הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 87

מישיבה של ועדת העבודה והרווחה

ביום ב' י"ד בסיתז התשמ"ה - 3 ביוני 1985 בשעה 11.00

חברי הוועדה: אי נמיר - היו"ר

שי ארבלי-אלמוזלינו

ני ארד

אי ורדיגר

יי פרץ

אי קולם

מוזמנים; חבר-הכנסת זי עטשי

חבר-הכנסת די תיכון

אי ישי - יועץ ראש הממשלה לעניני יישובי פיתוח

מי עבאס - יועץ ראש הממשלה לענייני דרוזים

עי כץ - משנה למנכ"ל שרות התעסוקה

די זהבי - סמנכ"ל סחר פנים ותעשיה זעירה. משרד

התעשיה והמסחר

אי ששון - ממונה על אזורי פיתוח, משרד התעשיה

והמסחר

יי בן-צבי - מנהל מחוז חיפה, משרד התעשיה והמסחר

יי נחמיאס - עוזר השר לענייני מיעוטים, משרד

התעשיה והמסחר

קי גאנם - ראש מועצת מראר

שי עזאר - מראר, תעשיין

מי מולח - ראש מועצת ירכא

גי כנען - סגן ראש המועצה, ירכא

מי רמאל - ירכא

ק' מנסור - מ"מ ראש המועצה בעוספייה ומזכיר

מועצת הפועלים בעוספייה

די סאבא - מזכיר המועצה, עוספייה

אירי שריף - מנהל המתנ"ס וחבר המועצה, עוספייה

מזכירת הוועדה! אי אדלר

קצרנית! מי הלנברג

סדר-היום! אבטלה בכפרים הדרוזים - הצעה לסדר-היום

של חבר-הכנסת זיידאן עטשי



אבטלה בכפרים הדרוזים - הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת זיידאן עטשי

היו"ר א' נמיר! רבותי, בוקר סוב. אני מתכברת לפתוח

אח ישיבה וערת תעבורה והרווחה. אס

אי7 התנגדות אני רוצה להכריז, ברשוה חברי הווערה, על הישיבה הזאה

ישיבה פתוהה.

אני מבקשה מהבר-הכנסה עטשי, שהגיש

אה ההצעה לסרר היום שאנחנו רנים בה היום - אבטלה בכפרים הדרוזים -

להציג אה המציה הצעהו.

בבקשה, חבר-הכנסת עטשי.

זי עטשי; גברתי היושבה-ראש, חברי הכנסת,

מוזמנים יקרים. אני רוצה לשמוע גם

את דבריהם של המוזמנים ולכן אקצר בדברי.

כשמדברים על העדה הדרוזית יורעים

שמדובד בעדה שיש לה ייחוד מסויים - כל העתודה היצרנית שיש לה הם

חיילים משוחררים מצה"ל.

החיילים המשתחררים מהצבא, ביהור

בשנתיים האחרונות, לא מוצאים מקומות עבורה, משתי סיבות: א) משום

ב) משום שרוב הכוה הזה לא מקצועי ולא מיומן.

יוהר מזה, גברתי היושבת-ראש, כמעט כל בגי הנוער הדרוזי בגיל 18-14

מסתובבים בחוסר תעסוקה, כלומר לנערים בגילים אלה, לנוער העובד ולנוער

העובד אין אפילו מוסד אחד, לא ממשלתי ולא הסהדרותי, שמטפל בו למרות

שזו עתורה של החברה הישראלית. אני מרבר על אלפי בני נוער, נערים

דרוזיס שאינם מכוונים למקומות עבודה ולהכשרה מקצועית, אין בתי ספר

תעשייתיים ומכאן למעשה מקור הרע.

t

כפי שאמרתי, הצעירים הדרוזים אשר

משתחררים מהצבא אינם מוצאים מקום עבורה משום שאין להם מקצוע, ומכאן

מתחילה הזנחה. אינני יכול לומר שזו הזנחה מכוונת אבל אין מדיניות לגבי

אותו נוער, כשבמגזרים אחרים, ואני מדבר על המגזר היהודי שאתו נפגשים

הנערים הדרוזים בצה"ל, הנער היהודי מיומן. הבעיה הזאה משליכה הרבה

חושך בחיי הצעיר הדרוזי לאחר שחרור מהצבא.

מאחר וזה המצב, בני הנוער הדרוזי

ראו את עצמם תמיד כשייכים לזרועות הבטחון השונות, בשדה, כגון: המשטרה,

צבא הקבע, משמר הגבול, שרות בחי הסוהר, שבהם ראו את מקום עבודתם, אבל

בשנתיים האחרונות יש הקפאה בארבעת המוקדים האלה והם לא יכולים לקלוט

בעבודה אה הצעיד הדרוזי שמחשבהו היהה להיקלט באהה מן המסגרות הללו.

לכן הגיוס למג"ב, בשנה 1985, כמעט לא קיים. למשטרה הרגילה לא ההגייסו

בשנה 1985 יוהר מ-20-15 דרוזים בסך הכל. לשרות בהי-הסוהר יש אמנם טפטוף

מסויים, ואני שמח על כך, אבל זה לא סוגר אה הפעד.

נקודה אחרת, גברתי היושבה-ראש,

בכפרי הדרוזים, פרט למפעל אהד המעסיק מאוה תושבים, באזור מסויים,

אין שום תעשיה שנמצאת בתחום שיפוטה של מועצה מקומית או מועצה אזורית

ררוזית.



באזור חפן, שבו מתגוררים דרוזים,

יש ממעל שלא מקבל עובדים מקיסרה למרות שאותו מפעל מייבא פועלים. הוא

לא מקבל עובדים מקיסרה.

א' קולם; למה?

זי עטשי; לא שאלתי. אני אמור לבקר באותו

מפעל, ביום חמישי.

משרדי הממשלה, אני מוכרח לומר,

חתומים בפני פקידים דרוזים. ברשותכם, אמסור כמה נתונים, והם מדהימים:

ב-10 מתוך 20 מיניסטריונים, משרדי ממשלה במדינת ישראל, שיש להם שרים

עם תיקים, לא מועסק אפילו דרוזי אחד. ב-10 המיניסטדיונים האחרים

מועסקים בסך הכל כמה עשרות דרוזים. ב-2 משרדים - משרד ההינוך והתרבות

ומשרד המשטרה - מועסקים כמה דרוזים. במשרד החינוך והתרבות - מכוח

החינוך הדרוזי, ובמשרד המשטרה - מכוח הנסיבות. אלה המשרדים המבוקשים

על-ידי הדרוזים, כי הם מעסיקים דרוזים.

ומה לגבי משרד ראש הממשלה?

אני שמח להכריז שבמשרד ראש הממשלה

עובד דרוזי אחד.

אני שמח שאלחנן ישי נמצא כאן. הוא

היה הארכיטקט של פתיחת שערי התעשיה הבטחונית לפני הדרוזים. חבל שאו

נסיון לא הצליח. אני מקווה שנטיון כזה יחזור ויצליח ונוכל למצוא מקומות

עבודה לדרוזים.

מכיוון שאנחנו מדברים על הדרוזים

אני רוצה לומר, ולא כדי לאיים אלא בגלל אחריותי למדינת ישראל, בגלל ברית

הדמים ושותפות הגורל, שבנושא הדרוזים במדינת ישראל אנחנו עומדים בפני

פצצת זמן ואיש לא יכול להבטיח ששנת 1985 תעבור בשקט.

