הכנסת האחת-עשרה

מושב שני

נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 132

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

ב' כ"ז בחשוון תשמ"ו - 11 בנובמבר 1985 בשעה 11.00

חברי הוועדה; א' נמיר - היו"ר

נ' ארד

ב' בן-אליעזר

ח' גרוסמן

ר' כהן

י' פרץ

א' שוסטק

מוזמנים; חבר-הכנסת י' ז' אמיר

א' נאווי - ראש עיריית באר-שבע

א' הללי - ראש עיריית דימונה

ש' כהן - ראש מועצת מצפה-רמון

ב' אלמקייס - ראש מועצת יקותם

י' בן-טוב - ראש מועצת אופקים

צ' צילקר - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

ע' כץ - משנה למנכ"ל שירות התעסוקה

יי דרומי - סגן מנהל התעשיה הצבאית

זי ברקאי - עוזר מיוחד למנהל התעשיה הצבאית

שי חבשוש - יו"ר ועד עובדי התעשיה הצבאית

יי פרנקל - אגף בינוי ונכסים, משרד הבטחון

ב"צ כרמל - מזכיר מועצת פועלי באר-שבע

די מסיקה - מזכיר מועצת פועלי ירוחם

סי אלוס - מזכיר מועצת פועלי אופקים

יי בוטבול - מזכיר מועצת פועלי דימונה

אי מינץ - עוזר שר התעשיה לאזורי פיתוח,

משרד התעשיה והמסחר

זי גינדל - מנהל המרכז להכוונה וערי פיתוח,

משרד העבודה והרווחה

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מ' הלנברג

סדר- היום; עתיד ישוב הנגב - הצעה לסדר-היום

של חבר-הכנסת י' ז' אמיר



עתיד ישובי הנגב- הצעה לסדר היום של חבר-הכנסת ז' אמיר

היו"ר א' נמיר; בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את

ישיבת ועדת העבודה והרווחה.

על סדד יומנו - דיון שני בהצעתו

של חבר-הכנסת ז'אק אמיר - "עתיד ישובי הנגב".

אם חברי הוועדה לא מתנגדים, לפי

בקשתו של חבר-הכנסת אמיר, הישיבה תהיה פתוחה.

כפי שאמרתי, הנושא שעל סדר יומנו -

עתיד ישובי הנגב.

אני רוצה להתנצל בפני מזכירי מועצות

ולקדם אותו.

היום זימנו את הישיבה כדי לדון

על הנושא של העברת מפעלי התעשיה הצבאית לדרום.

בסופו של הדיון הקודם, ב-19

ביוני, תסכמנו שאם לא יועברו המפעלים האלה - על פי הבטחה שניתנה,

אני לא זוכרת על-ידי מי, נדמה לי שזה היה על-ידי ראש הממשלה ועל-ידי

שר הבטחון, להעביר את כל המפעלים ממרכז הארץ לדרום - אין שום סיכוי

לשינוי מהותי בכל נושא התעסוקה ביישובי הנגב.

ב' בן-אליעזר; האם את מדברת על התעשיה הצבאית?

היו"ר א' נמיר; כן.

י' פרץ ; כשאנחנו מדברים על העברה של

תעשיות לנגב, אני רוצה לנגוע

בנושא של ירוחם - החלטת הוועדה בנושא של כי"ל.

הנושא הזה מגיע לוועדת השרים

לענייני כלכלה. בגלל סכום של 2 מיליון דולר, כך נאמר לוועדה, בגלל

2 מיליון דולר שהוצאו אי-אפשר להעביר את המשרדים של כי"ל לירוחם,

אבל מאידך - לידיעת יושבת-ראש הוועדה וחברי הוועדה - המשדדים של

אורון מועברים לבאר-שבע ולא לירוחם וזה כחודשיים ש-6 אנשים נוסעים יום

יום לבאר-שבע, אנשים שעבדו עד היום במפעל אורון.

קריאה; 10 אנשים, לא 6.

י' פרץ; אני מציע שלפני שאנחנו דנים על

נושא ההעברה נחשוב מה אנחנו עושים.

ב' בן-אליעזר; כדי שלא נאלץ להזמין שוב את ראשי

מדוע לא הוזמן לישיבה הזאת שר הבטחון?

אני חושש מאד שהגדרת הנושא - "עתיד

ישובי הנגב" - היא יותר מדי טובה. אני חושש שאין עתיד ליישובי הנגב,

המצב הוא קריטי.

אם כן, בדיון כזה, כדי למנוע סחבת,

מדוע לא יהיה כאן גם שר הבטחון, כדי להביא לכר שמכאן תצא החלטה או

הצהרה של שר הבטחון. הגענו לנקודה קריטית. נזמין את שר הבטחון, נשמע

את הנציגים ונקבל החלטה.



היו"ר א' נמיר; בשעתו מונתה ועדת שרים לנושא

הזה, בראשותו של השר עזר וייצמו.

כשהחלטנו על קיומה של הישיבה הזאת היום, לפני כשבוע, הזמנו את השר

עזר וייצמו אבל הוא אמר שהוא התפטר מתפקירו זה והוא לא מכהן עור

כיושב-ראש הוועדה.

חבר-הכנסת בן-אליעזר,לגופו של

עניו אתה צודק ואולי לא תהיה לנו ברירה אלא לנהוג כהצעתו.

חבל מאד שמנכ"ל התעשיה הצבאית

לא בא לישיבה זו. בעיני זה חמור. גם בישיבתנו הקודמת הוא לא היה.

לדעתי, זה די חמור בדרג הנוכחי. בכלל יש לנו בעיה עם הדרגים שבאים

לישיבה, יש לנו בעניו זה בעיה עם חלק ממשרדי הממשלה.

י' ז' אמיר; אני מודה ליושבת-ראש הוועדה אשר

לוקחת ברצינות את ההצעות לסדר-

היום המועברות מן המליאה.

צר לי לצייו שנושא התעשיה הצבאית

הועלה במליאת הכנסת אבל מפאת הסודיות החליטה הכנסת על העברתו לוועדת

החוץ והבטחון, שלמרות פניות שלי עדייו לא מצאה לנכון לדון בו.

אני מרוצה שנושא התעשיה הצבאית

מועלה כאן לדיון במסגרת הדיון על עתיד ישובי הנגב.

אי-אפשר להגיד על הנגב שאיו לו

עתיד. נכון, יש בעיות וצריך להתמודד אתו. השאלה היא מה כוחנו, כוועדות

הכנסת, להשפיע על ועדות השרים לבצע את ההחלטות שלנו ולהתייחס אליהו;

אם לא נטפל בנושא הזה הרי נוסיף רק לדבר ולברבר ובסופו של דבר ההחלטות

שלנו ייתקלו בקיר אטום מצד הממשלה ושריה, ואינני רוצה לדבר על החלטות

הוועדות בעניו השוטרים ותגובתו של שר האוצר האומר: כל הכבוד להחלטות,

אני לא נענה. לכו השאלה היא לא עצם ההחלטות אלא איך מגיעים לביצוע.

עוד ב-16 בינואר 1985 העליתי את

הצעתי ביחס לנגב מפני שהנגב צריך לקבל טיפול מבחינת סדרי העדיפויות

הלאומיים שלנו, אם הממשלה דבקה במדיניות של פיזור האוכלוסיה.

הנגב זקוק לכמה דברים חיוניים.

לדעתי, צריר לקיים שיחה של כל

ראשי היישובים בנגב וועדת העבודה, עם ועדת השרים לענייני כלכלה.

