הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 48

מישיבה פתוחה של ועדת העבודה והרווחה

יום ג', י "ד בשבט התשמ"ה - 5.2.85, שעה 11.00

חברי הוועדה: א. נמיר - היו"ר

ב. שליטא

ח. גרוסמן

י. פרץ

ש. שלמה

א. שוסטק

מוזמנים; סגן שר האוצר ע. אמוראי

ש. בן-לולו - ראש המועצה המקומית בית-שאן

א. יואב - מנהל לשכת התעסוקה המקומית בית-שאן

ע. כ"ץ - משנה למנכ"ל שירות לתעסוקה

י. בליזובסקי - מנהל מרכז ההשקעות

י. סרוסי - אגף התקציבים, משרד האוצר

ע. צוקרמן - מרכז השלטון המקומי

י. ארן - מרכזת לשכת הקשר בין ההסתדרות לכנסת

מזכירת הוועדה; א. אדלר

קצרנ ית; צ. ספרן

סדר היום; מצב התעסוקה בבית-שאן.



היו"ר א. נמיר;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. אם אין התנגדות, אני מכריזה על ישיבה זו

כישיבה פתוחה.

מצב התעסוקה בבית-שאן

ב-ו3 בדצמבר קיימנו סיור בבית-שאן מן הסיבה שקיבלנו דיווח משירות התעסוקה

שבית-שאן נמצאת במקום הראשון בתוך רשימת הישובים שהוגדרו כמוקדי אבסלה. חודש

לאוזר מכן, כשקיבלנו שוב את דיווח שירות התעסוקה עדיין היתה בית-שאן במקום

הראשון. בדיוורו טלפונ י שקיבלנו לפני שבועיים שוב היתה בית-שאן במקום הראשון.

בסיור בבית-שאן ביקרנו בלשכת התעסוקה, שוחחנו עם מובסלים ועם מובטלות, כאשר הדבר

העושה את הרושם הקשה ביותר - דבר שעובר כחוס השני בכל המקומות - הוא הנושא של

הצעירים מוזוסרי העבודה, צעירים שחוזרים מן השירות הצבאי ואין להם לאן ללכת. גם

צעירי המקום שהצטיינו בלימודיהם ויצאו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה חוזרים הביתה

ואין להם לאן ללכת. ביקרנו בשלושה מפעלים: היינו במפעל האזורי, היינו במפעל

אלקטרוניקה חדש והיינו ב"כיתן" בית-שאן. היתה גאווה גדולה לראות את מפעל

האלקטרוניקה, אבל עגמת נפש רבה היתה לנו כשהתברר שהשכר שם נמוך ביותה. בפעם

הראשונה שמעתי שבמפעלי האלקטרוניקה, ככלל, אין ועדי עובדים.

ש. בן-לולו;

בורחים מן הנושא הזה.

היו"ר א. נמיר;

לאחר הסיור החלטנו לקיים דיון בנושא בית-שאן ואבקש מראש המועצה המקומית

בית-שאן להציג לפנינו את הנושא של בית-שאן.

לפני כן אני רוצה לשאול את עטר כ"ץ עם חל שינוי כלשהו במצב התעסוקה

בבית-שאן.

ע. כ"ץ;

אינני חושב שיש שוני משמעותי, אם כי השינוי במספרים הוא משמעותי בשבילנו

בעבודה היומיומית. למשל, מספר דורשי העבודה בחודש ינואר - לפי סיכום מהיום - ירד

בכ-20 איש.

ב. שליטא;

מתוך כמה?

ע. כ"ץ;

מ-591 דורשי עבודה ירד המספר ל-572.

ב. שליטא;

זה לא משמעותי.

ע. כ"ץ;

אמרתי; זה שינוי משמעותי עבורנו בעבודה היומיומי, אבל זה לא שינוי משמעותי

במצב התעסוקה.



לעומת זה, מספר המובטלים ששה ימים ויותר עלה ב-9 איש, ומספר תובעי הבטחת

הכנסה גדל ב-9 איש.

היו"ר א. נמיר;

איך זה משפיע מבחינת האחוזים?

ע. כ"ץ;

אני לא הושב שזה משפיע.

ש. בן-לולו;

אני מודה לוועדה וליושבת-ראש הוועדה חברת-הכנסת נמיר על זימון הפגישה הזאת

להעלאת בעיית התעסוקה הקריטית בבית-שאן. אני שמח על כך שנמצאים נציגים מן

האוצר, ובראשם סגן שר האוצר, שהם המקור התקציבי לאפשרויות ההתפתחות של העשיה

והתעסוקה.

לבעית התעסוקה בבית שאן יש חלקים מיידיים, שאותם אנחנו רואים כנתונים, ויש

חלקים שורשיים שקשורים להתייצבות הכלכלית של הישוב, כאשר התוצאה של חוסר

ההתייצבות הכלכלית משפיעה על התפתחות הישוב לאורך שנים רבות. בעיית הבעיות של

הישוב היא הרכב התעסוקה, אבל רגעיה האקטואלית עכשיו היא חוסר תעסוקה כללי

באחוזים גבוהים מאד, מקום ראשון בארץ - מזה כמה חודשים אנחנו ממשיכים להיות

במקום הראשון - וצריך לעשות מאמצים גדולים מאד לפתרון שתי הבעיות.

אני רואה את הבעיה כפיתוח מקורות תעסוקה, שחובה מיידית להגדיל ולפתח אותם,

וכשורש הבעיה אני רואה את הרכב התעסוקה בבית-שאן, שמורכבת בעיקרה מתעשיות

שמשלמות שכר נמוך, בעיקר תעשיית המזון ותעשיית הטכסטיל, שבבית-שאן משלמות עוד

פחות משהן משלמות במרכז הארץ, כי יש בבית-שאן אבטלה גדולה ובזמן של ביקוש והיצע

כזה אפשר לשלם שכר יותר נמוך. אם ניקח את הנתון הזה ואת העובדה שהמשפחות

בבית-שאן, בממוצע, גדולות יותר מאשר במרכז הארץ הרי לנו ישוב שבו ההכנסה הנמוכה

ביותר בארץ, וכנראה שמצב כזה קיים בעוד מספר ערי פיתוח. הכנסה נמוכה פירושה כוח

קניה קטן של תושבי המקום, פירושה השפעה גדולה מאד על כל מערכות החיים - גם בתחום

החינוך, גם בתחום הכלכלי, התרבותי, הרפואי ושאר התחומים - והרי לך ישוב שנעצר

ונמצא בבעיה קשה מזה שנים רבות.

