הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 182

מישיבה פתוחה של ועדת העבודה והרווחה

יום ג'. כ"ג באדר א' התשמ"ו - 4.3.86, שעה 11.30

חברי הוועדה: א. נמיר - היו"ר

י.ז'. אמיר

ח. גרוסמן

א. ורדיגר

ר. בהן

י. פרץ

א. שוסטק

שר התעשיה והמסחר א. שרון

צ. צילקר - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

ע. שמיר - עוזר שר החעשיה והמסחר

ד. ברודט - משרד החעשיה והמסחר

י. בליזובסקי- משרד התעשיה והמסחר

א. מינץ - משרד החעשיה והמסחר

ע. פליישר - דובר משרד התעשיה והמסחר

מר פרדס - משרד העבודה והרווחה

א. חלפון - ראש מועצה מקומית הצור הגלילית

ח. ישראל - לשבת התיאום של הארגונים הבלבליים

י. גידלי - רכזת מידע של הוועדה

'1

א., אדלר

צ. ספרן

מעמדן של ערי הפיתוח - הצעוח לסדר היום של חברי הכנסת

ר. כהן, ב. בן-אליעזר, א. ורדיגר, י.ז'. אמיר.



היו"ר א. נמיר;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. אם אין התנגדות הישיבה תהיה פתוחה.

מעמדן של ערי הפיתוח - הצעות לסדר היום של חברי הכנסת

ר. כהן, ב. בן-אליעזר, א. ורדיגר, י.ז'. אמיר

אני מקדמת בברכה את שר ההתעשיה והמסחר, שבגלל מחלה נבצר ממנו להיות בישיבה

הקודמת.

אדוני השר, אני רוצה לשבח את אנשי משרדך שהופיעו בפני הוועדה בישיבה

הקודמת, כשאתה נעדרת. אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולציין שבמידה ואנחנו

פונים לאנשי המשרד אנחנו נענים בסיוע. הסיוע הוא לא רק סיוע אישי, שהם באים,

אבל גם כשיש לנו שאלות ובקשות יש נכונות ענינית, בעיקר במרכז ההשקעות, לסייע

לעבודת הוועדה. אני אומרת את הדברים האלה גם על יורם בליזובסקי, גם על דוד

ברודט, וגם על מנכ"ל המשרד שהיו בישיבה הקודמת ופרשו בפנינו את הנושא. קיבלנו את

החומר בכתב והעברנו אותו לחברי הוועדה, לרבות הסיכום שלכם לגבי התעשיה באזורי

הפיתוח, הפריסה ושמות המפעלים.

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

בינתיים נוספו כמה מפעלים וכמה מספרים.

כפתיחה אני רוצה לומר לך; אנחנו קצת למודי נטיון ולא כל כך אופסימיים. היו

לנו בוועדה דיווחים לגבי מפעלים חדשים שהם בתכנון להקמה ולחיזוק בערי הפיתוח;

היתה תקופה שהיתה ועדת שרים מיוחדת לערי הפיתוח שעמד בראשותה סגן שר האוצר והיו

לה גם תקציבים לנושא זה; אנחנו יודעים על רשימות קודמות של מפעלים; ומכל אלה

למדנו, מלבד הצד האובייקטיבי - שגם כאשר מחליטים על מפעל עובר זמן רב עד

שמתכננים אותו ועד שמקימים אותו - קורה לא פעם, שגם אחרי שמחליטים להקים מפעלים

חלקם נופלים בדרך, חלקם, גם כשהם נפתחים ומתוכננים למספר גדול של עובדים - אני

לוקחת כדוגמה דווקה מפעל בדימונה - קולטים, בשלבים הראשונים, מספר קטן מאד של

עובדים, כשרמת העובדים הנקלטים היא בדרך כלל רמה יותר נמוכה של פועלים.

מהנסיון שלנו לגבי ערי הפיתוח אנחנו יודעים קודם כל את הנתון הבא: בעוד

שבערי הפיתוח גרים 10% מכלל תושבי המדינה, הרי 17% מן המובטלים נמצאים בערים אלה.

נתון נוסף שמתייחס לגילאים צעירים, 8ו-24; אם בכל הארץ מהווים גילאים אלה

באוכלוסיית המובטלים 29%, הרי בערי הפיתוח הם מגיעים ל-35% בממוצע, כאשר יש ערי

פיתוח ששם האחוז גבוה יותר. לכן, גם כשאנחנו אומרים שהתכניות נראות מאד יפות,

אנחנו יודעים שגם תכנית יפה אינה עדיין ערובה שאכן כך יתקיים.

ועוד מלה אחת טובה נוספת; אני מתרשמת מן הוועדה בראשות מנכ"ל משרד התעשיה

והמסחר, שלפי הערכתי בביקורים התכופים שלה בערי הפיתוח ובנסיונות שלה למצוא

פתרונות במקום, התרומה שלה - בהשוואה לכל מיני ועדות אחרות שהוקמות - היא גדולה

ביותר, אולי גם משום שלמשרד התעשיה והמסחר יש יותר כלים, יותר תקציבים גם

סמכות.

אבקש ממך שתתמקד יותר בתשובות עניניות.



שר התעשיה והמסחר אי שרון;

אולי מוטב שחברי הוועדה ישאלו קודם שאלות ספציפיות ואחר כר אשיב;

היו"ר א. נמיר;

בבקשה.

ח. גרוסמן;

משקיע שרוצה להקים מפעל נתקל בחומה בצורה של

ביורוקרטיה.

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

זה היה.

ח. גרוסמן;

אני שומעת שזה קיים עד היום, המשקיעים פשוט מתייאשים והדבר פוגע בנסיונות

להשקיע גם בערי הפיתוח. הייתי רוצה שתסביר מה הפרוצדורה, איזה שלבים צריך אדם

לעבור כשהוא רוצה להשקיע ואם אכן קיימת ביורוקרטיה.

שאלה מהותית ביותר שהיינו רוצים לשמוע עליה תשובה היא: מה קרה מאז שהיית

אצלנו, לפני כהצי שנה, ופרשת שורה של תכניות?

היו"ר א. נמיר;

מתוף רשימת ערי הפיתוח שהן מוקדי האבטלה הפרמננטיים והכי קשים בארץ אקח את

לפי נתוני נובמבר 1985, בטבלה שלכם, יש בבית-שאן 390 מובטלים ששה ימים

פלוס, ומספר דורשי העבודה מגיע ל-566. מנתוני שירות התעסוקה לינואר 986ו מסתבר

שמספר דורשי העבודה בבית-שאן מגיע ל-650, מספר המובטלים - ל-454, ומספר המובטלים

ששה ימים פלוט - ל-410. אנחנו צריכים לזכור שיש גם תקופות של עבודות עונתיות -

דבר שהוא בר-הלוף - אבל בכל זאת יש קצת הרעה. בתכנית שאתם מגישים לנו לגבי

בית-שאן אני מוצאת את שמות המפעלים דטיק, רבינטקס, ראדא, אחים חכמי, קנס-פק -

כשזו רק תחזית ויעבור זמן עד שהכל יופעל -שנותנים תשיבה ל-270 עובדים בלבד.

יש גם ההתפלגות התעסוקתית; בעוד שהממוצע הארצי של של מפעלי טכסטיל ומזון,

ששם השכר הבמור ביותר במשק, הוא 34%, בערי הפיתות מהווים מגזרים אלה 60%- 70%

מכלל. הייצור, ויש ערי פיתוח שהם מהווים שם 80%. אנחנו יודעים שבעיית הצעירים

בערי הפיתוח זועקת לשמיים ואין להם לאן ללכת. מה בענין זה? אנחנו רוצים לקבל

תשובות מעשיות.

