הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 58

מישיבה של וערה העבודה והרווחה ביום

ד' ו' באדר התשמ"ח - 27 בפברואר 1985. בשעה 9.00

חברי הוועדה: א' נמיר - היו"ר

שי ארבלי-אלמוזלינו

ח' גרוסמן

אי ורדיגר

מ' וחד

אי שוסטק

צ' צילקר - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

ב' חקלאי - מנכ"ל שרוח התעסוקה

ד' ברודט - ממונה על תכנון כלכלי, משרד התעשיה והמסו

י' רכלבסקי - מנהל אגף להכשרה מקצועית, עבודה ורווחה

י' הכט - אגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה והרווחה

די ארטוס - קצין תקציבים, משרד העבודה והרווחה

א' שלום - אגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה והרווחה

עי בן-ארי - לשכת הדובר, משרד העבודה והרווחה

ר' לוין - מרכז צוות פיתוח טכנולוגי, משרד החינוך

ד' מילגרוס - רכז עבודה ורווחה, משרד האוצר

ר' פרוכטמן - מנהל המחלקה לניהול תעשייתי, לשכת התאום

אי אגמי - יושב-ראש רשת עמל בהסתדרות

"צ' כהן - מנכ"ל רשח עמל

הי אברמוב - מנהל המחלקה להכשרה מקצועית, רשת עמל

יי ארן - לשכת הקשר בין הכנסת להסתדרות

אי אדלר

מי הלנבלג

ההכשרה המקצועית נוכח האבטלה הגוברח



ההכשרה המקצועית נוכח האבטלה הגוברת

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח

את ישיבת ועדת העבודה והרווחה של

הכנסת.

על סדר היום שלנו דיון יזום על-ידי

הוועדה בנושא ההכשרה המקצועית נוכח האבטלה הגוברת.

ועדת תעבורה והרווחה מקיימת שלוש

ישיבות בשבוע וכמעט בכל ישיבה מהישיבות שלנו עולה הנושא של האבטלה

מזוויות שונות - האבטלה בערי הפיתוח, מפעלים שנסגרים, חקיקה אשר

תלויה בוועדה וכו', ומעל לכל - סיורים שלנו במקומות שחס מוקדי אבטלה.

כשאנחנו יוצאים לסיור אנחנו מתחילים אותו, בדרך כלל, בלשכה של שירות

התעסוקה. אנתנו משוחחים עם מובטלים ועם מנהלי מפעלים. לא פעם אנחנו

רואים את התמונה, כמו בביקור האחרון שלנו בשדרה, שלשכת התעסוקה מלאה

אנשים, ברובם צעירים משוחררי צבא, אבל מהצד השני, כשאנחנו באים למפעלים,

אנחנו שומעים שיש דרישה לכוח אדם.

במקרה זה הנושא המרכזי הוא נושא השכר.

קשה לי להאמין שאדם המכבד את עצמו ירצה ללכת לעבודה בחרושת כשהשכר שיקבל

הוא 130,000-100,000.

אבל אין אנחנו דנים היום בנושא השכר.

הטענה העיקרית הנשמעת גם מצד הרבה עובדים וגם מצד נמהלי מפעלים, שאין

הכשרה מקצועית למובטלים במקום, הכשרה מקצועית שתיתן תשובה למפעלים

הזועקים לכוח אדם, בנושאים שבהם אפשר למצוא עבודה.

הטענה הזאת עוברת כחוט השני בכל מקום.

כמעט אין מקום שאנחנו לא שומעים אותה. יותר מזה, אין ישיבה שלנו עם

תושבי עיר פיתוח או בנושא מפעל שעומד להיסגר שאנחנו לא מקבלים תשובה

שלילית באופן מוחלט לשאלתנו אם יש הכשרה מקצועית או אם נעשה נסיון לתכשיר

את העובדים לנושא אחר.

