הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 21

מישיבה פתוחה של ועדת העבודה והרווחה

יום ג' י' בכסלו התשמ"ה - 4.12.84, שעה 11.00

חברי הוועדה: א. נמיר - היו"ר

ש. ארבלי - אלמוזלינו

צ' . ביטון

ח. גרוסמן

ר. כהן

א. שוסטק

חבר-הכנסת י. ז'. אמיר

חבר-הכנסה א. גרנות

ב. אלמקייס - ראש המועצה המקומית ירוחם

מ. מלכה - סגן ראש המועצה המקומית ירוחם

ח. מורד - קצין פיתוח תעשייתי,

המועצה המקומית ירוחם

ח. זהבי - מזכיר מועצה פועלי ירוחם

א. נעים - מובטלת מירוחם

ש. כהן " ראש המועצה המקומית מצפה-רמון

ד. לקריב - מובטלת ממצפה-רמון

ה. סיוויס -מובטל ממצפה-רמון

א. בדאון - עוזד שר התעשיה והמסחר

לאזורי פיתוח

ע. כץ - המשנה למנכ"ל שירות התעסוקה

מ. כהן - מנהל אזור הנגב הצפוני,

שירות התעסוקה

נ. שמאי - סמנכ"ל למחקר ותכנון,

המוסד לביטוח לאומי

ד. מילגרום - משרד האוצר

מזכירת הוועדה; א. אדלד

ק צ ר נ י ת: צ. ספרן

א. התעסוקה במצפה-רמון - הצעה לסדר היום של חבר-הכנסת

י. ז'. אמיר.

ב. התעסוקה בירוחם - הצעה לסדר היום של חבר-הכנסת א. גרנות.



היו"ר א. נמיר;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה.

1. התעסוקה במצפה-רמון - הצעה לסדר היום של חבר-הכנסת י.ז'. אמיר

2. התעסוקה בירוחם - הצעה לסדר היום של חבר-הכנסת א. גרנות

אני מכריזה על ישיבה זו כישיבה פתוחה, אם אין התנגדות שהישיבה תהיה פתוחה.

החלטנו לאחד את הדיון בשתי ההצעות לסדר היום, ששתיהן עוסקות בנושא התעסוקה

- נושא התעסוקה במצפה רמון ונושא התעסוקה בירוחם. אבקש את ראשון המציעים,

חבר-הכנסת ז'אק אמיר, להציג בפנינו את עיקרי הצעתו לסדר היום.

י.זי. אמיר;

אני רוצה להודות קודם כל ליושבת-ראש הוועדה, חברת-הכנסת אורה נמיר, על

רגישותה לזמן מיד את הוועדה לדיון על שני הנושאים החשובים, אבל בסרם אתחיל לפרס

את מה שיש לי לומר אני רוצה רק להזכיר שלפני שהגשתי את ההצעה הספציפית הזאת,

הנוגעת לאבסלה העמוקה במצפה רמון, שבועיים לפני כן, ביקשתי מנשיאות הכנסת להכיר

בדחיפות הצעה לסדר היום בנושא האבסלה בערי הפיתוח בכלל, בצפון ובדדום, ולצערי

הנשיאות לא הכירה בדחיפות וגם הערעור שלי בוועדת הכנסת לא התקבל. בהיותי פרלמנסר

לא חדש ידעתי שאם אציין שם של ישוב אחד בלבד ואעלה אותו על הפרק לדיון קשה מאד

יהיה לנשיאות לדחות את הבעיה הספציפית הזאת. בדברי אמדתי גם מה שקורה בדרום הארץ

- במצפה-רמון, בירוחם, בדימונה ובבאר-שבע, ששם יש מעל 2,000 מובטלים - ושמחתי

ששבוע אחרי זה העלה חברי אלעזר גרנות את הנושא של ירוחם. לכן אני רואה בדיון זה

דיון משותף הן למצפה רמון, הן לירוחם והן לדרום הארץ, שגם חבר-הכנסת גרנות וגם

אני מייצגים אותו בכנסת.

היה ויכוח קשה מאד עם שר העבודה והרווחה במליאת הכנסת, עד כדי

כך שהוא ניסה לתאר את המספרים שמסרנו מעל בימת הכנסת, בקשר לממדי האבטלה בירוחפם

ובמצפה-רמון, כמספרים מוגזמים לאין ערוך, נסיתי, בקריאת ביניים, להרגיע אותו

ולומר לו שאת הנתונים קיבלתי לא משירות התעסוקה, כי אני יודע מה קורה שם. כחמש

שנים, בעת ששימשתי ראש עיר של דימונה, קיבלתי מדי שבוע את הנתונים על המצב

התעסוקתי,לא רק בדימונה אלא באזור כולו, ובין הרישום העובדתי של הפונים ללשכה

לבין המציאות בשסח ההבדל הוא ענק. יש גם השבדים מדוע אנשים לא פונים ללשכה,

בעיקר אלה שגמרו את זכויותיהם בענין האבטלה, וגם כאלה שאינם מוכנים לעבור את

המחסום הפסיכולוגי ולבקש עבודה בלשכת העבודה. העליתי אפילו על דעתי הצעת חוק -

שאני מנסח בימים אלה - לחייב את מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית, כמדינה חופשית,

לספק עבודה לאזרחיה, כשהשכר עבור העבודה לא ייהיה קרוב ל-50%מהשכר הממוצע, כי

החוכמה היא לא לומר שיש מקומות עבודה לאין ספור. אני יכול להעיד שבדימונה אפשר

למצוא 400-300 מקומות עבודה, אבל הבעיה היא אם אנשים יכולים - בעיקר עם ההשכלה

הרחבה שהם זוכים לה כיום - להתחיל לעבוד בשכר רעב.

התעוררתי לנושא של מצפה-רמון, ירוחם והדרום לא מהיום, אבל בעיקר עקב מאמר

שפורסם בעתון "ידיעות אחרונות", שבו ראש המועצה אמר: "הגענו לכך שכל מפרנס שלישי

מובטל במצפה-רמון" והוא מצטט דברים קשים מאד. אדם מובטל הוא קודם כל מובטל במאה

אחוזים, אבל לעניות דעתי אדם מובטל לא נחשב כחי אלא כמת. הביטוי הזה חריף, אבל

אני אומר אותו כי ראיתי לאיזה טרגדיות מביאה האבטלה בחיי המשפחה, בחיי חיילים

שגמרו שירות בצה"ל וביניהם אקדמאים שגמרו את ה-בי.אי. שלהם. הם חוזרים הביתה

ומתחילים לנדוד כמו היהודי הנודד. המצב הרבה יותר קשה בדימונה, בירוחם, בשדרות,

במצפה-רמון, בנתיבות, בבאר-שבע, ששם יש מעל 2,000 מובטלים.



ע. כץ;

2,000 דורשי עבודה.

י' ז' אמיר;

דורשי עבודה שאין להם עבודה מתאימה הם מובטלים. אצלי, לפוזות, מובטל זה לא

זה שגמר ששה ימים והתחיל לקבל דמי אבטלה.

ממדי האבטלה בערי הפיתוח הם פי ארבעה יותר מאשר במקומות אהרים בארץ. אבל לא

רק זה שהם פי ארבעה יותר מאשר במקום אוזר אלא כל מבוטל בעיר פיתווז הוא עולם

ומלואו. כאשר העיר יותר קטנה האנשים מכירים האחד את השני. האיש מתבייש לחזור

הביתה ולומר שהוא מובטל.

ניתן היה בהשקעות מינימליות לפתור את בעיית האבטלה, ואני רוצה לציין דבר

יפה, מעודד; בעקבות ההצעה לסדר היום שלי בענין העברת התעשיה הצבאית המסוכנת,

השוכנת ברמת השרון, לאזור רמת בקע פירסמה אתמול הממשלה שהיא החליטה לתת תקציב

להעברה זו ממרכז הארץ לאזור בקע, כאשר אזור זה נמצא במרובע של מצפה-רמון, ירוחם,

דימונה ובאר-שבע.

ח. זהבי;

מצפה רמון - לא.

יי זי אמיר;

מצפה רמון היא במרחק 40 קילומטרים וזה כאילו בפתח הבית.

אני חושב שזה צעד חשוב מאד להבראה.

היות וראש המועצה של מצפה-רמון עדיין לא הגיע אני רוצה להביא את תוכן מכתבו

אלי, שנשלה ב-26 בנובמבר. בין שאר הדברים הוא אומר; "קראתי בעיון את הסטנוגרמה

וכנראה נפלו טעויות בהדפסה לגבי מספר דורשי העבודה והמובטלים המסתובבים בישוב".

הוא מעיר את הערתו בהומור דק; הוא חושב שהשר טעה או שנפלה טעות בהדפסת דבריו של

השר. אני רוצה להרגיע אותו; לא נפלה שום טעות. כל מלה שאמר השר נרשמה בסטנוגרמה.

ועוד אומר ראש המועצה של מצפה רמון: צריך לזכור את מיקומה של מצפה רמון, שאין

אפשרות לתושביה לעבוד מחוץ לישוב, ומי שעושה זאת - ויש כאלה - הוא בדרך לעזיבת

הישוב. מספר הרשומים בשירות התעסוקה, דורשי עבודה ומקבלי דמי אבטלה הינם חלק מסך

כל הישוב. אני חי בישוב ויודע מה המספר האמיתי של דורשי העבודה - מעל ל-300

דורשי עבודה כיום, כשחלק גדול מהם לא נכנסים לשירות התעסוקה, כי הם יודעים את

התשובה שאין לאן להפנות את דורשי העבודה. ואם ניקח בחשבון את מצב המפעלים בישוב

אזי הישוב נכנס לאבטלה עמוקה. וממשיך ראש המועצה ואומר; תיקון המצב מיידית ניתן

על ידי אישור מפעל מאושר לחברת ייאורדן" - שזה בנסך הכל כמה מליוני שקלים, כאשר

כבר הוגשה בקשה למרכז ההשקעות להפשיר אותם - ואישור כזה יקטין, מיידית, את אחוז

דורשי העבודה, כי מפעל זה יעסיק כ~120 עובדים.

