הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 143

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

ד' כ"א בכסלו התשמ"ו - 4 בדצמבר 1985 בשעה 9.00

חברי הוועדה: י' פרץ - מ"מ היו"ר

ח' גרוסמן

א' שוסטק

מוזמנים; חבר-הכנסת מ' פלד

ז' גריזים - מנכ"ל ארגון יד לבנים

ע' יעבץ - מרכזת האלמנות בארגון יד לבנים

ע' היבשמן - אלמנת צה"ל

פ' כהן - אלמנת צה"ל

ג' פרידמן - אלמנת צה"ל

א' איסרוב - סגן ראש אגף השיקום, משרד הבטחון

א' פלטו - משרד האוצר

יועץ משפטי לוועדה; מ' בוטון

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מ' הלנברג

סדר-היום; מצבן של אלמנות צה"ל - הצעה לסדר-היום

של הברי-הכנסת מי פלד ודי דנינו



מצבן של אלמנות צה"ל - הצעה לסדר-היום של חברי הכנסת מ' פלד וד' דנינו

בוקר טוב, תרשו לי לפתוח את

ישיבת הוועדה.

על סדר-היום שלנו - שחיקת הקיצבאות

של אלמנות צה"ל.

נושא זה הועלה גם על-ידי הוועדה

וגם במסגרת הצעות לסדר-היום, על-ידי הברי הכנסת מתיתיהו פלד ודוד

דנינו.

ברשותכם, יפתה חבר-הכנסת פלד.

בשבוע שהעבר העליתי את הנושא

לדיון בעקבות ארוע שדווה עליו

בהרחבה בעתונות - פגישה שאמורה היתה להתקיים בבית ציוני אמריקה

ביו אלמנות מלחמה לביו נציגי אגף השיקום, שבוטלה על-ידי אגף השיקום

הביטול בא בעקבות ידיעה שהגיעה לאנשי אגף השיקום שמספר נוסף של

אלמנות מתכוונות להגיע לבית ציוני אמריקה כדי להשמיע טענותיהו נוכח

השחיקה - הגדולה שחלה בקיצבאות.

זה כשלעצמו היה מצדיק, לדעתי,

דיוו בכנסת, כי אינני מביו איר פקידים המופקדים על קיום מגע עם

אלמנות המלהמה מרשים לעצמם להתחמק ממפגש, גם אם הוא מבטיח להיות

בלתי נעים וקשה.

חשבתי שזו היתה התנהגות בלתי

הולמת ואי-אפשר לעבור עליה לסדר-היום. אם פגישה מתפתחת להיות הפגנה,

חובה על הפקידים להיפגש עם נציגי המפגינים גם אם זה בלתי נעים.

לאחר מכן, בשיחה עם מספר אלמנות,

הו אמרו לי שזה אופייני, שזה היחס של אגף השיקום - יחס קשוח, מתנכר

וחסר אהדה.

העובדה שדווחה בעתונות לא הוכחשה.

כל העניו נוצר מכיווו שחלה שחיקה

בקיצבאות.

היות וראיתי את המסמר שהונח על

השולחו, אינני רואה צורר להיכנס לפרטים. הקיצבה ירדה מגובה של 1120%

של השכר הממוצע לשיעור של 70% ומטה.

אם שחיקה כזו חלה על ציבור עובדים,

על עובדי מדינה וכו' - יודעים ממה זה קרה וגם מנסים פחות או יותר

להביו איר אפשר להתמודד עם התופעה הזאת, אבל להחיל את זה אוטומטית

וללא מחשבה גם על הציבור של אלמנות צה"ל ונכי צה"ל? אלה שני ציבורים

שמוכרחים להיות מוצאים מו הכלל. שחיקה כזו, שהיא גזירה על כלל הציבור,

לא צריכה לחול על שתי השכבות האלה.

התברר לי שיש עניו נוסף שצריר

יש הטבות מוכרות, לא בחוק, לאלמנות צה"ל, הטבות במיסוי

ובמענקים. הרשימה ארוכה. ראיתי חוברת של אגף השיקום.



מ' פלד

כפי שאני מביו, ההטבות האלה הן

אם שלח שני ילדים, לאחר כל ההטבות כולל עזדה

למטפלת, עזדה לילדים בבית-הספר, חופשת קיץ וכו', אחדי הכל מקבלת

לידיה כ-650 אלף שקל. זאת אומדת, שסעיף ההטבות זה משחק מלים.

בסופו של דבד הסכום זעום ואי-אפשד לשלוח את הילד לחופשה או לתת

לו דיפוי שיניים. גם עניו זה יש מקום לבדוק מחדש איפה עומדים.

טיפול פסיכולוגי, למשל, שבעבד לא היה מוגבל, גם לאשה וגם לילדים,

היום הוא מוגבל גם בתקופה וגם בסכום עד שהוא מאבד את משמעותו.

זה מתייחס לנושא של הצודר לבדוק מחדש את המדיניות לגבי מימוש

ההטבות, אפשדות מימוש ההטבות המפודטות באותה חובדת. הדושם שלי,

שמה שכתוב שם זה תאודטי ובכן יש שחיקה במה שניתו לאלמנות.

כפי שאני מביו, אלה הם המדכיבים

של הבעיה ובצודה כזו העליתי אותה בכנסת ועל יסוד זה הציע שד

הבטחוו להעביד את הנושא לדיוו בוועדה.

אני מקווה שהוועדה תתייחס לנקודות

האלה.

יושבת-ראש הוועדה, חבדת-הכנסת

אודה נמיד, קיימה סבב של שיחות

כדי ללמוד את הבעיה.

נשמע את נציגות האלמנות.

רציתי לומד את דברי בעל-פה

אבל אני בטוחה שלא אוכל לעמוד

בזה. לכו, בדשותכם, אקרא את דבדי מו הכתב.

"תזכיד שהובא לידיעת ועדת

קדגמו בשנת 1974, לפני 12 שנה.

יקידינו הנופלים היו במיטב שנותיהם

ואונם בהולכם מאתנו. לצעדנו, הגענו בעקבות זאת להיות תלויות

במדינה בפדנסתנו - מצב שכל אחת מאתנו היתה מוותדת עליו בדצוו.

לא שאלו אותנו כשלקחו אותם ועכשיו כל שאלח מיותדת. אולם בדבד אחד

משוכנעות אנו ללא צל של ספק, שביציאתם לשידות המולדת בטוחים היו

כי יש מי שדואג למשפחותיהם בהיעדדם.