יש ביני לבינך ניגודי השקפות מאד משמעותיים בתחום המדיני, אבל אני רוצה

להעלות את השאלה הבאה על השולחן: יש טענה אצל חלק גדול מראשי ערי הפיתווז - ואני

לא יכולה לומר שאני לפחות לא כך מתרשמת - שקיימת העדפה, בתחום של מפעלי תעשיה

ומבני תעשיה, ליהודה ושומרון. התחושה היא שבמצב כל כר קשה בערי הפיתוח יש העדפה

של יהודה ושומרון על חשבון ערי הפיתוח, וזאת גם על פי נתונים שקיבלתי; בשנה

החולפת בנו ביהודה ושומרון 15 אלף מטרים מרובעים של מבני תעשיה - אני שומעת

שחלקם לא מאוכלסים, ויש אומרים שחלק לא קטן לא מאוכלס - והשנה, לפי אישור

שקיבלתי ממשרדך, עומדים להקים ובתהליך של הקמה אותו מספר. אני מעלה שאלה זו, כי

את הטענות האלה אנחנו שומעים יום יום מראשי ערי הפיתוח בדיוני הוועדה.

, ו.



ח. גרוסמו;

קראתי שלא זו בלבד שמקבלים ביהודה ושומרון את ההקצבות למבני תעשיה אלא שעצם

הייצור שם הרבה יותר זול מאחר שבאופן אוטומטי כל מפעל שמוקם בשטוזים מוכר כאזור

פיתוח אי פלוס ויותר. לא היתה הכחשה.

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

איפה קראת את זה?

ח. גרוסמן;

בעתונות.

ענין הסיווג די מבולגן בזמן האחרון.

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

הוא לא השתנה כבר חמש-עשרה שנה.

ח. גרוסמן;

אבל עכשיו התחילו לסווג. אני מכירה מקרה אחד שאזור מסויים הוא אזור פיתוח

אי, אבל מפעל שנמצא באזור זה מסווג כאזור פיתוח גי.

שאלה שהיא מהותית מאד ביחס לתפקיד משרדר: כולם מדברים על צמיוזה, ואנחנו

יודעים שלא יהיה פיתוח אם לא תהיינה השקעות ולא תהיה מדיניות בהתאם. אוזד הנושאים

שכולם מדברים בו הוא יוקר הכסף, הריבית הגבוהה. איך אפשר להקים מפעלים כשאין

מדיניות כלכלית שתוכל לסייע, שהיא בראש וראשונה הוזלת הכסף? האם יש לר איזו

השפעה על המהלר הזה, ומהי דעתך - איזו מדיניות היתה צריכה להיות?

י.ז'. אמיר;

אנחנו דנים על עדי הפיתוח ועל עתידן וזה מחייב אותנו לדאות מה ההתפתחות

הדמוגרפית בערי הפיתוח, ובהתאם לכך גם להכין מקומות עבודה לדור הצעיר שמשתחרר

וגומר את לימודיו. הייתי רוצה לדעת מה קרה בשנים האחרונות בנושא זה; האם ידענו

שבערי הפיתוח היו חייבים להכין מקומות עבודה ולא הוכנו ולכן הגענו למצב הנוכחי?

צריר שתהיה תכנית איך להתגבר על המצב הזה, מפני שהוא מגיע למצב של מצוקה עמוקה

ביותר.

אני רוצה לשאול: א. מהי מדיניות המענקים וההלוואות ליזמים השונים, מכל

המגזרים, לגבי ערי הפיתוח? האם התנאים המוצעים היום הם התנאים המירביים שאפשר

לתת ויש באמתחתכם תמריץ שבכוחו לשכנע אנשים כן להשקיע בערי הפיתוח, להקים מפעלים

חדשים וליצוד מקומות עבודה?

ב. לפני זמן מה דיברתם על חובה לייצא אחוז מסויים, אחרת המפעל אינו מוכר

כמפעל שיהיה זכאי לתמריצים מיוחדים. האם החלטתם לבטל חובה זו לגבי ערי פיתוח

ולעודד את המפעלים, גם אלה שלא מייצאים אחוז מסויים אלא מחליפים יצוא בייצור

בשביל השוק המקומי, או לא?

ג. כשיש מפעלים גדולים בעיד מסויימת ויש משבר מסויים בענף זו קטסטרופה

בשביל העיר. מה המדיניות שלכם בשביל לעודד הקמת מפעלים קטנים של 3, 4, 10, 15

ו-20 איש, במאסות, ולעודד גם העברת מוסכים גדולים?

פעם היה המשרד נוחו הלוואות גם להנויות בשביל לשפר את

חזות החנות ולשפר את השירות שניתן לציבור. האם אין צורר היום לחדש הלוואות אלה

ולתת תמריץ לחנויות הקטנות כדי לתת להן עידוד וכדי שתחזקנה מעמד? אם יש בעיר

פיתוח בינונית מאה חנויות כאלה והמסחר הוא סוב, מספיק שכל חנות תקלוס עובד אתד

ואז יש למאה אנשים תעסוקה, שבדימונה הם מהווים 10% מהיקף האבסלה.

ה. מה אושר לחלקי הארץ השונים? יש לנו פה תכנון של מפעלים לגבי כל אזורי

הפיתוח, אבל הייתי רוצה לדעת גם מה מתוכנן לגבי יהודה ושומרון. אני לא אומר שיש

תחרות בין ערי הפיתוח ויהודה ושומרון, יש מקומות ביהודה ושומרון שאפילו אני

מעודד שישקיעו בהם, בעיקר באותו מקום שיש עליו הסכמה לאומית - הבקעה.

אופקים נמצאת היום בקסססרופה תעסוקתית, והמפעלים

שמתוכננים בה יתנו בסך הכל 73 מקומות עבודה. האם יש באמתוזתר דברים נוספים?

באופקים יש 239 מובטלים.

אבל יש כמעס 700 דורשי עבודה.

לפי החומר שבידי היו בשנת 1985, בממוצע, 5.8% מובסלים.

היום האחוז גדל.

כשמדובר על 5.8% הכוונה לאחוז המובטלים מכוח העבודה.

הבוקר עברתי על סקירת שר העבודה והרווחה שתימסר היום בכנסת, ואני מצססת

יש היום תופעה הולכת וגוברת, חלק גדול מן המובטלים לא הולכים יותר

להירשם בשירות התעסוקה, כי הם לא מאמינים שהם יכולים לקבל שם עבודה.

יש גם כאלה שממצים את זכויותיהם בתום ששה חודשים והולכים להבטחת הכנסה.

ז. יש דבר אחד שמאד מכביד והוא השכר הנמוך המשתלם בהרבה מפעלים באזורי

הפיתוח. האם השכר הנמוך הזה לא מגדיל את האבטלה? עד כמה שאני יודע מהשטח, גם

בגלל השכר הנמור קיימת האבטלה.

ח. המחיר שדורשים היום עבור מבני תעשיה הוא גדול מאד. האם בשביל לעודד

יזמים לבוא לא כדאי שישלמו שכר סמלי, ואולי אפילו לתת להם את המבנים הפנויים,

שמתקלקלים ונהרסים, בחינם?

ס. מה עמדתך בענין הארנונות לגבי מבני תעשיה? אני שומע הרבה טענות בסוגיה

הזאת. האם אין פתרון שיקל?

t



צ. צילקר;

זה שכר דירה, לא ארנונה.

י.זי. אמיר;

י. לעניו הסיווג וסדרי העדיפויות לערי הפיתוח: קראתי תכנית שמדברת על סדרי

עדיפויות לפי המצוקה הקיימת בערי הפיתוח, מתן פתרון מיידי לששה הודשים,לשנה,ואהר

כך לטווח קצר וארוך יותר. הייתי רוצה לשמוע ממר איר משרד התעשיה והמסחר מתמודד

עם בעיות קונקרטיות כדי לבסס ולהקים מפעלים בעתיד, כאשר עוברות שנה-שנתיים עד

שבונים אותו?

