הכנסת האחת עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מסי' 17

מישיבה של ועדת העבודה והרווחה ביום

ב' כ' בכסלו התשמ"ה - 26 בנובמבר 1984, בשעה 11.00

חברי הוועדה; א' נמיר - היו"ר

ש' ארבלי-אלמוזלינו

צי ביטון

ח' גרוסמן

ר' כהן

א' שוסטק

ש' שלמה

מוזמנ ים; יי פורר- - מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

י' לוי - מנהל חטיבת התעשיה,משרד התעשיה והמסחר

עי בלוף - ההסתדרות הכללית

יי ארן - לשכת הקשר בין ההסתדרות

לבין הכנסת

ע' כץ - שרות התעסוקה

זי חן - שרות התעסוקה

עו"ד ל' מאיר - כונס הנכסים של "אתא"

א' אופיר-)

מי אסייג -)

א'-דאודי -)

מי נירם -) מזכירות עובדי "אתא"

גי פלד -)

י' שמאי -)

יי רוטשילד -)

אי המאירי - מועצת פועלי חיפה

יי כץ - מועצת פועלי חיפה

יועץ משפטי לוועדה; מי בוטון

מזכירת הוועדה; אי אדלר

קצרנית; מי הלנברג

סדר-היום; מצבם דל מפעלי "אתא" ועתיד העובדים



מצבם של מפעלי "אתא" ועתיד העובדים

היו "ר א" נמיר; רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח

אח ישיבת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

אנחנו ממשיכים היום בדיון שלנו בהצעה

לסדר-היום של ארבעה מחברי הכנסת - יאיר צבן, אמנון לין, שבת וייס, ומאיר

כהן-אבידב - בנושא "מצבם של מפעלי "אתא" ועתיד העובדים".

אציג את האורחים שלנו. נמצאים אתנו

מר פורר, מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר; עורך-דין ליפא מאיר, אחד משני כונסי

הנכסים של "אתא"; מד יוחנן לוי, דאש חטיבת הטקסטיל במשדד התעשיה והמסחר;

מר עוזי בלוף, מנהל המחלקה העליונה לתעסוקה בוועד הפועל של ההסתדרות;

מר עטר כץ, משנה למנכ"ל שרות התעסוקה; מר זלמן חן, דובר שרות התעסוקה;

יעל ארן, ממחלקת הקשר בין הכנסת לבין ההסתדרות. נציג האוצר עדיין לא

הגיע. גם נציג מועצת פועלי חיפה טדם הגיע.

נציגי העובדים של "אתא", הנמצאיס אתנו,

הם: נידם משה, יוסף שמאי, מרדכי אסייג, יצחק רוטשילד ואלבדט דאודי.

בפתח הישיבה אני דוצה להביע את איחולי

ההחלמה שלנו ליושב-ראש ועד פועלי "אתא", פנחס גרוב, ששוב אושפז בבית-

תביעו בפניו משאלה שלנו, שלא ימהר

כל כך לצאת מבית-החולים, עד שיחלים לגמרי, כי אחרת לא יוכל לעשות ולעזור

לפועלי "אתא". אנחנו מאחלים לו החלמה שלמה ומהירה.

אציג את חברי הוועדה.

לשם מה? זה לא נהוג. זה לא מקובל.

תציגי את כולם פדט לחבד-הכנסת שוסטק-

לפי הנוהג, היושב-ראש הוא הקובע איך

לנהוג.

אם כן, אציג את חברת-הכנסת חייקה גרוסמן,

חבר-הכנסת צירלי ביטון, וחבר-הכנסת רן

כהן.

רבותי, בהעדרי מן הארץ קיימה הוועדה

ישיבה עם כונסי הנכסים.

אני דוצה לקרוא באזני המוזמנים וחברי

הוועדה מה סוכם באותה ישיבה בנושא מצבם של מפעלי "אתא" ועתיד העובדים.

"ועדת העבודה והרווחה

רושמת לפניה את הודעת כונסי הנכסים של "אתא", כי כיוון הטיפול הוא להציל

את המפעל ולמכור אותו כמפעל פעיל, מתוך כוונה להבטיח המשך עבודתם של

העובדים. לוועדה דווח כי המשא-ומתן על עתיד המפעל אמור להסתיים תוך

שבועיים-שלושה. הוועדה מביעה דאגה באזני הכונסיס לגורל הפיצויים ותנאי

הפרישה של המפוטרים ודורשת למצוא דרך שתנאי הפרישה יהיו הולמים ועל דעת

נציגי העובדים. הוועדה תובעת שהבראת המפעל לא תיעשה על חשבון הזכויות של

העובדים. הוועדה רשמה לפניה את הודעת יושב-ראש מועצת הכותנה כי הובטחה

למפעל אספקת כותנה לשבועיים-שלושה". זה סיכום מישיבה של הוועדה ביום 13

בנובמבר 1984.

הבטחנו לעובדים, גם בישיבה, גם בביקור

שלנו וגם במפגשים אתם כאן, שנקיים מעקב אחרי מה שמתפתח במפעל "אתא". לא

ניתן שהעובדים ייזרקו מעבודתם ללא סידור שיהיה מקובל על כולנו, סידור שהם

ראויים לו לאחר שנים רבות של עבודה מסורה במפעל.

אני רוצה להודות לעורך-דין ליפא מאיר,

כונס הנכסים המשתתף בישיבתנו זו. אני יודעת שגם אתה וגם מר סלומון הייתם

צריכים להופיע היום בבית-המשפט. ביקשתי שתחלקו את העבודה ביניכם ושאחד

מכם יבוא לישיכה. תודה על הענותכם.

מה קורה עכשיו ב"אתא"? מה גורלם של

העובדים? על כמה עובדים מוסכם שהם משתחחרים מעבודתם במפעל? באיזה תנאים

הם משתחררים?

ראיתי פרסום בעיתון "דבר". הספקת לומר

לי שהוא לא מדוייק.

נפתח את הישיבה בשמיעת הסבריו של

עורך-דין ליפא מאיר, אהד משני כונסי הנכסים, שימסור לנו פרטים מה מצב

הדברים ב"אתא" בשלב זה.

ל' מאיר; תודה ליושבת-ראש הוועדה.

מאז הישיבה האחרונה של הוועדה יש התפתחות

חיובית משמעותית בנושא של העובדים ב"אתא".

אתמול, בשעות הצהרים, נחתם הסכם בין

מועצת פועלי היפה וועד העובדים מצד אחד לבין כונסי הנכסים מצד שני, שמסדיר

פרישתם של עובדים ותנאי הפרישה.

הדבר הראשון שנשמר הוא שהעובדים במפעלי

"אתא" לא מפוטרים מיד אלא הפיטורים יכנסו לתוקף רק בתנאי שיימצא קונה למפעל

כמפעל חי ובמועד שבו המפעל יימסר לקונה החדש.

הנחתם של הכלכלנים שבדקו את המפעל היתה

שקונה ירצה לקבל את המפעל כשמובטה לו שהמפעל מיועל מבחינת מספר העובדים.

עם זאת, כל עוד אין קונה בשטח, לא רצינו שהעובדים יפוטרו כל עוד לעובדים

האחרים אין בסיס במפעל.

אם כן, הפיטורים המוסכמים יכנסו לתוקף

רק כשקונה חדש יקבל לידיו את המפעל.

מדובר על 376 עוברים.



מועצת המנהלים, הוועד, וההנהלה, ישבו

לילות וימים ובדקו שמו של כל אדם מבתינת הצרכים של המפעל ומבחינת הכשירות

של העובד, וההליטו על רשימה מוגדרת של עבודים שיפרשו. כאמור, מדובר על

376 עובדים. 102 עובדים מבין 376 העובדים האלה, שקרובים לגיל פרישה,

יפרשו לפנסיה מוקדמת. לזכותם של העובדים האלה יופרשו סכומים לקופת הפנסיה

כדי לשמור ולהבטית להם את גובה הפנסיה. לעובדים שיפוטרו הובטתו פיצויי

פיטורים לפי סכום של חורש אחרון פר-שנה. לא פגענו בסכומים שהופרשו

בשנים אחרונות לטובת פנסיה משלימה. זאת אומרת, הם מקבלים פיצוי לפי תורש

לשנה. לא פגענו בסכומים של פנסיה בקרן "מקפה".

102 העובדים שיפרשו לפנסיה מוקדמת ימשיכו

לשמור על הזכאות שלהם כאילו עבדו ער גיל 65.

אני תייב להדגיש שהיה צורך למצוא מקור

תיצוני כדי להשלים, כספית, את ההתחייבויות האלה.

העובדים נפגשו עם גורמים שונים, גם עם

הוועדה הזאת וגם עם ועדת השרים שהוקמה על-ידי הממשלה. גם אנחנו נפגשנו

פעמיים עם ועדת השרים.

אחרי דיונים החליטה הממשלה, לפני שבועיים,

שהיא מקציבה סכום של מיליון ו-200,000 דולר, שיינתן כמענק, בתנאי שיימצא

קונה שיקנה את המפעל כעסק חי.

הוסכם שהסכום הזה ישמש בידי הכונסים

להשלמת הפיצויים, דהיינו פיצוי של חודש לשנה. אלמלא הסכום הזה לא היינו

יכולים, ולא היה מקור חוקי לשלם לעובדים יותר משיש להם בקופות.-

הסכומים שניתנו על-ידי הממשלה ועל-ידי

בנק לאומי בשלב הראשון היו למימון שוטף, שאם לא כן לא היה אפשר להפעיל את

המפעלים. לא היו סכומים כדי להפעיל את המפעלים, בחודש שעבר, כעסק חי.

