הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 57

מישיבה פתוחה של ועדת העבודה והרווחה

יום ג', ה' באדר התשמ"ה - 26.2.85, שעה 11.00

חברי הוועדה; א. נמיר - היו"ר

ח. גרוסמן

ר. כהן

א. שוסטק

מוזמנים; חבר-הכנסת ע. דראושה

ע. כ"ץ - משנה למנכ"ל שירות ותעסוקה

ד. זהבי - סמנכ"ל משרד התעשיה והמסחר,

ממונה על תעשיה זעירה וסחר פנ ים

י. נחמיאס - עוזר שר התעשיה והמסחר לעניני מיעוטים

א. ששון - משרד התעשיה והמסחר

י. בן-צבי - מנהל מחוז הצפון, משרד התעשיה והמסחר

י. רייטר - עוזר ד"ר י. גינת, לשכת השר ע. וייצמן

ש. אמיר - יועץ שר העבודה והרווחה לענייני

ערבים ביהודה, שומרון ועזה

ד. מילגרום - רכז עבודה ורווחה במשרד האוצר

י. ג'ברין - מזכיר מועצת פועלי אום-אל-פחם

י. מחאג'ס - מועצת פועלי אום-אל-פחם

י. ארן - מרכזת לשכת הקשר בין ההסתדרות והכנסת

יועץ משפטי לוועדה; מ. בוטון

מזכירת הוועדה; א. אדלר

קצרנית; צ. ספרן

סדר היום; אבטלה במגזר הערבי.



היו"ר א. נמיר;

אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. אם אין התנגדות אני מכדיזה על ישיבה זו כישיבה

פתוחה.

ר. כהן;

הצעה לסדד; הנושא של מפוטרי "אתא" - נושא שהוועדה דנה בו ושליושבת-ראש

הוועדה חלק בהצלת המצב - אינו יכול להשאיר אותנו אדישים. היום צריכה להתפרסם

רשימת 400 המפוטרים ודבר זה עומד כרגע כאגוז, לא לבליעה ולא להקאה, מצד העובדים

כיוון שהם מתנים את הפיטורים בכך שיובטוזו פיצויים, אוזרת ייזרקו המפוטרים ללא

הבטחת פיצויים, דבר שהוא בלתי אפשרי. מאחר שהממשלה התחייבה, גם בפנינו, שהיא

תזרים אותו חלק שיבטיח את תפעול המפעל, ומבחינת הממשלה זה סכום נתון של 9 מליון

דולר, אנחנו יכולים לפנות כוועדה אל הממשלה ואל האוצר בבקשה שייענו לבקשה - שהיא

משותפת לא רק לעובדים אלא לכל מי שמעורב בפרשת המפעל, לרבות מר פלג - ותתחייב

שבמסגרת הסכום שהיא נותנת יובטחו 400 אלף דולר לפיצויים.

היו"ר א. נמיר;

אני מציעה שאחרי הישיבה נתייעץ מה ואיר לעשות. זו בהחלט מחוייבות שלנו

להמשיך לדאוג גם למפעל וגם לעובדים.

אבטלה במגזר הערבי

היו"ר א. נמיר;

הדיון בנושא העומד על סדר יומנו - אבטלה במגזר הערבי - יזום על על ידי

הוועדה. אנחנו דנים בישיבות אין ספור על נושא האבטלה ועושים כמעט משוט על פני

הארץ על פי רשימת שירות התעסוקה שמציינת את מוקדי האבטלה האקטואליים. לפני

הרשימה האחרונה מתאריך 8 בינואר 1985 על מוקדי האבטלה האקטואליים ובה שתי

קבוצות; מקומות שנמצאים במעגל הראשון ומקומות שנמצאים במעגל השני, מקומות

שנמצאים על סף האבטלה ועדיין אינם מוגדרים כמוקדי אבטלה. במעגל הראשון נמצאים

בית-שאן, מגדל העמק, עפולה, שדרות, נתיבות, אופקים, ירוחם, דימונה

ונצרת הערבית. הגענו למסקנה בוועדה שאנחנו מוכרחים וחייבים להקדיש דיון אחד

לפחות לכל נושא האבטלה במגזר הערבי - כי אנחנו שומעים, אבל איננו יודעים - תוך

שאנחנו מבחינים כאן הבחנה ברורה; הישיבה מיועדת קודם כל ובראש וראשונה לנושא של

ערביי ישראל, אלה החיים וגרים בגבולות הקו הירוק, אותה אוכלוסיה ערבית שעל פי

חוק היא אוכלוסיה שוות זכויות. אלה הם אזרחי המדינה לכל דבר ובכל נושא ולכן

חובתנו כוועדת הכנסת לדאוג לאוכלוסיה הזאת כפי שאנחנו דואגים לכל אוכלוסיה אחרת.

עם זאת, כשאנחנו דנים בכל הנושא של התעסוקה והאבטלה איננו יכולים להפריד אותו

באופן מוחלט מן הנושא של האוכלוסיה שגרה בעזה, ביהודה ושומרון, ככוח עבודה בתוך

מערכת העבודה הישראלית. אבל אני רוצה להגדיר; כיוון הדיון - קודם כל האוכלוסיה

בגבולות הקו הירוק, כשאיננו יכולים שלא להתייחס גם לאוכלוסיה אחרת שמהווה כאן

גורם, לא רק לגבי ערביי ישראל אלא גם לגבי כלל אוכלוסיית ישראל, העובדת ושאינה

עובדת.



אבקש מעטר כ"ץ להמציא לנו נתונים בנושא האבטלה במגזר הערבי.

ע. כ"ץ;

על פי חוק שירות התעסוקה איננו מטפלים בערבים

וביהודים, כשם שאנחנו לא מטפלים בנוצרים ומוסלמים, אלא מטפלים בדורשי עבודה,

ולכן הידיעות שלנו לגבי הערבים לוקות, בחלקן, בחסר ומבוססות על הערכות. בישובים

שכל האוכלוסיה שלהם היא מאותו סוג, מאותה דת, מאותה עדה או אמונה, אנוזנו יכולים

לתת מספרים, אבל לגבי ארבעה מקומות שאנחנו מטפלים בהם - עכו, חיפה, לוד ויפו,

המספרים שלנו מבוססים על הערכה שחלק מדורשי העבודה הם מן האוכלוסיה הערבית.

הנתונים שלנו לחודש ינואר 1985 מראים שמתוך האוכלוסיה של 47,077 דורשי עבודה

בכל הארץ, שנרשמו בלשכות, היו 6,499 ערבים, ומספר זה מהווה כ-14% מתוך דורשי

העבודה. מובטלים ששה ימים פלוס מנו בחודש ינואר 21,014, כש-4,193 הם במגזר

הערבי, שמהווים 20% מכלל המובטלים. בהזמנות לעובדים המצב במגזר הערבי מהווה 5%

868 עובדים הוזמנו בישובים העדביים, מתוך 18,644 הזמנות

לעובדים שהיו בחודש ינואר.

האם אתה יכול להגיד לנו, מבחינת המקומות, איפה האבטלה יותר כבדה?

עכו היא עיר מעורבת וברור ששם המצב של דורשי העבודה הוא לא הכי טוב, אם כי

הם לא נכללים במעגל הראשון ולא במעגל השני. אבל אם ללכת לפי חומרת המצב, מצב

התעסוקה הקשה ביותר הוא בנצרת הערבית: בינואר נרשמו 2,165 דורשי עבודה, כש-1,855

מהם היו מובטלים יותר מששה ימים.

זה אחוז עצום.

המצב בנצרת קשה ביותר. אנחנו מנסים לחפש פתרונות גם על ידי ויסות הזמנות

בין אזורים, על ידי העברה מאזורים סמוכים, אם כי גם באזורים הסמוכים המצב די

קשה.

הנתונים האלה מבוססים על נתונים מ-27 לשבות תעסוקה, ש-4 מהן הן לשכות

מעורבות, ובתור לשכות אלה יש הלשכה של מזרח ירושלים ולשכה אחת ברמת הגולן. היתר

הן או לשכות באזורים כפריים או לשכות בעיירות כגון שפרעם, אום-אל-פחם

ובקעה-אל-גרבייה - ישובים שמתקרבים לישובים עירוניים. את הנתונים לגבי הישובים

הכפריים מרכזים מן האזורים הכפריים שבהם הם נמצאים. גם בנצרת הנתונים האלה

מרכזים עוד כ-12 כפרים ערביים שנמצאים בסביבה.

