הכנסת האחת-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 156

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ד', כ"ז בטבת תשמ"ו, 8.1.86, בשעה 9.00

חברי הוועדה: היו"ר א' נמיר

ח' גרוסמן

אי שוטטק

י' פרץ

שי שלמה

מוזמנים; חה"כ ר' איתן

די לאונוב - מדריך קבוצת עבודה ברשת עמל

צ' בן-חיים - מנהל מח' חניכים ברשת עמל

מי מרקוביץ - מנהל קבוצות עבודה

יי ארז - יו"ר ועד עובדי עמל

י' קרונר - מנהל יח' חניכות נוער במשרד העבודה

אי אגמי - יו"ר רשת עמל

פי בו-עזרא - מדריך קבוצת עבודה

א' אדלר

הקצרנית; ת' בהירי

מענק נסיעה לנערים ונערות המועסקים בבסיסי

צה"ל ובבתי-חולים ( הצעת חה"כ ר' איתן)



מענק נסיעה לנערים ונערות המועסקים בבסיסי

צה"ל ובבתי-חולים ( הצעת חה"כ ר' איתן )

היו"ר אי נמיר;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. הנושא שעל סדר-היום הוא מענק נסיעה

לנערים ונערות המועסקים בבסיסי צה"ל ובבתי-חולים, על-פי הצעתו של חה"כ רפאל

איתן. (היו"ר מציגה את הנוכחים)

לפי בקשתו של חה"כ רן כהן, בעקבות הפגנתכם , הועלה הנושא בוועדת העבודה

והרווחה הוחלט לפנות אל שר העבודה והרווחה. פניתי אליו במכתב, וקיבלנו תשובה בה

נאמר:"על-פי הסדר מיוחד, הצלתנו למנוע בשלב זה את ביטול התשלום לנערים מקבוצות

עבודה". אפשר היה אולי לומר כי בכר נפתרה הבעיה, אך מאתר ואני מכירה את משרדי

הממשלה , הייתי רוצה שנפרוש כאן היום יריעה רחבה יותר. לכן לא ראיתי כל סיבה שלא

לקיים היום את הדיון.

די איתן;

איני צריך להסביר את מהות הבעיה לנוכחים כאן. דברי אמורים היו להיות מופנים

לחברי הוועדה שאינם כאן לעת עתה. הפעילות בה מדובר מכוונת לקבוצת אוכלוסיה מתיזת

לגיל גיוס, שהצבא עם המערכת הרגילה שלו, לא היה יכול ולא היה מאורגן לטפל בה,

כפי שרשת עמל מסוגלת. יתד עם זאת, הצבא העמיד לרשות פעילות זו אמצעים טכניים -

מקומות עבודה, הדרכה וכלי עבודה, בעוד שאת הוצאות הנסיעה שילם משרד העבודה.

דמי-הכיס לנערים אלה שולמו אף הם על-ידי משרד העבודה. הנושא עלה לדיון כתוצאה

מביטול דמי האש"ל והתעוררות התשש כי הנערים האלה יפסיקו לבוא. עם הגשת ההצעה

לסדר-היום, שוחתתי עם שר העבודה והרוותה. בד בבד נוכרותי לדעת כי מתחילה התעוררות

סביב הנושא. הגיעו אלי מרריכי קבוצות העבודה, דני, שוש ופרוספר, ושסתו את

בעיותיהם. הנושא החל לצבור תנופה, ושר העבודה והרוותה הודיעה שהבעיה נפתרה.

בתחילה סוכם על הוצאות נסיעה ואתר-כך על דמי כיס. באותו זמן שודרה גם כתבה ב"ערב

תדש" , אשר הביאה את הנושא לידיעת הצבור. ההרגשה היתה שכל הגורמים מגיעים

לסיכום.

טוב שהגיעו לכאן הגורמים העוסקים בנושא, אך חבל שחברי-הכנסת אינם נמצאים

כאן. איני רוצה שיווצר מצב בו בכל שני ותמישי נצטרך להגן על פעילות זו. גם אם

הבעיה הטכנית נפתרה, יש לנו במה לדון היום, כדי למנוע סכנה של הפעלת גרזן

הקימוצים בעתיד. אם תהיו זקוקים לעזרתנו, על מנת להגדיל את היקף הפעולה , נשמת

להגיש לכם כל סיוע לשם-כך. אני משוכנע שגם יו"ר הוועדה תהיה שותפה למטרה זו,

ועל-פי ההתפתתויות בשבועיים האתרונים אני סבור שנוכל להזיז את הענין.

אי אגמי;

אני מבקש לפתות בשתי הערות; ראשית, אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה

ולחברי-הכנסת רן כהן ורפאל איתן, על שמצאנו אצלם אוזן קשבת בכל הנוגע לבעיות

שאתרים דוחקים הצדה. לא הייתי צדיך להיות כאן היום, אך השבתי שמן הראוי לעשות

זאת. אני תושש אין תברי-הכנסת יודעים את כל האמת בנושא זה: במקום כלשהו הותלט כי

יש להקדיש מאמצים לתלק התזק יותר של אוכלוסיית הנערים העובדים - לבתי-הספר

התעשייתיים ולבתי-הספר לתניכים, אך לעזוב את קבוצות העבודה. הרעיון שעמד מאתורי

קבוצות העבודה היה, לאסוף נערים אלה, שאינם עובדים ואינם לומדים, בקבוצות של

12-14, להעסיקם בבתי-תולים ובמתנות צה"ל ובדרך זו להקנות להם הרגלי עבודה והרגלי

חיים נכונים. זהו מפעל שהוכית את עצמו, אך אני שומה התבטאויות מפי אלה שעוסקים

בנושא במשרד העבודה, ולצערי הרב גם בנוער-העובד-והלומד, כי המפעל לא הוכית את

עצמו ואין הוא נותן למעשה הכשרה מקצועית.

