הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 83

מישיבה -של ועדת העבודה והרווחה ביום

ב' ז' בסיון התשמ"ה - 27 במאי 5198, בשעה 11.00

חברי הוועדה; א' נמיר -היו"ר

ש' ארבלי-אלמוזלינו

ח' גרוסמן

ר' כהז

י' פרץ

א' קולס

א' שוסטק

מוזמנים; חבר-הכנסת י' ז' אמיר

בי חקלאי - מנכ"ל שרות התעסוקה

א' הללי - ראש עיריית דימונה

אי שחר - מנהל מפעלי ים המלח

ד' שיינין - מנהל אגף אספקה וההתקשרויות, מפעלי ים

המלח

ש' אדלר - סמנכ"ל לתפעול, מפעלי ים המלח

ד' סבג - מנכ"ל חברת או.אר.אס. קבלנים

ר' זעפרני - חברת או.אר.אס. קבלנים

יי תור - דוברת או.אר.אס. קבלנים

יי פלג - מנכ"ל לקבלנים מתכת סדום

יי בוטבול - מזכיר מועצת פועלי דימונה

ב טביר. - מזכיר מועצת הפועלים בערד

י' אוחיון - ועד עובדי הקבלנים

צ' אוחיון - יציג ועד, מועצת פועלי דימונה

א' אדלר

מ' הלנברג

פיטורי עובדי הקבלנים במפעלי ים המלח



פיטורי עובדי הקבלנים במפעלי ים המלח

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת

ועדת העבורה והרווחה של הכנסת. על סדר-היום

שלנו הנושא "פיטורי עוברי הקבלנים במפעלי ים המלח".

אנחנו רנים בנושא זה על פי בקשה של שניים

מחברי הווערה, חבר-הכנסת יצחק פרץ וחבר-הכנסת רן כהן.

חבר-הכנסת פרץ ביקש לדון גם בהיבט הכללי

של הנושא ולא רק במפעלי ים המלח. הנושא הספציפי הועלה על-ירי חבר-הכנסת רן כהן.

חבר-הכנסת פרץ, בבקשה.

אני רוצה לרבר על התופעה של עוברי הקבלנים

לא רק בים המלח אלא בכל אזור הדרום, ואני

מניח שהיא קיימת גם בחברות אחרות בארץ.. הכוונה שלי להתרכז ולהתמקד בחברות הממשלתיות.

התופעה הזאת אשר נקראת "עבודה קבלנית" - מי

שמכיר את הבעיה יודע שמדובר בעבודות זמניות או עונתיות בחברה זו או אחרת, במוסד זה,

או אחר - היתה מקוובלת גם בעבר וגם היום, במקרה הצורך, צריו להוציא מכרזים לקבלנים.

בדרך כלל מדובר על תחומים ספציפיים לביצוע עבודות מסויימות ועבודות עונתיות.

אלא מה? היום אנחנו עדים לכך שעבודות שוטפות

במפעלים, עבודות אחזקה שצריכות להיעשות דדך קבע והייבות להיות מבוצעות על-ידי עובדי

המפעל, גם העבודות האלה נעשות על-ידי קבלנים.

אין לי דבר נגד קבלנים. עם זאת לא ייתכן

שבמדינת ישראל נעסיק אנשים באמצעות קבלנים אם לגבי חלק מהם - אינני נכנס לפירוט -

יש ספק אם יש להם כל הנתונים כדי לענות על כל הצרכים וההסכמים המקובלים. זה אחד

הדברים שחייב להיות, כי בלעדי זה, לדעתי, שום חברה קבלנית לא צריכה לעבוד.

יכלול להיות שעובדי קבלן משתכרים סכום אחר

מזה שיש לעוברי המפעל, ואז יש התמרמרות, ובצדק..

אם מדובר על עבודה זמנית - צריך להעסיק

קבלנים, על כך אין ויכוח. אבל העובד צריך לקבל את התנאים המגיעים לו. אבל לא יכול

להיות שעבודות במפעל, פוספטים למשל - אני מכיר הלק גדול מהבעיות ש ם- עבודות תחזוקה

שוטפות מבוצעות אך ורק על-ידי קבלנים.

יש הטוענים שאין אנשים לביצוע העבודות. רבותי,

לא יכול להיות שמאות אנשים יסכימו לעבוד באמצעות קבלנים ולא יסכימו לעבוד- באמצעות

המפעל.

הבעיה הזאת מחריפה. צריו לשים לזה סוף.

צריו להעמיד את הדברים במקום שצריך. אם יש עבודה זמנית או שמדובר על פרוייקט לטווה

קצר וזה מחייב מכרז לקבלנים - בבקשה, גם אז צריך להיות מותנה בכך שהמפעל יתקשר

רק עם חברה קבלנית אשר עומדת מאחרי ההסכם. לא יכולה להיות הפקרות. לדעתי, יש לאסור

על החברות הממשלתיות לעבוד עם קבלנים לא-מוכרים,



אני חושב שגריר לקבוע מהי עבודה עונתית

ומהו פרוייקט לטווח קצר. האם פרוייקט לתקופה של שנתיים הוא זמני או לא? האם העבודה

עונתית היא עבודה לחודש או לתקופה יותר ארוכה?

בתעשיה האווירית בבאר-שבע, למשל, צריך

פקידה, מאחר והתקן לא מאפשר לקבל פקידה, לוקחים פקידה דדך חברה קבלנית. זה לא סוב

ולא רצוי. הפקיד- הזה, לא יקבל אותו שכר כמו פקיד אחר אשר עושה עבודה דומה. אני יודע

שאולי ניכנס כאן לוויכוח ישן נושן של מתן קביעות לעובדים. זו בעיה.

מכל מקום, אנחנו לא יכולים להמשיך במצב

הקיים. צריך להפסיק את התהליך הזה של העסקת עובדים על-ידי קבלנים, תהליך שהוא מסוכן

מבחינה חברתית.

באזור הדרום יש מאות עובדים של חברות

קבלניות. בהדרגה הקטנה ביותר של חוסר תקציב האנשים האלה עלולים להיות מעורערים

מבחינה כלכלית, ולזה יש השלכות חברתיות. מעסיקים ערבים וזה מעורר ויכוח. אני בעי

זה שניתן עבודה לכולם. אבל אני חושב שעניי עירך קודמים. אם באזור הדרום יש כוח

עבודה שיגול לעבוד - קודם כל הוא ואחר-כך אחרים.

מאחר שאנחנו דנים היום בנושא של מפעלי

ים המלח, אני מבקשת ממר חקלאי למסור

לוועדה, לגבי הדרום ומפעלי ים המלח, לפי האינפורמציה שבידי שרות התעסוקה, על

איזה סדר גודל מדובר להערכה של שרות התעסוקה לגבי התופעה הזאת.

