הכנסת האחת-עשרה

מושב שני

נוסח לא מתוקו

פרוטוקול מס' 150

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

די י''ג בטבת התשמ''ו - 25 בדצמבר 1985 בשעה 9.00

חברי_הוועדה: א' נמיר - היו"ר

צ ' ביטון

ח' גרוסמן

ר' כהן

י ' פרץ

א' שוסטק

חבר-הכנסת י' ארצי

י' בריק - משנה למנכ"ל משרד העבודה והרווחה

י' ברק - היועץ המשפטי, משרד העבודה והרווחה

י' ירוו - מנהל מחוז תל-אביב, מטרד העבודה והרווחה

שי פרידמו - ראש השרות לזקן, משרד העבודה והרווחה

א' סעדון - משרד העבודה והרווחה

שי גרינברג - חברת מועצת עיריית תל-אביב-יפו וראש אגף שרותי הרווחה

אי לשם - מנהל האגף לשרותי רווחה, עיריית תל-אביב

די אליאב - ס/מנהל אגף שרותי רווחה, עיריית תל-אביב

ר' קפלן - משרד העבודה והרווחה

א' אדלר

מ' הלנברג

1)מצבם של הקשישים ברחוב טרומפלדור 40 בתל-אביב -

הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת יצחק ארצי

2) המצוקה התקציבית של הרשויות המקומיות

3) הודעה בדבר אישור למתו היתרים לפי

חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954



מצבם של קשישים ברחוב טרומפלדור 40 בתל-אביב -

הצעה לסדר היום של חבר הכנסת י' ארצי

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת

ועדת העבודה והרווחה. על סדר היום

שלנו כמה נושאים ואני מקווה שנוכל לדון בכולם. ביו היתר נקבל היום

משלחת של ראשי ערים וראשי מועצות מקומיות הנמצאים בכנסת שלושה ימים

בדי להביא לסיעות ולחברי הכנסת את המצוקה הקשה של הרשויות המקומיות.

נפתח בהצעה לסדר-היום של חבר-הבנסת

ארצי בנושא "מצבם של קשישים ברחוב טרומפלדור 40 בתל-אביב". חבר-הכנסת

ארצי יציג בקצרה את הצעתו.

גברתי היושבת-ראש, מכובדי. נזקקתי

לנושא זה בעקבות המשדר שהוקרו בטלוויזיה.

ואולי יש בכר להסביר את הנושא כפי שאני רוצה להעלות אותו, שכחבר מועצת

עיריית תל-אביב לא היה ידוע לי על המוקד הזה וצריך היה לבוא רפי גינת

ולהראות אותו כפי שהוא השתקף באותו משדר. חשיפתו של הנושא מיקדה את

תשומת לבנו למצב שאולי היה נסתר מעינינו. אותו משדר חושף באופו פתאומי

ובצורה דרמטית ביותר מצב נורא ומזעיק אותנו, ובזה חשיבותו של המשדר

שהביא אותנו לראות זווית מוזנחת בחיינו.

מה קרה ברחוב טרומפלדור 40? זה בניו

שבעבר היה מלוו, בית מוזנח שברבות השנים חדל לשמש מלוו ונכנסו לשם אנשים

זקנים שלדעת אחדים מהם בעל הבית הוא צדיק; לדעתי הוא לא צדיק אלא איש

שרוצה להרוויח כספים מבניו רעוע.

חלק מהאנשים בו מקבלים מזוו מעיריית

תל-אביב ואינם רואים את הזוועה המתרחשת שם, עד שהגיעה לאותו מקום גברת

שהעבירה זקו את הרחוב וראתה את הנעשה שם. היא ראתה בניו מוזנח מלא

גרוטאות וסמרטוטים מסריחים ער שקשה לנשום. היא ראתה בתי-שימוש שהפכו

לערימות זבל. בבל חדר זו התמונה שהצטיירה. הסתברר שבלילות שבת כיבו

את החשמל ואנשים היו צריכים להיות בחושר. רבותי, הבניו הזה נמצא במרכז

תל-אביב ואיש לא נזעק עד שבאה הטלוויזיה, ומכאו כוחה, והראתה מה שהראתה,

מה שכולנו ראינו.

אני לא בא בטענות ובהאשמות, כי פורמלית

אני צריך להאשים גם קצת את עצמי. אני רק מרשה לעצמי לומר שיש עשרות

"טרמפלדורים" כאלה בתל-אביב ובווראי יש מאית במריבת ישראל - ריכוזים

שבהם מתגוררים אנשים קשישים מוזנחים, שאיש לא שם לב אליהם, איש לא מעודד

אותם שיקחו את עצמם בידיים כדי שיעזרו להם לחיות בסטנדרד אנושי מסויים

מבחינת נקיוו ומעמד. הם מסתפקים במה שנותנים להם אבל איו מי שנותו להם

תחושה של אדם.

יש אנשים שחושיהם קהו, ואני יכול

להביו זאת, בגלל חוסר היכולת להעניק לאנשים את המגיע להם;זה קורה עם

מנתחים ועם אנשי חברה קדישא. יש בעיה מה קורה כאשר המנגנוו החשוב הראוי

לשבח מבחינה אנושית מאבד את הרגישות ובמשך חודשים לא רואה מה שמתרחש,

כדי שינקוט יוזמה, עד שבאה הטלוויזיה.



מכאן אני מגיע לשאלה - וזה צריך

להיות במרכז הדיונים - מה אפשר לעשות בנוסף לשרותים המוענקים על פי

החוק, הנוהל והנוהג וההסדרים, בדי שנקדיש לאדם יותר תשומת לב. האם יש

אפשרות שנעשה מיפוי של בל הקשישים בדי שנדע היבו נמצא בל אדם ובדי

שלא יחיה מצב במו בטרומפלדור 40.

האספקט המרבזי צריך להיות שנובל

להקדיש יותר תשומת לב לנושא האנושי הקשור עם הקשישות ולא רק לאקס החשוב

בשלעצמו של הגשת עזרה.

אנחנו מבירים בזבות לשנת שבתון

לקבוצות של אינטלקטואלים בדי שיובלו להיאבק עם השחיקה. מה אנחנו עושים

בדי לרענן את בוח האדם? אולי נחשוב על ירחי לימוד בדי שהאנשים יחזרו

אל עצמם ויעוררו את רגישותם בדי שנראה את הצדדים השונים של הייקנה לבל

עומקם.