י. פרץ;

מנכ"ל משרד העבודה והרווחה פירט בפנינו את נושא האבטלה והביא מספרים. הוא

אמר: לו היו 1,500 פתרונות באזור הדרום בשנת 1985 - יכול להיות שאני לא מדייק -

היינו פותרים את הבעיה. בשנתיים האחרונות ניתנו 130 מפעלים בדרום, שצריכים לתת

מקומות עבודה ל-2,400 עובדים. כלומר, אם המנכ"ל אומר שצריך 1,500 פתרונות,

וניתנו 2,400 מקומות עבודה, צריכים להיות 900 מקומות עבודה פנויים.

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

יש בעיה קשה מאד של מחסור בעובדים, ולא עובדים בדרג נמיר.

היו"ר א. נמיר;

כשאתה אומר את זה תספר לנו גם מהו השכר שמשלמים שם.

י. פרץ;

שאלתי באחת הישיבות איך מביאים היום משקיעים לאזורי הפיתוח ונאמר לי שכל

אחד בא לבד, לא מכריחים. בכל זאת יש לפנינו רשימה והייתי רוצה שמישהו יסביר לי

איך רשימה זו חולקה לערי הפיתוח. האם באמת רצונם של האנשים האלה היה עז לבוא /

לערי הפיתוח ויש מדיניות? איך נקבעו המפעלים למעלות, לשלומי, לצפת? האם היה

תיאום מראש עם ראש הרשות?

אינני רוצה להיכנס לוויכוח אם הסיווג של ערי הפיתוח היה מוצדק או לא, אבל

אנחנו יודעים שאפשר לתת הגדרה של אזור פיתוח לאזור התעשיה עצמו ולא לעיר כולה,

בזמנו נתנו למיתחם התעשייתי של עפולה - בגלל בעיה מסויימת - מעמד של אזור פיתוח.

והנה. אשקלון, שהמדינה השקיעה הרבה כסף באזור התעשייתי שלה, נלחמת כבר קרוב לארבע

שנים לקבל מעמד של אזור פיתוח לתקופה מסויימת ותשובות היא לא מקבלת. למה?

החוק לעידוד השקעות הון שונה. מה הם השינויים בין המרכז, אזורי הפיתוח

ויהודה ושומרון? כשאני מקבל תכנית כזאת לגבי ערי הפיתוח רחב לבי עלי, אבל האם

יואיל השר לתת לי תיאור מה המצב באזורי המרכז, כמה מפעלים מוקמים באזורי המרכז

וכמה מקומות עבודה מתוספים באזורי המרכז כדי שאוכל להשוות?

שאלה שמתייחסת למבני התעשיה בערי הפיתוח ולהעלאת שכר הדירה בתקופת ההקפאה

מעבר למקובל. בתקופה הקפאה לא היו צריכים לעשות את זה, וגם בענין זה היתה העדפה

ברורה.

מה המדיניות לפיתוח שירותי מסחר ומלאכה, בעיקר מסחר? פעם זכה הנושא הזה

לתשומת לב, להדגשה, אבל בשנים האחרונות הקרנות שהיו נעלמו. אולי אפשר לחדש קרנות

אלה שנתנו קצת איכות חיים?



ר. כהן;

התכנית, כפי שמוצגת לפנינו, לגבי ערי הפיתוח היא תכנית שבעצם בעליה מודיעים

על אזלת יד. במקום כמו אופקים יש חוסר נוכחי ב-294 מקומות עבודה, והתכניות

מדברות רק על 73 מקומות עבודה. ,

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

באופקים עובדים היום כ-700 פועלים מרצועת עזה.

אני מכיר את הפרובלמסיקה הזאת, אבל הרי היא קיימת, אלא אם כן אתה מתכוון

לומר לנו שהפתרון לגבי כל המקומות שיש בהם פער בין דרישות עבודה לבין התכניות

שייקבעו הוא על ידי סילוק הערבים שעובדים שם.

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

לא, הערבים זכאים לעבוד.

ר. כהן;

אם לא זה הפתרון, כיצד אתה מגשר על פני הפער בין מה שצריך היה להיות מתוכנן

על פי כל אמת מידה רציונלית לבין מה שלא קיים על פי הצהרתך אתה כשר התעשיה

והמסחר?

דבר שני, לא פחות חשוב. אני מבקש לדעת מה גישתך לגבי הנושא של הצמיחה במשק.

כיוון שהנושא נמצא בדיונים ברמה לאומית, מה תכניתך בנושא זח, בקשר שלו אל העבודה

ובקשר לעובדה שבערי הפיתוח - לפי חנתונים האחרונים שבידינו - יש כ-וו אלף דורשי

עבודה רשומים, ומספר זה אינו כולל את אלה שעזבו את עיירות הפיתוח ואת אלה

שמתכננים לעזוב ולא נרשמים בלשכות התעסוקה, כך שהמחסור עמוק עוד יותר?

האם נכון שעלותו הממוצעת של מקום עבודה היום היא בסדר גודל של 75 אלף דולר?

כי אז, לגבי 11 אלף דורשי עבודה בערי הפיתוח דרושה השקעה שמעל 800 מליון דולר,

כמובן לא כולם בכספי הממשלה. הגישה שלך לגבי הצמיחה והמיידיות של הצמיחה

קובעת הרבה מאד באיזו מידה יש אפשרות לממשלה, ולמשרדך בפרס, להתקדם בנושא זה של

ערי הפיתוח באופן רציני.

כיוון שהדוגמאות של סולל-בונה וסולתם מאד מחרידות, אני רוצה לדעת אם יש לכם

במשרד אינדיקטור לגבי מפעלים שעלולים לעמוד בפני סכנת סגירה או צמצום דרססי, אם

יש איזה שהוא צפי לאור מצבם שעל בסיסו ניתן לעשות משהו כדי לקדם פני הרעה.

היו"ר א. נמיר;

לפני תשובת השר אבקש מראש המועצה המקומית הצור הגלילית לומר את דבריו.

בחצור הגלילית עומדים להקים שלושה מפעלים ל-240 עובדים: מפעל הבונים-כור

לאביזרי צנרת נירוססה; מפעל אורדן ליציקות אלומיניום; מפעל מיגם למתכת. מאחר

ואנשי אורדן ישבו כאן לפני שעה ושמענו תחזית קשה מאד על המפעלים הקיימים של

אורדן וכל מה שקרה בהזמנות מערכת הבטחון אני רוצה לשאול אם לגבי חלק מן המפעלים

שמופיעים כאן אין סימני שאלה בגלל הבעיות האחרונות. גם לגבי הבונים-כור קיימת

שאלה לאור המפולת שיש בכל הנושא של חברות הבניה.

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

זה מפעל שעומד לייצא ב-8 מליון דולר.



היו"ר א. נמיר;

אם כך המצב, זה דבר אחר.

שר התעשיה והמסחר א' שרון;

רק לפני ימים ספורים, בעקבות שיחתי עם ראש המועצה, פניתי להנהלת כלל.

התכניות של אורדן הוגשו כבר למכרז והם עומדים על כך שהמפעל הזה יקום.

א. חלפון;

אדוני השר, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בהיותי ראש המועצה היחיד פה

אשתדל לייצג את מירב עיירות הפיתוח, ובהיותי אחד מראשי המועצות הוותיקים במדינה

אני מכיר פחות או יותר את המצב גם במקומות אחרים.

המצב היום בערי הפיתוח קשה והוא הולך ומחמיר מיום ליום. זה לא קשור רק

בעניני עבודה, זה קשור לכל מה שקורה בעיירות הפיתוח, החל מתעסוקה, איכות חיים,

מסחר, שירותי תעשיה, שיכון. כל הדברים האלה הא בהא תליא. המצב החמור ביותר בערי

הפיתוח הוא שדווקה הצעירים - וצעירים טובים שגומרים את הצבא ואת האוניברסיטה -

אין להם לאן לחזור. הצעירים האלה עוזבים את עיירות הפיתוח, נעלמים בעיר הגדולה

ומחפשים את עתידם במקום אחר. לכן אני אומר שצריך להיון גיוון תעסוקתי בערי ,

הפיתוח ולא יכול להיות שבעיר פיתוח אחת יהיה רק סכסטיל, ובשניה - רק מתכת, כי

הדברים האלה פוגעים ברמה הכלכלית-חברתית של ערי הפיתוח. נדמה לי שצריך לעשות

בענין זה עבודה משמעותית ולגוון את התעשיה בערי הפיתוח, כי לבחורים הצעירים שלנו

אין לאן לחזור. בחצור הגלילית יש 120 סטודנטים, בין 25 ל-30 קצינים בצה"ל, מהם

גם בכירים. אני יודע שהם לא יחזרו לחצור, כי אין להם לאן לחזור. כנ"ל

בקרית-שמונה ובצפת. חייבים לגוון את התעשיה המקומית.