אני לא מבין את הממשלה שאני תומך בה; הרי על ידי עשרות מליוני שקלים, שכבר

אושרו ורק יש להפשיר אותם להשקעות בערי הפיתוח, אפשר היה לפתור את הבעיה.

ועוד כותב ראש מועצת מצפה רמון; אם נזכור את מיקומו הגיאוגרפי של הישוב

ובעיות התעסוקה, על ההשלכות החברתיות בישוב כמצפה-רמון, נתחרט בעתיד אם לא ינתן

פתרון מיידי לתעסוקה. זו ההזדמנות שערי הפיתוח תצאנה נשכרות מן המצב הכלכלי בארץ

על ידי הפניית משאבים לערי הפיתוח. ההידרדרות בבושא תביא לנשירת תושבי הישוב

ובעתיד לא נוכל לתקן את ההתפוררות בישוב.



דיון זה הוא חיוני וצריכה לצאת ממנו קריאה דוזופה ומיידית לממשלה להקים מטה

חירום שבו יהיו שותפים כל אלה שמסוגלים לפתור את הבעיה של ערי הפיתות, מפני שערי

הפיתות, מבחינה זו, הם פצצת זמן, ואם תוך מספר שבועות לא יימצא פתרון אני תושש

שלא נוכל להשתלס על מה שיקרה.

היו"ר א. נמיר;

נשמע את חבר-הכנסת גרנות שהעלה את הבעיה של ירוחם.

א. גרנות;

קדמונינו אמרי; "הרוצה שיעשיר - יצפין, והרוצה שיחכים - ידרים". קשה לומר

שאלה שהלכו דרומה היו חכמים. הם נענו לצו, לקריאה להפרחת שממות, להגשמת הציונות

בדרך היפה, בדרך הסובה, אבל הם משלמים על כך, וזה לקח מר. אנחנו מפליגים למקומות

שאינני יודע אם נהיה בהם ולשם מעבירים את המשאבים, שם מקימים את המפעלים. הלקח

של ימית כבר נשכח.

בזמן שמסרתי את המספרים בכנסת אמרתי שבירוחם 750 אנשים, מתוך 2,500,

שמבקשים עבודה ואין העבודה נמצאת להם לא בירוחם ולא בסביבתה. טעיתי; המספר הוא

700 - ושמותיהם, אחד לאחד, מצויים כאן לפנינו - מתוך 2,000. בדבר אחד לא טעיתי,

בכך שאחוז הבלתי מועסקים, המובטלים, האנשים שאין להם עבודה, המסוגלים לעבודה

ואינם עובדים כי אין מקום שיכול לקלוס אותם בעבודה, הוא 30% בירוחם.

מסרתי גם מספרים ועובדות - ולא בדיתי אותם מלבי - על המגבלות שחוסמות את

אנשי ירוחם מלמצוא מקומות עבודה בסביבה, מספרים ועובדות על מפעלים בסביבה

שסגורים בפניהם. בפוספטים יש 584 עובדים מדימונה - ועיני לא צרה באנשי דימונה -

מתל-אביב יש 172 עובדים, ומירוחם - 121.

אני יודע שיש גם מספרים אחרים, והיה זה במידה מסויימת בלתי הוגן מצד שר

העבודה והרווחה להטיח בפני שאני כאילו פוגע בכבודו של שירות התעסוקה כאשר אני

מציג מספרים אחרים ומתעקש עליהם. אני מתאר לעצמי שכל אחד בא עם המספרים שלו,וכל

אוזד - על פי המודד שלו. המספרים נכונים על פי ההגדרות, וההגדרות שונות. אינני

רוצה לפגוע בכבודו של איש, אני בטוח שכולם עושים את מלאכתם נאמנה, אבל התוצאה

היא תוצאה חמורה ביותר, ויכול להיות שדווקה אנשי שירות התעסוקה - ואולי יתברר

שבדיון הזה יש ויכוח בינינו לבינם לפחות לגבי ההגדרות וכתוצאה מכך גם לגבי

המספרים - היו צריכים להיות המעונינים הראשונים שנושא זה יעלה לדיון.

בזמן הדיון אמרתי שבכל מקום שבו קיימת אבטלה אנחנו ניצבים בפני בעיה חמורה

מאד מבחינה חברתית. בעיירות הנגב אנחנו נמצאים גם בפני בעיה חברתית אבל גם -

בממש, במובהק - בפני בעיה ציונית. אני יודע שזה ארכאי לדבר על מושגים כגון

ציונות בהקשר זה - אנחנו מדברים על פת לחם, על דברים אלמנטריים ביותר - אבל מה

לעשות, אני עדיין חניך של ספרים שעברו מן העולם, כמו "ימי פנפילוב", ואני עדיין

דבק בהגדרה של מולדת כמקום שבו נמצאים הבית והאשה, כמקום שמפרנס כאותה אדמה

שממנה מוציאים את הלחם. אבל כנראה שיש זמנים חדשים וזמירות וזדשות ודווקה מי

שמכביר מלים בנושאים של נאמנות לאומית מביא אותנו עד למצב הזה.

אין עיני למחלוקת ופולמוס, אני תומך בהצעתו של חבר-הכנסת זיאק אמיר. אינני

חושב שהדבר ניתן לטיפול, במצב הנוכחי, בדרכים שיגרתיות. אינני מאשים את שד

העבודה והרווחה - הירושה שהוא קיבל נוראה - אבל וזבל שהוא מגונן על דברים שלא

צריך היה לגונן עליהם, ואני בטוח שהם גם בניגוד לעמדתו הבסיסית. העובדה היא

שבמצב הדברים הקיים צריכה לקום קבוצת עבודה, לא ועדה - גם אם זה דורש תוספת

תקנים - שיהיו לה סמכויות ותוכל לעשות מעשה לגבי אותם ישובים מרוחקים. יש דברים

אפשר לקצר מרחקים על ידי כבישים נוספים. אם הדבר נוגע לירוחם -

בקטע של חמישה קילומטרים אפשר להפוך את ירוחם למקום יותר עביר. חמישה קילומטרים

יפחיתו את הבידוד של המקום, יקרבו אותו למקומות אחרים ולמרכז הארץ ויתנו אפשרות

לאנשי דימונה לעבוד במקומות אחרים ולהמשיך לגור בירוחם. כשאמרתי שאנשים אינם

האנשים אינם גרים שם? אמרתי: מי שאינו עובד

בישוב אינו חי בו.25% מהחוזרים מן הצבא - בתקופה של פחות משנה - לא נקלטו

בירוחם. ונניח שהם חוזרים הביתה בשבת, האם אלה חיים במקום?

יש לי נטלה מסויימת לסגור ענין בהצגתו באיזו שהיא העמדת דברים על דרך הסמל

ואמרתי שאנחנו עומדים בהכרעה בין ירוחם ל"לא \-וחמה", ומאחר שהמצוקה היא ממשית בל

כך, משפילה כל כך, מעציבה ומדכאה כל כך אני מצטרף להצעות המעשיות ואומר: ראויות

ההצעות המעשיות שמוגשות כאן שתיבחנה בדרך הראויה להן. אני מצטרף להצעת חבר-הכנסת

ז'אק אמיר לגבי הוועדה ואני מברך את יושבת-ראש הוועדה שראתה לנכון להעלות את

הענין על ראש דאגתנו.

אנחנו עוברים לשמיעת אנשי המקום.

גברתי היושבת-ראש, אני מודה לך שזימנת את הישיבה. רק לא מזמן שמענו על

ההצעה לסדר היום וכבר זימנת את הישיבה.

רבותי חברי הכנסת, ראשית אני בא להביע דבר שהוא תחושה שלי,ואני אומר את

הדברים האלה לא, חלילה, מתוך זה שנצא מן הוועדה בלי לקבל תשובות או שלא יהיה

המשך לתהליך, אלא מתוך כך שאני מוכרח להביע ספקות: ישבתי בוועדות כאלה לא אחת:

ישבנו כאן עם ועדת הכלכלה של הכנסת, עם ועדת השרים, עם ועדת המנכ"לים.לענין

התעסוקה בירוחם, לא פעם הוצאנו את כל המסמכים שנתבקשנו להוציא, ומשום מה בחיי

היום יום הכל התמסמס. בקשתי היא, אם כן, שיהיה המשך מסו יים לאחר הישיבה הזאת,

שלא יישאר המצב כך וכעבור שנה נוזמן עוד פעם ונחזור על הדברים.

יש לנו ויכוחים חריפים עם שירות התעסוקה - אני

מצטער שמר חקלאי לא נמצא כאן - ובדיונים קודמים הגענו לטונים גבוהים. היו לנו

ויכוחים מרים, כי יש לי תחושה שיש לנו בעיה עם השירות חזה ואני רוצה שהדברים

או שהשירות מנסה להתעלם או שהוא מתעלם בכוונה תחילה על מנת לא

ליצור את התמונה האמיתית ולא להתייחס אליה, או שצריכים, כנראה, לשבת ולדון איתם

מה זה מובטל. מובטל אצלי הוא איש שאיננו עובד, והגשנו לכם את רשימת האנשים

שאינם עובדים בירוחם, עם השם, עם שנת הלידה, עם הכתובת. האנשים האלה חיים,

קיימים, וצריך להיפסק הוויכוח עם שירות התעסוקה. לא משנה אם כבוד השר אמר שכך

וכך הם המספרים. שירות התעסוקה צריך להגיד לשר: אנחנו לא מקבלים את המושגים האלה

של מובטל, שמובטל הוא אחד שלא עובד חמש מאות שנה והוא אדם שעומד לפני התאבדות.

