הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מ סי ו8ו

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שלישי, כ"ג באדר אי התשמ"ו, 4.3.1986, שעה 9.00

(ישיבה פתוחה לעתונות)

חברי הוועדה: א. נמיר - היו"ר

צי. ביסוו

ח, גרוסמן

ר. כהן

ר. פנחסי

י. פרץ

א, שוסטק

מוזמנים; א. פרלינג - מנכ"ל בתי-יציקה "וולקן" בע"מ

מ. תמרי - מנכ"ל "אורדן"

ע, כץ - משנה למנכ"ל שירות התעסוקה

ש. קוברינטקי - סמנכ"ל "כלל תעשיות"

גבי פרופ' ר. בן-ישראל

א. המאירי - מועצת פועלי חיפה

י. לוין - מועצת פועלי חיפה

י. קפקה - מזכיר ועד העובדים, מפעל "וולקן"

ד. מימון - חבר ועד העובדים, מפעל "וולקן"

ד. דבלה - חבר ועד העובדים, מפעל "וולקן"

ז. פישמו - חבר ועד העובדים, מפעל "וולקן"

מזכירת הוועדה; א. אדלר

קצרנית; ח. אלטמן

סדר-היום; המשבר ב"וולקן".



המשבר ב"וולקן"

היו"ר א. נמיר;

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

קודם שנעבור לנושא שעל סדר-יומנו ברצוני לשאול את חברי הוועדה אם אין להם

התנגדות שכתב עתון "דבר" יהיה נוכח בישיבה? אני מבינה שאין התנגדות.

ברצוני לשבח את חברי הוועדה על-כך שאתמול לא היה חבר ועדה אחד שלא חצביע

בעד חוק שכר מינימום. דבר זה רק מחזק את תחושתי שבוועדה אין שום חילוקי-דעות

אלא ענייניים ולא חילוקי-דעות אחרים.

המשבר ב"וולקן". ראיתי כי נשיאות הכנסת

אישרה אתמול לחברת-הכנסת תייקה גרוסמן להגיש הצעה דחופה לסדר-היום בנושא הזה

ואני מודה בכך שלא האמנתי שהנשיאות תאשר את ההצעה הזאת.

ביום חמישי החולף הייתי אורחת מועצת פועלי חיפה, סיירתי במספר מפעלים

ביניהם ב"וולקן", ואני חייבת לומר כי אני בדרך-כלל נחשבת לזהירה מאד בנושאים

האם להביא אותם לדיון בפני הוועדה?

בנושא שעל סדר-יומנו מדובר על מקרה עקרוני וחמור שלא רק שלוועדת העבודה

והרווחה של הכנסת אסור לעבור עליו לסדר-היום אלא שחובתה להתערב בו.

קודם שנתחיל בדיון שלשמו התכנסנו ברצוני להציג בפניכם את המוזמנים. יושבים

אתנו: מר אלכס פרלינג, מנכ"ל בתי-יציקה "וולקן" בע"מ, מר מיכאל תמרי - מנכ"ל

"אורדן", מר עטר כץ, משנה למנכ"ל שירות התעסוקה, מר דן מימון, הבר ועד העובדים

במפעל "וולקן", מר דוד דבלה, הבר ועד העובדים במפעל- "וולקן", מר קפקה ישראל,

מזכיר ועד עובדי מפעל "וולקן", מר זאב פישמן, חבר ועד העובדים במפעל "וולקן", מר

אברהם המאירי ממועצת פועלי חיפה, מר ישראל לוין ממועצת פועלי חיפה ומר שאול

קוברינטקי, טמנכ"ל "כלל תעשיות".

מי מביניכם רוצה להציג את הנושא? אולי מר המאירי?

מפעל "וולקן" יציקה נחשב למפעל ותיק מאד. לפני כשנתיים הוא נמכר על-ידי

"כור" לחברת "אורדן" שמאז זאת מפעילה אותו. מאז המפעל עבר מספר משברים שהיו

קשורים בפיטורים מכאיבים.

ב"גלגול" הקודם ניתן לנושא הזה פרסום רב בעתונות בגלל מערכת יחסי

העבודה - - -

מה היה כתוב בחוזה העברת המפעל לחברה?

היו שני חוזים; חוזה אחד שעליו ידעו העובדים ושעליו ידעה נציגותם וחוזה

שני בין "אורדן" ו"כור" שלא היה ידוע באותו שלב לא לעובדים ולא למועצת פועלי

חיפה.



ח. גרוסמן;

ל"כור" היה ידוע.

החוזים או ההסכמים בין העובדים ו"כור" על ההעברה, והחוזה של "כוד" עם

"אודדן" לא היו זהים. היו בהם ניגודים.

ר. כהן;

אילו?

א. המאירי;

יש שורה של דברים שלא הייתי רוצה להתעכב עליהם.

היו"ר א. נמיר;

אני מבקשת ממר להבהיר את הדברים. חברי הוועדה עומדים לקיים דיון בנושא

של "אתא" ומה ששם קרה זה דבר נורא. יש כאלה שנזרקו ממש לרחוב.

ברצוננו לדעת מדוע החוזה השני לא היה ידוע לעובדים?

א. המאירי;

החוזה השני לא היה ידוע למועצת פועלי חיפה או לעובדים כיוון שהוא נחתם בין

"אורדן" ל"כור", מבלי ליידע אותנו. נתקלנו בו לראשונה כאשר ההנהלה החליטה לבצע

את הפיטורים ב"גל" הקודם, לא ב"גל" הנוכחי.

ברצוני להתרכז במשבר הנוכחי ולומר שלאחר שההנהלה פועלת כשנתיים ולאחר המשבר

הגדול שהיה---

ר. כהן;

מה שמד המאירי אומר איננו דבר קל-ערך שאפשר לעבור עליו לסדר-היום. מדובר

על תופעה בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה שכאן המקום לקיים עליה דיון.

איננו נוהגים להתערב ביחסי עבודה אולם כאשד מדובר על אי-אמינות המערכת - זה

עניין שלנו.

איר הדבר הזה התגלה? מה היו ההבדלים בין החוזים? מה היתה התגובה של מועצת

הפועלים ושל ועד העובדים?

ההסתדרות אמנם נמצאת כאן במצב לא נוח אולם על הדברים שנחשפו אפשר דק לומר

כי השקר הטוב ביותר היא האמת.

היו"ר א. נמיר;

לסדר הישיבה. אני מציעה שקודם כל נשמע את הנציגים שהגיעו אלינו ורק אחר-כך

חברי הוועדה ישאלו שאלות או יעירו את הערותיהם, אחרת לא נתקדם. אנו צדיכים עוד

להגיע לסיכום.

ח. גדוסמן;

ברצוני להבין, האם החוזה שלא היה ידוע לעובדים נגע ישירות לתנאי עבודתם?

אותנו מעניין יותר מהכל החוזה הסמוי. השאלות שלנו מתרכזות בעניין

ה"מחתרתי".

ר. כהן;

האס לוזוזה הסמוי יש תוקף על הוזוזה הגלוי?

י. לוין;

החוזה הסמוי התגלה לנו כאשר התברר שיש התחייבות להקטין את מצבת כח האדם

בקבוצה נוספת של עובדים. המשבר פרץ במהלך תכנית העבודה עליה הכריזה הנהלת

"אורדן" בחודש אוגוסט 1984 עד 18 באוקטובר 1984.

המשבר קיבל פרסום בגלל שיטת הפיטורים וזה עכשיו איננו רלוונטי לדיוננו, יחד

עם זאת עלי לציין כי החוזה הסמוי איננו ידוע לנו עד רגע זה, לא למועצת הפועלים

ולא לעובדים.

