הכנסת האחת עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 506

מישיבת ועדת הכספים

יום ה', כ"ט בתשרי, התשמ"ח - 22.10.1987 - שעה 10.00.בתל-אביב

נכחו

חברי הווערה; י' כהן - מ"מ היו"ר

אי אבוחצירא

יי ארידור

יי ארצי

שי בן-שלמה

פי גרופר

י' מצא

עי סולורר

שי עמר

יי צבן

ר' צוקר

אישלוס

גי שפט

מר זמנים! אי שר - החשב הכללי

מי קפוטה, ר' שטאוב, ני רזיאל,

אי אגרון, גי שטוך - משרד האוצר

גבי ח' יפנחסוביץ - משרר המשפטים

י' חיימוביץ -משרד התעשיה והמסחר

עויר מי שוב

עו"ד ד' טלמור -עיריית תל-אביב

אלון כהן - יועץ כלכלי

מי קליר - מנכ"ל רבינטקס בע"מ

מזכיר הווערה! אי קרשנר

אי דמביץ

ס' אלחנני

אי דגני

תקנות מס הכנסה (הנחות ממס בישובים מסוימים

ובהיאחזויות נח"ל) (תיקון מס' 9),

הצעות לסרר היום;

חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון מסי 20);

תקנות מס הכנסה (חיאומים בשל אינפלציה)

(תיקון התוספות);

ערבות מדינה לחברת רבינטקס בע"מ;

ערבות מדינה למפיקים זרים של סרטים בישראל,



תקנות מס הכנסה (הנחות ממס ניקובים מסויימים ובהיאחזויות נח"ל)

(תיקון מס' 9) - (הישובים בדולח. בית"ר, מגדלים, הר חלוץ ).

מ"מ היו"ר י' כהן;

אני פותח את הישיבה.

אחמול דנו בתקנות מם הכנסה הבאות לתת הנחות ממס לארבעה ישובים

בדולח, בית"ר, מגדלים והר חלוץ. בשל בקשה להתייעצות סיעתית נדחתה

ההצבעה על אישור התקנות. אני מביא את החקנות לאישור, אבל נצביע

על כל ישוב בנפרד, לפי בקשה שהיתה בוועדה.

הצבעה

בדולח - אושר; בית"ר - אושר; מגדלים - אושר; הר חלוץ - אושר

תקנות מס הכנסה (הנחות ממס בישובים מסויימים ובהיאחזויות נה"ל)

(תיקון מס' 9), התשמ"ז-987ו - אושרו.

הצעות לסדר-היום ,

חבר הכנסת מצא ביקש רשות להצעה לסדר. בבקשה.

אני מבקש להתייחס לנושא קול הסיוע למושבים שהועלה אתמול. ביקשנו

ששר האוצר ומר סנפירי יופיעו בפני הוועדה וידווחו לנו מה קורה בענין

זה. אני רוצה לדעת אס נקבעה הפגישה עס לגור האוצר ומר סנפירי, ובכל

מקרה אני תובע שהיא תתקייס בשבוע הבא, גם אם הדבר יחייב לדחות דיון

בנושאים אחרים שנכללו בסדר היום.

שר האוצר יופיע בפני הוועדה ביום שלישי הבא וידבר גם על הסיוע

למושבים.

יי מצא;

אני תובע שגס מר סנפירי יהיה נוכח בישיבה, אני מבקש שהוועדה תקבל

החלטה על כך.

הנושא הועלה אתמול כהצעה דחופה לסדר היום והוחלט לכלול אותו

בסדר היום.

חוק מס רכוש וקרו פיצויים (תיקון מסי 20)

אנחנו עוברים לסעיף הבא - חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון מסי 20).

החוק הוגש כהצעת חוק פרטית של חבר הכנסת דב בן-מאיר. הצעת החוק

עברה את הקריאה הטרומית, הובאה לקריאה ראשונה, אושרה בקריאה ראשונה

והועברח לווערת הכספים להכנתה לקריאה שניה וקריאח שלישית.

נמצאים כאן עו'ד שוב שמבקש להשמיע את הערותיו להצעת החוק

וכן עו"ד טלמור, היועץ המשפטי של עיריית תל-אביב.



עו"ד מ' שוב;

אני מופיע כעורך דיז פרמי שהתמחותו בבעיות אלה. אני מבין

שגם לאנשי האוצר יקי השגות לחוק זה.

הנוסח של החוק הוא נוראי - -

א' דמביץ;

האם הטענות הן לגבי העקרון או לגבי הנוסח?

גם לגבי העקרון וגם לגבי הנוסח. (א' דמביץ: אולי נתחיל בעקרון).

אני סבור לאור נסיונו שהוא למעלה משלושים שנה, שאם רוצים לתקן

מצב כזה לא צריך לעשות זאת במסגרת חוק פיסקלי אלא במסגרת חוק התכנון

והבניה, שמעניק סמכויות לרשויות המקומיות. יתכן ליצריו תיקון בחוק

התכנון והבניה שיאפשר לרשות מקומית, כאשר היא רואה בנין רעוע שהוא

מסוכן ולא מתאים למגורים, לדרוש לשפץ אותו או להרסו, לפי הענין,

בהצעת החוק נאמר "מבנה שאינו ראוי לשימוש שיועד לו". מה זה אומר?

בהרבה מקרים קיים מבנה באזור שמתוכנן לרפרצלציה והעיריה מונעת בניה

באזור כולו. אס מישהו חשב שרוצים להרוס מבנה ישן ובמקומו לבנות בית

נאה רב קומות, צריך לדעת שזה פשוט לא ניתן, גם מפני שחוקי התכנון

שלנו אינם מיושמים כראוי. כי מה שלפי החוק צריך לעשות בחודש ימים

עושים בשנה או שנה וחצי, ומה שיש לעשות בחדשיים עושים במשך שלוש שנים,

אם בכלל, אנחנו לפעמים מנסים לזרז את התהליך על ידי עתירות לבג"ץ,

התוצאה היא שיש הרבה מאד נכסים מוקפאים שאסור לבנות עליהם. בכל האזור

של דרום יפו או האזור שגובל עם בת ים לא ניתן לעשות שום דבר במשך שנים.

אין שום סיבה לקנוס בשל כך אדם שגר בבית קטן.

י' מצא;

אני רוצה להבין באמצעותך אח החוק. מדובר כאן על בתים שהוכרז

עליהם כבתים שאינם רואיים למגורים ולא גרים בהם.

עו'ד מ' שוב;

לא זה מה שכתוב כאן- כתוב; מבנה שלא ראוי לשימוש שיועד לו,

לא ברור מזה אומר.

י' מצא;

אם אתה מדבר על יפו שיש בה בתים רעועים שאנשים גרים בהם, אני

נוטה ללכת לכיוון שלך, אבל אם מדובר על א זור שהוכרז כאזור שיקום,

על בית שמיועד להריסה, זהו בדרך כלל בית אטום שאסור לגור בו,

עו'ד מ' שוב;

בסעיף קטן (2) מדובר על מבנה שהוכרז במבנה שיקום ועל אזור שיקום,

שם המדינה צריכה להפקיע את הקרקע, אבל בסעיף קטן (1) מדובר על מבנה

שאינו ראוי לשימוש שיועד לו, יכול להיות שהמבנה יועד למגורים. היום

זהו אזור משרדים והמבנה דווקה מתאים למשרד. או מבנה שיועד למגורים והיום

זהו אזור תעשיה, והמבנה מתאים מאד לתעקייה, אבל הוא לא יועד לכך בזמנו,

מה פירוש "יועד לו" - האם יועד לו בזמן שבנו את המבנה או היום?

יש מבנה שהוא ממש חורבה אבל הוא מוחזק על ידי דייר מוגן. הדייר

איננו רוצח לצאת. אתם יודעים מהי הפרוצידורה הכרוכה בהוצאת דייר מוגן"

אפילו אם אחה מקבל היתר בניה אחרי שנים, אתה צריך להגיש משפט פינוי.

אתה פונה לבית משפט השלום, אחר כך למחוזי ומגיע עד לבית המשפט העליון,

ועד שאתה מקבל פסק דין סופי, פג תוקפו של היתר הבניה, כי היחר בניה



ניתן לתקופה ל.יל לזנה ועד מקסימום שיל שלוש קונים, ואז מתחילה הפרשה

מהתחלה. יש מבנה שלא ראוי למגורים שמחזיק בו דייר מוגן שבעל הבית

היה שמח מאד להיפטר ממנו ואף לשלם לו תמורת הפינוי סכום גדול פי כמה

מערכו.

מי יקבע מזה מבנה שלא ראוי לשימוש שיוקר לו ולפי איזה קריטריונים

זה ייקבע?

החוק הוא מיותר וחבל להרחיב עליו את הדיבור.

אני מדבר על כך מבחינה פרקטית. אני מכיר מקרים כאלה. אגב,

יש פסיקה לגבי מס רכוש האומרת, שמבנה פרוץ ולא ראוי לשימוש, לאו

מבנה שמיה. הוא לא נקרא מבנה. כך שמבחינה זו לא הוסיפו כאן דבר,

כי אם עומד מבנה ללא חלונות וללא דלתות, ומישהו מחזיק בו, הפסיקה

של בתי המשפט, כולל פסיקה של בית המשפט העליון, אומרת שהנכס נחשב

לקרקע, שלצורך החוק המבנה כאילו לא קיים- האמת שחלקתי על p ולא

הצלחתי, לגבי מבנה כזה אין צורך לתקן את החוק הקיים- במס רכוש

זה נחשב למגרש, יעי פסיקה שזה מגרש, אבל העיריה אומרת: ארנונה תשלם,

ואין זה מעניננו אם המבנה ראוי לשימוש או לא, עובדה שגרים בו

אגב, לא כל כך מהר הורסים מבנה, ברחי של"ג בתל-אביב יש מבנה

להריסה. אני מבקש כארבע שנים להרוס אותו ועוד לא קיבלתי אישור להריסה.