אני מכיר את הנושא ארבע שנים. מדובר כאן בנערים גילאי 16 עד 18. אני סבור

כי זהו אתד המפעלים שהוכיתו את עצמם. נערים אלה נקלטים אחר-כך בצבא, וגם לאתר

השרות הצבאי הם מרוויתים את לתמם במקצוע שרכשו. 85-90% מהם נקלטים בצבא. המחשבה

שאלמלא המסגרת הזו, חלק מהנערים היו אבודים מראש, היא שמדכאת אותי. אך לצערי הרב



ישנם יותר מדי כאלה החושבים שחבל להשקיע באוכלוסיה זו מאמץ חנוכי.

מי דוגל בגישה הזו?

יש אנשים שמדברים כר.

אי אגמי;

בארבע השנים האחרונות הצטמצם המפעל ב .30%-איני בטוח שאלה שמתנגדים

לפרוייקט, הקדישו אי-פעם יום אחד כדי להכירו מקרוב. בין הנערים שבטיפולנו ישנם

כאלה, שהיתה זו הפעם הראשונה עבורם לעזוב את מקום מגוריהם או להתארח בבית-ספר

שדה. הפרוייקט משותף להסתדרות - לרשת עמל, למשרד העבודה ולעמותה. הילדים האלה

מבלים שלוש פעמים בשנה בבית-ספר שדה (במעגן-מיכאל, באלון תבור או במעלה

אפריים). הם מטיילים בארץ ופעם בשנה אנו מארגנים חודש למודים מרוכז לטובים

שביניהם באחת האכסניות.

1

אילו היו נוכחים כאן נציגי ההורים או התלמידים, איני. בטוח שהם היו יודעים

מה הם צריכים לתבוע. הם יודעים שטוב להם בקבוצת העבודה. ישבתי עם הילדים בשידור

חי בקול-ישראל, וראיתי כי אין הם יודעים על מה הם צריכים לדבר. לכן נרתעתי

מלהביאם לכאן.

אם יש מקום למאבק, הרי הוא על השאלה מדוע לא תהיינה 80 ואף 90 קבוצות כאלה.

אומרים לי כי ישנם כמה אלפי ילדים שאין להם כל מסגרת חנוכית, כאלה שלא ימצאו

מקומם בבית-ספר תעשייתי או בכיתות מסודרות במסגרת אחרת.

ו

כמה נערים כאלה ישנם?

על-פי דו"ח ועדת אדלר -7000.

לפני שנה ערר הנוער-העובד סקד ממנו התברר כי ישנם כמה אלפים כאלה. הצענו

למשרד- העבודה רשימה של נערים שמתדפטים על דלתותינו ואיננו יכולים לפתוח עבורם

קבוצות עבודה או כיתות למוד, כי אין לנו תקציב לשם-כר. לפני כמה שבועות פתחנו

עוד שלוש קבוצות, אר יש מקום לפתיחתן של עוד כמה עשרות קבוצות. לא ייתכו שנפגע

בכל פעם במסכנים האלה. השאלה היא, כיצד לקיים את המסגרת הזו כחלק ממערכת החנור

וההכשרה המקצועית. קודם חנור ואחר-כך הכשרה מקצועית. אני יודע כי קיימת החלטה

עקרונית שלא להרחיב את המסגרת הזו.

היכן קיימת החלטה כזו?

במשרד האוצר אשר אומר כי נסתפק ב-50 הקבוצות הקיימות. קרן האבטלה החליטה

בכל זאת לפתוח עוד 10 קבוצות עבודה עד ה-1 באפריל (על-פי שנת תקציב). האם ב-1

באפריל ישלחו את הנערים לרחובות? אותם נערים צריכים לקבל יום למודים אחד בשבוע.

במה שנוגע לצה"ל, הדבר נעשה, חיילות מלמדות אותם שעה-שעתיים ביום. אר את יום

הלמודים שהמדינה צריכה לתת - אין היא נותנת. אומרים לנו: למה לתת יום למודים



לקבוצה של 14 נערים? עדיף לאסוף יחד 33 נערים, אך כל הענין הוא בכר שגם בקבוצה

של 14, קשה לנערים אלה ללמוד, כיצד יישבו יחד 33 נערים? לכן נוצר מצב שגם

הקבוצות שאושרו, אינו מקבלות את יום הלמודים המרוכז. הבעיה המרכזית היא, כיצד לא

להשאיר את הנערים האלה מנותקים מן החברה. במסגרת יום הלמודים המרוכז, הם אמורים

להפגש עם נערים לומדים , למרות שהם לומדים בכיתה נפרדת. עתה גזלו מהם גם את היום

הזה, כי מישהו באוצר החליט שלא כדאי להשקיע בילדים אלה. שאלתי את אחד מפקידי

האוצר, מה היה קורה אילו ילדו היה צריר להגיע למסגרת זו.

זאת

כל עוד לא יהיה במדינת ישראל חוק וזנור חינם בבית-ספר תיכון, אשר יבטיח כי

כל ילד יקבל את המסגרת המגיעה לו, לא יימצא פתרון לבעיה. צריר להבטיח קיומן של

מסגרות מכוונות, גם בית-ספר תעשייתי וגם קבוצות עבודה. מחוק חנור תינם יממנו את

למודי כולם.

כל האישורים שקיבלנו הם עד ה-1 באפריל. גם המענק, גם הוצאות הנסיעה וגם יום

הלמודים. הצעתי לשר העבודה, למנכ"ל ולפקידים, כי אנו כרשת נעזור לבצע את השליחות

הזו, אר האישורים שניתנו לנו הם עד ה-1 באפריל. חלק מהאישורים הקודמים, היו אף

הם עד ה-1 באפריל. אנו עלולים לעמוד ב-1 באפריל במצב בו כלד הפרוייקט יהיה בסימן

שאלה, ויש למנוע אפשרות זו בעוד מועד.

