הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 176

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

ד' י' באדר_א'_התשמ"ו -19_בפברואר 1986_בשעה 8.30

חברי הוועדה: א' נמיר - היו"ר

חי גרוסמן

מ' ותד

ת' טובי

ר' כהן

א' שוסטק

נ' ברוך - מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

ע' כץ - משנה למנכ"ל שרות התעסוקה

י' פוקס - מנהל מחוז חיפה, משרד העבודה והרווחה

י' ירון - מנהל מחוז תל-אביב, משרד העבודה והרווחה

מ' כהן - האחראי על המגזר הערבי, משרד העבודה והרווחה

ל' שאליוט - מפקחת אזורית על שרותי הרווחה במגזר הערבי,

משרד העבודה והרווחה

שי כהן - המוסד לביטוח לאומי

ש' בריצמן - המוסד לביטוח לאומי

אי מיכאלי - שרות התעסוקה

י' שמש - לשכת השר ע' וייצמן

שי זילברשטיין - מזכ"ל ארגון העובדים הסוציאליים

מ' סגל - יו"ר הוועדה למגזר הערבי, ארגון העובדים

הסוציאליים

פ' עבדל-חי - ארגון העובדים הסוציאליים

א' קריקוריאן- נציגת ערביי יפו

מ' בוטון

א' אדלר

מ' הלנברג

1) א) הסכם לפי סעיף 200 של חוק הביטוח הלאומי

בדבר עדכון גימלאות של אוכלוסיות מעוטות

הכנסה - הארכה לחודשים פברואר-מארס 1986

ב) הסכם לפי סעיף 200 של חוק הביטוח הלאומי

בדבר הארכת תוקף של חוק הביטוח הלאומי

(הוראת שעה) לחודשים פברואר-מארס 1986

2) שרותי הרווחה והתעסוקה במגזר הערבי

3) שכר מינימום



הסכם לפי סעיף 200 של חוק הביטוח הלאומי בדבר עדכון גימלאות של

אוכלוסיות מעוטות הכנסה - הארכה לחודשים פברואר-מארס 1986

הסכם לפי סעיף 200 של חוק הביטוח הלאומי בדבר הארכת תוקף של

חוק הביטוח הלאומי (הוראת שעה) לחודשים פברואר-מארס 1986

רבותי, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת

הוועדה.

הנושא הראשון שעל סדר יומנו -

הסכם לפי סעיף 200 של חוק הביטוח הלאומי בדבר עדכון גימלאות של אוכלוסיות

מעוטות הכנסה - הארכה לחודשים פברואר-מארס 1986 וכן הסכם לפי סעיף

200 של חוק הביטוח הלאומי ברכר הארכת תוקף של חוק הביטוח הלאומי

(הוראת שעה) לחודשים פברואר-מארס 1986.

יסביר נציג המוסד לביטווח לאומי.

לסעיף הראשון - עדכון הגימלאות

החל

מחודש דצמבר 1984 הונהגה שיטה חדשה לעדכון הקיצבאות לאוכלוסיות

המתקיימות רק מקיצבת הביטוח הלאומי, המונות כ-240 אלף יחידות משפחה

כ-144 אלף קשישים ואלמנות; כ-66 אלף מקבלי קיצבת נכות

כללית; 26-25 אלף מקבלי הבטחת הכנסה - המספר הזה משתנה מחודש לחודש

לאור ההתפתחויות שבין השכר הנמוך לגימלה - ו-8000 גרושות שמקבלות דמי

מזונות - בסך הכל 243 אלף יחידות משפחה.

אלה חיים על הבטחת הכנסה או דומה

לה. 243 אלף חיים רק על קיצבת

הביטוח הלאומי?

לפי חוק הבטחת הכנסה אדם יכול

להשתכר סכום מסויים - 13% ליחיד

ו-17% לזוג - והקיצבה שלו לא תקטן. בקבוצה הזאת של כ-243 אלף יש

אוכלוסיה קטנה - כ-8000 איש - שיש לה הכנסה זעומה נוספת.

מה זאת אומרת הכנסה נוספת?

התקרה היא בערך 100 שקלים חדשים,

הכנסה מעבודה, וזה לא שולל מהם

להמשיך ולקבל את הקיצבה. י

אתה מדבר על אוכלוסיה אשר משתכרת

עד 100 שקל.

כן, בערך עד 100 שקל.

לגבי האוכלוסיות האלה הונהגה,

החל מדצמבר 1984, שיטת עדכון מיוחדת חדשה לפיה הקיצבאות מתעדכנות

מדי חודש בחודש במלוא שיעור עליית המדד. התוצאה של השיטה הזאת, שנתקבלה

אחרי מאבקים, היתה שבשנת 1985, שהיתה בה שחיקת שכר איומה במשק, זו

האוכלוסיה היחידה ששמרה על רמת החיים וכוח הקניה הצנוע שהיה לה,

האוכלוסיה מעוטת ההכנסה המונה כ-240 אלף יחידות החיות מקיצבאות הביטוח

הלאומי; כוח הקניה ורמת ר.חיים של האוכלוסיה הזאת נשמר כאופן מוחלט

כשבמשק היתה, לפי הערכתי, שחיקת שכר ברוטו של כ-15% לפחות.

ובנטו?

לפי חישובים שלי כ-6%.

איך קרה ש-240 אלף אלה שמרו על

כוח הקניה שהיה להם?

לגביהם היה עדכון מדי חודש בחודשו.

המדד לגביהם חושב לפי 100% ולא

80%.

כן.

הם קיבלו אפילו כשלא שולמה תוספת

יוקד לשכידים.

כן. התוצאה היתה שהגימלה להבטחת

הכנסה ליחיד הגיעה ל-25% מהשכר

הממוצע, ובחודשים האחרונים ליותר מ-30%.

היום הגימלה הזאת היא 30%-32%

מהשכר הממוצע כשבחוק מדובר על 25% מהשכר הממוצע. אנחנו יודעים שזה

מצב זמני.

תוקפו של ההסכם שגרם לכך פג בחודש

נובמבר 1985, היתה הארכה לחודשיים ותוקפו פג שוב בחודש ינואר 1986.

אלמלא היינו ממשיכים ומאריכים את ההסכם, היינו צריכים לנהוג לפי השיטה

של החוק.

הקיצבה בחודש ינואר 1986, ליחיד,

היתה 280 שקל, ולזוג - 421 שקל. אילו היינו בחודש פברואר חייבים לחזור

לקיצבה בשעור של 25% מהשכר, לפי חוק, הקיצבה היתה יורדת בכ-20%,

מ-280 ל-223 שקלים.

היו מאבקים קשים בענין זה. בסופו

של דבר, בישיבתה ביום ראשון החליטה הממשלה להמשיך בשיטה המועדפת

גם בחודשים פברואר ומארס.

בטבלה כתוב שהקיצבה לחודש פברואר

ליחיד, ללא השינוי, תהיה 276 שקל

במקום 280 שקל.

מכיוון שהמדד לחודש ינואר ירד

ב-1.3% היינו צריכים להפחית את

הקיצבה בשעור הזה של 1.3%. הקיצבה לא תופחת אלא בחודשים הבאים

נקזז את ההפרש הזה.

אשר לסעיף השני - הארכת תוקף של

של חוק הביטוח הלאומי (הוראת שעה), לחודשים פברואר-מארס 1986: כידוע,

החל מדצמבר 1984 תוקן חוק הביטוח הלאומי בהוראת שעה שלפיה השכר הממוצע

לפי החוק מחושב על פי נוסחה הדומה לזו שלפיה מחושב השכר הממוצע המדוד,

כלומר הנוסחה שבחוק תוקנה והתוצאה היתה שמירה ריאלית על הקיצבאות,

ואכן התוצאה היתה שקיצבאות זיקנה ושאירים נשחקו פחות מהשכר במשק.

