הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 27

מישיבה פתוחה של ועדת העבודה והרווחה

יום ג'. כ"ד בכסלו התשמ"ה - 18.12.84. שעה 11.00

חברי הוועדה; א. נמיר - היו"ר

צ'. ביטון

ח. גרוסמן

מ. וחד

א. שוסטק

מ. קצב - שי העבודה והרווחה

ע. אמוראי - סגן שר האוצר

צ. צילקר - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

ב. חקלאי - מנכ"ל שירות התעסוקה

דייר בריק - משנה למנכ"ל משרד העבודה והרווחה

י, בליזובסקי - מנהל מרכז ההשקעות, משרד

התעשיה והמסחר

י. שיף - מנהל אגף השיקום, משרד העבודה

והרווחה

ע. בלוף - יו"ר הוועדה העליונה לתעסוקה,

הוועד הפועל של ההסתדרות

י. גטניו - ראש אגף עבודה ומשאבי אנוש,

התאחדות התעשיינים

ע. נתנאל - יו"ר ועדת העבודה, לשכת התיאום

י. גישפלד - מנכ"ל מפעל בל-ארט

ע. ברגר - מנכ"ל מפעל טית-בית

ש. אודבין - סגן מנכ"ל מרכז הקבלנים

ע, בן-ארי - דוברת משרד העבודה והרווחה

ז. חן - דובר שירות התעסוקה

דייר י, בר-אורן - משרד העבודה והרווחה

מ. בוטון

א- אדלר

צ, ספרן

היערכות הממשלה להתמודדות עם בעיית האבטלה.



היו"ר א. נמיר;

ברשותכם, אני פותחת את ישיבת הוועדה.

אם אין התנגדות אני מכריזה על ישיבה זו כישיבה פתווזה.

א. סדרי עבודת הוועדה

שלחנו לכם הבוקר הודעה על מספר סיורים של הוועדה, סיורים שבהלקם הבטחנו

ושבהלקם נענינו להזמנות.

כשהיה כאן הדיון על משפחות הקשישים החלטנו בסוף הישיבה שנצא באחד הימים,

אחר הצהריים, לעמוד על התנאים בהם חיים בירושלים אותם קשישים, שחלק גדול מהם חי

רק מהבסחת הכנסה. קבענו שסיור זה יתקיים ביום גי, 25 בדצמבר, בין השעות 15.30

ו-7.30ו.

. ביום שלישי, ו בינואר, אנחנו מוזמנים לביקור היכרות של ועדת העבודה והרווחה

החדשה של הכנסת האחת-עשרה במוסד לביטוח לאומי. אותו סיור יכלול ביקור במוסד,

היכרות עם ראשי האגפים וביקור בלשכה המחוזית, שלשם באים האנשים לקבל הבטחת

הכנסה, ואם נרצה - שיחה עם האנשים שבאים לשם.

בשעתו קיימנו סיור בדרום כאורחי שירות התעסוקה ורצינו לצאת לסיור של יום

אחד בצפון, כי מצב התעסוקה, בעיקר באזור חיפה, הוא מן הקשים ביותר בארץ. לפי עצת

שירות התעסוקה - שקבע את בית-שאן כמקום הקשה ביותר בארץ - נערוך שם סיור ביום

חמישי, ה-3 בינואר, מהבוקר עד שעות אחרי הצהריים. סיור זה יכלול ביקור בלשכת

שירות התעסוקה ובמפעלים באזור, ביניהם - לפי בקשתי - המפעל האזורי ומפעל "כיתן",

שחשוב שנבקר בו בעקבות הדיונים שלנו בנושא "אתא".

ביום שלישי, 15 בינואר, נסייר מ- 10.30 עד 14.00, במקום ישיבת הוועדה, בשני

בתי-חולים בירושלים. ביקשתי שנסייר בבית-חולים שנמצא בתנאים סובים, אולי טובים

מאד, מבחינה פיסית, ובבית-חולים שנמצא בתנאים קשים מאד, ולכן נצא ל"שערי צדק"

ול"משגב לדך".

ביום חמישי, ב-17 בינואר, נהיה אורחי התאחדות התעשיינים, לפי בקשתם, ונבקר

במפעלי תעשיה באזור תל-אביב. ביקשנו שתינתן לנו הצעה באיזה מפעלים לבקר ולפי

אותה הצעה נקבע מה הם המקומות שנבקר בהם.

הייתי מבקשת שחברי הוועדה ירשמו את הסיורים לפניהם מבעוד מועד כדי שנצא

לסיורים בהרכב מכובד.

צי. ביטון;

ביקשתי להכניס סיור נוסף בעיירה ירוחם. מכיוון שבלאו הכי אנחנו צריכים

לקיים ישיבה על הנושא של ירוחם אולי אפשר לקיים אותה בירוחם עצמה, והיו דברים

מעולם. אני בטוח שמועצת ירוחם תהיה מוכנה לתת לנו אה חדר הישיבות שלה ונוכל לשבת

שם עם התושבים, לשמוע את הדברים מקרוב ולהבין יותר.

היו"ר א. נמיר;

ביום שני הבא נקיים כאן ישיבה של הוועדה, כאשר הזמנו אותם גורמים שצריכים

לתת תשובה לירוחם, ביניהם משרד העבודה והרווחה, משרד הבטחון, ואני לא מאמינה

שכבר ביום שני נוכל לצאת לירוחם. אני רושמת את הבקשה הזאת לפני, שירוחם תהיה אחד

המקומות שנצא אליהם לסיור בקרוב. אני בהחלט חושבת שירוחם הוא ישוב שראוי לנו

לראות מה קורה בו.



ב. היערכות הממשלה להתמודדות עם בעיית האבטלה

היו"ר א. נמיר;

לפני שנשמע את נציגי התעשיינים, שלא הגיעו לכלל ביטוי בישיבה הקודמת, אולי

נשמע - עד שיגיע שר העבודה והרווחה - את מנכ"ל משרד העבודה והרוווזה. ייתכן שיש

לו אינפורמציה חדשה עבורנו.

צ. צילקר;

כפי שמובן לכולנו הבעיה המרכזית היא באיתור מוקדי האבטלה. ציינו שגם בצפון

וגם בדרום מתמקדים הישובים שבהם האבטלה הולכת וגוברת. אני רוצה רק שנבהיר לעצמנו

המגמה של האבטלה היא של אבטלה הולכת וגוברת, אבל

מי שעומד במקום הראשון מבחינת גודל האבטלה לפני

חודש בהחלט עשוי לשנות את מקומו למקום שלישי או לרדת. יש לנו מספר ישובים שיצאו

מתוך ההגדרות של המוקדים, אבל השארנו אותם בתוך המוקדים וזאת בגלל כמה סיבות.

הסיבה העיקרית היא שכאשר יוצאים 70-50 איש לקטיף בישוב בסדר גודל של עיירת

פיתוח, או שניים-שלושה מפעלים קולטים שלוש פעמים 20 איש, משתנים המספרים מיד

ולפי ההגדרות שבידינו צריכים ישובים כאלה לצאת מן המערכת. אנחנו לא הוצאנו אותם

מן המערכת כי הנתונים הבסיסיים לא השתנו. המגמה נשארת.

אני חוזר ואומר: המוקדים הם בצפון ובדרום. הדגש בולט בעיקר בנושא הטכסטיל

ובנושא הבנין. הפתרונות לארבעת החודשים הקרובים הם בעיקר בנושא הקטיף.

הבעיה של הטכסטיל היא גם בצפון?

בטכסטיל ובבנין המגמה היא ארצית. הסובלים העיקריים הם גם בצפון וגם בדרום,

ששם מגמת האבטלה ברורה והגידול באבטלה ברור.

בשני הענפים יש בעיות גם בצפון וגם בדרום?

כן, כאשר מגמת האבטלה חזקה יותר, הן בצפון והן בדרום, בערי הפיתוח.

ערים שנוספו מבחינת הגידול במספר דורשי העבודה או מבחינת עומק האבטלה

בדרום - ערד; בצפון - טבריה, חצור הגלילית

ועפולה.

מה עם מקומות כמו בית-שמש?

בית-שמש לא מופיעה אצלנו, אולי מהסיבה הפשוטה שתוך פחות מחצי שעה אפשר

להגיע מבית-שמש לירושלים, ויכול להיות שחלק מדורשי העבודה מוצאים עבודה בישובים

סמוכים. אם תבקשו רישום נוכל להמציא לכם אותו.



היו"ר א. נמיר;

נבקש רישום של ההתפלגות לפי הקבוצות.

צי. ביטון;

בשבוע שעבר נמסרו מספרים לגבי העמקת האבטלה באחוזים ורצוי שנקבל גם אותם.

צ. צילקר;

אני רוצה שוב לחזור על מה שאמרתי קודם: כשדיברנו לפני עשרה ימים, דיברנו על

נתוני אוקטובר. בשבוע שעבר הצטברו אצלנו הנתונים של נובמבר ולכן יהיה הבדל גם

במספר מקומות תהיינה עליות, במספר מקומות תהיינה ירידות.

הסברתי שהקטיף, שיילך ויגבר בארבעת החודשים הקרובים, יכול לשנות משמעותית את

המספרים, אבל לפי כל נתון שיש בידינו מגמת האבטלה עולה ואל נשלה את עצמנו עם

נתונים יותר טובים ביזודש הבא.

אקרא מן הכתב את הנתונים לגבי המקומות הקשים ביותר: בבית-שאן היו בחודש

שעבר 14.4%, וההודש - 14.5%, כאשר מספר המובטלים ששה ימים פלוט עלה מ9.3%-

ל;10.7%- במגדל העמק גדל מספר המובטלים ששה ימים פלוט מ 9.6%-ל-10.4%, שזה גידול

מעל ל-10%; ביקנעם הגידול הוא מ 8.4%-ל-9.2%; בשדרות יש ירידה משמעותית מ12.5%-

ל,8.4%- אכל לא הוצאנו אותה מן המערכת; בנתיבות יש ירידה מ-8.4% ל-6.1%.

אתם בטווזים שהירידה היא בגלל הקטיף או שזו הנחה?

אלה הנחות, כי אנחנו יודעים מי יצא לעבודה.

אני חוזר ואומר: דעתנו היא שהשיפור הנקודתי הוא עדיין לא שיפור במערכת

כולה.