כשהתחלתי לפני שנה בתפקידי כראש מועצת בית-שאן השתדלתי לגשת, במידת יכולתי,

לטיפול בכל בעיה מנקודת מבט של השורש שלה ומנקודת מבט של מה שאני מסוגל לעשות

כרגע. השפעת המדינה על תחומים רבים חזקה מאד, אבל יש גם תחום שהוא באחריות

הישוב, בו אנחנו מסוגלים להשפיע יותר ושם גם השפענו חזק.

היו"ר א. נמיר;

איפה?

ש. בן-לולו;

לקחתי על עצמי מספר דברים שעליהם אני יכול להשפיע והחלטתי להתמקד בהם,

כשהנושאים המרכזיים הם; חינוך ואיכות הסביבה. לנושאים אלה הפניתי את כל המשאבים

העיקריים בישוב, ובשנה זו ללא ספק נוצר מפנה חשוב בתחום החינוך ואיכות הסביבה

כתוצאה מהשקעות גדולות בתחום בית-הספר, בגינון הציבורי, במערך אשפה חדש, במערכות

המים והביוב. שני צירים אלה - חינוך ואיכות הסביבה - התחילו לקבל את הכיוון

הנכון והם יוצרים רקע נוח להתפתחות תעשיה, אבל ודאי שבלעדי התפתחות התעסוקה אין

להם משמעות.



כדי לפתח את התעסוקה אנחנו צריכים ללכת בכיוון של פיתוח מרכז הכשרה מקצועית

רציני בישוב שממנו נוכל להכין טכנאים ובעלי מקצוע אוזרים. צריכים ללכת לכיוון של

עידוד סטודנטים שלנו ללימודי הנדסה. יש לנו היום 200 סטודנטים באוניברסיטאות

ובבתי ספר גבוהים, כאשר כ-50 מסיימים מדי שנה. כמו כן יש לנו כ-300 בוגרי צבא

שמסיימים את שירותם מדי שנה. אם נוכל לבנות מרכז הכשרה מקצועי שיוכל להכשיר

טכנאים - אפשר לעשות זאת על ידי העשרת בית-ספר "אורט" שלנו בכוחות הוראה ובציוד

- נוכל לייצר טכנאים שישרתו אחר כך בצבא, יקבלו בצבא נסיון כטכנאים, יחזרו בחזרה

לבית-שאן ויוכלו לעבוד בתעשיה בדברים יותר רציניים. הם יוכלו להוות את התשתית

להקמת תעשיה יותר יציבה.

למעשה אפשר לומר שבית-שאן נמצאת ללא פתרון כלכלי מיום הקמת המדינה. המדינה

החליטה שהיא רוצה ישוב במקום כלשהו, כי היה שם ישוב קדום, ואולי אחר כך זה היה

נוח שיהיה שם ישוב ספר, אבל פתרון כלכלי היא לא נתנה לבית-שאן. המדינה שבנתה את

אני לא נותנת לישוב זה פתרון כלכלי כי כנראה הוא יותר יקר מאשר

במקום אחר.

ב. שליטא;

הפתרון היה לעבודה השכירה במשקים בטביבה.

המדינה כמדינה לא נתנה לבית-שאן פתרון כלכלי שהוא אולי יותר יקר פר-נפש

מאשר במקום אחר בארץ, כאשר לדעתי הנתונים הם כאלה שניתן לפתת את הישוב אם ניגש

ביתר רצינות לפתרון הבעיה.

כשאני חוקר יותר ויותר את הבעיות שלנו ורוצה לדעת מדוע התעשיה לא מתפתוזת

אצלנו אני נדהם. ניגשתי למנכ"לים של מפעלים שהגיעו לבית-שאן ושאלתי: האם קיים

הפרש כלכלי בין הקמת מפעל בבית-שאן לבין הקמת מפעל דומה במקום אחר בארץ? נדהמתי

לשמוע שכולם מעידים שלא קיים הפרש כלכלי משמעותי.

לא לרעה ולא לטובה?

קיים הפרש כלשהו, אבל ביחס למקומות רבים בארץ - כמו חצור, כמו טבריה - לא

קיים הפרש בין הקמת מפעל בבית-שאן לבין הקמת מפעל דומה כתוצאה ממרחק ממרכזי

תעבורה או כתוצאה מעלויות נוספות שמתחייבות בגלל המיקום.

האם רמתו של עובד בבית-שאן נמוכה מרמתם של עובדים

במקומות אחרים? נאמר לי שרמתו של העובד בבית-שאן עולה בכמה פאזות על רמת העובדים

במקומות אחרים, כי בבית-שאן עובדים רבים שלא מוצאים עבודה בשירותים - היות

והאפשרויות לעבודה בשירותים במקום פחותות מאשר במקומות אחרים - הולכים לעבוד

בתעשיה. מה אם כן הבעיה? בעיה של דימוי, שצריך לשנות אותה. אבל דימוי לא משנים

בעזרת דיבורים אלא צריך לעבוד עבודה קשה מאד כדי לעשות משהו במהות שישנה את

הדימוי. ואכן, לאחר שנעשים מאמצים אדירים בחינוך ובאיכות הסביבה יש שינוי

בדימוי, אנחנו מתחילים להיות משופעים והגיע הזמן שנהיה משופעים.

נשארת בעיית התעסוקה ואותה אנחנו צריכים לפתור, כאשר יצרנו רקע נוח

לפתרונה. איך אני רואה את הפתרון? - כבר אמרתי: בהקמת מרכז להכשרה מקצועית עם

השקעות רציניות. אני מציע את "אורט" שלנו. אם נשקיע בו בציוד, במבנים ובכוחות

הוראה הוא יוכל להיות מרכז שייצר טכנאים ובעלי מקצוע ברמה טובה בטווח הקצר. אני

לא מדבר על השקעה בגני ילדים לטווח ארוך - אם כי אנחנו עושים גם את זה - אלא על

השקעה לטווח קצר.

אני רוצה להבין: השבת שהתעשיה הפרטית לא הלכה לבית-שאן כי יותר יקר להקים

שם תעשיה?

ש. בן-לולו;

כך חשבתי.

אם נקים מרכז הכשרה מקצועי נוכל להכשיר טכנאים שייכנסו תוך שלוש-ארבע שנים

לתעשיה, יפרו את התעשיה שלנו.

דבר שני שיש לעשות - לפתח כ-1,000 מקומות תעסוקה. למעשה מספר דורשי העבודה

שרשום בדף שלפניכם הוא לא לענין, כי אני מעריך שעוד כ-400-300 איש לפחות לא

מגיעים ללשכת התעסוקה, כשחלקם סובלים גם מבעיה חברתית של נכות תעסוקתית או יאוש

מלחזור למעגל העבודה, משום ששנים רבות היו בעיות של תעסוקה בבית-שאן.