תוקפה של ההוראה הזאת פג בדצמבר 1985. לא היתה הסכמה להאריך את השיטה

והיינו נאלצים לחזור לשיטה שבחוק. עכשיו מוצע שבחודשים פברואר-

מארס 1986 נפעל על פי כל הכללים של הוראת השעה שהזכרתי והמשמעות

היא שהקיצבה ליחיד תעלה מ-139 שקל ל-143 שקל.

היה ויכוח גדול, אנחנו יודעים.

פנינו פעמיים בענין זה. חבר-הכנסת

פרץ פנה כשלא הייתי פה. קראתי את המכתב של ראש הממשלה, שנאמר בו שבגלל

הטבות הממשלה חוזרת בה מהוראת השעה. ביום שני ביקשתי פגישה עם שר האוצר

על הנושא של ביטוח בריאות ולקחתי אתי את המכתב של ראש הממשלה.



באותו בוקר חיה טלפון דחוף משר

העבודה והרווחה שביקש לראות אותי, הוא פנה בעניו הפנימיות שסיימנו

אותו. בטאמרתי לשר העבודה והרווחה שאני הולכת לשר האוצר הוא ביקש

שאדבר אתו על העניו של הבטחת הכנסה. באתי אל שר האוצר. נתתי לו את

המכתב של ראש הממשלה. הוא ניסה להסביר לי. שאלתי אותו: ממי אתה לוקח

את ההטבה? למה אנחנו מוברחים להתאכזר תמיד לחלשים? הוא לקח ממני את

המכתב של ראש הממשלה, רשם הכל ושאל למה אנחנו לא מאשרים את חוק אבטלה.

אמרתי לו שמחודש יוני אנחנו מחכים למכתב התשובה של שר האוצר. תגובתו

היתה: אני שומע זאת בפעם הראשונה. ביקשתי מהשר שישקול את עניו הגימלאות.

ביום ראשוו חייתי בקשר טלפוני קבוע עם מזכירת הוועדה, עם אסתר, והיא

סיפרה לי שממזכירות הממשלה נמסר לה שהממשלה החליטה על הארכת תוקפה של

הוראת השעה עד 31 במארס. שמחתי מאד. צריך להודות על בן לשר האוצר.

אני רוצה לברך על ההסכם הזה. אני מציעה שנכתוב מכתב תודה לשר האוצר

ונבקש ממנו כבר שיתחיל לטפל כדי שההסדר הזה יימשר גם אחרי 31 במארס.

אני מבקשת ממזכירת הוועדה לנסח

לחתימתי מכתב לשר האוצר.

לדעתי, אנחנו יכולים לאשר את ההסכם.

בזמן הקרוב יוחל במשא-ומתן על

הסכמי השכר במשק. עכשיו השכר מוקפא

אבל יש להניח שבעקבות המשא-ומתו על הסכמי השכר הוא יועלה והשכבות

שאנחנו מדברים עליהם ישארו בקיפאון. אני שואל: מה יחיה בעור חודשיים?

אם נראה שיש משבר, צריך יהיה למצוא

שיטה. אנחנו מורעים לזה.

אתמול הועלו המחירים של מצרכי

יסוד. השכבות האלה יהיו הקורבנות

הראשונים. טוב שאתם מודעים לזה.

אני מציעה שלקראת אחת הישיבות הקרובות

תכינו לנו, אנשי המוסד לביטוח לאומי,

חומר לגבי המצב הנוכחי ומהי הראיה שלכם לטווח הקרוב.

אנחנו מאשרים את שני ההסכמים.

ההסכם לפי סעיף 200 של חוק הביטוח הלאומי בדבר עדכון גימלאות של

אוכלוסיות מעוטות הכנסה - הארכה לחודשים פברואר-מארס 1986, נתקבל

ההסכם לפי סעיף 200 של חוק הביטוח הלאומי בדבר הארכת תוקף של חוק

הביטוח הלאומי (הוראת שעה) לחודשים פברואר-מארס 1986, נתקבל

שרותי הרווחה והתעסוקה במגזר הערבי

הנושא השני שעל סדר יומנו הוא

שרותי הרווחה במיגזר הערבי, זה

דיון שאנחנו מקיימים על פי בקשתו של חבר הוועדה, חבר-הכנסת מוחמר

ותד.

לפני שאתן את רשות הדיבור לחבר-

הכנסת ותד אני רוצה לומר באוזני חברי הוועדה, ששמעתי הבוקר ברדיו

שעובדי משרד העבודה והרווחה נוקטים עיצומים. זכותם של עובדים לשבות

ולנקוט כעיצומים, זו זכות מותרת ועל פי תפיסת עולמי היא לגיטימית

בהחלט. אבל בששמעתי שבמסגרת העיצומים העובדים לא יאפשרו להוריהם של

מפגרים להיפגש עם המפגרים - זה דבר שאינני מסוגלת ואינני מוכנה לעבור

עליו לסדר-היום.



אני מבקשת שנפנה בשם הוועדה לוועד

עובדי המשרד. אסור להעניש את האוכלוסיה מוכת הגורל הזאת. אם זה

מקובל, אני אפנה לוועד.

לפני שאנחנו מתחילים לדון בנושא שעל

סדר היום שלנו אני מבקשת את הסכמת הוועדה להכריז על הישיבה ישיבה

פתוחה.הישיבה פתוחה.

חבר-הכנסת ותד יציג את הנושא.

בראשית דברי אני רוצה לציין לטובה את

העובדה שנפל בחלקי לעבוד עם יושבת-

ראש הוועדה, חברת-הכנסת אורה נמיר, גם בהיותה יושבת-ראש ועדת החינוך

והתרבות בכנסת העשירית, שבמסגרת עבודתה עלה באופן מיוחד הנושא של נערים

במצוקה והנושא של עבריינות נוער, שהוא חלק מנושא הרווחה בכללותו.

במסגרת אותו דיון ערכנו ביקורי שדה שחרגו מהנושא של נוער עבריין

ונגעו גם במצב הסוציאלי של קהילות ערביות בעיקר בערים המעורבות

והתמונה שהצטיירה והתקבלה כבר אז, לפני שהתכנית הכלכלית הצליחה במה

שהצליחה, לטוב ולרע, היתה המצב המזווע של השרותים החברתיים הניתנים

לסקטור הזה של האוכלוסיה, והמצב בכפרים בכלל היה לא פחות חמור. זה

התגלה לאורך כל הדיונים שקיימנו וצויין בדו"חות שנכתבו, אחד מהם

הדו"ח של ועדת טולדאנו.

בביקור שערכה הוועדה הזאת, בראשותה

של חברת-הכנסת נמיר, ביפו, הסתבר ששתי משרות מסכנות לגבי יפו וטייבה,

שהיתה עליהן החלטה, לא אויישו. מאז החריף המצב ואנחנו עדים לפגיעה

גם בתחום התעסוקה.

כידוע, אחוז משמעותי של התושבים הערביים

עובדים בדרך כלל במשק היהודי ובענפים אשר חשופים לזעזועים במשק ולכן

הם גם נפגעים ראשונים.