אולי אנחנו חיים באשליות. האם אתה מתאר לעצמך שבערי הפיתוח אלה שעבדו במפעל

טכטטיל או מפעל אלקטרוניקה יילכו לעבוד בקטיף?

לא אלה, אבל חיילים שהשתחררו או חיילים לפני גיוס או כמה נשים שפוטרו ממקום

עבודה ויוצאות לעבוד בקטיף או בבית-האריזה. אפשר להביא את הנתונים.

הייתי רוצה שתבדקו אם יש ירידה ומה הירידה.

אני חושב שהבהרתי את עצמי די הצורך, אבל אני חוזר פעם נוספת: אין צמיחה

כלכלית בחודשים האחרונים בישובים האלה שמצביעה על מגמה של שיפור המצב. בנתיבות

אם 50 איש יוצאים לקטיף פירושו של דבר שכאילו יש

פחות מובטלים, אבל יש סכנה שבעוד שלושה חודשים, כשלא יהיה קטיף, נראה אותם מוזדש

כמבקשי עבודה.



צי. ביטון;

ויהיו אפילו נוספים.

צ. צילקר;

ויהיו נוספים.

היו"ר א. נמיר;

נשמע את נציגי התעשיינים.

ע. נתנאל;

אני רוצה לציין כמה נקודות לפני שאני נכנס למה שנראה לנו כהמלצות לטיפול

במצב.

אין ספק בזה שגם אצלנו צמצמו הלק הדרישה לכוח אדם, אבל למדות שיש כמה מוקדי

אבטלה שאולי הולכים ומתפתחים - אנחנו צריכים להדגיש את זה - יש עדיין מקומות

בארץ שקיימת דרישה לכוח אדם, אם גם - לפי הסקרים שעשינו אצלנו - לא תלולה כפי

שהיתה, ואם פעם היה לחץ יותר גדול, הלחץ הזה השתחרר. באם יש צורך בעובדים

הכוונה היא יותר לעובדים מקצועיים ופחות לעובדים בלתי מקצועיים. זו אחת רגעיות

החמודות שאנחנו עומדים בפניהן, שגם כאשר יש מקומות שצריכים עובדים, ויש מקומות

כאלה, הכוונה היא בעיקר לעובדים מקצועיים, ופחות ופחות לעובדים בלתי מקצועיים.

נסינו לבדוק גם את הפיסו דים במפעלים ואנחנו רואים שאם בעבר היתה בדרך כלל

דרלשה גדלה והולכת לעובדים, הרי היום יש רשימה לא קטנה של מפעלים בינוניים

וקטנים שרוצים לפטר למעלה מ-0ו עובדים. רשימה זו הולכת וגדלה, כאשר הראשונים

בתור לפיטורים, בעיקר במפעלי התעשיה, הם העובדים בתחום השירותים, הפקידות

והאדמיניסטדציה, ופחות פועלים שעובדים ישידות בייצור. כשאנחנו מגלעים לפועלים

שעובדים ישירות בייצור אנחנו רואים את המגמה שדיברתי עליה קודם; קודם כל מפטרים

את הבלתי מקצועיים, והאחרונים בתור, בכל מפעל, הם הפועלים המקצועיים שעליהם

מבוסס למעשה המפעל.

מה עלינו לעשות במצב היום? - הנקודה הראשונה: טיפול בכל הנושא שקשור בהכשרה

מקצועית. אנחנו יודעים שהאמצעים והתקציבים שעומדים היום לדשות הממשלה וגם לרשות

המפעלים עצמם הם די מצומצמים, במידה שבכלל יש אמצעים ותקציבים. הקריאה המרכזית

שלנו היא לקיים קודם כל את הקורסים ואת ההכשרה במקומות שיכולים תוך תקופה קצרה

לתת תוצאות בשטח, לעזור תוך חודש-חודשיים, שלושה או ארבעה חודשים. אני לא אומר

בזה שאי אפשר להכשיר מהנדסים או עובדים במקצועות אחרים ואינני אומר בזה שצריך

לבטל את ההשכלה הגבוהה, אבל במצב של היום, כשאנחנו מדברים על מעבר מהשירותים

לייצור צריכים לתת את הדגש למקומות שיכולים לתת תעסוקה בזמן הקצר ביותר, באותם

מקצועות שמחפשים עובדים ויכולים לתת מקומות עבודה בייצור, ובעיקר בייצור ליצוא.

זה הדבר שיביא לפתרין הכלכלי הטוב ביותר. כשמדברים בהקשר זה על יצירת מקומות

עבודה אנחנו שומעים את הסיסמה, שהיא נכונה מבחינה כלכלית-לאומית; לעשות הסבה

מהשירותים הציבוריים לעבודה ייצור, ובעיקר ייצור ליצוא, אבל מי שיושב בתעשיה

יודע שלמדות שהדברים האלה נכונים אי אפשר לעשות זאת מהיום למחר ולכן אם רוצים

לפתור בעיות של החודשים הקרובים אנחנו חושבים שבתקציבים יחסית מצומצמים אפשר

ליצור מקומות עבודה גם במפעלים קיימים, במפעלים גדולים, בינוניים וקטנים, ובעזדה

פר-מועסק או בתמיכת מישהו אפשר לעשות סקרים, גם בעזרת ההתאחדות - ואנחנו מנסים

לשים יד על הדופק פר מפעל - כדי לדעת איזה מפעלים מוכנים לעשות השקעה ולקלוט עוד

10 עובדים. אנחנו יודעים שבאזורי הפיתוח אם חמישים איש ימצאו פתרון בשבעה

מפעלים יירד המתח וישוחרר הו ונטיל ומצאנו פתרון שהוא לא פתרון של קטיף אלא פתרון

בסיסי עם תקווה לתעסוקה לזמן יותר ארוך.



אנחנו חייבים, אם כן, לשים את הדגש על מציאת מקומות עבודה במפעלים קיימים,

אבל אסור לנו להזניח את הנושא של מפעלים חדשים בגלל חוסר כסף וחוסר אמצעים במרכז

ההשקעות. הרבה יזמים כבר השקיעו בכך כסף, וזה נוגע לכל המגזרים - החל במפעלים

פרטיים וכלה במפעלים קיבוציים ובמפעלים של "כור" - ויש ההרבה מפעלים, גם באזורי

הפיתוח, שנשארו בלי כסף כי הממשלה הפסיקה לעזור וטוענים שמרכז ההשקעות יבש.

עלול להיות מצב מסוכן שהרבה השקעות של יזמים, שהכניסו ממיטב כספם - גם משקיעים

זרים, גם משקיעים מקומיים - תרדנה לטמיון. אם יימשך מצב זה עוד כמה חודשים נגיע

לכך שמי שעומד בתור ומנסח להשקיע בייצור, פשוט ייעלם מן השטח, כי אם הממשלה וכל

הגורמים לא יכולים לעמוד בהתחייבות שלהם ושמים את הענין אחרון בסדר העדיפות,

מסיקים את המסקנות.

בתור נציגי ציבור של היצרנים והסקטור העסקי במשק ברור לנו שבתקופת אינפלציה

אי אפשר לשפוך הרבה כסף, כי פירושו של דבר תבערה, ולא זו הכוונה. אבל צריך לעשות

צריך להעדיף אזור אחד על השני לפי מספר המפעלים, לפי

מפעלים ליצור. קריטריונים חייבים להיות, אבל אם יסגרו את הברז ובזה ירצו לפתור

את הבעיה נהיה עדים לטרגדיה בעוד זמן לא רב.

נושא נוסף - חקיקה. אנחנו וההסתדרות היינו בדעה שהסכמה בין העובדים

והמעסיקים בכל הקשור לתנאי עבודה עדיפה על פני חקיקה. יש אולי חילוקי דעות

מיוחדים בכל הנושא של שכר מינימום והכנסת מינימום, אבל דווקה עכשיו חתמנו על

הנושא של הכנסת מינימום. אני יודע שיש ביקורת על הדבר הזה, יש אנשים שחושבים

שצריך לעשות חקיקה שתבטיח שעובדים יקבלו שכר יותר גבוה אבל אנחנו יודעים, לפי

הנתונים שלנו, שלפחות אחרי זמן מסויים ההכנסה יותר גדולה מאותה הכנסת מינימום

שמצוטטת בעתון, כי לעובד יש אפשרות לשעות נוספות, לפרמיות, לתוספות מיוחדות שהוא

מקבל ברגע שיש לו קביעות. אנחנו מנסים לשפר נושא זה. ועם ההסתדרות החלטנו על

הגדלת המינימום. וזקיקה בנושא לא תעזור היום אלא יכולה להזיק.

לאיזו חקיקה אתה מתכוון?

לחוק שכר מינימום.

אתה לא מצדד בזה?

לא. חתמנו עם ההסתדרות על הסכם בדבר שכר מינימום.

איזה אחוז מהמעסיקים לא מכבדים את ההסכם?

אחוז אפסי.

אנחנו מייצגים את המעסיקים המאורגנים והוכחנו בעבר שאם יש בינינו פורצי גדר

אנחנו מטפלים בהם, כי החברות בארגון מחייבת אותם. אנחנו מייצגים גם את לשכת

התיאום ויש אולי ענפים, כמו הקבלנים, שבשוליים יש אצלם תופעה כזאת, אבל גם

נציגי הקבלנים אמרו לשר שהם מעדיפים ומעונינים שלא יהיו ביניהם פורצי גדר.

יש פה בעיה פסיכולוגית עמוקה, וצריך אולי

למצוא דרך בענין זה לא רק בחקיקה אלא גם בהסברה. יש בהרבה מקומות, עד עצם היום

הזה, אנשים, בעיקר צעירים, שאולי בקלות רבה מדי מקבלים דמי אבטלה ובמקום ללכת

לעבודה במפעלים מעדיפים ללכת לעבודות שבעבר קל היה להרוויח בהן את הסכום בצורה

צדדית ולא מסודרת. היום אני צופה שזה בלתי אפשרי, ואולי המציאות הכלכלית תכפה על

האנשים לחפש יותר מהר מקומות עבודה, לחשוב על מקומות עבודה, גם אם בהתחלה ההכנסה

לא מעודדת, והאנשים יידעו שהעבודה היא גם ערך וגם הכרח. לא רק שזה הכרח לא יגונה

אלא שצריך לתת לכך תמיכה ולא לעודד את אלה שלא רוצים ללכת לעבודה, ויש עדיין

כאלה בלא מעט אזורים.