העובדה הנודאה היא שהם כבד אינם

אבל אנחנו נשאדנו ונשאדו אתנו גם ילדים - ילדיהם של אלה שאתם

מצהידים השכם והעדב כי "בזכותם אנו חיים", ואם באמת "בזכותם אנו

חיים", אז תנו לנו לחיות בכבוד, לא להדגיש כפושטות יד כל אימת

שמגיעים התגמולים, או בפניות שלנו ללשכות השיקום. .

האם בגלל נפילת הבעל והאב נגזד

עלינו להיענש גם מבחינה כלכלית? לא מספיק שמחלו החיים נסגר אצלנו

לעד? האם לא חובת המדינה היא לדאוג לכל מחסודנו? מדוע אנו צדיכות

להיות כנתמנות סעד כפי שזח היום הו לפי התגמול והו לפי השיטה.

אצבע מאשימה מופנית בלפי אגף

השיקום שעליו מוטלת היתה החובה לשמש לנו כפה בכל הרשויות, אך לא

רק שאינו יוזם בעצמו בתחומים הנוגעים לטובת היתומים והאלמנות

אלא גם מנער חצנו מאתנו לעתים קרובות.



אגף השיקום משמש היום לאלמנות

כצינור שדרכו עוברים התגמולים הדלים ותו לא, לשכות השיקום האזוריות -

לפי הנחיות מגבוה - קשורות בידיהן ורגליהן ולרוב הפניות עונות

בשלילה וספר הזכויות המלא והגדוש יכול לסנוור רק את אלה שאינם

נזקקים לו.

שאלתנו הנוקבת היא מדוע אנו צריכות

אתמול והיום להילהם על זכות קיום בכבוד. את המלחמה הראשונה שלנו

עברנו עם יקירינו בשדות הקרב בכל מלחמות ישראל, את המלחמה השניה

התחלנו עם נפול הבעל וראש המשפחה, מלחמה להישאר בחיים ולתפקד כאם

וכאב, ומדוע נגזרה עלינו עתה גם מלחמר. שלישית - מלחמת קיום יום

יומית?!

המדינה דואגת לכבד את נופליה בעצרות

זכרון ואתרי הנצחה. מדוע אין היא מוכנה למלא משאלתם היחידה - הטיפול

המלא המלא והדאגה למילוי מחסורה של משפחתם, מה לנו להיות צמודות

לדרגה מסויימת בדירוג עובדי המדינה? האם גם אחד מאלפי הנופלים היה

בדרגה כזו? מדוע לא להיות צמידות לעובדי סקטורים אחרים במשק, שרמת

שכרם וחייהם גבוהה לאין ערוו משלנו, האם מפני שלמשרד הבטחון נוח

וזול יותר בצורה כזו?

עם רצון כן אפשר היה למצוא דירוג

סביר שקיום נאות בצדו. למשרד הבטחון גישה המושתחת על לתת מה שפחות.

מדוע אינם דופקים על כל השולחנות כדי לתת מה שיותר? אגף השיקום אמור

היה להיות כתובתנו היחידה אבל אין הוא ממלא אפילו חלק מציפיותינו.

אנו רוצות להסב תשומת לב הוועדה

למציאות מסויימת הקיימת בארץ, של גישה מסתייגת ורתיעה מראש מכל

תביעה של העלאה בשכר או בהטבות, ולא חשוב גובה הסכום, ואפילו תהא

התביעה מוצדקת מאין כמוה ואפילו יגיעו כולם למסקנה כי במקרה הנדון

יש צורר בעדיפות וחריגה מהמקובל ולא חשוב אם קיים תקציב או לא ולא

חשובה התקופה, אם של שפל כלכלי או גאות - תמיד יימצאו מאה ואחד

נימוקים לסרב. זהו הנוהג במדינה והגישה היהודית הטיפוסית.

כל מה שאנו מבקשות הוא להעמיד את

התגמולים וההטבות האחרות על בסיס מצב ריאלי במשק וצריכה ריאלית

שאנו צורכות. מדוע דווקא על גבי האלמנות והיתומים רוצה המדינה

ליישם את הקיצוציח במשק? שתתחיל לקצץ במקומות אחרים. לא אנו יצרנו

את יוקר המחיה הגואה ולא אנו שצריכות לשלם את מחירו.

רוב אלמנות צה"ל יוצאות לעבודה אך

רובן אינו יכול לעבוד יותר מחצי משרה,בבגלל הילדים או מחמת לחץ נפשי.

כמו כן ישנן רבות עם ילדים קטנטנים, שאלנן יכולות לצאת לעבודה בכלל.

האין הנטל הנפשי והקיומי הרובץ על כתפינו מספיק? מדוע להעמיס עלינו

גם עול כלכלי כבד? אם יש במדינה ובמשק לעדיפות איזו שהיא כדי להקל

ולו במעט - כאן המקום. מדוע קיימת אפליה בין אלמנה עם ילדים לאלמנה

ללא ילדים או אלמנה שילדיה בגרו. האם מקצצים משכרו של עובד משום שאין

לו ילדים או בגרו ילדיו? חאם בהגיע היתומים לבגרות נפסקת תמיכתה של

האם בהם? האין היא עוזרת ומסייעת כל עוד נשמתה באפה, כפי שעושים כל

ההורים? מנין תיקח ומנין תיתן?

האם כדי שקולנו יישמע צריכות אנו

להגיע לאמצעי התקשרות וכדי יציאה לרחובות להפגין ולהכפיש בכר את

זכר יקירינו? האם צריכות אנו לקומם את חיילי המילואים לראות נכוחה

ולהביא לידיעתם את המצב האמיתי ולא את הבדותות המהלכות על מצבן

הכלכלי של אלמנות צה"ל? בציבור רווחת הדעה שמשרד הבטחון דואג בכבוד

לכל מחסורן, האם נכון הדבר? האם זה הוגן שעלינו לתבוע את זכויותינו

תור מרירות עמוקה ועל-ידי מאבק ומיקוח?



חמש דקות אחרי תום הצפירות וטכסי

הזכרון חוזר כל איש לעיסוקי יומו, אינו זוכר את הנופלים ובוודאי לא

את שאריהם. רק אנו נשארות עם היגון והאבלות והמלים הבומבסטיות "בזכותם

אנו חיים" מהדהדות בבתי הקברות ובעצרות הזכרון.

לצערנו, ממלים יפות אי-אפשר להתקיים

ואי-אפשר לגדל ילדים. אין אנו תובעות פיצוי על מה שאבד לנו, כי מה

שאבד אין אדם ומדינה בעולם היכולים לפצותינו, אנו רק תובעות קיום בכבוד

וללא דאגה, ומכם, חברי הוועדה - גישה חדשה אל שאירי הנופלים במלחמות

ישראל."