אני רוצה להזכיר גם את ספר החוקים

והתקנות של שרות התעסוקה בקשר להעסקת עובדים וניידות עובדים, הגורם

באופן ישיר ועקיף לכך שבעיית האבטלה המצטברת במגזר הערבי תהיה חריפה

יותר מאשר במגזר היהודי. כמובן שלאבטלה יש השלכה על המצב החברתי וזה

מוסיף מעמסה על שרותי החברה שהם ממילא חלשים בכפרים הערביים ואז לא

רק מתפתחות תופעות לווי שאולי היו קיימות אלא הן הולכות ומחריפות כגון:

עבריינות והרס משפחות, ואין תחושה שמישהו קם וזועק לתקן את העוול הזה.

לפני שבוע התקיים בנצרת כנס של ראשי

המועצות באזור, שאחד מהם היה צריך להיות כאן אבל מסיבות שונות לא

יכול היה להגיע לכאן. הם התריעו קשות על המצב שנוצר שם.

יש בידי מכתב של מנהל סניף המוסד

לביטוח לאומי, שמר נסים ברוך, מנכ"ל המוסד, פנה אליו וביקש ממנו

להשתתף בישיבה הזאת אבל מסיבות אישיות הוא לא יכול היה להגיע לכאן.

הוא שלח לי נתונים. אצטט את העיקר שבנתונים.

מאפריל 1985 עד ינואר 1986 מספר מבקשי

עבודה נמצא בעליה מתמדת, באופן עקבי, פרט לחודש יוני, ומספר מבקשי

עבודה מגיע לכ-500, וכדי לדייק - ל-460. מספר הבקשות להמשך קבלת דמי

אבטלה גם הוא גדל מאפריל 1985 עד ינואר 1986 והוא נע בין 1500 ל-1750.

בתרגום מילולי מערבית, כפי שהדברים כתובים במכתב שאני מצטט ממנו, זה

מספר המבקשים המשך קבלת דמי אבטלה.



אותה תופעה קיימת לגבי הבטחת

הכנסה והשלמת הכנסה - זה כתוב עברית - והמספר, שבאפריל 1985 היה

430, הגיע בדצמבר 1985 ל-1504.

בשיחות בביקור במקום - זו אולי

אופרה אחרת - נמסר לי שהמוסד לביטוח לאומי ושרות התעסוקה מערימים

קשיים מרובים, מנצלים את תפישת החיים במשפחה הערבית ואינם מתחשבים

בה. למשל, אדם מבקש דמי אבטלה, אומרים לו: גם אשתך צריכה להירשם.

יש לי שמות ואפשר לבדוק את זה. מישהו בנצרת בן 48, אמר לי כשדמעות

שישלחו אותי לעבודה. אני מוכן לעבוד. אני רוצה לעבוד. אבל

לסחוב את אשתי כדי שתירשם כמובטלת? אם לילדים? בגיל כזה? אני מעדיף

למות ולא לעשות את זה. יש לי שמו ותאריכי ביקורים שלו בשרות התעסוקה.

אני מדבר על עקרון.

אני לצערי, בקריטריונים האישיים

שלי מתחיל להתרגל, וזה סימן לא טוב, שמוסד מופיע כאינטרסנט לא לשלם.

לפעמים זה מצב שעובר את גבול האנושיות. לעתים קרובות אני נתקל בתופעות

של איכוד חוש הפרופורציה, ולא מעניין אותי אם מדובר ביהודי או בסיני,

העיקר בעיני שהוא אזרח של מדינת ישראל. לא כל הדרכים כשרות כדי לחסון

כמה שקלים על חשבון כבוד האזרח.

העבודות המוצעות, לפי הנתונים,

בכפרים הערביים ובעיקר באלה הקרובים למרכזים העירוניים הגדולים,

שונות מאלה המוצעות בעיירות פיתוח או במקומות אחרים.

נמסר לי שבדרך-כלל מציעים למובטל

ערבי לעבוד במחלקת תברואה עירונית, בחיפה למשל, ולא מציעים לו עבודה

בתחום המקצועי שלו, והם יודעים שאם האיש יסרב להצעה הוא יפסיד דמי

אבטלה.

מציעים לערבים מסכנין לעבוד

בעבודות נקיון בחיפה ולהגיע בשעה

4.30 בבוקר לעבודה, והערבים מקבלים את זה.

בדרך כלל התמונה קשה מאד וחמורה.

מתוך היכרותי את חברי הוועדה אני

בטוח שאם נחוצה עזרה של הוועדה ואם אנחנו יכולים להיות אפקטיבים,

ולדעתי אנחנו יכולים להיות אפקטיבים - אנחנו פתוחים להצעות כדי לשפר.

אם לא תבואנה הצעות, נצטרך ללכת לנושא כדי לשפר אותו גם אם יהיו

אקורדים צורמים לטעמם של הממונים על הביצוע.

אני מבקשת מעטר כץ, המשנה למנכ"ל

שרות התעסוקה, למסור לנו נתונים

על מצב האבטלה במגזר הערבי.

כפי שכבר נאמר כאן בעבר, אנחנו

רושמים את דורשי העבודה ולא מבדילים

בין יהודים לערבים. אין אני יכול לעשות הפרדה של הנרשמים בלוד או

בחיפה למשל, לפי מוצא, לאום, דת וכו' ומבחינה זו הנתונים בהכרח לוקים

בחסר.

האוכלוסיה הערבית בארץ

מונה 700-690 אלף נפש. חלק ממנה נמצא בכפרים ערביים, בעיקרו של דבר

בצפון ובגליל וחלק בישובים כגון נצרת ואום-אל-פחם.



הנתונים שלנו, גם נתוני הקבע

הנוגעים לאוכלוסיה הזאת, על פי הסקרים של הלשכה המרכזית לסטאטיסטיקה,

מצניעים על כן שגילאי טרום עבודה מהווים אחוז גבוה יחסית באוכלוסיה

הערבית והכניסה שלהם למסגרת של עבודה נעשית בקצב יותר מהיר מאשר של

גילאי טרום עבודה באוכלוסיה היהודית. מבחינתנו זה מהווה, במצב התעסוקה

שבו אנחנו נמצאים, בעיה.

אתה מדבר על גילאי 17-16?

אני ראיתי ילדים קטנים מאד עובדים.

אני זוכרת שאילתות שלי בנושא זה,

בכנסת הקודמת.

אני מדבר על הגילאים הקרובים לגיל

עבודה.

הגידול של האוכלוסיה גבוה והקצב

של כניסה לעבודה מהיר יותר מאשר באוכלוסיה היהודית.

בחודש ינואר 1986 נרשמו בישובים

הערביים בארץ 7437 דורשי עבודה ו-2323 מהם היו תובעי הבטחת הכנסה.

בחודש נובמבר 1985 נרשמו באותם ישובים 6270 דורשי עבודה. אלה בתוניס ארציים.

עליה של כ-1000 איש דורשי עבודה.

כן.

כמה ביקשו הבטחת הכנסה?

איו לי מספר של כמה תבעו הבטחת

הכנסה בחודש דצמבר, בגלל עיצומים

שהיו באותו חודש. אני מניח שהמספר היה דומה לזה שבחודש ינואר 1986,

אולי קצת יותר קטן. גם במה שנוגע להבטחת הכנסה יש עליה בלתי פוסקת.

מספר ההזמנות לעבודה בחודש ינואר

1986 היה 486 -אין לי נתונים לגבי חודש דצמבר 1985 - לעומת 7437 דורשי

עבודה בחודש ינואר.

