הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 11

מישיבה של ועדת העבודה והרוותה ביום

ב' י"ז בחשון התשמ"ה - 12 בנובמבר 1984 בשעה11.00

חברי הוועדה: ח' גרוסמן - מ"מ היו"ר

שי ארבלי-אלמוזלינו

צ' ביטון

טי גלזר-תעסה

אי שוסטק

שי שלמה

א' אשורי - משרד הבינוי והשיכון

אי בר - טשרד הבינוי והשיכון

יי בריק - טשרד העבודה והרווהה

די ציוני - טשרד העבודה והרווהה

וי אלוש - הושב באר-שבע

יי (ורץ- - הושב באר-שבע

ר' רטיב - מזכ"ל איגוד העובדים הסוציאליים

טזכירה הוועדה; אי אדלר

טי הלנברג

1) הצעה לסדר - טפעל "אתא"

2) הטיפול הסיעוד בעקבות ההאבדוהו של צעיר -

הצעה לסדר-היום של הבר-הבנסה צי ביטון

רבותי, אני פותחת את הישיבה,

הצעה לסדר - מפעל "אתא"

ב"אתא" מתפתח מצב שהוא דרך להרע מצבם

קול העובדים, שאנחנו עלולים לחיות שותפים

לו.

כונס הנכסים כינס את חוועד ואמר שאם

לא תובא לפניו מיד רשימה של 460-420 אנשים שיפואטרו, חוא יצטרך לדבר על

סגירת המפעל. בינתיים הוא נתן זמן עד יום שני. עם זאת אני מבין שהיושבת-

ראש דאגח לכן שמחר יתקיים בוועדה דיון עם כונס הנכסים. אינני יודע אס

גם נציגי הוועד הוזמנו לישיבה. מכל מקום, מונחת חרב.

נכון, כונס הנכסיס הוזמן לשעה 12.30

מחר. הוא יבוא לישיבה אבל, כפי שהבנתי,

בלי רצון. הטענה של הכונס היתה שהם רק בראשית הדרך והם רוצים פסק זמן

כדי שיהיה להם על מה לדווח. אנחנו, לעומת זאת, רוצים לשמוע לפחות דיווח

ביניים.

אס כן, מחר בשעה 12.30 יבואו אלינו נציגי

"אתא" כדי למסור לנו ריווח ביניים. בלתי אפשרי היה לעשות זאת לפני מחר.

לפי מיטב ידיעתי, גם מועצת הפועלים נמצאת

בתמונה.

הבוקר שמענו ברדיו ידיעה טובה, שיש מי

שמתעניין בקניית המפעל.

ידיעה דומה שמענו גם כשאנשי "גיבור"

טיילו במפעל,

הטיפול הסיעודי בעקבות התאבדותו של צעיר -

הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת צ' ביטון

על סדר היום שלנו הצעה של חבר-הכנסת

צ'רלי ביטון בנושא "הטיפול הסיעודי בעקבות

התאבדותו של צעיר".

מוזמנים לישיבתנו זו ד"ר בריק, המנכ"ל

בפועל של משרד העבודה והרווחה, מר ציוני ממשרד העבודה והרווההן מר אשורי

ומר בר ממשרד השיכוןן גברת רטיג, מזכ"ל איגור העובדים הסוציאליים;

וכן מר ויקטור אלוש ויצהק פרץ מבאר-שבע הקשורים ישירות למקרה שקרה.

חבר-הכנסת צ'רלי ביטון, בבקשה.

לפני כחודשיים התפרסמה בארז ידיעה

על התאבדותו של צעיר מבאר-שבע, חיים

פרץ ז"ל. שזעזעה את תושבי הארץ. מעשה זה היה קריאת אזעקה כלפי המוסדות

בארץ. הכותרת באחד הפרסומים היהה "יתומי ההברה".



כזכור, אחיו של חיים פרץ ז"ל, יצחק

פרץ תיושב אתנו כאן, גם הוא ניסת להתאבד.

אלת שני אחים שעברו תתליר של קליטת

בחברת, במסגרת של מוסדות ציבוריים, אבל בגלל גזרת שנפלת עליתם -

תם התיחמו משני הוריתם - הלכי ותתררדרו מרתי אל רתי.

בתקופת שרותם הצבאי, הצבא אולי תקל

קצת על תמצוקת שלתם, אבל אחרי שתשתתררו תם נשארו חסרי כל, ללא קורה-גג

וללא עבודה, הם מצאו את עצמם זרוקים במקלט בבאר-שבע, ללא תנאים אלמנטריים.