אסיים בציון ספרו של דוקטור רבינוביץ

על הזיקנה, שבו הוא אומר שזיקנה היא מצב פיסי שבו אדם סובל מעודף רגישות

וזקוק לתשומת לב מרובה יותר, והוא קורא למוסדות להתארגן בדי להיות מורגלים

לתת את השירות הזה.

בהצעה שלי אני מדבר על המיעוט. נדמה

לי שהבית ברחוב טרומפלדור חשף את הטרגדיה של המיעוט הזה ואם הוא יבול

לתרום לבך שהמתנדבים והמימסד יהיו רגישים יותר לבעיה שהתעוררה, אולי

בבר יהיה שברו של המשדר.

אני אישית לא הייתי רוצה להיבנס

לניתוח השאלה אם אנשים רוצים לצאת משם או שאינם רוצים לצאת-הייתי בשבת

אצל הזקן שהבריז שהוא יתאבד. יש אנשים שיש להם שנאה לבית-אבות. הוא

בל דבר, אבל לא בית-אבות.

המשדר שהוקרן גרם לבך שהזיזו דברים

בטרומפלדור 40, מן ה"בוידעם" עד המרתף. פתאום האגודה לתרבות הדיור מצאה

כספים שלא מצאה קודם בדי לשפר, פתאום התחילו לנהל משא-ומתן עם אנשים,

ו יש מהם כאלה שרוצים לצאת ויש כאלה שאינם רוצים לצאת.

השאלה היא מה עושים בדי לעסוק לא

רק בדבר שנעשה לסמל אלא לעסוק ברבים הפזורים על-פני המדינה שמצבם לא

שונה ממצבם של אלה שהתגלו ברחוב טרומפלדור.

תודה לחבר-הבנסת ארצי.

נשמע את דבריו של דוקטור בריק,

המשנה למנכ"ל משרד העבודה והרווחה.

כבוד היושב-ראש, חברי הבנסת. למעל

מ-350 אלף זקנים חיים היום במדינת ישראל, והמספר הזה גדל. בראשית ימי

המדינה פחות מ 4%-מתושביה היו זקנים והיום - קרוב ל-10%. מספרם של הקשישים,

יחסית ואבסולוטית, גדל במשך 36 שנים באופן דרמאטי וברור שאי-אפשר היה

להדביק זאת מבחינת ההתפתחות של השרותים באותה מהירות, מה גם שבראשית

ימיה של המדינה חשבנו את עצמנו למדינה צעירה ורוב המשאבים הלבו לביוון

של נוער, ילדים, חינוך, ולא לזקנים ולבן ב15-10 השנים האחרונות היינו

נאלצים לפתח שרותים לזקנים, ובמהירות.

לצערי, בשנים האחרונות, ובמיוחד

בשנתיים האחרונות, המשאבים הלבו והצטמצמו וכפי שידוע גם הוקפאו וכיום

יש פער משמעותי בין הצרבים לבין השרותים לזקנים במדינת ישראל.



עד תום העשור יחסרו 6600 מיטות

לזקנים, תשושים וסיעודיים, בבתי-אבות. ואיו זה הזמן ואיו זו מטרת הדיוו

לתאר מה נעשה בתהום הזה.

אני רוצה לעשות הבחנה ביו יישובים

קטנים ליישובים גדולים, ובבר להתייחס לשאלה איר אפשר להגיע אל הזקנים.

ביישובים קטנים, ואני אומר זאת באחריות, כל זקו מוכר.

מה זאת אומרת "מוכר"?

יודעים מי הוא, איפה הוא גר ומה

הצרכים שלו.

דימונה היא מקום גדול?

דימונה היא מקום גדול. ירוחם - מקום

קטו. אלו זקו שלא מוכר בירוחם ורוב

הזקנים מטופלים. הוקם שם מרכז יום לטיפול בזקנים, מרכז גרול ויפה ויש

עובדות העוברות מבית לבית.

יש שם מנהלת נהדרת.

במקומות כמו ירוחם, במקומות שבהם

יש כ-100 משפחות, אני אומר זאת

באחריות, כל הזקנים מוכרים.

בעיית האיתור היא בעיקר בריכוזים

תל-אביב, חיפה, ירושלים, רמת-גו. בתל-אביב חיים למעלה

מ-60 אלף קשישים, בירושלים - 32 אלף, ובחיפה למעלה מ-30 אלף. במקומות

האלה קשה להכיר כל זקו, להכיר את בעיותיו ולתת לו טיפול. יכול להיות

מצב שאנשים מוזנחים, ללא ידיעה. יכול להיות מצב כזה אבל זה לא שיגרתי,

זה לא אופייני.

אני רוצה לומר שיש אנשים שאנחנו

מבירים אותם והם אינם רוצים שיטפלו בהם ויש גם אנשים שאנחנו יודעים

שהם זקוקים לטיפול אבל איו כל המשאבים לתת טיפול לכולם. לכו אנחנו

מרוצים שחוק ביטוח סיעוד יתחיל לנוע בכיווו של ועדת השרים לענייני

חקיקה וועדת העבודה והרווחה והוא, כך אנחנו מקווים, יביא משאבים לנושא

זה.

אנחנו מכירים את העובדים,

המטפלת הבאה לביתו של הזקו ומטפלת בו, העובדים הסוציאליים, המדריכים

והמנהלים. מרובר באנשים שיש להם גם יידע וגם מסירות. אני מכיר את האוכלוסיה

הזאת של העובדים ואני מוכרח להגו עליה. יש פה אנשים רגישים ומסורים

אשר עושים עבודה קשה מעל ומעבר למה שעושה אדם רגיל והם זקוקים לעידוד

בעבודתם הקשח הזאת שהם מבצעים. .

מה בדבר התרעננות שלהם?

אנחנו עושים זאת בדרך של הכשרה

פתחנו קורס אוניברסיטאי. אנחנו

מסייעים לאנשים. אנחנו מכשירים את כולם, מהמטפלת עד המנהל. אנחנו מכשירים

אותם לעבור עם זקנים, אנחנו מלמדים את הנושא באופו שיטתי בקורסים,

מכונים, אוניברסיטאות, בהתאם לרמה, והעובדים כולם מיומנים ורגישים

לנושא. עם זאת אנחנו מסיקים מסקנות מקיפות מהתופעה שנתגלתה ונוסף לכך

איר לחדד את החושים יותר ולפתח פעולות שבאמצעותו ניתו יהיה לאתר את

האחרוו שבאחרונים שעדייו לא אותר.



