הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



פרוטוקול מס' 163



נוסח לא מתוקן



מישיבה ועדת העבודה והרווחה

יום ג'. י"ב בשבט התשמ"ו - 21,1.86. שעה 11.00

חברי הוועדה: א. נמיר - היו"ר

י. ז'. א מ י ר .

צי. ביטון

ב. בן-אליעזר

ח. גרוסמן

א. ורדיגר

ר. כהן

י. פרץ

א. שוסטק

ש. שלמה

י. פורו - מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

צ. צילקר - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

י. בליזובסקי- משנה למנכ"ל משיד התעשיה והמסחר

ד. בררדם - סמנכ"ל בכיר במשרד התעשיה והמסחר

א, מינץ - משרד התעשיה והמסחר

א. ששון - משרד החעשיה והמסחר

א. פרי - משרד החעשיה והמסחר

ת. בן-יוסף - משרד החעשיה והמסחר

ז, גינדל - משרד העבודה והרווחה

י. פרדס - משרד העבודה והרווחה

א. גבחון - משרד האוצר

מ. הבא - משדד האוצר

י. ברגר - משרד האוצר

ש. עמור - יו"ר הוועדה לערי פיתוח

וראש מועצת מגדל העמק

ע. פרץ - ראש מועצת שדרות

א. גבריאלי - ראש מועצח יקנעס

ז. פרל - ראש עיריית צפת

פ. עזרן- ראש מועצת קרית-שמונה

א. אדלר

צ" ספרן

מעמדן של ערי הפיתוח - הצעות לסדר היום של חברי הכנסת

ר. כהן, ב. בן-אליעזר, א. ורדיגר, י,ז'. אמיר.



היו"ר א. נמיר;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה.

בהזדמנות זו שנדון היום על ערי הפיתוח אני רוצה לשלוח ברכות, בשם הוועדה,

לראש עיריית כרמיאל ברוך ונגר עם הכרזת כרמיאל לעיר.

מעמדן של ערי הפיתוח - הצעות לסדר היום של חברי הכנסת

ר. כהן, ב. בן-אליעזר, א. ורדיגר, י.ז'. אמיר

ומשרד התעשיה והמסחר מיוצג על ידי המנכ"ל ועל ידי האחראי על ההשקעות החלטתי שלא

לדחות את הישיבה.

ר. כהן;

פה, בניגוד למה שהיה במליאת הכנסת, לא צריר להתבייש לדבר על מצבן הקשה של

עיירות הפיתוח וצריך לומר את הדברים במלוא האמיתות שלהם. בכד שנשחסוך במלים לא

ניטיב את המצב.

כ 40%-מכלל המובטלים נמצאים בערי הפיתוח, בקרב 350 אלף

התושבים שם.

רוב עיירות הפיתוח מבוססות על מפעל אחד גדול או על תחום אחד של

תעסוקה. ברגע שיש משבר באותו מפעל או באותו תחום תעסוקה, העיירה כולה סובלת סבל

קריסי, והסבל הוא מעל ומעבר לכל מה שיכולה לסבול עיר אחרת במדינת ישראל שיש בה

מגוון של תעסוקות.

עם תופעה זו.

תופעות קיצוניות של כהניזם בעיירות הפיתוח. אינני בטוח שזה

אמנם כר, אבל העובדה שמדביקים על עיירות הפיתות כתם כזה מעידה על כך שיש איזה

שהם דברים ממשיים בשסה שעליהם אפשר להדביק את הענין ולהשאיר זאת ככתם על מצחם,

אחרת אי אפשר היה לעשות זאת.

כתוצאה מדיון זה היום צריכים לפתור כמה דברים: א. נודע לנו בוועדה שאין

תכניות להקמת מפעלים בעיירות הפיתוח ואין בידי משרדי הממשלה תכניות ריאליות -

אפילו בראשית תכנון, שלא לדבר על יזמות ויזמים ומקורות מימון- ואין גם כיווני

תכניות.

ב. אין החלטה ממשית להקדמת שלב הצמיחה במשק, במיוחד בעיירות הפיתוח, לשלב

מיידי. מבלי שתהיה איזו שהיא החלטה כזאת שמתורגמת למפעלים, שמתורגמת לתקציבים

ומתורגמת לקריטריונים של עיירות הפיתוח. ההחלטה להקדים לשם את שלב הצמיוזה במשק

צריכה להיות כיוון ששם הנזק יותר כבד מאשר במקומות אחרים. אינני בטוח שיש בכלל

שלב צמיחה במשק - נדמה לי שזו טיסמה שמשתמשים בה - אבל ברור שלגבי עיירות הפיתוח

אין כלל פתרון.



ג. בלתי נסבל הדבר שעד היום אין ועדת שרים לעניני עיירות הפיתוח, משום שיש

מחלוקת בממשלה מי יהיה יושב-ראש ועדת השרים הזאת. עדיין גם לא הושלמה הקמת ועדת

המנכ"לים לעיירות הפיתוח והמרכיבים שתוכה, כלומר, אם של הוועדות, אם של השרים,

אם של התקציבים, אם של התכניות הלא קיימות.

אני יכול לסכם ולומר: אין בעיה לבכות על מה שקיים בערי הפיתוח, כולנו יודעים

לתאר את התמונה ולבכות עליה, אבל לגבי תחומי הפתרונות התחושה שלי היא שאין כלום.

ב. בן-אליעזר;

בחבר הוועדה שקלתי אם להגיע בכלל לישיבה הזאת, למרות שאני בין מגישי ההצעה

הדחופה לסדר היום. התחושה שלי היא שאנחנו עוסקים בתרפיה עצמית. מאד חשוב שראשי

ערי הפיתוח יידעו ויבינו דבר זה, ולכן המסר היחיד שאני יכול לומר לראשי ערי

אם לא תתארגנו, אם לע תעלו על בריקאדות ואם לא תצאו לרחובות שום

דבר לא ייצא, והכל קשקוש מקושקש.

אני יכול לחזור על מה שאמרתי כאן לשר האוצר בזמנו: אמרתי שלפי דעתי מובילים

את עיירות הפיתוח לקבורה, ועל כר ענה לי שר האוצר, שאם זה נכון, לפי דעתו אין

צידוק מוסרי שהממשלה הזאת תמשיר להתקיים. דבר שני שאמרתי: אחרי עשרים שנות

שירות בבטחון כאיש צבא אני מודיע שכאשר עומדת בפני בעיה של רווחה - ובתחום זה

אני כולל גם עיירות הפיתוח - מול בטחון, אני אומר: לקצץ בבטחון ולא לפגוע

בעיירות הפיתוח.

אני לא חושב שבשלב הזה אני צריר להוסיף על הדברים שאמר חבר-הכנסת רן כהן.

המצב שם חמור, אם כי יש אנשים מסויימים שאוהבים לסייח דברים. המפעל הזה, שקם

בתחילת המדינה והיו לו יעודים חברתיים ממלכתיים, יורד לסמיון והוא איננו יותר

בסדר העדיפויות הלאומי-ממלכתי. אני חושב שמתוך האחריות הציבורית של החברים

היושבים פה - ואני אומר את הדברים הללו במלוא חריפותם - צריר שיהיה לנו העוז

שאלת היסוד היא לא לבוא ולהדפיס כספים. שאלת היסוד היא מהו סדר

העדיפויות במסגרת תקציב מסויים. שאלת השאלות היא: כשבונים תקציב, מהי נקודת

המוצא? האם נקודת המוצא היא לעשות כלכלה טובה - זאת אומרת לפתור את המצוקה

הכלכלית - או אולי נקודת המוצא היא בטחון - אם אין בטחון, אין כלכלה ואין חברה -

או שנקודת המוצא היא חברתית וממנה מתחילים: אם אין חברה, אין בסחון, אין שום

דבר.

בשלב הזה אני מסתפק בדברי ואני אומר: נמשיך ונתדיין. אני מקווה שלכל האנשים

היושבים פה יהיה מספיק עוז לשים את הדברים כהווייתם ויידעו ראשי ערי הפיתוח

לקראת מה הם הולכים ולקראת מה הם מובילים את הציבור שעליו הם מופקדים.

לו הייתי יודע שיציאה לרחובות ועליה על בריקאדות ומלים כמו "קשקוש מקושקש"

היו יכולות לפתור את בעיות ערי הפיתוח במדינת ישראל הייתי נותן להן יד.

אני לא חי במרכז הארץ, אני חי כמעט שלושים שנה בעיר פיתוח, שאני מכיר אותה

עוד מימי המחסור בחשמל, במים, בלחם ועד היום הזה, עם כל מה שיש. למרות כל

הקשיים שיש היום בערי הפיתוח, בעיקר במציאת תעסוקה לדור הצעיר והישארות הדור

הצעיר במקום - וזו הבעיה המרכזית - אני לא מוכן בשום פנים ואופן למחוק את העשיה

החלוצית המפוארת שנעשתה במדינת ישראל ביישוב השממה, באיכלוס הגליל, בהקמת ערים

חדשות ובהקמת מנהיגות של עולים חדשים שבאו אחרי קום המדינה. אני מכיר את הקשיים

הקיימים -יום יום ושעה שעה בערי הפיתוח, אבל כמי שחי שם אני לא מסוגל להכריז על

עצמי שבזבזתי עשרים ושמונה שנים מחיי. אלה עשרים ושמונה שנות יצירה של הקמת יש

מאין.



ר. כהן;

אם לא היתה יצירה לא היה על מה לבכות.

י.ז'. אמיר;

אבל הבכי עובר על העשיה כולה, הבכי מחניק את התינוק.

אני לא מסכים לזה שכשאני אומר שיש בעיה בערי הפיתוח יאמרו לי שאני מכפיש

כאילו את עיירות הפיתוח, את מה שהיה בעבר ביצירה, אף אחד לא יצא נגד היצירה

שהיתה.

י.ז'. אמיר;

יש הישגים בערי הפיתוח, אבל קיימת בעיה, והבעיה היא בסדרי העדיפויות, מדינת

ישראל חייבת להחליס על סדרי עדיפויות, ואם היא לא ויתרה על מדיניות פיזור

האוכלוסיה, שבעקבותיה הייבת לבוא מדיניות פיזור התעשיה, היא חייבת לומר במפורש

שבמשך שנה-שנתיים, מאותו התקציב המקוצץ שיש למדינה, חייבים לתת ולכוון לאותן

ערים שבהן יש בעיה קונקרסית של הדור הצעיר, כדי שלא יברח מהן , צריד להחליס אם

הבניה הציבורית צריכה להיות במרכז הארץ או בנגב או בגליל או אולי בירושלים, וכר

גם מבהינת החינוך. אני שמח שלא תהיה אגרת חינוך בערי הפיתוח, אבל זה לא מספיק,

כי אנחנו צריכים לדעת שגם מבחינה תרבותית, לא רק מבחינת התעסוקה, אנחנו רחוקים

מהמרכזים התרבותיים של הארץ ואת הסבסוד הלאומי מקבל בעיקר מרכז הארץ - גוש דן

ואולי קצת ירושלים. אם אנחנו רוצים לעודד תעשיה להגיע לערי הפיתוח,צריך לומר:

התעשיה הזאת, בעשר השנים הראשונות שלה, לא משלמת מס הכנסה כלל והיא מקבלת עידוד

לא של % 30 מענקים ואחוז מסויים של אשראי זול, אלא הרבה יותר מזה, צריך לעשות מה

שעשתה אמריקה כדי לפתח את אריזונה ולתת את ההקלות המאסיביות ביותר.

