הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 55

מישיבה של ועדת העבודה והרווחה ביום

ד' כ"ט בשבט התשמ"ה - 20 בפברואר 1985. בשעה 9.00

חברי הוועדה: א' נמיר - היו"ר

ח' גרוסמן

א' שוסטק

ד"ר י' שטרק - רופא מחוזי, י-ם, משרד הבריאות

י' שיף - מנהל אגף השיקום, משרד העבודה

והר ו ו ווה

ר' קפלן - משרד העבודה והרווחה

יי ערד - המוסד לביטוח לאומי

ד"ר שי מזל - המוסד לביטוח לאומי

ח' ירדני - יו"ר ארנון מיח"א

צ' דניאלי - מזכ"ל ארגון מיח"א

די דלבר - ארגון קשב

שי מונדרי - ארגון קשב

אי מגן - ארגון שמע

ע' הון - אגודת התרשים

מזכירת הוועדה; אי אדלר

מי הלנברג

הקלות וזכויות לציבור החרשים - הצעה לסדר-היום

של חברת-הכנסת עדנה סולודר



הקלות וזכויות לציבור החרשים - הצעה

לסדר-היום של חברת-הכנסת ע' סולודר

רבותי, בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח

את ישיבת ועדת העבודה והרווחה. הנושא

העומד על סדר היום שלנו הוא הצעתה לסדר-היום של חברת-הכנסת עדנה סולודר,

בנושא "הקלות וזכויות לציבור החרשים".

ברשותכם, אנסה לחזור בכמה מלים על

עיקרי ההצעה לסדר-היום, בהעדרה של הפגיעה, חברת-הכנסת סולודר, כי

מקובל אצלנו שהמציע חוזר ומעלה בוועדה את עיקרי הצעתו.

חברת-הכנסת סולודר מתחילה בציון

מצעד הדממה ב-24 בדצמבר 1984. היא מציינת ששנה קודם לכן צעד מצעד

דומה וגם הפגין בדממה בשערי הכנסת.

חברת-הכנסת סולודר העלתה את הצעתה

במליאת הכנסת ב-1 בינואר 1985, ובין היתר היא אומרת: "שלשום נפתח

מבצע ההתרמה המסורתי למען החרשים "הטה אוזן לדממה", והתקיים מפגש

בביתו של הנשיא שלנו, עם חמישה מארגוני החרשים הפועלים בארץ",

מספר הנכים החרשים בישראל, לדבריה

של חברת-הכנסת סולודר, הוא כיום כ-5,000. כ-3,200 מהם גם אלמים ואינם

מסוגלים לכל תקשורת רגילה אלא בסימני יד או בכתב.

לדבריה של חברת-הכנסת סולודר, יש

בארץ כ-10 מועדונים של חרשים - בתל-אביב, בחיפה, בירושלים, בבאר-שבע,

באשקלון, בדימונה, בנתניה, באשדוד, בנצרת ובבית-שמש. קיים גם בית

הלן קלר ובית-הספר "ניב" בחיפה.

חברת-הכנסת סולודר מציינת את עומק

הבדידות של ציבור החדשים, היא מדברת על גימלאות לילדים חרשים נכים

ומציינת שבדרך-כלל הגימלאות לילדים לקויי שמיעה ניתנות עד גיל 8.

נושא נוסף שמציינת חברת-הכנסת סולודר

הוא הנושא של זכאות לקיתבה לחרשים עובדים. היא אומרת: "חרשים רבים

משתלבים בעבודה ועובדים ובכל זאת, בשביל שהם יוכלו להשתלב ולתפקד כאדם

בריא, הם נזקקים לכל מיני מיכשורים ולכל מיני עזרים שעולים כסף רב,

לשם כך מם זקוקים להכרה כלשהי בנכותם ואילו בעיית קביעת אחוזי הנכות

לנכים שמסוגלים לעבור ולפרנס את עצמם היא בעיה מסובכת. המיגזר הזה נופל

בין הוועדות המחלישות בנושא. לכן בקשתם שתוקם ועדה משותפת או יוקם צוות

בין-משרדי שיוכל לבחון את הנושא מכל היבטיו ולתת לו תשובה".

הנושא השלישי שמציינת המציעה בדבריה

מתייחס להכרה בזכויות החרשים שהם גם אלמים מלידה. חברת-הכנסת סולודר

"בהרבה מארצות המערב הכירו בחרשים אלה כנכים 100%. אצלנו אין

עדיין תקנות או חקיקה מתאימה שיכירו באותם חרשים-אלמים כנכים באחוזים

גבוהים. אחוזי הנכות הגבוהים ביותר שנקבעו להם הם 60%, ובמקרים נדירים

מאד - 80%".



חברת-הכנסת סולודר עומדת בדבריה

גם על נושא המכשור לנכים והיא אומרת: "בתקציב משרד הבריאות לשנת

התקציב הנוכחית הוקצבו לנושא זה כ-8 מיליון שקל בעוד שלפי פרוט

המקרים היה צורך בסכום של 46 מיליון שקל כדי לפתור את הבעיות של

120 מבוגרים, 180 ילדים ונוער ו-160 ילדים בגיל הרך, וזאת רק עבור

מכשור של אוזניות. המתיר הדולרי של זוג מכשירי שמיעה הוא 600 דולר,

וקשה לי לתרגם את המחיר הזה לשקלים. לכך יש להוסיף תקציב הדרוש

לקניית סוללות או להחלפת מכשירים שמתבלים. אי-אפשר היה להשיג את

הסכום הזה. ומה הם 46 מיליון שקל לעומת היכולת לתת לציבור של כמה

מאות אנשים את האפשרות לשמוע ולתפקד. כמובן שהסכום שהוקצב למטרה

זו, של 8 מיליון שקל, נוצל כבר בראשית שנת התקציב".