גורם נוסף - המיסוי, ובענין זה הקמנו ועדה משותפת עם ההסתדרות. עלות

העבודה של המעסיקים ברוב המפעלים בארץ נחשבת לגבוהה, אבל השכר שמקבל העובד ביד

הוא נמוך. ברור שלא קל לעשות את השינוי ולהכניס סלקטיביות, אבל אם נגרום לכך

שעלות המיסו י על המעביד תהיה פחותה נעודד בדרך המיסו י הן את המפעל והן את העובד

והדבר יביא בצורה המהירה ביותר להסבה של עובדים מן השירות הציבורי, מהמקומות

שאנחנו קוראים להם לא-פרודוקטיביים למקומות הייצור. אם גורם המיסוי יעבור שינוי

יעודד הדבר את העובדים לעבור לייצור לשם יצוא וזה יהיה הדבר , כולל הסברה, שיתן

את הדחיפה הכי מהירה. מטעמים פוליטיים וחברתיים דוחים את הענין - יש בעיות הן

להסתדרות והן למפעלים אצלנו - אבל אני חושב שאין ברירה.

אפשר להתחיל, גם על ידי טיפול מצדנו וגם על ידי היתרים במשרד העבודה

והרוווזה לטפל בנושא של המשמרות. קיימת מגבלה חוקית של עבודה במשמרת לילה ומן

הדין לתת למפעלים את האפשרות שיוכלו לנצל את הציוד בצורה יותר רצינית מאשר עד

היום.

שר העבודה והרווחה מי קצב;

יש גורם שמעכב את זה?

ע. נתנאל;

כן.

היו"ר א. נמיר;

איזה?

י. גטניו;

איסור העסקת נשים בעבודת לילה.

ע. נתנאל;

דבר אחרון - נושא ההסברה; ענין זה הוא לא רק שלנו אלא של כל הגורמים במשק,

של התאחדות התעשיינים, של לשכת התיאום ושל משרד העבודה והרווחה. אנחנו לא

מתנגדים לכל הנושא של רווחה, אבל חייבים לשים היום דגש בראש וראשונה על נושא

העבודה. בשנים עברו, לא רחוקות, קצת נשכח הנושא הזה והיתה זו גם אשמתנו, אשמת

המעסיקים, וגם אשמת ההסתדרות, כי היינו עסוקים בנושאים של הסכמי עבודה, הסכמי

תוספת יוקר ודברים יומיומיים שמעסיקים אותנו. צריך לשים את הרגש על הכשרה

מקצועית, על עבודה ולתת לכך פירסום באמצעי התקשורת. עלינו לעשות זאת במשותף כדי

להכניס את ערך העבודה ואת חשיבות העבודה. הדבר חשוב גם לנו כי וזלק מן החברים

שלנו נמצאים בהתלבטות די חמורה. עד עכשיו היתה ריצה אחרי העובד ולא רצו לפטר

עובדים - כי זה אמצעי הייצור הכי יקר שיש לנו בסופו של דבר, אחרי שאתה מחנך את

העובד ומעסיק אותו לא בקלות תפטר אותו - בתקווה שיבואו זמנים טובים יותר,

ותקווה זו, אני מקווה, מחזיקה עד היום. אני מקווה שההסברה יכולה לעזור בנושא הזה

מעבר לכל הנושאים שהעליתי ולתרום לפתרון הבעיה.



י. גרשפלד;

אני מבקש לחזור לישיבה הקודמת בה מסר כבוד השר ש-75% מבין מחוסרי העבודה הם

וזסרי מקצוע. אין זה מקרה שכך המצב. אחד הדברים הוזשובים ביותר, שבלעדיו לא נוכל

לקיים את המשק, הוא העובד המקצועי. כאשר המפעלים נכנסים למצב שיש ירידה במספר

ההזמנות וירידה בפעילות, הדבר הראשון שעושים - וכך זה בכל מפעל - הוא שמשאירים

את העובדים שצוברים אצלם את רוב היידע הדרוש. הנושא של הכשרה מקצועית או הסבה

מקצועית הוא ארח- הדברים החשובים שאיתו כולנו צריכים להתמודד. במשרד העבודה

והרוווזה יש אנשים מצויינים לטיפול בנושא וחשוב - לנוכח הצרכים ההולכים וגדלים -

שיקדמו עובדים בתחום המקצועי כדי למנוע בהמשך את הצורך לפטר אנשים, שלא לדבר על

כאלה שאין להם בכלל מקצוע. למשרד העבודה והרווחה יש אנשים, אבל נדמה לי שחשוב

לספל בהפשרת תקציבים למרכזים של המשרד. יש לו מרכזים נהדרים עם ציוד נפלא, אבל

כל זה לא מנוצל מספיק. עד כמה שאני יודע יש להם בעיות וצריך לאפשר להם לעשות

זאת.

במקביל אנחנו יודעים על קרנות ההשתלמות למיניהן שיש בהן הון עתק. הייתי

מבקש לבדוק את הענין ולדאוג שהקרנות האלה יעסקו בנושא שלשמו הוקמו, מפני שיותר

ויותר אנחנו שומעים על קרנות השתלמות שמשמשות לצרכי נסיעות שלא תמיד נוגעות

להשתלמות.

היו"ר א. נמיר;

אמרו שברוב המקרים הן משמשות לסיולים מאורגנים.

י. גרשפלד;

יש אפילו מקרים שמכנסים אנשים בבתי הבראה לדיון בנושאים שבינם לבין הנושא

שעליו אנחנו מדברים אין שום דמיון. הכסף מוצא ללא שום ביקורת ואני חושב שוועדה

נכבדה זו צריכה לעסוק בנושא הזה.

בהתמודדות של המפעלים על קיומם נתקלים מפעם לפעם בבעיות של ירידה במספר

ההזמנות - לא תמיד בגלל בעיות המשק שלנו, לפעמים בגלל בעיה של שערי המטבע

באירופה, לפעמים בגלל של בעייה של שוק מסויים - ובהתמודדות הזאת לא פעם נכנס

המפעל לקשיים אמיתיים מפני שהוא מנסה לשמור לו את כוח האדם שלו. עד שמפעל מגיע

לכוח אדם מיומן או מקצועי, לאחר שהשקיע בזה מאמץ עצום, הוא מנסה להמשיך להחזיק

את העובדים ונכנס בגלל זה לגרעונות. מפעם לפעם אנחנו נתקלים בבעיה שמפעלים היו

יכולים לחסוך בפיטורי עובדים ולחזור אחר כך לפיעלות מלאה לו ניתן היה להם לעבור,

לתקופה מסויימת, לשבוע עבודה של ארבעה-חמישה ימים ואחר כך שוב לחזור לשבוע עבודה

מלא כאשר הם מצליחים להשיג הזמנות וכוח האדם נשאר במפעל. בענין זה הייתי מבקש

שתבדקו אפשרות של חקיקה שתקל מעבר לארבעה-חמישה ימי עבודה בשבוע, לפי הצורך.

ח. גרוסמן;

למה זה שייך לחקיקה?

י. גרשפלד;

זה שייך להסכם, אבל לא תמיד עושים זאת.

היו"ר א. נמיר;

זה גם לא יילך שמה שלא נוח לא טוב לחקיקה, ומה שנוח כן טוב לחקיקה. חייבת

להיות כאן איזו השקפת עולם יותר מסודרת.



י. גרשפלד;

גם הסכם מחייב אחר כך אישור.

היו"ר א. נמיר;

אבל זו לא חקיקה.

י. גרשפלד;

יש לי הרגשה שיש ריבוי עצום של רשויות המטפלות בענין האבטלה; יש שירות

התעסוקה, שיש לו תפקידים מוגדרים; לאחרונה הוקמו מטות תעסוקה שמטפלים כמעט באותו

נושא; יש יחידה למניעת אבטלה והגברת פריון העבודה, שגם כן מסתובבת סביב אותו

נושא. אני חושב שמרוב מטפלים יווצר מצב שיהיה לרעה והייתי שמח אם אפשר היה לעסוק

גם בכך.

היו"ר א. נמיר;

אתה צודק.

ע. ברגר;

מנכ"ל המשרד דיבר בתחילת דבריו על קריטריונים לאיתור מוקדי אבטלה. הייתי

מציע, בנושא זה, לשים דגש מיוחד על איתור מוקדי תעסוקה. יש היום מפעלים שלמרות

הפיתויים שמוצעים להם כדי שיעברו לערי הפיתוח הם מעדיפים את אזורי המרכז

התעשייתיים שבהם ניתן להשיג כל מיני שירותים שאי אפשר להשיג אותם בערי הפיתוח;

תחזוקה, מכשירנות, תחבורה. לכן, גם בנושא המפעלים הקיימים וגם בנושא של מפעלים

חדשים יש לנסות להגיע לכך שבמקום שההר יבוא אל מוחמד, מוחמד יבוא אל ההר, וכאן

חסרה בעיקר התשתית התחבורתית. אם יש היום באזור המרכז אלפי עובדים, מצד אחד,

ומצד שני יש מקומות שחסרות ידיים עובדים ויש בעיה חמורה איך אפשר, בצורה הטובה

ביותר, להעביר עובדים אלה מנקודות הריכוז שלהם למקומות שהם יכולים לעבוד, הרי

שתשתית תחבורתית היתה יכולה לפתור בעיה זו בדרך מהירה וקצרה. זה היה יכול לפתור

בעיות גם לטובת המפעלים וגם לטובת המוקדים שבהם מרוכזים העובדים האלה.