בתל-אביב יש תכנית למוקד, משרד

אזורי שכונתי, ובעזרת מתנדבים פוקדים בית אחרי בית ומאתרים זקנים.

בחוליו יש תכנית שבה משתמשים בדוורים שבתוקף תפקידם פוקדים בית בית,

כדי שיאתרו זקנים הזקוקים לשרות.

האם הם פוקדים את הבית גם כשאין

דברי דואר לאותו זקן?

כן. קיימנו דיון עם עיריית ת

אביב כדי להסיק מסקנות ולקחים

ממה שהתגלה בתל-אביב. בתל-אביב עצמה תיעשה פעולה מיוחדת בעקבות המקרה

חזה. בכלל, לקחנו לתשומת לבנו את נושא האיתור כדי לראות איר ניתן לעשות

מבצעים כאלה או אחרים בערים הגדולות, מבצעים שבאמצעותם נדע לפחות על

כל זקן וצרכיו.

המצוקה התקציבית של הרשויות המקומיות

אנחנו שמחים לארח משלחת של ראשי

רשויות מקומיות, שבראשה ראשי מרכז

השלטון המקומי.

לעתים קרובות מאד אנחנו עוסקים

בנושאים של הרשויות המקומיות ויש ראשי רשויות שהם אורחי קבע שלנו,

ביחוד ראשי ערי הפיתוח, בעיקר כשאנחנו דנים בנושא האבטלה.

עד לכניסתכם היינו בעיצומו של

דיון בנושא הקשישים.

אנחנו עושים אתנחתא קצרה כדי לשימוע

ראשי רשויות מקומיות. יפתח מר רב תבורי יושב-ראש מרכז השלטון המקומי.

בבקשה.

יו"ר מרכז השלטון המקומי ד'תבורי; גברתי היושבת ראש, חברי כנסת

נכבדים, חברי המשלחת, עמיתי. זה

צעד חסר תקדים במדינת ישראל, שמרכז השלטון המקומי החליט, למרות המצוקה

הקשה שנעסוק בה גם פה וגם בפורומיום אחרים בכנסת, לנסות ולתרום ולו

במעט למניעת האנרכיה ההולכת ומתפשטת בארץ עד שרבים חיים בהרגשה ובתחושה

שבלי הפגנת כוח אי-אפשר להשיג שום דבר.

החלטנו לעלות לירושלים ולשהות

בה שלושה ימים רצופים כדי להיפגש עם חברי בית המחוקקים, עם יושבי

ראש ועדות, עם יושבי ראש של סיעות ועם שרים שיש לנו אותם קשר יומיומי

בעבודתנו, קשר לא פוליטי - בכלל כל הפגישות שלנו הן א-פוליטיות - כדי

להציג בצורה בלתי אמצעית ולא להסתפק בתזכירים שאנחנו שולחים אבל לא

בטוחים שתמיד קוראים אותם עד הסוף, מה גם שכל ניסוח ניתן לפירושים

שונים, את הבעיות שלנו כמי שאחראים למערכת וכמי שמקיימים מערכות שרות

שונות יום יום 24 שעות ביממה, 364 ימים בשנה, במשד כל השנים, בכל

התחומים - תברואה, גינון, טיפוח איכות חיים ובמיוחד שרותים ממלבתיים

שמדינת ישראל רוצה להעניק לאזרחיה - חינוך, בריאות, רווחה ועוד שרותים

שחלק של האוכלוסיה נזקק להם.

לפני שבועיים הדלקנות נרות של

חנוכה וברכנו על הניסים בימים ההם ובזמן הזה. נדמה לי שהיום צריך להגיד

על הניסים שנעשו בזמן ההוא והנעשים בימים האלה. אנחנו שואלים את עצמנו

איר אנחנו מסוגלים להעניק שרותים, ואינני מדבר על שרותים שאפשר אולי

לחיות בלעדיהם, אבל במרוצת שנות קיומו האדם פיתוח צרכים רבים אחרים

והם נרכשו על ידו עד שבלעדיהם חייו אינם חיים.



אחד הצרכים החשובים הוא הסיוע

לחלש ולנזקק. הרשות המקומית קיבלה על עצמה כרבר מובן מאליו להיות

הפורום המבצע את המריניות של ממשלת ישראל ולהיות המשרד המקומי המופקד

על הדבר הזה.

נקבעו מסגרות ושיטות שבאמצעותו

נוכל לעזור לחלש בחברה אם זה ילד, קשיש או משפחה. התכניות נקבעו על-

ידי המשרד המעסיק כוח אדם מיומו לנושא זה.- משרד העבודה הרווחה-בשעור

לפועל מתבצעת באמצעות תקציבים שמועברים על-ידי משרד הרווחה - בשעור

של 75% - והם משולמים על ידנו, ועל-ידי שעור של %25 של הרשות המקומית.

הכל יודעים שמדינת ישראל נקלעה

למצוקה כלכלית וכולנו שותפים לצורף לחלץ אותה מהמצוקה הזאת, אבל בלתי

אפשרי שנבחרי המדינה יישבו במרומי האולימפוס ויחליטו החלטות אדמיניסטדטיביות

ולא יבדקו מה המשמעות שלהו בשטח. לדוגמה: מקצצים תקציבים. אולי צריך

לקצץ תקציבים, אבל איש לא טרח לשתף אותי בעניו זה. מי שהשררה בידו -

הוא הקובע. החליטו לקצץ תקציבים אבל מה התהליך שקורה? . .

אחרי שמחליטים על קיצוץ, הרשות

המקומית מקבלת מכתב לקוני שבו נאמר: עקב קיצוץ בתקציב, מיום זה או זה

נעביר אליכם פחות כסף. מה המשמעות של הדבר הזה; שלא מתייחסים אליה?