אנחנו יודעים שההכשרה המקצועית הניתנת

במסגרת משרד החינוך והתרבות באה כדי לפתור את הבעיה של אוכלוסיית

התלמידים החלשים ולא מתוך מגמה להכשיר כוח עבודה מתאים למשק.

בגלל האינפודמציות שאנחנו שומעים

בישיבות הוועדה ובגלל ההתרשמות הקשה שלנו בסיורים של הוועדה, החלטנו

ליזום דיון בנושא זה וביקשנו מאנשי המשרד להתכונן לדיון הזה.

אתמול קיימנו דיון על האבטלה במגזר

הערבי שבתחומי הקו הירוק. גם אתמול הועלתה שאלת ההכשרה המקצועית,

ההכשרה המקצועית במגזר הערבי, ושמענו ששם היא אפסית. גם במגזר הערבי

יש אבטלה. בנצרת יש אבטלה נוראה שמבחינת האחוזים היא הגבוהה ביותר

בארץ.

בעיה אחרת היא בעיית הנשים. זו בעיה

בפני עצמה.

כפי שאמרתי, ביקשנו ממכם להתכונן

לישיבה הזאת והודענו עליה מבעוד מועד.



אנחנו מייחסים חשיבות רבה לבעיית

האבטלה, שאנחנו לא בטוחים שהיא עומדת להעצר.

אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה

על קיום הדיון בנושא ההכשרה המקצועית,

נמסור לוועדה אינפורמציה על הנעשה בתחום הזה, ואני מוסיף ואומר שגם

אנחנו זקוקים מפעם לפעם לסיוע.

בראשית דברי אני רוצה לדחות ולבטל

אשליה מסויימת כאילו הכשרה מקצועית פותרת את כל בעיות האבטלה.

כבר שמעתי גם טענה שיש מובטלים מקצועיים.

כלומר, אנשים עברו הכשרה מקצועית אבל בהיעדר ביקוש הם מובטלים עם תעודה

ועם השכלה.

אמרנו שלשום לשר האוצר, והוא הודה

בכך, שהאטלה תגבר. יש ויכוח אם היא תגדל ב-20% או ב-30%. להערכתנו,

היא תגדל בכ-50%.

הבעיה היא לא האחוזים אלא כ-5,000ו

משמחות שיצטרפו למעגל המובטלים. אנחנו חוששים שמספר המובטלים שישה

ימים פלוס יגיע הקיץ ל-35,000. היום מספר המובטלים שישה ימים פלוס הוא

למעלה מ-20,000.

מספר דורשי העבודה כיום הוא למעלה

מ-47,000. אנחנו חוששים שהוא עלול להגיע ל-10,000ו. כפי שאמרתי, אנחנו

כמעט משוכנעים שהאבטלה תגבר, לצערנו.

בחודש החולף היו 47,000 דורשי עבודה

מבוגרים. אם נוסיף לזה אקדמאים, המספר

הוא 30,000.

לחלקם הגדול של דורשי העבודה נמצאה

עבודה. אנחנו מעריכים שעבודות הקטיף

אזנו קצת את התמונה.

אפילו היינו בטוחים שהיקף האבטלה לא

יגדל ועומק הא3טלה לא יחריף, יש לנו התלבטויות אמיתיות כיצד להיערך

להכשרה מקצועית.

ציוד חדשים

לבקרים, שאם לא כן לא יוכלו לעמוד בתחרות. לעומת זאת, אנחנו מפוזרים

בהרבה מאד נקודות. בריב המקרים אנחנו עובדים בציוד ישן. לא יעלה על

דעתו של איש שאפשר לחדש את הציוד בכל מקום לפי הצרכים של המשק. אם כן,

אנחנו עובדים עם ציוד מיושן. אנשים מסיימים קורסים. הם מגיעים למפעלים

ואז מתברר שהציוד שלנו, שלפיו קיבלו אסמכה, איננו קיים. אנחנו ערים

לתופעה הזאת ולאחרונה קיימנו מספר דיונים בנושא זה.

