הכנסת האחת-עשרה

מושב שני

נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס! 159

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום ד' ה' בשבט התשמ"ו -

15 בינואר 1986 בשעה 9.00

חברי הוועדה: א' נמיר -היו"ר

נ' ארד

ח' גרוסמן

א' ורדיגד

ר' כהן

י' פרץ

א' שוסטק

לסעיף 1

כ' פדן - מזכ"ל הסתדרות האחים והאחיות

צ' סייג - המשנה למזכ"ל הסתדרות האחים והאחיות

בי סופריו - ראש ועד האחיות בבית-החולים תל-השומר

אי כהן - ראש ועד האחיות בבית-החולים אסף-הרופא

נ' באומן - סגן מנהל אגף הסיעוד, משדד הבריאות

חי פלור - המחלקה לשכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

ר' אלמוג - אגף התקציבים, משרד האוצר

לסעיף 2

י' שיף - מנהל מח' השיקום, משרד העבודה והרווחה

י' קורסייה - סגן מנהל השרות לעיוור, משרד העבודה

והרווחה

ע' נגבי - מנהל המח' להעסקת נכים, אגף השיקום, משרד הבטחון

נ' פרלמן - היועצת המשפטית, אגף השיקום, משרד הבטחון

י' ערד - סמנכ"ל גימלאות, המוסד לביטוח לאומי

ר' יוסף - אגף התקציבים, משרד האוצר

ב' מכלוף - נציג אגודת העוודים

מ' פרץ - נציג אגודת העוורים

יי שילוא - נציג אגודת העוורים

שי אמיר - נציג אגודת העוורים

מ' בוטון

א' אדלר

מ' הלנברג

1) תביעותיהן של האחיות

2) מצב העוורים



תביעותיהן של האחיות

היו"ר א' נמיר בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את

ישיבת הוועדה.

היתה אלי פניה ממזכירת הסתדרות

האחים והאחיות, הגברת כרם-יה פדן, זעקה של אס.או.אס, שהמצב חמור

מאד והן הגיעו לנקודה של הכרזת שביתה.

אנחנו, בוועדה הזאת, רגילים

כבר לעובדה שהאטימות לנושאים החברתיים הופכת להיות למטבע הכי יציב

בחברה שלנו.

ביקשתי מנציגות האחים והאחיות

לבוא לוועדה שלנו ולהשמיע באזנינו את טענותיהם ונראה במה אנהנו יכולים

לסייע.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה להודות

ליושבת ראש הוועדה, בשם כולנו,

שהסכמת לקבל אותנו.

באנו לכאן לזעוק את זעקתם של

החולים. הגענו למצב שאי-אפשר להמשיך כך, גם מבחינת השכר, גם מבחינת

תנאי העבודה והקיצוצים וגם מבחינת עומס העבודה ההולך וגדל בגלל הקיצוצים

ובגלל גיל החולים וסבב המיטות.

האחים והאחיות הגיעו למצב שהם

אינם יכולים להמשיך לעבוד. הם מרגישים שהם לא נותנים טיפול לחולים,

לא מקבלים תגמול ולפיכך הם עוזבים את המערכת. קרוב ל-60% של האחיות

עובדים במשרה חלקית, בגלל עומס העבודה והשכר הנמוך ומפני שמי שעובד

במשרה מלאה אי-אפשר לו להמשיך לתפקד כאדם נורמאלי. הדברים מגיעו עד

משבר.

פנינו לכל הגורמים הממשלתיים

וגם אחרים - שר הבריאות, יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי - והתדענו על

המצב ההולך ומהמיר. אמרנו גם שאנחנו עומדים בפני משבר.

לצערי, כנראה שנושאי הרווחה אינם

בראש מעייניהם. הם עוסקים בנושאים אהרים ומכיוון שאנחנו עוסקים בנושא

שבקיפוח נפש - מעט מאד אנשים מתייחסים אליו ברצינות,

כיום המשפחות אינן מסוגלות לטפל

בחולים והעומס נופל על האחיות. עבודתה של האחות מורכבת מאד. זו עבודה

פיסית קשה בתנאים קשים ובלתי נעימים. מצד שני עבודתה של האחות דורשת

יידע מורכב ומסובך והיא צריכה לטפל ולהשתמש במכשור מסובך.

ו

במקום שיעריכו את המסירות,

הנאמנות , היידע והנכונות של האחות, במקום שיעריכו את עבודתה הקשה

בתנאים קשים - איש לא מעריך זאת והאחות לא מקבלת תגמול כלכלי ואין

לה תנאי עבודה וחיזוקים אחרים. במצב הזה אנחנו לא יכולים להמשיך

ולתפקד.

כפי שאמרתי, פנינו והתרענו אבל

לא התיחסו אלינו ברצינות, אולי מפני שדיברתי בשקט. אמר לי איש ההסתדרות,

כרם-יה אתו ילדות טובות לא תשבתו.

מפני שאנחנו דואגים לציבור -

אנחנו הולכים לשבות. לא ייתכו שתהיינה שתי אחיות בלבד ל-40 חולים,

ששניים מהם מונשמים. במצב כזה לא יכול להיות שהאחים והאחיות ימשיכו



שכרה של אחות הוא 10 שקלים

יותר משכר של כוח עזר או פועלת נקיון.

בוגרת אוניברסיטה או בית-ספר

לאחיות, ששילמה אלפי דולרים ללימוריה, אומרים לה: תנקי את החולה

מכל ההפרשות שלו, תעבדי בשמירות ערב ולילה, שבתות וחגים, אל תבלי -

וכל זה בשביל 10 שקלים נוספים לשכר שמקבל פועל נקיון. אינני רוצה

שיישמע כאילו איו אנו מכברים את פועלי הנקיון, אבל צריכה להיות פרופורציה.

איך זה קרה?

אני מקווה שאוכל להסביר זאת.

שכרה של אחות בדרגה תחילית הוא

350 שקלים חדשים בחודש.

נטו.

אם אותה אחות צריכה לשלם 200

שקלים לשכד דירה - אין לה ממה

לחיות. במצב כזה האחיות נאלצות לעבוד בעבודות פרטיות וחלק מהן עושות

הסבה מקצועית. אנחנו עדים לכך שאחיות נוטשות את המקצוע וחדשות לא באות

במקומן.