רוב רובם של דורשי העבודה שאנחנו מדברים עליהם הם דורשי עבודה

שהמאפיין שלהם הוא שיש ביניהם אחוז גבוה של בלתי מקצועיים.

טייח זה לא מקצוע?

זה מקצוע.

ע. דראושה;

הרוב הם עובדי בנין והם מקצועיים.

ע. כ"ץ;

אין לנו נתונים שמבחינים בין דורשי עבודה משכילים אקדמאיים, כי מי שנרשם

נרשם כדורש עבודה. אנחנו מעריכים - וזאת לא על סמך נתונים רשומים - שיש כמה

עשרות שמקבלים אצלנו טיפול ואין לנו בשבילם פתרון, במיוחד בנצרת, אבל גם בחיפה.

יש להניח שגם בירושלים יש מעטים כאלה.

יפו- תל-אביב זו לשכה אחת?

ע. כ"ץ;

כן.

א. שוסטק;

בעצם אתם לא יכולים לדעת מה מתרחש ביפו וחיפה.

ע. כ"ץ;

לכן אמרתי שבמקומות האלה עשינו איזו שהיא הערכה גסה מאד.

היו"ר א. נמיר;

תאמר לני מה בלשכות הגדולות. מה קורה, למשל, בירושלים? מה קורה בתל-אביב -

יפו?

ע כ"ץ;

אני מוכן למסור לכם את הרשימה.

היו"ר א. נמיר;

כמה לשכית עצמאיות יש במגזר הערבי ומה קורה באותן לשכות?

ע. כ"ץ;

אתחיל בנתונים של הישובים המעורבים; אנחנו מעריכים שבעכו י33 מדורשי העבודה

הם בני העדה הערבית.

ח. גרוסמן;

זה כולל גם את הכפרים בסביבה?



ע. כ"ץ;

לא, עכו העיר.

אני חושבת שאתה טועה, כי כמה כפרים צורפו ללשכת העבודה של עכו. ביטלו את

השתייכותם ללשכת התעסוקה של כרמיאל.

ע. כ"ץ;

יש לנו לשכות מרכזות כמו ירכא, סכנין, פקיעין, תרשיחא, וכל אוזת מרכזת מספר

ישובים. כנ"ל - לשכת התעסוקה בעכו, שמרכזת את עכו העיר ועוד מספר כפרים וסביבתה.

לפי הערכתנו 33% מדורשי העבודה של עכו - לפני נתוני ינואר 1985 - הם בני

העדה הערבית - 298 דורשי עבודה. בחיפה, לוד ויפו אנחנו מעריכים את דורשי העבודה

הערביים ה .10%-בחיפה אנחנו מעריכים שהיו בינואר 1985 209 דורשי עבודה, בלוד -

82, ביפו - 300 דורשי עבודה.

הבולטת ביותר היא נצרת עם 2,165 דורשי עבודה; במזרח

ירושלים - 587 דורשי עבודה; בשפרעם - 398 דורשי עבודה; בכפר מרר - 375 דורשי

עבודה. אלה המספרים הגדולים.

מסתבר שבמגזר הערבי, כמו במגזר היהודי, קיימת התופעה של סרבנות לעבודה, אם

כי בהיקף יותר קטן, אבל גם כן הולך ועולה. בינואר 1985 היו 543 סרבני עבודה, שהם

13% מתוך 400-300 סרבני עבודה שהיו באותו חודש.

ח. גרוסמן;

איך אתה מגדיר סרבן עבודה?

ע. כ"ץ;

סרבן עבודה זה מי שמוצעת לו עבודה מתאימה והוא אינו מקבל אותה מסיבותיו.



י. נחמיאס;

האם אפשר לרעת אם מרובר בדרגה ראשונה של מפרנסים או

בבני משפחה אחרים כמו בנים ובנות?

ע. כ"ץ;

זה מחייב בדיקה לעומק.

היו"ר א. נמיר;

אבקש משלמה אמיר, שהוא יועץ שר העבודה והרווחה לענייני הערבים ביהודה

שומרון ועזה, למסור לנו איזו שהיא תמונה.

ש. אמיר;

את הנתונים לגבי כוח העבודה של תושבי יהודה, שומרון ועזה אני שואב משני

מקורות; א. מן הלשכה המרכזית לסססיסטיקה, ואלה נתונים לגבי כלל כוח העבודה, שהם

מן הרבע השלישי של שנת 1984; ב. מלשכות התעסוקה שפועלות אצלנו במסגרת משרד

העבודה והרווחה, בשיתוף שירות התעסוקה, ונתונים אלה מעודכנים לדצמבר 1984.

מתוך אוכלוסיה של למעלה ממליון איש מונה כוח העבודה באזורי יהודה, שומרון

ועזה, ברבע השלישי של שנת 1984, כ-240 אלף איש. כוח עבודה - קרי, מועסקים

ומובסלים. מתוך 240 אלף אלה - כ-130 אלף הם מיהודה ושומרון, והיתר - כ-90 עד 100

אלף - בעזה. בתוך 240 אלף איש שמהווים את כוח העבודה כמעט לא קיימת אבטלה בתקופה

זו. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שיעור האבטלה באזורים אלה הוא בממוצע כ-2.7%-

שיעור שלפי ההגדרות הכלכליות מצביע בדרך כלל על תעסוקה מלאה - כאשר בעזה, לפי

הנתונים, שיעור האבטלה אפילו פחות, ואילו ביהודה ושומרון קצת יותר - כ-3% פלוס.

ח. גרוסמן;

כשאתה מדבר על מובטלים, האם הכוונה למובטלים רשומים?

ש. אמיר;

לא, זה לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

צריך לציין שבשנה האחרונה גדל באזורים אלה , יחסית, שיעור האבטלה, כי לפני

שנה הוא היה פחות מ ,2%-ועכשיו הוא מגיע ל.2.7%-

מתוך כווז העבודה של 240 אלף איש באזורי יהודה, שומרון ועזה כשליש - כ-80

אלף איש - עובדים בישראל, כאשר ברבע האחרון של שנת 1984 היתה עליה מסויימת במספר

האנשים העובדים בישראל והוא הגיע ל-90 אלף איש. עכשיו שוב ירד קצת המספר והוא נע

בין 80 אלף ל-90 אלף. המספרים מאד עונתיים, אבל - באופן גס - כשליש מכוח העבודה

באזורים האלה עובדים בישראל.

רוב העובדים בישראל הם שכירים. מעטים מאד - כמה אלפים - נכנסים לעבוד

כקבלנים.



מן המספרים הגלובאלי ים אני עובר לעבורה מאורגנת ובלתי מאורגנת. בהתאם לחוק

שירות התעסוקה ברור שאדם שרוצה לעבוד בישראל או להזמין עבודה צריך לעבור דרך

שירות התעסוקה. גס לפי הצווים הממשלתיים - צווים שחלים באזורי יהודה, שומרון

ועזה - כל תושב האזורים האלה שרוצה לעבוד בישראל צריך לקבל הפנייה מלשכות

התעסוקה בשטחים, ולכן אדם שבא לעבוד בישראל ולא מקבל את ההפנייה ואת האישור ולא

עובר את המערכות שלנו הוא עובד בלתי מאורגן, מאחר והוא עובר על חוק שירות תעסוקה

והוא עובר על הצווים שחלים באזורים הללו.

המערכת של לשכות התעסוקה בשטחים עובדת כבר חמש-עשרה שנה ויש הישגיות בכך

שהעבודה קיימת וזורמת לשני האזורים, יחסית ללא חיכוכים. מבחינה מסויימת ממלאה

מערכת זו פונקציה כלכלית חשובה מאד לאזורים ולישראל והיא מתפקדת כך: יש הזמנות

לעובדים בלשכות העבודה בישראל. כאשר אין כוח עבודה מצוי בישראל מועברות ההזמנות

לעובדים ללשכות התעסוקה באזורים, שמספרן 28, החל מגינין בצפון ועד רפיח בדרום.

הפועלים שנרשמים בלשכות האלה מקבלים הפניה ועוברים לעבוד בישראל.