בשבילנו מובטל הוא אדם שלא עובד, ואני מעמיד את עצמנו למבחן בכל שם שמופיע

ברשימה שהגשנו לכם.

לו חיינו מסוגלים להביא את התמונה שאנחנו חיים בה באמצעות האנשים היושבים

במשרדים היינו מצליחים להגיע למצב טוב יותר, אבל כשאני יושב בלשכת התעסוקה

אומרים לי לא פעם שבוגדת תיכון ושנה ראשונה באוניברסיטה, בחורח שגמרה כמזכירה

רפואית, צריכה לעבוד בתפירת כפתורים במשכורת של 90 דולר לחודש. יש לנו ויכוח עם

זו הכוונה. אני לא אציע לאותח בחורה שתעבוד בתנאים אלה ויהי מה.



כמי שהמקצוע שלו באוניברסיטה הוא הקמת מפעלים אני אומר לכמ שצריך להגיע

חבל לשלוח אותנו ליזמים מפני שיש בכלכלה מה שנקרא "מוצר

נחות" שאין לו שום יתרון יחסי. ברגע שזה לא קיים אין שום דרך לפנות ליזם. אישיות

מי שציוני הולך לירוחם ופושט רגל אחרי שנה, מי שלא ציוני אומר:

תחפשו מישהו אחר, לא אותי. לווינו יזמים עם בדיקת הון חוזר שלהם, עם הצעות

שלהם, ותמיד ירוחם יכלה לקלוט יזמים, אבל ברגע ששמת את ירוחם כאלטרנטיבה מול

אריאל או מקום אחר מצאנו את עצמנו מצחיקים. ואז האיש אומר: אתה נורמלי שאבוא

לכאן? יש מקומות יותר אטרקטיביים. חבל, אם כן, לשלוח אותנו לחפש יזמים.

אנחנו נמצאים כרגע במצב של החמרה קשה מאד במפעלים. יש לנו מפעלים שכולם

לפניציה יש עליות וירידות, אם בגלל הפחיות והפלסטיק,

אם בגלל חורף וקיץ ואם בגלל בעיות נפח של יצוא לחוץ-לארץ - לא מייצאים בקבוקים

לחוץ-לארץ בגלל בעיות ההובלה. יש גם בעיה פוליטית מדינית שאיראן, שייבאה את

מוצרי המפעל, הפסיקה לייבא אותם ומצב המפעל הולך ומחמיר. הוא מחזיק פחות או יותר

מעמד, כי זה מפעל של כור וחברת העובדים, ויש לומר להם מלה טובה שהם חושבים

במושגים של ציונות ומתמודדים עם מצבים קשים. אגיס השקיע לאין ספור בעובדים ועד

היום הוא מתרוצץ להשיג אישור למפעל מאושר. הוא עומד במוצרים בעלי איכות, אבל

ככל שהמצב מחמיר לא קונים האנשים מייק-אפ או אפטר-שייב או דברים דומים שהמפעל

מליצד. נגב קרמיקה הולך ונשחק. מוצריו הם באיכות גבוהה, אבל מוצרים אלה, שהם

אריחים, אפשר לקנות גם בעזה. מפעל נוסף שעומד בפני סגירה - מפעל אקרשטיין

למרצפות. מכיוון שאין היום פיתוח אין למפעל למי למכור. כך שהמצב אינו רק סטאטי

אלא הוא הולך ומחמיר.

אני ראיתי את עצמי נפגע כאשר לפני שבועיים התקשרו אלי מ"עלית" ומ"עסיס"

וביקשו ממני לפתוח מפעלים בירוחם. שאלתי את עצמי: מה קרה בירוחם? כנראה שיש איזה

אנחנו מבקשים עזרה. מהי העזרה? תשיגו לנו מבנה תעשיה -

אני אומר: בסדר, לפני כן אל תבואו; תדאגו לנושא ההכשרה המקצועית - אני אומר:

בסדר, וששה חודשים ראשונים תקבלו גם אם זה יהיה מכיסי; תוותרו על מסים- ואני

אומר: תקבלו 80% פטור ממס בשנה הראשונה ומים על חשבוני. התפלאתי שיש להם ענין

בירוחם. בסופו של דבר שאלתי את "עלית" כמה עובדים הם עומדים להעסיק במפעל, ואמרו

לי: ארבעה. וזה קורה גם עם לונג-גיון ועם ארז. הבנתי שייעלית" מתכונן להעביר

לירוחם את עטיפת הסוכריה שלא מצליחה עם ארבעה עובדים ואנחנו נהיה בני ערובה.

ומה עוד אומר "עלית"? - הוא מוכן להקים את המפעל עם ארבעת האנשים בירוחם בתנאי

שאכריח את השק"ם לקנות רק ממנו ושאכריח את יחידות צה"ל בסביבה לקנות רק ממנו, וגם

אם המכונות שהוא מעביר ישנות הן תיקראנה חדשות לצודך הקמת המפעל. מנצלים אותנו.

אנחנו לא רוצים להיות בני ערובה. ארז הוא מפעל שיש בו 180 עובדים בצומת ארז. הוא

קיבל מאתנו עזרה בקליטת עובדים, במבני תעשיה, וכשגמרנו הכל, אנחנו יכולים ללכת.

שנה וחצי הוא לא מעביר את העובדים, אבל במכרז של משרד הבטחון הוא עדיף, כי הוא

מעסיק אנשי ירוחם. אותו הדבר עם לונג-ג'ון: אנחנו מבטאים את רצונם לקבל

הלוואות, אבל נשבר לנו. אלה תעשיות שהגיעו לירוחם כי היו ביאוש. יזם שמגיע

לירוחם צריך ללכת לבדוק את עצמו אצל פסיכיאטר. אני מבקש: תורידו אותנו

מהוויכוחים עם שירות התעסוקה ומהריצה אחרי יזמים.

לא די שאנחנו מקופחים, אני שומע שאנחנו מקבלים ששים משפחות מאתיופיה, אנחנו

לא ניתן להם להיכנס גם על גופותינו. אנחנו לא גזענים, אבל אם יביאו אותם היום

לירוחם גם הם יהיו מובטלים. כשאדם יודע שהוא חולה, הוא הולך לרופא, וכאשר אני

יודע שאני חולה אני רוצה שתפתרו את בעייתי או שתאמרו לי שאמות, כי גנז תשובה

שלילית זו תשובה. המצב בירוחם הוא כזה שאפשר להתסיס את האנשים כך שהמדינה לא

תוכל לבלום את התסיסה הזאת. כנבחרי המקום אנחנו אחראים להמשיך לתת את האינפוזיות

הדרושות, אבל אנחנו יודעים שהאינפוזיות האלה עלולות להיגמר.



במסמכים שהגשנו לכם יש מסמך האומר שבמפעלי ים המלח, מתוך 1,500 עובדים יש

יש בעיה של הסעה. אמרתי: אם הבעיה היא בעיה של

שלושה אוטובוסים אני מוכן לשלם מכיסי. בפריקלס יש 200 עובדים - אפס עובדים

מירוחם. נוסף לזה מתגמלים את העובדים במפעלים האלה: כשהתחילו להיות קבועים

התחילו להוסיף להם שעת נסיעה על חשבון בעל-הבית, ולאט לאט העובדים יגורו

בתל-אביב ויעבדו בים המלה.

איפה גדים העובדים של קמ"ג?

בראשון-לציון, ברחובות, ביבנאל.

המדענים בעיקר.

ו

המצב במפעלים כל כך קשה שמצאנו את עצמנו לא מצליחים לגבות מה שאנחנו

מחוייבים לגבות על ידי משרד הפנים. ממפעל פושט דגל אתה יכול לגבות מסים?

יש לנו 320 עובדים מבחוץ, מדימונה. אני לא אומד שבדימונה המצב טוב יותד,

אבל אם מדובר ב-300 מקומות עבודה אני מוכן להגיד: עניי עירך קודמים לעניי עיר

אהדת.

הנברזדים היושבים היום במועצה המקומית הגיעו למסקנה שאין אפשרות להבריא את

המצב. לעשות עוד כביש - לא למטרה הזאת נבחרנו. אנחנו רוצים להביע את רצון

האנשים, אנחנו רוצים שתיכנסו ללבם של האנשים. יש אנשים שהיו מוכנים להקים משהו

ביהודה ושומדון כמחאה, כי אנחנו רואים מה קורה: באביר-יעקב יושב מתנחל אחד עם

חמישה חיילים ומפתחים לו כביש. אני רוצה שיגידו לי במפורש: לאיש כזה צריך לפתח

כביש?

בא אלינו אדם ששם מליון וחצי דולר להקמת ספדיה, אבל לי אין 4 מליון שקל כדי

לחבר את הספדיה לחשמל. אני לא מסוגל לרובד אותו לחשמל והוא יחפש מקום אחר להקים

את הספריה.

א. מפעלים אזוריים שיפתחו את שעדיהם ויתנו לנו

מיכסה. נעזור להם למצוא את העובדים המצטיינים ביותר ונלך איתם לוועדות אם

העובדים לא יהיו בסדר. ב. מתן סיוע למפעלים המקומיים לפני התמוטטות והחזרת

העובדים במפעלים האלה למצב שבמקום שנמצאת האשה, הפדה וההכנסה שם גם הבית. בבדיקה

שמית שנעשתה מתברר ש-95% מן העובדים היום הם מחוץ לירוחם. אני יכול להחליף אותם

בעובדים שלנו ואולי טובים מהם.

ו

ו י י . ?.



ש. כהן;

גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת המכובדים, אני שמח על הישיבה, ומתנצל

על האיחור שנבע מבעיות שיש בישוב בגלל הצמצומים במפעלים, בעיקר במפעלים של מערכת

הבטחון, דבר שמגביר את תחושת הסכנה האורבת לישוב.