חברת-הכנסת סולודר מאזכרת בדבריה

את להקת "קול הדממה" ואת תיאטרון חיפה שהכניס לאולמו מכשור שמאפשר

לנכים החרשים לראות את ההצגה בתרגום בעזרת המכשור ולהיות שותף לחוויה

הדרמטית של התיאטרון.

עד כאן עיקר דבריה של חברת-הכנסת

סולודר.

נשמע את דבריו של מר שיף, מנהל אגף

השיקום במשדר העבודה והרווחה.

אין חדשים אלמים. יש

תרשים. יש חדשים הסובלים מליקויי

תקשורת. אין אלמים. מסיבה זו הורידו בכל העולם וגם אצלנו את המלה

"אלמים".

רוב האנשים אשר נולדים תרשים יש

אצלם שרירי שמיעה ולכן מפתחים אצלם את השפה אם כי יש הדורשים כתוספת

גם שפת ידים. אין אלמים. כך נקבע בכל העולם. גם אצלנו אין אלמים.

אנחנו נותנים היום שרותים שונים.

בסקירה הכתובה שהנהנו על השולהן יש פירוש מלא של הפעולות השונות

המבוצעות על-ידי הגופים השונים והארגונים של המתנדבים, שאנחנו תומכים

בהם.

בסקירה וו אנהנו מדברים גם על

המסגרות הפנימייתיות. הפנימיה באה בדרך כלל במקום בית לאותם ילדים

שבאים מבתים שבהם אין הם יכולים לקבל טיפול וחינוך. יתר על כן, רוב

הילדים המובאים לפנימיה הם ילדים שנוסף להרשות סובלים מפגיעות אחרות.

משרד החינוך והתרבות עושה היום מאמצים

שהילד החרש יגיע לאינטגרציה בבית הספר. ואמנם, בדדך-כלל הילד החרש

מגיע לאינטגרציה בבית-הספר. ילדים שאינם יכולים להגיע לאינטגרציה

מלאה בבית-הספר לומדים או בכיתות מיותדות או בבתי-ספר מיוחדים.



אחרי שעות הלימודים יש לנערים

ולנערות החרשים בעיה מבחינה חברתית. כרי לפתור את הבעיות האלה

פתח ארגון "שמע" חוגים ומסגרות למיניהם.

הגענו גם להסדר עם ראש אכ"א שנערים

ונערות כאלה יוכלו לשרת כמתנדבים. ואמנם, יש היום קבוצות של נערים

ונערות כאלה במסגרת צה"ל.

אינני יכול לומר שפתרנו את כל הבעיות

החברתיות של החרשים, אפילו לא של האינטליגנטים שביניהם אשר לומדים

באוניברסיטאות, כי בסופו של דבר הם שונים מאנשים רגילים וכמעט אין

להם קומוניקציה עם האוכלוסיה השומעת. הטענה הזאת נשמעת מן הסטודנטים

גם מאלה שסיימו לימודיהם. קיבלנו אפילו מכתבים מאלה שיש להם תואר

שני והם עובדים. הם טוענים שיש בעיה חברתית שבארץ לא הצלחנו להתגבר

עליה. אנחנו יודעים שבעיה כזו יש גם בארצות-הברית, שם יש קולג' מיוחד

לחרשים שיכולים ללמוד בו לקבלת תואר שלישי. בגלל חוסר השפה יש בעיה

של קומוניקציה. ההרשים קוראים שפתיים ובצורה זו הם יכולים לדבר. אבל

באמצעי הקשר הזה ניתן למשתמש רק בשעות האור. בגלל המגבלה הזאת יש

בעיות שעדיין לא נמצא להן פתרון.

הבעיה הקריטית של החרשים כיום היא

הבעיה של מכשירי שמיעה לכל הגילים. באמצע שנות ה-70, אחרי שהושג

הסדר עם משרד הבריאות, הוקמה קרן למכשירים. אבל בשנה האחרונה, בגלל

קיצוץ בתקציב, התעוררה בעיה, ומשרד הבריאות החליט משום מה לקצין

בנושא המכשירים.

במקרים הקריטיים ביותר, כשהדבר

עלול לעכב פעולת שיקום, אנחנו מוצאים איך שהוא או תרומה או הקצבה

מיוהדת, שהיא לא במסגרת התקציב שלנו.

לפני כחודשיים נפגשנו בנושא זה עם

שר הבריאות והוא הבטיח שיימצא פתרון. אבל אחרי שקראתי את תשובתה

של סגנית שר הבריאות, חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו, להצעה לסדר-היום

של הברת-הכנסת סולודר, אינני רואה שמשרד הבריאוה פותר את הבעיה.

סגנית השר מדברת על סכומים גבוהים, של מאות אלפי דולרים. היא מדברת

לא רק על מכשירים ועזרים לחרשים אלא על נכים, והיא מציינת מחירים

של מכשירים שונים. אין ספק שצריך למצוא פתרון.

סגנית השר מציעה להעביר את הנושא הזה

למשרד העבודה והרווחה. אינני מסכים להצעתה.

חובה למצוא פתרון לנושא. לא ייתכן שכל

חודש יגיעו אלינו עשרות פניות מנכים, מחרשים ומעוורים הזקוקים למכשירים

שונים ואינם יכולים לקבלם בגלל המחיר הגבוה והוסר מכשור מתאים מעכב

פעולות שיקום ואינטגרציה.

כפי שאמרתי, בסקירה שהנחנו על השולחן

יש פרוש מלא של השירותים שאנחנו נותנים.