ישוב הארץ - לא רק ערי הפיתוח - תלוי היום במה שהממשלה תחליס, כי הבעיות

שיש היום בגליל יווצרו בעוד כמה שנים גם בנגב ומי שעושה קצת חשבון מבחינה

דמוגרפית יודע בדיוק לאן המספרים מתפתחים, ולכן אני מציע; תכנית חומש של ממשלת

ישראל לגבי כל ההתיישבות החדשה של ערי הפיתוח בגליל ובנגב, במגמה לחזק אותן.

לכן אני בהחלס חושב שאנחנו צריכים להמליץ להקים מיד ועדת שרים לערי פיתוח ולא

השוב בראשותו של מי, אם כי הייתי רוצה שמישהו הקרוב לערי הפיתוח יקבל זאת, על

המדינה להקציב מתקציבה סכומים מועדפים לערי הפיתוח בגליל ובנגב, והייתי רוצה

שבמסקנות ועדת העבודה והרווחה יומלץ לזרז או1 חקיקת חוק הגליל. חוק הנגב כבר עבר

בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת, והוק הגליל, אני מקווה, יעבור את הקריאה הסרומית

בקרוב לקראת הנחתו. מבחינה תחיקתית-תקציבית אפשר לחייב את מתן הקצבות דיספים

לכל המגזרים בערי הפיתוח, החברתיים והתעסוקתיים כאחד.

א. ורדיגר;

מה שקרה לפני שבוע, כשראשי ערי הפיתוח הגיעו לירושלים לשבות לפני משרד ראש

ההמשלה, צריך להדליק אור אדום, כי אינני מאמין שיש עוד מדינה בעולם שבה ראשי

ערים מתארגנים ובאים לזעוק מרה על המצב הקשה בפני לשכת ראש הממשלה,בתנאים קשים

של יום גשם. אנחנו צריכים לתת את הדעת שהמצב כנראה קשה מאד, אם הגיעו למסקנה שכך

אי אפשר להמשיך.

אף על פי שלא הייתי רוצה להבדיל בין ישובי עימות וישובים אחרים בקרב עיירות

הפיתוח ,בכל זאת אני חושב שעלינו להבין את המצב המיוחד בצפון, כשקיים מצב פוליטי

מתוח ואיננו יודעים מה יילד יום, גם איננו יודעים איך תתייחס האוכלוסיה במקום אם

חס וחלילה תהיה עזיבה.



אני מצטער לומר שכאשר עברתי על חוק התקציב לא ראיתי בו את העדיפות המיוחדת

לעיירות הפיתוח כדי לאפשר לאוכלוסיה להישאר במקוס וכדי לאפשר לאוכלוסיה הגדלה -

חיילי צה"ל שחוזרים הביתה וצעירים אחרים - לא לעזוב את המקומות האלה, לחזק אותם

על מנת שתהיה נהירה מהערים לעיירות הפיתוח. על כן אני חושב שמכאן צריכה לצאת

קריאה לממשלה לתת את העדיפות לערי הפיתוח, עם כל מצבנו הקשה. אני מבין שיש

תכניות שהן תכניות חומש או תכניות תלת-שנתיות או תכניות לחוקים, אבל בכל מקרה

צריך להוציא מן המגירה את התכניות הטובות ביותר ולהציל את המצב כדי שתהיה הרגשה

לראשי ערי הפיתוח ולאוכלוסית ערי הפיתוח שהם חיים במדינת ישראל, שהמדינה דואגת

להם והם יכולים לבנות את חייהם בשקט ובשלווה.

ש. עמור;

אני רוצה לברך את יושבת-ראש הוועדה ואת הוועדה הזאת שנותנת לנו תשומת לב,

אם לא כטף, מזמינה אותנו ומתענינת בנו, דבר שלא קורה, לצערי, בוועדות אחרות.

) אני מטכים עם חבר-הכנטת ז'אק אמיר בחלק הראשון של דברים, אבל בחלק השני אני

חייב להצטרף לדבריו של חבר-הכנטת בן-אליעזר וגם הרשיתי לעצמי לומר בטלוויזיה,

שהממשלה שמחנכת אותנו לאזרחות טובה עושה הכל כדי שנתנהג אחרת כי פשוט אין לנו

מוצא אחר. אם אני וראשי ערים אחרים עמדנו בגשם ובקור לפני משרד ראש הממשלה הרי

זה משום שנוכחנו לדעת שאין מוצא אחר. אנחנו מתכוונים להטלים את הפעילות שלנו כי

אין לנו שום דרר אחרת, כי יש אטימות חושים ולא שומעים ולא מרגישים את הבעיה .

היצירה בערי הפיתוח גדולה מאד, אבל אנחנו רוצים שלא יווצר מצב של הידרדרות ועל

זה אנחנו מתריעים. היצירה יפה, אבל אנחנו חוששים שיצירה זו עלולה להישמט מתחת

רגלינו. אנחנו בהחלט מתכוונים ללכת לכיוונים חריפים בנושא הזה.

אשר לנושא התעטוקה והצמיהה הכלכלית, אמרתי בוועדת העבודה והרווחה בזמנו,

כשהיה פה השר קצב, ואני חוזר ואומר: הדברים פשוטים, לא מטובך לעשות אותם, כדי

לשפר את מצב התעשיה והתעטוקה בערי הפיתוח. דבר ראשון נוגע לאבטלה: אם לא יהיה

שינוי בנושא מענקי האבטלה תיגבר האבטלה, שבחלקה היא מלאכותית. יש לי מקומות

עבודה פנויים, אבל בגלל מענקי האבטלה מעדיפים האנשים לקבל אותם ולא ללכת לעבודה.

יש הצעות לשינוי, אבל לא נעשה דבר בענין הזה. זו אנומליה נוראה. הרבה בחורים

צעירים יכולים לעבוד ב"נילית" ולא הולכים לעבוד שם בגלל מענקי האבטלה.

לאחרונה היכו את עכי הפיתוח. עד עכשיו היה החוק לעידוד השקעות

הון מחולק למענק ולהלוואה. השאירו את המענק ואת ההלוואה של 30% מהסכום ההשקעה

הוציאו, למעט בקו העימות. אני לא חושב ששדרות או בית-שאן או צפת שונות ה ממקום

בעייתי אחר וגם הן נאנקות תחת עול האבטלה. צריך להחזיר את ענין ההלוואות לעידוד

השקעות הון אם רוצים לחדש את הצמיחה.

נכון שאין היום בתקציב שום דבר שמבשר משהו לגבי ערי הפיתוח.

להיפר, הגישה הדיפרנציאלית שהיתה בעבר גם בחינוך. גם בתעשיה, הולכת ונמוזקת.

אנחנו הופכים להיות כמו צפון תל-אביב בענין זה. היום יש לכם הזדמנות, בעיקר

לקואליציה, לא לקבל את התקציב עד שלא תהיה בו עדיפות לערי הפיתוח. זו ההזדמנות

שלכם, זה המבחן שלכם.

לא יכול להיות שבעל מפעל יקים מפעל בעיר פיתוח ועובדי החברה

וההנהלה, שהם עשרות ולפעמים מאות אנשים, יישבו בצפון תל-אביב. כשמדינת ישראל

נותנת לבעל מפעל % 70 מן ההשקעה צריכים גם המשרדים שלו לשבת בערי הפיתוח. החלטה

בענין זה צריכה להיות במטגרת החוק לעידוד השקעות הון.

שכר הרעב שמשלמים מפעלים מסויימים לעובדים בערי הפיתוח. לגבי

כל מפעל שבא להשקיע בעיר פיתוח צריך לעשות מראש שיקלול מה השכר שהוא צריך לשלם.



ח. גרוסמן;

את זה צריר לעשות בכל הארץ.

ש, עמור;

יש מפעלים שמעסיקים עובדים בתנאי עבדות, ולעומתם - במגדל העמק, למשל - יש

עשרות אנשים מפורטוגל ומאיטליה שמקבלים שכר יותר גבוה וגם דירות למגורים.

יש קרן של עזרה למפעלים הנקראת "קרן מצוקה", אבל הקרן הזאת

נגמרה. קרן זו יכלה למנוע התמוטטות של מפעלים.

היו"ר א. נמיר;

למי שייכת הקרן הזאת?

ש. עמור;

למשרד התעשיה והמסחר. הקרן הזאת יכלה לעזור למפעלים שעומדים ליפול, לתת להם

אוויר לנשימה ולמנוע פיטורים ואבטלה.

א. גבריאלי;

גם אני מברך על הדיון.

למעשה הפסקנו לבכות. בדרך כלל יצרנו תדמית מאד טובה לעיירות הפיתוח, גם

תורמות לבטחון ולייצור וגידלו ו דור של צעירים סטודנטים, אבל לצערי הרב כל זה

הולך ונהרס מול העיניים וחבל. אם אנחנו סוחבים על גבנו יותר משליש האבטלה

במדינת ישראל, יחסית למספר האוכלוסיה, אם אין עבורנו תקציבים ואנחנו צריכים

לעמוד בגשם מול משרד ראש הממשלה, זה בזיון למדינת ישראל.

יש היום הקפאה של הבניה בישובים, הקפאת בניה של מוסדות ציבור, אבל הבעיה

העיקרית זו האבטלה. אנשים שחוזרים מצה"ל, שמשרתים את מדינת ישראל, באים ואין

להם עבודה. אנשים שעובדים, מוצאים מן המפעלים. מה יעשו אותם אנשים? יירדו

ממדינת ישראל? זו בעיה כואבת, זה חומר נפץ בעיירות הפיתוח, אם לא תהיה צמיחה

מיידית - ובתקציב, אני שומע, אין צמיחה ואין בניה בערי הפיתוח - מה יהיה? אני

יודע שצילקר דיבר פעם על פרוייקטים, על הכשרה מקצועית, אבל אני גם יודע על

מפעלים בטחוניים שמפטרים המונים, גם אצלי ואין לי תשובה לאנשים האלה.

ש. עמור;

סולתם.

דנו בזה במליאה.

אינני יודע מה יהיה אם משרד הבטחון לא יזמין הזמנות ואם באוצר לא יוזשבו מה

לעשות, ואני מבקש שתייחסו לנושאים האלה.