מבלי להמעיט מערכה של ההכשרה המקצועית, שהיא דרושה וחיונית בנושא זה, ניתן

היום לקלוט עובדים כמפעילים בתעשיה. הכוונה לאו דווקה לאנשים מקצועיים אלא אנשים

שיש להם נטיון תעשייתי במפעל מסויים וניתן לקלוט אותם, כמעט בלי הכשרה, במספר

מפעלים. מה שקורה הוא שבגלל חוק ביטוח דמי אבטלה עובד כזה אינו חייב לקבל עבודה

בתעשיה אלא אם כן באותו מקצוע ספציפי שבו עבד. לטובת הענין, לטובת כולם, היה

רצוי לשנות את החוק בצורה כזאת שיחייב אדם שיכול לקבל עבודה בתעשיה, ויש הרבה

מקומות שניתן לקבל עבודה כזאת. לדוגמה; אדם שהוא אורג במקצועו רשאי לקבל דמי

אבטלה בתקופה שקבועה בחוק כל זמן שאין לו עבודה באריגה. עובד כזה, ללא הכשרה

מוקדמת ותוך כדי עבודתו, יכול בקלות להיקלט בתעשיה כמפעיל מכונות ייצור שמן. לכן

הייתי מציע שבתקופה זו, כאשר הבעיה חמורה ביותר, נחייב את העובד לא לקבל דמי

אבטלה אלא לעבור לתעשיה ולהיקלט במקום אחר. מובן שזכותו תישמר לו למצוא עבודה

במקצועו כאשר תהיה.

צי. ביטון;

הענין של "עבודה דומה" לא עונה?

ע. ברגר;

זה שונה. אורג שמפעיל מכונות עוסק במקצוע אחר לגמרי מזה שעסק בו ולפי החוק

כיום הוא לא חייב לקבל את העבודה.

אני מכיר מפעלים דומים לשלנו בארצות-הברית

שבהם אשה אחראית על משמרת לילה. מדוע נשים בישראל תהיינה מקופחות לעומת נשים

בארצות-הברית?

היו"ר א. נמיר;

זו קבוצה קטנה מאד - 800 נשים בכל הארץ.

ע. ברגר;

הבעיה של תחבורה שהעליתי קודם היא בעיה ראשית גם בנושא עבודה של שעות

נוספות.

מ. ותד;

האם שכר הנשים שווה לשכר הגברים בארץ?

ע. ברגר;

במידה שהעבודה שווה.

ה. גרוסמן;

דה-יורה הוא שווה.

ע. ברגר;

יש נשים שמקבלות שכר גבוה יותר עבור עבודה דומה.

יש היום בעיה חמורה של ניצול ציוד קיים במפעלים קיימים. כתוצאה מחוסר

תשתית תחבורתית אנשים לא מצליחים להגיע לעבודה בשעה אחת-עשרה בלילה ממקומות

מרוחקים יותר. נעזור להגברת הייצור והיצוא אם נוכל להגיע למצב שבו תהיה תשתית

תחבורתית מתאימה.

נקודה אחרונה - לגבי העובדים מן השטחים שמקבלים שכר רעב כתוצאה מכך

שהראיסים מביאים אותם לעבודה; העובדה היא שיש היום בתעשיה עבודות שלצערי העמוק

עובדים יהודים אינם מוכנים לבצע אותן, ומוכנים לבצע אותן רק עובדים שמגיעים מן

השטחים.

שר העבודה והרווחה מי קצב;

איפה עושים את ההבחנה בין חוסר הרצון של יהודים להחליף את הערבים לבין חוסר

הרצון של המעסיק להחליף את הערבים ביהודים?

ע. ברגר;

אני מכיר מפעלים שבהם הבעיה של עבודת ערבים היא בעיה חשובה הן מבחינה

בטיחותית והן מבחינה בטחונית והם לא מצליחים לקבל בשום פנים ואופן יהודים

אפילו בשכר גבוה. אני מכיר מקומות רבים שבהם השכר שמקבלים עובדים ערבים מן

השטחים גבוה מזה שמקבלים עובדים יהודים, אבל היהודים אינם מוכנים לבצע אותן

עבודות, בין משום שהן נראות להם בזויות ובין משום שהן נראות להם כעבודה שאיננה

מתאימה.



ח. גרוסמן;

לא הבנתי את שאלת השר.

היו"ר א. נמיר;

השר הצהיר בוועדה פעמיים הצהרה חד משמעית בנושא העובדים הערביים.

ע. ברגר;

הבעיה של העסקת עובדים מן השטחים שלא באמצעות שירות התעסוקה אלא באמצעות

ראיסים נובעת, שוב, מבעיה תחבורתית. שירות התעסוקה אינו יכול לספק עובדים מן

השטחים בגלל בעיות תחבורה. הראיסים לוקחים את האנשים, מביאים אותם לכאן, מביאים

אותם בחזרה ועל ידי כך גורמים לאנשים אלה עוול הן בשכר נמוך והן בתנאי העבודה.

ה. גרוסמן;

האם אתה מדבר על ראיסים רק מן השטחים או גם ראיסים בתוך הקו הירוק?

ע. ברגר;

אני מכיר את הבעיה בשטחים, אבל בעיית התחבורה קיימת גם בנושא של ערבים בתוך

הקו הירוק.

בקשתי שהוועדה תיתן דעתה לנושא הזה ותראה אם ניתן לעזור לכולם על ידי שיפור

בתשתית התחבורתית.

י. גטניו;

אני רוצה לרזדד את הנקודה של העבודה במשמרות; בחוק שעות עבודה ומנוחה יש

הגבלה שאפשר לעבוד במשמרת לילה שבוע אחד מתוך שלושה שבועות. מכיוון שלדעתנו יש

בעיה של ניצול ציוד, ובעלות נמוכה מאד אפשר להעסיק אנשים במשמרת שניה ושלישית,

ייתכן שבתקופה זו אפשר וצריך להגמיש את הסבב הזה ולאפשר לעבוד במשמרת לילה שבוע

מתוך שבועיים. זה נושא חשוב, שבמצב הנוכחי של התעסוקה צריך להתייחס אליו.

שר העבודה והרווחה מי קצב;

אתה מציע לחייב עובדים לעבוד במשמרת שניה ושלישית בלי משמרות יום?

י. גטניו;

אני מדבר בעיקר על משמרת שלישית, ששם העבודה מתבצעת בלילה, ואני מציע סבב

של שבועיים משמרת לילה מתוך שלושה שבועות, כי חסרים עובדים בעיקר למשמרת השלישית

וכתוצאה מכך הציוד מושבת.

כהתאחדות התעשיינים, כמעסיקים, אנחנו פועלים בשנתיים האחרונות בצורה מאד

דינאמית בהרבה תחומים ויש לנו פרוייקט משותף עם משרד העבודה והרווחה בנושא של

איתור מקורות תעסוקה. אנחנו פועלים בקרב חיילים משוחררים, בקרב אנשים שקיבלו

בצבא השכלת יסוד ובאוכלוסיות מיוחדות שהיו להן קשיי הסתגלות למסגרות, על מנת

לקרב אותם לנושא התעשייתי, כך שאנחנו בהחלט לא יושבים וממתינים שהענין יתבצע אלא

אנחנו רוצים להשתתף בכל תהליך ההבראה.

ד"ר י. בר-אורן;

במימון מלא של הקרן לאבטלה.



היו"ר א. נמיר;

אני מודה לנציגי התאחדות התעשיינים. זו היתה תרומה חשובה לדיון

שלנו.

בנושא ההכשרה המקצועית עומדים לסיים בחודשים הקרובים כ-1,400 בוגרים

של קורסים למבוגרים, שמתוכם כ-1,200 ייקלטו במקומות עבודה לפי בדיקה.

בחודשים ינואר-מארס אנחנו עומדים להפעיל 120 קורסים, שייקלטו בהם

2,000 לומדים מקרב המובטלים, הקורסים של האגף להכשרה מקצועית מגוונים

בהתאם ליכולת הקליטה במשק לטווח הקצר.

ח. גרוסמן;

באיזה ענפים?

שר העבודה והרווחה מ. קצב;

בענפים שבהם יש ביקושים לעובדים כמו ענף המתכת, מכונאות, חשמל.

אלקטרוניקה, הארחה, שרטוט, בניה.

במסגרת ההיערכות להכשרה מקצועית מפעילים 4 קורסים בטבריה ובבית-שאן

5 קורסים בנתיבות, שדרות ואופקים, ועוד 3 קורסים בדימונה וירוחם. אנחנו

נערכים לאפשרות קליטה של 6,000 מובטלים במסגרת ההכשרה המקצועית לשנת

התקציב הבאה בתחומים של טכנאים, הנדסאים, הסבת אקדמאים, נוער, חיילים

משוחררים, שאנחנו רוצים לתת להם הכשרה בסיסית. בימים אלה אנחנו מעבדים

תכנית לניידות עובדים מענפי השירותים לייצור, במיוחד ייצור ליצוא,

כשהמגמה שלנו לעודד עובדים לעבור משירותים לייצור נקודת המוצא שלנו

היא - שעובדים שיסכימו לעבור מענף לענף יהיו בתקופה הראשונה למעבר

חסרי מיומנות, יצטרכו לעבור הכשרה מקצועית ולכן רמת השכר שלהם עלולה

להיפגע. לפיכך, בתקופה שהם זכאים לקבל דמי אבטלה - בין 150 ל-165

ימים, על ידי הארכה של אותה תקופה - ניתן להם השלמת שכר יחד עם השכר

הבסיסי שיקבלו מאותם מפעלי תעשיה שבהם יעברו את ההתמחות. אנחנו מאמינים

שבתום תקופת ההתמחות ישלמו להם את מלוא השכר, כאשר נקודת המוצא שלנו היא

שבאותם תחומי תעשיה השכר הממוצע עולה על השכר הממוצע בענפי השירותים.

המכון לפריון עבודה יחד עם אנשי משרד העבודה והרווחה עורכים יחד

סקרים מקיפים במפעלים באזורי פיתוח מגה סריקות יגידו באיזו מידה אפשר להציע

למפעלים לפתח פוטנציאל תעסוקתי תוך כדי מציאת שווקים לתוצרת המפעלים

ואני שמח שניכרת מגמה, במפעלי תעשיה רבים, לחפש שווקים בחוץ-לארץ.

בעקבות המשבר הכלכלי נערכים לאפשרות ביטול הקפאות, להפניית הזמנות

למפעלים מסויימים,באותם אזורי פיתוח,מן המערכת הממשלתית, להכשרה

מקצועית, להשלמת שכר וכו'.

אנחנו מעודדים בהחלט - לא בגלל השפע אלא בגל.ל המצב - מעבר לחמישה

ימי עבודה, אבל אנחנו לא חושבים שצריך לעשות זאת באמצעות חקיקה. אנחנו

תומכים בכך שהעבודה תתחלק בין מספר גדול יותר של עובדים.