לאחר הדברים האלה, הייתי רוצה

לשמוע ממכן דברים קונקרטיים ונתונים,

על מה אנחנו מדברים.

בעלי היה גבר בן 53 וכאיש מילואים

נקרא למלחמת יום הכיפורים, למלחמה

החמישית בחייו. לצידו נלחמו שני בנים. נשארתי עם בך בצבא ובן בבית.

ברשותכם, אעבור מהצר ההירואי

המעציב לצד המעציב לא פחות.

נתבקשתי על-ידי חברותי להעלות את

הבעיה של ההיטל על הרכב.

אלמנות זכאיות לקבל רכב ללא מיסים.

אבל היום דורשים מאתנו לשלם היטל על הרכב. אלמנה שתגמולה 150 אלף

שקל בלבד צריכה לשלם כ-7 תגמולים חודשיים. זה ההיטל שעליו מדובר.

התגמול לאלמנה פלוס שניים הוא

660 אלף שקל, התגמול כולל הגילום, והיא צריכה לשלם כהיטל רכב שני

תגמולים חודשיים וחצי.

נתבקשתי על-ידי חברותי להעלות בעיה

נוספת המתמשכת זמן רב - שחיקת הגימלאות של אלמנות חיילי המילואים.

כפי שהזכירה הגברת היבשמן, קבעה

ועדת קדגמן, בשנת 1974, סכום מסויים שעמד ביחס לרמת החיים שהיתה

במשק. זה היה לפי 1.2 משל השכר הממוצע אז ו-85% מן ההוצאה המשפחתית

החודשית. עשיתי בדיקה והנחתי את החומר על השולחן. לפי המרד, השחיקה

ביחס למצב היחסי שנקבע על-ידי ועדת קרגמן - כ-65% מהתגמול. זאת אומרת,

צריו להוסיף לתגמול 65%, כולל הגילום, אם רוצים להגיע למה שהיה. ואם

נדבר על ההוצאה הממוצעת למשפחה, שגם בה יש שחיקה, ההפרש הוא כ-74%

מהתגמולים, ולפי כוח הקניה של הדולר, שערכו ירד - כ-87%. מספטמבר

1984 השחיקה המצטברת, לפי המרד כולל גילום, היא כ-65%, זאת אומרת

זה מעבר לשחיקה של כלל המשק. זה נבע בין היתר מכך שבשנים 1983-1976

המשק בכללו קיבל עליה ריאלית של 38% והסקטור הציבורי - 35%, ואילו

אלמנות מלחמה לא קיבלו כלום או כמעט כלום.

המוסד שצריך היה לייצג אותנו כענין

זה לא הרים את הענין.

אשר לדדגה י"ט2 שאליה צמודות

האלמנות. אנו מקבלות את התגמול לפי הדרגה הזאת כשהיא עירומה, בלי

הסכומים השונים שניתנים לעוברים בדרגה זו תחת מכלול של שמות. ביקשתי

לקבל תלוש כדי להראות שאנשים עובדים בדרגה זו מקבלים יותר ממה שאנחנו מקבל

לא הצלחתי לקבל תלוש כזה.



אנו תובעות להחזיר אותנו למה שהיה

בזמנו - 85% מן ההוצאה החודשית הממוצעת למשפחה, זו רמת הכנסה שבה

אלמנה תוכל לקיים את. הבית בהתחשב בכר שרוב ההוצאות שלה הן הוצאות קשוחות

שלא פועלות לפי מספר הנפשות, וגם בהתחשב בעוברה שהעררו של גבר בבית

גורם לאלמנה להוצאות מוספות.

מר פינק אמר בחרר הזה שהמרינה לא באה

במקום הפרנס. האם הוא מוכן להגיר את זה לאנשי המילואים לפני שהם

יוצאים לקרב?

אני מבקשת, ברשותכם, לחרד את

התחושה של האלמנות בישראל בשנת

1985. אצטט מספר משפטים הנאמרים ונכתבים על-ידי מנהיגינו, וכל

"ביום הזכרוו מתייחדים אנו עם זכרם של הלוחמים, שנפלו

במערכות ישראל. לא ניתן לתאר את עוצמתה של ישראל העצמאית ללא מסירותם

והקרבתם של הלוחמים, שנתנו על כך את נפשם. איו כמוכן, המשפחות השכולות,

כדי להזכיר לנו יום יום, שעה שעה, את כושר ההתמודרות העילאי, את

המשא הכבד והסבל הנדרש מכולנו בדרך הארוכה לקיומה של ישראל. היום אנו

מרכינים את ראשינו לזכרם של אלפי לוחמים. המשפחות אשר נתנו את היקר

בקורבנות נותנות מופת בעמידתם לאומה כולה. לכן מרכינים אנו ראשינו

גם בפני גבורתכם הנפשית, הראויה לקדושת הקורבן. עם ישראל כולו מכיר

להם תורה על האומץ שהוא שואב מעמידתכם זו".

לנוכח מצבנו החברתי והכלכלי, לנוכח

זעקתנו היום בציבור, האם יש כיסוי לאותן אמירות הנאמרות על-ידי הנהגתנו?

האם נוכל להאמין כי אכן מרכינים ראש בפנינו?

אנו, ציבור אלמנות צה"ל, לא נוכל

יותר להתייחס ברצינות לאותן אמירות שרופות כאשר גובה התגמולים מגיע

היום ל-50% מההוצאה הרגילה למשפחה ממוצעת בישראל; לא נוכל להאמין לאותם

מנהיגים כאשר לא מגלים כלפינו שום הבנה או אוזן קשבת לבעיות הקיום

שלנו כאלמנות וכהורים לילדים ללא אב. אין שום הבנה לצרכינו היומיומיים.

הכיצד נוכל להאמין כאשר אותו שר הבטחון, השולף מדי יום זכרון את הדף

מן המגירה וקורא אותן המלים "כי במותם ציוו לנו את החיים", אותו שר

בטחון המופקד על אגף השיקום, מגלה כלפינו, האלמנות והיתומים, אטימות

לב לצרכינו.

דוגמה? בבקשה. ילד בגיל בית-הספר,

באחת מהכיתות א' ז', עד חטיבת הביניים, אינו זכאי לתשלום עבור ספרים

ובחטיבת הביניים הסכום שהוא מקבל - 5,000 שקל.לשנה. זה עבור ספרי

לימוד. זה לעג לרש. תלמיר בתיכון מקבל 10,000 שקל לשנה. במחיר הזה

אי-אפשר לקנות אפילו ספר אחר. ובאם אין חטיבת ביניים במקום המגורים -

אותו ילד לומד בכיתה ז' או ח' אך לא מקבל מאומה.