מצפה-רמון הוא ישוב שונה מכל ישוב אחר הקיים במדינה הזאת. אנחנו לא מדברים

על מפעלים אזוריים ולא מדברים על עבודה בעיר סמוכה או במקום סמוך. אנחנו מדברים

על ישוב, שהמקום הקרוב אליו ביותר צפונה נמצא במרחק 90 קילומטרים ממנו, והישוב

הקרוב ביותר דרומית לו נמצא במרחק 150 קילומטרים, וזה מראה לכם את הפרופורציה

והשטחים הגדולים סביב מצפה-רמון. אדם שלא מוצא תעסוקה במצפה-רמון לא נותר לו אלא

לעזוב את הישוב. יש לנו קרוב ל-40 אנשים שעובדים במרכז הארץ, כאשר אני יודע

שבקיץ הקרוב הם עוזבים את הישוב והיום הם נשארים בו רק בגלל הילדים, עד ששנת

הלימודים תסתיים. המצב כל כך קשה, שקשה גם לתאר אותו. יכול לתאר אותו רק אדם

שחי במקום ולא מספרים.

כשקראתי את המספרים בסטנוגרמה של ישיבת מליאת הכנסת נדהמתי. היו שם שני

מספר אחד - המספר של 600 עובדים-, המספר השני - המספר של 4,000 תושבים.

אם ניקח את המספרים האלה יוצא שמתוך 4,000 איש עובדים 600 איש. 4,000 נפשות הן

כ-1,000 משפחות או 900 משפחות, זאת אומר שחסר לנו רק מספר קטן של מפרנסים.

אם אנחנו רואים את הנתונים של שירות התעסוקה הרי שהם נתונים לא מבוססים. הם

מבוססים רק על אלה שבאים לשירות, אבל לא מבוססים אמיתית על אותם תושבים שגרים

במקום, מחפשים תעסוקה אבל מיואשים משירות התעסוקה. אגע לאחר מכן בנתונים

האמיתיים, שאני מכיר אותם וחש אותם. האנשים מגיעים אלי ואינני יודע כיצד להתמודד

עם הבעיה.

את כל מה שאמר ראש מועצת ירוחם אפשר להגיד על מצפה-רמון, אלא שבמצפה-רמון

המצב גרוע עוד יותר, כי אין על מה להסתמך, כי אין לנו מפעלים אזוריים. הישוב הוא

כל מה שיש בישוב - יש בו, וכל מה שאין בו - אין בו

ולכן עוזבים.

הלו לנו תקוות. זו לא הפעם הראשונה שאני מופיע בוועדה הזאת וחשבתי לתומי

שברגע שדנים בדברים ממשיים ויש נכונות של המימשל להזיז דברים נפתרות הבעיות. אבל

במציאות זה אחרת. אני בטוח שלכל חבר-כנסת, לכל שר ולכל פקיד בכיר יש רצון לסייע,

אבל ברגע שמגיעים למעשה אנחנו נתקלים בחוסר יכולת להזיז את הדברים, אפילו עד כדי

כך שאני פונה למנכ"ל זה או אחר והוא אומר לי: הכל נתון בידי האוצר, לך דבר עם שר

האוצר.

מהיערכות צה"ל לא יצא כלום חוץ מ-200 משפחות שהגיעו בתחילת ההיערכות,

כשמתוכן כבר עזבו 100 משפחות בגלל טעות שלנו, של כל המערכת. התרעתי בעבר

כדי להביא את המשפחות מימית, משאדם צריך להכין מקומות תעסוקה לאנשים.

אבל השלינו את המשפחות. הן הגיעו עם תקווה ויצאו, כי אין תעסוקה. מתוך ה-200

שהגיעו יש 100 אנשי קבע בבסיס רמות ו-100 עזבו את הישוב. זה מספר שאני מצטער

עליו, כי להביא 100 משפחות למצפה-רמון זו קריעת ים טוף.

ו



. בית-המלאכה הגדול ביותר במצפה-רמון מעסיק כ-40 עובדים, וסך הכל

מפעל מקסימה, מפעל חרסית, מפעל

בטחוני -תע"ש ומפעל בטחוני אחר. במקסימה 32 עובדים.

כמה בפפקו?

30 ועוד כמה עובדים.

אלה המפעלים הגדולים ביותר. שאר מפעלים הם בחי-מלאכה שמעסיקים

6 עובדים, 5 עובדים, 2 עובדים, אין לנו מפעל מוביל שיכול לכוון

אח המערכח בישוב. בזמנו דיברנו על פתיחח מפעל שגם מערכ ת החינוך

הטכנולוגי תהיה מושחתת עליו. לא יצא מזה כלום ואין מפעל מוביל.

אנחנו חיים כאילו מן היד לפה.

כשמדברים על צמצומים הבטן הרכה הן ערי הפיחות. ככל שהעיר

בעיות תובלה, בעיות תכנון ובעיות

ו השליטה מתל-אביב על המפעלים. המצב מחמיר ואני צופה בתקופה הקרובה

הצטמצמות המפעלים הקיימים ביטוב. רק אתמול והיום ישבתי עם אנשי

מטרד הבטחון שאמרו לי שעומדים לצמצם ברפא"ל את צוות העבודה. אני

שואל: מה יעשו המשפחות האלה, שהשקיעו עשר ועשרים ענה מחייהן במפעל

ובישוב וכיום הן נזרקות?

היה אצלי- תושב המקום. שמעתי אותו ורציתי לבכות. הוא הגיע

לישוב בשנת 1962, עבד במפעל במשך כל שנות חייו במקום ופיטרו אותו.

הוא מספר לי שאינו יכול לחיות: הוא מתבייש מהילדים הגדולים, אשתו

אנחנו רוצים לעזוב את הישוב. אני רוצה

לעזור להם לעזוב את המקום, כי כשמשפחה כזאת מסתובבת בישוב זה אסון,

אבל לא זו הדרך. הסוף יהיה שנצטרך לעזור לתושבים לעזוב את הישוב.

יש לנו קרוב ל-25 חיילים

משוחררים שמסתובבים בלי תעסוקה. אני לא יודע מה להגיד להם. אני

יושב איתם לפחות פעם בשבוע ומנסה להסביר להם שיחכו בסבלנות- קצת

ישועה אני מקבל ממפעל אורדן, אבל הדברים זזים כל כך לאט, כך שאני

מדבר כל פעם עם חיילים אחרים, כי הם מתחלפים. נוצר מצג שהדור

הממשיך עוזב את הישוב ונשארת האוכלוסיה הבוגרת. זו תופעה קשה

וצריך לחשוב עליה.

יש לנו בעיה חריפה של נשים. כשמדברים על הנתונים של שירות

התעסוקה מדובר על כ-60 גברים מובטלים ו-60 נשים מובטלות. הנתון

של שירות התעסוקה הוא באמת נכון: באים 60 גברים להירשם, ומתוכם

42 שרשומים מעל ששה ימים. אבל יש נתון שאיננו מופיע: יש עוד 250

אין לנו מה לבוא ללשכת העבודה. יש לי רשימה של

נשים בישוב שלא עובדות ומחפשות עבודה. הן באות אלי ובוכות: הבטחת

לנו מפעל אלקטרוניקה, מפעל תכנה. אני יכול רק להשיב להן: הבטיחו

לי ולכן אני מבטיח. האט מישהו יודע מה כוחן כ-300נשים אלה בישוב

קטן, כאשר הבעל בא הביתה, רואה אח אשתו כועסת, זועפת ולא נותנת

לו לחיות? אני יודע את זה מנסיוני: כשהגענו לישוב ב-1973 אשתי

לא עבדה תקופה מסויימת - כארבעה חודשים - וכמעט עזבנו את המקום,

כשאצלי היה מדובר בתקופה קצרה בלבד.

העובדה ש-100 משפחות מאבא הקבע עזבו את הישוב צריכה להדליק

עד כאן. 100 משפחות - זה נתון של צה"ל,

לא של שירות התעסוקה או שלי. זה נתון אמיתי שכדאי לבדוק אותו, ואס

הוא אמיתי יש סכנה שבתקופה הקרובה עוד משפחות יעזבו.



אני יכול רק להגיד: יש לנו 400 יחידות דיור, קוטג'ים

ברמה גבוהה; יש לנו דנית שירותים מצויינתף יש לנו סוריה; יי.

לנו איכות חיים אמיתית, אבל אין לכי מה לעשות, אין לנו ככה להיות.

הדברים מאד מסוכנים.

טוב לנו לחיות בישוב, עשינו מאמצים גדולים לבנות את הדמיחה

של מצפה-רמון. חברי הכנסת ז'אק -אמיר ואלעזר גרנות,??????? הנגב,

זוכרים את מצפה-רמון, מ-3197 עד 1975, כישוב בעייתי שתמיד השיג

את מה שהשיג בהפגנות, תוך סגירת הכביש לאילת. הגענו למסקנה בישוב

שאנחנו לא רוצים לקלקל את תדמיתו ולכן אנחנו נמנעים מלפנות לאנשי

התקשורת, אם כי לא מזמן היתה בטלביזיה כתבה שפגעה מאד בהדסיח

הראו בה עורה של חנויות סגורות. טוב לנו בישוב, אנחנו

רוציט לחיות בו, מצד אחד, אבל מצד שנ י אנחנו לא רוצים לעשות הפגנות

ולהגיע למצב שנצעק "תנו לנו", כי זה יביא להרס תדמית המקום.

יש לי היום בקשות רבוח של אזרחים ממרכז הארץ שרוצים להגיע

למצפה-רמון, לפחות 40-30 בקשות מדי חודש של תושבים שרוצים לגור

בישוב. אני מציע להם את כל השירותים, אבל אני לא יכול להציע להם

תעסוקה.