נאלצנו לפנות לגופים מסויימים כדי שהללו יאפשרו לנו לגלות את ההסכם הזה

ואני מתאר לעצמי שהנהלת "אורדן" תוכל לספק בנושא הזה תשובות יותר מדוייקות.

א. המאירי;

הנקודה העיקרית היא בהסכם העבודה שנחתם עם הנהלת "וולקן" בבעלות "אורדן".

לפני כשנתיים ההנהלה התחייבה שתנאי הסכם העבודה של כולם יחולו על "וולקן" עד

1990. על זה אין מחלוקת. יש מחלוקת בשאלה האם קשורים להסכם "כור" או רק לתנאי

ההסכם?

לדברי ההנהלה היא נקלעה למצוקה כלכלית קשה והיא לא יכלה להעביר את המפעל

ממצב של מפעל מפסיד למצב של מפעל נושא רווחים ואז יום אחד היא באה אל מועצת

הפועלים, "ציירה" את התמונה ודרשה לנקוט בשני צעדים מקבילים-, א. לבצע פיטורים

כאשר הדגש מושם לא על פי תנאי הפרישה שהיו ב"וולקן" עם הרכישה עד אוקטובר 1984

ומצד שני שהפועלים יוותרו על שורה של דברים שמוקנים להם מתוקף הסכמי העבודה,

אותם הסכמים שגם הם חתומים עליהם.

היו"ר א. נמיר;

אבקשך לפרט את הנושא.

א. המאירי;

הם הגישו רשימה שלמה שכללה לא לנהל משא-ומתן על חוזי עבודה לשנת 1986, לא

לבצע קידום דירוג לשנת 1986, לא להחיל את הסכמי "כור", אם יהיה הסכם ב"כור"

מעבר ל-3,5% לא להחיל אותו, בעניין ארוחות מוזלות שלפי הידוע לכם עולות 1.40 שקל

דרשו שהעובדים ישלמו 30 שקלים ו/או זקיפה למס-הכנסה ו/או ויתור על ארוחת בוקר.

קיימת עוד שורה ארוכה של דברים כמו סבונים שדרשו לוותר עליהם.

ה. גרוסמן;

חלב.

שורה שלמה של דברים שדרשו לוותר עליהם.



על-כל-פנים גילינו הבנה למצוקת המפעל ואמרנו כי לעת כזאת צריך לעשות מאמץ

משותף כדי לסייע למפעל להחלץ מהמצוקה אליה הוא נקלע.

סיכמנו כי מועצת הפועלים תקיים שיחות עם הוועדים וכי במקביל ההנהלה תקיים

שיחות עם העובדים ואחרי שבוע ניפגש. עד אז לא ייקבעו כל דברים חד-צדדיים.

ביום מסויים, בשעה שמונה בבוקר, הודיע נציג מועצת פועלי חיפה למפעל

שמיום המחרת נהיה מוכנים לשבת לגבי המשך השיחות בכל עת ובכל שעה. לא נאמר לנציג

שלנו שום דבר על צעדים שכבר ננקטו.

בשעה עשר התברר שהוצאו מכתבי פיטורים לשלושה-עשר איש ונטען כי הם יקבלו את

הפיצויים שלהם על-פי חוק, לא על-פי הנוהלים או ההסכמים.

התקשרתי גם עם מנהל "וולקן" וגם עם מנהל "אורדן" ושאלתי: כיצד ייתכן? הרי

קבענו שנשב יחד ונדון והיתה הבטחה שלא ייעשה שום דבר באופן חד-צדדי.

למרות שהבקשה חורגת, אין מקובל לוותר על תנאים. לא אמרנו מראש: לא, אלא

הודענו כי אנו מבינים שצריך להתקדם במשא-ומתן.

ביקשתי שמכתבי הפיטורים יבוטלו ושנשב לדון. בקשתי לא נענתה.

בסופו-של-דבר ההנהלה אמרה כי היתה אי-הבנה בקשר ההבטחה שניתנה לנו לא לנקוט

שום צעד לפני שיושבים פעם נוספת. היא פנתה לבית-המשפט במישור של יחסי עבודה כמו

השגת-גבול והצליחה להוציא צו במעמדי צד אחד שאסר על הצד השני להתקרב לתחומי

המפעל.

מדובר על אחרי עשרים וכמה שנות עבודה, כאשר אנו נמצאים באמצע סכסוך, כאשר

ההנהלה הודתה שהיתה אי-הבנה וכי המכתבים הוצאו לפני שהתקיימה ישיבה נוטפת.

באחד השלבים היה הסכם פשרה בבית-הדין לעבודה שהציע להקפיא הכל ולשבת מחדש.

לי היה יסוד להאמין באותו שלב שלמכתבים, עד גמר הדיונים - אין תוקף. נכון שדבר

כזה לא נאמר בפירוש אולם הוא היה הבסיס וכך ישבנו לדיון.

ועדי העובדים גילו נכונות וגם אני מתמצה בסכסוכים כאלה. הם הסכימו

לוותר על משא-ומתן מפעלי לשנת 1986, לוותר על דירוג לשנת 1986, לתרום חמישה ימי

חופשה למפעל ולעוד שורה משמעותית של דברים כולל הסכמה להעלות אה ההשתתפות בארוחת

י'בוקר מ-1.40 שקל לסכום פי תשע או עשר.

אבקשך לקצר בדבריך כיוון שאנו מתכוונים לשמוע גם את דברי העובדים.

למרות הנכונות הזאת ההנהלה הודיעה שהיא לא תבטל את מכתבי הפיטורים והיא

רואה אותם כתקפים. הואיל ולדעתה לא ויתרו מספיק, היא הודיעה כי אין מנוס אלא

לגרום לפיטורים נוספים.

אחד מהעובדים המפוטרים בא להנהלה וביקש לדעת מה גובה הפיצויים שהוא יקבל.

טגן מנהל המפעל עשה את הוזשבון בכתב ידו, ביום חמישי בצהריים, וביום ראשון אמרו

לאותו עובד שאמנם זאת היתה הכוונה אולם כיוון שהוועד לא מוותר מספיק אז המפוטרים

יקבלו רק מה שמגיע להם על-פי חוק פיצויי פיטורים.

התחיל משא-ומתן קשה בבתי-המשפט ולפני יומיים היתה סכנה של התלקחות יצרים

ומזל שהמשטרה גילתה מידה רבה מאד של התאפקות, אחרת אינני יודע כיצד העניין הזה

היה מסתיים.



ההנהלה יצרה מצב כזה כאילו הפועלים המפוטרים הם בני-ערובה ואם לא יוותרו לה

- זה יהיה על-חשבון המפוטרים.

אנו דורשים לעשות הפרדה ביו שני הדברים הללו. נציגות העובדים מבינה את

המצוקה בה המפעל שרוי והיא תרמה את תרומתה לתהליך ההתייעלות. התפוקה גדלה מאד

באותה תקופה.

אי-אפשר לדרוש, בשום-פנים-ואופו, שרמת הפיצויים למפוטרים תותנה מראש

ומלכתחילה בוויתורים של הפועלים. אנו מבקשים להפריד ביו שני הדברים האלה.

אם צריר לנקוט בפיטורים מחמת צמצומים - זה נושא כואב, אולם צריך לטיים אותו

לגופו.

על תרומת הפועלים להחלצות מו המשבר צריר לקיים דיון והוא צריך להתקיים לא

בלחץ אלא באווירה אחרת.

היו"ר א. נמיר;

תודה. רשות הדיבור למזכיר ועד העובדים מר ישראל קפקה.

י. קפקה;

ברצוני להגיב על מטפר שאלות והערות שנשאלו על-ידי חברי הוועדה. בענייו שני

ההטכמים אני מבקש לומר שהיינו צד למשא-ומתו ביו הקונצרנים הגדולים ותיארנו

לעצמנו שיש דברים שבלי כל טפק יחולו עלינו.