מתיר 80 אלף איש שעובדים בישראל כ-50 אלף עובדים עם רשיון והפניה. מערכת

לשכות התעסוקה בשטחים דואגת, בשיתוף עם ההסתדרות ועם שירות התעסוקה, לא רק

שהעובדים יגיעו למקומות עבודתם אלא גם שיהנו מאותן זכויות שמגיעות להם לפי ההסכם

הקיבוצי וחוקי העבודה בישראל. חוקי העבודה הם למעשה כולם בתחום המיוחד של הביסוח

הלאומי. כל ההסכמים הקיבוציים שחלים בישראלים חלים על עובד תושב ועובד לא תושב

כמו עובדי יהודה, שומרון ועזה, והמערכת שלנו מתאמת שעובדים אלה יהנו מפנסיה

ופיצויים. הם מקבלים משכורות מן המעסיקים לפי כל ההסכמים הקיבוציים, אבל יש הסכם

שהמעסיקים מעבירים את הכספים למדור התשלומים של שירות התעסוקה, ובשירות התעסוקה

מבצעים את הפעולות בהתאם להסכם הקיבוצי.

העובדים מקבלים את כל הסכום?

ש. אמיד;

כן.

א. שוססק;

אבל מנכים מהם סכום קטן.

ש. אמיר;

כן, כמו מכל עובד ישראלי.

כבר אמרתי שכשליש מן העובדים בישראל עובדים עבודה לא מאורגנת, כלומר לא

באים דרך מערכת לשכות התעסוקה, למרות ההסברה שעורכים - בעל פה ובכתב - שבכך

מפסיד העובד זכויות. הסיבות לכך ששליש מ-80 אלף העובדים בישראל עובדים בצורה

בלתי מאורגנת הן צירוף של גורמים פוליטיים, חברתיים וכלכליים. הגורם הפוליטי;

יש עדיין רתיעה בקרב ערביי השטחים לעבור דרד מערכת מינהלית ישראלית, ואם כי

האנשים רוצים לעבוד הם מעדיפים לא לעבור דרך המערכת הזאת. גורם חברתי; אנחנו

מאפשרים לעבוד לפי הצורך, אבל נערים מתחת לגיל 17 אנחנו לא מפנים לעבודה בישראל.

לנשים שמגיעות לעבודה יש לפעמים מערכת לא פורמאלית של ראיסים שמביאים אותן והם

מהווים עבורן מגן. הגורם הכלכלי, והוא הגורם העיקרי במידה מרובה: יש פה זהות

אינטרסים בין המעסיק והעובד לעקוף את המערכת, כי אם, לדוגמה, המחיר הוא 00ו

וההפרשות הנוספות מגיעות עד 50%, מוכן לעתים המעסיק לתת את הסכום של 100 לעובד

ביד ועל ידי כך הוא מרוויח את ההפרשות הסוציאליות. העובד, מצדו, לא חושב על

ההפרשות האלה, הוא מעדיף לקבל את כל הכסף ביד, מבלי לוותר על הסכומים של הזכויות

הסוציאליות, אם כי בסופו של דבר הוא ייפגע.

איזה זכויות סוציאליות הוא מקבל?

ש. אמיר;

במסגרת הביטוח הלאומי נהנים העובדים מביטוח תאונות עבודה. במסגרת ההסכם

הקיבוצי הם נהנים מדמי חופשה, חגים, פיצויים, תוספת אשה, ביגוד ופנסיה של זיקנה

באותם ענפים שיש פנסיה של זיקנה. 350 איש כבר מקבלים פנסיית זיקנה. הם הגיעו

לגיל 65 ובמסגרת ההסכם הקיבוצי הם מקבלים פנסייה כמו תושבי הארץ.

עד כה, נכון להיום, אין בלשכות התעסוקה באזורי יהודה, שומרון ועזה רישום של

מובסלים. כלומר, אפילו לא בחודש ינואר. עוד בינואר הועברו על ידי לשכות התעסוקה

כ-4,000 בקשות לעובדים מן האזורים האלה, בעיקר לקטיף ועבודות אחרות שלא נמצאו

להן מועמדים בקרב העובדים בארץ, ולכן המספרים הגלובאלי ים של 2.5%-3% אבטלה,

שמבחינת הלשכה המרכזית לססטיסטיקה זה אחוז שעדיין אפשר לראותו כמצביע על תעסוקה

מלאה. בחודש ינואר היה עודף הזמנות על מועמדים לעבודה.

אם נדבר על העבודה המאורגנת מבחינת חלוקת העובדים בישראל, הרי שמתור 50 אלף ו

העובדים כשליש עובדים בבנין, כ 50%-עובדים בשירותים ובתעשיה, והיתר - בחקלאות

ובענפים אחרים.

היו"ר א. נמיר;

ו-30 אלף הלא מאורגנים?

ש. אמיר;

הרוב עובדים בבנין, קצת בחקלאות.

התעסוקה המלאה באזורי יהודה, שומרון ועזה מלווה אותנו 15 שנה. השלטון

הישראלי מצא במקום אבטלה רצינית, שהיתה לפני 1967, וכשליש מכוח האדם שנקלט בארץ

בא בעיקר על חשבון אבטלה ואבטלה סמויה, דבר שהביא לגידול כלכלי עצום באזורים

האלה, שכמעט לא קטן. בשנים קודמות היתה תנועה די חופשית לאזורים של המפרץ הפרסי

וירדן שהיה בהם ביקוש לכוח אדם. אצלנו בוצעה תנופה של הכשרה מקצועית גדולה -

הפעלנו מרכזי עבודה והכשרנו 55 אלף איש בתחומים מקצועיים - וכוח האדם שנוסף במשך

השנים נקלט באזורים מסביב לאזור המפרץ הפרסי וסעודיה. במשך השנה-שנתיים

האחרונות גם שם יש האטה, ההגירה כמעט נפסקה ויש אפילו חזרה. אנחנו מודעים למצב

וערים לנושא.

ביזמת משרד העבודה והרווחה ובתיאום המינהלים האזרחיים ביהודה ושומרון הוכנו

תכניות של עבודות ציבוריות בהיקף של כמה אלפי מקומות עבודה. תעסוקה מלאה היא

אוזד העקרונות שחייב להיות באזורים האלה. לאור העובדה שהאחריות חלה על המינהל

האזרחי באם לא תהיה עבודה מספקת לכל דורש - מה גם שחוק ביטוח אבטלה לא קיים

באזורים האלה ולא חל עליהם - הוכנו תכניות מגירה לאפשרות הפעלת תכניות עבודה

באזורים בצורה מהירה. מבחינה זו אנחנו מוכנים. תכניות אלה קיימות הרבה שנים, כי

מדי פעם אנחנו חוששים שנושא האבטלה יתעורר באזורים האלה, בהנחה שהתכניות שיופעלו

תענ ינה על הצרכים.



י. גיברין;

המידע שנתן המשנה למנכ"ל שירות התעסוקה אינו מקיף, גם אינו שלם, היות ויש

הרבה כפרים באזור המשולש הצפוני שאין בהם לשכות עבודה והאנשים לא מגיעים כדי

להירשם בלשכות העבודה כדורשי עבודה. ידוע שרוב הידיים העובדות באוכלוסיה הערבית

עוסקות בבניה, בשירותים, ובשנים האחרונות התחילו מפעלים לקלוט פועלים גם בתעשיה.

ענף הבניה הולך ומצטמצם, המפעלים מפטרים, בעיקר המפעלים הגדולים, ובכל מה שקשור

לחוק שירות התעסוקה אנחנו פגיעים יותר מאשר אחרים, היות והאוכלוסיה הערבית, רוב

רובה, עובדת מחוץ לישוב, מחוץ למקום, וחוק שירות התעסוקה נותן עדיפות לעובד

במקום. אני לא אומר את זה על פי החוק היבש אלא על פי המציאות. טיפלתי במקרים

רבים של עובדים שעבדו מספר שנים במקומות עבודה ונפלטו מהם למרות שעבדו שש ושבע

שנים, ולפעמים גם חמש-עשרה שנה. פועלים שעובדים שנה, שנתיים, השאירו, כי הם בני

המקום, ופיטרו ותיקים שאינם בני המקום. החוק לא מונע מבעל עסק או מפעל לפטר

עובד. נכון שהחוק מקנה זכויות לעובד המפוטר, אבל לא זה מה שצריר להיות לפי דעתי.

א. שוסטק;

הם חברי ההסתדרות?

