה שדורשת

ידיים עובדות.

אשר ללשכות הפרטיות ולקבלנים הפרטיים, אלה מתחלקים לשני סוגים: אם במפעל

אלתא באשדוד או במקום אהר דרושים קבלנים לביצוע עבודה מסויימת, כמו סלילת כביש

או בניית בנין - הרי הם קבלנים לכל דבר. אבל אט התעשיה האווירית ותאגידים

ממשלתיים וציבוריים מעסיקים אנשים שפונים ל"דנאל", ל"מן פאואר" או לחברות אחרות

לקבל עובדים, ברור שזה פוגע במצאי ההזמנות שקיים בלשכה, הם לוקחים חלק גדול

מההזמנות הקיימות באזור, מה גם שהלשכות הפרסיות האלה לא בודקות את האנשים

בציציות כמו שבודקים אותם בלשכת התעסוקה.

ידוע לכולכם, מתוך ביקורים באילת, שאילת מושתתת בעיקר על ענף התיירות

והשירותים, אבל גם על ענפים נוספים. ענף התיירות מעסיק באופן ישיר כ-2,500

עובדים, ענף השירותים הציבוריים - כ-2,900 עובדים, שירותים אחרים - כ-00ו,2

עובדים, שהם %24, תעשיה ומלאכה - כ-600 עובדים, שהם פחות מ .7%-בבנין ירד מספר

העובדים לאחר הפיטורים בחברת סולל-בונה ומגיע היום לכ-500 עובדים בסך הכל. אלה

הנתונים מן הסקר האחרון שעשיתי במאי 1985. לאחרונה חלה באילת התעוררות מה בענף

הבנין. בעיקר מגיעים עובדים מנצרת, כי באילת אני לא מוצא ידיים עובדות במקצועות

הנדרשים היום בבנין.

מה עם אלה שפוטרו מסולל-בונה?



מ. חרמון;

רובם סודרו בעבודה וזליפית. יש גרעין שעצם עבודתם בסולל-בונה היה בגדר

שיקום, כי הם בעייתיים כשלעצמם.

אילת היא הנקודה הדרומית במפת הארץ והמרהק בינה לבין הישוב הראשון - בלי

הקיבוצים - הוא מרהק רב שיוצר לה מספר בעיות משתי סיבות: מצד אחד, אין לה

פריפריה להשיג כוח אדם שנדרש על ידי המעסיקים, מאידך אין לה גם מקומות תעסוקה

שאוכל להפנות אליהם דורשי עבודה מאילת, וכאשר יש לי דורשי עבודה שהם בעלי

מקצועות נחותים ואין להם תעסוקה במקום,הם נאלצים לעזוב את העיר. על כר תעיד

העובדה שבשנת 1985, כשאילת היתה בשיא הפריוזה התעסוקתית שלה והעסיקה וו אלף

עובדים, גרו בה 22 אלף תושבים. היום מספר הגרים בה נע בין 6ו אלף ל-18 אלף

תושבים, כשמספר המועסקים באילת הוא כ-9,000 עובדים, כולל בסיסי צה"ל בסביבה.

בשנת 1978-80 הועסקו כ-2,000 בני מיעוסים בענף הבנין בלבד והם נכללו באוכלוסיה

המקומית, אבל מאהר שענף הבנין ירד לאפס הם עזבו את העיר.

רוב ההזמנות שמגיעות מענף המלונאות הן בעבודות שוליות - עבודות כפיים של

חדרנות ועבודות משק -ובדרך כלל התושבים המקומיים נמנעים מלעבוד בהן. אני לא מלין

על השכר, מאחר שהשכר במלונאות הוא מעל 400-350 שקל, ובנוסף לכך מקבלים דיור

וכלכלה, אבל כדי למצוא עובדים אני נדרש ליצור קשר עם הלשכות המקומיות מאחר שאני

לא מוצא אותם באילת. לא תמיד גם להן יש האפשרות לסייע לי וכמובן שאת המישרות

האלה -- וכאן אני נוגע בבעיה ארצית - מאיישים עובדים זרים. עובדים זרים הם אולי

פתרון שיש בו מן החיוב אבל גם מן השלילה.