הארץ הזאת קטנה. טודות אינם מתקיימים בה לאורך זמו. הם נפוצים מהר והכל

מתגלה. יי

בהטכם הראשון שלנו פיתו את העובדים להטכים לכל התנאים. על ההטכם חתומים

נציגי הנהלת "כור" ומועצת פועלי חיפה.

כולנו הבנו שהפתרוו היחיד כדי למנוע פיטורים המוניים ב"וולקן" היה ביצוע

מיזוג מלא ביו "וולקו" ל"אורדו".

כדי ששני המפעלים יתפקדו כחברה אחת יש צורך למנוע כפילות תפקידים וברור היה

שיהיה צורך לפטר עוד עשרים איש; לא יותר. המטפר הזה של העובדם המפוטרים נקוב

בהטכם הראשוו שאתו הנהלת "כור" רצתה ללכת במצפון נקי כדי לעשות את העטקה.

העובדים הטכימו. רצינו, בתום לב, למנוע פיטורים המוניים וראינו בכך פתרוו

אנושי.

שהטכמי "כור" יהולו עד 30 במרץ 1990. מועצת פועלי חיפה

הוטיפה לכך מכתב בו כתוב שלאחר התאריך הזה תנאי השכר לא יהיו יותר גרועים מאשר

בהטכמי "כור".

הגיעה אלינו שמועה שבהטכם הגבוה יותר יש רשות לפטר יותר מאשר עשרים איש-,

שבעים איש. על זה אמרו לנו: איו דבר כזה.

היינו אצל שייקה גביש וביקשנו לדעת אם השמועה נכונה או לא? שייקה גביש

הוציא מכתב שנלווה להטכם והקריא לנו מתוכו שמותר לפטר עד שבעים איש. מעשית

פיטרו עוד יותר.

אחרי ההטכם הגדול נאמר לנו שכל ההטכמים שנעשו ביו העובדים לביו "כור" תקפים

וכי ההטכם הגדול מכטה את ההסכם ביו העובדים והמועצה לביו "כור". לאחר מכו ניטו

להתחמק גם מזה. חתמו על הטכם וזדש שחוזר על אותם דברים.



צי. ביטון;

ברצוני להביו, האם יש יותר משני הסכמים?

היו"ר א. נמיר;

המכתב הזה הוא ההסכם השני?

י. קפקה;

את המכתב הקריא בפנינו שי יקה גביש. זה חלק מההסכם של "כור" כלל שלא ראינו.

היו"ר א. נמיר;

זה ההסכם השני.

ר. כהן;

כדי שהדברים יהיו ברורים אני מציע שנדבר על ההסכם הגלוי ועל ההסכם הנסתר.

י. קפקה;

בהסכם הנסתר היה סעיף ששתי החברות רצו לקשור לפיו את הידיים אחת לשניה וזאת

אמד לנו פקיד בכיר מוסמך. "כור", אחרי ההסכם הזה, לא תפתח מפעל יציקה מתחרה.

"אורדן" לא תמכור את "וולקן" יציקה. דברים אלה נאמרו לנו כפי שכבר ציינתי

על-ידי אדם בכיר. זה אולי פתח למשהו שרוצים ושאסור לעשות.

לחבר-הכנסת צ'רלי ביסון היה ברצוני לומר כי עשו אתנו הסכם. הנהלת "כור"

רצתה לשכנע את העובדים שכדאי להם להסכים לעסקה ש"כור" רוצה לעשות עם הברות "כלל",

להעביר את מפעל "וולקן" יציקה לבעלות "אורדן". לפני-כן הם רצו להיות בסדר עם

העובדים ואז הם אמרו שאם העובדים לא יסכימו אז הם יאלצו לפסר עובדים והם לא

יכולים לדעת מה יקרה.

לאחת הישיבות הגדולות בא מנכ"ל "אורדן" ואמר כי אין כוונה לסגור את

"וולקן". להיפר. יש עבודה; תהיה עבודה. הוא הוסיף ואמר כי יש בכוונתם להוסיף

עובדים, להוסיף ציוד ולהוסיף לייצר. בנתניה אין אפשרות להרחיב את המפעלים לכן

הפתרון הוא להעביר חלק מהיצור לחיפה.

שמענו את כל הדברים האלה ואמרנו בלבנו: יפה מאד. עם כל הלבסים שיש לנו

אנו מוכרחים לעשות חשבון-נפש ולהסכים.

זה ה"סיפור". אחרי ההסכם אתנו בין נציגות העובדים והמועצה והנהלת "כור" מצד

שני, הנהלת "כור" ראתה בזה אישור להמשיך הלאה ואז נעשה ההסכם בין "כור" ו"כלל"

על העסקה בכללותה.

מאחר שהיו חילוקי-דעות בין ההנהלה החדשה לבין הוועדים לגבי מספר המפוסרים

ולגבי שאלת הפיצויים, בסופו-של-התהליך כתבו מחדש הסכם שנחתם בין הוועדים והמועצה

לבין הנהלת "כור" שכבר היתה שייכת ל"אורדן" ושם היו אותם דברים שהיו שנויים

במחלוקת. זה ההסכם השני שבו העובדים והנציגות שותפים וחתומים.

ברצוני להוסיף לדברי אברהם ולומר שכאשר ההנהלה באה אלינו ואמרה שצריך לפסר

עובדים אמרנו כי איננו מתנגדים ואולי זה יישמע מוזר באזניכם אולם הבנו את חומרת

המצב וידענו שאין ברירה לכן החלסנו לשקול פיסוריהם של מעס אנשים מול הרבה אנשים,

או משהו אחר. הסכמנו לפיסורים אולם ביקשנו שהפיצויים יהיו כאלה שיאפשרו לאותם

מפוסרים לחיות בכבוד באותו פרק זמן עד שהם יסתדרו בעבודה וזלופית.



באה ההנהלה ואמרה שהיא תשלם פיצויים לפי החוק. אני מבקש את תשומת-לבכם

לנספח מספר 1 בתיק שהונח בפניכם.

ההנהלה הודיעה כי כדי שהיא תוכל לשלם פיצויים היא מבקשת שאנו נוותר על

הדרישות כיוון שאיו לה מאיו לקחת את הכסף ולשלם למפוטרים. היא הודיעה לנו שיש

לה רשימה של תנאים שאנו צריכים לוותר עליהם.

השכר שלנו בנוי על תלוש משכורת לפי חוק. חלק שני שלו מכיל תנאים

סוציאליים. בפנסיה או בתשלומים למוסד לביטוח לאומי אי אפשר לגעת כי הם מחוייבים

על-פי חוק. לעומת זאת יש חלק שלישי במשכורת - הטבות, כפי שההנהלה כינתה, כאילו

שזה "בקשיש". אם אפשר - משלמים, אם אי-אפשר - לא משלמים אותו. על ההטבות

ההנהלה ביקשה שנוותר כדי שיוותר כסף לשלם למפוטרים פיצויים. אם לא נחתום

- תהיה בעיה. בעוד שבועיים יפטרו עוד ארבעים איש. למפעל איו כסף.

הדברים האלה החרידו אותנו. לומר לאלה שנשארו לעבוד שהם צריכים לממו את

המפוטרים? אבל בזה לא נגמר ה"סיפור".

הודענו שכפי שהסכמנו לאקט של הפיטורים, אנו צריכים להיות אנושיים ו"ללכת"

לקראת ההנהלה. הסכמנו לתרום חמישה ימי חופשה למפעל, הסכמנו להעלות את מחיר

הארוחות פי עשר, הסכמנו לוותר על משא-ומתו לשנת 1986 לקידום דירוג העובדים

ותביעות מפעליות והודענו כי אנו מוכנים לוותר על תשלומים עבור רכב וטלפון.