אילו היתה ועדת שרים לערי פיתוח, הייתי מדבר על וערת השרים לענייני

ערי הפיתוח, אבל הוועדה הזאת לא קמה. לכו אנחנו צריכים להשמיע דברינו

בפני ועדת השרים לענייני כלכלה, שם מתקבלות החלטות שיש עליהו גושפנקה

של החלטות ממשלה כדי להוציא דברים לפועל ולחלק תקציבים בהתאם לצרכים.

לדעתי, עלינו לדבר על הנגב כמרחב

ולברר לאיזה תעשיות הוא זקוק.

אני מבקש להדגיש שכל היישובים

נמצאים סביב משולש קטו וכל האנשים יכולים להגיע למרכז התעשיה, והתעשיה

הצבאית היא דוגמה שיכולה לשרת את כל יישובי הנגב. אם המפעלים מרמת-

השרוו יועברו לנגב, מדובר על כ-3000 עובדים חדשים בכל הרמות. לכו הדבר

הזה חיוני לנגב כולו. אני מצייו זאת כי כל ישוב בנגב רוצה את מרכז

התעשיה שלו, מרכז לתעשיה המקומית, הלוקאלית, אבל אם יהיה משהו גלובאלי

לכל היישובים, הוא יפתור את הצרכים של היישובים.

נוסף לכל זה יש פרויקטים לאומיים

שהמדינה יכולה לבצע אותם בנגב, כי הנגב הוא אחד האזורים שמסוגל ויכול

לתרום למדינה יותר מאשר המדינה יכולה לתת לו, ואינני מדבר על התעשיה



בישיבתה ביום ראשון קיימה הממשלה

סוף סוף דיון על מסילת ברזל עד אילת. חבל שהחליטו להקים מסוע מים המלח

לאזור צפע. זו היתה טעות. אילו היו חושבים על מדיניות כללית, במקום

להשקיע שם כמה מיליוני דולרים, אפשר היה לתת את זה לרכבת שיבולה היתה

להגיע לים המלח ולפתור את הבעיות שם וזה יבול היה גם לקרב את הנגב,

גם מבחינה תיירותית וגם מבחינה תעשייתית.

אני רוצה לעמוד בקצרה גם על התעשיה

עתירת קרקע. טנק המרכבה למשל, איו סיבה שזה יתפוס שטחים במרכז הארץ

כשהנגב יכול לספק לעניו הזה גם קרקע וגם מפעלים. דברים כאלה ניתו להקים

בנגב בעיקר כשיש מסילת רכבת. את הנושא הזה של תעשיות עתירות קרקע

צריר להביא לתודעת הציבור.

צריו לתת יותר סמכויות למשרדי

הממשלה שבבאר שבע, שהם אחראים על הנגב והדרום. לא ייתכן שכל ענין

פעוט הצריך החלטה, למשל למי לתת דידה, יועבר לירושלים. אנחנו צריכים

לבקש ממשרדי הממשלה שיינתנו סמכויות לנציגיהם בנגב כדי שהם יוכלו

להחליט במקום.

אני רואה כדבר חיוני מאד העברתם

של משרדי כי"ל לירוחם. לא ייתכו שהממשלה מקבלת החלטות ומישהו מהשרים

מחליט לא לבצע החלטת ממשלה. לא ייתכו שכל אחד יעשה כראות עיניו.

אני רוצה להביא לידיעת חברי הוועדה שמפעלי כי"ל, בעיקר הרווחיים -

ים-המלח ופוספטים - רוצים להשקיע מכספם בערי הנגב במה שלא קשור

בניצול אוצרות ים המלח. צריך להביא זאת לידיעת השרים ואם מועצת

מנהלים מוכנה להקים מפעלים שיעזרו ביצירת מקומות עבודה ושבצידם גם

רווח טוב, צריך להמליץ על כר.

אני מדבר גם על הקמת גוף לכל

ישובי הנגב, בנושאים אשר מעסיקים את מרחב הנגב. יש גוף כזה בראשותו

של מר נאווי, וצריך להפעיל אותו.

צריך לדבר גם על השירותים הציבוריים

הניתנים במרחב הנגב ומה המדינה מעמידה לרשותם. אסור לפגוע בחינוך

המשלים ואת הדבר הזה צריך להביא לתודעת השרים הנוגעים בדבר.

אנחנו צריכים לדבר גם, בצורה

בהירה ביותר, על הנושא של סיווג ערי הנגב, בגלל המרחק הגיאוגרפי

ויוקר המחיה. המצב הנוכחי הוא שכל משרד ממשלתי לוקח על עצמו איך

לקבוע את הסיווג.

היו"ר א' נמיר; על סדר יומה של ועדת העבודה והרווחה,

שהיא אחת הוועדות העמוסות בכנסת,

יש נושאים רבים. לא נוכל לפרוס יריעה כל כך רחבה. חבר-הכנסת אמיר,

הזכרת את ענין החינוך. אנחנו לא עוסקים בחינוך.

בישיבתנו מחר יהיו כאו שר האוצר

ושר העבודה והרווחה. הם הוזמנו לדיוו על קו העוני. חברי הוועדה יוכלו

להעלות בפניהם גם את הנושא של ערי הפיתוח.

אנחנו יודעים שהמפתח לנושא הנגב

הוא נושא התעשיה הצבאית. לפי הערכתי אנחנו נסוגים ולא הולכים קדימה

בענין זה.

סגו מנהל התעשיה הצבאית, היכו

עומד הנושא של העברת התעשיה הצבאית, לפחות חלקה, לנגב?

מבקש להתנצל בשמו של מנה

התעשיה הצבאית שלא יכול היה

להגיע לישיבה.

ביום ראשון שעבר, ב-3 בנובמבר,

קיים שר הבטחון פגישה עם הראשי העיריות והמועצות בנגב, שמרביתם או

כולם נמצאים כאן.והם הציגו בפניו אותה בעיה אשר מועלית כאן ונוסף לכך

הציגו לפניו גם בעיות אחרות.

היוזמה להעברת התעשיה הצבאית

היתה של התעשיה הצבאית ובעזרת היישובים הם קיבלו גם שטח ברמת בקע.

הפרוייקט הכולל צריך לעלות 1,1 מיליארד דולר,, שר הבטחון אמר שאס מדברים

על 1,1, זה יהיה בוודאי 1,5. זה פרוייקט ענק. זה פרוייקט לאומי. שר

הבטחון הודיע שבתקציב הבטחון ולמערכת הבטחון אין אפילו אגורה אחת שהוא

יכול להקצות לנושא הזה.

אשר לרעיון ולמחשבה שהקרקע ברמת-

השרון יכולה לשמש למימון העברת התעשיה הצבאית - יש מי שסבור שמכירת

הקרקע תכסה שליש שהוצאות ההעברה ויש מי שאומר שזה יכסה חצי מהתוצאות.

אבל גם זה יכול להתממש רק אחרי שיהיה המימון הזה. זאת אומרת, שאין

מימון ביניים. אם; כן, העברת המפעלים, זה דבר אשר מותנה בתקציב שאיננו

בידי משרד הבטחון ואיננו בידי התעשיה הצבאית. אם הממשלה לא תיקח את

זה כפרוייקט לאומי, אינני מאמין שהוא יוכל להתממש בזמן הקרוב.

היתה תכנית על שלבים. דובר על כך

שבשלב ראשון יועברו 800 דונם מתוך 4800 דונם. זה צריר לעלות 150 מילין

דולר. גם במקרה זה נעשו חישובים של מכירת קרקע.

הצענו להעביר את המחסנים שעל-יד

יבנה. יש שם 380 דונם. ראש העיר מוכן למצוא יזמים לרכישת הקרקע כי

לצרכי ההעברה הזאת מדובר על סכום של 25 מיליון דולר. אבל באותו מקום

יש בעיה שעדיין לא נפתדה - יש שם מתקן של חיל האוויר המתנגד שיהיו

במקום מבני מגורים הנושא נמצא בדיונים. זה הדבר שאפשר לממש אותו -

השטח שעל-יד יבנה המשמש בעיקר מחסנים. -מועסקים שם כ-80 איש. תמורת

השטח ביבנה אפשר לגייס כ-25 מיליון דולר.