היות ואנחנו רוצים לשמור על היחסים

שנרקמו, אני מבקש שוועדת העבודה והרווחה, שתדון בנושא זה, תדע שהיא

דנה בבעיות של ערה אחראית, עדה מסורה, ערה נאמנה, וצריך להתייחס אליה

גם בעת משבר אמון בינה לבין היהודים בישראל.

היו"ר א' נמיר; אני רוצה להודות לחבר-הכנסת עטשי.

אני מבקשת מהמשנה למנכ"ל שרות התעסוקה

למסור לנו תמונת מצב, מה יודע שרות התעסוקה. אחר-כך נשמע את נציגי הכפרים

הדרוזים.

א' קולס; התמונה הקודרת שצייר חבר-הכנסת עטשי,

אותי היא מדאיגה. אני מבין שיש שאלה

של התשתית החינוכית-מקצועית. האם יש פה אנשים מששרד החינוך? אנשים הקשורים

לחינוך? אנחנו שומעים שאין גורם אשר מטפל בצעיר מיום סיום לימודיו עד

גיוסו לצבא. מרבית הנערים הדרוזים רוצים גס ללמוד וגם לעבוד. לכן אני

שואל אם יש פה נציג של הממשלה שיוכל להבהיר לנו דברים בנושא זה. ואם

הוא לא כאן - חשוב להזמין אותו.

לא נמצא כאן נציג של מטרד החינוך

אבל נמצא פה נציג של משרד העבודה

והרווחה, שם יש מערכת של הכשרה מקצועית. אם איש משרד החינוך יחסר לנו -

נזמין אותו.

ע' כץ; אני מבקש להבהיר לוועדה שאנחנו לא

רושמים אנשים על פי דתם או על פי

המוצא שלהם ולכן הנתונים שיש לי בחלקם משוערכים. עם זאת אנחנו מניחים

שאם אנחנו רושמים תושבים מיישוב מסויים, ש-99% מתושביו הם ממוצא מסויים,

על פי מפקד האוכלוסין, כי אז הנרשמים, קרוב לוודאי, הם מאותו מוצא.

לכן הנתונים שלי יהיו בהתאם.

באיזה מהיישובים האלה יש לשכות

תעסוקה, ואם אין - לאיזה לשכות

תעסוקה קשורים התושבים?

באזור הגליל העליון ורמת הגולן .

יש 5 יישובים שהאוכלוסיה הדרוזית

בהם, על פי המפקד, מונה 17,700 תושבים. באזור הגליל המערבי יש 11

יישובים ובהם יש 28-27 אלף תושבים. באזור חיפה יש 2 יישובים שבהם

כ-13 אלף תושבים דרוזים. אני מדבר על סך הכל כ-58,300 תושבים דרוזים.

יישובים ברמת הגולן ובגליל העליון -

17,700 תושבים.

כן.

11 יישובים בגליל המערבי?

כן. ובהם 27,654 תושבים.

ו-2 יישובים באזור חיפה.

עי כץ! כן. בסך הכל 58,400 תושבים.

יש עוד תושבים דרוזים אשר מפוזרים

ביישובים בארץ, ומספרם מוערך בכ-8,000 נפש, זאת אומרת בסך הכל כ-65

אלף תושבים בארץ, לפי מיטב הנתונים שבידי, שהם לא נתוני שרות התעסוקה.

אנחנו לא נמצאים בכל אחד מן היישובים. שרות התעסוקה לא יושב בכל אחד

מהיישובים הדרוזים, כשם שאנחנו לא יושבים בכל אחד מהיישובים היהודים.

אנחנו יושבים באזור אשר מרכז מספר יישובים סביבו, באותו מקום יש לשכה

ובה נרשמים אנשים.

ובגליל המערבי - פקיעין - יש לשכות.

מי מוהמד! אני, כראש המועצה בירכא, לא יודע

על לשכה בירכא.

אתה צודק. אני מבקש סליחה, אם כן,

במראר, במסעדת, בפקיעין, בדלית-אל-כרמל

ובעוספייה יש לשכות אשר מרכזות יישובים מסביב.



בחודשים הארורונים קיימנו מספר דיונים

אשר יושלמו בשבוע-שבועיים הבאים, כדי לראות מה לעשות במצב הנוכחי וכדי

להיערך לטיפול יותר מעמיק. אנחנו מודעים לכך שבכמה יישובים שאנחנו

מטפלים בהם יש צעירים שהשתחררו מהצבא ולא כולם נרשמים אצלנו, רק חלק

מהם נרשמים אצלנו, ולפיכך ננסה לבדוק בצורה מבצעית את המצב, כדי לדעת

מה ניתן לעשות.

במראר

637 רשומים, מהתחלת השנה, מ-1 בינואר. בחודש אפריל נוספו 60. 411 מכלל

הנרשמים הם בלתי מקצועיים, וכנראה שזה מדבר גם על רמת ההשכלה הכללית

ולא רק על הרמה המקצועית. הנתונים שאני מוסר נכונים לחודש אפריל. אני

מרבר על מראר. דורשי עבודה שהיו בפועל רשומים בלשכה, סבאו ללשכה כדי

לבקש שרותים, בחודש אפריל - 433. 18 מהם הופנו לעבודה, מכיוון שאין

יותר מקומות עבודה. ל-407 נרשמו למעלה מ-6 ימי אבטלה.

אי קולס; כמה מ-18 נתקבלו לעבודה?

אני מניח שה-18 נתקבלו לעבודה.

מהתחלת השנה נרשמו 182 איש.

17 נוספו בחודש אפריל. בחודש אפריל טופלו 67, 66 מהם בלתי מקצועיים.

רק 4 הופנו לעבודה. 50 צברו יותר מ-6 ימי אבטלה.

ירכא: מראשית השנה נרשמו בלשכת עכו 61

איש. 5 נוספו בחודש אפריל. 17 איש טופלו בחודש אפריל. כולם בלתי מקצועיים

8 הופנו לעבודה. ל-9 נרשמו 6 ימי אבטלה לפחות.

פקיעין מהווה מרכז לשלושה

כפרים. נרשמו 126 איש, מראשית השנה. 17 נוספו בחודש אפריל. 75 טופלו

בחודש אפריל. 65 מהם בלתי מקצועיים. 10 הופנו לעבודה. 62 צברו יותר

מ-6 ימי אבטלה.

מדובר על מין אחד בלבד, רק על גברים.

אין התייחסות לנשים.

אם אתבקש, אוכל להמציא נתונים המתייחסים

לנשים.

בדלית-אל-כרמל נרשמו מראשית השנה 187

דורשי עבודה, מראשית השנה. 15 נוספו בחודש אפריל. טופלו בחודש אפריל

123 איש, כולם בלתי מקצועיים. 3 הופנו לעבודה.

מהתחלת השנה נרשמו 160.

בחודש אפריל נוספו 9, טופלו 89, כולם בלתי מקצועיים. 2 הופנו לעבודה.

