הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 60

מישיבה פתוחה של ועדת העבודה והרווחה

יום ג', י"ב באדר החשמ"ה - 5.3.85. שעה 11.00

חברי הוועדה: א. נמיר - היו "י

נ. ארד

ח. גרוספן

י. פרץ

א. שוסטק

ש. שלמה

מוזמנים; ח"כ מ. שטרית

שר התעשיה והמסחר א. שרון

א. בר-און - עוזל שר התעשיה והמסחר

לערי פיתוח

י. כ"ץ -עוזר שר התעשיה והמסחר

י. פורר - מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

ד. ברודט - סמנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

א. ששון - ממונה על אזורי פיתוח,

משרד התעשיה והמסחר

ת. בז-יוסף - משרד התעשיה והמסחר

י. בליזובסקי - ראש מרכז ההשקעות

7. גינדל - מנהל מרכז הכוונה לערי פיתוח

ז. חן - דובר שירות התעסוקה

י. סרוסי - רכז תעשיה, משרד האוצר

ד. מילגרום - אגף התקציבים, משרד האוצר

ע. צוקרמן - מרכז השלטון המקומי

א. הללי - ראש עיריית דימונה

א. פרץ - ראש מועצה מקומית שדרות

א. אדלר

קצרנית; צ, ספרן

מדיניות חיזוק ערי הפיתוח.



היו"ר א. נמיר;

רבותי, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. מאחר שרוב חברי הוועדה מסכימים,

אני מכריזה על ישיבה זו כישיבה פתוחה.

מדיניות חיזוק ערי הפיתוח

אדוני שר התעשיה והמסחר, הזמנו אותך לכאן לאחר מספר דיונים שהיו לוועדה

בנושא האבטלה בערי הפיתוח, כשבסופו של כל דיון כזה היה החץ מופנה תמיד למשרד

התעשיה והמסחר. הישובים בהם דנו הם: כרמיאל, מצפה-רמון, ירוחם, ערד, בית-שאן,

באר-שבע - סיירנו גם בשדרות ואנחנו עומדים לקיים בה דיון - וכן דנו על נושא

האבסלה במגזר הערבי. לפי הנתון האחרון, מ-8 בינואר 1985, במעגל הראשון של מוקדי

בית-שאן, מגדל-העמק, עפולה, שדרות, נתיבות,

אופקים, ירוחם, דימונה ונצרת הערבית. בנצרת הערבית אחוז המובטלים מעל 6 ימים הוא

הגבוה ביותר בארץ. במעגל השני של מוקדי האבטלה, כלומר מקומות שעל הסף, נמצאים:

ערד, טבריה, חצור, מצפה-רמון, יקנעם, קרית-שמונה, כרמיאל, צפת ואילת. מרשימה זו

ברור שהמובילות בענין האבטלה הן ערי הפיתוח.

מן הדיונים שהיו בוועדה הסתברו כמה דברים שהם כקו מנחה: ו. שתי ערי פיתוח

שנחשבו בעבר, במידה רבה של צדק, לסיפור הצלחה - כרמיאל וערד - נמצאות היום במצב

קשה וחמור ביותר. 2. רגעיה החמורה ביותר היא קודם כל של הצעירים המשתחררים מן

הצבא - אותם פגשנו במספרים גדולים מאד בלשכות התעסוקה - נשים ואקדמאים. 3. עיקר

התעשיה בערי הפיתוח היא בנושא המזון והטכסטיל, שזו תעשיה שבה השכר הנמוך ביותר,

זו תעשיה, שמבחינה פיסית, העבודה בה מן הקשות ביותר, וכוח העבודה המתבקש לתעשיה

זו הוא כוח עבודה שרמתו יותר ירודה. מאפיינים אלה של תעשיית הטכסטיל והמזון

נכונים לכל הארץ, אבל הם בולטים מאד בערי הפיתוח.

מצד אוזד ראינו בערי הפיתוח מובטלים, מצד שני ראינו -

גם בביקורנו האחרון בשדרות - מפעלים שזועקים לכוח אדם, אבל אנשים לא הולכים

לעבוד בהם בגלל השכר הנמוך. ראינו, למשל, מפעל לרהיטים, ממוכן, מן החדישים

בעולם, ואין לו עובדים. כששאלנו צעירים למה אינם הולכים לעבוד במקום זה שיש בו

עבודה, הודיעו לנו שלא יילכו לעבוד תמורת שכר של 110 אלף שקל, 120 אלף שקל

ואפילו 30 1 אלף שקל. אפשר להבין בחור שמשתחרר מצה"ל שלא יילך לעבוד תמורת שכר

כזה, מה גם שמציעים לו זאת כדרך קבע.

בערד, לדוגמה, יש קבוצה גדולה מאד של צעירים, בני המקום שהתחנכו בערד, חלקם

אף נולדו בערד, חלקם בוגרי בתי-הספר התיכוניים בערד ואחוז האבסלה שם מאד מדאיג.

מקום העבודה היחיד המוצע הוא חדרניות בבתי מלון באזור ים המלח. אם הלו אומרים

לאותה קבוצה שעבודה זו היא עונתית ולאחר מכן תימצא להם עבודה לפי רמת ההשכלה

שלהם, אפשר היה להבין זאת, אבל זה לא כך. אין מה להציע להם גם לאחר מכן - כך זה

ברוב הישובים באזורי הפיתוח - ובני אותם ישובים עוזבים את המקום.

הסתבר לנו עוד דבר מן הדיונים: גם כשבאים לדון בנושא של ההסבה המקצועית

וההכשרה המקצועית באותם ישובים, אם אין תמונת מצב עם הערכה של משרד התעשיה

והמסחר לחמש השנים הבאות, לעשר השנים הבאות, לעשרים השנים הבאות - מה רוצים

לעשות במשק, מה הם המפעלים שהמשק זקוק להם, לאילו מקצועות זקוקים ובאיזו רמה

צריך להכשיר את העובדים - אם כל זה איננו, גם משרד העבודה והרווחה עובד בוזלל

ריק, כי הוא לא יודע למה יעשה הסבה מקצועית, למה יכשיר. קיימת הדוגמה של ירוחם:

אתה היית, אדוני השר, בטכס הנוזת אבן הפינה למפעל בירה שהוקם בירוחם. היינו בסיור

במפעל הבירה שליד נתניה, ומצאנו שהמפעל ריק, אין עובדים. מסתבר: א. מפעל כזה

צריך מעט מאד עובדים כדי להפעיל אותו, כי הוא ממוכן כולו ועובד באמצעות מחשבים;

ב. אין למי למכור את הבירה שהוא מייצר. באיזה שהוא מקום אני מפנה את השאלה: למה

להקים מפעל בירה בירוחם, כשלמפעל הבירה בנתניה אין למי למכור את הבירה? למי

ימכור המפעל בירוחם את הבירה כשיתחיל לעבוד? כלומר, יש לנו איזו שהיא תחושה שיש

כאן כיבוי שריפות. האם יש איזו תכנית אב?



בנושא האבטלה נתן לנו משרד העבודה והרווחה את הסטטיסטיקות. משרד זה יכול

להגיד לנו מה מספר המובטלים, יכול לתת לנו תחזית על מספר המובטלים, אבל הוא לא

המשרד שיכול לתת את התשובות.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

הייתי רוצה להסביר במספר מלים את הייעדים שקבענו, את העדיפויות שנקבעו

וכיצד נטפל בנושא הזה, מאחר ואני מוזז יק את הטיפול בידי יחד עם צוות אנשים שאיתם

אנ י עובד.

היו"ר א. נמיר;

אני רוצה לחלק להם הרבה שבחים. הם מלווים את עבודת הוועדה בנושא ערי הפיתוח

ומאד מסייעים בטיפול.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

אני מצטרף לדברי השבח.

עיבדנו דרך עבודה שאציג בפני הוועדה; אנחנו רואים לנגד עינינו יעד של הכפלת

היצוא התעשייתי. אני תושב שיש בכוחה של ישראל להגיע להכפלת היצוא התעשייתי שלה

במשך ארבע-חמש השנים מהיום. אנחנו רואים בסדר העדיפויות הראשון מתן עדיפות

לאזורי הפיתוח כאשר ערי הפיתוח הן ללא ספק במוקד העדיפות הראשונה. אנחנו עדים

למה שקרה בשנים האחרונות; בשנים האחרונות היתה התפתחות גדולה מאד של העלאת רמת

החיים והעלאת רמת ההשכלה בערי הפיתוח. מספר הסטודנטים, בני עיירות הפיתוח,

שלומדים היום אינו דומה למספר שהיה בעבר. ואם הזכרת את ירוחם; בירוחם, שמונה

אוכלוסיה של 7,000 נפש, יש כ-80ו סטודנטים, בהשוואה ל10 סטודנטים שהיו - אפילו

במספר זה אני לא בטוח - ב-1977. יש היום בירוחם 400 חיילים שרובם משרתים ביחידות

לוחמות . כתוצאה מכל מה שקרח בשנים האחרונות הפכו בני עיירות הפיתוח להיות השלד

העיקרי של היחידות הלוחמות בצה"ל ויש ביניהם הרבה יותר קצינים ומפקדים. איו כל

ספק שכל הדברים האלה - היחידות בהן משרתים אותם חיילים, רמת ההשכלה שעלתה, מספר

הסטודנטים שגדל, ואני מקווה שעוד יגדל -מחייבים היערכות גם במה שנוגע לסוג

התעסוקה שיש להקים באותם מקומות.

ש. ארבלי-אלמוזלינו;

צריך לעזור לאותם סטודנטים שיחזרו לעיירות הפיתוח.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

זו בעצם המטרה; לאפשר לאנשים לחזור, כי בדרך כלל אנשים רוצים לחזוק למקום

מגוריהם במידה שנמצאת תעסוקה מתאימה.

שמחתי שהגדרת אותי ככתובת לנושא. אני מוכן להיות הכתובת וגם להופיע בפני

הוועדה. טוב שיש ועדות, כי הדבר ממריץ להכין ולהתכונן, ואשמח להופיע בפניכם בכל

עת שתרצו. אשמח, אם אוכל, להציג שדברים זזו והתקדמו, ונוכל ירוד לקדם את הנושא.

מאחר שלכם יש מגעים עם המשרדים השונים ואתם מסיירים במקומות, הייתי שמח אם

תעבירו לידיעתי כל מידע שיוכל לסייע לנו בענין, כדי שיקבל את הטיפול המתאים, כי

אני מעריך שהצטברות המידע אצלכם היא יותר מהירה מאשר היכולת שלי להימצא בכל אחד

מן המקומות האלה. גם אנחנו נעדכן אותכם כיצד טיפלנו ומתי טיפלנו בבעיות השונות

שתיתקלו בהן תוך כדי הסיורים והמיפגשים שאתם מקיימים עם הגורמים השונים.



הזכרת את השתתפותי בטכס הנחת אבן הפינה למפעל הבירה בירוחם: אני לא משתתף

בטכס הנחת אבן פינה כדי שיאמרו שהשתתפתי בטכס כזה. המגמה שלי היא לפתור בעיות.