היו"ר א" נמיר; אני מעריכה שאינך מצפה שעם הנחת החומר

על השולחן, בראשית הישיבה הזאת, נדע

כבר מה כתוב בה. צריך היית להגיש את החומר לפני הישיבה.



דוקטור שטרק, ממשרד הבריאות, האם

יש לך מה לומר לנו? דרך אגב, מדוע דוקטור אבני לא הגיעה לישיבה?

היא ביקשה ממני להשתתף בישיבה זו.

אנחנו צריכים שיהיה כאן מישהו בדרג

של אחראי לנושאים האלה במשרד הבריאות.

אני מבינה שיש ויכוח בין משרד הבריאות

לבין משרד העבודה והרווחה.

אני מבקשת ממזכירת הוועדה שתתקשר מיד

עם לשכת שר הבריאות כדי שיגיע אלינו מישהו שמצוי במדיניות של משרד

הבריאות.

נשמע את נציג אגודת התרשים, מר עודד

הון,

ע' הון; קודם כל אני רוצה ,להודות על עצם

קיומו של הדיון בנושא החרשים. אנחנו

חושבים שהנושא הזה מוקפא ולא מטופל כפי שהוא צריך להיות מטופל.

יש בארץ- כיום 5 ארגונים הפועלים

בנושא ההרשות; ארגון מיח"א מטפל בגילאי 5-0. בגילאי 18-6 מטפל ארגון

שמע. יש גם אח"א, אגודת החרשים.

מדוע נציג שלהם לא נמצא כאן?

ע' הון; אני מייצג אותו. אגודת התרשים,

אח"א, מטפלת גם בבני נוער ובמבוגרים.

ארגון קשב מטפל בכבדי שמיעה ובמתחרשים.

יש אצלו חלוקה לפי דרגת החרשות. ארגון קשב מטפל במתחרשים, בעיקר בגיל

מבוגר יחסית שרמת התקשורת שלהם טובה יחסית.

נוסף לאלה יש ארגון "נוער הדממה",

אשר דואג בעיקר לבני נוער שחשו שאינם מטופלים על-ידי הארגונים האחרים.

הנושא של החרשים, מבחינה חוקתית,

מפוזר בחוקים רבים בצורה בלתי מסודרת, לפעמים כתוצאה מיוזמה זו או אחרת

שעלתה מפעם לפעם. אנחנו חושבים שצריכה להיות התייחסות כללית לטיפול

בנושא התרשים, בחוק.

אין ספק שנעשית עבודה בשמת.

אבל יש מקרים רבים שחרשים וכבדי שמיעה נופלים בין הכסאות. צריך למצוא

לזה פתרון,

יש חרשים הסובלים מליקויי דיבור,

שאינם יכולים כמעמ ליצור כל תקשורת עם אדם שומע ואפילו לא בינם לבין

עצמם,



בתקנות הביטוח הלאומי יש התייחסות

רק לנושא השמיעה ואין כל התייחסות לנושא של ליקויי הדיבור.

בארצות אחרות מוכר גם הפגם של

ליקויי דיבור ולפיכך גם אחוזי הנכות גבוהים יותר והחרש מקבל הקלות

והנתות שהחוק מעניק לו.

היתה אמנם הידברות בנושא זה עם

המוסד לביטוח לאומי והנושא טופל במשך הרבה שנים. הבעיה הזאת מתייחסת

לקבוצה לא גדולה . מדובר על כמה מאות - אין סטאטיסטיקה מדוייקת -

שהבעיה אצלם אקוטית ואין להם תקשורת בגלל ליקויי הדיבור שלהם. לצערנו,

עדיין לא נפתרה בעייתם של החרשים הסובלים מליקויי דיבור.

יש הצעה שבתקנות הנכות של הביטוח

הלאומי ידובר גם על ליקויי דיבור. אבל יש הסבורים שהתיקון המוצע מסובך

ומכיוון שמדובר בקבוצה קטנה אולי אין מקום לעשותו.

אני מבקש שתוקם ועדה שבה ישתתפו נציגי

המוסד לביטוח לאומי, מומחה רפואי לנושא התקשורת, המוכר על-ידי הביטוח

הלאומי, משפטן הבקיא בחוקים הסוציאליים ונציגי האגודה, שתבדוק את הנושא

לגופו.

אני מוכרח לציין שהרשים אשר הופנו

לוועדות קיבלו, כל אחד מהם, אחוזי נכות שונים ולא על פי קריטריוניט

קבועים. לרופאים בוועדות אין הנחיות איך לקבוע את ליקויי הדיבור של

החרש. אנחנו יודעים שהיה מקרה שהרש שהיו לו ליקויי דיבור וחוסר אפשרות

לתקשורת קיבל 100% דרגת נכות ואחר - 60%.

אנחנו מבקשים שתהיה ועדה שתבדוק את

הנושא הזה ותתליט אם אפשר למצוא ולקבוע דרכים אדמיניסטרטיביות בנושא זה

או שאולי בכל זאת אין דרך אחרת אלא לשנות את החוק.

מדובר על קבוצה לא גדולה אבל הבעיה שלה אקוטית, האנשים האלה מקופחים,

לדוגמה, בכך שאין הם יכולים ללמוד מקצוע אשר הולם את היכולת שלהם,

בגלל אי-יכולתם לדבר.

אני כבד שמיעה. אני מארגון קשב.

הארגון שלנו מייצג יותר מ-5,000

איש. אני מדבר על הסובלים מליקויי שמיעה אשר מהווים סדר גודל של

כ-5% מכלל האוכלוסיה, ואולי בגלל השירות הצבאי המספד בארץ עלול

להיות גדול יותר.