י. גיברין;

הם חברי ההסתדרות, זוכים להגנה וקיבלו פיצויים, אפילו פיצויים מוגדלים, אבל

זה לא עונה, כי אדם רוצה לעבוד.

תיפקוד לשכות העבודה במגזר הערבי לקוי. באום-אל-פחם רשומים היום 280 דורשי

עבודה. בדרר כלל משיגים אנשים עבודה בכוחות עצמם או בכוח קרובי משפחה. ם הם

יוצאים בכוחות עצמם לערים ומוצאים עבודות. רוב העובדים במקצועות שהזכרתי הם

עובדים מיומנים, אבל לצערנו לא לכולם יש תעודות מקצועיות. טפסנים מעולים שעובדים

כבר עשרים שנה, רצפים, טייחים, כל אלה שקשורים בענף הבניה, כאלה שעובדים

בשירותים - מסעדות, בתי-מלון - הם בעלי מקצוע מיומנים שלא עברו קורסים וכשהם

פונים ללשכות התעסוקה מציעים להם לעבוד בקטיף או בעבודות אחרות שמעולם לא עבדו

בהן. לאנשים שעבדו עשרים שנה במקצוע אחד קשה לעבוד פתאום בקטיף, שזו עבודת

נורמות, כך שהם לא מגיעים אפילו לשכר של יום עבודה.

לשכות העבודה אצלנו הן לשכות מקומיות שמסונפות ללשכות האזוריות.

אום-אל-פחם, בקעה-אל-גרבייה, ערה, מסונפות לחדרה. מה קורה כמעט יום יום? כל

העבודות המוצעות ללשכות התעסוקה בכפרים הן עבודות שהציעו אותן בלשכת התעסוקה

האזורית לחברים יהודים שדחו אותן, לא רצו לעבוד בעבודות אלה, ולכן מציעים אותן

לכפרים.

אמרתי שמספר דורשי העבודה במציאות גדול יותר ממה שמדווח. לדוגמה,

באום-אל-פחם יש לנו תיק נתונים במועצת הפועלים ובו מדובר על 800 מובטלים, כשמהם

רשומים רק כ-280. בערה רשומים רשמית 170 דורשי עבודה.

א. שוסטק;

איר קיבלתם את הנתונים של 800 מובטלים?

י. גיברין;

דרך העובדים שלנו. אנחנו עושים סקרים שלנו. החודש עשינו סקר לגבי המובטלים.

א. שוסטק;

מי זה "עשינו"?

מועצת הפועלים. עשינו סקר פנימי שלנו ומצאנו שיש 650-600

אנשים שכלל לא נרשמו בלשכת התעסוקה, כי הם לא מאמינים שישיגו שם

עבודה. באזור אום-אל-פחם יש ששה כפרים שמהם הגיעו בחודש ינואר רק

16 איש לרישום. כלומר, מאוכלוסיה שמונה 12 אלף תושבים פנו ללשכת

התעסוקה לרישום 16 איש בלבד. הוצאות הנטיעה יקרות, הזמן יקר, חלק

מהאנשים עומדים בתור שעתיים-שלוש כדי להירשם בלשכה והאנשים מוותרים

על הענין. היתה פניה מצד המועצה המקומית שיתנו יותר כוח אדם ללשכת

התעסוקה., כי עובד אהד לא יכול להספיק לאוכלוסיה של 55 אלף תושבים.

הם מקבלים דמי אבטלה?

אלה שנרשמים ולא מציעים להם עבודה מקבלים, אבל יש גם פליסה

של קבלנים זעירים, של עובדים שקיבלו עבודות קבלניות,ואלה לא הולכים

להירשם, כי החוק לא מאפשר להם לקבל דמי אבטלה. מספרם של אלה אצלנו

איננו מועט.

יש לנו בעיה גם עם תעודות רשמיות של משרד העבודה והרווהה לגבי

בעלי מקצוע. מדובר בבעלי מקצוע מעולים, אבל בלשכת העבודה לא מכירים

בהם היות ולא עברו בחינה במשרד העבודה והרווחה. למרות שהיו פניות

שלנו למשרד לקיים קורסים כדי שעובדים אלה יעבדו השתלמות קצרה של

מספר שעות ויקבלו תעודה של בעל מקצוע לאחר בחינה מעשית לא הסכים

משרד העבודה והרווחה לקיים קורסים כאלה- בשלוש השנים האחרונות פניתי

לפחות חמש-שש פעמים. אני חושב שמן הדין להקים מרכזים להכשרה מקצועית

כדי שאותם עובדים שהם-בעלי מקצוע, או אלה שרוצים לרכוש לעצמם מקצוע,

יוכלו לעשות זאת. לפי הסטטיסטיקה שניתנה כאן רוב העובדים כביכול אינם

מקצועיים, אבל אני חושב שיותר מ-80% מהם בעלי מקצוע.

אני חושב שבזמנים קשים כאלה, כשיש כל כך הרבה מובטלים ויש גם

כל כך הרבה בעיות פיתוח בכפרים כדאי ליזום - לאותם אנשים שנרשמים

ולא מקבלים עבודות דרך שירות התעסוקה - עבודות פיתוח בשיתוף הרשויות

המוניציפליות. הרי אנשים אלה בלאו הכי1מקבלים כסף מן המדינה, שייצאו

לעשות עבודות פיתוח בתוך הכפרים.

האם קיבלת תשובות ממשרד העבודה והרווחה בקשר לקורסים שדיבדת

עליהם?

התשובה היא: חוסר תקציבים. המשרד לא עושה את זה לבד, עושים זאת

שלושה גופים יחד.

לפי הידוע לי באזור שלנו יש מטרד רציני מאד: לשכות העבודה

מתקיימות רק במרכזים מסויימים ולכן האנשים פשוט לא מגיעים אליהן.

בנוסף על כך יש רק ימים ספורים בהם הלשכה פתוחה. אני יודעת שאת

הכפרים על כביש עכו-צפת, שהיו שייכים קודם ללשכת התעסוקה בכרמיאל.

העבירו ללשכת התעעסוקה בעכו, והתוצאה היא אחת: מחוסרי העבודה לא מגיעים ללשכת התעסוקה.

כשיש אבטלה אי אפשר לצמצם את שירות התעסוקה, אלא

להיפך. כשיש תעסוקה מלאה, לשירות התעסוקה יש פתות עבודה, אבל כשיש

אבטלה, לשירות התעסוקה יש יותר עבודה. דווקה עכשיו, כשהמצב כל כך

קשה, מצמצמים בשירות התעסוקה גם בשעות תקן, דבר שנוגד כל הגיון

ומעמיד את מתוסרי העבודה מול מצב ששירות התעסוקה אינו ממלא את תפקידו

ביחס אליהם. הייתי מבקשת לדעת אם הטענות ששמעתי בענין זה נכונות.

בכל הדיונים הקודמים שהיו בוועדה על האבטלה היינו רגועים יותר

ביתס לאוכלוסיה הערבית, היות ולא הגיעו אלינו הדים על מוקדי אבטלה

בישובים הערבים. היינו רגועים כי השבנו שהעוברים הערביים עושים

עבודות שיהודים לא עושים אותן, עבודות שאי אפשר לוותר עליהן, ולכן

בהם פחות פגעה האבטלה. מסתבר שזו היתה תמונה לא נכונה. תפקידנו לדעה

את התמונה לאשורה ולהתמודד עם המצב. אני מבינה שבישובים וערביים אין

מפעל שמעסיק מספר גדול של פועלים ערביים, כמו "אתא" למשל, שסכנת

האבטלה מאיימת עליהם. הפועלים הערביים מפוזרים יותר בין מפעלים ובים,

הם אינם מרוכזים במפעל אהד גדול, ולכן גם כשמפטרים עובדים במפעלים

קטנים ויש ביניהם עובדים ערביים לא שמענו זעקה גדולה, כי הפגיעה לא

היתה מרוכזת אלא מפוזרת.

הייתי רוצה לדעת מה קורה בענף הבניה - כמה הצטמצם ואיפה הצטמצם.