אנחנו לא מייצרים מקומות עבודה אבל

לגבי קבוצת אוכלוסיה מוגדרת של תובעי הבטחת הכנסה יש הסדר עם משרד

האוצר, שלאלה כן נותנים אפשרות להיכנס לחיי עבודה, לתהליך של התחנכות

לעבודה ובמסגרת זו מועסקים כ-1400 דורשי עבודה ו-600-500 מהם הם מהמגזר

הערבי.

אני לא מבינה.

לגבי הקבוצה של דורשי עבודה תובעי

רובטחת הכנסה, שחלק מהם מעולם לא

עבדו, יש הסדר עם משרד האוצר ועם הביטוח הלאומי ובשבילם נוצרות עבודות

מיוחדות במימון של הבטחת הכנסה. הם עוברים תקופה מוגדרת של עבודה, עד

150 ימי עבודה, כדי להכין אותם לעבודה. אחר-כך הם עוברים לעבודות טבעיות,

אם יש עבודות טבעיות.

כמה יש בארץ?

1500-1400 ומהם 600-500 ערבים.

זאת אומרת, שליש.

בנצרת המצב קשה מאד; לפי הערכתנו

הוא קשה די הרבה זמן.

אני מסתכל על השוואה של נתונים

שהכין לי סעיד חליל, מנהל לשכת התעסוקה בנצרת, שלא הגיע לישיבה כי

הוא חולה, הוא סובל מלחץ דם גבוה.

הוא מנהל לשכת התעסוקה בנצרת.

כן.

לפי הנתונים האלה נרשמו בנצרת,

בינואר 1985, 2165 דורשי עבודה לעומת 1137 בינואר 1984. בדצמבר 1985

נרשמו 2784 דורשי עבודה לעומת 1926 בדצמבר 1984.

בנצרת יש קבוצה, יחסית די גדולה,

של אנשים שלומדים ומסיימים לימודיהם בבתי-ספר תיכוניים וחלקם הולכים

לאוניברסיטה. לחלק מהם אין פתרון. אנחנו מנסים ועושים מאמצים שאנחנו

יכולים לעשות.

כפי שאסרתי, אנחנו לא מייצרים

מקומות עבודה והלחץ עלינו גדול. אנחנו מנסים לאסוף מקומות עבודה

ולחלק אותם.

חלק מהאינפורמציה שהגיע לחבר-

הכנסת ותד לא נכונה. נאמר כאילו אנחנו מצווים על האשה להירשם כמובטלת.

לא ידוע לי. אני חושב שזה לא נכון.

זה שייך לביטוח הלאומי ולא לשרות

התעסוקה.

אנחנו עושים כמיטב יכולתנו לאפשר

לאנשים להיכנס לעבודה. אם יש מקומות

עבודה שניתן להגיע אליהם ויש אפשרות לארגן קבוצות - אנחנו משתתפים

במימון הסעות, בעזרת הקרן למניעת אבטלה, כדי שאנשים יוכלו להגיע לעבודה.

כפי שאמרתי, הקצב של הכניסה ללשכות,

במגזר הזה, הולך וגרל ולצערי אנחנו לא יכולים לתת תשובות. אפילו היו

לנו עשות משרות אני לא יודע מה היינו עושים. לעומת 50 אלף דורשי עבודה

בארץ המגיעים כל חודש ללשכות יש לנו קרוב ל-20 אלף מקומות עבודה למיניהם

חלקם בקטיף ובעבודות עונתיות אחרות שבחלק מהן רמת ההכנסה היא נמוכה.

אני מוכרח להגיד שאנחנו מוטרדים.

אנחנו משתדלים ככל יכולתנו, באמצעים שיש לנו, להתארגן ולתת מה שאנחנו

יכולים. הלחצים הם קשים. אני לא רואה שבחודשים הקרובים נוכל לקבל תוספת

כדי לתגבר את המגזר הזה, ואני לא רואה שעל-ידי שינויים פנימיים נוכל

לעשות העברת משרות לתחומים האלה, אלא אם תהיה תוספת מבחוץ שנוכל לייעד

אותה.

בתכנית "דרושים" התקבל הרושם שאתם,

כביכול - אני מדגיש שזה רושם ואני

מדגיש את המלה "כביכול" - נותנים יד לנייד עובדים יהודים על מנת להחליף

ערבים מהשטחים או עובדים שאינם מאזור לשכת התעסוקה במקום. האם זה נכון?

לא.



אם תהיה מעוניין להיכנס לאחת

הלשכות וללמוד את תהליך העבודה - נעזור לך ברצון. הכל פתוח. אין

אצלנו סודות.

אני אציע ליושבת ראש הוועדה

שכל הוועדה תקבל את ההזמנה.

לאן נלך?

כרצונכם.

אני רוצה לומר ולהזכיר שהמשרד

שלנו הוא שיזם לפני כמה שנים

את הוועדה לעבריינות נוער. המשרד שלנו הקים ועדה, בשיתוף פעולה עם

שרות התעסוקה, הביטוח הלאומי ומשרד הפנים.

זה היה על בסיס הסכם ביני לבין

שר העבודה והרווחה. זו היתה

תוצאה מנושא שהועלה על בימת הכנסת.

אני בטוח שקראת את הדו"ח של

הוועדה. ביקשנו להביא את הדו"ח

לפני פורום המחליט על המדיניות אבל עדיין לא גובש הפורום שיטפל

בדו"ח.

המשרד מתייחס לבעיות כפונקציה

של משאבים שיש לו. אם יש בעיה בוערת, ביחס לזקן למשל, נערך המשרד

כדי להתמודד עם הבעיה הזאת. בעיית הזקן היא בעיה קשה. הזקן לא יכול

להתמודד עם מסגרת החיים המודרנית, ובשטח הזה אנחנו מנסים לעשות

במסגרת המצומצמת שלנו, גם בנושא התקנים וניידות תקנים.

יש מצוקה באוכלוסיה הערבית. לאחרונה

נודע על רצח באחד הכפרים הערביים בצפון. יש לנו עובדת אשר משמשת

בכמה תפקידים ובמסגרת התקן הזה אנחנו צריכים להתמודד בכל הארץ עם

אלפי בעיות המתעוררות מדי יום בגלל חוסר בתקנים.

באום-אל-פחם ובסביבתה יש 32 אלף

תושבים.

אום-אל-פחם ובנותיה.

אנחנו נאלצים להצטמצם בתקנים

אבל בכל-זאת הקמנו באום-אל-פחם

מפת"ן שני. יש שם גם אגודה - אגודת תרבות למען אום-אל-פחם - שרוצה

לקחת את המפת"ן הזה תחת חסותה.

אנחנו התחננו שתקום מועצה ציבורית

שתחוש את הצרכים של האוכלוסיה הערבית בשדה ותטפל בבעיות הספציפיות

במקום.

כמה שנים אתה בנושא הזה?

עוד מעט 11 שנים.

ובתפקיד?

בתפקיד הנוכחי 6 שנים.



בשנת 1983 למשל, למרות שהיה קיצוץ

של 2% בתקנים, המשרד שלנו הוסיף תקנים, אם כי זה לא נותן הרבה בגלל

הפער העצום.

מתוך הנתונים שהנחתי על השולחן

יוכלו חברי הווערה לראות שהחל משנת 1980 חלה ירידה בתקנים במגזר

היהודי לעומת עליה בתקנים במגזר הערבי, שם נוספו 27 תקנים אבל זה לא

מדביק את הפער.

אתה מתייחס ברצינות, שיש תוספת

במגזר הערבי?

שיקום שרותי הרווחה במגזר הערבי

הוא לא רק פונקציה של תוספת תקנים.