אין לי טענות למשרד התעשיה והמסחר, הוא המשרד הכי פעיל בשטח. אולי דרוש חוק

במדינה או תקנה או משהו שיביא לכך שמפעל מתוחכם לא יקבל כל סיוע אם הוא מוקם

במרכז הארץ אלא אם הוא הולך לפריפריה, לערי הפיתוח, שם הוא יקבל את תמיכת

המדינה.

ח. גרוסמן;

יש חוק לעידוד השקעות הון.

א. חלפון;

לגבי משרד העבודה והרווחה; בעיירות הפיתוח יש הרבה מועסקים לא מקצועיים

במפעלים. המפעלים מנצלים את מצב האבטלה - זה לא רק מפעל בודד קטן אלא גם מפעלים

גדולים - והשכר שהם משלמים לעובדים הוא שכר מצחיק. אם אדם עובד במפעל תעשייתי

ומקבל 450 שקל לחודש, זה למטה מהרמה ולאנשים אין רצון ללכת לעבוד.

זה כבר שכר גבוה.

א. חלפון;

בעיה נוטפת היא המרחק הגיאוגרפי ממרכז הארץ שמקשה גם על המפעלים.

עוד בעיה, שאינה קשורה למשרד העבודה והרווחה, אבל קשורה למשרד הבינוי

והשיכון היא בעיית הקרקעות בערי הפיתוח גם לתעשיה וגם ל"בנה ביתך". גם על בעיה

זו צריך לתת את הדעת.



נושא חשוב הוא רביזיה שצריך לערוך בסיווג של ערי הפיתוח. יש ערי פיתוח

שהגלעו פחות או יותר אל המנוחה והנחלה. אמנם לא נחלה מושלמת, אבל הן כבר נמצאות

בצמרת של ערי הפיתוח ומצבן הכלכלי-חברתי טוב.

ח. גרוסמן;

תן דוגמה.

א. חלפון;

כרמיאל.

בוכים שם.

א. חלפון;

כל ענין הסיווג הוא ענין של בריקה אובייקטיבית כדי לראות מה קורה. יש

להשקיע את מירב המאמצים באותן ערי פיתוח שבאמת צריכות קידום בכל התחומים.

היו"ר א. נמיר;

ו

ו

בירוחם, לדוגמה, יש מפעל לתרופות וקוסמטיקה, שהוא מפעל בלתי רגיל והלב

מתחמם למראהו. רוב העובדים במפעל זה הן נשים ונערות צעירות, כשהלכתי מעובדת

לעובדת ושאלתי מה המשכורת שלהן, היתה התשובה: 200 שקל, 220 שקל, 250 שקל לחודש.

וזה מפעל שבביקור האחרון שלי במקום שמעתי שסייעו לו אפילו בשכר דירה.

הם התחייבו לקבל 20 חיילות והם קיבלו.

בדיונים שהיו לנו עם שר העבודה והרווחה על האבטלה היה פה ראש ועדת העבודה

של התאחדות התעשיינים אבי פילוסוף והוא אמר לנו שהתאחדות התעשיינים עומדת להגיש

הצעה משלה בנושא של הצמיחה הכלכלית. כששאלתי אותו אם התאחדות התעשיינים תהיה

מוכנה לתת עדיפות רק למפעלים חדשים שיילכו לערי הפיתוח הוא השיב בחיוב ואמר שכל

התעשיות הפרסיות, שבמסגרת התאחדות התעשיינים, מוכנות ללכת במפעלים חדשים רק לערי

הפיתוח ולא למרכז הארץ. התעשיינים מוכנים לכך.

הוא לא מוסמך להגיד את זה, זו לא המציאות.

ו

האם הענין הזה ידוע לך, אדוני השר, והאם יש אפשרות כזאת? אני שואלת את

השאלה, כי חלק מן המימון למפעלים התעשייתים הפרסיים נותנת המדינה, ולחלק מהם

מימון מאד מאסיבי. האם יש אפשרות של התניה שהם יילכו רק לאזורי פיתוח?

?י ? - ? ? ? ? י י י

י - ? ? "

י ... , .



שר התעשיה והמסחר אי שרון;

אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש, ואשמח לענות על שאלות חברי חוועדח.

בישיבה הקודמת נעדרתי, אבל אשמח להופיע לפני הוועדה לעתים דחופות יותר.

הייתי גס שמח לו הייתי יכול פעם - אם כי זה לא בגדר סמכותי - להזמין את חברי

הוועדה להתלוות אלינו בסיורים שאנחנו עושים, שעיקרם בערי הפיתוח. כשאני יוצא

לשטח אני נוהג, בדרך כלל, לקחת אתי את כל הנוגעים בדבר, את כל אלה שאני זקוק

מנכ"ל חברת מבני תעשיה, מנכ"ל הבנק לפיתוח התעשיה, יורם

בליזובסקי, דוד ברודט, ומינץ. לאחרונה אני נוהג להזמין גם את נציגי משרד העבודה

והרווחה כדי שבמקום אפשר יהיה לפתור בעיות, אם מדובר בתוספת של מקומות עבודה או

אם בדרך של הכשרה מקצועית וכן הלאה, ובמקום פותרים את הנושאים, ולכן אני חושב

שיש לי תמונה די מעודכנת גם לגבי מה שקורה בתחום האבטלה.

הייתי רוצה להקדים בדבר שאולי הוא לא פופולרי לאדם פוליטי: לאדם פוליטי,

בדרך כלל, אין דבר יותר טוב מאשר להצטרף אל הזעקה הנוראה על האבטלה הגוברת וגואה

בגל שלא ניתן לעצירה. אפשר לעמוד מעל כל במה ולעשות את זה. בשום אופן לא אטען

שאין אבטלה, יש אבטלה, יחד עם זה אני מוכרח לומר שיש דרישה לעובדים שלא מתמלאת.

יש אבטלה בדרך כלל, שלא שינתה את מימדיה, ובחלק גדול מן המקומות יש מספר כיסי

אבטלה גדולים יותר, אבל יהיה זה דבר לא נכון מכל הבחינות לבוא היום ולצאת בזעקה

על אבטלה שאין לה תשובה, או על כך שאנחנו עומדים בפני גלי אבטלה נוראים. אני

יש אבטלה וזה דבר שאי אפשר להתעלם ממנו וצריר לראות אותו בדיוק כפי

שהוא, אבל זה לא כצעקתה.

אנחנו עומדים היום במצב שיש לנו חוסר בעובדים, ומגיעים עובדים ממקומות

פעם נמניתי עם החלק הפוליטי שלא היה בעד עבודה

ערבית. אני לא נמנה עם המגזר הזה יותר ואני מאמין שערבים ויהודים צריכים לעבוד

זה ליד זה, כי יהודים וערבים יישבו פח תמיד יחד. אבל אי אפשר להתעלם מן העובדה

שעובדים היום בעפולה 2,143 ערבים - מתוכם 66 מהשומרון - בשעה שיש בעפולה 502

מובטלים.

היתר הם ערבים מישראל?

כן.