היו"ר א. נמיר;

בשום מקום לא שמעתי על ויתורים כאלה.

י. קפקה;

לא מספיק. היא רוצה גם הסכם "כור".

היו"ר א. נמיר;

מה זה הסכם "כור"?

י. קפקה;

ההנהלה אמרה כי היא רוצה שנוותר על הסכם "כור" לשנת 1986. הסמנכ"ל אמר כי

צריך "להתנער" מהסכם "כור". שאף אחד לא יכול להחליט לשלם לנו יותר שכר. זה

ההסכם שאנו חתומים עליו.

בקשר לרכב צמוד דובר על-כך שמעל 800 קילומטר, לא כולל נסיעות לעבודה,

בעבודה וממנה, בעלי הרכב הצמוד ישלמו את הדלק מכיסם הפרטי.

כאשר "וולקו" היתה בבעלות "כור" היו במפעל כ-520 איש, כולל הנהלת חטיבה,

והיו 8 בעלי תפקידים בכדים עם רכב צמוד. אם מחלקים את ה-520 יוצא אחד ל-60 איש.

היום יש במפעל 15 אנשים בעלי רכב צמוד כאשר מטפר העובדים מונה כ-240-230.

מכונית אחת צמודה על 15 עובדים. את המכוניות צריך לרחוץ פעם בשבוע במוסר אולם

עט לכתיבה - אי-אפשר לקבל.

אני יכול להמשיך ולספר לכם תילי-תילים של "סיפורים", עד כדי-כך שתזדעזעו

מהמצב אבל אני מתלבט האם להמשיך בדברי אלה.

היו"ר א. נמיר;

זה מספיק. רשות הדיבור למר ישראל לוין.



י. לוין;

מועצת פועלי וזיפה המליצה בפני עובדי "וולקן" יציקה שיקבלו את "בעל-הבית"

א. לא היה סיכוי שבית היציקות "וולקן" יקבל עבודות

במדינת-ישראל מאחר ו"אורדן" וזתמה על הסכם עם מערכת הבטחון לטווח ארו ל פיו כל

יצור טנק המרכבה יהיה ב"אורדן".

ב. יש לנו נסיון מצויין עם הנהלת "אורדן" בקשר מפעל שנמצא בטיפולנו - "דוס

כרמל" שגם הוא עבר משבר חמור ו"אורדן" "העמידה אותו על הרגליים" היום הוא קולט

עובדים מחדש.

אחרי המשבר שפקד את "וולקן" בשנת 1984 להפתעתנו האנשים עבדו כפי שבתקופה

ארוכה הם לא עבדו. בשנת 1985 פדיון העבודה עלה ב- 100%. היו תקינים

פוזות או יותר. אנו על-כל-פנים לא הגענו למפעל.

בשלב מסויים העובדים נתבקשו לוותר במשר פרק זמן על 12% משכרם כדי לעבוד

לשבוע עבודה מקוצר, והם עשו זאת. ההנהלה הציעה להם לעבוד להמישה ימי עבודה בן 9

שעות והם קיבלו זאת. את ארוחת הבוקר העובדים אכלו בתחנות היציקה. העובדים ויתרו

על הלקם מרצון בהבינם את המצב.

העובדים היו זכאים לקבל בגדי עבודה אותם הם לא קיבלו. ההסכם לקידום

העובדים לשנת 1985 עד לרגע זה לא הסתיים. קיים עניין של מעמד חדש של עובדים

בשוק היציקה. זה מעמד של עובדים בחוזים אישיים.

כרגע יש שני סוגי עובדים. עובדים חדשים קרוב לעשרים, ועובדים שפוטרו.

רכב צמוד ותוספות שכר הורדו. העובדים ויתרו על ביטחון כלכלי. הם משמשים

"שוט" בידי ההנהלה.

אחרי הכרזת סכסור העבודה ?"וולקן" יציקה נכנס לתמונה הממונה על יחסי העבודה

במחוז חיפה וגם לבקשתו ההנהלה לא נענתה. התיווך עלה בתוהו.

אינני מרבר היום רק על המשבר אלא חושש לגבי העתיד.

לאור התנהגותה של ההנהלה קשה מאד לחסל את הסכסוך באמצעות בתי-המשפס, מאז

שפנינו לבית-המשפט הוצאו כבר שישה צווים. השיא בבית-המשפס היה ביום ראשון האחרון.

לגבי השאלה האם יש עבורה או אין עבורה במפעל אני חייב להרגיש שער ערב הכרזת

סכסור העבודה עברו כמחצית העוברים ארבע-חמש שעות נוספות מרי יום על-מנת להתגבר על

ההזמנות.

תודה.

ח. גרוסמן; מה המצב ברגע זה?

י. לוין; אתמול השופס בבית-המשפס ניסה להיות מתווך.

א. המאירי; השביתה נמשכת יחד עם זאת יש סיכוי למשא-ומתן.

היו"ר א. נמיר; ברצוננו לשמוע עתה את רברי ההנהלה אבל קורם לכן אני רוצה לשבח

את "אורדן" שכאשר דנו בנושא התעסוקה במצפה-רמון וגם ראש המועצה

וגם מזכיר מועצת הפועלים ביקשו ש"אוררן" תסייע ותקים מפעל במקום - הפניות נענו

בחיוב. על-כך מגיעה לכם הערכה ותודה.

נחזור לנושא "וולקן". רשות הדיבור למר מיכאל תמרי.



מ. תמרי; אינני רוצה להיכנס לכל מה שנאמר כאן, יחד עם זאת

עלי לציין כי בדברים היו הרבה מאד אי-דיוקים,

למהות העניין; "אורדן" היא קבוצה עול תשעה מפעלים

חצור הגלילית, מחניים, כרמיאל, מפרץ חיפה, סירת הכרמל, שני

מפעלים בנתניה, ראשון-לציון, בית-שמש ומפעל נוסף שהקמנו במצפה-רמון.

אנו עובדים מעס מאד עבור השוק האזרחי והמומחיות

שלנו היא בשטח חלפים לציוד של רכב קרבי משוריין,

לדעתי "אורדן" יכולה לשמש דוגמה ומופת בנושא

הסבת הייצור לשוק הייצוא.

בארבע השנים האחרונות הגדלנו את הייצוא שלנו מ-9

מיליון דולר בשנה ל-45 מיליון דולר השנה, כאשר התהליך החל ב-1983 והיום 61% מהתוצרת

מופנית לייצוא.

יש לנו קושי למכור דברים שאינם מתוחכמים. על-מנת

למכור דברים מתוחכמים חייבים להיות יעילים וזולים, אחרת אין אפשרות למכור את המוצרים

בעולם.

כאשר קיבלנו את "וולקן" שכר העבודה ששולם לפני

שנתיים היה 122% מהמכירות של "וולקן" ולא צריך להיות כלכלן כדי להבין כי מצב כזה הוא

בגדר בלתי-אפשרי.

הסיבה שהמפעל הגיע למצב של פשיסת-רגל היא "תולדה"

של ההנהלות הקודמות שלא היו מוכנות להתמודד עם בעיות המפעל.

ידענו מה מתרחש בתוך "וולקן". אני יכול לומר

לכם כי שום דבר לא נסתר מעינינו. ידענו כי אנו חייבים לעבור תהליך של התייעלות מכאיב

לאורך שנים כדי להביא את "וולקן" למצב בו היא תוכל לעמוד על הרגלים.

צ'. ביטון; מה בקשר למרכיב השכר?

מ. תמרי; אני מצסער שמפריעים לי באמצע דברי. כאשר האחרים

דיברו אני לא הפרעתי להם.

אבקשכם לתת לי לנהל את הישיבה.