הבעיות שם מורכבות. אנחנו לא מדביקים את הבעיות ולא מספקים את הצרכים

בכלל, על אחת כמה וכמה לא מצליחים לעשות זאת במגזר הערבי.

באיגוד שלנו יש ועדה בראשותו של

מעוזיה סגל, הפועלת מספר שנים.

בחוברת שהנחנו על שולחן הוועדה

תמצאו השוואות בין תקנים בשדותים החברתיים במגזר היהודי לעומת אלה

שבמגזר הערבי. כוח האדם הוא מרכיב מפתח בהקצאת משאבים והתייחסות

לאוכלוסי ות החלשות.

אני מבקשת שתינתן רשות הדיבור לפארוק

עבדל-חי שיציג את הדבדים.

כל שרות שרוצים לפתח אותו, צריך

שיהיה כוח אדם שיוכל להפעיל אותו.

יש נטיה לפתח שדותים מסויימים אבל אין עובדים שיוכלו להפעיל אותם ולכו

חלק מהעובדים הסוציאליים מפעילים אותו וכמובן שזה נעשה על חשבון עבודתם

האחרת.

במה עובדים סוציאליים יש בכל

הישוב הערבי בלי הישובים המעורבים?

כ-200.

האם יש גם יהודים שעובדים בישוב

הערבי?

בודדים.

בכל המגזר הערבי יש 200 עובדים

סוציאליים. כמה יש בתל-אביב? העובדים

במגזר הערבי צריכים לשרת כ-600 אלף תושבים.

המספרים לא נותנים תמונה אלא

השוואה. במג'דל כרום למשל יש עובד

סוציאלי בחצי משרה, שצריך לשרת כ-6000 תושבים. במקום שאני עובד בו

יש 6 תקנים, כולל עובדים מינהליים. שצריכים לשרת 12 אלף תושבים, לא

כולל שיקום שכונות.

הטבלה שלפנינו ברורה מאד.

ההתפתחות שחלה בשנים האחרונות

בחברה הערבית יצרה בעיות קשות מאד,

אם קודם המשפחה המורחבת יכולה היתה להתמודד אתן, היום אין מוסר שיטפל

בנושאים האלה - ואני מדבר על אוכלוסיות שונות בגון: נכים, נערות במצוקה,

הכשרה מקצועית לנוער, עבודה קהילתית. במגזר הערבי אין כמעט עובדים

קהילתיים, מפעלים מוגנים, מוסדות לנוער, לקטינים וכו' שעל סף עבריינות.

לכן דווקה היום צריך להסתכל על המצב המתדרדר מבחינת ההתפתחות החברתית

וצריך להגביר את התקנים לפי הצרכים האמיתיים בשטח. 27 תקנים, כפי

שהוזכר כאן, אינם מכסים אפילו 10% ממה שהיה חסר ועכשיו יש התדרדרות

יותר גדולה.

שרותי רווחה הם לא רק ביטוח לאומי

או לשכה סוציאלית אלא גם מסגרות חינוך אבל במגזר הערבי כמעט לא רואים

מתנ"סים והלשכה הסוציאלית במגזר הערבי מתמודדת, כפונקציה יחידה בקהילה,

בבעיות המגיעות אליה. תחנות לבריאות הנפש, שרות פסיכולוגי בבתי-הספר,

קציני ביקור סדיר, עובדים סוציאליים - זה אין בבתי-הספר במגזר הערבי.

יש נשירה של תלמידים מבתי-הספר אבל הטענה של משרד החינוך היא שלא צריך

קציני ביקור.

אנחנו, העובדים הסוציאליים, מתוסכלים

וההרגשה שלנו שאנחנו שכוחים. מוטל עלינו עומס עבודה וכל אחד מחכה

לעזוב. כל האוכלוסיה רואה בנו כאילו אנחנו אחראים למצב שלה ואילו אנחנו

עוסקים במילוי טפסים כדי לקשר בין אלה שלא יודעים לכתוב לבין שרותים

כגון שרות התעסוקה.

מדברים על הצורך בהתנדבות במגזר

הערבי. אני רוצה להגיד שהחברה הערבית מתנדבת אבל היא עושה זאת בצורה

לא-ממוסדת, וכאן יש תפקיד של העובדים הסוציאליים. קמות קבוצות שלא

מחזיקות מעמד כי הן לא יודעות להתמודד עם בעיות ארגוניות.

אני רוצה להציע לחברי הוועדה לחשוב

על קרן מיוחדת, גוף מיוחד שיאסוף פרטים על כל ישוב וישוב; צריך

לאסוף כספים ממקורות אחרים חוץ ממקורות ממשלתיים ולהציע תכנית שאנחנו

נראה אותה כתכנית חומש או אפילו תכנית ל-10 שנים.

אני שייך לאיגוד העובדים הסוציאליים

משנת 1971. כשאני מסתכל על משרד העבודה והרווחה - הוא קובע תקנים על

פי נוסחה מסויימת שלפיה צריכים להיות עובדים סוציאליים. הישובים הערביים

לא מופיעים במשרד בנוסחאות כאלה.נצרת לא מופיעה. אום-אל-פחם לא מופיעה,

וטירה לא מופיעה.אני רואה בזה חוסר התייחסות.

התקציבים שמשרד העבודה והרווחה מעביר

ללשכה הם מינימליים, בהתאם למצב הכלכלי של האוכלוסיה הערבית שרובה נמצאת

בעשירונים התחתונים.

יש לך נתונים?

משנת 1982. אפשר לעדכן אותם.

אלה נתונים של הלשכה המרכזית

ל סטאטיסטיקה.

החלוקה של התקציבים אשר מועברים

ללשכות צריכה לחיות לפי הצרכים בשטח.

אתה אומר שהאוכלוסיה הערבית היא

בתחתית הסולם?

אני מדבר על שנת 1982. 26.2% מכלל

אלה שנמצאים בעשירון התחתון הם לא

יהודים. את הפירוט תוכלו למצוא בטבלה שבעמוד מס' 23 בחוברת שהונחה על

השולחן.

זאת אומרת, 10% יותר מהיחס שלהם

באוכלוסיה.

15.2% מהמצויים בעשירון התחתון הם

לא-יהודים; בעשירון השלישי - 14.4%

לא-יהודים, ברביעי - 10.7%; בחמישי - 4%; בשישי - 2%, ובעשירונים

השביעי, השמיני והתשיעי אין לא-יהורים. בעשירון העליון יש רק 0.5%

לא-יהודים.

אלה כנראה חברי הכנסת.

אל תוסיף שמן על המדורה.

בתחרות עם הפקידות הבכירה נהיה הרבה

פחות.

חברי הכנסת לא שייכים לעשירון העליון.

אשר להבטחת הכנסה: החוק מחייב את

האשה עד גיל 55 לצאת לעבודה.

זאת אומרת, שמי שלא מלאו לה 55 חייבת

להירשם.

כן. היא צריכה לבקש עבודה. אם אין

בשבילה עבודה היא תחיה זכאית.

בדרך-כלל בחברה הערבית האשה לא יצאה

לעבודה. נשים שלא עבדו ולא יצאו למכולת

חייבות היום לצאת לעבודה ואם הן לא יוצאות - האנשים מפסידים. לדוגמה:

אדם קיבל במשך חודשיים הבטחת הכנסה אבל מבקשים ממנו להחזיר מה שקיבל,

כי האשה לא עבדה. התקשרתי כדי לברר ואמרו לי שזח מפני שעדיין לא מלאו

לאשה 55 אלא היא בת 54, כשימלאו לה 55 שנה אפשר יהיה להתחשב בה.