אנחנו יודעים שהענף בירידה - הבניה הציבורית והבניה האתרת מצטמצמות

והולכות - ואין ספק שזה פוגע- אנהנו יודעים שיש בעיה של פועלים ערביים

שנשארים ללא עבודה בענף הבניה. היה רצוי שנדע מה קורה בענף זה, כי

זה נוגע לכל השכירים שעובדים בבניה, ובמיוחד לשכירים הערביים,

ע. דראושה;

אתייחס קודם כל לבעיית האבטלה בקרב הערבים הישראלים: לדעתי

הנתונים ששמענו מהמשנה למנכ"ל שירות התעסוקה אינם משקפים את המציאות

הקיימת, כיוון שבדו"ח ששמענו מדובר על 27 ישובים, בעוד שבמגזר הערבי

יש 105 ישובים" עשיתי הישוב ומצאתי שהדו"ח לא מכסה אפילו 50%

מן האוכלוסיה הערבית, וזה אומר שלפתות לגבי 50% מן ואוכלוסיה הערבית

אין לנו נתונים.

גם המספרים הכתובים כאן אינם נותנים נתונים התואמים את המציאות

הקיימת, כי אני מכיר את המציאות בכפרים ואני יודע שהמספרים הרבה יותר

גבוהים ממה שכתוב, אבל רבים לא הולכים להירשם בלשכות, כיוון שאין

להם זכות להירשם מבחינה חוקית. הם לא היו פועלים מסודרים, הם היו קבלני

משנה שעסקו בעיקר בעבודות בנין, ועכשיו, עקב המצב החמור בבנין, הם

נפלטו, אבל אינם יכולים ללכת ללשכת התעסוקה ולומר שהם מובטלים, כי

הם לא היו רשומים בלשכה כעובדים..

היו"ר א. נמיר;

האם זה כך?

ע. כ"ץ;

יש כאן אי הבנה. כשאתה אומר שאין להם זכות להירשם, אתה מתכוון

לומר שאין להם זכות לקבל דמי אבטלה, אבל זכות להירשם יש להם בהחלט.

יכול להיות שאותם אנשים שאתה מדבר עליהם אינם יודעים שמי שהשירות

לא יכול לתת לו מקום עבודה ואינר זכאי לדמי אבטלה, יכול לקבל - לפי

כללים מסויימים ואם אין לו פרנסה אחרת - דמי הבטחת הכנסה.

המציאות היא לא כזאת. אני מכיר רבים שהיו קבלני משנה. נפלטו

הירם הם מחוסרי עבודה, וכשהלכו כמה וכמה פעמים ללשכת התעסוקה אמרו

להם שאין עבורם פתרון.



כל נסיעה מהכפר ללשכת התעסוקה עולה כ-2,000 שקל. אדם שאין לו

הסכום הזה מעדיף להישאר בבית, לחסוך את הסכום הזה ולא להירשם בלשכה,

כי בלאו הכי לא נותנים לו מענה לבעיה שלו בלשכת התעסוקה,

עם כל הכבור לעבורה שעשיתם הדו"ח לא משקף את המציאות, כי הבעיה

בסקטור הערבי הרבה יותר תמורה, ואני מכיר אותה מהכפר שלי ומנצרת.

במגזר הערבי בכלל יש בעיה תמורה ביותר שמביאה להצטברות רגשות מרירות,

ובצרק, לאלה פותחים פתח לכל מיני רגשות עויינות שיוצרים חלל ריק,

חלל שיכולים לנצל אוחו אלה. שרוצים לנצל אותו, הבעיה יותר תמורה מן

הדו"ח, מה עוד שאנחנו יודעים שרוב העובדים הערבים עבדו בבנין, בתעשיה

או בהקלאות, והיום יש משבר בשלושת הענפים האלה. כשמפטרים בתעשיה,

המפוטרים הראשונים הם ערבים, שבדרך כלל לא נכנסו לעבודה האחרונים,

אבל לשכח התעסוקה המקומית דואגת קודם כל לפועלים שלה ולכן הערבים

הם המפוטרים הראשונים. אם מפטרים אותם הם מחוסרי עבודה והם מצטרפים

למחוסרי העבודה בנצרת, באום-אל-פחם ובמקומות אחרים.

ישבתי אתמול עם שר העבודה והרווחה, סיפרתי לו קצת על הבעיה

ושאלתי אם יש איזה שהן תכניות בטשרד לבוא לקראת פתרון הבעית הזאת.

הוא אמר שאין להם תכניות מיוחדות לגבי הסקטור הערבי, יש להם תכניות

לגבי כלל המדינה, כולל הסקטוד הערבי. הסברתי לו שלגבי הסקטור הערבי

הבעיה יותר קשה-

ומה קרה אחרי שהסברת?

לא קרה שום דבר.

אני הושב שחרב הפיטורים מאיימת גם על הציבור העובי, כאשי ראשוני

הסובלים בכל מקום שיש פיטורים או צמצומים או הקפאות הם העובדים

הערבים, גם 3גלל העובדה שחם עובדים בעבודות שהורות וגם בגלל הנטיות של

המעסיקים לדאוג יותר לעובד העברי מאשי לעובד הערבי. הם סובלים ואין

מסגרוה מתאימות שמטפלות בהם בצורה יאה ומספקת.

העבודות שמציעים להם בעיקו הן עבודוה יזומוה, כמו עבודוה ביעור.

לאדם שהיה וגיל לעבוד כקבלן משנה ולעסוק בבניה מציעים פתאום לעבוד

ביעור, לנטוע מכסה של 60-50 עצים בשכר נמוך שאינו מספיק לו ולמשפחתו.

יש בכך פגיעה גם בפרסטיז'ה -של המקצוע שלו וגם ברמה החיים שלו.

ואם מדברים על פרסטיז'ה של המקצוע: לרבים מן העובדים הערבים

שעגדו כטייחים אין העולה וכשהם באים ללשכה התעסוקה אומרים להם; אין

לכם העודה, אתם לא טייחים. כך המצב גם לגבי עבודות אחרות בתחום הבניה.

התוצאה היא שינים לא באים ללשכה העבודה, גם בגלל שהם לא מוצאים שם

פתרונות וגם בגלל שזמנם מוצא לריק.

אמרו כאן ש-50% באים ללשכה העבודה וחשאי

לא באים. אני יוצה להסביי למה השאי לא באים: הם לא באים, כי הם

מיגישים שלשכה התעסוקה "דופקה" אוהם, גונבה,לחם אה הכסף, לוקחת מן

ההכנסה שלחם ולא נוחנה להם בהתאם כפי שנהוג במדינה ישראל. פועל

שעבד וצריך לקבל משכורת של כך וכך שקלים, מנכים לו ניכוי ראשוני

של 16.2% למס אחיד, לביטוח הלאומי, לכל מיני דביים, וזאח בנוסף למס

הכנסת. מן הניכוי שמנכים לפועל חוא לא מקבל שום יתרונות. מי אמיר

אמי שנוהנים לפועלים עבוי האונוה עבודה, נוהנים להם דמי הומשה ופיצויים.

לכמה נותנים? מתוך מחזור של מאוח אלמי מועלים שכבי עובדים במשי 18 שנח

נהנו מנסים ל-350 עובדים. זאה אומיה שכל שאר העובדים לא זכו לפנסיה כזאת.

/



מנכים לפועלי השטחים סכומים ממשכורתם, הסכומים האלה מצטברים באיזה

שהוא מקום, אם זה במס אחיד ואם בלשכות התעסוקה, והם אינם מנוצלים לטובת

אותם עובדים. ומדובר בסכומים אדירים. כבר היתה הצעה לסדר היום של חבר-

הכנסת יאיר צבן בנושא זה, ולדעתי הכספים האלה נגזלים מן הפועלים ולא

ניתנים להם בצורה שתשפר את התנאים והזכויות הסוציאליות שמגיעים להם

כפי שנהוג במדינת ישראל. אותם פועלים מעדיפים לכן ללכת לשוק השחור

ולחכות למי שמציע להם 10 אלפים שקלים נטו ולא ללכת ללשכת התעסוקה, כשהם

יודעים שלשכת התעסוקה, קודם כל, לוקחת חלק מן ההכנסה שלהם ולא נותנת

להם יתרונות, ושנית - הצעות העבודה שהיא נותנת הן הצעות לעבודות ששכרן

נמוך: עבודות נקיון רחובות, עבודות בשירותים או עבודות בבניה. אני

מכיר גם מקרים של בוגרי אוניברסיטאות, בוגרי סמינרים וגם בוגרי תיכון,

אפילו באגפים מקצועיים, שמסתובבים מחוסרי עבודה, וכשהם מגיעים ללשכה

התעסוקה אומרים להם לקחת מטאטא ולעבוד בניקוי רחובות. הם מעדיפים

לא ללכת ללשכה ולכן המספר של 2.7% אינו משקף את המציאות בשטחים.