קיים המבנה הישן של צ.ד. לזינו שם את ייעוד השטח למסחר ומשרדים

על ידי תכנית מיתאר, אבל אי אפשר לבנות שם כל עוד אין תכנית מפורטת.

והענין נמשך כבר ארבע שנים, ובינתיים המבנה אסור לתעשיה ולאחסנת

ועדיין אין היתר להשתמש בו למסחר או למשרדים. אם הבנין ייהרס יאמרו

שלצורך היטל השבחה זוהי קרקע ללא מבנה, מקרה נוסף בקריות ליד חיפה.

מנהל מס רכוש זכה בתביעה נגדנו, יש שם בית ישן של הצבא הבריטי,

לדעתי ניתן לשימוש. קבעו שזה מגרש.. עוד לפני ההחלטה בערר שהוגש

פנה מנהל מס רכוש לעיריית חיפה ושאל מדוע אין גובים ארנונה על

הבנין. יש דרישה לתשלום 430 אלף שקל ארנונה, וזאת על מבנה שמס רכוש

אמר שהוא הרוס. נכס כזה השייך לאדם פרטי ממש נאכל על ידי התשלומים

שגובים בגינו הרשויות השונות.

אני מבקש מהוועדה לא לאשר את החוק- אם רוצים למצוא פתרון לבעיה

של מבנים רעועים צריך לעשות כן בדרך שלא תפגע בבעל הנכס.

אני מודה לוועדה ששמעה את הערותי.

נשמע עתה את היועץ המשפטי של העיריה שמייצג את המערה של בעל ההצעה,

חבר הכנסת דב בן-מאיר.

די טלמור;

החוק הזה היה במקורו הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אמנון רובינשטיין,

כאשר הוא נתמנה לשר ולא יכול היה יותר להגיש הצעת חוק פרטית, אימץ את

הצעת החוק חבר הכנסת דב בן-מאיר בהסכמתו של חבר הכנסת רובינשטיין-

המטרה של החוק היא פשוטה - לא לחת עידוד לבעלי בתיס להמשיך

ולהחזיק במבנים רעועים ולא להרסם רק בגלל שיקולים של מיסוי, כי לפי

החוק קרקע שמחובר אליה מבנה כלשהו פוטרת את בעליה מתשלום מס רכוש.

אתה מדבר על מבנים שגרים בהם או לא גרים בהם?

ברוב המקרים לא גרים בהם, אבל יש מקרים שאדם אתד או שני אנשים

נשארים בבית לאחר שבעל הבית לא הסתדר אתם, בין שהוא לא רצה לשלם להם

עבור פינוי ובין שהדיירים ביקשו מהיר שלדעת בעל הבית הוא לא סביר.

יש עשרות ואולי מאות בתים בתל-אביב שבבדיקה בלימה גילינו שבכל הבית

נמצא רק דייר אחד או לכל היותר שני דיירים. אבל יש הרבה מאד בתים

שהם ריקים, אטומים או לא אטומים. אם העיריה מגלה אותם היא דורשת

לאטום אותם, ואט לא אטמו אותם הם מוחזקים על ידי בעל הבית מסיבה

אחה ויהידה שהחוק במדינת ישראל קובע כעקרון שאם יש בית על המגרש,

הוא לא חייב במס רכוש. על הביח יש לשלם ארנונה, אבל עם העיריה כנראה

יותר קל להסתדר"-

יש בתל-אביב בתים רבים שאין שום סיבה להחזיק אותם במצבם הנוכחי

אלא אם כן יקל לכך סיבה כלכלית. אם באים לבעלים ושואלים: מדוע לא

תהרסו את הבתים, למה לכם לאלץ את העיריה לנהל משפטים נגדכם ולהכריח

אתכם להדום את הבתים? התשובה בדרך כלל היא; כרגע יש בעיות עם תכנית

בנין עיר, למה לנו לשלם היום מס רכוש? מוטב לנו להשאיר את הבתים

כמות שהם. ומי שרוצה דוגמאות לכך ילך לדחוב הירקון ודרומה.

אני מניח שהתופעה הזו קיימת לא רק בתל-אביב, אבל ככל שהעיר

גדולה וותיקה יותר הבעיה בה היא יותר אקטואלית. ההתבלות של המבנים

היא יותר גדולה בפרט לאורך חוף הים.

י' ארידור;

מה אומר סעיף 24א לחוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום?

סעיף זה מסמיך את הממשלה, לא את הרשות המקומית, להפקיע בו1ים

בודדים ולהכריז עליהם כמבני שיקום באזור שייקום.

י' ארידור;

ומדוע המדינה לא תפקיע? אני מבין שהתהליך הזה הוא ארוך.

בינתיים אתה רוצה שהוא ישלם מס רכוש-

ד' טלמון;

הוכח כי האמצעי היעיל ביותר להניע אדם לשפת מבנים כאלה או להרסם

הוא השיקול של כדאיות כלכלית.

ומה אומר סעיף 249(13) לפקודת העיריה?

הוא דן במקרה של מבנה מסוכן ממש שהוכרז על ידי רשות מקומית

כמסוכן.

משהכרזת על מבנה כמסוכן, תהרוס אותו. מי מפריע לך להרוס אותו?

אם העיריה הורסת מבנה שיש בו דייר מוגן, התוצאה היא פגיעה בדייר

המוגן אשר נזרק לרחוב.

הסעיף הראשון של החוק מדבר על מבנה נטוש. "שאינו ראוי לשימוש

שיועד לו" הכוונה - יועד לפי תכנית בנין עיר, או לפי הרשיון. מדובר על

מבנה מגורים שאין בו שום דייר. הסעיף השני מדבר על מבנה באזור שהוכרז

על ידי ממשלת ישראל כאזור שיקום. והסעיף השלישי מדבר על בית שמהנדס

מוסמך קבע שהוא מסוכן, לא רק שהוא איננו ראוי למגורים אלא מסוכן שאדם

יכנס אליו.



ד' טלמור

הרעיון המונח ביסוד הצעת החוק שבמקרים אלה הבעלים של המבנים

יפעלו ביוזמתם הם בלי לחכות לפעולה יזומה של הרשויות. ניתן להניע

אותם לנקוט יוזמה אם זה יהיה כדאי להם משיקולים כלכליים- היום מבחינה

כלכלית כדאי להשאיר את המבנים הרעועים האלה בשממונם רק על מנת לא

לשלם מס רכוש.

י' מצא;

בעל מגרש במדינת ישראל שיש עליו מבנה המיועד להריסה, בין שעל

השטח הזה צריך לעבור כביש ובין שהמדינה רוצה לקדם שם תכניות בניה,

אס הוא מגיש תכנית בניה ~ האם הוא זכאי בגין ההריסה לאחוזים נוספים

של זכויות בניה? למיטב ידיעתי, הוא זכאי לכך- אם אתה מכריח אותו

להרוס את המבנה, אתה גם מקפח את זכותו בבוא הזמן לתבוע אחוזי בניה

נוספים על המגרש בעיריה, כי הבנין שהיה על השטח כבר נהרס. את זכויות

הבניה הנוספות נותנת העיריה כפיצוי על הריסת המבנה. לאחר ההריסה הוא

כבר לא יוכל לבקש זאת. האם אמנם זה כך או לא? זוהי שאלתי.

ד' טלמור;

למיטב ידיעתי - לא. (יי מצא; למיטב ידיעתי - כן).

המגמה של כל מוסדות התכנון היא לפצות את בעל הבית על ההריסה, ולא

כל כך חשוב אם הוא ביצע זאת לפי החוק או ביוזמתו. החוק המוצע לא

מחייב אותו להרוס את המבנה.

יי מצא;

הבעלים הרס את המבנה. כעבור עשר שנים הוא מגיש תכנית בניה.

האם יאושרו לו אחוזי בניה נוספים?

אפשר להוסיף בחוק סעיף האומר לידינו של מי שהורס את המבנה בעצמו

כדין מי שהרשויות הרסו לו את המבנה.

מי שוב;

תכנית בנין עיר נתניה קובעת במפורש שמותר לתת זכויות של 6%

בקרקע כאשר יש פינויים. אחרי כן זה לא קיים.

להזכירכם, העיריות מקבלות חלק מהגביה של מס רכוש.

סעיף 11 בחוק מס רכוש אומר שאם בנו ב-30% פחות ממה שהיה מותר

לבנות על הקרקע, מותר להטיל מס רכוש על החלק המותר לבניה גם אם לא

נבנה.

אני מבין שעו"ד טלמור הסכים עקרונית להצעה שלפחות לא יגבו

מהבעלים ארנונה בגין המבנה-

היו ר יי כהן;

אני מודה לחברי המשלחת על ההערות וההסברים.

אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת יורם ארידור, בבקשה.

יי ארידור;

אני מבקש להביע התנגדות עקרונית לכל השיטה. התנגדותי נובעת

מכמה סיבות. קודם כל אני שולל בכלל מס רכוש. הסכמתי להשאיר בשעתו

את מס הרכוש על קרקע, גם כן לאחר היסוסים רבים, אחרי שהתברר לי כי

בלי זה לא אוכל לגרום לביטוח מס רכוש על מבנים. הסכמתי שיגבו מס

רכוש על קרקע מסיבה טקטית, כדי להביא לביטול מס רכוש על מבנים.