אין לנו ספק שהמדינה לא תוכל לעמוד

ברכישת ציוד חדש כנדרש ולכן אנחנו הולכים יותר ויותר בכיוון של הכשרה

פנים-מפעלית, וכאן חשוב מאד הקשר בין החניף לבין התעשיה שאליה הוא

יופנה. אנחנו קושרים קשרים רבים יותר עם התעשיה כדי להיעזר בתעשיה

המתפתחת, לטובת ההניכים שלנו.



יש לנו ויכוחים קשים עם האוצר בקשר

לתקציב הדרוש בימים אלה. גם תקציבו של משרד העבודה והרווחה קוצץ במיליוני

דולרים, אולי לא בל כך הרבה כמו משרד הבריאות וכמו משרד החינוך והתרבות,

אבל אנחנו זקוקים לתקציב נוסף כדי להגדיל את מספר התלמידים במסגרת

ההכשרה המקצועית ולא להסתפק במה שהיה אולי שוב לפני שנה, לפני שנתיים

ולפני שלוש שנים. הוויכוחים נמשכים, הבוקר שלחנו מברקים אל ראש-הממשלה,

אל שר האוצר, ואל שר התעשיה והמסחר. אתמול היה דיון עם סגן שר האוצר,

בנושא התקציבים.

ברור שאם לא יהיו תקציבים לצמיחה

כלכלית, פירוש הדבר שנכשיר אנשים אבל לא תהיה להם תעסוקה. אם לא יהיו

תקציבים לפיתוח כלכלי, לציוד, ליצירת מקומות כדי להגדיל את מספר העובדים,

פירוש הדבר שאנחנו נכשיר אנשים אבל מקומות עבודה אין.

בשבלה שבעמוד 2 של הסקירה שהנחנו על

השולחן תמצאו פרטים על התכנית שלנו לקליטה מוגברת של מובטלים. מספר

התלמידים בשנים רגילות נע בין 38,000 ל-40,000. בשנת 1985, בשלב א',

אנחנו נערכים לקלוט 6,500 לומדים נוספים, כאלה אשר נפלטים ממפעלים.

לדוגמה, קיבלנו פרטים לגבי הפרופיל של עובדי "אתא". מחר נדע כנראה

מי המפוטרים. אנחנו מקווים שלחלק מהם נוכל לסייע במסגרת הכשרה מקצועית

לצעירים, גם בשירות התעסוקה נערכים כדי לקלוט חלק מהעובדים תוף תקופה

קצרה.

ושלב בי, אם מספר המובטלים יגדל,

אנחנו נערכים לקלוט עוד 6,500 לומדים - ובסך-הכל 13,000. זה מאמץ

כביר.

למרות זאת אין לנו אישור לקלוט במשרד

עובדים נוספים. זאת אומרת שנצטרך לעשות את המלאכה הגדולה הזאת עם אותם

עובדים שיש ובינתיים עם אותו ציוד. אנחנו חושבים שיהיה עלינו להגביד את

ההכשרה הפנים מפעלית, בעיקר כשמדובר בשעות לא רגילות.

יש סיכום לקליטה של 3,500 עולים

מאתיופיה, אנשים שנצטרך להכשיר אותם. אנחנו מתלבטים למה נכשיר אותם.

אנחנו יודעים שנקבל סיוע של העם היהודי, בעיקר מארצות-הברית, סכום של

2 מיליון דולר. יש היערכות. הגשנו את הדברים לשר הקליטה.

ואשר לתקציב הרגיל בנושא ההכשרה המקצועי

(מספר השעות צומצם בלמעלה מ- 15%. זה קיצוץ בעיקר במה שנוגע להכשרה

מקצועית לנוער. יש ויכוח מה גודל התקציב שנזדקק לו כשמדובר בכ-13,000

איש, כפי שציינתי קודם, בשלב אי ובשלב בי. סך כל תוספת תקציב, לפי

הטבלה שבעמוד 2, לשלב אי 6,350 מיליוני שקלים, ולשלב בי 2,750 מיליוני

שקל. בסך הכל 9,1 מיליאדד שקלים. המסגרות, איפה ומה נעשה הן ברורות

ונמצאות בהרצה.