י. פורר;

הייתי אומר שבכל הטיפול בנושא התעסוקה באזורי הפיתוח וערי הפיתוח יש הרבה

מאד ממה שיושבת-ראש הוועדה אמרה לגבי האלמנט של כיבוי שריפות, כי כאשר מתעוררת

בעיה דחופה היא מקבלת טיפול פרטני. יחד עם זאת אנחנו לא מתעלמים מתכנית פיתוח

תעשייתית כוללת, שאנחנו מגבשים במשרד ומשתדלים לפעול על פיה, כאשר היסודות של

התכנית הזאת מבוססים בעיקר על בניית תשתית תעסוקתית שתבטיח בלימת זעזועים, עצירת

האבטלה, ותוביל לגיוון, גדול עד כמה שאפשר, במקומות התעסוקה.

אם נסתכל על התפתחות מקורות התעסוקה בערי הפיתוח אנחנו יכולים לראות שני

א. הגדלה משמעותית של אחוז המועסקים בתעשיה בקרב ערי הפיתוח; ב.

מעבר מענפים עתירי עבודה לענפים עתירי הון ועתירי טכנולוגיה. זו מגמח שמקבלת

ביטוי של עשרות אחוזים בסטטיסטיקה. עם זאת אי אפשר לומר שאנחנו שואפים לביטול

מוחלט של הענפים שנקראים ענפים מסורתיים. מי שיאמר שאנחנו שואפים לכך שתעשיית

הטכסטיל או המזון לא תמצא את מקומה בערי הפיתוח ובתעשיה בישראל בכלל, מדבר על

מגמה שאיננה קיימת. קיימת בפירוש מגמה להגדיל את חלקן של התעשיות המתוחכמות, אבל

לא ללכת לכיוון של ביטול טוטאלי של תעשיות כמו טכסטיל ומזון. אם נסתכל על אזורי

הפיתוח בדרום, מטבע הדברים שהם מתבססים יותר ויותר על תעסוקה במפעלי כימיה או

מחצבים בגלל העובדה שמפעלים אלה ממוקמים ליד אוצרות הטבע, הכמעט יחידים שיש לנו,

שנמצאים באזורי הפיתוח בדרום.

עובדה שאפשר להצביע עליה לאורך ארבע-חמש השנים האחרונות ואולי אף יותר היא

העובדה שרוב ההשקעות שנעשות בתעשיה נעשות באזורי פיתוח. בשנת 1984 המשיכה המגמה

הזאת כאשר בין 65% ל-70% מן ההשקעות המאושרות על ידי ממשלת ישראל, שמקבלות את

הסיוע, מוצאות את ביטויין באזורי פיתוח. זו מגמה שבהחלט תימשך, ועל פי הצהרותיו

של השר שרון המגמה הזאת תהיה דומיננטית.

ש. ארבלי-אלמוזלינו;

השאלה כמה השקעות היו.

י. פורר;

השקעות שקיבלו סיוע ממשלתי ב-983ו הסתכמו בלמעלה ממליארד דולר. בשנת 1984

יש מעט ירידה.

היו"ר א. נמיר;

האם יש לכם רשימה של ההשקעות בערי הפיתוח? הודענו מבעוד מועד על הישיבה

הזאת והתכוונו לתכלית, כי את כל הדברים האחרים אנחנו שומעים כל שבוע. אני שואלת

אם אתה מדבר על השקעה כל כך מאסיבית בערי הפיתוח, האם יש

רשימה היכן זה הושקע?

י. פורר;

אני לא יכול להביא רשימה מדוייקת של המפעלים, אבל אפשר להכין אותה. מבחינת

ההיערכות הסטטיטטית שלנו יהיה לנו בעוד שבועיים-שלושה סיכום של שנת 1984 - היכן

הושקע, באיזו עיר, באיזה מפעל. עכשיו אני נותן מספרים כוללים.



מי שחושב ש-2,200 מפעלים שקיימים היום באזורי הפיתוח ומי שחושב ש-3,5 מליון

מטרים רבועים של מבני תעשיה שנמצאים כיום באזורי הפיתוח קמו יש מאין טועה. מי

שחושב שנתנו את כל התשובות לכל השאלות ועשינו כל מה שהיה רצוי לעשות במסגרת

התקציבית המצומצמת שעומדת לרשותנו גם הוא טועה. אני מוכן לקבל כל ביקורת וכל

אמירה שאומרת שאנחנו יכולים לעשות יותר, ואני מאמין שאנחנו יכולים לעשות יותר

ונעשה יותר.

בארבע השנים האחרונות הוקמו במחוז הדרום והנגב 132 מפעלים שהביאו תוספת של

2,400 מועסקים; במחוז הצפון והגליל הוקמו כ-200 מפעלים שהביאו תוספת של 5,000

מועסקים; אבל הבעיה נשארת בעיה. מספר התושבים באזורי הפיתוח גדל, ואילו התשובות

שאנחנו יכולים לתת באמצעות המפעלים לדרישות לתעסוקה לא עולות.

ש. ארבלי-אלמוזלינו;

כמה מפעלים, למשל, הוקמו בדימונה?

י. פורר;

אין לי נתונים.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

אני מקווה שעד סוף הישיבה נספק לכם את הנתונים.

היו"ר א. נמיר;

אנחנו יושבים כאן כל שבוע שלוש ישיבות ושומעים את אנשי ערי הפיתוח וגם

מבקרים בהן. לפני כמה שבועות הודענו מראש למשרדך על זימון הישיבה ותאמנו את

המועד. הבינונו, וכך רצינו, שיביאו לנו את הנתונים עם העובדות. לא נולדנו אתמול

שיספרו לנו מה עשו במדינת ישראל מאז שהוקמה ומה לא עשו בערי הפיתוח. אנחנו

מבקשים נתונים, מספרים ולא סקירה כללית. סקירות כלליות אנחנו שומעים שלוש פעמים

בשבוע ולכן חזרנו אל משרד התעשיה והמסחר, כי הכל כיוון לשם. שם מרכז ההשקעות

מחליט, שם קובעים, שם מווסתים, שם מחליטים, וחברי הוועדה התחילו לשאול שאלות

שבתכלית.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

לא רק זכותה אלא גם חובתה של הוועדה לקבל את כל הדברים האלה כדי לעקוב אחרי

כל דבר שקרה או נעשה או שנמצא בשלב של עשיה או ייעשה. אני מודה שאני עצמי הבחנתי

במהלר הישיבה הקודמת שלא היה כל החומר הדרוש. זו אשמתי שלא היה כל החומר הדרוש

אתי ואבקש עכשיו שיועבר החומר לגבי מה שקרה בתקופה האחרונה. אם הישיבה תסתיים

לפני שהחומד יועבר, כי אז יועבר החומר לרשותך וגם אשמח לבוא במועד קרוב. אני

מוכן לבוא לכאן לעתים מזומנות ולהציג מדי פעם מה קרה בכל אחד מן הישובים, כי גם

אני עוקב אישית אחר כל מה שקרה בנושא, וסיכמתי שאנהל אחריו מעקב אישי. יש לי

ענין בנושא, והביקורת שלכם חשובה; היא תדרבן גם את האנשים שלנו להיות מעודכנים

ולוודא שהצעדים ננקטו בכל אחד מן המקומות.

ש. ארבלי-אלמוזלינו;

המנכ"ל אמר שבשנת 1983 היו השקעות בסכום של מליארד דולר, ומתוך זה כ70%-

הלכו לערי הפיתוח. אנחנו מבקשים לדעת איזה מפעלים הוקמו באותם 70%.



שר התעשיה והמסחר א. שרון;

זו שאלה שאני לא יכול לתת לך עליה תשובה מיידית. רשמנו את השאלות, נרשום את

השאלות הנוספות שתהיינה וניתן תשובה. אין לנו כוונה לא לתת תשובה מפורטת

ומדוייקת בכל אחד מן הנושאים - במקום שהיתה הוצאה ובמקום שלא היתה הוצאה - מה

קרה מרגע שהסרנו את ההקפאה, מאותו רגע שיכולנו להעביר את 52 מליון הדולר שניתנו

עדיין בשנת והקציב 1985-1984, איזה מפעלים אושרו ומה קורה בכל אחד מן המקומות

האלה.

אם העליתם את הנושא של ירוחם: ביקרתי בירוחם והחלטתי להעביר לשם מפעל בירה.

זה לא מפעל שלא אושר קודם, זה מפעל שהיה מאושר ועמד להיבנות בחולון. מפעל זה

יעסיק בין 120 ל-200 עובדים וראיתי חיוניות רבה להוסיף לירוחם מקומות תעסוקה, מה

גם שמדובר במפעל שאפשר להתחיל לעבוד בו תור פרק זמן קצר. לגבי השאלה אם יש מספיק

זו שאלה, ואם תרצו לעסוק בנושא זה אשמח לומר מה היו השיקולים.

אנחנו עוסקים בהיבט של האבטלה.

הדבר נמצא כרגע ממש בתהליך, אני עצמי מקיים קשר עם בעל המפעל, עוקב אחרי מה

שקורה, ולפי דעתי המפעל ייכנס לעבודה תוך פרק זמן קצר.

באותו ביקור בירוחם סיכמתי עוד שני דברים: 1. סיכמתי ביחס למפעל אגיס, מפעל

לייצור תרופות, שמייצא בהיקף של 4 מליון דולר, ואחת התרופות שהוא מייצר, למחלות

לב, נמצאת בשימוש נרחב בקופת חולים. מפעל זה ביקש סייוע מסויים ונתנו לו את

הסיוע הזה תמורת קבלת 20 עובדים. דיברתי עם ממלא מקום ראש המועצה - יש לי קשר

הדוק עם ראש המועצה - ונאמר לי שכבר קיבלו את האנשים לעבודה. 2. פתרנו בעיה של

הרחבת מפעל מתכת שקולט עשרות תושבים.

בנוסף למפעל המתכת, שהרחבתו אושרה ויקלוט עשרות עובדים, בנוסף למפעל

התרופות שקלט 20 עובדים ובנוסף למפעל הבירה שיעסיק בין 120 ל-200 איש תור השנה

פנינו גם למערכת הבטחון לפנות חלק ממבני התעשיה שמוחזקים מזה שנים כמחסני חירום

כדי שאפשר יהיה להרחיב את המפעלים וקיבלתי תשובה שאותם מבני תעשיה ישוחררו ואפשר

יהיה להרחיב.

הטלתי על וזברת פוספטים לאמץ את ירוחם. מדובר בקליטת אנשים

לעבודה, בהכנסתם לתפקידים שמחייבים התחלת הכשרתם המיידית - והבעיה היא לא רק

מקום תעסוקת אלא גם הפוזת תקווה - ומדובר במתן מילגות לתלמידים סטודנטים. כלומר,

מערכת שלמה של פעולת אימוץ.

אני רוצה להביא לידיעת הוועדה שהבאתי לישיבה של מועצת המנהלים של כי"ל את

המלצת שד האוצר והמלצתי להעביר את הנהלת כי"ל לבאר-שבע ולהעביר את הנהלת חברת

פוספטים ולרכז אותה בירוחם. כל הצעדים שהזכרתי עכשיו צריכים לפתור את בעיית

התעסוקה של ירוחם למספר שנים לא קטן.