ז. פרל;

גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, ראשי ערים ונציגי משרדי הממשלה

הנוגעים בדבר, בשנה שעברה השתהררו מצה"ל כ-250 בנים ובנות תושבי צפת. לצערי

הרבך, לאורך שנת 1985 לא נוטף מקום עבודה אהד בתעשיה בצפת, אי לכר אותם 250 לא

מצאו את מקומם. ייתכן שהלקם עדייו נמצאים בעיר, אבל רובם ודאי מצאו את הדרר

להגיע למרכז הארץ ואולי גם מעבר לגבולות הארץ. זה מצב שגובל בקטסטרופה, והמצפון

של כולנו צריך לעבוד קצת שעות נוטפות. איי לפהות לא ישן טוב בלילה.

אנחנו, כאנשי ציבור, חייבים לדאוג לתושבים. לשם כר נבחרנו ובעצם אנחנו לא

מבצעים את עבודתנו. היום בצפת יש כ-450 דורשי עבודה ואין לי תשובה עבורם. לצערי

הרב, מדיניות המשרדים היא בדרר כלל לטמור על ראשי הערים שהם ייזמו ויחפשו יזמים

למפעלים, ואני מוכרה להגיד לכם שאנחנו משחרים על הפתחים, אבל זה לא הולך. לדעתי

המשרדים חייבים לרדת לשטח, בעיקר משרד התעשיה והמטהר. כרגע הש בצפת מפעל שוקולד

שמוקם על ידי "כור" שיתוף פעולה עם כל המשרדים - משרד התעשיה והמטחר, משרד

העבודה והרווחה, משרד האוצר - וזו הצלחה גדולה, אבל זו ציפור אחת שלא עונה על

הבעיה כולה אלא על בעיה של שנתון אהד. מעבר לזה אני, כראש עיר, לא מצליח למצוא

היום יזמים. צריר למצוא דרך שהמשרדים יכפו על מפעלים שרוצים להרחיב את עצמם

להגיע לאזורי פיתוח, כי אם לא יכפו עליהם, הם לא יגיעו. ידוע לי על מפעלים

שבטופו של דבר ויתרו על מענקים והתרחבו בהשקעת עתק בתור תל-אביב, ולא הלכו לאזור

פיתוח. אם היו לוחצים עליהם יותר הם היו עוברים, ואלה מפעלים מצליחים. לדעתי

צריך ללחוץ יותר, ואולי ועדה זו תוכל לעזור בענין הזה.

יש גם בעיה

רק 6%-7% מכוח העבודה מועטק בתעשיה. אין לעיר פיתוח זכות

קיום במצב כזה. מישהו חשב שענף התיירות יציל את העיר? כרגע התיירות ירדה, התעשיה

בקפאון. לדעתי ההשלכות על כל הגליל במצב הזה די המורות. אולי זה מתחיל בישובי

העימות, אבל בטופו של דבר מצבם על עיריות כמו צפת, כמו מגדל העמק, כמו נצרת עלית

וטבריה, אם לא תהיה בהם תנופה תעשייתית מצבן יהיה כמו זה של ישובי העימות. יש גם

בעיה דמוגרפית. אפשר לציין

במאות את מספר הלא יהודים שגרים בכרמיאל, שלא לדבר על נצרת עילית. זו תופעה קשה

מאד. בדרך כלל בני מיעוטים שלוקחים על עצמם את העבודות הקשות נשארים לגור בעיר.

הבעיות החברתיות שתיווצרנה תהיינה רבות והאטרקטיביות שלנו תיפגע. אני מקווה

שימצא פתרון.



ברור לגמרי שאם לא ישתנה המצב, אם לא ישתנה מבנה התעשיה

ואס רמת ההכנסה הממוצעת תמשיך לרדת, נצטרך לנהל מדיניות מוניציפלית

שמבוססת על סבסוד ותמיכות בכל המערכות, כולל תרבות וחינוך, וזאת

במקום להמשיך בתהליך שהתחלנו בו, של פיתוח שירותים שהגיבור צורך

אותם, שירותים שמתחילים להכיר בהם כשירותים חיוניים לבל אדם.

צריך להדניש פעם אחת ולתמיד שאסור להכות את ערי הפיתוח פעמיים,

פעם אחת מכים אותנו בגלל האבטלה הקשה שיש אצלנו, פעם שניה מכים

אותנו בכך שמאשימים אותנו בכל הזרמנות שעובדים אצלנו ערבים. אם

יש למישהו האומץ, שיקום ויניד לנו להוציא את כל הערבים מן המפעלים,

למעשה עיירות הפיתוח הן מקום שמשקף את כל בעיית העימות, ואותו

ערבי שהופיע בטלוויזיה בתכנית "דרושים", אותו ערבי מצומת אשקלון,

אם לא תהיה לי עבודה, אלך לאש"ף, האשמה

מטביעים עלינו באצבע מאשימה שעובדים אצלנו ערבים,

ואומרים שהבחורים שלנו בטלנים ואינם מוכנים להחליף את הערבים בעבודה.

אני מציע שתסתכלו על נקודה זו כנקודה חיובית, משום שאנחנו הישובים

היחידים שיכולים לחיות בשלום עם הערבים, לתת להם תעסוקה ולהוות

גורם שמרכך את כל תשתית ההתמרמרות שיכולה להתקיים בשטחים בעצם

העובדה שהם עובדים אצלנו.

צריך נם לזכור שהמעסיקים מנצלים את העובדה שיש באזורים שלנו

כוח עבודה ערבי רב ולכן רמת ההכנסה הממוצעת ירדה באופן משמעותי

והיא גורמת לכך שצעירים לא מוכנים להתמודד על מקומות עבודה גאלה.

מי מוכן לעבוד ברמת הכנסה של 280 שקל חדש?

ועדת המנכ"לים שהוקמה ביקרה בשדרות ויצרה את הרושם שהיא

מתכוונת להתמודד ברצינות עם הבעיות בשטח. באותה הזדמנות שהוועדה

היתה בשדרות לפני שבוע אמרתי דברים קשים לבעלי המפעלים, לאחד מהם

אמרתי מפורשות שהוא יכול ללכת משדרות, כי אם הוא קונה "כלה" ונהנה

מאותם מענקים שהוא מקבל מן המשרדים עליו לדעת שה"כלה" עולה יותר

ועליו לתת תנאי עבודה על מנת לתת תשובה לאנשים שצריכים להיקלט

בעבודה, לעומת מפעל זה, שאינו נותן תנאים ושכר, יש מפעלים רציניים

ויפים שסובלים בגלל חוסר האפשרות שלהם לנצל את כוח הייצור הטמון

בהם, יש להם כושר ייצור, אבל אין הזמנות, בכוחה של הוועדה לחוקק

חוק שלפחות % 50 מההזמנות הממשלתיות יילכו למפעלים בערי הפיתוח,

ומעסיקים שירצו לזכות בהזמנות יילכו לערי פיתוח כי לשם תהיה הזרמה

של הזמנות.

להערכתי הוועדה, שהיא בראשותו של פורר, לא תוכל למצות את

היכולת שלה אם לא יהיה סעיף תקציבי נפרד. אחד המפעלים המפוארים

בשדרות הוא מפעל ספקטרוניקס לייצור מטפי כיבוי אש אוטומטיים. מפעל

זה מעסיק עובדים, משלם יפה לעובדיו ומעניק להם גאווה בעבודתם, אבל

מספר ההזמנות של משרד הבטחון ירד מ-600 מערכות בשנה שעברה ל-100

מערכות בלבד. לאחר שפניתי אישית לשר העלו את מספר ההזמנות ל-400,

כי גם למשרד הבטחון יש אילוצים, אם ועדת המנכ"לים תפנה למשרד

הגטחון אין ספק שהמשרד יתייחס אליה יפה ואולי יוסיף עוד 100 הזמנות,

אבל אם יהיה לוועדה הזאת הכוח להגיד למשרד הבטחון שיש לו תקציב

של 3 או 4 או 5 מליון דולר לצורך זה הוא יוכל להזמין יותר והמפעל

יוכל לייצר יותר מערכות, לא מדובר על ייצור שיהיה מונח אחר כך על

המדפים, מדובר על ייצור מערכות לצורך קרבי, אבל משרד הבטחון מצמצם,

כי גם את תקציבו קיצצו, אם לוועדה יהיה כסף משלה והיא תוכל להקצות

אותו למפעלים הדבר יצור תעסוקה מיידית. בעלי המפעלים התחייבו לקלוט

עוד 150 איש אחרי שהם יקבלו את ההזמנות, והם התחייבו לקלוט אותם

עם אותו כוח ייצור שקיים,

גם אני רוצה להודות על כך שהוועדה דבה היום בנושא של ערי הפיתוח,

ואני מקווה שהישיבה של הוועדה היום היא לא רק תולדה של הזעקה שקמה

בערי הפיתוח, זעקה שלדעתי היא עדיין חלושה כאד, יחסית לכל מה שקורה

בשמח.

הנקודה המרכזית שצריך להתייחס אליה היא; מה רוצה ממשלת ישראל

מעיירות הפיתוח? הוזכרה פה כרמיאל, שאתמול הפכה לעיר, שהגיעה לבגרות

מסויימת ועשתה זאת בצורה מרנינה. השאלה היא אם כרמיאל צריכה עדיין

להיות עיר פיתוח או לא. בזמן האחרון מתחילים להוסיף לרשימת ערי הפיתוח,

רק מוסיפים ולא גורעים. מוסיפים את נהריה ומוסיפים מקומות אחרים.

ח. גרוסמן;

נהריה היא לא עיר פיתוח, היא אזור פיתוח.

היא עיר פיתוח,

פ. עזרן;

אנחנו יודעים שהסדין ממשיך להתקצר, אבל מנסים לכסות בו יותר

ויותר, וגם מה שהיה פעם לערי הפיתוח כבר לא קיים היום. אם למישהו

יש אשליה שלעיירות הפיתוח יש יתרון על פני ישוב אחר הוא טועה טעות

מוחלטת. אין דבר כזה. פעם היתה עדיפות מסויימת, היום היא לא קיימת.

מכאן נובע הצורך המיידי שממשלת ישראל, על כל זרועותיה, תפסיק להציע

הצעות יפות ותשב להכין תכנית עבודה במסגרת האמצעים שעומדים לדשותה.

עליה להגיד לנו מה היא מקציבה בדיוק, תוך איזה פרק זמן היא מקציבה

את מה שתיתן, למי נותנים וכמה נותנים, ולאור זה יעשו עיירות הפיתוח

את חשבון הנפש שלהן. בדרך זו אנחנו יכולים להגיע לפתרון קוב.

במשאבים שיש היום, במפעלים שיש היום בארץ אפשר בהחלט לתת דחיפה

לעיירות הפיתוח. אם מדברים על ציונות הרי שעיירות הפיתוח עושות

ציונות לשמה, הן עדיין פועלות בשליחות לאומית בהרבה תחומים, גס בקליטה,

אלא שצריך להגיע למצב שיתנו בידיהן את הכלים הדדושים.