אני רוצה להתייהס לדבריה של היושבת-

ראש ולומר שאין לנו ספק שבהרבה מקומות אין שירות אידיאלי מבחינת ההכשרה

המקצועית. נפגשתי עם 50 ראשי מועצות איזוריות. אמרתי להם שבכל מקרה שיש

הקלה - צריך להיות סדר במערכת. תלונות שהועברו אלינו נבדקו ובאו על

פתרונן. יש אמנם בעיות אבל ברוב המקרים התגברנו עליהן. ראשי המועצות

צריכים להעביר אלינו תלונות שלהם כדי שנוכל לפתוד ולתקן.

איך נראים הדבדים בדשת "עמל"?

בראשית דברי אני רוצה להדגיש שהבעיה

היא לא רק אם יהיו קורסים להכשרה

מקצועית אלא מה התכנון כדי שבוגרי הקורסים ימצאו עבודה. אי-אפשר לדבר

על הנושא בלי לתת תשובה לשאלה הזאת. אם מתקיים קורס והמסיים אותו מקבל

תעודה מקצועית שהוא יכול רק לנפנף בה אבל לא לקבל עבודה - מוטב לא

לעדור ולא לקיים את הקורס. הא בהא תליא.

כדי לקיים קודסים להכשרה מקצועית או

להסבה מקצועית יש צורך בתקציב בסיסי, גס אס זו הכשרה פנים מפעלית,

ואם זו הכשרה אתרת, על אתת כמה וכמה. בכל מקרה מוכרתיס להעמיד תקציבים

בסדד הגודל של ההכשרה, ברמות השונות ובהתפרסות על פני מקצועות מתוחכמים.

רשת "עמל" הודיעה שהיא מוכנה להעמיד

את בתי-הספר שלה ואת הסדנאות שלה בדתבי הארץ, ואני מדבר על כל בתי-

הספר, דהיינו בתי-הספר שבשותפות עם הישיבות, בתי-ספר מקיפים וכוי,

לרשות ההכשרה וההסבה המקצועית. אבל צריף לדעת שהמקומות האלה יוכלו

לעמוד למסרה זו בשעות אתרי הצהריים והערב והממשלה צריכה לתקצב את

ההכשרות האלה.

תשבנו שבשיתוף פעולה יפה עם משרד

העבודה והרוותה אפשר לפתות קורסים שונים שבהן תלמדנה נערות ולא תסתובבנה

ברתוב.

בקריית שמונה יש מפעל של "כור". אני

מקווה שנוכל לשתף אתם פעולה.

בפריסה שלנו מופעלים כ-20 מקומות

להכשרה מקצועית.

מי מתקצב?

תלק הממשלה והלק אנחנו צריכים לקבל

מהתלמידים, בעלות.

שר העבודה והרוותה אמר שהממשלה מממנת

גם ל"עמל" וגם ל"אורט", כ-90% מן

התקציב.

לחניכות"

מרובד על קרוב ל-%100 של כל המפעלים

של רשת "עמל".

לגבי נערים עובדים, הממשלה מתקצבת

קרוב ל-%10 אבל אנתנו מוסיפים.

אין די בכר שנער יבוא לבית-הספר רק כדי לעבוד בבית-מלאכה.

יש לנו ויכוה. אנחנו חושבים שהקיצוץ

לא תמיד צודק. הקיצוץ עלול לפגוע דווקה במרכז קטן.

נכון שהממשלה צריכה לתקציב 100% מההכשר

המקצועית, אבל לא מדוייק לומר שהיא עושה את זה.



