הכנסת האחת עשרה

מושב רביעי



פרוטוקול מסי 539

מישיבת ועדת הכספים

יום גי, אי בטבת, התשמ"ח - 22.12.1987 - שעה 10.00

נכחו

א"י שפירא - היו"ר

י"ז אמיר

יי ארידור

יי ארצי

אי ויינשטיין

עי סולודר

שי עמר

יי צבן

די צוקר

חי קופמן

וזי רמון

מי שטרית

אי שלום

די תיכון

שר התחבורה חי קורפו

סגן שר האוצר עי אמוראי

אי נמיר

אי שוסטק

ו י שם-טוב

ני פלוג

בני משפחתו של ישראל קרגמן ז"ל

אי קרשנר

סי אלחנני

אי דגני

אזכרה לישראל קרגמן ז"ל ביום השלושים לפטירתו.



אזכרה לישראל קרגמן ז"ל ביום השלושים לפטירתו

היו"ר א"י שפירא;

אני פותח את הישיבה.

נמצאים עמנו גבי קרגמן, הבן, הכלה, הבת ושתי הנכדות.

היום ראש חודש שחל בוזג החנוכה. על פי ההלכה נאסר להשמיע הספדים בחנוכה. לא

נאספנו כאן כדי להספיד את ידידנו ישראל קרגמן ז"ל, אלא להיפרד ממנו. ישראל

קרגמן היה תבר המועצה המייעצת של בנק ישראל וכיושב-ראש המועצה זכיתי לשבת אתו

כמה שנים. ישראל קרגמן גם כיהן כיושב ראש ועדת הכספים במשך שנים רבות. נתכנסנו

כדי להשמיע דברי פרידה והערכה לאדם שתרם כל כך הרבה לעבודת הכנסת בכלל, ולעבודתה

של הוועדה הזו, ועדת הכספים, בפרס.

הרבה מעלות טובות מנו בו בישראל קרגמן. דומני שהמעלה הטובה ביותר שהוא

נשתבח בה היתה הגדרתו כ"איש העבודה", ולא כציון להשתייכות פוליטית-מפלגתית.

כאשר ישראל קרגמן השתתף בדיון והשמיע את קולו אי אפשר היה להתרשם שההשתייכות

הפוליטית-מפלגתית דיברה מגרונו. כל דאגתו היתה נתונה לייצור ולפועל בייצור. בכל

מקום שישב חשו האנשים סביבו שיושב אתם יושב ראש ועד העובדים של אתא.

יש אנשי ציבור, לצערנו, הרואים בכהונתם הציבורית לא רק את השליחות. הוא ראה

בתפקידו הציבורי שליחות וייעוד והשקיע בו את כל כוחו ומרצו במטרה לבצע את

השליחות על הצד הטוב ביותר, כאשר בראש מעייניו היה הפועל, בעיקר הפועל בייצור.

הוא תמיד דאג שמא חלילה שוב יתחיל מיתון שיביא לפיטורים.

החיים הציבוריים הם חיים אכזריים. ממלאי התפקידים - ואנחנו יודעים זאת

מנסיון אישי - נרמסים כעפר תחת רגליהם של כל מאן דבעי. אולם, לאחר מותם מתחילים

להשמיע להם שירי תהילה ותשבחות. מעטים זוכים שגם בחייהם מעלים על נס את תרומתם

לציבור. קרגמן זכה לכך שגם בחייו, במלאת לו שבעים שנה, התכנסו ובאו לכנסת כל

ראשי הציבור, שבאו אתו במגע, מהקואליציה ומהאפוזיציה , ושיבחו את אישיותו

ותרומתו לכנסת ולנושאים הכלכליים. מעניין שגם אותה מסיבה נערכה בשבוע של פרשת

השבוע "מקץ".



הגמרא מספרת על כך שהמקום בו נולד חאדם כמו גם שמו משפיעים על עיצוב דמות

דיוקנו. קרגמן נולד בברדיצ'ב, עירו של הסבא של סבתי הצדיק הגדול רי לוי יצחק

מברדיציב, שהיה סניגורם של עם ישראל. הוא לא חשב אף פעם שיש יהודי חילוני.