ב' חקלאי; גברתי היושבת-ראש, לנושא העומד על הפרק

יש לשרות התעסוקה שתי נקודות מגע מבחינה

חוקית סטאטוטורית. נקודת מגע אחת היא עם הקבלן כמעביד ודרישה של שרות התעסוקה ביחס

לתנאי ההשמה של העובד בעבודה. כאן יש מקום לשקלא וטריא. אם הצדדים לא מגיעים להסכם,

אחרי שבעה ימים, רשאי המעביד לקבל עובד אחר, להודיע על כך לשרות התעסוקה, וזה הכל.

נקודת מגע שניה - איסור הקיים בחוק שרות

התעסוקה, איסור על ניהול עסקי תיווך עבודה זולת שרות התעסוקה. החוק קובע שקיומה

של לשכה פרטית הוא אסור זולת אם אושר על-ידי שר העבודה. והוא רשאי לאשר בשני תנאים:

1) תעסוקה שאין חובת זיקה בינה ובין שרות התעסוקה; 2) אס מדובר במפעל ללא כוונת

רווח.

משהו על הפילוסופיה התעסוקתית אשר התפתחה

למעביר, מפעל, גורם כלכלי אשר נזקק לעבודת הזולת, בהתקשרות חוזית-

משפטית, מכין תכנית שנתית של פעילות וקובע יחס של תפוקות, תשומות ומספר העובדים.

אס במשך השנים יש מטלות זמניות - אין מניעה מבחינת החוק - ובארצות המערב זו תופעה

שכיחה - להעסיק קבלן משנה שבא עם עובריס שלו. יש גס הליכיס משפטייס שאישרו שמצב

כזה איננו יוצר יחסי עובד ומעביד בין המשרד העיקרי לבין מי שמעסיק את האיש. אבל

אס קבלן המשנה הוא בחזקת מעביד - הוא חייב בכל התנאים של מעביד, לגבי שרות התעסוקה,

לפי החוק.

כשאנחנו רואים בעיתון פרסומים של גורם

אשר דורש עובדים זה יכול להיות או במקרה שאין זיקת עובד ומעביד או עובדים שהוזמנו

בתיווך שרות התעסוקה אבל שרות התעסוקה לא סיפק את העובדים. החוק נותן לגיטימציה

לפרסס ביקושים. מותר לפרסם בעיתונות היומית.



חופש ההתארגנות הכללית, שקיים במדינת ישראל,

נותן לגיטימציה לקבלני משנה אשר מבצעים עבודות ולא נוצרים יחסי עובד ומעביר בין קבלן

המשנה למעסיק העיקרי.

אנחנו, במגע עס החברות שבהן מדובר, עומדים

על כך שיזמינו עובדים בשרות התעסוקה. כשאנחנו מבקרים במקומות עבודה ומוצאים שמועסקים

עובדים ללא אישור של שרות התעסוקה, אס על-ידי החברה העיקרית ואם על-ידי הקבלן, אנחנו

מגישים תביעה משפטית.

באזור הנגב הצפוני,

אשר כולל את מפעלי ים המלח, פוספטים, ירוחם, מפעל הברום, מועסקים כרגע על-ידי קבלנים,

כ-750 עובדים. ידוע לנו על פיטורים של 20 מהם, שבוצעו.

עובדי הקבלנים צוברים זכויות. שרות התעסוקה

רואה בקבלני המשנה מעבידים.

למעלה מ- 95% מעובדי החברות הממשלתיות הם

תושבי הנגב - נתיבות, אופקים, באר-שבע, ערד, ירוחם.

האינפורמציה שאני קיבלתי על מספר המפוטרים

שונה ממה ששמענו ברגע דה.

נשמע את דבריו של מנכ"ל מפעלי ים המלח.

מפעל ים המלח מעסיק היום עובדים במסגרת של

1) הסכם קיבוצי שמושב על-ידי

ועד העובדים של החברה; 2) הסכמים אישיים שלפיהם מועסקים בדרך כלל עובדים בכירים של

התברה, מהנדסים ובעלי מקצוע; 3) עובדים באמצעות קבלנים, שאנחנו מקפידים מאד להעסיק אותם

בהתאם לחוקי מדינת ישראל, ושהם יתקבלו כדת וכדין לפי החוקים. כל קבלן מוכיח אם יש לו

חוזה קיבוצי עם מועצת הפועלים הנוגעת לענין.

אנחנו עושים זאת בהתאם למדיניות של החברה.

החברה עומדת בפני ביקורת של מועצת הפועלים ומבקר המדינה.

במפעלי ים המלח יש 10% בעלי מניות פרטיות.

בין עובדי הקבלנים יש קבוצה של עובדים דרוזים, אזרחי מדינת ישראל, מצפון הארץ. בדרך

כלל הס עושים עבודות שעובדים יהודים, לצערי הרב, אינם כל כך אוהבים לעשות אותן, ואני

מדבר בלשון המעטה. העבודות הן מכל הסוגים, ברוב תחומי השרותים והאחזקה, למעט הפעלה.

יש רתכים, טכנאים ועובדים בשרותי נקיון.

מספר העובדים שלנו במסגרת ההסכם הקיבוצי

כ-1300; בהסכמים אישיים - 60; ועובדים באמצעות קבלנים מתקבלים לפי הצורך - 175-150

עד שיא של 400.

היתרון הגדול שיש לחברה בהעסקת עובדים

באמצעות קבלת הוא באי-מתן קביעות, התופעה הזאת קיימת בכל הארץ, בעיקר בגלל האפשרות

לספק עבודה ללא מתן קביעות, לקבל עבודה ללא מתן קביעות. הבעיה המרכזית של עובדי קבלן

היא ענין הקביעות.



מהבחינה החברתית, אני אישית סולד מעבודה

קבלנית, כי זה יוצר בעיות חברתיות שאני לא רוצה אותן בחברה.

ל8ני כשלוש שנים דימנתי את מזכיר מועצת

הפועלים ואת מזכיר ועד העובדים לדיון בנושא זה, הבהרתי להם בדורות שאנחנו מוכנים

לפתוח את חוזה העבודה, בכמה נקודות, כדי להקטין בצורה דראסטית את התופעה של עובדי

הקבלן.