אם אח מוסמך, אחראי כמחלקה

אורולוגית בבית-החולים איכילוב, שיש לו 10 שנות נסיון, נאלץ לעשות

10 שמירות בחודש, שבתות וחגים, 85 שעות נוספות בפועל, מקבל 520 שקלים

ומהם הוא צריף לשלם חלק נכבד למשכנתא, ויש לו שני ילדים קטנים, ברור

שאיו הוא יכול להמשיך לחיות כך. אלה דברים שאי-אפשר לעמוד נהם.

פנינו, באמצעות יושב-ראש האגף

לאיגוד מקצועי, כדי לקבל תוספת שיהיה בה פיצוי קטו לעבודה הזאת שלמעשה

איו לה שום פיצוי. אני שואלת איך אפשר לעמוד בעבודה הזאת שיש בה

מתחים נפשיים כל הזמו ואחר-כך זו התמורה שמקבלים. מי יכול להרשות

לעצמו לעשות זאת?

אנחנו

מנועים לפתוח את הסכמי השכר. עד כה שתקנו. עכשיו אנחנו אומרים: תנו

לנו לפחות מה שהובטח לאיגודים מקצועיים אחרים. לא ייתכו שיקפחו אותנו

מפני שאנחנו שקטים. היום שמענו שלבכירים נותנים תוספת של 70%, איך?

וזה בשעה שלאחיות לא נותנים אפשרות לחיות. האם דבר כזה יכול לעלות

על דעתו של מישהו? אם יש הסכמי שכר - לא יינתן לאיש. אבל לא ייתכן

שיהיה פער כזה שחלק יקבלו תוספת משמעותית ומי שעובד קשה ומקצועי ומשקיע

כל כך הרבה לא יקבל.

לפנינו שתי משימות. האחת - להגו

על החולים ועל המטופלים שבמצב כזה אינם יכולים לקבל טיפול, והשניה-

להגו על ציבור העובדים שמניינו קרוב ל-25 אלף, ציבור מוסרי מאד העובד

קשה מאד ומשקיע הרבה מאד ומפני שהוא כל כך חיובי אי-אפשר להשאיר אותו

בצד.

חברי הכנסת הנכבדים, בשנת 1979

הבאנו לפני ועדת העבודה והרווחה

את בעיית האחים והאחיות. לשמחתנו הוועדה המליצה אז בפני הממשלה להכיר

במקצוע הסיעוד מקצוע מועדף אבל, לצערי, גורמים שונים ובראש וראשונה

האוצר ראו באקט הזה אקט חד-פעמי שאיו חובה לשמור עליו. יתרה מזאת,

ההתייחסות לאחים ולאחיות היתה פחותה מזו שהיתה למגזרים אחרים במשק,

מבחינת השכר. נחתמו הסכמים בלי האחים והאחיות ובשנת 1982, כשנעשה

הסכם עם האחיות, האחים והאחיות קיבלו פחות מאחרים, בגלל עלויות

סוציאליות.

במשך השנים הלך ונשחק הפער בין

שכרה של אחות בדרגה תחילית בבית-חולים לבין שכרו של עובד משק ומאפריל

1980 עד ינואר 1986 הוא נשחק ב .42%-אם נוסיף לזה את השחיקה בשכר

במגזר הציבורי נמצא שההשתכרות של האחות פחתה בשיעור של יותר מ-60%.

אנימדבר על אחות בדרגה תחילית. את הפרטים בעניו זר. תוכלו למצוא במסמך

שהנחנו על השולחן.

כפי שאמרה מזכירת ההסתדרות,

ההפרש ברוטו בין שכר של אחות לבין שכר של עובד משק הוא 10 שקלים.

בחודשים הבאים המצב יהיה גרוע יותר בגלל ביטול דרגה י"ג בדרוג האחיד.

במקרה הגיע לידי אתמול מכרז

על משרות פנויות בשרות המדינה. דרושה אחות כללית, עבודת ערב ולילה

בבית-חולים ממשלתי - זה תפקיד של אחות ראשית במוסד תפקיד בכיר -

פיקוח על הצוות הסיעודי, פיקוח על הטיפול הסיעודי, קיום

קשר עם גורמי חוץ, מתן פתרון לבעיות מקצוע, מתן עזרה לאחיות, קיום

קשר עם הרופאים, המחלקות, הגשת דו"חות. מה דורשים שהיא תהיה? - אחות

מוסמכת, סיום קורס פסיכיאטריה בבריאות הנפש - זה קורס אשר נמשך שנה

אבל תוספת השכר היא 8 שקלים ברוטו - נסיון של 3 שנים במקצוע

מהם שנה לפחות בתחום ייחודי, כושר לקיום יחסל אנוש, ידיעת שפה זרה

כדי לקרוא ספרות מקצועית, והשכר - רמה 3, זאת אומרת 545 שקלים ברוטו.

כמה נשאר נטו? תראו לי מקצוע אחר בבית-חולים שמציעים תמורתו שכר כזה.

מה התוצאה? - יש עבודה פרטית.

יש משרדים שונים כדי לספק עבודה פרטית לשרותים הממלכתיים. בית-חולים

זקוק לאחות - הוא מרים טלפון ושולחים לו אחות. זה המצב. אני מצטער

מאד ששר הבריאות ומנכ"ל משרד הבריאות אינם כאן ולא שומעים את הדברים.

מה התשלום שמקבלת אחות פרסית? - 10 שקלים לשעה בשעה שאחות בבית-חולים

מקבלת 3 שקלים לשעה.

היום יש מצוקה באחיות לחדרי

ניתוח ובאחיות במוסדות גריאטריים, והמצב ילך ויחריף עם ביצוע חוק

ביטוח סיעוד. הפתרון המוצע הוא שיהיו בחורים מכשירנים בחדרי ניתוח

ובהכנת מטפלות שיתנו טיפול בגריאטריה סיעודית. יש מחסור באחיות לחדרי

ניתוח. מקצוע זה מחייב לימוד נוסף של שנה וחצי והתמורה שמקבלת האחות

הזאת הוא 8 שקלים.

אני אחות אחראית, 20 שנה במקצוע.

אם אני עדיין לובשת מדים, זה

מפני שאני אוהבת את המקצוע. אני רוצה לתת טיפול לחולים, אני רוצה

לבוא בבוקר בחיוך אל החולה ולשאול אותו: מה שלומך?

חבר-הכנסת שוסטק, בהיותו שר

הבריאות, היה עד למאבקים שלנו בעבר. המקצוע שלנו דורש מוסר וטיפול

בחולים. מופקדים בידינו חולים שאנחנו צריכים לטפל בהם.

