הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מו1וקו



פרוטוקול מס' 183

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום רביעי כ"ד באדר א' התשמ"ו, 5.3.1986 שעה 9.00

נכחו: חברי הוועדה; א, נמיר - היו"ר

מ, ותד

ח, גרוסמן

ר. כהן

!

מוזמנים; חבר-הכנסת י. ארצי

גבי ש, גרינברג - ראש אגף הרווחה בעירית תל-אביב

גבי ד, אליאב - סגנית מנהל אגף הרווחה " " "

גבי ש. זילברשטיין - יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים

י. מחדון - מנהל לשכת עגימי

גבי א. שפירא - מפקחת ארצית בשרות לזקן, משרד

העבודה והרווחה

י. ירון - מנהל מחוז תל-אביב, משרד " "

גבי נ, חילו ~ איגוד העובדים הסוציאליים

גב' ר, קפלן - משרד העבודה והרווחה

מזכירת הוועדה; א. אדלר

קצרנית; ח. אלטמן

סדר-היום; 1. מצבם של קשישים ברחי טרומפלדור 40, בתל-אביב

(הצעת חבר-הכנסת י. ארצי),

2. שירותי הרווחה בקרב אוכלוסיית ערביי יפו.

f



יו

היו"ר א. נמיר; בוקר סוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת

העבודה והרווחה של הכנסת,

על סדר-יומנו שני נושאים; האחד - הצעת חבר-הכנסת

ארצי בקשר מצבם של קשישים ברחוב טרומפלדור 40 בתל-אביב, והשני - שירותי הרווחה בקרב

אוכלוסיית ערביי יפו.

בישיבה הקודמת בה התחלנו לדון בהצעתו של חבר-

הכנסת ארצי קרתה לנו תקלה. חברי משלחת של ראשי מרכז השלטון המקומי נכנסה לחדר הישיבה

ואנו חשבנו כי הם נכנסים למספר דקות, אולם הם ישבו עד סוף הישיבה כך שהיינו נאלצים

להתנצל על-כך בפני האורחים שהיזמנו.

בנושא של שירותי הרווחה בקרב אוכלוסיית ערביי

יפו אני אסביר את דעותי ואני אינני חוזרת בי מהתבסאויותי בקשר להתנהגות עירית תל-אביב.

כוונתי היא למי שעומד בראש עירית תל-אביב.

אני שומעת שיש תלונות גם מצד ועדות אחרות של

הכנסת בקשר התנהגותו של ראש העיר.

אנו נחשבים לוועדה עמוסה מאד ולמרות זאת לא

ידענו עד הרגע האחרון מי יבוא לישיבה ומי לא יבוא אליה. לא שמעתי מעודי על דבר כזה.

אני רואה שגם היום קיימת העדרות מצד מי שהיו

צריכים להופיע לישיבה ובקשר לכר היה ברצוני לומר שמי שלא מתייחס בכבוד לכנסת, שלא

תהיה לו ציפיה שהכנסת תתייחס בכבוד אליו.

סגנון כזה לא זכור לי בעיר תל-אביב. תרבות

בעירית תל-אביב היתה מסורת. היכרתי את רוקח ואת לבנון ואני יכולה לספר לכם איזו

התנהגות היתה בזמנם ואיזו תרבות.

ברצוני להציג את הנוכחים קודם שנפתח בדיון.

גב' דבורה אליאב, סגנית מנהל אגף הרווחה בעירית תל-אביב, גב' שרה

זילברשטיין, יושבת-ראש איגוד העובדים הסוציאליים, מר יחיאל מחדון, מנהל לשכת עג'מי

גבי אילה שפירא, מפקחת ארצית בשירות לזקן במשרד העבודה והרווחה, מר יהושע ירון, מנהל

מחוז תל-אביב במשרד העבודה והרווחה וגבי נדיה חילו מאיגוד העובדים הסוציאליים.

ברצוני למחות על-כך שעירית תל-אביב לא מצאה

לנכון לשגר שליחים כאשר דנים בסוגיה כמו זאת של ערביי יפו אולם אתם אינכם הכתובת למחאתי

זאת. שקלתי האם לקיים בכלל את הדיון בנושא של שירותי הרווחה בקרב אוכלוסיית ערביי

יפו ואנחנו נסיק את מסקנותינו מהמצב הנוכחי.

מצבם של קשישים ברחוב טרומפלדור 40 בתל-אביב, הצעת חבר-הכנסת י. ארצי

היו"ר א. נמיר; מאחר ועבר זמן מאז ישיבתנו האחרונה בנושא זה

אני אבקש מחבר-הכנסת ארצי "לרענן" את זכרוננו.

בישיבה האחרונה הפסקנו את ד"ר בריק והוא לא סיים את דבריו. על-כל-פנים אני מבקשת

מחבר-הבנסת ארצי להציג את הצעתו בתמציתיות.

י. ארצי! בפתח דברי ברצוני לומר מספר מלים בקשר לצד

העקרוני של הנושא. אני רוצה שיהיה ברור שאני,

בתור אדם בעל גישה ממלכתית, סבור שצריך להיות יחס גומלין מסודר ומכובד בין כל הרשויות.

קיים סדר ומי שפוגע בסדר הממלכתי הורס את הריקמה החלשה שהתגבשה במרוצת השנים.

שמעתי בוועדה אחרת שהנוהג בתל-אביב הוא לא להענות

להזמנות לישיבות של ועדות הכנסת במשלחות שכוללות גם נבחרים. ייתכן כי ההזמנות האלה

מטרידות אולם הדבר הזה קיים בגלל גודלה של העיר תל-אביב.

היו"ר א. נמיר! מדוע אתה סבור כי ההזמנות האלה מטרידות? אם

ראש עירית תל-אביב שוהה חלק ניכר מזמנו בחוץ-

לארץ אז את מי ההזמנות האלה מטרידות? את נסיעותיו לחוץ-לארץ?

זכורה לי גסות הרוח שבהתנהגותו.

האם הוא רוצה להיבחר לכנסת או לא?

י. ארצי! לא הייתי רוצה להרחיב את הוויכוח בנושא הזה

יחד עם זאת עלי לציין שאני סבור שמוסד כמו עירית

תל-אביב חייב להענות לכל הזמנה של הכנסת. לא לכל הזמנה ראש העיר חייב להענות אישית

ואני אינני רואה לא את טדי קולק ולא ראשי עיר אחרים מבזבזים את זמנם

היו"ר א. נמיר! אני מצטערת מאד; אינני מוכנה שיאמר שלבוא לישיבת

כנסת זה בזבוז זמן. אינני כועסת עליך חבר-הכנסת

ארצי אלא על הביטוי שעשית בו שימוש. כאשר אני מזמינה את ראש עירית ירושלים לדיון והוא

לא יכול לבוא הוא שולח את נציגו או טורח להתנצל על-כך. אני מכירה את הנושא.

עובדה שגם מוועדת הפנים ואיכות הסביבה נשמעות

טענות שלראש עירית תל-אביב אין זמן לבוא לישיבותיה. אם ראש העיר לא יכול לבוא לישיבות

של ועדות הכנסת הוא יכול לשלוח את שליחיו אולם הוא לא מרשה לחברים האחרים לבוא לכנסת.

בשביל מה הוא רוצה להיבחר לכנסת אם זה יחסו אליה?

אינני כועסת עליך חבר-הכנסת ארצי יחד עם זאת

אני רוצח לשאול: האם אנו נחשבים לחבורה של בטלנים?

לא אמרתי זאת. אני מתייחס לעניינו של ראש המערכת

בעיר גדולה שנחשב לאדם עסוק שאיננו יכול להתפנות

לכל הזמנה.

המשלחת שהגיעה אלינו ושיושבת עמנו מקובלת עלי,

חייתי רוצה לראות את האחראי של כל משלחת לאותו הנושא הנדון באותה ישיבה.

היו"ר א. נמיר! אם הוא לא יכול לבוא - לפחות שיתנצל.

אולי האחראית עוד תגיע לישיבה?



י. ארצי; נימוסים הם חלק של המבנה האישי ואילו אני מדבר

על דברים ששייכים למישור הציבורי,

אני אישית אעלה את נושא הדיון בעיריה, במוסד

בו אני יושב, ואשאל אם קיימת מדיניות לגביו.

(?