עכשיו נותנת הממשלה סכום נוסף, כמענק.

הוא ניתן על תנאי שהפיטורים יכנסו לתוקף, אם יכנסו לתוקף, רק כאשר המפעל

עובר לקונה הדש אשר מפעיל אותו כעסק הי.

מה היתרון של ההסדר הזה מבחינת העובדים?

היתרון הוא שהושג כסף לתשלום פיצויים, ומצר שני הם אינם מפוטרים מיד והם

יודעים שאם לא יימצא קונה למפעל, דינם יהיה כדין יתר העוברים.

היו"ר א' נמיר; נשמע את נציג העובדים.

א' אופיר; הוועדה המכובדת הזאת בוודאי מכירה את

כל הבעיות של "אתא" ואת הגלגולים שעברו

עליו מרגע שנכנסנו למבוי הסתום.

אני מבקש רק לפרט לאן הגענו, מה דרשנו,

ומה היינו רוצים שיהיה הלאה.

אנחנו, כוועד העובדים עשינו כל מה שהטילו

עלינו כדי למנוע סגירתו של המפעל. כל יום וכל רגע וכל שעה היתה סכנה שבית-

המשפט יסגור את המפעל אם מפני שלא היו רשימות של עובדים, אם בגלל חוסר

בכסף ואם בגלל תביעות של נושים.



אנחנו קרענו את עצמנו בדי להגיע לרשימות

מוסכמות של עובדים. זה לא דבר קל. זה לא דבר שאפשר לעשות אותו במתי יד.

עשינו לילות כימים בנושא הזה ולא הרפנו, כדי שלא יינתן צו לסגירת המפעל.

אתמול בשעה 13.30 היינו בבית-המשפט. בית-

המשפט דחה אמנם את גזר הדין אבל הענין עדיין לא יורד מעלינו. אנהנו

חוששים ודואגים שאם לא יהיה קונה ואם לא יהיה בעל בית למפעל, שיפעיל אותו,

כל מה שהשקענו יירד לטמיון.

אני חושב שהזעקה והדרישה האלמנטרית והראשונה

שלנו מן הוועדה הנכבדה הזאת היא, שהוועדה תדאג לכך שהממשלה תיכנס מיד למשא

ומתן בדבר קונה פוטנציאלי, כדי שהמפעל ייקנה על-ידי מישהו וכדי שהמפעל לא

ימות מוות קליני. עם כל העזדה הניתנת למפעל, מצד הממשלה ומצד גופים ציבורייכ

אשר רוצים שהמפעל ישאר בחיים, אין לו הרבה ימים ובלי שיעשו משהו שצריך

לעשות אותו, המפעל הזה יגיע למוות קליני. לכן הענין של רכישת המפעל על-

ידי קונה רציני וכניסה למשא-ומתן מיידי הוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה.

אני מבקש שהוועדה תשים דגש על הענין הזה

ותלחץ על הממשלה שתיכנס למשא-ומתן רציני עם קונה שיקנה את המפעל.

גם אחרי כל המוסכמות וגם אחרי כל מה

שדובר, עדיין לא הצלחנו לגייס את כל הסכום לדבר האלמנטרי של פיצויים,

שכר של חודש לשנה. אנחנו ממשיכים לעשות מאמצים כדי שהעובדים הפורשים,

ששכרם נמוך, יקבלו את המינימום הזה. ההנחה היא שמדובר בסכום של 250,000-

300,000 דולר החסר כדי להשלים לעובדים את המינימום הדרוש.

כשהממשלה קיבלה החלטה על הסכום,-היא החליטה

על דבר לא מושלם. היא החליטה על דבר חלקי ולא מושלם.

היו"ר אי נמיר; האם אתה מדבר על 376 עובדים?

כונס הנכסים חילק את העובדים לשתי קטיגוריוה

הוא ציין שבקרב 376 העובדים יש 102 עובדים הקרובים לגיל פרישה. אני מבינה

שלגביהם יש סידור, שהם ייצאו לפנסיה מוקדמת. הנותרים, 274 במספר, עומדיס

על סף של פיטורים. כשאתה מדבר על תשלום של חודש לשנה, על איזו קבוצה אתה

מדבר?

אי אופיר; הרשימה של 376 עובדים מתחלקת לשתי קבוצות.

102 מהם פורשים לפנסיה. היתר זכאים לפיצויים

הסכום שהיה בידנו היה צריך להתחלק על כל הקבוצה של 376 איש. אני מדבר על

המכלול כולו.

היו"ר א" נמיר; נאמר לנו שהסכום של מיליון ו-200,000 דולר

מותנה על-ידי הממשלה אם יימצא קונה.

כל מה שנאמר וכל ההסכמים שנעשו בינינו

לבין הכונסים הם בתנאי שיימצא קונה ל"אתא".

זה המפתח. אם המפעל יימכר כעסק חי, התשלום ל-376 איש ייעשה באמצעות הסכום

של מיליון ו-200,000 דולר. כפי שנאמר חלק מ-376 העובדים פורשים לפנסיה

מוקדמת וחלק מקבלים פיצויים.



מספרם של העובדים שיפוטרו גדול ממספר

העובדים שיפרשו לפנסיה מוקדמת. העובדים שיפוטרו אינם מבוטחים ובשבילם

חסר סכום כסף כדי להשלים להם פיצוי של חודש לשנה. לפי חישוב שלנו מדובר

בסכום חסר של 250,000-300,000 דולר.

אינני חושב שצריך לספר לוועדה מה שכרם

של העובדים ובאיזה הנאים הם מפסיקים לעבוד. הם אינם מקבלים מה שקיבלו

בזמנו קבוצות אחרות של עובדים.

אני פונה אל הוועדה ואומר, הדבר הראשון

במעלה הוא למצוא קונה מיידי למפעל "אתא" ולהיכנס אתו למשא-ומתן. אני

מבקש עוד מהוועדה לפעול, עד כמה שזה אפשרי, בכיוון של הפעלת לחצים על

קבוצת אייזנברג, שגם הם יתנו איזה שהוא סכום כדי שנוכל לסיים את הטיפול

בצורה קצת יותר מכוברת. אם יימצא קונה ואם תהיה השלמה של הסכום, זה הרע

במיעוטו.

אני מבקש מהוועדה שיהיו מגעים, בצורה

זו או אחרת, עם קבוצת אייזנברג ושהם יידעו שאנחנו לא מתכוונים לשחרר אותם

מאחריותם לגבי העובדים. הם חייבים חובה מוסרית לעובדים. חלק מחובתם

לעובדים הם יכולים אולי למלא על-ידי סכום כספי לעובדים.

א" המאירי; אני מתנצל על האיחור שלי. אני מודה

לוועדה שמלווה את "אחא" בשלבים הנוכחיים

שהם קריטיים לגבי העובדים בו.

ההסדר, כפי שהוצג, כל כך מותנה וכל כך

מסוייג עד שקשה לומר שהוא הביא לרגיעה במפעל, שהרי נקודת המפתח היא אם

ייצא קונה שיפעיל אח המפעל כעסק חי.

מגיעות אלינו ידיעות שונות ושמועות

שונות. יש אצלנו חשש רציני מאד שבין השאר מתנהלים מגעים על אפשרות של

סגירת המפעל או הקונצרן, תוך הפרדה של חלקים ממנו, כלומר שיפרידו מהמפעל,

לצורך המכירה, את רשת החנויות והמתפרות. אנחנו נראה מעשה כזה בחומרה

רבה מאד ואני אחשוב את המעשה הזה לכמעט "הרצחת וגם ירשת"?

הכספים לרכישת החנויות באו מבית-

החרושח, מראשית קיומו, וגם בהמשך חלק ניכר מהכספים לצרכים המסחריים

באו מהענף היצרני.

אני רוצה תמיכה שלכם, של הוועדה,

לשמור על ההלק היצרני שהוא לב לבו של הענין, מעבר לענין הישיר הנוגע

ל"אתא".

אני חושב שגם בחשיבה יותר רחבה, אם

תהיה הפרדה כזו, פרוש הדבר שנייצר פחות בארץ ונייבא יותר, תוך עידוד

ההלק המסחרי על-חשבון החלק היצרני.

ההסדר והניתוח החריף, אם יבוצעו

הפיטורים, בא כדי להבטיח המשך קיומו של המפעל, זאת אומרת בראש וראשונה

החלק היצרני.

ברור שאם תהיה הפרדה, גוזרים גזירה על

"אתא", על המפעל היצרני.



אני מבין שמבחינה משפטית אפשר לעשות

הפרדה. מטריר אותנו שבית-המשפט רשאי להתיר מכירה של המפעל גם חלקים

חלקים. ברור שקל יותר למצוא קונה לחנויות ולחלק מן המתפרות מאשר לכל

המערכת.

הווערה צריכה לדעת שהנכונות של העובדים

לתרום את חלקם מותנה בכך שכל המסכת היא מסכת אחת.

חלק גדול מ-376 העובדים שברשימת אלה

שיפסיקו עבודתם הם בעלי ותק רב מאד בעבודה. מפני המגבלה של הסכום

נגזרו גזירות שקשה מאד לעמוד בהן.