בסיכום הייתי אומר שבעיית ההעברה

היא כספית. אם לא יימצא פתרון לבעיה הזאת, אינני רואה אפשרות למימוש

ההעברה.

יותר מזח, אם מדברים על שלבים ושלב

א' צריר לעלות, כפי שציינתי, 150 מיליון דולר, גם זו תכנית שצריכה

ל הימשך 4 שנים.

אני מודה ליושבת-ראש הוועדה,על

ההזמנה.

היכן פרוסה התעשיה הצבאית בארץ

ומה תרומתה לערי הפיתוח? - אזכיר את המפעל בקרית-שמונה, את המפעל במעלות,

את המפעל בנצרת, במעלה אדומים, ביבנה, במצפה-רמון. אני מרשה לעצמי

לבקש מחברי הוועדה.תבחנו עוד איזה מפעל ממלכתי פרס עצמו, פתח עצמו

ותרם לפיזור האוכלוסיה ולעיירות הפיתוח בדומה למה שעשתה התעשיה הצבאית.

כשמדברים על פריסה כזו של התעשיה הצבאית, אני שואל: מה עוד רוצים

מהתעשיה הצבאית?

שתפרוס כנפיה על ישובים נוספים,



ש' חבשוש; אני רוצה להזהיר, לא לאיים, ולומר

שחייבים לבדוק את הנושא הזה באופן

היסודי ביותר. יש כאן עניו עם מפעל ממשלתי-ציבורי-יצרני שהוא מהטובים

במדינת ישראל גם מבחינת ההתייעלות שלו, גם מבחינת מבחינת הייצור שלו

וגם מבחינת יחסי העבודה שבו. אף פעם לא העסקנו לא את השולחן הזה ולא

שולחנות אחרים. בתעשיה הצבאית יש מערכת של יחסי עבודה שהיא מן הטובים

שיש לנו.

א' נאווי; אז אולי תתנו גם לנו קצת מן הטוב

הזה.

ש' חבשוש; אני מתקומם כשאני שומע, כשמדברים

על העברה, שהבעיה היא בעיה כספית

ותו לא. אפשר לחשוב שמדובר רק על העברת מכונות ממקום למקום ובזה פותרים

את הבעיה. שוכחים שמאחורי התביעה להעברה עומדים בני אדם, אנשים עובדים,

מדובר על 4000-3000 בתי אב שקשרו גורלם בעבודה במפעלים האלה במשך עשרות

שנים ולא ניתן לנשל אותם. אני מבקש שתביאו בחשבון שאתם מדברים על גורלם

של בני אדם אשר מפרנסים משפחות, על אנשים אשר קשרו גורלם במפעלים האלה

שהם מקומות עבודתם ביישובים שבהם הם חיים, ולר תעקור אדם ממקום היישוב

שלו. עברנו את התקופה הזאת.

בהקשר לכר אני רוצה להזכיר' את

מפעל יצחק שהועבר מתל-אביב לנצרת. הענין הזה נמשך 10 שנים. זה מפעל

שעבדו בו כמה מאות אנשים. היתה אשליה שעשרות רבות יעברו, היתה אשליה

שרוב העובדים יעברו לנצרת. במשך 10 שנים התמודדו עם הבעיה הזאת אבל

איש מהעובדים לא עבר למפעל יצחק בנצרת והצלקת לא נרפאה עד היום. עד

היום, כשאני מסתובב במפעלים מצביעים עלי באצבע כיצד הרסנו אותם מבחינת

העבודה. עד היום לא נרפאנו מהמכה הזאת.

אנחנו נתנו את תרומתנו ואי-אפשר

לומר שלא התחשבנו. יש מפעלים ציבוריים-ממלכתיים שלא נקפו אצבע בנושא

הזה שהוועדה דנה עליו. אנחנו פרסנואח היריעה שלנו.

הדיבורים והפרסומים בעיתונות כבד

עשו את שלהם בקרב הציבור שעליו מדובר - המוטיבציה לעבודה ירדה, המוראל

בקרב העובדים ירוד ונמוך, המתח עצום והמערכת סובלת. אינני יודע אם אמנם

תהיה העברה אבל המערכת כבר משלמת את המחיר מבחינת יחסם של האנשים.

אני מבקש סליחתם של חברי מערי

הפיתוח על מה שאני עומד לומד. אינני רוצה במלחמות יהודים. מדברים

היום על כך שלמדינה אין כסף. מדברים על סדרי עדיפויות. מאין יקחו כסף?

לעקור מפעלים ממקום אחד ולהעבידם למקום אחר - כמה זה יעלה? ואשר ליכולת

התפעול של התעשיה הצבאית - האם מימוש כל הדיבורים זה ענין של מהיום למחר?

האם אתם רוצים להפוך אותנו ל"אתא"? לבית שמש? למספנות ישראל? אם יש

מפעל שהוא לדוגמה, שהוא מבוסס --אתם הולכים להרוס אותו, אתם הולכים

לפגוע ברקמה של המפעל האדיר הזה, כי לעקור 4000-3000 איש פירוש הדבר

מכת מוות למערכת לפחות למספד לא מבוטל של שנים. אני מבקש שתביאו

בחשבון את הדברים האלה.

ועוד: כשיימצא הכסף - והלא חוזרים

ומדברים על כך שאין כסף ולפיכך אינני רואה שאמנם יימצא הכסף - אבל אם

יש כסף, משהו כנראה לא בסדר בממלכת דנמרק.

אני מבקש שתדעו עלול להיות מאבק

חריף ולגיטימי מצד 4000-3000 מאזרחי מדינת ישראל על זכותם להמשיך

לעבוד;ילעבוד באותו מקום שבו תרמו תרומתם ולא רק במלים תרמו אלא גם

בדמים תרמנו. לא עוברת שנה שאנחנו לא משלמים בנפשות. אנחנו קשורים

בנפשנו למקום. אנחנו לא מכונות שאפשר להעבירם ממקום למקום. מאחורי

המכונות עומדים אנשים, 4000 איש שלכל אחד מהם ילדים ובית.



מדברים על העברה מיבנה. זה

תרתי דסתרי, יבנה היא לא עיר פיתוח? ו-100 עובדים, זה לא כלום?

זה לא איכפת לוועדת העבודה?

מדברים במדינה על פיטורים של 3%.

אנחנו מפטרים מעל %10. יש מפעלים שבהם הפיטורים הגיעו ל-20% ולא

העסקנו בזה איש. אנחנו כואבים את כאבנו ומתמוררים עם הבעיה. עכשיו אני

צריך להתמודד עם העובדים כשמדובר בשמועות, אני צריו להתמודד אתם על

שמועות ביחס לדברים שאולי אפילו בעור דור לא ייצאו לפועל?

חבר-הכנסת אמיר, אתה הזכרת את

טנק המרכבה. אינני רוצה להתפלל על חזהו של איש אבל אני שואל: האם

נכוו לעשות מצוה הבאה דרך מעשה עבירה? האם לאיש לא איכפת מה יהיה

גורלו של 4000 משפחות? האם הם אינם אזרחי מדינת ישראל? האם להם לא

מגיע לחיות? האם הם עוברי אורח שבאו ללוו?

בתעשיה הצבאית יש משפחות שאיבדו

שם את אביהם. האם נבוא אליהם עכשיו ונגיד להם, אנחנו מתפזרים לכל עבר?