עשינו פעולה דומה בשטח במצפה-רמון. אינני יכול לדווח כאן באותו פירוט מה

התוצאות, אבל אני אומר זאת כדי להצביע על דרר עבודה: אינני עוסק בדרך כלל

בהגדרות כוללניות אלא עובר ממקום למקום לבדוק מה ניתן לעשות, מה התוצאה, ואחר כך

אני עומד בקשר עם ראשי הרשויות ובעלי המפעלים ועוקב מקרוב אחר הביצוע. במצפה



רמון, כמו בירוחם, הרגנו מן ההנחיות הכלליות שהמפעלים חייבים להיות מפעלי יצוא,

בגלל הדחיפות במקומות האלה. חרגנו מן ההנחיות, למרות שהיינו רוצים להיות דבקים

בהקמת מפעלים שמטרתם יצוא בלבד, אלא שכאשר אנחנו נתקלים במקום כמו מצפה-רמון

וירוחם אנחנו מחליטים לתת פתרון לבעיית התעסוקה.

פעולות דומות עשיתי בצפת והבאתי לאישור הקמת מפעל משותף לכוד-מזון וחברה

גרמנית, מפעל גדול לשוקולד בצפת. אני יכול ללכת בדרך זו ולהסביר מה עשינו

במגדל-העמק ובמקומות אחרים, שורה שלמה של צעדים שנועדו לשרת את מטרות היסוד של

הכפלת היצוא במסגרת התכנית הכוללת - נשמח להציג את התכנית איר אנחנו רואים את

פריסת המפעלים בשנים יבואו -ובנוסף להכפלת היצוא גם מתן תעסוקה באותם מקומות

שבהם יש מוקדי אבסלה עמוקים.

אנחנו יודעים היום שבדרום היחס של הטכסטיל, בהשוואה

לתעשיה אחרת, אינו רגיל. אם יחס הטכסטיל בהשוואה לתעשיה אחרת בכל רחבי הארץ הוא

20%, הרי בדרום היחס הזה מגיע ל 40%-בגלל הענין ההסטורי של בניית מפעלים והצורך

במציאת מקורות תעסוקה. אני מכיר את הסיסמה שנשמעת, ללכת לתעשיה מתוחכמת ועתירת

יידע, אבל אני מציע שלא נתעלם מתעשיות אחרות. תעשיית הטכסטיל היא תעשיה שבשנים

1981-1980 הגיעה ליצוא של חצי מליארד דולר. השנה, שנת 1984, תסתכם ביצוא של 360

מליון דולר. כלומר, חלה נסיגה, אפילו נסיגה חמודה בענף. תמיד צריך לשקול לפי כמה

1. מידת הענין שאנשים מגלים לעבוד בנושא מסויים; 2. מה יהיה היקף הייצוא

לעובד. היום יש מפעלי טכסטיל עם ציוד חדיש שאפשר להגיע בהם ליצוא לעובד בסכום

של 100 אלף דולר לשנה - בתעשיות מתוחכמות מדברים על 40 אלף דולר - מול תעשית

טכסטיל ברמה הנמוכה שלה, שבה מדובר אולי על 12 אלף דולר. גם פה ישנם חידושים

גדולים מאד.

ראינו את זה ב"סברינה".

מדובר בתעשיה בסיסית שמעסיקה בארץ כ-55 עד 60 אלף מועסקים מכלל כ-300 אלף

מועסקים בתעשיה. מתוך אותם 60-55 אלף עוסקים כ-34,500 איש בשלב הבא של ביגוד,

עור ואופנה, עם אפשרויות בלתי רגילות, עם הצלחות בלתי רגילות, אם כי הם נתקלים

בקשיים גדולים מאד באירופה בגלל המחירים, דבר שקשור ישירות לשערי המטבעות

האירופיים בהשוואה לדולר. אבל מדובר בענף ותיק מאד בארץ, עם הרבה מאד יידע ועם

תשתית קיימת. בשבוע הבא אנחנו מקיימים עם התאחדות התעשיינים כנס בנושא הטכסטיל

כדי לראות איר לחלץ את הענף הזה ממצבו ולהצעיד אותו קדימה. מצד אחד, יש נסיגה,

אבל מצד שני אנחנו עדים לכר שבקיבוץ אפק ובמילואות רוכשים נולים לעשיית חוטים

מהכותנה שלהם עצמם, ופתאום אנחנו מוצאים שמצד אחד, כשהענף לא מתקדם, דיוקה

המגזדים, שמתקדמים ביותר בנושא התעשייתי שלהם, הולכים כביכול חזרה.

במילואות רוצים ללכת לטכססיל?

לעשיית חוטים, כאשר מדובר בציוד מן המתוחכמים ביותר. מאחר שהם מגדלים כותנה

במשק, עשיית עוד שלב אחד מעלה במידה רבה מאד את רווחיות ענף הכותנה.

מה שקיים כרגע בענף זה הוא פער שבין 8% ל-15%,

בין 10% ל-12% בהיקף הייצור. ההערכה שלנו - אינני רוצה להיות דבק במספר - שאילו

היינו משקיעים בשנה הקרובה 40 מליון דולר בענף הטכסטיל, היינו יכולים לסייע לענף

הזה ותור תקופה שבין 12 ל-18 חודש להגדיל את הייצוא.



ח. גרוסמן;

האם ההשקעה שאתה מציע כדי לעשות את הענף רווחי יותר היא להרחבה או להחלפת

ציוד?

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

מדובר בשני הדברים גם יחד. בשנים האחרונות רק חלק קטן ממפעלי הטכסטיל יכול

היה להרשות לעצמו חידוש ציוד וצריכים לחדש את הציוד. ההשקעות שאני מדבר עליהן הן

השקעות בחידוש ציוד וגם בהרחבה. כרגע הבדיקה הראשונה שלנו או נורת - זה עדיין

בתהליך בדיקה - שאם נשקיע 40 מליון דולר בשנה הקרובה בענף הטכסטיל יגרום הדבר

לכך שנוכל להעלות תוך תקופה של בן 12 ל-18 חודש את היצוא ב-00ו מליון דולר. זאת

אומרת, הוא יגיע כמעט לאותה נקודה שהיינו בה בשנת 1980, 1981, ומדובר בקיום

2,500 מקומות תעסוקה.

אנחנו נמצאים עדיין בתחום השוק האירופי ובכל מקרה המדיניות שלנו בענין זה

תהיה שחרף חתימת ההסכם על אזור סחר חופשי עם ארצות-הברית לא נזנח את השוק

האירופי, כי זה שוק שהצלחנו לייצא אליו בהיקף של חצי מליארד דולר בשנה. זה שוק

שיש לנו איתו הרגלי סחר, קשרים הדוקים וכל מערכת הקניינות מוכרת שם, בעוד

שבארצות-הברית טרם סללנו את הדרך. אנחנו עוסקים בסלילת הדרך לפעולות שיווק

גדולות, אבל הכוונה להבטיח קודם כל את השוק האירופי, מה גם שיכול להיות שמצב

המטבעות ישתנה. אסור לוותר על השוק הזה כי ברגע שיוצאים באים אחרים. הזעקה

האחרונה לעסוק בנושא הזה באה בשבוע האופנה שהיה עכשיו. התברר שהיתה התעניינות

בלתי רגילה במוצרים, אבל קנו במספרים קטנים ופנו לתורכיה. אצלנו קנו 1,000,

ובמקום מסויים בתורכיה - עוד 20,000 בגלל המחירים שלא יכולנו לעמוד בהם. נתתי

דוגמה של ענף שאנחנו עומדים לטפל בו ויש לנו אפשרות לטפל בו באופן מיידי. לא

מדובר ביידע שצריך להביא או במפעל שצריך לבנות תוך שלוש שנים אלא מדובר ביידע

קיים, באנשי מקצוע מעולים ובתשתית קיימת. אני לא מציע שנרוץ לעזוב לא שוק ולא

חלק של תעשיה או ענף ונעבור למשהו אחר. קודם כל יש להבטיח את מה שקיים, תוך כדי

הליכה קדימה.

עם זאת אנחנו רואים הליכה למפעלים אחרים גם כן. רק עכשיו דיברתי עם ידידי

ושכני ראש העיר שדרות, לאחר שביום ששי האחרון עסקתי שוב בנושא של הרחבת מוטורולה

ובנושאים אחרים. מפעל מוטורולה צריך להגיע להעסקה של 500 עובדים, וזה מפעל שעיר

כמו שדרות זקוקה לו, כי אי אפשר שרוב העובדים יהיו מועסקים בתעשיה של המפעלים

האזוריים. זו לא, חס וחלילה, איזו שהיא הבעת עמדה פוליטית או אחרת, אבל לא טוב

שעובדים של עיר שלמה יהיו כולם מועסקים במפעלים של מספר ישובים שחיים בסביבה,

ואפילו המפעלים הם יפים מאד.

בדרך כלל אפשך להשחיר הכל, אבל הגישה שלי שונה: אני עובר ממקום למקום. לכל

מקום שאני בא אני לוקח אתי את האנשים שלנו ואני לוקח אתי תמיד או את המנכ"ל או

את סמנכ"ל הבנק לפיתוח התעשיה ונותן במקום את הפתרונות לדברים. כך אני מקווה

בשנים הקרובות לעבור דרך הישובים ולתת להם פתרונות.

יש לנו בהוזלט ענין ללכת למפעלים שקשורים בחברות אמריקאיות הן לגבי השקעות

והן לגבי שווקים. יש לנו ענין ללכת לחברות שיש להן אוריינטציה אמריקאית ויכולת

שיווק בשוקי אמריקה. אנחנו עוסקים כרגע במפעל כזה, שצריך לקום תוך שלוש שנים.

הוא יוקם בדרום - לא קבענו היכן בדיוק הוא יהיה - אבל בגלל נושאים אקולוגיים הוא

צריך להיות מרוחק מתעשיות אחרות, אם כי מדובד בנסיעה של מספר דקות. מדובר בהשקעה

של 200 מליון דולר והמפעל צריך להעסיק עד 1,000 עובדים, שמתוכם צריך להתחיל

להכשיר בין 120 ל-150 איש. אני מייחס חשיבות רבה להכשרה מוקדמת. היא גם נותנת

תעסוקה לאנשים וגם מכשירה אותם למקום. . צריך להתחיל להכשיר את האנשים לאותו

מפעל תוך החודשים הקרובים.



יש עוד דבר שיקל על מת שקרה עד עכשיו: היתר כאן בעיה של הקפאה שהעמידה

אותנו במצב קשה ביחס למחוייבות של אנשים להשקיע כדי לייצא בתאריך מסוי ים. הקפאה

זו התבטלה ואנחנו צריכים להתחיל לעבוד מ-1 באפריל. לא המתנו ועשינו פעולה לקידום

הכספים. היה אישור של הממשלה להקצות 52 מליון דולר להתחלת עבודות. מה שיוצא

בשנה זו - יוצא, מה שלא יוצא - יצטרף אל השנה הבאה.

דבר נוסף, שיקל בכל ענין הסתבת: הגעתי להסדר עם האוצר שיפשט תהליכים. הייתי

צריך לקחת על עצמי מחוייבות מאד כבדה והיא מחוייבות לגג, כי החוק לעידוד השקעות

הון בתעשיה אין לו כמעט גג, וכשיש היום משקיעים צריכה הממשלה לתת את שלה במענק

ובהלוואות. מכיוון שלממשלה לא היו אמצעים הענין נעצר, יש אי עמידה בהתחייבוית

למשקיעים השונים, יש שתיקה בהלוואות שניתנות, ונוצר מצב קשה. סיכמנו שאני תוחם

את עצמי לתחום הגג שקיים ובמקביל לכך קיבלנו חופש רב בהעברה מסעיף לסעיף ומדבר

לדבר. כתוצאה מכך אנחנו פטורים ממרבית הסחבת שהיתה כרוכה באישורים השונים שנבעו

מכך שלא היה גג.