בברדיציב לא למד קרגמן סוציאליזם. שם בנעוריו קיבל חינוך מסורתי ותורני. ולא פעם

יש לי במיוחד דרך ארץ אליך, כיוון שאתה מצאצאיו נכדו של האדמור

מברדיציב.

ואכן מתוך דבריהם של הדוברים במסיבה שנערכה לכבודו של קרגמן במלאת לו שבעים

שנה, עולה ומצטיירת דמותו של עסקן רב פעלים, שידע להעריך את הזולת, גם אם חלק על

דעותיו. אני יכול להעיד שקרגמן ז"ל ויוחנן בדר ייבדל לחיים ארוכים היו צמד. הם

אהבו איש את רעהו, אבל קרגמן נהג תמיד לומר: אני צריך לשמוע את בדר בשביל להגיד

את ההיפך.

את שליחותו העיקרית ראה בבניין הארץ. הוא עצמו, בדברי תשובתו למברכים באותה

"עד היום אני משתמש במושג 'בנין הארץ', מושג שכבר איננו מקובל כל

כך."

אין ספק שלחברותו רבת השנים עם פנחס ספיר ז"ל, ואני זכיתי לראותם יחד

בעשרות הזדמנויות, היתה השפעה מרובה וחיובית על שנ יוזם. שניהם האמינו במה שעשו

ושניהם ראו בכך מילוי שליחות עליונה.

כאשר מעלים את זכרו של איש ציבור יש להפיק לקח מדמותו. קרגמן השאיר צוואה,

צוואה רוחנית לכל איש ציבור. וכך אמר: "אדם חייב להיאבק על דעותיו. הוא איננו

צריך להיות בובה בידי הציבור. בשום פנים ואופן לא. רק מי שתובע מהציבור ,

והציבור יודע שבאותה עת הוא תבע גם מעצמו - הציבור מעריך אותו." עד כאן דבריו,

שכוחם יפה לכל אחד ואחד מאתנו.

כיושב ראש ועדת הכספים נאבק קרגמן כדי לשמור על כבוד הוועדה וחבריה.

כפי שאמרתי קודם, בכנסת ציינו את הגיעו לגיל שבעים במסיבה שנערכה לכבודו

בשבוע של פרשת "מקץ". אנחנו נפרדים מקרגמן גם כן בשבוע בו קראנו בבית הכנסת את

פרשת "מקץ". פרשת "מקץ" היא פרשה שעוסקת בתכנון המשקי של יוסף הצדיק, אשר ניסה

להשליס סדר במצרים, אלא שאז חיה זה יוסף ש"רוח אלוקים היתה בו". היום - היכן

נמצא אנשים שחדורים אמונה כה עמוקה בשליחותם ובייעודם כישראל קרגמן?

קרגמן היה חכם לא רק משום שעסק ב"דיני ממונות" אלא החכמה אצלו היתה טבעית,

בבחינת תלק טבעי מאישיותו ומדמותו.



לא זכיתי להכיר את קרגמן בכנסת, אך הכרתי אותו במועצה המייעצת של בנק

ישראל. מן המגע אתו יכולתי להתרשם מאישיותו, מאהבת הבריות שלו, מליתו שלא נס על

אף גילו המבורך.

הבה נתברך כולנו בזכרו ובמעשיו למען כלכלת ישראל.

די תיכון;

אני נולדתי בקריית וזיים. וקרגמן בא מקריית חיים. לכן אני זוכר את ישראל

קרגמן מהיום שאני מכיר את עצמי. אני זוכר אותו כגיינג'. מעטים זוכרים שהוא היה

הגיינגיי.

אני זוכר את ישראל קרגמן כמי שנסע לקונגרס הציוני מייד לאתר תום מלתמת

העולם השניה. זה חיה התפקיד הציבורי שהוא מילא כאשר נסע לקונגרס הציוני. אני

יודע שבקרית תיים כולם ליוו את קרגמן בעת שהוא נסע לקונגרס הציוני..