והדברים תלכו ותתדרדרו.

תכתבה שפורסמה היתה אות אזעקה. הרשויות

התעלמו. תית מדריך שניסת לעזור לאתים תאלת. כשבררנו מת היו תאפשרויות

שבידי אותו מדריך התברר שעזרתו היתה בעיקר בחינוך בשעה שהעזרה הראשונה

היתת צריכה להיות לתשיג להם קורת גג.

הטיפול היה במסגרת של החזרה לחינוך,

כי המטפל שהיה הוא איש חינוך.

תשאלת תיא אם תטיפול הראשוני היה צריך

להיות בתינוך או שתוא צריך תיה להיות

במסגרות אתרות.

מצער אותי לציין שאנתנו נעשינו אדישים

לתיי אדם.

אני רוצה שאנתנו, כוועדה, נדון בנושא,

אני מניה שתונחנה גם מסקנות כדי שנוכל לתת כיוון שדברים כאלה לא יישנו.

בדברי במליאת תכנסת ציטטתי דברים מדו"ח

פנימי של עיריית ירושלים, שבו נאמר שיש עשרות נערים ונערות שעשו נסיון

לתתאבד בגלל מצב דומת. זת 0מפטום המעיד על חוסר מודעות וחוסר רגישות

של תמוסדות לבעיות הכואבות.

יושב כאן מר אלוש, איש קרוב לאתים. אני

מציע שנשמע מה יש לו לומר לנו.

מר אלוש, בבקשת.

תנועת הפנתרים בארץ קמה בגלל מצוקה

תברתית. היו שאמרו עלינו שאנחנו לא-

נחמדים והיו שאמרו שאנחנו-מגזימים. היום לעומת זאת נושא המצוקה הוא

מודת של כל המפלגות.

בשנת 1981 הקמתי בבאר-שבע פרוייקט שלא

קיים בעולם. אספתי 50 חבריה שתתברה הכשילה אותם - אני לא מוכן לכנות

אותם "עבריינים" - ושכנעתי אותם ואת מר תקוע, ללמוד באוניברסיטה.

ישר לאוניברסיטת?

חם לא חיו במסלול רגיל של לימודים

אקדמיים.

זאח אומרת, היתה בשבילם מסגרת נפרדת.

ו' אלושו רציתי שיחיח בשבילם מועדון באוניברסיטת

כדי שיראו 2עירים אחרים בני גילם ואולי,

כמו שהחיים חם חיקוי, יחקו אוחם. זח חיח פרוייקט בוגרים. ניחלתי את

הפרוייקט חזח שנח אחת. אחר-כך הגיעה חמודה של אינטגרציה, שאני מתנגד לח.

בשנח חשניח חתחילו בלימודים של שוטרים וגנבים. חמסגרת הזאת נכשלת.

שני האחים חם חברים של הילדים שלי.

כשקיבלו חופשה מן חשדות הצבאי, חם חיו מתארחים בביתנו. אם כי אני

פנתר אני מאמין בחוק. יזמתי כתבת בעתון, שחכותרת שלח חיתח "יתומים

מן חחורים ומן החברה". רציתי שתישמע אזעקח.

חאחים חאלח חתגוררו במקלט ללא תנאים

סאניטריים. אילו חנערים חאלח חיו פונים לפשע, חייתי מצדיק אותם ואפילו

מסיר את הכובע בפניהם. חם קיבלו את חחינוך שלחם במוסדות ולא בבית. חם

למדו שאסוד לקחת חפץ אשר שייף לאחרים. חם לא גנבו ולא חשתמשו בסמים. חם

ניסו להאבק, ללא מורה וללא חורה, עד למקרה הטראגי שקרה בערב שבת. באותו

ערב היה יצחק, היושב אתנו כאן, בביתנו. בשעח תשע-וחצי חוא אמר שהוא רוצה

לחפש את אחיו. בשעה יותר מאוחרת, נדמה לי שזח חיח בשעח אחת-עשרח בלילה,

הילדים שלי הלכו למקלט וגילו שחיים חמנוח חתאבד בתליית. יצחק אתיו נמצא

מעולף.

חאתים חיו זקוקים לעזרה ראשונה וא!ולי

אפשר היה להציל אותם, אבל יש אדישות בתברה שלנו.

במהלקת הרווחה של עיריית באר-שבע מכירים

רק עשרה מקרים דומים למקרה שאנחנו מדברים עליו. אני מכיר עשרות מקדים

דומים של צעירים השרויים באפטיה וביאוש, אשר נלחמים על קיומם באמצעות

פשע ומנצלים אחרים כדי להתקיים.