צריך לפתח בבית-שאן תעשיות שתשלמנה שכר יותר גבוה. הסקטורים שמשלמים שכר

יותר גבוה הם אלקטרוניקה ומתכת, אם כי ראינו שלא תמיד כך המצב.

יש לפתח בבית-שאן את הפוטנציאל התיירותי שקיים בה. ניתן להקים במקום שני

מפעלים בסדר גודל שבין 50 ל-100 איש בתחום התיירות. אני כבר עוסק במספר יזמות

בתחום זה ואני מניח שבהשתתפות המדינה אפשר יהיה להזיז אותם מהר. אני מדבר על

התיאטרון הרומי, על האמפיתיאטרון, על המצודה הצלבנית ועל המוזיאון. יש אלי פניות

של שורת יזמים בשורה של תחומים, אבל אני לא רוצה לדבר על היזמות האלה עד שלא

יהיה משהו על הקרקע.

ח. גרוסמן;

מדובר ביזמים ישראלים?

כן. יש רעיונות פנטסטיים - גם משרד התיירות השתתף בשורה של ראיונות - על

רחובות עמודים, על פורום, על קודו ועוד דברים שקיימים בשטח. המומחים אומרים

שבבית-שאן קיים הפוטנציאל הגדול ביותר שיש במדינת ישראל, ויש כאלה המעזים לומר

שזה הפוטנציאל הגדול ביותר שקיים בעולם.

אני חושב שיש להתחיל להתייחס לדברים עם כיוון לשורש. זאת אומרת, גם כשיש

למדינה מעט אמצעים היא צריכה לומר לעצמה: או שאנחנו ממשיכים לקרוא לבית-שאן עיר

פיתוח והיא עיר מתפתוזת, או שאין משאבים להשקיע בערי הפיתוח ונקרא להן סתם ישובים

שישארו ישובים סטאטיים. המדינה צריכה להיות יותר אמינה, מלמעלה, ולהחליט לאיזה

כיוון היא הולכת. אם מחליטים ללכת לפיתוח צריך להתחיל להביט מן חיפוש, תוך חיפוש

אחר תעסוקות עם הכנסה יותר גבוהה, עם פיתוח יותר מאסיבי, כאשר מגדירים תאריכי

יעד לתחילת תהליך הפתרון ולסופו הצפוי. חייבים לגשת מיד לפיתוח מקומות תעסוקה -

פיתוח עוד 300 מקומות תעסוקה מדי שנה לפחות במשך חמש השנים הקרובות, וצריך ללכת

יותר לכיוון הדברים הטבעיים שטמונים בבית-שאן, ויש כאלה.

ו. ממתי קיימת אבטלה כזאת בבית-שאן?

2. האם אבטלה זו נוצרה על ידי כך שנעשו פיטורים או צמצומים במקומות העבודה

או שהיא נגרמה בגלל תוספת כוח אדם - סטודנטים שגומרים את לימודיהם וחיילים

שחוזרים מן הצבא?



3. בנייר שלפנינו מדובר על 2,000 עובדים בשירותים, 700, 1בתעשיה, 80ו בבנין

ו-200 בחקלאות. יוצא שהשירותים מחווים %50 מן העבודה. כיצד זה ייתכן?

4. דיברת על פיתות העיר, אבל אנחנו דנים עכשיו על מה שאפשר לעשות מיד בשביל

צמצום האבטלה. מה אתה חושב אפשר לעשות כדי שמיד ייקלטו 500-200 איש בתעשיה?

ש. בן-לולו;

האבטלה בבית-שאן קיימת שנים רבות, אבל עכשיו היא קיבלה מיפנה יותר קיצוני.

אבטלה של %10 קיימת במשך שנים רבות, אבל עכשיו היא החריפה יותר ויצרה בעיות

חברתיות קשות, כמו נכות תעסוקתית. האבטלה נבעה מכך שלא היה פיתות של מקורות

תעסוקה רציניים במשך שנים רבות אלא טפסוף מדי פעם בפעם. אין ספק שהמספר שקיים

היום לא יעמוד לאורך זמן אלא יגדל פי כמה, כי גם המועצה המקומית חייבת לפטר עוד

150 עובדים כדי להתייעל, להתארגן תקציבית ולהסתדר על פי הסידורים שהמדינה קבעה

ושאני מבין אותם. התייעלנו ונמשיך להתייעל, אבל זה אומר שעוד 150 איש לא ימצאו

תעסוקה. כמהנדס תעשיה במקצועי אני יודע שברוב המפעלים שעבדתי יש אבטלה טמויה

וגם הם יצטרכו לפטר עובדים כדי להתייעל. פירושו של דבר שהאבטלה תגדל.

כמה מפוטרים בפתח?

ש. בן-לולו;

במועצה עומדים לפטר 150-100 עובדים. אני מעריך שעוד כ 15%-10%-יצטרכו לצאת

מן המפעלים הקיימים.

לעומת זה, לפי התחזיות - תחזיות שאף פעם לא עמדו במבחן המציאות - צפוי

גידול של 500 מקומות תעסוקה בטווח של שנה-שנתיים. מדובר בעיקר על מקומות תעסוקה

במפעלים טובים כמו ראדא, שהוא מפעל למחשבים צבאיים, כמו מפעל לכבלים, כמו מפעל

רבינטקס.

א. שוסטק;

שירותים - למה הכוונה?

ש. בן-לולו;

הכוונה למועצה המקומית, לבנקים, ל "תנובה", לשק"ם, למסחר.

א. שוסטק;

וכל אלה מהווים %50 מכוח האדם?

היו"ר א. נמיר;

במקומות אחרים זה הרבה יותר.

ו



ע.כ"ץ;

אני מחזיק נתונים על דורשי עבודה משנת 1974 עד שנת 1984,

שמתייחסם לחודש דצמבר. מסתבר שעד שנת 1978 - למעט שנת 1976 - לא עלה מספר דורשי

העבודה על 200. בשנת 974 1 - 133; בשנת 975 1 - 150; בשנת 1976 - 222; בשנת 1978 -

246; בשנת 1979 - 218; בשנת 1980 התחילה עליה ברורה - 257; בשנת 1981 - 469;

בשנת 1982 - 458; בשנת 1983 - 8 41; בשנת 1984 - 595.

אין לי מספר ממוצע לכל השנה, אבל גם הנתונים האלה נותנים את התמונה.

ח. גרוסמן;

העליה היתה ב-100%.

היו"ר א. נמיר;

יותר.

ע. כ"ץ;

בבית-שאן קיימות בעיות יסוד ויש כעת חוברת של המכון לפריון עבודה שמטפלת

בענין זה.

אין לי הנתון של החודש האחרון, כי הוא עכשיו בביצוע.