אתם תשלמו את

המחיר גם בתחום הכלכלי, אתם העקדה של עם ישראל. ותחושתנו אמגם היא

שאנחנו עקדות של עם ישראל, אנחנו המצבות החיות של עם ישראל.

כאלמנה אני אומרת שעברתי את כל

מדורי הגיהנום במדינת-ישראל כמי שמנסה לגדל את בני עם כל המיסים,

שהם כבדים מאד. מדינה שכך נוהגת באלמנותיה וביתומים, אינה ראויה

לגודל המחיר שאנו משלמות אותו. עם ישראל לא יכול להרשות לעצמו את

המותרות של צבא בלי אנשי מילואים.

לא יכול להיות ששר הבטחון והרמטכ"ל

ילכו ויגנו מפני שחיקת שכרו של איש צבא הקבע ויתעלמו משחיקה שחלה

בתגמולי אלמנתו של איש המילואים.

אתן מדברות כל הזמו בהכללות. אני

מבקש שאחת מכו תיתו לנו דוגמה

מה היא מקבלת וכיצד היא חיה. אני מבקש שהדברים יהיו מבוססים בהשוואה

למצב שהיה לפני השחיקה. אנחנו צריכים לקבל תמונה מוחשית. רצוי שנקבל

תמונה קונקרטית.

אני מבין את שאלתו של של חבר-הכנסת שוסטק.

אני מבין שמאז ההחלטה של ועדת קרגמו

עד היום יש שחיקה של כ ,65%-לפי הנתונים שלפנינו, אני לא נגרר לוויכוח.

אינני מניח ששר או איש ציבור אומר

דברים ללא כיסוי. אפשר להתמודד עם בעיות חומריות יצריו להתמודד אתו,

אבל מכאו ועד להטחת האשמות, המרחק גדול מאד. עם זאת, זכותכן לחשוב מה

שאתו רוצות. אני רוצה שהדברים יהיו ברורים לחלוטין. אנחנו יושבים בכנסת

ומנסים למלא את תפקידנו. אנחנו נבחרי ציבור. אתו יכולות לצאת מכאו

ולומר שאיו כיסוי לדברים. אם אתו חושבות שאיו כיסוי לאמירות שלנו - איו

טעם לישיבה הזאת.

שמענו דברי זעקה היוצאים מו הלב. כל

אחד מאתנו התרשם כפי שהתרשם.

אני מציעה שנדון בדברים באופו מעשי.

אני מבקשת מהיושב-ראש, אל תבקש מהאורחות להסתייג ממה שאמרו.

לא אמרתי להסתייג.

נעבור לדיון מעשי. לכל אחד יש צורת

ביטוי שלו. אם לא נשתמש באותם ביטויים

ששמענו מהאורחות שלנו, זה לא בגלל חוסר רגישות. אנחנו מבינים שבאתו

אלינו כדי למצוא מענה. מענה לא צריר להיות בהצהרות בומבסטיות, כי אלה

יש בשפע.

אני מציעה שנלך לפי הקו של חבר-

הכנסת שוסטק. שמענו שיש שחיקה של 65%, איך זה מתבטא? מתי התחילה השחיקה?

בעקבות מה התחילה השחיקה? אם ההטבות השונות לא עודכנו - מתי התחילה

הנפילה?

אני מציע שנשמע את נציגת יד לבנים,

שהוא הארגוו היציג של האלמנות.

ברשותו כבוד היושב-ראש וברשותכם

חברי הכנסת, אציג את עצמי. שמי עדינה.

נקראתי למהעמד הזה כנציגת אלמנות צה"ל במרכז יד לבנים בנושא: 1) שחיקת

התגמולים לכלל האלמנות; ב) התגמולים המזעריים על-פי מבחו הכנסה הניתנים

לאלמנות ללא ילדים; 3) מס רכוש על רכב לאלמנות, אשר נמצא בטיפול יותר

משנה אבל עדייו לא הגיע לסוף דבר.

נושאים לאומיים אשר מעבר לחקיקה שעושה

בה הכנסת, וביניהם הדאגה למשפחות חללי מערכות ישראל - האלמנות, היתומים

והמשפחות השכולות - הם מעניינה של המדינה. או את רסו הטיפול הקטליזטורי

צריו ליטול מידי אמצעי התקשורת. להערכתי, זהו המקום הראוי ביותר.



להזכירכם, רק לפני כשנתיים ישבנו

כאן, גם אני וגם רעותי האלמנות, כאשר הנוכחות שלנו היתה פחות מפולגת.

אני רוצה לקוות כי יימצא סוף סוף פתרון לבומרנג הבלתי מכובד הזה.

לאן הגענו אם בעתונות כותבים על

"רעות שכזאת" בציניות, וחלק מאתנו האלמנות מדברות על "כבודה האבוד"

במרירות של השלמה?

צר לי, אבל חלק מאתנו איבד את

התבונה. חלק מאתנו איבד את צניעות הדעת. חלק גדול מאתנו איבד את

הרגישות. ולצערי, חלק מאתנו ניטלה מהן הבושה. תחליטו אתם על החלוקה

הצודקת.

אני מבקש שהוויכוח לא יהיה בוועדה.

אני מבקש לדבר לענין.

הדאגה לאלמנות, להורים, לילדים, היא

נר לרגלינו ביום וכלילה, יחד עם אגף

השיקום שהוא אחראי באשר לביצוע החוק. הדבר הזה מתבצע יום יום על-ידי

שיתוף שלנו בכל האירועים ובכל הוועדות. קשה לי להתייחס לדברים שנאמרו

על היחס של משרד הבטחון, כי ככלל אינני יכול להתלונן עליו. יש שיתוף

פעולה, אם כי לא תמיד אנחנו תמימי דעים אבל יש שיתוף פעולה מלא בכל

הנושאים, שיתוף פעולה עם משרד הבטחון.

יש תגמולים. אין שום קשר בין התגמולים

לבין ההטבות. יש שורה ארוכה למדי של הסבות. אף הטבה לא שונתה ולא

נשחקה. ההטבות צמודות להתייקרות במשק, כל הטבה בצורה אחרת. חלק מההטבות

מעוגנות בחוק, לדוגמה - יתומים הנישאים או לרכישת דירה. שר הבטחון קבע

שביחס למשפחות השכולות הוא לא פוגע בשום הטבה, וכר נהג. לא כן נהג כלפי

הנכים. אני אומר זאת כדי להבליט את הדבר. לפרט את ההטבות, זה ענין ארוך

שלא כדאי להיכנס אליו. זה ענין שאיננו מעניינו היום.