יש מקצועות שהממשלה לא מסבסדת והפועל

לא יכול לשלם את העלות המלאה של הקורסים. אם הפועל צריך לשלם עשרות

אלפי שקלים מכיסו, כי המפעל לא מסבסד והממשלה לא משלמה - הפועלים לא

באים כדי להתקדם, ואם פועל לא מתקדם במקצוע שלו, מה הועלנו?

לממשלה אין כסף לסבסוד קורסים ברמות

שונות, לכן צריך להיות למשרד העבודה והרווחה תקציב כדי לסבסד קורסים,

אנהנו לותצים על המפעלים כדי שישתתפו. ההשתתפות חשובה לא דק מבחינה

כספית אלא היא מוסיפה ונותנת תוקף כי המפעל שותף.

אם צריר לבקש מפועל שעור של 80% ממחיר

השתתפותו בקורס, וזה מגיע ל-200,000-100,000 שקל לקורס, שום פועל לא

יעמוד בזה בשנת 1985.

בשבעה מקומות בארץ אנהנו מקיימים

קורסים לעולים מאתיופיה. פתחנו את בתי-הספר שלנו, גם בתי-ספר תיכוניים .

וגם בתי-ספד אתרים, להכשרה מקצועית למבוגרים. אנחנו עושים את זה

בשיתוף פעולה עם משרד העבודה והרווחה ועם משרד הקליטה.

אני מסכים שכאן צריף

בעיקר הכשרה פנים מפעלית. בכל-זאת צריך למצוא מקור אשר יעמיד לרשות

התלמידים במרכזי ההכשרה או בבתי-ספר תיכוניים, ציוד שיוכל לשרת גם את

המבוגרים. לפני עשרים שנה היה מענק אמריקאי, לפי סעיף 4. היתה קרן

מיוחדת שמשרד העבודה מימן בה שיפור הציוד במרכזים שהוא מנהל, ושיפור

הציוד בשלוש רשתות - אורס, עמל ורשת דתית.

באחת הישיבות של ועדת העבודה והרווחה,

בתקופת כהונתה של הכנסת הקודמת, עלתה הצעה בדבר קרן שתפקידה להבטיח

חידוש הציוד והיא תממן את חידוש הציוד. בבית-ספר תיכון שבו לומדים גם

מבוגרים, הבלאי של הצילד כפול ולכן צריכה להיות קרן, לאו דווקה מהתקציב

השוטף, שתעמוד לרשות המפעל ותעזור לחידוש הציוד הזה כי, כפי שאמרתי,

הוא מתבלה יותר מהר.

הבעיה מתמקדת בשתי ועדות שהוקמו על-

ידי הממשלה בנושא של שחרור השקעות

והפנייתם למוקדי אבטלה בערי הפיתוח השונות.

בשבועות האחרונים קיבלו שתי הוועדות

האלה מספר החלטות לגבי שחרור השקעות, כדי לשפר את מצב התעסוקה. אנחנו

מקווים שמ-1 באפריל נקצה מתקציב ההשקעות שלנו, מתקציב הפיתוח שלנו, הן

לפתרון הבעיות של ערי הפיתות והן לטווח יותר ארוך.

חלק מהבעיות

שאנהנו רואים היום הן בעיות של מחזור עסקים וחלקן שאלות של מבנה

התעשיה.

תמיד צריך לאזן את הצרכים השוטפים

ואת הבעיות השוטפות הנובעות ממחזור עסקים ומהשינויים שקורים בתעשיה

הישראלית.

בשנים האחרונות עוברת התעשיה הישראלית

שינוי כביר במבנה, באנשים, בדרישות המקצועיות ובהיקף כוח האדם שהיא

קולטת.



היקף כוח האדם שהתעשיה קולטת היום

הוא פחות מזה שהיינו רגילים לו בשנים הקודמות. היום זו העשיה אשר

נבנית על שינויים טכנולוגיים כבירים, הון ואוטומציה אשר מחליפים

כות אדם או שדורשים כוח אדם אחר.

האם יש לכם השוואות כמה קולטים פחות?