סגן-שר האוצר ע. אמוראי;

אצלי רשום שבחודש ינואר היו 416 מובטלים ששה ימים ויותר.

זה נתון נפרד.

אישורי אבטלה אלה אישורים שניתנים לאנשים כדי לגשת לביטוח הלאומי ויש להם

זכות. מספר אישורי האבטלה יותר נמוך; בספטמבר היה המספר - 266; באוקטובר - 270;

בנובמבר - 271; בדצמבר - 297. בדצמבר חלה החמרה, ואני מקווה שבינואר יהיה המספר

יותר קטן.

היו"ר א. נמיר;

בגלל העבודות העונתיות?

ע. כ"ץ;

יש עבודות עונתיות, אנשים יצאו לבתי-אריזה, ומדובר ב-60-40 איש בעבודה

עונתית. כמו כן נפתחו שני קורסים להכשרה מקצועית; קורס אחד - מכונאות רכב; קורס

שני - כירסום וחרטות. בקורסים כ-33 איש. לקורס הראשון נוסעים האנשים יום יום

לחיפה, ואולי במרוצת הזמן הקורס יתקיים בעפולה.

האמת היא שבבית-שאן אין מקום הכשרה לא רק לרמה של טכנאים אלא גם לרמות

נמוכות.

אנחנו מוצאים שבחודש ינואר עומד המספר של דורשי

העבודה, שתובעים הבטחת הכנסה, על 114 איש. יש כאן עליה כלשהי, שהיא עליה מדי

חודש בחודשו, ב-3, 4, 5, 6 אנשים, וזה מהווה בשבילנו אינדיקציה שהמצב בנושא זה

של סידורי עבודה מחמיר.-

/



ח. גרוסמן;

אלה בוודאי כאלה שנגמר זמנם לקבל דמי אבטלה.

ע. כ"ץ;

ממספר קסן של כאלה שגמרו לקבל דמי אבטלה,וממספר

קצת יותר גדול של כאלה שעברו בירושה מלשכות הסעד שטיפלו בהם לטיפול שירות

התעסוקה. הלק גדול מן האוכלוסיה הזאת אלה אנשים שהם בעלי נכות תעסוקתית וספק אם

יוכלו להסתדר בעבודה.

עוד נתון שמתייהס לחיילים משוחררים שרשומים אצלנו והם דורשי עבודה: בספטמבר

היה מספרם - 62; באוקטובר - 63; בנובמבר - 58; בדצמבר - 78. כלומר, אלה כלולים

במספר הכולל שאמרתי.

גם אם יש בבית-שאן אנשים שלא נרשמים בלשכת העבודה חשוב שחם יירשמו, אחרת

אנחנו לא יכולים למלא את חובות ההתרעה שלנו בפני הרשויות. צריך לנצל את השירות

הזה.

על הפרק עומדת סגירתו של "מודול-בטון" בבית-שאן, שבו עובדים

כ-25 איש. הוא עדיין עובד, אבל עומד כנראה להיסגר.

שלשום אושרו לבית-שאן גם דברים שהיו בקצה: אושר לבית-שאן סכום של 7,8 מליון

דולר להשלמת השקעות. זה כולל את התכניות 1 ו-2 של "עוף טוב-שאן", "דגי שאן",

ראדא - תעשיות אלקטרוניות, "כיתן", "דטיק", מבני תעשיה", "פליר".

אני מבקשת פירוט.

במבני תעשיה אנחנו משקיעים כמעט 4 מליון דולר, ועוד כ-4 מליון דולר במפעלים

עצמם.

ההשקעה במבני תעשיה תיתן עבודה בבניה, אבל מה הלאה?

כמה מקומות עבודה יתן כל אחד מהמפעלים?

אחרי שיגמרו את המפעלים האלה והם יפתחו את השערים הם צריכים לתת כ-200

מקומות עבודה. אלה לא מפעלים חדשים שמקימים שלוש שנים, אלא הרוב הרוזבות.

היו"ר א. נמיר;

מתי זה ייגמר?



סגן שר האוצר עי אמוראי;

אני חושב שחלק גדול כבר לקראת סיום.

בהזדמנות זו אני רוצה לומר לוועדה שלערי הפיתוח שבהן היתה אבטלה כבר

שיהררנו עד היום למעלה מ-83 מליון דולר. לא הכל נמשך, זה תלוי בהתקדמות הביצוע.

י. פרץ;

זו ההשקעה של צד הממשלה או שזו ההשקעה הכוללת?

רק הממשלה.

היו"ר א. נמיר;

האם הוועדה תוכל לקבל את פירוט המקומות שלהם הקצבתם?

אין בעיה.

התרשמתי מן הניתוח של בן-לולו. הוא גלש מעבר לבעיה של בית-שאן ודיבר יותר

על התפיסה של ערי הפיתוח ומה צריך לעשות על מנת לתת להן דחיפה. לא אתייחס לנושא

הזה, כי הוא מורכב, אבל אתרכז בבית-שאן, קצת אולי כרקע לדבריו של בן-לולו.

אמרתי כבר באחת הישיבות של הוועדה שבמידה מרובה כל מדיניות עידוד ההשקעות

היא תולדת יזמות של גורמים פרטיים. כאשר מגיע גורם פרטי עם רעיון להקים מפעל

תעשייתי, בדרך כלל, בחלק גדול מן המקרים, הוא כבר החליט היכן להקים את המפעל.

אנחנו מנסים לכוון על פי איזו שהיא מדיניות כללית שרוצה לכוון תעשיות באזורי

הפיתוח השונים ולפזר תעשיות כדי שלא יווצר מצב שיהיה ריכוז במקום אחד ושאר

המקומות שאותם אנחנו מעונינים לקדם ישארו ערומים. לא תמיד זה ניתן. אם בא משקיע

עם רצון עז, יכול לפעמים "איום" שלא נעודד את המפעל להפיל את תכניתו או להניע

אותו לעבור למקום אחר. אנחנו לא יושבים ליד השולחן על בסיס החלטה

אדמיניסטרטיבית ואומרים למשקיעים ללכת למקום זה או אחר, כי לכל אחד יש השיקולים

שלו, הרצון שלו והמחשבה שלו. כשמדובר במשקיעים זרים שלא מכירים את המדינה, אנחנו

מציעים, אבל אז יש כמובן יועצים ישראלים שאומרים להם שישוב כמו בית-שאן הוא פחות

טוב. בישיבה האחרונה אמרה יושבת-ראש הוועדה שצריך להביא מפעל מתוחכם לערד. אני

מסכים איתך, אבל הבעיה אם אותו משקיע שהגיש לנו בקשה להקמת מפעל מתוחכם יהיה

מוכן להעדיף את ערד על שדרות, אופקים או בית-שאן, והדבר לא פשוט.