זה מעניינו כחברי הוועדה, אבל אולי

לא נדון בזה היום. מכל מקום, אבקש

את רשימת ההטבות, לעיון.

5,000 שקל לספרים - זו תוצאה של התייקרות.

בשנה שעברה הסכום היה 1,500 שקל.

חלק גדול משכר הלימוד כלול בגילום, הוא צמוד ויש בו עליה מתמדת.

אני חייב להסתייג מהנימה שנשמעה כאן

ביחס לקריאה אל אנשי מילואים. צה"ל יקר לנו ואנחנו מוחים נגד השימוש

בענין הזה.

ועדת קרגמן קבעה מה שקבעה בשנת 1974.

בינתיים היו התאמות מדי תקופה והיה פיצוי על שחיקה. השיטה היא שמשרד

הבטחון יושב עם נציג האוצר ובסופו של דבר גם אתנו, בודקים מדי פעם את

השחיקה. זה נעשה גם בחודש יוני השנה. מכיוון שלא הסכמנו לפיצוי שהוצע,

הענין נמצא בינתיים בין משרד הבטחון לאוצר ובימים הקרובים, כר הובטח,

יהיה פתרון. כל זמן שהענין נמצא בידי המשרדים, אין מקום להביא את

הדבר לוועדה, אלא אחרי שיהיה סיכום בין המשרדים.

האם יד לבנים רואה עין בעין אותו.

י' אחוז של השחיקה, כפי שצויין כאן?

אנחנו בודקים את הדברים לפי מה שהיה

נהוג לפני שנתיים-שלוש. יש לנו כללים

בדוקים וברורים לבדיקת העניו יזה נעשה יחד עם משרד הבטחון והאוצר.

יש נקודה באובה, שהמחוקק, כשקבע מה

שקבע חשב לטוב אבל התוצאה היא לא טובה, כוונתי לאלמנות ללא ילדים.

האלמנה צעירה. לצערנו, יש שהתאלמנו שלושה שבועות

אחרי נשואיהן ועד חיום הן אלמנות. בזמנו דובר על סכום מסויים שישולם

במשך כמה שנים ואחר-כן לפי מבחן הכנסה. כלומר, אם האלמנה מתפרנסת ומשתכרה

סכום מסויים, היא מקבלת השלמה. ההשלמה כולל הגילום נמוכה. היא מגיעה

היום, נכון לחודש נובמבר, ל-154 אלף שקלים.

היו"ר י' פרץ; מה כולל הגילום?

הגילום כולל שורה ארוכה של דברים,

שבשעתה גילמה אותם ועדת קרגמו.

עד שנת 1973 היו הטבות שאינן מעוגנות

בחוק והן ניתנו לפי שיקול דעתו, טוב

לבו או רצונו הטוב של הפקיד. יד לבנים, עם אגף השיקום וועדת קרגמו

הגיעו למסקנה שזה לא מכובד ורצוי שזה יינתו באופו שוטף, בשיעורים

חודשיים. בסופו של דבר הסכומים הניתנים לריפוי שיניים, חוגים וכו'

גולמו ומעוגנים.

מדובר על הטבות שאינו בחוק הטבות

אחרות כגוו רכישת רכב, מענקים שונים,

כל אלה באים בנוסף.

כל יתר ההטבות מעוגנות בחוק ובתקנות

ואלה לא גולמו. היתה שורה של הטבות

מיסים על רכב. איו טעם לגלם את זה. זה נמשר ולא

נשחק. הפטור מאגרת רדיו וטלוויזיה לא גולם. לעומת זאת גולמו מיסי קניה.

הגילום משתלם לאורן כל הזמו ביו שהמקבל זקוק לאותה הוצאה וביו שאיו

הוא זקוק לה. אבל כשיש הוצאה, ביחוד הוצאה גדולה לריפוי שיניים, הסכום

של 28 אלף שקל שמשתלם למטרה זו מגיל אפס עד גיל שמונה-עשרה ולא נחסך

למטרה זו, איו בו כדי להועיל. חוגים ושיעורי עזר גולמו.

חוגים לילד, זו הוצאה קבועה של יום-

יום.

אלמנה ללא ילדים מקבלת בשלוש השנים

הראשונות 317,177 שקל ועוד 11,909

שקל גילום, בסך-הכל 329 שקל, ללא מבחו הכנסה. אחרי שלוש שנים, אם היא

עובדת, יש מבחן הכנס, עד שהיא מגיעה לגיל 45.

מגיל 45 היא מקבלת 425 אלף שקל

ללא מבחו הכנסה; אני מתייחס רק לתגמול. אינני מתייחס להטבות. כאו היתה

הסכמה גם מצד האוצר וגם מצד משרד הבטחוו, והיתה התחייבות אישית של שר

הבטחוו שהדבר יתוקו. זה היה לפני כשנה ורבע. זה צריך היה להיות מתוקו

בשלבים. בשלב א', שעליו הוסכם, מדובר על כך שאלמנה אחרי 10 שנים תקבל

תגמול ללא מבחן הכנסה.

האם מישהו קבע סתם מספרים וסכומים

או שזה צמוד וקשור למשהו?

הסכום של 329 אלף שקלים צמוד לדרגה

י"ד, 91%.

זה בלי שום התייחסות לאלמנה שאיבדה

מפרנס עם הסתברות לפרנסה ברמה גבוהה.



לאלמנה יש משק בית והוצאות של

משפחה והיא חייבת לעבוד קשה כדי

לפרנס את עצמה, כי מהתגמול הזה היא לא יכולה להשתקם. המצב הזה מקשה

על שיקומה. ברגע שהאלמנה עובדת קשה והיא טרודה, הוג המכרים שלה הולד

ומצטמצם וגם שיקומה נעשה קשה יותר.

מה היתה מהשבתו של המחוקק? הוא

חשב: אלמנה צעירה, היא תתחתן ותבנה משפחה. במשך תקופה מסויימת צרין

לתת לה תמיכה, ואחר-כד - להפסיק אותה. לצערנו, אנחנו רואים היום גם

אלמנות ממלחמת יום הכיפורים שמצבו לא השתנה. בעניו זה היתה הסכמה

של כל הצדדים אבל השינוי הוקפא בגלל המצב הכלכלי במדינה.



יש מקום לתקו את הדרגה, זאת אומרת

מדברים על תיקוו היסוד הבסיס.

אני מביו שמדובר על דרגה מסויימת.