יש היום שחיקה, אבל אנחנו נותנים את מה שסוכם

והובטח בערכים ריאליים. לפעמים דברים היו נמשכים ואז היה יותר קל, כי הסכומים

היו נשחקים לעתים עד כדי 50% .דבר זה הסרנו ואותן הבטחות של הממשלה תינתנה

בערכים ריאליים.

מאוזר שבסך הכל הסכומים שעומדים לרשותנו הם לא סכומים

במה שנוגע למענק, המענק ינתן בהתאם למה שנותנים

באזורים השונים. לעומת זה, כאשר מדובר בחלק ההלוואה ובעיקר כשמדובר במפעלים

גדולים שיש להם יכולת לגייס כספים בעצמם, ניתן רק את ההפרש של סיבסוד ההלוואה,

בעוד שהמפעל עצמו ישיג את ההלוואה בכוחות עצמו. דבר זה גורם לכך שהנפת הכספי

שעומד לרשותנו יותר גדול. הסדר זה טוב לחברות גדולות, מתוחכמות, כמו מוטורולה

שאין לה בעיה, אבל לעומת זה כשמדובר בגופים קטנים ניתן גם את ההלוואות.

אשמת להעביר לוועדה תומר מפורט על מה שקרה והושקע בשנים האחרונות.

תודה לשר.

כל אימת שאני בא לוועדה מכובדת כזו או אתרת אני בדילמה פנימית. אני רואה את

אמצעי התקשורת ואז אני ננעל ונסגר, כי אינני רוצה להגיע. והדילמה הזאת מלווה

אותי שנה ושלושה חודשים מאז אני בתפקיד: מצד אחד, להיות רתוק מהכותרות יותר בריא

ויותר טוב, מצד שני כשאינך מדבר חושבים שמצבך סוב ולא מתייחסים אליך.

אין לי טענות למשרד תתעשיה והמסחר, כיוון שיש שר חדש. אני אומר כאן, לא

בגלל שהוא נוכח, שהגישה הבלתי שיגרתית שלו אולי תשנה מספר מוסכמות ומספר סיבוכים

וביורוקרטיה ישראלית, אבל יש מספר עובדות שאסור להתעלם מהן.

אני אמור להיפגש עם תשר ואני מעדיף את דרך הטיפול האינטנסיבית השקטה, הרתק

מאמצעי התקשורת. אני רוצה רק לומר: אני מצטער שעמיתי ראשי הערים לא מצאו לנכון

להגיע לפורום הזה. אינני יודע להסביר את אי בואם אלא בדבר אתד: אם אינני טועה

זו הישיבה ה-12 בפורום כזה או אתר, כאשר בתלק מן הישיבות אני אישית לא השתתפתי.

לא ראיתי שום צורך לעזוב את דימונה יום אתד וללכת לגדעון בן-ישראל לישיבה על ערי

הפיתות, יום אתר - לפגישה עם שר האוצר, יום אתר - לפגישה עם שר הכלכלה, ולפגישה

עם שר העבודה והרוותה בבית-שאן. אירתתי את ראש הממשלה בדימונה, היתה ועדה

בין-מוסדית לבלימת האבטלה בראשות מנכ"ל משרד העבודה והרוותה בשדרות, באתי לשם

ואמרתי את מה שאני תושב.



אינני מקבל שהולכים ועוסקים בכיבוי שריפות, מכיוון שזה אומר לי לצאת עכשיו

לרחוב, לסגור כביש ולהפגין, ואז כולם ירוצו אלי לראות מה כואב לי. זו לא השיטה

שלי - זה הרס העיר שלי יותר מכך שירהמו עלי השרים וראש הממשלה וכל הממשלה - לכן

אינני עושה זאת. אני לא מרגיש שאני נתין זר במרינת חסות, שצריך להפגין נגד

המימסד. אצסער מאד ביום שאווכח לדעת שרק לאלה שצועקים נותנים, ולכן אין לי

ביקורת ועיני לא צרה בכל מה שהוקם בכל מקום, במצפה-רמון או בירווזם. כולם חברים

טובים שלי, כולם אוכלוסיה של עולים הרשים שבאו למדינה לפני שלושים שנה והקימו את

ערי הפיתווז, הקימו מפעל לתפארת, אבל אני הושב שצריכה להיות ראיה כללית ולא רק

לסתום פיות או להרגיע אנשים.

רשמתי לי ששה יזמים שביקרו בשנה האחרונה בדימונה. הזמנתי אותם, אירחתי

אותם, הם יצאו מתפעלים מהעיר והגישו אותנו למרכז ההשקעות. אבל משם אין שום דבר.

י. פורר;

מתי זה היה?

א. הללי;

לפני שנה ושלושה חודשים. אלה היו בקשות למפעל טפטפות, מפעל ישראדן, אסמי

לתעשיות, מיחזור מתכות.

א. שוסטק;

לא אישרו את הבקשות?

א. הללי;

שום דבר לא אושר ולא קיבלתי גם תשובה מה הסיבות. הנושא בטיפול ואני ממתין.

לא אצא בכותרות, לא אקטר ולא אתן את התענוג למישהו לומר שבדימונה

מסכנים. בדימונה טוב, יותר טוב מאשר בירושלים ובתל-אביב, אבל אנחנו דומים לאדם

בקומה השביעית מצבו עדיין בסדר, אבל מה יקרה כשיגיע לקרקע?

אני לא רוצה להגיע למצב הזה, והשאלה הנשאלת; למה מחכים שנגיע לקרקע? אצטער אם

יבוא יום שאגיע למסקנה שאין עם מי לדבר.

יש הרבה מה לעשות בשביל לבלום את האבטלה ולמנוע אותה עד אשר יתגשמו כל

התכניות הגדולות והיפות - אני מאמין בהן ואני אופטימי - של גיוס העם היהודי, של

גיוס השקעות לערי פיתוח וגיוס טכנולוגיות והעברת תעשיות. אני מאמין בתכניות

האלה, אבל אפשר לעשות דברים כדי לבלום את האבטלה. יש מספר הצעות שאציע לשר בעוד

כמה ימים ואני מאמין שהן יתנו תשובת ביניים למה שקורה. לדעתי לא צריך להיכנס

מהר מאד לפאניקה כששני אנשים צועקים, כי אפשר ששלושים וחמישה ראשי ערים יצעקו,

ואז מה? אני, למשל, שקט נוכח העובדה שבירוחם הוקם מפעל, כי כל העובדים יהיו

מדימונה. לא יהיו פועלים מירוחם.

רוב העובדים שפגשתי ב"אגיס" היו מדימונה.

א. הללי;

כך גם לגבי המפעל בבאר-שבע. אני מודאג שיש אצלי מיתקנים ומבנים לא מנוצלים.

עומד אצלי המבנה של "פריקשן", עם מינחת תעופה, והוא לא מנוצל. כנראה שאין מקום

פחות חשוב מדימונה. אני יודע שלפעמים הולכים להקים מפעל במקום מסויים, אבל אין

שם ידיים עובדות. בדימונה יש ידיים עובדות, יש תשתית, ואין תעשיה. בדימונה לא

הוקם שום מפעל. מדובר במסמך על מפעלים שאושרו בדימונה. אני לא יודע עליהם.



י. פורר;

אושרו.

א. הללי;

לא ידוע לי.

אני אומר: לא באתי בטענות לאף אחד. לא אלך להתלונן לאף אחד, אפעל בדרך שלי,

אפגש עם השר, אשמע את ההצעות שלו, אציע את ההצעות שלי ואני מקווה שנמצא את

הפתרונות. אבל צריכה להיות ראיה אזורית לאומית ולא לכבות שריפות בישוב כזה או

אחר. אני לא מחפש כדורי הרגעה לציבור שלנו, אני מחפש פתרון אזורי. מפעל בימ המלח

טוב גם לדימונה. מפעל בירוחם גם כן טוב לדימונה. המפעל לא צריך להיות דו וקה בחצר

שלי.

אני מצטער שהחברים שלי לא באו. הם אולי עייפו מכל הפורומים והדיונים. אנחנו

מוטרדים מאד בבעי ות של קשיים תקציבים בהרבה תחומים ויש עייפות מסויימת מכל

המיפגשים.

אומר שוב; אפשר לעשות דברים קטנים כדי לבלום את האבטלה לתקופת ביניים. יש

לי הצעות אופרטיביות שאציע לשר, וצריך לחשוב על ניצול נכון וטוב של כל התשתית

הקיימת. מדינת ישראל עניה, צריך לנצל את הקיים בצורה נכונה, ואני מאמין שזה יתן

פתרון. עובדתית ירד הנגב - כולל באר-שבע - במספר האוכלוסין שלו. אינני מדבד על

דימונה - בדימונה, תודה לאל, נסתדר - אני מדבר מבחינה אזורית כללית, וחשוב שנדע

זאת.

א. פרץ;

אציין מספר נקודות שמשפיעות על המצב בשדרות, בוודאי גם על המצב בעיירות

פיתוח אחרות; אנחנו צפויים לכניסה של שנת התקציב החדשה וההחלטות לגבי קיצוצים

בתקציבי המשרדים השונים ישפיעו באופן מיידי על יצירת מעגל גדול של מובטלים

נוספים בעיירות הפיתוח. בשדרות, למשל, יש מספר גדול מאד של מועסקים בחברת

לפידות. אינני יודע מה תהיה ההחלטה לגבי פיטוריהם של כ-150 עובדים בשדרות

שעובדים בלפידות אחרי שכבר פוטרו 100 עובדים. ההחלטות לגבי הקיצוצים ברשויות

המקומיות יביאו לשדרות עוד 50 מובטלים. מאחר ורוב התעשיה בשדרות נמצאת או בתחום

מפעלי שער-הנגב או בתחום המפעלים שנמצאים בתוך הקיבוצים, הרי שהמצב בחקלאות

משפיע באופן מיידי על מצב האבטלה בתוך שדרות - מפעל תפוד, ששיווק לדרום אפריקה

ואנגליה, נקלע לקשיים בגלל שערי המטבע שם - כר שאנחנו צפויים לפיטורים של 150

עובדים נ וספים בשער-הנגב ובקיבוצי הסביבה. באזור כמו שלנו, בתקופה כזאת, חרבה

עובדים עוסקים בעבודות עונתיות. יש להנ יח שתור שלושה-ארבעה חודשים יסתיימו רוב

העבודות העונתיות ואז קיימת הדאגה שגם מי שמועסק היום יכנס למעגל המובטלים בעוד

זמן קצר.

בשנה האחרונה התמודדנו עם נושא מאד חשוב: הרבה מובטלים יצאו להכשרות

מקצועיות שנעשות בכל מרחב הנגב, אבל הכשרות מקצועיות אלה ייגמרו בעור שלושה-ששה

הודשים וייצאו מהן בין 60 ל-100 אנשים שגם הם יחזרו למעגל המובטלים.