לגבי בית-שאן מונחות כיום על השולחן ארבע תכניות חדשות שעד לרגע זה לא דנו

בהן בגלל ההקפאה ושלגביהן אין לנו כבר בעיות. התכניות האלה יכולות לתרום כ-50 3

מקומות עבודה, ואני לא בטוח שבן-לולו יהיה כל כך מעונין בהן. לפני כשנה וחצי

אישרנו מפעל שבן-לולו מנע את הקמתו בבית-שאן, ואני מתכוון ל"מסלול נתניה" - מפעל

לבניה תעשייתית שמייצר ריהוט רחובות; אבני שפה, ספסלים, פסים באמצע אוטוסטרדות

ועוד. זו דוגמה למפעל תעשייתי שבא אלינו מתוך יזמתו וביקש להקים מפעל בבית-שאן.

לא היתה לנו סיבה להתנגד, אבל מתוך שיקולים של בן-לולו, על פי תפיסתו, הוא לא

רצה מפעל כזה עם הכנסה כזאת.

ש. בן-לולו;

דובר במפעל על שטח עצום שיעסיק 10 עובדים.



י. בליזובסקי;

גס למועצה יש לעתים קרובות הגישה שלה וזה בהחלט לגיטימי.

ארבעת המפעלים שמונחים על שולחננו הם: הרחבת מפעל רבינטקט, מפעל טוב מאד

שהוא מפעל קיים שמופיע ברשימה. זהו מפעל לחגור צבאי, לאהלים, לקטדות מגן, והוא

כבר קיים בבית-שאן. הוא רוצה לחסל את המפעל שלו בבנ י-ברק ואת השלוחה שיש לו

במעלה-אדומים ולהעביר את כל הפעילות שלו לבית-שאן. בראיה ארצית אנחנו מברכים על

כך, אבל זה מפעל בתחום הטכטטיל עם כל המשמעויות.

היו"ר א. נמיר;

זה מתייחס ל-7,8 מליון דולר?

י. בליזובסקי;

לא. הרשימה שאת מחזיקה זו הרשימה של המעגל הראשון שכבר מתבצע. אני מדבר על

השקעה נוספת בסדר גודל של 2,5 מליון דולר, שתיתן תוספת של כ-100 עובדים.

היו"ר א. נמיר;

מה זה 7,8 מליון דולר?

י. בליזובסקי;

היום יש בבית-שאן השקעות בבנייה שהתחילה לפני שנה, חצי שנה. הרשימה שנתן

סגן שר האוצר היא רשימה של פרוייקטים שנמצאים בבניה כבר חודשים. אני משלים את מה

שמסר סגן השר ומדבר על תכניות וזדשות.

הרחבת המפעל הקיים שדיברתי עליו תיעשה בהשקעה של 2,5 מליון דולר והיא יכולה

לתת תעסוקה ל-100 עובדים.

יש תכנית נוספת להקמת מפעל מלט רביעי בארץ בבית-שאן בהשקעה עצומה של 40

מליון דולר, שייצר בחלקו מלט לבן. המפעל יוקם בהשקעה זרה והוא נמצא כרגע בבדיקת

המשרד. התכנית מונחת כבר כשנה, אבל זה מסוג המפעלים שיש לגביו התלבטויות בדרג

המקצועי.

היו"ר א. נמיר;

בשביל מה צריך עוד מלט במדינה?

י. בליזובסקי;

זה אחד הדברים שנבדקים.

י. פרץ;

לא הוחלט מספר פעמים שלא צריך מפעל נוסף?

היו"ר א. נמיר;

אומרים שיש בעיה עם המפעלים ברמלה ונשר, למה צריכים עוד מפעל בבית-שאן?



י. בליזובסקי;

אני יכול לומר מזכרון, שעל פי תחזית צריכת המלט ב-990 1 צריכה מדינת ישראל

עוד מפעל מלט, כשהקמת מפעל מלט אורכת ארבע-חמש שנים. הירידה הנוכחית בצריכת מלט

היא תוצאה של המצב הכלכלי כיום - במפעל נשר הצטברו 140 אלף טון מלט במחסנים -

אבל כיוון שמדובר בהשקעה ארוכת טווח ותכנית פיתוח, והצרכים על פי תכנית פיתוח

רב-שנתית אומרת שב~1990 יש צורך בהשקעה נוטפת, מתחייב ייצור מלט נוטף. הנושא

בבזק על בטיט שנת 1990 וגם אם הוא יאושר מחר מדובר על מפעל שאמור לתת תפוקה

ב-1991-1990. חייבים לראות את הנושא הזה בראייה ארוכת טווח ולא בראייה קיצרת

טווח.

תכנית נוטפת - מפעל לבניה מודולרית מקומבינציה של שבבי עץ וצמנט שלא היתה

מקובלת עד היום. מדובר על השקעה גרמנית ויידע גרמני.

מהו המפעל?

י. בליזובסקי;

ביטון-ישראל.

ההשקעה היא של 12 מליון דולר. בקיבוצי השומר-הצעיר הקימו 50 בנינים מהחומר

הזה וזה pilot plantלבדיקת איכות המבנים וטיבם.

היו"ר א. נמיר;

היינו במפעלים האזוריים של הקיבוצים וראינו שהתנאים והשכר, בהשוואה למה שיש

בבית-שאן, טובים יותר והשנאה עולה על גדותיה. למה, אם כן, צריכים הקיבוצים את

המפעלים האזוריים - כדי שישנאו אותם? את ההגיון הזה אני לא מבינה. גם לי יש

ביקורת על הקיבוצים, אבל כשאני נכנסת כאזרחית המדינה למפעל אלקטרוניקה בבית-שאן

- והלב מתרחב לראות שפועלי בית-שאן, שגמרו טכניון, יכולים לעבוד שם - ואני שומעת

איזה שכר הם מקבלים, אני פשוט לא מבינה.

ש. בן-לולו;

זה ענין של ביקוש והיצע. המפעל של הקיבוצים נמצא שם ארבעים שנה, האם הוא

יכול לשלם כמו ראדא שהופעל לפני שנה?

היו"ר א. נמיר;

המפעלים של הקיבוצים היו צריכים לעזוב את ערי הפיתוח ולהיות בקיבוצים.

ש. בן-לולו;

שיעזבו, אולי תקום תעשיה כמו שצריך. אף אחד לא עושה לי טובות.

היו"ר א. נמיר;

אני לא מבינה במידה מטויימת את השנאה שיש למפעלים האזוריים - לא בכל,

בחלקה.

ש. בן-לולו;

אני לא יודע על מה את מדברת. אם אנ י אומר שאף אחד לא עושה לי טובות זה נקרא

שנאה?



ח. גרוסמן;

אתה לא רוצה משקיעים בבית-שאן?