בעבר, כשאחיות רצו לשבות, הן

היו מסירות מעל ראשיהן את ה"קפים". זו היתה צורת המחאה. היו עושים

שביתות של שבת.



נוכחנו לדעת שעכשיו, מי שיש

לו כוח ולא מוותר - לו נותנים. אבל האחיות והאחים, מראש מונעים

מהם את הזכות להיאבק על השכר שלהם, כי באותו יום שהם מכריזים על

שביתה, מוציאים נגרם צווי מניעה וצווי חירום.

אם אנחנו ממלאים מקצוע חיוני,

לא צריך לתת שהרברים יגיעו ער כרי כך שהאחיות ישבתו. זו בעיה של

כל החברה בישראל.

כל פעם כשהאחיות מעוררות את כל

התקשורת, יש כיבוי שריפה. החולים אינם יכולים להפגין, כי אין להם

כוח. הם זקוקים לחסר. המצב שאנחנו נתונים בו הוא בושה לחברה הישראלית,

שער היום לא מצאה לו פתרון, ומי הם בני הערובה? ומי עומר בחזית?

חולה אשר שוכב בבית-החולים,

כשהוא זקוק לעזרה, למי הוא קורא? הוא קורא: אחות, אחות, תעזרי לי.

והאחות, במצב של היום, אין לה סדינים ואין לה תרופות לתת לו. הגענו

לכר שלפעמים הרברים מגיעים ער כרי אלימות, כי כל אחר רוצה לקבל.

יש היום התפתחות טכנולוגית, וכמו

שאנשים קונים מכונית מדגם 1986 כך אנשים אחרים רוצים לקבל את הטיפול

הטוב ביותר, והם ישלמו הכל כרי לעזור לילר ולהורה.

המקצוע שלנו מתחיל בטיפול בילרי

מבחנה ונגמר בפתולוגיה.

מספר החולים רב יותר, כי תוחלת

החיים גרלה והחולים מבוגרים יותר. מה נשאר במקום? - האחיות. היתה

וערת הנרלסמן ומודדים אותנו. כמה זמן ימררו אותנו? הלכנו לווערת

השבעה. זכינו בבוררות אבל ער היום הזה אין מימוש.

יש בירי מכתב של אזרח, שכתב

אותו בתום שבעת ימי האבל שלו על מות אביו. הוא מורה במכתבו על החום

ועל הטיפול של האחיות שקיבל אביו בבית-החולים.

האחיות הכריזו על שביתה כללית

החל מיום שלישי הבא, שביתה שלא ירענו כמוה מעולם. לכן צלצלתי ליושבת-

ראש הווערה. טלפנתי אליה כאזרח ולא כאחות. זה יהיה יום קשה. אף פעם

לא היתה שביתה כזו, נטישה כזו.

אם קמים יותר מ-20 אלף אחים

ואחיות ומחליטים על נטישה כזו, של חררי ניתוח ופגיות, למה לא שואלים

מרוע זה קורה?

מקצוע האחות הוא מקצוע של נשים

בעיקר, ואחות אחרי לירה שואלת את עצמה אם כראי לה לחזור לעבורה

הזאת ולקפח את בני בית ומשפחתה.

אנחנו ערים היום לכך שפורחות חברות

פרטיות, שתמורת הון תועפות שהן מקבלות מכניסים אותן לבתי-החולים,

ויש גם רפואה שחורה של בתי-חולים פרטיים, ונשאלת השאלה: אם יש תחליף -

מרוע שהאחיות ישארו בבית-החולים?

אנחנו רוצים לטפל בחולים בכבור

ולקבל שכר בכבור, ולהעלות את המקצוע.



קל להרוס דברים, ואם חס וחלילה

ייהרס התחום הזה, זה אלף בית של בטחון המדינה, כי הבטחון לא יכול

להיות בלי בריאות.

יש לי רחמנות על אזרחי מדינת

ישראל שאנחנו משמשים להם לפה.

מה אנחנו עושות, ולמה החלטנו

לא יותר?

יש מקסימום שארם יכול לתת ומסוגל

לתת. הוא מגיע לסף שיותר אי-אפשר.

למה נשברנו? מחלקה גריאטרית

זו מחלקה של מבוגרים, שהגיל הממוצע שלהם למעלה מ-50. זה נושא שמתפתח

אבל לא דאגו למיטות גריאטריות. אנשים שוכבים בבית-חולים כללי ואי-

אפשר להעביר אותם לבתי-חולים פרטיים. במחלקה כזו, המונה כ-40 חולים,

עובדות 2 אחיות. האחיות האלה צריכות להוריד יום יום 40 אנשים חולים

ממיטותיהם. הן צריכות להוריד ממיטתו את החולה המשותק. הן צריכות לחבר

אותו לקאטטר. הן צריכות לנקות את הצואה, להאכיל אותו, לנגב את זעתו,

לגרש את הזבובים מעל פניו; ואחרי שהורידו 40 חולים ממיטותיהם צריכה,,

האחות להחזירם למיטות, וכשהם שוכבים במיטותיהם היא צריכה לחזור ולשנות

תנוחה של כל .חולה כל כמה שעות, כדי למנוע ממנו פצעי לחץ. בלילה

צריכות 3 אחיות ל-2 מחלקות כאלה לטפל בחולים המאושפזים בהן, אנשים

שבנו את מדינת ישראל, ואחרי יום כזה חוזרת האחות לביתה ושם יש לה

ילדים ובעל. כמה יכול אדם לעשות?

וניקח לדוגמה מחלקה אורטופדית.

היום נעשים ניתוחים שלא נעשו בשנים קודמות. היום מטפלים באנשים שבעבר

לא טיפלו בהם. היום מנותחים חולי סרטן שיש להם שברים. רוב העבודה

במחלקות האלה נעשית על-ידי נשים, גברים כמעט לא עובדים בהן. כמה אדם

יכול לתת מעצמו?

הגענו לכך שבמחלקה פנימית שבה 3

מכונות הנשמה אין אף אחות שעומדת על-יד חולה מונשם, והחולים שוכבים

בפרוזדורים, בחדרי השרותים ובחדר האוכל. האם החברה, ב-1986, יכולה

לנהוג כך?

ומה עוד צריכה האחות לעשות? בבוקר

היא צריכה לקבל מחלקה, לשלוח חולים לרנטגן, לענות לטלפונים, לענות

לרופאים, לענות לבני המשפחות, לענות לחולים. אפילו סופר-סטאר לא

יכול לעשות את כל זה. מה רוצים מאתנו?