ח. גרוסמן;

באילת לא מדובר בעובדים זרים שמביאים מתוץ-לארץ כדי להעסיק אותם, אלא רובם

הם תיירים שנמצאים באילת.

מ. חרמון;

אחרי שעובד מסויים עובד באילת הוא מספר לחברים שלו שיבואו וגם הם באים.

ר. כהן;

מועדון הים התיכון מביא אותם.

מ. חרמון;

להערכתי בענף המלונאות בלבד עובדים באופן ישיר כ-450-400 עובדים זרים, וזה

תלוי בעונתיות. במלון אחד מועסקים כ-200 ולא מן הסיבה שאני שש לתת להם אישור

אלא מהסיבה שמלון זה, בשל אופי השירות שהוא נותן, מביא קבוצה של עובדים שמודרכת

בבית ספר מיוחד המותאם לרשת המלונות הזאת.

לאחרונה, בשיתוף פעולה עם משרד הפנים חשבנו כיצד לתת אישורים לאותם זרים על

מנת שנדע לגבי כל אחד מהם היכן הוא עובד. כיום ניתנים דשיונות עבודה לעובדים

הזרים וזה מותנה בחוק שהציע הבר-הכנסת כהן-אבידב, שנתקבל בכנסת.

חלק מן ההזמנות מועברות ליש"ע ומשם מועסקים אצלנו כ-170 עובדים. שאר בני

מיעוטים, תושבי הארץ, שמועסקים אצלנו מגיע לכדי 700, הן בענף המלונאות והן בענף

הבנין והשירותים, וזאת כתשובה לחוסר מענה מקומי.



אין בעיה באילת לגבי קבלנים של אותן חברות אספקת כווז אדם. לראשונה נכנסה

או.אר.אס כאשר היו פיטורים בתמנע בשנת 1984 ופוטרו כ-170 עובדים בתמנע. דרך

אר.או.אס קלטו בחזרה כ--30 עובדים באותם תנאים, אבל תוך ניתוק הקשר של

עובד-מעביד. יש שניים-שלושה עובדים ב"בזק" שמועסקים על ידי החברה בבאר-שבע. יש

לנו חברות שנותנות שירות כמו חברות שמירה ששם השכר הוא באמת קיצוני: כאשר המישרה

המוצעת היא בעלת יחוד - כמו קצין בטחון - השכר די גבוה; כאשר העבודה היא נקיון,

השכר מאד נמוך. הבעיה היא שלעבודה מסוג זה מגיעים דווקה עובדים מהשכבות החלשות,

שצריכים את התמיכה והסיוע של כל הגורמים. לנו, לשירות התעסוקה, אין את היכולת,

הן המשפטית והן החוקית, לבוא ולדון בשכר, כי זו לא הסוגיה שלנו.

ל. מיוני;

נתוני תחילת שנת 1986 מצביעים על עליה דרסטית של דורשי עבודה באזור וירידה

במספר ההזמנות. ישנם, לצערנו, כוונות פיטורים לעתיד וזה בנוסף למפעלים קטנים,

משרדים ותעשיה זעירה שנסגרו לאחרונה עקב קשיים כלכליים שהזמן גרמם. הלחץ בשירות

ו התעסוקה הולך וגובר ומספר דורשי העבודה באזור, כולל הבטחת הכנסה, עלה ל-3,400

איש המטופלים על ידינו.

אין להתעלם מכר כי עקב אי הפניית משאבים לאזורנו - הכוונה לאזור הנגב כולו

ואזור נגב מרכז - קיימת מזה מספר שנים עזיבה מתמדת של כל הצעירים בוגרי מכללות

ואוניברסיטאות, שעוזבים את את העיר ואת האזור, במיוחד במקצועות טכנולוגיים עתירי

ידע. לא נקבתי במספרים סטאטיסטיים, כי הסטטיסטיקה ידועה לכל, אבל אביא את

בסוף שנת 1985, בחודש דצמבר, הגיע מספר דורשי העבודה ל-2,396,

ואילו את חודש ינואר סיימנו ב-3,400 דורשי עבודה. זו עליה דרסטית ולא במקרה

ציינתי את זה.