מאחורי הקלעים מתנהל וכוח על עצם קיומה של המסגרת הזו. אני מצדד בקיומו?.

אני יודע שיש חברי כנסת שיאמרו כי המדריכים תפקידם ללמד סנגוריה על עבודתם, אף

אני מכיר את המדריכים האלה באופן אישי, ואני יודע שיכלו לבצע עבודות קלות

ומשתלמות יותר. הגעתי למסקנה שמה שמדריר אותם הוא אהבת הילדים ותחושת השליחות.

להערכתי, יש מקום לקיומן של 90 ואף 100 קבוצות ברחבי הארץ. אין דרר אחרת,

אם אנו רוצים לתת את מינימום החנוך לאוכלוסיה זו. צריך להבטיח שאותם נערים

יקבלו את המגיע להם - יום למודים בשבוע. צריר להבטיח שהמפעל כולו לא יעמוד

בסימן שאלה.

כל מדריך מטפל ב-14 ילדים. ניתנה הוראה לקצץ את השעות הנוספות ואת כל

התוספות הניתנות למדריכים אלה. המדריכים שואלים אותי, מדוע אין נותנים להם כל

תמורה עבור עבודת השעות הנוספות שלהם, במסגרתה הם מבקרים גם בבתי הנערים. לפעמים

המדריך הוא היחיד היודע מה מטריד את משפחתו של הנער. האם על-ידי פגיע בתשלום

עבור שעות נוספות למדריכים אלה, נציל את כלכלת ישראל הרופפת? אם ישנו מאבק צודק

בימים אלה, הרי זה המאבק שאנו מנהלים. יש לעשות כל מאמץ, כדי שהפרוייקט יקבל את

התקציב המלא המגיע לו. יש להגדיל את מספר הקבוצות עד ל-80-90. יש לזכור כי טיפול:

ב-13 נערים במסגרת קבוצת עבודה, קשה לעיתים יותר מטיפול בכיתה בת 60 תלמידים

אחרים. אין מדובר כאן בשאלה תקציבית אלא בשאלה אנושית.

אני מבקשת לשמוע מנציג משרד העבודה, כמה קבוצות כאלה קיימות. לאיזה

אגף במשרד העבודה אתם שייכים?

אנו שייכים לאגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה. אני אחראי למשמר שאורי הציג,

ואני רוצה להסבירו. האגף שלנו וכל הפעולות הקשורות בנוער קוצצו בהשוואה לשנה

הקודמת ב-40% אך קבוצות העבודה לא קוצצו באותו שעור. הגרעון קיים כתוצאה מכך

שבשנה הקודמת עבדנו על בסיס משיכת יתר של 40%. כך עבדנו עד שהוחלט על חוק יסודות

התקציב. מאז אין כל אפשרות לבצע חריגות תקציביות. קיימת הנחייה חד-משמעית של

לשכת השר, לבטל פעולות קטנות. להחלטה זו יש מחיר. שר העבודה החליט, עם כל הכאב

והצער, לסגור קבוצת עבודה בת 8 נערים בקרית-שמונה, על מנת לאפשר פתיחתה של קבוצה -

בת 15 נערים במקום אחר. למרות שאנו מודעים לכך שדווקא האוכלוסיה הנזקקת ביותר,

היא זו שצריכה להיות מטופלת בקבוצות קטנות, נאלצנו לפגוע בפעולות אלה. אנו כאנשי

מקצוע, צריכים לדאוג לכך שמכל שקל שעומד לרשותנו, יוצא חלק לחנוך, אך אני מודה

בכך שאמרתי כי יש לקבוע סדר-עדיפויות, ובמקום ראשון יש להעמיד את הקבוצות

התעשייתיות, שבאפיונן אינן שונות ביותר מקבוצות העבודה.



היו"ר א' נמיר;

מי מטפל בהן?

י' קרונר;

עמל, אורט, נעמ"ת, תורה ומלאכה ומסגרות קטנות אחרות.

היו"ר אי נמיר;

הבעיה מתחילה בפיצול ביו מסגרות קטנות.

שר העבודה פנה להסתדרות וביקש איחוד מסגרות. אנו נמצאים באותו צד של המתרס,

גם אני נאבק על קיום מסגרת קבוצות העבודה, אך מחובתי לדאוג לקיומה של המסגרת

בכללותה. תפקידו של המשרד לקבוע סדר-עדיפויות. אין זה אומר פגיעה בקבוצות עבודה.

הפגיעה בהן היתה בגלל הצורך בהתייעלות , אחוד קבוצות קטנות וצמצום מספר הקבוצות.

החזר הוצאות נסיעה לא היתה בעיה של קבוצות העבודה אלא של כלל המערכת שלנו.

כולל נערים במסגרות תעשייתיות. המערכת שלנו לא יכלה להחזיר הוצאות נסיעה. יש

לנו עשרות תזכירים וקיימנו דיונים רבים עם האוצר בנושא זה. החזר הוצאות הנסיעה

מוסדר עד סוף השנה ולא עד אפריל.

בענין מענק ההכשרה, פנינו לאוצר ואמרנו כי זוהי נשמת הענין, אך האוצר אמר

כי אין לו תקציב למטרה זו. האוצר קיצץ בכל סעיף המענקים, וכאשר נתגלה כי נפלה

כאן טעות, אי אפשר היה עוד להחזיר את הגלגל אחורנה.

שלושת השותפים לקרן למניעת אבטלה הם ההסתדרות, התעשיינים ומשרד העבודה

והרווחה.

היו"ר אי נמיר;

בקרן ישנם סכומי עתק, הממנים נושאים אחרים בתקציב משרד העבודה, שאין להם כל

קשר עם נושא האבטלה.