הממשלה לא עושה די, ולדעתי היא לא עושה כלל. כשנותנים למפעל

כלשהו לקום במרכז הארץ ולא מעבירים אותו לישוב פיתוח זו טעות חמורה.

זו טעות חמורה שאף אחד לא אומר למפעלים שנמצאים בשליטתה של הממשלה

מה לעשות. מפעלים כמו תע"ש לא יכולים להיות במרכז הארץ, והם עמוד

השדרה שלנו. תע"ש בקרית-שמונה הוא עמוד השדרה שלנו, חוץ ממנו אין

לנו מפעלים בקרית-שמונה.

רוב העובדים בקרית-שמובה עובדים בתע"ש? מה עם מפעל "גיבור"?

מבחינה מספרית תע"ש הוא בין המפעלים הגדולים, הוא מעסיק בסביבות

200 עובדים. ב"גיבור" יש 350 עובדים, אבל אותם 250 עובדי תע"ש הם

עובדי ייצור שמשכורתם הכי גבוהה וזהה לזו של העובדים במרכז ולארץ.



י. פודרנ

מה עם "סימת" ?

זה אחד המפעלים המפוארים שנותן את אחת המשכורות העלובות ביותר

ועוסק בעבודה שלא לשמה. יש שם מיכון מן הטובים ביותר, אבל המכונות

עומדות כאבן שאין לה הופכין.

היו"ר א. נמיר;

של מי המפעל?

זה מפעל של "כור".

מה המשכורת שם?

300 שקל ים חדשים.

משרד הבטחון מוסר הזמנות עבודה, אבל הוא מוסר הזמנות גם למפעלים

במרכז הארץ. צריך שתהיה בענין זה החלטה ממשלתית שקוראת למשרד הבטחון

להעביר הזמנות למפעלים בעיירות הפיתוח. אם אי אפשר לעמוד בהחלטה כזאת

צריו אולי להחליט שבקרית-שמונה לא צריכים להיות עשרים אלף תושבים אלא

עשרת אלפים תושבים, כל השאר מיותרים ואז תעמוד בפני קרית-שמונה הברירה:

או להחליט שאנחנו מתחלקים במה שיש לנו, או שחלק הולכים למקום אחל.

האחת - יזמה של הממשלה לפתרון המצוקה;

שניה - כפיה על הממשלה לנקוט יזמה, וזה מה שקורה היום בשטח. אם הממשלה

לא תיזום,יכופפו לה את הזרוע כדי שתיזום.

אני רוצה למסור לחברי הוועדה נתונים שנמסרו לי משירות התעסוקה

לגבי מוקדי האבטלה בשנת 1985: הצועדות בראש הן כמעט רק ערי הפיתוח.

מקום ראשון שמדווח כמקום עם אבטלה קשה הוא בית-שאן, מקום שני שמדווח

כמקום עם אבטלה קשה הוא שדרות. במה שמוגדר על ידי שירות התעסוקה

כאבטלה בינונית נמצאת במקום הראשון יבנאל, לאחר מכן צועדות נצרו/,

נתיבות, ירוחם, נצרת-כפרים ויקנעם, במה שמוגדר על ידי שירות התעסוקה

כאבטלה שולית נמצאות אופקים, עפולה, מגדל-העמק, נצרת עלית, מעלות

ודימונה, כשדימונה ומגדל-העמק הן באחוזים גבוהים יותר.

אני לא רוצה שישתמע מדברי כאילו אני ממעיט מחומרת הבעיה, הבעיה

קיימה, אני רק רוצה לאזן קצת את התמונה ולתת סקירה קצרה של מה שנעשה

ומה הן התכניות.

צריד לזכור ברקע הדברים שממשלת ישראל החליטה ומבצעת קיצוץ

מאסיבי ביותר בתקציבה, ומי שחושב שניתן לבצע קיצוץ בסדר גודל כזה מבלי

שתהיה לכך השפעה בשטח, טועה. הדברים שנשמעו פה היום הם בחלקם הגדול

תוצאה של קיצוץ תקציב הממשלה ואנחנו יכולים לראות את זה בשטח בבל אחת

מן הנקודות. גם קיצוץ תקציב משרד הבטחון משפיע בצורה דרסטית על



שמצד אחי נקצץ תקציב ומצד שני ימשיכו לקנות.

נכון שקיימת בעיה של קיצוץ שמוצאת את ביטויה בתקציב משרדנו

בתחום ההשקעות, כאשר החל מ-1 ביולי בוטלו הלוואות הפיתוח והלנו

משפיע באופן מיידי על רצונו של המשקיע להשקיע, במיוחד בעלי הפיתוח

שבהן חייב להיות תמריץ כדי שישקיעו. נתנו לזה פיצוי בגובה הסובסידיה

שכלולה באותה הלוואה, שהיא גבוהה באזורי פיתוח אי,

איזה אחוז היא מהווה?

האחוזים משתנים: באיזור פיתוח א' - 44%, באיזור פיתוח בי -

27%, באיזור פיתוח גי - אחוזים ספורים, בערך 4%.

מכל מקום, במשרדנו ובמרכז ההשקעות יש העדפה של אזורי הפיתוח,

וזה לא מהשנה ולא מהשנה שעברה אלא במשך כל שבע או עשר השנים האחרונות.

אפשר ללכת אחורה ולראות ש-60%-72% מההשקעות המאושרות למרכז ההשקעות

מופנים כל שנה ושנה לאזורי הפיתוח וניתנה העדפה גם בשיעור המענק

וגם בשיעור הריבית על ההלוואה, גם בפיתוח השטחים וגם בהעמדת מבני

התעשיה. על כל פנים, מה שח0ר היום חסר לא רק באזורי הפיתוח,

מי שהושב שההשקעות באזורי פיתוח באות רק בגלל הסיבה שיש סיוע

טועה. חייב להיות אקלים מתאים שיהווה תמריץ ליזם להשקיע וזו לא רק

בעיה של תקציבים.

אני מכיר את ערי הפיתוח זמן רב. כל שניתי במשרד אני עוסק

בענין זה, ואני הייב להסכים עם חבר-הכנסת זיאק אמיר בנושא העליה

על בריקארות. חייבים לצעוק ולזעוק, אבל אסור לעשות דברים שיפגעו

בתדמית ערי הפיתוח, כי ערי הפיתוח הן היהלום שבכתר תעשיה במדינת

נלחם את המלחמה, אבל לא נפריז.

מה עושים עם האבטלה?

האבטלה קיימת לא רק בערי הפיתוח.

שם היא קשה יותר.

אני לא מקהה את הבעיה.

קיימת קרן מצוקה ונתמוך בקרן הזאת,

כבעבר, במפעלים שייקלעו למצוקה זמנית, אבל לא ניתן סיוע למפעלים

שאין להם סיכוי להתקיים.

איר מתחלקת קרן המצוקה בין מרכז הארז יישובי הפיתוח?

אנחנו פועלים בצורה של חיוב מפעלים ממשלתיים ומשרדי ממשלה לרכוש

מוצרים באזורי פיתוח, והעברנו הצעה בענין זה לוועדת השרים לעניני

כלכלה שתדון בכן-

אסקור סקירה קצרה את התעשיה באזורי הפיתוח; קיימים בערי הפיתוח

2,000 מפעלים שמעסיקים כ-80 אלף איש. בשלוש השנים האחרונות, כשהיתה

עצירה בהשקעות, עדיין המשיכה זרימת השקעות לערי הפיתוח, כשרובן היה

מופנה לכיוון שינוי מבנה התעסוקה באותם מקומות. מפעל ספקטרוניקם

בשדרות, תעשיות לכיש בשדרות, אל-אופ בשדרות, מפעל פולאריס בשדרות,

כולל המפעל שעומד להיות מוקם עכשיו - מפעל רשף טכנולוגיות - כל אלה

הם מפעלים שמהווים דונמה לשינוי המבני בתעסוקה. אפשר להביא גם

"ניישנאל סמי-קונדקטורס", רארא, פי.סי.וי - כל אלה

מפעלים שבשלוש השנים האחרונות שינו את מבנה התעסוקה.

אלה דברים מלפני שמונה שנים.

בשבע הקונים האחרונות הוקמו והורחבו בערי הפיתוח בדרום כ-130

מפעלים המספקים תעסוקה נוספת לכ-2,400 עובדים; בצפון - כ-200 מפעלים,

שקלטו כ-5,000 עובדים נוספים. מפעל לשם שהועבר לאזור שגב יתן

תעסוקה באזור כרמיאל ובאזור גוש שגב; מפעל גלרם והיציאה של רפא"ל

לכיוון כרמיאל גרמה למהפכה. כך גם מפעל חדש של תדיראן בקרית-מלאכי,

הקמת פארק תעשייתי בדימונה, הקמת מפעל וישי בדימוגה.

כמה עובדים בפארק התעשיות - 20 איש?

השקענו כסף בצומת אורון כדי להקים את פארק התעשיות, בשיתוף עם

קמ"ג. עכשיו עובדים שם 20 עובדים ואנחנו מאמינים שיעבדו שם 500 איש,

ההשקעות שבוצעו בשנה האחרונה ועתידות להתבצע בעתיד הקרוב מקיפות

כ-130 מפעלים ומסתכמות בכ-156 מליון דולר באזור הצפון, וכ-116 מליון

דולר באזור הררום. הקליטה החזויה של מועסקים היא של 2,200 איש באזור

הצפון וכ-1,700 באזור הדרום, כאשר ההעדפה ניתנה לאזורי הפיתוח ולמפעלים

שתוצרתם מיועדת ליצוא באישורים שאישרנו.

ואשר לוועדה שהוקמה על ידי הממשלה, ועדת המנכ"לים: ועדה זו לקחה

לה לטיפול לא את הדרך הקונבנציונלית, אלא את הדרך של הטיפול הפרטני.

אנחנו מטפלים היום בבית-שאן, נעבור ליקנעם, לנתיבות. אנחנו עוברים

ממקום למקום, בודקים את המפעלים ומוצאים מה צריך לעשות. אם יש בעיה

עם משרד הבטחון, יושבים עם אנשי משרד הבטחון, אם יש בעיה עם מרכז

ההשקעות, יושבים עם אנשי מרכז ההשקעות. אם יש בעיה של דמי אבטלה או

תוספת השלמה, יושב מנכ"ל משרד-העבודה והרווחה, יושב מנכ"ל שירות

התעסוקה והדברים מוצאים את הפתרון במקום. אנחנו פונים גם לחברות:

פניתי למפעלי ים המלח, פניתי למועצה לשיווק פרי הדר ולמפעלים נוספים

כדי שיסייעו למפעלים בודדים בשדרות ויוכלו, כל אחד, לפתור חמישה,

עשרה ועשרים מקרים. אני מעריך שבדרך זו נעבור את כל מוקדי האבטלה

שנרשמו על ידי משרד העבודה והרווחה, ונרשמו 11 מוקדים כאלה, כדי

לפתור את הבעיות העכשוויות מהיום למחר.