כפי שנאמר, 102 עובדים ייצאו לפנסיה

מוקדמת. בגלל המחסור בכסף חלק מהם יוצאים לפנסיה של 30% מהשכר ב"אתא".

אינני בטוח שזה כסף שיספיק כדי למות אבל הוא בוודאי לא יספיק כדי לחיות.

תיקון המצב הזה, ולו במשהו, פרושו עור כסף.

קרן "מקפת" עשתה מאמצים גדולים מאד,

על פי דרישתנו, והלכה לוויתורים מפליגים כדי לאפשר ל-02ו העובדים האלה

להפסיק עבודתם בתנאים טובים יותר, שבמסגרת הלחוצה מאד יכולנו לאפשר להם.

קרן "מקפת" היא קרן פנסיה הסתדרותית

שפועלי "אתא" מבוטחים בה.

דיברנו על מינימום

של חודש לשנה של המשכורת ברוטו. תשלומי הפרמיה ותמורה משמרות הם חלק בלתי

נפרד, כי בלי זה השכר הוא פחות מדמי אבטלה. כדי להבטיח את הדבר הזה עריין

חסרים סכומים משמעותיים.

כדי שלא יאשימו את ציבור הפועלים באחריותם

לסגירת המפעל, הסכימו הפועלים לחתום על הסכם עם הכונסים, שבו הם נוטלים

התחייבות, אס כי עדיין אין מלוא הסכום הדרוש.

יותר מזה, הפועלים הסכימו, כדי לאפשר

גלגול של המפעל, כדי לאפשר משא-ומתן עם קונים פונטציאליים, בהיות המפעל

חי, לעבור לשבוע עבודה של ארבעה ימים ועל-ידי כך לחת אורך נשימה למפעל

במסגרת הסכום שהוקצב על-ידי הממשלה.

היו"ר א' נמיר; אתם מממנים את אייזנברג. חלק גדול

מהשכר בא מפרמיות. מה קורה עכשיו?

אי המאירי; אנחנו עושים מאמצים כדי שהמפעל ימשיך

לחיות ועל-מנת לאפשר לנשארים להשתחרר

מן החרדות. אבל למרות התרומה הזאת של העובדים לא רק שאין שחרור ממועקות -

אלא הן הולכות ומתרבות. רק אתמול החליט השופט לבחון שוב את הענין ב-9

ברצמבר. החלטה זו מתפרשת בקרב העובדים כאילו זה תאריך יעד לסגירה.

אני מבקש שייאמר שהתאריך הזה, במעמד

שהוא נקבע, לא יכול להיות תאריך יעד סופי.



רק בימים אלה מתחיל משא-ומתן עם קונים,,

והוא עלול להתארך. האם יעלה על הרעת שאחרי כל המאמצים שנעשו לא זו

בלבר שיבוטל ההסדר לגבי 376 איש אלא נכניס למערבולת נוספת את כל פועלי

"אתא"? האס יעלה על הדעת שבעיצומם של מגעים ומשא-ומתן ייסגרו מפעלי

"אתא" מפני שלא השלימו את המשא-ומתן? וזה כשבקצב הזה אין לפועלים ואין

לנו כל נחלה. לא בנו תלוי הענין.

היינו מבקשים תמיכתכם לכך שיש לעשות הכל, .

אחרי הנכונות והקרבנות של הפועלים, שהמפעל יוסיף להתקיים.

אנחנו עשינו מאמצים לבוא בדברים עם

קבוצת אייזנברג. במסגרת שהגענו אליה, התשובות היו שליליות. אולי בדרג

י ותר גבוה יש שינוי.

היו"ר אי נמיר; אולי צריך לנסוע לסין-

ר' כהן; בשביל מה אתם צריכים אותו?

לתבוע מהם כספים הדרושים להשלמת הפיצויים

ולהבטחת תנאי פרישה נאותים- הם לא יכולים

להיות חופשיים מאחריות לגורל הפועלים- זו התפיסה שלנו- לדעתי, אי-אפשר

לתת להם להתנער מאחריות, כי בסופו של דבר מה שמתרחש במפעל זו לא גזירה

משמים, זה מעשה ידי בני אדם. בהזדמנויות שונות הם מודים באחריותם לכשלון

הניהולי.

ח' גרוסמן; להודות, זה לא עולה כסף.

לא שמעתי שהם מודים.

א' המאירי; אם הוועדה הנכבדה הזאת תקבל החלטה, גם

בתחום הזה, על פנייה אליהם שלא ירחצו

בנקיון כפיים אלא ישקיעו מה שדרוש לפתרון, תהיה לכך השפעה וחשיבות

ציבורית ממדרגה ראשונה.

בסיכום; אנחנו מצפים לכל פעולה אפשרית י

שלכם, של הממשלה, של כל מי שנוגע לענין, כדי בראש וראשונה להשלים במהירות

את המשא-ומתן ולהבטיח בעל בית למפעל, זאת אומרת קונה למפעל.

אני מבקש שתראו בדאגה מיוחדת את החלק

היצרני, לא שאינני דואג לעובדים בחנויות אבל אני יודע שלתנויות, בצורה

זו או אחרת יהיה פתרון. אני מודאג מאד בעיקר לגבי החלק היצרני-

שי ארבלי-אלמוזלינו; כמה יישארו?

אי המאירי; כ-800.

ההתפתחויות והתהליכים של השבועות האחרונים

גורמים למריטת עצבים אצל הפועלים שמקשה עליהם להחזיק מעמד. החרב המונחון

על צווארם קובעת לוח זמנים. צריך להיות לחץ גם בענין זה כדי לזרז ולהחיש

ולהשלים את המלאכה, ואם מתברר שאי-אפשר לעמוד בלוח הזמנים - שלא יירד

המסך על המפעלים באותו תאריך, מפני שאם יהיה כך, אם יירד המסך על המפעלים,

חלילה, חוזרים למספרים מלאים כולל 376 הפועלים שעליהם אנחנו מדברים, ואין

שום פתרון.



ר' כהן; אני רוצה להעמיד כמה וכמה שאלות: כדי

להבין חלק של העובדות שנשארו לא-ברורות

לי. וברשותכם, לפני כן משפט שהוא תביעה: אני מדמיין לעצמי מהי היום

המשמעות לסגור מפעל שבו קרוב ל-2,000 עובדים, כשאין אופקים של סידור.

מכיוון שיושבים כאן נציגי הממשלה וכונס הנכסים אני אומר, שמבדיקה

פשוטה ועניינית אני מסיק שלכלכלת מדינת ישראל אין היום אלטרנטיבה

זולה יותר לגבי העובדים האלה מלבד עבודה כארץ. היום, בטווח הנראה

לעין, אם יש 2,000 איש שזו המיומנות שלהם, אפילו עובדים במחירי הפסד,

אינני מכיר דרך שהם יכולים להיות יצרניים יותר ומפסידים פחות אלא

שהמפעל ימשיך לעבוד והס יעבדו בו. אם כן, צריך להבטיח שהמפעל ימשיך

לעבוד.

לכן, ככל שחרב הפרוק תהיה מונחת יותר

על הצוואר, המכירה תהיה פחות עניינית. אס מישהו יודע שהוא קונה מכונות

מתות - המחיר איננו מחיר.

אני מבקש שתוסר החרב הזאת ותינתן נשימה

יותר ארוכה.

אי שוסטק; למה ולמי אתה מתכוון?

אי-אפשר לומר שעד 9 בדצמבר בית המשפט

יחליט אם המפעל יחיה או לא. ויש עוד

האריך אחר, לתזרים. זה לא ייתכן. זה דומה למכונית משומשת. אם אני עומד

לזרוק מכונית מפני שהיא יותר מדי משומשת - בוודאי אין לה מחיר.

אני שואל את מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

האם יש טיפול כזה אי אחר בכל הנושא של התנהגות קבוצת

אייזנברג או שזה ירד מן הפרק. האם מנסים לברר איזו התפתחות היתה, שחוללה

את הדבר הנורא הזה שאליו נקלעה "אתא"?

אני יכול להבין את העוברים ואת מועצת

פועלי חיפה שאולי נאלצים לבקש מאייזנברג מה שנראה גמילות חסד, זו לא

גמילות חסד. אני לא מכיר מישהו שיתן צדקה.

אני מבין ש-102 העובדים האמורים לצאת

לגימלאות הם אנשים מבוגרים יחסית, בגיל 58 או 59. האם יש אפיון לגבי

274 שיפוטרו? מה מאפיין את הפועלים האלה? האם הם נשים? חיילים משוחררים?

ערבים? מי הם? מי רובם? מה מאפיין את הקבוצה הזאת?

אם אני זוכר נכון, בהמלצות של ועדת גיל

היה מדובר על פיטורי 736. מזה מפחיתים את "ספורטלייף", נשארים 426.

האס נכון שהמספר של 426 הצטמק ל-376?

התשובה חיובית.

לא מדוייק.

אני מבקש הסבר.

נוצר גם מצב של אי-בהירות לגבי המקורות

לפיצויים. האם נכון שאם יהיה סכום של מיליון ו-200,000 דולר הרי אז

ישולמו פיצויים כפי שפרטתם? מר אופיר מוועד העובדים אומר שחסר עוד כסף.