יי קרונר;

פנינו אל חקרו בעוד מועד, וביקשנו את עזרתה במימון קבוצות העבודה. הקרן

התנגדה, כולל נציג ההסתדרות ובוודאי נציג התעשיינים. רק במועד מאוחר הסכימה הקרן

לממן 10 קבוצות עבודה, אך לא את הנושאים הנלווים.

היו"ר אי נמיר;

מיהו נציג ההסתדרות בקרן?

י' קרונר;

עוזי בלוך. הקרן לא הסכימה למענקי הכשרה. גם האוצר אומר שאין מקורות

לשם-כך, ורק לאחר התעוררות צבורית הסכימו לממן את ההוצאות לשלושה חודשים עד

ל-3.ו3.

אי אגמי;

הקרן מממנת גם את בתי-הספר העיוניים? האם גם מערכת החנוך של משרד החנוך

נזקקת למענקים אלה, או ששם הדברים מוסדרים בחוק



יי קרונר;

הבעיה העקרונית היא שקיים כאן חוסר צדק מושלם. משפטנים אומרים שאין בעיה

משפטית להחיל את תקציבי חוק חנוך תיכון חינם גם על הנערים העובדים, אר הבעיה

היא צבורית-חברתית. פנינו עוד לפני תהילת שנת הלמודים אל שר האוצר, אל המנכ"ל

ואל הממונה על אגף התקציבים. אמרנו כי המצב זועק לשמיים, לא ייתכן שכאשר חנוך

ממומן מכספי משלם המיסים והבטוח-הלאומי, יהיה כסף למימון מערכת ההנור של משרד

התנוך, אך לא למערכת התנור של משרד העבודה.

אם נחזור למסגרת התקציבית, יש לנו שתי אלטרנטיבות: לוזלק את כל הכסף שיש לנו

כבר בתהילת השנה, להשאיר 10% לרזרווה וכאשר הקרן תאשר העברת כספים נוספים -

נעביר אותם גם אנו . אמרנו כי כדי להקל על המצוקה, נהלק כבר בתחילת השנה את כל

מה שעומד לרשותנו. לשם-כר פתחנו במערכה צבורית וביקשנו לגייס מקורות נוספים.

הקרן אישרה לנו כספים, אר המשרד לא יכול היה לאשר אפילו 7 שעות נוספות. מה שפעם

יכול היה לאשר כל פקיד מחוז, אין השר יכול לאשר היום על-פי חוק יסודות התקציב.

לכן לא קיבלנו אף אגורה לנושא זה.

האם השארתם אותו מספר מפקחים שהיה לכם מקודם?

יי קרונר;

לא. יש פיטורים בהיקף של 25% במשרד.

צי בן-חיים;

הגשתי לוועדה נייר מפורט, הכולל נתונים סטטיסטיים. בסעיף ח' אני מעלה בעיה

עקרונית אשר עלולה לקבוע את גורל קבוצות העבודה לעתיד. נשאלה כאן שאלה, כמה

נערים כאלה ישנם במדינת ישראל. זוהי שאלה שקשה מאד להשיב עליה. גם ועדת אדלר

התלבטה בשאלה זו, שכן הנערים האלה אינם רשומים בשום מקום. בשנתון הסטטיסטי

מופיעה סטטיסטיקה המתייחסת לכל מערכת החנוך, אך מערכת החנור של האגף להכשרה

מקצועית במשרד העבודה אינו מופיע שם כסעיף נפרד. ידוע כי % 83 מכלל הילדים לומדים

בבתי-הספר התיכוניים, אר לא ברור כמה מהנותרים נמצאים במסגרות אורגניות, כמה

לומדים במסגרות הנור מיוחדות שונות וכמה במסגרת משרד העבודה.

היו"ר אי נמיר;

האם אינכם יודעים כמה מתור ב 17%-הללו נמצאים במסגרות החנור האחרות?

צי בן-חיים;

יקונן הערכות בענין זח. ההערכה היא שכ-3-4% נמצאים מחוץ למערכת כולח. היות

וכל הנערים האלה באים משכבה חברתית-כלכלית נמוכה, קיימת גם בעיה של עריכת מפקד.

כל הנערים מגיעים אל קבוצות העבודה רק לאחר חיפושים שלנו אחריהם.

יי קרונר;

במרוצת השנים גילינו כי המקור המהימן ביותר הוא השנתון הסטטיסטי. 83%

לומדים ואינם עובדים, 5.8% מדווחים כי הם לומדים ועובדים, יחד אנו מגיעים ל-87%.

נותרו 17% מתוכם 3-4% שעובדים ואינם לומדים, כלומר ישנם 8-9% שלא עובדים ולא

לומדים,

האם הנתונים כוללים גם את הסקטור הערבי?



י' קרונר!

בוודאי. 9% שאינם עובדים ואינם לומדים מסתכמים ב-29 אלף. מדובר ב-4 שנתונים

שמהווים יחד 290 אלף בני-נועד. 9% הם בערר 29 אלף. כל זאת על-פי נתוני השנתון

הסטטיסטי של 1985, המתייחסים לנתוני 1984 (לוח י"ב). הכוונה היא לבני 14 עד

17. כאשר התחלנו לפרק את המספר הזה, והתברר כי חלקן של הבנות , בעיקר הבנות

הערביות , גדול ביותר. בסקטור הערבי ובסקטור היהודי החרדי, קיימת נטיה לשמור על

הבנות בבית. יתרה מזו, נערים יכולים להתגייס מגיל 17 וחודשיים, וגם נערים אלה

נכנסים לסטטיסטיקה של לא עובדים ולא לומדים.

היו"ר א' נמיר;

כמה נערים יהודים ישנם בתוך ה-29 אלף?