מה שהיה ברצוני לומר הוא שהדרך היחידה שהיתה כדי

להעמיד את המפעל על הרגלים היתה לגרום לכך שהוא

יהיה תחרותי ושאפשר יהיה להפנות את היצור שלו לייצוא.

השוק הבטחוני ירד בצורה ניכרת לדאבוני. ההזמנות

ל"מרכבה" ירדו בחצי בשנה הזאת ואני מעריך שבשנה הבאה יהיו עוד פחות.

הנושא הזה השביע את חותמו על מצב העבודה ב"אורדן"

ובעקבות זה גם ב"וולקן".

בנוסף לכך היו קיצוצים דרסטיים בתקציב משרד הבטחון

בתחום החלפים ומי שמתמצה בנושא מבין על מה אני מדבר.

הגענו למצב כזה שהיינו נאלצים להקטין את מצבת כח

האדם מאוקטובר שנה שעברה. היינו צריכים להתחיל את הקיצוצים קודם כל במפעל בנתניה

וצמצמנו את מספר העובדים שם במאה וארבעים.

מה שמטריד אותי בגישת העובדים הוא שהם אינם מבינים

את מהות העניין ועד היום הזה הם מסתכלים עלינו כעוכרי הפועלים למרות שהמצב איננו כזה.

העובדים צריכים להבין כי מדובר בשאלה קיומית לגבי המפעל כולו.



לא נעים לי לומר אולם עלינו להוריד את רמת החיים

של המפעל בעשרות אחוזים

א. שוסטק; כוונתך לרמת ההוצאות של המפעל

רמת חיים. על-כל-פנים עלינו להוריד

את רמת החיים או רמת ההוצאות של העובדים ב"וולקן"

שאם לא כן תהיה שאלה של קיום המפעל.

אומרים עלינו כי אנו מחזיקים כ"שבויים" את שלושה-

עשר המפוטרים לעומת ההסבות לעובדי "וולקן" אולם לא זה המצב, לדעתי אין כל קשר בין

הדברים.

לא היה כל ויכוח עם מועצת הפועלים לגבי מספר

המפוטרים או לגבי שמותיהם. הוויכוח היחיד שהיה התנהל לגבי גובה הפיצויים.

אנו רוצים בקיום המפעל וכדוגמה לכך אני יכול להביא

בפניכם את מפעל "רום כרמל" שקיבלנו במצב קטסטרופאלי. זאת דוגמה יחידה של

מפעל בארץ שהנהלתו הצליחה לעשות לו הסבה. אי-אפשר להצביע על אף מפעל אחר שעבר הסבה

מלאה כפי שהמפעל הזה עבר והוא עובד היום ביעילות. לא רק זה אלא שהוא קולט עובדים

מרוויח כטף וחי בזכות עצמו, כל זאת כיוון שהפועלים גילו נכונות והבינו את המצב.

ההנהלה עשתה עבודה טובה והמפעל התייעל. העניין הזה צויין על-ידי חבר מזכירות מועצת

פועלי חיפה.

אינני יכול להבין את התנהגות הפועלים. ברצוני

לומר לחברת-הכנסת חייקה גרוסמן כי אני התחנכתי בשומר הצעיר ועל דיגלו לא היו חרוטים

לא אלימות ולא גסות-רוח. האנשים האלה נכנסו אלי למשרד לפני ארבעה ימים, השחיתו כל

מה שנקרה על דרכם ואינני רוצה לציין את המלים שבהם הם התבטאו ושכאלה לא שמעתי כל

שנות עבודתי בתעשיה.

מה בקשר לפיצויים?

מ. תמרי; איננו נחשבים לגוף ש"משתולל" ולאחר מכן פונה אל

הקופה הציבורית. אנו צריכים ואנו יכולים לשלם

לעובדים פיצויים שאנו יכולים לשלם להם. אין לנו מאין לקחת כסף אלא אותו הכסף שאנו

מרוויחים בכוחות עצמנו.

אמרנו לאנשים כי אנו מוכנים להיות גמישים בשאלה

הזאת בתנאי שהם יבינו את מהות הבעיה, שנייעל יחד את המפעל, נוריד את רמת ההוצאות

וניצור מצב כזה שנוכל להתחרות בשווקים כיוון שזאת הדרך היחידה להשאיר את "וולקן"

בחיים.

בקשר לחוזים עליהם דובר ברצוני להבהיר כי היה רק

חוזה אחד עם "כור" שהיו לו נספחים שונים.

לא היו לנו חוזים נסתרים או סודיים.

ייתכן שאחד הנספחים לא הובא לידיעת האנשים המתאימינ

ועל-כך אי-אפשר לבוא בטענות ל"אורדן". החוזה נמצא בתוך כספת ולא היתה כל התחייבות

להראות אותו למישהו. קנינו את המפעל במחיר של 14 מיליון דולר ובתוך החוזה היו תנאים,

יש בו מאות סעיפים.

מאז שנכנסנו ל"וולקן" הזרמנו מכיסנו כמה מיליוני

דולר לחידוש ציוד ולכיסוי הפסדים. סדר-הגודל של ההפסדים עומד על חמישה-שישה מיליון

דולר כל שנה. בשנה האחרונה היה לנו הישג יוצא-מן-הכלל; הפסדנו רק מיליון וחצי דולר.

מאחר ואיננו יכולים להרשות לעצמנו להפסיד הרבה

פעמים מיליון וחצי דולר הגענו למסקנה שצריך להמשיך להבריא את המפעל וביקשנו את

שיתוף-הפעולה של העובדים ושל מועצת הפועלים.

מה בקשר לפיצויים?

אמרת ביו יתר דבריך: לנו אין כסף מאין לשלם פיצויים.

על פיצויים כחוק אין ויכוח. פיצויים כחוק משמעותם

חורש משכורת לשנה. החוק בישראל קובע שיש לשלם

פיצויים לפי חודש משכורת לשנה. לגבי זה איו כל ויכוח. השאלה היתה: כמה מעבר לזה

אנו מוכנים לשלם?

התנהל משא-ומתן בנושא הזה ולא הגענו להסכם.

מה מרכיב השכר בתוך העלות הכוללת שלכם בהוצאות

המפעל לעניין של "וולקן" או "כלל"?

עלות העבודה ב"וולקן" גבוהה ב-30% כתוצאה מה"הסטוריה",

מאשר עלות העבודה ביתר שמונת מפעלי "אורדן".

מרכיב העבודה בתוך עלויות הייצור ב"וולקו" הוא למעלה

מ-40% היום.

רשות הדיבור למר אלכס פרלינג.

אני מכהו כמנכ"ל בתי-יציקה "וולקן" מאז תהליך הרכישה.

ישבתי במפעל מספר חודשים קודם לכו כדי ללמוד את

הנושא, שוחחתי עם הפועלים, עם העובדים, הכרתי את המערכת והכנתי תכנית הבראה. זה היה

כאמור לפני שנתיים.

מה שקורה היום הוא "תולדה" של עשרות שנים.

קשה לנתק את הסכסוך מו ה"הססוריה".

יושב כאו ציבור שיכול להעיד כי בשנה וחצי האחרונות

מערכת יחסי העבודה ב"וולקו" השתפרה מאד. לא רק זה אלא שההפסד שעמד רק על מיליון

וחצי דולר בשנת 1985 מדבר בעד עצמו ומצביע על שיתוף-הפעולה של העובדים והפועלים.

פעם ראשונה שלעובדים היתה הנהלה "קרובה לריצפה".

המנכ"לים הקודמים היו צריכים מלווה כאשר הם רצו

לסייר במפעל כיווו שהם לא הכירו אותו. לעומת זאת עתה המנכ"לים נמצאים בשטח יהד עם

הפועלים בכל תחנות העבודה.