אנחנו רוצים לעזור לעצמנו ויש לנו היכולת לעזור לעצמנו,

אם כבר מצליחים להביא אנשים שמוכנים להשקיע

במצפה-רמון, תוציאו אותנו מן הריצות, מענין הקריטריונים,

מההתדיינות עם המשרדים, מענין ההקפאה והדיונים בוועדות ובתת-ועדות,

שכל אלה הם שבער, מדורי גהינום שאנחנו צריכים לעבור עד שהיזם מקבל,

או עד שהוא לא מקבל כי מישהו מטרפד אותו-

הגעתי לסיכום עם משרד הבטחון, בעזרתם של אורי בדאון ואלוף

טל: מפעל אורדן מעונין להקים שלוחה במצפה-רמון. הוא מוכן להתחיל

לעבוד בינואר ויעסיק 120 עובדים. אם הוא יקום, זה פותר לי מיידית

את בעיית התעסוקה, אבל בגלל המצב הכלכלי, בגלל ההקפאה המפעל לא

יכול להגיע לישוב. ואני קורא לכם: תאפשרו למפעל הזה להגיע למצפה-

רמון, כי הוא יכול לפתור לנו את הבעיה.

כבר ארבע שנים אני רץ שיקימו אצלנו אכסניית נוער.

הייתי באוצר המון פעמים, אין ועדה שלא ישבתי בה, והגיעו למסקנה

שצריך להקים את האכסניה. גם משרד התיידות אישר זאת. כשאני בא

למרכז ההשקעות במשרד התעשיה והמסחר אומרים לי: יש הקפאה. תעזרו

לנו גם בענין הזה, שיחן תעסוקה ל-20 עובדים.

אנחנו ישוב קטן שחי מתקציב קטן. אנחנו לא יכולים לעשות מה

אנחנו לא יכולים לקנות טיילת ואחר כך לומר

שיביאו לנו כסף. אם הייתי יכול הייתי עושה זאת, אבל התקציב קטן

ואני מתמודד עם השאלה איך לשלם את המשכורות. אני חי מהיד לפה

בתשלום המשכורות.

אני קורא לכם: העזרו לנו בשני הפרוייקטים שהזכרתי. לענין

של אכסניית הנוער - שכאמור תעסיק 20 עובדים - גייסתי כבר מן הישובים

%60. חסרים לי %40, וזה לא מענק אלא הלוואה שהרשות לוקחת על עצמה.

כל האישורים קיימים, תוציאו אות/ו מן ההקפאה. שני הפרוייקטים האלה -

אכסניית הנוער ומפעל אורדן - יכולים לעזור לנו להביא עוד 150 משפחות.

כל מפרנס שנפלט ממעל או כל אשה שלא עובדת גורמים

בנעמת נסגרת כיתה, בצרכניה קונים

פחות, לומדים פחות,ובסופו של דבר עובדים שנפלטים מכל המערכת מביאים

סכנה להמשך קיומו של הישוב. /



. אם ההידרדרות תימלך לא נוכל לעצור אותה. דווקה בתקופת מיתון

קל לפתח אח ערי הפיתוח, בי בתקופת שגשוג קל יותר במרכז הארץ. היום

זו ההזדמנות לבנות ישובים כדוגמת מצפה-רמון, ואני קורא

תעשו כל מאמץ להוציא אה מצפה-רמון ואת

ירוחם מכל הקריטריונים של ההקפאות וחנו לנו אפשרות להמשיך להתקיים.

ח. זהבי;

אני מודה על כך שהיושבת-ראש. הזדרזה להעלות את הנושא על

סדר היום תוך שבוע ימים מאז התקיים הדיון במליאה, ואני מודה

במיוחד לחבר-הכנסת גרנות ששימש לנו לפה בשבוע שעבר. מי שנכח

בשבוע שעבר בישיבת הכנסת והקשיב לדיון, שארך כל היום, על פרשת

דראושה ועל בעיית התעסוקה ראה כמה חברי כנסת היו במליאה, ואין

ספק שזה ביטוי להתייחסות. אני שמח שלפחות היום יש מספר ניכר על

חברי הו ועדה.

אחד מן הדברים הקשים אצלנו, שאינו יורד מסדר היום, זו בעיית

התעסוקה. הופענו בנושא זה בכנסת הקודמת והשתתפנו פעמיים בדיון

שנערך בוועדח הכלכלה. כל הופעה בפני ועדה של הכנסת יוצרת צפיות

אצל התושבים. אנחנו ישוב קטן, כל אחד יודע מה סדר היום על נבחרי

, הישוב, וכשאנחנו באים לישיבה כזאת אנחנו יוצרים צפיות. קשה לנו

אחר כך להסתכל בעיני האנשים שמחכים שבוע-שבועיים ולא רואים אח

התוצאות בשטח. האינפוזיה הזאה נגמרה כולה. אנחנו יודעים שאנחנו

נמצאים במצב כלכלי קשה, אבל חייבים לתה תקווה, חרתי משמע, לתושבים

שמחכים לישועה.

בעיית הבעיות זו בעיית החיילים המשוחררים שלנו. אנחנו עושים

הכל לטפח אח הגאווה בישוב, לאהוב אח הישוב, אבל בינתיים אין לנו

מה להציע לאלה שחוזרים לירוחם אלא לחפש פרנסה במקום אחר. קשה

לנו להסחכל בעיניים של אותם ילדים שלנו, שאנחנו לא רוצים להיפרד

מהם, שאנחנו רוצים שיחיו בקרבתנו. ומדובר בחיכוניסטים שאי אפשר

להפנות אותם לעבודה בטכסטיל תמורת 90 דולר, או אפילו 120 דולר.

אין לנו מה להציע לאנשים שגמרו בגרות, או שיש להם השלמה לבגרות.

עם הסכם השלום עם מצויים היו לנו צפיות מפריסת צה"ל בנגב,

אבל כגודל הצפיות כן גודל האכזבות. היום נוחר לממשלת ישראל לחקן

אח העוול על ידי קיום החלטתה להעתיק אח התעשיות מרמת השרון לדמה

בקע, זה יפתור לנו בהחלט אח בעיית התעסוקה בישוב. גם אני הייתי

מעדיף תעסוקה במפעלים במקום, אבל באין ברירה טובה גם תעסוקה בסביבת

י רוחם.

הביאו תעשיה לירוחם, אבל 35% שמתפרנסים בישוב הם

תושבי חוץ, גם מדימונה. לא הייתי רוצה להיות מזכיר מועצת פועלים

שיחן הגנה מקצועית בהתאם לתעודת הזהות, אבל אני מקהל אח התפיסה

של "עניי עירך קודמים". אנחנו שוקלים בימים אלה אם לא כדאי - עם

חידוש הסכמי העבודה - לקשור את מקום המגורים עם מקום העבודה.

כשאנחנו נקלעים למצוקה כזאת צריך לחפש פתרונות בלתי שגרתיים.

ח. ג ר ו ס מ ן;

יש אנשי ירוחם במקומות אחרים.

אני מוכן לעשות חילופים.

היו"ר א. נמיר;

טלפן אלי מזכיר מועצח פועלי מצפה-רמון והתנצל על כר שאינו

יכול לבוא לישיבה. הוא ביקש ממני למסור לוועדה מה שמסר לי בטלפון:



"המצב גרוע כבר שנים. הבעיה החמורה - חיילים משוחררים ונשים.

לנשם רק מפעל אחד - פפקו. 31 נשים עובדות במפעל זה, משלם לנשים

העובדות בו מתחת למינימום המקובל במשק. הוא מוכן לקלוט 6 נשים.

נוספות בשכר שלו ובתנאים שלו- אם כי הוא נותן פרמיות גבוהות יותר-

ויש לנו איחו דין ודברים. השכר הנמוך הוא אחת הסיבות לתחלופה

הגבוהה של הנשים . אין לנשים מה לעשות במקום. לפני צבא יש 15 נערים

שנפלטו ממערכות החינוך, מהלימודים, ואין אפשרות למצוא להם תעסוקה

במקום. יש עבודה רק במחצבה ואותם נערים אינם מוכנים לעבוד שם.

אחר צבא אין מקומות קליטה גם בעבודות פשוטות. ניסו להקים אגודה

לנקיון, אבל משוחררי הצבא - בחלקם בעלי דרגות - אינם מוכנים לעבוד

בשירותי נקיון. כרגע יש 30 חיילים משוחררים ללי פתרון. 20-15 עזבו

משום כך את מצפה-רמון. מספר מפרנסי המשפחות שאין להם תעסוקה נע

בין 28 ל-50. עני מפעלים נסגרו: אבן וסיד, שנסגר באוגוסט 1983

שעבדו בו 10 אנשים, וכן "רפאל כור", שפיטר בשנה 1981 70 עובדים

והיום עובדים בו 10 אנעים בלבד, כאשר כבר התקבלה הודעה שעומדים

לסגור את המפעל עד ינואר. ב"תשלובת עץ" עבדו 30 איש, היום עובדים

5 בלבד. בכל המפעלים עובדים בין 20 ל-30 עובדים בכל מפעל. בתע"ש -

שהוא מפעל טוב, חיובי - עובדים 32 עובדים. במקסימה -שגם הוא מפעל

טוב וחיובי - עובדים 34 אנשים. בחרסית וחול זך - שהוא מפעל ממשלתי -

עובדים 70 אנשים, מהם 40 עונתיים ו-30 קבועים. במשרד הבטחון -

רפאל שדמה - עובדים 200 איש והיתה דרישה לפטר עובדים. יש קבוצה

גדולה טל עובדים מחיפה שבאים לרפא"ל וכל יום חמישי חוזרים לחיפה.

מתוך 4,200 חושבים יש מובטלים שאינם רשומים בשירות התעסוקה. לפי

ההערכה בין 150 ל-180 רשומים בלשכה, ויש עוד 50 שאינם רשומים -

הם מתביישים לבקש עבודה-ולפי ההערכה בין 10 ל-15 הם סרבנים."