הנושא צריך להידון בנוכחות הנוגע בדבר וקיימת

אפשרות להזמין את ראש עירית תל-אביב ולשוחח אתו באמצעות יושב-ראש הכנסת או סגן יושב-

ראש הכנסת כיוון שיחס כזה איננו נחשב חינוכי, על-כל-פנים אני אעשה כל שאוכל כדי

להביא את הנושא הזה לדיון במועצת עירית תל-אביב, אינני חבר ההנהלה, אני חבר המועצה,

היו"ר א. נמיר; רשות הדיבור לחבר-הכנסת ותד,

מ. ותד; אני מכבד מאד את חבר-הכנסת ארצי ולכן לא אתן

תשובה שיש לה מימד אישי,

יש לנו נסיון בעניין עליו אנו מדברים לא מהכנסת

הזאת אלא מהכנסת הקודמת וברצוני להזכירכם כי היו לנו כבר "תקלים" קודמים בנושא של

שכונת התקווה וכפר שלם

היו"ר א, נמיר; לנושא שאיננו מוצא חן בעיניו הוא לא מגיע,

מ. ותד; גם כאשר הוא כן מגיע לישיבה אינני יודע אם אנו

יוצאים ב"רווח" גדול, יחד עם זאת כאשר ועדת כנסת

מזמינה מישהו לדיון הוא חייב להתייחס להזמנה כראוי,

מאחר ומר ארצי חבר מועצת העיר אני אודה לו אם

הוא יעביר את התחושה הזאת שכן לא ייתכן שאדם במעמדו של ראש העיר יתנהג כפי שהוא

מתנהג בנושא של מקופחים בעירו שלגביהם הוא היה צריך להופיע כמגן, ראש עיר צריך

להתייחס אל הבית העליון לא רק מבחינה חינוכית למרות שמחנך הוא כבר לא יהיה, אבל יחס

אלמנטארי של אדם במעמדו,

היו"ר א. נמיר; רשות הדיבור לחבר-הכנסת ארצי,

י. ארצי; ככל שהזמן עבר הנושא של רחוב סרומפלדור 40 בתל-

אביב הפך להיות פחות נושא ספציפי ויותר ויותר

עניין כללי,

אותו זקן עליו מדובר, שהפך להיות סמל של סבלם של

הקשישים, נמצא היום על ערש דווי ואני תקווה כי מצבו איננו משמש סמל לגוויעת הנושא,

מה גורלם האנושי, לא

רק הסיעודי והרפואי, של קשישים שאינם נמצאים במוסדות אלא כמו אלה שראינו ברחוב

סרומפלדור בתל-אביב? מדובר על קשישים שמפוזרים על-פני מאות בתים ברחבי תל-אביב

שאיש איננו פוקד את בתיהם, איש איננו מתעניין בהם והללו שרויים בבדידות מוחלטת,

ברצוני למקד את הבעיה במספר נקודות, א, יש

קשישים שמקבלים אוכל מהעיריה ויש כאלה שעניין הדיור שלהם בינתיים הסתדר, לא זאת

הבעיה הספציפית שעליה ברצוני להתמקד, אני מדבר על עריכת סקר מסודר בכל בית ובית כזה

כדי לבדוק מי הם הקשישים שזקוקים לסיוע בצורות שונות. צריך לבדוק את הנושא של ההזנחה

החברתית, של הבדידות, של מגע עם בני-אדם, את נושא השכנים והמתנדבים ולנצל את מערכת

ההתנדבות בצורה מסודות כדי שמתנדבים יפקדו את הקשישים הללו בצורה מסודרת ויקיימו אתם

מגע.

ב, יש לפתח יותר את המישור החברתי-שכונתי כדי

להוציא את הקשישים בין בני-אדם.



ג. נקודה זאת קשורה בעובדת הסוציאלית.

יש לעשות מאמץ כדי "לרענן" את תחושת העבודה הסוציאלית שנשתקת כתוצאה מהעבודה הקשה.

אולי שנת שבתון היא הצעה מרחיקת-לכת אבל אפשר לקיים סמינרים והשתלמויות.

אני רואה את שחיקת המקצוע הזה כלא; פחות חמור

משחיקת מקצוע ההוראה ואני מבקש שנחשוב על האספקס הזה מתוף מחשבה על יעילות העבודה

בעתיד. אינני מאמין שאדם יכול לעבוד במקצוע הזה שנים רבות ויחד עם זאת להמשיך לשמור

על רגישותו.

הייתי רוצה שנתמקד בנקודות האלה כדי שלדיון

יהיה תועלת מבחינת שיפור גורלם של הקשישים עליהם מדובר.

היו"ר א. נמיר; תודה. ברצוני להדגיש כי הנושא איננו מתמקד

רק בקשישים הנמצאים ברחוב סרומפלדור 40 בתל-

אביב. כל בוקר אנו פותחים עתון וקוראים בו סיפורים מחרידים.

מה גבי דבורה אליאב, סגנית מנהל אגף הרווחה

בעירית תל-אביב, יכולה לומר על המצב?

קיימת רגרסיה בנושא הטיפול בקשישים בתל-אביב.

היו ימים שהקשישים קיבלו ארוחות חמות ושמספלים נכנסו יותר לבתיהם. שמענו באחת

הישיבות עובדה מחרידה שהיו כאלה שעד שנכנסו לבתיהם - מצאו אותם כשהם אינם בין החיים.

שמעתי זאת ממלכה.

יחד עם זאת ברצוני להדגיש כי אני מכירה את

עובדי עירית תל-אביב ומוסיפה כי אני לא רק מכירה אותם אלא גם מוקירה את פועלם.

בעירית תל-אביב יש עובדים בלתי-רגילים. פעם האגף לעבודה סוציאלית בעירית תל-אביב

היה האגף במדינת-ישראל; הוא שימש דגם לכל הארץ. בבקשה גבי אליאב.

אני מודה ליושבת-ראש הוועדה על הנימה האופטימית

של דבריה, נימה שתקל עלי ועל חברי להמשיך במלאכה.

בתל-אביב יש כ-62-60 אלף קשישים שלשמחתנו

בחלקם הגדול משרת את עצמו, דואג לעצמו וחי בצורה מכובדת בהתאם לגילו.

אנו, כאגף הרווחה בעירית תל-אביב, מטפלים בערך

כ-10% מכלל הקשישים שחלק גדול מהם נמצא במצוקה קשה מאד וחלק מקבל שירותי סיוע כאלה או

אחרים.

אחת הבעיות הקשות של שירותי הרווחה היא צמצום

כח אדם. המשפט הזה אמנם נשמע נדוש אולם "כלי העבודה" שלנו הוא העובד הסוציאלי, האדם.

כאשר הוכרז על צמצום של כמעט 40% כח האדם במשך

שלוש השנים האחרונות, לא צמצמו באותו אחוז לגבי הטיפול בקשישים, יחד עם זאת חלה

הדרדרות רבה במצב.

ברצוני להביא לתשומת-לבכם כי כל קריאה של קשיש

היא קריאה לפעולה מיידית כיוון שהוא איננו יכול לחכות.

מגמת הטיפול היום היא מה שיותר פיתוח שירותים

בקהילה כדי להשאיר את הקשישים בקהילה, בנבדל מהמגמה שהיתה קיימת ~ להרחיק את הקשישים

ממקום מגוריהם הקבועים במשך כל השנים. לצורך המגמה הזאת פיתחנו הרבה שירותים שבאים

לתת מענה לצרכים היום-יומיים של הקשישים.

אינני יכולה להתיימר ולומר כי אנו נותנים מענה

לכל הבעיות שמתעוררות ואיש גם לא מצפה לכך מאתנו, מה אנו כן עושים? אנו משמשים "דלת

פתוחה" לכל בעיה.



יצאנו בשבוע זה בקריאה מעל דפי העתונות לכל

מי שיודע על מצוקת קשישים - שיאיר את עינינו על-מנת שנוכל לפעול.

אנו מספקים שירותי ארוחות לקשישים; 400 ארוחות

ליום. המספר הזה כמעס לא השתנה במשך השנים האחרונות. "נלחמנו" קשות על הנושא הזה.

איו קשיש שזקוק לארוחה חמה והוא לא יקבל אותה.

אנו מאפשרים קבלת שירותי בית, עזרה ביתית, בהתאם

לרמה התקציבית שעומדת לרשותנו.

אחת הבעיות הקשות שלא נמצאת בתחום טיפולנו היא

בעיית הדיור. קשישים רבים גרים בתנאי דיור קשים ובלתי-מתאימים בתל-אביב. תל-אביב

היא עיר של תחלופה בה אזורים שלמים הופכים להיות אזורי תעשיה ורק פה ושם אפשר למצוא

קשישים שעדיין גרים בלב האזור התעשייתי כשהם משלמים שכר-דירה מוגן ואינם יכולים לעבור

דירה.

קיימת בעיה קשה מאד עם קשישים תימהוניים למיניהם

שנחשבים לעצמאיים אולם הם תשושים בנפשם. הקשישים התימהוניים הללו, בחלקם נוודים, אינם

משתפים-פעולה וקשה ליצור קשר אתם.

היו"ר א. נמיר; כמה קשישים תימהוניים כאלה יש בתל-אביב?