האחד - להאריך את

מועד הזמניות של העובד- בחברה עד שהוא מתקבל לקבע. כבר הגענו לכך שאחרי 11 החודשים

הראשונים, או שהעובד מפוטר הוא שהוא נעשה קבוע, אוטומטית. הגעתי להאריך את התקופה

הזאת למספר שנים, כפי שהיה בעבר. זאת אומרת, להאריך את תקופת הזמניות עד שהעובד

נעשה קבוע. והנקודה השניה - נושא השכר, בעיקר ההטבות, שהן מעל ומעבר, במפעלי ים

המלח, שאין להם רווחים כפי שצריכים להיות ביחם להשקעות שנעשו. אני טבור שאד אפשר

היה, קרוב לוודאי, לפתור את הבעיה של עובדי הקבלן, אם לא כולה - מחציתה. לצערי הרב,

לא נעניתי ולא המשכנו את הדיונים בכיוון הזה,

התנועה של העובדים במפעלי ים המלח היא

קטנה. התנועה החוצה היא בעיקר של עובדים היוצאים לפנסיה. אנחנו החברה היחידה אשר

מוציאה עובדים לגימלה מלאה כשהם בגיל 58, אם העובד עבד בסדום 24 שנים לפחות. אנחנו

מממנים את ההפרש מגיל 58 עד גיל 65, באופן אקטוארי.

כפי שאמרתי, התנועה של העובדים במפעלי

ים המלח, פנימה והחוצה, היא קטנה. במפעלי ים המלח יוצאים לפנסיה, בשנה, כ-25 איש

ולא תמיד צריך למלא את מקומם, בגלל השינויים הטכנולוגיים. אם אנחנו קולטים במקומם -

20% מהנקלטים להיות עובדי החברה הם מהטובים ביותר של הקבלן ו-80% - מהחוץ.

אני יכול להעיד, כעובד-

שכיר במפעל מגיל 15 ואחר כך - אחרי השחרור מהצבא - כמעסיק עובדים, שבשוליים יש

עובדים שאחרי שהם מקבלים קביעות, במקום שזו תהיה חגיגה - הם מרשים לעצמם לא לעבוד.

אנחנו רוצים להימנע מן התופעה הזאת. אינני רוצה שנגיע, חלילה, למצב של "אתא" או

מכרות תמנע.

אם הייתי יכול לבטל ולוותר על עבודת

הקבלנים - זו היתה חגיגה, אבל זה לא יכול להיות במכת אגרוף.

לפי עניות דעתי, קרו שני מקרים שהעלו

שכרם של עובדי החברה והקבלנים נשחק. אין ספק שהשחיקה של

עובדי הקבלן גדולה יותר, כי יש הבדלים בהטבות בין עובדי החברה לבין עובדי הקבלנים.

זה מקרה אחד. ואחר - הבחירות להסתדרות. התחברות בין המערך בדימונה לבין הליכוד גרמה

להסתה בקרב עובדי הקבלן וזה בזמן שעוד לפני שקרה כל הענין אנחנו - יש לי על כך ניירות -

היינו מודעים לשחיקת השכר ויזמנו מבנה חדש של השכר כדי לפצות, במסגרת הנתונים, וכדי

לשפד את נושא השכר. זה נכנם לתוקף, באופן מקרי, מ-1 במאי, ללא כל קשר עם השביתות

ועם ההשבתות.

כאחראי על חברה שצריכה לעמוד על רגליה

ולא להיות לנטל על התבדה במדינה - אני גאה שהעמדתי שתי חברות על רגליהן - אני מרשה

לעצמי לומר שכל עוד לא יהיו שינויים - לא יהיה מנוס מהעסקת עובדי קבלנים.



אני מבקש לומר שכאשר היתה במדינה

העסוקה מלאה, מה שנקרא "עורף תעסוקה", מספר הקבלנים במפעלים היה יותר

קטן. כלומר, הקבלנים קשורים בהיצע וביקוש במשק, ככל שיש חוסר בעוברים

במשק כן קטן מספר עוברי הקבלנים. וההיפך, כשיש חוסר בתעסוקה - אם לא ישונו

החוקים - תלך ותחריף בעיית ההעסקה של עוברי קבלנים.

היו"ר אי נמיר; כמה פוטרו, אני מרברת על התחום של

הקבלנים?

אי שחר; בשבועות האחרונים - 30-25 איש.

אנחנו עומדים בפני השקעה גדולה במפעל

החדש. אנחנו נמצאים בתהליך של אוטומיזציה. אני מניח שעם פתיחת המפעל

החדש, לאחר הרצתו, נעסיק פחות. כמה פחות? אינני יכול להגיד.

היו"ר א' נמיר; כמה שנים קיים ההסדר הזה של הקבלנים

הפרטיים במפעלי ים המלח?

א' שחר; 25-20 שנים.

י' ז' אמיר; אני התחלתי כעובד קבלן, בחודש ינואר

1958.

א' שחר; מהבחינה המספרית, התופעה הזאת גדלה

בשנים האחרונות, גם בגלל גידול המפעלים.

ח' גרוסמן; עוברי הקבלנים, מהו הזמן המירבי שעובד

כזה עובד במסגרת הקבלן?

אי שחר; זה יכול להיות חודשיים, שנה, שנתיים

ויותר. לנו יש קבוצה המונה כ-10 איש

וביניהם יש עובדים בצורה זו 5, 10 ואפילו 12 שנה.

חי גרוסמן; במסגרת הקבלן?

יש פועלים העוברים מקבלן לקבלן והם

לא יכולים לצבור זכויות.

אי שחר; זכויותיהם של עוברי הקבלן, האלה, בפנסיה

והבראה, הם כמו של העוברים במפעלי ים

המלח, אם כי לעובדי ים המלח יש זכויות מעל ומעבר.

היו"ר א' נמיר; אני מבקשת ממזכיר מועצת פועלי רימונה

שנקבל השוואה בין מצבם של העובדים

הקבועים במפעלי ים המלח לבין מצבם של עובדי הקבלנים, מבחינת שכר ותנאים.

אני מצטרף לדבריו של ידידי, חבר-הכנסת

פרץ.

לפני כשלוש שנים אני גרמתי לשביתה של

עוברי הקבלנים במפעלי ים המלח.



מר שחר הזכיר הסכמים קיבוציים. זה

מחייתם.רק לחלק של העובדים.

עובדי מפעלי ים המלח

נסעו באוטובוסים ממוזגים, ועובדי הקבלנים - באוטובוסים מעזה. עובדי

המפעלים מקבלים ארוחות, ועובדי הקבלנים אינם מקבלים ארוחה. ביגוד -

אני מציע שתראו מה מקבל עובד מפעלי ים המלח ומה מקבלים עובדי הקבלן.

אותו דבר לגבי דברים אחרים שמקבלים עובדי המפעל - הבראה, מתנות לחגים,

תוספת ערבה, תוספת אבק, תוספת ותק וכוי - תוספות שעובדי הקבלנים לא

מקבלים אותן,

והשכר? עובדי מפעלי ים המלח מקבלים

שכר של 800 אלף שקל, ברוטו, ועובדי קבלן - 200 אלף ומקסימום, עם שעות

נוספות - 400 אלף.