אני מבקש, ברשותכם, להוסיף ולומר

שאנחנו מדברים על אזור שהוא מהקשים ביותר בארץ - אזור חיפה וצפון הארץ-

מבחינת לשכות התעסוקה, אזור קשה לכל האוכלוסיות שמקבלות טיפול של לשכות

התעסוקה. אזור חיפה מוכה יותר מאזור אחר בארץ. יצאו משם כמה מפעלים.

המצב ידוע.



לגבי האוכלוסיה הדרוזית אשר נמצאת

באזור הגליל יש קשיים אובייקטיביים, תלק מהיישובים נמצאים במקום שרשת

התחבורה, כדי לקרב אותם למקומות עבודה, קשה מאד. זה נותן את אותותיו.

היו"ר א' נמיר; איזה קושי יש להגיע מעוספייה או מדלית-

אל-כרמל, למקום עבודה?

ע' כץ; אלה מקומות השייכים לאזור תימה ובפי

שאמרתי, המצב באזור היפה קשה. כשמדברים

על מראר או בית-ג'אן, שם התתבורה יותר קשה. ועוד; אולי לא קשה להגיע

מירכא לעכו, אבל המתירים משפיעים. יש קושי.

האנשים שלנו עושים מאמצים רציניים מאד

כדי להפנות אנשים לקורסים, להשתלמויות, גם בלימוד השפה העברית, להכשרה

מקצועית במידה ובהיקף שיש, והיום היא לא רבה, וכן נעשים נסיונות

להפנות לעבודה.

עשיתי נסיון לעשות השוואה עם המצב

ביישובים יהודיים. לעניות דעתי, אין הבדלים בענין הזה מבחינת הטיפול

הפנימי שלנו ואני חושב שגם לא מבחינת התוצאות.

היו"ר א" נמיר; מבחינת האתוז של מספר המובטלים, מה

ההבדל בין מה ששמענו לבין המצב ביישוב

היהודי?

הנתונים מדברים בעד עצמם. אם תרצי,

אפשר להשוות את מספר דורשי העבודה מול

מספר התושבים בכל יישוב. לא יהיה שוני גדול.

היו"ר א' נמיר; מונחת לפני רשימה של לשכת התעסוקה על

מה שאתם מכנים "מוקדי אבטלה אקטואליים".

הרשימה הזאת כוללת 9 יישובים. היא לא כוללת שום יישוב דרוזי. בנתונים

שמסרת לנו לא אמרת מה האחוז של אלה שאינם מסתדרים בעבודה. נדמה לי שאלה

מספרים גדולים מאד. אם יש מאות אנשים מובטלים בדלית-אל-כרמל או בעוספייה,

זה 10%ממספר התושבים במקום.

עי כץ; כן.

היו"ר אי נמיר; ברגע שמספר המובטלים עולה על 10%,

אתם מסווגים את אותו יישוב כמוקד

אבטלה. אני לא מבינה למה היישובים האלה לא מצויינים ברשימה שלכם. אם

זה לא מדולג אצלכם, אולי זו אחת הסיבות שאין טיפול.

עי כץ; המספרים שאת מקבלת הם בהתייתס לדורשי

עבודה, אוכלוסיה וכוח עבודה, וזח לא

מגיע לוקה הזאת של 10%. אין לי פה נתונים שיש במשרד. זה לא מגיע לרמה

הזאת של 10%.

היו"ר אי נמיר; כמה תושבים יש במראר?

5,760 דרוזים.

ק' גאנם; יש בה קרוב ל-12 אלף תושבים,



ע' כץ; אני מדבר על הדרוזים - 5,760 תושבים

דרוזים.

היו"ר א' נמיר; תורה. נשמע את דבריהם של נציגי המועצות,

קי מנסור; אני מורה ליושבת-ראש על הזמנתה.

אנתנו מרברים מן הלב אל הלב ומקווים

שהתביעות והדרישות שלנו ימצאו אוזן קשבת.

בעוספייח יש כ-8,000 נפש ובדלית-אל-

כרמל - למעלה מ-13,000.

אתה צורק. אני דיברתי על התושבים

הדרו זים.

ק" מנסור; רוב תושבי עוספייה הס דרוזים, 17%

נוצרים, 3% מוסלמים ויש בכפר 4

משפחות יהודיות.

בעוספייה, שיש בו 8,000 תושבים,

יש קבלת קהל, בענייני הביטוח הלאומי, פעמיים בשבוע, במשך שעתיים,

במקום לא ראוי ואיננו הולם את משרד העבודה. גם העובדת הסוציאלית

מקבלת בעוספייה קהל פעמיים בשבוע, במשך שעתיים. יש לנו בעיה הנוגעת

לקשישים - קרוב ל-250 קשישים שאין להם מועדון. משרד העבודה עזר א :

בעבר לשפץ מועדון אבל חסרים אמצעים לאחזקתו אם כי היו בעבר הבטחות

של השר הקודם בענין זה.

עוספייה הכפר נמצא במקום קר. מן

הדין שהקשישים בכפר יהנו מן המינימום שניתן לקשישים היהודים.

הנוער הדרוזי, גבירותי ודברתי, אינו

שונה מהנוער היהודי. הוא רוצה ספורט, הוא רוצה אומנות ויל דבר שיעלה

שיעלה את רמתו, כי מכאן יבוא השילוב, ואם אין שילוב - אין שוויון.

הנוער שלנו מסתובב בבטלה עד לגיוסו

לצה"ל. אנחנו עדים לתופעה חמורה - נושרים מבתי-הספר, אבל לצערנו אין

אצלנו עובדת סוציאלית בבית-הספר. אני מניח שאילו היתה בבית-הספר שלנו

עובדת סוציאלית היו נושרים פחות תלמידים.. יש לנו היום מספר נערים הנמצאיו

בטיפול של קצין מבחן אחרי שנתפסו בביצוע גניבות ועישון סמים. צריך

לפתור את הבעיה הזאת.

ביישוב שלנו אין הכשרה מקצועית, לא

לנוער ולא לחיילים משוחררים. אין לנו גם פרוייקט כמו שיקום השכונות.

ואשר לתעסוקה; אנחנו עושים השוואה עם

נוצרים ולא עם יהודים. בינינו חיים נוצרים. נער נוצרי המסיים את לימודיו

בבית-ספר תיכון ממשיך ללמוד באוניברסיטה. התלמיד הדרוזי מתגייס לצבא.

אין ספק שזה חשוב. הצעיר הדרוזי מקבל מטען בזמן השרות שלו,



בחודש מאי היו לנו 254 מובטלים, רובם

חיילים משוחררים. חלק מהמובטלים לא מקבלים דמי אבטלה. בשרות התעסוקה

יש קבלת קהל פעמיים בשבוע, שעתיים. אם אדם נרשם, נשלח לעבודה ומפסיק

אה עבודתו אחרי חודש או חודשיים, הוא צריך להביא תלושי משכורת של ששה

חודשים כדי לקבל דמי אבטלה, ולכן חלק גדול מהאנשים לא פונים לשרות

התעסוקה.

יש אצלנו בעיה הנוגעת למין היפה.

כולנו יודעים שיש משבר בענף הטקסטיל. הנשים הצעירות שלנו לא נרשמות

בשרות התעסוקה כי החוק לא חל אלא מגיל 20 ואילו אצלנו, הדרוזים,

הנשים מתחתנות בגיל צעיר ואינן עובדות אחרי שמלאו להן 20 שנה, ונערה

בגיל 17, 18, 19 אפילו היא נרשמת בשרות התעסוקה - היא לא זכאית לדמי

אבטלה.