יי ארידור

במדינת ישראל הרכוש הקרקעי שאיננו בידי הציבור - ורובו הוא

בידי הציבור - מפוצל להרבה יחידות קטנות. עקרונית אינני רואה סיבה

להטיל מס שנוטל אחוזים מהרכוש הקרקעי שצבר אדם מחסכונותיו. עקרונית

אני נגד מס רכוש, אבל נשאר מס רכוש על קרקע. מה שמוצע בחוק הוא

להרחיב את הגביה של מס רכוש על ידי הרחבת ההגדרה של קרקע. לכך יש

לי התנגדות עקרונית שניה. צריך לשלול את הגישה לפיה באים לתקן

משהו דווקה באמצעות חוק פיסקלי.

לא נראה לי שנטיל קנס על אדם המחזיק ברכושו לפי הדוק. איננו

אנחנו רוצים שלא תעשה ברכושך מה שהחוק מתיר לך

לעליות בו היום, אני מייצג מפלגה ליברלית שהשקפת עולמה ליברלית. אחד

מעקדונות הליברליזם כלפי הפרט, שאדם יכול לעשות ברכושו כל דבר שמותר

לו לעשותו לפי החוק. (י' צבן: כל עוד הוא לא פוגע בזכויות של אחרים).

אינני רואה שום סיבה שנתחיל להתערב בנושא זה. אם הממשלה או הכנסת

רוצות לעורר בניה, יש דרכים שונות לכך. אפשר להגיד כי במקרים המנויים

בסעיפים קטנים (1), (2) ו-(3) ההליכים למתן היתרי בניה יהיו יותר

קצרים. הטלת קנס במקרים אלה מנוגדת להשקפת עולמי.

עד כאן הערותי העקרוניות- ועכשיו שלוש הערות לגבי הנוסח,

הנוסח "מבנה שאינו ראוי לשימוש שיועד לו" למעשה אומר שאפשר

לחייב בעל מבנה להשתמש בו למטרה שהפקיד רוצה בה. לא בעל הרכוש הוא

שיחליט מה ייעשה ברכושו, אלא הפקיד. אפילו במדינות סוציאליסטיות,

כאשר יש רכוש פרטי, בעל הרכוש מחליט מה לעשות ברכושו.

כאן נאמר כאן "מבנה שהוא מוכרז כמבנה שיקום.." לפי הנוסח המוצע,

יש מרחק בין ההכרזה לבין מועד הביצוע. אילו מועד ההכרזה היה סמוך

למועד הביצוע, לא היתה בעיה. אבל אם יש הכרזה על מבנה כמבנה שיקום,

אבל בגלל הביורוקרטיה לא מפעילים את האכרזה, לא יתכן שבתקופת הביניים

שבה ארס איננו יכול לעשות ברכושו כבתוך שלו יטילו עליו גם קנס,

מה גם שזה קנס לא בגין מה שאדם עושה אלא כיוון שהמדינה איננה יכולה

להתגבר על הביורוקרטיה שלה עצמה ואיננה מפעילה את תכנית השיקום.

הערה שלישית בענין מבנה שיש לגביו צו בר תוקף לפי סעיף 249(13)

לפקודת העיריות, כלומר מבנה שיש לגביו צו הריסה. אדם רשאי לעשות ברכושו

מה שהוא רוצה, אבל המבנה הוא מסוכן, הרי למרות זכות הקנין המדינה

באה ומתערבת, ובצדק, אם המבנה הוא מסוכן, אינני רוצה שהוא יהיה

קיים. אבל מה זה קשור לקנס? הצעת החוק אומרת שאסור שיהיו מבנים

מסוכנים, אבל אם הבעלים משלם על כך כופר בצורה של מס רכוש, הוא יכול

להשאיר אותם בשטח.

יי צב7;

דומה הדבר למפעלים שיש בהם סיכונית בטיחותיים, אבל ההנהלה

אומרת לפועלים, או הפועלים אומרים בעצמם: אם תשלמו לנו תוספת סיכון,

נוותר על הדרישה לאמצעי בטיחות.

אינני מבין זאת. מבנה מסוכן צריך להרוס. מבנה שטעון שיקום

צריו לשקם.

בסיכום, יש לי שתי התנגדויות עקרוניות להצעת החוק וכן גם שלוש

הערות ספציפיות לנוסח"



פ' גרופר;

לצערי, אנחנו חייבים לדחות את הגעת החוק הזו על הסף. חבל לקיים

עליה סדרה של דיונים. עד מתי נמשיך לאשר בוועדה הכספים חוקים, תקנות

וצווים נגד האזרח? כמה עוד אפשר לחלוב את האזרחים. אנשים בנו מבנים

בכספי החסכונות שלהם, וקרה מה שקרה, הזמן חלף, הבתים התבלו. וכאן

מציעים הצעת חוק שתחייב את הבעלים להרוס מבנה כזה כדי שאפשר יהיה

לבנות עליו בנין חדש- וכל אחד מאתנו מכיר את דרך היסורים שצריך לעבור

אדם עד שהוא מקבל היתר בניה.

המדינה יכולה תמיד להפקיע קרקע גם אם יש עליו מבנה. בנין שיש

לגביו צו הריסה, הרשות מוסמכת להרוס אותו- למה לאפשר לפקידים לעשות

ברכושם של אנשים כבתוך שלהם?

כל הכבוד לעיריית תל-אביב, שרוצה לשפר את פני העיר, אבל מדוע

היא לא מוציאה צו הריסה למחלקה האורתופדית בבית החולים איכילוב?

ביליתי שבועיים ימים במחלקה הזו יחד עם רעייתי שנפגעה ברגלה- את החרפה,

הבזי ון והבוקזה שנתגלו לנגד עיני וליחשתי אותם על בשרי, פשוט אי אפשר

היה לשאת- אי אפשר להאמין שבתקופה הזו עדיין מקיימים מחלקה אורתופדית

בתנאים כאלה של הרס ואבדון ממש. אני מדבר על התנאים הסניטריים,

שהם ממש בלתי נסבלים, על מצב הקירות והמיטות, שזה ממש לא ייאמן.

אין שם פעמוני אזעקה, אין מיזוג אוויר והחולים שוכבים שם בתנאים

תת-אנושיים. כאן דרוש צו הריסה, כי אסור להחזיק אנשים בתנאים אלה.

אני מציע לכולנו לא לתת יד לפגיעה באזרח.

י' מצא;

קורה לעתים שהכנסת מאשרת הצעת הוק פרטית בקריאה הטרומית

ומעבירה אותו לוועדה. הוועדה בלי לתת דעתה על הסעיפים של הצעת החוק

מחליטה להביא את הצעת החוק לקריאה ראשונה. וכך יכול החוק גם לעבור

את הקריאה השניה והקריאה השלישית. אני מציע שהפעם נקדיש יותר תשומת

לב להצעת החוק שמונחת לפנינו ונתעמק יותר בסעיפיה, לאחר שלא עשינו

כן בשלב המוקדם.

להערכתי זהו חוק שכל כולו פגיעה בזכויות האזרח. הוא פוגע

באזרחים שהם בעלי מגרשים קטנים או בתים קטנים והם מחזיקים בהם בלית

ברירה. אס רשויות התכנון רוצות לפנות בתים נטושים באזורים שהפכו

לסלאמס, יש להן דרכים לכך. הן חייבות לקדם את תכניות המתאר והבניה

של אזורים כאלה, לתת זכויות בניה לבעלי הנכסים באותם אזורים, וכך

להביא לפינויים בלי לעשוק לא את בעל הבית ולא את הדייר הגר בנכס.

מה שמוצע בחוק מקפח את אותם בעל נכס שנשללת ממנו האפשרות לקבל פיצוי

בדרך של תוספת אחוזי בניה עבור הפינוי של הנכס והריסתו.

שמענו שיש בתים שגר בהם דייר אחד. העיריה איננה מסוגלת לפנות

אח המבנה והיא דורשת זאת מהבעלים. אבל לבעלים אין אמצעים כדי לפצות

את הדייר עבור הפינוי, מה גס שלעתים הוא דודש סכומים מוגזמים עבור

הפינוי. כך הופך הנכס לנטל על בעליו.

אני חושב שחוק זה לכל אורכו מקפח את האזרחים. רשויות המדינה

והתכנון צריכות לשקול פתרונות אחרים לבעיה שאין בהם כדי לקפח את

האזרחים.

אני מציע לכן שלא נאשר את החוק.

אי שלום!

האמת שיק- בחוק כמה סעיפים שיש בהם כדי לפגוע באדם שהוא בעל

נכס, שאיננו יכול לבנות על הקרקע בהיעדר תכניות מתאר או היתרי בניה,



אי שלום

והוא גם לא מסוגל להרוס אה המבנה שעליה. מדובר בעיקר בקרקע שעליה

מבנים רעועים ונטושים, וגם אם גרים בהם דיירים העזובה לים היא רבה.

אני יודע שבמקומות רבים מגרשים אלה משמשים כמגרשי חניה,

אני מבין שהצעת החוק איננה פרי יוזמה ליל האוצר או של אנשי

מס רכוש, זוהי הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת רב בן מאיר. בשלב זה

אינני מוכן לתמוך באישור החוק- אני מציע לעכב את האישור ולהזמין את

המציע שיתן לנו הסברים על הצעת החוק ועל הסיבות שהניעו אותו להביאה

לכנסת.