אנחנו נמצאים היום בשיעור אבטלה של 15%, כאשר חלק גדול מן המובטלים לא

מגיעים ללשכות התעסוקה. כשאני מרבר על 15%, אני מרבר על כאלה שרשומים בשירות

התעסוקה. בשנה האחרונה היתה עליה של 112% במספר מקבלי דמי אבטלה. אני מעריר שפרט

ל-420 אנשים שרשומים בשירות התעסוקה יש כ-00ו נוספים שלא מגיעים לשירות התעסוקה,

כי הם לא רואים בה כתובת ומנסים לפתור את רגעיות בעצמם. אלה בחורים טובים

שמתמודדים לבד עם הבעיה שלהם ואז או שהם מצליחים לפתור אותה בשדרות או שהם

עוזבים את הישוב. אנחנו קולטים השנה 200 חיילים משוחררים, מתוכם אנחנו מעריכים

ש-80 עד 100 יצטרפו למעגל הסטודנטים, ו-100 נוספים יצטרפו למעגל המובטלים. בסר

הכל עד סוף שנת 1985, במידה שלא יבוצעו פעולות מיידיות, נגיע ל-1,000 מובטלים

שיהוו קרוב ל-40%-50% מן המועסקים בישוב.

ו



אנחנו נמצאים באזור שהוא קרוב מאד לשטחים ויש לזה השפעה מיידית על רמת

ההכנסה, מאחר שבעבר לא היו כללים מחייבים למפעלים שהוקמו באזורי הפיתוח. היום,

במועצה המקומית, אנחנו מנסים להחתים את המפעלים על מסמך שלא יקלטו עובדים מחוץ

לשדרות לפני שיש אישור סופי שאי אפשר למצוא עובד בשדרות.

אם יש למישהו מחשבה שהאנשים שלנ ו בוחלים בעבודה כלשהי אני יכול לומר לו

שהמושג הזה לא קיים. לפני שבוע, בגלל מצב האבטלה, הגיעו להסדר עם הנהלת עוף-קור,

משחטה, בדבר עשרה בחורים שיחליפו את הקבלן הערבי שעבד בתחנה לפיזור המלח על

העופות, עבודה שתמיד אף אחד לא רצה לעשות.

אבל אם מצפים שמישהו יעבוד בעבודה כזאת וישלמו לו 110 אלף שקל - את זה לא נוכל

לדרוש. אורי בר-און היהת אתי במפעל וולף בשדרות, מפעל לייצור נייר רציף, מפעל

יפה שיש לו נתונים לייצר - מולו עומד מפעל שמייצר אותו מוצר, נייר רציף למחשבים,

שהוא בבעלות משותפת של משקיעים פרטיים וכור - והמשכורות בתעשיות וולף הן של 50

אלף ו-60 אלף שקל. הראינו את התלושים לבר-און.

היו"ר א. נמיר;

הם מכחישים זאת, הם מדברים על 200 אלף שקל לחודש.

א. פרץ;

עוזר השר היה וראה. יש להם עובד ארחי או שניים שמקבל 200 אלף שקל.

היו"ר א. נמיר;

80% מן העובדים זמניים.

א. פרץ;

הקירבה לשטחים משפיעה באופן מיידי על רמת ההכנסה, כי ברור למעסיקים שהם

מסוגלים למצוא כוח עבודה תחליפי.

אחרי שהופשר הכסף הראשון ממשרד האוצר וקיבלנו הודעה שחלק גדול מן המפעלים

שנמצאים בשדרות יקבלו עדיפות ומשרד התעשיה והמסחר יתן להם את הכסף שהוא חייב

להם, התקשרתי עם משרד התעשיה והמסחר ושאלתי איך מבטיחים שהכסף שהמשרד חייב

למפעלים - מליון דולר - ינתן להם תמורת זה שיקבלו עובדים. אמרו לי שאין שום דרך

משפטית אלא להיכנס איתם למשא ומתן.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

טוב שהעלית את הנושא, כי ברור שיש דרך אם אתה מחתים אותו על חוזה מיוחד.

היו"ר א. נמיר;

את המשקיע?

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

כן.



היו"ר א. נמיר;

הזדעזענו ממה שראינו במפעלי וולף, אבל אמרו לי שזה משקיע מברזיל, ציוני

טוב, יהודי טוב, שלא קיבל אף סיוע מן המדינה ולכן הוא לא חייב למדינה שום דבר,

ואם זה יימשך כך הוא יעזוב.

א. בר-און;

זה מפעל יוזיד במינו.

היו"ר א. נמיר;

אבל זו בושה מבחינתנו שקיים מפעל עם שכר כזה.

ביקרנו במאות מפעלים ולא ראינו אחד דומה לו.

היו"ר א. נמיר;

אבל מפעל בשכר כזה לא צריך להתקיים.

וולף לא קיבל מאתנו כלום.

א. פרץ;

אנחנו שומעים על איתותים טובים מאד ממשרד התעשיה והמסחר באשר לכוונות להקים

מפעלים באופי שונה ובתפיסה אחרת אלא ברור שזה עניו של תשובות לסווח הרחוק. לעומת

זה, אתמול ישבנו עם מפעל שעדיין לא אושר, מפעל אל-אופ, שרוצה להעביר חלק מן

התעשיה שלו מנס-ציונה לשדרות. הוא אומר שבתהליך של שנה הוא יקלוט 24 עובדים.

מפעל רשף בשדרות, שאושר יקלוט בטווח השנה הקרובה - אם הכל יהיה בסדר - 10

עובדים. אלה שני מפעלים שנוזשבים למפעלים עתירי יידע, עם מוצר שיש לו הרבה מאד

סיכויים להתפתחות. אנחנו נמצאים במשא ומתן עם תע"ש להעברת המפעל ממחסום ארז

לשדרות. הוא מבטיח שאם הכל יהיה בסדר הוא יהיה מסוגל לקלוט 60 עובדים בטווח ששח

חודשים. פרט לשלושה מפעלים אלה שאולי יתנו פתרון ל-100-80 עובדים בטווח של שנה

יש תכנית גדולה של מוטורולה. זו תכנית שאם היא תקום תפתור את בעיות האזור, גם

של נתיבת ואופקים במידה רבה, אבל זו תכנית לטווח רחוק יותר.

הצענו בזמנו למנכ"ל משרד התעשיה והמסחר להקים חברה שתתחיל להעביר מפעלים

שנמצאים בישובים במרכז הארץ לשדרות. יזמים מוכנים להשקיע 2 מליון דולר בהקמת

וזברה זו. קיבלנו גיבוי מצויין מן המנכ"ל, הוא היפנה אותנו לבנק לפיתוח התעשיה

והנהלת הבנק הבטיחה לבקר בישוב ולנסות למצוא מקורות מימון להגברה זו.

בסיכומו של דבר,אנחנו צפויים לאיזו שהיא התפרקות, כי לא נוכל יותר להחזיק

מעמד ולהרגיע את התושבים שהכל יהיה בסדר. הדבר הבסיסי הוא למצוא מקום עבודה,

ואת זה אנחנו חייבים להעניק לתושבי המדינה באשר הם. הגענו בשדרות למצב שאם אשה

רוצה לצא לעבודת נקיון כדי לסייע בפרנסת המשפחה, איננו יכולים לתת לה אפילו את

התשובה הזאת. והגענו אף למצב שאנחנו מתנגדים לשירות העצמי של תלמידי בתי הספר,



לפי החלטת משרד החינוך והתרבות, מתוך השיקול שנצטרך לפטר פועלות נקיון.

אנחנו רוצים שילדינו יהיו בדיוק כמו כל ילדי מדינת ישראל, שיהיו שותפים

לשירות העצמי, כשמגמת מערכת החינוך היא לשתף את תלמידי בתי הספר בארץ

בנקיון הכיתות, על מנת לתת לזה מימד חינוכי ולתרום לכלכלת המדינה, אבל

אנחנו מתנגדים לזה באופן הברור ביותר בגלל הצורך לפטר פועלות נקיון,

למקום שנמצ.א במרחק נסיעה של 20 דקות מקרית-גת מביאים כל יום

אוטובוסים עם 2,500 פועלים מיהודה וחבל עזה.

היו"ד א. נמיר;

אתה מתכוון לפולגת.

גם אצלם תהיה תסיסה נוראה אם לא ניתן להם מקומות עבודה"

א. פרץ;

בפולגת מועסקים עובדים, כולם משדרות.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

אני מדבר על קרית -גת.

למפעל יש שלוחה בשדרות והוא הודיע לנו שבקרוב הוא מפטר חלק מן

העובדים-

שמעתי את שני החלקים של סקירת השר והיה איזה שהוא פער בין שני

החלקים, כאשר החלק הראשון היה לא מובן, לא מעשי, לא ענייני, וחבל.

שר התעשיה והמסחר, כשמעירים אותו בלילה, צריך לדעת איפה השקיעו, איפה

לא השקיעו, איפה עומדים להשקיע. ישבנו עם שר הבריאות, גם הוא לא הרבה

זמן בתפקיד, אבל בכל בעיה שהתעוררה ביחס לבית-חולים כלשהו הוא מיד ידע

להשיב מה המצב בכל מקום. יכול להיות שהשקעות בתעשיה ובפיתוח, אהרי

ההקפאה, זה דבר יותר מסובך - אין לי ענין בהתנצחות על נושא זה - אבל

מה ששמענו מעיד במקצת לא על כישוריו של השר, אלא על מצב של בלבול ואבדן

דרך, והלוואי ואטעה.

אדוני השר, כולם מתנבאים שבקרוב נעמוד בפני מצב של למעלה מ-100 אלף

מובטלים, ויש כאלה המרחיקים לכת ומדברים על 150 אלף מובטלים. אנחנו לא

רק מסיירים, אנחנו גם מביאים הנה; משלחות ואנחנו שומעים באופן בלתי פוסק

זעקת שבר,ולכן השאלה איפה השקיעו ואיפה עומדים להשקיע היא שאלה השובת-

אבל זו לא השאלה היחידה, יש גם שאלת המחירים. משרד התעשיה והמסחר

שותף בקביעת המחירים, לא רק המחירים של מצרכים מסובסדים אלא גם מחירים

של מוצרי תעשיה. האמנם יש מדיניות בנושא הזה או שזו שליפה מן המותן?

אנחנו שומעים על פסי ייצור שנסגרים. אני מקבלת את התיזה שלך, אדוני

השר, זו תיזה נכונה. שלא צריך ללכת מקיצוניות לקיצוניות וללכת רק למפעלים



אבל בינתיים, במפעלים, נסגרים פסי ייצור ונגרמה אבטלה- האבטלה

לא באה מן השירותים, היא באה מן הייצור. יכול להיות שהיו ב"אתא"

השקעות מיותרות, יכול להיות שאותו הדבר קרה במנועי בית-שמש, אבל

העובדה היא שמשם נפלטים. אני לא יכולה לתת היום את התשובה מה לעשות

עם "אתא", כשיש שם תור כזה, וגם לא מה לעשות במנועי בית-שמש, אבל

משרד התעשיה והמסחר צריך לתת את התשובה לאותם פועלים שנפלטים ואין להם

לאן ללכת. אם תהיינה כל אותן ולהשקעות שדיברת עליה? - ואני מקווה שהן

תהיינה - אז אולי בעוד חמש שנים יהיה לאותם פועלים ותיקים לאן ללכת,

אבל בעוד המש שנים, כשהם כבר יילכו עם מקל או יינשאו על אלונקה, לא

יקבלו אותם לעבודה. המצב היום אינו כזה שבמקום מה שנסגר נפתח דבר חדש-

עם כל ההבנה ומתן העדיפות לערי הפיתות חיינו בגן עדן של כסילים.