כידוע, מפעלי "גיבור" ו"אלביט" הועברו

לכרמיאל. כדי לעודד ולהעסיק את הצעירים צריך להקים מפעלים במקום. אני

חושב שצריך להכריז על האזור שלנו כאזור פיתוח אי כדי לעודד משקיעים

שיבואו אלינו.

הצעירים שלנו ממומרמים, ובצדק. אחרי

שלוש שנות שרות בצבא אין להם מה לעשות והם ממורמרים. כפי שאמרתי, צריך

להקים מפעלים באזורים שלנו, להעסקת הצעירים.

צריך לשנות את החוק

כדי שיחול על נערות צעירות שיוכלו לקבל דמי אבטלה.

צריו להקים מעון לאמהות עובדות.

זה יכול לגרום גם לכך שאשה תוכל לצאת מביתה כדי לעזור לפרנסת המשפחר

כי, כידוע, קשה היום להתפרנס ממשכורת אחת.

אנחנו רורשים גם הקמת בנין שיכלול

את כל שרותי משרד העבודה והרווחה. אני מדבר על בנין בעוספ יה. אנחנו

מוכנים לעזור לזה. יש מקום.

שי ארבלי-אלמוזלינו; למה אתה מתכוון?

קי מנסור; אני מדבר על בנין שירכז בתוכו את

משרד העבודה והרווחה, המוסד לביטוח

לאומי ושרות התעסוקה.

אנחנו תובעים שנושאי הרווחה ינוהלו

על-ידי. המועצה המקומית, כמו בסקטור היהודי, ולא שיימשך המצב שעובדת

סוציאלית תבוא אלינו פעמיים בשבוע בלבד.

אנחנו תובעים תקנים לעובדים לפי

אותה פרופורציה כמו ביישובים אחרים.

ק' גאנם; בראשית דברי אני רוצה להודות למי

שיזם את הפגישה הזאת.

הבעיה אצלנו, במראר, חמורה מאד.

הכפר שלנו הוא כפר מעורב. מתגוררים בו בני כמה עדות, נוצרים, מוסלמים

ודרוזים.

לא פחות מ-80% הם

הם דרוזים חיילים משוחררים ו-20% נוצרים, אשר נרשמים גם בעילבון.

הצעיר הדרוזי, מיד אחרי סיום לימודיו

בכיתה י"ב מתגייס לצבא. הוא חוזר מהשרות אחרי שלוש שנים, ללא הכשרה

מקצועית וללא יידע נוסף תרם ליידע הצבאי. זה בשעה שצעיר אחר, נוצרי,

שישב אתו באותה כיתה עובד או לומד. לבחור הדרוזי אין אפשרות כזו, כי

הוא משרת בצבא במשך שלוש שנים. אומרים לו: אינך עובד? הרשם בלשכת

העבודה. הוא מקבל דמי אבטלה, במשך ששה חודשים,ואחר-כך ממשיכים להסתובב

ברחובות. רק במצב קריטי הם יכולים לקבל הבטחת הכנסה בגלל חוסר פרנסה.

זה מצב מסוכן' מאד, הרבה יותר מסוכן מדמי אבטלה, מפני שאנשים מפסיקים

לחשוב על העתיד שלהם, הם מחליטים שלא צריך לעבוד - הלא הם מקבלים

קיצבה. אבל מה יהיה על העתיד שלהם? מה יהיה על הזכויות שלהם בגיל מבוגר

בהשוואה לאדם אחר?

יש לי שני בנים שסיימו את שרותם בצבא.

אין להם מה לעשות. בן שלישי שלי עומד לפני סיום השרות שלו. אם כן, בביתי

שלושה צעירים שאין להם מה לעשות. במשך ששה חודשים הם יקבלו דמי אבטלה,

דמי כיס לששה חודשים, ואחר-כך שוב אין להם מה לעשות. מה יהיה בעתיד?

מה יקרה בעתיד כתוצאה מהמצב החמור הזה? מה יקרה בעתיד לבחורים שלנו

ולמחשבות שלהם?

אני חושב שהצבא צריך לדאוג לכל בחור

דרוזי המשרח בצבא, הוא צריך לדאוג לעתיד של הצעירים הדרוזים המשרתי

בצבא.

צעירים מהסקטור היהודי המשרתים בצבא,

מאפשרים להם ללמוד מקצוע. זה לא קיים בקרב הצעירים מהסקטור הדרוזי.

אינני מה יהיההמצב מחר, כשמאות חיילים, 400 חיילים משוחררים, מסתובבים

בחוסר עבודה.

בכפר שלנו 11,000 תושבים 6,000 הם

בהורים צעירים, חיילים משוחררים. בכל האזור אין מקום שיוכלו להיקלט בו.

בעבר היו 3-2 פלוגות ממראר במסגרת

משמר הגבול ואולי היתה פלוגה בצבא הקבע. היום אין גיוס. גרוע מזה -

יש פיטורים. זו בעיה חמורה שצריך לטפל בה. בכלל, אלה בעיות חמורות שצריך

לטפל בהן. צריך לדאוג לאזור של כפר מראר, שתהיה שם תעשיה ושיהיו שם

מקומות עבורה לקליטת עוברים.

בראשית דברי אני מברך על הצער להזמין

לישיבה את ראשי המועצות כדי לשמוע

את הבעיות שלהם.

אני רוצה לשאול את יושבת-ראש הוועדה,

כמה חברים מוגה ועדת העבודה והדווחה. אני מקווה שאי-נוכחותם של הברי

הוועדה בישיבה הזאת איננה מצביעה על זלזול בנו.

בוועדה שלנו 15 חברים. צר לי לומר

שגם כשאנחנו דנים על נושאים אחרים

ההשתתפות של חברי הוועדה בישיבות לא יותר גדולה, אל תחשבו שזו ההתייחסות

רק או רווקה מפני שאנחנו דנים בנושא המתייחס לדרוזים.



אני שרתתי בצה"ל. יש לי ארבעה בנים

המשרתים היום בצה"ל, העדה הדרוזית מונה מספר נפשות שכולן יכולות להיכנס

לעיירת פיתוח אתת, גדולה.

מאז שנת 1947 אי 1948 רוצים ללמוד את

בעיות הדרוזים. עברו 37 שנים. ער היום אין תוצאות. המדינה שלנו על

מנהיגיה מצליתה לפתור געיות שונות אבל לא מצליתים לפתור בעיות של עדה

קטנה ונאמנה אשר רקמה יתסים טובים בתייה עם היהודים.

בירכא יש מפעל מתכת שקלט איקס

אנשים. הם אינם רוצים להפסיד את מקום עבודתם, והמפעל לא קולט עוד.

כמה עובדים בו?

מי מולה; 209 איש, כולל מהנדסים מתיפה ומנצרת.

הדיבורים על סגירת "אתא" זורים לנו

מלת על הפצע, כי 30 איש מירכא עבדו שם.

בירכא יש מתפרה המעסיקה 219 נשים

צעירות, שגם הן תהיינה מחוסרות עבודה.

אנתנו מהווים משולש של הכפרים

ירכא, גיוליס וכפר יאסיף, ויש לנו 300 בתורים מחוסרי עבודה.