מהם המרכיבים שנכללים בגימלה ומה

לא נכלל בה.

נכלל יסוד משולב בלבד, בלי ותק,

בלי שום דבר. יש שחיקה גם אצל

ההורים, גם אצל היתומים וגם אצל האלמנה.

כפי שאמרתי, העניו חזה נמצא "בתנור"

בתקוה שיימצא פתרוו מוסכם, כפי שתמיד נמצאו פתרונות.

שמענו כאו מדוקטור גאולה פרידמו,

נציגת האלמנות, והיא הביאה נתונים,

שעובדי המדינה קיבלו העלאה של 35% בשכרם, עליית שכר ולא תוספת יוקר.

האם לפי החישובים שלכם זה חל גם על מסגרת אותן דרגות מוצמדות?

בעניו זה יש חילוקי דעות. אנחנו

טוענים שהשחיקה היא 25%.

לכל דרגה יש שכר יסוד משולב.

אם יש תוספת שכר ריאלית זה מתווסף.

דוקטור פרידמו טוענת שהשיעור של 35% שקיבלו העובדים לא נתווסף.

אני לא נתקלתי במספר הזה ולא

בדקתי. זה טעוו בדיקה.

נכה מעל 60%

ונכה רגליים מעל 50% הסמוכים על שולחו משרד הבטחוו, משוחררים מההיטל,

לפני שנה הצענו להפיל את הפטור על אלמנות ועל הורים המקבלים תגמול מעל

למזער ועל הורים אשר משוחררים ממיסים. זה מונח על השולחן. הודיעו לנו

שבעוד שבועיים זה יגיע לדיוו בממשלה, כנראה בכיווו חיובי.

כדאי שנשמע דעתו של נציג משרד

הבטחוו במה שנוגע להיטל על הרכב,

למי יש סמכות לתת פטור חלקי או מלא.

יש לשכות שיש בהו בעיות נוספות. קיבלתי בעניו זה תלונות רבות מאלמנות

באזור הדרום.



י' פרץ

נוסף להיטל הרכב והיחס של אגף

השיקום לאלמנות אני מבקש שנשמע גם בנושא של תוספת שכר ריאלית למיגזר

הציבורי וההשפעה שיש לזה על הדרגות המוצמדות.

אני רוצה שנקבל רשימת ההטבות,

בעיקר מה שקשור לילדים ולחינוך.

א' איסרוב; אינני יכול להעיד על יחסו של אגף

השיקום, כי איו נחתום מעיד על עיסתו.

אינני מאמין שהיחס הוא לא טוב. עם זאת, אנחנו לא מסוגלים למלא את כל

הציפיות ולא רק בגלל כוח אדם, כי גם אנחנו נפלנו למסגרת של קיצוצים,

אבל גם אלמלא הקיצוצים, לא היינו מסוגלים לעמוד מול הציפיות. אם, לדוגמה,

אלמנה מאזור חדרום רוצה שייערך אצלה ביקור בית יזום לא רק בשנה הראשונה -

אנחנו לא יכולים לעמוד בזה. הייתי רוצה אמנם שנוכל לבקר באופו סדיר,

והקמנו מערך סדיר לביקורים, אבל אנחנו לא יכולים לעמוד בזה. אינני

רוצח להתעלם מהעובדה שקורה שעובד ציבור מחליק, אבל זה יוצא מו הכלל

י ולא הכלל. אני יודע שמכל העובדים המקצועיים שאני מכיר במדינת-ישראל

ובחוץ-לארץ, שאנחנו נפגשים אתם בכינוסים ובמפגשים בינלאומיים, העובדים

שלנו עומדים ברמה הגבוהה ביותר. העובדים שלנו בשדה פיתחו שירותים שאיו

דומה להם. לחץ של העובדים מלמטה קיים כל הזמו.

אינני רוצה לדבר על רמת ציפיות.

יש ספר. יש רשימה. כתוב מה אלמנה

צריכה לקבל. אני מדבר על מקרה שאלמנה באה לקבל תשובות לשאלות ביחס

למה שכתוב. על זה אני מדבר, על היחס של העובדים בנקודה הזאת. באזור

הדרום נתקלתי בבעיה של חוסר נימוס כלפי אלמנח כבן-אדם. אדם שואל ובא

לקבל תשובות לשאלותיו - הוא לא מקבל תשובות לשאלות שלו. על זה אני

מדבר ולא על ציפיות.

משרד הבטחוו והמערכת כולה מעודדת

אלמנות לעזוב את מקום מגוריהן.ולעבור למקום אחר. חיא מעודדת אותו לקבל

הלוואות. יש גם מענק ומשכנתה. האלמנות מקבלות את העידוד הזה. הו מגיעות

למקום החדש ומסתבר שאיו בכוחו לשלם את המשכנתה. מה עושים? זה הרבה מאד

כסף. זה צמוד. זה מיליונים.

לכו אני לא עוברת ולא מחליפה דירה.

כשאגף השיקום נותו הלוואות, זה לא

צמוד. זה נושא ריבית נמוכה מאד

יחסית לשוק.

אני מתכווו לחלק שנותו משרד השיכוו

ולא למה שנותו משרד הבטחוו. אולי

יש לך נתונים.

א' איסרוב; איו לנו נתונים. אם לאלמנה איו

אמצעים שלה, אם המענק של משרד

הבטחוו וההלוואה שלו לא מספיקים, היא לא תהיה מסוגלת לעשות את ההעברה

בלי הלוואות נוספות.

יש אפשרות להיכנס לדירה בשכירות

ואחר-כך לרכוש אותה בתנאים מועדפים.

יש אלמנות שמחליפות דיור ומסתבכות

לא רק בגלל תנאי משרד השיכוו אלא גם אצל חקבלו.



הנושא של ההיטל על הרכב הוא באחריות

ממשלתית. ההיטל הוא הוק ופטורים ממנו רק נכים, ולא רק נכי צה"ל אלא

בעלי רכב רפואי כפי שהוגדר בתקנות של משרד התחבורה שם מדובר, אם אינני

סועה, על נכות כללית של 60% ונכי רגליים בנכות של 30%.

הצענו שיינתן פטור גם לקבוצות

אחרות. זה מונח על שולחן הממשלה. הצענו שלקבוצות מסויימות יינתן פטור

חלקי ולאחרות - פטור מלא.

ז' גריזים; אנחנו עומדים על כן שזה יהיה מלא.

אני מבין שהתביעה של יד לבנים בענין

זה היא חד-משמעית - פטור מההיטל.