האם נעשה הגירה בכוח? האם לא נגו על מי שאיננו רוצה לעבור?

אני פונה אליכם ואומר; איו לנו

עניו במלחמות יהודים. איו לנו עניו בהפגנות. איו לנו עניו במאבקי

כוח. זו לא דרכנו. לא חונכנו לזה. אלה לא מעשינו אבל אתם בוודאי

יודעים שכאשר דוחפים אדם לפינה ולא משאירים לו ברירה - הוא יילחם,

ואנחנו נילחם לא על החמאה אלא על הזכות המינימלית. אני מבקש שתחשבו

על הדברים ושלא תהיינה אשליות בעניו הזה כי הוא לא יעבור על מי מנוחות.

תרפו מזה, כי זה פוגע ברקמת התעשיה הצבאית. תעזרו לנו להמשיך בעבודתנו.

אנחנו רוצים להמשיך ולעבוד.

היו"ר א' נמיר; שואלת את חברי הוועדה, האם

יש לכם הצעות איך מנווטים את

הדיון הזה?

ח' גרוסמן; אם נעמיד את הנושא של הנגב רק

על התעשיה הצבאית, על העברת התעשיה

הצבאית - זה יהיה דיוו עקר.

אני נגעתי בכמה נושאים, לא רק

בתעשיה הצבאית.

י' פרץ; אני חושב שיש לא רק הנושא של

התעשיה הצבאית. לא רק זה יפתור

את הבעיות בנגב.

בלי להיכנס לרבדיו של שלום חבשוש -

אינני חושב שיש כאו מישהו שרוצה לנצל או לגזול ממישהו מקום תעסוקה.

אנחנו מרברים על בעיה שהיא בעיה לאומית והנושא של התעשיה הצבאית שייך

לבעיה הלאומית. אנחנו מרברים על כל הנושאים הממלכתיים. אני טועו

שלאזורי פיתוח לא יבואואנשים פרטיים. המצב הוא או המדינה או שום דבר.

לא ראיתי תעשיה פרטית שבאה לאזורי פיתוח .

וכשמדברים על העברת מפעלי התעשיה

אינני אוהב לשמוע את המשפט "איו לי כטף". יש דברים שיכולים

לעבור וזה לא קשור לכסף של מפעלי תעש. למה אי-אפשר להעביר מחסנים?

למה התעשיה הצבאית לא רוצה לחתום על חוזה כשמדובר על מבני תעשיה?

יש הסכם שחברת מבני תעשיה מקבלת על עצמה להקים את המבנים במקום שיוגדר

לכך.



היו"ר א' נמיר; אני רוצה לשאול את נציג משרד

המנכ"ל בחוץ-לארץ,

יורם בליזובסקי גם הוא בחוץ-לארץ, אולי אתה, עוזר שוי התעשיה לאזורי

פיתוח תוכל לספר לנו מה מתכוון המשרד לעשות בנגב ובאזורי פיתוח.

א' מינץ; כאמתחתו של המשרד אין מפעלים

שהוא יכול לפזר במקום שנחוץ

וצריך. עם זאת, המשרד יכול לסייע והוא עושה זאת ביד רחבה אולי

יותר מכל משרד אחר.

היו"ר א' נמיר; מה זה "יותר מכל משרד אחר"?

י' פרץ; האם כוונתך למפעל הבירה בירוחם?

א' מינץ; יש למשרד, והוא עושה זאת, אמצעים

לעזור לכל מפעל אשר פונה אליו ואפשר

למקם אותו במקום שנדרש. המשרד לא מספק מפעלים. אין לו מפעלים שהוא

יכול לספק אותם.

י' ז' אמיר; מה הוא עושה יותר מאחרים?

א' מינץ; כשמפעל בא למשרד, הוא מקבל מהמשרד

את כל הסיוע הדרוש בנושא מימון

באזורי פיתוח ובהקמת מבני תעשיה. חברת מבני תעשיה היא חברה בפיקוח

של המשרד שלנו והיא נותנת, ביוזמת המשרד שלנו, את כל השירות ואת כל

הבנייה.

היו"ר א' נמיר; האם אין זה תפקידו של משרד המסחר

והתעשיה ליזום משהו? מה יוזם המשרד?

א' מינץ; היוזמה להקמת מפעלים לא יכולה להיות

בידנו, כי אין לזה לא הכוונה ממשלתית

ולא תקציבים ממשלתיים. הממשלה לא מקימה מפעלים. אנחנו יכולים לגייס

אמצעים למפעלים אבל אנחנו לא יכולים ליזום מפעלים. אין מדיניות כזו

ואין לזה כסף.

ב' בן-אליעזר; הדיון הזה זומן כדי שנקבל תשובה

של התעשיה הצבאית. אני חושב שבזה

תם הדיון. התשובה של התעשיה הצבאית היא שלילית. לדעתי, צריך לזמן

יחדיו את שר הבטחון, שר העבודה והרווחה ואת שר התעשיה והמסחר. אני

מציע שנפזר את הישיבה הזאת.

א' נאווי; בשבוע שעבר היינו, במסגרת של

משלחת של ערי הנגב, אצל שר

הבטחון.

אנחנו נמצאים בנסיגה. יש בריחת

מוחות. העלינו לפני השר כמה פרוייקטים שנראים לנו חשובים:

1) השלמת הכביש המחבר את קריית--גת עם באר-שבע. תשובת השר היתה:

אני לא בונה כבישים. נכון שטנקים ומובלי טנקים נוסעים על הכבישים

אבל תפנו לשר הבינוי והשיכון. 2) דיברנו על התשתית לשדה התעופה

נבטים. השדה מיועד להיות גם שדה צבאי וגם שדה אזרחי. תשובת השר:

אני לא עוסק בתעופה. אם יש צורך בשדה אלטרנטיבי - כזכור, ההחלטה

הראשונה על איתור המקום נפלה מתוך הנחה שזה יהיה שדה אלטרנטיבי

למדינת ישראל - אני מוכן לתמוך בכם שלא ישקיעו עוד מיליונים בלוד.

היה ויכוח

אם זה ענין של 1,1 מיליארד או 1,5 מיליארד. אם כן, כשמדברים על

אין לנו כסף.



התעשיה הצבאית מחזיקה בשטח גדול

כגודל השטח המוניציפאלי של תל-אביב, קרוב ל-60 אלף דונם.

קריאה; 51 אלף דונם.

א' נאווי; השטח מגודר ונשמר על-ידי משמר הגבול.

ר' כהן; האם אתה מתכוון לבקע?

א' נאווי; כן.

נחלק את התעשיה הצבאית

בארץ ל100 משבצות וכל שנה נעביר משבצת. התברר שגם זה לא ניתן.

אני מלא הערצה לחבר-הכנסת אמיר

שיכול לחזור על דבריו באותו להט בלי שיוצא מזה כלום. אני מוכרח

להודות שכמה מהחברים באנו היום רק משום כבוד ליושבת ראש הוועדה ולוועדה

ומתוך סקרנות כמה מחברי הכנסת יבואו לישיבה. אני מוכרח להודות

שמספרם של חברי הכנסת הנוכחים בישיבה זו אולי פותח תקווה שמשהו ישתנה.

מעבר לזה כולנו ספקנים. אנחנו מיואשים.

ב"צ כרמל; מהנסיון שלי, אני יודע שבמשך

שנים רבות לא יזמה הממשלה מפעלי

תעשיה בהיקף של ממש בבאר-שבע ובנגב. הממשלה גם לא יזמה דבר בנושאים

רבים אחרים בבאר-שבע. הכל היה יוזמות פרטיות. האוניברסיטה בבאר-

שבע קמה לא מפני שהממשלה החליטה על כך אלא מפני שהיו לכך משוגעים

מקומיים,

אתם רוצים שניזום? תנו לנו תנאים

כמו לאזור פיתוח א/אתם רוצים לעזור? תנו לנו תנאים כמו שיש לאזור

פיתוח אי, אפילו פרופורמה, על מה שיש היום.

