הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 108

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

ב' ד' באב התשמ"ה - 22 ביולי 1985. בשעה 11,00

חברי הוועדה; א' נמיר - היו"ר

ש' ארבלי-אלמוזלינו

נ' ארד

ב' בן-אליעזר

ח' גרוסמן

י' שמאי

א' שוסטק

מוזמנים; צ' צילקר - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

ת' מררי - מנהל השירות לילד ולנוער, משרד העבודה

א' סעדון - ממונה על תעסוקת נשים, משרד העבודה והרווחה

ע' קדם - אחראית על המעונות בשירות לילד ולנוער

ד' ארטום - מנהל המח' התקציבית, משרד העבודה והרווחה

ר' דרבסי - תקציבן, אתראי על המעונות, משרד העבודה

והרווחה

לי נימצוב - האגף לתעסוקת נשים, משרד העבודה והרווחה

עי בונה - משרד העבודה והרווחה

ר' קפלן - משרד העבודה והרווחה

ד' מילגרום - אגף התקציבים, משרד האוצר

מי לובלבקי - מזכ"ל נעמ"ת

ר' גור - יו"ר אגף המעונות, נעמ"ת

מי ליפשיץ - נעמ"ת

עי ממלון - יו"ר ויצ"ו

א' קסירר - מנהלת המחלקה לטיפול בילד, ויצ"ו

ח' וייס - מנהלת המחלקה למעונות יום וגני-ילדים,

יי פולק - גזברות התנועה, אמונה-תאד"ל

מזכירת הוועדה? א' אדלר

מ' הלנברג

שכר הלימוד במעונות יום



שכר הלימוד במעונות יום

בוקר טוב לכולם, אני פותחת את ישיבת

הוועדה. אנחנו חוזרים לדון בהצעות

בנושא שכר הלימוד במעונות יום. אני מקווה שהיום נוביל את הדיון לקראת

איזה שהוא סיכום אם כי, ממה שאני תשה באוויר, המגב נעשה יותר גרוע.

אני רוצה להודיע שצילמנו והנחנו על

השולחן את מה ששלחו לנו שלושת ארגוני הנשים - נעמ"ת, ויצ"ו ואמונה -

ההתייתסות שלהם לדו"ח ועדת שטרית, זו התייחסות משותפת של שלושת הארגונים,

מה הם מקבלים ומה הם לא מקבלים.

מאתר שנשמעו לא מעט דברי ביקורת

בנושא של המעונות והטיפול במעונות, אני רוצה לתת היום את רשות הדיבור

לגב' סעדון, הממונה על תעסוקת נשים במשרד העבודה והרווחה, כדי שתביא

לפנינו את עמדתה, את האינפורמציה שלה ואת ההשגות שלה.

גברתי היושבת-ראש, כבוד תברי הכנסת,

הברים לעבודה, נכבדי, כדי להבהיר

במידה מסויימת כמה נקודות מרכזיות, כדי להגיב לטענות ולטיעונים שמצאו

ביטוי בדברים שנאמרו בישיבות, כרי להסביר את מקור הטענות וכדי לנסות

נרמז לא ?עם כי חילוקי הדעות ותידוד

היחסים בין ארגוני הנשים לבין משדד העבודה והרווחה נובעים מקונפליקט אישי

ביני לבין הארגונים, על כן ברצוני להתייחס בקצרה לנקודה זו בטרם

אפנה לנקודות המרכזיות והקשיים העומדים בפני השותפים במערכת מעונות

היום.

עם התמנותי לתפקיד מנהלת האגף, בדצמבר

1983, מתוך הבנה כי מעונות היום מהווים מכשיר ראשון במעלה בעידוד

נשים ליציאה לעבודה הצבתי לי כיעד לקדם את הנושא, זאת תוך נכונות

לשיתוף פעולה הדוק עם ארגוני הנשים המפעילים את חלקם הארי של מעונות

היום.

לצערי, נוכחתי עד מהרה כי חרף

המשאבים הרבים אשר מעביר המשרד לארגונים לתפעול מעונות היום, מתנגדים

הארגונים נמרצות, לכל מעורבות של המשרד בגיבוש התכנים ובפיקוח על

רמת השידות ואיכותו ומתעלמים מהנחיות המשרד, בראותם במשרד מכשיר

מימון בלבד.

עד מהרה הבינותי כי מוקד הבעיה טמון

בשתי גישות עקרוניות שונות בהן מחזיק כל צד. האחת - בה מחזיק משדד

העבודה והרווחה - גורסת כי כל מוסד או גוף המסובסד על-ידי הממשלה

חייב בבקרה מתמדת ומחוייב במענים כאשר הינו חורג מתקנות ממשלתיות.

והגישה השנייה - בה מחזיקים הארגונים - גורסת כי גופים וולונטרים,

כמו ארגוני הנשים, יכולים לכלכל את ענייניהם בעצמם והם פטורים מבקרה.

זו בעצם תמצית הקונפליקט המתלווה

למערכת היחסים של ממשלה-ארגונים מאז הקמת מערכת מעונות היום ועד היום

וכעדות לכף יש רק לאזכר את מספר הפעמים בהם נתבקש כל הפורום להתכנס

ולהופיע בפני ועדה מכובדת זו.



אמת, היחסים הוחרפו בתקופה האחרונה,

1) עקב התקופה הכלכלית הקשה אשר המשק לא ידע

כמותה, עובדה אשר לא אוזכרה בדיונים קודמים בוועדה; 2) משום שנבצר

מיכולתנו לתת יד לנסיונות חוזרים ונשנים מגד הארגונים להפר סיכומים

משותפים כמו, למשל, סגירת שנת הלימודים, ימי חופשה, מועד גביית תשלום

שכר לימוד, אלה הם אמנם דברים קטנים אבל זה גורם למחלוקת מיותרת והפרות

כאלה אינן יכולות להישאר ללא מענה מגד משרדנו המופקד על הנושא.

אשר לטענה כי משרד העבודה והרווחה

מנסה לייצג את ההורים בישיבות ועדות התעריפים ובכלל, אכן כן. יש לזכור

למערכת מעונות היום ארבעה שותפים -משרד העבודה

והרווחה, האוצר, ארגוני הנשים, וההורים.

בוועדת התעריפים, היא הוועדה הקובעת

גובה שכר הלימוד, נעדר אחת השותפים אשר למענו בעצם הוקם השירות - ההורים,

ואינני רוצה לרמוז, אבל אותו שותף אומר שהוא הצרכן.

אם נבחן את שלושת השותפים הנותרים

מאליו יובן כי משרד העבודה והרווחה הינו היהיד הפטור משיקולים כלכליים

וטובת ההורים או האם העובדת לנגד עיניו. נקל להבין כי במערך שותפות

אשר כזה, כאשר בכל פעם בהם מתעורר קושי או צורך בעליות מחירים האוצר

אינו שש לשאת בנטל וכן אף הארגונים, כך שהפשרה המושגת והנוחה לצדדים

הנוכחים היא הטלת הנטל על ההורים - השותף הנעדר - ועל כן תפקידו של

משרדנו לשמש כתובת לשותף זה ולשמש לו לפה.