א' שחר; יש אצלנו עובדים שמקבלים שכר של

800 אלף שקל נטו.

י- ו' אמיר; יש המקבלים אפילו מיליון שקל.

אני מודה על התיקון.

עובד של הקבלן איננו מוגן. הקבלן

יכול לבוא אליו בבוקר ולהגיד לו: אתה מפוטר. עובדי הקבלן אינם מבוטחים

ועובד של הקבלן יכול להיות מפוטר ללא כל אזהרה.

על מה היה המאבק? באו ואמרו לי עובדי

נזרקנו החוצה.

יש ועד עובדים והוא רוצה להשיג הישגים.

כדי לאלץ את הנהלת מפעלי ים המלח באים ומשתמשים קודם כל בעובדי הקבלנים,

הם משמשים מכשיר להשגת תנאים. זה המצב גם במפעלי ים המלח וגם בפוספטים.

עובדי הקבלנים הם סוג בי. כפי שנאמר , עובדי הקבלנים לא צוברים ותק.

עובדי הקבלנים עוברים מקבלן לקבלן אם מוצע להם שכר יותר טוב. יש עובדים

שבמשך שבע שנים עבדו אצל שבעה קבלנים. היו עובדים שהפרישו לקרנות פנסיה

והיו שלא הפרישו. החלטנו לבנות הסכם מתאים לעובדים האלה. אנהגו לא השבתנו

את העובדים. העובדים היו מוכים וכואבים והגיעו למסקנה שמספיק, שהגיע הזמן

לגמור עם הענין הזה.

מפעל אשר זקוק למאות עובדיה בכל התחומים,

בכל המקצועות - מדוע שלא יקבל לפחות חלק מעובדי הקבלנים כעובדים במפעל?

כשמדברים על עבודה עונתית - אני מבין. אבל עבודה הנמשכת שנים?

כשנבחר ועד אשר קיבל לגיטימציה של

מועצת הפועלים, באה ההנהלה ומפטרת את חברי הוועד שנבחר. מועצת הפועלים לא

תוותר בנושא הזה. האנשים האלה חייבים וזכאים לחזור לעבודתם מה חטאם?

האם החטא שלהם הוא בכך שהם ביקשו לשפר את תנאי העבודה? האט בגלל זה צריך

לפגוע בהם?

כמה מהעובדים הם מדימונה?

הרוב הם מדימונה.



ב' טביב; עיקרי הדברים נאמרו על-ידי חבר-הכנסת

פרץ ומזכיר מועצת פועלי דימונה,

הבעיה המרכזית היא איר להקטין את מספרם של עובדי הקבלנים.

לא ייתכן שכאשר יש התארגנות של

העובדים ונבתר גוף - הוא יהיה מפוטר. לא ייתכן שנחזור לתקופה של שבירת

עובדים. מנכ"ל מפעלי ים המלח אומר שהוא סולד מקיפוח של עובדים אבל

במציאות הוא בעצמו נותן יד לקיפוח והמשך הקיפוח.

הנהלת

מפעלי ים המלח, כשרצתה לטפל בעובדי הקבלנים, פגעה בעובדים שלח. היא

צריכה לחזור בה.

מועצת הפועלים, הנהלת מפעלי ים המלח,

וועד העובדים במקום, שיש לו חלק בענין, יכולים להגיע להסכמה. גם העובדים

מוכנים להסכים להארכת תקופת הזמניות. צריך רק רצון טוב.

אני מסכים בכל לב לדבריהם של חבר-

הכנסת פרץ ויוסף בוטבול.

הנקודה הראשונה אשר כואבת היא העובדה

שמנסים לגדוע שורש חיובי עם ראשית צמיחתו. סוף סוף האנשים התחילו להתארגן

כדי להגיע להסכם עבודה חתום ולבטחון כלכלי. מה היתה התגובה? נתנו לנו

לכו הביתה. תעשו את זה מהבית.

קודם כל צריך לדאוג לכך שהעובדים

שפוטרו פיטורים שרירותיים יחזרו לעבודה.

רוב עובדי הקבלן הגיעו לא באמצעות

שרוח התעסוקה. הם באו אל הקבלן והקבלן נותן להם עבודה. אינני יכול להבין,

בלחוד כשמדברים על אבטלה, איך יכול להיות שדרוזים מרמת הגולן, ששרפו

תעודות זהות, עובדים במפעל.

אנחנו, אני מדבר בשם עובדי

הקבלנים, נשמח אם נגיע ל-65% מהתנאים שנותן המפעל. עכשיו אנחנו מרגישים

את עצמנו עובדים מסוג בי. אין לנו תנאים. אנחנו לא מקבלים ארוחות. רק

מי שיש לו פרוטקציה מקבל. אני חושב שלכל העובדים צריך שיהיו זכויות

מינימליות. לא ייתכן שכאשר יש תקלה במפעל, עובד הקבלן צריך לעבוד גם

שעות נוספות והתמורה היא כוס קפה.

התחלנו לעבוד, למה אתם עושים באלגן? השבתי לו: הבטחתם לנו דברים מ-1

באפריל. ער עכשיו אנחנו לא רואים דבר בשטח.

אני רוצה לשאול כמה שאלות: האם יכול

להיות מצב שעובד בישדאל יהיה בלי בטחון כלכלי? האם אפשר לפטר בלי התראה?

יש הבדל בהטבות ובשכר שמקבלים עובדי המפעל בהשוואה למה שמקבלים עובדי

הקבלנים. מה שמקבלים עובדי הקבלנים - לפעמים זה גובל בקו של עבדות, כך

אנחנו מרגישים.



בשבוע שעבר הייתי בכנסת והעברתי

לחבר-הכנסת ז'אק אמיר נתונים על מה שמשלם המפעל לקבלן ומה הרווח

על הקבלן ליום. אם כן, כשמדובר על 50 עובדים - הרווח של הקבלן הוא

3 מיליון שקל ליום. לאן אנחנו הולכים?

תודה רבה.

די סבג; חברת או.אר.אס. היא חברה ארצית

העוסקת בנושא כוח אדם. יש לנו ארבעה

בחיפה, בירושלים, בבאר-שבע, ובתל-אביב, החברה הוקמה לפני חמש

שנים. היא באה למצוא פתרון לגיוס ומיון עובדים. הנושא של משאבי אנוש

וכוח אדם תפס מימד בכל מפעל. מפעלים גדולים אשר זקוקים לאנשים, מתקשים

למצוא פתרון. החברה שלנו מספקת כוח אדם לפרוייקטים זמניים. לדוגמה:

פרוייקט מטוס הלביא ומפעלי ים המלח אשר מתפתחים וגדלים מדי שנה.