באר-שבע זו בירת הנגב, עיר מטרופולין, ולדעתי העיר הזאת היתה צריכה לא רק

לשרת את עצמה בכבוד גדול אלא גם לספק שירותים לכל הפריפריה שמסביבה. עם זאת, לא

רק שהיא לא מסוגלת לשרת את עצמה, אלא היא לא מסוגלת לשרת את הפריפריה, וההיפר

אנחנו נעזרים על ידי הפריפריה, והכוונה היא שאנחנו שולחים עובדים

העברנו עובדים לקטיף בפרדסי אשקלון. אנחנו מפנים

עובדים גם לנגב המערבי. לישובי חבל מעון העברנו קבוצה של כ-50 נשים למיון ובירור

תפוחי אדמה, ולא במשמרת בוקר, אלא מדברים על שעות עבודה משתיים וחצי בצהריים ועד

השעה שמונה-תשע בערב, כשהן יעבדו חמישה ימים בשבוע. יש משא ומתן עם לשכת

ו התעסוקה באילת. הם יגיעו אלינו ב-20 לחודש ואנחנו מתכוננים לקבוצה רצינית של

חיילות משוחררות. דרר אגב, בין 400 ל-450 מן המספר שנקבתי הם חיילים וחיילות

משוחררים.

בינואר היו כ-300 עולים חדשים בשירות התעסוקה בבאר-שבע, בעיקר

עולי אתיופיה, שהיו במסגרות כגון מרכזי קליטה, קורסים למיניהם ולאחרונה הגיעו

לשירות התעסוקה. צריר לפזר את הקבוצה הזאת ולשלוח אותם לעבודה.

לגבי הלשכות הפרטיות והקבלנים הפרטיים: עם כל הקשיים בדבר אני מנסה לערור

נסיון עם מעסיק אחד והוא בית-החולים הממשלתי הפסיכיאטרי בבאר-שבע.

במקום שיקח קבלני משנה וישלם כסף טוב עבור הדבר הזה הצלחתי לשכנע

אותו שאנחנו, שירות התעסוקה, ניתן לו את השירות באופן ישיר - כי

בסופו של דבר העובדים עוברים דרכנו וגם אוחו קבלן צריך לקחת את

העובדים ררכנו - תוך שאני מוציא את העוקץ שנקרא יחסי עובד-מעסיק.

במשא ומתן עם מועצת הפועלים במקום נתנה לי מועצת הפועלים אישור

שאין לו יחסי עובד-מעסיק עם העובדים.

מי המעסיק?

לא שירות התעסוקה- מדובר על קרן, ואם זה בנושא התעשיה - קרן

"מבטחים", לדוגמה.

אנחנו במשא ומתן, מחר יש פגישה-ואני מקווה שנצליח בנסיון הזה -

עם מנהל כוח האדם של התעשיה האווירית ועם נציג מועצת הפועלים.

היו"ר א. נמיר;

אני מודה לך שסיפרת לנו על זה כדי שנדע, ואני מציעה לעליזה תמיר

לנסוע לשם מחר באופן אישי.

אנחנו מנסים להכניס קבוצה של כ-15 איש, דורשי עבודה והבטחת

הכנסה, כדי שילמדו מקצוע שקשור לחומרים מורכבים בתעשיה האווירית -

קורס של כעשרה חודשים - ואם אכן הנסיון יצליח ייחתם חוזה כדת וכדין.

את השכר ישלמו להם דרך מדור התשלומים של שירות התעסוקה.

מה היקף הקבלנים הפרטיים בבאר-שבע?

יש לנו הרבה שנעזרים בהם. מעסיק אחד כבר הוזכר - מפעלי ים המלח.

מדובר על 500 עובדים שעובדים בצורה זו, ואולי יותר. ירדנו למפעל למספר

ימים, עשינו בדיקה והיו התראות משפטיות, אבל יותר מזה לא יכולנו לעשות.

עכשיו מחכים למשפטים.

כמה יש בכל העיר בסך הכל?

אינני רוצה לתת סתם נתונים. אני מוכן להמציא אותם.

אין כל ספק שהנושא שהועלה עכשיו יעמוד לדיון ואז נקבל את כל

האינפורמציה.