צר לי מאד על מה שקורה אחרי שנה וחצי של שיתוף-

פעולה פורה ושל מערכת יחסים מעל ומעבר למצופה. בפעם הקודמת לא היה ויכוח על הצורך

בפיטורים ולאנשים שעזבו לא היתה טינה למפעל. אותם מאה ועשרים איש שעזבו לא עשו שום

דבר במפעל ואינני רוצה להיכנס ל"הסטוריה" הזאת עכשיו. על-כל-פנים אני יכול לכתוב

י ספר על הנושא הזה.

באשר למהות הסכסוך. כפי שהנושא הזה תואר אפשר

להביו כאילו הכל קרה תוך יומיים.

בשנת 1985 הפסדנו כמיליון

וחצי דולר. באוקטובר 1985 הכנו תכנית עבודה.

כאשר ראינו מה העבודה החזויה עקב הירידה של 40%

בשוק בצד המכירות והשחיקה הנוספת של המחירים עקב עסקות החבילה פנינו בחודש דצמבר

למועצת הפועלים עם תכנית בת שלושה מרכיבים: א. הקטנת עלויות כללית במפעל אם זה

ספקים, שכר למנהלים, ביטול רכב למנהלים ועוד. יש לי רשימה בת ארבעים סעיפים.

שלושה-עשר מפוטרים, שמונה עובדים זמניים מתחנות העבודה ותשעה איש יוצאו לפנסיה כאשר

נרכוש עבורם זכויות פנסיה אם צריך.

ב. כדי שנוכל להתקיים בשנה זאת, 1986, אנו צריכים

לבצע עוד דבר; הקסנת רמת החיים בכ-5%.

ניהלנו דיונים ארוכים עם הוועדים ועם מועצת הפועלים.

מכתבי הפיטורים הוצאו לשלושה-עשר איש רק אחרי שמוצו

כל הדיונים ורק אחרי שלא היתה כל דרך אחרת לפתור את הבעיה. הסברנו לעובדים את המצב

לגבי שלושה-עשר המפוטרים.

מה שהיום קורה הוא שהתנהגותם האלימה של העובדים

איננה נמצאת בשום פרופורציה למהות הסכסוך.

איננו קושרים את ענייו הפיצויים לנושא ירידת רמת

החיים.

מדוע שלחתם את מכתבי הפיטורים כאשר נקבעה פגישה?

א. פרלינג; הדברים שהושמעו אינם מדוייקים. זה קרה שלושה שבועות

קודם, כאשר היינו צריכים להיפגש.

תודה. רשות הדיבור לחבר-הכנסת צ'רלי ביטון.

אתחיל את דברי מהסוף. מה שלא ברור הוא שמצד אחד

המפעלים, באופן כללי, רווחיים, ואני מבקש אתכם לתקן

אותי אם אני טועה; מ-9 מיליון דולר ל-45 מיליון דולר---

זה איננו רווח.

מצער לשמוע כאן בוועדה שראשי החברה הציעו לעובדים

לשחוק את שכרם ותקראו לזה הורדת רמת חיים או כל מה

שאתם רוצים לכנות את הנושא הזה.

שחיקת שכר העובדים הפכה להיות שיטה. מזה לא תיוושעו.

המאבק שלכם בשכר העובדים ובדרישותיהם מזעזע, . ביטול בגדי עבודה או ארוחת בוקר אלו הם

דברים שאי-אפשר להבינם במערכת של יחסי-עבודה, בוודאי שלא ב"וולקן".

על נושא ההפסדים אינני יכול לדבר כיוון שאינני

מכיר את העובדות בשטח.

עניין החוזים האישיים הופך לכזה שכל החברות "הולכות"

עליו כדי "לקסח" את העובדים.

באיזו צורה בחרתם להאבק בעובדים במקום לדאוג להבראת

המפעל וליצירת מקומות עבודה כדי שתוכלו לקיים רמת רווחים שתהיה גם לטובתכם וגם לטובת

הרווחים שלכם?

אינני יודע אם מועצת הפועלים לא נטתה בשלב זה או אחר

לצדכם כאשר, יחד אתכם, היא ניסתה להשפיע על העובדים בעניין הויתורים.

אנו מבקשים שתמצאו את שביל הזהב כדי שאפשר יהיה

לחמשיר ולהפעיל את המפעל קודם כל מבלי לפגוע במעמד הפועלים, ואני אומר את דברי אלה כמי

שהשתייר למעמד הזה.

אני שוב פונה אליכם ומבקש שתמצאו דרר להפעיל את המפעל.

תודה, רשות הדיבור לחברת-הכנסת חייקה גרוסמן,

ח. גרוסמן; היו דברים שלא הבנתי, למשל - עניין הפיצויים,

אתם אומרים שעניין הפיצויים איננו קשור שהעובדים

אינם "בני-ערובה" ושהורדת רמת החיים איננה קשורה עם הפיצויים ובכל זאת זה קשור,

אין לנו ממה לשלם,

צריך להבריא את המפעל

כדי שאפשר יהא להוריד את עלות הייצור,

האם בשום מקרה אינכם רוצים לשלם את הפיצויים כפי

שההסתדרות תובעת? גם אם יורידו את רמת החיים כפי שאתם רוצים - גם אז לא תעלו את

גובה הפיצויים?

בנושא הפיצויים קבעתם שכיוון שאתם נמצאים במצב

קשה - תשלמו לפי החוק, אנו עוד נשמע מה אומר החוק, גם בעניין הזה יש סימן-שאלה גדול,

כפי ששילמו בכל מפעל אחר.

גם אם העובדים יוותרו ויתורים מרחיקי-לכת, כפי

תביעותיכם, גם אז לא ישנה שום דבר מבחינת גובה

הפיצויים?

אני חוזר ואומר כי איננו קושרים את הדברים האחד בשני,

נמשיר לנהל משא-ומתן עם מועצת הפועלים ביחס לגובה

הפיצויים העודפים, אם וכאשר נגיע ל"עמק השווה", נשלם מיד וללא כל קשר עם הורדת רמת

החיים את הפיצויים,

זאת אומרת שצריך להתנהל משא-ומתן עם מועצת הפועלים

ועם הוועד, יכול להיות משא-ומתן בלי ועד העובדים?

אני מבינה שלא,

לא הגעתם למשא-ומתן,

אם אני מתבססת רק על מה שאתם אומרים הרי לפי דבריכם

לא התחלתם במשא-ומתן ופיסרתם עובדים,

לא ייתכן שכל העובדים וכל מועצת הפועלים מעלילים

עליכם דברים. כולם לא מבינים מה שמדברים אליהם?

כולם טוענים כי קשרתם את עניין הפיצויים עם הויתורים,

נימוק כזה לא יכול "ללכת" במדינה שלנו, כיוון שכר - התחלתם לסגת,

לא יכול להיות שאף אחד לא מבין על מה מדובר,

אתם נותנים לנו נתונים שאיננו יכולים לבדוק ואולי

גם לא צריכים לבדוק כדי לנמק את העובדה שמפועלים שעובדים ליד אש מורידים את החלב,

כך תבריאו את המפעל? בזה שתמנעו ביגוד מפועלים שעובדים עבודה שחורה תבריאו את המפעל?

קשה לשכנע אותנו בצורה כזאת, אנו חיים בשנת 1986,

אני יודעת שלעובדים שעובדים בעבודות ריסוס צריר לתת

מזון מתאים כדי שגופם יתחסן בפני הרעלה, אני חקלאית, קיבוצניקית ומכירה את הנושא, אז

את זה אתם רוצים "להוריד" מהפועלים?