יי קרונר;

איני זוכר בעל-פה. האומדן הוא שמדי שנה מתגייסים כ-5000--4000 נערים לפני

גיל 18. אם נקזז את הנערות היהודיות והערביות, נערים ממושבים העובדים במשק ביתם

ואינם לומדים, נגיע למספר המשוער של נערים שאינם עובדים ואינם לומדים. אנו

יודעים שרוב הנערים שאינם עובדים ואינם לומדים, נמצאים בין אלה שנמצאים שנה לפני

הגיוס לצה"ל. ההתפלגות אינה שווה בין השנתונים. אנו מניחים כי כ-7000-8000 נערים

נמצאים בקטגוריה של לא עובדים ולא לומדים, והם יעד להתערבותנו.

אותם נערים חייבים לקבל טיפול במקום המגורים שלהם. אי אפשר להביאם

לבתי-הספר האזוריים מרצונם ההופשי. כ-14 נערים נמצאים בכל קבוצה מ-59 קבוצות

העבודה, באזור המרכז ישנן קבוצות המונות 20 בני-נוער. הן מועסקות במחנות צה"ל

בהם התנאים להדרכתם חיוביים ביותר. לעומת זאת , בצפון הארץ יש לנו קבוצות קטנות

יותר, אותן אנו מסיעים לבסיסי צה"ל ברמת-הגולן.

לא קיימת תחרות בין אורט לבין רשת עמל. במקום בו פועל אורט, אין אנו פועלים

באותן מסגרות. לאורט יש בתי-ספר מקצועיים ומסגרות טיפול לרמה הגבוהה יותר של

הנערים. לעומת זאת רשת עמל עוסקת באוכלוסיה החלשה יותר.

אני רוצה להתייחס לסעיף חי בתזכיר שלי; הבעיה המרכזית היא שחוק חנוך תיכון

חינם אינו כולל את מסגרות משרד העבודה. נער אשר לומד במסלול המעשי-המקצועי,

הקרוב באופיו למסלול שלנו, מקבל 3.6 שעות למוד בשבוע. נער מקבוצות העבודה , מקבל

רק 3 שעות שבועיות. 20-30% מהנערים האלה באים ממשפחות חד-הוריות, משפחות שבטיפול

משרד הסעד. עד לפני שנתיים היו במחנות צה"ל מטגרות של המשך טבעי לקבוצות העבודה.

מזה שנתיים בוטלו התקנים האלה. המשרד, בטיוע העמותה, גייס אמצעים להפעלת מאה

תקנים, אך גם מסגרת זו נגמרה, והיום הניר בסטטוס של בוגר קבוצה עבודה, אינו יכול

למצוא את מקומו במחנות צה"ל.

נושא אחר אשר נפגע הוא פעילות הגדנ"ע. ראינו בכר את אחד הנכסים, אר קיבלנו

מכתב מהגדנ"ע בו הם מבקשים כי נממן את הוצאות התחבורה עבור המדריכים, דבר שאין

באפשרותנו לעשות. גם זהו נושא שחייב למצוא את תקונו.

י' קרונר;

בזמנו היה נהוג שהצבא מחזיק את האזרחים עובדי צה"ל, אך בגלל המצוקה הגדולה

ביקש צה"ל ממשרד העבודה לממן את מחצית התקנים, כאשר לב"י תממן את המחצית השניה.

משרד העבודה נוכח לדעת כי כל נסיון במסגרת זו עולה כמו החזקת קבוצת עבודה שלמה,

והודיע כי אינו יכול להמשיך בכך. משרד העבודה הציע לצבא לשלם את משכורות החניכים

עובדי צה"ל, אך צה"ל לא קיבל את ההצעה.



חי גרוסמן;

מהי העלות של כל נער כזה?

יי קרונר;

300 אלף שקל כמשכורת הודשית. מתוך סכום זה מקבל החניך עובד צה"ל 180-200

אלף שקל לחודש. הצבא הפסיק לקבל חניכים נוספים, והיום נמצאים במסגרת זו רק 45

נערים שהם אזרחים עובדי צה"ל בשכר,

חי גרוסמן;

כמה נערים נמצאים בקבוצות העבודה?

יי קרונר;

כ-700.

די לאונוב;

אני מדריד קבוצת עבודה בצריפין, מטעם ביייס עמל ברמלה. לדעתי עדיין לא נפתרה

בעית הנסיעות, למרות מה שאמר כאן יצחק קרונר. כל הנערים שלי, אשר מגיעים

לצריפין, עדיין צריכים לממן את הוצאות הנסיעה מכיסם. משער הבסיס הם צריכים לקחת

אוסובוס עד למקום העבודה, בנוסף לנסיעה בתור העיר, שגם אותה הם צריכים לממן. אני

חש שכל הזמן פוגעים בכלים העומדים לרשותי. אם אני רוצה להחזיק במסגרת נער יתום,

ולא לזרוק אותו לרחוב לאחר שנה, אני יכול לעשות זאת רק אם אוכל לתת לו שכר אותו

היה מקבל אילו עבד בחוץ, אך אין לי כל אפשרות לתת לו שכר. במשר השעתיים הראשונות

בכל יום, הנערים מסתובבים בשסח מבלי ללמוד, כי חסרות לנו שעות חוראה. הייתי

מעדיף לארגן עבור הנערים פעילות חברתית בתור בסיס צה"ל, כי שם עומדים לרשותי

כלים שאינם קיימים מחוץ לבסיס, אך גם את הפעולה הזו איני יכול לבצע. אני חושש

להוציא נערים מקבוצת העבודה לעבודה בחוץ, גם אם הם יכולים למצוא עבודה, כי אם לא

יהיו בקבוצה 15 נערים, עלולים לבטלה. אנו נמצאים במלכוד. אשתי העוסקת בחנוך

מיוחד, מספלת ב-7 ילדים בעזרת מסייעת. אני צריך לעסוק ב-15 נערים הקשים כמו 100,

וזאת כאשר כל הזמן פוגעים בכלים העומדים לרשותי. פגעו גם בשעות הנוספות שלנו,

ועוד מעט נרגיש כשליחים המבצעים עבודתם בהתנדבות.