אם אתם מטפלים ב-1000 משפחות, צריו לסמו X ליד 100 המשפחות

שלא נוכל לחמשיר לטפל בהו ותישארנה רק 900 משפחות שנטפל בהו, 900 במקום

1000. אומרים לנו: מקצצים אבל לא אומרים לנו איר נסתדר בפחות. איר אנחנו

מסתדרים? אנחנו מקצצים במשהו אחר כדי לקיים איר שהוא אורחות חיים כחברה

מתוקנת. אבל גם להסדר בלתי מתקבל על הדעת יש גבול והגבול הזה הולר

ומטשטש בעת האחרונה,

נכוו להיום משרד הרווחה חייב

לרשויות המקומיות מיליארד וחצי שקל, שלא הועברו בתקופה של החודשיים

וחצי האחרונים. ואנחנו עושים העברה פדי לקיים שירותי רווחה, בריאות

וכו', שירותים ויטאליים שבלעדיהם אדם לא יכול לחיות למה כוונתי? אדם

פותח את הברז שבבביתו והמים זורמים. זה לא משמים. מישהו צריר לדאוג

לצנרת, לשלם לפועלים, לשלם לחברת החשמל ולחברת מקורות כדי שהמים יזרמו

בברז. וחמים האלה צריכים להפעיל תשתית כדי שנוכל לחיות במקום אסתטי

ולא נאלץ לייבש גנים. ויש צורר לפתוח גני ילדים, לדאוג לנקיוו ברחובות,

לאיסוף אשפה והרחקתה ממקום היישוב. לכל רגע מחיינו יש מערכת מסועפת

מאד ומורכבת מאד הדואגת לכל פרט.

נכוו, אפשר לצמצם, אפשר להתייעל,

ואנחנו עושים זאת. אפשר גם לחסור ככוח אדם. הרשויות המקומות נאלצו לפטר

4000 עובדים שחלקם נעשו צרכנים של מערכת הרווחה.

אנחנו יודעים שאנחנו

חייבים לכם כסף, אבל איו לנו כסף. האם אנחנו יכולים לבוא ולומר: מהיום

ואילר, אם איו אמצעים - אי-אפשר לנו לבצע את העבודה.

לצערי, הגיעו הדברים עד כדי כר

שלא נוכל לשאת יותר.

סכום של מיליארד וחצי שקל שלא

הועבר אלינו מגוייס על-ידנו בבנקים, ה 1500%-ריבית לשנה, שאיש לא מתכווו

לכסות לנו אותה. שר האוצר אומר שהריבית שאנחנו משלמים לא מענינית אותו.



שר האוצר הביא חוק יסודות

התקציב לפיו מוטלות על הרשויות המקומיות מגבלות. אבל אם תזרים

ההכנסות לא מקביל לתזרים ההוצאות, הרשות המקומית זקוקה לכסף והיא

צריכה לפנות לבנק כרי למשוך כסף.

במקרה כזה, האם הרשויות המקומיות

עברו על הוק התקציב? לצערנו, מגיעים גם לגרעין של 200 מיליון דולר.

כפי שאמרתי, פיטרנו 4000 עובדים.

תמיד יש צבירה של שומן, ואנחנו מודעים לזה שמקעם לפעם צריך לייעל את

המערכת.

אתה מיכן להצביע מאיפה לוקחים

כסף?

יו"ר מרכז השלטון המקומי ד' תבורי:אני לא מופקד על התחום הזה. יש

אנשים שיכולים לעשות את המלאכה

ואם נשב ברצינות - נשמע תשובות הולמות.

הכתובת שלי היא ממשלת ישראל

וממשלת ישראל כפופה, על פי הבנתי, למוסד המחוקק הזה שצריך להגיד את

דברו. לכו באנו לכאן. נבוא בדברים גם עם השרים.

ביקרתי בריו-דה-זינדו וראיתי

אנשים שוכבים ברחוב וכדי לעבור במקום צריך לדלג עליהם. גם זו אולי

מדיניות, וחס וחלילה שנגיע לכך. אני מבקש לומר מהם הדברים שאנחנו

צריכים אותם כדי לקיים את התכנית שהממשלה קבעה אותה. אם לא יינתנו

לרשויות המקומיות האמצעים הדדושים כדי שנוכל לקיים את התכנית של

מערכת הרווחה או, לחלופין, אם לא נשב כמצוות אנשים מלומדה כדי לדעת

מה ההיקף שנוכל לתת לאנשים באמצעים העומדים לרשותנו, הרשויות המקומיות

לא תוכלנו; לעשות מה שמוטל עליהן שלא על פי חוק.

אנחנו עושים מה שאנחנו עושים

מפני שאנחנו חושבים שעלינו לעשות זאת. אל מי האזרח בא בשעה שהוא

במצוקה? הוא בא אל העובד הסוציאלי ברשות המקומית, הוא בא אל ראש

העיר.

אתמול נאלצתי להזמין משטרה

משום שבלשכה שלי השתולל אדם שלא עובד זה שלושה חודשים. גערתי בו

והזמנתי משטרה אבל עם זה בכיתי אתו. הוא בא אלי לא כדי לבקש ממני

יותר ממה שהוא צריך אלא מה שהוא זקוק לו כדי לקיים את משפחתו ואת

עצמו.

שר האוצר מבזה אותנו שאנחנו

בזבזניים, שאנחנו לוקחים אשראי שאסור לנו לקחת, אשראי שמגיע ל50%-

מהתקציב.

גברתי היושבת-ראש, אני פונה

אליך ובאמצעותך לחברי הוועדה ולכנסת ואומר, שיש לחוקק חוק שיחייב

את כל הדרגים - שר האוצר, שר העבודה והרווחה ושרים אחרים - שנושאי

רווחה או הסיוע הרווחתי שרוצים לתת באמצעותנו לאזרחי המדינה יתלווה

מיד, על פי דיו ועל פי קביעה בחוק, בתשלומים סדירים, במועדים קבועים

ובערכים ריאליים.



הצגתי את הדברים באופן בללי.

ברשותך, גברתי היושבת-ראש, אני מבקש שתינתן לכמה מחברי ברשויות

המקומיות רשות להגיר מה שבלבם.

רבותי, אנסה לעמוד בקצרה על

המצב בעיירות הפיתוח.

%40 מהאבטלה במדינת ישראל מצויים

בעיירות הפיתוח והמכה הזאת קשה בהן יותר מאשר במקומות אחרים.

גם חתר האוכלוסיה בעיירות הפיתוח

קצת אחר - אתה לא רואה בהן שכבה של אליטה, הם עזבו את המקום או שהם

מהווים אחוז קטן מאד מהאוכלוסיה.

בהמשך לדבריו של מר תבורי אני

על פי אישור של משרד הפנים מאושרות משכורות לפי שיא כוח ו

אדם. נכון להיום מאושרים לנו כ-10 מיליארד שקל בשעה שאנחנו זקוקים

ל-11,5 מיליארר.