ש. בן-לולו;

אני לא צריך את המפעל האזורי כמי שעושה לי טובות. אם הוא מפעל כלכלי

שמרוויח כסף - בבקשה. המפעל האזורי הוא מפעל טוב ואני לא מגנה אותו.

רז. גרוטמן;

אני וזושבת שהקיבוצים צריכים להטתלק מכל המפעלים האזוריים, כי הם לא צריכים

לעטוק בזה ולנצל פועלים אפילו אם הם נותנים להם את השכר הכי גבוה. תמיר לא יאהבו

אותם, כי מן הקיבוצים יש תביעות אחרות מן התביעות שדורשים ממפעל פרטי. מה

שהקיבוץ יתן אף פעם לא יטפק, כי מישהו יטפט על זה. אבל מה זה שייך לוויכווז

בינינו? הרי אנוזנו מתווכחים לגופו של ענין.

ש. בן-לולו;

לי זה נראה כטטיגמה לומר שאני שונא מישהו. לא אמרתי מלה על הקיבוצים.

היו"ר א. נמיר;

אמרתי את מה שאמרתי על הקיבוצים בעקבות הערתו של חבר-הכנסת בני שליטא

בתחילת הישיבה.

י. בליזובסקי;

לגבי ביטון-ישראל, המפעל לבניה מתועשת, יש לנו התלבטויות מקצועיות: 1. בגין

השפל בשוק הבניה; 2. בגין כך שהנושא נמצא עריין בבריקה בשטח. אם המפעל יקום

מרובר בהשקעה של כ-12 מליון דולר, בתוטפת 75 מליון מרוטקים. הבעלות היא 35%

ביטון ארצות-הברית, והקיבוצים מתעניינים בכניטה לשותפות. אם הנטיון יוכיח את

עצמו הם רוצים חלק מן הפוטנציאל לשוק המקומי.

ח. גרוטמן;

הקיבוצים רוצים שותפות עם גורם זר מארצות-הברית? זה לא מקובל.

י. בליזובסקי;

כך זה הוגש למשרדנו. המרכז הכלכלי בקיבוץ הארצי נמצא אתי בקשר.

ה. גרוטמן;

אציע להם לא לקבל את זה.

י. בליזובטקי;

מפעל זה יתן תוטפת של 85 מועטקים.

המפעל הרביעי שעדיין מונח ואיננו יכולים לגעת בו הוא "דג-שאן". זו הרחבה של

מפעל שקיים כיום.



היו"ר א. נמיר;

זה חלק מן המפעל האזורי.

בוודאי.

אלה ארבע התכניות שביום מונחות, מתובן שתיים גדולות גם מבוזינת היקף ההשקעה

וגם מבחינת מספר המועסקים, אבל עדיין בסימן שאלה מסיבות מקצועיות.

הייתי רוצה להוסיף על הדיווה של סגן שר האוצר: אישרנו, בחריג., השקעה גדולה

בסכום של כ-17 מליון דולר ל"כיתן", שחלק ממנה מבוצע גם בבית-שאן.

היו"ר א. נמיר;

כמה?

י. בליזובסקי;

כ-3 מליון דולר.

כידוע מפעלי "כיתן" מחולקים בדימונה, בית-שאן ונצרת. מדובר כאן על 3 מליון

דולר מתוך 17 מליון דולר ל"כיתן". סכום זה מיועד במיוחד לפריצת השוק האמריקאי,

כי התחוללה תפנית בשוק האמריקאי מבחינת "כיתן" והיא קיבלה הזמנות גדולות.

אלה הדברים שקיימים כיום. הם לא רבים, הם בוודאי לא עונים על מה שבן-לולו

היה רוצה לראות בהתפתחות התעשייתית, אבל אלה היזמות שקיימות היום בשטח והופנו

אלינו.

היו"ר א. נמיר;

על ידי מי הופנו?

י. בליזובסקי;

חלק על ידי המקום, חלק באופן עצמי וחלק על ידי הכוונה שלנו.

ח. גרוסמן;

האם יש שיתוף פעולה עם המועצה המקומית בתכניות אלה?

י. בליזובסקי;

כן. המועצה גם משפיעה. אמרתי שהמלצנו בשעתו על מפעל שהמועצה סרבה לקבל

אותו. יש לנו במשרד יחידה לאזורי פיתוח שהיא מעין שר החוץ של המשרד ונמצא בקשר

כללי עם עיירות הפיתוח. כשענין מסויים מגיע לדברים הספציפיים מגיעים האנשים

המקצועיים באותו תחום.

ח. גרוסמן;

בתכניות שהצגת יש מספר דברים שבן-לולו - לפי תפיסתו - צריך להתנגד להם.

לדוגמה, הרחבת תעשיות שקשורות בסכסטיל ובמזון.



י. בליזובסקי;

אמרתי שחלק מן התכניות האלה לא עונות על רצונו של בן-לולו.

ח. גרוסמן;

ושוב מכניסים את הקיבוצים למפעל וזדש, שזה לא כל כך לרווזו של בן-לולו.

היו"ר א. נמיר;

למה שוב צריך ללכת לטכסטיל ולמזון? מה המדיניות בנושאים

האלה?

י. בליזובסקי;

כל הפעילות שלנו בתחום ההשקעות מעוגנת בתכנית פיתות רב-שנתית של המשרד עד

השנים 1992-1990 ובמסגרת תכנית הפיתוח הזאת נתנו עדיפות לאותן תעשיות שמבוססות

על תיחכום ופיתוח, אבל בפירוש לא זונחים את התעשיות המסורתיות שהן חלק הארי של

התעשיות במדינת ישראל ואלה התעשיות הקונבנציונליות: תעשיית הטכסטיל, תעשיית

המזון, תעשיית העץ, תעשיית הגומי והפלסטיק. אי אפשר לבנות מדינה ומשק רק על

מפעלים עתירי טכנולוגיה. בתכנית הפיתוח אנחנו מדברים על תעשיות מתוחכמות שרוצים

להגיע בהן ליצוא של %120, אבל אי אפשר לזנוח את התעשיות המסורתיות.

רבינטקס זה מפעל קיים , זה לא מפעל חדש. אם היתה עומדת השאלה אם להביא מפעל

טכסטיל וזדש לבית-שאן זו היתה שאלה לגיטימית, אבל דבינטקס זה מפעל קיים שעומד

לייצא השנה בסכום של כ-6 מליון דולד. איזה טעם יהיה שנקים שלוחה חדשה של המפעל

במקום אחר כשמבחינה כלכלית מוצדק להקים אותה ליד המפעל הקיים? גם "דג-שאן " הוא

מפעל קיים. מפעל שלא מתרחב הוא מפעל נסוג, מפעל קיים שמתכנן את עתידו צריך

להשקיע ולהתפתח. אולי לא צריך להביא מפעל מזון חדש לבית-שאן, אבל הרובחת מפעל

קיים היא לטובת המפעל עצמו ולטובת המשק ולא צריך לעכב אותה.