מזכירות הסתדרות האחיות נפגשה

אתמול עם שר הבריאות. הייתי

נוכחת בפגישה. השר שמע את הדברים. הוא שמע את הבקשות ואת הפניות.

ההתרשמות היתה שיש מצדו יותר מהבנה לעמדת האחיות. עמדת המשרד, שמכיוון

שהממונה על השכר לא יכול להתחיל במשא-ומתן - המשרד לא יכול להענות

לאחיות אבל יש מצדו רצון והבנה ללכת לקראת.

אם כך, איזו הבנה ואיזה רצון?

השר אמר שבכוונתו לפנות לגורמים

שונים במערכת. הוזכר ראש הממשלה,

הממונה על השכר, ועוד.

אני לא אענה משום שאיו זמן.

מה אתם אומרים?

הסתדרות האחיות היא אחד האיגודים

בתור ההסתדרות. כמוה יכולים להופיע

איגודים אחרים ולשאת אותם דברים. אולי נעשה עוול לאותם איגודים שלא

נמצאים כאן.

תהיה מדיניות שכר שתתקבל על-

ידי הממשלה ועל פי המדיניות הזאת יפעלו במסגרת הסכמי השכר שיתהילו

בחודש אפריל 1986. בשלב זה, ככל שידוע לי, עדייו לא נקבעה מדיניות

כזו. האחיות מנסות להקדים רפואה למכה. אם יש דבר שאולי צריך להתמודד

אתו, זו לא הדרך.

אנחנו וההסתדרות, שהסתדרות האחיות

היא חלק ממנה, פועלים על פי הסכמי השכר הקיימים. חריגה מההסכמים

הנוכחיים היא חריגה ממדיניות הממשלה ומהחוק הקיים. כל פריצה של הסכמי

השכר האלה תביא להתמוטטות כללית.

איזו התמוטטות יותר גדולה ממה

שתואר פה יכולה להיות?

אנא, מה לעשות?

אינני מקבל את הדברים של חנה פלור.

את לא ענית על שום שאלה.

נתבקשתי לא לענות על שום שאלה.

אמרת שיש הסכם. כולנו יודעים שיש

הסכם. רצינו לשמוע מה חושבים

לעשות לגבי מה שאיו. האם אנחנו יכולים להיות חוצפנים ולהגיד לאחיות

לא לשבות? אולי במקום שביתה של האחיות הייתי יכול להציע שהוועדה תשבות

באותו יום במקום האחיות.

מי יתרגש מזה?

אני מדבר על האקט הציבורי שיש

לעניו. אני מעדיף שאנחנו נשבות

ולא האחיות בבתי-החולים.

אין ספק שהמצב של האחיות סמבולי

ומשקף מצבם של כלל השכירים במשק,

אלא שכאשר מדברים על האחיות - המצב יותר רגיש, יותר אקוטי ויותר בעייתי.

הו מעזות להגיד מה שאחרים אינם מעזים להגיד.

הדברים הגיעו עד משבר. הדברים

ששמעתי פה שמעתי באקראי גם מאחיות אחרות.

אני חושב שהוועדה לא יכולה לשבת

בלי נציגות בכירה של משרד הבריאות ושל האוצר. הם צריכים לבוא הנה.

הם צריכים להביו שלפני שהם מאלצים ומכתיבים לאחיות בבתי-החולים לנקוט

צעדים חריפים, הם צריכים לנסות לתת תשובות יותר ענייניית.

לא נכון שאי-אפשר ללכת לקראת

סקטורים, גם בתור המערכת הכלכלית הקיימת, ויש לזה תקדימים.



אני מבקש להזמין לכאן בהקדם את

נציגי משרד הבריאות ומשרד האוצר.

אני מוכרח לומר, שהאמת היא שבמדינת

ישראל של היום מי שלא נלחם - לא מקבל. יותר מזה, מי שלא נלחם -עליו

מוטלות כל הסנקציות.

לעניות דעתי, צריך להעלות את כל

האחיות על המשרד המסרב, אם זה משרד ראש הממשלה, משרד הבריאות או

האוצר.

אתן צריכות להביא לביטוי, במחאה,

במקום העבודה, את התנאים שבהן אתן עובדות. לא סינורים לבנים כשאתן

עובדות בתנאים בלתי נסבלים.

אני חושב שפה צריכה לבוא לידי ביטוי

גם העמדה של ההסתדרות. צריך להפעיל את האגף לאיגוד מקצועי, כדי שיהיה

מאבק יותר ברוטאלי.

אין ויכוח שהענין חמור. השאלה מה

אנחנו, כוועדה, צריכים ויכולים לעשות.

אנחנו, כוועדה, לא יכולים להכתיב

לאחיות מה לעשות. הם צריכים לנווט את המאבק שלהם לפי מיטב הבנתם. אנחנו

לא יכולים להתערב.

השאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות

כדי למנוע קטסטרופה.

מה זו נטישה? אם אין אחיות בבית-

חולים - אין בית-חולים. אם זה יבוצע, זה יהיה נוראה.

אני הייתי מציעה לא לחכות עד שנציגי

שני המשרדים - הבריאות והאוצר - יבואו הנה, כי במקרה הטוב זה יהיה

בשבוע הבא. אני מציעו, שיושבת-ראש הוועדה תדבר עם שר הבריאות ועם שר

האוצר ותראה אם ניתן לתקן משהו כדי לפחות למנוע את הנטישה, שזה יהיה

משהו אד-הוק, ואחר-כר צריו להיכנס למשא-ומתן.

אני יודעת שיש בעיה של הקפאה

והסכמים, אבל אם רוצים-מוצאים דרך.

אני חושב שאסור לנו להשלות את

האחיות. אנחנו יכולים רק להמליץ לעזור

ולסייע.

הוויכוח הוא עם ההסתדרות, שאיננה פה

עכשיו. היא לא תובעת שום דבר.

אני מציע לדבד עם מזכיר ההסתדרות

ועם האיגוד המקצועי.

אנחנו ניתלים בתקדימים, כשנמצאה

דרר של תוספת שכר למרות הקפאה, מי מצא את הדרך הזאת? - האיגוד המקצועי.

כל החריגים מרוכזים בידי האיגוד המקצועי. אם האיגוד המקצועי יכול לבוא

למחלקה לשכר והסכמי עבודה ולדרוש, הוא יכול לעשות במקרה זה כמו שנעשה

עם מהנדסים ועם אחרים.