בעכו פיטרנו 160 עוברים ומר

קוברסקי יודע זאת.

אחד הדברים היפים שרצינו לתת

זה חינוך. חינוך עולה כסף ואם מקבלים ממשרד החינוך הקצבה מסויימת זה

עולה לי, למוסדות חינוך, %40 מהתקציב שלי. אפשר להגיד: אל תיתן מחשבים.

מה תהיה התוצאה? התוצאה תהיה שמי שיש לו אמצעים ישלח את הילד שלו למקום

אחר ואז יש חינוך לעניים וחינוך לעשירים.

ואם נדבר על משפחות אומללות -

נזדמן לי לראות אותן בחג האחרון, במבצע שבו עברתי מבית לבית כדי

לחלק חבילות שי.

אני מבין את המצוקה שיש לשר

העבודה והרווחה - מקצצים בתקציבים. ברגע שמקצצים בתקציב, אתה לא

יכול לבוא ולבקש ממני שאתך שרות ממלכתי. אני לא מסוגל לתת את השרות

הזה.

אני מרשה לעצמי לספר מקרה שקרה.

אשה שחסרה לה רגל תותבת לא באה לממשלה וגם לא למשרר העבודה והרווחה.

היא בא ללשכה שלי. כדי להוכיח את צדקת טענתה הרימה את שמלתה והראתה

לי את הרגל שלה. ולכולנו יש לב ולפעמים תורמים קצת כסף מהכיס שלנו

אבל זו לא דרך.

יש לנו בעיה רצינית של העברת

תקציבים, העברתם בזמן. הלוואי שהיו מעבירים תקציבים בזמן, מה המצב

בשטח? משרד העבודה והרווחה מודיע לנו: זה הסבום שמגיע לכם. רבותי,

אבל זה שמגיע לי הסכום הזה לא אומר שהכסף נמצא אצלי ואם הוא לא אצלי -

אני צריך ללכת לבנק.

לפני שבועיים סגרו לנו את המים

בעיר. למה? כי התקציב שמגיע לנו לא הגיע אלינו. נותנים לנו אישור לקנות

אבל לא מעבירים כסף. אנחנו קונים לפי האישור ואחר-כך הולכים לבנקים

והגיע מצב שהבנקים לא מוכנים לתת לנו הלוואות נוספות.

נלך לבית

החשוב ביותר והחלטנו להגיע לכאן, כי הממשלה חייבת לתת דו"ח לכנסת

ולקבוע סדרי עדיפויות.

אנחנו חייבים לדווח כל חודש

על ההוצאות שלנו. מדוע לא יעבירו

לנו מראש סכום לשישה חודשים ואז יצמצמו גם את הדיווח אחת לשישה

חודשים ובכר יחסכו עשרות אנשים.

בתקופה שבה

האינפלציה דהרה, כל חודש של פיגור בהעברת הכספים גרם לשחיקה של 10%-

15% . היום, כשהאינפלציר. ירדה, הנקודה הזאת אולי פחות אקוטית אבל אם

איו לנו כסף לשלם למס הכנסה או לביטוח הלאומי, אנחנו נקנסים ולא מפני

שזו אשמתנו אלא מפני שלא קיבלנו את הכסף. אנחנו נחשבים עבריינים

כשאנחנו לוקחים כסף כדי לשלם בעד מה שאנחנו צריכים לשלם ומעבירים

חלק מהכספים האלה לסעיפים שהם בתחום האחריות של המדינה. במצב הזה

נמצא שהאזרח נענש פעמיים, פעם כשהוא משלם מס הכנסה ופעם כשהוא לא

מקבל שרותים שהוא צריך לקבל אותם. ביישובים הקטנים הבעיה יותר חמורה

גם משום שלנד הרבה יותר קשה לשחק בנושא של העברת כספים מסעיף לסעיף

וגם מפני שראש הרשות נפגש עם האזרחים שלו יום יום, הוא חי עם האנשים

במקום ויודע מה קורה לאנשים.

לא פעם אני בא הביתה ובגלל לחץ

נפשי שלא ניתן לעמוד בו אני אומר לעצמי: אני זורק את העניו הזה מעלי.

אנחנו נמצאים על סף השבירה. היכולת המצומצמת שהיתה להעביר מסעיף

לסעיף, גם היא נגמרה. אם לא יימצא פתרון לבעיה הזאת, ובימים הקרובים,

נאלץ להשבית שרותים שאנחנו לא מוכרחים לתת אותם, קרי השרותים הממלכתיים.

אם היינו צריכים לתת לאזרח רק שרותים מקומיים אולי היינו מסתדרים

עם התקציב.

מן הראוי לקיים דיון בנושא הרווחה.

לרשויות המקומיות יש מצוקה כספית.

במיגזר הערבי יש לשכות מקובצות. סדר הגודל של כוח האדם בשטח הוא כ10%-

ממה שצריך להיות, לפי כל נוסחה. אנחנו מתלוננים על כר כמה שנים אבל

איש לא שומע אותנו. באוכלוסיה המונה 600 אלף נפש מטפלים 80 עובדים

סוציאליים בסך הכל, זאת אומרת שהנושא כמעט לא מטופל. אנחנו מקבלים

את השרות דרר הלשכות המקובצות וזה למעשה משרד ממשלתי, עם זאת, יחסית

אנחנו מוציאים הרבה יותר מהרשויות המקומיות היהודיות.

תושבי ישדאל מוטרדים היום מהתנופה

שקיבלה הגזענות והקיצוניות. אנחנו מודעים למה שיכול לקרות ביישובים

שלנו ואנחנו חייבים להשקיע ומשקיעים כדי למנוע זאת, אבל אין מי שיכיר

בזה וישלם בעד זה ואנחנו מוכרחים להוציא מהתקציבים הדלים

ביותר שיש לנו. המצב אצלנו הוא שאנחנו לא יכולים לשלם משכורת ואין

מים, טיפול בנוער וכוי, ואינני רוצה

לחשוב מה היה קורה אם הייתי מפסיק את הפעילות בנוער ביישוב שלי,

בגית. אני מתרוצץ כדי לגבות תרומות לטיפול בנושא הזה, כי אני יודע

מה יהיה עתידו של הנוער הזה אם נפסיק את הפעילות שלנו. אנחנו מטפלים

בנושא הזה אם כי זו לא חובה שלנו אלא חובה של הלשכות המקובצות.