אני מקווה שזו תהיה החלטת הממשלה, אולי בהתאם לדרגות שונות.

אני חושב שחלק מהאלמנות עושות עוול

לעצמן כשמדברים על אלמנות מילואים מצד אחד ועל אלמנות צבא הקבע מצד

שני. אגף השיקום משלם תגמולים שווים לכל אלמנות צה"ל - אלמנות של

חיילי צבא הקבע ואלמנות חיילי המילואים.

מי עושה את האבחנה הזאת?

א' איסרוב; נאמר שיהיה דיון על אלמנות חיילי

מילואים. אנחנו משלמים תגמולים

שווים. נכון שיש אלמנות שמצבן, מבחינה פנסיונית, יותר טוב, זה תלוי

בביטוח הפנסיוני שנעשה. אלמנתו של מי שעבד, נניח, בבנק לאומי, והיתה

לו קופת תגמולים או קופת גמל במשך 30 שנה לפני שנפל, מצבה של אלמנתו

מבחינה זו טוב ממצבה של אלמנת איש צבא הקבע. אם כן, ההכנסה תלויה

בביטוח הפנסיוני שהיה לפני נפילתו של החייל.

אגף השיקום לא מבדיל בין האלמנות.

א' איסרוב; יש שוני כשמדובר באלמנה צעירה.

יש יותר משיש למי שלא דאג להם.

לפעמים יש הטבות שניתנות מטעמי

צדק.

ניקח לדוגמה אלמנה צעירה שבעלה עבד

במקום שהשכר שמשתלם בו נמור ואחרי שנפל יש בידיה רק הסכום שהיא מקבלת

מאגף השיקום.

אי-אפשר לעשות השוואה בין התגמולים

של משרד הבטחון לבין הגימלאות של

הביטוח הלאומי, אין שום פרופורציה ביניהם. לכן אין אנחנו אומרים שאלמנה

שאין לה פנסיה תקבל סכום כזה ואחרת תקבל פחות.

זה מעבר לתגמולים. כל יתום זכאי למלוא שכר הלימוד באוניברסיטה בארץ,

יהיה הסכום אשר יהיה. נוסף לכר הוא מקבל בזמן הלימודים, כתוספת, דמי

קיום צנועים. כשמדובר על יתום בגיל בית-ספר תיכון, האם זכאית להחזר

אגרת החינוך בגובה אגרת החינוך בבית-ספר עירוני באזור מגוריו, והשתתפות

צנועה ביותר לקניית ספרים.

כשיתום זקוק לחינוך מוסדי, דהיינו



היו"ר י' פרץ; אגרת חינוך, איפה זה קיים?

בכל בתי-הספר התיכוניים. זה סעיף

תשלומים שחובה על המשפחה לשלם. אבי

מדבר על תשלומי החובה שחלים על ההורים, כשמדובר בבית-0פר תיכון, במסגרת

שקבע משרד החינוך לאותה מועצה מקומית באותו אזור.

היו"ר י' פרץ; ומה לגבי בית-ספר יסודי?

א' איסרוב; זה לא קיים בבית-ספר יסודי.

ז' גריזים; יש מימון של הממוצע ולא של הגבוה.

א' איסרוב; אני מדבר על עירוני גבוה,

היו"ר י' פרץ; אני חוזר ושואל, מה לגבי ילדים

בבית-ספר יסודי?

אין שום דבר.

היו"ר י' פרץ; למה? האם אין מחשבה לשנות את זו??

א' איסרוב; יש לנו התחבטויות בנושא זה. העדפנו

את שיטת הגילום.

אין ספק שהתגמולים נשחקו, השאלה

בכמה הם נשחקו. לא בדקתי את כל הנתונים שמציגים כל פעם. קיבלנו את

השיטה שהיועצים הכלכליים שלנו שכנעו אותנו שהיא הטובה ביותר, אנחנו

עובדים על ממוצעים שנתיים שנותנים תמונה טובה יותר ולא תמונה מקרית

של השוואה בין חודש לחודש. לפני כשנה, בחודש ינואר, היינו כאן והצגנו

נתונים של השחיקה ב-1983 לעומת 1982 והגדלנו את התגמולים ב .12%-ארבעה

חודשים אחר-כר הוחלט במשק על תוספת איזון וזה העלה את סכומי התגמולים

לזכאים מעבר לפיצויי השחיקה שאנחנו בדקנו אותם. עכשיו זה שוב התמסמס,

מה הטעם ומה הסיבה של הצמדה לשכר

של עובדי המדינה? עד שנת 1953-1954 החוק קבע שאלמנה שלה ילד תקבל

סכום של 28 לירות ישראליות לחודש. נקודה, כבר אז, בשנות ה-50, ראינו

שזה לא יילד ולכן הוחלט שתהיה הצמדה לשכר עובדי המדינה שבדרך כלל מתוקן

בצורה שמפצה על עליית האינפלציה, באמצעות תוספת יוקר, וכן על-ידי תוספת

ועליית שכר ריאלית. נכון, כפי שמתברר עכשיו, שזה לא תמיד טוב; אם הממשלה

מחליטה לשחוק שכרם של עובדי ציבור, כפי שקרה בחודשים אלה, ואם מקבלים

תוספת יוקר בשיעור של 80% בלבד, בטווח של זמן זה פוגע ומחטיא את הכוונה

ואת המטרה בדבר שמירת ערכו הריאלי של התגמול לאלמנות.

עכשיו אנחנו יושבים על הסוגיה הזאת

עם כלכלנים שלנו ועם אנשי האוצר כשמוסכם מראש שיש שחיקה, שצריך לתקן

אותה וצריך להביא בחשבון את ההתפתחויות שיש להניח שיהיו במשק מחר או

מחרתיים, כשעובדי המדינה יקבלו תוספות שכר בחודשיים הקרובים, בינואר

ובפברואר, זה יחול גם על הזכאים שלנו. אני מקווה שנוכל לדווח לכם על

מה שיעלה,

היו"ר יי פרץ; אנחנו יודעים שאצל כולם היתה י

שחיקה, השאלה היא אם אצל האלמנות

השחיקה גדולה יותר.

א' איסרוב; השאלה הזאת נבדקת, כל נתון שאומר

הוא בבחינת זריקת מספר לחלל האוויר,

בימים אלה נעשית בדיקה,



אין ספק שיש שחיקה, אין חילוקי דעות

על כר. השאלה היא אט השחיקה היא 10%, 20%, 30% או 60%.

כשוועדת קרקמן קבעה מה שקבעה,

האם זה היה יסוד ובסיס לתמיד

או שזה היה דבר חד-פעמי?