על מנת להתייחס לטיעון כאילו משרדנו

מלבה את החרפת היחסים בין ההורים לארגונים יש לשוב ולזכור את השתלשלות

האירועים.

בתחילת שנת הלימודים החלה תסיסה

ציבורית בקרב הורים מאזורים שונים בארץ, אשר הטילו ספק בצדקת גובה

התשלומים שנדרשו; תסיסה זו, אשר לוותה בהתארגנות והקמת ועד פעולה

במקומות שונים בארץ, החלה בעקבות העלאת תעריפים ביותר מגובה תוספת

היוקר אשר קיבלו ההורים באותה עת, ומשום היות משרדנו אמון על נושא

זה נבצר מאתנו לפטור עצמנו מהצורך לבחון האם יש ממש בטיעוני ההורים

ועקב כך לערוך ביקורת עצמית וחיצונית, זאת בניגוד לנציגות הארגונים

אשר חזרו וטענו כל העת שמדובר בהורה או שניים והעדיפו להתעלם מזעקת

ההורים המעידה על מצוקה אמיתית.

בעקבות הפגנות ההורים הקימו השרים

אוזן וקצב, כל אחד בתקופתו, ועדות לבדיקת הנושא. הקמת הוועדות היו

פרי החלטות אשר נבעו מרצון כן לבדיקת הנושא ומאליו יובן שלא היו פרי

עויינות המשרד כלפי הארגונים, ועל כך יעידו המסקנות אשר התקבלו ואשר

אינן חוסכות את שבט הביקורת מהמשרד, הן מבחינת הירידה בהשתתפות הממשלה

והן מבחינת ביקורת על ועדת התעריפים אשר אנשי המשרד שותפים פעילים

בה.

סבורני כי רק מערכת הפועלת מתוך

כנות ואמונה ואכן מתכוונת לשפר ולתקן מרשה לעצמה רמת חשיפה ושותפות

עם ציבור הצרכנים למענו היא פועלת.



מעבר לכל הנאמר, אם ננסה למקד את

הבעיות העיקריות או את טיעוני הארגונים כלפי משרד העבודה והרווחה,

ניתן לסכמן כך; 1) בעיות תקציביות הנובעות מעיסקות החבילה במשק,

כאשר שכר העובדות במעונות עולה בגובה תוספת היוקר ואילו התעריף מנוע

מלעלות, וזו בעיה מרכזית אשר לאחרונה מעיקה מאוד על תקציב הארגונים.

משרד העבודה והרווחה מנוע מלאשר העלאות תעריפים להורים, בהיותו כפוף

להוראות ולחוקי הממשלה, אף משרדנו יראה בברכה אם יוכל הפורום המכובד

הזה לפעול לאישור ומתן תקציבי פי1וי ממשלתיים לארגוני הנשים באשר כל

עיסקות החבילה פגעו בהם, ללא צל של ספק, ואיש לא מתכחש לכך.

2) אמנם חלה ירידה בהשתתפות הממשלתית

אך היא מגיעה כעת ל-21% ולא ל-17% כפי שהוצג על-ידי נציגת נעמ"ת.

ח' גרוסמן; את בעצמך אומרת שהיא ירדה, בכמה היא

ירדה?

למערכת היא גדלה אבל פר-ילד היא קטנה,

בכמה היא קטנה פר-ילד?

אי סעדוז; היא קסנה. זו עובדה שאיש לא מתכחש לה.

מי לובלסקי; ההשתתפות ירדה מ-40% ל-20%.

מ-35% ל-20% -22% פר-ילד. אבל נומינלית

התקציב גדל.

חי גרוסמז; נומינלית, הכל גדל.

אי סעדוז; יש לציין כי ירידה זו פוגעת רק

בזכאים ולא בכל האוכלוסיה, וגובה

התשלום הוא הבעיה העיקרית. התשלום כבד, העלות גבוהה ויש בעיה כיצד

להתמידד עם זה.

עם זאת יש לזכור כי, למזלנו ובזכות

ארגוני הנשים, מערכת מעונות היום התפתחה וגדלה ועימה אף השתתפות

הממשלה לגבי מספר רב יותר של ילדים. בחודש יולי 1985 מסתכם חלקה של

הממשלה בכ-674 מיליון שקל לחודש, סכום אשר מעיד כי אין הממשלה מנערת

אחריית מהנושא.

3) שינוי התקן והגדלתו על-פי המלצות

ועדת שטרית; כאשר הועלה הנושא בוועדה הביעו הארגונים התנגדות משום

שאין חוות דעת פדגוגית, אך לאחר שהובאו עובדות המצביעות כי בפועל

עוברת התפוסה את התקן, שונה הטיעון על-ידי הנציגות ונעניני כי תפוסות

היתר באזורים במרכז הארץ מכסה על ההפסדים בתפוסת חסר בערי הפיתוח.

אם כן, שונה הטיעון שלא היה 11שיקול

פדגוגי, ומשרדנו התחייב לבדוק את התפוסה באמצע שנת הלימודים הבאה ואם

ימצא כי התפוסה נמצאת מתחת לתקן, לשוב ולשנותו.



לפני שאגש לסכם את מסקנות ועדת חביב

חשוב לציין כי את שתי הוועדות ליווה יועץ המקובל על כל הצדדים.

היו"ר א' נמיר; יועץ כלכלי?

כן. תודה על התיקון. היועץ הזה הוא

אשר בדק את הנתונים עליהם התבססו

המסקנות.

1) האיכות בפועל

נמוכה מהמתחייב בתחשיב; 2) הארגונים סטו בממוצע מתקן בכמות; 3) חלק

גדול מעליית השכר של הארגונים לא הוכרו על-ידי ועדת התעריפים. ורבותי,

אין לי צל של ספק שמשכורות המטפלות נמוכות אבל כאשר יש תוספות חריגות

שציבור השכירים לא מקבל אותן - ועובדה היא שרמת השכר בשירות הציבורי

נמוכה ביותר והעובדים לא מקבלים תוספות חריגות, ועיני לא צרה במה

שמקבלות המטפלות - יש בעיה שאסור להתעלם ממנה. 4) תפוסת הילדים בפועל

היתה גבוהה מעל לתקן מבלי שהדבר ישפיע על הפחתה בעלות.

על סמך המימצאים ניתן לומד שהארגונים

מכסים על חלק מההפסדים הנגרמים מהעלויות הלא-מוכרות והחורגות מהתנאים

של עובדים מקבילים בשירות המדינה, באמצעות חסכון בתשומות כוח האדם; כך

שההורים מקבלים למעשה מוצר שהיה צריך להיות זול יותר מהתחשיב של ועדת

התעריפים ומכאן מקור התמרמרותם.