היו"ר אי נמיר;

אני מחזיקה בידי את דו"ח הקרן למניעת אבטלה. התקציב המאושר של הקרן ל-1985

הוא 2.680 מליארד שקל, להכשרה והסבה מקצועית. לקבוצות עבודה ולנוער מובטל התקציב

הוא 90 מליון שקל. בפועל הוצאו 19 מליון שקל. אמדן ההוצאות הוא 41 מליון שקל

וההוצאה הסופית ל-985ו היתה 60מליון שקל, כלומר 30 מליון שקל כלל לא הוצאו.

חי גרוסמן;

מי יוכל לענות לנו, מדוע אין מוציאים את הכסף?

היו"ר אי' נמיר;

רק המנכ"ל או השר. היתה לנו תחושה שיש כאן כסף רב שאין מוציאים. בסעיף

מענקים לקבוצות עבודה הוצאו 10 מליון שקל מתוך 50 מליון שבתקציב. נצטרך לשאול את

האחראים על הקרן, מדוע הכסף לא הוצא.

די לאונוב;

ברצוני להעיר הערה נוספה; המענק שנער כזה מקבל הסתכם ב-18 אגורות חדשות,

ולאחר העליה האחרונה הגיע ל-50 אגורות חדשות. זוהי בדיחה. על-פי חשבוני, כל נער



מוציא על 4 נסיעות 1.5 שקלים חדשים, כלומר הרבה יותר ממה שהוא מקבל.

היו"ר אי נמיר;

במשרד העבודה מקבלים החלטות, חלקן יפות. השאלה היא מה קורה בשטח. אם מדריך

אומר לנו כי הענין אינו מסודר, זה מה שקובע ולא מה שהמשרד אומר.

שי דהאן;

אני מדריכה בבסיס חיל-הים בחיפה. אני עובדת במערכת כבר שש שנים, וכל שנה

אני שומעת על קיצוצים נוספים בפעולת קבוצות העבודה. יש לנו רושם שמשרד העבודה

מקבל החלסות שאינן מגיעות כלל לשסח. התקן לקבוצת עבודה הוא 15 נערים. כל זעזוע

גורם לאי ידיעה ולפליטת נערים לרחוב. צריר לזכור כי נערים אלה אינם מגיעים אלינו

לבדם, אנו צריכים לאתר אותם במקומות שלעיתים אנו מתביישים להכנס אליהם, כמו

מועדוני סנוקר. לרבים מן הנערים האלה הורים מובטלים, וקבוצת העבודה היא המסגרת

היחידה המסוגלת להעניק להם הרגלי עבודה, ולפעמים גם ארוחת בוקר וצהריים שאינם

יכולים לקבל בביתם. בתחילת השנה קלטנו עשרות נערים. באף שנה קודמת לא היה לנו

היצע כזה של נערים . רבים מהם מגיעים במצב אישי קשה ביותר, אחדים הסתבכו

בפלילים, אחד משופטי הנוער הודה לנו על שאנו מעניקים לנערים אלה מסגרת. בתחילת

השנה נאלצנו לומר לנערים אלה כי אין לנו 18 שקלים ועוד 40 שקלים עבור נסיעות

עבורם, לכל יום עבודה. לא יכולנו להסתכל בעיניהם.

הכסף ישנו, אך לשטח הוא לא מגיע. אם הנערים עוזבים את המסגרת, אנו צריכים

להתחיל את הפעולה מחדש. במקרים רבים אנו צריכים לשחררם מהמשטרה, לאחר שהספיקו

להסתבך עם החוק. אנו משיקיעים בנערים אלה עבודה רבה מאד , במשכורת שאיני רוצה

להתייחס אליה. אנו מרגישים שמשרד העבודה מתעתע בנו. אני חשה שהמערכת כולה

מתמוטטת. איני יודעת כיצד השיגו פתאום את 50 האגורות החדשות למטרה זו? אילמלא

הצלחנו להגיע אל חה"כ איתן, איני יודעת אם מישהו היה מודע בכלל לקיומנו.

התרוצצנו בין השר למנכ"ל, והם אמרו לנו שאין כסף לפעולה קטנה, וההוראה היא לבטל

את כל הפעולות הקטנות. האם לא עדיף למדינה להשקיע בנוער הזה את הסכומים הקטנים

האלה, ולחסוך בעתיד השקעה גדולה במוסדות שקומיים? אני חוששת שהבעיה שנראה עתה

כי נפתרה, תחזור ותעלה בעוד כמה חודשים. עבור נסיעות עירוניות אין משלמים לנערים

עד היום. המסקנה היא שישנם נערים השווים יותר וכאלה השווים פחות. את 900 השקל

יש למדינה לתת , אר לא את 400 השקל.

ח' גרוסמן!

האם אתם רואים בקבוצות העבודה משהו השווה הכשרה מקצועית?

אין לי מילים כדי לומר כמה הפרוייקט הזה שווה. אנו מטפלים בנערים המגיעים

אלינו כשהם משוללים לחלוטין הרגלי עבודה ולמוד בסיסיים. אנו צריכים לתת להם

תוכן. חונכים, אנשי צבא הקבע בבסיסים, משגיחים עליהם ומדריכים אותם.

יי פרץ!

האם תוכלי לומר כמה נערים הגיעו אליכם בשנה האחרונה?

שי דהאן!

מדובר בנערים המגיעים לבית-הספר "אינטרניושנל" של רשת עמל, בקרית-חיים.