לסיכום, אני מבקשת ממזכירת הוועדה

לקבוע מיד עם שר הבריאות, כדי

שהקבוצה שיושבת כאן תיפגש עוד היום עם שר הבריאות. אם נראה שלא קורה

דבראני מודיעה עכשיו שביום שני, בשעה 9.00 או 9.30 בבוקר נקיים

ישיבה מיוחדת ונזמן לאותה ישיבה את שר הבריאות, את מר דודאי ואת חיים

הברפלד.

אני מבקש שלפני יום שני נקבל

תשובות על הרכבי השכר.

כשמדברים על נטישה של האהיות את

בתי-ההולים, אי-אפשר לעבור לסדר-

היום.

אנחנו רוצים למנוע את נטישת

האחיות.

האחיות תעמודה אתי בקשר. אני מודה

לכם. נעשה כמיטב יכולתנו למנוע קטסטרופה ולעזור לכם.

מצב העוורים

אנחנו ממשיכים בסדר היום שלנו.

אני מקדמת בברכה את הנציגות של

העוורים. אנחנו נמצאים אתכם בקשר ומנסים, הרבה זמן, גם לסייע. אנחנו

מקווים שנוכל להתקדם בנושא זה.

כפי שאתם זוכרים, ישבנו כאן

ודיברנו על הבעיות הרבות הנוגעות

לעוורים. הוחלט שנתמקד בחוק, שהוא חיוני לנו מאד ורצוי שנוכל להתחיל

להעביר אותו.

דיברנו על מצב התעסוקה הקשה מאד

של העוורים. אנשים בכל הרמות, הן שלא למדו והן סטודנטים, נמצאים ללא

עבודה והמצב הזה מכביד ומזיק.

אנחנו רוצים מאד לקדם את החוק

שיתבסס על חוק הנכים הקיים, שאיננו חדש.

בהכנת החוק השקענו מחשבה וחשיבה,

התייעצנו עם עורך-דין שישב ועשה אתנו את המלאכה. מוצע שהחוק הזה יכלול

כמה מקצועות משוריינים לעוורים והבטחה שעיוורון לא יהווה מכשול לקבלתו

של עיוור לעבודה, בשום שטח.

נשמע עכשיו מנציגת אגף השיקום במשרד

הבטחוו, איר פועל הלכה למעשה חוק

הנכים, האם הוא מסייע? האם אלמלא החוק היה אותו מצב? יותר טוב? יותר

גרוע?

התקנות שמכוחו אנחנו מסייעים

בהעסקת נכים בעבודה באות מכוה

חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), 1949. אני מדגישה את 1949,

זה חשוב מפני שהתקנות לא שונו הרבה מאז. זה טוב ולא כל כר טוב.

לפי התקנות אפשר לראות מה היה סוב בשעתו. זה לא אומר בהכרח שזה

סוב גם עכשיו.

התקנות קובעות מספר מקצועות

ייחודיים לנכי צה"ל. יש מספר מקצועות שלגביהם נאמר, שלא יעסיק בהם

אדם אלא מי שהוא נכה מלחמה, ויש רשימה של מקצועות.

בפועל המצב היום הוא שמכל המקצועות

האלה יש רק שני מקצועות שנכים רוצים לעבוד בהם - מזנונים ומכירת

כרסיסים לבתי עינוג. שאר המקצועות הם בידי חברות, לדוגמה: חברות

שמילה ומודיעין. יש מקצועות - שמשות בבתי-ספר, שוערות - שנכים לא

מעוניינים בהם.

לפני כארבע שנים ישבנו על המדוכה

וגם ארגון נכי צה"ל הגיע למסקנה שחלק מהדברים לא אפקטיביים.

לפני ארבע שנים נאמר בבג"צ, שייחור

הוא הגבלה בחופש העיסוק. אם אנחנו מחליטים שרק מי שהוא נכה מותר

לו להיות בעל מזנון, בכר יש הפרה של חופש העיסוק, ולא לכר, אמר

בית המשפט, נתכוון המחוקק.

לכן אנחנו זהירים ומשתדלים להכניס

אנשים רק כשכירים ולא כעצמאים.

מה עם טלפנים?

כיום כמעט לא מסדרים אנשים בעבודה

הזאת. השטח הזה למעשה מת.

בתקנות יש לרשות המוסמכת להעסקת

נכי צה"ל במשרד הבטחון, סמכות לשלוח אנשים לעבודה. זאת אומרת, הרשות

שולחת נכי צה"ל למפעלים ומבקשת מהמעבידים לקבל אותם לעבודה, כי

בתקנות כתוב שיש מכסה מסויימת שמפעל צריך לעמוד בה. כל מפעל שמעסיק

מ-10 איש ומעלה חייב להעסיק נכים ומדובר על 5% מכלל המועסקים. בפועל

זה לא תמיד עובד בשטח. קשה להגיע לכל המפעלים במשק כדי לכפות על מעביד

להעסיק מישהו מסויים שאנחנו שולחים אליו. לכן, בדרך-כלל מגששים קודם,

שולחים איש לנסיון ורק אחרי שמתברר שהאיש מתאים לעבוד שולחים צו

תעסוקה, זאת אומרת הודעה בדבר העסקה; ואם וכאשר נשלח צו תעסוקה -

יש לאותו איש הגנה מפני פיטורים, מעבר למה שיש לאיש רגיל. אם יש צו

תעסוקה, אסור לפטר את האיש אלא אם הרשות המוסמכת נתנה היתר לפיטורים

מפני שמצאה שהעסקת הנכה היא לא בגדר אפשרות מעשית או שהנכה נמצא אשם

בהתנהגות רעה וחמורה לדוגמה, עבירה פלילית, או שהנכה הפסיק מרצונו

הטוב את העבודה אם עקב מצבו הבריאותו הוא לא יכול למלא אותו תפקיד

שאליו יועד.

גם בנושא של צו תעסוקה יש מגבלות,

כי אי-אפשר להשתמש בו כשמדובר על מקצועות שבהם יש צורך במיומנות,

למשל רופאים. אי-אפשר לכפות על בית-חולים להעסיק נכה רופא.



עם זאת אפשר לומר שהתקנות האלה

נותנות לנו כוח הרתעה, זאת אומרת העובדה שהן קיימות מאפשרת לעובדי

התעסוקה שלנו למצוא מפעלים ולסדר אנשים בעבודה.

אנחנו משתדלים לא להשתמש יותר

מדי בצו תעסוקה, כי שימוש יתר פוגם ביחסים שביו הנכים למקום העבודה.

ואולי גם מונע מלהכניס נכים לעבודה.