לעניות דעתי הדיון הזה חשוב על שני כיווניו; א. הוא חשוב לגופו

של ענין לגבי האוכלוסיה הערבית כשלעצמה, וזו כמובז העילה המוצדקת לדיון

הזה. אנחנו חייבים לגלות רגישות לענין, ואף על פי שאני מבין את

כוונתו של עטר כ"ץ לגבי ההתייחסות אל כלל האוכלוסיה כאל אזרחי

מדינת ישראל בלי הבדל גזע מין ודת, הרי אנחנו בוועדה הזאת, ובצדק,

מעולם לא ויתרנו על ההבחנה היותר מדוייקת לגבי האוכלוסיות השונות ולא

יאינו בזול דבר לא שוויוני, אלא להיפך. לעיירות פיתות אנחנו מתייחסים

לחלד, לעבודת נשים אנחנו מתייחסים לחוד, וכך גם פה אנחנו צריכים להגיע

למאמצים יותר מדוייקים,

ב. עבורי הנושא הזה- חשוב גם משום שכפי שמבחינת הענפים ענף הבניה

משמש סממן ראשון להתפטרויות במשק, כך גם מבחינת האוכלוסיות במדינת ישראל

הערבים הם הסממן הראשון להתפטרויות במשק,ומשני הסממנים שיש כאן אנחנו

יכולים ללמוד שיש העמקה באבטלה לגבי הציבור הערבי, אבל אנחנו יכולים

גם ללמוד שיש התפתחות באבטלה בכלל. אני מדגיש ענין זה, כי אני מודה

אינני יודע איך להרים את הזעקה של הנושא הזה כאשר כולנו חיים

בשקרים גדולים. כולם מזהירים ומדברים נגד האבטלה כאין האבטלה היא כביכול

דבר שמתפתח באופן עצמאי למרות שאף אחד לא רוצה בכך, אבל מה שקורה הוא,

שהצעת התקציב שהונחה אתמול היא למעשה הצעת תקציב שרוצה אבטלה. זה הפן

השני של אותה סוגיה, ולדיון בפן הזה יש חשיבות כללית, לא רק לגבי

הציבור הערבי..

אני רוצה להזכיר לחברי הוועדה

ולומר לאורחים שלנו שהסטטיסטיקה לגבי דורשי עבודה, לגבי מובטלים, לגבי

בלחי מועסקים ידועה לכולנו. יש גם הודאה שהסטטיסטיקה הזאת לא מדוייקת,

אבל לא ביטלנו אותה כי היא מראה על חלק מתהליך. יתרה מזו: בהסבר לאי

הדיוק בנתונים של הסטטיסטיקה די ברור, שככל שהאוכלוסיה פחות בעלת

השכלה- ופחות מקורבת למרכזים עירוניים, כך הנתונים פחות מדוייקים לגבי

המימצאים עצמם בשטח. גם כאן, לגבי האוכלוסיה הערבית, די ברור שהריחוק

מן הדיוק הוא יותר גדול מאשר לגבי אחרים. כבר הנתונים שמסר שירות

התעסוקה הם רעים מאד, אך המימצאים בשטח הם כנראה עוד יותר גרועים מן

המימצאים הגרועים האלה.

בעבורי יש לנושא הזה תוצאות חמורות ביותר, תוצאה

אחת: אני רוצה שנביא בחשבון שבמדינת ישראל אבטלה ערבית ואבטלה יהודית,

ואבטלה יהודית שמתחככת באבטלה ערבית, זו סיבה לג,זענות מפעפעת, וזה

מתפתח כל יום. זה כבר לא נוגע רק לאותן אוכלוסיות שיש להן נגישות

ישירה למקומות עבודה אלא גם לאוכלוסיה שחיה בתנאים טובים, עצם העובדה

שהערבי תופס את מקומו של היהודי, והיהודי שמרגיש את עצמו כר והערבי

שמרגיש את עצמו זרוק לפני שהוא זרוק - זו לאומנות מפעפעת. עיקר האסון שמתפתח הוא בקרב הציבור היהודי, אבל יש תגובות קשות גם בקרב הציבור הערבי. לכן המלחמה באבטלה בציבור הערבי בפרט ובציבור בכלל היא משימה לבריאות נפשית של החברה הזאת, לשפיות הדעת שלה. אם בנוסף לכל מש שאנחנו עוברים תהיה גם התנפלות על מקום העבודה במקום פרנסה, זה דבר



בעל חדות הרבה יותר גרועה, כי האנשים - בשביל פת לחם לילדים שלהם -

יהרגו אחד את השני. בכפר-שלם כבר משתמשים בבקבוקי מולטוב בגלל סיבות

לא יותר טראגיות מהסיבה הזאת, בלי סממן לאומני.

נקודה רביעית ואחרונה - לגבי הפגיעה בייצור: אחד הדברים הנוראים

שקרו לציונות הוא שהיהודים נחלשים בעבודת כפיים. נתרגם מה משמעות

העניז הזה ברגע שמדובד בכך שערבים שעושים עבודת כפיים מתחילים להיות

מובטלים, חסרי עבודה, מה משמעות הדבר מבחינת הפנים היצרניות של מדינת

ישראל- נעזוב את הענין של אכפתיות ורחמים, נעזוב את ענין הגזענות ונראה

מה המשמעות של זה מבחינת הפגיעה בייצור, מבחינת כושרה היצרני של מדינת

ישראל, מה המשמעות של העמקה יותר גדולה של האבטלה בקרב הציבור הערבי

מאשר בקרב הציבור היהודי אם לא פגיעה יותר גדולה בייצור מאשר בשירותים.

לכן גם כאן המאבק על הימצאות עבודה לאנשים, שעיקר עבודתם הוא בעבודת

ייצור ויצירה, הוא בעל חשיבות אובייקטיבית לא רק לגבי המיעוט הערבי

במדינת ישראל.

א. אנחנו צריכים למצוא את כל הדרכים בדי להזעיק

את משרדי הממשלה לגבי כלל המרכיבים והמשמעויות של הנושא הזה. לא רק

לגבי אי הימצאות עבודה באום-אל-פתם או מקום אחר, אלא לגבי המכלול

שהדבר הזה משפיע.

ב. אנחנו מוכרחים לנסות להגיע לכך ששירות התעסוקה, הביטוח הלאומי

וגורמים אחרים יבדקו ויגיעו למימצאים יותר מדוייקים, דווקה בגלל

הפריסמה המיוחדת של האבטלה בציבור הערבי. כרגע אנחנו נמצאים במצב של

חוסר ידיעה מדוייק לגבי הנושא הזה.

ג. לגבי הנקודה שעלתה פה עקב הדיון בהקשר למוסד לביטוח לאומי:

התופעה שהצביע עליה חבר-הכנסת דראושה זועקת. ייתכן שלזו רק נוצר מגב

שפועלים ערביים בשטחים משלמים כל מיני תשלומים , אבל לא מקבלים את

הזכויות שמגיעות להם, ייתכן שמצב זה נכון גם לגבי ציבור ערביי

הארץ ואז כדאי לבדוק באיזו מידה התשלומים שמשלם הציבור הערבי כעובדים

אכן נותן מענה לצרכים שלהט.

היו"ר א. נמיר;

אני רוצה לשבח את האינפורמציה שנמסרה לנו על ערביי השטחים..

אני חישבת שבנושא זה נמסר לנו חופר בהחלט מרשים שמעיד על יידע שקיים

בתחום זה. אני בהחלט לא מרוצה ממה שנתן לנו שירות התעסוקה, כשמה

שנתן לנו הוא פועל יוצא של מה שהוא יודע, כי היינו צריכים לקבל דבר

הרבה יותר שלם ומלא. לא ייתכן שנקבל אינפורמציה רק על 27 ישובים.

אני גם חושבת שהקפיצה הגדולה במספר המובטלים,בחיפה, למשל, בהשוואה

של שלוש השנים 1979, 1984 ו-1985,נובעת לא רק משום שיש יותר מובטלים

במגזר הערבי, אלא משום שלא היו שם נתונים. יש עוד דבר שלא קיבלנו

עליו אינפורמציה במגזר הערבי - גם בו יש חומר נפץ - והוא ההתפלגות

הגילית של דורשי העבודה. במגזר היהודי אנחנו מודעים להתפלגות הגילית,

ובביקורים שלנו בלשכות התעסוקה היתה ההתרשמות הכי קשה מבעיית הצעירים

גם בגלל המספר וגם בגלל חוסר הפתרונות. אני מבקשת משירות התעסוקה,

בשם הוועדה, שיהיה נסיון לבדוק את נושא הצעירים כדי שנדע על איזה סדר

גודל מדברים.