סיפרתי לכם על מה שנקרא "פרוייקט

בוגרים". חיום יש עשרה סטודנטים כשרים באוניברסיטה, שחיו בפרוייקט

הזה. הם למדו שנתיים במכינה של אוניבדסיטת באר-שבע והיום הם סטודנטים.

מצבם איננו קל אבל החינוך וחסביבח שבח חם חיים מביאים לכך שחם סולדים

ממח שעשו בעבר ואין לחם אומץ לעשוח אותם מעשים. אני חושש מאד שחנערים

האלה יכנסו לאפטיה ואז נהיה עדים, הס וחלילה, להתאבדויות נוספות.

תודה למר אלוש.

אני שואלת את האח יצחק פדץ, מח אתח

עושה עכשיו?

יי פרץ! אני מובטל. אני מחוסר עבודח שלושח חודשים.

אני חי אצל חברים ושכנים.

איפה עבדת?

לפני המקרה של אתי עבדתי בסדום.

יצחק פרץ הוא חייל משוחרר לפני

חמישה חורשים,

כמה זמן עבדת?

שבוע וחגי או שבועיים, עבדחי אצל בעל

המשפחה שאימצה אותנו. הוא אמר לי: אתם

צריכים לחזור לפקלט כדי שתוכלו לקבל דירת.

אין לו דירה?

לא.

לא תשחנה דבר בחיים שלף?

לא.

אחת מתגורר אצל אנשים?

כן.

תאם חיפשה עבודת?

י' פרץ אני רשום בלשכת. אני תולר ללשכת. אין

עבודת.

תאם הוצעת לך עבודת?

לא.

זת מקרת מ1ער מאד שכולנו כואבים אותו.

נכון שאין זת תמקרת תיתידי של בני נוער

וצעירים שלתם בעיות דומות. יש בוודאי כמח אלפים של צעירים במצב דומח. חמשרד

שלנו ממפל בכ-1000 צעירים בגיל כזת בכל הארץ וזת בוודאי לא מקיף אפילו רבע

או חמישית מתאוכלוסיה שאנתנו מעריכים שתיא זקוקת לטיפול. זו בעית רחבת

ומורכבת מאד אשר מתייבת תחייחסות של גורמים שונים ולא של משרד ממשלתי אחד.

כשדיברו אתי על תישיבת תיום ביקשתי

שיוזמנו גם אנשי משרד החינוך, הבינוי והשיכון ועיריית באר שבע, כדי שהדיון

יתית משולב בין תגורמים תשונים.

יש מצב קצת משונה, שמשרד תעבודת ותרווחה

מתבקש לתתייתס לנושא שלא תית במיפול שלנו.

תדו"ח תאתד על תטיפול בבעית זו, שבידנו,

תוא של מנתלת היחידת לקידום נוער ותוראת יתירנית בעיריית באר-שבע. זו יתירה

שמבתינה מקצועית כפופת למשרד החינוך ותתרבות, תיידע שיש לנו הוא מתדו"ח הזה,

שתוגש גם לוועדה. פר© לדו"ח המפורט תזה אין בידנו דו"ח אתר. לא תיתידה שלנו

במשרד טפלה בנושא זה.

במשרד שלנו יש שרות לטיפול בנוער

ובצעירים, מר ציוני מנתל אותת, שאיננת עוסקת בטיפול ישיר בצעירים אלא

באמצעות תרשויות המקומיות. אנתנו רק מפקתים ומדריכים.



הסיטואציה היא שאני בעמדה שאינני יכול

להסביר מה עשתה עיריית באר שבע לגבי שני האחים, מה נעשה בצורה מסודרת

ומה נעשה בצורה לא-מסודרת. גם אינני יכול להשיב בשם משרד הבינוי והשיכון

על מה שגעשה או לא נעשה באשר לדיור. אנהנו יכולים להתייחס לבעיה באופן כללי,

צ' ביטון; האם השר התייחס לנושא שלא היה בתהום

פעולתו?

השר אמר בדבריו שהוא מצטט מהדו"ח של

גברת אביבה עמית מבאר-שבע. הוא ציטט

דברים בשם אומרם.

המשרד שלנו לא היה מעורב במקרה הספציפי

של שני האחים, לא באמצעות עיריית באר-שבע ולא באמצעות גוף אחר.

אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי להגיד

שאולי סוף סוף הגיע הרגע לרכז ולאהד את הטיטול בצעירים במצוקה, צעירים

מעל גיל 18. נדמה לי שגם הוועדה הנכבדה הזאת דיברה על כך לא פעם ולא

פעמיים, אנחנו חושבים שיש מקום לאחד את הטיטול בנושא זה ועל-ידי-כך לחזק

את הטיטול מבחינה מקצועית. ניתן ידנו לכל טעולה שתקדם איחוד הטיטול.

בדברי אלה אסיים את שיש לי לומר. לצערי,

לא אוכל להישאר בישיבה. מתקיים אצלנו טקט של החלפת המנכ"לים. נמצא כאן

מר ציוני ממשרדנו והוא יוכל להשיב לשאלות.

תודה. נשמע את דבריו של מר ציוני,

לגבי המקרה המצער שלפנינו אינני יכול

להגיד דבר, ואין זה מתפקידי להעדיף עבודתם

של שרותים אחרים.

לצערנו, לבעיה של צעירים הסרי קורת גג,מעל

גיל 18, אין כתובת ברורה. המשרד שלנו התייחס אמנם לבעיה זו, כי אני כאיש

שדה בעבר בעיריית ירושלים עבדתי אתם שנים רבות.

איך צריו לטפל בצעירים האלה? קודם כל

צריו לשהות באותם מקומות שבהם הם היים, כי הצעירים האלה אינם טונים למוסדות

בגלל אי-אמון שהם רוהשים לרשויות המטטלות.

לצערי, אין כלים זמינים לטתרון הבעיות של

הצעירים האלה והאירוניה היא שדווקה הבחורים שאינם טליליים הם. המשלמים את

המהיר.

צריך להיות סוכן חברתי במקומות האלה,

עד שהדברים יתגלו באוטן טבעי. אני אומר את הדברים האלה מתוף נסיון של

עשייה. הצעירים מרוכזים, כעבור זמן הם מתפזרים. נשאר אחד ואז יש לו פתיחות.

אנחנו צריכים להיות במקום כדי לאתר את הבעיות בזמן ובמקום הטבעי.

למי את מתכוון?

ד' ציוניו למדריכי חבודות רחוב. זה אלף-בית של

העבודה.

וי י



כמובן שאחרי שמאחרים את הצעירים יש

צורך ברצף טיפול.

לצעירים האלח יש בעיות רבות בתחומים

שונים. אסור לבורד את הדברים, צריכה לחיות ראייה כוללת של הרברים.

במסגרת חשרות של משרר חעבורח והרווחה

הקציתי לאוכלוסיה הזאת מה שאני יכול אבל אין תוססת של תקציבים מיותרים.

כשריברו על פרוייקט שיקום השכונות התחלנו

לפתח את "פרוייקט 18 פלוס", עם אוניברסיטת באר-שבע.

יש התלבטויות וחיפושי דרך. כל המשרדים

צריכים להתגייס. אני מצטרף כאן לדבריו-קריאתו של ד"ר בריק לאיחור הטיפול.

צריכה להיות פעולה משותפת בפרט כשמדובר באוכלוסיה ההסרה קורת גג.

בתחום השיכון אפשר ליצור קריטריונים

ברורים לפישוט הליכים .

בשנת 1980 הוצאנו חוברת שקראנו לה "איכפת

לי", אשר מיועדת לנוער במצוקה. בירושלים שכרנו אפילו חדרים בבית-מלון.

למה לא גם בבאר-שבע?

ר" ציוניו גם הרשות המקומית היא שותף חשוב והיא

צריכה להיות מודעת לבעיות של האוכלוסיה

הזאת ולפתות עבורה סוכנות ושרות ברשות המקומית.

צי ביטוז; בירושלים זה במסגרת הרשות המקומית.

תמיד זה במסגרת הרשות המקומית.

נכון.

בירושלים, כשהרשות המקומית התריעה, מצאנו

כספים ומשאבים לפתרון בעיות, בירושלים יש לנו הישגים. יש פרוייקט דומה גם

בפתח-תקוה ובקריית אונו, פרוייקט לצעירים כאלה.

יש נערים שעושים מה שמבקשים מהם לעשות.

הם מבקשים תמורה. כשאין תמורה - אין אמון.

בשנת 1980 הצענו לפתה תכנית של מגורים

בשכונה, כדוגמת מגורי סטודנטים.

מעונות?

ד" ציוניו משהו דומה למעונות ובמהלך נוסף לקשור

ולשלב את זה עם מעונות הסטודנטים, כי אז

יש הרגשה טבעית, העשרה ותמיכה. יש מצע של תכניות.