בשנים האחרונות הגיעה עבריינות

הנוער במיגזר הערבי ל-48% מכלל העבירות. אני חושב שהמצב החמור הזה

מחייב דיון נפרד.

היישובים הקטנים

לא יכולים לקבל אשראי. אני עומד כל הזמן עם 50 מיליון שקל והפתרון

היחידי הוא לא לשלם מס הכנסה, ביטוח לאומי וקופת-חולים ואז יש

קנסות והצמדות, ההשתוללות מבחינה זו הולכת וגדלה, ויש ריבית שמטילים

הבנקים וזה מקשה מאד. יותר מזה: הממשלה משלמת לנו נומינלית אבל את

מה שמגיע לה היא גובה איר שהיא רוצח, אם הממשלה גובה בערכים ריאליים

שתשלם גם לנו בערכים ריאליים, או שתגבה גם את הזכויות שלה בערכים

נומינליים כפי שהיא משלמת לנו. צריר לחדול מהביטוי: יש תקציב אבל אין

כסף, כי אם זה המצב - אין פתרון.

יו"ר מרכז השלטון המקומי ד' תבורי: אני מבקש לומר לחברי, באנו הנה

כמבקשי תבן כדי שנוכל לעשות לבנים.

אני מבקש שנתמקד בענייניה של הוועדה הזאת, שהיא לא ועדת הכספים.

ראש_מועצת קריית - מוצקין ש' מילר: אני מבקש להאיר מה יקרה אם חלילה

יופסקו השרותים של הרשויות המקומיות,

לא משום שתהיה זו השבתה יזומה אלא מפני שהם יקרסו תחתם ולא תהיה יכולת

להפעיל אותם; אם זה יקרה, חלילה, מה תהיה המשמעות על המיגזר שהוועדה

הזאת מופקדת עליו.

המצב מתוח. מספר המובטלים גדול.

שעון זמן חברתי עלול להתפוצץ.

אני רוצה להזכיר שלפני תשעה

חרושים לא עלה בידנו לשלם את המשכורת השוטפת. לא השבתנו את העיריה

אבל הוועד השבית. אותה שביתה נמשכה יום אחד. לפני כן לא היתה אוזן

קשבת לטענות שלנו. האווירה שנקלענו אליה היא של כל דאלים גבר, כאשר

סקטורים אשר משביתים את השרותים שעליהם הם מופקדים מקבלים את ליטרת

הבשר שלהם מהממשלה, ואם יש גורמים אחראים שאינם משביתים את השרותים כדי

לקבל ליטרת בשר - אסור לנו להעניש אותם על הגישה הציבורית שלהם.

שעון החול הולר ואוזל ואנחנו מתקרבים

בצעדי ענק לסיטואציה שלא נוכל להמשך במתן השרות.

חשוב שהוועדה הזאת וגם ועדות אחרות

לא ינצלו את האחריות שלנו ויתנו את הדעת ואת תשומת הלב לבעיה שלנו.

הבוקר שמעתי כיצד מציירים ומתארים

אותנו בכלי התקשורת.

מי צייר אתכם?

יו"ר מרכז השלטון המקומי ד' תבורי: חיים זיסוביץ. הוא תאר איר ראשי

הערים שבאו לשטח את מצוקותיהם בפני

חברי הכנסת יושבים במזנון של חברי הכנסת ואוכלים שניצלים.

אני ראש עירי ה של עיר המונה 50

~ אלף תושבים, עיר ש-22% מתושביה הם

ערבים. כל הנושאים שאני בא לדבר עליהם הם נושאי רווחה. אין נושא שאיננו

קשור לרווחה. אם יש אבטלה - יש בעיות של רווחה. אין תקציב - אין רווחה.

בוועדת הרווחה של השלטון המקומי

מועלות בעיות קשות אבל אומרים שבחודש אפריל המצב יהיה יותר גרוע.

האוכלוסיה הערבית אצלי איננה

מקבלת שרותי רווחה משום שאינה מופיעה בצורה כזו בתקציב. אין אוכלוסיה

יהודית ואוכלוסיה ערבית.



אף פעם לא נכנסו לעובי הקורה

בנושא של ערים מעורבות, כי מי ישבור את הראש שלו? רק ראש העיר

והמועצה.

יש בעיר שלי מפגרים שצריכים ללכת

לבית-ספר יסודי. איו בית-ספר שיכול לקלוט מפגרים. באים ואומרים

לי: תשלח אותם לבני ברק או לתל-אביב. מה פירוש הרבר? פירוש הרבר -

תשלם את ההוצאות שאינן כלולות בתקציב ולמעשה זה חור בתקציב. עם זאת

אסור לך לעבור על חוק התקציב. אסור לו להיכנס לגרעונות.

היתה שביתה של מפגרים. הכריחו אותנו

לחתום ולשלם מראש, שאם לא כן לא יקלטו, ואני מרבר על מוסדות בבני-ברק

או בתל-אביב, ששם יש אגרה גבוהה. אנחנו משלמים את ההוצאה הזאת.

מחצית מהעיר הוכרזה אזור שיקום.

רבים מבני הנוער, צעירים שעברו בעבר

עבירות פליליות כגון גניבת תפוזים בהיותם נערים, אינם יכולים לקבל

עבודה וצעירים רבים מובטלים. היו מוסכים שהעסיקו אותם אבל הם נפלטו

מהם ואיו להם מסגרת.

אני אומר, אוי ואבוי לתושבים שלא

משמיעים קולם. יש חשש שמא מחר תתפרץ סערה.

לפני כשנה בא משרד הפנים ואמר: נעשה

הערכות איר בודקים את המצב הפיננסי בעיריה, והוסיפו ואמרו: תפטרו

עובדים. פיטרנו.

אני לא סבור שצריכה להיות שביתה.

אני לא סבור שצריך להצר בשרותים לתושב שמשלם מיסים בגובה שלא שילם

בעבר. המים עולים יותר מחשמל. אנחנו מכבידים על האוכלוסיה שלנו. וכשיש

צרות למי באים? לראש הרשות שאיו לו כלים מתאימים להתמודד עם הבעיות.