אלה אינן הסבות; אלה זכויות שנותנים לעובדים כיוון

שהם עובדים בסוג עבודה מסויימת,

לנהל משא-ומתן על פיטורים בוויתורים כאלה? שמעתי

שהעובדים מוכנים לוותר ועל-כך יש לי רק לומר כי הם צדיקי הדור, ממתי עובדים מוותרים

על תנאים? איפה נשמע דבר כזה? מי שמע שתורמים חמישה ימי חופשה למפעל?



רק בקיבוצים קיים דבר כזה. ביחסים ביו עובד למעביד

עוד לא שמעתי דבר כזה,

אינני יכולה להבין מה קורה.

אני מציעה כי הדיונים יהיו ענייניים ולא על רקע של

פרססיג'ה; מה זה אומר ומה זה אומר.

קיימת התפרצות כיוון שאנשים שעבדו כל ימי תייהם

מפוטרים מבלי שיקבלו פיצויים. מה אתם רוצים שהם יעשו? שיגידו תודה רבה? איפה אנו

היים?

אינני סבורה שיימצא כאן מישהו שיאמר שלא צריך לקהת

בחשבון את הרווחיות ואת הצורך בהבראה. אבל אינני מסכימה לכך שתהיה "אופנה" "לעלות טרמפ"

על הנושא הזה. אינני מאשימה אתכם אישית כיוון שלא בדקתי את הנושא אולם ישנם כמה מקומות

ש"עולים טרמפ" על העניין הזה ואומרים: נסגור את המפעל.

איר אפשר בצד איום כזה לנהל משא-ומתן? אין אפשר לנהל

משא-ומתן בצד "חרב דמוקלס המתהפכת" מעל לראש? אני לא הייתי מסכימה לנהל משא-ומתן

אם צריר לוותר מראש. העובדים צריכים לבחור בין הגרוע לבין הגרוע עוד יותר.

איננו נוהגים להתערב בסכסוכי עבודה אולם בשלושת-רבעי

השנה האחרונה המצב מאלץ את הכנסת לעסוק בכר. זה נחשב לאנטי-דמוקרטי כאשר פרלמנט

מתערב ביחסים שבין עובד למעסיק ואני סבורה כי בחברה מתקדמת יחסי עובד-מעסיק שייכים

ל"משחק" היחסים ומשא-ומתן חופשי בין עובדים למעסיקיהם.

אף פעם לא רצינו להתערב ביחסים האלה שבין העובדים

למעסיקים כיוון שיש בהם משהו אנטי-דמוקרטי אולם אין לנו ברירה כיוון שהסכמי העבודה

הפכו לחלק מהחוק. אין כבר "משחק" חופשי של משא-ומתן. משא-ומתן היה צריר להתנהל על

אינטרס הדדי.

גם העובדים וגם ההנהלה, כולם מעוניינים בטובת המפעל,

לכן צריר לסמור על המשא-ומתן, בפרט כאשר יש ארגון עובדים. מדוע הכנסת צריכה להתערב

בנושא כזה? הגענו למצב בו הופרו כל הכללים המקובלים.

היו"ר א. נמיר; רשות הדיבור לחבר-הכנסת רן כהן.

ר. כהן; א. יושבת-ראש הוועדה עשתה נכון כאשר היא הביאה את הנושא

שעל סדר-יומנו לדיון למרות שאיננו נוהגים להיכנס

לבעיות של יחסי עבודה,

ב. דווקה משום שאני מתכוון לבקר את ההנהלה קשה לי

לא לשבח את "אורדן" על מה שהיא עשתה ושחברות אחרות לא עשו, כאשר היא צפתה את המשבר

העתידי ושינתה את הפרופורציות במעבר מן היצור לייצוא. אילו "סולל בונה" היתה חכמה

יותר לא היה נגרם לה נזק כמו זה שנגרם לה היום.

ג. אני מסתייג בתקיפות מהנוסח הזה שהונח על השולחן.

זה לא מאבק; זה ביזוי והשפלת העובדים.

היו"ר א. נמיר; אני מבקשת אותר להראות לי זאת.

ר. כהן; יש דבר אחד שנקרא; כבוד האדם, ועליו לא עוברים.

ברגע שעוברים את העניין הזה מתחילה רמיסה של כל

הנורמות.

העברת המפעל מ"כור" ל"אורדן" - לידתו בחטא.

אותי לא מעניין אם היה נספח לחוזה או שהיה חוזה נסתר או שהיו עשרה חוזים נפרדים.

ברגע שהתכוננתם לעבור את ה"ניתוח" הקשה והמסובר ידעתם מה אתם עומדים לעשות ועשיתם

זאת מתור רצון. ידעתם בדיוק על מה אתם "הולכים". לא מכרו לכם לוקש. לקחתם בדיוק

את מה שרציתם.

אם "הלכתם" לקראת נספח ולו אחד שנסתר מהעובדים - עשיתם

פשע. מדובר על נספח שיש בו כדי לקבוע את תנאי העובדים.



זה גם פשע מצדה סל ההסתדרות אולם על הנושא חזה אני

אדבר במקום אחר,

העניין חזה הוא בגדר בלתי-נסבל.

נספח נסתר הוא לדעתי אבי אבות החטא.

איר אפשר להגיע למחשבה על פיצויים כאלה? אתם שואלים

מדוע צריך לשלם פיצויים הוגנים? אתם באים היום עם הצעות קיצוץ וטוענים שהן לא קשורות

לתשלום הפיצויים? על "גב" הפועלים שצריכים לקבל פיצויים? זה לא שייר להבראה? זה לא

הובא בחשבון רוהבראה שלכם? תסלחו לי. לכל דבר יש גבול. זה יעלה עוד סכום בתכנית

ההבראה יחד עם כל ההוצאות של "אורדן". זה דבר אלמנטארי. מבחינת העובדים מדובר על

שאלה של חיים ומוות.

אני יודע מה קורה לפועלי "אתא" היום ולא אכנס

לפרסים אלה עכשיו. אנשים איבדו את משפחותיהם.

היו"ר א. נמיר; הם הגיעו עד חרפת רעב.

ר. כהן; לא יאומן לאיזה שפל הביאו את האנשים.

סגרו את המפעל בצדק. לא יעזור לכם. העובדים נאבקים

על דבר לא פחות חשוב מזה שאתם נאבקים עליו: הבראת המפעל. הם נאבקים מאבק אנושי ואת

המאבק שלחם יש לכבד.

המפתח בידיכם. כתיבת השיקים בידיכם. הנהלת החשבונות

נמצאת בידיכם. היועצים המשפטיים הם שלכם.

העובדים, מראש, נמצאים במצב נחות. הם אינם יכולים

לשכור עורכי-דין, אין להם שיקים ואין להם את היועצים שלכם יש, אז אנא - תהיו לארג'ים.

אני מאמין שאתם יכולים להיות כאלה.

אני יודע שלפני שנה וחצי היה מצב של הבנה והידברות

אז תחזרו לאותו מצב. אני מבין שקשה לכם אולם לעובדים קשה עוד יותר. מדובר באנשים

חיים.

היו"ר א. נמיר; רשות הדיבור למר שאול קוברינסקי.

ש. קוברינסקי; ברצוני לדבר על פועלי "ביתן". חבר-הכנסת רן כהן

הזכיר כאן את "אתא". "כיתן" הוא מפעל שמירב הייצור

המקומי שלו מיוצר לטובת מערכת הבטחון. הוא עבר מייצוא שהיה הפסדי לאירופה לייצוא רווחי

לארצות-הברית.

נתתי את הדוגמה על-מנת להבהיר את המצב. "כלל תעשיות"

זו מערכת שמונה למעלה מחמישים מפעלים הפרוסים על-פני כל הארץ. אין סיבסוד מרכזי.

אין הזרמות מרכזיות.