למשרדנו יש ענין ממדרגה ראשונה לגרום

לכך ולהבטיח שלא תחול נסיגה בנושא תעסוקת האשה, זאת באמצעות הכלי החיוני

שהוא מעון היום. משום כך אין מנוס מלצמצם ככל האפשר בהוצאות על-מנת

לגרום להפחתת העלות ולהגדלת מספר הילדים בכיתות, בתקופת משבר קשה זו

הפוקדת את המשק, וזאת חרף הסיכון של פגיעה ברמת השירות - כזכור, קיימת

בפועל תפוסת יתר בתלק גדול מהמעונות.

לקראת שנת הלימודים הבאה אנו נערכים

לקראת חלוקה אחרת של הנמל על ההורים, על-ידי הגדלת חלקם של ההורים בעלי

היכולת והפחתת הנטל על ההורים מעוטי היכולת.

יש לקבוע חד-משמעית מיהו הגוף הנדרש

לשאת בהוצאות השכר אשר אינן עולות בקנה אחד עם הסכמי השכר המוכרים,

תוספות אשר ציבור הצרכנים אינו מקבל אותם.

ח' גרוסמן; לפי תקנות שעת חירום ולא לפי הסכמי

עבודה.

א' סעדון; אנו נערכים לקראת ניסוח הסכמים חוזיים

אשר ייחתמו בינינו לבין הארגונים לקראת

שנת הלימודים הבאה, חוזים אשר יבטיחו ביטול נקודות המ לוקת והסדרת

היחסים באמצעות נוהל מקובל על כל השותפים, מעבד לכל המחלוקות, ובמגמה

לחציל ולהמשיך את קיומו של המפעל היפה והחיוני שהקמתו התאפשרה רק הודות

למסירותם של הארגונים. אני מקווה ומאמינה כי ניתן יהיה לעבור במשותף

את התקופה הקשה הזאת ונוכל לצעוד להמשך טיפוהה של המערכת הברוכה הזאת.

תודה רבה לאיבט סעדון.



בישיבתנו הקודמת ביקשנו אם לישיבה

הבאה של הוועדה אפשר יהיה לבוא אחרי מגישה עם הארגונים ולספר לנר על

מה הסכמתם, מה הדברים שלגביהם אין ויכוח. אולי היינו קצת נאיבים כשקיווינו

שאולי תסכימו על כל הדברים ולא נצטרך לקיים עוד ישיבה.

מאז שקיימנו אותו דיון יש התייקרויות,

ויש צמצום או ביטול סובסידיות, יש עליה במחירי המים והחשמל ובוטלה קיצבת

הילד הראשון, כל אלה הם דברים שיש להם השלכה משמעותית על הנושא שאנחנו

דנים עליו, דברים שלא היו בדיונים הקודמים שלנו.

ח' גרוסמן; איבט סעדון אמרה; לקראת שנת הלימודים

הבאה ניקח יותר מהורים בעלי יכולת ופחות

מהורים מעוטי יכולת. אולי מנכ"ל משרד העבודה והרווחה יוכל להתייחס לזה.

מה פירוש הדברים? איך? לפי קריטריונים? כמה בעלי יכולת יש במעונות? מי

יתן ומי לא יתן?

הדבר הראשון שאני רוצה לעמוד עליו -

מאבק לשינוי התדמית של ארגוני הנשים.

היתה מסיבת עיתונאים. אני חושב שהיא היתה קצח מוצלחת.

היו"ר א' נמיר; איפה זה היה?

צי צילקר; בתל-אביב.

אמרתי שלמרות חילוקי הדעות מגיע צל"ש

לארגונים.

בעיני מצטיירים שני נושאים שנויים

במחלוקת, שאחד מהם לא כל כך חשוב עבורנו אבל הוא חשוב עבור הארגונים,

והאחר - התעריף החדש שיבוא לביטוי בגלל השינויים במערכת.

לפני יומיים-שלושה הצעתי שתהיה בדיקה,

עם מר שיפמן.

מר שיפמן אומר שלא קיבל ממך הוראה.

צ' צילקר; אפשר להתחיל מיד בבדיקה. אני לא יכול

לדבר על אחוזים, כי אני לא יודע מה

היקף הבעיה. אני חושב שטוב שיש נתונים אחרי בדיקה, ולא שיהיו ניחושים.

היו"ר אי נמיר; מיהו מר שיפמן?

צי צילקר; מומחה של המשרד, מקובל על כולם. תחום

ההתמחות שלו בנושאים של משרד העבודה

והרווחה,

לעניות דעתי, הבעיה המרכזית שטרם

התמודדנו אתה היא גובה התעריף החדש שייקבע. יש האומרים שזו תוספת של

12% ויש הטוענים שזו תוספת של 14%.

היה עוד ויכוח אחד או שניים, שאינני

חושב שחשוב להביאם לוועדה אבל אם הארגונים יחשבו להעלות אותם כאן, בבקשה.

היו"ר א' נמיר; אתה מדבר על התעריף, מהו הדבר השני?

ו



צ' צילקר; סגירת המעונות, לא הושגה פשרה בנושא

זה.

כמה זמן נמשכת החופשה?

צ' צילקר; שבועיים. הארגונים רוצים יותר.

הארגונים רוצים לסגור את המעונות

ב-12 בחודש ואילו אנחנו אומרים: נסגור ב-14.

היו"ר א' נמיר; הוויכוח הוא על יומיים?

כן.

היו"ר אי נמיר; אני מבינה שאנחנו עומדים באותו מקום

שעמדנו, גם אז היה ויכוח על התעריף.

צי צילקר; מאז היתה תוספת.

היו"ר א' נמיר; מה הפער עכשיו? האם הוא הצטמצם? האם יש

תקוה לצמצם אותו?

צי צילקר; לדעתי, הפער הצטמצם בהסכמה. הבנתי

שההעלאה של 22% מכסה את הדרישה של

הארגונים.

שי ארבלי-אלמוזלינו; למה 22%?

צי צילקר; אין לי תשובה.

מי לובלסקי; אני רוצה למקד את הבעיות שלנו במספר

נקודות. אני חוזרת ואומרת שהיה מאמץ

גדול על-ידי מנכ"ל משרד העבודה והרווחה להגיע למערכת של שיתוף פעולה

עם ארגוני הנשים. עם זאת, יש דברים שצריכים להיות ברורים, מהצד הפורמאלי"

אם מר צילקר מפיץ חוזר, אחרי שהיינו אצלו, וכותב בו; "אלה מסקנותי

והחלטותי", אני נאלצת להגיב ולומר שאנחנו לא מחלקה במשרד העבודה והרווחה.

אנחנו פרטנרים גם אם המשרד משתתף ב-21%, עדיין אנחנו פרטנרים.