יש השוואות,

אם יש ציפיות שענף התעשיה יקלוט את

כל המובטלים, אני מבקש להבהיר שאין ספק שצריך לקלוט ובשנים הבאות

הוא יקלוט נטו תוספת מועסקים אבל קצב הקליטה יהיה יותר איטי מאשר

בעבר.

היו"ר א' נמיר; האם זה בגלל התחכום?

בגלל התחכום. נקלוט נטו אבל בקצב

ובכמות יותר קטנה מאשר בעבר. זו

פונקציה של טכנולוגיה וצמיחה.

ברשותכם, אדבר קצת על הצמיחה.

הצמיחה תהיה פקטור עיקרי שיגרום לגידול בכוח האדם. הצמיחה שאנהנו

הוזים אותה היא צמיחה אשר קולטת כוח אדם מסוג אחר, כוח אדם שלא ידענו

בתעשיה.

אדגים בכמה נתונים. בשנת 1972 היו

בתעשיה הישראלית פחוח מ-3,000..0מהנדסים והם היוו 1.2% מכלל המועסקים

בתעשיה. היום, בשנת 1984, מספר המהנדסים העובדים בתעשיה בפועל -

למעלה מ-12,000, כלומר פי ארבעה, והם מהווים כיום כ- 4% מכלל המועסקים

בתעשיה. יותר מזה, אין היום אף מהנדם אחד מובטל במדינת ישראל,

לפני שנה אמרו שזה

מקצוע לא נדרש. היום יש בעיה להשיג כימאים ואנשי כימיה. נדרשים

היום גם פיסיקאים לכל הנושא של מחקר ופיתוח תעשייתי להפעלת נושאים

הקשורים לתעשיות כימיות ואלקטרוניות.

התעשיה הישראלית קולטת נטו כמעט את

כל התפוקה המקומיח במקצועות אלה, כי העולים של שנות השבעים לא נמצאים

הלום.

ואם נרד ברמה אחת יותר נמוכה מהמקצועות

האקדמיים - מקצועות קול הנדסאים ובוגרי תוכנה - גם כאן אנחנו עדיין

נמצאים במצב של קליטה נטו. בתעשיה בתחום תוכנה ומהשבים - כל הבוגרים

נקלטים. אין היום בוגרים אשר לומדים בהכשרות של המדינה, של המכון

לפריון עבודה או מכונים פרטיים, שאינם נקלטים בתעשיה. התעשיה קולטת

נטו את כל הבוגרים.

"טלרד" העסיק פעם 1000 איש והיו שם

פחות מ-200 מהנדסים. המפעל גדל והיום יש בו 800 הנדסאים ומהנדסים

והוא פלט פועלים בלתי מקצועיים.

מצד אחד קליטה גדולה מאד של אנשי מקצוע בתעשיה ומצד שני פליסה גדולה

מאד של בלהי מקצועיים,

אנחנו, משרד התעשיה והמסחר, צופים

שהתהליכים שציינתי כאן יימשכו גם בעתיד בקצב הולך וגובר, דהיינו תימשך

הפליטה של פועלים בלתי מקצועיים ויהיה כיוון של קליטת פועלים מקצועיים

ברמות יותר גבוהות.

מבחינתנו, אנחנו רוצים לפדק את הדברים

לשלוש דרישות בסיסיות למערכת.

בתחום החינוך הבסיסי - היינו מבקשים

שהחינוך יתמקד יותר בהחדרת המודעות הדיסציפלינית המתאימה לשינויים

הטכנולוגיים העתידיים. אנחנו לא יודעים מה תהיה ההתפתחות של התעשיה

בשנות ה-90. אני יודע שמי שלא יוכל לעבור באנגלית, פיסיקה ומתמטיקה,

את הרמות המתאימות, יהיה נכה תעסוקתי למדינת ישראל, ואני מדבר לא רק

על החינוך הטכנולוגי אלא גם על החינוך העיוני. ברמה העיונית נגשו

לבחינות בגרות בשנת התשמ"ד, במתמטיקה ובפיסיקה, ברמה של 5 נקודות, רק

1,000 תלמידים.