המספרים לא תואמים אח המצב העובדתי.

היו "ר א. נמיר;

אני קיימתי רק את מצוות קריאת הנתונים כפי שנמסרו לי על ידי

מועצת פועלי מצפה-רמון שלא יכול היה לבוא.

יש איתנו מובטלים משני הישובים, ביניהם מובטלים צעירים

שהגיעו לכאן היום, כי חשבתי שחשוב שנשמע אנשים שהם הנפגעים הראשונים.

א. נעים;

אני היילת משוחררת אחרי שנתיים של שירות בצה"ל. בית-הספר

ספיר הוא היהיר בירוחם שיכול לספק מגמת בגרות, מגמת פקידות ולא

מקצועות אחרים. גם המקצוע שלי בצבא לא היקנה לי משהו שיכול לשמש

אותי בחיים האזרחיים ושאוכל לעבוד בעבודה כלשהי במגזר האזרחי.

חזרתי לירוחם אחרי הצבא וכל מה שאני עושה הוא לקום בבוקר, ללכת

שלוש פעמים בשבוע להירשם בלשכת ה עבודה ולהתקשר כל פעם. כל טלפון

הוא עוד אכזבה ואני לא יודעת מה לעשות. לעבור מירוהם זה די קשה

היום. אין לי כסף לעבור לתל-אביב או לבאר-שבע כי אני צריכה 150 דולר

לשכירת דירה.

כה זמן את אחרי הצבא?

חודש.

אני לא בוררת לעצמי עבודה ברמה שלי. נסעתי למפעל התמרים



י אני לא רוצה לעזוב את ירוחם, אני אוהבת את המקום ואני גם

רוצה להעלים אח הבגרוה שלי במכללה '-ל ירוחם, כי זה הרבה יותר זול -

רק 24 אלף שקל - מאשר בבאר-שבע, ששם אני צריכה לשלם עבור מקצוע

אחד בביח-הפקיד 144 אלף שקל.

הלכתי ללשכה להכוונת חיילים משוחררים ודיברתי

על עזרה בדיור לחיילים משוחררים. מסתבר שאני זכאית להלוואה של

30 אלף שקל. דיברתי על הנחיות בלימודים להשלמת בגרות. אפשר לקבל

הנחה של 20%, אבל זה לא תופס אם אני משלימה רק קורס אחד, ואני

צריכה להשלים רק קורס אחד כי עברתי את שאר בחינות הבגרות. שאלתי

אם הם יכולים לעזור לי בהצעות עבודה ואמרו לי שיכולים לעזור לי

רק בלשכת העבודה במקום שאני גויה. ניגשתי לירוחם ושם -ומרים לי שאין

כלום.

העבודה שיש לגברים במצפה-רמון היא רק עבודה בשבירת אבנים.

איר אנשים שיש להם מקצוע יכולים לעבוד בעודה כזאת?

אתה מתכוון לעבודה במחצבה?

כן, בשיש.

לבחורות יש עבודה רק ב"פפקו" ובנקיון.

כמה זמן אחה בארץ? מהיכן אתה ומה המקצוע שלך?

אני מדרום אפריקה, נמצא בארץ ארבע שנים. בדרום אפריקה הייתי

מנהל סופרמרקט בקייפטאון. שלוש שנים אני במצפה-רמון. שבחיים וחצי

עבודתי ב"מקסימה" בתור נהג, אבל עזבתי כשראיתי שאני לא מתקדם.

עכשיו אני רוצה להישאר במצפה-רמון ואין לי מקום עבודה.

כמה זמן אתה לא עובד?

ה. סיוויס;

מאוגוסט.

יש לר משפחה?

יש לי אשה והיא מורה לאנגלית. אם נעזוב שוב תישאר מצפה-רמון

בלי מורה לאנגלית.

קלטנו במצפה-רמון קבוצה גדולה של עולים חדשים מאנגליה בעקבות

מפעל אופטיקה שהיה אצלנו. המשפחות נקלטו מצויין והיו שבעות רצון,

אבל המפעל נקלע לקשיים ונסגר, הלק מהקבוצה התפזר וחלק מחפש עבודה

ורוצה להישאר בישוב. זו דוגמה לעליה שיכולנו לקלוט, אבל בגלל -"אין

תעסוקה העולים האלה עוזבים ומקלקלים לעולים אחרים שרוצים לעלות.

ד. לקריב;

אני חיילת מסוחררת שנה ושלושה חודשים. עשרה חודשים אני מקבלת

דמי אבטלה. כל פעם אומרים לי שיש עבודות נקיון או עבודה ב"פפקו",

אבל היעוד עלי הוא הנהלת חשבונות או כל עבודה משרדית ,אחרת. אני

לא מוכנה לעבוד בעבודה אחרת.

היו "ר א. נמיר;

בכל עבודה אחרת את לא מוכנה לעבוד? אם היו מציעים לך עבודה

אחרת, מלבד תפירה ונקיון, היית מקבלת?

ד. לקריב;

למדתי הנהלת חשבונות ועבודה משרדית וזה מה שאני רוצה לעשות.

הייתי אצל שמואל כהן ואמרתי לו שאני מוכנה לעשות כל עבודה משרדית,

לא חשוב השכר שאקבל. באפריל אני מתכוונת לעזוב את מצפה-ירוחם ולעבור

לחיפה. אני מקווה שתהיה לי שם עבודה.

היו"ר א. נמיר;

כמה שנים את במצפה-רמון?

ד. לקריב;

הגעתי למצפה-רמון אחרי שהשתחררתי והתחתנתי ואני נמצאת שט ענה.

אמרו לי שלבעלי יהיה במה לעבוד במצפה-רמון וגם לי תהיה עבודה. בינתיים

סוגרים מפעלים..

ש. כהן;

היא מוכנה לעבוד גם בתע"ש.

היו"ר א. נמיר;

אולי נשמע מאורי בראון משהו קצת יותר מעודד.

א. בדאון;

מה שאמרו שני חברי ממצפה-רמון וירוחם זו אמת מוכרת לי. בתפקידי

הקודם במשרד הבטחון השתדלתי לטפל בבעיות האלה, מצפה-רמון וירוחם הם

שני המקומות היחידים בארץ - וקיבלנו על כך החלטה בלתי משתמעת לשתי

פנים - שאין לגביהם שום קריטריונים בהתייחסות למפעלים מאושרים.

לדוגמה, לא מתחשבים באחוז היצוא, אלא כל מפעל שיש לו סיכוי כלשהו

מבחינה כלכלית, אנחנו תומכים בו ונותנים לו סיוע כמפעל מאושר.

אני מדבר על מפעלים קיימים, על סיוע בכסף להרחבת מפעלים קיימים

ועזרה להתגבר על קשיים. את כל זה אנחנו משתדלים לעשות.

יש לנו בעיה - ועליכם לעזור לנו, לאנשים שעוסקים בזה - והיא

נושא ההקפאה. הכל מוקפא, אף גרוש אחד לא יוצא - לא חשוב מה החליטו

ולא חשוב איזה חוזים נחתמו, זה נכון בכל הארץ. דרך אגב יש מקומות

שזו תהיה שערוריה אם לא יפשירו את ההקפאה, כי אז יקרה ל"כיתן" מה

שקורה ל"אתא", וזה עומד על הפרק, נושא ההקפאה ממש מפריע לנו.



אישרנו בירוחם בפעלים שלא עוסקים ביצוא, שלא מיועדים ליצוא,

והם מועדפים אצלנו לקבל את ההלוואות על מנה להגדיל אותם. שאנחנו

מוכנים ללכת לקראתם. השר החליט ואנחנו החלטנו עם מרכז הה-. קינוח

שלמצפה-רמון ולידוחם אנחנו בוחנים עדיפות בדברים האלה.

צריך להבין שכאשר מקצצים

במשרד הבטחון מקצצים קודם כל במה שעושים בעיירות - אם זה בלבנים

של אקרשטיין ואם בבגדים ש"פפקו" עושה לצבא. כשמדברים על קיצוצים

זה אומר, בהלק גדול, קיצוצים באותן עיירות ולא במקום אחר. צריך

אם כן לדעת שנושא זה עוד יפגע קשות במפעלים האלה שקשורים למשרד

הבטחון. . המשרד עזר למפעלים הללו לעבור למקומות האלה וגם

נתן להם הרבה יותר אפשרויות במכרזים הי" ו נים על מנת שיקנו את

התוצדח שלהם, אבל עכשיו הדברים האלה ייסגרו, ולזה צריכה ועדה

העבודה והרווחה להיות מאד ערה. היא צריכה לדעת מה פירושם 7.-ל

הקיצוצים במשרד הבטחון בקצה הצינור. כל נושא המיתון ישפיע, אבל

במיוחד הקיצוצים במשרד הבטחון, שהוא גורם שעוזר לשתי העיירות

האלה בדרום. מערד התעשיה והמסחר מכיר בעובדה הזאת -יודעים אותה

גם שני ראשי המועצות - ואנחנו מתייחסים למקומות האלה באופן מיוחד,

בלי שום יחס למקום אחר בארץ.

יש לנו כמה מפעלים מאושרים. באגיס, מפעל לקוסמטיקה, הכל

מוכן, כל ההלוואות, בשביל להגדיל את המפעל, אבל יש הקפאה וזה עומד.

אני מבין שאת מוצרי אגיס לא משווקים בכלל, כי אלה מוצרים

שאי ן להם דרישה.

הוא עוסק לא רק במוצרי קוסמטיקה אלא נכנס גם למוצרים רפואיים,

המצב באגיס קיים לגבי עוד מפעלים במצפה-רמון וירוחם. היתה לנו

תוכנית גדולה בנושא של שדמה-רפא"ל - רעיון שיצא מרפא"ל עצמו - אבל

הקיצוצים האלה, לפי דעתי, לא יאפשירו לבצע את התוכנית.