יש שתי ועדות שמרכזות את כל הגופים

הממלכתיים והסקטוריאליים במשק הישראלי שעוסקים בעניני תעסוקה ועדד

אחת, בראשות מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, שמתמודדת עם בעיית האבטלה

אחת, בראשות סגן שר האוצר, שמתמודדת עם השאלה איך להוסיף תעסוקה למשק. בענין תעסוקה לנשים בלילה: ביקשתי שתוך שלושה חודשים יגישו לי

מסקנות ברורות על כל ההשלכות שנובעות מכך.



לענין העסקת ערבים משטחי יהודה ושומרון: אין לנו שום כוונה לצמצם -

במדיניות או באיזו שהיא יזמה - את עבודת הערבים משטחי יהודה ושומרון

ועזה העובדים בתחום הקו הירוק, אבל יש לנו חשש וחשד שמעסיקים מסויימים

מעדיפים עובדים מן השטחים לא מסיבות לאומיות אלא בגלל תנאי העבודה

הירודים ורמת השכר הנמוכה. על פי החוק חייב כל מעסיק להבטיח

עבודה קודם כל לתושבים של אותו אזור גאוגרפי שבתחומו נמצא המפעל,

ובענין זה יש גם עבירה על החוק וגם ניצול של המשבר הכלכלי להעסיק

אנשים בתנאים תת-אנושיים.

צ'. ביטון;

מה עמדתך בענין חוק שכר מינימום?

עקרונית אני בעד חוק שכר מינימום, אבל אני לא חושב שבתקופה

זו נוכל לחייב מעסיקים - דווקה עכשיו - בענין חוק שכר מינימום.

אני חושש לגרום למשבר תעסוקתי חריף יותר אם נחוקק חוק כזה עכשיו.

עם זאת ביקשתי להניח את הצעה החוק לדיון - כלומר, לא לעכב

את הטיפול - למרות שאני מביא בחשבון שבמשך השנה הקרובה אינני בעד

קבלתו או הפעלתו.

צריך לזכור שיש צווי הרחבה, שאני חתום עליהם, המחייבים את

המעסיקים לשלם בגובה שכר המינימום במשק הישראלי, על פי ההסכם, וכל

מי שאינו עומד בתנאי זה עובר על החוק. מה שנותר לעשות: ההסתדרות

הכללית והממשלה צריכות לפעול כדי לאכוף את קיומם של צווי ההרחבה.

לחייב את המעסיקים שאינם משלמים בגובה שכר המינימום

לשלם שכר בגובה זה, אחרת הם עוברים על החוק.

מה שמסרתי לכם בישיבה הקודמת מתבצע- בעקבות הישיבה של הוועדה

המשותפת למנכ"לי משרדי הממשלה,. נציגי ההסתדרות והמעסיקים ביצע

משרד העבודה והרווחה, על כל שלוחותיו, מיפוי של האזורים וקבע את

המקומות שהם מוקדי אבטלה על פי הקריטריונים שנקבעו, אתמול הועברה

רשימה זו למשרד התעשיה והמסחר, למרכז ההשקעות, ומתוך הבקשות שיש

בצנרת - בקשות בשלבים שונים של אישור, שהן כ-600 במנין ובסכום שעולה

על מליארד דולר - תמיין מחר הוועדה אותם מפעלים שאינם עתירי הון

וצריך לעודד בהם עבודה. עם זאת לא נלך לקיצוניות שניה ולא נאשר

מפעלים שהם עתירי עבודה לא מיומנת ומנציחים רמת הכנסה נמוכה באותם

אזורים. אנחנו רוצים לאשר מפעלים שמבטיחים תעסוקה, אבל תעסוקה ברמת

מיומנות מסויימת שמאפשרת רמת הכנסה כפי שאנחנו רוצים, ולא לעשות

בכיה לדורות בגלל תקופת מצוקה זמנית.

שר האוצר הודיע היום בראיון ברדיו שהאוצר יפשיר את התכניות

שיומלצו לאזורים האלה על ידי הוועדה מתוך התכניות שישנן.

עם זאת ביקשנו ממשרד העבודה והרווחה והתעשיינים לבצע בהיקף

יותר גדול ובאינטנסיביות יותר גדולה את הסקר המשותף שלהם לאיתור

אפשרויות תעסוקה במפעלים קיימים באותם אזורים כדי שנוכל לשקול את

האמצעים שיומצאו לנו כדי להפעיל מקומות אלה.

היו"ר א. נמיר;

ועד שיגמרו אח הסקר מה יקרה?

אמרתי שכבר מחר נמליץ על הפשרה למקומות המצויינים.



יש הבדל גדול בין הקבל מפעלים ומפעלים קיימים, שהרי איגוד

מפעלים להקמה זו זריקה חשובה מאד לכל מי שעוסק בהקמת מפעלים וזה

מקל מאד על הענף שהוא הכי מוכה - ענף הבניה, אבל זה לא עושה עוד

מקומות מהר בבוקר לתעשיה.

ה. גרוסמן;

זה מניע גלגלים.

סגן שר האוצר ע. אמוראי;

אנחנו רוצים לנצל את המצאי הקיים על ידי הפעלת משמרת שניה

ומשמרת שלישית לאחר שנקבל אה הסקר השני, שלו טרם נקבע מועד.

צ'. ביטון;

אני רוצה לעמוד על חשיבות חקיקת שכר מינימום, כי במצב של

אבטלה גוברת והולכת חשוב מאד שהחוק הזה יעבור כדי שלא ייווצר מצב

שהמעסיקים יוכלו להפר את ההסכם, כי הוא לא חוק.

זו הפרה של צווי הרחבה, שמעמדם כמעמד חוק .

צ'. ביטון;

שמענו מהמעסיקים שיש, לפחות בשוליים, תשלום של משכורות עלובות

במיוחד לתושבי השטחים, שבהם אפשר לנהוג בצורה הכי גרועה, אם על ידי

דאיסים ואם על ידי הבאת אותם פועלים לעבודה בארץ, שמזה מרוויחים

אותם ראיסים, ושירות התעסוקה מהתשלומים שמשלמים לו או למישהו שמוגדר

כשירות התעסוקה בשטחים - במסגרת הצבא או המינהל האזרחי - דבר

שאינו ברור לי ואולי -השר. יוכל לתת את התמונה.

הייתי רוצה לדעת מה ניתן לעשות - בנוסף לקורסים שמקיימים -

במסגרת קרנות השתלמות כאלה ואחרות?

יש לי הרגשה קצת מוזרה, משום שבכל הדיונים שהיו עד כה בנושא

האבטלה והמשבר הכלכלי במשק קיבלתי אה התחושה שהמגזר הערבי הוא כאילו

מחוץ למדינת ישראל. גם כשאני מסתכל על הסטטיסטיקה שהגישו לנו היום

אני לא רואה בה אף ישוב ערבי אחד, וזאת לא משום שאין אבטלה בסקטור

הערבי, אלא משום שזה מצביע, לדעתי, על יחס מאד מסויים בסדר

העדיפויות המשרדי, מצב שהוא כשלעצמו יוצר איזו שהיא אפליה - לא

חשוב לי אם היא מכוונת או בלתי מכוונת - כשהתוצאה היא אחת. והתוצאה

יכולה להיות מאד חמורה, בעיקר משום שהיא יכולה להיות מוזנת על ידי

רגשות והתפרצויות לאומניים שקשה מאד יהיה להשתלט עליהם.

יש מספר רב של בעיות שתופסות את המגזר הערבי ואת שירות התעסוקה

במגזר הערבי. אינני מתכוון להתקיף את שירות התעסוקה, אבל אני רוצה

לציין את העובדה שהוא פעוט לא מאורגן וערוך לטיפול במצב שהולך

ומתהווה. קודם כל, לא בכל ישוב ערבי, גם בסדר גודל של 5,000-4,000

נפשות - סדר גודל שדומה לזה של עיירות פיתוח מסויימות - יש איזה

שהוא שירות תעסוקה. אני יכול להצביע על הכפר שלי, ג'ת, שיש בו

5,000 תושבים, והוא מקבל את השירותים של שירות התעסוקה בבקעה-אל

גלבייה - כפר של 12,000 תושבים - שנותן שירות לעוד מספר כפרים



קטנים יותר באזור, כשהשירות פועל שלושה ימים בשבוע בבקעה-אל-גרבייה

והעובד נמצא במקום זמן מסויים. אני לא מצביע על עובד ספציפי אלא

על תופעה נפוצה מאד בהרבה כפרים.

האם יש מעקב, האם יש טיפול קודם כל

בהבטתת הדבר האלמנטרי ביותר, שיהיה איזה שהוא שירות תעסוקה שיקבל

תמונה מן המקום ויוכל להעביר תמונה אמיתית? זו בעיה טרומית, אנהנו

מדברים על תיעוש, על יצירת מקומות תעסוקה כאשר כאן לא הבטתנו את

השירות המינימלי.

במקומות שפועל איזה שהוא שירות תעסוקה אין לו

מה להציע. כבוד השר אמר וחזר על כך פעמיים, שקודם כל מספקים את

השירותים באזורים הגיאוגרפיים לפי ההשתייכות לאזור הגיאוגרפי.

כשמגיעים להשתייכות לאזור גיאוגרפי מוצאים ש-90% מהאזורים

הגיאוגרפיים בהם מרוכזת האוכלוסיה הערבית אין להם מה להציע, כי

שם לא צמחה תעשיה, לא צמחו מקומות עבודה, לא על ידי יזמה ממשלתית

ובקושי על ידי יזמה מקומית, וכשיש משהו הוא מאד מוגבל - בדרך

כלל עסקים קטנים בעלי כושר תעסוקה לעובד אחד, שני עובדים או

מכסימום שלושה עובדים.

המשבר הולך ומחריף מבלי שתהיה לשירות התעסוקה תמונה כוללת

נניח שמפעל מסויים פונה למועצת הפועלים

בכרכור ולשירות התעסוקה בכרכור ומבקש עשרים פועלים. קודם כל השירות

שולח את עשרים הפועלים מהאזור הגיאוגרפי שלו ורק אחר כך הוא פונה

לבקעה-אל-גרבייה. כלומר, יש לנו שתי רזרבות: הפועלים הערבים

מישראל והפועלים הערבים מהשטחים. אם כרכור לא תמצא פועלים בכרכור

היא תפנה לבקעה-אל-גרבייה, ואם לא ימצאו בבקעה-אל-גרבייה, יפנו

לטול-כרם. זה הסדר, והוא בלתי נסבל,

יש כאן נושא לטיפול, לחקיקה ולסדרי עבודה של מועצות הפועלים

ושירות התעסוקה, כי המצב שקיים יוצר אפליה מדעת, הייתי אומר: או

שהולכים לפי הכלל - עניי עירך ועניי עמך קודמים, ואז יש מסקנות .