המגוון שאנחנו יכולים לשריין

לעוורים הוא, לדאבוני, מאד מאד

מצומצם.

גם אנחנו רוצים שאדם יכנס לעבודה

לא רק לפי חוק אלא לפי כישוריו. אם אנחנו מדברים, למשל, על טלפן,

זה לא מפני שהוא עיוור אלא מפני שהוא מתאים להיות טלפן.

אני רוצה לציין שהבעיה הקשה היא

חברות שונות שלקחו תחת חסותם

סוגים של עבודות כשהנכים משמשים להם עובדי משנה, זאת אומדת בכלל

לא ניתן להטיל עליהם את הצו, כי הם שכירי יום שאפשר להעביר אותם

ממקום למקום. כתוצאה מזה, החסות שלנו והחרב המתהפכת בפוטנציה נופלת

מאליה.

מי נתן לחברות?

כל חברות השמירה קיבלו אישור

לפעול כחברה בע"מ, ביחס לכל

הנכים ובתוכם גם עוורים. מקום העבודה איננו קובע. אם אני מכניס

נכה למקום עבודה מסויים, הקשר הוא קשר של מעביד ועובד. אם חברה

מעסיקה, החברה מרשה לעצמה להעסיק את הנכה כראות עיניה.

הטכניקות החדשות

גרמו לכר שהיום כמעט אין מרכזיות. המרכזיות הישנות שהיו בעבר כבר

לא קיימות במרבית המפעלים, ויש להניח שתוך שנתיים-שלוש לא יהיה

מפעל עם מרכזת ישנה. היום יש מרכזיה אוטומטית ולא צריר טלפנים.

מקרב הנכים שלנו - 17 - רק 2 עוסקים בטלפנות וגם הם חושבים לעזוב

את זה, כי לא טוב להם שם, מסיבות אובייקטיביות.

עשינו נסיון ללכת על מקורות

חדשים לחלוטין. עשינו נסיון ללמד עיוור לעבוד כאפסנאי טכני

במוסד ציבורי - זה היה תעש - ובמידה רבה הצלחנו, בעזרת מכשירי עזר

וגם הרבה לימוד. זה חידוש, והגענו להישגים גדולים בנושא.

יש לנו 3 מתכנתים.

אלמלא היה חוק, האם המצב היה אותו

מצב? יותר גרוע? יותר טוב?

היה קשה יותר, ללא ספק.

המשרד מסכים לסוג מסויים של חקיקה,

כדי לעזור לקליטת העוורים.

אתם חושביםשזה יעזור.

הנחתי לפניכם טבלה ואני רוצה

לעמוד על כמה נתונים.



יש לנו בארץ היום כ-7500 עוורים.

עד גיל 17 - 500; בגילים 65-18 - 1800; ומגיל 65

ומעלה - 5200. זאת אומרת, כמעט 70% הם מעל גיל העבודה.

מספר המועסקים בשוק העבודה הטבעי -

784 . מקרב גילאי ולעגודה יש 48 סטודנטים ו-600- המועסקים במסגרת קול

תעסוקות מוגנות.

יש גם 305 עוורים - חלק מהם עקרות

בית - שהוצאנו אותם ממסגרת המועמדים להשמה בשוק הטבעי, מפני שנוסף

לעוורוו הם סובלים מליקויים אחרים כגון: פיגור, חרשות, אי-התאמה,

חולי נפש ועוד.

זאת אומרת, הם לא במסגרת ה-63

שציינת כמועמדים להשמה. זה מספר

נטו.

נכון.

מה העיסוקים שבהם מועסקים העוורים?

גם זה מצויין בטבלה. טלפנות - 300; עובדים במפעלי תעשיה - 400;

מתכנתים - 24; מורים ויועצי חינוך - 14; עובדים סוציאליים - 7;

פסיכולוגים - 8; עובדי חדר חושך רנטגן - 4; עובדי לשכות מודיעין -

12; מסגי - 4; פקידות, מינהל ושונות - 11. בסך-הכל, כפי שאמרתי,

784

עובדים במפעלי תעשיה - במה?

אלקטרוניקה, אריזות, מכניקה

עדינה ביותר ומכניקה כבדה יותר,

טקסטיל, הרכבות. מגוון העבודות תלוי באזור המגורים.

וזה בלי חוק?

בלי חוק. עד כה התנגדנו לחוק.

יש מחקר של פרופסור יוחאי על השיטה

של "קוואטה סיסטם", והוא כותב ש-60% מהמעסיקים מעדיפים לשלם קנס ולא

להעסיק נכים. מה המסקנה שלו? - שגם כשיש חוק הוא לא יעיל משום שהמעסיקים

מעדיפים לשלם קנס.

גם בשטח המיסוי היו הרבה מעסיקים שהיה

כדאי להם להלין שכר של עובדים,

כי הקנס היה יותר קט . מהרווח שהם עשו בגלל ההלנה.

בארצות הברית יש הצעות שונות, ואת

המרכזיות שבהן הגשתי ליועץ המשפטי.

אחת ההצעות - שאם אדם מעסיק נכה הוא מקבל ניכוי ממס הכנסה. ועוד, לפי

החקיקה בארצות-הברית, רק מפעלים שיכולים להוכיח שהם מעסיקים אחוז

מסויים של נכים, רק הם יכולים לגשת למכרז.

כשפנינו ושאלנו את היועץ המשפטי

לממשלה באיזו מידה ניתן להפעיל את זה, הוא טען שזה לא ילך אצלנו,

זה מסובך, זה מצריך מנגנון עצום לפיקוח והשכר ייצא בהפסד.

הנושא הזה הועלה לפני עשרים שנה

בוועדת השרותים הסוציאליים של הכנסת. זה היה בחודש פברואר 1967.



אם היינו יכולים לאכוף או ,לחייב

בהעסקה, את משרדי הממשלה, מוסדות ציבור וחברות ממשלתיות, לפני שהולכים

לגופים פרטיים - זה היה עוזר.

אינני מביו את הצעת החוק שהונחה

על השולחן של הוועדה. היום אנחנו מכשירים 3 מתכנים עוורים לשנה, ולא

מפני שאנחנו לא מסוגלים להכשיר יותר אלא מפני שאיו עוורים רבים יותר

המתאימים לזה. עכשיו ממתיו אחד ואנחנו מקווים לפתור את הבעיה שלו

בקרוב. פיסיותרפיססים - עשינו מאמצים כבירים לשכנע את בית-הספר

לפיסיותרפיה של בית-הספר לרפואה בתל-אביב להכניס גם עוורים. היתה

בעיה של ציוד מסויים לאנטומיה, ציוד למימוש. הבאנו ציוד כזה מאנגליה,

הבאנו מועמדים עוורים שהיוצריכים לעבור מבחן מצאנו 2 ו-1 נפל. היינו

צריכים להעמיד חונך מיוחד לשנה שלמה.