יי צבן;

לא צריו להיות ליברל כדי להתנגד לדברים בלתי הגיוניים. כל הנושא

של מס רכוש טעון רוויזיה, אבל היא צריכה להיות קשורה בקונספציה של מס

רווח הון נטו, שמרבים לדבר עליו אבל לא עולזים דבר כדי להנהיגו-

אני מציע שנגדיר במי מדובר, במקרים רבים מדובר באזרחים ותיקים

בארץ, שרכשו בשעתו בכספי החסכונות שלהם חלקת אדמה במקום שומם, מרוחק

ממקום ישוב. אבל במקיף הזמן הסביבה התפתחה וערכו של הנכס עלה. אני מסכים

עם חבר הכנסת בן-מאיר שיש כאן בעיה, כי לכלל יש אינטרס בפיתוח העיר

ובשיפור פניה. אבל לא נראה לי שזוהי הדרך למפל בנושאים אלה.

אני מציע להחזיר את הצעת החוק אחר כבוד למציעים ולבקש מהם

שיביאו לנו רעיונות אחרים לטיפול בבעיה.

אני חושב שיש הגיון מסוים בהצעת החוק, אלא שהמציע שכח כמה

אלנטים. הוא התכוון כנראה למגרשים הנמצאים ברחובות מרכזיים בעיר

תל-אביב, אבל לא שם לב שבדרך זו העיריה יכולה להכות באנשים שגרים

בשכירות באותם מבנים שהוצעו לגביהם צווי הריסה, שהחברה המשכנת רוצה

לפנותם תמורת פיצויים בסכומים קטנים.

תחשבו על כך בעת הדיון על בניה להשכרה. זה היה העידוד להשכרה

לפני 30 או 40 שנה.

אלה הם מבנים שנבנו בעיקר בשכונות על ידי חברות ממשלתיות,

ושהדירות בהם נמסרו לדיירים בשכירות נמוכה. יש שם מבנים שהיו

שייכים לאפוטרופוס והיום הם שייכים לעמידר, והוצאו לגביהם צווי הריסה.

העיריה או חברת עמידר לא תמיד יכולות להסתדר עם הדיירים. הצעת החוק

אם תאושר תאלץ את הדיירים להסכיס להצעות גרועות.

י' מצא;

חברת עמידר יכולה לטעון טענה הפוכה שבכר מאלצים את החברה

המשכנת לפצות את הדיירים במלוא הסכום ואף מעבר לזה כדי שיסכים להתפנות.

אי אבוחצירא;

אני יודע שחברות עמידר ועמיגור מכרו את הנכסים לדיירים במחירים

אפסיים, אבל במשך הלמן הוצאו צווי הריסה לגבי מבנים אלה.

יתכן שאם המציע היה מתקן את הצעת החוק ומחיל אותה על סוגים

מסויימים של מבניס, היה מקום להתייחס אליה.

כבר אמר חבר הכנסת אפרים שלום שיש במרכז העיר תל-אביב מבנים

על קרקע חיונית לבניה, אבל אנשים מחזיקים בהם במללך שנים למטרות

ספקולציה. המבנים האלה מכערים את הסביבה. חשוב לטפל בבעיה הזו,

אבל השיטה של הטלת מס רכוש רק מסבכת את הענינים ולא פותרת את הבעיה.

לא היה כאן חבר ועדה שתמך בהצעת החוק, גם לי ילז היסוסים אם

ניתן לאלץ בעלים של קרקע שעליה מבנה, להרוס את אותו מבנה באמצעות

הטלת מט רכוש על הנכס שלו. החיוב במס רכוש על הנכס עלול במשך מספר

שנים להגיע לסכומים כאלה שהנכס יאבד את ערכו לבעליו. ברור לנו שיש

היקים אחרים שמעניקים סמכות לרשויות השונות להוציא צווי הריסה של מבנים

מסוכנים, לכן כל נסיון לפתור את הבעיה באמצעות הטלת מס איננו נראה לי,

ד' שטאוב;

אני מוכן להסביר מהו הנוהל כיום. על פי החוק הקיים מבנה ארעי

לא נחשב כבנין ומטילים מס רכוש על הקרקע, בית נטוש שלא גרים בו,

אנחנו רואים אותו כמבנה ארעי על קרקע שחייבת במס רכוש, אנחנו גובים

במקרה כזה מס רכוש על הקרקע. הוגשו לכך כמה התנגדויות וניתנו גם

פסקי דין לטובתנו,

כאשר הוגשה הצעת החוק הפרטית לא התנגדנו לה, כי סברנו שאין

מניעה לעגן בחוק את הנוהג הקיים. אמרנו שאם החוק יבטא את מה שאנחנו

עושים בפועל, נסכים לו,

די צוקר;

ומה שכתוב בהצעת החוק מבטא את מה שאתם עושים היום?

לא, כי לאורך הקו צריך לציין שמדובר במבנה שלא משתמשים בו,

כל עוד משתמשים בו, אנחנו לא גובים מס רכוש על הקרקע..

הכוונה היתה באמצעות המיסוי לאצץ את הבעלים לפנות את המבנה-

מה פירוש מבנה שלא משתמשים בו?

הכוונה שהבנין עזוב, נטוש,

היו"ר י' כהן;

לאחר כל מה ששמענו איננו מאשרים את החוק,

כיוון שהחוק עבר קריאה ראשונה, יש דבר שהוועדה לא יכולה לעשות

פורמלית, היא לא יכולה לשלול את החוק, אם הוועדה סבורה שיש מסרה

שמן הראוי להשיגה אבל לא בדרך הזו, עדיין יכולה הוועדה הזו להחליט

שהיא רוצה לעשות כן ולחפש, או להטיל על מישהו לחפש דרכים אחרות

להשגת המטרה, אבל אם המטרה עצמה איננה נשללת פורמלית כמובן, אבל

איננה נראית לחברי הוועדה, היא פשוט מחכה עד שהחוק ייערך בצורה אחרת.

היו"ר י' כהן;

אנחנו מחכים שתובא הצעה אחרת, בשלב זה איננו מאשרים את הצעת החוק,

גי שפט;

אני מבקש הסבר, נניח שאיננו מאשרים את הצעת החוק, מה יקרה בעוד

שנתיים? האם הצעת החוק עדיין תהא מונחת על שולחנה של הוועדה?

יי מצא;

אחרי הקריאה הראשונה אסור לוועדה לדחות את החוק,

אסור להגיד ששוללים אותו,

פי גרופר;

בתום הקדנציה הצעת החוק תרד מן הפרק,



א' דמביץ;

כיוון שזוהי הצעת חוק פרטיה שהועברה לוועדה זו, רשאית הוועדה

הזו בכנסת הבאה לבקש מן הכנסת לקבוע שיחול דין הרציפות על חוק זה,

אם הכנסת לא תתנגד לכך, יהיה תוקף לההלטת ועדת הכספים של הכנסת הבאה

להתיל על הצעת החוק את דין הרציפות, והיא תמשיך לדון בהצעת החוק

מאותה נקודה שאליה הגענו.

תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (תיקון התוספות)

היו"ר יי כהן;

הוועדה דנה בתקנות אבל לא אישרה אותן כי חבר הכנסת דן תיכון

ביקש קודם לברר בלשכת רואי החשבון אם אין להם התנגדות לתקנות אלה"

היתה פניה ללשכת רואי החשבון והתשובה היתה שאין להם התנגדות לתקנות.

אני מביא איפוא את התקנות לאישור.

הצבעה

תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (תיקון התוספות) - אושרו

הצעות לסדר היום

בהזמנות שנמצאים עמנו אנשי מס רכוש אני מבקש להציג להם שאלה"

מזה כמה זמן שלא ניתן לקבל במשרדי מס רכוש פרטים אם לאדם יש דירה

הרשומה על שמו אם אין. הבנקים למשכנתאות אינם יכולים לבדוק היוס

שום הצהרה של זוג צעיר או של זכאי אחר לדיור אם יש להם דירה או אין.

היום לא ניתן לקבל במס רכוש מידע כזה. אדם שהיה נשוי, התגרש ונישא

מחדש צריך להוכיח שאין ברשותו דירה כדי לממש את זכאותו לדיור ולמשכנתא.

אני יודע על למעלה ממאה מקרים של זכאים לדיור, שאינם מצליחים לממש

את זכאותם בגלל העובדה הזו, שהם אינם יכולים להוכיח שאין להם דירה.

שנית, שום מקרה לא נבדק היום על ידי בנק למשכנתאות, וזהו פתה להונאה

בקנה מידה יוצא דופן.

אני רוצה להבין מה קורה ומדוע אי אפשר לקבל במשרדי מס רכוש

את המידע הזה.

אני מכיר אנשים שמכרו את דירותיהם לפני הרבה שנים ועכשיו

היתה לכם דירה לפני עשר שנים. כיום

מי שהוא בעלים של דירה איננו זכאי לדיור במסגרת הזו.

די צוקר;

לא ניתן לגלות זאת. בנק למשכנתאות דורש מכתב כזה ממס רכוש.

מאז בוטל מס הרכוש על בתים ומשקים בשנת 1981, מבחינה אופרטיבית

לא היינו צריכים לעדכן יותר את הנושא הזה. מבחינת מס רכוש לא מענין

אותנו מיהו הבעלים של הבית או של הדירה. בעת ביטול מס הרכוש של

בתים אמרנו שאנחנו רוצים להמשיך ולעדכן את מירשמי הבעלויות על הנכסים

האלה. לפי השקפת האגף הקובץ הזה הוא הנכס הלאומי מבחינת עדכון המירשמים

של כל המקרקעין בארץ, כי הטאבו איננו משקף אפילו 50% של הבעלויות,

לאחר שבעלויות רבות אינן נרשמות בפועל במשרד רישום המקרקעין. דרשנו

כי יינתן לנו לצורך העדכון הזה כוח אדם. מעשית קיצצו את כוח האדם

שלנו בחצי - במקום 650 איש יש לנו היום 300. כל הזמן טענו שלכל המוסדות



ד' שטאוב

במדינה דרושים מירשמים מעודכנים לגבי כל המקרקעין במדינה. הדבר לא

ניתן לנו.