אחר כך אני זוכר את ישראל באתא, נוסע לעבודה מדי בוקר, או לעבודה במשמרות.

אני הולך לנוער העובד והוא נוסע לעבודה.

אחר כך ישראל מגיע לכנסת. נותן כבוד לכולנו. פעם ראשונה הגיע איש קריית

תיים, פועל אמיתי, לכנסת. אני זוכר אותו בכנסת כאשר הוא נבחר ליושב ראש ועדת

הכספים. תמיד כאשר נפגשתי אתו הוא היה שואל אותי: מח שלום אבא? כדי להבין את

הרקע אומר, שהיו חילוקי דעות בקרית חיים, לא תמיד היינו באותו חמתנה. אבל היה

מה שלום אבא?

ישראל בפשטותו ובצניעותו שימש לי כאיש מופת. אני זוכר שנסענו יחד ברכבת

לירושלים. אני רוצה להזכיר לשר התחבורה שבאותם ימים נסענו ברכבת מחיפה לירושלים.

כיושב ראש ועדת הכספים באתי אליו מפעם לפעם בתוקף תפקידי במשרד המסחר והתעשיה,

ואכן הוא היה משכמו ומעלה.

אני זוכר אותו כאיש בונה שנלקח מן הנול אל הפוליטיקה ותרם את תרומתו

המירבית לפיתות הארץ. שכן מרבים לדבר על פנחס ספיר, אבל שוכחים שאת הצד השני,

את הצד הפרלמנטרי, עשה ישראל קרגמן. פנחס ספיר לא היה יכול לעשות כמעט דבר אם לא

היה זוכה לסיוע וגיבוי מצדו של יושב ראש ועדת הכספים.



אני זוכר את ההתכנסות שלנו בעת שמלאו לו שבעים שנה כאן בחדר הזה, בכנסת

העשירית ואת דברי השבוז שלהם הוא זכה. אני זוכר את קרגמן ואת בדר ייבדל לחיים,

כצמד. הם היו צמד, למרות חילוקי הדעות ביניהם. מי שקרא את המאמרים של ישראל

קרגמן ב"דבר" בשנים האחרונות ידע שהוא לא היה ותרן. הוא עמד על שלו. אני מתאר

לעצמי שיוחנן בדר עומד על שלו עד היום הזה, אבל בכל זאת הם הלכו לכל מקום יחד,

כולל גם הוועדה המייצעת של בנק ישראל. הם באו לכאן לכל אירוע כצמד. הם שיקפו

בעיני את היכולת להתגבר על המחלוקות ולשתף פעולה.

ישראל תרם את תרומתו בבנין הארץ. וכך גם הוא יישמר בזכרוני כאחד הגדולים

שבהם, מהענקים שפסו מן הארץ, וחבל.

עי אמוראי;

כאשר באתי בשערי הכנסת קרגמן כבר היה יושב=ראש ועדת הכספים, ותיק, מנוסה.

מצאתי בישראל קרגמן כמה קווי אופי. ראשית כל הוא היה אינסליגנט רוסי במלוא מובן

המלה. זה היה ניכר גם באהבת הספר שלו. בגלל מעצר וגירוש על ציונותו, הוא לא

זכה ללימודים פורמליים, אבל הוא היה בולע כל ספר בעל משקל שיצא לאור בארץ. ניכר

היה בו המשקע של התרבות הרוסית של טרם המהפכה במיסבה. היה לו דרך ארץ רב, כמו

לרוב הרוסים בני אותו דור, כלפי המלה הכתובה. היית מוצא זאת אצל זלמן ארן המנוח

ואצל אחרים, אפילו דרך ארץ קצת מוגזם כלפי המלה הכתובה.