קשות וחמורות, או שקובעים שבדבר האלמנטרי של הבטחת תעסוקה לאדם

כולנו שווים, וזה מחייב היערכות אחרת ושינוי בתפיסה. אני מצטער

שזה פורץ בתקופה קשה למשק, אבל דווקה בתקופה קשה למשק יש אולי

סיכוי שהנושא יקבל איזה שהוא טיפול, כפי שבתקופת המיתון, בזמנו,

התחיל הטיפול באבטלה,

כמה לשכות של שירות התעסוקה יש בסקטור הערבי?

עם כל המאמצים שהשקעתי הצלחתי להגיע לכך שיש 12 לשכות, שגם

הן חצי ורבע, אבל אינני אחראי למספר הזה. אני לא בטוח שהסטטיסטיקה

המספרית היבשה תיתן ביטוי למצב כפי שהוא בהתחשב בכך שיש 137 נקודות

ישוב ערביות במדינת ישראל, אבל אם באים ואומרים שיש אפילו 15 לשכות,

מה עם כל הישובים האחרים? איפה הם מקבלים את השירות?

תשאל בכמה ישובים לא ערביים, יהודיים, אין גם כן לשכות תעסוקה.

אתה מתכוון לישובים כפריים, אבל במגזר הערבי הישובים הכפריים

הם בסדר גודל של ערי פיתוח.



כמה ימים פועל שירות התעסוקה בבקעה-אל-גרבייה?

מ. וחד;

שלושה ימים הוא משרת שירות מלא בבקעה-אל-גרבייה, ועוד שלושה

ימים - 20 אלף תושבים. זה לא סביר.

זה לא מספיק.

מ. ותד;

אני מנסה להתאפק בכל הנושא של הגדה המערבית: תיאורתית אתה

צוזק במאת האחוזים, אבל זה רק תיאורתית, כי יש שתי בעיות: בעיה

ראשונה מתמקדת בשאלת הרזרבה, וזו רזרבה שניה ולא רזרבה ראשונה.

בעיה שניה, מדינית, והיא חמורה הרבה יותר: הראיסים זה למעשה בונוס,

בחלקו, שניחן על ידי הרשויות המוסמכות של מדינת ישראל לאנשים

מסויימים. ראש אגודח הכפרים באזור חברון מפעיל 15 אוטובוסים. מי

עשה אותו? - לא התעשיינים.

אני אומר: התעשיינים גם הם אינה טלית שכולה תכלת. הם רוצים

להפיק את הרווחים עד למכסימום ולפעמים צריך להתחשבן איתם בצורה

הקשה ביותר, בעיקר עם אלה שנותנים לפועלים לישון בכל מיני חצרות,

וכבר היו אסונות. אני לא מתכוון לתעשיינים הגדולים.

גם כמה חקלאים עושים את זה, אבל זה לא עושה את המצב יותר טוב.

יש בעיה חריפה.

הטענה איננה בראש וראשונה אל התעשיינים - אם כי יש מה לטעון -

לא ייתכן שיימשך סחר העבדים הזה באישור

הרשות המוסמכת, שמהווה למעשה את החוליה המקשרת בין מי שמקבל בונוס

של הסעת פועלים וסחיטת זיעתם אין כסף לבין הרשויות בישראל.

חבר-הכנסת צ'רלי ביטון שאל על תשלומים שגובים מאותם פועלים:

זה שוב חלק ממימון פעולתם של המינהל האזורי ואגודות הכפרים. איך

אפשר להשלים עם המצב הזה? גדעון בן-ישראל העלה את הבעיה בישיבה

לפחות בתחום מדינת ישראל. זה לא לכתובתו

של משרד העבודה והרווחה,. חובתה של ההסתדרות לטפל בכך כשהפועלים

עובדים בתחום מדינת ישראל. אני מניח לבעיה הפוליטית, אם ההסתדרות

צריכה לפעול בגדה או לא, אבל צריך לאפשר לאגודות המקצועיות שקיימות

בגדה לפעול שם. מונעים מהן אח הפעולה מסיבות פוליטיות - ניחא, אבל

כשהפועלים נמצאים בישראל ואין להם חוקי עבודה, הסדרי עבודה והסתדרות

חזקה, האם לא יכולים לדאוג לכך שיהיו תנאי עבודה אנושיים מינימליים

לפועלים האלה? אני טוען שאפשר בהחלט להגיע לזה, אבל יש ויכוח בין

משרד הבטחון וההסתדרות, ויכוח שנמשך מאז 1967 ועדיין לא נגמר. מתי

הוא ייגמר?



מישהו צריך לפוצץ את הפרונקל הזה ולמצוא את כל המליארדים

שהצטברו באותן קרנות במשך כל השנים האלה, ומישהו צריך להגיע דין

וחשבון איך הוא הוציא את הכסף הזה ולמה הוציא אותו. זו אחת

השערוריות הגדולות.

א. שוסטק;

בידי מי הקרנות האלה?

היום הן בידי- הממשלה. ההסתדרות תבעה שהקרנות האלה יהיו אצלה.

אבל משלמים לפועלים האלה תנאים סוציאליים, כולל פנסיה.

זה לא מספיק.

שר העבודה והרווחה מ. קצב;

לא עושים מזה רווחים, האמן לי.

מ. ותד;

אינני יודע.

זה אינו סוד בטחוני, לדעתי, וצריך לדעת. למה לא מגלים לנו?

אם זה מתנהל כדין, זה יכול להיות מקור גאווה למדינת ישראל ולמה

צריך להחזיק את הדבר בסוד? אני מקבל דו"חות של כל מיני גורמים

בינלאומיים בנושא הזה, ואם הכל מתנהל כשורה ובסדר, ואם מבטיחים

זכויות שאינן מובטחות בכל מיני מקומות, מדוע שלא נגלה את זה?

הערה אחרונה; אינני שש לכך שמדי פעם בפעם נקיים דיון נפרד

בענין הערבים. טבעי שהדיון יהיה אינטגרטיבי בכל נושא שאנחנו

דנים בו, וכל אינפורמציה שמוגשת באופן שוטף צריכה לכסות את כל

מפת הארץ. אבל מכיוון שלא הצלחנו להגיע לזה כנראה שלא יהיה מנוס

מעריכת דיון נפרד.

א. שוסטק;

אפשר להשלים את האינפורמציה.

מ. ותד;

ההשלמה תהיה כבר דיון נפרד.

באותו דיון אני מקווה שנקבל מספרים מעודכנים בשאלות שהעליתי

וגם בשאלה של מסיימי קורסים של הכשרה מקצועית, שלגביהם לא הוזכר

שום ישוב ערבי. האם בכלל מתכננים משהו? האם קיים משהו במציאות?

ח. גרוסמן;

לענין של חוק שכר מינימום; הנושא הזה מתגלגל הרבה שנים. היו

ימים יותר טובים וגם אז לא קיבלו את החוק. עכשיו אומרים: בימים



קשים כאלה, כשיש סכנת אבטלה, נחוקק חוק שכר מינימום? מהי האמת? -

האמת היא שדווקה בימי מצוקה כל הצרות נעשות גדולות יותר, כי יש

מי שמנצל את המצוקה. שמעתי שההסתדרות אומרת שכל מי שאינו מקבל

שכר מינימום צריך להגיש תביעה משפטית. אני רוצה לראות את העובד,

שחרד למקום עבודתו, שייכנס לסכסוך ויגיש תביעה משפטית נגד המעסיק

שלו על כך שאינו משלם לו שכר מינימום. בשעתו, כשהגשתי הצעת חוק פרטית

בכנסת השמינית בענין חוק שכר מינימום היתה התנגדות של ההסתדרות,

עמדת ההסתדרות קבעה בסיעה שלי והחוק לא הוגש. היום הוסר הווטו,

ההסתדרות בעד החוק, אבל אי אפשר לייעץ למועסק, שלא מקבל שכר

מינימום, שיהיה התובע נגד המעסיק, כי זה פשוט בלתי ריאלי. אנחנו

יודעים איזו שכבה של עובדים הם אלה שלא מגיעים לשכר מינימום.. האם

הם יגישו תביעות? צריך היה להקים איזה שהוא גוף - אם של הממשלה א7

אם של ההסתדרות - שהוא יהיה התובע, ולא להטיל את זה על המועסק כל

עוד אין חוק, ואין חוק.

כאשר אומרים שלא עכשיו הזמן לחוקק חוק שכר מינימום קורים -

בזמן של מצוקה כלכלית ואבטלה - שני דברים: מצד אחד, העובדים

שחרדים למקום עבודתם לא ייכנסו לקונפליקט עם המעסיק; מצד שני,

יש כאלה שמסרבים לקבל כל עבודה שמציעים להם,בגלל השכר הנמוך,

ומעדיפים לקבל דמי אבטלה. אל נבוא בטענות לאנשים שלא רוצים לקבל

60 אלף -70 אלף שקל לחודש בעד עבודה מלאה. ויש דברים כאלה.

י. גטניו;

הכנסת מינימום היא 130 אלף שקל.

האם היית ב"אתא"? האם אתה יודע כמה אנשים משתכרים עם? נשים

שעובדות שבע-עשרה שנה מקבלות, ברוטו, פחות מ-100 אלף שקל לחודש.

יש כאלה - לאני מתביישת להגיד - שמקבלות 70 אלף שקל לחודש אחרי

17 שנות עבודה ב"אתא".

אותן נשים לא תובעות עכשיו על הלנת שכר, הן מפחדות וחוששות

למקום העבודה שלהן. האם הן תלכנה ותגשנה תביעה משפטית נגד המעסיק?

דיוקה עכשיו הדבר יותר חמור משני אספקטים: 1) אנשים מסרבים

ללכת למקום עבודה שמציעים להם; 2) מנצלים את המצב לרעה. בגלל שני

אספקטים אלה חשוב לחוקק חוק שכר מינימום דווקה עכשיו.