שמענו, גם מראש הממשלה וגס מגורמים

אחרים בממשלה, שיש שני קונים רציניים. האם הם ישראליים7 האם הם זרים?

האם המגע אתם הוא פיסית, זאת אומרת שהם היו כאן או שאנשים נפגשו אתם?

או שאלה הם דיבורים בעלמא. מה סוגי הקשיים? מחיר? עלות? יותר מדי עובדים?

מה הבעיות?

274 העובדים שיפוטרו בפיצוי של תודש

לשנה, האם יהיה זה לפי תישוב של חודש אחרון שבו הם עובדים ארבעה ימים

בשבוע? לפי איזה חודש יהיה החישוב? אני מבקש שתשובה על כך תינתן כאן

אפילו כדי שהיא רק תרשם בפרוטוקול, כרי שיהיה רשום בפרוטוקול שזו היתה

התשובה.

בראשית דברי ביקשתי להבטיח שהמפעל ימשיך

לעבוד. מה האלטרנטיבה אם, חלילה, יתברר שאין קונים? אל מי הולכים במקרה

כזה? זה עלול להיות פיצוץ אטומי. אני מבין שאז הממשלה לא נותנת סכום של

מיליון ו 200,000- וכל המערכת מתפוצצת. בית המשפט, כפי שאני מבין, התנה

הכל במכירה. אנא, תלמדו אותנו.

א' שוסטק; אני מבין שאנחנו מתבקשים לסייע שבית-

המשפט לא יהיה כל כך קטלני בנוגע לאפשרות

הסגירה, דהיינו שאס עד 9 בדצמבר לא יהיה קונה - התוצאה היא סגירה.

כמובן שבאופן פורמלי אני יכול להגיד שאנחנו לא יכוליס לפנות אל השופט.

אילו היינו יכולים לפנות אל השופט, אינני מעריך שאם לפני השופט יהיה

סיכוי או תקוה לסיכוי שיימצא קונה, הוא יחליט על סגירה. אם חס וחלילה

לא יהיה כל סיכוי ולא תהיה כל תקוה, אז נצטרך לחזור ולדון בענין. ברור

שהשאלה היא איך אפשר לעשות שיהיה קונה.

אינני חושב שכלי כך בריא וכל כך מועיל

להביא קונה עכשיו, כשהרעש והתביעות קולניים כל כך. אינני יודע מדוע

אין קונים, אינני יודע מה הסיבות לכך. אבל אין לי ספק שיש כאן גם

סיבות פסיכולוגיות. אם יש מי שרוצה לקנות את המפעל בוודאי חושב לעצמו:

אם המצב הוא כזה שיש שם כבודה כל כך כבדה, אינני יודע מה תהיינה

ההתפתחויות בעוד חצי שנה, אחרי שאקנה את המפעל.

זאת אומרת, את הענין הזה של מציאת

קונה צריך להוציא מידי העסקונא, צריך להוציא מידי פוליטיקאים וצריך

לתת לו להתפתח באופן נורמלי, ואני חושב שאז יימצא לו קונה. אולי אותו

קונה לא יימצא עד 9 בדצמבר אבל יימצא קונה בתנאי שאנחנו, הפוליטיקאים,

נתערב בענין זה פחות ככל האפשר,

אילו אני הייתי רוצה לקנות את המפעל,

הייתי עושה לעצמי חשבון שאני רוצה מפעל כלכלי ואם עומדים עלי פוליטיקאים

ודורשים ממני דברים כאלה או אחרים, זה משנה את המצב. לכן אני אומר

שהתערבות שלנו בענין הזה לא תסייע להיפך, היא רק מפריעה.

אי-הפרדה בין החנויות לבין הייצור.

צריך להמליץ שלא תהיה הפרדה ועל זה צריך לעמדד. זה ענין אשר נתון

לסמכותנו, אחרי שהנושא הועבר אלינו ממליאת הכנסת. אין ספק שאם תהיה

הפרדה, זה עלול להפריע להסדר. אני בעד זה שלא תהיה הפרדה.

ההגיון הפשוט אומר שלפנסיה ייצאו המבוגרים יותר והוותיקים יותר

ואילו פיצויים יקבלו אלה שיכולים למצוא עבודה אחרת. אני שואל:

האם האלמנט הזה היה נגד עיניהם של אלה שערכו את הרשימה, והאם הוא

הובא בחשבון בזמן עריכת הרשימה?

מהפגישה הקודמת שהיתה לנו כאן עם כונסי

הנכסים הבנו שהתנאי למציאת קונה הוא

שתוכן רשימה של מפוטרים, שאם לא כן איש לא ירצה לקנות מפעל שיש בו

עובדים "מיותרים",

הבנתי שהוועד ערך את הרשימה. לכל אחד

מחברי הוועד זה עלה בבריאות, ויושב-ראש הוועד מאושפז בבית-חולים. זה

לא דבר פשוט ביהוד שהכל עלול להיות על קרן הצבי ועלול להיות מצב ש"פטרת

ולא מכרת.". זה מעגל קסמים שאי-אפשר לצאת ממנו.

את מי מפטרים? אנחנו לא צריכים להתערב

בזה. יש ועד. עריכת הרשימה בוודאי עולה להם בדמים.

אם מפטרים ותיקים שצריך לשלם להם פיצויים,

זה עולה יותר כסף. אם חסר כסף, נכון

יותר לפטר פחות ותיקים.

אני מבינה שהרשימות שונו בגלל לחץ

בנקודה שמדבר עליה חבר-הכנסת שוסטק,

מפני שחסר כסף. אולי יפטרו וישלמו פיצויים לאלה שעובדים פחות זמן במפעל.

זה נכון.

קראתי שזה כך. אינני יודע אם זה נכון.

מה קורה לאנשים, אפילו הם צעירים, מי

דואג להם לעבודה חליפית? מי דואג להסבה? האם מישהו חושב על כך שמחר

יבואו עוד 274 אנשים צעירים, שאינם בגיל הפנסיה, ויגבירו את העתודה

של המובטלים? לאן יפנו אנשים אלה, שהם ציבור גדול, במצב האבטלה השורר

בארץ? לאן הם ילכו? ישלמו להם פיצויים, אז מה? ייפתח עוד דוכן בשוק?

האם זו הדרך לפרודוקטיביזציה שאנחנו מדברים עליה? אני חושבת שיש פה

חשבון לטווח קצר מאד, אם יש בכלל חשבון.

נראה לי שאנחנו מקבלים כעובדה מוגברת

שעוד מעט המפעל ייסגר ויתחסל. גם ענין המכירה לא כל כך ברור לי. הייתי

רוצה להיות משוכנעת שיש ענין למכור את המפעל כמפעל חי ושכל הגורמים

אמנם מעוניינים שהמפעל ישאר מפעל עובד- למה אני אומרת את הדבד הזה?

מפני שיכול להיות גם מצב אחר, שמישהו מעוניין יותר לחסל אותו. איך

סוגרים ומחסלים מפעל? יש אינטרסנטים, יש חובות ויש בנקים.

צריך לעמוד על המשמר שהפועלים לא ייצאו

בשן ועין - שיפטרו, שלא ימכרו ומה יהיה אז? אינני משוכנעת שאין מי שלא

מעוניין בזה, אינני בטוחה שמישהו לא מעוניין שכך יהיה.

אני מבקשת לדעת מי עומד על המשמר.

i

/



לפי מה ששמענו, השופט נוהג בחומרה

רבה כלפי העובדים. בחומרה, אינני מניחה שהוא פועל לא לפי החוק אבל

יש גם שכל ישר ויש גם אנשים חיים.

אני מבקשת מאד לדעת אם יש גורם כלשהו

אשר מלווה את העובדים כל הזמן ואשר עומד על המשמר שלא תהיה קטסטרופה.

אינני יודעת איזה גורמים פועלים מאחורי

הקלעים. יש לי יסוד להניח שקבוצת אייזנברג עומדת בכלל בחוץ ושום דבר

לא מעניין אותם. הם השתחררו או קיבלו שחרור והם לא צד. הם מסרו את

המפעל ולא חשוב להם מה עושים.

הנקודה הראשונה, לדעתי, היא דאגה

לעובדים שיפוטרו, שאינם קרובים לגיל הפנסיה. גם לאלה שקרובים לגיל

הפנסיה יש זכות לעבוד. גבר זכאי לפנסיה בגיל 65. בגיל 57 הוא עדיין

במלוא אונו ויכול לעבוד. אבל על האנשים האלה כאילו שמנו פס וכמעט מובן

שהם צריכים ללכת, והצעירים יותר - אלה יקבלו פיצויים. איך זה יכול

להיות?

אני חוזרת ושואלת: מי שומר על

האינטרסים כדי שלא ייעשו דברים מאחורי הקלעים, דברים לפי אינטרסים

של גורמים חיצוניים שיש להם אינטרסים בתוך המפעל?

ועוד: מה ניתן לעשות כדי לא לשחרר

את קבוצת אייזנברג מאחריות?

איך אפשר להבטיח שהמפעל ימשיך.לתפקד

ולפעול לא תחת לחץ של גיליוטינה, של לחצים ושל שופט?

האם ובאיזו מידה משרד התעשיה והמסחר

פעול כדי שהמפעל לא ייסגר?