לא שמענו משירות התעסוקה כמה לשכות תעסוקה יש במגזר הערבי ועד

כמה שאנחנו יודעים יש מעט מאד. אנחנו רוצים לקבל זאת בכתב. באוחם

מקומות שאין לשכות אנחנו רוצים לדעת היכן הן הכתובות הקרובות ביותר

שבהן יש מישהו שמטפל באוכלוסיה שרוצה להגיע ללשכות.

יש לי הרגשה שאין קשר בין שירות התעסוקה למועצות הפועלים. אני

מעריכה שבמועצות הפועלים יש יותר אינפורמציה מאשר בשירות התעסוקה

בנושא של דורשי עבודה, לכן לא צריך לראות במועצות הפועלים דבר פסול

ולקבל מהן את הנתונים שיש להן.



אני מבקשת שיימסרו לנו נתונים גם בנושא הבניה,שהעלתה חברת-הכנסת

חייקה גרוסמן, לגבי המובטלים בענף זה וההתפלגות, הדבר אינו ברור.

אני מודעת - ושירות התעסוקה גם אמר לנו לקראת הישיבה - שהוא מאד

מוגבל בנתונים שיש לו, לכן עצם הישיבה הזאת חשובה כדי לעורר את כל

הנושא ואת ההתייחסות המיוחדת.

אני רוצה לשאול את נציגי משרד התעשיה והמסחר: האם מצדכם יש

היערכות לנושא הזה מבחינת הקמת מפעלים, חיזוק מפעלים קיימים ופריצת

דרך לקראת הדור הערבי הצעיר המשכיל יותר? אנחנו לא יכולים לשלוח אותם

לא לבניה, לא למזון ילא לטכסטיל ששם השכי הנמוך ביותר. האם יש במשרד

היערכות מיוחדת?

כמה מלים אין מטפל המשרד באוכלוסיה שעליה מדברים היום.

האם אתה מדבר על ערביי ישראל?

ד. זהבי;

כן.

היו"ר א. נמיר;

נייחד דיון אחר לערביי השטחים, לא היום.

משרדנו מחולק לארבעה מחוזות: מחוז חיפה והצפון, מחוז ירושלים,

מחוז תל-אביב והמרכז ומחוז הדרום. הטיפול באוכלוסיה הוא טיפול בכלל

אוכלוסיית אזרחי ישראל שישנה במדינה. אני רוצה לציין שאם הפונה בא

מן המיעוטים הוא בדרך כלל בעל השכלה, יודע לדבר עברית ובעל ידיעה

רחבה בהוויית העולם והארץ. בכל זאת מה אנחנו עושים? - כאשר מישהו

פונה אנחנו משתדלים, במשרדים שלנו, לעזור לו ולתדרך אותו כדי שיידע

למי לפנות, בהתאם לענף ולאינטרס. במחוז הצפון וחיפה יש חלק גדול מאד

של אוכלוסיה ערבית. אנחנו מקיימים מיפגשים בתוך הישובים והכפרים,

ומדי פעם בפעם - פעם בשבוע או פעמיים בשבוע - מופיע נציג המחוז ומקבל

את הפניות שיש בנושאים שהמשרד עוסק בהם. הצד השני של המטבע: יחד עם

שירות התעסוקה אנחנו משתתפים במטות התעסוקה.

הפעולה שלנו מחולקת בהתאם לנושאים שאנחנו מטפלים בהם, אם זו

תעשיה, אם זו מלאכה ואם זו תעשיה זעירה, כי בסקטור המיעוטים הרבה

מהתעשיה זו תעשיה זעירה. יש לנו קרן שמסייעת למלאכה ולתעשיה, קרן

במסגרת הבנק לפיתוח התעשיה, ויש אלינו פניות של מפעלים גם בנושא הציוד

וגם בנושא של שיפור הייצור וניהול מפעלים. בשיתוף עם המכון לפריון

עבודה אבחנו משתדלים לסייע גם בייעוץ.

לגבי השאלה שהועלתה בקשר למהימנות של בעלי המקצוע: לפי מה שאנחנו

יודעים בעלי המקצוע מוצאים את מקומם במפעלי תעשיה, כך שמבחינה זו

המשרד פתוח, באופן מיוחד ליזמים.

ברגע שיזם בא, ההתייחסות אליו היא כללית בהתאם

לנושא ולמה שהוא עושה. הרבה מאד מן הכפרים הערביים נמצאים באזורי

פיתוח.



י. בן-צבי;

כפי שהציג דוד זהבי, למשרד המחוזי בצפון יש נציגות בכל אותם

ממוח התעסוקה של שירות התעסוקה. אם אנחנו דנים היום במגזר הלא יהודי,

הרי מדובר פה במטה בעכו, במטה בחדרה, במטה בחיפה - שחולש גס על מספר

ישובים של בני המיעוטים ונצרת העיר, שבה יש מטה תעסוקה. בשלב זה היה

בכל מטה דיון אחד.

אנחנו עומדים בקשר עם אותם יזמים שפונים למשרד, ואם יושב פה מזכיר

מועצת הפועלים של אום-אל-פחם אביא דוגמה שקשורה למקום הזה: היתה אלינו

פניה מבית-מלאכה לייצור רהיטים שמעונין להיכנס לעסקי יצוא בגלל ירידה

בהיקף הצריכה בארץ. לא הבאנו את האיש מאום-אל-פחם לחיפה אלא שלחנו שני

עובדים שמתמחים בנושא הייצוא לאום-אל-פחם והם יישבו עם אותו בעל מלאכה

ונתנו לו את כל ההדרכה והיידע כדי לקדם את הייצוא שלו. דוגמה אחרת

האחים סלמה מכפר קרע, שהיתה להם מסגריה קטנה, הגיעו ליצוא

שעבר את מליון הדולר, יצוא של חממות ליוון וקפריסין. לא אזכיר או1

הגדולים שנמצאים במחוז שלנו, דוגמת האחים קדמני מירכא, שיש להם מפעל

שמעסיק מאות עובדים ושהקימו לו שלוחה גם בבאר-שבע. יש גם הדוגמה של

האחים גולוס בכרמיאל ועוד דוגמאות, ואני מזמין את חברי הוועדה - בהסכמת

יועץ השר וסמנכ"ל משרד התעשיה והמסחר - לבקר באותם מפעלים. אני כבר לא

מדבר על אותם 200, בערך, מפעלי טכסטיל שמעסיקים עובדים- יש כאלה שמעסיקים

60-50 עובדים, ויש כאלה שמעסיקים עד 200 ו-500 עובדות ועובדים, אם

כעצמאיים ואם כשלוחות של מפעלים.

כל יזם מקבל את העזרה מבלי להתייחס לאיזה לאום הוא שייך, לאיזו

אנחנו נותנים את העזרה במקום ולא מזמינים

את האיש לבוא לחיפה. רק בימים אלה היתה פניה מתמרה לשר אישיח. הבעיה

הועברה אלינו, ביקרנו בתמרה, בדקנו את הנושא והעברנו את ההמלצות לשר

כדי לחת תשובה סופית ליזם, כך שהטיפול נעשה בשטח ולא מטרידים את היזם

בביורוקרטיה, לבוא לירושלים או לחיפה.

בתוקף תפקידי ומתוך דאגה למגזר המי-עוטים התחלתי לבקר במחוזות -

נזכרו כאן ארבעה מחוזות - כדי לבדוק נתונים, ושמחתי לראות שבאף אחד

מן המחוזות אין הבדל או משהו מיוחד לגבי ערבים- הטיפול אחיד לאורך כל

עצם העובדה שיש פה ארבעה נציגים ממשרד

אחד יש בה כדי להוכיח את ההתייחסות שלנו לנקודה הרגישה שהועלתה כאן.

הנושא בהחלט חשוב ואנחנו ערים לו.