לכן כאשר משרד השיכון שולח אלינו אנשים כדי לקבל מאתנו אישור

אם היתה להם דירה ומחי, איננו מסוגלים לחח אח החשובה הנכונה. נכון

שזה פוגע באנשים, גורם להם טרדות. לעתים בשל כך הם אינם יכולים לממש

אח הזכאות שלהם לדיור או למשכנחא. אי לכך קיימנו פגישה עם מנכ"ל

משרד השיכון ועם איש אגף התקציבים בנסיון לחפש דרך לשקם מחדש אח כל

המירשמים של מס רכוש, כי זה המקום היחידי שבו אפשר לשקם אח המירשמים

ולעדכן אוחם, לאחר שמס שבח מהווה אח מקור האינפורמציה העיקרי לרכישות

של נכסי מקרקעין ומכירתם.

כאמור, הנושא נמצא היום בדיון. אם הוועדה תפנה לאגף החקציבים

וחבקש לזרז אח הענין, הענין ימצא אח פחרונו.

י' מצא;

אינני בטוח שאנחנו צריכים לבקש אח זירוז הענין. אינני משוכנע

שצריר לשקם אח הכרטסת הזו, כי אינני יודע מהי משמעות השיקום הזה מבחינת

תוספח משרות. משרד השיכון צריך אולי לבחון פתרון מסוג אחד ולא ללכת

בכיוון של תוספת ביורוקרטיה.

אם מדי שנה פונים למשרד השיכון 20 אלף אנשים כדי לממש את זכותם

לדיור ומשכנתא, הרי שכמספר הזה יכולות להיות גס הונאות, כי פשוט לא

נבדוק אף אחוז מהבקשות האלה כיום.

יי מצא;

אני מציע שנזמין אח מנכ"ל השיכון ונשמע את דעתו בעוין.

היו"ר י' כהן;

בענין זה נקיים בירור עם מנכ"ל משרד השיכון ועם מר שטאוב.

יי מצא;

אני מציע שהם קודם יברר אח השאלה הזו ביניהם.

(יי צבן; וידווחו לנו).

האזרח נוחן חצהיר בשבועה. אין מה לבדוק.

ערבות המדינה - חברת רבינטקס בע"מ

היו"ר יי כהן;

אנחנו עוברים לדיון על הבקשה של החשב הכללי לאשר ערבות מדינה

בסך 600 אלף דולר לחברת רבינטקס. מר אריה שר, בבקשה.

אי שר;

ביום 30 בדצמבר 1986 פנינו לוועדת הכספים בבקשה לאשר ערבות

מדינה לרבינטקס, או יותר נכון - לחברה לביטוח סיכוני סחר חוץ עבור

חברת רבינטקס, בסכום של 600 אלף דולר. הערבות היחה אמורה להיות תוספת

לבטחונות שיש לחברה לביטוח סיכוני סחר חוץ עבור המפעל. בוועדת הכספים

הוחלט להקים ועדת משנה שתבדוק את הבקשה.

הפניה שלנו היוס נובעת בעיקר מן העובדה שהמפעל נמצא בבית שאן

ומעסיק כ-330 עובדים,

עי סולודר;

לחברה כמה מפעלים. במפעל בביח שאן מועסקים 200 עד 230 עובדים.

הסיבה לפניה היא תעסוקתית. למפעל יש הזמנות, הוא עובד,

מ-30 בדצמבר 1986 ועד היום עברו 10 חדשים, ורק דמי אבטלה הלילה

לאותם 330 עובדים היו עולים יותר מאשר אותה ערבות מדינה.

אם נציגי המפעל ישמיעו את דבריהם, מייד תישאל השאלה: מדוע הם

בעצמם לא ישקיעו את הכסף הזה?

א' שר;

אנהנו דורשים השקעה של הבעלים. הם צריכים להשקיע 600 אלף דולר.

ד' צוקר;

האם מסקנות ועדת המשנה שנתמנתה לענין זה נראות לך?

אי שר;

יו"ר ועדת המשנה הוא הבר הכנסת שפירא, לא הייתי מוכן להביא

את הבקשה כל עוד לא ייאמר לי שוועדת המשנה אכן ממליצה על כר בחיוב.

מעולם לא נבחרו חברים לוועדת המשנה.

די צוקר;

מכל מקום גם אם נבחרו, ועדת המשנה לא התכנסה.

יו"ר ועדת הכספים, שהוא גם יו"ר ועדת המשנה, אמר הן למר אריה

שר והן למזכיר הוועדה שהוא ממליץ על כך.-

אבל לא היתה ועדת משנה.

היושב-ראש ביקש להעביר את הנושא חזרה למליאת הוועדה.

נשמע עכשיו את נציגי המפעל. אבקש מכם להציג את עצמכם.

אני יועץ כלכלי. אינני בעל מניות. אני נמצא בחברה 73 יום, לאחר

שהבנקים דרשו מבעלי המניות למנוח יועץ כלכלי שיהיו מקובל גם עליהם.

חברת רבינסקס פועלת בשלושה מוקדי ייצור - מעלה אדומים, בית שאן

ששם נמצא המפעל העיקרי של החברה ובבני ברק. בסך הכל היא מעסיקה

330 עובדים, נכון לספטמבר 1987, מהם 230 בבית שאן, 70 במעלה אדומים,

ובבני ברק 30 עובדי ייצור ועוד 20 עובדי מינהלה ואחרים.

החברה הפסידה הרבה כסף בשנים האחרונות. לדעתי היא לא הבינה

מספיק נכון שהקיצוץ בתקציב הבטחון בכלל והיציאה מלבנון שהיתה לה

השלכה על פעילות החברה עבור משרד הבטחון בפרט, מחייבים אותה להקטין

את ההוצאות, לצמצם את מערך הייצור שלה או לעבור לייצור מוצרים

חילופיים. נכון להיום יש לה תיק הזמנות חילופי במשקל ההזמנות שהיו

לה ממשרד הבטחון בעבר.

. .

מהו תיק ההזמנות של החברה, מה היקפו?

כרגע יש תיק הזמנות ש-40% ממנו מיועד ליצוא לפחות עד דצמבר 1988.

מה כולל תיק ההזמנות ובאיזה סכומים מדובר?

לחברה יש הזמנות בסכום של כ-10 מיליון דולר, מזה הזמנה לצבא

האמריקאי שמתפרשת על פני תקופה של קצת יותר משנה אחת, והיתרה שלה

לביצוע היא כ-7.5 מיליון דולר,

סי אלחנני;

החברה מעסיקה 330 עובדים. מהו היקף הייצור לעובד אם יש הזמנות

ב-10 מיליון דולר?

אלון כהן;

כ-30 אלף דולר.

אמרת שאלה הזמנות לא לשנה אחת.

אלון כהל;

אנחנו מתקרבים לסוף 1987. עד דצמבר 1988 החברה צריכה לסיים את

ההזמנה של הצבא האמריקאי שהיתרה שלה כ-7.5 מיליון דולר. יש לה הזמנות

נוספות של משרד הבטחון בסדרי גודל של כמיליון דולר ועוד הזמנות

בסכום של כ-2 מיליון דולר למוצרים שונים שהחברה ייצרה בעבר.

למיטב הבנתי, לאחר שניסיתי ללמוד את הענין, חלק מהפסדי החברה

בעבר נובע מכך שהיא לא השכילה להשתחרר מהתלות שלה במשרד הבטחון

שההזמנות שלו בעבר לא היו בסדרי גודל של 2 מיליון דולר אלא בסכומים

הרבה יותר גדולים" החבדה לא הקטינה את הוצאותיה כתוצאה מהקיצוצים

בהזמנות של משרד הבטחון ולא השכילה להסב את הייצור למוצרים חילופיים

עבור צבאות אחרים, אלא נכנסה לייצור של מוצרי אופנה ומוצרים אחרים.

ההזמנה של הצבא האמריקאי היא מחייבת, זוהי הזמנה חוזית ישירות

מהחברה, ולא כפי שהיה קודם לכן לפני הפיצוץ- אס היא רווחית או לא,

אינני יודע. על פניה נראה שזוהי הזמנה שניתנת לביצוע ברווח סביר"

עד היום החברה, בגלל הפסדיה בעבר ומחסור בהון חוזר, לא עבדה

באופן רצוף ומסודר במפעל בבית שאל, כלומר, כאשר היה כסף קנו חומר

גלם ועבדו. כאשר לא היה כסף או נגמר המלאי של חומרי הגלס, הפועלים

נשארו באפס מעשה,

יכולתה של החברה לצאת מהשבר ולבצע את העסקה האמריקאית, ובצדה

את שאר העסקאות, תלויה בביצוע מכסה מסוימת ליוס עבודה במפעל בבית שאן.

עכשיו מנסים להגיע לזה. עד עכשיו לא היה מלאי מספיק של חומרי גלם

לייצור סדיר ורצוף.

למיטב נסיוני וידיעתי, החברה מצויידת יותר מדי טוב. אני הושב

שהיא לא היתה צריכה להשקיע בציוד כפי שהיא השקיעה אפילו בשביל ביצוע

ההזמנה לצבא האמריקאי. זוהי דעתי האישית. אינני מהנדס.

במפעל בבית שאן שם עובדים 230 איש מבוצעת כל העסקה של הצבא

האמריקאי. אס לרשות החברה לא יעמוד הון חוזר נוסף, היא יכולה להיסגר,

וזה יכול לקרות כל יום, או לחילופין להיפטר מן המפעל בבית שאן.