לאנשים שעברו את גיל 18 אין מסגרת

שבה הם יכולים להשתלב.

אצלנו יש מתחהשים ואנשים מעל גיל 18,

שהיו במסגרות של מיח"א ושמע.

אנחנו שמים דגש להגיע לשפה בדורה.

האנשים שאני מדבר עליהם אינם משתמשים בשפת הסימנים. הם השתלבו במסגרת

הרגילה.



אנחנו שמים דגש מיוחד בעיקר על

שיקום מקצועי. מי שהיה רופא או עורך-דין, לדוגמה, ואיבד את שמיעתו -

יש לו בעיה והוא צריך לחפש משהו אחד. היום אין מסגרת שיקומית לפתרון

בעיות כאלה.

אשר למכשור ואביזרים. יש טלפון-מחשב

אשר מאפשר ניהול שיחות, יש מכשיר אשר מאפשר לקלוט ולהבין הצגה למופעים

במקומות ציבוריים. צריך להתקין את המכשירים כדי שאפשר יהיה להשתמש. בהם.

אדם עובד

ומשלם מס הכנסה. אם הוא זקוק למכשיר מסויים, בגלל מגבלות מסויימות שהוא

לוקה בהן, צריך להכיר בהוצאה הזאת.

היכן אתה עובד?

אני מנהל אחד הפרוייקטים של יובל-גד

בשכונת דמות.

כינוי שאמרתי, אצלנו יש אנשים שעברו את

גיל 18. אנחנו שמים דגש על שפה ברורה ושיקום מקצועי ועומקים גם בהסברה

כדי שיבינו אותנו.

בארצות-הברית יש חוק שבו מדובר על

הסרת כל המחסומים מפני נכים וחרשים

בכלל כדי לתת להם אפשרות להגיע לחברה רגילה. החוק מחייב את הממשלה

ואת הרשויות לתת לנכים אפשרות שווה להגיע לכל מקום. ואם מדובר על חרשים

וכבדי שמיעה - יש תנאים וטלפונים כדי שיוכלו להתקשר.

אצלנו יש חוק שהתקבל בכנסת התשיעית

אבל אין מבצעים אותו.

אנחנו, ארגון מיח"א, מטפלים בכ-350

ילדים בכל הארץ, מרגע אבחון החדשות

שלהם עד שהם מתחילים ללכת לבית-הספר, ובמקרה זה הגיל איננו תמיד שש

שנים אלא זה יכול להיות בגיל שבע או שמונה. לא הגיל קובע לגבנו במקרה

זה אלא העובדה שהילד עובד לבית-הספר. אנחנו מטפלים גם בילדים שאינם

משתלבים ונותנים להם שעורי עזר.

בעיה כללית היא מכשירי שמיעה.

היו"ר אי נמיר; כמה עולה מכשיר שמיעה?

כ-350,000 שקל.

700 דולר.

המחיר משתנה.

כל כמה זמן צריך להחליף בטריות?

אצל ילד - פעמיים-שלוש פעמים בשבוע.

את המכשיר - כל שנתיים-שלוש.



אנחנו מבקשים להכיר בליקוי מרגע

שנקבעה אבחנת הנכות. הילד הנכה זקוק לאותה עזרה ולא חשוב כמה איבד

מכושר שמיעתו.

כמה עוזרים לכם משרדי הממשלה?

בין 20% ל-30% מהתקציב.

איזה משרדים?

בעיקר משרד החינוך והתרבות.

ומשרד הבריאות?

משרד הבריאות משתתף רק במה שנוגע

למכשירים, למעשה זו עזרה להורים ולא

לילדים.

מהי ההשתתפות הזאת?

משרד הבריאות משתתף ב-50% וקופת -

חולים - ב-25%.

זה תלוי בהכנסת ההורים. מכל מקום,

הכסף מגיע באיתור רב מאד.

מהו הקריטריון למתן העזרה?

חי ירדני! אפילו למשפחה בעלת יכולת קשה לעמוד

בהוצאה.

הנושא הזה שייך למשרד העבודה והרווחה.

לפי המדד שהיה עם משרד הבריאות, ההורים

לא השתתפו ביותר מ-10%.

חוק חינוך חובה לילדים נכים מדבר על

גיל 3 אבל הוא איננו מיושם בצורה מסודרת.

הילדים שלנו מגיעים אלינו בגיל 6 חודשים.

החוק הזה התקבל לשם הענקת זכאות לניידות

לילדים נכים, כדי שאפשר יהיה להביא

אותם ולהתזיר אותם.

זה לא חוק חינוך חינם. אני חושבת

שארגון מיח"א זכה להרבה סיוע, גם בזכות

נשים רבות, בתוקף מה שהשקיעו. אין חוק חינוך חובה וחינם לגיל שלוש.

היו סידורים משוב לב אבל בזמן מצוקה

טוב הלב פוחת. טוב הלב הוא זמני. כפי שאמרתי, אין חוק חינוך חובה

חינם לגילאי שלוש.





חייתי במוסד של "שמע" בעזרא

וביצרון.

המוסד הזה שלנו נמצא במבנה שקיבלנו

מעיריית תל-אביב. שם התחלנו.

היום, בסיוע של נשים, קיבלנו תרומה

בסדר גודל של הגי מיליון דולר. ובמקום הזה קיבלנו מראש עיריית תל-

אביב מגרש להרחבת הבנייה. אנתנו מקימים שם מרכז ארצי לחינוך ושיקום.

אנחנו מדברים על מרכז ארצי פדגוגי לטיפול בנכויות, בסיועו של מר בן-

עמי ובסיוע משרד התינור והתרבות, משרד הבריאות, וכמובן ארגון שמע.