י. סרוסי;

קודם כל אני מברך את ראש המועצה שהוא דוחה מפעלים מסויימים.

אין ספק שהרכב התעסוקה הוא בעיה קריטית לכל אזור פיתוח, כשהבעיה התעסוקתית

בימים אלה היא גם בעיה של הרכב התעסוקה. חלק מן המפעלים המאושרים הם באמת

מפעלים מסורתיים, אבל חלקם, כמו "כיתן", משפרים תהליכים שמובילים ליצוא, ווזלקם -

בגלל בעיות זמניות - חוזרים על הטעות ההסטורית שנעשתה לפני שלושים וממשיכים

להתרחב. כתוצאה מלחצים מסויימים - אזוריים ומקומיים - לתעסוקה רגעית חוזרים

אליהם מחדש, אם כי אנחנו חוששים שאחרי שנתיים יגידו אותם מפעלים שאין למי למכור

כי הם מתבססים, בתחומים של מזון וטכסטיל, על חשוק המקומי.

לגבי הכשרת עובדים לתעסוקה שדיבד עליה דאש המועצה: יש כאן מקום לבדיקה.

עדיין לא נפגשנו, אבל וזלק מן הכוונות הן ללכת על הכיוון הזה של רמה יותר גבוהה

כדי להביא לתפנית אמיתית.

אולי כדאי שנקדיש דיון מיוחד לנושא של המבנה התעסוקתי באזורי הפיתוח. מה

מדי פעם אנחנו שומעים אותם דברים של מה שיש בצנרת, וזה יכול להיות

לגבי בית-שאן, לגבי עפולה או מקום אחר, לפעמים אנחנו נרגעים, רגעית, כשאנחנו

שומעים שנותנים 8 מליון דולר לבית-שאן מזה 4 מליון דולר למבני תעשיה, אבל כמה

מקומות עבודה זה נותן? - אפס. אוי ואבוי אם הבסיס הוא 8 מליון דולר. האם הסכום



הזה אומר לי משהו? - לא, מאחר ומבני תעשיה לא יעסיק מוזר תוספת של ארם אחר. כמי

שעסק בנושא הזה לפני מספר שנים מתחיל לקנן בלבי החשש שאנחנו חוזרים לתמונה של

שנת 1976. מפעל בא למעלה-אדומים או לירוחם, קיבל את כל ההטבות מן המרינה -

70%-75%, ועכשיו כבר לא הכל בסרר והוא פותח שלוחה במקום אחר, בא להרחיב שם ומקבל

עוד פעם. רבינסקס כבר קיבל הסבות במעלה-ארומים, עכשיו הוא יעבור לבית-שאן ויקבל

אותן ההסבות. אנחנו עומדים במצב שאנחנו אומרים: זה מה שיש, אבל את המושג הזה

אני לא רוצח לקבל. לו הייתי ראש העיר הייתי אומר: אני בעד זה שתהיה אבטלה,

שנשלם הרבה כסף לאנשים מובסלים, אבל נשב פעם ונוזליס מה אנחנו רוצים במקומות

האלה.

למה צריך להרחיב בבית-שאן את תעשיית המזון והסכסטיל - משום ש"כיתן" רוצה

ללכת לשוק האמריקאי? הרי כל מה שתקבל "כיתן" זה לא בשביל תוספת כוח ארם אלא

בשביל הצטיידות מחדש.

וכשיש הצטיידות מחדש זה אומר פחות כוח אדם.

נחוץ פחות כוח אדם ויש יותר אבסלה, ומה עושים מחר? זה סיפור שחוזר על עצמו,

ואז בא שירות התעסוקה ואומר שיש לדאוג לכך שאנשים יירשמו בלשכות התעסוקה כדי

שמשרד אחר יידע מה מספר המובטלים. ומה אז?

אני מאד מבקש: הגיעה השעה שנפסיק לשבת עם ראשי המועצות. הגיע הזמן שנעשה

פסק זמן ונאלץ את הממשלה לומר מהי המדיניות. הפתרון לא יהיה על ידי זה שמישהו

יבוא ויאמר שהוא רוצה להקים מפעל בבית-שאן, או שיכוונו מישהו לבית-שאן או עפולה.

מדיניות אין וזה מה שחסר. את בעיית בית-שאן, עפולה, ירוחם ודימונה יפתרו על ידי

מדיניות של הממשלה, בשיתוף - במקרה זה - גם עם "חברת העובדים". דק מפעלים מסוג

זה יכולים להציל את המקומות האלה, לא שום דבר אחר. צריך לשבת ולהחליט למה

מייעדים את בית-שאן בחוץ-לארץ, למשל, מייעדים עיר שלמה לתיירות. גם אצלנו אפשר

לההליט שמייעדים, לדוגמה, את טבריה לתיירות. עיר אחרת אפשר לייעד למשהו אחר.

אתה יודע מה קורה לעיר שבנויה על ענף אחד? - אסון.

האם תמיד נסתובב בערי הפיתוח סביב טכסטיל ומזון?

על זה אין לי איתך ויכוח.

זו פעם ראשונה שאני שומע פקיד ממשלתי שאומר שטוב עשה ראש המועצה שדחה הצעות

מסויימות. זו היתה צריכה להיות הגישה, אבל השאלה איזה תשובות הוא יתן למובטלים

שישנם מחר?

עסקנו בכיבוי שריפות ונמשיך בכך, אבל אני מציע שיום אחד נשב לדון מה אנחנו

רוצים לעשות.



א. שוסטק;

אילו היינו ועדה שעוסקת בתכנון הכלכלי של המדינה היה כל מה שאמד חבר-הכנסת

פרץ מענין מאד, אבל אנחנו לא ועדה לתכנון כלכלת המדינה. בוודאי שמה שאמרת הם

דברי אלוהים חיים, אבל הם טובים לממשלה, לא לוועדה. אני מבין: היה ביקור

בבית-שאן, יש בבית-שאן אבטלה חמורה וצריך לעשות דבר כלשהו שיקל על המצב במקום.

י. פרץ;

אתה אומר שצריך להנציח את הקיים?

היו"ר א. נמיר;

הדברים שאומר חבר-הכנסת שוסטק הם לא בניגוד לדברים שלך.

אני אומר: כל דבר בעתו. הזמן, המצב ותפקידינו מחייבים אותנו לטפל בכיבוי

שריפות.