תכונה שניה שהיתה אופיינית להרבה מאד אנשים שגדלו בתקופה מהפכנית. אני יודע

שבימים שאביו של יורם ארידור לאבי היו מנהיגים בתנועת עבודה ציונית רוסית, קרגמן

היה בתנועת הנוער. אבל כולם נעצרו והוגלו ומשהו מן הקנאות וההקפדה של מהפכנים

דבק בכולם. אצל ישראל קרגמן זה היה בולט מאד. הוא היה קנאי לעמדה ולדעה, נאמן

באופן בלתי רגיל למסגרת הפוליטית שהיתה לו תמיד גם בית וגם מסגרת חברתית. והוא

שירת אותה עד יומו האחרון באמונה. תמיד ראה את עצמו שליח ציבור שעשה את רצון

התנועה.

תכונה נוספת שלו שהיה איש עבודה, והיא באה לכלל ביטוי בכל תפקיד שמילא. כמו

שפועל מתייצב ליד המכונה, הוא היה מתייצב בכנסת ועושה את עבודתו בוועדת הכספים

ללא שיעור.



כבר עמדו קודמי על צניעותו כי רבה. הוא היה צנוע בכל רמ"ח אבריו. קשה

בכלל למצוא אח ודוגמה לצניעות האישית שלו. יהד עם זה הוא העביר את הקנאות שלו גם

לוועדת הכספים, המוסד שהוא עמד בראשו. היתה לו הבנה בלתי רגילה לסדרי שלטון

מתוקנים. ההערכה והכבוד שהוא רהש למבקר המדינה, והקנאות למעמדו של המבקר בזמן

שענייני ביקורת המדינה היו מסורים לפיקוחה של ועדת משנה של ועדת הכספים, יכולים

לשמש דוגמה איך צריך לנהוג, להתייחס ולשמור על מעמדן של הרשויות שיוצרות את

ה"צ'קס אנד בלנסס" במשטר דמוקרטי.

ישראל קרגמן הצליח ליצור בוועדת הכספים, על אף הקנאות של הוותיקים

לעמדותיהם, אווירה כזו של הברות, עד שבדר ייבדל לחיים וקרגמן היו מכנים זאת

"מפלגת ועדת הכספים". הוא היה גאה בוועדת הכספים ובמעמדה, וללא כל ספק הוא הוסיף

למעמד הזה נדבכים השובים לאהר תרומתם של קודמיו פנקס וגורי ז"ל.

שמעתי פעם את זלמן ארן מסביר מדוע הוא תולה רק תמונה אחת בהדרו, את תמונתו

וכי אני שר החינוך? ביאליק היה צריך להיות שר החינוך

והתרבות. אני ממלא המקום. קרגמן כאשר מילא את תפקידו בוועדת הכספים, עם כל

הערכתו לדרך פעולתה, שיווה לנגדו תמיד את דרכו של ישראל גורי, שהיה איש קפדן

וצנוע מאד. קרגמן תמיד שאל את עצמו אם הוא עומד בקריטריונים האלה.

הוא לא היה קל ונוח לחברי הוועדה בגלל קפדנותו וקנאותו. הוא גם לא היה פתוח

לרוחות הפרצים שהביאו עמם צעירים יותר ממנו. אבל הוא ידע להעריך עבודה ומסירות.

הוא ידע שפרלמנט הוא גוף מפקח אבל דרוש לו גם כושר עבודה. היתה בו איזו מזיגה של

קנאות לוועדה כגוף מפקח , ומצד שני הבנח ששלטון צריך לתפקד, צריך לנהל ולשלוט.

הוא ידע להנחות את ועדת הכספים שתמלא את תפקידה כגוף מפקח. הוועדה ידעה לא מעט

ישיבות סוערות בדיונים על נושאים של קונצסיות וגם על מהדלים או כשלונות של

הממשלה. יחד עם זה הוא תמיד דאג לעבודתה התקינה והמסודרת של הוועדה.

לכן אני חושב שדרך פעילותו ויחסיו עם חבריו, חלק מהם שהלכו לעולמם, ואחרים

שייבדלו לחיים ארוכים - ואני רואה כאן בין החברים הוותיקים את ויקטור שם-טוב, את

שוסטק - מעידים על היכולת למזג את העמדה העצמאית של הוועדה יחד עם השירות למען

עבודתה של המערכת כולה, תוך רגש אחריות בלתי רגיל. מזה אנחנו צריכים ללמוד

ולהפיק לקחים לעתיד.