לפני שנה פעלו במסגרת בית-הספר 10 קבוצות, ולאחר שבית-הספר בנהריה נסגר, הוסיפו

עוד שתי קבוצות. בתחילת השנה מנתה כל קבוצה 15 נערים.



פ' בן-עזרא!

אני מדריך בבסיס מש"ה הנמצא בין טירה לחיפה. מה פרושו של יום חנוך עבור

הנערים מקבוצות העבודה? פרושו שאני צריך להעיר כל אחד ואחד מהם כל בוקר בביתו,

ולנהל איתו מלוזמה כדי להביאו לבית-הספר. אתמול הייתי בביקור בביתו של אוזד

הנערים. ההורים מובטלי את"א, האב לקה בשבץ לפני חודשיים, ובבית 15 ילדים. הנער

שבקבוצת העבודה הוא השלישי מאותה משפחה הנמצא במסגרת זו. האב בקושי מדבר, אך הוא

מה יהיה? לא יכולתי להשיב לו.

יי ארז;

הטיפול בנושא זה נמשך כבר מספר שנים. ועד העובדים של רשת עמל החליט לרוביא

את הנושא לתודעת הצבור . נערים אלה אינם זוכים ליחס שווה לזה לו זוכים נערים בכל

בית-ספר תיכון מקצועי רגיל. אנו צריכים להחליט אם אנו מטפלים בכל חלקי החברה

באופן שווה או לא. כנסת ישראל צריכה להבין שגם נערים אלה רובאים משכבות חלשות,

ראויים לתשומת-לב. עד לפני כמה חודשים היה תקציב גם למדריך עבור יום העבודה של

הנערים האלה. עתה יקצצו גם בכך. המדריך צריך לתת היום את הערבים שהוא מקדיש

לנושא בהתנדבות, כיוון שמשרד העבודה אינו מתקציב תשלום עבור שעות נוספות.

חי גרוסמן;

אם לומר את האמת, איני יודעת מה להציע. לא עולה על דעתי שאם קיימת מסגרת

אשר מצליחה - גם אם לא היתה צריכה להיות המסגרת היחידה הקיימת - נחסל אותה . אין

לנו היום שום מסגרת אחרת עבור נערים אלה, ואני סבורה שצריך היה לחשוב גם על

מסגרות אחרות, לאו דווקא בצה"ל. נראה לי כי הדבר החשוב ביותר הוא להקנות לנערים

אלה מקצוע. הכנסתם למסגרת אינה עומדת בסתירה ללמוד מקצוע, אך ביטול המסגרת

הקיימות היום הינה אבסורד.

מה שאנו צריכים לעשות הוא לתבוע ממשרד העבודה לקיים את המסגרת הזו בכבוד,

מבלי לקצץ בה כל הזמן. צריך שהכסף יינתן להם מתוך כבוד. אולי כדאי לתבוע כי

במקום שהדבר ניתן, המסגרת תורחב, אם המסגרת קיימת ומתפקדת, ואם ניתן בדרך זו

לפתור את בעייתם של בני נוער נוספים.

אני חוששת שבעוד כמה שנים אנו עלולים לעמוד בפני אותו מצב של, עזובה בקרב

בני-הנוער, שהיינו עדים לו לפני 2ו ו-5ו שנים.

ר' איתן;

הנושא אינו חדש והבעיה לא תיפתר עד מחר. ממה שמסתבר מדו"ח הקרן למניעת

אבטלה, אני סבור כי יש כאן מעשה פלילי. בסעיף אחר יש תקצ?ב עבור "גג לחייל",

בגובה של 5 מליון שקלים. גם תקציב זה לא הוצא, אך החיילים התחננו לפני כי יימצא

הכסף, ואני הייתי צריך לפנות לשם-כך אל גורמים אחרים. יש כאן סכום של t95מליון

שקלים אשר לא הוצאו למטרה שלה נועדו.

אני מציע שלוש הצעות: לא ייתכן שיהיו נזקקים שלא יטפלו בהם. כל מי שנזקק,

צריך להיות כלול במסגרת קבוצות העבודה - והמדינה תשבור את הראש מהיכן לקחת את

הכסף. אנימציע שהוועדה תגיש הצעת חוק שוויון בחנוך תיכון חינם לגילאי 14 עד 18.

לא ייתכן שיהיו בני 18 שלא יהיו כלולים במסגרת זו. אני מציע שנבדוק עם היועץ

המשפסי הגשת תביעה משפטית נגד שר העבודה, על אי ביצוע התקציב בסעיפים אלה.

ז

זה לא שייך לתביעה משפטית.



ר' איתן;

אם נבדוק, נראה כי גם במשרדים אחרים זה קורה: כסף מוקצה לנושאים מסוימים,

אף אינו מוצא. במקרה כזה אני מציע שנגיש תביעה משפטית. כל הברי הוועדה צריכים

להיות שותפים להגשת הצעת הוק שוויון בהנור לגילאי 14 עד 18.

ה' גרוסמן;

קודם כל אנו צריכים לתבוע קיום המסגרות כפי שהוהלט עליהן.

ר' איתן;

כאשר התחלנו לעבוד עם חבורת נשר, ראיתי מה ההשפעה שהיתה לכך על הסביבה

של אותם נערים, וההשפעה על הסביבה אינה פהות השובה מההשפעה על הנערים עצמם.

הנערים הקימו מועדון עבור ההורים, והדבר היה עבורם מקור גאווה.

וזוק שוויון בוזנור יאמר כי כל הנוער יהיה באותה מסגרת, והמדינה תדאג לכולם.