אנחנו עומדים בחודש יולי עם כל מה שהיה

בשנה זו, גרעונות שאין להם כיסוי ובעיות אחרות, ואנחנו לא יודעים איך

סוגרים את השנה הזאת, איך סוגרים עם כל מה שקרה בשנה הזאת. הבאנו למשרד

העבודה והרווחה את כל הנתונים של הגרעונות, את כל הנתונים. השאלה איך

פותחים שנה חדשה כשאנחנו עומדים כבר בסוף חודש יולי וצריך להיערך לפתיחת

השנה הבאה.

הממשלה ישבה והחליטה על מדיניות כלכלית

חדשה. למחרת ישיבה הממשלה או באותו בוקר טילפנתי אל מו צילקר ואמרתי לו;

אני מוכרחה לבוא אליך כדי לברר מה יהיה. הוא הסכים. עד שהגעתי לירושלים

נאמר שהממשלה החליטה על תוספת של 22% למעונות. למה?

צי צילקר; אינני יודע.



מ לובלסקי; שאלתי את שר העבודה והרווחה: איך

החלטתם על שיעור של 22% למעונות יום?

את זה את צריכה לשאול את צילקר, הוא החליט. אמרתי לו: אני

מודיעה בשם צילקר שהוא קיבל את זה. השאלה אם משרד העבודה והרווחה יכול

להרשות לעצמו שמשרד אהר יחליט בשבילו ומשרד העבודה והרווחה יגיד: ידינו

כבולות, יש צווים. אני לא חושבת שיכול להיות דבר כזה. משרד העבודה והרווחה,

מבחינתו, לא צריך לנהוג כך.

נכון אמר המנכ"ל עכשיו, שמקובל עלינו

אדם בשם שיפמן, שיעשה תחשיב ויגיד מה קורה עכשיו.

ברגע שהממשלה מחליטה על

הקפאה, ההורים לא משלמים. זה היה במשך חודשים אחדים. גברת סעדון אומרת:

זו החלטת הממשלה, אנחנו מבינים שהארגונים במצוקה. אם היינו צריכים לקבל

סכום מסויים והוא לא משתלם - ומדובר בכ-40,000 אמהות - משהו קורה במערכת.

אם משרד העבודה והרווחה יכול להגיד: אנחנו מבינים את המצוקה אבל זו

החלטת הממשלה, זאת אומרת שיש מצב שעלולה להיות פשיטת רגל. אם בחודש דצמבר

היינו צריכים לקבל סכום מסויים והוא לא משתלם, משהו קורה במערכת.

מוכרחים למצוא דרך, גם לקראת פתיחה

שנת הלימודים הבאה, איר נערכים.

אני רוצה להזכיר, אני מרשה לעצמי

להזכיר שבשנת 1975, כשמשה ברעם היה שר העבודה וחברת-הכנסת ארבלי-

אלמוזלינו היתה יושבת-ראש ועדת העבודה, היו לנו חילוקי דעות עם השר

ברעם. יושבת-ראש הוועדה, חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו, ישבה אז עם ארגוני

הנשים, בסמכות של שר העבודה, וסיכמה על תעריף. ועוד דבר שכדאי להיזכר

בו: לפני שנתיים, כששר העבודה היה אהרן אוזן ויושב-ראש ועדת העבודה היה

חבר-הכנסת פרוש, באנו לוועדה. היו אז חילוקי דעות. יושב-ראש הוועדה,

חבר-הכנסת פרוש, מינה ועדת משנה בראשותה של חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו.

ועדת המשנה ישבה יחד עם אנשי משרד העבודה - מנכ"ל המשרד היה אשר אוחיון -

משרד האוצר וארגוני הנשים, וסיכמנו איך תיפתח שנת הלימודים. זה היה רק

לפני שנתיים.

זה היה עם מנכ"ל המשרד.

כן, ובהסכמת המשרד. סוכם איך תיפתח

שנת הלימודים.

יש פרק של הורים. אם רוצים להחליט על

נציגות של הורים, צריר להיות ברור שכל ארגון יטפל בנציגות ההורים שלו

וישלח, לפי גודל הארגון, נציגות שלו אל הוועדה.

בוודאי לא הממשלה תקבע את הנציגות.

כבר בחודש יולי הוציאו הורים את ילדיהם

מהמעונות, כי קשה להם לשלט את התוספת.

באיזה סדר גודל?

מאות. ממגדל העמק, מנהריה, לא מרמת-

גן. אם הורים מוציאים את הילדים,

האס יש לנו מערכת משפטית כדי להתדיין אתם על חודש יולי? אתם מסיירים,

תראו מה קורה במגדל-העמק. השנה מסתיימת עפ פתוח ילדים מהמספר שהיה

במהלך השנה וכל הענין של שנת הלימודים עלול להיפתח בתקן הסד, והמערכת

צריכה לתת לזה מענה. גם אם יש פתות ילדים במעון - המורה והמטפלת מקבלת

אותה משכורת, בכלל, המערכת שלנו דומה לירח, היא מתמלאת וחסרה. אי-אפשר

להתעלם מהבעיות האלה. אנחנו מוכרחים למצוא פתרון.

היחסים שלנו עם המנכ"ל מצויינים.

יש דלת פתוחה ואוזן קשבת. מבחינה זו אין בעיה. אבל יש לנו בעיה גדולה

ואמיתית - איר נפתח את השנה הבאה כשאישרו 22% ואנחנו צריכים לפחות 42%,

על פי חישובים ותחשיבים.

גברת סעדון אומרת; איך נוכל להכיר

בתוספות שכר כשחלק מהעובדים לא מקבלים? רבותי, אם ההסתדרות מחליטה על

הסכמי שכר ועל תוספת של %3 ומחייבת אותנו לשלם את זה שנה לאחור, האס

אנחנו יכולים להיות חריגים? האם יש לנו אפשרות לומר לעובדים שלנו:

אנחנו לא. הלא אנחנו חלק מהמערכת. יש הסכם גם בסוכנות היהודית.

את המבנה שלנו ואת היעדים שלנו אנחנו

לא נשנה. המעונות הם חלק מהנושאים שאנחנו עוסקים בהם, זה לא כל הנושאים"

לומר שרק משרד העבודה והרווחה רואה

את ההורים והארגוניס לא - אין לי יכולת להתייחס לזה. מי ישב בשנת 1975

עם חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו ודיבד על תעריף מדורג, על אמהות עובדות,

על התחשבות בשכרה של האם? האם זה בא כמן מן השמים? מי כמונו רוצה לראות

את טובתה של האם העובדת. אנחנו במסגרת של הסכמים מסודרים עם הממשלה זה

11 שנים.