החברה שלנו מעסיקה את האנשים בהתאם

לחוקי עבודה ובהתאם להסכמים קיבוציים.

במדינת ישראל יש דיני עבודה אשר

מעניקים לעובדים תנאים מסויימים. נוסף לזה יש הסכמים קיבוציים. כל

מעסיק חייב לנהוג לפי החוק. הסכמים קיבוציים הם תוספת, וזה תלוי ברצונו

של המעסיק. החברה מגשרת בין ההסכמים הקיבוציים לבין חוקי המדינה.60%

של התנאים הסוציאליים ניתנים, בתיק שאנחנו מחלקים בין חברי הוועדה

תוכלו למצוא מה אנחנו נותנים. בעמודים 2-1, למשל, תמצאו ביגוד, שי

לחגים, קופת גמל וכו'.

במקרה של פיטורים - יש חוק ואנחנו

נוהגים לפי החוק. עובד אשר מפוטר אחרי 11 חודשי עבודה מקבל פיצויי

פיטורים לפי החוק. אם מדובר על ששה חודשים-אנחנו מאפשרים למפעל לקלוט

את העובד ומעבירים למפעל את ההפרשות לפיצויים או נותנים אותם לעובד.

זאת אומרת, המפעל יכול לקבל את העובד תוך תקופה של 6 חודשים. אני מרשה

לעצמי לומר שהם מנצלים אותנו כמסננת ראשונה לבדיקת העובדים.

עד היום, כל הקשרים שלנו עם העובדים

נעשו באמצעות מועצת הפועלים. הגענו להסכמה ולהבנה. כל סכסוך נפתר בהסכם

ובהבנה. במקרה של מפעלי ים המלח, נראה לי שהשביתה וזיתה לא במקומה.

למה פוטרו חברי הוועד?

אנהנו לא פיטרנו אותם. הם סגרו שערים

ולכן עבודתם הופסקה. . על פי החוק הם

לא מפוטרים. אם ההסתדרות היתה מכנסת את הקבלנים, ביום הראשון של השביתה,

היתה אפשרות להגיע להידברות ואני מאמין שהיו מונעים את השביתה, כי נושא

הדרוג והתנאים הם נושאים שנדונו במפעלי ים המלח מלכתחילה.

בנושא הארוחות וקידום בדרגות, מצאנו

אוזן קשבת בחברה.

היתה שחיקה. כחברה קבלנית שמעסיקה

עובדים היתה הקפאה גם לגבנו. אבל אנחנו שילמנו תוספות יוקר,שהיו וספגנו.



בחוברת, בעמוד 4, יש מבלה המתייחסת

לשכר עבורה לחודש עבודה. העובדים משתכרים סכר ברמה המקובלת ובצורה

המקובלת. אם חברת מפעלי ים המלח נותנת דברים שהם מעל ומעבר - זה ענין

סלה. אנחנו משלמים לפי הממוצע המקובל בארץ.

ר' זעפרני; אנתנו מעסיקים דרוזים. לכל היותר

מספרם הוא 25. בזמן השביתה הוא

הגיע ל-32.

ר' כהן; כמה עובדים אצלכם?

ר' זעפרני; כ-100 איש.

ממפעלי ים המלת הודיעו לנו שאנשים

אשר מנעו כניסת עובדים למקום ומנעו מהמפעל לתפקד - אלה לא יוכלו להיכנס

למפעלים, ואנתנו יכולים להעסיק אותם במקום אחר. הצענו ליוסף בוטבול שהם

לא יפוטרו אלא יועברו למקום אתר. הוועד לא קיבל את ההצעה הזאת.

כל עובדי הקבלנים קיבלו

ארותה אם העובד נשאר עד השעה שבע בערב. ואשר לארוחת צהריים - תלק מהקבלנים

נתנו. עכשיו כל העובדים מקבלים ארוחת צהריים במפעלי ים המלח.

כל מי שמתקבל לעבודה אצל

הקבלנים יודע מה תנאי השכר שלו ומה תנאי העבודה שלו. אם מוצעים לו

תנאים יותר טובים במקום אתר, זכותו להגיר: "עד כאן". אני רוצה לקבל

פיצויים ולעבור למקום עבודה אתר. אם עובד עובר מקבלן לקבלן, הוא עושה

את זה לפי רצונו ובתירתו. אנחנו משלמים אי כל התשלומים, כולל פנסיה

מקיפה.

מר דוד שיינין ממפעלי ים המלח בודק

את ספרי הקבלנים כל חצי שנה כדי לברר שמא פער הרווחים גדול יותר מדי

ושמא העובדים לא מקבלים מה שהם צדיכים לקבל.

החברה שלנו מעסיקה כ-200 עובדים, רובם

מרימונה. אנחנו עושים עבורות כבדות.

מתוך 200 עובדים 40 מועסקים בצורת הרז'י. אנחנו לא יכולים להעביר את מי

שעובר ברזי' לעבודה אחרת, כי מי שעובר ברזי' הותאם לעבודה הזאת. אני

מציין את הנקודה הזאת בהתייחס להצעות לבטל חחקשרויות, כי אם זה יהיה -

נפגע בעובדים שיכולים להיות מועסקים רק בדרך זו.

רזיי שלך, זאת אומרת שהוא מקבל את

העבודה בקבלנות.

אני מדבר על רזיי שאנחנו נותנים.

אני מקבל את העבורה ואני מכסה את כל

העובדים לפי התנאים הסוציאליים, גם פנסיה מקיפה. העובדים שלנו מכוסים בכל

התנאים.

המשא-ומתן ביחס לתנאים התחיל הרבה זמן

לפני השביתה. הוא בא בכוונה להיטיב את התנאים. מ-1 במאי העובדים יקבלו

תוספת ריאלית, בעשרות אתוזים. זה יקבל ביטוי משמעותי בשכר הישיר של העובדים.

הבעיה של עובדי הקבלנים קיימה ומדובר

עליה. כל אנשי הציבור בדימונה מדברים

על התופעה הזאת של עובדי הקבלנים. הנושא הועלה גם בדרג הממשלתי.

הבחירות להסתדרות גרמו לאירועים

שונים. ה י הה השבחה והיתה התארגנות.

ביוזמתו של מנכ"ל מפעלי ים המלח

לקחתי יוזמה וביקשתי מוועד העובדים לחזור לעבודה. זה היה אתרי ההשבתה

הראשונה. הם תזרו לעבורה אחרי שקיבלו ממר שתר הסברים בנוגע לבעיות

השונות. היה הסכם גינטלמני ביני לבין העובדים. אבל, לצערי הרב, קרה

מעשה שלא בידיעתי. עובדים הלכו וסגרו שערים, עד כמה שידוע לי - בניגוד

לחוק. כאן מקור הבעיה והמעשה שהותיר את נציגי העובדים מחוץ למפעל.