אנתנו, הדרוזים, רגילים לעבוד,

להזיע ולקבל לתם. לא נעים לי שבני ילך ללשכת העבודה ויירשם כמובטל

כשהוא יכול להרים 200 ק"ג.

כידוע, הצעיר הדרוזי, בן ה--18,

מתגייס לצבא. השכן שלו, שאיננו דרוזי, הולך או לאוניברסיטה או שהוא

מוצא לעצמו מקום עבודה, מתחיל לעבוד ומקבל קביעות. לעומתו, הצעיר

הדרוזי, אחרי שהשתחרר מהצבא, אין לו מקום עבודה. בכל הכפרים הדרוזים

אין בית-ספר מקצועי. לצערנו, גם לירכא הגיעה התופעה של עישון סמים,

בגלל תוסר עבודה.

בירכא 8,800 תושבים. אין לנו עובדת

סוציאלית שתראיין את הצעירים ותדריך אותם.

במעון "דרור" למפגרים, בירכא,,

יש 70-60 ילדים. תבל שאין מקום שיעסיק את הילדים האלה.

חבר-הכנסת עטשי דיבר על אויר הפן.

המרתק מירכא לתפן הוא 3 ק"מ. עשינו נסיון לסלול כביש, אבל מנעו מאתנו.

אנחנו מבקשים שיינתן לנו סיוע לסלול

את הכביש כדי שנוכל לנסוע 3 ק"מ ולא נאלץ לנסוע 80 ק"מ כדי להגיע לאזור

הזה.

לחיפה ולעכו מגיעים לעבודה עובדים

משכם. הקבלנים לא מסתכלים לטווח יותר ארוך. הם לוקחים פועל מהגדה ומשלמים

לו רק כמה שקלים. חשוב להם רק הרווח של עצמם. הקבלנים מעדיפים לקבל

פועלים זולים משכם על פני הפועלים שלנו. אני חושב שצריך להעדיף כחול-לבן

על פני שחור-אדום.



20 אלף פועלים מהגדה עובדים בחיפה.

הקבלנים מעדיפים אותם על פני העובדים הדדוזים.

אנחנו רוצים לעודד נשים

לצאת לעבודה. אנחנו דוצים לטפל בנושא של מעון לילדים. תדריכו אותנו, תעזדו

לנו.

אני חוזר ומודה על קיום הפגישה הזאת

ומקווה שתמצאו דרך לפתור את הבעיות ולעזור לנו, אם תרצו.

אני עצמאי. יש לי תחנת דלק ומבנה

לתעשיה. אני עובד לשעבר של משרד

העבודה, לפני שיצאתי לפנסיה.

מגיעה תודה לחברי הוועדה אשר נמצאים

כאן, בדיון בנושא של הדרוזים.

בעיני בעיית האבטלה היא בעיה פסיכולוגית

ו נפשית.

הצעיר הדרוזי קורא עיתונים. הוא צופה

בטלוויזיה. הוא שומע את השידורים ברדיו. הוא לא מסכים לפחות משוויון.

המצב הנוכחי, אחרי 37 שנים לקיום המדינה, מהווה תעודת עניות לממסד היהודי ,

או שלא היינו על המפה או שהיינו בעיה. ביקרו אצלנו שרים. היה לנו אפילו

סגן שר, אבל לא נעשה דבר. נוצר משבר אמון בין העדה הדרוזית, בעיקר בגל

הדור הצעיר, לבין הממסר היהודי. הדברים מגיעים גם לאפיקים שליליים. זה

דבר שאנחנו לא רוצים בו.

אני מתנגד לשימוש במושג "ברית דמים".

אני לא רוצה לבנות חיים על דמם של צעירים. אני רוצה שנדבר על ברית חיים.

העדה הדרוזית מרוכזת. היא לא ניידת.

קל מאד להגדיר בעיות שלה כדי לתקוף אותן ולפתור אותן. אם נכריז על תכנית

חומש, תוך פרק זמן לא ארוך נעלה על שביל הזהב.

חוזרים ושואלים אותנו מדוע אנחנו

מדברים וחוזרים ומרברים על השרות הצבאי של הצעיר הדרוזי. אומרים לנו:

תפסיקו עם זה.

רבותי, הדרוזים מהווים 1% מהאוכלוסיה

במדינה אבל אחוז החללים הדרוזים הוא 6% מכלל החללים של צה"ל. אינני מוכן

שתהיה אלינ.ו התייחסות רק כשאנחנו לובשים מדים ואחר כך אנחנו בני מיעוטים.

אני דורש זכויות.

אילו הוקם במגזר שלנו, מאז קום המדינה,

מפעל רציני אחד - לא היינו פה היום. יותר מזה, כל תעשיית הטקסטיל בכפרים

הדרוזים עלולה להיסגר כל רגע. אני מדבר למשל על המתפרה בירכא, שעלולה

להיסגר בגלל המשבר העובר על "אתא".

מתפרות לא סוגרים.

המתפרות ימשיכו לעבוד.

אני בוגר אוניברסיטת חיפה. הרבה

חבריס שלי משמשים כמנכ"לים. אני

לא יכול להיות מנכ"ל, בעיקר כשמדובר במשרר ממשלתי, מפני שאני דרוזי.

אני חושב שעתיד הבנים שלנו מוטל

עליכם. צריכה להיות החלטה על שינוי כיוון בטיפול, החלטה על טיפול שורש

בעדה הדרוזית, טיפול שורש ולא טיפול קוסמטי.

לעם היהודי יש ידיד נאמן - העם

הדרוזי. יש לכם בן ברית לחיים. אם במעשיכם תראו שאתם רוצים לפרק את

הברית הזאת - אנחנו נעשה חושבים. עדיין לא אבדה תקוותנו. אני מתכוון

בדברי להעמיד אתכם על המצב החמור, כי מצבם של הדרוזים מתערער גם מבחינה

נפשית.

כשחייל משוחרר שלנו מבקש מגרש לבנייה,

דורשים ממנו, מהמינהל, תמורת 630 מטר,

סכום של 11,5 מיליון שקל.

היו"ר א' נמיר; אני מבקשת שנעסוק בדברים העקרוניים

ולא ניכנס לפרטים.

די זהבי; גברתי היושבת-ראש, אני מודה לך על

ההזמנה.

בין הדרוזים יש כאלה ששרתנו אתם

בצבא, יש שלמדנו אתם וכאן נמצא עצמאי שלי יש חלק גדול בעובדה שהוא

עצמאי. אנחנו, במשרד התעשיה והמסחר מתייחסים לנושא של הדרוזים ונותנים

לו דגש. עובדה שהיום באנו לכאן ארבעה אנשים, העוסקים בתחומים שונים

במשרד, כדי לשמוע את הדברים ולהתייחס אליהם.

אנחנו עוסקים בנושא התעשיה בשני

מובנים; האחד - המקום שצריך להקים בו תעשיה, ובדרך כלל זה נעשה באזורי

תעשיה, בריכוזים שיש בהם אוכלוסיה, כדי שהאוכלוסיה תוכל לעבוד בהם;

והשני - המפעלים שיוקמו, וזה תלוי ביזמים. כשמדברים על מהפרות - כמעט

כל המתפרות הוקמו ביוזמתם של היזמים.

הנושא שלנו הוא אבטלה בכפרים הדרוזים.