אמרנו שערי הפיתוח הן בסדר עדיפות ראשון כי שם יש מוקדי אבטלה, אבל

"הארגז", "מרכבים", חיפה והמפרץ. אלה

לא ערי פיתוח. אנחנו בתוך הגל הזה שעובר עלינו, אני מקווה שהגל הזה

יעבור ונראה את האור בקצה המנהרה, אבל עכשיו את האור הזה אינני- רואה.

אם יבוא מישהו מכרמיאל, משדרות, מדימונה, מירוחם ויאמר שהוא רואה את

האור בקצה המנהרה אשמח מאד, אבל עדיין לא שמענו את זה מאף אחד-

י. פרץ;

שמעת את זה היום מהשר.

אבל לא מהמקומות עצמם. אני- מעריכה את העובדה שהשר חי עם חזון,

אבל בינתיים בני אדם צריכים להתפרנס.

י. פרץ;

בירוחם הוא לא דיבר על חזון.

ח. גרוסמן;

נכון שאנחנו שומעים רק כשיש צרות,וכשיש תקווה של ממש לא באים

אלינו, אבל בינתיים ובל התצפיות אומרות שהאבטלה לא עומדת לרדת אלא להיפך-

שמעתי זאת גם ממזכיר ההסתדרות ישראל קיסר.

היו"ר א. נמיר;

שמענו זאת גם משר העבודה והרווחה קצב,

ח. גרוסמן;

ואני מוכרחה לומר דבר נוסף, אם כי הוא לא שייך למשרד החעשיה

והמסחר, אבל זו אותה ממשלה; באותו זמן שהמצב במשק הולך ומחמיר אנחנו

הולכים על קיצוצים באותם מקומות שצריכים לטפל במצוקה, כמו דמי אבטלה,

שירות התעסוקה - בכל המערכת הסוציאלית שמנסה לאחות קרעים כשיש קרעים.

נותנים מכה; אנושה למערכת הסוציאלית, כאשר האמת היא פשוטה: ברגע שיש

מצוקה צריך יותר שירותים סוציאליים.

אולי הקיצוצים שמקצצים בשירותים לא שייכים למשרד התעשיה והמסחר,

אבל במידה מסויימת הם שייכים; בענין הסובסידיות - שייכים, בעניו המחירים -

שייכים. כל מדיניות המחירים פוגעת גם בתעשיה. אני לא יודעת אם זה לפי-

שיקול דעת, אם זה לפי תכנון, מתוך זה שלוקחים בחשבון מה יקרה לאותו ענף.

אני יכולה להבין שחלק מראשי הרשויות המקומיות התעייפו באיזה שהוא

מקום והם לא באים, משום שמדברים ומדברים, הבעיות קשות ובסופו של דבי

הם אלה שמתמודדים איתן.

אני אומרת לחברי הכנסת דווקה: אל נשלה את עצמנו. אם נקבל את

התקציב כנתון - ורוצים שנקבל כנתון את התקציב שהוגש לנו - הרי שבתקציב

הזה יש קיצוצים לכל אורך הדרך, ואמיר פרץ נגע רק בקצה המזלג. כל מי

שלוקח את תקציבי המשרדים ורואה; את השוטף ואת הפיתוח יודע מה זה

אומר מבחינת התעסוקה, יודע שגם במשרדים אחרים יש כבר הנחה של 8% אבטלה-

הנחה כזאת יכולה להיות מאד מאד תיאורתית, כי יכול להיות שהעיגול יהיה

הרבה יותר גדול.

שיש תקציב אחד ויש תקציב שני ויש תקציב

שלישי - אנחנו לא מתרגשים רק מן התקציב הראשון - ולכן השאלה היא איזה

כלי- יהיה בידי הוועדה לעקוב אחר ההתפתחויות ולהיות לעזר בנושאים האלה,

כי תפקידנו להיות לעזי בנושאים האלה להשקעות פיתוח, לצמיחה-

היתה עובדה במליאת הכנסת שהסתייגות שבאה מן האופוזיציה בנושא

של חקציב ההשקעות בתקציב הנוסף, שהוגש יתד עם התקציב לשנה הבאה,

התקבלה. הצבענו עבור ההסתייגות של חבר-הכנסת שפט בנושא ההשקעות, הסתייגות

זו התקבלה ונוסף סכום מסויים לתקציב ההשקעות בתקציב הנוסף-

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

20 מליון דולר.

עצם העובדה שהכנסת הצביעה להגדיל את התקציב עדיין לא מתייבת את

משיד האוצר להוציא אותו, זו כאילו הרשאה להתחייב, אבל אני שואלת שאל;

מה עושה משרד התעשיה והמסחר בענין זה? האם הוא מטפל בתכניות

שקודם הוקפאו ואפשר להפעיל אותן בתקציב זה? לכאורה הסכומים האלה נראים

קטנים בסך כל גודל התקציב, אבל הם יכולים לקדם כמה מן הנושאים שיאשי

הרשויות המקומיות העלו אותם והם כבר בצנרת- על זה הוועדה צריכה לקבל

מה נעשה בהגדלת תקציב ההשקעות שאושר על ידי הכנסת? אהדת אין

טעם לדיונים בוועדות הכנסת-

אני מציעה, קונקרטית, שאחרי תקופה מסויימת נקיים שוב ישיבה, כי

אנחנו צריכים לשמור ולראות מה קורה. יכול להיות שחלק מראשי הרשויות

המקומי-ות יבינו שיש איזה טעם בהתערבותה של הכנסת.

אני לא יודע איך להגדיר את דברי השר - אם זו אופטימיות סבירה או

זהירה - אבל יש לי הרושם, והוא לא מוטעה, שמדי פעם בפעם, במחזוריות,

אנחנו באים לדון בכיבוי שריפות- לכל שר יש הדרך שלו לעבודה, לכל שי

יש את הסיסמה שלו ואולי גם את האמת שלו בנושא אזויי הפיתוח - היום

שמענו שבני עיייות הפיתוח מהווים את השלד של צה"ל - אבל הנושא של אזויי

הפיתוח לא עלה אתמול והיום, הוא עולה כל שלוש-אלבע שנים ואז אנחנו מגיעים

לאותן שאלות שנשאל היום ששאלנו לפני איבע שנים ושש שנים ותשע שנים.

הדברים לא משתנים.

אני לא יודע אם בתכנון יש גם חלוקה פרופורציונלית של תעשיית

הטכסטיל שהיא לא תהיה רק באזורי הפיתות. אני מסכים שתעשיית מזון צריכה

להיות, השאלה - איפה, ואיך מחלקים אותה? האם היא תהיה צמודה יק לאותם

אזורים. או שתהיה גם בעיים הגדולות, בפיופויציה לאוכלוסיה שלהן?



כשהייתי ראש העיר דימונה לפני שתים-עשרה שנים נשאלתי: למה

אי אפשר להעביר עובדים מעיר לעיר כדי לעבוד? גם השר בר-לב, כשהיה

למה אחה לא יכול להסיע עובדים? שאלה

זו קוממה אותי. מדינת ישראל הקימה ערים, היא מתפארת בערים האלה ואנחנו

חייבים לדאוג להן. אם צריך להעביר עובדים מעיי לעיר, בשביל מה

צריך אח העיר שמעבירים ממנה עובדים? אולי היא מיותרת? לו שר החעשיה

והמסחר היה אומר לי שפועלים צריכים לנסוע משדרות לקרית-גת לעבודה

כן, אבל להסיע אותם כדי שיעבדו בטכסטיל?

אני לא תושב שאלה הם פתרונות.

מדברים על הרחבת הפיתוח בטכסטיל. ניקח את כיתן-דימונה: לפי מה

שנמסר לנו על ידי מרכז ההשקעות, על ידי המשרד, לא מתכוונים שם לתוספת

כוח אדם אלא לתוספת ציוד והתאמתו לצרכים החדשים. זאת אומרת שתהיה

פליטה של כוח אדם, וכך הוסבר לנו היום אני שומע את השר אומר שאם

נחליף צייד במפעלי הטכסטיל זו תוספת של 2,500 עובדים.

המפעלים המתוחכמים שראינו עובדים על מעט מאד עובדים,

זו כל תשלובת כיתן - בנצרת, בבית-שאן - לא רק בדימונה. חידוש

ציוד והתאמתו לעידן הטכנולוגי פירושו פליטה של עובדים.

יש לציין שאילולא ההשקעה בציוד היו המפעלים נקלעים לקשיים כמו

"אתא".

נכון, אבל אנחנו לא ועדת הכלכלה של הכנסת, אנחנו ועדת העבודה

והרוותה ואנחנו מדברים עכשיו על אבטלה.

אני מוכן לקבל את העובדות שמטר מנכ"ל המשדד, שנוספו בשנים

האחרונות 159 מפעלים בנגב, אבל אם אני יוצא מהנחה זו אני מבין

שהאוכלרסיה היתה צריכה לגדול, או לפחות להישאר, ואילו כל הסטטיסטיקות

של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעות על כך שכל הצעירים שהיו אמורים

לחזור ולהיות מועסקים באותם מפעלים חדשים אינם בנמצא. יש נסיגה באזור

הדרום, באזור הנגב- האוכלוסיה שיצאה בשניט האחרונות רבה; מזו שנכנסה

כולל הילודה. אז איפה האנשים?. המספרים לא מסתדרים אצלי.

אני דוצה לשאול שאלה שאני שואל מדי פעם: האם לא הגיע הזמן לבחון

מחדש את דדכי הפתרון לגבי ערי הפיתוח? במקום לטפל בכל ערי הפיתוח

בבח אחת, לקחת שתיים-שלוש ערים בשנה, לא הרבה, לבנות אותן מחדש בצורה

נכונה, והאחרות יכולות לחכות. נלך לפי סדר עדיפות מסויים, נלך לאט

לאט ונבנה את הדברים מחדש במקום לכבות שריפות. אולי זה עדיף? אולי

צריו לחשוב בכיוון זה? ואז התשובה יכולה להיות מורכבת משני המגזרים

גם תעשיות עתירות יידע וגם תעשיות שמספקות את הצרכים

של המשק - מזון וטכסטיל - שיתחלקו בצורה נכונה.

אני שם לב שגם עמיתי דאשי ערי הפיתוח וגם חברי כנסת אחרים

מתמקדים בנושא התעסוקה בעיקר. אני דוצה להדגיש שתעסוקה לבד איננה הבעיה

של ערי הפיתוח, וגם הפתרון לתעסוקה איננו בהקמת מפעלים בלבד. מנסיוני



כאחד שלקח עיר פיתוח במצב קטסטרופלי והביא אותה למצב אחר אני יכול

לומר שמעגל הקסמים מורכב משלושה חלקים: שיכון, חינוך ותעסוקה. בלי

פתרון טוב של שיכון, חינוך ואיכות חיים גבוהה כל פתרון של תעסוקה

הוא בלתי אפשרי.