ד. אליאב; כמה מאות. חלקם מסתובב בתל-אביב למרות שהוא

לא תושב תל-אביב.

על-כל-פנים הקשישים הללו אינם משתפים-פעולה.

אני יכולה להביא בפניכם מקרה של קשיש כזה שגר במחילה, הבאנו אותו למוסד וכבר למחרת

בבוקר אי-אפשר היה למצוא אותו. הם אינם משתפים-פעולה.

יש אוכלוסיית קשישים שקשה להגיע אליה.

מה אנו עושים כדי להפיג את בדידותם של הקשישים

וכדי להגיע אליהם בכלל? פיתחנו רשת מועדונים כמעס בכל שכונה שמשמשת לא רק מקום בילוי

לקשיש אלא בעיקר למקום איתור. מהמועדון הקשיש מקבל את השירותים להם הוא נזקק.

יושבת-ראש הוועדה, חברת-הכנסת אורה נמיר, ביקרה במקומות האלה. המועדונים האלה יכולים

לשמש דגם והם יעילים מבחינת איתור הקשישים.

פיתחנו "כלים" שמבוססים הרבה מאד על עזרת

מתנדבים. ה"מוקד" מיואש על-ידי אדם שמקבל שכר בעד עבודתו וסביבו מתקבצים מתנדבים

שפוקדים את הקשישים ומאתרים את אלה שזקוקים לעזרה. הנושא הזה עדיין איננו "פרוס"

על-פני כל העיר.

אנו מתכוננים לפתח פעולה מתוכננת של עבודה עם

בני משפחות-הקשישים לא רק כדי להסיל עליהם את האחריות לקשישים אלא גם כדי לעזור להם

לקבל את העזרה מהשירותים. בני משפחה שנמצאים במצוקה אינם יודעים לאן לפנות וממי לקבל

יעוץ. איננו מתכוונים להאשים אותם אלא להתחלק אתם באחריות כדי שיחד נוכל להתמודד עם

הבעיות.

פיתחנו רשת של שירותי מטפלות בקשישים כאשר

מדובר יותר בקשישים הרתוקים לבית. יש כיום 1500 שעות מט"ז חודשיות

היו"ר א. נמיר; לכמה אנשים?

ד. אליאב; אינני רוצה להתחייב ולציין מספר.

היו"ר א. נמיר; היה ברצוני לציין בהזדמנות זאת שבמה שלמדתי

בסיור שערכתי אני משתמשת כמעט בכל ישיבה בנושא

של חוק ביטוח סיעוד, במיוחד בדגם של נווה שרת.



מה שהייתי רוצה לשמוע ממך גבי אליאב הוא מה

הפרופורציה בין מס"ב ובין אותה דרך עבודה עם אנשים מהקהילה בנווה שרת?

ד. אליאב! הרגם של נווה שרת הוא רגם קהילתי טיפוסי אשר

מעבר לרעיון שמסתתר אחריו הוא הוכיח עצמו בשטח.

הקהילה קיבלה על עצמה אחריות בתחום הקשישים.

נבנה מרכז מוררני שעונה על הצרכים ושמשמש מרכז

שירותים לכל שירותי הקשישים בקהילה החל מארוחות, בירור, בילוי, שירותי כביסה וכלה

בשירותים פרתניים. בסיס הפעולה בפרוייקט הזה "נבנה" על נשים מהשכונה שהן גם המטפלות

בקשישים, היתרון של הפעולה הזאת מתבטא בכך שהנשים הללו נמצאות בהישג-יר ויש להן

היכרות אישית עם הקשיש ועם שכנים שאפשר להעזר בהם.

יתרון גרול בעזרת הנשים הללו הוא שאפשר להשיג

אותן. הן לא נעלמות אחרי שעות העבורה אלא משמשות אוזן קשבת כמעט עשרים וארבע שעות

ביממה וערות למתרחש אצל הקשישים.

סיפרנו כבר על מקרה של קשיש שלא הופיע יום אחד

למשחק קלפים, דבר שריגש את חבריו שחשו לביתו, והם אמנם מצאו אותו שרוע על ריצפת ביתו ,

אילוליא היו חשים לביתו מי יודע אם הוא עדיין היה בין החיים.

הנושא הזה מפתח את הקשר האישי ואת הדאגה והאחריו

הבלתי-פורמאליים שכן הדאגה הפורמאלית מסתיימת בשעה מסויימת לעומת הדאגה הבלתי-פורמאלית

שנמשכת עשרים וארבע שעות ביממה.

מאז פתחנו את השירות בנווה שרת כ-80% מקשישי

הקהילה חברים במרכז והם יכולים להישאר בביתם עד שמצבם נעשה סיעודי ביותר או בגלל סיבה

חריגה אחרת.

י. ארצי; בתל-אביב זה המרכז היחיד מהסוג הזה?

ד. אליאב! המרכז בנווה שרת עובד שנתיים ורמת השירותים

הניתנים בו נחשבת ליותר גבוהה. יש עוד שני

מרכזים באותו דגם, האחד בשכונת התקווה בריור המוגן

היו"ר א. נמיר! המרכז הזה איננו דומה לנווה שרת.

הוא יהיה דומה. על-כל-פנים יש עוד מרכז בנווה

תמר שגם היא שכונת שיקום.

היו"ר א. נמיר! מה הפרופורציה, בתל-אביב כולה, בין נשים שאתם

מגייסים ממט"ב לבין הסידור הזה של הקהילה?

ד. אליאב! 1500 שעות חודשיות כמעט כולן עוברות דרך מט"ב.

גם בשכונת התקווה וגם בנווה אליעזר המלצנו על

עבודת נשים מהשכונה והנושא הזה, בחלקו, נותן את התשובה.

בשנה האחרונה אנו מנסים לפתח נושא של דיור מוגן

לקשיש שיתן מענה של דיור לקשישים שיכולים להישאר בקהילה. השירות הזה הוכיח את עצמו

והקשיש נמצא במסגרת בה יודעים עליו. הוא מקבל שירותי עזר כמו:אם-בית, אחות, עובדת

סוציאלית וכל אלה מאפשרים לו להמשיך לחיות בקהילה שלו.

יחד עם כל אלה אם אני אשאל האם אני שבעת-רצון

תשובתי תהיה! לא. ככל שמפתחים את השירותים מסתבר שהצרכים גדולים יותר.



במסגרת תכנית הסלתרום לזקן הגשנו בקשה לעשות

מיפוי של קשישים, במיוחד באזורים בעייתיים כדי שלפחות נדע על כולם גם אם איננו יכולים

לתת להם את השירות שהיינו רוצים לתת.

היו"ר א. נמיר! האם קיבלתם את מבוקשכם?

ד. אליאב; טרם נענינו. על-כל-פנים רצינו לדעת מיהי

האוכלוסיה שעשויה להיות זקוקה לנו כדי שנוכל

לפקוד אותה אם בעזרת טלפון או על-ידי שליחת אגרת.

היו"ר א. נמיר; דיברת על 1500 שעות חודשיות. חילקתי את השעות

האלה ל-20 שעות חודשיות לאדם וקיבלתי 5 שעות

בשבוע. זה לא יותר מדי. את המספרים כמה צריך ולאילו קטגוריות של אוכלוסיה למדתי

מהדיונים על חוק ביטוח סיעוד. מגיעים ל-75 איש.

ד. אליאב; במסגרת שיקום השכונות, באותן חמש שכונות של

פרוייקט שיקום השכונות, יש לנו עוד כ-1000 שעות.

היו"ר א. נמיר; במסגרת ההצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת ארצי אנו

מדברים על מה שנקרא; מרכז וצפון תל-אביב, בנושא

הספציפי הזה. אנו יודעים כי במרכז ובצפון תל-אביב מרוכזת האוכלוסיה הגדולה ביותר

מבחינה אחוזית של קשישים.

ד. אליאב; כ.40%-

היו"ר א. נמיר; שם שירותים מהסוג הזה כמעט לא קיימים; ביקרנו

75 איש זה כלום; המצב נורא.

למי אתם מספקים 400 ארוחות?

בנווה שרת ראינו שמלבד המרכז יש חדרון עם ארבעה

פריזרים בהם מאחסנים ארוחות ומרקים. זה דבר בלתי-רגיל. מתנדבים דואגים לחלוקת האוכל.

על-כל-פנים במרכזים האלה יש יותר מתנדבות. יש יותר תודעה של התנדבות.

אם מדובר על 400 ארוחות/ רבע מהן מסופקות רק

לנווה שרת. חבר-הכנסת ארצי דיבר בהצעתו לסדר-היום על אזור שבו נמצאים קשישים שכמעט

לא מקבלים שירותים.

כמה מתוך 400 הארוחות החמות מקבלים הקשישים

הפזורים ביפו?