ההתערבות של הממשלה, גם אם אין אחריות

ישירה של מקודד מסויים, היא לגטימית. יש לנו ענין לעשות כדי שלא יהיו

עוד 2,000 פועלים ברחוב. זה תפקידה של הממשלה, שהיא אחראית לתעסוקה,

היא אחראית לכך שיהיה משק עובד ולא משק מתחסל. נכון, זה ענין של השקעה

של כסף אבל לא רק השקעה של כסף. גם בענין זה הייתי רוצה לראות יחס יותר

פעיל של המשרד ולא רק כצופה מן הצד.

בעבר היו מקרים של מפעלים לא רנטיביליים,

שעמדו להיסגר. דובר לא על 2,000 משפחות אלא על 200 משפחות, והממשלה

עשתה ורצו?- כרי שהמפעל לא ייסגר. היו שביקרו את הממשלה. אני חושבת שהיא

נהגה נכון. אזכיר למשל את המפעל בעפולה, סלק סוכר; בסופו של דבר המפעל

נסגר אבל הוא נסגר בצורה ראויה יותר.

עצוב לחזור ולדבר על "אתא". הנושא הזה

כמעט לא יורד משולחנה של הוועדה הזאת,

והוא נדון בה גם בתקופת כהונתה של הכנסת הקודמת.

איש לא יכול היה לחזות מראש שזה יהיה

גורלו של "אתא". פעמיים הוכנה תכנית הבראה. הפועלים נתנו את חלקם ומתוך

אחריות פטרו פועלים, הסכימו לפיטורים, פעמיים. הם חשבו שגם היושבים מן

הצד השני יתנו את חלקם. אבל הם רומו. הפועלים רומו פעמיים. עכשיו באה

הפעם השלישית.



אני חושבת שמי שרימה - חייב לתת את הדין,

הוא לא יכול לצאת נקי מכל התהליך הזה. אין לתת לקבוצת אייזנברג להתחמק

מן האחריות המוטלת עליה. קבוצת אייזנברג עתירת נכסים ובשום פנים ואופן

אמור לתת לה להשתחרר מן האחריות המוטלת עליה בכל מה שקשור לאירועים

במפעל. נתמנו כונסי נכסים, והארון אייזנברג מתנער. אסור לתת לו להתנער

מאחריות, אפילו יהיו צערים משפטיים. האחריות שלהם קיימת והם אינפ יכולים

להשתחרר ממנה.

כפי שאמרתי, עכשיו בא ניתוח נוסף, שלישי,

וגם הוא מוטל על העובדים. מה אנחנו רוצים מן העובדים? צריך לחוס על

בריאותם. הכל רואים כיצר נראה מנחם גרוב, יושב-ראש ועד העובדים, מה רוצים

ממנו? אלה הם עובדים הנושאים באחריות כשכל יום מונחת חרב על צווארם

וסכנת פיטורים מאיימת עליהם.

מפעל "אתא" נמצא באזור שאינו משופע

בעבודה. חוסר העבודה באזור חיפה מגיע ל-10%. חוסר אחריות היא לומר לפועלים

האלה: אתם יוצאים החוצה. מה יהיה עליהם? הפועלים ב"אתא" הם מלאכים,

מלאכים הם אותם פועלים אשר מסכימים להיות מפוטרים ובלבד שחבריהם הנשארים

ימשיכו לעבוד. מה האחריות של הצד השני? ועוד באים וקובעים תאריכים. אי-

אפשר לחיות על פי תאריכים. כאן תאריכים אינם יכולים לעמוד.

אמרה חברת-הכנסת גרוסמן; היו תקדימים

אחרים. נכון, היו תקדימים שכונסי הנכסים העמידו מפעלים על הרגליים ונמצא

קונה. אבל המפעל צריך להיות מופעל ולא גוסס

לא צריכה להיות הגבלה של תאריך. צריך

להפעיל את המפעל ולהשתדל להבריא אותו, וזה אפשרי, עד שיימצא קו.נה. בקשתי

שיוסר האיום של תאריך.

כשבאים להגיש רשימת מפוטרים, זו מלאכת

מחשבת. דנים על כל אחד מכל הבחינות - ותק,מצב משפחתי, מצב סוציאלי וכוי.

אינני מקנאה באלה שהוטל עליהם להכין את הרשימה שהיא בבחינת מי לשבט ומי

לחסד.

היו זמנים שפיטורים גררו פיצויים גבוהים

מאד עד שאנשים העדיפו להיות מפוטרים ולקבל פיצויים. מה עתידים לקבל פועלי

"אחא"? יש חשש שהם לא יקבלו אפילו חודש בשנה. גם את זה אדון אייזנברג

לא מוכן לממן. איך זה יכול להיות? אנשים נתנו למפעל את כל מרצם במשך

עשרות שנים, איך יכול להיות שעם פיטוריהם לא יקבלו פיצויים בשעור המינימום

של חודש לשנת עבודה? ואפילו יקבלו פיצויים, מה ערכו של הכסף? הוא יאזל

עד שימצאו עבודה אחרת, והאם כולם יוכלו למצוא עבודה אחרת?

אסור לשחרר את קבוצת אייזנברג מן

האחריות הזאת. האם לקבוצת אייזנברג אין יותר נכסים? יש להם עוד נכסים.

הם קיבלו הרבה פריבילגיות, הם קיבלו הטבות מן המדינה. כשם שהם ידעו

לאכול את השמנת, עכשיו הם צריכים לתת את המעט שהם חייבים לתת, האם קרן

הגימלאות צריכה לממן פיצויים? האם חובתה של הקרן לשלם פיצויי פיטורים

במקום המעסיק שבגללו מפטרים? קרן "מקפת" צריכה לתת לעובדים על פי .

זכויותיהם, אבל לשלם פיצויים שהמעסיק חייב לשאת בהם? כל הכבוד לקרן

שהלכה לקראת העובדים, אבל מישהו צריך לכסות את היתר.



פתאום העובדים עומדים יתומים ללא אגא,

איפה זה נשמע? מפעל "אתא" איננו יתום. יש לו אבא. אם האב הזה זורק את

הילד - יש בתי-דין ואם מטילים אחריות על האב, הוא לא יכול להתחמק ממנה

אינני יודעת מה דעתו של הכונס ואם הוא

מתכוון לפעול.

ל"אתא" יש אבא. הוא ידע טוב מאד לחלוב

את הפרה - מדינת-ישראל - והוא בעט. לא רק ההיסטוריה לא תסלח לו אלא גם

העובדים לא ירכלו לסלוח לו. האם בני משפחותיהם של העובדים, האם ילדיהם

של העובדים יוכלו לסלות? הם מבקשים פרנסה כדי שיוכלו להתקיים.

איר יכול להיות שמצפונו של האחראי לא

מייסר אותו? תבל שהוא לא בא הנה כדי שנוכל להטיח בפניו את כל הדברים

האלה.

היו"ר אי' נמיר; הוא לא יבוא. יש לו סניגורים במרינת-

ישראל.

ש' ארבלי-אלמוזלינו; קונצרן הוא גוף אחד. לא עושים הפרדה.

אין הפרדה. לא ייתכן שתהיה פגיעה בעובדי

הייצור בלבד. יש גורל אחד. הקונצרן הוא גוף אחד. יותי מזה, בזכות הייצור

התפתה המשק המסתרי. אולי הצד המסחרי פגע בייצור.

שמענו על "טתה", חברת הבת, ועל מה

שמכרו בחנויות. זה שבר את "אתא". עכשיו לבוא ולעשות הפרדה? בשום פנים

ואופן. זה לא ייתכן. לא צריך להסכים לזה.

תלינו תקוות רבות בכונס. אני תושבת

שמוטלת עליו חובה לעשות הכל כדי להביא את המפעל לתפקוד ולהבראה, וזה

ניתן. הפועלים שנשארים מוכנים לזה. כואב הלב על אלה שהולכים מן המפעל

וכל הכבוד שהם מוכנים לזה כדי שתהיה עבודה לחבריהם.

קונה לא מוצאים כל כך מהר. זה ענין של

זמן. ככל שהמפעל יתפקד ויעלה על פסים טובים, יש יותר סיכויים למצוא קונה

טוב.

צריך להסיר את הרב התאריכים. אסור לתת

לאייזנברג להתחמק מהאחריות המוטלת עליו.

אני חושבת שגם בסיכום שלנו צריך סעיף

האומר שיש להסיר לחלוטין כל מכשיר המיועד לסגירת המפעל. צריך לפעול

להבראתו ולתפקודו של המפעל עד שיימצא לו קונה.

הייתי שמחה מאר אילו חשבתי שמה שנחליט

כאן ~ צר לי לומר זאת ואומר את הדבר

בזהירות - ישכנע מאד את ממשלת ישראל ואת מי שאחראי לנושא "אחא"-

אני רוצה להזכיר למנכ"ל משרד התעשיה

והמסחר ובאמצעותו למשרד כולו, ש"אתא" זה לא סיפור יחיד על מה שמתרחש

היום במשק, ואנחנו חוששים מאד שהשולחן הזה יעסוק דרך בנושא של סגירת

מפעלים ומה נעשה בעובדים. מחרתיים נדון במפעל "מודול בטון".



ש' ארבלי-אלמוזלינו; שם נגמר.

היו"ר א' נמיר; גם "אתא" נגמר. אני לא שייכת לתמימים.