אני יכולה להגיד שהעבודה הסוציאלית

היא חלק ממני, אני עובדת בה מ-1952

ואני ערה לכל ההתפתחויות ולכל הבעיות שהיו במשך כל השנים.

כאשר התחלתי לעבוד, בשנת 1952,

מספר התקנים היה מצומצם כי הצרכים היו מצומצמים. כאשר הייתי עורכת

ביקורי בית נתקלתי במשפחות שבהן קראו לדודה "אמא" ולאמא קראו "דודה"

ולא ידעתי מי היא האם האמיתית. האנשים חיו בתוך המשפחה המורחבת וכאשר

האמא חלתה היו עוד אמהות שטיפלו בילדים. במשך השנים התחיל שינוי דרמאטי.

פנינו, העובדים הסוציאליים, אל השר חזני המנוח ישבנו אתו והסברנו

לו את השינוי ואת הצורך הוא הבין אותנו. אחר-כר בא השר המר, שיהיה בריא.

ישבנו אתו והסברנו לו. הוא שאל אותי: כמה עובדים סוציאליים צריך, לפי

דעתך? - דיברנו אז על מחוז הצפון - אמרתי לו: 100. הוא הסתכל עלי. אפילו

נציגי המשרד אמרו לו 80-70. הוא אמר לי: אני מקבל את המספר 100. הוא

הבטיח שכל 6 חודשים יישב אתנו. אבל המזל לא שיחק לנו, באה פרשת המטוסים

והממשלה התפטרה.

אני עוברת מדינה. פעם אמר לי אחד

לילה, יש לך כך וכך שנות עבודה, תקבלי על הראש. אמרתי

לו: תפקידי לדבר ואני מדברת.



וצרכים שהצבענו עליהם צויינו גם בסקר. אמרתי: אם הייתם נותנים לנו את

הכסף שהשקעתם בסקר, יכולנו להקים פרוייקט, אני לא יודעת מה נעשה בסקר.

ביקשנו אותו ולא קיבלנו.

המשכנו.

לא רק המפקחת הערביה אלא גם

המפקחות היהודיות מהצפון ומנהל המחוז תמכו בנו ושלחו דו"חות.

נכון שבשנים האחרונות היה שינוי אבל

השינוי הזה הוא טיפה בים. במחוז הצפון יש 104 עובדים מקצועיים מהם

75-70 עובדים סוציאליים, ויש פרוייקט של אש"ל באזור נצרת, ופרוייקט

בתכנון, ואנחנו הקמנו 2 פרוייקטים לנוער במצוקה, אבל זה טיפה וזה לא

לפי הצרכים האמיתיים שאותם צריר לבדוק.

היום אנחנו עומדים בפני בעיה קשה

של הבדואים. הצעירים אומרים לי שאני אשמה. זה לא כך. בעבר הבדואים

היו מפוזדים וקשה היה לאתר אותם. אם רצינו, למשל, כסא לנכה, לא יכולנו

לספק את הכסא כי לא היתה גישה למקום המגורים. היום המצב אחר. יש ריכוזים.

בסמת-טבעון זה כפר. הבנות עובדות כמורות, הן נוהגות וגם הנשים עובדות.

נתנו לעובדת סוציאלית 2 כפרים גדולים פלוס בסמת-טבעון. העובדת מבקרת

בבסמת-טבעון אבל ראש המועצה מתלונן, כי זה לא מספיק. אם ניתן לו - זה

יהיה על חשבון מישהו אחר.

המשרד הגדיל אמנם את התקציב בהשוואה

למה שהיה לפני 6 שנים, אבל לאוצר יש נתונים כמה תקציב יש פר-נפש בסקטור

היהודי לעומת מה שיש בסקטור הערבי, ואותו דבר שיקום שכונות. אם חברי

הוועדה יבקרו בשכונות בנצרת העתיקה, יראו מה מצב הדיור שם. אני אומרת

שמשאירים את שכונת השוק כדי שאם יהושע יחזור, שלא ייאבד את הדרך שלו.

כדאי שתבקרו ותראו מה קורה שם.

אנחנו הקמנו בנצרת כיתה לילדים

הסובלים ממחלת סי.פי. ואחרי לחץ על משרד הבריאות קיבלנו תקנים.

אם רוצים לשקם נוער, לעובד חבורות

רחוב יש בעיה איפה לשקם אותו, ואותו דבר לגבי העובדת עם נערות במצוקה.

אני מציעה שתהיה ועדת מנכ"לים שתבדוק

מה הצרכים. אני חיה במדינה ואני יודעת מה קורה בה ולמרות המצב הקשה

צריו לבדוק את הצרכים ולהגדיל אם לא את התקנים אז להגדיל את תקציבי

הפעולה.

שני פרוייקטים של נוער במצוקה המשרד

מממן מתקציבי פעולה.

יש נוער במצוקה, יש נערות במצוקה,

יש בעיות של קשישים. זקן אחד אמר פעם: כל חיי בניתי באבנים גם בסוף חיי

נל אבן?

אני שמחה שהיתה לי הזדמנות להסביר

את הצורר לבדוק מחדש את הצרכים ולענות עליהם. אני יודעת עד כמה תקציב

הבטחון חשוב למדינה. לפי ידיעתי תקציב הרווחה גם כן חשוב לבטחון המדינה.

תודה רבה.

הייתי מבקשת מהדוברים להבהיר

האם לאור המצוקה הכלכלית יש

התגברות של בעיות סוציאליות בקרב הנוער, בנים ובנות, והאם יש

צורך בתוספת של שרותים למען הנוער הזה ומשפחות שסובלות מבעיות

חברה?

אני מבינה שהצרכים גדלו בעקבות

השינויים שחלו והישוב הערבי שונה ממה שהיה. בעבר הצרכים מצאו את

פתרונם במסגרת המשפחה, זה לא כך היום.

אני רוצה לחדד את השאלה של חברת-

הכנסת חייקה גרוסמן ואני שואל את

מה נחוץ לך היום. כתוצאה מההתפתחות שחלה בשנה וחצי האחרונות,

בנצרת. אולי לא נלחמת בעבר.

נלחמתי.

אנחנו צריכים עובדים סוציאליים

ושיקום שכונות, לפחות בשכונת נצרת

העתיקה. צריך שיחיו מספיק תקנים על מנת להפעיל פרוייקט. צריך להעסיק

עובדים סוציאליים שיוכלו להפעיל מתקציב פעולה.

שיקום שכונות מופעל במגזר הערבי?

הוא מופעל בערים המעורבות. הוא

מופעל בוואדי ניסנאס ובתרשיחה.

אני אדבר רק על יפו. אני בחרתי

לעבוד בהתנדבות ביפו, שאני אוהבת

אותה.

36 שנים אני ביפו. יש ביפו דברים

רקובים משנים. מצד אחד יש התקדמות אבל מצד שני אין התקדמות. אנשים

מדברים אתי ולא חוששים ממני. אני חברה וידידה עם כל האנשים. אני לא

בלשבה. מדברים אתי על כל מיני דברים.

חינוך - חלה התקדמות לטובה במערכת

החינוך אבל נפלטו ילדים מבתי-ספר פרטיים וחם באו לבתי-ספר עירוניים

והם מעכבים את הילדים הטובים. לכן רצוי לפתוח כיתות מיוחדות ולמיין

את הילדים האלה שלא יקלקלו את הטובים.