יש לנו גם מועדון חברתי בצפון תל-אביב,

ברחוב יהודה המכבי 47. את המבנה קיבלנו מעיריית תל-אביב.

מה אתם עושים?

אנחנו מסמלים בילדים מגיל הכניסה

לבית-הספר היסודי עד סיום לימודים

בבית-הספר התיכון.

אנחנו לא יכולים לדייק בגילים. אנתנו

מטפלים בנערים לא רק עד גיל 18. יש לנו בוגרים בבית-ספר תיכון גם בגיל

20.

מהן המסגרות לנוער חרש לומד? יש

שילוב של לימוד אינדיבידואלי זאת אומרה, שהתלמיד לומד בכיתה רגילה

והוא מקבל סיוע ושעורי עזר, שלוש שעות של שעורי עזר.

מסלולי הלימוד של הילד נקבעים על-ידי

פסיכולוגים ועובדים סוציאליים.

כאשר לילד יש קשיים בתקשורת, הוא לומד

בבית-ספר לתלמידים חרשים, בסיוע שפת הסימנים.

יש כיתות שילוב לילדים שהתקשורת

האוראלית שלהם בינונית. הילדים האלה לומדים בבית-ספר רגיל אבל בכיתות

מיוחדות, בכיתות לחינוך מיוחד.

היו"ר אי נמיר; על כמה ילדים את מדברת?

א' מגן; בארץ יש כ-5,000 חרשים וכבדי שמיעה.

היו"ר אי נמיר; כל כף הרבה ילדים?

אלה ילדים מטופלים. גם אצלנו מטופלים

ילדים שאחוז השמיעה שלהם נמוך והם

אינם יכולים לתפקד באופן רגיל וזקוקים לסיוע כדי שיוכלו בעתיד להשתלב

בחברה.



אני רוצה לציין שרוב השירותים הניתנים

על ידנו הם לאוכלוסיה אשר לומדת במסגרת השילוב האינדיבידואלי, זאת

אומרת במסגרות הרגילות.

ההורים מקבלים אמנם

50% ממשרד הבריאות, אבל רק אחרי שרכשו את המכשירי זאת אומרת שהם

זקוקים למימון ביניים, כי מדובר בסכום גדול.

יש לנו קרנות. אנחנו משתדלים לתת

הלוואות לרכישת המכשיר, הלוואות שההורים מחזירים ללא ריבית.

למעשה אין במשרד הבריאות סעיף תקציבי

לרכישת מכשירי שמיעה.

המוסד לביטוח לאומי נותן בדרך כלל קיצבה

מסויימת עד לרמת הכנסה מסויימת. אבל המוסד לביטוח לאומי לא מביא בחשבון

שיש משמחות שההורים חרשים, שבבית שמונה ילדים חרשים , ואם כי ההכנסה

היא בגובה התקרה שנקבעה, אותה משמחה איננה יכולה לשאת בעול וההורים

נקרעים מכובד הנטל.

לא מובא בחשבון שיש במשפחה כמה חרשים?

לא.

יש גם בעיה של הכשרה מקצועית. אנחנו

משתפים פעולה עם מרכז השיקום בחולון, בכל הנוגע להכשרה מקצועית.

ובעיה נוספת- ילדים חרשים רב-בעייתיים.

אנחנו משתדלים לטפל בבעיות וביחוד באיתורן.

ומכשור - יש מכשיר אף.אם ? שיכול להיות

בכיס החולצה וזה מקל ביהוד כשמדובר על לימודים באוניברסיטה.

זו הסיבה שבגללה נסעתי לחוץ-לארץ.

בארצות-הברית זה מפותח מאד.

האם בכל מקום שם יש מכשיר כזה?

בוושינגטון יש קולג' מיוחד לחרשים ושם

כמובן יש המכשיר הזה.

איש מתל-השומר עובד אתנו על פיתוח מכשיר

כזה.

יש הנושא של כתיב בטלוויזיה. החוסר

הזה שולל מאוכלוסיה גדולה את האפשרות

לצפות בשידורי הטלוויזיה, ואני מדברת בעיקר על הטלוויזיה הלימודית.

לעומת זאת, אותה אוכלוסיה יכולה לצפות בסרטים מיובאים.

התכתוב בשידור תקציר החדשות, בשעה שמונה

בערב הוא תוצאה של פנייה שהיתה אלי.

את עזרת רבות בנושא זה.

הענין החשוב ביותר, כפי שהבנתי,

הקשור למשרד הבריאות, נוגע למכשירי

שמיעה.

אנחנו נותנים מכשירים לילדים ולנוער עד

גיל 18 ומממנים את זה לפי רמת ההכנסה, זאת אומרת 50% משרד הבריאות,

25% קופת חולים, והיתר לפי רמת ההכנסה של המשפתה. יש קבוצות שלמות

משפחות שמקבלות קיצבת ויקנה, קיצבת נכות מלאה,

ואלה שמקבלים הבטחת הכנסה. האוכלוסיות האלה מקבלות מימון מלא, מימון

של 100%.

בעיית התקצוב של מכשירים שאינם ניתנים

לשימוש תוזר היא קשה. אני צריך לומר שיש אנשים שמחודש אוגוסט לא קיבלו

מכשירים והם ממתינים עדיין למכשירים האלה. לא היה לנו כסף כדי לקבל את

המכשירים האלה. עכשיו הובטח לנו שבעוד שבוע-שבועיים נקבל את המימון

ונוכל לספק את המכשירים האלה, את מכשירי השמיעה.

האם אתם רוכשיס את המכשירים בארץ?