שוחחתי עם אדם שאני מעריכה שהוא

יודע מה קורה בממשלת ישראל והעמדתי בפניו את השאלה, איך אפשר לשחרר

את אייזנברג מאחריות למה שקורה ב"אתא". ותגובתו היתה: את אייזנברג

מעניין "אתא" או ההשקעות שהוא עושה במדי נת-ישראל? הוא פועל בסין. הוא

פועל בהודו, אנחנו הפכנו להיות סוחרי נשק אדירים. צר לי לומר שבמקום

להשקיע באדם, בעבודה, באנשים, בבניית משק כמו שפעם חשבנו שצריך לבנות

משק, היום הכל בנוי על מכירת נשק. מה אנחנו יכולים לעשות מלבד לזעוק

ולצעוק?

אני אומרת את דעתי. אם מישהו חושב

שמישהו יכול לקרוא את אייזנברג לשאת באחריות למה שקורה ב"אתא", הוא

משחק במשחק של דמיון. אני רוצה לקוות שאני טועה, ואשמח אם אטעה.

לכן אני סבורה שהוויכוח שלנו הוא לא

אדון אייזנברג. ברגע שיש כונס נכסים, הוא בעל הבית לנושא של המפעל.

צר לי לומר שאני לא מתרשמת מאובייקטיביות

רבה של כונס הנכסים. אני אומרת את זה בכאב ובחרדה.

אני חושבת שהעובדים הלכו מעל ומעבר

לקראת מציאת פתרון איזה שהוא בנושא "אחא". מי שמכיר את "אתא" יודע

מה השכר שהפועלים מקבלים שם, גם אלה שעובדים במפעל 10 ו-15 שנים.

ומהשכר הנמוך הזה אנשים מוכנים לוותר על 50%. אינני יודעת אלך אפשר

לעמוד מנגר ולראות אנשים עובדים החיים חיי רעב. איך הם יקיימו את

המשפחות שלהם?

העובדים, כך הבנתי, הולכים לסידור של

ארבעה ימי עבודה בשבוע, האם זה אמור לגבי כל המפעלים - נצרת, כרמיאל,

ספורטלייף?

אני רוצה לומר לכונס הנכסים: אנחנו

נתונים בדאגה רבה מאד קודם כל למה שיקרא לעובדי "אתא". אנחנו חוששים

שהם עלולים להוות תקדים גם לגבי מפעלים אחרים. רוצים להבריא את המשק,

באיזה מהיר? האם במחיר של אנשים שלא יוכלו להתקיים? יש ב"אתא" אנשים

שכל הייהם עבדו במפעל הזה.

אני מבינה שהבנקים מהווים כאן גורם

משמעותי מאד.

אני רוצה לדעת ממי אתם, כונסי הנכסים,

מקבלים הנחיות איך ומה לטעון בבית-המשפט.

אני רוצה לדעת איזה בנקים, אם אלה

בנקים, ואני מבקשת לדעת איזו זכרת מוסרית יש לבנקים במדינת-ישראל.

ש' ארבלי-אלמוזלינו; הס נתנו.

היו"ר א' נמיר; אז הם יכולים לזרוק אנשים מ"אתא"?



אני פונה גם אל החברים ממועצת פועלי

חיפה ומההסתדרות. אינני יודעת, אבל אני חושבת שאתם הייתם יותר מדי

טובים.

מי שאני למדה היום זה שכל ההליכה של

העובדים לקדאת מציאת פתרון מוסכם כדי שהמפעל לא ייסגר, לא מביאה אותנו

בינתיים לשום דבר, אין סיכום שהמפעל יופעל.

אני מתרשמת שהבנקים לא מעונינים

ש"אתא" ימשיך לתפקד. אילו היו מעוניינים ש"אתא" ימשיך לתפקד, אני לא

מאמינה שהיו נוקטים בדרך שהם נוקטים בה. כך אומר לי השכל הפשוט שלי.

אולי יש כוונה להביא לסגירה מוחלטת ולהתחיל משולחן נקי.

מדובר ב-2,000 עובדים. האם אנחנו נוכל

לשבת בשקט ולא להשמיע זעקה?'

אנחנו לא נסכם את הדיון. אנחנו לא נרפה.

הבטחנו לעובדי "אחא" לעקוב אחרי מה שקורה, ככל שסמכויותינו ככנסת ירשו

לנו, ואולי נקרא למנהלי הבנקים לחדר הזה.

אני קוראת בעיתונות שבחשאי יש קונה

כזה וקונה אחר, מגרמניה או לא מגרמניה. למה בחשאי? אם זה בחשאי אולי

משהו מסתתר מאחורי זה.

לא מתקבל עת דעתי שמה שקורה ב"אתא"

על-ידי מי שקובע נעשה בתום לבב.

אני פונה אל כונס הנכסים: נאמר לנו

שברגע שבית-המשפט הכריז על כונס נכסים, אתה הוא הכתובת לכל השאלות ולכל

הפניות. אני קונה בחנויות "אתא" במשך הרבה שנים. אני מכירה את החנויות.

אני מכירה גם את החנות שברחוב דיזנגוף בתל-אביב. ברגע שהעבירו את הבעלות

התחילו בשיפוצים, התחילו לשפץ את החנויות והושקע בהם הון עתק. היום

חנויות "אתא" מלאות בסחורות ייבוא ופחות מ-50% ממה שיש בחנויות זה מתוצרת

המפעל, תוצרת שהיינו רגילים לראות בחנויות "אתא". רוב הסחורה בחנויות

היא מאותם הדברים שאייזנברג מייבא, אינני יודעת מאיפה. יש שם גם סחורה

מהמזרח הרחוק. חלק גדול מאד מהסחורה המצויה היום בחנויות היא לא תוצרת

"אתא". כלומר, כל הכיוון של החנויות שונה. הכל שונה. יש בחנויות בדים,

שמלות, חולצות ומכנסים אבל זה לא מה שהיה. האס נוכל להסכים להפרדה?

ל' מאיר; אני מניח שחברי הכנסת יודעים שכונס

הנכסים הוא בעצם מה שנקרא בזירגון

המשפטי "אופיסר אוף דה רקורד". אנחנו פועלים לפי שיקול הדעת של בית-

המשפט. כאשר מתמנה כונס נכסים הוא מקבל מנדט מדוייק וכל פעולה שאנחנו

רוצים לבצע, הכל נעשה באמצעות ובאישור בית המשפט.

כחברי הכנסת אתם יכולים לפנות בקריאה

אל בית המשפט להסיר את חרב המועדים. אולי מבחינה ציבורית יש לזה הד.



העובדים במפעל יודעים ויכולים להעיד

שבמשך כל הזמן אנחנו מנסים להוריד את חדב המועד הסופי שבית-המשפט מנסה

נתתי לכם מנדט מוגבל.

בית-המשפט לא כפוף לשום דבר. לשופט

יש ביסוס משפטי למה שהוא אומר. עד כה הצלחנו לתמרן עם העובדים כדי

שיתנו לנו הזדמנות להגיע להסכם. העובדים מרוצים מאד שבתנאים הקיימים

הגענו להסכם הזה.

אני חושב שחברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו

לא היתה כאן בראשית הישיבה. אני רוצה להבהיר, שהסיכום שהגענו אליו,

ההסכם שנחתם אתמול בהסכמה של העובדים אומר שהיום איש לא מפוטר, כולם

יקבלו משכורת עד שיימצא קונה, שאנחנו מחפשים אותו.

היו"ר א' נמיר; אבל העובדים נתנו משלהם הם עובדים

רק ארבעה ימים בשבוע והם נותנים 50%.

ל' מאיר; זה בהסכמת העובדים כדי שנוכל להחזיק

את המפעל מעבר ליום הדין שבית-המשפט

קצב לנו. ישבנו עם העובדים רטיכסנו עצה איך ממשיכים להחזיק את המפעל.

המפעל לא עובד בתפוקה מלאה, כי אין לו הסכמי ייצור ואין לו מספיק כותנה.

חלק מן העובדים יושבים בבטלה מאונס. חשבנו שאם מצמצמים את מספר ימי

העבודה יעמוד לרשותנו יותר זמן, אולי עד סוף דצמבר.

כל מה שנעשה עד כה נעשה בשיתוף פעולה

עם העובדים, הכל נעשה אחרי דיונים של ימים ולילות עם העובדים.

הזכירו כאן את הסכום של מיליון

ו-200,000 דולר. העובדים יודעים מי יצג אותם בפני הממשלה. הממשלה

עשתה בתנאים הנוכחיים דבר נועז - להוציא מיליון ו-200,000 דולר. זה

תודות לנו.

העובדים באו לכאן עם הסכם שהסכימו

לו בנסיבות הקיימות. צריך לראות את הפרופורציה.

להיות כונס נכסים למפעל "אתא", זה לא

נעים. זה תפקיד הטומן בחובו גם טרגדיות אישיות. אנחנו מודעים לזה אבל

אסור לנו לצאת מהמסגרת.

אנחנו לא יכולים להכתיב לבית-המשפט.

אנחנו יכולים לעשות רק מה שאנחנו מורשים על-ידי בית-המשפט לעשות.

השאלה האמיתית עכשיו היא אם יימצא קונה

למפעל. התחלנו במגעים עם קונים פוטנציאליים עוד לפני שנעשה הסכם עם

העובדים. צריך להיות ברור שהסכם עם קונה, אם יהיה, צריך להיות באמצעותנו.



המצב הוא שהיזמה ברגע זה היא בידי הקונה.