כפי שאמרתי, לצעיריס האלה אין כתובת.

זו אוכלוסיה חשופה ואנחנו נעשינו להם בעלי חסות.



הבעיות של הצעירים האלה רבות ושונות,

יש לחנו בעיות של חינוך שיכון, בריאות וכו'. צריך שתהיה להם כתובות אחת,

צריך להקצות משאבים לפתרון הבעיות. צריכה להיות ראייה טיפולית סוציאלית

כוללנית.

היו"ר ח' גרוסמן כמה חסרי בית יש, לפי הערכתכם?

מאות.

ד"ר בריק אמר שמטפלים בכאלף וזה

מהווה מהות מרבע.

האוכלומיה הבעייתית מונח אלפים. אם

מדברים על חסרי בית, יש מאות.

האם אתה יכול לספר לנו מה נעשה ואם

ואיפה נפתרה הבעיה אפילו באופן חלקי.

ציינתי לדוגמח את ירושלים. עם זאת,

גם בירושלים יש בעיות אבל מתמודדים אתן.

גם בירושלים היו מקרימ של התאבדויות.

זה לא דומה.

אני מדבר על התאבדויות בגלל מצוקה זו

או אחרת.

די ציוניו אני מציע שיהיה דיון בנושא של התאבדויות

של צעירים, אולי אפשר יהיה להצביע על

סיבות.

אנחנו מדברים על מצוקה הגורמת ליאוש

עד להתאבדות.

האם אתם ביוזמתכם, לא בעקבות המקרה

המצער הזה אלא בעקבות המצב הכללי, קראתם

לדיון במצב?

האם את שואלת על דיון כללי?

כן.

היו דיונים.

מה הסיכומים?

די ציוניו אני מנהל השרות משנת 1979. לצערי,

מאז שנת 1979 אין אפשרות להוסיף תקנים

ומשאבים. אני לוקח כמה שאפשר מהחקציביס שלנו ומקצח לפרוייקטים כדי להצביע

על כיווני דרך.

האם היו סיכומים בשאלה מה הטיפול שצריך

לתת לאוכלוסיה הזאת? האם היה דיון בין-

משרדי, ביוזמה שלכם? האם היו סיכומים?

יש ועדה שיושבים בה נציגים של משרדים

שונים ומועלות בה בעיות שונות של האוכלוסיה

הזאת, היום אין כפילויות. יהד עם זאת יש היום בעיה לגבי האוכלוסיה הזאת:

מי יהיה מוביל בטיפול והיכן יכנסו רכיבים שונים בטיפול שהם קשורים גם

בתיי אדם. אנחנו סבורים שכתובת המובילה בתהום זה צריכה להיות משרד

העבודה והרוותה ובהזדמנות זו אני מביע משאלה שכך יהיה- יש בענין זה דיונים

אבל סיכומים אופרטיביים טרם התקבלו. בינתיים יש החלפת דעות.

ברוב יישובי הנגב, כולל באר-שבע, יש לנו

מספר לא-מבוטל. של דירות ריקות. כל זוג

צעיר או רווקים אתרי גיל 27 זכאים לקבל דירה ללא שום פרוצדורה, הם הולכים

לתברת "עמידר" ובוחרים בדירה מתוך רשימה, ותוך שבועיים או שלושה שבועות

אתרי מילוי תעודת הזכאות הם יכולים לקבל דירה-

היו"ר ח' גרוסמן בדו"ח שלפנינו, של הגברת אביבה עמית,

מנהלת היהידה לקידום נוער והוראה יהידנית

בעיריית באר-שבע נאמר שהוצעה לאתימ דירה או בירוהם או בדימונה אבל לא

בבאר-שבע.

הדירות בבאר-שבע, שאני מדבר עליהן,

ניתנות לזכאים דהיינו, רווקים שעברו את

גיל 27 וזוג צעיר מחוסר דיור.

כשמדובר ביתיר שטרם הגיע לגיל 27, הענין

יותר מסובן ואז יש מערכת של בדיקות כגון: מי האיש, מה הרקע, מה הסיבות

לתוסר דיור ומי עומד מאתורי מבקש הדיור.