ניקח את הנגב לתקופותיו. היתה

התקופה של העליה הגדולה, הקמת המושבים וערי הפיתוח. זה נפל עלינו

כי היו אצלנו שטחים ריקים. הקמ"ג? איפה אפשר להקים מפעל כזה? רק

בנגב. נכון, זה גרם להתפתחותו של הנגב אבל המפעל הזה הוקם בנגב לא

מפני שמישהו יזם את החלום של בן-גוריון, וכך גם בית-החולים, בית-

הספר לרפואה והרבה דברים אחרים.

מדברים על העברת תע"ש לנגב.

אני חושב שמה שאנחנו צריכים לקבוע זה תחילתו של התהליך. אם נדבר עם

שר הבטחון על 100 מיליון דולר - לא יהיה מאומה צריך לדבר על ביצוע

בהדרגה.

בבאר-שבע היתה יוזמה מקומית

להקמת עמותה לפיתוח תעשיה בבאר-שבע והנגב. הממשלה אישרה את זה,

לפי בקשתנו. אני מדבר על חבל שנות אלפיים שעשו אותו בד בבד עם

היוזמה של קצרין בגליל; שיתנו לגוף הזה דחיפה, כי אין לו שיניים.

שיתנו תנאים ואנחנו ניזום. העברת מפעלי התעשיה הצבאית יהיה סופו

של תהליך ולא תחילתו.

א' הללי; נעניתי להזמנה שקיבלתי מפני

כבודה של הוועדה.

י' פרץ; המוזמנים אלינו וגם ראשי הערים

לא צריכים לעשות לנו טוב שהם באים

לישיבה.



א' נאווי; אנחנו באים לכאן ומוצאים כאן רק

חלק קטן וקבוע של חברי הוועדה.

היו"ר א' נמיר; לעתים מזומנות מאד אנחנו מזמינים

לישיבות שלנו ראשי ערי פיתוח ומזכירי

מועצות פועלים. אני רוצה לקבוע שמיום שאני יושבת בוועדה הזאת לא

היה מקרה שהם לא באו לישיבות ולא נענו ברצון להזמנה, אני לא יכולה

להגיד את הדבר הזה על חלק מהפקידות הממשלתית. אילו הם היו באים אני

מניחה שלא היינו שומעים הערות שאנחנו שומעים.

אני לא קיבלתי את דבריו של מר הללי

כפגיעה בוועדה. ראשי ערי הפיתוח הם במצב של יאוש, אבל לא מאתנו.

א' הללי ; אני מרגיש עצמי קצת נבוך. מהדברים

ששמענו עלול להתקבל הרושם כאילו

ראשי הערים רוצים לקבץ ולנשל 4000 עובדים. לא באנו לנשל איש.

מדינת ישראל החליטה, משיקולים

בסיחותיים-לאומיים, שחומרי נפץ ברמת-השרון מהווים סכנה למדינה. אם

המדינה החליטה - שתכבד את החלטתה.

יצאנו מתוסכלים מפגישתנו עם שר

תמצאו לי קונה - אני עובר מחר, תמצאו קונה לקרקע -

אני עובר מחר. העלינו לפני שר הבטחוו את בעיית העברתם של האנשים,

העלינו בפניו את הבעיה האנושית והוא אמר: הבעיה הזאת לא קיימת.

הבעיה הקיימת היא היעדר אפשרות בגלל קיצוץ התקציב, והמערכת לא

יכולה לעמוד בשום סכום.

אני רוצה לומר: לא צריך להעמיד

את הנגב כאילו אנחנו מצפים שיסכימו לוותר על חלקת הי הקטנה ויעבירו

הכל לנגב. מדינת ישראל תחליט אם יחיו בנגב רק חוטבי עצים ושואבי

מים. כי אז נעבור כולנו למרכז הארץ וגם שם נהיה השמנת והעלית.

היו"ר א' נמיר; אני רוצה להעלות הצעה של מנכ"ל

משרד העבודה והרווחה, שנקיים עוד

דיון ונזמר אליו את המנכ"לים של משרד התעשיה והמסחר, משרד העבודה

והרווחה, משרד האוצר, משרד הבטחון, משרד התחבורה ומשרד השיכון,

אני פונה אל ראשי הערים- שאתם תמציאו לנו רשימה של מפעלים שהם

רלוונטים לדיון, לא תכנון לטווח ארוך. אין זה תפקידה של הכנסת להיכנס

לדין ודברים על תכניות אבל אולי נוכל לסייע לכם במשהו שאחרים אינם

יכולים. אם כן, אני מציע שתהיה ישיבת עבודה.

ר' כהן; המצב שאליו נקלענו, בין עיירות הפיתוח

לבין תע"ש, חייב להיות בהיר ככל

שניתן, כי אולי זו אשליה שנותנים לתושבי הערים בנגב כאילו או-טו-טו

יחול מהפד ובינתיים יש מפח נפש וכל דורות הבנים לא חוזרים לערים.

אני יודע שההחלטה על רמת בקע

התייחסה אך ורק לנושא הבטיחותי. ההחלטה שהיתה על העברת תע"ש לרמת בקע

נגעה אך ורק לנושא הבטיחותי. לא הי שיקולים אחרים, לא כלכליים ולא

שיקולים של פיתוח הנגב. היתה שרשרת של אירועים שגרמו לכך שהנושא

עלה לרמת חריפות גבוהך, ולכן הועלה הרעיון של ההעברה.



אם יש החלטה שכדי שרמת-השרון תהיה

צריך להעביר נתחים ממה שיש בה, צריך לדרוש ממשרד הביטחון ותע"ש

להביא תבנית. אם אין סכנה בטיחותית, אני מתנגד בכל תוקף להעברה, אני

מתנגד להעביר אפילו מקום עבודה אחד מרמת-השרון לנגב, כי פירוש הדבר

הזה הוא להעמיד פועלי ישראל מפה נגד פועלי ישראל משם. אני לא אתן יד

לזה. אני לא רוצה ליצור אשליה.

בקשתי הראשונה, שמשרד הבטחון

יגיד במפורש מה חייב לעבור מהבחינה של הבטיחות ועל פי איזו תכנית

תיעשה הפעולה הזאת. לעניות דעתי, דבריו של שלום חבשוש נכונים, כל

מלה בדבריו - סלע. אומרים יעבירו. איר יעבירו? האם נפקיר פועלים?

זו הפעם, אינני יודע איזה, איבדתי

את החשבון, שהוועדה הזאת דנה במצוקות של עיירות הפיתוח. יש מקומות

שיש בהם ריכוזי אבטלה אבל משרד המסחר והתעשיה בא לכאן בידיים ריקות.

אנחנו שואלים איזה תכנונים יש ואומרים לנו - אין. אנחנו שואלים מה

הולכים לפתח, אומרים לנו - אין.

לדעתי, לא מתקבל על הדעת שמשרד מסחר

ותעשיה יהיה משרד נגרר. הוא מוכרח להיות מוביל וכדי שהוא יהיה מוביל,

הוא צריר לבוא עם תכנית. נניח שאין כסף אבל במשרד התעשיה והמסחר צריר

שיהיו תכניות למקרה שיחליטו שיש כסף. לא מתקבל על הדעת שנציגי המשרד

יבואו לוועדה ויגידו "אין". זה אומר ששר המסחר והתעשיה לא ממלא את

תפקידו הזה. אני חושב שלא ייתכן להביא לכאן את ראשי הערים בנגב כדי

לומר להם שאין שום תכנית. וגם אם מחר פותחים את הברזים אין מה לעשות

כי אין תכנית.