כולם נשבעים לנושא הזה, כולם נאמנים לו - כל הגורמים במשק -

אבל מה שקורה דה-פקטו עצוב מאד. אני לא אבוא בטענות לאף אחד שלא

ירצה לקבל עבודה שהיא עבודה שלא כדאי לקום בשבילה בבוקר ולכן אני

הושבת שאח כל הענין של סרבני העבודה צריך לראיות באופן אובייקטיבי

ולא לפסוק מלכתחילה שדמי האבטלה גורמים לבריחה מהעבודה. אני לא

אומרת שאין כאלה שעושים עסקים וגם מקבלים דמי אבטלה, אבל על אלה

צריכים השלטונות לשים יד.

הנושא השני - ענין המפעלים שכדאי להשקיע בהם ולהרחיב אותם:

לפעמים אני רואה את השיטה הזאת של מעבר חד מקיצוניות אחת לקיצוניות

שניה. או שאנחנו הולכים רק על מפעלים עתירי יידע, או שאנחנו אומרים

נאשר מקומות עבודה גם במקומות שצריך להיעזר ביותר

ידיים עובדות. היתה, תקופה - ואנחנו בוכים על כך עד היום הזה - שהלכנו

, בעיירות הפיתוח על מקומות עבודה שהם רק עתידי עבודת כפיים.

וחד-ענפיים.

י



ו

ח. ג ר ו ס מ ן;

כל קיצוניות, כל מעבר חד, כל אי התחשבות במצב העובדתי,

בחברה, הם אחר כך בכיה לדורות.

גם ההקפאה היא אחד הדברים שאינם מתקבלים על הדעת. איך

אפשר לחיות בהקפאה טוטאלית כאשר מכניסים את כל המדינה לפריזר?

דה-פקטו נמשכת ההקפאה הזאת מאז קיומה של הממשלה הזאת - חמישה,

ששה חודשים של הקפאה. גם בענין זה היה צריך ללכת בצורה סלקטיבית,

וכאשר יפשירו - אני מקווה שיפשירו - יצטרכו לבדוק לאיזה נ7קימות

עבודה להפשיר ומה תהיה ההשקעה על כל מועסק.

אנהנו מדברים על אבטלה, אבל איך יוצאים מן האבטלה? לא

נצא ממנה על ידי קיפאון טוטאלי, ואף אחד לא יספר לי שרק על ידי

הסבה מקצועית אפשר לפתור את בעיית האבטלה, כי מה שאני רואה הוא

שאמנם יש סיסמה יפה של מעבר משירותים לייצור, אבל בינתיים אף

בנק עוד לא נסגר אלא הרבה מפעלים נסגרים או מצטמצמים.

אני מוכרחה לומר שהשאלה שהעלה חברי וידידי חבר-הכנסת וחד היא

שאלה מאד נכבדה. בשבת האחרונה הייתי באחד הכפרים וראיתי שהאבטלה

מתחילה לחדור גם לכפר הערבי, גם שם מתחילה החרדה. משום שבכפר הערבי

קיימת המשפחה הגדולה ואחד עוזר לשני יש הרושם כאילו האבטלה עדיין

לא פגעה בתשתית, אבל זה לא נכון,

בעיה זו קיימת גם בתוך הקו הירוק, לא רק

מחוצה לו. ולגבי מה שקורה פה אני לא יכולה להגיד שזה המימשל האזרחי

או הצבאי, אלה המעסיקים ומועצות הפועלים.

א. שוסטק;

נציגי עיירות הפיתוח הביאו בפנינו בעירת

פיתוח לגבי מפעלים מסויימים ואמרו שאילו ההקפאה היתה מופשרת יכלו

המפעלים האלה לקלוט מספר מסויים של אנשים- לא הבינותי מדבריך אם

מחר, לאחר שהחלטתם, יתחילו להפשיר תוכניות באותן עיירות פיחות

או שרק יתחילו לבדוק כל מפעל ומפעל אם הוא עומד בקריטריונים. אם

אמנם רק יתחילו לבדוק אני תושש שנצא מישיבה זו כמו שנכנסנו אליה.

סגן שר האוצר ע. אמוראי;

במרכז ההשקעות יש פרוייקטים רבים שחלקם עברו את כל תהליכי

האישור ולגביהם אפשר, מחר בבוקר, להפשיר את התקציבים אם הם עומדים

בקריטריונים שדיברה עליהם חברת-הכנסת חייקה גרוטמן, ואני שותף

לדבריה. יש תכניות שקיבלו את המלצות החטיבות ועדיין לא נגמר

האישור במרכז, ודווקה הם עונים על הקריטריונים של מקום ושל נושאי

תעסוקה. אם מתוך ה-600 שיש לנו,מפעל מסויים לא מיועד לאזרו תעסוקה,

אבל הוא עונה לקריטריונים של אזור זה, אפשר לשכנע את היזם לעבור

למקום שמוגדר כמקום אבטלה ולהפשיר לו את האמצעים.

א. שוסטק;

אנשי מצפה-רמון אמרו לנו שאם יפתחו עם את מפעל האלקטרוניקה

הוא יוכל לקלוט מספר מסויים של אנשים. כל הסידורים הפורמאליים לגבי

מפעל זה כבר נגמרו, אושרר, ורק בגלל ההקפאה הוא לא מקבל את הכספים.

מחר בבוקר, כשתדונו, האם תפשירו משאבים למפעל זה במצפה-רמון או

תתחילו לבדוק אם הוא עומד בקריטריונים?



לא, אם מצפה-רמון תהיה במפה. זה הכל קשור ואנחנו צריכים.

למזג בין שני הקצוות.

שר העבודה והרווחה מ. קצב;

ככלל אנהנו לא עושים שום הפרדה בין

הנושא היהודי והנושא הערבי וכל דיון על בעיות האבטלה במשק הי;7ראלי

כולל את המגזר הערבי. אפשר לקחת את המסמכים והנתונים שהונחו פה

ולהסתכל על הצד החיובי שבהם, כלומר לראות בחיוב את העובדה שלא

התייחסו לצד הערבי, ואפשר להסתכל על הענין מן הצד השלילי. אני

מעדיף להסתכל על הצד החיובי שבענין לאור העובדה שנתנו פה רשימת

ישובים שבהם אחוז דורשי העבודה ואחוז המובטלים גבוה במיוחד. אני

מקווה - ואבדוק זאת - שאף ישוב ערבי עירוני אינה עולה על אותם

האחוז ים.

יש שם 2 ישובים עירוניים.

שר העבודה והרווחה מ. קצב;

כאשד אנחנו מופיעים בפני ועדת העבודה והרווחה של הכנסת

ומקיימים דיון אצלי במשרד על מצב האבטלה בישובים העונים איננו

יכולים ללכת על כל ישוב שמונה 2,000 איש. שירות התעסוקה אינו

ערוך ואינו יכול - גם מבחינה טכנית וגם מבחינה תקציבית - לפתוח

בכל ישוב סניף או חצי מישרה של שירות התעסוקה. בבקעה-אל-גרביה

יש סניף מלא והוא משרת בחצי מישרה. דווקה בתנאים של היום יש הצדקה

ויש חיוניות בהוספת עובדים בשירות התעסוקה - אני לא דורש את זה

ממשרד האוצר ואין לי כוונה לדרוש - כמו שיש צורך בהוספת עובדים

סוציאליים, אבל אנחנו לא יכולים להוסיף היום פקידים בשירות

התעסוקה כדי לכסות את כל הישובים שיש בהם בעיות של אבטלה ואני.

מעריך שגם במגזר הערבי יש בעיות כאלה. על כל פנים אנחנו דנים

בכל הישובים בקטיגוריה אחת ולא ימצא חן בעיני - אתייחס אפילו

בחומרה - אם יימצא שיש ישוב ערבי שאחוזי האבטלה בו גבוהים ואינו

מופיע ברשימה, אם כי אני בטוח שאותם אנשים שהכינו את המסמך לא

עשו זאת במתכוון,

נכון, יש עדיפות לתושבי אותו אזור

גיאוגרפי שבתחומו נמצא המפעל התעשייתי וזה יוצר בהחלט קשיים. עם

זאת צריך להבין שבישובים קטנים לא מקימים מפעל תעשייתי. למצפה-רמון

למשל, יש בעיות יותר קשות מאשר לדימונה בגלל גודל הישוב ובגלל

מרחק הישוב. מאותה סיבה גם הישובים הערביים נמצאים בבעיות.

הממשלה רואה את עצמה כמי

שחייבת לדאוג לתעסוקה נאותה לערביי יהודה, שומרון ועזה ובהתאם

לכך אנחנו נערכים. וכאשר אני מצהיר שאין לנו כוונה לפגוע באף

עובד מיהודה ושומרון האם זה בגלל העובדה שאני לא רוצה שיהודים

מן הקו הירוק יועסקו באותם מפעלים?

כל אזרח ישראלי רשאי להיקלט בכל

מרכזי ההכשרה המקצועית שנמצאים בארץ. יש לנו בית-ספר לחניכים

ובית-ספר תעשייתי בטייבה וברהט. בית-ספר חדש להכשרת מבוגרים

יוקם בנצרת, ויש בשפרעם, זאת בנוסף לאותם מרכזים שפרושים על פני

המדינה.

הערות חברי-הכנסת נרשמו ונבדוק אותן.

בדקתי בחודש שעבר והיא לא נכנסה לקריטריונים

של 9% ו-10%. הנתונים הם 9.9% ו-8.6%, שהם מתחת לאותו קו שקבענו.

החודש נפלה כנראה טעות ונתקן אותה. גם ישוב כמו מצפה-רמון לא מופיע

פה בטעות למרות שעל פי כל קריטריון הוא נמצא במערכת. גם דימונה

נשמטה. אנחנו נבדוק את הענין והוא יתוקן בדו"ח. גם נצרת העיר

תיכנס לדיווח.

ב. חקלאי;

אני רוצה להסביר לחברי הוועדה שמדינת ישראל מחולקת לתחומי

שירות של לשכות התעסוקה ואין חלל ריק- בכל תחום יש ישוב עירוני שבו

נותנים שירותים לכל תושבי המדינה שגרים באותו תחום. בכל מקום

מחנהלת רישומה, הנתונים מגיעים לאן שהם צריכים להגיע, עוברים

רישום ממוכן ומפיקים תוצאות שאחד הבסיסים שלהן הוא ההתייצבות.