סוגרים מקום זה, מבטלים משרה זו

או אחרת. מצמצמים במספר העובדים הסוציאליים המיומנים לטפל בנושאי

רווחה. אני לא מסוגל לטפל באיש שיש לו בעיות סוציאליות. אם מפטרים

עובד סוציאלי - מישהו צריך למסור דו"ח על מטפחה זו או אחרת. האם אני

צריו לטפל ב-50 אלף תושבים בלי עוברים סוציאליים?

עובדים סוציאליים היו?

לפני שנתיים היו 22. פיטרנו 8 ונשארו

14.

אני תושב שאסור לשבות. אני בא

ממפעל של התעשיה האווירית. שם לא שבתו. גם אצלנו, כשהיתה מונחת החרב

לסגור ולנתק מים וחשמל, לא חשבתי שאני צריו להשבית. לא פעם כעסו על

מר תבורי מדוע לא שובתים.

אנחנו מחכים למה שייאמר על-ידי

הבית, כי צריך להסיק מסקנות אם הרשויות המקומיות צודקות או לא

צודקות.

תודה. אני מבקשת שחברי הוועדה

יסתפקו בהערות קצרות.

הזמו אנחנו שומעים "געו ואלד",

פעם מצד הרשויות המקומיות ופעם מצד

בתי-החולים. איו לזה סוף. בכל זאת, אין ברירה אלא להתייחס לשאלה

הספציפית של הרשויות המקומיות שנותנות שרותים וחייבות לתת ששרותים

גם אם אלה שרותים שבעקיפיו צריכים היו להינתן על ידי הרשות המרכזית.

אני חושבת שההחלטה שאנחנו צריכים

לקבל באופו קונקרטי היא לתבוע מהממשלה לבצע תקציבים, כלומר אם יש

תקציב - שלא תהיה סחבת, כדי לא לסבך את הרשויות המקומיות עם הבנקים

ועם ריבית ועם כסף שאיש לא יחזיר להט אותו.

אני חושבת שפה יש מקום לבדוק

או אצל מבקר המדינה או אצל היועץ המשפטי לממשלה אם רשות מקומית רשאית

לעשות את זה.

כן

רבותי, נאמר לי שזו תהיה ישיבה

של רבע שעה. לא חשבתי על משלחת

כל כר גדולה. אני מבקשת, בלי קריאות ביניים. נזמיו אתכם פעם נוספת,

לישיבה אתכם בלבד.

אני מציעה שאנחנו ניזום תביעה

פורמלית או אחרת, קודם כל שהתקציבים

יתבצעו בזמו. זה שאיו חפיפה ביו התקציב לביו המציאות - זו אחת הרעות

החולות ואי-אפשר לשאת זאת. ויש בעיה של התקציב עצמו: האם התקציב לשרותי

רווחה, למשל, הוא כזה שאפשר לומר עליו, שעם זה אפשר לחיות. והתקציבים,

כפי שאמרתי, צריכים להיות מבוצעים בזמו ובסדר, אבל זה לא כר.

הייתי מציעה לוועדה, שאם נשיאות

הכנסת לא מאשרת הצעות דחופות לסדר-היום על מה שעלול להיות בתקציב הבא,

למרות שהממשלה כבר החליטה החלטותיה, או שתהיה הצעה רגילה לסדר-היום

ואז נדוו בה, אם הנושא יועבר לוועדה, או שהוועדה ביוזמתה תדוו בשאלות

המתעוררות עקב ההחלטות האחרונות של הממשלה על שרותי הרווחה.

מצב הרשויות המקומיות ידוע לנו.

מה שקשור בוועדה הזאת הם ענייני

רווחה ובריאות.

אני אומר לראשי הרשויות המקומיות:

כל הזמו אתם מדגישים את נושא הרווחה ואת הבעיות של הרווחה. כל השרותים

האלה משותפים לממשלה ולרשות המקומית. האם אתם אמנם עומדים כיום במצב

שמשרד.הבריאות או משרד העבודה והרווחה חייבים לכם כסף עד שאתם לא

יכולים לתת את השרותים האלה?

יו"ר מרכז השלטון המקומי ד' תבורי: כן. בחודשים האחרונים יש עיכוב

של מיליארד וחצי שקלים, ואני

מדבר רק על רווחה.

בעניו חזה יש לנו מה להגיד.

אני עומד להגיד דבר שהוא אולי

לא אחראי, אבל מאחר שלעניות דעתי

מתנהלת מדיניות בלתי אחראית אני סבור שאתם תהיו בלתי אחראים אם לא

תביאו לביטוי אמיתי את המצוקה שיש אצלכם, זאת אומרת שהאוכלוסיה הנפגעת

תפסיק להיות תחת האחריות שלכם. לעניות דעתי, צריר היום לשים את האוכלוסיה

הזאת על פתחה של הממשלה. אם משרד ממשלתי הלר לערכאה משפטית - גם אתם

יכולים.



למדתי, שאם אתם לא מביאים את הזעקה

לעוצמה - שום דבר לא קורה.

גם אני בדעתו של חבר-הכנסת רן כהן.

האם העברת כל השרותים

לשלטון המרכזי לא יפתור את הבעיה?

יו"ר מרכז השלטון המקומי ד' תבורי:לא. זה יצור בעיה נוראה.

הבעיה של הרשויות המקומיות היא לא

רק החוב המיידי. אנחנו יודעים שהבעיה

היסודית - ולא במקרה שאלתי את יושב-ראש מרכז השלטון המקומי שאלה

שהיא אולי פרובוקטיבית - מאיפה לוקחים כסף.

אנחנו אומרים לכם שאתם צריכים,

כמונו, לשים אצבע ולומר מאיפה יושג כסף. אי-אפשר רק להעלות את הבעיה.

הבעיה היא של כלל עם ישראל ואתם, ראשי הרשויות המקומיות כנציגים של

הציבור שלכם, צריכים לשים אצבע ולומר בצורה ברורה מאיפה יילקח הכסף.

אני מעוניין להיאבק אתכם, אבל תניחו

את האצבע.

מתנצלת, אבל בישיבה כזו אי-

אפשר למצות את הענין.

אני לא חושבת שהבעיה היא רק חוב.

נניח שישלמו את החוב, האם הבעיה נפתרת? - לא. לא זו הבעיה המרכזית.

לדעתי, התלות של הרשויות המקומיות

בשלטון המרכזי זה מקור הרעה. הרשויות המקומיות אינן עצמאיות. הן חיות

מחסדי הממשלה, כל הממשלות. וזה אמור במיסוי, בשיטת המיסוי ובהרבה

דברים אחרים. היו ועדות ואפשר לצטט ממצעים של מפלגות מה מתכוונים

לעשות בנושא העצמאות והמעמד של הרשויות המקומיות.