ההכשרה

המקצועית חייבת ללמד ולהכשיר את הדור הטכנולוגי הבא למקצועות הנדרשים

הן בתוך המרכזים של המוסדות והן במסגרת הפנים מפעלית.

אנחנו יודעים שהשינויים

הטכנולוגיים מצד אחד והציוד המתחדש מצד שני מחייבים גם להכניס שינויים

בדור האנשים וצריך לחנך ולהכשיר אותם מחדש.

תסביר בבקשה.

הדור העובד היום במפעלים הוא דור

שקיבל הכשרה וחינוך על פי נורמות

שהיו מקובלות בעבר ובדרך-כלל הוא איננו מוכן לקלוט את השינויים

הטכנולוגיים.

בעבר הטכנולוגיה היתה מספיקה לשלושים

שנה ואז היו מחליפים את המוצרים פעמיים, בתחום אותה טכנולוגיה. והיום?

היום מחליפים בתקופה כזו פעמיים את הטכנולוגיה וכל שלוש שני0 מחליפים

קו ייצור.

נדבר על איש מקצוע שנכנס למפעל בגיל

25 ועובד עד גיל 60. למעלה מ-30 שנה הוא בחיי עבודה. במציאות של היום

צריכה להיות לאיש כזה מערכת של הסבה מקצועית פנים מפעלית. ואמנם, במפעלים

גדולים שיש להם מודעות הוקמו מרכזים להכשרה וחינוך מיוחדים של העובדים.

בתעשיות הבטחוניות יש מערכות הכשרה פנים מפעליות כדי להסב, להכשיר

ולהתאים כוח אדם להתפתחות הזאת.



המודעות הזאת טרם חדרה לכל מקום, בוודאי

לא בקצב הדרוש, אבל אני מקווה שתוך זמן קצר היא תגיע לכל מקוס.

השאלה היא אם אנחנו, משרדי הממשלה, נוכל להדביק את הקצב ולספק את

הכלים והאמצעים הדרושים כדי לקדם את המציאות הזאת.

ר' פרוכטמן; אני מבקש להתנצל על האיחור שלי, כי

הייתי בישיבה של ועדת החינוך והתרבות.

אני מבקש לשאול את היושבת-ראש, האם

יהיה המשך לדיון הזה?

בוודאי.

אם כן, אני מעדיף לומר את דברי בישיבה

הבאה.

ישיבת המליאה של הכנסה הוקדמה לשעה 10.00.

לפי התקנון אסור לנו לקיים ישיבה של הוועדה

כשמתקיימת ישיבה של מליאת הכנסה.

אני חושבת, מר ברודמ,

של השתתפות של משרד התעשיה והמסחר בדיון בנושא זק חשיבות רבה.

הייתי יושבת ראש ועדת החינוך והתרבות

במשך שש שנים ועל סמך זה אני יכולה לומר שאם תימשך הקונצפציה שהיתה

במשרד החינוך - ישועה משם לא תבוא. המגמות המקצועיות שם הוקמו כפתרון

לתלמידים חלשים ומגמתם לא היתה הכשרתם לחיי עבודה.

בסוף תקופת כהונתה של הכנסת הקודמת

קיימנו בוועדת החינוך והתרבות, בעקבות הצעה של חבר-הכנסת דאז, יוסף

רום, דיונים ממצים מאד על החינוך הטכנולוגי. שמענו לאן יכולים להתפתח

ומה נעשה בשטח.

אני מבקשת שמשרד התעשיה והמסחר יכין לנו

לקראת הישיבה הבאה הצעת תכנית להיערכות לקראת העתיד - על איזה סדר

גודל של מפעלים מדובר, על איזו רמה של כוח אדם מדובר, לפי רמות - יש

כוח עבודה ברמת השכלה גבוהה, יש כוח עבודה ברמת השכלה נמוכה, ויש כוח

עבודה ברמת השכלה בינונית.