אי-אפשר לסבול מערכת לא יעילה שמפסידה על-פני שנים,

אחרת יש תכניות הבראה ומביאים הנהלה חדשה.

יש דו"ח מדי רבעון שמראה מה קרה ברבעון מבחינת כל מה

שמתחייב מניהול מפעל תעשייתי.

"כלל תעשיות" קנתה את "אורדן" ב-14 מיליון דולר.

מי ששילם את המחיר היה "כלל תעשיות".

האם אפשר להכריז; "פוס" ולשכוח מה קרה מאז יולי 1984

או מאז אוגוסט 1984 עד היום במשק הישראלי?

מר תמרי הזכיר את עניין מערכת הבטחון. יש גם שוק

אזרחי. אתם יכולים לומר ששום דבר לא קרה? אתם יכולים להגיד לא להתחשב בהזמנות של

מערכת הבטחון שירדו בצורה דראסטית?



אנו עושים מאמצים כדי להשיג עבודות שאפשר לקבל אותו

רק אם "השורה האחרונה" מראה על איזון. אינני מדבר על רווח כי אם על איזון.

צי. ביסון; לא לקחתם זאת בחשבון בתכנית ההבראה?

ש. קוברינסקי; בוודאי שכן. אבל לקחו בחשבון קיצוצים כאלה במערכת

הבטחון? על הנושא הזה אפשר להתווכח.

היו"ר א. נמיר; תודה. היה ברצוני להוסיף שאינני מקבלת כל התנהגות של

העובדים.

ר. כהן; הועבר אלי פתק שבישיבה של ההנהלה עם מנהלי העבודה נאמר

על-ידי ההנהלה בערך כך; "אתם שייכים לנו. אתם תתנהגו

עם הפועלים כמו בני זונה . תוציאו מהם מה שיותר."

דברים אלה נאמרו יותר מפעם אחת.

אני חוזרת ואומרת כי לא כל אמירה ולא כל התנהגות

מקובלים עלי. כאשר ביקרתי במפעל, ראיתי את ארון המתים

ושמעתי את ההספד פרצתי בצחוק והעובדים הצטרפו אלי. יש לנו דוגמה של מאבקם של פועלי

"אתא".

ברצוני לומר למנכ"ל המפעל שעם כל הכבוד לו והוא יכול

להיות המנכ"ל הטוב ביותר בעולם, הוא נמצא במפעל מזה שנתיים ולא מקובל עלי שתרומתו

למפעל היתה גדולה יותר מאשר תרומתם של העובדים, שעובדים במפעל עשרות שנים.

מערכת העבודה מעוותת בעיני. ידוע לי,גם מעת ביקורי

במפעל, שאנשי בטחון מסתובבים באזור.

א. פרלינג; הם לא שלנו.

האם איננו זוכרים את פרשת הפיטורים הקודמת?

אתם יכולים לבוא בטענות על התנהגותם של העובדים

ובקשר לדבריכם אלה תקבלו מאתנו גיבוי, אבל אם אתם באים אלינו - תבואו "בידים נקיות".

אינני מקבלת את מה שקורה במפעל.

גם אם אני אוריד 50%,60%,70% או 90% ממה ששמעתי,

) הרי גם % 1Oהם דבר חמור מאד.

מערכת יחסים תקינה היא יסוד של כל קונצרן וחייבת

להיות מערכת יחסים תקינה בין ההנהלה לבין העובדים. העובדים תורמים למפעל לא פחות מאשר

ההנהלה והם עובדים בתנאים יותר קשים ובשכר נמוך יותר.

שמענו כי הוועד מוכן "ללכת" לקראת פיטורים ותאמינו

לי שכל מפוטר כזה הוא כאב לב בפני עצמו. סטטיסטיקה מעניינת אותו? בשבילו אלו הם

100% של הבעיה.

שמענו שיש נכונות לפיטורים וכי העובדים מוכנים לוותר

על זכויות אז אינכם יכולים לשבת בצורה של מתן כבוד הדדי עם העובדים? מדוע?

אתם מדברים על חוק פיצויי פיטורים. נכון. חוק

פיצויי פיטורים קובע שיש לשלם משכורת עבור כל שנת עבודה אבל עליכם לזכור כי במדינת-

ישראל נקבעו נורמות. כן טובות או לא טובות זה כבר ויכוח אחר.

בתחילת הישיבה ביקשתי לדבר עם מזכיר מועצת פועלי

תל-אביב שם פוטרו בעת האחרונה מאות עובדים. על125% או על 150% בכלל לא היה ויכוח.

אינני מדברת על פועלים כי אם על פקידים בכירים.

אנו יודעים איך מפטרים עובדים.



ביום שלישי הקרוב נתחיל בוועדת העבודה והרווחה את

הדיון בחוק פיצויי פיטורים ואם המצב הזה ימשך אני רוצה להזביר לכס כי הנושא יועבר

לידינו. החקיקה בידינו.

אנו דנים על חוק חוזי עבודה. אנו מעוניינים לעזור

לתעשיה כדי שיהיו מקורות תעסוקה וכדי שהמשק יתקיים.

ברצוני להזכירכם כי אנו יכולים בחוק פיצויי פיסורים

לשנות את הנורמות אם המצב הזה יימשך, והדברים יהיו קבועים בחוק.

אנחנו נותנים לכם משר זמן של שבוע בדי לפתור את

הבעיות בצורה מכובדת.

כאשר ביקרתי במפעל נפגשתי עם האנשים ואני יודעת

שמדובר באנשים שאפשר לדבר אתם.

זאת "שמורת סבע" של עובדים.

היו"ר א. נמיר; נפגשתי כבר עם ועדים והגעתי למסקנה שהיכן שקיימים

ועדים מיליטנטיים שם משיגים דברים. במקומות בהם אין

ועדים כאלה - העובדים נזרקים לכל הרוחות.

אני חוזרת ומזכירה לכם כי אנו נותנים לכם שבוע כדי

לפתור את הבעיות.

אני פונה אל קונצרן "כלל" ואומרת לכם: אתם הרי "בעלי-

הבית". אני משבחת את כל מה שאתם עושים להבראת המפעל ולהסבה ואני מצטרפת לכל מה שחבר-

הכנסת רן כהן אמר.

אני יודעת מה קורה במערכת הבטחון. כל כלכלת המדינה

בנויה על מערכת הבטחון.

אנו נותנים לבם שבוע ימים ומודיעים לכם כי החקיקה

בידינו. אנו נשנה אותה ונחיל אותה בצורה רטרואקטיבית. נחייב את המפעלים להתנהג בצורה

אחרת.

הממשלה תיקת את הצעת החוק בחזרה.

היו"ר א. נמיר; תהיינה סנקציות אחרות. גם אתמול חסרו שלושה חברי

כנסת כדי להעביר את חוק שכר מינימום. אנו נאבק על

חוק שכר מינימום.

הכח של הוועדה הוא בזה שהחקיקה נמצאת בידיה. יותר -

לא "ילר" ככה.

"נמחק" את מה שהיה עד היום.

ברצוני לומר לר מר תמרי כי המצב לא יכול להימשך בצורה

כזאת. אתה צודק בנושא של הבראת המפעל אולם מולך ניצב ועד שמוכן לוותר ומוכן לקבל

פיטורים נוספים ואנו מכירים את אזור חיפה. אף פועל לא יוכל להשיג מקום עבודה.

אני חוזרת על מה שכבר אמרתי; אנו נותנים לכם שבוע

ימים ואם לא תגיעו לכלל הסכמה - נמצא פתרון לבעיה בחוק. קיבלנו את ה"שעור" שלנו מפרשת

"אתא".

אני מסיימת את הישיבה בתחושה שבקשתנו נפלה על אזנים

קשובות. תודה.

הישיבה נעולה.

(הישיבה הסתיימה בשעה 11.10