משנת 1975 השתדלנו שמה שנקרא תעריף

מקסימלי לאס העובדת לא יעלה על 25% מהשכר הממוצע במשק. אמרנו, יש שכר

ממוצע במשק. אס האם העובדת צריכה לשלם, התעריף לא יעלה על מקסימום של

25% מהשכר הממוצע. היום, לפי הביטוח הלאומי, השכר הממוצע הוא כ-600,000

שקל. המחיר למעון - קצת פחות מ-100,000 שקל. תראו לאן הגענו. למה הפלא

שיש גרעונות כאלה?

נכון להיום המחיר המקסימלי למעון היה

צריו להיות 150,000 שקל.

כמה אמהות עובדות מקבלות שכר של

600,000 שקל?

מ' לובלסקי; יש. יש ויש.

היו"ר א' נמיר; האחרות מקבלות השותפות.

60% מהאמהות העובדות, למעלה מ-%60

של האמהות העובדות אינן משלמות את

מלוא הסכום של 100,000 והן מקבלות השתתפות של הממשלה או המעסיק או של

הממשלה והמעסיק, ובמקרים מסויימים יש גם הנחות של הארגונים. קיבלתי אתמול

נתונים בדוקים. אני יכולה להציע. לכל אחד לבדוק אותם.



ברמת-גן אין בעיה של תת-תפוסה. לנעמ"ת

בלבד יש כ-700 ילדים, ויש שם עוד ארגוני נשים. אשר לעלות - היתה צריכה

להיות עלות מוכרת של 150,000 שקל,

התחייבנו בהסכמים שלגבי ילדי אמהות

עובדות נשתתף ב- 10%העלות; לגבי ילדי רווחה - ב25% ולגבי תינוקות -

ב-27%. זה מביא את ארגוני הנשים להשתתפות ממוצעת של 15% וזה לא כולל

בנייה אלא אחזקה ישירה של המעונות. בממוצע, השנה הגענו להשתתפות גדולה

פי שתיים. אין לנו אפשרות לזה.

לעובדות נעמ"ת בירושלים לא שילמנו

הבראה. גם לעובדות נעמ"ת בטבריה לא שילמנו הבראה החודש. אנחנו צריכים

להתמודד עם העובדות ועם אוברדראפט אבל להורים יש מי שדואג. אולי אפשר

לשחרר אותנו מהכל ואז ההורים יידעו מי דואג להם.

אפשר להידבר עם המשרד גם אם יש חילוקי

דעות. אנחנו רוצים שתהיה התייחסות לגרעוגות של תשמ"ה גם אם החלשת הממשלה

היא על 22%.

אנחנו לא יכולים לגבות מן ההורים

עבור חודש אוגוסט, כי עבור חודש אוגוסט הם משלמים במשך כל חשנח. אם

כן, אין מאיפה לקחת. אני יודעת שאפשר להגיד ששנת הלימודים לא תיפתח,

וזה יכול להיות. אנחנו לא נפתח את המעונות אם במרוצת הימים הקרובים לא

נדע מה יהיה מ-1 בספטמבר, כי מה שהיה לא יחזור. אנחנו לא מנהלים מעונות

על פי צווים ואיש לא יכריח אותנו. ירצו לקיים אתנו מעונות - אדרבא.

אנחנו פונים לעשות את הסיכומים עכשיו, לפני פתיחת שנת הלימודים.

ע' מטלון; חלק גדול מהדברים כבר נאמר. אני רוצה

שחברי הוועדה המכובדים יידעו שאנחנו

במצוקה רצינית. אלה לא דיבורים בעלמא. עברה עלינו שנה קשה. ספגנו מעל

ומעבר ליכולת שלנו.

גברת סעדון אמרה שהתקציב שלנו גדל,

אבל ההשתתפות פר-ילד קטנה מאד. ויצ"ו משתתף היום ב-40% על כל ילד

במערכת. במרוצת שמונת החודשים האחרונים יש לנו גרעון בגין עיסקות

החבילה, המגיע ל-430,000 דולר. זה, רבותי, סכום שאנחנו לא יכולים

לעמוד בו.

היו"ר א' נמיר; וזה רק ויצ"ו.

עי מטלוז; נכון.

השתתפות הממשלה ירדה. צריף למצוא לזה

פתרון.

האצבע המאשימה מופנית אלינו, אבל אנחנו

העלינו את ההשתתפות שלנו. כפי שאמרתי, צריו לחיית לזה פתרון.

אנחנו יודעות שהמצב קשה. דובד, לקראת

השנה הבאה, על תלושי המשכורת של שני ההורים, חשוב שנראה איך נערך

לקראת חודש ספטמבר.

ז



במצב גרעוני כזה - ואינני רוצה לאיים -

אינני רואה איך אנחנו יכולות לפתוח את שנת הלימודים; אם לא נפוצה ולא

נקבע תאריך לקראת חודש ספטמבר.

אני חושבת

שלא ייתכן, אפילו לא לשנה אחת, שנשנה את הקריטריונים.

נאמר שזה מצב נתון במעונות - אני

מדברת בשם ויצ"ו - זה לא מצב נתון במעונות. אנחנו עובדים לפי המודל של

תשנו את המודל בתינוקות, ותשנו בילדים,

אבל לא נגעתם בילדי גן, ולא במקרה, כי שם אתם לא יכולים לנגוע.

היו"ר א' נמיר; כי הגנים שייכים למשרד החינוך. כל

השנים טענתי שאת המעונות צריך להעביר

למשרד החינוך.

אני חרדה לילדים גם מבחינת בטחונית.

אסור להעמים על המטפלות.

אני רוצה להגיד לוועדה הנכבדה הזאת

שבויצ"ו קיצצנו השנה ב-34 משרות השתלמות למטפלות. האם נהפוך את המעונות

לשמרטפיות? האם אנחנו יכולים לקצץ בזה לאורך זמן?

יש לנו הסכם עם משרד העבודה והרווחה

בדבר השתתפות של הארגונים - 10% לילדים וכו' - זה הסכם שלקחנו על עצמנו.

אולי הגיע הזמן שנשב ונחשוב, האם אנחנו יכולות לעמוד בהסכם הזה. מדוע

אנחנו צריכוח להשתתף בכל זה? אולי אז נוכל לספוג את המעונות שיש בהם חסר

ולא נצטרך לעמוד כעניים בפתח.

בדימונה, למשל, במקום 70 ילדים במעון

יש 22.

למה?

מספרם של ילדי רווחה פחת. יש חוסר

עבודה.

זה עומד בסתירה למה שאמרה איבט סעדון.

בשנה שעברה היו 33,000 והשנה - 34,000.

השנה סוגרים שתי כיתות בבית התינוקות

בשכונת בית-הכרם בירושלים וסוגרים מעון

שלם ברחוב שמואל הנביא. יש צמצומים בקריית-ים. בגפן נאלצתי להודיע על סגירת

מעון. קיבלתי מכתב שאולי יהיו עוד 2 ילדים, אבל איך אפשר לנהל מעון עם

12 ילדים? מי ישלם את זה.