בתחום שמעבר לזה יש לי רשימה של מפעלים שנמצאים בתכנון ובהקמה

בערי הפיתוח השונות והיא נותנת תשובה לעוד תצי שנה-שנה-שנה וחגי, אם

בי אנחנו צריכים לתת תשובה היום,

וזו רשימת המפעלים העיקריים הנמצאים בתכנון ובהקמה: במעלות:

ישקר - כלי חיתוך לעץ - תוספת 80 מועסקים, יפעת הגליל - עיבוד שבבי -

תוספת 20 מועסקים, ישקר(תפן) - תוספת 100 מועסקים, סופלסט (תפן) -

מוצרי פלסטיקה - תוספת 15 מועסקים; שלומי: מפעלי מתכת חניתה - כלי

חיתוך - תוספת 100 מועסקים, דימר - כלי חיתוך לעץ - תוספת 0ל מועסקים,

ישתב - עיבוד שבבי מדוייק - תוספת 20 מועסקים, אימקו - אלקטרוניקה -

תוספת 50 מועסקים; צפת: ורד הגליל - שוקולד - תוספת 150 מועסקים, צודק

ראש העיר צפת שאין עוד מפעל בצפת שאפשר להצביע עליו, אבל נסינו לסייע

למפעלים שקיימים בצפת,

דאש בע"מ - כבלים חשמליים - תוספת 70 מועסקים,

כור קרמיקה - רכיבים קרמיים - תוספת 60 מועסקים, אחידטקס - מתפרה -

תוספת 20 מועסקים, שטיחי כרמל - שטיחים - תוספת ל2 מועסקים.

בית שאן - הרחבה של מפעלים: דטיק - כבלים חשמליים - תוספת 30

מועסקים, רבינטקס - חגור צבאי - תוספת של 80 מועסקים.

ברבינטכס מרחיבים אח המפעל? הוא לא סגר?

סייענו לו והוא מרחיב את המפעל.

ראדא - אלקטרוניקה - 50 מועסקים נוספים, אחים

חכמי - ייצור תרכובות - תוספת 70 מועסקים, קנט פק - ייצור אריזות -

תוספת 20 מועסקים.

ציקלון - מוצרים תעופתיים - תוספת 60 מועסקים. לגבי

השקענו שם כסף בהקמת מינחת ובגלל בעיות שיש למפעל לא

ברור אם המפעל יעבור לקרית-שמונה או לזו.

מתכת הגליל - מוצדי מתכת - תוספת 10 מועסקים,

מיגדה - ציוד רפואי - תוספת 60 מועסקים, אלקטרו-גליל - אלקטרוניקה -

תוספת 0ל מועסקים, מיגל - מעבדות - תוספת 10 מועסקים.

אפרון טכנולוגיה - מוצרי מאפט -- תוספת 30 מועסקים, יקבי

הגולן - יקב - תוספת 0ל מועסקים, אורליל - שפופרות אופטיות - תוספת

ל3 מועסקים.

כרמיאל - אלביט - מחשבים - תוספת 100 מועסקים, גלדם - אלקטרוניקה -

תוספת 100 מועסקים, למבדא - ספקי כוח - תוספת 70 מועסקים.

הבונים - כור - אביזרי צנרת נירוסטה - תוספת

0ל1 מועסקים, אורדן - יציקות אלומיניום - תוספת 80 מועסקים. לפנייה

המשרד מוקמים מפעלים של אורדן גם במצפה-רמון וגם בהצור הגלילית,

המפעל בתצור הגלילית לא יבוא על חשבון מצפה-רמון?

לא.



7, כהז;

לכמה שנים התכנית הזאת?

י. פורר;

אלה דברים שנמצאים בתכנון ובהקמה עכשיו.

מיגם - מתכת - תוספת של 10 מועסקים,

מגדל העמק - נשיונל סמי-"קונדקטורס - חצאי מוליכים - תוספת

200 מועסקים, מעבדות גלאי - גלאי חום - תוספת 30 מועסקים, ויסמן

תעשיות - מוצרי חשמל - תוספת 10 מועסקים,

אדוונד טכנולוגי - שנאים וספקי כוח - 20 מועסקים נוספים,

אלאי אופסרוניקה -- אלקטרוניקה - תוספת 20 מועסקים, ביריס אליאב -

יהלומים ותכשיטים -- חוספת 20 מועסקים, סיסטל - אלקטרוניקה - תוספת 13

מועסקים.

וישי אלקטרוניקה -- מוצרי אלקטרוניקה -- תוספת 200

מועסקים, קמ"ג פארק תעשייתי - מוצרי לייזר ותיבות רפואיות - תוספת

150 מועסקים. אני מעריך שבפארק יועסקים 150 איש בתקופה הקרובה,

אורדן - מוצרים לתעשייה בטחונית - 70 מועסקים נוספים.

סופר בראס - אביזרי מיטות מנחושת - תוספת 25 מועסקים,

למען אחי - בגדים - תוספת 50 מועסקים, אירוס בע"מ - מזגנים - 25

מועסקים נוספים, אליישיוב - יהלומים - תוספת 100 מועסקים, סיפלסט -

מוצרי פלסטיקה - תוספת 50 מועסקים.

אורטק (אלופ) -אלקטרואופטיקה - תוספת 50 מועסקים,

ק.מ.ן-רקס - מוצרי נייר - תוספת 60 מועסקים, כתר-תיעוש - תרמוסים רפואיים-

תוספת 50 מועסקים, ק.ג. תעשיות מוצרי פלסטיק - מוצרי פלסטיק - תוספת

25 מועסקים.

מפעל הבירה בירוחם ירד מעל הפרק?

הוא לא יקום.

שיתפנו פעולה עם ראש המועצה שדרות בתביעה הלגיטימית מהמפעלים

להגדיל את השכר. לא ייתכן שמפעל יעסיק עובדים וישלם להם 250 שקלים

חדשים לחודש,

הרשו לי להצטרף לדברים האופטימיים ששמעתי מפי פורר, אבל חובתי

להכניס גם נימה של אזהרה כדי שהתמונה תהיה ברורה: גם אם כל המפעלים

האלה יקומו וגם אם הם כבר בתהליך הקמה, המשמעות היא שמדובר בתהליך

שיימשך שנה, שנה וחצי, במקרה הטוב, וזו בעיה אחח,

צריכים להיות מאד אופטימיים כדי להניח שמספר המועסקים שהמפעלים

יקלטו, המספרים האמורים פה, אמנם יתקיימו, כי כבר היו דברים מעולם,

לכן שאלנו על מפעל הבירה בירוחם,

לפני חצי שנה הודעתי לכל הגורמים שמפעל הבירה בירוחם לא יקום

ואני מבקש להעגיר אח 10,5 מליון הדולר,שהוקצו למטרה זו לירוחם,ליעדים

אחרים.

יש משבר, והמשבר הוא לא רק

ישראלי אלא עולמי. מדובר על תיחבום בציוד שפולס עובדים. יש מפעלים

שאנחנו נותנים להם כסף - וסיב שנותנים להם - בדי להכנים ציוד חדש

והתוצאה היא פליטת עובדים שמצטרפים לכוח העבודה. . המשמעות היא

שכל המפעלים, אם אמנם יקומו, יפתרו חלק מן הבעיה, אבל בסוף השנה יש

עוד מצטרפים לכוח העבודה בישראל.

דבר נוסף - בעיה של ביקושים: הבעיה היא איל למכור את התוצרת

שלנו בחוץ - לארץ והבעיה היא הביקושים בארץ, כי לתושב הפרטי קשה לקנות

וגם למשרד הבטחון קשה לקנוח כשמקצצים לו בתקציב ולכן גם פוחח מספר

ההזמנות.

המשבר מתרכז בערי הפיתוח, הזהרתי: אסור שהמשבר

הזה יהיה לאורך זמן ובמקום אחד. אם זה היה מתרחש בחיפה הייתי נוחן

אותה אזהרה-. אם היה מדובר באבטלה סיבובית הייתי יוחד רגוע, אבל זו

לא אבטלה סיבובית. כשאומרים שנמסרות פחות הז בנתניה ויותר

בעיר פיתוח זו בשבילי הקלה, למרות שזה על חשבון העובדים בנתניה,

זה אמנם לא פותר את הבעיה של מספר המובטלים, אבל זה פותר את הבעיה

של המובטלים במקום אחד חלש יחסית, המרוחק ממרכז הארץ והטובל לאורך

תקופה ארוכת.

משרד העבודה יהרווחה לא קיבל יותר אמצעים מאשר בשנה

שעברה. לאור שחיקת השכר ולאור הפגיעה באוכלוסיות חלשות רבוח היה

כאילו מובן מאליו שגם בנושא האבטלה וגם בנושא ההגנה על השכבות החלשות

המשרד יצטרך לתגבר את עצמו באמצעים, אבל לא קיבלנו אמצעים נוספים

פרט לאותם 4,5 מליארד שקל דרך שירות התעסוקה שמיועדים למקבלי מענקי

אבטלה, דורשי. עבודה עם הבטחת הכנסה ואותן 1,000 מישרות שאנחנו מפזרים

בערי הפיתוח כדי"להוריד אח החום" לחודשיים-שלושה, אבל לא כדי לפתור

את הבעיה היסודית.

אני לא מוצא שהתקציב השנה מיועד לצמיחה כלכליח גדולה

יותר מאשר בשנה שעברה. הייתי רוצה שלנושא זה יהיו יותר תקציבים.

מאחר שקיבלתי מינוי של ראש הממשלה לאתר מוקדי אבטלה אני עדיין

אומר שברקע יש איתותים של סולתם, רפא"ל, מחצית ממה שנשאר במנועי

בית-שמש, מרכבים והארגז - את- הבעיה של פרוטרום אני מקווה שפתרנו -

וכל אלה הם מוקדי אבטלה מחיפה צפונה ומקרית-מלאכי דרומה שצריך לתת

להם תשומת לב מרוכזת.

מה עשינו בהכשרה מקצועית? - מספר המוכשרים גדל, רק בחודש

האחרון, מ-8,500 ל-10,000. את מספר המוכשרים בערי הפיחוח הגדלנו

ב-25%.

מדובר היום - למעשה ב-29 בדצמבר - במובטלים ששה ימים פלוס "

וזו המאסה המדאיגה אותנו - שמספרם מגיע ל-5,886, כלומר ל-6,000 אם

אני מעגל את המספר. כדי להגיע למצב נורמלי אבחנו צריכים למצוא

פתרון בסך הכל - ואני מדבר על ערי הפיתוח - ל-3,000 איש. אם נמצא

פתרון ל-3,000 איש אנחנו כמעט פותרים את הבעיה, לא את כולו!, וחוזרים

למצב שהוא די נורמלי וסביר בערי הפיתוח, אני מדבר על ערי הפיתות לא

משום מרכז הארץ לא מענין אותי . אלא משום שעיקר האחריות שהוטלו- עלי

היא למצוא פתרון בערי הפיתוח, למצוא פתרון ל-3.000 מתוך 6,000, כאשר

התעשיה.