אני יודע שיש אפשרויות. שמעתי,

בוועדת הכספים של הכנסת, על תכניות נרחבות מאד של חברות ממשלתיות,

לא של פרטיים, לא של אנשים פרטיים, שיכולות להעמיד לרשות הערים בנגב

מאות מקומות עבודה ויש להם תקציבים לזה. לכן אני שואל: אלהיט אדירים,

על מה מדברים פה? יש אפשרויות ממשיות. אנשים צריכים לצאת מכאן עם

ידיעה שיש תכניות ואפשר להתחיל לעבוד בהן אבל במשרד שצריר לספק נתונים

כדי שהעיירות יתקיימו וכדי שהבנים בהן יתקיימו בכבוד יש הפקרות, ממש

ו הפקרות.

הדרישה שלי שמשרד הבטחון ימציא

פרטים מה מתעי'ש חייב לעבור בגלל בעיה בטיחותית. וכסיכום של הוועדה,

ששר המסחר והתעשיה יגיד לנו, תור תקופה קצרה, מהן התכניות של המשרד

שלו, תכניות בעין, ומה הדדישות שלו כדי שהוועדות של הכנסת ידחפו את

הדברים. שר המסחר והתעשיה צריך להביא תכניות מה אפשר לפתח באזורים

האלה. אבל מאחר שאני לא סומר על שר המסחר והתעשיה שהוא יביא תכניות,

אני ממליץ שהמועצות המקומיות ישלחו לנו חוות דעתם מה התכניות שאפשר

להרחיב, אנחנו נדון לגופו של ענין ואולי נצליח לדחוף למרות עמדתו של

שר התעשיה והמסחר.

ח' גרוסמן; אנחנו מגלגלים את הנושא בוואריאנטים

שונים. היה כאן שר התעשיה והמסחר

והוא הסביר שהוא מכבה שריפות. הוא בא למקום, רואה שיש מצוקה, הוא פותר

בעיות במקום.

אני יודעת שבעיית אבטלה פותרים על-

ידי יצירת מקומות עבודה, ומקומות עבודה אי-אפשר ליצור במקום מיד.

ליצירת מקומות עבודה צריכה להיות מדיניות.



היתה הקצבה של 500 מיליון

דולר להרחבת מפעלים והקמת מפעלים חרשים. היה מדובר על 80 מפעלים,

חלק מהם בערי פיתוח. כשאנחנו רואים את האבטלה הגדלה בעיקר בעיירות

הפיתוח הרי שתוצאות ההקצבה הזאת לא נראות בשטח.

אני מתנגדת שנמשיך ונוסיף לטפח

אשליות שאחרים מספחים אותן. בצפון, בגליל המערבי יש מפעל שזה שנים,

עוד כשאני הייתי במועצה האזורית, מדברים על כך שהוא לא יכול להיות,

מבחינה בטיחותית,באזור מאוכלס. עברו 20 שנה והוא עדיין לא עבר.

הסכנה הבטיחותית קיימת והיא לא פחותה מזו שברמת-השרון. אם כן, לבנות

על זה שההעברה תקל על הלחץ של האבטלה, זו אשליה ואם בונים על זר.

ובעיקר על זה - זו דרך לא נכונה. עם פינוי סיני חשבו שהנגב יתחיל

לשגשג. זו היתה אשליה. זה לא כר.

זאת אומרת שבכל-זאת צריך ללכת על

המסלול האזרחי של פיתוח, על הקמת מפעלים והרחבת מפעלים. ואם הנגב

הוא אזור פיתוח א' - צריך לתת לו את התנאים של אזור פיתוח א'. יהרגו

אותי אם אני יכולה להבין למה הוא לא אזור פיתוח אי. אין ספק שהנגב

והערבה צריכים להיות אזור פיתוח א'.

נניח שמשרד התעשיה לא יוזם, אבל

יט אנשים שיש להם יוזמות ובמקרה כזה צריך לעקור את הביורוקרטיה.

צריך לתת את כל העידוד האפשרי.

י' פרץ; הנגב, חוץ מבאר-שבע, הוא אזור

פיתוח א', ואף-על-פי-כן - אין.

ח' גרוסמן; יש מסלול של תעשיה פרטית. יש

מסלול ממשלתי, ויש ההסתדרות.

אף מסלול לא פסול, להיפר. צריך לעשות הכל.

אני מוכרחה לומר לכם: אפשר

"לעלות" על משרד מסחר ותעשיה אבל מה שקורה היום זה ענין של מדיניות.

כל זמן שיש הקפאה ובמקום שיקימו מפעלים חדשים הולכים ומתמוטטים

מפעלים קודמים, נשאלת השאלה מה קורה פה? איר אנחנו רוצים לצאת

מהמצוקה בנגב? כאן אני מגיעה לענין של הצמיחה.

הגענו כבר לשלב שאומרים שמבחינת

האבטלה הגענו לגבול ועכשיו הולכים לצמיחה, אבל זה לא הולך כך,זה

לא יכול להיות על-ידי לחיצה על כפתור. יש שלבים. אני לא רוצה לעשות

פה דיון פוליטי אבל אני לא יכולה להתעלם מכן שהמצב בנגב הוא חלק

של המדיניות. הנסיגה בכל מה שנוגע למפעלים לתעשיה היא בכל מקום

אבל בנגב זה מתבטא בחריפות יתר, כי שם יש ריכוז של עיירות פיתוח

ואין אלטרנטיבות.

אני חושבת שהתרומה שלנו יכולה

להיות לזמן את השרים. אולי פה יהיה טוב, יהיה קונדומיניום, יבואו

שרים והם יהיו כאן יד אחת אבל בממשלה אחד יטיל את האחריות על

השני. לכן, אם נזמן אותם - רק בתנאי שהם יבואו עם פרוייקטים ויגירו

לנו, כלאנשי ציבור וחברי הכנסת, מה הם מציעים ומה הם רוצים מאתנו,

מה אנחנו יכולים לתרום. הם יבואו עם תכניות, נתווכח ונדון.

אני עשיתי חשבון שב-300 מיליון

דולר שהיו מיוערים לפיתוח אפשר היה ליצור 600 מקומות עבורה. עשיתי

חישוב כמה עולה כל מקום עבודה. זה פנטזטי.אולי צריך ליצור בסיס על

עבודה ידנית.



י' ז' אמיר; עם משכורת רעב?

ח' גרוסמן; למה צריכה להיות משכורת רעב?

לא צריך להיות או ש- או ש-

זאת אומרת או רק מחשבים או רק עבודה ירנית. אינני חושבת שאפשר לשלם

את המהיר ההברתי שנהכה לצמיהה ונהיה מדינה הכי מודרנית. את

המהיר הזה לא נוכל לשלם.

אני מציעה, גברתי היושבת-ראש,

לזמן את השרים.

היו"ר א' נמיר; אני דיברתי על מנכ"לים.

ח' גרוסמן; אני מציעה שנבקש מהם להסביר

לנו איר הם רוצים לפתור את

בעיית האבטלה בנגב.

א' שוסטק; אנחנו שוכחים את שר הכלכלה,

השר יעקבי. אם אנהנו רוצים

לראות את התמונה הכללית - הוא ממונה על התמונה הכללית. אני מציע

שלא נשכה אותו ונזמין גם אותו.

היו"ר א' נמיר; ההצעה מתקבלת.

נ' ארד; אני מוכרחה להגיד שיש תחושה

גרועה מאד. אנהנו לא ילדים קטנים.

אנהנו עייפים מהצגות.