אמרתי לעובדים שאני מבין ועם כל חברי אנחנו מודעים לבעיה ורוצים לסייע.

אני גם חבר הדירקטוריון של מפעלי ים

המלח ומכיר את הבעיה. אין ספק שצריך להחזיר את העובדים לעבודה, גפ כדי

ליצור אווירת הידברות בין הגורמים. זה צורך השעה, להחזיר את העובדים שפוטרו.

המפעל לא יוכל

לקבל עובדים באותם תנאים שהשיגו עובדי המפעל. מתן תנאים כאלה פירושם

סגירת המפעל והפיכתו ל"אתא". אינני בא להגיד שצריך להרע תנאים של העובדים

במפעלי ים המלח, אבל לא הייתי רוצה לראות בסגירתו של המפעל.

נאמנים עלי הדברים שנאמרו בישיבה של

הדירקטוריון, שאם המפעל יקלוט עובדים באותם תנאים של עובדי החברה -

החברה לא תוכל לעמוד בזה ותוך שנתיים המפעל ייסגר. אנחנו קוראים לאחריות

בענין זה.

אני ער לעובדה ש-350 עובדי קבלן,

אני מדבר על עובדים מדימונה, מרגישים עצמם סוג בי. בראש עיריית דימונה

התופעה הזאת מקוממת אותי. יש לה גם השפעה חברתית וגם השפעה תעסוקתית.

אני דואג לאנשי דימונה. לדעתי, צריך למצוא פתרון לבעיה שאנשים ממרכז

הארץ יהיו קבלנים של עובדים אשר מתפרנסים וחיים בדרום. אם יש צורך בעבודות

רזד'י - הם יהיו באזור וקשורים להסכמים.

אינני מסכים לררך שבה נקטו העוברים.

נאמר לי שכל ההסכמים חתומים עם מועצת הפועלים. אם ההסתדרות נתנה יד -

אי-אפשר שהעובדים יפרו את ההסכם. אי-אפשר להנות משני עולמות. הבהרתי

תנו לגל הבחירות להסתדרות לעבור ואתר-כך

נשותח עניינית.

מי שמנסה להתעלם מתופעת הקבלנים

במדינה כנראה לו מכיר את המציאות.

התופעה הזאת קיימת מאז קום המדינה עד היום. הקבלנים היו צריכים לעסוק

בפרוייקטים זמניים ולא בעבורות מתמשכות.

העבודה בים המלח היא עבודה מיוחדת.

זו עבודה הגורמת לשחיקה של כוח האדם במקום, שחיקה טבעית של כוח האדם

שעובד במקום חזה. ההסדר לפיו עובד יכול לצאת לפנסיה בגיל 58 הוא תוצאה

של עבודה במעמקי ים המלח, 400 מטר מתחת לפני הים. יותר מזה, העובדים

במקום עוברים יום יום אקלימים שונים, ארבעה אקלימים שונים עד שהם מגיעים

לסדום. כמובן שיש לזה השלכה על שחיקתו של העובד במשך השנים.

אני

נאלץ לומר במפעלי ים המלח לא יפלו ולא יקומו אס מתוך 600 עובדי הקבלנים

יעסיקו 200 או 300 עובדים נוספים כעובדים שלהם, בעבודה קבועה.

פעם הסכמנו להאריך אוו תקופת האדעיות

מחצי שנה לשנה כדי שהעובדים יעבדו את אדבע עונות השנה ויראו אם הם יכולים

לעמוד בזה כל עונות השנה.

לא נכון להגיד שכל מי שמקבל קביעות

בעבודה נעשה בטלן. יש היום כלים, לפחות בים המלח, שבאמצעותם אפשר לבדוק

אם אדם נשתנה אחרי שנה או לא נשתנה.

בתופעה של עובדי הקבלנים אני רואה

תופעה חברתית שצריך להתמודד אתה. אני חושב שניתן לחייב את מפעלי ים

המלח לקבל לעבודה קבועה את העובדים אשר בשרותים ובאחזקת המפעלים באופן

רצוף.

כשמדובר בעבודות זמניות - יש צורך

בתוספת כוח אדם מיוחד לביצוען.

אני רואה במאבק של עובדי הקבלנים

מאבק ראשון מסוג זה במדינה, שמספר חברים בסדום פתחו בו, והוא לא תוצאה

מהבחירות. היתה סגירה בהקשר למסוף החדש. משם התחילו הדברים.

אני חושב שחמור מאד היה להודיע

לקבלנים שלא יקבלו את העובדים שעמדו בראש המאבק הזה. לדעתי, זה תקדים

שהמציאות של היום לא תכיר בו. לא יכול ל-יות שיפוטר ועד עובדים שקיבל

חוקיות של ההסתדרות והיה חלוץ למאבק לשם שיפור התנאים. ההישגים שהושגו הם

תוצאה טל המאבק שהיה. אני בהחלט נגד סגירת שערים ופעולות שלא מתואמות

עם מועצת הפועלים, אבל לא יכול להיות שחברי הוועד יהיו הקורבנות.

אני רוצה להציע לוועדה וליושבת-

1) להמליץ בפני הנהלת מפעלי ים המלח להסיר את התנגדותה

לקבלת העובדים לעבודה שוטפת; 2) לדעתי אריך שתהיה ועדת משנה של ועדת

העבודה והרווחה, שתבדוק את הסוגיה של עובדי הקבלנים המועסקים בעבודות לא-

זמניות; 3) שנה של זמניות היא תקופה מספיקה. זמניות של 5 שנים - זה

דבר מסוכן מאד.

אם מדברים על פנסיה מוקדמת של שבע

שנים - זה משהו, למה שלא יקבלו את זה גם אחרים?

צריו לבדוק את הסוגיה שהעלה ראש

עיריית דימונה, ידידי אלי הללי, בקשר להעסקת אנשים מחוץ לאזור. צריך

לבדוק את זה בצורה יסודית ביותר.

אני רוצה לומר יישר כוח לוועד שקם

וניהל את המאבק של עובדי הקבלנים. לא ניתן שהוא יהיה נפגע בגלל המאבק

הזה.

אני מוכרח לומר שהדיון הזה חושף

כמה דברים מעניינים, הייתי אומר

אפילו מרתקים, מבחינח הגוונים והייחוד של מפעלי ים המלח. אולי היתרונות

הגדולים חושפים את החולשות הגדולות שנפתחו בפנינו.