י' פרץ;

אני רוצה להצטרף להצעת רפול, אר אין צורך בחוק חדש אלא. בהחלת החוק וקיים על

כולם. באשר לאי ביצוע התקציב, לא נוכל להגיש תביעה משפטית. צריך יהיה להזמין

לכאן' את האחראים, על מנת שידווחו מדוע לא בוצע הסעיף הזה. אנו חייבים להוקיע את

השר הממונה או את המנכ"ל הממונה, על שלא העבירו את הכספים. הסנקציה שבידינו היא

לעכב כל הצעה של השר אשר תובא לאישור הוועדה.

אי שוססק;

צריך לשמוע אותם, לפני שקובעים עמדה.

י' פרץ;

האנשים בשטח דיברו כאן בצורה גלויה ביותר. המספרים שהקריאה יו"ר הוועדה הם

מספרים שנמסרו על-ידי משרד ממשלתי, והם זועקים לשמיים. אני רוצה לברך את

המדריכים ואני רוצה לאהל לכם שתמשיכו בפעילותכם, למרות כל הקשיים. אנו נהיה

מוכנים להתייצב לימינכם.

היו"ר א' נמיר;

כבר בכנסת הקודמת הגישו מספר חברי כנסת הצעת חוק הדומה לזו שהציע וזה"כ

איתן, אך היא לא אושרה לנו. כבר בתחילת הישיבה העברתי פתק למזכירת הוועדה, ובו

ביקשתי לפנות אל היועץ המשפטי לוועדה, שיניח על כולחננו כבר ביום ב' הבא הצעת

חוק בענין זה. אני בטוחה שנוכל לגייס קבוצה מרשימה של חברי-כנסת אשר יתמכו בה.

קיימת בעיה איומה של רבוי רשויות, שהיא האויב מספר אחד של הטיפול בנוער.

אני פונה גם להסתדרות; אין שום טעם שגם בתוכה תפעלנה מספר רשויות אשר תעסוקנה

באותן קבוצות אוכלוסיה. אנו מוציאים סכומים גדולים בגלל רבוי הרשויות

והכפילויות בצוותי העובדים. בכסף זה אפשר היה להקים קבוצות עבודה רבות נוספות.

מה שקורה בתחום זה במשרדי הממשלה, זוהי חגיגה גדולה. ביום ה' הייתי בסיור

בפרדס-חנה, פגשתי את העובדים בשכר מינימום בתעשיית עץ לבוד, אנשים העובדים עשר

שנים ויותר, מפרנסי משפחות עם כמה ילדים, המשתכרים לכל היות 360 אלף שקל לחודש.

ב"מפתן" בפרדס-חנה לומדים 53 בנים ובנות, וזהו מפעל "מפתן" הגדול בארץ. האגף

להכשרה מקצועית במשרד העבוז-ה אינו מכיר במסגרת זו שקבוצות הכנה לשרות צבאי. מספר

העובדים שם נמוך ביותר, בהתחשב במספר החניכים. ישנם מוסדות "מפתן" בהם רק 20 או

22 חניכים, ולהם אותו כח-אדם מקצועי כמו בפרדס חנה. כאשר נעסוק במשרד החנוך,

נראה איזו חגיגה קיימת שם. אף אחד אינו מצליח לרכז את הטיפול בנושא במסגרת משרד

אחד. עד אשר יאחדו את הרשויות, לא ייתכן שישאירו את כל הפקידים ואילו את הנערים

יזרקו.



בישיבה הקודמת דיברנו על הקרן למניעת אבטלה. לאחר הישיבה לא יכולנו לשים

אצבע על הנתונים, אך התהושה היתה שהכסף אינו מגיע ליעודו. על-פי ההלטת הוועדה

העבירה הקרן דו"ה לוועדה. בדף ה-אשוןשל הדו"ח מדובר על רזרווה של 97 מליון שקל.

אנו בוודאי איננו יודעים על מה מוציאים את הכסף הזה. בתקציב מופיע סעיף הוצאות

שונות. כל מי שהכין פעם תקציב, יודע כי בסעיף זה מכניסים את כל מה שאינו שייר

בדיוק לתקציב. בסעיף זה יש 376 מליון שקל. פרוייקט השלמת שכר - 150 מליון שקל.

להכשרה והסבה מקצועית - 90 מליון שקל, שהקרן מודה כי לא תוציא אותם. לכך יש

להוסיף מענקים לנוער ונושאים אהרים.

עם תביעה משפטית יש לנו בעיה, אך נבחן גם את האפשרות הזו עם היועץ המשפטי

של הוועדה. איני חושבת שהכנסת יכולה להגיש תביעה משפטית נגד הממשלה. מאחר ועל-פי

התקנון אנו צריכים לאשר את דו"ח הקרן, אבקש לזמן לכאן את חברי הנהלת הקרן. ננסח

מכתב אל שר העבודה והרווחה, נציין את הסעיף הזה ונבקש להעביר את הכסף ליעודו,

ולא לאפשר בשום צורה ואופן שהקבוצות האלה תצומקנה או תבוטלנה.

אני יודעת שיצחק קרונר הוא עובד מדינה, והוא חייב לבצע מדיניות גם אם אינה

מקובלת עליו. אך חשוב לנו לדעת את הנתונים, מהו סדר הגודל והאם מישהו יוכל לומר

באיזה חלק מהנוער הזה מטפלות חבורות הרחוב ו"מפתן". אני פונה גם אל המשרד,

שימציא לנו את הנתונים שבתחום הטיפול והפיקוח של המשרד, נתונים הנוגעים לרשת

עמל, לאורט, לנעמ"ת, ל"מפתן" ולהכשרה המקצועית, על מנת לדעת באיזה סדר-גודל

מדובר. נבקש לדעת מיצחק, כמה נערים כאלה אינם מטופלים בגלל מחסור בתקציב, ונפנה

לשר שלא יקצץ דבר עד לדיון ממצה במשרד העבודה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10.45)