מה אתה רוצה שהם יעשו? אני מבינה שמדברים על ערבים מן השטחים, אבל אלה הם

אזרחי ישראל;

בעיני יהודים וערבים זכאים לעבוד, אבל כשאני בא לנושא של המובטלים אני

אומר: ראשית כל תושבי המקום. כשביקרתי בחצור הגלילית הייתי באזור התעשיה, שהוא

לא מצוי בדיוק בתוך הצור הגלילית, אלא בתווך, בין ארבעה ישובים קרובים: כפר

הנשיא, ראש-פינה, סובא וחצור הגלילית. ראיתי מה קורה שם ושאלתי אם יש במקום

פועלים ערביים. השיבו בחיוב ואמרו שיש כך וכר פועלים מטובא. אמרתי: הפועלים

מטובא הם פועלים מקומיים. אבל ראיתי שם פועלים שמגיעים ממרכז הגליל וממערב

הגליל. כר שלא מדובר בחלוקה אם העובד הוא יהודי או ערבי אלא אם הוא איש המקום

או לא איש המקום. כשהייתי בעפולה ביקרתי במפעל מייצא, שקיבל באותו יום 3

פורטוגזים לעבודה, ולא לעבודות נקיון אלא לעבודות מתכת, לעבודות מורכבות.



ר. כהן;

ברשיון?

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

לא בדקתי אם זה ברשיון או לא, זה לא בתהום התפקיד שלי.

אני מודה: למרות שאני רוצה שיעבדו במפעל תושבי המקום, בתוקף התפקיד שלי אני

צריר לדאוג לכר שהיצוא יגדל ואני עושה מאמץ שהוא יגדל. המפעל הזה הוא מפעל

שמייצא ולצורך היצוא הוא צריר את העובדים אבל לא רק זה: תראו מה קולה באילת. אם

רוצים להשיג תיירות לאילת, צריך להשיג את העובדים הדרושים, כל מי שזה לא יהיה.

אני יכול להתנגד שדבר כזה יקרה? אני מכיר מפעל מתוהכם ביותר שכל עובדיו במשמרת

השלישית הם בריטים ואיטלקים, והשכר גבוה ביותר. המשמרת השלישית מתחילה בעשר

בערב, המפעל מוכן לקחת יהודים, אבל הוא לא מוצא.

היו"ר א. נמיר;

איזה מפעל?

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

אומר לך באופן אישי.

זאת אומרת, אנחנו עומדים פה בפני תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה, שמצד אחד יש

לנו מובטלים, ומצד שני יש דרישה לעבודה.

הייתי בטבריה - טבריה זה לא מקום שיש בו תעשיה גדולה - וראיתי שם מפעל מתכת

רציני. לפי בקשת משרד העבודה והרווחה פתח המפעל כיתה לחיילים ללימוד עבודות

מתכת, 12 איש, ולא מטוגלים למלא את הכיתה. הצעתי לפתוח עוד כיתה של עוד 12-10

איש, הזמנתי את יושב-ראש הוועד של שכונה די בטבריה וניסיתי לדבר על ליבו. הוא

אומר; יש לי בעיה, אני לא מוצא אותם. יש עוד מפעל קטן בעיר שעובד ליצוא, לא

מתוחכם אבל עובד ליצוא, ופתאום יש לו הזמנות יצוא גדולות והוא אומר; חטרים לי 13

\ עובדים, אני לא מצליח לקבל אותם. אם תקחו את הדף תמצאו שיש בטבריה 352 מובטלים,

אבל המפעל לא מצליח לקבל עובדים.

כאשר מדברים היום על צמיחה אני רוצה שתדעו: התעשיה בארץ, באופן כללי, עובדת

היום במשמרת ורבע. אם אפשר להגיע לזה שהתעשיה תעבוד בשתי משמרות, חלק גדול מן

הבעיות היה נפתר. הבעיות הן לא כי אין שווקים, לא כי אין מוצרים ולא כי אין

דרישות - יש מוצרים, יש שווקים, יש דרישות - אבל כי אין עובדים. מפעלים לא

עובדים בקיבולת שהם יכולים לעבוד. עומד ציוד הכי מתוחכם שישנו, ציוד יקר, והוא

לא עובד בשתי משמרות. אני לא נגד הפעלת מפעלים חדשים, עם כל הטכומים, אבל קודם

כל צריך להפעיל את המפעלים הקיימים במלוא היכולת שלהם.

היו"ר א. נמיר;

למה, לדעתך, לא עובדים? מה השכר שם?

אני לא מתכוון להגן על השכר הנמוך שקיים במפעלים. אני מכיר מאות מפעלים

ואני עומד איתם בקשר ישיר. הנה, הלילה קיבלתי טלפון מאחד מראשי ערי הפיתוח לגבי

מפעל שאישרנו לפני כמה ימים והתעוררה לגביו בעיה. מיד התקשרתי למשקיע הזר, שבא

לכמה ימים, יורם בליזובטקי קיבל הודעה והכל נפתר. אני לא מתעלם מן הדברים.



אני רוצה לומר לך, כשאת שואלת את השאלה שלך בקשר לשכר: אני לא מתעלם מכך

שהשכר הוא נמוך, אבל זו לא הבעיה היחידה. קיים כבר תהליך שנמשר עשרות שנים: אין

יחס לעבודה. העבודה זה לא דבר מכובד, לצערי, במדינת ישראל, ומי שרוצה למצוא את

המקור לכך, שיילך לשנות החמישים, כשהתחילו לדבר על זה שכל אחד יהיה בחלוק לבן,

אולי זה תהליך טבעי, אולי זה חלק מתהליך שקורה בכל דמוקרטיה מערבית. מבחינתנו זה

תהליך הרסני וזה דבר שלא נעשה טוב יותר אלא גרוע יותר.

אני מכבד את מה שאתם עושים - ונמשיך לספק לכם כל חומר, כל מידע וכל עדכון

במצב שקורה, כך שכל מפעל שנאשר יבוא לידיעתכם - אבל יש לנו כאן בעיה שהיא מעבר

לנושא של מספר דורשי העבודה וטובי התעשיה במקומות. יש כאן בעיה ממדרגה ראשונה,

אי אפשר להתעלם ממנה, ואנחנו עושים עוול גם לעצמנו אם אנחנו זועקים רק על

האבטלה. אני לא נגד זה שיצעקו ולא נגד זה שנמצא פתרונות ולא נגד זה שתפעילו

עלינו לחץ, אבל אני חושב שבמקביל צריכים לדבר גם על הדבר השני, כי הבעיה הזאת

היא. בעיה בוערת.

לפני כמה ימים דיבר איתי מזכיר מועצת פועלי עפולה על הענין הזה ואמר לי,

שמובטלים תובעים לעתים מהמפעלים, אפילו בתקיפות רבה, להוציא להם הודעות סירוב

שהם לא מתקבלים לעבודה. צריכים לטפל בנושאים האלה בשורה של דרכים וזה תפקיד משרד

העבודה והרווחה. דיברתי על זה בוועדת השרים לעניני כלכלה, לא כמי שמופקד על

הנושא אלא כמי שרואה את הדברים האלה בסיורים יום יום. אני רואה כאן סכנה ממדרגה

ראשונה ואני קורא לכם להצביע על התופעה, שאי אפשר להתעלם ממנה.

ישירות לשאלותיכם, ותחילה לגבי ביצוע איטי של הקמת מפעלים: נכון, יש בדרך

כלל תהליך די ממושך, אבל יש מפעלים שהוחלט עליהם והם עובדים. אקח לדוגמה את

טיפלתי במשקיע הזה באופן אישי, ונדמה לי שבמשך

שנה וחצי אין משקיע זר אחד וגם משקיעים רבים ישראלים שלא טיפלתי בהם באופן אישי

ולא ראיתי אותם אישית. זה מפעל שמוקם על ידי ד"ר זנדמן, שהקים את מפעל וישי

בחולון, מפעל מוצלח ביותר. המפעל הזה הוא מפעל יחודי שעוסק במכשירי מדידה

אלקטרוניים לבדיקת חזקם של חומרים, מנועים וגופי מטוסים, והוא פועל בהרבה מקומות

בעולם. פניתי אליו ודיברתי על ליבו להקים מפעל בדימונה והוא אכן הלך. זה נמשך

חודשים, אני רואה אותו פעמים אין ספור, אני עומד איתו בקשר אישי, ובסופו של דבר

המפעל מעסיק היום 30 איש. הוא צריך להעסיק עד סוף 1986 150 עובדים, ולהגיע

להעסקה של 600 עובדים, ואולי גם 900 עובדים. זה לא קורה ביום אחד. אם הוא יקח

מספר כזה של פועלים ביום אחד המפעל יתמוטט.