אני משתתף בצער המשפחה - הרעיה, הילדים והנכדים.



י' ארצי;

את ישראל קרגמן לא הכרתי בוועדת הכספים אלא בפרוזדורי הכנסת, מחוץ לבנין

הכנסת, וגם בבית החולים.

הוא היה אוטודידקט, כשם שגורקי כתב שהאוניבסיטאות שלו היו החיים,

האוניברסיטה של קרגמן היו החיים וגם אולמות העבודה של בית ההחרושת אתא. הוא

מהווה דוגמה טיפוסית של אדם שהגיע מלמטה למעלה עד לצמרת.

הוא התענין בכל ענין שהיה בכנסת ומחוצה לה. בדרך כלל הנושא של שיחתנו היה

מה קורה בקרב הפרוגרסיבים ול"ע. הוא לא התענין בפרוגרסיבים ובל"ע כמפלגה

פוליטית, אלא הוא התעניין בכך יותר כתופעה של ההתפתחות החברתית, והיו לו תמיד

הערות נכונות לגבי הנושא הזה.

אני גם שמעתי עליו הרבה בדיווחי הסיעה שלנו בכנסת מפי חבר הכנסת גולן, חבר

קיבוץ אושה, שהיה חבר ועדת הכספים במשך הרבה מאד שנים. הוא סיפר לי שכינו אותו

"קארג-מן". "קארג" פירושו קמצן, הקמצן של הקופה הציבורית. זה היה הכינוי שלו,

בוודאי לא כינוי לגנאי.

בסוף ימיו פגשתי אותו כמה פעמים בבית החולים איכילוב במסגרת ביקורי שם מטעם

עיריית תל-אביב. הוא היה תמיד במצב רוח טוב. התענין פחות במחלה ויותר במה שנעשה

בחוץ, בנושאים ציבוריים. אבל גורלו היה כגורל מדינאי מזדקן במדינת ישראל אשר

ברגע מסוים מגיע למאבק בין הגוף שאינו עונה לצרכים ולציפיות, לבין הנפש הסוערת

שרוצה להוסיף ולהשמיע דברים ולהגיב על המתרחש. בדרך כלל השופר שלו היו המכתבים

למערכת של עתון "דבר".

הוא היה ללא ספק אחד מאחרוני הדור של מנהיגים שונים מאלה שאנחנו פוגשים

היום, דור של מנהיגים אשר הולכים לעולמם ואחרים לא באים במקומם.

אני מצרף את דמעותי לכוס היגון של המשפחה ומביע את רגשות השתתפותי בצערה.



ח' רמון;

לצערי לא זכיתי להכיר את ישראל קרגמן ולא לעבוד אתו. חברים לסיעתי, כמו

עדי אמוראי, שזכו לכך הם סיפרו עליו.

בשם הסיעה אני רוצה להביע את תנחומינו למשפהה. כסיעה שממשיכה לעבוד בוועדת

הכספים אנחנו אמורים להפיק חלק מהלקחים שהנחיל לנו קרגמן וליישם אותם. אינני

יודע אם אנהנו באמת מיישמים אותם, אם יש לנו היכולת לכך, אבל אנחנו לפחות צריכים

לשאוף לכך.

שר התחבורה חי קורפו;

משפחת קרגמן הנכבדה, חברי הוועדה, על תכונותיו, סגולותיו ומעלותיו של

קרגמן ז"ל רבים הרחיבו את הדיבור, ולא היתה הגזמה בדברים. אני רוצה להאיר את

תכונותיו וסגולותיו מזווית ראיה של אירוע אחד שמצביע מי היה האיש.