ד. אליאב; אנו מדברים על שני סוגי ארוחות; יש ארוחות חמות

שמסופקות יום יום לביתם של הקשישים - 200 במספר.

הארוחות האלה מסופקות לקשישים מוגבלים שבחלקם מרותקים ובחלקם מבולבלים. כ-50% מהארוחות

האלה מתפרסות באזורי צפון ולב תל-אביב. פחות בשכונות גם בגלל הרכב האוכלוסיה וגם בגלל

סיבות אחרות.

בנוסף לכך אנו מחלקים 200 ארוחות קפואות לקשישים

פחות מוגבלים שאינם יכולים לערוך קניות או לבשל אולם הם מסוגלים לחמם את האוכל.

יש אפשרות לקנות ארוחות במחיר סמלי.

רשות הדיבור לגבי אילה שפירא.

א. שפירא; סקירתה של גב' אליאב היתה טובה. ברצוני "לחדד"

דברים אחדים.



מרכזי יום נחשבים לאידיאליים, נווה שרת נחשב

למרכז אידיאלי יחר עם זאת העלות שלו גבוהה.

אנו מקווים להגיע לתפוסה יותר גדולה של מרכזי

יום ובינתיים אנו מקווים לפזר את נושא המוקדים, מוקד מתבסס על שסח יותר קטן אולם על

פעילות גדולה יותר. מוקד מתבסס על אדם מקצועי אחד שמקבל שכר תמורת עבודתו שסביבו

מתקבצים מתנדבים שדואגים לכמה מאות או לכמה אלפי קשישים.

היו"ר א. נמיר; איך אתם יכולים לדאוג לכמה אלפי קשישים?

א. שפירא; מסווגים אותם. חלק גדול מהאנשים מתפקד ויש לו

קשרי משפחה טובים אז מספיק קשר טלפוני אחת לחודש.

עם אנשים שזקוקים להתערבות גבוהה יותר יוצרים

קשר אחת לשבוע. אלה צריכים הפניות לשירותים עד הערכה של אנשי מקצוע.

על-כל-פנים צורת העבודה הזאת נראית לנו כסובה

ביותר ולפיה אנו יכולים לדעת מי האנשים שנמצאים בסיכון יותר גבוה ומידת הקשר אתם.

הנושא השני שהיה ברצוני "לחדדו" הוא עניין

המס"זיות. העזרה המקצועית של מס"ב מוגבלת מאד והיא גם מוגבלת לטיפול אישי. אנו נשתדל

לפזר את הצופיות או כפי שהן נקראות: מט"זיות, כדי שהמועורבות שלהן תתפרס על-פני חלקי

שעות וימים בשבוע ועזרה כזאת תיתן מענה טוב ביותר לבעיה.

חבר-הכנסת ארצי הזכיר את עניין השחיקה של העובדים

הסוציאליים ועל-כך היה ברצוני להשיב לו כי תמיד אפשר להעזר בכוחות "רעננים".

הבעיה שלנו היא בעיית מחסור בכח אדם. לא כל-כך

בעיה של שחיקה, כמו שקיימת בעיה של מחסור בכח אדם. על כל עובדת סוציאלית יש עומס גדול

מאד של עבודה ביחס למגזרים האחרים והעומס על העובדים עם הקשישים הוא מעל ומעבר - זאת

בנוסף לשחיקה הטבעית.

היו"ר א. נמיר; רשות הדיבור למר יהושע ירון.

י. ירון; ברצוני להתייחס לנושא המיפוי. הכתבה שראינו

בטלוויזיה הדליקה אצלנו אור אדום.

לפני שבוע קיימנו במחוז פגישה ראשונה של מנהלי

הלשכות במחוז עם יחידת המתנדבים שאנו רוצים לעבוד בשיתוף-פעולה אתה בנושא המיפוי.

קבענו שתוך שלושת החודשים הבאים בכל ישוב מנהל הלשכה יקבל את האחריות על האנשים שנמצאים

במצב כמו זה שראינו בטלוויזיה.

האחריות בנושא הזה תיפול על מנהלי הלשכות והם,

מצדם, יטילו את המשימה בין העובדים הסוציאליים. לרשות אלה יעמדו מתנדבים לפי צורר

המיפוי.

נגדיר את האוכלוסיה למצוקות פיסיות קשות גם אם

מדובד על בני חמישים וחמש.

אחרי שלושת החודשים, כאשר נקבל את האינפורמציה

שאנו מבקשים לקבל, נצטרך לשבת ולדון מה הדרכים לפתרון המצב. אם יחסרו כלים - נפנה

למחוז. אם המחוז יאמר שאי-אפשר להעזר רק במשאבים הרגילים ~ הנושא יועבר להנהלת המשרד.

היו"ר א. נמיר; עד אז הקשישים האלה עלולים למות.



י. ירון; מדובר לא על טיפול ישיר ראשוני אלא על אנשים

שחיים בתנאים לא תנאים ושצריך לסייע בידם.

אנו רוצים לקבל את התמונה המלאה על התנאים הפיסיים של הקשישים כדי למצוא דרכים לעזור

להם.

השלב הבא של הנושא יהיה להצמיד מתנדב לכל

קשיש כזה.

תור חצי שנה אנו מתכוונים "לסגור" את המערכת

לפחות במחוז ואחר-כך אולי בכל המדינה. אנו רוצים להגיע למצב כזה שלא יהיו מקרים שאנו

לא נדע עליהם.

אם זאת תהיה תופעה - נישא כולנו באחריות;

הכנסת והממשלה.

על-כל-פנים אנו נעשה כמיטב יכלתנו בנושא הזה.

היו"ר א. נמיר; רשות הדיבור לגבי שרה זילברשטיין.

הטלוויזיה נתנה תשקיף לא נכון על אוכלוסיית הזקנים

בארץ ואנו הצטערנו על-כך. ראינו בדאגה רבה את

העובדה שהקשישים הוצגו במבצע הטלתרום בצורה שהם הוצגו, כאוכלוסיה חלשה מאד, אפילו עם

הרגשת מחלה . ברצוני להדגיש כי זיקנה איננה מחלה אלא תופעה אנושית

שמדינת-ישראל צריכה לקבל.

אנו סבורים כי צוות העובדים הסוציאליים שעובד

עם הקשישים הוא אחד הצוותים היפים ביותר בארץ, יחד עם זאת אנו מבינים כי בעיית הקשישים

נחשבת לבעיה קשה ביותר ואנו נעביר את דעת האיגוד בנושא הזה,

רחוב טרומפלדור הוא אחת הדוגמאות להמחשת המצב.

הכנסת, עם המשאבים שיש לה, צריכה להתייחס לנושא. עם כל ההערכה שיש לנו לעירית תל-אביב

ולאנשי המקצוע המוכשרים שלה, עירית תל-אביב צריכה להתחשב בעניין כאשר היא מקצה את

המשאבים.

היו"ר א. נמיר; רשות הדיבור לגבי אליאב.

ד. אליאב; איתור והקמת מוקדים הם שלב חשוב מאד, יחד עם זאת

באיתור לא שגיא." עד שנתחיל "לגלגל" את העניין

אתם יכולים לתאר לעצמכם מה עשוי לקרות לאותם קשישים?

המאתרים וכל המתנדבים מבצעים עבודה נפלאה אבל

בלי אנשי מקצוע ובלי משאבים שיינתנו מיד - לא עשינו שום דבר, אולי אפילו נגרום נזק בגלל

הציפיות שנעורר.

חיוני לעשות שני דברים; א. להגדיל את הקצאת

כח האדם המקצועי, החל מעובדים סוציאליים, מתן שירותי עזר נוספים, מט"זיות, עובדי נקיון,

ב. הקצאת משאבים שיתנו מענה בתחום ארוחות, כלים

לבית או לבוש - אחרת לא עשינו שום דבר.

תודה.

היו"ר א. נמיר; רשות הדיבור לחבר-הכנסת ארצי.

י. ארצי; היריעה רחבה והיא מתחילה להיפרס. אני, אישית,

מעריך את עניין המפקד או המיפוי כפי שאתם מכנים

אותו כיוון שהפתרונות "יוולדו" כאשר נאתר את הבעיה במלוא עצמתה.

אני תקווה שאלה שיודרכו למיפוי לא יהיו סתם אנשים

שפותחים דלק בביתו של קשיש ורושמים את שמו אלא שהם יהיו מצויידים בהדרכה נכונה ומתאימה.

המערכת תוכל "לזוז" יותר בקלות אם הנושא לא יהיה

כל-כך ערטילאי אלא אם יהיו לנו מספרים שיתנו את התמונה האמיתית של הבעיה.



ברצוני לתת לכם שני נושאים למחשבה. אינני איש

מקצוע אולם אני רגיש לנושא שעל סדר-יומנו.