באזור הגליל המערבי יש לנו 15 לשכות -מהן 6 לשכות ערביות, 5 לשכות

במגזר היהודי ו-2 לשכות נפרדות לנוער - בהן אנחנו מקבלים את הקהל

שמונה כ-290 אלף נפש. האוכלוסיה היא מגוונת: יהודים, ערבים, דרוזים

וגם צ'רקסים. יש לנו נוער ותושבי המצפים שאינם נכללים ביתר האזורים

בארץ..

אנחנו נמצאים במצב שיש התגברות של האבטלה, אבל לא בכל האזור

אלא במוקדים שבהם גברה האבטלה בגלל פיטורים בסקטור הבניה ובמפעלים,

שחלק מהם נסגרו וחלק מהם צמצמו את כוח האדם. המפעלים שקולטים היום

עובדים הם מפעלים שנותנים שכר פחות מהמינימום, בעיקר בקונפקציה ובמזון,



את הקבלנים אני רוצה למיין . . . לשניים: קבלני המשנה והחברות,

קבלני המשנה באים אלינו כדי להזמין עובדים וגילינו שהם נותנים שכר

שהוא פחות משכר המינימום, לכן התתלופה אצלם גדולה מאד. החברות מגיעות

אלינו ומבקשות עובדים בצורה לא אמינה: הן לא אומדות לאיזה מפעל הן

רוצות את העובדים אלא נוקבות במספר העובדים מבלי להגיד לאן ישלחו אותם,

ואת זה אני לא מוכן לקבל. אני לא מקבל הזמנות מחברות אלה וגם ל;.' מקבלנים

שלא אומרים מהו מקום העבודה שאליו ישלח העובד.

במקרה אחד, כשתפסתי שקיבלו עובדים זרים, הגשתי תביעה למשפט,

התאכזבתי, כי פסק הדין היה כזה שלחברה או לקבלן כדאי היה לעשות זאת

עוד פעם.

מה היתה תוצאת המשפט?

אי. סמוכה;

קנס של 20 או 30 שקל חדש.

יש לנו בעיה גדולה בענין החברות והקבלנים, אבל אני קצת מעודד מן

העובדה שהיושבת-ראש העלתה את הנושא לדיון ואני דק יכול לברך אותה על

היזמה שלה, כעובדי שידות התעסוקה נוכל לצאת מכאן בהדגשה טובה שיש מי

שדואג לנו..

לשכת התעסוקה לאזוד הנגב הצפוני כוללת את דימונה, ירוחם ומצפה-רמון,

והוא האזור הגדול ביותר בשידות התעסוקה.

בפברואר היו רשומים אצלנו 1,156 דורשי עבודה, מתוכם היו 184 בהבטחת

הכנסה, היו 226 הזמנות, ומתוכן - 70 לעובדי יש"ע, עבודות זמניות, בעיקר

בבנין. מספר אישורי אבטלה שהוצאנו, בכל האזור, הגיע ל-488, מתוכם היו

19 סרבנים. מובטלים ששה ימים ויותר היו 631. טיפלנו ב-210 חיילים

משוחררים, זו בעיה כאובה היום באזור שלנו ואין לנו מה להציע להם. לפני

כשבועיים. הגיעה חבדה חדשה - א. ברן - חברה קבלנית - ואנשיה הרכיבו

מכונות חדישות שהגיעו מגדמניה ושוויצריה ל"כיתן", השכר שקיבלו אותם

אנשים היה 500 שקלים חדשים. אילו "כיתן" היתה מזמינה אצלנו אותם עובדים

והיתה משלמת להם 500 שקלים חדשים, אני לא בטוח אם לא היו משיגים עובדים,

אבל הם פנו לחברה קבלנית כדי שידוויחו על גב אותם עובדים וחיילים

משוחררים. לו "כיתן" היתה מזמינה עובדים אצלנו היא היתה חוסכת את

דמי התיווך והחיילים המשוחררים היו עובדים,

איזה חלק של השכר הם לוקחים?