האם ידוע לכם מה הסידור האלטרנטיבי שיש

לאמהות שלא שולחות את הילדים למעון?

לרחוב. בגפן זה המקום היחידי שהילדים

יכולים להיות בו.



אזור ההר הוא אזור שכוח-אל. חבל

לסגור, אבל אין ברירה.

במשך שלוש שנים - אם כי לא היה הסכם

חתום - סגרנו את המעונות ב-12 בחודש, זאת אומרת שהיו 16 ימי חופשה.

אמרנו שבמקום ב-12 נסגור ב-13 בחודש. אנחנו משלמים לעובדים ביגוד,

נסיעות וכו' ואתם, במשרד, לא לוקחים את זה בחישוב העלות. אם כך, נגיע

לפשרה ובמקום ב-14 בחודש נסגור ב-13 בחודש, נקבל ברכתכם ונצא אל ההורים

ולציבור ונאמר שהגענו להסכם בנושא זה.

אנחנו נמצאים אמנם בראשית חודש

אב, וזה זמן לקינות, אבל אני חושב

שהישיבה הזאת לא נועדה לקונן על המצוקה. אני רוצה לדעת מה הם הדברים

הקונקרטיים שהארגונים רוצים. תגידו דברים קונקרטיים: אנחנו רוצים בזה

ובזה - תשלום ההורים, השתתפות הממשלה, וכוי, דברים ברורים שאנחנו יכולים

לסייע בהם.

ע" מטלון; אנחנו רוצות פיצוי על מה שמגיע לנו פיצוי.

נאמר לנו לפטר 3% מהעובדים.

אי סעדון; מי אמר?

קריאה; אני קיבלתי הודעה על כך.

אי שוסטק; אני מבקש שתגידו דברים קונקרטיים

ברורים. שמעתי מהגברת לובלסקי נתון

מדהים, ש-60% מהאמהות העובדות אינן משלמות סכום של 100,000 שקל.

מי לובלסקי; נכון.

הן אינן משלמות מלוא התשלום.

אי שוסטק; זה שיעור מדהים. האם לא הגיע הזמן

לבדוק גם את הענין של הזכאות? יש

תקופות שצריך אולי לחשוב גם על הטלת עול על האמהות ולא רק על תקציב

המדינה.

יש בעיה של גרעונות, ויש בעיה

של ימי הסגירה של המעונות, אבל הבעיה

המרכזית היא התעריף, צריך להסכים על התעריף. זה הנושא המרכזי.

חי וייס; כבוד היושבת-ראש, חברי הוועדה, מאשה

לובלסקי התייחסה למכלול הבעיות, באופן

כללי.

אני אנסה להתייחס לשלוש נקודות אשר

מפריעות לכולנו והן לא באו לביטוי מספיק, לפני כן אני רוצה להבהיר ולהרגיש

שאין כאן ויכוח אישי. לאיש מאתנו אין ענין אישי עם מישהו. לכולנו יש

אחריות לילדי ישראל. אנחנו עושים עבודה כדי להיטיב לילדי ישראל. אנחנו רוצים שילדי ישראל יקבלו מה שמגיע להם.



מר צילקר הכריז על שיתוף פעולה ועל

מעשינו היפים, אבל דברים יפים עולים כסף, אם אין קמח אין תורה.

מדברים על ילדי רווחה ועל ילדי אמהות

עובדות. בשבילנו כל הילדים שווים, אין הבדל בין ילדי רווחה לבין ילדי

אמהוח עובדות. אלה ואלה ילדי ישראל.

ניתנה הוראה חד-משמעית להוציא את

ילדי הרווחה מגיל שלוש. לאן?

מי נתן את ההוראה?

חי וייס; משרד העבודה והרווחה, בחוזר.

היו"ר אי נמיר; מתי?

ת' וייס; שנתיים מדברים על זה אבל השנה זה

חד-משמעי.

אני מבקשת להבין, אנחנו יודעים שבמשך

כל השנים היו ילדים של אמהות אשר

עובדות מחוץ למשק ביתן, יש ילדי רווחה שכונו בעבר ילדי סעד והיום קוראים

להם ילדי רווחה; לאן מפנים את הילדים?

אומרים שיש להם מסגרת בגנים. אפילו

יש, איפה יהיו הילדים משעה אחת עד

שעה ארבע, ואיפה הס יהיו בתקופת החופשות?

צויינו כאן מקומות ואני אוסיף; קרית-

שמונה, מגדל-העמק, אופקים, ירוחם, מטה יהודהן נסגרים מעונות אס כי יש

ילדים שזקוקים למסגרת הזאת כאוויר לנשימה.

אנחנו יודעים שנערים גדולים יותר

מנצלים את היד הקטנה של הילד הקטן כדי לפתוח פתח במקום זה או אחר,

ואחר-כך הגדולים פורצים. צריך לשים דגש. אם לא נשים דגש כאן, לא יעזרו

לא חוק חינוך ולא חוקים אחרים. כאן היסוד.

אנחנו מדברים על חינוך וטיפול. אנחנו דורשים שתינתן הזנה נכונה.

אנחנו דורשות שמירה על הילד ולא רק שמירה כשמרטפיות מבחינת הבטיחות,

אנחנו דורשות שתיעשה עבודה חינוכית טובה, לכן לא ייתכן שעובדת אשר עובדת

9-8 שעות ביום לא תקבל חופשה כראוי. בשנה שעברה סיכמנו שלקראת שנה זו

נשב עם המשרד וניישב את הדברים. במשך שלוש שנים יגאו לחופשה ב-11 בחודש.

ה-14 זה על דעת המשרד בלבד. סגרנו ב-11. אני מבקשת לסיים את הענין הזה.

ענין החופשה של העובדים הוא חשוב מאד, אם אנהנו רוצים שיטפלו בילדינו

ויחנכו את ילדינו.

בראשית דברי רמזתי בצורה ברורה שהנושא

המרכזי הוא התעריף ונושא משני הוא תאריך

הסגירה של המעונות.



אני רוצה להבהיר כמה נקודות, מעון

חסר ומעון עודף - המספרים שקבענו נקבעו אחרי בדיקה, באו מארגוני הנשים

ואמרו; השנה החדשה לא תהיה כמו השנה שעברה, יהיו צמצומים ופיטורים,

יהיו מעונות שיהיו לוקים בחסר של ילדים, אמרתי: נפתח את שנת הלימודים

ונבדוק מודל, שבוע-שבועיים אחרי פתיחת שנת הלימודים נבדוק מה קורה

ונראה מה הסטיות בהשוואה לשנים קודמות,

למרות ההרגשה שמעונות היום יהיו לוקים

בחסר, בגלל המצב הכלכלי הקשה, יש סיכוי סביר שמספר הילדים יהיה יגיב,

יציב או יעלה, בגלל הרצון של הנשים לצאת לעבודה, כולנו נהיה יותר חכמים

אחרי 1 בספטמבר, בראשית אוקטובר נשב ונבדוק את הנושא הזה,

היום

שמעתי לראשונה את השיעור של 42%, הפער בין 22% ל-%42 זה מיליארדים

כבדים ביותר של שקלים,

המס האחיד הועלה ב-42%.