הנושא האחד הוא קופת-חולים במקום איתור לקשישים.

כאשר מתעוררות אצל קשיש בעיות, הוא פונה לקופת-חולים והמוסד הזה יכול לשמש כמקום איתור.

אפשר גם לחשוב על קופת-חוולים מיוחדת למחלות זיקנה

במקומות הבעייתיים במיוחד.

איו זה מקרה שהנושא פועל כל-כך יפה בנווה שרת

ובמקומות אחרים לא. אנשים אינם נוטים להצהיר בקלות כי הם זקוקים לעזרה.

נקודה אחרת שהיה ברצוני שתחשבו עליה היא נושא

ההתנדבות שבקשר אליו קיים הרבה מלל ולא תמיד הרבה עבודה בעקבות המלל. אפשר היה למצוא

בתל-אביב אנשים שנמצאים עדיין בגיל שיכולים לעזור לזולת, יגבשו מתוכם מתנדבים, מעין

"קומנדו" שירתם לעבודה ואני אפילו יכול להוסיף בקשר לאנשים אלה שהם אפילו מחפשים תעסוקה.

אפשר יהיה לנצל את כח האדם הזה וליצור על-ידי-כך "תזוזה" במצב הקיים בתחום הזה.

היו"ר א. נמיר; רשות הדיבור לגב' שרית גרינברג.

ש. גרינברג; ברצוני להביא בפני הוועדה שתי עובדות חשובות.

א. עירית תל-אביב, לראשונה, החליטה לצאת בתכנית-אב

לקשיש. תכנית-האב הזאת תיתו יותר ממיפוי. לאור תוצאות התכנית נוכל לבנות את התשתית

על~פי הצרכים.

בעוד ארבעה חודשים התכנית תוגש להנהלה ולמועצת

העיר ועל-פיה נקבע פונקציות טיפוליות.

ב. הנושא השני הוא נושא שנחשב לחשוב מאד בתל-

אביב או בכל עיר גדולה אחרת. מדובר על תיקצוב שמקבלים ממשרד הבינוי והשיכון

עבור דיור לקשישים כיוון שבשכר-הדירה הקיים קשישים בתל-אביב אינם יכולים

למצוא דירה. י

היו"ר א. נמיר; דיברנו על הנושא הזה.

ש. גרינברג; יש לתת דגש גם לנושא הארוחות

i

היו"ר א. נמיר; ענייו זה הודגש. עשינו חשבון של שעות ואני סיפרתי

בהקשר הנושא הזה על המצב בנווה שרת.

דיברנו על אותה אוכלוסיה שאותה העלה חבר-הכנסת

ארצי בהצעתו לסדר-היום, הקשישים בצפון ובמרכז תל-אביב, שמקבלים את השירותים בגלל בעיות

אובייקטיביות, אולם בעובדה הם מקבלים פחות שירותים מאשר כל אוכלוסיה אחרת.

אני רוצה לבקש מעירית תל-אביב להמציא לנו, עבור

המסקנות שאנו רוצים להסיק בנושא, את כח העבודה, לא תקנים או כח אדם אלא כח עבודה שמטפל

בקשישים בעירית תל-אביב. אני אבקש לפרט כמה מהקשישים נמצאים במסגרת שיקום

חשבונות וגם חלוקה לפי מה שקורה בשכונות. צריכה להיות הפרדה ביו שכונות מטופלות לביו

מרכז וצפון העיר.

ברצוננו לדעת; מה קוצץ בתקופה האחרונה?

לחבר-הכנסת ארצי ברצוני לומר שמקופת-חולים לצערי

לא תבוא לנו ישועה.

בכל שאנו מתקדמים יותר בחוק ביטוח סיעוד, כך

התמונה הולכת ונעשית יותר ויותר שחורה.



הפחד שלנו הוא מכך שברגע שיחוקק חוק ביטוח סיעוד

לאור חמצב הקשח בו בתוגה קופת-חולים כנותן הסירות העיקרי, השירותים האלה ייפסקו ואנו

עלולים להיקלע למצב כזה שאחרי חקיקת חוק ביטוח סיעוד הקשישים יקבלו פחות סיוע מטה שהם

היו יכולים לקבל לפני החקיקה.

נעשה מאמצים גדולים לשנות את החוק, אחרת נהיה

בבעיה,

י. ארצי; אני מבין שקופת-חולים "הולכת" לקראת מצב יותר

גרוע מזה שהיא היתה שרויה בו, יחד עם זאת היא

תצטרר לוותר על מבנים. אינני מדבר על קופת"חולים כגורם כספי אלא על מבנים, על תשתית,

ועל כל מה שישתחרר ושאותו אפשר יהיה להסב למסרה שנחשבת אצלנו מחלה חברתית אקוטית.

היו"ר א. נמיר; אני די סקפטית בענייו הזה,

על-כל-פנים אני מבקשת לקבל בכתב את החומר עליו

דיברתי קודם על-מנת שנוכל להניח את מסקנותינו על שולחן הכנסת,

ת. גרוסמן; מה קדה עם הכסף שהתקבל באמצעות הסלתרום?

היו"ר א. נמיר; קיבלנו דיווח על-כך ממר בריק, אני אבקש ממזכירת

הוועדה למצוא את הפרוטוקול בו נכתבו הדברים.

ח, גרוסמן; שמעתי ברדיו שהכסף נמסר סוף-סוף למועצה לזקן.

מי זאת המועצה הזאת?

היו"ר א. נמיר; יש מועצה כזאת.

ח. גרוסמן; מי מחלק את הכסף ועל-פי אילו קריטריונים?

ר. קפלן; הסכום שהובטח היה מיליארד ו-950 מיליון שקלים

חדשים. הסכום הגיע - כולו.

ממש היום אנו מסיימים לקבוע קריטריונים לחלוקת

הכספים ואני מעדיפה למסור את הנתונים לוועדה אחרי שנגמור לעבוד על הנושא בצורה מסודרת.

אנו נדווח לוועדה.

ח. גרוסמן; האם תרומות בעין התקבלו?

ר. קפלן; כן, מעבר למצופה.

היו"ר א. נמיר; אני מבקשת לקבל את הנתונים האלה בכתב. אבקש

לכלול את החלוקה לאן הכסף נמסר, למי, מה הסכומים

ומה השידותים שניתנו בתמורה?

אנו עוברים לנושא השני שעל סדר-יומנו;

שירותי הרווחה בקרב אוכלוסיית ערביי יפו

היו"ר א. נמיר; קיימנו דיון בנושא הזה, ערכנו סיור וקבענו שאחריו

נרצה לשמוע מעירית תל-אביב דיווח על מה שקירה,

לא כל מה שראינו בשטח חיה מקובל עלינו.



רשות הדיבור לחבר-הכנסת ותד.

מ. ותד; הנושא של יפו איננו יורד בעצם, לפחות לא ירד

בכנסת העשירית, מסדר--יומה של הכנסת למרות שהוא

איננו מקבל ביטוי באמצעי התקשורת. לאמצעי התקשורת יש שסתי התעניינות חשובים יותר.

אילו הייתי מניח על השולחן את מסקנות הוועדות

שדנו בכנסת העשירית בנושא לעתים קרובות, אפשר היה להוציא ספר, ולא מעודד.

תחושתי היא כי הדברים "תקועים" למרות הדיונים

ולמרות שאילתות שהוגשו בנושא. אתמול קיבלתי משר הפנים תשובה לשאילתה שהגשתי לפני שנה

בנושא הדיור, הנזקקים לדיור והמדיניות המשולבת עם שאר הגורמים.

שני תקנים שהובטחו לנו על-ידי סגן שר" העבודה

והרווחה בזמנו לעבודות רווחה ביפו לא מומשו.

היו"ר א. נמיר; מדובר על סגן השר דאז.

ההבטחה היתה חגיגית וגם השר, בהזדמנות אחרת,

חזר עליה. הדברים רשומים בפרוטוקול. יש לי גם

מכתבים שהועברו לאחראים במשרד העבודה והרווחה אולם הדבר לא יצא לפועל.

מהביקורים האחרונים שלי ביפו שנעשו גם לאחר

שהוועדה ביקרה במקום בראשות היושבת-ראש התרשמתי כי המצב הולך ומחריף,

כל גורם "מגלגל" את האחריות למצב על גורם אחר,

העיריה על משרד הבריאות ומשרד הבריאות על משרד העבודה והרווחה. הבעיה חריפה ביותר,

פשוט אי-אפשר להמשיך לתת למצב הנוכחי להתקיים,

לחבר הכנסת בישיבה תרבותית אסור לומר מה שאני

מתכוון להגיד אולם ייתכן מאד שאני, באופן אישי, אצטרף להציע לערביי יפו "להתפרע'.' כמעט

כלו כל הקיצים, לא ייתכן להמשיך לחיות במצב כזה.