א' איסרוב; ההנחיות שניתנו לה, כמו לוועדות

שהיו לפניה, היו אד-הוק. אנחנו

תרגמנו את ההמלצות שלה לדרגה בדרוג הממשלתי כדי שתהיה הצמדה למשהו.

הצמידות לדרגה היא לא משמעותית. גם עכשיו, כשמדברים על תוספת שחיקה,

על תוספת בגלל השחיקה שחלה, יהיה צורר לתרגם את זה לדרגה, יכול

להיות שנדבר על 150% של דרגה מסויימת.

מפעם לפעם יש צורר לבדוק אם הכלי

עובד טוב. בשנת 1984 הוא עבד מצוייו.

אין לי להוסיף לדבריו של מר איסרוב.

בעניו זה יש סיכום מפורש ביו מנכ"ל

משרד הבטחון למנכ"ל משרד האוצר; זה שלוש שנים יש ועדת מעקב שאמורה

לבדוק את נושא התגמולים של אלמנות ואוכלוסיות זכאיות אחרות באגף

השיקום, נוכח האירועים השונים המתרחשים במשק. התגמולים נבדקים,

משווים אותם למדד, רואים כמה שחיקה היתה ולפי זה מעדכנים ומוסיפים.

בדרר-כלל מקדימים כאן את כל המשק. מה שאנחנו עושים עכשיו תעשה

ההסתדרות עם האוצר רק בעוד שלושה או ארבעה חודשים. אם ב-1 באפריל

תהיה תוספת לעובדי המדינה, כל האוכלוסיות יהנו מזה בצורה אוטומטית

ולפיכר יש מקומות שם יש מעיו תשלום כפול פעם בעקבות בדיקה שלנו ואחר-

כר בגלל עדכון כללי. זה מה שקרה בשנת 1984.

יש סיכוי טוב שזה יסתיים תור

שבוע.

אם חוברת הזכויות היא כל כך טובה,

למה המצב כל כך רע? אני מחזיקה

תלוש שלי, אט לשני ילדים, חייל וחיילת. מי קיבל לפני חודש סכום של

613,323 שקל? והגילוס שמדברים עליו - 22,900. על מה מדובר? על נסיעה

מתל-אביב לירושלים? הדברים ששמענו פה אולי עושים רושם אבל למעשה זה

לא כלום. זו הנקודה העיקרית.

מהסכום הזה של 600,000 שקל, כמה

בגיו הילדיט?

ע' היבשמן; 52,000 שקל.

שאלנו מדוע אלמנות צה"ל לא מקבלות

קיצבה של הביטוח הלאומי. מישהי זרקה לעומתי: את רוצה ליהנות משני

עולמות? אישינו, כשהיו, הם שילמו לביטוח הלאומי כמו כל אזרח אחר,

לביטוח זיקנה ולסעיפים אחרים. היות ויקירינו לא זכו ולא הגיעו לזיקנה

אבל השאירו שאירים, והשאירים לא מקבלים מהביטוח הלאומי - זו גזילת

הרש. אלמנות צה"ל הו היחידות בארץ שלא מקבלות קיצבת שאירים מהביטוח

הלאומי.



ג' פרידמן; אילו השחיקה היתה נבדקת באופן

קבוע ואילו היו מעדכנים העלאת

התגמולים בהתאם למה שמתרחש במשק, לא היינו מגיעים למה שהגענו,

פ' כהן; היה צריך להחזיק את היד על הדופק

אבל זה לא היה.

ג' פרידמן; תוספת שבר ריאלית? זה לאו דווקה

מעליית השכר היסודי המשולב אלא

מתוספות שונות הניתנות תחת שמות שונים, שאלמנות צה"ל לא קיבלו אותן.

העובדים מקבלים תוספות שונות תחת שמות שונים, שהמילון עשיר בהם.

כפי שאמרתי, לא הצלחתי לקבל תלוש משכורת. אנחנו מקבלות לפי דרגה י"ס2

כשהיא עירום ועריה ולא כוללת את התוספות האלה.

כשמדברים על קרנות, קרנות ממשלתיות,

יש סעיף שנאמר בו שמי שנופל במלחמה, לא משלמים פנסיה. ביקשתי שהסעיף

הזה יימחק. בעלי שילם במשך 18 שנים. מחזירים את הצבירה וזה הכל, אין

פנסיה.

רוצים לאפשר לנו קיום הוגן. בסכום

של 500 אלף שקל לחודש אי-אפשר שיהיה קיום הוגן.

כשמדברים על בדיקה - מהי שנת הבסיס?

מהו המודד, האם זה המדד? השכר הממוצע?

היו"ר י' פרץ; יש כמה דברים, לעניות דעתי, שאנחנו

צריכים לברר לעצמנו. אני מבקש שנקבל

מאגף השיקום רשימת ההטבות והדברים הנלווים שהאלמנות מקבלות.

ע' היבשמן; יש הטבות שונות שלא מקבלים.

ח' גרוסמן; רצוי שנדע מהו התשלום הכללי, כולל

כל הגילומים.

אני מדבר על הטבות שונות נוספות

שאינן במסגרת הגילום.

טיפול פסיכולוגי.

היו"ר י' פרץ; אני מבקש שנקבל את הרשימה.

יש דברים שאנחנו יכולים רק לפנות

ולבקש. לדוגמה, היטל.

ז' גריזים; " לכל המשפחות. לא רק לאלמנות,

גם להורים.

הם איבדו מפרנס.

היו"ר י' פרץ; יש ענין של דרגות שונות, אבל אני

לא רוצה להיכנס לענין הדרגות,צריך

להתחשב במשפחות השכולות וקודם כל באלמנות, בנושא הרכב.

אנחנו, כוועדה פונים לממשלה ומבקשים

לפטור את האלמנות מהתשלום. אני לא ריצה לסייג את זה.

1



אני מבקש מאגף השיקום שייעדר

בנושא החינוך ויתאים את הדברים לצרכים של משרד החינוך, ספרים, גם

לבית-ספר יסודי, עולים הון, זה יותר מ-5000 שקל. משרד החינוך משתתף

במה שנקרה בתי-ספר מוחזקים. הייתי רוצה שעל אותו בסיס יקבלו הילדים

של האלמנות, לא יותר אבל לא פחות.

אנחנו, הוועדה,צריכים לבדוק את הנושא

של הביטוח הלאומי, הגימלאות והקרנות למיניהן.

אני מבקש ממזכירת הוועדה לרכז חומר

ולהעביר אותו לחברי הוועדה.

את המסקנות נניח אחרי שנקבל תשובות.

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.50