אנחנו מבקשים שתהיה התייחסות לקראת מה

משרד התעשיה והמסחר יכול ללכת עכשיו כדי לפתור את בעיית האבטלה. זה הנושא

די תיכון; אני אינני חבר בוועדה הזאת. באתי לישי

מפני שאני מתעניין בנושא. אני מרשה

לעצמי לומר שאם מחפשים פתרונות, ראשית כל צריך לפנות למשרד התעשיה והמסחר

ולברר אם הוא מוכן להכריז על הכפרים הדרוזים אזור פיתוח אי. שנית, צריך

לחדש את מה שיש, את מה שנעשה.

די זהבי; חבר-הכנסח דן תיכון התחיל, כשהיה

עוזרו של שר המסחר והתעשיה, במפעל

יפה בנושא הדרוזי.

די תיכון; במשך 15 שנים לא זז שם דבר. הנחנו

יסודות לאזור תעשיה אבל הכל נשאר

כפי שהיה.



אם יהיו שני דברים - סיוע באמצעות

חוק עידוד השקעות הון, הכרזה על כפרי הדרוזים כאזור פיתוח אי, ופיתוח

אזורי תעשיה - אז אפשר יהיה לדבד על יזמים חדשים. אלה שני הדברים שצריך

לעשות. באין שני הדברים האלה - לא ישתנה דבר.

אני רוצה לשאול, כמו שאומרים "דוגרי":

לפני 15 שנה החלטנו שיש לתת לנושא הדרוזי דין דומה לזה שיש ליהודים.

האם זה הצליח או לא הצליח? אולי בגלל ההשוואה נפלתם בין הכסאות? השאלה

אם צריו להמשיך בדרך הזאת או לאמץ דרך חדשה.

אי ששון; חלק ניכר וממשי מהכפרים הדרוזים נמצא

באזור פיתוח אי. הדבר הזה אמור באופן

מיוחד ביחס לירכא, שלגביו נעשה חריג שלא נעשה לגבי יישוב אחר, יהודי או

לא-יהודי. הכפר ירכא נחשב לאזור פיתוח אי. אני מקווה שנקבל אישורה של

הוועדה להארכת התקופה שבה יהיה לו מעמד של אזוד פיתוח אי. צריך לזה

אישור של ועדת הכספים.

תוכננו אזורי תעשיה משני סוגים.

אני חוזרת ואומרת שאנחנו דנים בנושא

האבטלה בכפרי הדרוזים. אני מבקשת

התייחסות של המשרד לנושא האבטלה. זה הנושא העומד על סדר-היום שלנו.

מה משרד התעשיה והמסחר עומד לעשות, רוצה לעשות, ויכול לעשות.

א' ששון; המשרד עושה ויכול לעשות כפי שנעשה

לגבי כל אזורי הפיתוח בארץ באמצעות

חוק עידוד השקעות הון ומתן עידוד ועזרה לכל יוזמה. אין לנו רשימה של

פרוייקטים. אנחנו לא בנויים לזה ולא פועלים כך. ברגע שיש יוזמה מקומית

או חיצונית לגבי אזור זה או אחר - יש כלים לפעולה.

מי עבאס; אני בא מכפר גית הגלילית, הגלילית

ולא השלילית. כולנו חיילים משוחררים

ואבות לחיילים משוחררים. כולנו יודעים שהשרות בצבא הוא זכות. לא צריך

לנפנף בדיבורים על ברית דמים. יש ברית. אין שנאה מצד הממסד כלפי הדרוזים

אבל יש הזנחה וחוסר טיפול. מתחלפת הממשלה ועד שהיא לומדת את הבעיה עובר

זמן.

לצערי, אין אנשים שרוצים להשקיע

מאמץ ושעות עבודה מעל לשעות העבודה הרגילות, לכן אני אומר: ברוך שהחיינו

ליום הזה.

לדעתי, שיטות העבודה בלשכות העבודה -

אבד עליהן הכלח. צריך לשנות את השיטות. רבים מעובדי שרות התעסוקה -

עם כל הכבוד לגיל 50 ומעלה - לא נותנים גיבוי וטיפול מספיק לחי יל המשוחרר,

שהוא מצרך יקר ויש לו ציפיות.



אני מטפל בנושא הדרוזי בכללו ויש

לי זיקה לחייל המשוחרר. אני נותן הפניה למנהל מפעל. מנהל המפעל

מקבל את המופנה ואומר לו שהוא צריך לבוא אליו באמצעות לשכת התעסוקה.

התייל בא לשרות התעסוקה ושח אומרים לו: הכה. יש תור. אחר-כך מוסיפים

אתה לא-מקצועי. כמובן שזה יוצר התמרמרות.

החייל הדרוזי רואה את שכנו המוסלמי

יותר מאשר את הבעיות של עפולה או מגדל העמק. הוא רואה את השכן שלו -

המוסלמי - שלומד רפואה על חשבון רק"ח ולפעמים אפילו מייבא אשה תוצרת

חוץ. זה גורם להתמרמרות.

על הכתפיים שלי יש שלושה עלי תאנה.

אני מרצה למען המדינה. מציגים לי שאלות שונות. לפעמים אני עומד חסר

אונים. אין לי תשובות לשאלות.

התכנון החקלאי לקוי מאד. אפשר לפתח

ענף לול או רפת. לא הוכשרה קרקע לחיילים דרוזים בכפר מראר. עובד הרווחה

כפוף למר צילקר, מנב"ל משרד העבודה והרווחה, במקום שהוא צריך להיות כפוף

לראש המועצה המקומית שצריך להיות המפקד הישיר שלו.

ציינו כאן את המחסור בלשכות של שרות

התעסוקה בכפרים הדרוזים. הצגתי את הבעיה בפני מר חקלאי, מנכ"ל שרות

התעסוקה. בבית גיאן יש 130 חיילים משוחררים. הם לא רוצים להרשם בכפר

רמה, כדי לא לעמוד בתור אחרי אנשי רק"ח. אני אומר: נממן איש שיהיה

מה יגידו בהמרה ובערבה? ואני שואל:

מה מעניין אותי ערבה? אני לא רוצה להתבייש מפני החייל המשוחרר שיש לו

בטן מלאה התמרמרות.

לדעתי, במצב התעסוקה שאנחנו נתונים

בו היום צדיך לתגבר את שרות התעסוקה ולא לקצץ בו.

מה ההצעות שלך?

לתת תשומת לב לטיפול בחיילים המשוחררים.

חברי ממראר מסר אמנם נתונים מוגזמים,

אבל אין ספק שצריך לפתוח סניף בכל כפר, סניף שיהיה פתוח ולו שעה בשבוע,

כדי שאפשר יהיה לרשום את החייל בכפר שלו. יש שיטות להעלאת קרנו של החייל -

חוגים ועזרה של שרות התעסוקה.

עוד בשנת 1980 כתבתי

למר חקלאי בנושא זה. הצעתי שעל פתחי לשכות שרות התעסוקה יהיה כתוב,

למשל, "חייל משוחרר יקר, אם תלך לעבוד בריצוף תקבל עוד 200 אלף

שקל". אני חושב שזה יכול להיות תמריץ לענף שצריך לעודד אותו, ולזה

צריך לחתור.

בזמנו פתחתי את התעשיה האווירית בפני

הדרוזים. הלכתי ללוד. שכרנו דירות.