משיקולים של רווחיות היא לא תוותר על ההזמנות של משרד הבטחון שמתבצעות

במפעל במעלה אדומים, וזהו המוקד הקטן; היא תבכר להיפטר מן המפעל

בבית שאן. .

א' שלום;

ההברה יכולה להפנות את ההזמנות ליל משרד הבטהון למפעל בבית שאן.

זה לא ניתן. זה לא אותו ציוד,



היו"ר י' כהן;

מתי נחתמה העסקה האמריקאית?

היא נחתמה בסיבוב הסופי שלה בחודש מאי 1987. אני נמצא בהברה מחודש

יולי השנה.

עי סולודר;

מהו ההון החוזר הנדרש כרי להמשיך בתהליכי הייצור?

החברה "אכלה" את כל ההון החוזר שלה. מבחינה חשבונאית יבשה היא

אולי מאוזנת להיום. יש לה נכפים קבועים ~ מבנה וציוד. אם היא תשערך

אותם נכון היא תגיע לאיזון. אבל ביחסים שמאפשרים פעילות, קרי יחסים

שוטפים בין הון חוזר לבין התחייבויות שוטפות, רכוש שוטף ומלאי, החברה

היא במצב גרוע. יש גרעון, קרי חוסר ליקוויריות. אין חומרי גלם כרי

להעסיק את כל כוח הארם. אינך יכול להגיע לרווחיות אמיתית אם אין לן

הון חוזר וברגע האחרון אתה נאלץ להביא את חומרי הגלם בתובלה אווירית,

רבר שמגריל את ההוצאות. לכן החברה בהיערר הון חוזר תמשיך להפסיר כסף,

ובוודאי תגיע לסגירה בשבועות או בחרשים הקרובים, כאשר המוקר הראשון

לסגירה יהיה ביח-שאן, כי היצוא הוא תמיר פחות רווחי מהייצור לשוק

המקומי, מה גם שזה יצוא לארצות הברית בדולרים. כל המסקנות יובילו

לכך.

ההון החוזר הררוש לחברה הוא לא רק 600 אלף דולר. אי אפשר להסתדר

עם הסכום הזה. האמריקאים כופים על החברה לקנות את חומר הגלם באמריקה

והם גם מציגים תנאים נוספים. לכן דרוש כאן הון חוזר של 1.5 מיליון דולר.

בשל הפסדי העבר כל ההון נאכל. כרגע עומדים לדליות החברה הכספים שנתנו

הבנקים כחלק מתכנית ההבראה.

בחודש ספטמבר היה המחזור של החברה 750 אלף דולר. כיום המחזור

הוא 650-600 אלף דולר לחודש. החברה צריכה להגיע למחזור של מיליון דולר,

וכרי להגיע לכך דרוש לה הון חוזר של 1.5 מיליון דולר.

כדי להגדיל את ההון החוזר החברה מוכרת מבנה בבני ברק- המשא

ומתן על המכירה הוא בשלבים מתקרמים. חלק מטעויות העבר נובע מכך

שהחברה התפשטה על פני יותר מבנים ושטחים. המבנה העיקרי שבבעלות

החברות, לא של הבעלים, הוא בבני ברק. החברה מנהלת משא ומתן עם כמה

גורמים על מכירת המבנה.

ג' שפט;

על איזה סכום מדובר?

אלון כהל;

המכירה יכולה להזרים לחברה 1.5 מיליון דולר ברוטו, או הון חוזר

אמיתי של כ-800-700 אלף דולר, כי הבנקים רואים בכך נכס לבטחון מסוים,

והם לא יסכימו להזרים סכום גרול מזה.

הבעלים באופן אישי, בלי שאביע דעה על הניהול בעבר, שעבדו את כל

מה שיש להם. כל מה שיש להם הוזרם לחברה או הושקע- הנכס היחידי שקיים

עדיין זהו בית של אחד הבעלים שעדיין פעיל בחברה. יש בעלים שאינם פעילים.

זהו בית פרטי, קרטג', שמוערך ב-350 אלף דולר. הבעלים חתם על חוזה

למכירת הבית, והכסף שיתקבל צריך להיכנס לחברה- המכירה הזו תזרים להברת

350 אלף רולד, שוב מותנה בהסכמה, כי יש שעבודים על כל נכסי החברה,

כולל על הבית הזה של הבעלים-



אלון כהן

מכירת המבנה של החברה, מכירת המבנה הפרטי ועור 600 אלף רולר

שעליהם מתבקשת ערבות מרינה, יזרימו לחברה 1.5 מיליון רולר הון חוזר.

בסכום הזה תוכל החברה לבצע מחזור של מיליון רולר. לא הייתי נותן

ערבות בנקאית אם היה מסתבר שהעסקה האמריקאית איננה מספיק רווחית.

אבל אני חושב, לפי מיטב נסיוני, שאפשר להגיע בעסקה האמריקאית

לרווחיות, אחרי שמבחינת איכות המוצרים עברה החברה את כל המבחנים.

גיי שפט;

מהם תנאי התשלום בעסקה האמריקאית?

אלון כהן;

לפי תנאי העסקה התשלום הוא 30 יום אחרי המשלוח, אבל המפעל חייב

לפי תנאי העסקה לקנות בד אצל ספק אמריקאי ולצפות אותו בציפוי מיוחד

שיש לקנותו אצל ספק אחר- אם תביאו בחשבון את הוצאות ההובלה הימית,

תגיעו למסקנה שהתנאים האלה מחייבים הון חוזר גרול.

מה קורה אם מפירים את החוזה?

אלוז כהן;

אפשר להפר אותו משפטית, אבל אד צריף לסגור את המפעל בבית שאן.

אי אפשר לחזור למצב שבו המפעל הזה יעבוד רק עבור משרד הבטחון. קו

הייצור שתוכנן לעסקה האמריקאית מותאם לציוד שקיים במפעל בבית שאן.

בתחילת השנה העסיקה החברה פחות 70 עובדים. לצורך ביצוע ההזמנה

של הצבא האמריקאי הכשירה החברה עור עובדים. אם לא יהיה לה הון חוזר

להמשך הייצור היא תצטרך לקיחרר את כולם,

בלי ליטול על עצמו שום התחייבות מוסרית, אומר רק כי במשך

17 השנים האחרונות הייתי מעורב במספר תכניות הבראה מהסוג חזה

שהוכתרו בהצלחה. יש למפעל הזמנות לטווח שמצדיק את ההזרמה קול

הון חוזר. בדרך כלל צריך גם להזרים כסף וגם לחפש עבודה. לחברה הזו

יש פוטנציאל, המוצרים שלה הם טובים, היא עשתה שגיאות רבות, היא

התרחבה יותר מדי. אבל המוצרים שהיא מייצרת מתקבלים יפה על ידי

הלקוחות.

הבנקים הסכימו להגדיל את האובליגו?

נמצא עמנו מנהל המפעל. האם יש לך מה להוסיף לדבריו של מר כהן?

אם לחברי הוועדה יש שאלות, נוכל לענות עליהן.

יי ארצי;

מהם המוצרים החילופיים, ומה עושים בחברה כדי להשתלב בייצור

מוצרים אלה לקראת דצמבד 1988?

אלוז כהן;

אינני יכול לדבר על מכרזים שתחילתם תהיה לינואר 1989, כי הם

עוד לא הוצאו. אבל בחוזה עם הצבא האמריקאי יש אופציה להגדלת כמות

ההזמנות.

אני מבקש שהוועדה לא תשים עצמה לצחוק. בהליכי הדיון קורה כאן

משהו שאיננו מתקבל על הדעת. לפני שנה היה רצון משותף של כל חברי

הוועדה לסייע לישוב כמו בית שאן, ,שיש לו בעיות של תעסוקה - וכל אוזד

יודע שלא הרי מפעל בבית שאן שמעסיק 200 עובדים כהרי מפעל כזה בתל-אביב

או בפתח-תקווה, היתה לנו רגישות לענין מעבר לכל חילוקי דעות.

היה שוני בפניה.

היו"ר י' כהן;

אז לא היתה העמקה עם הצבא האמריקאי.

י' צבן;

בסיכום הדיון קבענו שתהיה וערת משנה שתלמד את הענין ותביא

לנו מסקנות.

כי היו לנו הרבה ספקות למרות שמדובר בבית-שאן. רצינו לעזור לבית-שאן

על סמך בדיקה רצינית"

ההבדל בין הבקשה בשנה שעברה לבין הבקשה היום הוא, שהבקשה

הקודמת לא השפיעה כהוא-זה על מצבו של המפעל, משום שאז נדרשנו לגבות

את החברה לביטוח סיכוני סהר חוץ ולשפר את הבטחונות שלה. הפעם אנחנו

מביאים בקשה לסייע למפעל, וזה השוני בין שתי הבקשות שאותו אני חייב

להדגיש בפניכם. אם בשנה שעברה ועדת הכספיס דחתה את ההכרעה והקימה

ועדת משנה, ומבחינת המפעל לא השתנה דבר, הפעם זה משנה מאד מבחינת

המפעל, בפעם שעברה המפעל היה עילה למתן בטחון יתר לערבות שכבר ניתנה.

חשבתי שחשוב שתדעו זאת. אינני מדבר על הקמת ועדת משנה או אי הקמתה-

יי צב7;

אבל יש דבר אחד משותף והוא - האחריות שלנו כוועדת הכספים לכספי

בזה אין ספק). אמרנו שאיננו בטוחים שלערבות יש

בסיס איתן, ולכן אנחנו רוצים לבדוק את הענין,

זה היה בשנה שעברה, מה ששמעת היום לא משכנע אותך? אולי תתייחס

למצב הענינים היום?