יהיה טוב. היום, כשאני שואלת מה יהיה אומרים: יהיה יותר גרוע.

יש עובדה שהכנסת קבעה שהנושא

הזה שהעלה הבר-הכנסת אמיר - כל הכבוד לו על כך - ראוי לדיון. אני

מהשיבה מאד את הדיונים האלה.

אנחנו עומדים לפני הגשת תקציב הדש.

בתקציב המדינה שהגישו בשנה שעברה, וקיבלנו על כך עדות מכל המפלגות,

ממשלת ישראל ההליטה על תקציב בלי סדרי עדיפויות אלא קבעו כמה כל

משרד יקצץ.

אם היום מדברים שוב על קיצוץ

בכל אותם משרדים שבחלקם הגדול צריכים לתת תשובה לבעיות שאנחנו

מדברים עליהן עכשיו ואם לא יהיה מי שיעלה את נושא הנגב כנושא -

אנהנו נמשיר לשהק.

אני תומכת בההלט שהנושא לא יירד

מסדר היום של הוועדה. נזמן לכאן את נציגי המשרדים הממשלתיים כדי

שימסרו דיווה על מה שנעשה.

יש יוזמות מקומיות. השאלה

אם מבחינה מממלכתית תהיה גישה שתגיד שיש הבל ארץ שהוא עדיף מבהינה

לאומית. יש דברים שהם לא תע"ש וצריך לדון עליהם, דברים קונקרטיים

ולא דיבורים כלליים.

גם אם אנחנו לא רוצים להשלות

את עצמנו, תהיה זו טעות להסיר את הנושא מסדר-היום ולהפסיק ישיבה.

כי אז אנהנו נותנים יד למה שאנהנו לא צריכים לתת יד.



אני חרדה מפני מה שעלול לקרות

בתקציב הבא אם לא יזהירו מפני ההשלכות שלו על הנגב.

שמעתי את דבריו של שלום הבשוש.

יש במציאות בעיות שהיום איש לא מעלה אותן על דעתו. איש לא מעלה

על דעתו שיקרה דבר זה או אחר אבל שלום חבשוש צריר להתמודד בשמועות

מפני שאחד משלה את השני.

האם לתת לפתור בעיה אחת על חשבון

השניה?

מאחר שאני חרדה מפני תקציב המדינה

ומאחר שאני חושבת שעד היום איו התייחסות רצינית לנושא הזה וכולם

משלמים מס שפתיים, נשמע מהאורחים שלנו, מתורנסיונם , מתור הכרתם את

העניו ומתוך חשיבה, מה לדעתם ניתו לעשות. הדברים האלה לא ידועים

לנו, כי אנחנו לא מופקדים על העשייה היומיומית.

אני אדם מאד מציאותי ואני אומרת

שאם לא תהיה צעקה מהנגב, עכשיו, לא נוכל לשנות בתקציב המדינה החדש

אפס קצהו של דבר ששייר לדיוו שלנו.

כחברי הוועדה, על סמך מה ששמענו,

אולי אנחנו יכולים לזמו ישיבה עם המנכ"לים ועל-יד כל משרד צריך

שיהיה כתוב מה לא עשה כל משרד. זה יתו גיבוי ציבורי לדברים שאנחנו

שומעים כאו. אם נדע מה לא נעשה זה יאפשר לנו לתת גיבוי ציבורי

לדברים שאנחנו שומעים מהאורחים שלנו.

אפשר אמנם להסתפק בדיבורים כלליים

ולהניח מסקנות של הוועדה על שולחן הכנסת, מסקנות על נייר ורוד, וזה

מדבר הוורוד היחיד שאני רואה. אבל הוועדה הזאת יכולה גם לזרז דבר

שהתחיל, והיא הכתובת, ולזה הדלת פתוחה.

אני בעד שנאסוף מה שאיו, כדי

שזה יהיה אצלנו ביד. ואתם, האורחים שלנו, תדעו שיש, במסגרת של

הכנסת, קבוצה שלוקחת על עצמה לנסות לעשות בעקבות ההצעה לסדר-היום

של חבר-הכנסת אמיר, שהוחלט לדוו עליה.

איו ברירה אלא לדוו על ההצעה. צריך

לעשות את זה מהר כי כרגע מתקיימים הדיונים על התקציב.

אני מזועזע שאת פטרת את התעשיה

הצבאית.

לא פטרתי. אבל אני לא רוצה ליצור

בעיה אחרת כדי לפתור בעיה אחת.

את רוצה להרוס את כל ערי הפיתוח

בגלל 3000 עובדים?

זה לא מוכרח לעמוד זה מול זה.

רבותי, בישיבה האחרונה הסברתי

וניתחתי מה קרה בנגב. לא אחזור

על זה.

ישיבה עם המנכ"לים - זה עניו

שלכם כוועדה של הכנסת. כמי שמכיר את המשרדים, אני לא מאמין שייצא

מזה משהו. למנכ"ל משרד העבודה יש תכנית לתעסוקה חליפית. למנכ"ל

משרד מסחר ותעשיה יש תקציב להון חוזר למפעלים, כדי לא לפטר עובדים,

למשרד האוצר אין כסף, ולמשרד הבטחוו - שמענו את הדברים.

מה אתה מציע?

למשרד המסחר והתעשיה אין

פרוייקטים בכיס אפילו אם יש לו

תביאו פרוייקטים - ניתו כסף. איו פרוייקטים לא

למסחר ותעשיה ולא לממשלה. צריכה להיות תכנית ממשלתית.

אם יעבירו את התעשיה הצבאית

לנגב - זה בגלל בעיה בטיחותית.

זו היתה העילה להחלטה.

אין לנו ויכוח עם העובדים,

בשום מקום. אנחנו אנשי עבודה

ואנחנו רוצים שלעובדים תהיה עבודה בכל מקום בארץ אבל אנחנו לא

יכולים לחמשיר בצורה שבה אנחנו חיים בנגב.

מחזור אוגוסט השתחרר מצה"ל. 67

בנים ובנות מאופקים השתחררו מצה"ל, איש מהם לא נשאר באופקים. כולם

עזבו. בכלל, 90% ממשוחררי צה"ל לא נשארים ביישוב.

אנחנו אז ור פיתוח אי כמו

יישובי הנגב, חוץ מבאר-שבע.

צריך לכנס את נציגי הממשלה,

כמו שאומרת הוועדה, כדי לדוו בתכנית מפורטת לפיתוח ערי הפיתוח

בנגב. את יחסי לפגישה כזו כבר אמרתי בראשית דברי.

גברתי היושבת-ראש, לדעתי, יש

כמה סיבות שהנגב וערי הפיתוח

נראים כפי שהם היום.

בשנה האחרונה מצב התעסוקה הלר

והתדרדר. באופקים אנחנו מגיעים לכ-14% מובטלים, שהם כ-500 איש,

זאת אומרת 350 משפחות. למשרד מסחר ותעשיה, שהוא הממונה על פיתוח התשתית

התעסוקתית בנגב, איו תכנית. יש הבטחות. יום יום מגיעים אלי למשרד

נעשה, נעשה, נעשה. אבל כל מכתב שמגיע

זח עוד מובטלים ביישוב.

ליושב-ראש ועד עובדי התעשיה

לא ניקח את הפרנסה של תושבי מרכז הארץ

אבל אתם צריכים לדעת שהסיבה להעברת התעשיה הצבאית היא בראש וראשונה

בטיחותית וחדרג הבטחוני הוא שהחליט על ההעברה. אנחנו בטוחים שלא כל

התעשיה הצבאית תעבור אבל החלק הבטיחותי, במקום שיעבור למקום אחר,

ביקשנו שיעבור לנגב.