אתה אומר שיש לכם נכונות עכשיו

ללכת לחקיקה. אנחנו מדברים היום

על הצעת חוק. אני הגעתי למסקנה שבלי חוק - גם אם אני יודעת שהוא לא

יפתור את הבעיה באופו מוחלט - המצב ילד ויחמיר.

אני אישית טיפלתי בשלושה עוורים

מפוטרי "אתא", ואני רוצה לומר שבלי טיפול אישי - קראתי אלי את האיש

שהיה אחראי על הנושא הזה ב"אתא" - לא הייתי מצליחה להשיג דבר. הצלחתי

להשיג שהם, כעוורים, יקבלו הקדמת תשלום הפנסיה.

אני חושבת שגם חוק לא יחולל מהפכה

גדולה אבל אולי הוא יכול לסייע. אני לא מכירה דרכים אחרות שיכולות

לסייע.

אני זוכרת את הפעמים שדוקטור שיף

אמר שהמשרד מתנגד לחקיקה, אם כי הכנסת סוברנית לחוקק. אני שמחה לשמוע

שהיום המשרד מוכו לחקיקה.

אני רוצה לשאול לגבי הצעת החוק.

בסעיף על ייחוד סוגי עבודה לעוורים

מצוייו תכנות מחשבים. היום עובדים כ-7000 מתכנים. העוררים יכולים לספק

3 עובדים לשנה. האם אנחנו יכולים לסגור את המקצוע הזה? למה הכוונה?

אין כוונה לסגור מקצוע אלא כשיש

צורר במתכנת ויש עיוור - שהוא

יקבל עדיפות.

אנחנו לא יכולים להתחיל עכשיו

לדיו בסעיפי הצעת החוק. רק עכשיו

החוק הונח על השולחו. צריו לבדוק אותו. רצינו שתהיה הצעת חוק מוכנה

לקראת הישיבה של היום. היא לא היתה מוכנה לפני הישיבה.

ההצעה מונחת כאו מזמו.

היתה אי-הבנה. אנשי משרד העבודה

והרווחה רואים היום לראשונה את

ההצעה.

אתמול.

גם אנחנו. אנחנו צריכים לקבל חוות

דעת של היועץ המשפטי של הוועדה.

כר אנחנו דנים בכל חוק.



אם יש לכם, ואני מניחה שיש לכם

דבלים שאתם רוצים להוסיף - תוסיפו. אנחנו נכין שעורי בית, נבדוק את

הצעת החוק, נראה מה מקובל על חברי הוועדה, וכשנהיה מוכנים לסיכומים

נזמו אתכם כדי לדון בסעיפים שבהצעת החוק. אני לא מסוגלת לעשות את זה

עכשיו, כשאני רואה רק עכשיו את הצעת החוק בפעם הראשונה. לא ידעתי שיש

הצעת חוק מוכנה.

לדיון בהצעת החוק אנחנו מוכרחים

להזמין יועצים משפטיים.

לא אכנס לפרטי הצעת החוק. אני

מבקש רק לתקן בסעיף 2(ב), שבו

נאמר "בין כעצמאי ובין כעובד". צריך למחוק את המלים "בין כעצמאי".

צריכה להיות הגנה נגד פיטורים, דגש על העסקת אדם בתנאי שהוא כשיר,

ולא לסגור מקצוע. י

התפלאתי שמקצוע ההוראה לא נכלל

בין המקצועות שעוורים יכולים לעסוק

בהם. אני רוצה להוסיף לחוק את מקצוע ההוראה. יש לנו כמה מורים שמועסקים

כמורים ויש מי שעתידים להיות מורים. אנחנו רוצים להכניס גם את הנושא

של הגנה מפני פיטורים. זה חשוב מאר.

אני שמח שדוקטור שיף אומר היום

שהוא מסכים לחוק. הוא שוכנע שצריך חוק.

לא משנה אם יש 5,4,3 מתכנתים או

אפילו רק מתכנת אחד. הנקודה החשובה היא שאחרי שמסיימים ללמוד תכנות לא

צריו לחכות 4-3 שנים עד שמתקבלים לעבודה. אם מחכים 3 שנים, כל התיאוריה

וכל מה שהאנשים רכשו במכללת, לא שווה שום דבר כי במקצועות המתוחכמים

בכל שנה יש חידושים, וזה המשנה. אסור שאדם יחכה לעבודה במשך כמה שנים

אחרי שהוא גומר ללמוד. לכן צריך לשריין, כדי שמי שסיים הכשרה לא יחכה

כל כך הרבה זמן. זה החשוב.

אשר לנתון שציין דוקטור שיף -

63 מועמדים להשמה. כיושב-ראש סניף ירושלים אני יכול להגיד שבירושלים

בלבד יש בפוטנציה 29 אנשים המתאימים לעבודה. יש לי רשימה.

בישיבה הקודמת הוא דיבר על 6000 עוורים והיום - על 7500. מאיפה נוטפו

1500?

ב' מכלוף לכן דוקטור שיף הגדיל את אחוז

הקשישים.

יש כאן משהו לקוי.

ועוד: בפעם הקודמת המתינו לעבודה,

לפי הנתונים של דוקטוד שיף, פחות מאלה הממתינים היום.

בגלל הליקויים האלה ואחרים אנחנו

מעוני ינים בחוק.

עיוור המחכה לעבודה הוא 100% מחכה

לעבודה וצריך להתפרנס.

אני מבקש להתייחס לנושא של חשיבות

החוק.

דוקטור שיף יודע יפה, גם מתוך עבודה

בשטח, שיש בעיה פסיכולוגית, סטיגמה קשה לגבי יכולתו של העיוור, חוק עשוי

להקל על אנשי השדה של דוקטור שיף. חשוב שיהיה כלי שבאמצעותו אפשר לשכנע

מעבידים לקבל עיוור לעבודה, כי קשה לבוא אל מעביד ולספר לו עד כמה עיוור

מסוגל לזה ולזה.

בישיבה הקודמת דיברנו על העברת

הטיפול בעוורים למוסד לביטוח לאומי. לפי מיטב זכרוני הובטח אז שהנושא

ייבדק, כף אמר מר ערד מהמוסד לביטוח לאומי.