תנאי העבודה של עובדי המפעל הם מעל

ומעבר, כר נאמר כאן. יחד עם זה נרמז לנו שאס אלה יהיו התנאים לכל

העובדים במפעל - המפעל יתמוטט, חלילה.

אחד משניים, או שהמפעל הוא רווחי -

ואני יודע שהוא רווחי ומשגשג משום שהוא עובד בשיטות נכונות, לא רק

מבחינת הטיפול המכני אלא גם מבחינת תנאי עבודתם של אלה שעושים את

העבודה ונהנים, בצדק, מתנאים טובים -או שעובדי המפעל מוצצים את דמו

של המפעל.

ברגע שמנסים להציג את עובדי הקבלן

ככאלה שבדגע שהם ישיגו את התנאים אשר ניתנים לעובדי המפעל, המפעל

יתמוטט - זו סתירת לחי לעובדי המפעל, שמוצצים את דמו של המפעל ולכן

לא נשאר לאחרים. לדעתי, אין סתידה יותר קשה לעובדי המפעל מאשר האמירה

הזאת.

אין לי ענין אישי עם הקבלנים. איש

מהקבלנים לא עושה מה שהוא עושה מטעמים אלטרואיסטים. כולם עושים רווחים

על חשבון העבודה של העובדים. אם הרווח הזה או -14%, כמו שמופיע

בסטאטיסטיקות, אני מניח שזה מינימום 14%. אם 14% היו משולמים לעובדים

שעושים את העבודה ממש האם זה היה ממוטט את המפעל? אם 14% האלה היו

משולמים לעובדים - המפעל היה מחזיק מעמד ואולי עושה כתוצאה מכך רווחים

יותר טובים, בגלל עבודה יותר מסודרת ומפני שהוא מוסיף מוטיבציה לעובדים.

אני מרשה לעצמי לומר כאן: לך תוכיח שזה רק 14%. אני מוכן לשים את ראשי

ששום קבלן לא היה עובד על 14%. הרווח יותר גדול. לא ייתכן ש-600 עובדים

יעבדו בצורה שהם עוברים. לרעתי, זה רועץ למפעל. אין היום ויכוח שמפעל

"אתא" נפל בגלל המנהלים. אני מקווה שלא נגיע לזה בים המלח. אם נגיע

למצב הזה, חלילה, זה בגלל שני סוגי עובדים, שאחד מהם דומה לעבדים, וזה

בלתי נסבל.

לא ייתכן שכל פעם שיש מאבק של העובדים

על התנאים שלהם יראו בזה מעשה לא לגיטימי. האם מישהו יכול להראות לי

הישגים בלי מאבק? האם כל התנאים המצויינים בחוברת הושגו לפני המאבק?

כל מי שמתמצא ביחסי עבודה יודע שבלי מאבק אי-אפשר להשיג כלום. מה שהופך

את המאבק לאלים זה מי שלא נותן לגיטימציה למאבק. אני יודע שלוועד עובדים

צריכה להיות אפשרות למאבק, כי אחרת הוא בוגד במי ששולח אותו. האם מישהו

יכול להצביע על דרך אחרת איך משיגים רבדים, בעיקר כשהפער בין עובדי

הקבלן לבין עובדי המפעל הוא פער תהומי. האם ייתכן שלא יהיה מאבק?

מפעלי ים המלח השיגו תמורה יוצאת מן

הכלל מן העובדים. אני רוצה לומר: אנא, תשימו לב שעבודה זמנית תהיה רק

מה שהיא צריכה להיות - עבודה מסויימת מאד ומוגבלת מאד, -2%-3% של עובדי

המפעל.

למה התפיסה שברגע שהעובדים מקבלים

קביעוח מתהילה בטלה? אם זה נכון - זה נכון לא רק לגבי עובדי הקבלנים.

האם העובדים הקבועים, נדמה לי שמספרם 1500, בטלנים ובכל זאת מקבלים

שכר יותר גבוה? אני לא מבין את זה. אם יש תופעה שיש עוברים אשר מוצצים

את דמו של המפעל - צריך לטפל בזה.



כרגע יש פיטורים בפועל של הוועד.

פיטורים כאלה הם שבירת הרצון הטבעי, האלמגטרי, של עובדי הקבלן לשפר

את התנאים שלהם. זו זכותם של העובדים, זכותם האנושית והטבעית כאזרחים

וכבני אדם.

אני מציע שנכיר בעובדות שנפרשו

לפנינו ונגיע למסקנות. 1) צריכה להיות פגייה תד משמעית של הוועדה

לבטל מייד את הפיטורים, על כל צורה שבה הם נוצרו.

י' ז' אמיר; המפעל הטיל וטו.

לכן אמרתי "על כל צורה שבה הס נוצרו".

2) להיכנס למשא-ומתן, בהשתתפות

העובדים.

י' בוטבול; נכנסנו כבר.

י .

ר' כהן; בעבר?

3) להעביר למצב של קביעות מספר מירבי

של עובדי הקבלן, וצריך לעשות את זה מייד. 4) במסגרת המשא-ומתן צריכים

להיות גם שיפורים של התנאים כדי שאלה שישארו עובדי הקבלן יעבדו בתנאים

אנושיים למרות היותם עובדי קבלן.

היו"ר א' נמיר; י רבותי, כשאני שאלתי על המספרים, כמה

עובדים אצל הקבלנים במפעלי ים המלח,

נאמר לי שזה נע בין 140 ל-500. אנחנו שומעים מספרים שונים.

אני רוצה לומר למר הללי: אתה הבאת

את הדוגמה של מפעל "אתא" ואמרת שיכולה להיות סכנה שיהיה מצב כמו ב"אתא" .

רבותי, מה שקרה ב"אתא" זה לא בגלל שכר לעובדי "אתא". כשמדברים כאן על

שכר, זה לא עומד בשום פרופורציה למה שמקבלים עובדי "אתא" אחרי 20 שנה.

מפעל "אתא" נפל בגלל ניהול כושל ולא בגלל תנאים לעובדים. הוועדה שלנו

יצאה למאבק למען הצלת "אחא" משום שהיתה לנו תחושה שהשעיר לעזאזל זה

עובדי "אחא", והם לבדם.

רבותי, היושבים מסביב לשולחן הזה לא

יבואו במקום ההסתדרות, בוודאי לא כל עוד אני יושבת כאן כיושבת-ראש

הוועדה. יש הסתדרות. תפקידה, לפי חלוקת התפקידים במדינת ישראל, להיות

זו אשר נאבקת למען העובדים.

אין לי ספק - זו דעתי האישית -

שהבחירות להסתדרות היוו איזה שהוא גורם. היו לי שיחות עם אנשים שונים.