תיכנסו לתעשיה האווירית, יש בה אפשרות של

התקדמות טכנית עצומה. כעבור חודש וחצי חיסלנו הכל, כי לא רצו לנסוע

ללוד. אותו דבר קרה בנוגע לתע"ש. חבל שההזדמנות הזאת הלכה לאיבוד.

יחידה 300 אלא כמעט כל יחידה. בצבא פתחנו את צנחנים, ולא רק



באתי בהצעה להקמת יישוב.

קריאה; הצעת בנגב.

יהודים לא הולכים לנגב? אמרו לי:

לא, אנחנו רוצים להיות על-ידי הכפר

שלנו.

יש רברים ששייכים אמנם להיסטוריה

אבל הם יכולים להסביר תלק מהפיגור של דברים שהיו יכולים להיעשות.

אני מדבר על תיילים משותררים. יש

לנו רשימה של כל חייל שהשתתרר בשלוש השנים האתרונות. 448 חיילים משותררים,

87 מהם סודרו בעבודה, זאת אומרת כ-20%.

אנחנו מקימים עכשיו עמותה לדרוזים

משוחררי צה"ל, ומדברים על קרן להשכלה קדם-אקדמית. אנחנו מדברים על קרן

של 100 אלף דולר. זה נעשה במשותף עם אוניברסיטת חיפה, אנחנו רוצים לקדם

את הצעירים כדי שיתקבלו לאוניברסיטת חיפה.

אין ספק שצריך לקלוט דרוזים צעירים

בעבודות מתקדמות. צריך להושיב צעירים על-יד "אלסינט", ויש מקומות. בתקופה

של שלושה חודשי לימוד מקבלים תשלום או של דמי אבטלה או תשלום אחר.

ב"אלסינט" יש מחסור. מחפשים אנשים. במקום לדבר סתם על עבודה אפשר לכוון

צעירים לקורסים ואז לא תהיה בעיה של עבודה, כי בעבודה הזאת יש מחסור

באנשים.

אני רוצה להזכיר לוועדה שיש החלטת

ממשלה שכל משרד ממשלתי תייב לקלוט 10% דרוזים. אני מציע שהוועדה תזכיר

בהמלצותיה את ההחלטה הזאת.

היו"ר אי נמיר; ההחלטה הזאת קיימת מיום קום המדינה.

מ" רמאל; אני רוצה שיסתכלו עלי כאל אדם ולא

כאל דרוזי.

צריך שיהיו משקיעים שרוצים

להשקיע בכפר הדרוזי. אם יהיו

משקיעים, יכול להיות שהמפעל יקבל זכויות אם כי הכפר אולי לא יוכל לקבל

זכויות כמו באזור פיתוח אי. יש מקרים שאנחנו נוהגים כך. אם יש משקיעים

רציניים - נעזור להם להקים מפעלים. רצוי שזה יהיה בתחום של טכניקות

מתקדמות. .נמשיך לסדר את החיילים המשוחררים בעבודה, בכל האמצעים העומדים

לרשותנו, ואני בטוח שנקטין את המספרים המצביעים היום על חוסר עבודה.

אנחנו מקימים גם כיתת קלט.

מ" עבאם; שרות התעסוקה צריך לאשר את זה.

אנחנו מקווים שתהיינה תוצאות

טובות ובהקדם.



ז' עטשי; שמחתי לשמוע את הדברים שנאמרו כאן.

אני מקוות שהווערה תסיק מסקנות,

ובהקדס.

דיברו כאן על יזמיט. האם הכוונה

היא שהדרוזים ייזמו? לדרוזים אין כסף. בדרך-כלל המדינה מזמינה יזמים

והיא מכוונת אותם לאזורים. אם מישהו מצפה לדרוזי שישקיע 100 אלף

דולר - לא תמצאו אותי. לאזור תפן הובאו מפעלים. למה אומרים לדרוזים,

תביאו יזמים דרוזים? אני מקווה שלא תסתפקו במושג "נמצאים על המפה"

כשמדברים על אזורי פיתוח ותעשיה.

יש החלטות משנות ה-60 אבל שום החלטה

לא בוצעה.

כשאנחנו מדברים פה בלהט, זה לא רק

כדי להיטיב מצבם של הדרוזים אלא גם כדי לא להרע למדינה.

יש לנו שנה קשה. אנחנו

עומדים על פרשת דרכים. אתם צריכים להראות סימנים של רצון טוב כלפי

הדרוזים.

גברתי היושבת ראש, אני חייב להגיד

הפיגור ביצירת בעלי מקצוע דרוזים נובע מן השרות

בצבא. הקורות בצבא יכול אמנם להכשיר דרוזים למקצוע מסויים אבל מאז

שנת 1948 אין דרוזי שלמד מקצוע בצה"ל. הוא איש לשעת תרום, המקצועות

חסומים בפני החייל הדרוזי.

אני סבור שבאזור בית ג'אן, דלית-

אל-כרמל ועוספייה, יש אפשרות לפתח אתרי תיירות שבהם יועסקו דרוזים,

ויש אפשרות להעביר לשם מרכזי תעשיה.

אני רוצה לבקש - ואני עושה זאת

בהכירי את היושבת-ראש מנסיון קודם בוועדת החינוך והתרבות - שהנושא

של הדרוזים יידון לעומקו ויוסקו מסקנות ויוגשו המלצות מתאימות,

בהקדם.

לסיכום: אני מדברת כיהודיה ואני

מרגישה מאד לא-נוח. אני חושבת

שמדינה ישראל מחוייבח לאוכלוסיה הדרוזיח מחוייבות גדולה מאד.

צר לי שאני שומעת, ולא רק כאן,

שבנושא ההתייחסות שלנו לאוכלוסיה הדרוזית אנחנו לא מתקדמים, וחמור

מזה, אולי אפילו נסוגים אחורנית.

אני רוצה לקבוע עובדה נוספת: אנחנו

דנים כוועדה, לעתים מזומנות, בנושא של אבטלה. בהזדמנות זו אני רוצה

לשבח את נציג שרות התעסוקה, עטר כץ, על הנתונים שהביא לפנינו. זה

חשוב מאד בשבילנו. כשאנחנו דנים בנושא האבטלה, ביחוד על ערי הפיתוח,

התמונה אשר מצטיירת לפנינו היא קשה ביותר, ביחוד כשמדובר במשוחררי

צבא ובוגרי אוניברסיטאות אשר חוזרים לערי הפיתוח.

אם הם חוזרים.



היו"ר אי נמיר; ערד וכרמיאל, שהיו סיפורי הצלחה -

צעירים עוזבים אותן ולא חוזרים.

מי שעומד בעצמו נוכח בעיה מסויימת, לא מעניין אותו שגם לאחר יש בעיות.

מה שמעיק עליו זה הבעיה של עצמו, אני מכירה במידה לא מועטה את המערכת

החינוכית במגזר הדרוזי. אס חל פיחות - זה נותן אותותיו גם על בעלי

המקצוע. הפיחות שחל בנושא של רמת החינוך במגזר הדרוזי הוא חמור מאד.

יש לזה השלכה גם על רמת החייל המשוחרר מצה"ל וגם על רמת החייל המשרת

בצה"ל.