לא ייתכן לחיות במצב כזה שאב שולח את בנו לבית-

הספר והבן יוצא מפתח ביתו ונתקל בנרקומנים ובהצעות לשימוש בסמים.

בעיית הסמים.

בעיה שניה, אחרי ששמענו את סקירתו המאלפת של

ראש שירותי הרווחה ואת דבריה של שרית אפשר היה להתפתות ולחשוב שהנה התמונה ורודה כמעט,

מה שאני מבקש לומר בנושא הזה הוא שבביקורים שקיימנו התברר לנו כי השירותים המוצעים

לאוכלוסיה הזאת הם מתחת לכל ביקורת והם בתחום האחריות של עירית תל-אביב-יפו, אינני

מתכוון למנות עתה את השירותים אולם כוונתי היא לכל השירותים שמחלקת השירותים והרווחה

נותנת לשאר חלקי העיר, זאת איננה תחושה שלי אלא עובדה, אני מדבר על הרבה פחות ממה

שהעיריה מסוגלת וצריכה לתת,

הבעיה הזאת חמורה לא פחות מהאחרות

ואני מבקש לקבל לגביה עידכון. מדובר על הופעתו של כהנא ביפו על רקע של נישואים מעורבים

וההתפתחות שהיתה לאחר מכן.

בהתנהגותה של המשטרה בנושא הזה מטפל שר המשטרה,

היו לנו תקוות שהוועדה תניח את מסקנותיה בקשר

התנהגות משמר הגבול על שולחן הכנסת ואני מתכוון לוועדה ששר המשטרה הקים, הוא פעל

בנושא הזה מיד,



היו"ר א. נמיר; מזל שהיה שם יהודי שהתלונן.

מ. ותד; היהודי ש"הניע את הגלגלים" היה קצין משטרה.

דבר זה ייחשב לכבודה של המשטרה.

ח. גרוסמן; לא רצו להעביר את הנפגעים לבתי-חולים.

מ. ותד; אני הייתי מציע להעניק לאותו אדם צל"ש.

ח. גרוסמן; הוא עשה את חובתו.

היו"ר א. נמיר; אינך באה לכאן מחוץ-לארץ. את יודעת על אלה תופעות

אנו שומעים בנושאים האלה במשטרה.

ה. גרוסמן; אם הוא עשה את מה שהיה צריך לעשות הוא צריך לקבל

על זה צל"ש?

מ, ותד; אנו יודעים באיזו מציאות אנו חיים. אינני רוצה

להעביר עכשיו את מצב-הרוח ולדבר על הנושא הזה.

על-כל-פנים כאשר יש תופעה כזאת צריך לעודד. אותה.

עד כמה שידוע לי אנשי כהנא לא יניהו לאוכלוסיה

הערבית ולאוכלוסיה היהודית להרגע. יש להם תכנית לגבי ערים מעורבות.

על-פניו בראש-ובראשונה הנושא הוא פוליטי-מפלגתי

אולם למעשה הוא יפגע דווקה באוכלוסיה התלשה וישבש את עבודות הרווחה. עלולות להיות

בעניין הזה הסתבכויות חמורות.

לכולנו יש עניין לדעת האם משהו בנושא הזה השתפר?

האם קיבלתם אמצעים נוספים? האם יש לכם תכנית ממשית? האם יש לכם שיתוף-פעולה עם ועדת

ההיגוי של ערביי יפו?

אנו מבקשים לדעת אם יש דרכים לגיטימיות כדי לפעול

כהן על-מנת לקדם את הנושא הן באמצעות העיריה הן דרך משרדי העיריה?

היו"ר א. נמיר; תודה. רשות הדיבור לגב' שרית גרינברג.

ש. גרינברג; אני מצטערת על דבריו של חבר-הכנסת ותד כאילו היה

רצון או שהיתה מגמה להפוך את הדברים לוורודים

יותר ממה שהם.

עלי לציין כי מצבם של ערביי יפו אומלל מאד;

כלל לא ורוד ולא היתה לנו מגמה לייפות אותו.

יצאנו לביקור במשפחה קשה ביותר ולמרות שלא כל

המשפחות נמצאות במצב בה קשה הבעיה גדולה. אין כמעט מועורבות ורצון להשתתף בתיקון המצב

ועל כך ירחיב את הדיבור יחיאל מחרון.

קיים פילוג וקיימים מחנות שונים בתוך ערביי יפו

ואנו משתדלים לא להיכנס לסבך הזה.

בעניין העיריה והרצון שלה לשפר את המצב ברצוני

להדגיש כי היה זה ראש העיר שחשב על האומללות של התושבים והוא זה שהקים ועדה שנקראת;

הוועדה למען ערביי יפו. חלק גדול מתוך חברי מועצת העיר הצטרף לוועדה הזאת. בוועדה

חברים נציגים מ"חלמיש" וגם ממוסדות הממשלה.



סיכמנו את המלצותינו וההמלצה שלי היא לראות ביפו

חלק מפרוייקט שיקום השכונות. ההמלצה שלי היא להעביר את הנושא לשר הממונה, לסגן ראש-

הממשלה מר דור לוי.

ח. גרוסמן; ממתי ההמלצה?

ש. גרינברג; מאוקטובר 1984.

היו"ר א. נמיר; האם קיבלתם תשובה?

יש ועדה והיא אמורה לטפל בנושא הזה.

עניין התקנים איננו שייר אלינו. בביקור שקיימנו

הסברנו ליושבת-ראש כי הכתובת היא לא שלנו.

עוד היה ברצוני להמשיך ולומר כי לא רק האוכלוסיה

הערבית נפגעת אלא גם זאת היהודית. קיימת בעיה של משרד הבריאות

מ. ותד; מדובר על "כלים שלובים". אתם יכולים להשקיע

עבודה בהיקף עצום.

כאשר קיים מתדל של מספר משרדים ממשלתיים הוא

הורס את כל ההשקעה. איך אפשר להפריד בין הרשויות ו"לחתוך"?

הבעיה התריפה ביותר שלא נמצאה לגביה תשובה היא

נשירת ילדים מבתי-ספר. אין לנו תשובה לבעיה

הזאת.

קיימת בעיה אתרת של קשישים שזקוקים לבתי-אבות.

עד היום המשפחות שמרו על הקשישים במסגרת הבית. לא עוד. המאה לימדה אותם וגם חלק מהם

זקוק למסגרת שמחוץ לבית.

תודה.

היו"ר א. נמיר; רשות הדיבור למר יחיאל מחרון.

הגשנו לוועדה למען ערביי יפו דו"ח לגמרי לא ורוד,

כזה שמצייר תמונת מצב קשה מאד. קיבלנו תגובה על

הדו"ח כאילו הוא כל-כך קשה עד שהוא משחיר את המצב יותר ממה שהוא.

התפישה שלנו היא כזאת שרואה את המצב לחומרה והמלצת

האגף היתה להכריז על האזור כאמור להיכלל במסגרת שיקום השכונות על אף שאין תקדים להכרזה

כזאת במגזר הערבי כיוון שהסוכנות היהודית

היו"ר א. נמיר; יש תקדים.

מ. ותד; גם תרשיחה וגם לוד.

היו"ר א. נמיר; יכול להיות שאת העניין הזה נצטרך לקחת על עצמנו

ולהשפיע שיפו תיכלל במסגרת שיקום השכונות. זאת

על-כל-פנים צריכה להיות מגמת הוועדה.

ההצעה שלנו היתה בחודש אוקטובר 1984 ואז לא היה

תקדים לכלול מגזר ערבי במסגרת שיקום שכונות.

ההמלצה התקבלה על דעת ראש העיר והוא החליט להעבירה לגורמים הנוגעים לנושא.



לפני כשלושה שבועות קיימנו ישיבה בעיריה

בהשתתפותם של גורמי העיריה ושל הגורמים מחוץ לה, בראשותו של ממלא-מקום ראש העיריה

שהוא ראש מינהלת פרוייקט שיקום השכונות. הדיון התקיים בקשר צירוף שכונות חדשות

בתל-אביב לפרוייקט שיקום השכונות כאשר הנושא שעל הפרק הוא צירופו של אזור עגימי,

ראש העיר שלא השתתף בדיון ביקש מפורשות לתת לאזור עגימי עדיפות ראשונית בהכללת אזורים

חדשים במטגרת פרוייקט שיקום השכונות.

עגימי היא מוקד הבעיה הערבית ביפו ואנו תקווה

כי עגימי תיכלל בפרוייקט שיקום השכונות.

ר. כהן; מה קרה במשך השנה והצי מאז?

היו"ר א. נמיר; לא קיבלו תשובה.