אני חושב שחייבת להיות תכנית של

משרדי הממשלה, שתתווה מדיניות

כוללת לפיתוח הנגב, ושהיא תהיה לא רק על גבי נייר אלא תינתן לביצוע

הלכה למעשה.

אני מקבל את דעתה של חברת-

הכנסת ארד שלקראת הגשת התקציב זח חייב לבוא לידי ביטוי, כי בתקציב

מדובר בכסף.

אני מתנצל בשמו של ראש מועצת

מצפה-רמוו, שלא יכול היה לבוא

לישיבה.

אני שואל ואני מצפה לתשובה:

למה איו ועדת שרים לערי הפיתוח? לדעתי זו אימפוטנציה ממשלתית. לא

מזמן נסגר מפעל פפקו במצפה-רמון. שר התעשיה התערב בנושא. הם לא יכולים

לעשות כלום אלא לעזור בשיטת אימפוטנציה, זאת אומרת אם יש - נותנים.

אני חושב שצריך להיות סיווג

מחודש של ערי הפיתוח. לא ייתכן שמדברים בשיטת כיבוי שריפות.

מה שאומר שלום חבשוש, הוא

צודק בדבריו. כל אחד צודק בדבריו.

אם מדברים על תע"ש - זה לא

מהיום למחר. האם זה יעזור לנו? - יש לי ספק. האם שינוי הסיווג יריץ

את היזמים למסחר ותעשיה?

זה לא ביוזמת מסחר ותעשיה.

אחד המקומות שהצלחנו לעזור לו

הוא מצפה-רמון.

אני מעריך את עבודתה של הוועדה

אם כי, לצערי, ההמלצות שלא לא

מחייבות ודוגמה לכך - מינהלת פוספטים.

נוחתות עלינו מכות קשות.

ראש עיר פיתוח לא יאהב לשמוע מה שאני אומר עכשיו - לבטל את דמי

האבטלה. בכלל, דמי אבטלה, הבטחת הכנסה - זו מכה משמים, ויש עוד

מינוחים מן הסוג הזה, שכדי ללמוד אותם צריך לסיים קדנציה. יש

היום במדינה פקידים שהם חזקים יותר מן השרים והם מנהלים את המדינה

כראות עיניהם. יושב אדם מומדבר בשם הרווח ובשם מדינת-ישראל.

אני מוכן להחזיר את התעודה

שלי לאוניברסיטה - וכאן אני רוצה לסיים חשבון קטן עם מר נאוויה -

אם העברת הפוספטים לבאר-שבע היא לא שערוריה.

סביבנו יש מפעלים שיכולים להעסיק

את כל אנשי דימונה, ירוחם, ערד וכו' אבל צריכה להיות החלטה לגבי אותם

פקידים שנוסעים בעשרות מכוניות ונכנסים לחדרי משרדים שקירותיהם מצופים

קרמיקה. אני מכיר מהנדס שאומרים לו: אנחנו יכולים לתת לך דירה בשכונת

עומר בבאר-שבע, לא בירוחם. מה אני אומר? תקבעו מה עומד במקום ראשון.



רבותי, יש מקום שאתם צריכים

לנתח אותו מתוך ראיה כלל ארצית. מקובל עלינו שטובת המדינה עומדת

לפני ערי הפיתוח אבל צריך לבדוק חברות ומפעלים ולברר למה אוטובוס

צריר להסיע אנשים מפוספטים לרחובות.

ד' מסיקה זה חודשיים שאני ממלא את תפקידי

כמזכיר מועצת פועלי ירוחם. את

ההזמנה לישיבה זו קיבלתי אתמול. אני רוצה לומר לכם שאם היה לי

יום טוב בחודשיים האחרונים, היה זה אתמול כשקיבלתי את ההזמנה

לישיבה שתדון בנושא עתיד ישובי הנגב.

עוד אני רוצה לספר לכם שמפעל

"לונג ג'ון" בירוחם, שבו 39 עובדות, נסגר. זו סיבה לפנות למשרד

מסחר ותעשיה. כבר לפני חודשיים שלחנו מברק אבל לא קיבלנו תשובה.

גם למפעל המתכת ברנד בירוחם, המעסיק 80 עובדים, יש בעיה בתקופה

האחרונה. הוא ביקש סיוע. אם הוא לא יקבל - מדברים על פיטורים.

אני מוזמן לרבנות הראשית בירושלים שהחליטה שאם המפעל לא יפסיק

את פעולת התנור בשבת, יובאו בקבוקים מחוץ-לארץ.

אל מי הוזמנתם?

אל הרב שפירא.

הצריכה בארץ ירדה. מפעל פניציה

בידוחם רוצה להיכנס לייצוא. הם לא יוכלו להיכנס לייצוא אם לא

יקבלו אישור להעלאה בשיעור של 15%. עד כמה שידוע לי, יש נכונות

לשלם את המחיר הזה אבל בגלל ההקפאה לא ניתן אישור. אני מבקש שתקבל

עזרה בענין זה וגם בענין הפעלת התנור בשבת.

במשך החודשיים שאני מכהן בתפקיד

של מזכיר מועצת פועלי ירוחם לא שמעתי איש שהוא נגד הנגב. כולם בעד.

הייתי מציע לך שתרד

יום אחד לירוחם, לדימונה, למצפה-רמון, תראה מה אנחנו מרגישים ואז

נהיה מוכנים להשתתף בבעיה שלך.

אני מבין שיש הסכמה שנזמן את

המנכ"לים. אני מבקש שהם יביאו

לנו דו"ח על ערי הפיתוח בנגב, לפי סדרי העדיפויות שהוסכם עליהם.

מתי?

לפני 5 שנים. זה היה בראשות האוצר.

צריר להיות גם דו"ח של משרד הפנים,

בראשותו של הממונה על המחוז, שעיבד תכנית לפיתויו הנגב, בעיקר במה

שנוגע לתשתית האזרחית, ולזה היה תקציב מיוחד.

גם חברת העובדים צריכה לומר איפה

מקימים ומה.

אני רוצה לסכם. אני רוצה לקבוע,

על דעת כל חברי הוועדה, שאנחנו לא

ניתן, ואני רוצה לקוות שאיש לא יתן, שכל המאמצים שאנחנו משקיעים כדי

לסייע ליישובי הנגב ייהפכו למאבק בין עיר פיתוח אחת לשניה או בין

ציבור עובדים אחד לבין ציבור עובדים אחר. לא ניתו להסיט את הוויכוח

לכיוון הזה.

כפי שנאמר, נזמו את המנכ"לים של

משרדי הכלכלה, האוצר, הבטחוו, העבודה והרווחה, התחבורה והתעשיה

והמחסר.

אני מודה לחבר-הכנסת ארד על

דבריה. בוועדה שלנו קל מאד להתייאש. כל המיגזרים שמצבם קשה מגיעים

אלינו - בתי חולים, מערכת הבריאות, גריאטרים, מפגרים, ערי פיתוח,

מובטלים וכו'.

אני מבקשת מראשי הערים שלפני /

הישיבה תמסרו לנו רשימה של הנושאים הדחופים והאקוטיים ביותר,

שלושה-ארבעה נושאים, אני מדברת על הנושאים בכל ישוב.

ב-29 באוקטובר ביקשנו משר המסחר

והתעשיה להמציא לנו תכנית של המשרד. נבקש מה שאתם מבקשים וביקשתם

ונפנה אל המשרדים. לפיכך אני מבקשת שלפני הישיבה נקבל ממכם רשימה

של הנושאים האקוטיים ואז נוכל לבקש מהמנכ"לים להגיב על כל הנושאים.

אם כי איו זה תפקידה של ועדת כנסת אנחנו עושים זאת ברצוו ובאהבה,

כדי לסייע ליישובים.

תודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.20.