הטיפול בכל פניה של מישהו מן המגזר הערבי הוא טיפול

חוסר התמצאות במשרדי הממשלה. בכל מקרה

של פניה למשרדנו אנחנו מלווים את הפונה במשרדים כדי לפתור את הבעיה

כשיש בעיה, ויותר מכך אני לא יכול להוסיף-

יש אדם במשרדנו שיכול לדבר על מרכזי תעשיה שאנחנו חושבים עליהם

והם בתכנון.

לאור המשבר הכלכלי, האם גם במפעלים קיימים בישובים הערבים - והם

לא רבים - יש תופעות של צמצומים וסגירה כמו בישוב היהודי?

במפעלים גדולים לא הובא לידיעתי שיש כוונה לצמצם.

אם אלה מפעלים לייצור שימורים, חמוצים, גם שם

לא שמעתי על כוונה לצמצם ולפטר בשלב זה.



ח. גרוסמן;

ובסכסטיל?

מה שקורה במגזר היהודי קורה גם במגזר הערבי, אין כאן הבדל.

ההשלכות של המצב הכלכלי שווח בשטח.

אני רוצה להשלים ולענות על השאלה באיזה כלים אנחנו נערכים לעידוד

התעשיה. קודם כל יש לנו את הכלי הכללי והאחיד, השווה לכל נפש, שהוא

החוק לעידוד השקעות הון דרך אישורים של מפעלים מאושרים. באמצעות התוק

הזה אנחנו בונים ומרחיבים מפעלים שקמים המיועדים גם לאזורים של

אוכלוסיית המיעוטים. דווקה הדוגמה הבולטת של עזרת התוק לעידוד השקעות

הון בהשקעות תדשות היתה בתחום של טכסטיל בגליל: שניים-שלושה מפעלי

טכסטיל חדשים שעושים יצוא גדול מאד הקיפו יחידות ייצור חדשות באזורים

כפריים ערביים, כאשי כלל הייצור הוא ליצוא ומפעלים אלה מאושרים לכל

דבר. לא רק שהם לא מצטמצמים אלא הם מתרחבים ומקבלים את האישור של

מרכז ההשקעות, כך שהכלי הכללי הזה של החוק לעידוד השקעות הון עובד יפה.

עם זה הלך המשרד לכיוון מיוחד לגבי התיעוש באזורים הערביים, וזאת

דרך תכנון של חמישה אזורי תעשיה בריכוזים ע רבי ים. מתוך חמישה אלה המצב

הכי מתקדם - יש לנו שם גם ועדת היגוי מיוחדת - הוא באזור התעשיה החדש

בשפרעם, שלצורך זה קיבל סטטוס מיוחד של אזור פיתוח ב'. תכנון האזור שם

הושלם ואושר ועכשיו אנחנו פועלים בתהליך שהוא די קשה - הסדר כל ענין

המקרקעין, כדי שאפשר יהיה לבצע הלכה למעשה את הפיתוח ואת העליה לשטח.

ש. אמיר;

רציתי- להעיר הערה, אבל אני מוותר עליה. אני מקווה שבדיון הבא

נוכיח שמבחינת הזכויות הסוציאליות לעובדי השטחים אנחנו יכולים לענות

בגאווה על הטענות שהושמעו,

על המלה "גאווה" הייתי מוותרת,

אומר, אם כן: מתוך הגינות. ואנחנו עומדים במסגרת זו גם במבחנים

כל המערכות המשפטיות פתוחות בפני העובדים

שמרגישים את עצמם מקופחים.

אפילו השר הודה בקיפוח.

לא נושא השטחים עומד היום לדיון- זה נושא מורכב מאד, רגיש מאד,

זה לא נושא שדרך אגב, בישיבה כלשהי, מתייחסים אליו. בהחלט נדון עליו

בישיבה מיוחדת, כי יש לו השלכה משמעותית מאד על מה שקורה בנושא התעסוקה

והאבטלה בתרככי מדינת ישראל, יש לו השלכה משמעותית מאד גם על דמותה

החברתית של מדינת ישראל.



כשנקיים את הדיון המיוחד נזמין גם אותך, מר אמיר. כבר ציינתי

במהלך הישיבה שהתרשמתי מהדברים שמסרת ומכך שיש הרבה ידע בנושא הזה-

יהיה כאן ויכוח נוקב במהלך הדיון שנקיים, אבל הוא לא יהיה על

האינפורמציה. אין לי ויכוח עם האינפורמציה, יש לי ויכוח - לי,

לחבר-הכנסת דראושה ולחברי כנסת נוספים - על הקונספציה.

כשאני שומעת שהכל נהדר אני מתחילה

להיות מודאגת. גם אני ביקרתי בכמה כפרים כמה שנים ומה שראיתי אין

לו שום קשר למה שאתם מספרים.

כדי שלא נתווכח בחלל ריק אני מבקשת מכם להמציא לנו את רשימת

המפעלים שקיימים במגזר הערבי, עם שני סוגי התפלגות: 1 .סוג המפעל;

2. מספר האנשיט שעובדים בו

אני מבקשת רשימה של אותם מפעלים חדשים שבתכנון המשרד

להקים, ורשימה של מפעלים קיימים שבתכנון המשרד להרחיב.

אינני מגבילה אתכם בזמן" תמציאו לנו את הנתונים, תהיה לפנינו

תמונת מצב ונדע את העובדות, ועם עובדות קשה להתווכח. יכול להיות

שנלמד על דברים שאיננו יודעים עליהם, יכול להיות שנחשוב שחלק מן

הדברים כדאי לפתח ולהגדיל.

הייתי מבקשת שההתפלגות שתתנו לנו תהיה מסווגת לפי תעשיות בית -

שהן לא מקובלות במגזר היהודי - ולפי תעשיות שהן תעשיות ממש.

אני יודעת שלכם יהיה הרבה יותר קשה להכין את

הנתונים, אבל אני מבקשת נתונים במיוחד לגבי הערים המעורבות כמו

ירושלים, תל-אביב -יפו, חיפה ועכו. באותם מקומות מאד חשוב לבקש את

אנשי שירות התעסוקה להכין איזה שהוא רישום לפי חלוקה של העובדים

הערביים,

אני מסופק אם לנושא הזה יש אישור בחוק.

אני לא בטוחה שיש איסור בחוק.. אני לא בטוחה שכאשר אדם בא ללשכה

לא שואלים אותו אם הוא יהודי או ערבי. אם תוכיח לי שכך המצב לא א בקש

נתונים אלה.

אני מבקשת שבנושא הזה יהיה לנו גם סיוע מן ההסתדרות, מה גם

שבמגזר הערבי יש מועצות פועלים. בהזדמנות זו אני ריצה לשבח את מזכיר

מועצת הפועלים של אום-אל-פחם גם על כך שבא וגם על כך שמסר נתונים.

עוד חמישה ערבים הוזמנו לכאן, משום שרצינו לשמוע מהם מה מעיק ומה

כואב ולא שיהודים יספרו לנו מה קורה במגזר הערבי" שניים מנצרת לא

הגיעו בשל השלג - הם התנצלו על כך - ויש כאלה שאף לא הודיעו שלא

יבואו. זה מקשה עלינו את הדיון בדברים.

במגזר הערבי יש מועצות פועלים, והרשימה ארוכה. אני מבקשת לפנות

למזכירו מועצות הפועלים הללו, לומר להם שזו פניה שלנו, ולבקש את

א. מספר מועצות הפועלים שישנן במגזר הערבי.

ב. הערכה כמה כוח עבודה יש באותו ישוב, מה מספר המובטלים באותו

חודש ובכמה חודשים בספירה לאחור.



ג. איר מתמודדים מזכירי מועצות הפועלים עם הפונים במקומות שבהם

אין לשכות תעסוקה ולאן הם מפנים אותם.

כשנקבל את הנתונים האלה יהיה לנו קל יותר להמשיך בדיון. אני

מקורה ששבועיים-שלושה יספיקו.

לגבי יפו, שהיא עיר גדולה, אין לנו נתונים. יש לנו נתונים בעיקר

לגבי ערים קטנוח.

היו"ר א. נמיר;

אני לא מאמינה שבמקום כמו יפו יש למישהו אפילו נתון על בתי העסק

שם.

יש ויכוח כמה תושבים ערביים יש בכלל ביפו.

ברגע שהנתונים יהיו בידינו נחזור לדיון ונראה איך לקדם את הנושא.

בנפרד נקיים דיון רציני על העובדים מן השטחים.

תודה, הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 15.10)