ר. כהן; הזמן אוזל והולך; קורים בינתיים דברים.

אני מבקש לדעת מה קרה פיטית בשטח?

מ. ותד; הנושא עלה בוועדת הפנים ואיכות הטביבה. הנושא

של שיקום השכונות הוצג בצורה כזאת כאילו הכטף

מגיע מהטוכנות היהודית והוא מיועד לאזורי התישבות או לשיכונם של יהודים. לפני שלושה

חודשים התברר שהדבד איננו מדוייק. על כל שקל שהסוכנות נותנת, קופת המדינה נותנת מצדה

שקל. כיוון שכך - הפרידו בין הטוכנות לבין קופת המדינה. מעלות, לדוגמה, קיבלה כטף

מהטוכנות היהודית, ותרשיהה - מקופת המדינה.

היו"ר א. נמיר; רשות הדיבור למר יחיאל מחדון.

קיימת בנושא הזה בעיה שכבר הועלתה על-ידי חבר-

הכנטת ותד, בעיה קשה שאין לנו עליה שליטה; טמים.

על הבעיה הזאת משרד הבריאות צריר לענות.

בנוטף לכף יש נושא הדיור שהוא לא פחות מרכזי

מבעיית הטמים והעניין הזה איננו באחריות אגף הרווחה.

חסר בכל הנושא שלפנינו גורם מרכזי שישלב בין כל

הדברים ושבלעדיו לא ניתן לעשות כל עבודה שתוכל להביא שיפור משמעותי במצב הקיים בשטח.

המלצנו על מודל שיאחד את כל המטגרות והגורמים

ושישקלל נכון בין כל הבעיות ויפנה את המשאבים על-פי השקלול. מאז המלצתנו לא קרה דבר.

לפני כשבעה חודשים השר ויצמן ביקר בשטח ואחרי

הביקור שמענו ברדיו שד"ר גינת מדבר על הקמת ועדה שתאחד את כל הגורמים.

מה שאני יכול לומר לכם הוא שהמצב בשטח קשה.

לא היה כל שיפור משמעותי מאז כשנתיים, התקופה בה התחלתי לנהל את לשכת שירותי הרווחה.

עבדנו על רקע של קיצוצים קשים גם בכטף וגם בכה עבודה.

יש לנו היום תשעה עובדים מהם עובד וחצי מינהליים

ושבעה וחצי מקצועיים.

היו"ר א. נמיר; האם הם מדברים ערבית?

י. מחדון; רק שניים. על-כל-פנים כולם לומדים עתה את השפה

הערבית.

כמה ערבים עובדים בלשכה ביפו?

שניים; אחד מינהלי ואחד מקצועי, לא עלה בידנו

להשיג עובדים ערבים. יושבת אתנו עובדת ערביה

אחת. איו להשיג עובדים ערבים אף שעירית תל-אביב היתה מוכנה להציע לעובדים סוציאליים

ערבים שאינם גרים בסביבת תל-אביב דיור.

לא הצלחנו בנושא של גיוס עובדים ערבים.

אם היה חשש מעובדים יהודים שיעבדו בקרב האוכלוסיה

הערבית הרי שלהפתעתנו נוצרה תקשורת בין העובדים היהודים למטופלים הערבים, נוצרו יחסי

אדם לאדם כאשר הרקע של מתח יהודי--ערבי כמעס איננו קיים. כאשר עובד יהודי מגיע לבית

ערבי יש מודעות לבעיה שעליה מדובר והנושא: יהודי-ערבי, כמעט איננו עולה.

תוגברנו גם מבחינה כספית גם מבחינת כח אדם אולם

המצב רחוק מלספק את הצרכים בשסח. צריך לזכור כי כל האגף עובד על רקע הקיצוצים.

קיימות ארבע בעיות מרכזיות בשטח; א. דיור.

תנאי הדיור וצפיפות הדיור הם כאלה שכמעט אינם מאפשרים להתייחס למישורים אחרים. המשפחות

שקועות יותר מדי בבעיות של צפיפות הדיור

ח. גרוסמן; מי עוסק בעניין הזה מטעם העיריה?

חברת "חלמיש". אינני רוצה לדבר בשם חברת "חלמיש"

יחד עם זאת עלי לציין כי לנושא הדיור יש משקל

כבד מאד בכל המכלול.

ב. בעיית החינוך. קיימים בשטח בתי-ספר ממלכתיים

ובתי-ספר פרטיים. האוכלוסיה החזקה שולחת את ילדיה לבתי-הספר הפרטיים שמופעלים באמצעות

כנסיות והאוכלוסיה החלשה שולחת את בניה לבתי-הספר הממלכתיים. הנושא הזה גורם לחידוד

פערים שקיים בלאו-הכי.

מי שחזק מקבל חינוך באיכות גבוהה יותר והחלש

מקבל חינוך ברמה ירודה.

בבתי-הספר קיימות תופעות חינוכיות קשות מעבר

לאלה שמוכרות בבתי-ספר יהודיים.

אנו כמעט מנותקים מהנושא הזה על אף שניסינו

להצמיד עובדים סוציאליים לבתי-הספר, אנו ממשיכים בפעולה הזאת שנח שניה. גם אם הנושא

הזה "יעבוד" הרי שאין בו כדי לשנות את ה"מפה" החינוכית.

ג. פשיעה בהיקף גבוה מאד, בעיקר - סמים.

ד. אין לקהילה הערבית ביפו מנהיגות אחידה וברורה.

הקהילה מפורדת מאד על רקע דתי, פוליטי עדתי וכל מה שאפשר למצוא. היא מסוכסכת בתוכה.

הבחנו בכך בעת הסיור שקיימנו.

אנו "הולכים" על איחוד לשכות

הנושא הזה עדיין לא מסוכם ואני מבקשת שלא תדבר

עליו. יכולה להיגרם תסיסה.

גב' גרינברג צודקת.

אני מבקשת שנשמע עתה את דבריה של גב' נדיח חילו,

קצינת מבחן לנוער ערבי,



נ. חילו; אני עובדת מזה עשר שנים כעובדת סוציאלית בשטח

מהן שבע וחצי שנים בתוף לשכת עג'מי ושלוש שנים

בשירות המבחן לנוער, אינני רואה את הסיבה להעברתי לשירות המבחן לנוער,

אני ילידת יפו ותושבת יפו, למדתי באוניברסיטת

תל-אביב,

הצטערתי להיווכח כי אני כאן היחידה היום כיוון

שציפיתי ליותר משתתפים, קיבלתי את ההזמנה לישיבה של הבוקר באמצעות האיגוד ולא דרך

מקום עבודתי,

ברצוני להתייחס קודם כל לתקנים, היה תקן שהובטח

ושלצערנו קוצץ ועכשיו אני העובדת היחידה בשטח, עד היום היו בנושא הזה רק הבטחות שלא

קויימו כאשר הבעיות הולכות ומחמירות,

יש למצב הזה השלכות חברתיות, כמו-כן למצוקות

המשפחות, וכל זה קשור למה שקורה לנוער, אני רואה בנושא הנוער היום את הבעיה המרכזית

ביפו,

מבחינת סטטיסטיקה אם בתל-אביב יש יותר אוכלוסיה

קשישה הרי שביפו יש ערבים צעירים מאד, 70% מהם הם מתחת לגיל שלושים,

המשאבים צריכים להיות מופנים לגודל האוכלוסיה

באזור,

בנושא הסמים היה ברצוני לומר כי יש לי נגיעה

לבעיה, בעיקר לבעיית הטמים בקרב הנוער.

כפי ששרית ציינה גם אני רואה בנשירה מבתי-הספר

את הגורם הראשוני שמביא יותר מאוחר את ההדרדרות בעקבותיו,

מגיעים אלי לא פעם נערים המואשמים בעבירות רכוש

ובהקשר הזה ברצוני לציין כי עבירות הרכוש ביפו הן גבוהות ביותר והן מבוצעות לשם השגת

סמים, אני אומרת את דברי אלה מתוף אינפורמציה ששאבתי מהשטח, לא מתוך סטטיסטיקה,

ר, כהן; כוונתך היא לשם השגת סמים לאותם נערים עצמם או

לגנוב עבור האחים הבוגרים יותר?