דבר זה אומר להקים 50 מפעלים של 100 איש בכל מפעל או 50 מפעלים

של 60 איש בכל מפעל, שזו משיטה רצינית ביותר.

התכניות שהגיש השר נדונו. הקימו ועדח שרים, הקימו ועדת מנכ"לים,

אבל אני רוצה שהדברים יהיו ברורים: אם חקציב המדינה לא יקבל נחת

שונה ממה שיש לו היום עבור צמיחה כלכלית, ולא נתח שדומה לשנה שעברה,

אני הושד שבסוף השנה, שנת 1986, עדיין נקיים את הישיבות האלה, נמשיך

לדבר על,אותם דברים ולא נראה פתרון אלא אם כן יהיה מהפך עולמי. אני

לא אומר שתייבים להקים מפעלים, אולי אפשר למצות את הפוטנציאל שישנו

במפעלים הקיימים, אבל אם לא ננקוט שורה של צעדים ואם לא תהיה תכניה

ברורה שלפיה אני יכול לדעת מה התקציב לכל השנה ומה אני יכול לנצל

כל תודש, שלב אחרי שלב, ניפגש בסוף השנה פעם נוספת כדי לדון באותו

מצב, עם מימצאים אהרים לגמרי בשטח.

י. בליזובסקי;

לקראת הישיבה הוצאנו את כל התכניות שמרכז ההשקעות אישר ב-25

ישובים שמוגדרים אצלנו כישובי פיתוח, כשזה לא כולל קיבוצים שגם הם

נמצאים באזורי פיתוח, וביחס אליהם אתן את הסטטיסטיקה: בשנת 1984

של 156 מליון דולל, שאם יקומו יתנו תוספת תעסוקה ל-5,532 עובדים,

צ'. ביטון;

האם אתה יכול לתת מודד של שנים קודמות על הפרופורציה בין ערי

הפיתות ומרכז הארץ?

י. בליזובסקי;

לאורך שנים אנחנו נמצאים פחות או יותר באותה פרופורציה של חלוקה

בין אזורי הפיתוח לשאר הארץ. אנחנו נמצאים פחות או יותר במצב שכל שנה

אנחנו מאשרים קרוב ל-60% לאזורי הפיתוח.

כשמדובר על קיבוצים זה נכון רק לגבי קיבוצים חדשים לגמרי?

לא. כל מפעל תעשייתי בקיבוץ - בין אם מדובר בקיבוץ חדש או בהרחבה -

זו תכנית מאושרת.

ר. כהן;

אם זה קיבוץ אמיד זו שערוריה. אני מבין אם מדובר רק על קיבוצים

חלשים חדשים.

י. פורר;

גם יגור.

יגור זה איזור פיתוח?



י. בליזובסקי;

החוק לעידוד השקעות הון מסייע להקמת מפעלי תעשיה והרחבת מפעלי

תעשיה ללא הבדל ישוב, מוצא והתייחסות פוליטית. ההבחנה מתבצעת על פי

המיקום הגיאוגדפי. אם בקיבוץ יחיעם, שממוקם בגליל - וזה איזוי פיתות א' -

יש תכנית הרחבה של מפעל תעשייתי,תהיה התכנית זכאית לאותן ההטבות שיקבל.

פרוייקט בישוב עירוני שמסווג כאזור פיתות א'. איז הבחנה באופי הישוב,

ההבחנה היא במיקום הגיאוגרפי בלבד. יש בזה הגיון, כי אותן בעיות שעומדות

בפני מפעל בקיבוץ עומדות בפני מפעל בעיר.

כאמור, הסטטיסטיקה מתייחסת ל-ל2 עיירות פיתוח שנכללות אצלנו

בקטיגוריה של עיירות פיתוח, ובעבודה היומיומית שלנו אנחנו מנסים

לכוון השקעות לאותן עיירות, כשאנחנו משתמשים לעתים בשיטות שאולי אינן

כשמפעל גדול הגיש למשרד בקשה לאשר לו

הרחבה בפתח-תקווה התנינו את ההרחבה בהקמת שלוחה בקרית-שמונה. לצערי,

בגלל העובדה שאותו מפעל מפטר היום 2,000 עובדים נדחית התכנית בקרית-

שמונה, אחרת היינו צריכים - לפי לוח הזמנים המקורי - להתחיל באותה

בניה בקרית-שמונה. כשאורדן ביקש הדחבה של המפעל בנתניה אמרנו: תקים

מפעל במצפה-רמון ותרחיב בחצור.

הטיפול שלנו בכל פרוייקט הוא טיפול פרטני, אנחנו יושבים ומנסים

לשכנע ללכת לאותם אזורים, אבל הכות שלנו מוגבל. כבר כיום קיים הבדל

באזור פיתוח א' - לאחר התיקון שנמצא כרגע בדיון בוועדת

הכספים - הגיע רמת הסיוע ל-% 40 מענק מההשקעה, בעוד שבמרכז הארץ, לאחר

השינוי, הגיע רמת הסיוע ל-4% בלבד. כלומר, הסיוע הפיננסי שינתן

לאחר התיקון לאזור מרכז הארץ, בהשוואה לאזור פיתוח א', הוא עשירית.

נוצר מצב כזה שמבחינת הסיוע אחה לא יכול לשנות. אתה לא יכול לבטל

את ה-4%, כי אותו מפעל שמחליט ללכת למרכז הארץ לא משנה לו אם יקבל

% 0 או % 4. הגענו לרמה כזאת שאין מה לעשות מצד הסיוע ולכן מה שנשאר

היום הוא השכנוע והעבודה שמתבצעת בשטח לשכנע מפעל ללכת למקום זה או

אחר. אם היינו מקבלים החלטה שכל חברה ממשלתית מהחברות הקיימות תעבור

לאזור פיתוח א', או חברות שמתכוונות להרחיב תקומנה באזור פיתוח אי,

זו יכולה להיות החלטה שמחייבת את החברות האלה, אבל היא לא יכולה

לחייב כשמדובר על גורם פרטי או על גורם זר, משקיע חוץ, כרגע קיימת

הבעיה בחחום השכנוע, בהצגת היתרונות שיש למפעל בהליכה למקום מסויים

ולא למקום אחר.

אני יושב על כל פרוייקט, לכל פרוייקט יש

תכנית כלכלית, ואני לא יכול להשתחרר מן ההרגשה שלעתים קרובות אנחנו

מקימים מפעלים שלבסוף הם לא לתושבי המקום. אני לא נגד עדבים, אבל

בשדרות אישרנו לשנתיים מפעלים שנותנים תוספת של מאות מקומות עבודה,

וזאת כשכל יום באים לעיירה מאות עובדים מבחוץ. כשדה.קורה בשעה שיש

אבטלה אי אפשר להשתחרר מההרגשה הלא נוחה בענין.

מדוע זה קורה?

אחת הבעיוח היא רמת השכר, אבל כשאתה בא היום ומנסה לחלק את

המאמץ הממשלתי בין האזורים אחה חייב לבדוק למי אחה מקים תעשיות.

בענת התקציב 1985, כלומר זו שמסתיימת ב-ו3

במארס, נשקיע 300 מליון דולר בהלוואות ומענקים למפעלים חדשים בכל

הארץ.

היו"ר א. נמיר!

מהו הנחת של אזורי הפיתוח?



י. בליזובסקי;

אתן לך.

לקראת 1986 קיצצנו אח ההקצבה הישירה בתקציב ב-100 מליון

דולר היוח והממשלה החליטה ב-1 ביולי 1985 על הפסקת הלוואות פיתוח,

אולם במקום אותם 100 מליון דולר מופיע בצד ההקצאות סכום של עוד

150 .מליון דולר עם הרפורמה בשוק ההון, שצריך לתת תשובה לענין ההלוואות.

סכום כל המאמצים שהמערכת הממשלתית תעמיד ב-1986 אמור להיות 550 מליון

דולר, בהשוואה ל-300 מליון דולר בשנת התקציב 1985. כלומר, יש לנו

ב-1986, עם תתילת הרפורמה, 50 מליון דולר נוספים על אלה שהוקצו

בפיעל.

ר. כהן;

מה לגבי כספים שאינם כספי ממשלה?

דיברתי רק על כספי ממשלה.

אנתנו צופים שבשנת 1986 יהיה היקף ההשקעות בתעשיה ברמה זהה

פתות או יותר לזו של שנת 1985 ולא תהיה צמיחה גדולה. כמליארד דולר

יושקעו בתעשיה, מתוך סכום זה כ-60% בלבד הם מפעלים מאושרים שזכאים

לסיוע ממשלתי. 40% הם השקעות של גורמים פרסיים.. מתוך ה-60% -

שהם 600 מליארד - נעמיד כ-350 מליארד סיוע לאותם מפעלים.

גם בוועדה ניצבת המשוואה שאומרת: הסכום בתקציב המדינה שיוקצה

להשקעות בתעשיה שווה לרוותה של ערי הפיתוח או שווה לצמיחה, ואם אתה

מקטין את ההשקעות אתה מקטין את רווחת ערי הפיתוח ואת קצב הצמיחה.

הצגה זו מטעה. צריך לזכור שההשקעות של המדינה במשק מגיעות בסך הכל

ל-20% מכללי ההשקעות במשק.

כרגע שמענו שזה 35%.

דיברתי רק על התעשיה...

להשקעות של הממשלה יש השפעה, אבל ההשפעה הגדולה של הממשלה היא

בדרך של הכוונת השקעות ומשיכת השקעות של הסקטור הפרטי. היא יכולה

להוות במקרים ובים חלוץ, אבל היא עצמה איננה משפיעה הרבה, כי חלקה

הוא בסך הכל 20%. מסיבה זו הדגש, לדעתנו, צריך להיות לא על סך כל

התקציב-" כפי שהוצג פה, סך כל התקציב שיעמוד לא קטן בצורה משמעותית

מול מה שהיה מקובל בשנים ק ודמות - אלא הדגש צריך להיות על השאלה

איך מכוונים ואיך גורמים שתקציב מועט זה יביא להשפעה ניכרת ביותר

בעיירות הפיתוח או במוקדי אבטלה גדולים.

מה שאמר פרוספר עזרן זו גם דעתנו: אי אפשר לתת עדיפות לכולם

זה לא הולך, וקשה מאד לחלק תקציב - יהיה גדול ככל שיהיה - על כל י

כך הרבה ערים ואזורים ולקוות שתוך שנה או חמש שנים מצבם הכלכלי

יהיה כמו זה של תל-אביב. זה בלתי אפשרי. כל ועדה שבודקת אח הענין

מגיעה למסקנה שצריך לדכז את המאמץ, ולא רק בהשקעות לתעשיה.