שי שמרק; כן. מתירו של בל מכשיר שמיעה כ-700

דולר.

ח' גרוסמן; מי מייצר אותם?

שי שסרק; הכל מיובא.

אני יכול לרבר על ירושלים. כ-23

איש מחכים מאז חודש אוגוסט לקבלת מכשיר שמיעה. תמונה דומה ידועה לנו

גם מהרופאים המחוזיים האחרים.

חי גרוסמן; האם זה נתון לטיפולים של הרופאים

המחוזיים?

שי שטרק; כן.

היו"ר אי נמיר; האם האנשים צריכים לעבור בדיקה?

ש' שטרק; הם עוברים בדיקות או בקופת-חולים או

אצל רופאים פרטיים. הם באים אלינו

עם מסמכים. יש אצלנו שבע לשכות ואנחנו קובעים.

היו"ר א' נמיר; כמה זמן עובר מרגע שיש פנייה עד

לבדיקה? אני מבינה שיש תור ויש

שאלונים, ויש ועדות, כמה זמן עובר?

שי שטרק; אין הרבה ועדות. במקרה זה משרד

הבריאות פועל מהר מאד, בהתאם ליכולתו,

והתהליך לא נמשך הרבה זמן.

אבל לא מקבלים מימון, וזה דבר אחר.

ח' גרוסמן; מי קובע את אחוזי הנכות לכבדי שמיעה?

הרופאים שבודקים.

לא ועדה רפואית.

לא.

לא מדובר על אחוזי נכות אלא רק

על מרשם של רופא איזה מכשיר צריך.

נשמע את נציג המוסד לביטוח לאומי.

הביטוח הלאומי נותן זכויות לחרשים

שהם רק חרשים, כלומר שאין להם מחלות

אחרות. הוא נותן קצבת נכות לילדים חרשים ולמי שכתוצאה מליקויים רפואיים

איבד כושרו להשתכר ולא מסוגל להשתכר כדי מחיה, או איבד מחצית כושרו

להשתכר או לא מסוגל להשתכר 25% מהשכר הממוצע. למבוגרים עושים אבחון

רפואי, אנשים הסובלים מליקוי משמעותי עוברים את הסף הרפואי ואז יש

שאלה אם איבדו כושרם להשתכר,

חלק גדול מהחרשים מסוגלים להשתכר.

חרשים רבים עובדים בקיבוצים, אלה שאינם מסוגלים לתפקד עקב הליקויים

זכאים גם לשיקום מקצועי ולקיצבה חודשית, אם הוכח שהם אינם מסוגלים

להשתכר.

אין הבדל בין חרשים לנכים אחרים.

אין מספרים מדוייקים לגבי החרשים,

החרשים הסובלים ממחלות אחרות ואינם

מסוגלים לתפקד זכאים גם לעזרת בית ולשירותים מיוחדים,

מספר הילדים החרשים, שהם רק חרשים,

הוא 360,

כמה מבוגרים רשומים אצלכם?

אין לנו חלוקה, הבעיה היא לא רק

הרשות, השאלה היא באיזו צורה לרשום

את זה במחשב, כי יש בעיה של כושר השתכרות,

לגבי ילדים, נציגי מיח"א עושים עבודת

קודש, הם יוצרים אנשים לחברה, אנשים שיכולים לתפקד בלי שיהיה צורך

לתמוך בהם,

הגדרנו את הזכאות לילדים עד גיל 8

משום שההוצאות הנגרמות להורים בגלל הטיפול של מיח"א מצדיקות השתתפות

מסויימת, אחר כך אין לילדים תלות אשר מצדיקה מתן תמיכה מעבר לתמיכה

לרכישת מכשירים, ההנחה שלנו היא שמשרד הבריאות, אשר מופקד על נושא

המכשור הרפואי, הוא שצריך לעשות זאת.

/



בעבר משרד הבריאות, כשהיו תקציבים,

היה משוכנע שהוא צריך לטפל בזה אבל ברגע שלמשרד הבריאות אין תקציב -

יש לחץ שהטיפול הזה יועבר אלינו. אם זה יועבר ממשרד הבריאות, אנחנו

חושבים שכל הסדר בינינו לבין האוצר יהיה פחות טוב, אם הנושא הזה יועבר

לביטוח הלאומי, לפי חוק, אינני יודע אם לא תהיה פריצה וכספים ציבוריים

בהיקף גדול ילכו לאוכלוסיה שלא עומדת במקום עדיפות ראשון. אין לנו יידע

בנושא זה.

נאמר כאן כאילו חרש שיש לו הפרעה

בדיבור לא מקבל נכות רפואית שמגיעה

ל-100%. זה לא מדוייק. הוא יכול להגיע ל-100% נכות רפואית. יש לנו סעיף

על הפרעות בדיבור, ואם אדם סובל מהפרעה חריפה בדיבור, זה מקנה לו דרגת

נכות רפואית של 100%, אבל הסעיף הזה לא מופעל בכל מקרה אלא רק אם יש

הפרעה חמורה בדיבור, רק אם ההפרעה בדיבור היא חמורה. הרופאים מודעים

לסעיף הזה ומשתמשים בו בעת הגורף. אם יש חשש שזה לא נעשה, אנחנו יכולים,

על-ידי הדרכה שלנו, להבטיח שייעשה שימוש בסעיף הזה. לכן לא צריך להיות

תיקון בחוק.

לפי התקנות משולמת קיצבה עבור ילדים

חרשים, אשר מיועדת לילדים הזקוקים לעזרת הזולת לפעולות של יום יום.

בתקנות יש פירוט מה הן פעולות יוס יום כגון: הלבשה, רחצה וכו'.