צויירה כאן תמונה שמספר רב של בני

נוער בגיל 17-14 אינם נמצאים בשום מסגרת. אני מציעה שאני אכתוב

בשם הוועדה מכתב לשר החינוך כדי לקבל דיווח מדוייק על מה שקורה בנושא

של ביצוע הוק חינוך חובה במגזר הדרוזי. עד גיל 17 יש חוק חינוך חובה.

כשארבעה נציגים של המשרד באים לדיון בוועדה - צריך לבוא עם נתונים.

א' ששון; אזורי תעשיה שתוכננו על-ידי המשרד,

זה אחד המנופים העיקריים כדי להביא

תעשיה למקום. יש רשימה של 6-5 אזורי תעשיה שתוכננו במגזרים של בני

המיעוטים.

היו"ר א' נמיר; אנחנו שואלים רק על הדרוזים.

א' ששון; יש אזור תעשיה ברמה, בתמרה.

קריאה; לא.

יי נחמיאס; היה תכנון על אזור תעשיה בשפרעם,

בדלית-אל-כרמל, ברמה, ובגיזור, אלה

מקומות אשר נוגעים למגזר הדרוזי. זה לא פשוט, יש מקומות שההתקדמות

גדולה יוחר ויש מקומות שהיא פחות גדולה. אחת המגבלות היא הבעיה של

האדמות הפרטיות. לגבי אזור התעשיה שפרעם יש תכנית שהומלצה. ניתן לקבל

היתר לעבורות עפר בלבד. עדיין לא הושלמו תכניות מים. שטת התכנית 187

דונם. הפיתוח יצטרך להיות על פני השנים 1987-1986.

לגבי דלית-אל-כרמל יש. תכנית פיתוח

אשר מאפשרת בנייה מיידית.

יש פרטים. יש תכניות. יש כוונות

טובות אבל יש קשיים אובייקטיביים. חסר כסף אבל יש רצון ובנתונים

הקיימים נעשה מה שאפשר.

ממתי התכניות האלה?

אני קיבלתי את החומר הזה ב-4 במארס

1985 מחברת מבני תעשיה.

יי פרץ; ממתי זה שם?

יי נחמיאס; אינני יורע. אני חדש בתפקיד.

התכניות האלה קיימות לפחות 10-8

שנים.



הייתי רוצה לדעת אם לחברת מבני

תעשיה יש הנחיה מהמשרד לבצע אחד הדברים, או לא. אם אין הנחיה - זה

סיפור.

א' ששון; התכנית לגבי שפרעם חדשה לחלוטין.

ז' עטשי; הכפר שפרעם איננו דרוזי.

הדברים האחרים אינם חדשים.

יש בעיה של תקציב כדי לממש ולפתח

ויש בעיה של הסדר קרקעות בתוך אזור התכנון, וזה מהווה צוואר בקבוק.

בשפרעם יש רק 17% דרוזים. רק בשפרעם

יש דרוזים. בכל האזור מסביב לשפרעם

אין דרוזים. אותו דבר המצב בג'זור וברמה. את מי זה ישרת?

היו"ר א' נמיר; אני שואלת את נציגי משרד התעשיה

והמסחר. לכמה זמן אתם צריכים, אתרי

שיחה עם ראשי המועצות הדרוזיות, כרי שתוכלו להמציא לנו נייר קונקרטי

שיהיו בו נתונים מה יש, מה בתכנון, מה מתוקצב, מה לא מתוקצב, למה

יש יזמים פרטיים ולמה לא, איפה יש בעיה של קרקע וכוי?

האם מקובל שהמגזר הדרוזי הוא כמו כל

מגזר אחר? האם חברת מבני תעשיה קיבלה

הנחיה לביצוע, כי יש לה תקציבים.

היו"ר א' נמיר; כמה זמן נחוץ לכם כדי להכין אה הפרטים

האלה?

י' נחמיאס; לפחות שלושה חודשים?

היו"ר א' נמיר; למה?

י' נחמיאס; זה תלוי בגורמים שונים מחוץ למשרד שלנו

היו"ר א' נמיר; אינני רוצה ללחוץ עליך בענין הזמן.

אם אפשר לעשות את זה יותר מהר, אני

מבקשת.

י' נחמיאס; נשמח אם נוכל לעשות את זה יותר מהר.

היו"ר א' נמיר; אני פונה אל מר אלחנן ישי; הנושא של

הטיפול וההכשרה המקצועית בזמן השרות

של הבנים הדרוזים בצבא - זה נושא שלדעתי אפשר לטפל בו. אני מבקשת שאתם

תקחו את זה על עצמכם. כמה זמן נחוץ כדי שנוכל לקבל תשובה עם תכנית

התחלתית לטווח קצר ויותר ארוך?

א' ישי; המשא-ומתן שלנו צריף להיות עם משרד

הבטחון, עם צה"ל. צריך להביא אותם לכך

שיגישו תכנית.



היו"ר אי נמיר; חודשיים ?

אי ישי; חודש.

היו"ר א' נמיד; אנחנו חייבים להעלות את הנושא של

המעונות במגזר הדרוזי. לא יכול להיות

שבכל המגזר הדרוזי אין אף מעון ילדים. אנחנו חייבים להעלות את הנושא

הזה, עד כמה שזה נשמע קשה מול הסיכויים הקטניס. הייתי רוצה לפנות

בנושא זה גם אל ארגוני הנשים, אולי בשותפות עם יוזמה מקומית, זה לא

ילר בלי יוזמה מקומית וסיוע חזק. עד כמה שאני יודעת, היה מעון לילדי

נשים עובדות בדלית-אל-כרמל.

זי עטשי; אין.

היו"ר אי נמיר; בירכא?

מי מוחמד; אין.

היו"ר אי נמיר; אנחנו נבדוק. אולי אפשר לפתו.ח מעון

אחד ביישוב אחד, אם אתם יכולים להתחייב

שאותו יישוב יתן עזרה וסיוע, כי אחרת זה חסר סיכוי,

נפנה למשרד העבודה וגם לשרות התעסוקה

בנושא של תעסוקת נשים. אני מבקשת שיהיה דיווח נפרד על ההתפלגות שיי

עבודת נשים במגזר הדרוזי ואם יש בעיה של אבטלה בין הבנות. אינני בטוחה

לגמרי שכל הנושא של מתפרות "אתא" לא בסכנה. אני רוצה שהמשרד ישקיע

מחשבה מה מציעים לחליפין אם חס וחלילה נסגרת מתפרה ול-300 בנות אין

עבודה,

הנושא של הסבה מקצועית

צולע מאד. אני מבקשת שתכינו עבורנו דיווח בנושא של הסבה והכשרה

מקצועית במגזר הדרוזי.

את הדיון הבא בוועדה נקיים אחרי שנקבל

את כל החומר עם זה נקבע מועד לסיור בכפרים, לא רק בירכא. נצא, כוועדה,

לסיור. אנחנו מבקשים לראות מפעלים ולשכות תעסוקה. מזכירת הוועדה תעמוד

אתכם בקשר. נבוא ונראה מקרוב מה קורה בשטח ואחר-כך נחזור כשאנחנו רואים

את עצמנו כקבוצת לחץ, כוועדה שתלחץ שהנושא הדרוזי, לא רק הנושא של

אבטלה, יקבל טיפול ותשומת לב מצד הממסד היהודי.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13,00