מה גורל תכנית ההבראה שהוועדה ביקשה בפעם הקודמת? היתה בקשה

להמציא מאזן-

כאשר אישרנו מיליארד רולר לחקלאות ביקשתי מאזן, ביקשתי תכנית הבראה.

אני מסכים עם חבר הכנסת צבן שהבדיקה חייבת להיעשות באותה מידה-

אבל מבחינת המפעל יש כאן שוני,

שמעתי את ה הבהרה של החשב הכללי ואני מבין את ההבדל מבחינת

ההשלכות על המפעל, הבקשה שמובאת בפנינו היום נועדה לסייע להפעלה

תקינה של המפעל, אבל השאלה שהטרידה אותנו אז קיימת גם היום:

האם האחריות שאנחנו נוטלים על עצמנו לכספי המדינה יש לה על מה לסמוך?

האם אין כאן סיכון שהמדינה היא אשר תצטרך לשלם בסופו של דבר את

הכספים האלה בתוקף הערבות שנטלה על עצמה?

אנחנו רוצים לסייע לפתרון בעיות התעסוקה של בית שאן, אולי

שיקומו של מפעל רבינטקס יתן פתרון ארוך טווח לתעסוקה בעיר הזאת-

בשביל זה יושבת ועדה, מה גם שבבירור נתגלו שם כמה דברים שלא כל כך

מצאו חן בעינינו, אם לנקוט לשון המעטה- אמרנו שהענין מחייב בדיקה-

מי שרוצה לחבר את שני הקצוות - את האחריות לכספי המדינה ואת

האחריות לתעסוקה בבית שאן, צריך להפעיל את ועדת המשנה, לתת לה ארכה

של שבוע ימים כדי שתלמד את הענין ותגיש לנו מסקנות, אחרת אנחנו עושים

צחוק מכל הדיון ומעצמנו, והאחריות לכך תיפול עלינו-



היו"ר י' כהן;

היום שמענו כמה דברים שהבהירו לנו את המצב.

שמעתי, ואני יכיל לומר לך שהתרשמתי מאד לחיוב. אבל זה לא

משחרר אותנו מהבדיקה.

שמתי לב שבחדשים האחרונים מביאים בפנינו את כל הבעיות והצרות

שיש במדינה. ומתי אנחנו מבקשים לבדוק נ וקיא באופן יסודי ולנתח אוחו,

כאשר מביאים לנו לאישור סכומים קטנים יוזסית לאלה שאנחנו מאשרים.

יושב עמנו החשב הכללי שממליץ בפנינו לאקזר ערבות מדינה בסכום של

600 אלף דולר. חזקה על אנשי האוצר שהם לא מבקשים לאשר ערבות מדינה

ללא בדיקה, ובענין זה אני סומך עליהם יותר מאשר על עצמנו. אני יודע

איזה התחייבויות דורש האוצר מאוחם אנשים שמקבלים ממנו סיוע ומה נדרש

בטרם ביצוע. ראית איך אישרנו את הסיוע למושבים, שתמכתי בו. לא בדקנו

את הענין באופן כל כך יסודי. בקיבוע הבא אעלה בכנסת הצעה לסדר היום

בנושא של היצוא החקלאי. וכי אני יודע אם החקלאות תצליח לייצא את

התוצרת הזו בשנה הבאה? האם יש חוזים חתומים על היצוא הזה? ובי אני

יכול לדעת מה יהיו המחירים בשנה הבאה. אני דורש סיוע ליצוא החקלאי.

אם האוצר יבוא לכאן ויבקש מאתנו לאקזר את הסיוע הזה, האם נשאל מהן

התחזיות ליצוא הדרים לאירופה בלונה הבאה? האם מישהו יכול להשיב על כך?

יחד עם זה אני תובע עזרה של 36 מיליון דולר לענף. ולענף הכותנה

לא נתנו סיוע של 37 מיליון דולר כמענק?

והנה הפעם בדיון על ערבות מדינה מתחילים לשאול שאלות מדוע

ועדת המשנה לא פעלה, מה היתה סמכותו של היושב-ראש לבטל אותה ומציעים

שאותה ועדת משנה תלמד את הנושא במשך שברע ימים- וכי יש לנו זמן

ללמוד את הנושאים האלה? שמענו היום חדרת דעת של יועץ כלכלי כי

במפעל נעשו בעבר כל השגיאות האפשריות, אבל היום יש לו חוזה חתום עם

הצבא האמריקאי לאספקה של כיסוי למסכות אב"כ, יש הזמנות לפרק זמן

שיל שנה או שנה וחצי, וזו תקופה ארוכה. מדובר במפעל בבית שאן שמעסיק

230 עובדים.

אני מציע לאשר את ערבות המדינה ולאחל למפעל הצלחה.

היו"ר י' כהן;

אני מודה למשלחת שנתנה לנו הסברים והבהרות. נמשיך את הדיון בינינו.

אני מבקש שחברי המשלחת ישארו ויהיו נוכחים בדיון. מדוע הקבלנים

היו נוכחים בדיון?

לא מקובל בוועדה שהדיון הפנימי עולנו מתנהל בנוכחות המשלחת"

שי עמר;

אני מוחה על החלטתך, אדוני היושב-ראש, שקיבלת אותה באיחור,

לאחר שהדיון כבר החל.

מדוע לתת ערבות מדינה, מה גם

שהענין לא נבדק? כך הגענו לפקודה שנקים ועדת משנה בראשות היושב-ראש

שתדון בסוגיה של מתן ערבות מדינה לחברת רבינטקס. כפי שזכור לי נתמנו

חברי הוועדה צבן ושפט כחברים בוועדת המשנה. האמת שכולנו רצינו לעזור

לבית שאן שיש לה בעיות של תעסוקה.

היום שמענו ניתוח כלכלי על מצבו של המפעל מיועץ כלכלי שמונה לכך

על ידי הבנקים. הוא עשה עבודה טובה והציג בפנינו את התמונה השלמה.

כל הדברים האלה הרי הם כתובים גם בפניה לוועדה"

מה שמפריע לי זה שיושב-ראש ועדת הכספים, שכיהן גם כיושב-ראש

ועדת המשנה לנושא הזה, מבקש מאתנו לאשר את הערבות שלא בנוכחותו. אתמוך

בכל לב באישור הערבות, אבל חשוב לי שהיושב-ראש יהיה נוכוז בעת האישור,

הדיון המתנהל פה הוא לא על חברת רבינטקס; הדיון הוא על ועדת

הכספים.

בהערת אגב אני רוצה להעיר על האינפורמציה הלא מדוייקת שמסר לנו

היושב-ראש הקבוע שלנו בעניז העמלות של הבנקים. פשוט קיבלנו ממנו

אינפורמציה לא נכונה.

כאשר יבוא היושב-ראש תוכל להעיר לו גם על כך.

היושב-ראש דיווח לנו שבנק לאומי גובה עמלה של רבע אחוז על

פדיון מניות הבנקים, ובנק הפועלים - חצי אחוז. לא מיניה ולא מקצתיה.

(פ' גרופר; גובים עמלה?) בשיעורים שונים מאד מאלה שהיו-ר דיווח עליהם,

כלומר, הדיון היום הוא על הוועדה ולא על רבינטקס. ולגופם של

דברים, אף אחת מן השאלות ששאלו חברי הוועדה לא נענתה, למשל, היתה

שאלה אם יש לחברה חובות למס הכנסה, לביטוח לאומי, לקרנות פנסיה.

שאלה אולי שולית, אבל שאלה. (היו"ר יי כהן: למה לא שאלת אותה היום?)

כי כאשר נשאלו השאלות בפעם הקודמת ההנחה היתה שוועדת המשנה תעשה

עבודה ותביא את התשובות.

מה קורה, למה הדיון הוא על הוועדה? כי אפשר ללכת באחת משתי

אפשר להתחרות על כל מיני דברים שעניינם לא רבינטקס אלא

אירועים הקשורים לסוף שנת 1988; ואפשר לרצות שרבינטקס תהיה יציבה

לאורך זמן.

לא התרשמת היום מכל מה ששמעת?

התרשמתי טוב מאד אבל אני לא רוצה לסמוך על התרשמות.

על כל מה שעשינו נעניש את עצמנו בנוכחות היושב ראש, אבל לא

נעניש בשל כך את המפעל.

איננו דנים בנושא פיננסי אלא בנושא תעסוקתי. אנחנו דנים בגורלו

של מפעל שאנחנו רוצים להבטיח שהוא יתקיים ותהיה לו תעסוקה לפחות עד

1 בינואר 1989 וכמובן מייחלים שהוא יתקיים גם לאחר מכן, אבל מהדברים

ששמענו אני מבין שזהו המצב לאמיתו.

האם אנוונו רוצים שהמפעל ייסגר היום או בעוד חודש כאשר ידוע לנו

שיש לו הזמנות לפחות לשנה אחת?

הצעתי שנאשר את הערבות תוך ידיעת המצב, אבל נטיל על משרד התעשיה

והמסחר או על גורם אחר להביא הצעות להבראת המפעל על ידי מכירתו או

בררך אחרת.

אצביע בעד אישור הערבות בגלל מצב התעסוקה בבית שאן, אבל דווקה

מפני שאני חרדה למצב התעסוקה בבית שאן, אני תושבת שלא נצא ידי חובתנו

רק על ידי תמיכה במתן ערבות מדינה לחברה, שמענו מר שאמר החשב הכללי

שזה תחליף לדמי אבטלה.. (ד' צוקר: שזה יותר זול מדמי אבטלה).