אחמול הוחלט אצל ראש הממשלה ובוועדה על העברת חלק - בשלב

ראשון - מן המפעלים ברמת השרון, המפעלים התעשייתיים של תע"ש, לרמת

בקע, שהוא אזור שפותח ומיועד לצורך זה, בעיקרו עבור ירוחם. זו

עבודה קשה והיא תארך שנים.

ש. אובלי-אלמוזלינו;

היתה על כך החלטה לפני שבע-שמונה שנים.

הענין אטי מאד.

א. בראון ;

25 מליון דולר כבר השקיעו באזור הזה.

כמעט מליארד דולר צריך להקצות לנושא הזה.

א. בראון;

אתמול דובר והוחלט על מפעל של 150 מליון דולר - לא מליארד -

שאותו מעבירים ראשון והוא צריך לתת 350 מקומות עבודה. עצם הבניה



חיתן כבר מקומות עבודה ואנחנו מקווים שתוך שנתיים-שלוש יתחילו

המפעלים לעצור למקום הזה.

לנושא שהזכיר שמואל כהן - לענין אורדן.

לזה יש הפשרה?

היו"ר א. נמיר;

לא, הכל מוקפא.

ד. כהן;

דנים עכשיו באפשרות הפשרה של 600 מליון דולר במרכז ההשקעות.

השאלה אם זו הפשרה ממשיח ואם זה מיידי.

י. ז '. אמיר;

השאלה אם זו הפשרה לערי הפיתוח.

ו

א. בראון;

נושא ההקפאה עומד כמעט כל שבוע לקראת דיון ונדחה הלאה. גם

הסכום שעליו הודיעו בעחונים - 700 מליון ו-200 מליון דולר שחרור

מהקפאה - . לא שוחרר.

יש לנו רשימה של 25-25 מפעלים, כולם בערי הפיתוח, ושחלקה

של הממשלה לגביהם בהשקעוח, הלוואות ומענקים להקמה או להרחבה הוא

בסביבות 180 מליון דולר. בחוך הרשימה נמצא. גב "כיתן" שצריך להרחיב

אוחו ועוד מפעלים שדובר עליהם כאן - בעיקר הרחבה - באזור מצפה-רמון

ו ירוחם.

לגבי אורדן יש בעיה באיזה מבנה הוא יישב. יש מפעל שיכור"מחז יקה

עם מספר אנשים. אם הוא יוכל להיכנס אליו - טוב; אם לא, הוא רוצה

מפעל שלא בידינו. הנושא של אורדן, אם כן, הוא נושא של מקום. ניחן

לו הכל ואורדן יכול ללכח בינתיים עם מימון ביניים.

אני יכול לומר שני דברים טובים: א) ההחלטה הבלחי משץמעת

לשחי פנים שהתקבלה אחמול - להתחיל מיד בנושא העברת חלק מחע"ש

לאזור בקע; ב) נושא אורדן, שאני מקווה שיזוז.

ש. ארבלי-אלמוזלינו;

לבי עם החברים שהביאו לכאן אח הבעיות של ירוחם ומצפה-רמון,

ואני מברכח אח חברי הכנסח ז'אק אמיר ואלעזר גרנות ששמים אח ידם

על הדופק. המצב בעיירות הפיחות אינו תולדה של היום או אתמול אלא

של מספר שנים. מספר מפעלים הופנו לאזורי הפיחוח ואילו היו ממשיכים

בביסוסם היתה נוצרת חשחיח איחנה גם למקומוח הללו, אבל במקום שתהיה

תשתית מבוססת ואיתנה הלכו והתרופפו המפעלים שהיו קיימים, חלקם נסגרו

והפועלים נשארו ללא מענה.

האם אנחנו נכנסים כבר עכשיו לדיון? אני מציע שנקיים דיון,

אבל לא עכשיו.

היו"י א. נמיר;

אנחנו לא נכנסים עכשיו לדיון, אבל שני חברי כנסת ביקשו להתבטא

ואני נותנת להם לעשות זאת בקצרה.

המצב לא נולד היום, אבל עכשו פנינו להווה וחייבים לחח חיל. ובה

לאזורי הפיתוח.

א. שוסטק;

מדברים היום על ירוחם ומצפה-רמון ולא על בעיות כלליות.

ל.'. ארבלי-אלמוזליגו ;

מצפה-רמון וירוחם הן עיירות פיתוח.

באזני מטרד התעשיה והמסחר וגם באזנינו ובאזני הממשלה אני

חייבים להפשיר את ההקפאה לגבי הקמת מפעלים באזורי פיתוח,

במיוחד במקומות המרוחקים. אנחנו לא מעונינים שירוחם או מצפה-רמון

יתרוקנו. הפתרון הקל ביותר הוא ללכת למרכז הארץ, אבל אז גם מרכז

הארץ יהפוך לבעיה מבחינת התעסוקה.

אילו מפעלים יעברו לשם? האם הם יפתרו את בעיית

הבחורים הצעירים והחיילים המשוחררים שמסתובבים מובטלים גם בירוחם

וגם במצפה-רמון, גם באזורים אחרים? אנחנו רוצים לדעת על איזה סוגי

מפעלים מדובר. האם שוב יקימו מפעלים שאנשים לא יוכלו למצוא בהם

אח עתידם? האם מתכוונים להעביר מפעלים עתירי יידע ומתוחכמים, שיתנו

תשובה לצעירים ולחיילים המשוחררים? זה צריך להיות הכיוון, והוועדה

צריכה לבקש רשימה של אותם מפעלים שמתכוונים להעביר לשם. אין לי

התנגדות שירחיבו את כיתן כדי לתת תעסוקה נוספת, אבל אסור ללכת

שוב למפעלי טכסטיל כאשר מדובר במפעלים חדשים.

אני חושבת שצריך להחיש את העברת מפעלי תע"ש, כפי שהוחלט על

כך לפני שבע-תשע שנים. היו החלטות שחלק ממפעלי תע"ש ברמת השרון

יועברו לצפון,וחלק - לדרום, וצריך לזרז את ההעברה ולגייס את

האמצעים הדרושים לכך.

אם יידעו אלו מפעלים עומדים להקים אפשר יהיה מיד לפתוח בארגון

ההכשרה המקצועית, בארגון הקורסים, כדי להכין בחורים ובחורוח לעבודה

במפעלים הללו, שגם זה ענין של כשנה וחצי. צריך לתת להם אפשרות של

לימוד מקצוע כדי שיוכלו להיקלט אחר כך במקומות העבודה.

עד שיקומו המפעלים צריך לאפשר תעסוקה במרחב, אבל תוך הבטחת

הוצאות הנסיעה ותוך תשלום עבור חלק מזמן הנסיעה, כפי שנהוג לגבי

האנשים מדימונה שעובדים במפעלי ים המלח. שירות התעסוקה חייב לאתר

מקומות תעסוקה במרחב של מצפה-רמון וירוחם עם התנאים שהזכרתי.

מאתר שאנשי צבא הקבע נתנו חיים למצפה-רמון ושמענו שחלק מן

המשפחות עזבו, אני מבקשת שנזמין גם את אנשי מערכת הבטחון. צריך

לדבי עם מערכת הבטחון שתתחשב באזורים אלה מבחינת הקיצוצים שלה

כך שהגזירות לא יפלו קודם כל שם. כמה תקוות תלתה ירוחם בפריסת

צה"ל בנגב - כך גם מצפה-רמון - אבל האכזבה היתה גדולה. לפחות עכשיו

יתן הצבא תוספת תעסוקה למקומות האלה ויאפשר זכות קיום לאנשיהם.

אני חושב שמה שקרה בעיירוח האלה הוא פשע, משום שמסתבר לנו כאן

שלא רק שיש אבטלה בקנה מידה גדול, אלא שבתוך רשימת המובטלים של

ירוחם קרוב ל-% 30 הם משוחררי צבא עד גיל 25.

וברמה של בגרות.

עוד דבר שעבר על סדר היום: יש שם אנשים במקבלים שכר של

90 דולר, זה רעב, זו העפלה. לעניות דעתי אין מספיק מודעות לבעיה

זו. ואני אומר לראש מועצת מצפה-רמון: כנציגי הוועדה ניחן לכם

אח הגיבוי, אבל זה לא מספיק. תמצאו את הדרכים, גם בישובים שלכם,

להביא את הענין לתודעת הציבור. כשאנשים אלה מגיעים אל מול הכנסת

בצורה מכובדת, אני לא בטוח שהדבר הזה מוריד את קרנו של הישוב.

אתם רוצים להמשיך להיות במצב שאי אפשר לקלוט ששים משפחות, וזאת

כשהבנים רוצים לחזור והמדינה היתה צריכה להתפאר בבנים כאלה? וכל

זה בה בשעה שזרקו בארץ הזאת כסף בכל המקומות רק לא במקומות האלה.

אפשר לעבור לטונים יותר ברורים - בלי היסטריה ובלי טירוף - כדי

שהלחץ יהיה אפקטיבי.

אני מצטרף להצעת חברת-הכנסת שושנה ארבלי-;-אלמוזלינו; לישיבה

הבאה אנחנו צריכים לקבל אותם דברים שבראון מסר עליהם -- רשימה

של מפעלים,עם סימון טווחי זמן, שמאפשרים תעסוקה, כולל תעסוקה

בהקמת המפעלים. אנחנו צריכים לקבל את הרשימה כדי שנדע בישיבה

הבאה שאנחנו לא מדברים באוויר, אלא מדברים על דבר שיש בו קונקרטיות

מסויימת.

בדבר אחד אפשר ללכת כבר בישיבה הזאת: אנחנו צריכים לקרוא

לאפשר למרכז ההשקעות הפשרה של אותם תקציבים שנוגעים לשני הישובים

האלה לפני- כל תגנית אחרת. על זה יכולה להיות החלטה היום, ואין

סיבה מדוע לא נשלים את שאר ההחלטות בפעם הבאה.