אנחנו לא יכולים לבוא אל מישהו ולחייב אותו לקנות אח המפעל. מהעניינים,

שואלים ומקבלים אינפורמציה. כל זמן שאין חשובה סיפיח מקונה הכל זה בגדר

של החעניינות. לא רצינו להשלוח אח העובדים שעם החתימה יש מכירה ובעל-

ביח חדש.

אני סבור שמשא-ומתן עם הקונים הוא איטי

ובשלביו הראשונים. אחרי שההסכם נחחם אתמול, אני מקווה שהקצב יגבר, אבל

זה לא תלוי לא בנו, לא בכם ולא בבית-המשפט,

ר' כהן; האם יש קונים זרים?

ל' מאיר; המחעניינים כרגע, שפנו אלינו, עשו זאח

באמצעוח נציגים. מהי צורת המשא-ומחן עם

קונים? - בא עורך דין או אדם אחר ואומר; אני מייצג משקיע. אני מבקש

אינפורמציה. אני לא חופשי, כך אומר הנציג, לגלות מי הקונה. השאלה

הראשונה שאנחנו מציגים היא אם מדובר בקונה המצוי בענף הטקסטיל. עד כה

החשובה לשאלה זו היחה חיוביח.

מכיוון שאנחנו עומדים עדיין, כפי שאמרחי,

בשלבים הראשונים, אינני יודע מי הקונה. לנציג אסור לגלות מי הקונה.

אתמול, למשל, נחת הליקופטר בחצר המפעל. היו שם שני נציגים ישראליים

ושני נציגים אחרים אשר מחעניינים ב"אתא". אינני יודע מי הם, ואסור

לתלות ולהיתלות בתקוות.

יש קונה שאנחנו מקווים שנוכל להמציא

לכם אינפורמציה עליו, מחר או מחרתיים.

ר' כהן; מגרמניה?

ל' מאיר; כן. עד שלא יעלה משהו על פני השטח,

אנחנו לא יודעים מה הוא רוצה.

האם חלק זה או אתר יהיה במכירה או לא

יהיה במכירה, ניקח את "טתה" לדוגמה, וניקה לדוגמה את הסצנריו הבא,

שעלה בשיחה שלי עם איש מתוץ-לארץ שאמר; אני שוקל רכישה. אבל הוא העלה

אפשרויות שונות. זאת אומרת, אי-אפשר לקבוע דבר לפני שיודעים מי האיש.

אי-אפשר להכתיב לקונה. יכול להיות מישהו שמעוניין רק ברשת השיווק.

במקרה כזה תעמוד אלטרנטיבה או למכור חלק או לא למכור.

המנדט שלנו הוא למכור את כל המפעל. אין

מניעה לקבל אינפורמציה אם לא יימצא קונה לכל המפעלים, חעמוד לפנינו

השאלה אם אנחנו מוכר חלק או לא מוכרים חלק. ברגע אין שום טעם לקבוע

מסמרות. אם יהיו דברים רצינייים - צריך לדווח לוועדה.

אני מסכים עם חבר-הכנסת שוסטק, שמכירה

של מפעל לא מנהלים בפומבי. יש בעיות ציבוריות במכירה. הקונים אינם רוצים

להחשף ואין הם רוצים לדבר על מחיר ועל תנאים.



ל' מאיר

הכוונה שלנו לדאוג לכך קומי שיקנה את

המפעל ידאג לעובדים הנותרים. זו היתה הקונסטרוקציה שבשבילה הממשלה

נתנה כסף נוסף להבראת המפעל, בתנאי שמצבם של העובדים הנותרים ברור

וימשיכו לעבוד, ולא יהיה מצב שיפוטרו עוד עובדים. על זה אנחנו הולכים.

המטרה היא לשמור על מקומות העבודה של העובדים הנותרים.

היהירות רשומות בדרך-כלל רישום נפרד

אבל לא זה קובע אלא קובע הרצון של הקונה לקנות.

זה נושא חורג. מבחינה

משפטית חברת אייזנברג היתה בעלת שליטה בקונצרן. אם יהיה מקום לתביעות

משפטיות בגין מעשה של קבוצת אייזנברג, התפקיד שלנו לאכוף אותן. עד כה

לא היתה עילה משפטית לתבוע את קבוצת אייזנברג בגין אחריות על מה שעשתה

או לא עשתה. לחץ ציבורי? זה לא חלק מהתפקיד המוטל על הכונס. אם יופעל

לרוץ כזה, לחץ ציבורי שלכם, הרי כמו שהבאנו את טענותיהם של העובדים לפני

הממשלה, כן נוכל לתת שרותנו הטובים גם במקרה זה. אבל ככונסים, מבחינה

משפטית המנדט שלנו מוגבל ואסור לנו לחרוג ממנו.

ואם העובדים תובעים מכם?

לי מאיר; העובדים יודעים מה המנדט שלנו. אם מנסים

להפעיל לחץ ציבורי, זה לגיטימי.

ש' ארבלי-אלמוזלינו; במסגרת חוקי הביטוח הלאומי יש חוק

בענין פשיטות רגל. איך פועל החוק הזה

ומה מקומו במקרה של "אחא"?

מ' בוטון; מדובר שם רק על חברה מתפרקת. לא כדאי

ללכת בכיוון ההוא.

ש' ארבלי-אלמוזלינו; אם החברה קיימת, בוודאי מוטלת עליה

אחריות.

כשהעוברים עוברים לארבעה ימי עבודה

בשבוע, מדוע לא יחול עליהם ביטוח אבטלה כדי להשלים את משכורתם? אם

העובדים היו מפסיקים לעבוד, הם היו פונים לשרות התעסוקה וזכאים לקבל

דמי אבטלה. לא יכול להיות שהעובדים יעברו לארבעה ימי עבודה ולא יקבלו

השלמה. יש תקדימים שהיתה השלמה במסגרת של ביטוח אבטלה.

אנחנו מקבלים הנחיות אך ורק מבית-המשפט.

הבנקים הם בעלי אינטרסים כמו נושים

אהרים. הם מיוצגים מפעם לפעם בבית-המשפט על-ידי עורכי דין שלהם. אנחנו

נמצאים כאנשי ביניים.

הנציג של הנושה הגדול - בנק לאומי -

אמר אתמול שהוא תומך בהסרת חרב המועדים מעל ראשם של העובדים, ושימשיכו

להפעיל את המפעל.

א' המאירי; ובישיבה שקדמה לה נציג בנק דיסקונט

לא כך אמר.

ל' מאיר; נכון.



נציג בנק דיסקונט אמר, שהוא חושב

שככל שהמפעל יפעל יותר זמן, הנכס שהוא יוכל לממש אותו יהיה יותר קטן.

אבל הוא עורך-דין נפרד אשר מייצג אינטרס ספציפי. אנחנו, הכונסים,

קיבלנו מנדט לחודשיים, בנק לאומי תרס שלישי מכל הכסף להפעלת המפעל.

כפי שאמרתי, אנחנו מקבלים הנחיות

רק מבית-המשפט.

היו"ר א' נמיר; נשמע את דבריו של מנכ"ל משרד התעשיה

והמסחר.

י' פורר; בראשית דברי אני מבקש לומר שאחרי כל

מה שעשינו אני יכול להסתכל בעיניהם

של עובדי "אחא". אני יודע שהמשרד שלנו עשה כל מה שניתן היה לעשות למען

פועי "אתא". אם יש כונס מפעיל, זה בגלל לחץ של המשרד שלנו. אם הוזרם

כסף ל"אתא", מעבר לכל מה שמישהו הציע והשב ובניגוד לדעתם של כל הגורמים -

זה בגלל להץ שלנו. אם השגנו הישג לתרומה של הממשלה, תרומה בסכום של

מיליון ו-200,000 דולר להמשך הפעלתו של המפעל - זה תודות לפעולה משולבת

של הכונסים יחד עם המשרד שלנו.

אנחנו עוסקים גם בנושא של הקונים.

אנחנו עוסקים בזה באופן פעיל אם כי זה עיסוק אשר מוקנה בלעדית לכונסי

הנכסים. למרות זה אנחנו שומעים ובודקים קונים. אנחנו נותנים פרטים

ומוסרים אינפורמציה למתעניינים. אנחנו מסייעים. הדברים האלה צריכים

להישמר בסוד.

אני יכול להגיד שהיו שני קודים,עוד

בשלב של קודם מינוי כונסי הנכסים, שנראו לנו רציניים,אבל הם ירדו מן

העגלה. יש שני קונים ישראליים, שאני יודע עליהם, שחושבים ברצינות על

רכישת המפעל, ושעליהם דיבר ראש הממשלה. זה לא רוזוב. רוזוב ירד מהנושא.

יש היום שני קונים ישראליים, קונים רציניים, אשר מראים התעניינות. כפי

שאמרתי, הכל צריף להעשות בדיסקרטיות ובעדינות האפשרית. צריך לשמור את

הדברים בזיכרון. מדובר במפעל בעייתי מאד. כל קונה שחושב לקנות את "אתא"

רוצה לראות קודם כל פעולה של צמצום בכוח אדם. לכן ההסכם של העובדים

עם הכונסים מסייע ללכת לקראת מציאת קונח שימשיך להפעיל את המפעל.

היו"ר א' נמיר; זאת אומרת, יש תנועה של קונים.