במה אתה יכול לשכנע יזם לבוא לעיר פיתוח עם התעשיה שלו, בעיקר

כשמדברים על תעשיות מתקדמות? אם היזם לא יהיה בטוח שיש לו במקום כוח

עבודה, הוא לא יבוא, וכדי להבטיח כוח עבודה באותו מקום אחה חייב

לפתח במקום חינוך טכנולוגי, לצערי, רמת החינוך הטכנולוגי במדינת ישראל

מפגרת, החינוך הטכנולוגי מכשיר ברמה של עובדי מתכת דרגה ז'. בשאילתה

שלי למשרד החינוך והתרבות בדבי הקצבה למגמות לחינוך טכנולוגי בבתי-הספר

התיכוניים, כדי לפתוח מגמות מקצועיות יותר מתקדמות, הצבעתי על המצב

שבו מגמה טכנולוגית בבית-ספר תיכון עולה 100 אלף דולר, בשעה שמשרד

החינוך והתרבות מקציב רק 1,000 דולר, התשובה לשאילתה זו היתה: אם

אין כסף, תסגרו,. צריך לפתור את בעיית החינוך הטכנולוגי ולהשקיע את

המכסימום, יש דרכים לפתרון הבעיה,

כנ"ל בשיכון, פעם אחת אני רוצה לשמוע איזה הגיון יש במדינת ישראל

לתבוע עבור מגרש בדימונה, במסגרת התכנית "בנה ביתך", 12 אלף דולר,

ובשדרות - 8,000 דולר" מדוע האדמה הזאת כל כך יקרה? האם חסרה שממה

בסביבה? מתי מדען העובד בכור בדימונה יעבור לגור בדימונה? - כשיציעו

לו שם חינוך ושיכון יותר מאשר בבאר-שבע, אם אותי מדען יהיה בטוח

שבדימונה תהיה לו איכות חיים יותר טובה ורמת חינוך גבוהה לילדיו הוא

יבוא לגור שם, ואם הוא בא הוא יוצר תנועה, אני מעיד בפניכם;-כראש

עיר פיתוח, שתהליך זה התרחש אצלי בעיר במשך עשר השנים האחרונות ואנחנו

מובילים בכיוון הזה - שהשקעה כספית בתחום התעסוקה בלבד לא תביא לפתרון

בעיית ערי הפיתוח, צריך להפוך את הקערה על פיה,

אני שמח ששר התעשיה והמסחר נבחר לתפקידו זה, כי צריך לחדש את

ועדת השרים לערי הפיתוח ואתה צריך לעמוד בראש הוועדה הזאת כימים

ימימה, יש לך היכולת לשכנע את הממשלה ולהעמיד אותה על רגליה לגבי

ערי הפיתות, כמו שעשית לגבי יהודה ושומרון, צריך לרתום את הממשלה לגבי

ערי הפיתוח ולהפסיק את הביורוקרטיה הבלתי נסבלת שקיימת במשרדי הממשלה.

יש דרכים לפתרון לא קונבנציונלי.

1. אנחנו עומדים בפני קיזוז מה שהושב בערי

הפיתוח - הפטור בשכר הלימוד בבתי הספר התיכוניים -והטילו 10% מחדש,

היום זה 10%, מחר זה יכול להיות 20%, ומחרתיים - 30% , אסור לפגוע

בהישג זה, אסור לסגת אחורה, כי עיקר הנושרים מבתי הספר התיכוניים

יהיו שוב מערי הפיתוח.

ה יו"ר א, נמיר;

למה אתה נותן שהיטלים אלה יעברו?

הצעתי הצעה לסדר היום והיא עברה לוועדה הזאת. אני מציע לבטל

את ההחלטה הזאת מכל וכל.

2, בפתח עומדת גזרה חדשה וכבר נתקבלה החלטת ממשלה בדבר הקפאת

הבניה הציבורית לשנה. הצו נחתם על ידי שר הבינוי והשיכון ופירושה

של גזרה זו שלא תהיה בניה של שום מוסד ציבורי בשום מקום בארץ - אפילו

אם יש כסף לא ממשלתי - לתקופה של שנה.

מדובר על מרכז הארץ-



מ, שטרית;

הצו נחתם על ידי שר הבינוי והשיכון, ולערי הפיתוח זו גזרה. שם

צריך להיות גידול ולכן צריך לבטל את הגזרה הזאת. אני פונה לשר שידרוש

בממשלה שצו זה לא יחול על ערי הפיחות,

אתה מפנה את הבקשה למקום הלא נכון. תפנה לשר הבינוי והשיכון.

נקודה אחרונה - מענק אבטלה;: אני בין אלד. שגורסים שמענק אבטלה,

במתכונתו הנוכחית. הוא משחית ומוציא ממעגל העבודה. הצעתי: לחייב

כל אדם לעבוד בכל עבודה שתוצע לו כתנאי לקבלת מענק אבטלה, ואז מענק

האבטלה ינתן בהשלמה להכנסה קודמת. הדבר יביא למוטיבציה לעבודה במקום

המצב שקיים כיום, שהמענק מביא לבריחה ממעגל העבודה.

אני מצטער שלא יכולנו להביא שורה שלמה של מספרים שעניינו את

חברי הוועדה. זו לא תוצאה של בלבול ואבדן דרך ואי ידיעה מה אנחנו

צריכים לעשות, זו פשוט תקלה שלי בענין הזה, וכל המספרים יובאו לחברי

הוועדה.

לגבי הנושא שהוזכר כאן - שמדברים ומדברים. נכון, מדברים, מדברים

ובסופו של דבר הדברים גם קורים. לפני שבועיים הייתי באזור שגב בפתיחה

מפעל לשם, מפעל של רפא"ל- בזמנו הקמתי שם את מצפה מרווה, וכשהייתי

שר הבטחון אישרתי את העברת המפעל לשם. הענין לקח מספר שנים, אבל

הנה באתי וראיתי שם מפעל שמעסיק בבר עכשיו 500 עובדים, ויעסיק, עד

סוף השנה הבאה, 1,500 עובדים. זה מפעל שנוהן תעסוקה לישובים מסביב:

ועוסק בנושאים מן המתוחכמים ביותר שיש. כל דבר מסוג זה צריך לעבוד

שלב של התתלה, אבל ברגע שהנושא מתחיל ומקבל את הדחיפה והטיפול המתאים,

הדברים זזים. זה לוקח זמן, אבל זזים. אני, בכל מקרה, מתכוון לוודא

שהדברים יזוזו באותם מפעלים שאצליח לגייס את המשאבים להקמתם ואת

המשקיעים. כל דבר מתחיל, הרבה דברים התחילו והרבה דברים גם הצליחו

והגיעו בהם להישגים עצומים.

הגישה הבסיסית שלי אומרת שצריכה

להיות תעסוקה בישוב עצמו, כי הרי יש לנו ענין בהגדלת מספר האוכלוסין

ופריסתם בכל רחבי ארץ-ישראל ולכן יש ענין שיהיו יותר מפעלים בירוחם,

בדימונה, בבאר-שבע, בשדרות ובמקומות אחרים, אבל אי אפשר להתעלם

ממצב נתון" לא סקרתי בפניכם הכל, אבל לפני ימים אחדים הוצגה לפני-

תכנית פיתוח של מפעלי כי"ל. מדובד בתכנית חמש-שנתית, בהשקעה של

מליארד דולר. אתמול קיימתי דיון עם מי שנקבע לתאם אה העבודה בנושא

ההשקעות והגענו למסקנה שיש למכוד חלק מכי"ל בדי להגיע להשקעה. כאשר

כל התמורה תושקע בהרחבת מפעלים. מדובר לא-רק בהרחבת מפעלים אלא גם

בתיחכום והגדלת הייצוא בהיקף נרחב, והכל בקרבת מקום. מדובר בנסיעה

קצרה מאד, וצריך להתייחס לנושאים האלה כאילו מדובר בתעסוקה במקום.

אני לא יכול לקבל את הגישה האומרת שלמפעל בקרבת מקום הולכים רק

אם סוג התעסוקה שם יותר מענין, באופן רגיל, לו הכל היה תקין, הייתי

מקבל זאת, אבל במצב תעסוקה כמו היום, כשאמיר פרץ אומר שממשיכים

להחזיק נשים עובדות בבתי-הספר - למרות הענין החינוכי שהתלמידים

יעשו זאת בעצמם - ובמצב שקיים במפעלים באזוריים אין מנוס אלא

להעביר עובדים, שיסעו עשרים דקות גם לקרית-גת. אם יש בעיה. אני רוצה

לסייע בנושא הזה. אין שום סיבה שיביאו שיירות של אוטובוסים מחברון

ולא יתנו תעסוקה לאנשי הסביבה.





מה שהציע חבר-הכנסת שטרית לגבי מענק האבטלה אינו בתחומי, יכול

להיות שיש משהו במה שהוא אומר - תציעו. אני אומר דבר אחד: אי אפשר

שבמקום אחד יהיה מצב כמו שחיאו אמיר פרץ, ובמרחק עשרים דקות נסיעה

יהיה מחסור בידיים עובדות ויביאו פועלים ממקומות רחוקים. עם זאת

הממשלה צריכה להשתמש בכוח שיש לה ולכפות על מפעלים שמקבלים סיוע

מן הממשלה, אם בהקמה ואם ברכישת מוצרים, אם שמעתי על מפעל וולף שמעסיק

אנשים בתנאי בושה ואם המפעל הזה מוכר אח תוצרתו לגוף ממשלחי, אני

נוטל על עצמי לבוא לאותו גוף רוכש ולומר לו: אל תקנו, או תעמידו

תנאים בנושא הזה. אני חושב שבתחום זה אנחנו צריכים להטיל את כל הכוחות

שיש לנו,

אני לא חושב שטכסטיל יהיה רק באזורי הפיתוח, אבל כשפנה אלי

אהרן דברת לפני שלושה-ארבעה חודשים, אחרי שהצליח לעשות פריצה לשוק

האמריקאי וקיבל הזמנה ליצוא בהיקף של 15 מליון דולר, אמרתי לו, ודה

תתחיל לעבוד, מבחינתנו זו לא היתה רק תוספת אלא

תתחיל לעבוד. והם עשו זאת.

לגבי הפער בין הבאת ציוד חדיש, מצד אחד, והמספרים של הגדלת

ציוד חדיש הוא תנאי בסיסי של בעיית הטכסטיל,

אמרתי שבמכונות החדישות אפשר להגיע ל-100 אלף דולר יצוא לעובד,

שמעתי על מכונות חדישות שבהן הגיעו ל-025 אלף דולר לעובד. כשאני

מדבר על מספרים בכוה. אדם, אני מדבר על מוצרים מעובדים יותר בתחום

הביגוד, ששם יש אפשרות גדולה להרחבה, וכמו שמצד אחד יהיה צמצום

מצד שני תהיה הרחבה.

אני אהיה שם בזמן הקרוב כדי לראות מה ניתן לעשות,

באותו מקרה שדיבר עליו ראש הרשות המקומית, עם אותם 30 אלף מטרים רבועים:

היתה שם בעיה של מפעל שפשט את הרגל. נסינו לענין לגבי המבנים האלה את

חברת מוטורולה, בהקשר למפעל גדול שהם חושבים להקים, נסינו ואנחנו

מנסים לענין בענין זה גם אחרים. עם זאת נבנה בצומת אורון, על ידכם,

פארק לתעשיה עתירת מדע. אני יכול לספר לך על מפעלים שאושרו - אם זה.