אנתנו גם מבקשים לדעת אם הדירה המבוקשת

אמנם תשמש למגורים או שמא היא עלולה להוות מטרד בגלל המתזיקים בה. לכן,

לגבי צעירים בגיל 27-18 אנהנו מקבלים בקשות מעובדי דווהה ברשויות-

במקרה של האחים מרץ קיבלנו פניות מעובד

עיריית באר-שבע, זאב נעמן, אבל לא קיבלנו פניות מעובד בכיר מוסמך בהתאם

לנוהג ולנוהל. מהול כף הבנו שענין הקצאת הדירה איננו מהווה בעיה ראשונה-

אילו ידענו שזו הבעיה המרכזית, יש דרכים לפתור אותה גם ללא הקצאה מיידית

של דירה. יש אפשרות להקצות מגורים בבית יציב בבאר שבע או שמשרד השיכון

יעמיד לרשות העיריה דירה והיא תשכן בה כראות עיניה. מבדיקה שערך מנכ"ל

המשרד עם הגורמים שעסקו בנושא זה במשרד מתברר שבעיית הדינר לא הוצגה

בפניהם כאקוטית. הצורך בפתרון דתוף של הבעיה הזאת התברר/אתרי פרסום הכתבה

הראשונה.

לפני המקרה.

בתודש אוגוסט קראנו את הכתבה בה סופר

שהאהים מתגוררים במקלט-

יתרה מזאת, האת היה אצלנו רק פעם אתת,

בחודש יוני.

א' בר: הוא ישב אצל עובד קולנו. העובד הציע לו

דירה בשכונת ד' צפון אלא שהאח סרב להצעה

בטענה שזה אזור קשה, באותו אזור יש לנו קרוב ל-50ו דירות ריקות. כפי שאמרתי,

האת סרב לקבל דירה באזור זה מפני שיש בו, לטענתו, עבריינים.

לא ידענו על קיומו של האת תשני.

מדוע הוצעה להם דירה בדימונת או בירותם?

אי בר; באזור פיתות אנתנו נותנים דירות גם לצעירים

שטרם הגיעו לגיל 27, זאת אומרת צעירים

בגיל 27-18.

צי ביטון; מה הסיבה לקביעת גיל 27? למה לא 25?

המשרד איננו מאשר זכאות אוטומטית לצעירים

מגיל 27. יש לנו נסיון שהדירה לא משמשת

תמיד למגורים. אי-אפשר להעמיד בודק לכל מי שמקבל דירה.

גם רווק שמלאו לו 27 יכול לעשות בדירה

שימוש אתר, לא לצרכי מגורים.

אי בר; הצענו גם לעיריית באר-שבע וגם למשרד

העבודה והרוותה, שיקבלו מספר דירות כדי

שיוכלו לשכן בהן מקרים שהם בשלבי טיפול ומצריכים דיור מיידי,

מגיעות אלינו בקשות דבות מאד של צעיריס

בגילאי 19-18, המבקשים דירות בגלל ריב שיש להם עם הוריהם, לא יעלה על הדעת

שלכל מקרה כזה נעמיד דירה בסבסוד של מדינת ישראל כשיש צורף בסכומים עצומים

לשם שיפוץ- הדירות.

עם זאת, כדי שלא יהיה צורך בהוצאה כספית

לשיכונם של רווקים בבית מלון או בבית יציב בבאר שבע, הצענו לעיריית באר-שבע

שתי דירות כדי שהיא תוכל להשתמש בהן במקרה הצורף,

מה זאת אומרת שתי רירות?

א' בר; שתי יתידות דיור. אם נתבקש להקצות שלוש

דידות, נוכל לתת שלוש דירות- אנשי העיריה

יתליטו את מי לשכן בדירות האלה, הם יפקחו על מי שמקבל את הדירה, מה הוא

עושה בה ומתי הוא יעזוב אותה.

למשדד העבודה והרוותה הצענו בית בן 16

דירות כדי שהוא ישתמש בו למטרות הנראות לו.

נתנו למשרד העבודה והרוותה בית למגורי

הסטודנטים. אחרי שבועיים התזיר לנו המנהל את הבית הזה בטענה שאין הוא יכול

לטפל בו. אלי נבון, מנהל המהוז, התזיר לנו את הבית.

אני תוזר ואומרו לנו, משרד הבינוי והשיכון,

אין בעיה בהקצאת דירות.



גם במקרח הקונקרטי, אם היתה מגיעה

אלינו, מצד אישיות מוסמכת, דרישה להקצאה דירה, בוודאי חיינו מתייחסים

אליה- במקרה הקונקרטי היו אלינו סוניות מצד זאב נאמן, שהוא מדריך ותהום

פעולתו איננו נוגע לדירות, ומר אלוש שמודה שעשה טובה, ושניהם אינם מוסמכים

לטפל במקרה כגון זה.