אני בעד זה שנקרא לקבל את הצעתו של חבר-הכנסת ז'אק אמיר,

שמשרדי הממשלה יקימו מטה חירום לנושא התעסוקה כבר עכשיו כדי

שאפשר יהיה לחח גיבוי למשרדי הממשלה י.רוצים לפתור את הבעיה.

אתייחס בקיצור לנושא של שירות התעסוקה ואכניס נימה אישית בסוף.

כבר שנה אנחנו מלווים את המועצה כנבחרים, ובניגוד למה שנעשה בעבר

הכיוון שלנו הוא לא להמשיך במה שהיה עד היום. אנחנו נתקלים בשירות

התעסוקה - שאמור לתת תעסוקה ולכוון את העובדים - גם בוועדות אלה

וגם בכלי התקשורת. הנתונים מבחינתם מדוייקים, אבל הם לא אחראיים

ולא רציניים מבחינת ההתייחסות שלהם, זו חוצפה להראות נתונים אלה

ולהציג אותם כנתונים שמראים מציאות מן השטח. עשינו מיפקד בישוב

שמראה על 700 דולשי עבודה, אבל המציאות הרבה יותר קשה, כי המיפקד

הקיף % 80 מחושבי ירוחם. קשה להציג נתונים אלה כאשי לשכת העבודה

לא משמשת היום כתובת לדורשי העבודה. מי נכנס? - רק אלה שצריכים ,

דמי- אבטלה, לא כאלה שצריכים לקבל עבודה, כי הם יודעים שאין מה

לחפש שם, הם מגיעים אלינו ולמועצת הפועלים. בשירות התעסוקה אין

להם מה לחפש. עם הדור הצעיר, הדור החדש, אין בעיה: הוא משתחרר

מהצבא ועוזב לכיוון תל-אביב. הנתונים, אם כן, קשים ומדאיגים.

אחרי כל המאמצים שעשינו במשך

שנה, מן הרמה המחוזית עד הרמה הארצית, יש היום הבנה במשרד התעשיה

והמסחר, אבל אני חושש שכל הסממנים לא ישנו את המצב. אנחנו נחכה

לדיון בכנסת ובממשלה, שרק בהן תלוי הדבר, כי אני מאמין שאם ישתנה

סדר העדיפות הלאומי ועיירות הפיתוח בנגב יעמדו בסדר עדיפות שונה

מזה שהן עמדו בו בשבע השנים האחרונות אולי משהו יזוז. אני מצטער

על ששר העבודה והרווחה גונן בכנסת על נתונים לא נכונים. כנבחרים

צעירים בחכה בהתאפקות עד לסיום כל השלבים בדרג הארצי והלאומי,

אבל אם לא ייצא דבר ננקוט בצעדים. אני לא מקבל את דעתו של שמואל כהן,

שעבוד דימוי, שאין בו תוכן, צריך להימנע מנקיטת צעדים. אני נבחרתי

לייצג ציבור ואין לי כוונה לשבת חמש שנים ולהשאיר את ירוחם במצבה-

? י ו



דעתו של ראש המועצה כדעתי. אם לא תהיה התייחסות ננקוט בצעדים

שיעמידו אח עיירות הפיתוח באזור הדרום בכותרות ויתייחסו לירוחם

אחרת. לא ניתן שיתייחסו אלינו כפי שמתייחסים היום.

מבחינת שירות התעסוקה לא היו, במשך שנה שלמה, הכשרות

מקצועיות בירוחם. לא הוכשרו עובדים לא בירוחם עצמה ולא בחוץ,

והם מגינים כל הזמן על הנתונים שלהם. בשל המדיניות שלהם תושבי

ירוחם לא נקלטים בעבודה. תמ''ם בונה וילות במיתר ועוזב את דימונה,

ושירות התעסוקה נותן להם יד. מחוך 6,000 עובדים במפעלים האזוריים

רק 170 מירוחם. אלה נתונים קשים, והם תהליך של הרבה זמן. במקום

ששירות התעסוקה יטפל בזה הוא יוצא להילחם בנבחרים. המפעלים

האזוריים סגורים בפני חושבי ירוחם. אנחנו רוצים שיפתחו אותם.

אנחנו רוצים שירות תעסוקה עצמאי בתוך ירוחם, כדי שלא נהיה תלויים

בדימונה הגדולה, השכנה, שדואגת לאינטרסים עילה. הדברים האלה מקבלים

עידוד על ידי הסעות מאותם מפעלים למוקדים רחוקים מאד - אני מדבר

על עומד ומיתר שהם רתוקים מאד - גם בהכרה של שעות עבודה וביטול

זמן. שירות התעסוקה לא מסייע לנו במלחמה שלנו יום יום באותם

מפעלים. כדאי, אם כן, שהדברים יובאו למי שצריך. אנתנו יוצאים

מכאן ואני מקווה שלא נחזור לכאן.

עוד פעם אתם חייבים לבוא.

אני מקבל את דעתו של חבר-הכנסת רן כהן, שהדברים לא הגיעו

לרמת מודעות שאליה היו צריכים להגיע. עברנו את כל השלבים ולא

רצינו להגיע לכלי התקשורת, אבל אם הענין לא יסתיים זה יגיע לכל

המדינה.

אני חושב שאי אפשר שהישיבה הזאת תסתיים באמירה על חוסר

אחריות של מוסד ממלכתי שמופקד על ענין התעסוקה. ייתכן שיש ויכוח

עם אנשי ירוחם, אבל ייתכן גם שאנשי ירוחם לא יודעים בדיוק את

התפקידים של הגורמים העונים בממשלה ואת ההגדדות השונות של הנתונים

שהם עוסקים בהם. אי אפשר לזרוק בוץ בגוף שעומד יום יום במצב די

קשה בכל רחבי הארץ. לא אכנס כרגע למספרים ואני מקווה שתינתן לנו

הזכות להגיד אותם בישיבה הבאה.

ישבתי באולם המליאה כשחבר-הכ נמת גרנות העלה את ההצעה שלו

לסדר היום ביום דביעי החולף, והוא נקב במספרים קטנים יותר מן

המספרים שהביאו לנו היום אנשי ירוחם. הצורה שבה נזף השר קצב

בחבר-הכנסת גרנות על כך שהוא מביא נתונים שאינם של שירות התעסוקה -

ואני אומרת זאת בתור אדם שמאד מעריך ומחבב אח השר קצב - היה דבר

שלא נעים היה לשמוע, וזאת בלשון של סופר-המעטה. אין לי טענות לעירות

התעסוקה, אני גם יודעת שלא אצלכם היום הפתרון, אבל הצורה שבה אמר

השר לחבר-הכנסת גרנות שכל נתון אחר מנתוני שירות התעסוקה אינו נתון

אמיתי היתה מאד מקוממת, כי הנה באו אנשי ירוחם והביאו רשימה עמית.

אני רוצה לצטט מדברי סגן השל: "ידידי חבר-הכנסת אמיד ברכירי

לכנסת נתונים שאתה באמת הצטער מאוד".



היו"ר א. נמיר;

אני רוצה לרענן אח זכרונכם שסגן השר רצה להוריד אח ההצעה

מסדר היום של הכנסת ואנחנו ביקשנו - ואני מעריכה אוחו על כך

שנענה לבקשה - לא להוריד אותה.

רבותי בשבילי זו היתה אהת הישיבות הכי עצובות שישבתי בהן,

מפני שעורר כאן מצב כמעט ללא תקווה. לישיבה הבאה נזמן לכאן אח

מי שחייבים לזמן ממערכח הבטחון כדי לשמוע מה יש למערכח הבטחון

לומר על הקיצוצים בחקציב היכן מצויות ירוחם ומצפה-ימון במערכת

הזאת ש'ל הקיצוצים ואיך גורמים לכך שהקיצוצים לא יחולו על שני

הישובים האלה.

אני מבקשת מאורי בראון שיביא לנו לישיבה הבאה אה רשימה

המפעלים שיש תכנית לחזק אותם או להעביר אותם.

משירוח התעסוקה נבקש לקבל היערכות שלהם למצפה-רמון וירוחם:

מה אתם, בכלים שבידיכם וביכולת שעומדת לרשותכם, יכולים לעשות

בשני והישובים האלה,

ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אני מבקשה ששירות התעסוקה יביא לנו נתונים על אלה שמועסקים

באזור זה והם לא מקומיים או מן השטחים,

מי זה יעזור ? - מעלים פה בעיה של אבטלה ואח מעוררה בעיה של מי

יחד עם המוזמנים שהוזכרו צריך להזמין נציג של ועדת המעקב של

הממשלה, כי אנחנו מדברים על הפשרח ההקפאה ביחס ללמקומות מסוייימים. זה

המוסד היחיד שיכול להחליט על כך והוא באותה עגלה כמונו.

ב, אלמקייס;

צריך לקבל משירות התעסוקה גם אח מספר הקבלנים שמועסקים במפעלים.

היך"ר א, נמיר;

אין לנו שום בעיה לקבל החלטה שצריך להפשיר תקציבים למצפה-רמון

וירוחם. אבל זה חוכא ואיטלולא, מתוך נסיון אני יודעת שקריאה של

יעדה של הכנסת איננה מחייבת איש. אם אתם חושבים שבכל זאת כדאי לקבל

החלטה כזאת, אני בעד שנקבל אותה,

ר. כהן;

כן.

א, שוסטק;

אין בזה טעם, נזמין את חברי ועדת המעקב, הם ישמעו מאתנו את

ל

זה הרבה יותר טוב,

אזמן את הישיבה בעתיד היותר קרוב ואז נקבל את ההחלטות,

(הישיבה ננעלה בשעה 13.55)