אני לא יודע. יש חוזה,

או. אר. אס. גובה 15%, אבל אני יודעת שיש חברות שגובות סכומים הרבה

יותר גבוהים,

. בתחום דימונה יש 3 מפעלים קטנים בהקמה, שנמצאים למעשה בתחום שיפוטה

של קמ"ג, מפעל הדש של רכיבים אלקטרוניים, שצריך להגיע ל-700 עובדים

זה הולך אמנם טיפין טיפין, אבל בצורה טובה, הם מביאים את המכונות וכל



פעם שמרכיבים מכונה, מזמינים באותו יום עוד עובדים,

היו"ר א. נמיר;

האם זה נעשה דרככם?

מ. כהן;

כז.

בירוחם המצב עדיין קשה ואין מקומות תעסוקה. הקבלנים באורון מביאים

את הציוד שלהם ואת האנשים שלהם ואנחנו נשאדים בלי הזמנות. היו לי השבוע

שתי הזמנות לאורון דרך קבלן שבא מתל-אביב לבצע עבודות חפירות וניקוי חול

עם ערבים מיש"ע. למעשה אנחנו דואגים לערביי ישייע יותר מאשר ליהודים.

במצפה-רמון יוקם מפעל אורדן שזקוק לעובדים בעלי מקצוע. מנסים

לאתר את בעלי המקצוע מן האזור שלנו, אבל זה קצת קשה. היה סיוד מטעם

המדכז להכוונה לאזורי פיתוח ואנחנו מקווים שהענין יסתדר,

היו"ר א. נמיר;

לא נספיק לשמוע היום את כל מנהלי הלשכות האזוריות ואת אלה שלא

נשמע נזמן לישיבה נוספת שלנו בנושא זה, ובוודאי את מנהלי הלשכות בערים

הגדולות.

עלינו גם לקבוע מה יהיה סדר הדיונים בנושא הקבלנים הפרטיים.

ח. גרוסמן;

יש פה סעיף שלא דיברנו עליו: במוסדות הממשלתיים וגם במוסדות

הרפואה של קופת חולים נכנסים קבלנים בסדק של הקפאת התקנים, וזו ההונאה

העצמית הגדולה ביותד של המדינה. אני שומעת שכדי להבריא את קופת חולים

יפטרו עובדים. אחים ואחיות או רופאים בוודאי לא יפטרו, כי שם התקנים

כבר מצומצמים. את עובדי הנקיון גם כן אי אפשר יהיה לפטר, כי אלה כבר

עובדים-באמצעות חברות קבלניות. לדעתי יש להזמין לענין זה - שמצמצמים

תקנים ושירותים ובמקום זה נכנסים קבלנים - מישהו ממשרד האוצר.

ר. כהן;

אני מוכרח להודות שהיו פה היום כמה "פצצות" ואני ממש נדהם מן

הגילוי שבהם וסבור שהם מחייבים טיפול הרבה יותר עמוק.

אלה הפכו למעשה למעין סרסורי עבודה. זה

רע גם לגבי העובדים וגם לגבי מקומות העבודה. כאשד הם מתפרצים למערכת

של שוק העבודה, מנתצים את העקרון של יחסי עובד-מעביד ולוקחים אחוזים

מן השכר זו סרסרות לכל דבר,

מה מעמדו של שירות התעסוקה במצב זה? אולי הוא הפך

להיות שירות תעסוקה לפועלים מאד פשוטים, מאד עניים ומאד חסרי ישע?

השאלה המרכזית היא איזו פונקציה ממלא שירות התעסוקה בתוך שוק העבודה

הישראלית.

ח. גרוסמן;

המצב הזה מערער גם את מעמדה של מועצת הפועלים.

ר. כהן;

על שאלה זו חייבים לקיים דיון עם שר העבודה והרווחה, עם מזכ"ל

ההסתדרות ועם פורום מכובד זה.



חייבים לדון עם שר העבודה והרווחה גם לגבי הסוגיה של הגדרת סרבן

באשר למי שמסרב ללכת לעבורה בשכר שמתחת לשבר המינימום, באשר שבר

המינימום מוחל בצו הרחבה על בל שוק העבודה במדינה ישראל, השר חייב

לעמוד על חומרת הענין ולומר לנו מה בדעתו לעשות בנושא הזה, כי יש

כבר לגיטימיציה לתשלום שכר שהוא מתחת לשכר המינימום. אגב, חלק מההנמקה

מדוע לא צריך חוק שכר מינימום התבסס על כך שיש הסכם שכר מינימום שיש

עליו צו הרחבה. יש פה עקיפה של הענין על ידי מוסד שהוא מוסד ממלכתי.