בשנת 1983 התייצבו בלשכות התעסוקה 220 אלף בני אדם לפחות פעם

אחת - בממוצע תשע פעמים - ואם כוח העבודה השכיר במדינת ישראל

מונה מליון ו-400 אלף, הרי שמתוך מספר זה יותר מ-20% מכלל העובדים

השכירים באו ללשכות התעסוקה לפחות פעם אחת. זה שיעור שאין דוגמתו.

בחודש האחרון נשללו דמי אבטלה מ-4,015 בני אדם -

19% מכלל דורשי העבודה. במאבק על התעסוקה, שהוא אחד הקשים ביותר,

נטושות היום ברחבי המדינה 233 לשכות תעסוקה. יש לנו עדיין מה להציע,

וההצעות הן בגדר עבודה מתאימה. מי שמסרב לצאת לעבודה אנחנו מציגים

בפניו את האלטרנטיבה - או לצאת לעבודה או לא לקבל דמי אבטלה.

על פי החלטה מ-8 באוקטובר 1970

קיים שוויון בברוטו ובנטו בשכר עובדי השטחים, כאשר הממשלה החליטה

להטיל את גבייח השכר והתנאים הסוציאליים מן המעבידים שמעסיקים

עובדים בישראל בידי שירות התעסוקה. שירות התעסוקה פיתח את אחד

המכשירים הנפלאים הקיימים במדינת ישראל שמכיל גם הסטוריה תעסוקתית

של כל אחד ממאות אלפי העובדים מהשטחים. יש רק נקודה אחת:. יש סידרת

זכויות שעיקרן בביטוח הלאומי ואינן מתממשות לגבי אנשים שאינם

תושבי המדינה. זכויות אלה נאגרות באוצר והולכות לקרן לפיתוח השטחים.

כ-500 מתושבי יהודה ושומרון מקבלים משירות

התעסוקה פנסיה חודשית, כי מיצו את תקופת האכשדה ועוד היד נטויה

לטפל בבקשות שמופנות. רבבות של צ'קים של חופשה שנתית יוצאים כל

שנה מבלי שאנשים ידרשו אותם ובלי חיכוך. כלומר, הבעיה היא לא

אורגניזציה של המערכת אלא קבלת החלטות בתחום הבטחון הסוציאלי

שיכולים ורוצים לקיים לגבי עובדי יש"ע-

היטיב השר שלי לומר שיש גישה אחת מונוליטית

ואין הבחנות אתניות. באותה רשימה של פריסה לשבות התעסוקה במגזר

הערבי אנחנו מוצאים את מזרח ירושלים, גוש חלב, כפר מרד, נצרת, מזרע,

רמה, מג'דל-כרום, כפר יסיף, סכנין, תרשיחא, פקיעין, עכו, חיפה, ערה,

בקעה-אל-גרבייה, אום-אל-פאחם, לוד, טייבה, יפו, פאראדיס.

טירה, למשל?

נוסחת המבנה של שירות התעסוקה היא פריסה ונוכחות בכל ישוב בעל

צביון אורבני ולא חקלאי. בתקופת המיתון התרחשה סטיה ונשארו סניפים

של לשכות תעסוקה בישובים חקלאים של המגזר הערבי. אנחנו לא רוצים

לסגור סניפים אלה - ומדובר בישובים שרוב תושביהם מתפרנסים מחקלאות -

בגלל אינרציה ופרשנות שיכולים להעמיד לענין. אנחנו שומרים על נוכחות



פיסית שנקבעה בתקופת המיתון, אבל בקשות לפתוח עור סניפים -זינן

מתיישבות עם הקריטריונים כאשר מדובר בישובים בעלי צביון חקלאי

ולא עירוני שמסופחים ללשכת תעסוקה אחרת.

לסיכום: אנחנו מתכוונים לקיים מעקב שוטף וקבוע אחרי הנושא של

טיפול הרשויות המוסמכות - קודם כל משרד העבודה והרווחה , הוועדה

בראשות מנכ"ל המשרד והוועדה בראשות סגן שר האוצר - באבטלה ובתכנון

תעסוקה במשק.

אני מבקשת מסגן שר האוצר שמחר, לאחר הישיבה, נקבל מיד אה רשימת

המקומות והמפעלים שלגביהם הפשרתם את ההקפאה. אני יודעת שזה מורכב

ממפעלים שרק מתחילים לבנות - שיכולים לענות על הבעיה

שקיימת בענף הבניה - וממפעלים קיימים. אנחנו רוצים את שמות המפעלים

ופירוט מה הולכים לעשות.

אין לנו ברירה, חבר-הכנסת ותד, אנחנו חייבים לקיים דיון מיוחד

בכל הנושא של עבודת ערבים במדינת ישראל. והנושא הזה מחולק לשניים:

חלק אחד - אוכלוסיית המגזר הערבי שחיה בתחום הקו הירוק; חלק שני -

הערבים שבאים מן השטחים לעבוד במדינת ישראל. איש לא יכול להיות

משוחרר מאחריות למה שהתחולל בנושא זה בשנים האחרונות. ליותר מדי

אנשים במדינה היה נוח שיש כוח עבודה זול - אי אפשר לומר זאת רק

על גוף אחד או רשות אחת - והיום אנחנו משלמים את המחיר, כי היום

אנחנו חשים לגבי האוכלוסיה היהודית מה שהיינו צריכים לחוש לגבי

האוכלוסיה הערבית מלכתחילה. קודם כל אני מבקשת שתיפרש בפנינו

התמונה. אולי אפשר למסור לנו גם אינפורמציה טובה- אנחנו רוצים

לדעת את התשובות לגבי מערכת הבטחון, זה באמת לא סוד צבאי. יכול

להיות שתלק מן הדברים יהיו ברורים יותר וכדאי יהיה לפרסם אותם,

כמו שאמר חבר-הכנסת ותד. אבל יש דברים שאי אפשר לעבור עליהם לסדר

היום מבחינה הומאנית. אי אפשר להחזיק שטחים ללא סוף ולא להעניק

זכויות אלמנטריות לאנשים שחיים שם. אנחנו חייבים לקיים דיון על

הנושא הזה ונבקש מהמשרד לפרוש בפנינו את כל היריעה.

השתתפתי עכשיו כמרכזת הקבוצה הישראלית בוועדה של

הפרלמנט האירופי , של עשרה חברי הפרלמנט האירופי שכל כוונתם לעזור

לנו להשתלב בשוק המשותף. הם באו לעזור וברובם המכריע הם ידידי

מדינת ישראל. אחד מהם, אריק בלומנפלד, אמר באחד מדיוני הוועדה:

אתם צריכים להתחיל לחשוב במושגים שתצטרכו לשלוח לשוק המשותף פחות

ופחות תוצרת חקלאית ויותר תוצרת תעשייתית. אני לא נגד הגברת התוצרת

התעשייתית, אבל אני יודעת מה המשמעות למדינה ישראל כשאומרים לה

לשלוח בעתיד הקרוב פחות תוצרת חקלאית, כשהחקלאות אצלנו נחשבת

למתקדמת ביותר בעולם. ייתכן שזה גם בגלל כניסת ספרד לשוק המשותף,

אבל אין למדינת ישראל שום הצדקה מדינית להילחם נגד כניסתה לשוק

המשותף גם מהסיבה שספרד עומדת אולי ערב קשירת קשרים דיפלומטיים

איתני. מה יקרה, אם כן, לתוצרת החקלאית? ואם התוצרת החקלאית של

החקלאות המפותחת שלנו לא תצא בכמויות גדולות לארצות השוק המשותף,

לא יהיה מה לעשות עם התוצרת החקלאית הערבית שחלקה הגדול מופנה

לשוק המקומי. האם יתחילו היום לתעש את הכפרים הערבים? זה נושא

שמדברים עליו עשרות שנים ואיך אפשר ליישם אותו מהיום למחר, ומה

יהיה על המפרנסים? ביקשתי היום ממשרד החוץ להגיש לנו הצעה להחלטה,

אבל אין עם מי לדבר. שום הצעה קונקרטית, שום היערכות. חייבים

לחת לנושא זה תשומת לב, ואני אומרת זאת גם באזני שר העבודה והרוותה -

ואתה דיבדת בדבריך על היערכות אחרת של הייצוא - וגם באזני סגן שר

האוצר.

בדרך כלל אני לא בעד זה שירבו חקיקה בנושאי

חברה ולא חשבתי שצריך חוק שכר מינימום - גם ההסתדרות היתה נגד חוק

שכר מינימום עד התקופה האחרונה - אבל אחרי שביקרתי במספר מפעלים

וראיתי מה קרה אני חושבת אחרת. אני מתביישת לראות שיש היום במדינת

ישראל אנשים שמקבלים 70 אלף. 80 אלף ו-100 אלף שקל לחודש בעד עבודה

ואני חושבת שאין לנו מנוס אלא לחוקק חוק שכר מינימום. צריך לחוקק



אותו כך שלא יתנגש עם המציאות בתקופה של אבטלה, אבל כל מי שנושא

העבודה יקר לו וחשוב לו חייב לתת יד לחקיקת חוק זה, כי זה חוק

יסוד מבחינה חברתית ומבחינה דמותה של החברה הישראלית. אני רואה

את המפולת,לכן אני בדעה שהוועדה שלנו צריכה להתייחס לנושא של

ליכד מינימום ולחקיקת חוק שכר מינימום ואני גם מעריכה שנגיע לאיזו

שהיא החלטה משותפת של השולחן הזה, כי מן הנסיון למדתי שאין כאן

חלוקה לאופוזיציה ו קואליציה.

נקבע מועד לדיון בנושא העבודה במגזר הערבי ואני רוצה שתשתתף,

אדוני שר העבודה והרווחה, כי זה נושא שקשור למדיניות הממשלה ויש

לו השלכות מאד קשות על דמותה של החברה ועל מה שמתחולל במשק.

אני לא קובעת עכשיו שום ישיבה נוספת בנושא האבטלה, אבל נע מה-

עם היד על הדופק כדי שנושא האבטלה ותכנון התעסוקה יקבל את סדר

העדיפות הראשון במדינת ישראל. הענין החשוב ביותר בתחום זה- המפעלים

והישובים. נרצה לדעת כל ישוב וכל מפעל שלגביהם תופשר ההקפאה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 15.23)