אני חוששת שאנחנו כוועדה מחטיאים את הממרה. בדיון הקודם נאמר

שהמפעל עומד בפני פשיטת רגל. רצינו לתת לו מרחב נשימה ביוון שהיא

נמצא בבית שאן, אבל אני רוצה לתת לו מעבר לזה. לכן אני חושבת שצריכה

לקום ועדת משנה שתלווה את הענין ותנסה לראות מה יהיה הלאה, כי עתידו

של המפעל חיוני לבית שאן.

גי שפט;

יש לי הרהורים על פעילותה של הוועדה בנושא זה וגם בנושאים אחרים,

אבל לא ארחיב על כך עכשיו" אני רוצה לדעת מדוע האוצר לא הביא בפנינו

את הבקשה בשלב יותר מוקדם,

שמענו חוות דעת מהיועץ הכלכלי שמונה על ידי הבנקים לבדוק את

מצבו של המפעל. בדברי ההסבר לבקשה של האוצר מופיעים פחות או יותר

אותם דברים, אולי בשינויים קלים.

נכון שאין בטחון שהחוזה עם הצבא האמריקאי יוארך לשנה נוספת, אבל

גם כדי שהמפעל יוכל לעמוד בתנאי החוזה הקיים ולספק את הסחורה לצבא

האמריקאי לפי לוח הזמנים שנקבע בחוזה, אני מוכן לאללר את הערבות-

החשב הכללי דיבר על השתתפות של הבעלים במימון, בעיקר מכספים

שיתקבלו ממכירת המבנה של החברה. אבל על המבנה יש שעבוד. כיצד יוכלו

הבעלים להזרים את הכספים לחברה גם אם הנכס יימכר?

ערבות המדינה ניתנת לבנקים. מה הבטחון שהם ימשיכו לאחר מכן

לתת הון חוזר לחברה? החשב הכללי צריך להבטיח את המלזכיות ההזרמה

של הון חוזר כדי שלא נאשר ערבות אך ודק כדי לשפר את מצבם של הבנקים.

א' שר;

אתחיל מהשאלה של חבר הכנסת גרשון שפט: מדוע הבאנו את הבקשה

רק עכשיו? למעשה הבאנו זאת לפני כשנה. הודעתי שכל עוד יש ועדת משנה,

אם לא אקבל אינדיקציה שהענין חוזר למליאת הוועדה, לא נביא את הבקשה

עוד פעם לאחר שפעם אחת כבר הבאנו אותה, משקיבלנו את האינדיקציה

הזו - ואינני יודע אם משוס שוועדת המשנה דנה והגיעה למסקנות או

משום שוועדת המשנה החליטה להחזיר את הנושא למליאת הוועדה, מבחינתי

זה היינו הך - הייתי מוכן להביא שוב פעם את הבקשה הזו עם השינוי

המתחייב שהפעם התועלת מכך למפעל. (שי עמר; מתי קיבלת את האינדיקציה

הזו?) לפני שבוע או שבועיים-

גי שפט;

אם לא הייתם מקבלים אינדיקציה כזו, הענין היה מחכה עוד שלוש שנים?

אי שר;

אינני מביא נושא שנדון במליאת הוועדה והיא החליטה להעבירו לוועדת

המשנה, כאשר ועדת המשנה מוסמכת באופן לגיטימי לטפל בנשוא.

גי שפט;

שאלתי את השאלה כי אני יודע שלא פעם ממעל מפעיל לחץ על משרד

התעשיה והמסחר, והוא לוחץ על האוצר, וכך באה הפניה לוועדה. אני רוצה

לדעת אם מחודש פברואר ועד היום לא הופעל כל לחץ.

אסביר זאת. לכן התחלתי עם השאלה שלך כי היא נכונה. אנחנו ממעטים

לבוא לכאן עם בקשות למתן ערכויות מדינה למפעלים. אולי זה לא בסדר

שמי שמופקד על ערבויות מדינה מתנגד להן. איננו מרבים לבוא לכאן אלא

במקרים של ערבויות ליצוא, שזה דבר שכל מלינה עושה ואם לא נעשה כן

נהרום אלמנט המהווה תשתית ליצוא. אנחנו באים באותם מקרים שלמדינת

ישראל יש חסרון יחסי בנושא מסוים שניתן לתקנו, או באותם מקרים ספורים

שאנחנו רואים שאין להם פתרון אחר. לכן אינכם רואים אותנו הרבה בנושא

הזה. זה לא אופר שאין פניות. יש אין ספור פניות, כולל של חברי ועדה.

ולא תמיד קל לסרב להן,

אני בא לוועדה עם ידיים נקיות ועם קלפים פתוחים. יש כאן מפעל

שאס הוא היה בבני ברק לא הייתי בא לכאן, ולא מפני שאין סיכוי. הסיכוי

קיים. אני בא מפני שהמפעל הוא בבית שאן. וזה לא בגלל לחצים ולא בגלל

פוליטיקה. ותרשו לי לומר שלא היו אלינו פניות מהסוג הזה, וגם אם היו -

הן לא היו עוזרות. אני בא לכאן בהכרה, לאחר שאני יודע כמה אנחנו

משלמים במקומות אחרים פחות כואבים על מנת לקיים תעסוקה, בניגוד לרצוננו;

פה אין אלטרנטיבה אחרת,

אנחנו דנים במפעל שיש לו סיכוי, שעל פניו נותן פתרון תעסוקתי,

כך זה נראה - ואני אומר "על פניו כך נראה" מאחר וכל מלה כאן נרשמת,

ואתם תוכלו לבוא אלי בעוד כמה חדשים ולומר: תראה, המפעל פשט את הרגל,

זה יכול לקרות. למיטב הכרתנו המקצועות - ובדקנו כל מה שניתן לבדוק,

ויש דברים שלא ניתן לבדוק אותם - המפעל הזה יש לו סיכוי סביר שיעסיק

עובדים במחיר זול יחסית. איננו עושים זאת בלי התניות, וההתניות הן

די קשות. כפי שנאמר, חלק גדול מהבעלים כבר הסתלק ממעורבות במפעל,

לדרוש ממי שנותר להכניס 600 אלף דולר, זה לא קל. הבעלים מוכן להכניס

לכאן גם את הבית הפרטי שלו. לא רבים עושים זאת.

אשר למבנה שיש עליו עיקול, מדובר במבנה של החברה.

אני פונה לחברי הוועדה ואומר שזה פתרון זול יחסית לבעיית התעסוקה

בבית שאן. אינני יכול להגיד לכס שזה מפעל טוב, כי מפעלים טובים איננו

מביאים לכאן. המפעל יש לו בהחלט בעיה, אבל בעיה שיש סיכוי מסוים

לפתור אותה, צריך לעשות הרבה מאד כדי שהסיכוי הזה יהיה לו המשך,

כלומר, המפעל צריך להמשיך לעבוד, הוא צריך להיות מנוהל טוב, למלא אחר

ההזמנות, כי הצבא האמריקאי דורש איכות וגם עמידה בלוח הזמנים, יש

למפעל קושי רב לשמור על המכרז הזה, הוא יכול להפסיד אוחו אם לא יהיו

עובדה שהוא כבר הפסיד וזה חודש), זה נכון,

אבל פעם נוספת זה לבטח לא יקרה.

אני חושב שיש כאן סיכוי טוב. אני אומר זאת מתוך הכרה מלא,

לא בגלל לחצים ולא מתוך שום היבט פוליטי. המפעל נמצא במקום שאין לנו

בו אלטרנטיבה אחרת,

נשאלה שאלה על חובות למס הכנסה, ביטוח לאומי וכדומה. אני רוצה

לומר שאיננו מבצעים שום סיוע כאשר יש עיקול. מס הכנסה תמיד יש לו

זכות קדימה בכל סיוע, חלק מהקבלנים, למשל, לא יכלו לקבל את הסיוע

משום שהיה עיקול של מס הכנסה, הודענו שמי שלא מסדיר את חובותיו

במס הכנסה, לא יועברו אליו כספי הסיוע-; אינני יודע אס יש חובות או

אין, אבל אם יש עיקול של מס הכנסה, לא מעבירים כסף,

אני מבין שמסתמן רוב בוועדה לאשר את הערבות, אני אמנע מהצבעה

כמחאה על אופן הטיפול בנושא.

אני רוצה להציע את ההצעה שהיתה גלומה בדבריה של עדנה סולודר



י' צבן

שאותה ועדת משנה שבחרנו תמשיך לעקוב אחר המתרחק: בחברה, גם לאחר

אישור הערבות, כרי שנהיה בטוחים שהמפעל עולה על הדרך הנכונה.

כחבר וערת המשנה אני מתנגר להצעה של חבר הכנסת צבן. אני לא

מוכן לרון אחרי האישור.

ההצעה היא ללוות את המאמצים הנעשים להבראת המפעל ואת ביצוע הערבות.

אני מביא את הערבות לאישור.

הצבעה

ערבות המרינה לחברת רבינטקס בע"מ - אושרה

ערבות מדינה על פי חוק ערבויות לסחר חוץ - מרמים זרים המופקים בישראל

הבקשה היא לאשר ערבות מרינה למשקיעים זרים המפיקים סרטים בישראל

כביטוח נגר סיכוני מהלחמה.

ערבות המרינה למפיקים זרים קול סרטים בישראל אושרה

י' צבן;

לא הייתי נוכח כאשר אולר הפטור ממם לישובים בתחילת הישיבה.

אני מבקש לרשום בפרוטוקול שאני נגר אישור התקנות האלה.

אני מבקשת לרשום שאני בער.

היו ר יי כהן;

אני מורה לכם ונועל את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12.15)