מזכ"ל ההסתדרות חייב תשובה בנושא של ויתור על יחסי עובד-מעביד,

שזה אינו דבר שולי. על כך חייבת להיות תשובה מפורשת גם של מזכ"ל

ההסתדרות וגם של ארגוני התעשיינים. חייבים לדון בסוגיה זו במלוא

עומקה וחריפותה.

היו"ר א. נמיר;

אני רוצה לומר למוזמנים: מי שלא הגיע היום לידי ביטוי יוזמן

לכאן שנית. אנחנו רוצים לשמוע את כולכם.

העליתי את ההצעה שלי לסדר היום לאחר שהוזמנתי למועצת פועלי

אשדוד לענין הקבלנים הפרטיים. אני מוכרחה להתוודות: לא תיארתי לעצמי,

גם אחרי שהייתי באשדוד, שהבעיה כל כך מורכבת ומסוכנת ומה ששמעתי היום

מחזק את דעתי זו. בשבוע שעבר ניסו להשפיע עלי שלא אעלה את ההצעה לסדר

היום אלא אכלול אותה בדיון על סקירת שר העבודה והרווחה, אבל לא ויתרתי,

כי אני חושבת שהנושא הזה מסכן את שירות התעסוקה אם כך ימשיכו הדברים

להתפתח.

אותי לא מענינים הסעיפים בחוק -יושבת אתנו פרופ' רות בן-ישראל,

שבאחת הישיבות הקרובות תנתח את הבעיה, תביא השוואות למה שקורה בעולם

בנושא זה, תחלק את הקבלנים לסוגיהם השרנים ותציע הצעות פתרון - מענין

אותי האדם העובד במדינת ישראל שהמצב הקיים מסכן אותו והופך אותו לסחררה;

שקונים ומוכרים אותה, כאשר בקשיי אבטלה מי שמשלם פחות יכול להגיע לציבור

יותר גדול של עובדים.

כל מה שהציעו חברי הכנסת רן כהן ותייקה גרוסמן מקובל עלי, אבל

אנחנו רק מתחילים בדיון, ולפני שנזמין את השר עלינו להכין את שיעורי

הבית כהלכה בינינו לבין עצמנו-

אני מברכת על העובדה שגם נציגי ההסתדרות וגם נציגי לשכת התיאום

נמצאים כאן אתנו ואני פונה אליהם: קודם כל, מה ששמענו היום על מועצת

פועלי באר-שבע מחייב בדיקה מיידית. שנית, גם הנושא של קופת תולים וגם

\ הנושא של מוסדות ציבור הוא נושא שההסתדרות לא יכולה שלא לתת עליו

את הדעת וברצינות. זהו סדק שהופך לדרך ראשית. שלישית, וזו פניה ללשכת

בכל הדיונים שלנו אני שומעת מכם עמדה אחראית לגבי מה שקורה

במקומות עבודה מאורגנים. כרגע אנחנו מדברים לא רק במקומות עבודה לא

מאורגנים אלא גם בעובדים לא מאורגנים. אנתנו חוזרים לימי החושך מבחינת

מעמדו של העובד ואין לי ספק שגם התעשיינים לא רוצים שכך יקרה. לכן

אני מבקשת ממר גנטיו כיושב-ראש ועדת העבודה. בלשכת התיאום, לבדוק את

הנושא, לראות מה קורה אצלכם ולבוא אלינו עם הצעות, כי לא ניתן לא רק

שתופעה זו תתרחב אלא גם שלא תתקיים.

אני מודה לכולכם ובמיוחד למנהלי לשכות התעסוקה שהגיעו לכאן היום.

אחם לא יכולים לתאר לכם מה גודל התרומה שתרמתם לא רק לדיון הזה אלא

לדיוני ועדת העבודה בכלל. אני רוצה לחזק את ידכם. אנחנו יודעים שאתם

עובדים בתנאים קשים ואנחנו לעזרתכם ואיתכם.

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 15.15)