קבענו קריטריון לצורך זה - ירידה

של 71 דציבלים. כל הילדים הנכים שלנו עונים על הקריטריון הזה.

כפי שאמר מר ערד, אנחנו מדברים על

ילדים עד גיל 8, ילדים חרשים. יש 360 ילדיס חרשים המקבלים קיצבת נכות.

בהקשר לכך אומר שנענינו לבקשה של

ארגון מיח"א והסכמנו לבדוק כל מקרה לגופו" יצרנו קשר עם הגברת לילי טל

מארגון מיח"א וביקשנו לקבל ממנה חומר על הילדים, ילדים שהירידה אצלם

פחות מ-70 דציבלים. לצערי, לא קיבלנו תשובה. היא אמרה לי בשיחה טלפונית

שאותם ילדים שהירידה אצלם פחות מ-70 דציבלים לא היו זקוקים לעזרת הזולת.

בתזכירים ובתיק יש חוות דעת של פרופסור

רובינשטיין, שהוא דמות עולמית, לפיה

הרופאים בוועדות אינם מונחים על-ידי קריטריונים קבועים ולא יכולים לקבוע.

הם ביקשו הנחיות מה האחוז שצריך לקבוע על ליקוי בדיבור. מדוע אי-אפשר

לבדוק אחת ולתמיד את הנושא הזה לגופו, עם אנשי מקצוע במוסד לביטוח לאומי,

כדי שהוא לא יובא כל כמה זמן לפני ועדת העבודה והרווחה?

היו"ר א' נמיר; לפי תפיסתי, זה לא הנושא העיקרי העומד

על סדר-היום. אנחנו לא צריכים להביא

לכך שיבואו יותר נפגעים חרשים לביטוח הלאומי. לדעתי, צריך להשקיע יותר

כדי שיוכלו לתפקד ולא יבואו לביטוח הלאומי.

בלי לתת לעצמנו מחמאות, אני חושב שמצב

השירותים הניתנים בארץ לחרשים הוא בזח

שאין מקום להתבייש בו בהשוואה למה שניתן בארצות עשירות ומפותחות כגון

גרמניה ואמריקה. אין שם שירותים יותר טובים מאלה שיש בארץ.



ככל ארגון מיח"א קולש יותר ילדים

כך יש פחות ילדים בבתי-ספר מיוחדים, זה הוכח.

הגיעו הדברים עד כדי כך שעמדנו בפני

סגירת "ניב" בחיפה, כי אין שם מספיק ילדים.

זו ההוכחה הטובה ביותר שהשירותים

הניתנים בארץ לילדים חרשים הם ברמה טובה ומשביעה רצון. אנחנו מרוצים

מהשירותים ומתפללים שהלוואי שלא יהיה יותר גרוע.

אנחנו, במשרד העבודה והרווחה, נשתדל

לעזור לארגון מיח"א ולארגון שמע גם במימון של עובדים סוציאליים

ושירוחים אחרים להורים.

אנחנו משתתפים בשירותים בכל הפעולות של

ארגון מיח"א.

יש טענה שהעובדים הסוציאליים ברשויות

המקומיות אינם יכולים להגיע לתקשורת טובה עם החרשים, עם האוכלוסיה הבוגרת

יותר - שמע ואח"א - ולכן אנחנו מממנים איקס משרות כדי שאפשר יהיה לתת

את השירות המינימלי הדרוש ולקשור אותם עם השירותים הרגילים.

האוכלוסיה של קשב היא אוכלוסיה מיוחדת

יש בה אנשים שהתחרשו בגיל מבוגר, בגיל 50 פלוס ואז המכשירים לא עוזרים

להם. אלה אנשים שעובדים ומתפקדים. יש להם בעיה פסיכולוגית, והגיבור לא

מבין אותם. אולי הסברה לציבור היתה יכולה להיטיב עמהם.

יש לנו בעיה הנוגעת לצעירים בגיל 18

פלוס, שנוסף להרשות הם סובלים מפגיעות מוחיות מזעריות, צעירים שהם

ברמת אינטליגנציה נמוכה ואינם יכולים להשתלב במסגרות הרגילות.

השנה יש פרוייקט מיוחד במסגרת תל-

גיבורים ו-60 נערים ונערות יעברו מסגרת מיוחדת.

עשינו סקר, עם ארגון שמע, בנוגע לילדים

חרשים מתעוורים, ואנחנו פותחים מסגרת מיוחדת - מגדל אור - לחרשים

מתעוורים. זה דורש מומהיורו מיוהדת. יש שני מומחים בתחום הזה. לא מדובר

פה על שפת ידים אלא על מישוש.

אני מסכים למה שנאמר, שבגלל הטיפול

של ארגון מיח"א וארגון שמע ניתנת לחרשים

אפשרות לתפקד. אבל המסגרות האלה נקטעות כשהצעירים מגיעים לגיל 18.

אני מדבר על מתחרשים, ניקח לדוגמה

לבורנטית בבית מרקחת, אשר עובדת עם קהל ושאיבדה את השמיעה שלה. אם

תהיה מסגרת שיקומית, היא תוכל לעבוד במעבדה. המסגרת הזאת חסרה. כאן

הדגש הוא לא על מכשירי שמיעה אלא על הסבה.

ושירותים ציבוריים כגון תכתוב בטלוויזיה.

אבסורד הוא שאני יכול להגות מסרטים מיובאים אבל לא מתכניות עבריות,

אנהנו מבקשים שתיעשה פעולה בכיוון הזה.