נ, חילו; לצריכה עצמית, האחוז שיש היום איננו דומה לזה

שהיה לפני שלוש שנים; הוא הולך וגדל,

על-כל-פנים עד שהנערים הללו הגיעו אלי הם עברו

כבר דרך ארוכה שהתחילה מנשירה סמויה מבתי-הספר ואינני רוצה לדבר בהזדמנות הזאת על הרמה

הנמוכה שלהם,

יש קרוב לאלף נערים שאין להם מסגרת ואני רואה

, בהם את התחלת הדרך להידרדרות,

חלק גדול מהנוער שמגיע אלי נחשב לאנלפבית

ואני מדברת על נערים בגילאים נמוכים שהלב כואב עליהם מבחינה אנושית. כאשר אני בודקת

את עברם מתברר לי שהנערים האלה ביקרו בבתי-ספר עד כיתות ה' או ו', נשרו והגיעו לרחוב,

אני נעזרת בשטח בכלים מצומצמים מאד ובעצם אין לי

כלים לשקם את הנוער הזה, אילו היו לי מספיק כלים אולי לחלק מהנערים היה נמצא פתרון,

מבחינת העבודה אני מכירה בכך כי אני נמצאת היום

בפיגור, לא מספיק לומר לנערים שהם צריכים התערבות מיידית, מספרם הולר וגדל ויכלת

השליטה שלי במצב מוגבל בתור עובדת יחידה,

עיינתי אתמול בערב בסטטיסטיקה המתייחסת לנערים

בשטח וגיליתי שביפו, ביחס לכל האוכלוסיה הערבית, 40% מהנערים חוזר על ביצוע עבירות

פעם נוספת,



ר. כהן; האחוז הארצי עומד על 70%,

נ. חילו; יש עוד מקום בו המצב דומה לזה של יפו - חיפה,

אולם אני רוצה להתייחס למה שקורה ביפו,

מ, ותד; נדיה התכוונה ליחס לאוכלוסיה הערבית, לא לממוצע

הארצי.

נ. חילו; אי-אפשר למצוא פתרון לבעיות; הנערים אינם מקבלים

טיפול מתאים ואינם משתקמים.

אני מבקשת להתייחס עתה לביקורו של כהנא ביפו.

ביקורו של כהנא במקום עורר התנגדות והתססה; מבחינה קהילתית כאשר נעצרו גם נערים קטינים

שחלקם אף הוכה. פגשתי את הנערים האלה כאשר הם נתונים בגבס. למחרת, כאשר הביאו את

הנערים לבית-המשפט שוחררו שני נערים שהוכו ושלא הובאו לבית-המשפט. השופטת הפנתה את

הנערים לגורמים המתאימים.

היו"ר א. נמיר; מה אמרה השופטת?

נ. חילו; היא שאלה אם להם לא ניתן רשיון? היתה בקשה לקבלת

רשיון אולם היא לא נענתה. לכהנא כן ניתן רשיון

ואילו לאוכלוסיית המקום לא.

ח. גרוסמן; מי ביקש את הרשיון?

מ. ותד; אנשי המקום. אנו נברר בדיוק את הפרסים. העניין

מסובך.

היו"ר א. נמיר; מה השופטת קבעה לגבי הנערים?

נ. חילו; לא היתה בקשה להארכת מעצרם.

מ. ותד; הנערים שהוכו בכלל לא הובאי לבית-המשפט.

נ. חילו; השופטת הפנתה את ההורים להגיש תלונה. היא רגישה

להכאת נוער.

על-כל-פנים אני מתייחסת לאספקס של פגיעה בנערים

במקום שהיה אמור להיות מוגן על-ידי משטרת יפו.

יש לי ציפיה מהוועדה שתדאג לכך שאנו נקבל עוד תקן

כיוון שאני עובדת תחת עומס כזה ובלחצים כאלה שאינני יכולה להמשיך לעבוד ולתרום לנוער ביפו.

היו"ר א. נמיר; תודה. לפני שבועיים קיימנו דיון בקשר שירותי

הרווחה במגזר הערבי והחלטנו לקיים ישיבה עם השר

ויצמן. הישיבה הזאת אמורה להתקיים ביום שני הקרוב.

ברצוני להדגיש באזניכם כי עמדתי לבטל את הישיבה

הזאת כאשר ראיתי את רשימת המוזמנים אליה. את מנת ההתרגזות שלי עברתי בתחילת הישיבה.

יש קושי להזמין אנשים לישיבות ולא האמנתי כאשר ראיתי שרק ערביה אחת הוזמנה לישיבה על

מצבם של ערביי יפו. דבר כזה איננו מקובל עלי.

1

ח. גרוסמן; מי קובע זאת?



היו"ר א. נמיר; אינני יכולה להבין את העי יינות של ראש העיר תל-

אביב. איר המצב הזה מסתדר עם רצונו "לרוץ" לכנסת?

קראתי בעתון שבוועדת הפנים ואיכות הסביבה המצב

לא יותר סוב ושם היושב-ראש איננו איש מפלגת העבודה,

איר דבר כזה מסתדר עם רצונו של ראש העיר "לרוץ"

לכנסת? איזו עויינות, איזה זלזול,

הזימון לישיבות שלנו עובר דרר לשכת ראש העיריה

ואנו מקפידים על העניין הזה, איננו מזמינים עובדים ישירות; אין דבר כזה,

אני מודה לגב' שרה זילברשטיין שאילוליא היא היינו

יושבים רק יהודים ודנים במצבם של הערבים ביפו, איר ייתכן שעירית תל-אביב לא חושבת על-

כר שצריך להזמין עובד ערבי לישיבה כזאת?

שקלתי לבטל את הישיבה הזאת,

אחרי הישיבה אני אבקש את גב' שרה זילברשטיין לתת

לי עוד שמות של עובדים ואני מבקשת זאת גם מגב' נדיה חילו, אני רוצה להתייעץ אתכן עם מי

חשוב שנשב, חברי הכנסת חייקה גרוסמן וותד זוכרים בוודאי את הישיבה שקיימנו בהשתתפותה של

עובדת סוציאלית מנצרת ואיזו הופעה היתה לה בפני הוועדה; בלתי-רגילה,

ח, גרוסמן; בנושא הזה צריר להתייעץ עם חבר-הכנסת ותד,

היו"ר א, נמיר; ההזמנות נעשות אחרי ייעוץ אתו, כל הדיון על

שירותי הרווחה בוועדה הזאת מתקיים ביוזמתו של חבר-

הכנסת ותד וכאשר חבר הוועדה יוזם דיון מתייעצים אתו את מי להזמין לישיבה.

כפי שציינתי אחרי הישיבה נתייעץ את מי להזמין

לדיון הבא, אני רוצה לשמוע גם את דבריו של האיגוד הסוציאלי,

ר, כהן; אולי כדאי יהיה להזמין לישיבה הבאה שנקיים בנושא

הזה נציגות של תושבים מיפו?

היו"ר א, נמיר; זה לא, קיימת בעיה עם תושבים ביפו,

אנו נתייעץ אחרי הישיבה, לא פורמאלית,

ביקשתי ממזכירת הוועדה וגם בעזרתו של חבר-הכנסת

ותד להזמין מישהו מעכו,

מ, ותד; בעכו יש סגן ראש עיר ערבי,

היו"ר א, נמיר; טוב מאד; נזמין אותו, אבל קודם כל נעלה את

הבעיות של ערביי יפו בפני השר,

נושא "חלמיש" "תופש" רק לגבי העיר תל-אביב,

אני יודעת מה מצב הדיור גם בעכו, אנו נבקש לקבל תשובות לגבי עניין הדיור בכל הארץ,

ח. גרוסמן; קיימת הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת תופיק טובי

בנושא הזה,

היו"ר א, נמיר; אני מכירה טוב מאד את הבעיות, עניין החינור נחשב

לאחת הבושות הגדולות ביותר שלנו אף שבנושא החינוך

אין לי ציפיות גדולות יותר מעירית תל-אביב,



דבר ראשון שאני רוצה לעשות הוא לכלול את עג'מי

בנושא של שיקום השכונות. דבר שני - אני מציעה לחברי הוועדה לקיים דיון עם שופטי הנוער,

הנושא הזה שייר לוועדה שלנו על-פי תקנון הכנסת. מדובר על עבריינות נוער.

ח. גרוסמן; צריך להגיש הצעה לסדר-היום בעניין הזה.

היו"ר א. נמיר; אני מוכנה לעשות זאת.

אני פונה לגבי שרית גרינברג בשאלה; האם יש משהו

ספציפי שהוועדה יכולה לקדם? לעניין גופו אין בינינו ויכוה לא על התפישה ולא על צילום

המצב ואין בכוונתנו לטאטא את הנושא אל מתחת לשסיח. אני אודה לר אם תאירי את עינינו

בעניינים שהוועדה יכולה לסייע לכם. ננסה יהד לפתור בעיות. הנושא הזה כואב לנו מאד

ולזכות הוועדה יש לומר כי בעניין הזה אין בינינו חילוקי~דעות. הדבר האחד שמאחד אותנו

הוא זה שאנו משמשים אופוזיציה באופן מתמיד לממשלה,

אני מודה לכל המשתתפים בדיון, הישיבה נעולה.

/

הישיבה הסתיימה בשעה 11,00