יש אלנו מסלול נוסף כדי להקל על מצוקת

דיור: השתתפות בשכר דירה, במקרה שיהיד או זוג, אשר זכאי לדירה, שוכר דירה

בשוק הפרטי. המימון הוא 150-100 דולר בחודש, האפשרות הזאת נועדה למקרים

שגם העובדים הסוציאליים מעוניינים בשיקומו של האיש בכוחות עצמו. איך זה

נעשה? הזכאי מקבל השתתפות בשכר הדירה, במשך שנה. התקופה ניתנת להארכה

לשנה וחצי אם הזכאי אמנם עושה מאמצים להשתקם. אם הזכאי משתקם אנחנו

מעמידים לרשותו דירה.

אהרי שנודע לנו, בעקבות הפרסום בעתונות,

שיש אה נוסף, ביקשנו פרסים על האח הנוסף. בסוף חודש אוגוסט קיבלנו את

מכתבו של זאב נעמן. העברנו את התיק אל הוועדה העליונה והיא קיבלה ההלטה

לתת השתתפות מתוגברת לשכר דירה. לצערנו, חיים שהתאבד לפני ביצועה של הההלטה.

הניתוח הצליה אבל החולה מת.

אשר ליצחק פרץ: יש אישור לדירה בבאר

שבע, לא בשכונה די צפון. יצחק אומר לי

שהציעו ליו שישפץ את הדירה, והכסף יוחזר לו. הוא טוען שהוא לא מסוגל לשפץ

אותה.

הציעו לו שיפוץ עצמי תמורת מיליון שקל.

הוא לא רוצה כסף, הוא רוצה דירה.

איך הוא מקבל את הכסף?

מ"עמידר" מיליון שקל לשיפוץ

הדירה. כפי שאמרתי, יצחק פרץ אומר שהוא

לא מסוגל לעשות זאת.

אני אפנה לחברת "עמידר" שהיא תעשה אה

השיפוץ ולא יצחק פרץ.

צי ביטוזו בינתיים אפשר להעמיד לרשותו דירה אחרת.

כל דירה זקוקה לשיפוץ.

נדמה לי שמן הדיון הזה הגענו למסקנה

שהאשם הוא זאב נעמן. הוא אשם כי העז

לבוא בעצמו למשרד השיכון, אבל במשרד השיכון איש לא טרה לומר לו שמישהו

אהר צריך לבוא אליהם ולהציג בפניהם את המקרה הזה כמקרה דחוף.

ההיסטוריה של שני האהים היא היסטוריה

של חסדי בית. חם חיו בפנימיות מפני שלא חיה להם ביה. במקרה כזה אין

הצדקה לבדוק נקודה זו או נקודה אהדת, אם יש אח נוסף או אין אח נוסף,

כי אין הורים. מה יכולה לשנות הבדיקה? הכל חרוצים.



אני יכולה להבין את אנשי המשרד, השומרים

על המשבצת, כשיש חוק - אתה צריך להיכנס למשבצת, כי אחרת אתה נכנס

למטחנות.

מהדו"ח מתברר שהאה בא ומנה בענין

הדירה אין סמור מעמים. האוכלוסיות האלה לא תמיד יודעות איך להתמורד

עם הממסד. מישהו צריף היה ללוות אותם. כשאיש הסר משמתה מונה למשרד

מעל פניו, לא ייתכן שלא ימסור דו"ח מדוע

נהג כך.

אילו לאחים האלה היתה קורת גג האס

הבעיה שאנחנו דניס בה היתה נגרמת? אינני יודעת.

מכל מקוס, במקרה הזה שאנחנו דניס בו,

איש מאתנו איננו יכול להגיד שידיו נקיות. היה כאן טיפול ביורוקרטי, אולי

על-פי הספר, אבל צריך לזכור שמאחורי המקריס עומדיס בני אדס. מדריך טיפל

באחים, הוא עשה זאת לפניס משורת-הדין וללא כל רשות ניסה לעשות מה שעשה.

אינני מוכנה להסכיס שיתקבל רושס כאילו הוא סטה מן הדרך. לעומת זאת, מקיד

יודע לקרוא טופס, במקרה כזה היה עליו לדעת שניצב לפניו בחור בודד חסר קורת

גג. במקרה כזה אין הצדקה לביורוקרטיה, שאולי היא לפי הספר, אלא צריך לדעת

שמשרד הבינוי והשיכון ומשרד העבודה והרווחה עוסקיס גס באנשיס שלא תמיר

נכנסיס למשבצת וצריך להיות ברור שיש מקריס חורגיס. אס יש אנשיס חסרי משפחה,

אסור לדחות אותס.