יי פורר; הקונים אינם רצים לקנות את המפעל. צריך

לראות את הדברים בעינים פקוחות. משא-

ומתן עם קונה לקניית "אתא" יהיה משימה קשה.

"טתה" מהווה נכס ולא נטל על המפעל.

"טתה" היא חברה יצרנית. המאזן הנפרד שלה הוא רווחי.

אינני יודע על מוצרי טקסטיל מתוצרת

המזרח הרחוק בחנויות "אתא". אסרנו ייבוא של מוצרי טקסטיל.

אוכל להראות לך את השמלה שלי.

יי פורר; אם יש בחנות מוצרים מהמזרח הרחוק - הם

הרחוק למדינת-ישראל. מוברחים. אסור לייבא מוצרי טקסטיל מהמזרח



אין לי מלה אחת של סניגוריה על קבוצת

אייזנברג והתנהגותה בניהול "אתא", עם זאת אנחנו נמצאים במערכת משפטית

האומרת שכאשר אני מחזיק במניות של מפעל ומבקש למנות כונס נכסים, אני

מוותר על הזכויות שלי במפעל, אני יוצא מהתמונה. אם לאקט הזה של

קבוצת אייזנברג יש היבט פלילי, זה ייבדק על-ידי בית-המשפט ועל-ירי

כונס הנכסים. עכשיו הכונס עסוק בעיקר במציאת קונה. אחר-כך יהיה זמן

לבעיות של מה שנעשה בעבר.

אין ספק שיש ביקורת ציבורית על ההתנהגות

של קבוצת אייזנברג. . .

היו"ר א' נמיר; נציג שרות התעסוקה, בבקשה.

ע' כץ; לצערי, נדמה לי שאין אפשרות לעשות שימוש

בביטוח אבטלה במקרה זה של עובדי "אתא".

ייתכן, אם ייבדק הענין של רמת ההכנסה, שאפשר יהיה לעזור במסגרת של חוק

הבטחת הכנסה.

נכון אמרה חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו,

שמצב אי-התעסוקה באזור היפה קשה למדי. אם אפשר היה להמשיך ולקיים את

המפעל אין ספק שזה היה מביא ברכה רבה גם לנו, שאנחנו נאלצים לעמוד

בלחצים, שלא לדבר על העובדים, וגם לעם ישראל.

ש' ארבלי-אלמוזלינו; האם בתמנע לא היה הסכם בדבר דמי אבטלה?

ע' כץ; כשהוא נסגר.

גי פלד; כולנו מלאי הערכה למשרד התעשיה והמסחר.

מונה כונס נכסים. חשבנו שיהיה זה כונס

מפעיל, שיפעיל את המפעל במלוא יכולתו. לצערנו, המפעללא מופעל במלואו,

אפילו לא ב-20% ממנו. הוא רק צובר חובות. אנהנו לא יכולים לייצר. אנחנו

דוהים הזמנות ובכך גוזרים גזר דין מוות לפני שמצילים אותו. במקום שיהיה

הכרה לשלם לעובדים דמי אבטלה מוטב להפעיל את המפעל במלוא הקיטור ובוודאי

לא להניף עליו חרב של סגירה.

היו "ר א' נמיר; אני רוצה לנסות לסכם את הישיבה; אנחנו

מסכמים את הישיבה, לא את הדיון בנושא.

נמשיך ללוות ולעקוב אהרי ההתפתחות בנושא.

קודם כל, אני רוצה לבקש מהיועץ המשפטי

של הוועדה שיפנה, בשם הוועדה, אל היועץ המשפטי לממשלה כדי לברר את

הנושא של מעמדו של אייזנברג בכל הקשור לנושא של "אתא" מבחינה משפטית.

חוות דעת בענין זה חשובה לנו מאד, כי הנושא הזה חוזר בכל ישיבה. אולי

נחליט על צער מסויים, אבל לא נוכל להחליט בלי שאנחנו יודעים מהו המצב

המשפטי בנושא זה וחשוב מאד שנדע מה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה,



אני מבקשת משרוח התעסוקה, אני מבקשת

זאת גם מהיועץ המשפטי של הוועדה, יתד עם היועץ המשפטי של הביטוח הלאומי

ועם מי שצריך עוד, לברר ולבדוק את הנושא של דמי אבטלה לעובדי "אתא"

העובדים שבוע עבודה מקוצר. אני מוכרתה לומר שאני תוששת שאם יינתן אישור

כזה, מישהו עלול לומר שעניינם של העובדים מסודר. צריך להביא נקודה זו

בחשבון, שלא יהיה מישהו שיטען שהענין מסודר. אני רוצה שתהיה בענין זה

הבטחת יתר.

אני יודעת שאנחנו לא

יכולים להתערב בעבודת בית-המשפט. אנחנו אפילו לא יכולים לייעץ. אבל

לכונס הנכסים, אם מותר, אנחנו רוצים להביע משאלה ואולי לייעץ, שברגע

שמגיעים לתהליכים מתקדמים בנושא של מכירת המפעל - וזה לא יכול להעשות

בפומבי, זה מקובל עלי - לעשות הכל שלא תימכרנה החנויות לבד, בשלב ראשון

בוודאי לא, שלא תימכרנה קודם החנויות ורק אחר-כך יבוא הנושא של המפעל.

כפי שאמרתי, נמשיך לעקוב מקרוב אחרי

ההחפתחויות ב"אתא". אנחנו לא יכולים להרפות מהנושא הזה.

אני חוזרת ומודה לכונס הנכסים שבא

לישיבתנו היום. אני יודעת שכונסי הנכסים היו צריכים להיות היום בבית-

המשפט. בשיחה טלפונית אתמול ביקשתי שאחד מהם יבוא לישיבה שלנו כדי שלא

נדחה את הדיון.

ר' כהן; אני מקבל את הסיכום של היושבת-ראש אבל

אני חושב שאנחנו חייבים לחזק נקודה אחת -

לקיים את המפעל כמפעל פועל וחי. אני מבקש שנוסיף ונאמר: לאחר דיון מקיף

במשבר "אתא", החליטה ועדת העבודה והרווחה - א) לפנות אל הממשלה שתפעל

להוריד את חרב הפירוק מעל צווארו של המפעל על-ידי הבטחה התפעול הכלכלי

והפיננסי, בניהולו של כונס הנכסים, עד למכירתו כמפעל פעיל. ב) הוועדה

תובעת מכונסי הנכסים ומהממשלה להבטיח תשלום מלוא הפיצויים כפי שסוכמו

בין כונס הנכסים לוועד העובדים, לאותם עובדים שיפוטרו או יוצאו לפנסיה

מוקדמת. ג) הוועדה קובעת כי שחרורה של קבוצת אייזנברג, בעלת המפעל,

עד למינוי כונס הנכסים, מכל אחריות לתשלום הפיצויים לעובדים המסולקים

מעבודתם במפעל ומהאחריות שנפלה על תקציב הממשלה, אינה מתיישבת עם נוהל

ומוסר של ניהול תקין, ותובעת מכונסי הנכסים לא להרפות מלחקור את התנהגות

הקבוצה.

תודה.

אני מציעה: הוועדה תובעת שחוסר החרב

לסגירת המפעל ושהמפעל ימשיך לפעול עד

שיימצא לו קונה.

אנחנו קובעים קביעה מוחלטת, שאין לשחרר

את קבוצת אייזנברג מהאחריות המוטלת עליה לגבי העובדים ולגבי תשלום

פיצויים.

אני מציעה שייבדק הנושא של השלמת הכנסה

לעובדים, אחרי שהם עובדים רק ארבעה ימים בשבוע.



א' המאירי; השכר יהיה לפי חמישה ימי עבודה.

ל" מאיר; העובדים יעבדו אמנם רק ארבעה ימים אבל

יקבלו שכר תמורת חמישה ימים.

ש' ארבלי-אלמוזלינו; צריך לומר יישר כוח למועצת פועלי חיפה

על המאבקים שהם מנהלים יחד עם העובדים.

צריך לאחל להם הצלחה ולהמשיך ללוות אותם עד שהמפעל יחזור ויעמוד על

רגליו.

אני מציעה שבברכות נעסוק כשלא נצטרך

לדון בנושא "אתא".

אני מסכימה להצעות של חבר-הכנסת רן כהן,

צריך לנסח אותן בתמציתיות.

הדברים של חבר-הכנסת רן כהן על קבוצת

אייזנברג הם כאילו יש עובדות שנתגלו על

קבוצת אייזנברג.

נראה לי שההצעה של היושבת-ראש על פנייה

אל היועץ המשפטי לממשלה עדיפה.

אולי אפשר לומר שהוועדה סבורה שאין לשחרר

את קבוצת אייזנברג מאחריות, ואחר כך יהיה

סעיף שייאמר בו שהיא פונה אל היועץ המשפטי לממשלה.

ר' כהן; אני מדבר לא רק על בעיית קבוצת אייזנברג

למפעל. אני מדבר על שחרור קבוצת אייזנברג

מאחריות לתשלום פיצויים לעובדים. עד כמה שאני יודע, קבוצת אייזנברג

הסירה מעצמה כל אחריות לגבי תשלום פיצויים לעוברים, ועל כך אני לא

מוכן לעבור לסדר היום.

היו"ר א' נמיר; ננסח את הסיכום בהתייעצות עם היועץ המשפטי

של הוועדה. הדברים ינוסחו ברוח שהם נאמרו.

רבותי, תודה רגו?. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.40