להערת היושבת-ראש שמדובר תחילה בפועלים שהסיווג שלהם נמוך: זה נכון, כי

לוקח זמן להכשיר את האנשים. לא בכל מקום יש הכשרה מוקדמת. כשאל-אופ העביר חלק

מהמפעל שלו לשדרות - למעשה שדרות-נס-ציונה, כי המרחק לא גדול - במשך ששה חודשים

התאמנה קבוצת עובדים משדרות באל-אופ. יש כאן תהליך טבעי שבתחילה עדיין אין בעלי

מקצוע, אחר כך בעלי המקצוע מתרבים, לומדים ושולחים אותם להשתלמויות. אחר כך קורה

שהמהנדסים, שצריכים לנסוע יום יום, מתעייפים והולכים" בסופו של דבר לתכנית "בנה

ביתך" לבנות את ביתם באותו מקום. אין כאן קפיצות דרך.

אני מלווה את המפעל בדימונה מן הרגע הראשון. הוא יעסיק 150 איש בסוף השנה

- אם נניח יהיו 100 עובדים בסוף השנה אודה גם על זה - ואני משוכנע שהוא יצליח.

אתמול היה המשלוח הראשון של יצוא מהמפעל בדימונה.



שר התעשיה והמסחר אי שרון;

הייתי רוצה להגיד משהו לגבי ההשקעות: כל הזמן נשמעת הזעקה שאין השקעות

בתעשיה. אני יודע שרבים מהזועקים הם אנשים פוליטיים, אבל אם באמת רוצים לתת

תשובות צריך לדעת את המצב האמיתי; אני רואה שבשנת 1974 הגיעו ההשקעות בתעשיה,

בדולרים קבועים, ל-690 מליון דולר; בשנת 1977 - ל-755 מליון דולר; בשנת 1985 -

למליארד ו-50 מליון דולר. לזה צריך להוסיף ב-1985 200 מליון דולר מחקר ופיתוח,

שחלקו הוא כסף ממשלתי וחלקו - גיוסים על חשבון הכנסות שהממשלה צפתה, כמו חוק

אלסינט. ב-1986 אנחנו מעריכים שההשקעות יהיו כמו ב-1985. כלומר, יש השקעות.

נשאלת השאלה מה חלקה של הממשלה בסכום הזה.

היו"ר א. נמיר;

וכמה מזה מושקע בערי הפיתוח?

י. בליזובסקי;

הסכומים האלה הם סך כל ההשקעה בתעשיה בפועל.

ר. כהן;

מה היה בשנים 1983 ו-984ו?

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

בשנת 1981 - 770 מליון דולר; ב-982ו - 950 מליון דולר; ב-983ו - מליארד

ו-60 מליון דולר, יותר מאשר בשנה זו; ב-984ו - מליארד ו-100 דולר; ב-985ו -

מליארד ו-50 מליון דולר. כלומר, יש ירידה קטנה. אם אני לוקח גם את המחקר ופיתוח

- כ-400 מליון דולר מסכום זה הם כסף ממשלתי. כלומר, זו טעות להציג כאילו אין

השקעות.

העליה במספרים אלה נותנת גם את התשובה לגידול ביצוא, שבא גם מהירידה

בדרישות המקומיות. יש שינוי במטבע חוץ וזה יכול להטעות במידה מסויימת, אבל יש

גידול. בשנה האחרונה היה גידול של 10.1% ביצוא התעשייתי; ב-1984 היה הגידול -

16%; הגידול נבע גם מה"בום" שקרה אחרי המשבר באירופה ובעולם בכלל. ממה באות

העליות ביצוא? הן באות מכך ששנתיים, 18 ודחש, קודם לכן השקיעו. אם היו שואלים

אותי אם אני מרוצה מהסכום הזה הייתי משיב שהייתי רוצה סכום יותר גדול, אבל

באמירה שלא קיימות השקעות אנחנו עושים עוול לעצמנו.

אנחנו יכולים לראות את הגידול ביצוא; מדברים על גידול ביצור; ב-1969 - 559

מליון דולר; ב-1974 - 1,5 מליארד דולר; ב-1977 - 2,5 מליון דולר; ב-984ו - 5

מליארד ו-20 מליון דולר; ב-1985 - 5,5 מליארד דולר; ב-986ו אנחנו עוברים את ה-6

מליארד דולר. מתוך זה השנה עברנו את ה-2 מליארד דולר ביצוא לארצות-הברית.

ר. כהן;

זה מתייחס רק לתעשיה בלי יהלומים?

י. בליזובסקי;

עם יהלומים.



שר התעשיה והמסחר אי שרון;

עשינו מאמץ גדול מאד על ידי דבר מאד פשוט: אני עובד

בנושאים האלה בקשר ישיר עם ראשי הרשויות. כשאני מזמין אלי משקיע שישקיע בבית-שאן

אני מזמין אלי את ראש העיר. אם יש נושא שקשור לירוחם, ראש המועצה המקומית ירוהם

מגיע. אם יש בעיה בדימונה, אני מבקש מראש העיר לבוא. הלילה טלפן אלי ראש המועצה

המקומית קצרין, ביום אחר מטלפנים אלי מנצרת עלית. אנחנו עושים את זה היום

ובמהירות הגדולה ביותר האפשרית. הקו פתוח והאנשים מתקשרים. אני לא חושב שיכולה

להיות היום בעיה לגבי מפעל שהוא נסחב בגלל ביורוקרטיה. עם זה צריכים גם להיות

אישרנו עכשיו מפעל בבית-שאן, מפעל שמופיע

ברשימה, המפעל של האחים חכמי. אישרנו אותו ביום ראשון האחרון והתעוררו אצלנו

ספקות. זה מפעל שצריך לתת מקום עבודה ל-220 איש וההשקעה היא 17 מליון דולר.

ברשימה כתוב שהוא יתן עבודה ל-70 עובדים.

בתפוקה מלאה הוא יעבוד עם 220 איש.

בארץ יש מספיק מפעלים לתרופות ויש ספקות אם צריך עוד מפעל תרופות. יש גם

בעיה לייצא לארצות-הברית, שזה יעד היצוא העיקרי - יצוא שצריך להתחיל ב-4 מליון

דולר ולהגיע ל-8 עד 12 מליון דולר - וצריך, אם כן, את האישור של שירותי הבריאות

האמריקאים, זה דבר שלוקח כמה שנים. התעורר אצלי הספק מה יעשה המפעל בינתיים.

משפחה חכמי היא משפחה ותיקה בארץ, הם ספקים גדולים של תרופות בארץ ובאפריקה, אבל

הם לא יצרני תרופות, והתעוררה אצלי בעיה, התעורר הספק. חוץ מזה מה יקרה בבית שאן

אם נקים שם מפעל ואחר כך הוא יתמוטט? ו,שעומדים להקים מבנה תעשייתי לתרופות זה

מבנה יעודי שאי אפשר להפעיל אותו לדבר אחר. יכול להיות שבעל המפעל חושב שיש

ביורוקרטיה והסברתי לו מה הבעיות, אבל בסופו של דבר הענין הסתדר.

כאמור, אישרנו שם את המפעל של האחים חכמי. הייתי

בבית-שאן ואני מכיר שם את המפעלים. לרבינטקס אנחנו עזרנו.

יש להם למי למכור את התוצרת?