צריך לדאוג לתשתית, כבישים, תקשורת וגס לאמצעים של רמת חיים. זה לא

נורא אם בעיר פיתוח יהיה קנטרי-קלב כדי שהמהנדסים יהגו שם מהחיים.

לכן ההמלצות שלנו הן תמיד כאלה, ונעדיף להגיע לזה בתקציב השנה הבאה.

היו"ר א. נמיד;

איפה אתם בונים קנטרי-קלב? אתה מציג משוואה שנקבל אותה, אבל

אנחנו יודעים שהיא אוטופית.

הנקודה החשובה היא זו; יהיה קשה מאד להביא לסבסוד כל המקומות

שנקראים היום אזורי פיתוח א' ו-ב', יהיה צורך עם התקציב הקיים, שהוא

לא מבוטל, לרכז מאמץ באזורים יותר מצומצמים, ואפשר לקבוע אותם על

בסיס גיאוגרפי.

תגיד לנו מה המדיניות של האוצר. מה משרד האוצר מציע לערי הפיתוח?

א. גבתוז;

בתקציב הקיים - במקום שיהיו אזורי פיתוח שכוללים כמה עשרות ערים

וישובים, נצטרך להקטין את אזורי הפיתוח.

היו"ר א. נמיר;

כמה ואלו אתם מציעים?

א. גבתון;

זה לא גובש ברמה כזאת ואנחנו לא בעלי הבית היחידים על הענין הזה.

אני מקווה שהוועדה תתמוך במגמות של צמצום.

היו"ר א. נמיר;

לא נתמוך במגמות בלי שאנחנו יודעים את הפרטים.

א. גבתו ן;

אני מביא לידיעת הוועדה. דברים שנאמרו בוועדות אין ספור בעבר.

התכניות המפורטות יתגבשו,ואשמח להגיש אח כל הנתונים שוובקשו,

בעיית זמינות ההון; הבעיה הזאת היתה המשפיעה העיקרית על קצב

ההשקעות בחצי השנה האחרונה. בעיה זו תיפתר במידה רבה הן על ידי שחרור

מקורות של הממשלה והן על ידי תכנית משלימה של בנק ישראל שמתגבשת בימים

אלה לשחרור מקורות משוק הכספים.

י. פרץ;

כשאתה מדבר על ריכוז המאמץ בערי הפיתוח תשאל את שר האוצר הנוכחי

ואת שרי האוצר שלפניו כמה ערי פיתוח הם הוסיפו לרשימה. שר האוצר מוסיף

ערי פיתוח לרשימה בגלל שיקולים פוליטיים כלשהם ואתה בא ואומר שהאוצר

רוצה לצמצם? אני בעד ריכוז המאמץ וטענתי בוועדת הכספים כל השנים שצריך

לראות ברשימה ערי הפיתוח כמה הוא הוסיף.



שהביא רשימה של מפעלים - מה אושר בשנת 1983, בשנת 1984, מה הולכים

להקים, ואז היינו צריכים לפתור בעיה של 3,000 מקומות עבודה. בהצעה

שלי לסדר היום לפני תודש הועלה הנושא של מפעל הבירה ושר התעשיה

והמסחר אמר מעל במת הכנסת שלמעשה משפהת בורשטיין הוליכה את השר

שולל לגבי ירוחם ואף אחד מכם - גם לא במשרד התעשיה והמסחר וגם לא

במשרד האוצר - לא ידע על ניהול המשא ומתן של משפחת בורשטיין לגבי

קניית המפעל בנתניה. בשעתו דיברנו פה גם על מפעל הבירה בירוחם

והשליכו את כולם, אבל השר אמר שהדברים אינם כך. אנחנו שומעים היום

את כל אותה הרשימה 150-130 מפעלים, 2,000 מקומות עבודה, כשמנכ"ל

משרד העבודה והרווחה מדבר על 5.000 מקומות עבודה וכאשר לפי הכרזת

השר ומדיניות המשרד שהיתה ב-1984 היינו צריכים להתמודד היום אולי

עם 1,000 מקומות עבודה.

אתם באים ואומרים שבמפעל וישי שבדימונה יהיו 700 עובדים בעוד

ארבע-חמש שנים, כשאומרים. שהוא יעסיק 200 עובדים בתוך שנה וחצי, בעלי

המפעל אומרים למועצת הפועלים בדימונה ולעיריה שאם הם יעסיקו 20 עובדים

בשנתיים הקרובות זה יהיה טוב. אגב, שכר העבודה שם הוא כמו השכר שנותנים

בטכסטיל. אני לא רוצה שנשלה את עצמנו עם מספרים, מפעל ואדא בבית-שאן

יקבל 60 עובדים נוספים תוך שנה? אני בטוח שהוא לא יעשה זאת.

י. פורר;

תראה.

י. פרץ;

אני מכיר את ראדא: 60 עובדים זה בשביל לקבל את כל המענקים, אח

כל הלוואות, את כל הסיוע. זה שהוא עושה כך - אין לי טענות אליון אבל

שאנחנו עושים את זה וכבר רושמים 60 עובדים כפי שהוא אומר - זו הבעיה

שלנו.

יורם בליזובסקי אמר שבשנת 1984 אישרו תכניות שהיו צריכות לתח

תשובה ל-1,600 מקומות עבודה. הייתי רוצה לקבל היום תשובה כמה מהתכניות

האלה יצאו לפועל,

י. בליזובסקי;

תכנית השקעה נמשכת בין שנתיים לשלוש שנים,

י. פרץ;

אני יודע, לכן אמרתי שהפתרונות הם לא מהיום למחר.

לו הייחי לוקח את הדברים של יורם בליזובסקי הרי שבשנים 1984

ו-1985 אושרו תכניות שצריכות לתת תשובה ל-5,000 מקומות עבודה. מקובל

עלי שהפריסה היא לשנתיים, מקובל עלי שהיא צריכה להימשך מ-1984 עד

1986, אבל האם זה יכול להתבצע? האם זה יתבצע? יש לנו נתונים קודמים

כמה מהתחזיות האלה מתבצעות.

אמרתי קודם לזוהר גינדל שאפשר להקים מרכז הכוונה מערי הפיתוח,

כי הדו"ח האחרון מדבר על מאזן הגירה שלילי לערי הפיתוח,

ז. גינדל;

יש איזון פחות או יותר בין הנכנסים והיוצאים.

י. פרץ;

לפי הדו"ח נכנסו רק 10,000.



אנחנו יושבים כאן ומדברים על אבטלה וחוסר תעסוקה בערי פיתוח,

אבל עוד לפני שמספיקים לטפל באבטלה נופל עלינו גם הענין של קיצוץ

בחינוך, ומה המשמעות של קיצוץ בחינוך כל אחד יודע. גומרים עם ענין

הקיצוץ בחינוך, מחחיל משרד העבודה והרווחה לקצץ בנושא של עובדים

סוציאליים. גומרים עם ענין זה, מתחילים בנושא אחר וכך הלאה וכך הלאה.

לא מספיק זה, בא השלטון המקומי ואומר שיש לצמצם את הפעילות ולפטר

עובדים ברשויות המקומיות.

ש. עמור;

אנחנו היחידים שפיטרנו.

כשמשרד הבינוי- והשיכון מתמודד עם בעיה של חוסר עובדים יש פתאום

בפרוייקט שיקום השכונות עוד 9 עובדים חדשים שמסתובבים בשטח. אח אלה

קולטים, אבל מצד שני אומרים לראשי ערי הפיתוח: תפטרו. כראש עיר בעבר

שיושב בעיר פיתוח אני לא יודע מה אנחנו רוצים מהם.

אני חושב שחבר-הכנסת בן-אליעזר צודק ולא חבר-הכנסת אמיר. יש

ציונות בערי הפיתוח, אבל מה התוצאה? אנחנו רק מדברים וכולנו יחד נצביע

בעד התקציב. כחברי ועדת העבודה והרווחה או כחברי כנסת שמזדהים עם אותן

ערי פיתוח מה אנחנו עושים? בעבר הייתי אופטימיסט והרגעתי את ראשי

ערי הפיתוח, אמרתי להם לשמור על התדמית, אבל בפעם הראשונה אני אומר

שאולי יש לשקול הרבה דברים מחדש, כי מי שיוצר עכשיו את התדמית של

ערי הפיתוח הם אותם צעירים שסיימו את לימודיהם באוניברסיטה ואומרים

במפורש שלא ישארו בערי הפיתוח. מה יותר גרוע מזה?

שר התעשיה והמסחר היה אמור להביא לכאן את המדיניות שלו. הוא

לא בא וגם לא שמענו היום מדיניות, שמענו תשובות. אני רוצה לדעת מה

מדיניות השר לחטש השנים הבאות וכן- העליתי- את הנושא במליאת הכנסת

בהצעה שלי לסדר היום, שאני מציע לאחד את הדיון בוי עם הדיון בנושא זה.

על מדיניות ההשקעות שמענו.

זו לא מדיניות.

לממשלות ישראל, עד לפני א.רבע שנים, היה תקציב של % 30 - לגליל

במיוחד - שחייב את כל משרדי הממשלה והיום הוא איננו. למה זה בוטל? לאף

משרד ממשלתי אין היום תקציב לזה.

לא הייתי נותן לנהריה אזור פיתוח אי לעומת

קרית-שמונה, בשום פנים ואופן לא, כי זה נושא פוליטי ממדרגה ראשונה.

גם לרמת-ישי לא הייתי נותן אזור פיתוח א' לעומת ירוחם.

אולי אנחנו צריכים לקבל סיווג מתדש של ערי הפיתוח ולקבוע את

סדרי העדיפויות. אולי אנחנו צריכים לומר: השנה נטפל בשלוש ערי פיתוח

כי אין כסף. מה שקורה הוא שאנחנו מפזרים את הכל ולא רואים שום דבר,

לכן צריכים ראשי ערי הפיתוח לבוא הנה כל חודש. זהו חוסר מדיניות ועל

כך אני רוצה שיתקיים דיון בצורה הברורה ביותר.

בגלל הסיבה שיש מדיניות - מדיניות של אבטלה, מדיניות שמוכתבת מלמעלה

בצורה הברורה ביותר, דו"ח בנק ישראל - שאיננו גוף שמנותק לגמרי ממה

שקורה במדינה הזאת - מדבר באופן ברור לגמרי על גידול באבטלה. הוא

מציין אפילו אחוזים ומספרים ומגיע למספר של 160 אלף מובטלים, כשאני

בטוח שהוא נוקט לשון המעטה. זה לא מקרה שבעיירות הפיתוח יש אחוז

כזה של מובטלים. צילקר אמר שאם יהיה לו פתרון ל-3,000 מובטלים לא

תהיה אבטלה והוא דיבר על תנועה סיבובית שקיימת באבטלה. רבותי, יש

פה בעיה של מדיניות שמוכתבת והיא ברורה.