נאמר כאן שבבאר-שבע הוצעו שתי דירות.

מי עוד צריך להתאבד כדי שגס רשויות אחרות יקבלו

דירות? אני חוששת שמא לא נלמד מן הטרגדיה הזאת. האס בתל-אביב אין מקריס

כאלה? אס מחר, חלילה, יקדה מקרה כזה בתל-אביב, רק אז תהיינה גס שס דירות?

אס יש כבר אור אדוס זועק, מדוע לא יהיה הסדר ראוי בכל מקוס?

יש לי טענות רבות וקשות לגבי מוסדות

הבריאות עס זאת אני מבקשת להדגיש שכאשד תולה או פצוע מגיע לבית החוליס,

אין בודקים ואין שואליס מי ישלם אלא קודם כל אותו חולה מקבל את הטיטול

הדרוש.

המקרה שאנחנו דנים בר, כפי שגם את הערת,

הוא מקרה מיוחד. האם אינך סבורה שהמחלקה

לעבודה סוציאלית או המחלקה לעבודה קהילתית בעיריה היא האחראית?

על טניו נראה שזו הכתובת הטבעית. אינני

יודעת את פרטי המקרה לגופו.

המתנדבים הם אנשיס טובים.

כשיש להם אכזבה, הס מנסים לפתור את הבעיה גם ללא הממסד. אני מתכוונת בדברי

אלא למעשיו של מר אלוש. לא פעס מתנדבים מתאכזבים מן הממסד, הס מנסים בכוהות

עצמם ואינם פוניס לממסד והתוצאה היא שמי שיכול להציע פתרון לא נמצא בתמונה,

בגלל רצון טוב של מתנדב. לא פעם מתנדבים אינם מבינים שאפשר וצריך להפעיל את

הממסד. ייתכן שגם המקרה שלפנינו נקבר במערכת חיובית של יחסי שכנות וקהילה

ואולי זו הסיבה שהרשויות לא היו מודעות לענין.

מהדו"ח זה לא נראה כך.

בבאר-שבע לא באו לישיבה זו למרות שהוזמנו אליה.

f



היתה טרגדיה. יש בעיה. אנחנו רוצים

להסיק מסקנות כדי שמקדים כאלה לא יישנו. אנחנו דנים בטרגדיה שהיתה בבאר-

שבע. יש עיריה, יש לה שדוחי דווחה, מקדה מחדיד מתדחש מתחת לאפה, אי-אפשר

להפנות הכל נגד משדד הבינוי והשיכון, זה לא הוגן.

יש פה פער רציני.

אני חוזד וקודא: הצילו. עזדו. תעשו משהו

למען האח יצחק. מחד אין לו היכן לאכול

ואין לו היכן לישון.

השעה כבד 12.30. אני מוכרחה לעלות לישיבה

אהדת.

אנחנו דנים בנושא כאוב. לא נוכל לטאטא

אותו מתחת לשטיח,

מכיוון שלא נמצא טח נציג של שדותי הדווחה

בעידיית באד-שבע אני מבקשת להודיע להם, -שלא יכול להיות מצב כזה. הם צדיכים

לבוא ולהסביר.

ואל האורחים הנמצאים כאן, נציגי הגודמים

קחו את הענין לידים, מהיום למחד; וזה לא שייר

לדיוניה של הוועדה בענין זה.

אני פונה אל מד ציוני ואומדת: אני מבקשת

ממך, מד ציוני, להפעיל את שדותי הדווחה בבאד-שבע באופן דחוף ומיידי, כדי

לתת פתדון מיידי לבעיה הקונקרטית.

אגף הדווחח בעידיית באד-שבע לא מכיד את

הבעיה. טיפל בענין דכז היחידה לקידום נועד.

אהה אומד דבד המוד ביותד. כל המדינה

דעשה. לא היתה פנייה דשמית לשדותי הדווחה,

זו הבעיה?

יש טיפול על-ידי רכז יחידה.

ושדותי הדווחה בבאד-שבע לא ידעו על המקדה?

מוזד.

אני מבקשת לנעול את הישיבה. נמשיך בדיון

בישיבה אחדת.

יצחק מבקש לדעת מה יהיה גודלו.

הישיבה נעולה ואתה, יצחק, בא שב לידי

ונשוחח.

הישיבה ננעלה בשעה 12.30