הם חתמו על הסכם ל-9 מליון דולר.

הם עומדים להגדיל ב-200 עובדים.

לפני חודש וחצי הם זכו במכרז של 9 מליון דולר לצבא האמריקאי, הם נכנסים

לתנופה ונתנו להם כל מה שצריך.

מפעל ראדא למחשבים הוא לפי דעתי מפעל מבטיח. היתה בעיה עם התעשיה האווירית

שהעדיפה במכרזים מפעלים אחרים. הזמנתי את התעשיה האווירית ודיברתי איתם.

לבית שאן יש בעיות קשות אחרות: זה מקום מצומצם, אין אפשרות להתרוזב, אין

קרקע מסביב, אבל בסך הכל יש טיפול.



האס יתנו פתרון לכל המקרים? - לא, זה יהיה פתרון הדרגתי.

בענין זה אני מרגיש קצת לא נוח, כי אני בוש

בהשקעות הנמוכות שאנהנו משקיעים שם. אתן לכם את המספרים: בשנת 1985 אישר מרכז

ההשקעות 15 תכניות השקעה של הרחבה והקמה, ו-6 תכניות של מבנים ביהודה ושומרון,

כולל רמת הגולן, בהשקעה של כ-32 מליון דולר.

אוזר מזה ברמת-הגולן.

סך כל ההשקעות שאושרו ב-985ו - ואני מדבר על שנה קלנדרית, כי יש לנו תכניות

השקעה שמגיעות למליארד דולר - הן בסכום של כ-600 מליון דולר. כלומר, כ 6%-מסר כל

האישורים הם אישורים ביהודה ושומרון ורמת הגולן.

בשנת 1986 אישר מרכז ההשקעות 3 תכניות השקעה של הקמה והרחבה ביהודה ושומרון

ורמת הגולן בהשקעה של 4,3 מליון דולר ו-2 תכניות של מבני תעשיה בהשקעה של 17

מליון דולר, וזה לא עומד בשום יחס להשקעות שהשקענו במקומות אחרים. אני יכול

להגיד שבשנת 1985 אישרנו השקעות בתעשיה הקיבוצית ב-66 מליון דולר ושמחתי על זה.

מה היה סכום ההשקעות בערי הפיתוח ב-1985?

287 מליון דולר, אם אני לא טועה.

וכמה דורשי עבודה היו ביהודה ושומרון באותו זמן?

חבר-הכנסת רן כהן, כל אחד יכול להעמיד את נקודת המבט שלו. אם אנסה לקחת את

ו. הגברת היצוא-, 2. ערי פיתוח; 3. ענין האבטלה.

זה לא אומר שאנחנו מזלזלים באבטלה. אני רואה היום מפעלים שהיצוא שלהם גדל ומספד

המועסקים שלהם ירד. יש ציוד חדש ולא יהיה כאן חבר ועדה שיתבע לעבוד בצורה אחרת,

לכן צריר למצוא פתרונות אחרים.

מה היה סר כל ההשקעות בערי הפיתוח ב-985ו?

אישורי ההשקעות ב-985ו באזור פיתוח אי היו 248 מליון שקל, ובאזור פיתוח בי

- 54 מליון שקל. יחד כ-300 מליון שקל.

אמרת בדבריך על יהודה ושומרון שב-1985 סך כל האישורים של מרכז ההשקעות היו

600 מליון דולר, ולערי הפיתוח, ב-1985, סך כל האישורים להשקעות היו 300 מליון

דולר, באזור פיתוח א' ובאזור פיתוח בי. אני שואלת; איך זה ייתכו שבערי הפיתוח

באותה שנה השקיעו חצי ממה שהשקיעו ביהודה ושומרון בתעשיה? הלא ביהודה ושומרון

השקיעו 600 מליון דולר.

י. בליזובסקי;

בכל הארץ אישרו באותה שנה השקעות בסכום של 600 מליון דולר.

שר התעשיה והמסחר אי שרון;

אני רוצה להבהיר: אנחנו מדברים פה על שני מושגים: יש מושג של שנת 1985, שזו

שנה קלנדרית, ויש מושג של השנה התקציבית. זה לא 600 מליון, זה כ-670 מליון

אישורים בשנה הקלנדרית, ועוד לא גמרנו, יש לנו את ינואר. ההערכה שלנו שבשנת היא

ככאשר נגמור את שנת 1985 - משמע נגיע לאפריל - ההשקעות בתעשיה בשנת 1985 יגיעו

למליארד ו-50 מליון דולר בארץ כולה. מתוך זה בשנה הקלנדרית 1985 אישרנו מפעלים

בסכום של כ-670 מליון דולר. מתוך הסכום הזה 32 מליון דולר - ביהודה ושומרון, חבל

עזה ורמת-הגולן.

מתוך 670 מליון דולר בשנה הקלנדרית 1985,

לפי הסיווגים של אזור פיתוח אי ו-בי, אנחנו עומדים בכ-300 מליון דולר. נשאלת

היכן 300 מליון הדולר הנוספים? אתן על זה תשובה: במרכז הארץ היו השקעות

של 307 מליון דולר. נשאלת השאלה: מה פתאום הלכתם למרכז הארץ? אתן תשובה: מי

שיבחן את הנושא יראה שבמרכז הארץ, כמעט ללא יוצא מהכלל, מדובר בהרחבות. יש מפעל

קיים, יש לו תשתית, יש לו הכל - סלפונים, כביש ועובדים - הוא רוצה להרחיב ואז

המעורבות הממשלתית הכספית היא קטנה, כי ההטבות שם הרבה יותר נמוכות, אבל ההשפעה

של הרחבה כזאת, הן במה שנוגע לקליסת מובטלים והן במה שנוגע להגדלת היצוא, היא

מהירה ביותר.

הרחבה זה דבר מחיר ביותר. אם המפעל אומר שהוא רוצה להרחיב, אני מנסה לדבר

על ליבו, ולפעמים מצליח, ללכת לאזור פיתוח. במפעל תדיראן רצו להרחיב. אמרתי:

תרחיבו במרכז, אבל תקימו שלוחה נוספת. רציתי שהם יקימו אותה בנתיבות, אבל הם

אומרים שרק עכשיו הם גומרים בקרית-מלאכי. איך נוסף המפעל של אורדן? ל"כלל" יש

יש לי בקשה, אני צריך שני מפעלים דחופים - אחד בחצור

הגלילית ואחד במצפה-רמון. בחצור הגלילית כבר יהיה. אני מקווה שיהיה מי שיבוא גם

למצפה-רמון, ששם יש מעט מובטלים.

ו

אני מכיר אותו היטב, הוא אמך דבר טוב, אבל הוא

אמר דבר,שלא ניתן לביצוע. אין לו סמכות מחייבת בדבר הזה, אבל אני מייחס חשיבות

לנכונות המוסרית הזאת ואני מקווה להשתמש בנושא הזה.

בסך הכל מדובר על סכום של 250 מליון דולר באזור פיתוח אי. כמח מזה התקציב

הממשלתי ביחס לאזור המרכז?



מבחינה זו הוא 1 ל-4 ומשהו לטובת אזורי הפיתוח ומרבית התקציב הול

לאזורי הפיתוח.

החל מ-1 באפריל 1985 היינו מוגבלים בהלוואות פיתוח. הצענו אז

למשקיעים שניקח את החלק המסובסד של ההלוואה, שזה יוצא 9% , ואת המענק,

שזה 35%, כר שההשתתפות הממשלתית תהיה 44%, ואמרנו להם שאת ההלוואות

יקחו בעצמם, זה היה טוב לגדולים, אבל במפעלים הקטנים לא עשינו את זה..