היו"ר א' נמיר; מפריעה לי העובדה שיש אי-בהירות לגבי

גודל האוכלוסיה שבה מדובר, בהגעה לסדר

היום צויין נתון ואילו כאן אנחנו שומעים היום נתונים אחרים. אנחנו

חייבים לדעת על איזו אוכלוסיה מדובר ומה ההתפלגות של האוכלוסיה הזאת,

כמה ילדים יש, כמה ילדים בגיל הרך, כלומר מה מספרם של אלה שבטיפול

מרגע האבחון, מה מספר הצעירים אחרי גיל 18, זאת אומרת של הקהיליה המבוגרת

יותר שלוז בעיות אחרות מבעיותיה של אוכלוסיית הילדים.

מתור הדברים ששמענו אני מסיקה שבסיוע

מינימלי אפשר לעזור לאנשים שיוכלו לתפקד כאנשי חברה לכל דבר. דרושה

קצת רגישות וקצת תשומת לב. הדברים שמבקש נציג ארגון קשב אינם בשמיים

דרושה רק קצת תשומת לב, אם מדברים על בחורה שעובדת בבית-מרקחת ומתקשה

לשמוע, אפשר לדאוג לה שתעבוד במעבדה, זו לא מהפכה עולמית.

אני מבקשת שמשרד העבודה והרווחה יכין

עבורנו נתונים. אנחגו רוצים לדעת על איזה סדר גודל של אוכלוסיה אנחנו

מדברים ומה ההתפלגות של האוכלוסיה הזאת. לשם כך צריך לבוא בדברים עם

כל הגופים והארגונים המטפלים.

צריך לקחת את המספר של אלה שהם סמוכים

על שולחן המוסד לביטוח לאומי - ילדים חרשים ומבוגרים חרשים,

גם בנושא המכשור יש אי-בהירות מוחלטת,

אנחגו רוצים לדעת כמה פנו, האם יש הערכה כמה זקוקים ולכמה? לכמה משרד

הבריאות נתן תשובה.

אם לא נדע פרטים, לא נוכל לגבש מסקנות.

י' שיף; יש דברים שאמרה סגנית שר הבריאות.

היו"ר א' נמיר; חלק מדבריה של סגנית השר מתייחסים לנכים

אחרים, לא לחרשים, הקטע על החרשים לא

ברור. עברתי על החומר,

לצערי, לא התקדמתי מהישיבה הבוקר. אני

לא יודעת על איזה סדר גודל מדובר,

אני מבקשת ממשרד הבריאות שתמציאו לגו

נתונים עם התפלגות גילית, על מספר הפניות, לכמה פניות אתם נענים, האם

אתם נותנים לכולם אוטומטית או לא.

אני מבקשת שנקבל גם נתונים על ההתפלגות

של רמת ההכנסה של המשפחה שלפיה אתם משתתפים, ובאיזה סדר גודל,

כולנו יחד רוצים להצעיד קצת קדימה את

הנושא של החרשים,

אני מבינה שיש אוכלוסיה די גדולה שלא

מקבלת כל סיוע, אינני בטוחה שהאוכלוסיה הזאת היא אוכלוסיה שבקלות

יכולה לרכוש מכשור,



אני מבקשת שנקבל נתונים רבים ומפורטים

ככל האפשר בנושא זה.

נבקש מהיועץ המשפטי של הוועדה לרכז את

כל הנושא של החקיקה הקשורה באוכלוסיה הזאת, גם את הפרק של הביטוח הלאומי

וגם חוקים אחרים, חוקים הקשורים לנכים בכלל ואם משהו נוגע לחרשים,

הייתי בארצות-הברית. ראיתי מוסדות חינוך.

יש שם מגמה בולמת לשלב גם ילדים משותקים, ואפילו מפגרים, אם זה לא פיגור

חמור, במסגרות רגילות או בכיתות מיוחדות בבית-ספר רגיל, ולא לבנות

מסגרות נפרדות. זו צריכה להיות המגמה אצלנו ואם היא קיימת צריך לחזק

אותה.

כשנקבל תמונת מצב נתמקד במסקנות ובהמלצות

שלנו.

אני מבקשת שהארגונים המתנדבים יעלו על

הכתב את הבקשות שלהם, אבל לא מן הגורן ומן היקב. תתמקרו בחמש משאלות

שבעיניכם הן הקריטיות ביותר.

כשנקבל נתונים, בהקדם, נגבש את המסקנות

שלנו ונניח אותן על שולחן הכנסת ואחר-כך נעקוב שהמשרדים אמנם מבצעים

אותן.

רצוי שנקבל הכל במקשה אחת כדי שנוכל לראות

איך במציאות של היום אנחנו מנווטים את הדברים.

אני לא רוצה לנעול את הישיבה למני שאני

מביעה למשרדים הוקרה על כל הרברים שעושים, גם למשרד הרוותה, גם למשרד

הבריאות וגם למוסד לבימות לאומי.

אני רוצה להביע הוקרה מיוחדת לארגוני

המתנדבים בשטח הזה בארץ - מית"א, שמע וקשב. אני יודעת איזו פעולה

התנדבותית אדירה עושה ארגון מיח"א. אני מעריכה שעושים זאת כל הארגונים

המתנדבים. אינני יודעת מה היתה עושה החברה הישראלית במדינת-ישראל אלמלא

ההסעות שעושה מיח"א כדי שהילדים יקבלו את הטיפול.

אני רוצה לבקש שתמסרו את ההערכה שלנו,

כוועדת העבודה והרווהה, לעבודה הנהדרת שאתם עושים כארגונים מתנדבים.

המדינה חייבת לגם הרבה מאד.

ככל שהמציאו לנו יותר מוקדם את החומר,

נעשה הכל, מתוך יהס הם בלב, כדי להחיש את ההליכים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.30