צ' צילקר; אני יכול להגיד שביקשתי ממר שיפמן

לשבת מיד ולבדוק כדי שנוכל להעביר

המלצות לוועדה או לשרים,

בוודאי רצוי שאני אבוא עם נתונים

שהם על דעת ארגוני הנשים, מר שיפמן ומשרד העבודה,

איך פותחים שנת לימודים? - יושבים

היום אחרי הצהריים, הבוקר ישבתי עם איבט סעדון ואמרתי שאם תהיה בעיה,

אני רוצה שהענין יובא אלי, אני לא רוצה שיהיה מעון שלא ייפתח, עם לא

ייפתח בגלל תעריף - יש גורמים אחרים ונלך ביחד,

סגירת

המעונות יום קודם פירושה ש-33,000 אמהות לא תהיינה באותו יום בעבודה,

יש לכם הסכם, כל הכבוד. אבל אתם דורשים שנשלם גם בעד היום שהמעון סגור,

אמרתי שאינני יכול להיענות לזה, אני מצטער, האם נוכל לשלם בעד יום

שהמעונות סגורים ולמעלה מ-30,000 אמהות לא יוצאות לעבודתן? לא, אני

מצטער,

כידוע, גם במשרד העבודה והרווחה יש

קיצוצים, ולא נימלט מהם, כשאני מדבר על פיטורי עובדים, הס מלהזכיר, שלא

לדבר על מפגרים, על ילדים במעונות ובפנימיות ועל צמצומים במוסדות שונים

אחרים, ועל מה מדובר כאן? - על פחות ילדי רווחה במעונות, על %4, אם זה

מתפזר על פני כל הארץ, זה מחולק ל-180 יישובים, יוצא שבכל מעון 2 ילדים

לא נשלחים על-ידי הלשכה, ובאיזה ילדים מדובר? - באלה שיש להם סיכוי

להיקלט בגן ילדים, אם מפזרים את זה נכון, זה כ-400 ילדים בכל הארץ,

ילדים שייקלטו בגני ילדים, אי-אפשר להגיד שאין בזה הגיון, אין שבוע

שחובת הקיצוצים לא מגיעה למשרד,

יהיו בינינו ויכוחים כמו הוויכוח על

תאריך סגירת המעונות, יש לי כוונה לעזור לארגונים, אני רוצה לשבת אתכם

כדי לפתור בעיות שיש, היום אחרי-הצהריים יושבים עם הצוות, אם הבעיות

לא ייפתרו, אני עומד לרשותכם, הוא הדין במה שנוגע לשיפמן, אם תהיינה

בעיות - אני לרשותכם,



כתבתי לשר בנוגע לתעריף. אם תהיינה

בעיות, נשב עם האוגר, עם הווערה ועם שר העבודה והרווחה.

לפי מיטב זכרוני, לא ררשתם 42%.

הוחלט על %22.

לא קל לקבל החלטות כאלה. הממשלה

החליטה להפסיק, בצורה קשה ביותר, חלק גרול מהבנייה הציבורית. האם מישהו

קבע כמה פועלים יירדו מהפיגומים? לא כל הדברים יכולים להישקל כל רגע.

גם ענין המעון החסר או העודף ונם ענין התעריפים ייבדקו לגופו של ענין כדי

שתקבלו עזרה לביצוע העבודה שלכם.

תודה.

אנחנו יודעים שהוחלט על תכנית כלכלית

ושהממשלה קיבלה החלטות על מדיניות

כלכלית. זה לא אומר שאין מחשבה שניה לגבי נושאים מטויימים או גורמים

מסויימים שהגיעו לגביהם למסקנה אבל לא הביאו הכל בחשבון. יושבות עכשיו,

ברגע זה, פה, בכנסת, ועדות אשר דנות על שינויים בהחלטות. קבעו ששר האוצר

ושר העבודה והרווחה יכול או מוסמך לשחרר, במלואו או בחלקו, מהיטל מסויים;

וקבוצות שונות מופיעות בפני ועדה ומוכיחות שההיטל הזה יכול למוטט ענף

מסויים, ואז יושבת ועדת הכספים ומחליטה על שחרורים. אני יורעת שאם רצו

להטיל היטל על קרנות משותפות לנו ולארצות אחרות בנושא של מחקר ופיתוח,

הגיעו למסקנה שמשחררים. אם רצו להטיל היטל על רכב מסויים - כשמדובר

בחברות מסויימות, מקילים.

איש לא יודע להסביר

למה הוחלט על 22%. זה שרירותי לחלוטין. אני בטוחה שלארגונים יש הישוב

מלא.

ישבנו יותר מישיבה אחת.

היה ברור שגם ההחלטות הקודמות פגעו משום שלא הוצמד אליהן מנגנון פיצוי.

עד היום אין פיצוי ולכן יש גרעונות מן העבר. אתה, מר צילקר, אומר: שנת

הלימודים חיפתח בספטמבר ואחרי שהיא תיפתח, שבוע-שבועיים אחרי שהיא תיפתח,

נבדוק איפה יש מעון חסר ואיפה מעון מלא. האם המדינה ערבה לגבי הארגונים?

האם מישהו ערב שהארגונים לא יגיעו למצב שלא יחיו מסוגלים לעמוד בו? אין

כאן מצב של ערבות מדינה. אני רוצה לדעת מה קורה בענין של הפיצוי.

אני רוצה להזהיר ולומר שגם כאן הולכים

בדדו הקלה - שירותים של משרד העבודה והרווחה, שירותים של משרד הבריאות,

זאח אומרת שירותים של המשרדים החברתיים. אם אתם מסכימים ולוקחים כנתון

שאתם מקזזים מילדי רווחה ואתם רואים שזה ניתן להשמה - ומדובר ב-400 ילדים -

אתם יוצרים תקדים שיבוא אליכם אחר-כך בסדרי גודל הרבה יותר גדולים. אם

היום אתם מסכימים, זה יבוא אליכם לא ב-400 ילדים אלא כמעט בכל ילדי הרווחה.

אני חושבת שאנחנו צריכים להתנגד לזה. זו התחלה של הוצאת ילדי הרווחה

מהמערכת החינוכית של מעונות היום.

התשובות בענין זה חשובות לנו כחברי

הוועדה, כדי שנדע אם אנחנו יכולים לטפל בענין זה,

אשר לפיצוי: אל נשכח שאחרי 1 באפריל

התקציב עבר. גם נסיונוח לנצל תקציבים

שלא נוצלו, זה בלתי אפשרי.