פארוק עבדל-חי דיבר על כך שאין

עובדים סוציאליים צמודים לבתי-הספר. ביפו כל העובדים הם יהודים חוץ

מעובד אחד ורק עובד יהודי אחד דובר ערבית. רצוי שהעובד הסוציאלי יידע

את השפה שבה הוא צריך להתבטא.

אני באח ומדברת על עבודה סוציאלית

אבל לא רוצים לשמוע לי, כי ההתלהבות והאהבה למקצוע הלכה ואיננה.

מה מספר הערבים ביפו?

10,000.

ההערכה היא שהמספר יותר גדול.

אם נאמר שהוא 15 אלף נהיה יותר

בטוחים.

אני מדברת על סטאטיסטיקה.



אסור להטיל את כל האשמה למצב

הנוכחי על העיריה או על הממשלה. לא היה הרבה שיתוף פעולה מצד כל

הגורמים. משפחות הרוסות וריב בנוכחות הילדים - אלה סיבות להתדרדרות

של הילדים. ההורים לא שמרו לא לעשות דברים כאלה לפני הילדים. כל

הדברים האלה הצטברו ביחד, ואין פסיכולוג דובר ערבית, אין עובדים סוציאליים

ואין כיתות טיפוליות מיוחדות, ויש ילדים שאינם יודעים לחתום את שמם.

אין בתי-ספר מקצועיים. יש מי שרוצים

ללמוד מקצוע - אין לאן לשלוח אותם, כי אין בתי-ספר מקצועיים. צריך

לפתוח בית-ספר מקצועי לחשמלאות רכב ונגרות.

אין ספריה כמו שצריכה להיות.

המשפחות לא מודעות לצורך לקנות ספרים לילדים והילדים חיים בלי ספרים

עד היום.

יש מעונות יום ויש תודה לאל מועדונים

אבל עדיין חסר הרבה. אני רואה שהילדים לא נהנים לבקר במעונות יום,

כי עדיין יש מורה עם מקל ונוסף לזה יש מחסור במקומות.

התקדמנו יפה בקשר לאשה הערביה.

דחפנו אותה למקצוע והנשים למדו. היה בית מלאכה לנשים ערביות אבל

לפני שנה וחצי נעמ"ת סגרה אותו ומאז אין.

דרשתי לפתוח מרכז קהילתי לנערה

הערביה, ללימוד מקצוע - אין מקום. הובטח מקום. עכשיו יש מקום אבל אין

כסף לשיפוץ. צריך לפתוח מהר מקום לאשה כדי שלא תיסוג ותחזור למה שהיתה.

אני זוכרת את הזמן שגברים רצו אחרי וטענו: איך את מוציאה נשים לעבודה?

היום תודה לאל כולן עובדות אבל חשוב שישמעו גם הרצאה.

אני עובדת עם קשישים, מטעם עיריית

תל-אביב, בהתנדבות; כדי שהנשים לא תברחנה אני מביאה אותו אל הקשישים

בתקוה שהאמא תזמין את הכלה שלה. אני רוצה שלנערה הצעירה יהיה מקום שתוכל

ללמוד בו ולשבת בו, שיהיו חוגים. אבל בעיית הדיור היא בעיה שאני מתייאשת

לדבר עליה. כל השנים דיברנו עליה. היו סקנדלים בלשכה שלנו. זו לא בעיה

של חברת "חלמיש" אלא בעיה שלנו. עכשיו הובטח מבנה קטן אבל הכל נעשה

באיטיות. הייתי מבקשת מכבוד הוועדה שיעזרו לנו. ביפו יש מבנים טובים,

בית קטן.

מה זה מבנה טוב?

יש מבנים במצב טוב, של אוכלוסיה

יהודית אשר עוברת למקומות אחרים.

מה עושים בבתים האלה? אוטמים אותם?

הורסים אותם?

יש הרבה הריסות, יש הרבה זנות

ובעיות אחרות. אפשר לעזור לזוגות

צעירים שאינם יכולים להתחתן.

יש בעיה אחרת, שרוב התושבים רוצים לגור

על-יד הכנסיות ועל-יד המסגדים. כולם רוצים להיות ולגור באותו מקום.

גם ענין הסמים מהווה בעיה חריפה

הרובצת עלינו וכל יום נופל קרבן חדש. יש אמנם מרכז לגמילה אבל הוא

נמצא בין שני בתי-ספר תיכוניים והמסומם צריך לעבור בבניינים של בתי-

הספר כדי לקבל את מנת הגמילה שלו. הנערים שבבתי-הספר מתיידדים אתו

וזו דרך להתיידד עם סמים. המיקום של המרכז לא מתאים.

של מי המרכז לגמילה?

של משרד הבריאות.

העלינו את העניו הזה כמה פעמים

כי זה גורם להרבה פשע בקרב הילדים.

נשמע את דבריו של מנכ"ל המוסד

לביטוח לאומי.

אני רוצה להבהיר כמה דברים כדי

שהדברים יהיו ברורים, לפהות במה

שנוגע לביטוח הלאומי. דורשי עבודה אינם זכאים בהכרה לדמי אבטלה. דורשי

עבודה יכולים לחיות עצמאים, בני מושבים ולא-שכירים אחרים. גם שכירים,

אם המעביד לא שילם עבורם דמי ביטוח או אם הם עבדו במקום בלתי מאורגן -

יכולות להיות להם בעיות. הם יכולים להירשם כדורשי עבודה אבל לא לפי

הרישום הזה נקבעות זכויותיהם בביטוח הלאומי. אם אדם היה מבוטח בביטוח

אבטלה ויש לו תקופת אכשרה, הוא נדרש להביא הוכחה על המשכורת שהיתה לו

בשלושת החודשים האחרונים, בודקים את העניו של תקופת אכשרה, הוא צריך

להביא פתק מלשכת העבודה, המאשר שאותו איש לא סודר בעבודה, ואסור לשאול

אותו על בת הזוג שלו. הדברים שקובעים הם שהוא היה מבוטח בביטוח אבטלה

ויש לו תקופת אכשרה וכו שלא נמצאה לו עבודה. הוא מוכיח מה היה שכרו

ולפי כללים שבחוק נקבע מהם דמי האבטלה שיקבל. אם פקיד דרש שהאשה

תבוא, זה דבר שאסור לעשות אותו. זה בניגוד לחוק. יש אצלנו מבדק פנימי

ונטפל בכל תלונה שתוגש לנו. מעשה כזה אסור איסור מוחלט. אני מדבר על

דמי אבטלה.

אם אדם לא זכאי לדמי אבטלה ואיו

לו מקורות הכנסה אחרים ואיו לו רכוש והוא עומד בקריטריונים הקבועים

בחוק - הוא זכאי להבטחת הכנסה. הכללים שבחוק מתבססים לא על הכנסה

אישית של האיש אלא על הכנסה משפחתית וזה כולל רכוש ומקורות הכנסה

אחרים. אם האיש מבקש הבטחת הכנסה, הוא נתבע למסור אינפורמציה גם

לגבי האשה השייכת למשפחה, אם איו לה ילדים מתחת לגיל 5. אם יש לה

ילדים שטרם מלאו להם 5, היא יכולה לשבת בבית אבל אם איו ילדים עד גיל

5 היא צריכה להירשם בלשכת העבודה, אבל איו זה מצב שהביטוח הלאומי מחייב

אותה לקבל עבודה. עם זאת, היא צריכה להירשם בלשכת העבודה. הביטוח הלאומי

צריר לקבל אישור מלשכת העבודה שלא נמצאה עבודה לאותה אשה. זה תהליך

אדמיניסטרטיבי שצריך להתבצע.