למה אתה מתכוון כשאתה אומר "העברת

י הטיפול"?

שיקום וטיפול בעוורים באמצעות הביטוח

הלאומי.

זה לא תלוי במר ערד, אם זה יהיה

בביטוח הלאומי. אם הטיפול יהיה

במוסד לביטוח לאומי או לא - לא מר ערד יחליט על כך.

אני חושבת שהיום אנחנו מוכרחים

ללכת לקראת חקיקה, גם אם חקיקה לא תפתור באופן מוחלט ומהותי את הנושא

של העסקת העוורים. גם מהדברים ששמענו היום מנציגי אגף השיקום מסתבר

שמצב העוורים של צה"ל עלול היה להיות יותר חריף אלמלא היה חוק.

נציגי העוורים הגישו הצעתם לחוק.

אני שמחה לשמוע מדוקטור שיף שהמשרד, גם הוא חושב היום שצריך ללכת לקראת

איזו שהיא חקיקה.

אני רוצה להטיל על היועץ המשפטי

של הוועדה שלנו לרכז צוות, עם נציגי משרד העבודה והרווחה ועם היועצים

המשפטיים הנחוצים לצורך זה, גם של משרד המשפטים, משרד העבודה והרווחה

והביטוח הלאומי, כדי לעבד לוועדה הצעת חוק. כשתגמרו את העבודה - אני

מבקשת לעשות זאת במהירות האפשרית - נדון בהצעת החוק.

עם נציגי העוורים.

עדיף שתהיה הצעת חוק ממשלתית.

אם נוכל.

אני מקבלת את דבריה של יושבת-

הוועדה אבל אולי צריך לומר שהוועדה

הגיעה למסקנה שצריכה להיות הצעת חוק ממשלתית. אולי הממשלה שוקלת להגיש

הצעת חוק. אולי המשרד שוקל?

לא. הם מסכימים לחוק. אנחנו לא

יודעים על מה. אנחנו מוכרחים

לראות חוק מוסכם. אם יהיה חוק מוסכם - אפנה לשר העבודה והרווחה. השלב

הראשון צריך להיות הצעה מוסכמת.

נציגי העוורים יהיו שותפים לנושא

הזה. לא נעשה את זה בלעדיהם.



אני רוצה שנתחיל להיות מעשיים.

יש התקדמות אהה שעכשיו יש נכונות ללכת לחקיקה גם מצד הוועדה וגם מצד

המשרד.

היועץ המשפטי יתן לנושא הזה עדיפות

וברגע שזה יהיה מוכן, הנושא יובא לוועדה.

אני יכול להביא לוועדה דק דבר

מוסכם על הצדדים, אחרת יש בעיה

של נוסח.

הסיכום הוא סיכום. אם תהיינה בעיות -

אנחנו כאן.

צריכה להיות פנייה לממשלה.

אינני בטוחה שבשלב זה זה יהיה טוב.

אולי נקבע זמן מסויים?

6 שבועות, זו מסגרת זמן רחבה והיא

תיתן זמן ליועץ המשפטי.

היועץ המשפטי של הוועדה עומד אתכם

בקשר קבוע, אוהד ורגיש. אני מרגישה שאנחנו מוסרים את הדבר לידיים נאמנות.

במקביל אני אנהל דברים עם השר. במקביל זה יבוא לוועדת השרים, ולכן חשוב.

שתהיה הסכמת המשרד. אם זו תהיה הצעה של חברי הכנסת, אפשר למשוך את העניו

הרבה הרבה חודשים ואולי אפילו שנים.

בהזדמנות זו אני מבקש לעמוד על עוד

נושא. יצאה תקנה חדשה להתחיל להגדיר

מחדש את העוורים לצורר פטור ממס הכנסה. במשרד האוצר טוענים שמשרד העבודה

והרווחה לא פעל כהלכה והיו שקיבלו פטור שלא כדין.

האנשים יופנו למוסד לביטוח לאומי

ואחוז הנכות שייקבע לצורר מתו פטור ממס הכנסה ישונה. זה עלול לפגוע

בציבור שלנו בצורה קטלנית. יש לנו כבדי ראיה שאולי רואים קצת אבל למעשה

אינם יכולים לעשות יותר משעושה עיוור.

במי זה תלוי? באוצר?

כן. לפי ההוראה תוקף הפטורים הוא

עד 31 במארס 1986. הוראה בעניו זה

לא הגיעה לשום גוף. יש רק הודעה למס הכנסה שהפטורים כוחם יפה עד 31

במארס וצריר ללכת לוועדה של הביטוח הלאומי שהיא תקבע. עלול להיות מצב

שהעוורים יהיו ביו הכסאות, לצורר זה בביטוח הלאומי ולצורר אחר - במשרד

העבודה והרווחה.

תעודת העיוור שמוציא משרד העבודה

והרווחה היא לצורר מתו שרותים ולא

לצורר פטור ממס הכנסה. רק נכה שיש לו 100% נכות פטור ממס הכנסה. התקנה

של מס הכנסה שונה מהתקנה שלנו למתו שרותים.

אנחנו רוצים לעזור. היועץ המשפטי

יישב אתכם והוא יעלה על הכתב את

כל הבקשות שלכם. אינני מוציאה מכלל אפשרות שבחלק מהם אנחנו יכולים לטפל.

אינני בטוחה שנוכל לטפל בכל הבקשות אבל בחלק אולי נוכל לעזור.



עקרונית אנחנו הולכים לקראת חקיקה.

גם המשרד בעד, וזו התקרמות גרולה.

תוך 6 שבועות נחזור לדיון על

הצעה מוסכמת על רעת משרר העבודה והרווחה והיועץ המשפטי של הו וערה.

אשר לרברים הנוספים - היועץ המשפטי לווערה יעלה אותם על הכתב.

בקשר לתביעות - יש תזכיר מפורט

של העוורים.

אני מבקשת שיהיה סרר קדימויות.

לא בכל נוכל לטפל. אם יש תזכיר -

צריך לראות מה יש בו. אולי יש נושאים שאפשר לטפל בהם ואולי לא. אנחנו

לא יכולים להיות אגף במשרד העכורה והרווחה. אנחנו וערה של הכנסת. אנחנו

רוצים לעזור לכם. אני מבינה שיש קשיים. היועץ המשפטי יישב אתכם. תעברו

על הרשימה, תבררו 3-2 רברים שמעיקים עליכם מאר ונראים לכם חשובים ביותר

ונראה איר אנחנו יכולים לסייע לכם.

תורה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.00.