תיקון התעריף - נבוא עם נתונים בדוקים,

ויש מנגנון אשר מאפשר תיקון תעריפים.

ד' מילגרום החלטת ממשלה.

היו"ר א' נמיר; יש צורך בהחלטת ממשלה כרי לשנות תעריף?

די מילגרום; אם היתה החלטת ממשלה על 22%, צריכה

להיות החלטת ממשלה לשינוי התעריף.

צ' צילקר; אם אנחנו באים לממשלה ואומרים: זו

התמונה האמיתית, אני לא חושב שהממשלה

אטומה ולא ניתן לשנות.

אני חושב שאסור לוותר על נושא הפיצוי.

אם נבוא עם נתוני העבר ונניד שבשנה שעברה ההפסדים היו גדולים ובמקום

22% צריך להיות אחוז אחר, הממשלה או תסכים או לא תסכים. עם זאת, לשלם

אחורה מהכספים העומדים לרשותנו - זה בלתי אפשרי.

לשאלה של חברת-הכנסת ארד, מי ערב.

צריכה להיות התקשרות בדרך של חוזה, והסכמנו על כך עם הארגונים. הסכמנו

שברגע שיהיה תעריף נכון שמאפשר לארגונים ניהול העסק - זו הערבות לניהול

הוגן.

ילדי הרווחה היו האחרונים שנגענו בהם.

בכל דבר נגענו במשרד. אני מוכן להעביר לילדי רווחה רזרבות מפיתוח של

השנה שעברה, שלא ניצלנו.

היו"ר א- נמיר; בראשית הישיבה תשבחי שישיבתנו זו, היום,

תהיה הישיבה המסכמת.

אני שוב תייבת לומר שלפי תפיסתי יש

משהו שאולי לא מקובל על משרד העבודה והרווחה, בנושא של מעונות היום.

לא יעלה על הדעת, גם אם הממשלה מממנת

ב-21% את מעונות היום, שהיא תיהפך לגורם הבלעדי המפקח. מפקח יכול לעשות

או מה שנתן לו החוק או מה שנתן לו מי שהוא בעל הבית. אבל היום בעל המאה

הוא בעל הדעה. אני רואה שהיום המשרד מייצג את אוכלוסיית ההורים. זה לא

יכול להיות כך האם משרד החינוך לקח על עצמו לייצג את ההורים? ההורים הם

גוף עצמאי. זה לא יכול להיות חלק של המשרד, ובוודאי לא עובדי המשרד יכולים

להיות הגרף המוביל של נושא ההורים. אם כן, יש לי בעיה עם התפיסה. במשך

12 שנים עמדתי בראש נעמ"ת בתל-אביב. אני יודעת מה זה מעונות ילדים, מה

זה הורים ומה זו מערכת. אין להעלות על הדעת שילדי רווחה ייזרקו מהמעונות

לרחוב. המעונות הוקמו קודם כל כדי לשרת את החלשים ולא את החזקים. אנחנו

מסיירים בערי פיתוח ובשכונות, האם מהמעונות שם נוציא ילדים? האם במערכת

החינוך יש מקומות כדי לקלוט אותם? ועוד: ילדי הגנים נשלחים הביתה בשעה

12.00. ימשיכו בקיצוצים וישלחו אותם בשעה 11.00. זו לא מערכת חובה לילדים.

פירוש הדבר שאנחנו כולנו, ביודעין, זורקים לרחוב ושוב יוצא שהנפגעים

מכל התכניות הכלכליות הם החלשים. שוב נכה אותם?



מאשה לובלסקי אמרה שהשכר הממוצע,

לחודש יולי, הוא כ-600,000 שקל. הסכום להיום, זה שערוך, 675,100

שקל, השכר הממוצע. שכר המינימום החודש הוא 223,933 שקל, דהיינו -

אני מציינת זאת באוזני חבר-הכנסת שמאי - 33% מהשכר הממוצע. בחודש

שעבר שכר המינימום היה 37% מהשכר הממוצע, כלומר כל הזמן יש סחף

כלפי מטה. מהסיורים שלי בערי הפיתוח אני נוכחת לדעת שהנשים עוברות

בעיקר בענפי טקסטיל ומזון - שם עובדים 60% -70% מהמתגוררים בערי הפיתוח -

והשכר שם 130,000, 140,000, 150,000 שקל לחודש. אני לא שומעת על שום

תזוזה כלפי מעלה. איך אם כזו יכולה לשלם סכום של 100,000 או 150,000

שקל לחודש?

אני מזהירה את ארגוני הנשים: אל

תציעו להעלות את הסכום ל-150,000 שקל, כי העליהום עליכם יהיה נורא,

אבל מישהו צריך לקחת את האחריות על כך שאתם תצטרכו לסגור חלק מהמעונות.

אי-אפשר לזרוק את זה רק על ארגוני הנשים. צריף לדעת שיהיו בחוץ קודם

כל ילדי רווחה, ילדי אמהות עובדות קודם כל בערי הפיתוח ובשכונוח. ושאלה

היא אם יש מקום לתת מעונות רק למי ששכרם גבוה. כפי שאמרתי, לא לזה

הוקמו המעונות.

אני חושבת שגישתך, מר צילקר, נובעת

מכר שאתה לא כל כך מכיר מקרוב את נושא המעונות. לומר שבחורש אוקטובר

או במחצית ספטמבר ידונו על התעריף?

צ- צילקר; לא על התעריף אלא על חסר או עודף.

היו"ר א' נמיר; התעריף יהיה הגורם הקובע מה החסר

ומה העודף.

אנחנו צריכים להניח מסקנות על שולחן

הכנסת, אבל אין להניה.

אני מציעה שנקים ועדת משנה לענין זה.

אני יודעת מה המצוקות שיש למשרד העבודה

והרווחה - נכים, מפגרים - אנחנו מכירים את המצב. אבל לא נרפה. נשב

עם משרד העבודה והרווחה ועם משרד האוצר כדי לדון על נושא הגרעון

והתעריף. נודיע על המועד לארגונים.

תנסו להידבר עם

משרד העבודה והרווחה.

הברי ועדת המשנה יהיו חברי-הכנסת

שמאי, ארד, גרוסמן ואנוכי. נודיע על המועד של הישיבה שבה ננסה, יחד,

למצוא פתרון לבעיות.

אני יודעת שאם הפתרון יירחה, חלק

גדול ממעונות היים לא ייפתחו.

לפני שאני נועלת את הישיבה אני רוצה

לפנות אל משרד העבודה והרווחה, בשם חברי הוועדה, לקחת בחזרה את ההוראה

בדבר 4% לגבי ילדי רווחה. אני רואה את ההוראה הזאת בחומרה רבה מאד.

אנחנו יודעים על איזה ילדים מדברים. אם כן, יש פנייה של הוועדה לא לשלוח

מהמעונות ילדי רווחה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.00.