מפעל של ישראדן ותמר, לא מדובר בהרבה עובדים: במפעל אחד - 30 עובדים,

במפעל אחד - 10. ניתן לזה תנופה, שום דבר לא יכול להיפתר בבת אתת-

גם כשמביעים אופטימיות זה לא אומר שהענין יבוצע תוך חודש. אני לא

חושב שאם הדברים ירוצו תוך יותר זמן צריך לבוא באווירה של נהי ובכי.

צריך לעשות את הדברים, להתחיל בהם ואז הם יזוזו.

יש אפשרות להשקיע יותר בתעשיה והצגתי כמה דברים שאנחנו עושים

בתחום התקציב שלנו. אני לא רוצה להשמיע ביקורת על הממשלה, אבל בזמנו

הצעתי לממשלה; פעולה של קיצוץ במלאים. זה נושא אנכרוניסטי שנמשך מאז

מלחמת העצמאות והצעתי- לקצץ במה שמחזיקים בדלק, במזון ובגרעינים. בכסף

זה היה מגיע לקרוב לרבע מליארד דולר והוא היה צריך להיות מושקע בתעשיה,

אפשר היה להתחיל בזה לפני מספר חודשים - ראש הממשלה דיבר בענין זה

בכנס של ערי הפיתות בצפון ואני נתבקשתי לכנס את ראשי ערי הפיתוח

וזימנתי- אותם כדי להציג בפניהם איזה, מפעל ייעשה בישובים האלה - אבל

הדבר נפל בממשלה מסיבה שהיא יותר פוליטית. יש לי מגעים הדוקים בנושא

זה עם ראש הממשלה, שאומר שהדבר לא נפל, אבל הוא לא בוצע.

אינני- גורס שיטה שצריכים לחכות עם התחלת הגידול והצמיהה - שיטה

שהמשמעות הישירה שלה היא חוסר תעסוקה - עד להדברת האינפלציה. בתנאים

שלנו אין אפשרות לשיטה הזאת, אבל כדי שאפשר יהיה להשקיע בארץ צריך

שיקרו כמה דברים.

מה יעשו היבואנים?

נושא הסחר הוא חלק מן הכלכלה. אני יכול להצביע כאן על היקף

של 750 מליון דולר ביצוא בשנה החולפוז שהלך דרך אותן מערכות שקשורות

באגודות המסחר, גם מערכות שמייבאות. צריך לראות את התמונה גם של

המערכות הכלכליות. אנחנו לא חיים בחלל הריק, אנחנו קשורים מסכמים.

אנחנו צריכים להגן על עצמנו ככל שניתן, אבל יחד עם זה צריך להגן

על הצרכן המקומי כשזה מגיע לטיב המוצר ואיכות המוצר.

אשמח להיות אורח הוועדה לעתים מזומנות.

אני מוכרחה להודות, אדוני השר, שלא לישיבה הזאת התכוונו. אנחנו

לא נגד אופטימיות, אבל כך תולקה העבודה בין ועדות הכנסת שהוועדה הזאת,

העוסקת בנושא של עבודה, שומעת כל הזמן דברים מאד מאד עצובים, ביהוד

במה שקשור לאבטלה, וזה מקשה עלינו להיות אופטימיים הפער בין

האינפורמציה שמספקים לנו המשרדים לבין מה שקורה בשטה, באותם מוקדי

אבטלה, עם הכפילויות ועם הביורוקרטיה- - מביא אותנו כמעט לסף יאוש.

וכשביקשנו שתבוא לישיבת הוועדה וגם קבענו את המועד מראש היינו בטוחים

שהמשרד יבוא לכאן אם איזו שהיא פריסה של תכניה, של מדיניות, של הערכה.

אני מקבלת את מה שאמרת - והתנצלה על כך מיד בתחילת הישיבה - אבל אנחנו

מהי התשובה לדימונה, מהי

התשובה לשדרות, לכרמיאל, ומה מתוכנן לקראת ההערכה של שר העבודה והרווחה,

חברך לממשלה, שמדבר על תחזית כל כן קשה של אבטלה, והוא מדבר בעיקר

על ערי הפיתוח. והנה כל מה שאנחנו שומעים בישיבה היום הן הערות

כלליות. אנחנו יוצאים מן הישיבה, בפחות ממה שנכנסנו אליה.

לפעמים אני נכנסת למזנון הכנסת ואני רואה: ראשי הערים, במקום

לבוא לוועדות הכנסת - כי שום דבר לא קורה - מגיעים למסקנה שאם

יבואו למזנון הכנסת בשתדלנות אצל.שר זה או אחי, פקיד זה או אחי, הם

ישיגו יותר ממה שאנחנו משיגים בצורה מסודרת. אני בטוחה שאתה לא רוצה

לתת יד לזה,. זה לא מינהל, זה לא סדי, אני מוכרחה לציין שיורם בליזובסקי,

שעומד בראש מרכז ההשקעות, היה אולי מן המסייעים ביותר בדיונים שקיימנו

בנושא ערי הפיתות, וכשפנינו אליו וביקשנו שיירד לירוחם לראות מה קורה,

הוא ירד והוא עזר. אבל העובדים לא קובעים מדיניות, הקובעים והמחליטים

הם השרים והעובדים מבצעים את המדיניות.

אני מבקשת ממך, אדוני השר: אם נחוצים לך שבועיים-שלושה, ניתן לך -

אפילו בפגרה נקיים ישיבה על נושא זה - אבל תביאו לנו תכנית, אפילו

היא לא תוכל להיות מפורטת ומדוייקת איזה מפעל יקימו בכל מקום ומקום,

הלא גם אצלך ערי הפיתוח עומדות ראשונות על סדר היום. בין מה שאומרים

לנו כאן לבין מה שאנחנו שומעים אחרך כך במקומות ההבדל תהומי. עד

שהדברים יתבצעו, עד שהם יזוזו, - התושבים יעזבו. לשם מה הם

יהיו שם - עוד פעם כדי לעבוד בטכסטיל ובמזון?

ובאשר להכשרה המקצועית אנחנו חוזרים אליכם לאחר שבשבוע שעבר

היה כאן דיון גדול מאד על היערכות ההכשרה המקצועית לנושא האבטלה.

אנחנו לא ועדת הכלכלה ולא ועדת הכספים של הכנסת, אבל צריך להגיד את

מה שאני גורסת שנים, שכל ההכשרה המקצועית שבנו במערכת משרד החינוך

והתרבות בנו כתשובה לאוכלוסיית תלמידים תלשה ולא כתשובה לכוח האדם

העובד הדרוש במשק. אתם, כמשרד התעשיה והמסחר, צריכים להכין תשתית

שלכם בהתאם למה שאתם זקוקים בתעשיה, לכיוון שאליו התעשיה הולכת.

אני מקבלת את מה שאמרת, שאי אפשר ללכת רק למפעלים עתירי יידע, זה

יהיה טירוף אם יילכו רק לזה, אבל פן? לרמת ההשכלה הגבוהה ולרמת

ההשכלה הבינונית? לא משרד העבודה והרוותה ולא משרד החינוך והתרבות

יכינו את כוח האדם שדרוש לתעשיה, אתם צריכים להכין אותו.



י' פרץ;

צריך להעביר את האגף.

היו"ר א. נמיר;

מישהו צריך לומר מה המשק צריך בחמש-עשר השנים הבאות.

בישיבה שקיימנו על ההכשרה המקצועית היה כאן דוד ברודט ממשרדך

והוא פרש יריעה שהיתה מרתקת, אבל אנחנו החזרנו את הכדור אליכם, כי

מה נדרוש ממשרד העבודה והרווחה וממשרד החינוך והתרבות? כבר הכשירו

מספיק ספריות ופקידות שאין להן מה לעשות אחר כך.

אני בדרך כלל מוכן לקבל אחריות לכל, אבל אולי את יכולה להסביר

לי איך אני יכול להביא את משרד החינוך והתרבית לשנות את המדיניות

שלו בנושא של ההכשרה המקצועית? אולי צריך היה להביא את סגן ראש

הממשלה ושר החינוך והתרבות.

היו"ר א. נמיר;

אם למשרד התעשיה והמסחר לא תהיה הערכה לאיזה תעשיות הוא רוצה

ללכה בחמש-עשר השנים הבאות, אם לא תהיה לכם תכנית כזאת, אני לא

מעריכו? שמישהו יידע; באיזה דרישות לבוא למשרד החינוך והתרבות,

ד. ברודט;

יש תכנית.

היו"ר א. נמיר;

ביקשנו אתכם להביא את התכנית, וכשתובא התכנית נביא אח מי שצריך

ממשרד החינוך והתרבות,

אני חושבת שהדבר רציני ומהותי ולא הייתי מגחכת עליו, אתה ציינת

בדבריך, אדוני השר, שבירוחם י-ש 180 שלומדים ברמת השכלה גבוהה, לאן

הם יילכו לעבוד בירוחם אם לא תהיה איזו שהיא תכנית להקמת מפעלים?

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

הם יילכו למפעלי ים המלח, לפוספטים. יש.שורה שלמה של מפעלים

נוספים.

רמת חובב.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

אנחנו הולכים לפיתוח מאד רציני בכל נושא הברומידים, שמעלה את

כל הענין בכמה דרגות יותר גבוה. אם את שואלת אותי אם אפשר להקים

מפעל מתוחכם בירותם, אני אומר שמדובר במפעלים במרחק נסיעה של הצי

שעה מירוחם, וכך צריך לראות את זה,

מ. שטרית;

תבדוק את 180 הסטודנטים מירוחם. אם תמצא מתוכם 10 שלומדים מדעי

הטבע זה נס.

אם היית בא עם פריסה של הדברים האלה היינו יותר רגועים.

יש לנו כך וכך מפעלים שאושרו ונציג אותם. נציג את המפה של אזורי

התעשיה הקיימים ומה שיתוסף. המאבק על המשקיעים, על נפשם של המשקיעים

הוא מאבק קשה וארוך. אני לא מאמין בתכנית של הבאת קבוצת מליונרים

כזאת או אחרת, אני מאמין בשיטה שיש לבצע פעולת סריקה, לקיים מגעים

עם 50 משקיעים מתוך הנתה שאפשר למצוא מתוכם. אחר, שניים, חמישה. אם

רוצים שתהיינה השקעות הן צריכות להיעשות בצורה חופשית. אם את חושבת

שבמדינת ישראל צריך לכוון לתעשיה כזאת וכזאת זו תהיה טעות. צריך

לתת למי שמשקיע את התופש,

אבל בנושאים ממלכתיים צריך לכוון, את התעשיה הבטחונית אפשר לחייב

להעביר את התעשיות שלה למקומות מסויימים. למשקיעים תתנו מה שהם

רוצים, משקיעים אתם לא יכולים לחייב-

אנחנו מבקשים שהמשרד יכין את מה שניתן לומר. יכול להיות שכל

מה שישאר לנו לעשות הוא לברך על מה שיציגו בפנינו, אבל אנחנו רוצים

לדעת על מה מדרבר.

תודה. הישיבה נעולה,

(הישיבה ננעלה בשעה 13.50)