לרבים תמוה מה היה החידוש בחוק מימון המפלגות, לשם מה הוא היה דרוש. מפלגת

שלטון, שקיבלה מעל ומעבר למה שנותן לה חוק המימון, שהיו לה אמצעים כספיים, יוצרת

כלי ממלכתי אשר מגביל את המפלגות בהוצאוחיהן ובדרכי גיוס הכספים שלהן. זו לא

היתה הצעת חוק פרסית, זו לא היתה הצעת חוק של סיעה אופוזיציונית; זו היתה הצעת

הוק של הממשלה. הממשלה הביאה את הצעת החוק לא כדי להבסיח מקורות מימון למפלגה,

מקורות אלה לא חסרו. הם היו גדולים ורבים יותר ממה שהציע חוק המימון. החוק גם

לא נועד לתת למפלגות האחרות את האמצעים הכספיים, אם כי גם זה היה דבר לא מבוסל.

אני חייתי את החוויה הזו יחד עם ישראל קרגמן בשל התחושה שלו, שיש ניגוד

מובהק בין האינטרס המפלגתי לבין השיקול הממלכתי. פלצות אחזה בו כאשר הוא ראה מהי

התמורה שאג"ד צריכה לקבל עבור מה שהוא נותן.

זה מה שהיה ביסודו של חוק מימון מפלגות. זה היה חוק ממלכתי. יש חברי כנסת

שמשתמשים בחוק כדי לנגח וטוענים שזה חוק שבא לחלק כספים למפלגות. הבל הבלים. זה

חוק שנועד לבצר את הדמוקרטיה בישראל. לא רבים הבינו שאם הכנסת לא תחוקק חוק

כזה, אנחנו נתדרדר. אנחנו חייבים לשמור על חדמוקרטיה שלנו גם באמצעות כלים

נכונים.

חבר הכנסת ישראל קרגמן היה אחד מיוזמיו של חוק מימון המפלגות, אחד מאלה

שדחפו אותו, אוזד האנשים שתרמו תרומה מכרעת כדי להביא לאישורו בכנסת. בהיותו איש

מפלגה מסור ונאמן הוא ידע את פשר הקונפליקט הזה והבין את משמעותו וכך הכריע אצלו

השיקול הממלכתי ולא השיקול המפלגתי.



אם אני משווה זאת לדמוקרטיה בארצות הברית, אני יכול להשוות את חוק מימון

המפלגות שלנו לחוק אוזד קטן שם, שעד היום הוא וזידה בעיני. רק כאשר ביקרתי שם

הבנתי דמוקרטיה אמיתית מהי. שאלתי במטה של הדמוקרטים: מדוע אינכם מכריזים על יום

הבחירות כיום שבתון. אינני מבין אתכם, אמרתי. בידיכם כלי אדיר. אתם יכולים לגייט

באמצעותו כוח אדם רב. המפעלים והתעשיינים שהם כולם בידי הרפובליקנים נעולים

בפניכם. אם יום הבחירות יהיה יום שבתון, אתם מייד מחזקים את כוחכם ב 10%-או 15%

בזכות חוק כזה בלבד. והתשובה שלהם היתה: הציבור לא יקבל זאת. אצלנו זה היה נראה

כחלמאות לו מפלגה פוליטית היתה יכולה באמצעות חוק כל כך פשוט ואלמנטרי להשיג

יתרון על פני יריבתה הפוליטית, והיא לא היתה עושה כן.

אני רואה את חוק מימון מפלגות ככלי ממלכתי הפועל נגד מפלגתיות צרת אופק,

וקרגמן הוא אשר הצטיין בכך. היתה לו ראיה ממלכתית בצד היותו חבר מפלגה נאמן.

אני מצטרף לכל החברים שהביעו את רגשות השתתפותם באבלה של המשפחה היקרה. אני

רוצה לומר לבני המשפחה שקרגמן חי עמוק בזכרוננו כדמות נערצת ויקרה.

היו"ר א"י שפירא;

השר שחל והשר פת התנצלו שלא יכלו להגיע כי הם נקראו לישיבת ועדת השרים

לעניני כלכלה.

אני רוצה להתפלל שקרגמן יהיה מליץ יושר לאלמנה, לילדיו, לנכדיו ולכל

בית ישראל. יהיה זכרו ברוך.