טילפן לביתי ראש העיר. דיבר אתי גם יוסף בוטבול, דיברתי עם אריה שחר,

דיברתי עם חיים הברפלד והחלטתי שעד אחרי הבחירות להסתדרות לא נקייה דיון

בנושא זה, בוועדה.



יש כאן ענין עקרוני מאד, משמעותי מאד;

כן עבודה מאורגנת או לא עבודה מאורגנת.

מתוך סיורים שלי אני רואה שמספרם של

מקומרת העבודה הבלתי מאורגנים בארץ הולך וגדל. ראינו תמונות יפות על

מפעלי אלקטרוניקה בלתי מאורגנים. אבל ברגע שיקרה משהו לעובדים שם ולא

יהיה מי שיגן עליהם - בנין הקלפים הזה יתמוטט. אני מדברת על השקפת

העולם שלי, השקפת העולם החברתית. אני מתנגדת בכל תוקף לעבודה בלתי

מאורג נת.

הפרטנרים שלי לוויכוח הם לא הקבלנים.

הם עושים מה שהם עושים למטרות רווח, ולא אתם יש לי ויכוח. אנחנו לא

יכולים לשחרר את ההסתדרות ממה שקורה. אני יודעת שמחר, ביוזמתו של

חיים הברפלד אשר מורע לנושא, ההסתדרות אמורה לכנס פורום לדיון לא רק

בנושא של מפעלי ים המלח. גם חבר-הכנסת פרץ ביקש שנדון בנושא העקרוני,

וזו גם הכוונה שלנו. התפקיד שלנו הוא לדון בצד העקרוני ולא בנושא ספציפי.

נפנה היום רשמית, בשם הוועדה,

אל חיים הברפלד ואל מזכיר ההסתדרות וניתן להסתדרות אורכה של זמן. ההסתדרות

חייבת לשבת, יחד עמ מפעלי ים המלח, ולדון בנושא זה - אני לא מדברת על

מועצות הפועלים במקומות - ולהביא לנו תוך עשרה ימים או שבועיים הצעה

מוסכמת. אני מדברת על הנושא של מפעלי ים המלח, עובדים קבועים, עובדים

זמניים ומה הסטאטוס שלהם. אם ההסתדרות מסכימה שיהיו עובדי קבלנים, היא

לא יכולה להסכים שלעובדים האלה לא יהיה יער.

אנחנו פונים אליכם, אני מדבדת על מפעלי

ים המלח, בבקשה שאתם תקבלו בחזרה את - .ובדים ותבטלו את הפיטורים של

חברי וועד העובדים, אפילו אם אני מקבלת טיעון כזה או אחר שיש נורמה

סל התנהגות- על כך אפשר לדבר עם העובדים ולהתנות. מכל מקום, עלי לא

מקובל שוועד עובדים אשר מנהל מאבק, יהיה זה שמפטרים אותו.

אני מבקשת, בשם הוועדה, תשובות לדברים

האלה, לשתי הנקודות האלה - אני מדברת על מפעלי ים המלח - החזרת חברי

הוועד לעבודה והנושא של העבודה הקבלנית במקום.

על הענין העקרוני בכלל נצטרך לשמוע את

נציגי ההסתדרות. יכול להיות שנזמן לוועדה גם את מזכ"ל ההסתדרות וראש

האיגוד המקצועי כדי שנשמע את עמדת ההסתדרות בכל הנושא של המפעלים שבהם

יש עבודה בלתי מאורגנת. יש מפעלים שזה תנאי שלהם. אחרי שנשמע את הדברים

ונקבל תשובות אולי נגיע למסקנה שאנחנו רוצים לשבת עם אנשי ההסתדרות כדי

שנדע איך אנחנו מכלכלים את מעשינו.

אני מבקש ומציע שנזמין גם את נציגי

החברות הממשלתיות.

אם נדון על החברות הממשלתיות.

האם הצעותי מקובלות?

אני חושבת שגם למועצות הפועלים, המטפלים

בעובדים כל ימות השנה, יש אחריות ישירה.

לכן צריכה להיות פנייה גם למועצות הפועלים.

אני לא קובעת איך ההסתדרות מקיימת את

הדיונים.אני לא מעלה על הדעת וההסתדרות

יכולה לקיים דיון בלי מועצות הפועלים במקום ובלי נציגות של העובדים.

תרשו לי לומר שאני חושב שאתם מחטיאים

,את המטרה.

הרבה מפעלים, גם של קיבוצי השומר הצעיר,

מעסיקים עובדים באמצעות קבלנים. אני מרגיש את עצמי סוציאליסט ומרשה לעצמי

לומר שאני חושב שהוועדה מחטיאה את המטרה בזה שהיא מטפלת בנושא של מפעלי

ים המלח.

אני לא פיטרתי ועד ואני לא הקמתי ועד.

אני חוזר ואומר: אני לא פיטרתי ועד. מדובר על 8 עובדים שעברו על החוק

הפלילי. פניתי אל הקבלנים המעסיקים. העובדים האלה הוזהרו בבוקר, אחד

אחד, להפסיק את הענין. תשובתם היתה שיש להם ברכה של מועצת פועלי דימונה.

הנהלת מפעלי ים המלח נמצאת בשלב של הגשת תביעה פלילית. אנחנו לא נקבל

Sעובדים שאין בינם לבין מפעלי ים המלח יחסי עובד ומעביד. אנחנו לא

ביקשנו שהעובדים יפוטרו. ביקשנו מהקבלנים שיעסיקו אותם במקומות אחרים.

אנחנו לא יכולים להכניס למפעל איש שיש נגדו תביעה פלילית ואין לנו אתו

יחסי עובד מעכיר. אני לא יודע אם הם בוועד או שהם לא בוועד. איש מעובדי

הקבלן לא פוטר בגלל השביתה פרט ל-8 אלה.

יש לנו תכנית תעסוקה. דחינו את הביצוע

בגלל חג הפסח.

הדברים קרו ללא כל קשר עם מפעלי ים

המלח.

אני הבנתי שהסיכום של היושבת-ראש הוא

פנייה לביטול הפיטורים. על פי חוקת

ההסתדרות, הוועד הוא ועד נבחר לכל רבד.

י' בוטבול; לא נכון שהיתה התפרעות. היה סכסוך

עבודה. אושר סכסוך עבודה. לא היה הסכם

ג' נטלמני. אחרי שהעובדים חזרו, הכרזתי סכסוך עבודה.

היו"ר א' נמיר; אנחנו לא נפתח בבירור. השולחן הזה

לא יכול לכפות. הסיכום שסיכמתי הוא

סיכום של הוועדה. אנחנו, כוועדה, מצפים לתשובה של ההסתדרות.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.00