אני חשה שהרשויות המקומיות משחקות

יותר מדי תפקיד של "ילדים טובים" והן לא יוצאות למאבקים. לא יתנו

לרשויות המקומיות דבר וחצי דבר אם לא תעשו מאבק אמיתי.

אתם ולא הממשלה נותנים את השרות.

אתם עומדים בחזית מול האזרחים, לא הממשלה.

צר לי לומר שהאטימות היא אצל כולם.

אולי התפקיד גורם לזה, כשמטפלים בדברים גדולים האטימות לאדם הקטן היא

נוראה.

יש תכנית כלכלית שכולנו בעדה.

לא כולנו בעדה.

אני בעדה. אני רוצה שהיא תצליח

אבל היא לא יכולה ליפול רק על

האוכלוסיות החלשות, והיא נופלת רק עליהם - קשישים מצד אחד וזוגות

צעירים מצד שני.



אני שבת שצריך לעשות כמה דברים,

הוועדה שלנו יכולה לעשות. כמו ????????????? על הלנת שכר, כך צריך

לסמל בנושא של הלנת תקציבים. אם ?????????? היא משחקת עם הכסף

אגל מטילת את העשייה על הרשויות המקומיות , נושא שצריך לטפל בו.

נטפל בזה בעזרת היועץ המשפטי.

יושבים כאן שלושה ראשי ערים

מעורבות - רמלה לוד ועכו. אנחנו חייבים לתת את הדעת על מה שקורה

שם, ואנחנו חייבים לתת יותר את הדעת על מה שמתחולל במיגזר הערבי.

הנושאים של בריאות, של רווחה, של

עבודה, של אבטלה ושל תעסוק הם לחם חוקנו. אנחנו עוסקים בזה יום יום,

שעה שעה.

הייתי רוצח שתגישו לנו נייר שתרכזו

ב ו בעיות של עבודה, רווחה ובריאות ברשויות המקומיות. או שנטפל בזה

בהכללה או שנפצל את זה לקבוצות של רשויות מקומיות, כדי שהשיחה לא

תהיה רק שיחה ששמענו, הזדהנו, וכל אחד הולך לדרכו.

אני בעד שנמשיך לטפל בנושאים

באופן עקבי ובאופן מיוחד נזמין את ראשי הרשויות המקומיות המעורבות.

אלה הדברים שאנחנו יכולים לסכם

היום.

יישר כוח לכם ואל תתרגשו מהביקורת.

תודה לכם.

אני רוצה לומר לחברי הוועדה:

קשה לי להניח שב-12 דקות שנותרו עד שעה 11.00 נוכל למצות את נושא

הקשישים בתל-אביב. נצטרך להטריח אתם פעם נוספת.

אולי נוכל לשמוע מדוקטור בריק

משהו על הטענות של ראשי הרשויות

המקומיות. נדמה לי שגם כאן יש סיפור של האלמנה ושבעת הילדים שלה.

גם הממשלה צריכה להעביר כסף למשרד

העבודה והרווחה כדי שיוכל להעביר

כסף לרשויות המקומיות.

לחודשים אוקטובר ונובמבר אנחנו

י" חייבים לרשויות המקומיות כ-800

מיליון שקל. לחודש דצמבר עדיין אין דו"ח. מכל מקום, החוב הוא לא

מיליארד וחצי שקל אלא 800 מיליון שקל. אי-העברת הכספים נגרם בגלל

קשיי מימון של המשרד, כי משרד האוצר לא מעביר לנו את התקציבים בהתאם

לתקציב המאושר.

הודעה בדבר אישור למתן היתרים לפי חוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954

אנחנו ומתבקשים לאשר הודעה של שר

העבודה והרווחה למתן היתרים לפי

חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954. אפשר מבינה שתוקפו של האישור הקודם פג.

ב-30 בדצמבר 1985.

אנחנו מבקשים להאריך תוקפו של

האישור להוצאת היתרים לעבודת נשים בלילה, במפעלים שבהם עובדים שלוש

משמרות, לחצי שנה נוספת.



לאחרונה ניתן אישור לחצי שנה,

עד 30 בדצמבר 1985. בינתיים הפצנו ביו משרדי הממשלה תזכיר הצעת חוק,

שלפיו לא יהיה צורך בהיתרים האלה. אנחנו מתכוננים להגיש את זה בזמן

הקרוב לאישור של הממשלה. אם זה יאושר על-ידי הממשלה זה יובא אחר-כך

לכנסת.

באיזה מקצועות מעסיקים נשים בעבודת

לילה חוץ מטקסטיל?

בטקסטיל, מזון, מתנת, פעולות

כבישה, קופסאות. הרוב במזון.

אני מתנגדת להארכה לתקופה של חצי

שנה.

אתם מיניתם ועדה. הוועדה דנה

בנושא הזה לפני למעלה משנה. הוועדה הגישה דו"ח. מישהו שינה את הדו"ח.

מישהו לא קיבל את הדו"ח. בסופו של דבר קיבלו את הדו"ח. אתם לא זרזתם

אתם החקיקה.

אני מתנגדת לנושא של מתן היתרים.

רוב הנשים העובדות בלילה לא צריכות חוק. גם העובדות במזון לא צריכות

חוק.

בשביל מי ההיתר?

למפעלים.

אני מציעה שנחליט על הארכה לשלושה

חודשים, ובמטותא ממכם, תפשילו שרוולים

כדי להכין את הצעת החוק ובעוד שלוש חודשים תבואו אלינו.

אין מקרה שאשה רוצה לעבוד ולא

עובדת מפני שאין לה היתר.

אני מעמידה להצבעו? את ההצעה להארכה

תוקף האישור למתן היתרים לפי חוק

עבודת נשים, התשי"ד-1954, לתקופה של שלושה חודשים.

הצבעה

ההצעה להאריך את האישור למתן היתרים לפי חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954,

לתקופה של שלושה חודשים, נתקבלה

תודה רבה. אנחנו מאריכים בשלושה

חודשים ולא בשישה חודשים את האישור

לשר העבודה והרווחה להוציא היתרים לעבודת נשים בלילה, לפי חוק עבודת

נשים התשי"ד-1954.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.00