אגב, גם בקרב עדות המזרח אצל (

היהודים יש בעיות בנוגע לנשים. אני חושב שאחד הדברים הגדולים בביטוח

הלאומי הוא הכללים שנקבעו שהם שווים לכל נפש. זה אחד היתרונות הגדולים

שיש במוסד לביטוח לאומי. אם יש בזה חסרונות - מוכרחים לחיות עם זה.

אנחנו ערים לכך שבגלל התנאים והכללים נוצרת מתיחות ביו הפונה לביו

המוסד לביטוח לאומי. הפונה נמצא במצב קשה ומצד שני הפקיד העובד במוסד

לא יכול לתת לו יותר מאשר על פי החוק. נוצר מתח ביו הצדדים. אנחנו

ערים לתופעה הזאת ובדעתנו לטפל בה.

אדם לא מקבל מה שמגיע לו לפי החוק.

נטפל בכל תלונה שתגיע אלינו.

אנחנו בודקים כל תלונה ונותנים

תשובה לכל תלונה. היועץ המשפטי שלנו בודק כל תלונה כדי למנוע פנייה

לבית הדין. למרות הגידול במספר הפונים אלינו הפקידים שלנו עושים

עבודה יפה מאד. הם נותנים שרות בתנאים קשים מאד.

במצוקה הקיימת אולי,צריך להוסיף

להוסיף פקידים.

אשר לנצרת: נצרת קיבלה את התוספת

הגדולה של כוח אדם ביחס לכל הסניפים

האחרים. יש להם 6 עובדים נוספים, ואפילו אם נוסיף - איו איפה להושיב

אותם. לפני שנה וחצי הקמנו קומה נוספת וחשבנו שפחדנו את הבעיה אבל

יש גידול במספר הפונים. תוספת עובדים זה פתרון ארוך טווח. בגלל התפרעויות

אנשים לא משכירים לנו. בנצרח צריך להיות פתרון יותר יסורי.

יש גם שאלה של פריסה. יש אזורים

שהאוכלוסיה בהם גרלה. אנחנו בודקים את האפשרות לפתוח סניפי משנה

ולא אשנבים שאינם פותרים את ההתפתחות שחלה. אנחנו מדברים על סניפי

משנה בריכוזים גדולים. יש לנו דו"ח של אנשים שבדקו את הדברים. אנחנו

נותנים דעתנו על הענין הזה.

בגלל האופי של מובטלים באזורים

כפריים, שם רגילים לעבודות עונתיות, חשבנו שטוב ליצור את המושג של

העבודה היזומה.

עוד פעם ייעור? מה זה "עבודה יזומה'.'?

אלה עבודות שבאות לאפשר לאדם לקבל

שכר לפי העבודה שהיא עבודה עונתית.

יש 2 כללים: 1) שמספר העוברים

לא יעלה על מספר שייקבע; 2) שמשך הזמן שעובר יהיה בפרוייקט הזה לא

יהיה יותר משנה, כדי לשמור על הזמניות של העבודה. אלה מגבלות שהביטוח

הלאומי ביקש וקיבל אותן.

לפי דעתנו, זה פרוייקט שיכול להביא

תועלת ולא יעביר אנשים לקבל הבטחת הכנסה או דמי אבטלה והוא נותן

תמורה לעבודה, כפי שאמרתי, בהגבלת זמן. אנחנו חושבים שזה דבר חיובי.

היום לא היתה שום אפשרות שנשמע את

כל הנוכחים. איש מחברי הוועדה לא

התבטא בנושא ולא הציג שאלות.

בסכנין יש מצוקה גדולה. מהנרשמים

שם היו שהופנו לחיפה כדי לעבוד

בנקיון. הם הסכימו לזה אבל הם נדרשו להגיע לעבודה בשעה 4.30 בבוקר

וזה בלתי אפשרי. אם הם אינם לכולים לעמוד בתנאי הזה - לא יקבלו דמי

אבטלה. אני מבקש שזה ייבדק.

ההערכה שלי, שלא התקדמנו אפילו

במילימטר אחד. יש מצב של החרפח

של עמידה בתור בלשכות כדי לקבל דמי אבטלה, הבטחת הכנסה והשלמת הכנסה.

זה דבר שאי-אפשר להשלים אתו בשום אתו בשום פנים ולא מעניין אותי אם

זה בשלומי, בחדרה או בנצרת. ומה התשובה שאנחנו מקבלים? שמענו את דבריו

של מנכ"ל המוסר לביטוח לאומי, יש פה שחיקה של העובד עד דק, עד עפר.

אתה יותר מצודק, אבל הכתובת היא לא

המוסד לביטוח לאומי. הופכים את המוסד

לביטוח לאומי למה שחיו פעם לשכות הסעד בתוספת שציבור עובדים לא יכול

להתקיים מעבודתו ומוכרח לפנות לשם.

אנחנו לא מיצינו היום שום דבר. קיבלנו

מעט אינפורמציה. הריון חייב להימשך.

משרות התעסוקח אני מבקשת שנקבל דיווח

על הישובים שיש בהם רק ערבים, דיווח על דורשי עבודה, מקבלי דמי אבטלה

וכו'.



מהמוסד לביטוח לאומי אנחנו מבקשים

להמציא לנו פריסה שלו במגזר הערבי, לשכות שיש בישובים המעורבים בציון

איזה אזורים הם משרתים מלבד אותם מקומות.

מהלשכה המרכזית לסטאטיסטיקה נבקש

לקבל נתונים על ההתפלגות באוכלוסיה הערבית.

לישיבתנו הבאה, מאחר שבוטלה המשרה

של היועץ לעניני ערבים, נזמין את השר וייצמן שישמע אותנו וישמע אתנו

ואולי יוכל להיות פה בנושא זה ליד שולחן הממשלה. אנחנו לא נכנסים

לפסימיות ולהרמת ידים.

אני אבקש שנקבל גם פריסה של שיקום

שכונות. שתי שכונות כלולות בתכנית. אני מבקשת לדעת מה נעשה במסגרת

שיקום השכונות באותן שכונות.

אני מסכימה לכל הבקשות. גם אני לא

התלהבתי מהמוסד ששמו היה היועץ לעניני

ערבים אבל אני יודעת ששם היתה תמונה כוללת על שרותי הרווחה בישוב

הערבי גם לגבי בתי-ספר וגם לגבי מרפאות.

אולי יש גם עכשיו. אם יש - אנחנו

מבקשים שהיא תוכא לכאן.

כדאי שתהיה תמונה כוללת.

תודה למוזמנים ולאורחים שלנו. תוזמנו

גם לישיבה הבאה.

שכר מינימום

המועד של דיון בחוק שכר מינימום

נקבע להיום.

לקואליציה יש בעיה. שר העבודה

והרווחה פנה אלי. ראש הממשלה החליט לכנס את הקואליציה, ביום שני

הקרוב, לדיון אם לתמוך או לא לתמוך בהעברת החוק, או החוק הזה או

חוק של הממשלה או שילוב ומיזוג של שניהם. במקביל מופעל לחץ שאם

החוק יועלה היום הוא יוסר וחברי הכנסת מסיעות הקואליציה יבטלו את

החתימות שלהם.

אין שום משמעות לכל החתימות. אני

אצביע לפי מה שהסיעה שלי תחליט.

שמעתי את הודעת השר ונפגעתי.

אני מציעה שניתן שאנס, למה? אני

מדברת מנסיון, שלא יגידו שזה נפל בגלל דבר טכני.

אני מקבל.

אני מציעה שנעשה לובי מחבר לחבר.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.55