גם אם יצמצמו את כוח העבודה, לא יסגרו

את תעשיות הטקסטיל והמזון הנמצאות בערי הפיתוח,

משרד התעשיה והמסחר צריך להכין תכנית מסגרת

להיערכות, בתחזית לשנים הקרובות. אם לא תהיה תכנית כזו, קשה לבוא בטענות

למערכות המחנכות והמכשירות כוח אדם.

אני שומעת, למשל, שבשנים הקרובות יהיה

עודף של כוח אדם בנושא האלקטרוניקה.



בלי לשכת התאום ובלי משרה התעשיה

והמסחר, שחייב להביא תכנית מסגרת שלו מה הוא צריך לעשר השנים הבאות -

למה יכין משרד החינוך והתרבות? היום עובדים בחלל ריק. אני מבקשת

שתהיה הערכה בענין זה.

זה מוכן.

היו"ר אי נמיר; תביאו את זה אלינו, לפי הערכתי זה

המפתת. בלי זה הכל הם דברים תיאורטיים.

את הדיון הבא שלנו נפתה בפריסה שלכם

ושל לשכת התאום.

ביקרנו במפעל הבירה על-יד נתניה. מפעל

נפלא, יש בו גם מיכון. את כל היקב אפשר להפעיל ב-10-5 עובדים. לרוב

העובדים במקום היום אין מה לעשות. היינו גם במפעל בשדרות, מפעל לרהיטים.

איזה מיכון. איזה מכשור. אבל אין עובדים, למה? מגד אחד יש נושא של שכר

ומגד שני יש נושא של הכשרת כות אדם. זה 1ריו להיות המפתת, לדעתי. בלי

המנתח הזה, כפי שאמרתי, הכל תיאוריות.

בסיורים שלני אנחנו הולכים

בעקבות רשימה של שרות התעסוקה. יש בוועדה דיונים על בית-שאן, על דימונה,

על נצרת, על שדרות, לפי מוקדי אבטלה. אנתנו באים לסיור בעיר פיתוח,

משוחחים עם מובטלים ועם העומדים בראש לשכת התעסוקה, ואנחנו שומעים

שאין פתרונות; אני מדברת על הכשרה.

אצל המנכ"ל במשרד החינוך והתרבות הכל

מסודר בכתובים. הכל דופק בדייקנות לפי מה שכתוב, אבל בין זה לבין מה

שקוהה בשטח אפילו המרחק בין הירח לבין הארץ יותר קטן.

לכל מקום יש אופי, סגנון ואוכלוסיה

שלו. אל נשלה את עצמנו שברגע שמכינים תכנית כוללת, זה פתרון. מה שמתאים

לבית-שאן, לדוגמה, לא מתאים לשדרות, וכוי.

שמענו כאן כמה ראשי ערים ואתה, מר צילקר,

היית ראש עיר.

עכשיו אתם מפתח בשבילנו, של התחלת

הריון שלנו.

משרד התעשיה והמסחר, והתעשיינים, אתם

צריכים לדעת לקדאת מה הולך המשק, מה הדרך ומה הפיתוח, ואחר-כך נראה

איר משתלבות בזה המסגרות.

כפי שאמרתי, אתם תפתחו בדבריכם בישיבה

הבאה. רצוי שתכינו לנו, לקראת אותה ישיבה, חומר בכתב, על עמוד אחד -

היערכות כללית של הכיוונים של המשק לעשור הבא, מה יחסר - לפי השכלה

גבוהה, בינונית ונמוכה. 40% מבוגרי מערכת החינוך הם לא ברמה שמערכת

ההינוך רוצה בה.



אני מבקשת שתכינו את החומר, נפתח

את הדיון בסקירה שלכם ואהר כף נראה מה אנהנו יכולים לתרום לנושא של

התאמת ההכשרה המקצועית לצרכי המשק.

תודה רבה.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.10