המאבק של חברי הוועדה, שהם חברי הקואליציה, צריך להיות בתקציב

עצמו, כי אם לא יהיה שינוי של התקציב - שהוא בעצם שינוי המדיניות -

לא יהיה פתרון אחר, ואין שוס סיכוי לפתרון אחר, שמענו ממשרד התעשיה

והמסחר תכניות שמדברות על פיתוח מפעלים ובניית מפעלים חדשים, עם

קליטה של אלפי עובדים, כשגם ממשרד העבודה והרווחה שמעתי עוד לפני

שנה - ואמר זאת שר העבודה והרווחה עצמו בתשובה לשאילתה - שיש למשרד

מדיניות של הרחבה, שניתן להכניס יותר עובדים למפעלים הקיימים ולא ללכת

על בניה ועל פיתוח של מפעלים, ומה יצא?

א. על חברי הקואליציה להילחם בענין זה

של התקציב כדי שלא יהיו רק אמירות מן השפה ולחוץ בענין זה. זה יכול

להיות היום הגדול של חברי הקואליציה - להילחם על שינוי התקציב ושינוי

המדיניות. ב. צודק חבר-הכנסת בן-אליעזר: אין דרך אחרת לראשי עיירות

הפיתוח אלא לקחת את הציברר שלהם ולעלות איתו על בריקאדות. רק שם

יכול להיות איזה שהוא שינוי אם לא יהיה שינוי בתקציב המדינה. גם

בתקופה שלנו כ"פנתרים" הוכחנו שאפשר לעלות על בריקאדות ואפשר לקומם

אח האוכלוסיה ואפשר שהשלטון יחליט לשנות את המדיניות שלו, שינוי

המדיניות לענין זה יהיה במתן יותר תקציבים.

ש. עמור;

כואב לי לשמוע מחברי הטוב פורר, בנושא זה, את הדאגה לתדמית. הרי

אנחנו משקרים לציבור שלנו כשאומרים - וזה כבר במשך חמש שנים - שלגור

בעיר פיתוח זה הדבר הטוב ביותר. זה שקר, ממשלת ישראל מאלצת אותי להפסיק

לומר את השטויות האלה ולהרוס את התדמית שבניתי, מה לא עשינו? - ארבע

פגישות עם ראש הממשלה, עם שרי הממשלה, בשקט, ומאלצים אותנו לשקר, אני

לא אשבית את העיר שלי, אני אעביר את התזית אליו, למשרד שלו, כי אין

לי ברירה, אם רוצים לשמור על מה שהשגנו - תנו לי כלי אחר כדי להילחם,

עשינו הכל, אבל אין מודעות, יש אטימות חושים. הזהרנו כבר לפני שנה, י

אבל לא התייחסו ברצינות, אני נפגש כל יום עם שר אחר ואין שום תגובה.

היום יש לחברי הכנסת הזדמנות לפעול ואנחנו מבקשים שתפעלו.

במשך השנתיים הבאות להקפיא כל מפעל

מאושר במרכז הארץ - אין יותר מפעלים מאושרים במרכז הארץ,

אני מכבדת אתכם שאתם עדיין באים לכנסת, אני יושבת בוועדה הזאת

קצת למעלה משנה ואני זוכרת שבועות שכל שבוע דנו במצבה של עיר פיתוח

אחרת, אני באמת מעריכה אתכם שאתם עוד מאמינים, אבל אסור לנו להתייאש

כי מה נשאר לנו אם נתייאש?

אני צופה התמוטטות מוחלטת בערי הפיתוח, ואני אומרת זאת כל פעם

מעל במת הכנסת, אבל האטימות הולכת וגוברת, בשבילי ערי הפיתוח הן מפעל

ציוני אדיר, וכשהשוו את ערי הפיתוח ליהודה ושומרון הרגשתי פגועה. איזו

מין השוואה זג? האם ערי הפיתוח לא יכולות לעמוד כערך בפני עצמו?

יורם בליזובסקי אומר לנו שישקיעו בתעשיה 300 מליון דולר.

י. בליזובסקי;

התקציב יסתכם ב-985ו ב - 300- מליון דולר.



אני מבינה שזה לכל הארץ.

נבון.

אני לא צריכה דמיון גדול כדי לתאר לי מה מזה יושקע בערי

הפיתוח,

60%.

היו"ר א. נמיר;

אבקש להמציא לנו בכתב כמה מן התקציב הזה יושקע בעיי פיתוח.

י, פורר;

לפחות 60%.

היו"ר א. נמיר;

אני זוכרת את האמירות של המשרד לגבי מפעל הבירה בירוחם. דיברו

על מפעל בירה שני בירותם וזאת לאחר שבביקורנו במפעל הבירה בנתניה

סיפרו לנו שלא יכולים למכור את מה שמייצרים ומפטרים פועלים.

אני לא אומרת את זה בציניות, אבל אנחנו סקפטיים אם כל

התכנית שפרש לפנינו יהושע פורר - תבנית שהיא יפה כל בן על הנייר -

אכן תתבצע.

אני מבקשת ממשרד התעשיה והמסחר פירוט כמה מן התקציב להשקעות

יילר לערי הפיתוח. אני מקבלת שכשאין למדינה מספיק כספים היא קובעת

סדרי עדיפויות, אבל אנחנו רוצים ליאות את סדרי העדיפויות האלה, כי

אנחנו יודעים שמה שקורה היום הוא לא סוף פסוק.

אנחנו לא מתחילים ממצב סטאטי. ביקנעם יש פיטורים של 650

עובדים בסולחם, ויש עוד פיטורים בדרך, באשר בסולתם עובדים 42%

מתושבי יקנעם. בקרית-שמונה - כותב לי בפתק פרוספר עזרן - עומדים

לפטר 300 עובדים מסולל-בונה. מבחינת האחוזים זה יביא אה מימדי

האבטלה למספרים כאלה, שמה שכאן מוצע - גם אם יתקיים השנה - לא

יוכל להתמודד עם המספרים האלה. לכן, אם לא תהיה מדיניות של

הממשלה לא יקרה שום דבר.

לענין הקואליציה; אני יחד עם מספר חברי כנסת לא מבוטל

אמרנו שאם לא תהיה צמיתה כלכלית שתלך בראש וראשונה לערי הפיתוה

לא יהיו ערי פיתוח. הצעירים לא נשארים ולא ישארו בערי הפיתוח.

מדובר בצעירים נהדרים, שסיימו מוסדות להשכלה גבוהה, ואין להם לאן

ללכת. לאן הם יילכו - לעבוד בסכסטיל? במזון? זה העתיד שלהם? זו

העבודה וזה השכר שהם יקבלו, כשאין שום אפשרות של קידום? אם

ערי הפיתוח לא יהפכו ליעד לאומי - ורק ערי הפיתוח - לא יקרה שום

דבר, כי יחלקו חלק לפה וחלק לשם, ואתם יכולים להבין לאן.



ביוחר ונזמן עוד פעם אח ראשי ערי הפיתוח.

1

מאנשי משרד החעשיה והמסחר אני מבקשח פירוט גחונים על הנייר,

אני מבקשח מיורם בליזובסקי שיאמר לנו כמה מההשקעות של 500 מליון דולר

מיועדות לערי הפיתוח. אני לא מקבלת שתקציבי המדינה, שהם בשליטת המדינה,

צריכים ללכת למרכז הארץ. אי אפשר להעלות על הדעת שהמדינה תיתן סיבסוד

זה.

היה לנו כאן דיון קשה בנושא של תע"ש, שהיה קשור בהעברת מפעלי

תע"ש לדרוס הארץ. היתה החלטה של הממשלה להעביר את מפעלי תע"ש מרמת-

השרון, לפחות בחלקם, לדרום הארץ, וברמת בקע השקיעו, בנו והכינו

תשתית. ישבנו כאן עם אנשי משרד הבטחון וניתנו לנו נתונים בכמה מדובר

מבחינה כספית של השקעה מתקציב הבטחון ומכל תקציב אחר. היו כאן גם

נציגי ועדי העובדים של התעשיה הצבאית שטענו שהעברת המפעלים לדרום

משמעותה פיטורים מאסיביים של אלפי אנשים במרכז הארץ. אבל אני אומרת

שוב: אם לא תהיה החלטה אמיצה של הממשלה בנושא זה שום דבר לא יזוז

ולא יקרה.

אני מציעה שכל אחד מחברי הוועדה, במפלגה שלו, אצל השרים שלו

ובמוסדות שלו, יפעל ולא ירפה, כי אם נסתפק רק בקבלת החלטה, ותהיה

היפה ביותר, שום דבר לא יקרה.

אנחנו מצפים שכאשר נציגי האוצר

מופיעים בוועדה הם יביאו בפנינו את עמדות האוצר ולא יטיפו לנו מוסר.

ר. כהן;

אני מקבל את הסיכום שלך, אבל אנחנו חייבים לעבוד באופן מאד

מסודר לקראת סיכום הנושא, ואני סבור שלקראת הישיבה הבאה דרושים עוד

כמה נתונים כדי שנוכל להגיע למסקנות.

א. צריכה להיות תשובה של ראש הממשלה לגבי הנושא של הקמת ועדת שרים.

עד לישיבה הבאה צריך ראש הממשלה לומר מה גורל ועדת השרים.

ב. אנשי עיירות הפיתוח צריכים לתת לנו את הנתונים שלהם לגבי

תכנית משרד התעשיה והמסחר בקשר להקמת המפעלים ומקומות העבודה העתידיים,

כדי שנדע מה הפערים שייווצרו בין התכנית של המשרד לבין מספר הבנים

החוזדים מן הצבא ומה מספר המובטלים הצפוי.

ג. האוצר לא יכול לבוא לכאן ולדבר פילוסופיה. צריכה להיות עמדה

של שר האוצר בפני הוועדה שמפרטת מה הוא מתכוון לעשות.

צריך להזמין את שר האוצר.

האוצר צריך לבוא עם ניירות כתובים, מפורטים.

נעשה קומבינציה מכל הדברים האלה ונדע איך יוצאים בסיכום של הנושא

הזה, אחרת אנחנו יוצאים מכאן במלים ולא נעזור לעיירות הפיתוח.

מונח בפני נתון של שירות התעסוקה על השוואת האבטלה של צעירים

בגילאי 24-18 - השוואה בין כל הארץ לערי הפיתוח: אם בכל הארץ הגיע

אחוז המובטלים בגילאים אלה ל-29.5%, הרי שבערי הפיתוח הוא הגיע ל-33.7%.

וזה אחרי עזיבה של צעירים רבים. אם לא היו עוזבים, המספר היה

יותר גדול.

אני מקבלה את הצעותיו של חבר-הכנסת רן כהן- את הישיבה הקרובה

בנושא זה נקיים עם שר התעשיה והמסחר, ואת הישיבה שלאחריה נקיים עם

שר האוצר. אם יהיה צורך נזמין לוועדה גם את ראש הממשלה. נושא ערי

הפיתוח הוא בהחלט נושא שראוי לתשומת לב.

חודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13.40)