אפשרות זו היתה לנו עד ה,-1 ביולי, ב1- ביולי נוצר מצב חדש שאין הלוואות

וכתוצאה מכך לא היו מקורות פיננסיים ולכן ראינו עיכוב בביצוע, עכשיו,

מ-1 באפריל שוב יהיו הלוואות פיתוח, כך שתהיה דחיפה יותר מואצת של

הקמת מפעליים, גם כאלה שהתעכבו,

אני בעד צמיחה, בזה אני עוסק. המדיניות שלנו הא

צמיחה ושמנו לנו למטרה להגדיל את היצוא. אני רואה את נושא הצמיחה

בתפוקה גדולה יותר במפעלים הקיימים. אנחנו מציעים לתעשיה עידוד ליצוא

השולי, עידוד ליצוא שהוא מעבר לגידול הטבעי של היצוא. זה דבר לא קל,

זה דבר קשה והלכנו לדרך של סיוע לא אחרי- הביצוע אלא לדרך מקדימה

על ידי- כך שניתן מימון בתנאים טובים. אם המפעל לא יעמוד בכך, הוא

יצטרך להחזיר את המימון בתנאים רגילים. זה השוט שלנו.

לגבי בפעלים קיימים -הרחבת מפעלים וסיוע למפעלים במצוקה: יש

לנו ועדה משותפת עם האוצר שכרגע נמצאים בבדיקה שלה 8 מפעלים. לגבי

2 הבדיקה כבר נגמרה ונתנו סיוע.

איזה הם ?

לא אגיד כאן, אני מוכן להגיד לך באופן אישי.

אנחנו נותנים סיוע למפעלים קיימים שהם מפעלים רציניים, שיש להם

אפשרות ונקלעו למצוקה, לפעמים בגלל התכנית הכלכלית, בגלל כל מיני

הגבלות אדמיניסטרטיביות שהטלנו עליהם. יש לנו לענין זה ועדה ברמה

של הפקידות הבכירה. אם היא לא פותרת בעיה, הנושא מגיע לשר האוצר ואלי

ואנחנו פותרים אותה. עד עכשיו לא נזקקו לנו ואני מעדיף זאת כך, כי

מישהו יכול להשלב שהענין כרוך במשהו פוליטי.

בכל הוויכוח שהיה בממשלה על נושא הצמיתה לא שמענו את קולר . האם

זה ענין פוליטי?

אין כאלה שהם נגד צמיחה, כולם בעד צמיחה, וכל מה שדיברנו עליו

עד עכשיו - גידול ויצוא - זו צמיתה. אין גס מישהו שהוא בעד אבטלה.

אמנם בחיים הפוליטיים זה מחולק כאילו אני נמנה עם הקבוצה המייצגת את

החלק הקפיליסטי ואחרים הם כולם סוציאליסטים אמיתיים. אבל לפי דעתי לא

יעלה על הדעת שמישהו יהיה בעד אבטלה ???????



מה אמרתי לראש הממשלה? אמרתי לו: ראש ממשלה שיש לו מעורבות גדולה

מאד בכל הנעשה בתחום הכלכלי ובתחומים אחרים צריך לקבוע את המדיניות,

צריר לקבוע את העדיפויות וצריך לקבל דיווח, ראש הממשלה צריך לקבוע

את ה"מה", ואנחנו - אלה שמבצעים את הדברים - צריכים לעסוק ב"אין", איך

לעשות אח הדברים האלה. ביום ראשון, בישיבת הממשלה, כתבתי פתק לראש

"בהתאם למדיניות הממשלה ועדיפויותיה, אני רוצה למסור לך שהבוקר

אושר במרכז ההשקעות, בהשקעה של 17 מליון דולר,מפעל לתרופות בבית-שאן,

מפעל בקצרין ליצוא מיצים ומפעל בקרית-גת שמייצר אבני השחזה - השקעה

איטלקית-ישראלית משותפת - שיעסיק 14 עובדים". דיווחתי לראש הממשלה, כי

חשוב שהממשלה תדע מה קורה מהחלטותיה. ראש הממשלה צריך לומר: המדיניות

היא מדיניות של גידול הייצור והיצואן בשנה האחרונה היה כ-3.5% גידול

בייצור, ואני רוצה גידול בייצור וביצוא וההעדפה שלי היא שזה ייעשה

בערי הפיתוח, זו הנחיה שיכול להנחות ראש הממשלה. אמרתי לו: תקרא את

השרים לדיווח. ברבע שתראה ששר לא עושה, תקרא אותו לסדר.

אני עושה את עיקי הפעילות שלי בערי- הפיתוח. כשבא מפעל רציני

במרכז הארץ ומבקש הרחבה, המעורבות שלי היא גדולה ואני משכנע אותו ללכת

למקום אחר על ידי כך שאני מציע לו תנאים מפתים. אני עוסק בערי הפיתוח

ואני יודע מה קורה בשלומי, במעלות, בכרמיאל.

אני לא תומן בהוצאת כרמיאל מהסיווג של אזור פיתוח א'. למרות שהושקע

שם בלי- ספק בשבע השנים האחרונות יש בכרמיאל בעיה קשה.

כולנו אנשים פוליטיים והבית הזה הוא ביתם של אנשים פוליטיים לכן

האם זה מקרה ששלושת הישובים שאושרו בהם מפעלים, צבע

ההנהגה שלהם הוא אחד?

בקצרין יש שלטון של הליכוד? לא.

באותו יום א' לא אושרו רק, שלושת המפעלים שעליהם דיווחתי לראש

הממשלה - אי אפשר לדווח לראש הממשלה כל פרט - ואני רוצה לקרוא לכם

איזה מפעלים נוספים אושרו באותו יום, ה-2 במארס 1986: מפעל בקיבוץ

מענית, מפעל גלעם - מדובר בהרתבת המפעל בהשקעה של 2 מליון דולל, וזה

מפעל שמייצר עמילן.

הם הולכים למוצר חדש - סוכר פירות.

מפעל ברקן בשומרדן - מפעל לאריגי עץ דקורטיביים, אביזרים לסוכות -

506 אלף דולר; מפעל לתכשיטים ברמת-גן - השקעה של 78 אלף דולר. דרך אגב,

יש גידול גדול מאד בייצוא תכשיטים, נושא זה פורץ וגם הקיבוצים נכנסו

לענין זה. במפעל "בר" בחמדיה, שעוסק במוצרי פיברגלס, אושרה השקעה של

מליון ו-10,000 דולר- במפעל סדר-צלם במעלה-אדומים - השקעה של מליון

ו-70,000 דולר. במפעלי כור-מתכת בדימונה וחולון - השקעה של 4 מליון

ו-420 אלף דולר וההרחבה היא בשני המקומות יחד; במפעל אל-אופ, מפעל

שמחציתו שייכת לחברת העובדים ומחציתו לתדיראן, אושרה השקעה של 7 מליון

ו-970 אלף דולר בחיפה וברחובות; בקרית-גת, במפעל לאבני חיתור - השקעה

של 533 אלף דו לרן:, בקיבוץ עמיר, במפעל שנקרא "מוצרי ניר" - השקעה של



2 מליון ו-280 אלף דולר; בירושלים, באולפני הבירה - 620 אלף דולר;

במעבדות חכמי בביח-שאן - השקעה של 13 מליון דולר; בקצרין, במפעל

לארוקה - השקעה של 2 מליון ו-800 אלף דולר.

כל מי שמסתכל על הרשימה הזאת לא יכול לתשוד שיש כאן משהו פוליטי.

נדמה לי שלא נמצא היום משקיע שרוצה להשקיע בעיר פיתוח והוא לא מטופל

על ידינו אם מסיבות ביורוקרטיות ואם מסיבות של אי מתן עדיפות או סיבות

אהרות.

אין דבר כזה. יכול להיות תהליך שנמשך מעל לממוצע. אם יש

התלבטויות, כמו לגבי המפעל שהזכיר השר, אבל בדרך כלל אין בעיות.

אנתנו מוכרחים להפסיק.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

אשמח אם תזמינו אותי בהקדם.

נעשה זאת עוד לפני הפגרה ונתאם איתך. איננו מסכמים עדיין, כי

עוד נמשיך,

תודה רבה, הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13.55)