אני יוצא נבוך מן הישיבה: ראש העיר הציע מרכז הכשרה גדול במקום ואני מבין

למה הוא הציע את הדבר הזה: על מנת שלא יהיו עוז- פעם רק מזון וטכסטיל בבית-שאן,

על מנת לגדל דור של אנשים שיוכלו לעבוד בתעשיה מתוחכמת ומודרנית. ראש העיר שמע

לגבי בית-שאן דברים שלא ידע עליהם, ולפי חשבון שעשיתי מדובר ב-50-40 מליון דולר.

אם זה יאושר.

כלומר, ראש העיר יכול לצאת בטיפוק באשר לשנה-שנתיים הקרובות - 50-40 מליון

דולר לבית-שאן נותנים איזה שהוא דבר - אבל למעשה לא פותרים את הבעיה שלשמה בא

ראש העיר ולכן אני קצת נבוך ושואל: האם אפשר להחליט היום באופן עקרוני לשחרר

כטפים בשביל מרכז ההכשרה? זה הדבר הקונקרטי שאפשר להציע והוא פותר לבית-שאן הרבה

מאד בעי ות.

אני מבקשת מיורם בליזובטקי שישלח מכתב ובו פירוט כל הדברים בבית-שאן בכל

שלב ביצוע, תוך הערכה מה אקטואלי ומה לא אקטואלי, ואם אקטואלי - כמה עובדים יוכל

לקלוט כל מקום ומקום ותוך כמה זמן.

אני מצטער שנוצר פה הרושם, תוך כדי הדברים, כאילו יש לי בעיה עם הקיבוצים.

אני אומר נוזרצות: אין לי שום בעיה. אהלן וסהלן, שיקימו מפעלים ככל שרק אפשר,

מפעלים שיש להם בסיס כלכלי, בלי שום תלות אחרת, שהקשר איתם יהיה על בטיט של

ביקוש והיצע ותו לא, ששום אלמנט אחר לא יכנס למכלול הזה - לא אלמנט אידיאולוגי

ולא אלמנט אחר.

לפתרון של מרכז ההכשרה יש משמעות עצומה מאד. אני לא מדבר על הקמה נוספת אלא

על שימוש בבית-ספר "אורט" שלנו. יכול להיות שגם "אורט" ירצה להיות בענין ויוסיף

משאבים משלו. מדובר כאן בסך הכל בהשקעה של 4-3 מליון דולר לבניית מרכז הכשרה





רציני שיתחיל להוציא טכנאים תוך שלוש-ארבע שנים. זה לא בשמים, זה על הארץ,

וראינו אצלנו בישוב מימוש של דברים כאלה. תוך שלוש שנים אפשר יהיה לראות את

המחזור הראשון של הטכנאים, שמספרם יילך ויגדל. אחרי שש שנים כבר נראה אותם באים

לתעשיה, לתחומי התעשיה השונים, ורמת ההכנסה שלהם תגדל. בזה אנחנו פותרים בעיית

שורש של רמת ההכנטה, שמשפיעה על כל התפתחות הישוב. גם אם מדובר על תעשיות של

טכטטיל ומזון, הרי רמה יותר גבוהה של טכנאים והנדסאים בתעשיות אלה יכולה להרים

את רמת המפעלים.

במקביל לפיתוח התעשיה יש ללכת גם לכיוון התיירות. ב-5 מליון דולר אפשר

ליצור בתיירות בבית-שאן 100 מקומות תעטוקה. לא נראה לי שהרעיון הזה לא יצלח, כי

מדובר על פוטנציאל טבעי אדיר שבכל מקום יש לו הצלחה.

טגן שר האוצר עי אמוראי;

אם הוועדה תמליץ אנחנו ניענה ונקים צוות של אגף התקציבים, של המשרדים

הנוגעים בדבר, עם המועצה המקומית, כדי לבדוק את הפרוייקט של המרכז להכשרה

מקצועית.

היו"ר א. נמיר;

בכל הדיונים שהיו עד עכשיו למדתי שאחד הנושאים הלקויים ביותר הוא נושא

ההכשרה המקצועית, בכל המקומות. כל הזמן אנחנו חשים שהבעיה של הצעירים זו הבעיה

הכי קריטית שתקבע את עתיד אותו ישוב. נקיים דיון, ביחוד עם משרד העבודה

והרווחה, ולא רק איתו, על כל נושא ההכשרה המקצועית, שהוא בטטגנציה מוחלטת.

מבטלים קורסים, לא מקיימים קורסים, אין היערכות, אין שום דבר והכל אינו אלא

דיבורים בעלמא.

א. שוטטק;

זה לא פלא שבעלי מפעלים מתוחכמים לא הולכים למקומות כאלה, כי אין בהם בעלי

מקצוע.

היו"ר א. נמיר;

אני בהחלט מקבלת את הצעת חבר-הכנסת פרץ, אבל לא במקום מה שאנחנו עושים אלא

בנוסף למה שאנחנו עושים. נזמין לדיון כזה את שר התעשיה והמסחר, שאחראי לנושא

הפיתוח, ואת סגן שר האוצר שאחראי לכל הטיפול בנושא ההקפאות.

אני אזום שני דברים; אחרי שהאוצר יבדוק את הנושא של הצוות הבין-משרדי לענין

הקמת מרכז ההכשרה אני מוכנה לדבר אישית עם מנכ"ל אור"ט ואני מוכנה לדבר,

כיושבת-ראש הוועדה, עם משרד התיירות. אני מוכנה לשבת עם עוד שניים-שלושה מחברי

הוועדה - חברי הכנטת שוטטק ופרץ - ועם ראש המועצה המקומית כדי לראות איך אנחנו

מטפלים בנ ושא הזה.

לטגן שר האוצר; כשהיינו בבית-שאן במפעל האזורי ביקשו מאתנו שנקשור קשר עם

משרד הבטחון ועם צהייל, כי אם צה"ל לא יקנה יותר מזון מהמפעלים האלה לא יהיה למי

למכור אותו. במצב של היום אם אין למפעלים האלה למי למכור וגם צה"ל ייכנס

למדיניות של צמצומים לא יהיה למי למכור ואז נשאלת השאלה למה צריך להרחיב מפעלים

אם אין להם למי למכור. אני מבקשת שהענין ייבזק מחדש, כי אני לא רוצה שנחיה

בחלם; נפתור קטע אחד וניצור בעיה בקטע שני.

אני מבקשת ממך, שלמה בן-לולו; תעמוד איתנו בקשר וגם אנחנו נעמוד בקשר איתך.

אנחנו רוצים להיות מדווחים על מה שקורה, וביחוד על מה שלא קורה, כי לנו יש לעתים

אפשרות יותר חזקה לקשור חוטים, לדרבן וליזום דיון משותף.

תודה לכולם. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13.00)